שו"ת דברי יואל/אורח חיים/סימן ד
~ סימן ד ~
ב"ה, ג' לסדר תשא את ראש בנ"י ה'תשט"ז
אל כבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב ירא שמים מרבים כש"ת מו"ה יוסף שיינבערגער נ"י בעיה"ק ירושלים תובב"א.
אחדשת"ה באהבה רבה, הגיעני מכתבו בדבר הפליאה הגדולה שהעמידו הרבנים היושבים על מדין בעיה"ק ירושלים על פסקו של מרן ז"ל בדברי חיים חלק ב' (או"ח) סימן ו' שכתב וז"ל, שלראות במראה שהתפילין יהיו באמצע, הוא דברי בורות, כי אפילו אם אינם מכוונים ממש, כשר. דידוע שיש מקום בראש להניח שני תפילין, ואפילו ברוחב, ואין שיעור לתפילין ברוחב, וכן משמעות המרדכי (הלכות קטנות, הלכות תפילין יג, ג) בהדיא.
ועל זה תמהתם מאד, דמלשון הראשונים והפוסקים משמע דהא דאמרינן (עירובין צה:) מקום יש בראש וכו', הוא רק באורך, זאת אומרת בגובה הראש, ולא ברוחב, דבעי בין עיניך. כמו שכתב הרמב"ם (הל' תפילין פ"ד ה"א) בהדיא דצריך לכווין התפילין באמצע, כדי שיהיו בין העינים. וכן פסק בש"ע סימן כ"ז סעיף י' שצריך לכווין הקציצה שתהא באמצע, כדי שיהיו בין העינים. ומבואר דבעי דוקא מכוון באמצע בין עיניך מן התורה, ולא מצינו מי שחולק על זה.
גם ממה שהוכיח הרא"ש ז"ל (הלכות קטנות, סוף הלכות תפילין קכג, ד) דלא סגי בתפילין שיעור כאצבע, ממה שאמרו בגמרא (עירובין שם) מכניסן זוג זוג, ולא אמר שלשה, ואם סגי בכאצבע יש מקום בראש להניח שלשה תפילין. וא"כ אם נימא דיש מקום בראש להניח שני תפילין באורך וגם ברוחב, אם כן יש מקום לד' תפילין, ולמה לא אמר מכניסן ד'. וכ"ת כתב בזה על פסקו של מרן ז"ל שאין פותר אותו, וגדולי הרבנים שם נתקשו להבין פשר דברי קדשו ולא עלתה בידם.
א
הנה טרידנא טובא ולא אוכל להאריך, אבל ראיתי לבאר קצת שדברי מרן ז"ל ברורין ומוכרחין מאד ואין כאן שום קושיא כלל ועיקר, אלא שקיצר בלשונו כדרכו בקודש.
והנה ראשית אכתוב דמה שהחלטתם דממה שכתב הרמב"ם שצריך לכווין התפילין באמצע שיהיו בין העינים, מזה הכרח שאין מקום ברוחב לב' תפילין, זה אינו, שהרי הב"י בסימן כ"ז (סוד"ה ומקום) כתב שאפשר לפרש בדברי הרמב"ם (שם) דהא דאמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין, לא זה על זה קאמר, אלא סמוכים זה אצל זה ברוחב הראש שכנגד בין העינים. ומה שכתב אח"כ גם פירוש אחר בדברי הרמב"ם, כתב הטעם כי היכי דלא נשויה חולק בהדי הרא"ש (שם סי' יט) וספר התרומה (סי' ריא נז, ד), אבל בדברי הרמב"ם עצמו שפיר ניחא ליה לפרש דאך ברוחב יש מקום לשני תפילין, ועל כרחך שאין זה סותר מה שכתב הרמב"ם בעצמו שצריך שיהיה מכוון באמצע.
וצריך לפרש לפי דבריו הכוונה, שהמקום שכשר לתפילין הוא באמצע בין העינים, אבל אין המקום מצומצם כל כך, ויש בו שיעור אף לשני תפילין. ומה שכתב לכווין שיהיה באמצע, הכוונה שלא יטה לכאן או לכאן חוץ מהמקום שהוא באמצע בין העינים.
