שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן סט
~ סימן סט ~
ב"ה, ג' שופטים תשח"י
שלו' וכל טוב סלה אל כבוד ידידי הה"ג המפורסם, החסיד המפואר, ירא ושלם, כש"ת מו"ה חנניה יו"ט ליפא דייטש שליט"א, האבדק"ק העלמעץ כעת חונה בק"ק קליוולאנד יצ"ו.
אחדשת"ה באהבה רבה כמשפט, הגיעני היום מכתבו והנני להשיב לו בקיצור נמרץ כי לא אוכל להאריך, וגם אני פה מחוסר ספרים.
א
הנה בהמקוה שכתב שעדיין יש בו חשש נתן סאה ונטל סאה, אינו מוסכם לכל הפוסקים (עי' סי' רא סכ"ד ובאחרונים), אבל יש הרבה מכשירין בכהאי גוונא, ובמקום שאי אפשר יש לסמוך על הפוסקים להכשיר בכה"ג.
אבל איני יודע למה לא יעשו בגשמים ובורות, שהוא על צד היותר טוב, וכבר כתב הר"ן בתשובה (הוב"ד בשו"ת ריב"ש ריש סי' שצ) שאף בעניני העוה"ז מבקשים הדרך היותר בטוח. גם הוא בנקל יותר, כי בגשמים אם עושים פעם אחת אוצר על הגשמים מלבד הבורות, מתמלא לעולם האוצר מעצמו עם מי גשמים, ובכל עת שרוצים להחליף המים מוכן ועומד המי גשמים הכשרים, ויוצאים מכל החששות. אבל הכפור הטבעי הוא דבר קשה להביאו, ומביאין אותו פעם אחת על כמה שנים, ומי יודע מה יולד יום.
ובפרט במדינה זו אשר קשה למצוא בלן שיהיה ראוי לסמוך עליו בעניני כשרות כמו שהיה במדינותינו, ועלול בכל עת לחששות מרובות. ואם יש אפשרות להחליף המימות בניקל בכל זמן ועידן שנולד בו איזה חששא, הוא ענין יקר וחשוב עד מאוד.
ב
אמנם השטאפער (פקק) גרע יותר, ראשית מחמת השטאפער עצמו שהיא מבוכה גדולה בין הפוסקים (עי' להלן סי' סג), גם עלולים הבלנים והבעלי בתים להחליף השטאפער בכל פעם באופן גרוע יותר. אבל חששא מרובה יותר בזה חשש זוחלין, שהוא קרוב מאוד ושכיחא טובא.
ואספר לו מעשה שהיה בעיר אחת (אינני רוצה לפרסם שם העיר) שדרים שם הרבה יראים ושלמים, גם מאנשי שלומנו שבאו כעת ממדינתנו, גם יש שם רבנים מובהקים, ושם המנהג שתיכף אחר שהולכות הנשים מבית הטבילה הולך שם הבלן לפתוח השטאפער להוציא המים שיהיה נקי. והיות שלא היו רגילים שם לטבול במקוה בשבת בבוקר, עשה כן גם בליל שבת שהוציא המים. וכאשר באו לשם אנשים ממדינתנו שרגילים לטבול בשבת בבוקר, בקשו מהבלן טובה שלא יוציא המים בשבת עד הבוקר אחר שיבואו המה לטבול, והבטיח להם על ככה. והיות שהיה ידוע להם שרגיל הבלן לעמוד בדיבורו, באו בש"ק בצפרא על בטח לבית הטבילה ולא מצאו מים, והלכו אל הבלן בטענה מדוע לא עשה כהבטחתו להשאיר להם המים בהמקוה עד הבוקר, והתנצל לפניהם שאינו חייב בדבר כי השאיר המים כהבטחתו, אלא שלא ידע שהשטאפער נתקלקל וזב המים. ובשאר הלילות שאין המים שם אלא זמן קצר עד אחר הטבילה, אינו ניכר כל כך, אבל עכשיו שנשאר כן כל הלילה, זב המים עד גמירא, ונתן אל לבו תיכף לילך לעשות שטאפער חדש שיהיה מתוקן.
מהמעשה הזה יוכל לראות מה שעלול להתהוות על ידי השטאפערס. וכמה מעשיות כדומה לזה באו לפני, ואף אם מתקנים היטב עלול שיבוא לידי איזה קלקול בהמשך הזמן.
ג
ומה שכתבת, רוב מצויין אצל מקואות מומחין הן (עי' רמ"א סי' רא ס"ד בשם תשב"ץ ח"א סי' מט וריב"ש סי' קכה). תמה אני הלא עינים הרואות במדינה זו שהוא בעוה"ר ההיפך.
והנה שורש טעם הרוב בזה הסביר השמלה חדשה (סי' א ס"ג) גבי שחיטה דאמרינן (חולין ג:) רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, שהוא מטעם דלא חציף איניש כל כך לשחוט אם אינו מומחה בדבר. וטעם זה היה גם במקואות.
אבל מצינו דגם במאמר מוחלט בגמרא בכמה מקומות (גיטין סד: וש"נ) האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת, מטעם חזקה שאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה, ואף על פי כן הביא הרמ"א באבן העזר סימן י"ז סעיף ב', די"א דבזמן הזה דנפישי חוצפה ופריצותא אינה נאמנת דאיתרע חזקה דאינה מעיזה. וכל שכן דאיתרע חזקה זו במקואות שבאמעריקא, ובעיקבתא דמשיחא חוצפה יסגי, שרוב המעשים נעשים בחוצפה. ואף להראב"ד בפרק י"א מהלכות מאכלות אסורות (הכ"ה) שסובר דלכל אדם יש חזקת כשרות, צריך לומר דמה שאמרו בגמרא (ע"ז לט:) בסוריא דאין להם חזקת כשרות, בשביל שהיו שם חשודים, ולכו"ע בחזקות אלו יש חילוק בין המקום והזמן.
ובתשובות חות יאיר (סי' נח) כתב דמה שאמרו בגמרא (שבועות מו:) אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן, לא שייך בדבר שרואין שהדור נפרץ. והכל יודעין שבאמעריקא רוב הענינים נעשים על ידי המונים ועמי הארץ. וממקומו הוא מוכרע שרואין שעד עתה היה שם מקוה פסולה, כאשר צייר במכתבו המקוה שהיה שם, ועל כן בודאי שצריך לתקן בכל מה דאפשר.
ד
עריכת חופה בבית הכנסת
מה שכתב אודות החופה בבית הכנסת. כבר נאסר זה באסיפה שהיה באונגארן מכל גדולי המדינה זה ערך שמונים שנה, וחתמו על אותן ההחלטות שנעשו אז בהאסיפה גם מרן הקדוש מצאנז בעל דברי חיים זצוקלה"ה ומרן הקדוש מזידיטשוב המהרי"א זצוקלה"ה. גם בשדי חמד (מע' חתן וכלה וחופה אות א) מביא הרבה גדולים שאסרו זה והאריכו בטעמם ונימוקם, ומה לי להאריך עוד בדבר.
והנני ידידו דושת"ה באהבה רבה, מצפה להרמת קרן התוה"ק וישראל במהרה
הק' יואל טייטלבוים