שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן סז
~ סימן סז ~
ב"ה, אור ליום ה' וישב התשכ"ג לפ"ג, פה ברוקלין יצ"ו.
שלו' וכל טוב סלה אל כבוד ידידי הה"ג החסיד המפואר בנש"ק, מרביץ טהרה בישראל, כש"ת מוה"ר חנניה יו"ט ליפא דייטש שליט"א, אב"ד דק"ק העלמיץ יצ"ו.
אחדשת"ה באהבה רבה, הגיעני מכתבו בדבר המקוה בראצעסטער, הנה טרידנא טובא לא אוכל להאריך, ואכתוב לו בקיצור נמרץ מאוד.
הנה לפי מה שצייר המקוה, חפרו שם זה עשר שנים בור עמוק חמשה וששים פוס, ושוב נתנו שם באותו הבור אבנים עד לערך שלשים פוס, ואמרו שהוא כדי להעלות המים בגובה יותר, וזה כמה שנים שהמקוה עומד בלי השגחה ושופכין שמה ממימי העיר, וממלאים עוד שאר מקואות מהמים האלו ע"י סילונות של מתכות על סמך מה שאומרים שיש באותו הבור מעיין.
הנה הדבר פשוט יותר מביעתא בכותתא שאין לסמוך על זה כלל וכלל לא. ראשית, כיון שסתמו המים באבנים בגובה כל כך של שלשים פוס מהמקום שהיה המים מהלך בתחלתו, לא מסתבר כלל שעלו המים בגובה כל כך וקיימים ועומדים כן כמה שנים, כי אין זה טבע המים לעמוד יותר ממקור מקומו, והמים הנראים על האבנים יוכל להיות שהוא מהשאובין שנשפכו לתוכו, ומה שלא נבלעו בהמעיין, הוא בשביל שנתחברו האבנים ומפסיקין לגמרי, וסתימת אבנים של משך שלשים פוס היא סתימה מעלייתא ומתחזק בכל פעם יותר, באופן שאין שום קישור להמים העליונים עם המים שתחת האבנים, אף אם יש שם מים מתחתם.
אבל בעיקר הדבר מי יוכל לידע אחר כמה שנים אם יש שם אפילו טיפת מים של מעיין. והנה ידוע דעת המהרי"ט בחלק ב' (יו"ד) סימן י"ח דבמעיינות שלנו אף אם רואין המעיין בעינים, מכל מקום כיון ששכיח טובא שמכזבין המים, יש לחוש גם במעיין הנראה לעינים שמא הוא מכזב ואינו אלא מי תמצית שנאספו שמה. ואף שבזה יש חולקין כמו שהאריכו הפוסקים בזה, לא עת האסף פה, אבל לא חלקו עליו אלא במעיין הנראה לעינים, אבל כשהוא סתום וחתום כעצמות בבטן המלאה, וזה כמה שנים שעקבותיו לא נודעו, הדבר ברור שהחיוב לחוש למכזב.
ועובדא ידענא בכמה מקומות שהיה מקוה על גבי מקוה, שהיה שם מעיין אלא כיסוי דק הפסיק בין המקואות שיוכלו לנקות את המקוה שלמעלה, והיה נקב כשפופרת הנוד בהכיסוי שיהיה מחובר כדין, ואירע כמה פעמים שבדקו תחת הכיסוי וראו שאין שם מים כלל, כי נאבדו לגמרי, והכל בא ממים הנשפכים מבחוץ.
ומכל שכן בסתימה עבה כל כך שמשליכין הרבה אבנים בכל מקום מוצא המים, ועוד בגובה יותר עד שלשים פוס, ועומד כן כמה שנים בלי שום בדיקה ובלי שום השגחה, אין שום ספק בעולם שהוא חיוב גמור לחפור שם ולפתוח לבדוק בעינא פקיחא מה הוא באותן המים, או לעשות בצדו מקוה של גשמים להכשירו על ידי השקה.
וטרם שנעשה אחד מן התיקונים הנ"ל המקוה פסולה לכל הדיעות, אף בשעת הדחק גדול אין שום היתר בעולם.
גם בענין הסילונות ושאר ענינים שראיתי בהציור, יש חששות גדולות, אלא שלא ראיתי לדבר מזה יען שבעיקרא דמילתא אין שם מקוה כלל כאשר כתבתי, ואם יתקן כנ"ל צריכים לתקן גם שאר ענינים באופן שלא יהיה שום חשש.
ויש לדבר בזה עוד הרבה אלא שאין לי פנאי, ולא כתבתי אלא בקיצור נמרץ מחמת גודל הפירצה בעו"ה והשי"ת יעזרינו על דבר כבוד שמו יתברך.
והנני ידידו דושת"ה באהבה רבה
הק' יואל טייטלבוים