ולפי מה שהבנתם מדברי הרמב"ם דבעי דווקא מכוון בצימצום באמצע מן התורה, אין אפשרות כלל לצאת ידי חובת התפילין, שהרי קיימא לן אי אפשר לצמצם אף בידי אדם, כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות רוצח הלכה ח', ושם הוי אף על ידי מדידה שמודדין את העיירות. ועיין תוספות עירובין דף ה' סוף ע"ב ד"ה וספק, דלדעת ה"ר שמעיה אין ראיה גם מפרוץ כעומד וממחצה על מחצה כרוב, דשם הוי ספק ספיקא (וע"ע תוס' חולין כח: ד"ה לפי, בשם ה"ר שמעון). ואף לדעת האומרים דבידי אדם אפשר לצמצם, כתבו שם רש"י (הובא בתוס' שם) ותוספות דרוב בני אדם אינם יכולים לצמצם, וזה אף על ידי מדידה. וא"כ לכל הדיעות רוב בני אדם אינם יכולים לכוון צמצום המקום באמצע, ולפסק הרמב"ם אין שום אדם שיוכל לצמצם, וא"כ אף אם יסתכל במראה וגם ימדוד במדידה, הוא ספק אם צמצם המקום באמצע, והוי כל אחד ואחד ספק קרקפתא דלא מנח תפילין. אבל באמת אין הכוונה כן, אלא כמו שכתבתי שמוכרח לדעת הב"י שהכוונה שלא יטה מהמקום שהוא באמצע.
ב
אמנם להבין היטב הכרחות דברי מרן ז"ל שאף ברוחב יש מקום בראש לשני תפילין, צריך לבאר קצת שיעור מקום תפילין גם באורך, שלא נתבאר היטב בפוסקים.
הנה בתוספות עירובין דף צ"ה ע"ב (ד"ה מקום) כתבו, מסופק היה ר"י איזה שיעור יש ברוחב תפילין, דיש עושין אותן גדולים מחבריהם ויש שעושין אותן קטנים ביותר, ומדקאמר מקום יש בראש להניח שני תפילין, משמע דשיעור רחבו שיתמלא מקום השנים. ואומר ר"י דמצא במדרש (עי' יפה עינים, דנראה הכונה לשימושא רבא המובא להלן) דשיעורן כב' אצבעות, וסמך לדבר דציץ רחבו ב' אצבעות, ואמרינן (ערכין ג:) שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין, ודומה דציץ היה במקום הראוי להניח תפילין, יעיי"ש.
וכעין זה הוא בתוספות מנחות פרק הקומץ דף ל"ה ע"א ד"ה שין, שהביאו מהשימושא רבא (הובא ברא"ש שם קכג, ב) דתפילין צריך לעשות רחבים ב' אצבעות, ואי עבדינהו טפי שפיר דמי, ואי פחות לא מיפסל בהכי, ובריש המוצא תפילין פירשתי טעם דומיא דציץ, עכ"ל. וכעין זה כתב הריטב"א בעירובין ריש פרק המוצא תפילין (צה: ד"ה וסבר), יעיי"ש שהאריך. וכעין זה הוא במרדכי הלכות תפילין (שם).
אמנם דברי הרא"ש ז"ל הם בסגנון אחר, וז"ל בהלכות קטנות סוף הלכות תפילין (קכג, ד) ולא נתפרש בתלמוד שיעור לאורך ולרוחב הבתים, אף שכתב בשימושא רבא שיהא ריבועו אצבעיים על אצבעיים, ולא נהגו העולם כן, ור"י דקדק מהא דאמרינן וכו'. מכל הלין יש לדקדק דשיעור רוחב תפילין הוי לכל הפחות יותר רחב מאצבע, שאם לא היו רחבים אלא אצבע, א"כ יש מקום בראש להניח ג' תפילין, כי הציץ היה רחב ב' אצבעות ומונח במקום תפילין, ועוד נשאר מקום לתפילין וכו', אלא ודאי שיעור רחבו יותר מאצבע. וטעמא דשימושא רבא, כיון דאמר מקום יש בראש להניח ב' תפילין, וציץ היה רחב ב' אצבעות ומונח במקום תפילין, ושערו היה נראה בין הציץ למצנפת ששם מניח תפילין, מסתמא אותו מקום של תפילין היה אצבעיים כרוחב הציץ. והאידנא מה שאין עושין הבתים רחבים ב' אצבעות, היינו לפי שהתיתורא והמעברתא רחבים, ואם היו הבתים רחבים ב' אצבעות מלבד התיתורא והמעברתא, לא היה מקום בראש להניח שם שני תפילין, עכ"ל.
ויש להתבונן בלשון הרא"ש ז"ל, שכמה חילוקים בדבריו. ראשית הביא משיטת הר"י שיש שיעור לתפילין ליותר מכאצבע, והלימוד על זה מדלא אמרינן בגמרא שיש מקום להניח ג' תפילין. וזה אינו מוזכר לא בתוספות ולא במרדכי ולא בריטב"א, שכולם הביאו רק דברי המדרש והשימושא רבא שצריך ב' אצבעות, עכ"פ לכתחילה, והסמך לזה הוא מציץ שהיה ב' אצבעות, אבל אם הוא פחות מב' אצבעות, לא כתבו שום נפקא מינה אם הוא יתר מכאצבע או פחות מכאצבע. גם לא הביאו כלל הלימוד מה שלא אמרו בגמרא שיש מקום להניח ג' תפילין, ומלשון התוספות מנחות שכתבו דומיא דציץ, משמע שהיה להם סברא לדמותו לציץ, לא מחמת איזה לימוד. וכן נראה מלשון הרא"ש, שכתב בטעמא דשימושא רבא דמסתמא היה אותו מקום התפילין כרוחב הציץ, וכן נראה מלשון שאר הראשונים ז"ל. וצריך להבין לכאורה מה היא הסברא לדמותו לציץ.
