ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן עח

עח

ומעתה צריך להבין כיון שהעצם ענין של דחיקת הקץ הוא כפירה בהתורה הקדושה שהוא ביהרג ואל יעבור כדין שמד, אם כן הוא חמור הרבה יותר מאיסור שבועה, ולמה היה צריך להשביע על מה שהוא חמור הרבה יותר מהשבועה. אבל כעין קושיא זו היא בתוספות (שבועות כט. ד"ה כשהשביע משה את ישראל), והקשו שם בתוספות מה היתה מועלת השבועה כמו שהיה ירא שיעבדו עבודה זרה כמו כן היה לירא פן יעברו על השבועה, וכתב המהרש"א שם דלא קשה מידי דהשבועה עצמה היא קבלת התורה. והפנים מאירות בכתנות אור פרשת נצבים כתב ליישב קושית התוספות דאיתא במסכת שבועות כמה ענינים שחמור העונש והפורעניות בשבועה יותר מכל העבירות שבתורה, ולכן השביעם שיהיה יראים יותר מעונש השבועה. ולא הבנתי דבריו שעל כרחך אותה שבועת התורה שהשביע משה את ישראל במתן תורה לא נאמרה עליה אותו העונש והפורעניות שנאמרה באיסור שבועה, דאם לא כן האיך אמר בשבועות ל"ט (ע"א) שעל כל העבירות שבתורה אין נפרעין מהם כמו מאיסור שבועה, הלא על כל העבירות שבתורה יש בהם איסור שבועה שמושבע ועומד מהר סיני, דמהאי טעמא אמרו בשבועות דף כ"ג (ע"ב) ועוד בכמה דוכתי שאין שבועה חלה על דבר איסור יען שמושבע ועומד מהר סיני ואין שבועה חלה על שבועה, ועל כרחך צריך לומר דאף שעל כל העבירות שבתורה יש עליהן איסור שבועה שבכלליות מהר סיני, מכל מקום לענין עונש ופורעניות אינו שוה לשאר שבועה, ונסתר תירוצו של הפנים מאירות.

שוב ראיתי בספר חסידים (סימן ת"ו) שכתב וזה לשונו ומעשה באשה אחת שרחצה שני בניה והטביע אחד את חבירו ונדרה אמה שלא לרחוץ ביום ההיא. פעם אחת היתה בעלת ברית ורחצה ומתה. ומצינו באשה אחת שנדרה שלא לשתות מי מעיין אחד, פעם אחת שתתה והוליכה לבית ומתה. ומצינו מושבעים ועומדים מהר סיני שלא מתו על השבועה שעברו, עכ"ל. והטעם שכתב בזה אחר כך אינו מובן כל כך וצריך עיון, ובודאי שבכל דרכי השם יתברך יש טעמים מרובים עד אין חקר וכל מה שאנו יכולים להשיג אינו אף כטפה מן הים. ועל כל פנים זה מבואר בדבריו שהשבועה שאנו מושבעים ועומדים מהר סיני אף שיש לו דין שבועה בכל פרטיה, מכל מקום לענין העונש אינו דומה לשאר שבועה, כמו שהוכחתי לעיל מדברי הש"ס.

אך בשבועת התורה יש לומר כדברי המהרש"א שהצריכה השבועה לצורך הקבלה שלא יהא דיבורא בעלמא, ובשבועות הגלות והגאולה יש לומר כדברי הפנים מאירות שיש להשבועה חומר העונש יותר מעבודה זרה, שהרי מצינו עונש חמור באותה השבועה שאמר אני מתיר את בשרכם וכו' מה שלא מצינו זה אף בשבועה אחרת,

ואם כן אין קושיא למה הוצרכה השבועה שהוא בשביל להגדיל הפורעניות רחמנא ליצלן יותר ממינות וכפירה שהרי גם עבודה זרה הוא כפירה וחמור הרבה יותר מאיסור שבועה, מכל מקום לענין הפורעניות רחמנא ליצלן נפרעין יותר בשבועה, בפרט בשבועה זו שאמר בפירוש אני מתיר את בשרכם (כתובות קיא.). ואף לדברי הרמב"ם שכתב (באגרת תימן) שהשבועה היא בדרך משל, מכל מקום צריך טעם למה הוא צריך להמשל הזה. ולפי הנזכר לעיל מובן דאף שלפי הדין אין השבועה חלה על דורות הבאים, מכל מקום הודיעה הנבואה שהקפיד הקדוש ברוך הוא להטיל על זה עונש כמו שבועה, ובזה הוא נמשל לשבועה. ונמצא שאותה השבועה שלא ליקח גאולה מעצמם הוא חמורה הרבה יותר מהשבועה שהיה במתן תורה שיש עליה גם עונש השבועה ממש ואין זה קושיא למה נאמר עוד בלשון שבועה.