והמחצית השקל בסימן ל"ב ס"ק נ"ו כתב להרכיב שני הענינים, שמחמת שיש לימוד שהוא יותר מכאצבע מדלא אמרינן בגמרא שיש מקום להניח ג' תפילין, לכן כיון דאפקינן מכאצבע, אוקמינן אאצבעיים כרוחב הציץ. אבל לא משמע כן לשון הרא"ש ז"ל. גם הסברא אינה מובנת כל כך, דאם יש איזה סברא לדמותו לציץ, אין נפקא מינה אם יש לימוד על יותר מאצבע או לאו. אמנם אף לו יהא אם נדחוק כן בלשון הרא"ש ז"ל, אבל מה נעשה בדברי התוספות והמרדכי והריטב"א שלא הזכירו כלל מהלימוד על יתר מכאצבע, ונראה מדבריהם שכוונתם סתם שיש לדמותו לציץ.
והב"ח כתב בסימן ל"ב (ד"ה ואין שיעור), דמסתמא כיון דהציץ שאין בו אלא אזכרה אחת היה רחב ב' אצבעות, מכל שכן תפילין שיש בהם כמה אזכרות, וכמו שלמדו (מנחות לו:) מק"ו זה שצריך למשמש בהן כל שעה, יעיי"ש. אבל באמת אין זה ק"ו גמור, דהתם בדאורייתא אפשר ללמוד ק"ו, אבל בשיעורו גם בציץ מבואר בגמרא סוכה דף ה' ע"א דלא נתנה בו תורה מדה, וכתבו שם בתוספות ד"ה ואל, דמה שאמרו דרוחב הציץ ב' אצבעות הוא מדרבנן. ומבואר במסכת ידים פרק ג' משנה ב' שאין דנין דברי תורה מדברי סופרים וכו' ולא דברי סופרים מדברי סופרים, ומבואר שם באליהו רבה ושאר מפרשים (עי' משנה אחרונה שם) שאף בק"ו אין דנין.
אך יש לומר שאין זה לימוד גמור, דמשום הכי גם השימושא רבא סובר דבדיעבד לא מיפסל בפחות משתי אצבעות, ואינו אלא סברא בעלמא, דכיון דחשו לכבודו של ציץ שלא יהיו פחותין מב' אצבעות ואין בו אלא אזכרה אחת, מסתבר שהתפילין המונחים אצל הציץ ויש בהם כמה אזכרות, שלא יהיו פחותים מהציץ שבצידו.
והא שהוצרכו להביא לזה מה שהציץ מונח על השער ולא על המצח, זה מובן בפשוט, כי התוספות בסוכה דף ה' ע"א ד"ה ואל, כתבו בתחלה דמש"ה נתנו שיעור לציץ שתי אצבעות משום דכתיב (שמות כח, לח) על מצחו, שיעור מצחו, וסתם מצח רוחב ב' אצבעות. אלא שאח"כ הביאו ראיות שהיה מונח הציץ על השער ולא על המצח. וא"כ אילו היו אומרים שהציץ מונח על המצח, הוו אמרינן שהטעם הוא בשביל שכן הוא שיעור מצח, וא"כ אין שום סברא לדמות תפילין לציץ, כיון שהתפילין בודאי הם על השער ולא על המצח, ואין בהם טעם זה כלל. משא"כ לפי מה שכתבו אח"כ שגם הציץ הוא על השער, וגם הציץ אין לו שייכות למצח, ובטל טעם זה, ועל כרחך אין הטעם אלא בשביל כיבוד והידור, א"כ בוודאי יש דמיון בתפילין לכבוד והידור של כמה אזכרות.
ג
אמנם בביאור המהר"ם בנעט (ד"ה ואמנם) כתב על המרדכי במה שכתב שראיית הר"י מציץ אינה ראיה גמורה, שהטעם הוא בשביל די"ל דסגי ביתר מכאצבע, ולענין זה הוי ראיה ברורה שיצטרך עכ"פ יתר מכאצבע, דאל"כ יש מקום להניח ג' תפילין, רק לענין שיצטרך ב' אצבעות אינו ראיה ברורה. ואינו מובן לכאורה להעמיס בדברי המרדכי ענין של יתר מאצבע והראיה ממה שלא אמרו שיש מקום לג' תפילין, שאינו מוזכר כלל בדבריו.
ואולי גם המהר"ם בנעט אין כוונתו להעמיס כן בדברי המרדכי, שבודאי המרדכי לא נחית לזה כלל, אלא שהוא ז"ל מדעת עצמו יען שלדעתו ראיית הר"י על יתר מכאצבע הוא ראיה שאין לו תשובה, לכן ניחא ליה לפרש שהמרדכי לא דיבר אלא משיעור שני אצבעות שכתב בשימושא רבא, ולכן כתב שאינו ראיה גמורה, שעל זה לא שייך ראיית הר"י ממה שלא אמרו שיש מקום לג' תפילין. ולכן על יתר מכאצבע שלא דיבר מזה המרדכי כלל, נראה לו בזה שיטת הר"י וראייתו ברורה.
ונמצא לפי דבריו צדקו דברי העולת תמיד (סי' לב אות נג) שכתב שתפילין פחותין מאצבע פסולין בדיעבד, דלא כתב השימושא רבא שכשר בדיעבד, אלא על שיעור שני אצבעות שמדבר מזה, לא על שיעור יתר מכאצבע, שיש ראיה גמורה מן הש"ס כשיטת הר"י.
ואינו מובן מה שכתב בשו"ע התניא סימן ל"ב סעיף ס"ג שם בקונטרס אחרון (אות יג), הטעם שכשר בדיעבד אף בפחות מאצבע, כי בתוספות ורא"ש הביאו ראיה לשימושא רבא מדאמרו חכמים מקום יש בראש להניח שני תפילין, ובשימושא רבא מבואר בהדיא דהיינו לכתחילה, וא"כ הוא הדין ליותר מכאצבע, דלא כעולת תמיד, עכ"ל. והלא באמת לדברי העולת תמיד והמהר"ם בנעט לא דמי כלל שיעורא דיתר מאצבע לשיעורא דשני אצבעות שכתב השימושא רבא שאינו אלא לכתחילה, שאינו ראיה גמורה כל כך כמו ליתר מכאצבע. ובלאו הכי דברי התניא בזה קשים להבין, ואין להאריך בזה כעת, וצ"ע.
והאליה רבה (סי' לב ס"ק סג) תמה על העולת תמיד שפוסל אפילו בדיעבד בפחות מאצבע, ממה שכתב הב"ח (סוד"ה ואין שיעור) דמנהג העולם שאין נזהרין בזה וסומכין על הש"ס שאין מפורש בו שום שיעור לאורך ולרוחב, אלמא דמדינא הכל כשר אפילו לכתחילה, וכן הוא סתימת דברי השו"ע (סמ"א). אך נתקשה שם באליה רבה אח"כ מהראיה שהובאה ברא"ש, דאם סגי בפחות מאצבע אם כן יש מקום לג' תפילין. ושוב כתב דאחר העיון בתוספות, יראה דמה שכתבו דהציץ היה במקום תפילין, אינו אלא מסברא ואין על זה ראיה מהש"ס. ועולת תמיד הבין דמה שכתב הרא"ש ומונח במקום תפילין הוא מהש"ס, וליתא, אלא מסברא כתב כן, יעיי"ש.
והגר"א (בביאורו שם) כתב דלהרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"ח ה"ב) דסובר מצנפת היא המגבעת, נסתר כל הראיה שהביאו דהציץ הוא במקום תפילין. ולפי זה י"ל דגם מה שכתב המרדכי שאינו ראיה גמורה, הוא בשביל שאין זה דבר ברור שהציץ היה במקום תפילין, והרי התוספות במנחות כתבו סתם ראיה זו שהציץ היה במקום תפילין, ובתוספות סוכה דף ה' (שם) מבואר בהדיא שאין זה ברור אצלם, ויוכל להיות שהיה הציץ על המצח. ואין צריך למה שכתב המהר"ם בנעט דמשום הכי כתב המרדכי שאינו ראיה גמורה, בשביל שיש לומר דסגי ביתר מאצבע, שאינו מוזכר מזה במרדכי מאומה, אלא שאינו ראיה גמורה בשביל שיש לומר שהיה הציץ על המצח, ונדחה בזה גם הראיה על יתר מאצבע.
וניחא מה שלא הזכירו המרדכי ושאר הראשונים כלל משיטת הר"י ביתר מאצבע, דאין נפקא מינה כלל, דלכתחילה בעי ב' אצבעות ובדיעבד הכל כשר. וצדקו דברי התניא לדינא, אך טעמו אינו מובן.
ד
והנה מלשון הרא"ש ז"ל נראה לכאורה שהביא ד' שיטות בדבר. כי בתחילה כשהתחיל לומר ולא נתפרש בתלמוד שיעור כו', אף שכתב בשימושא רבא כו' לא נהגו כן, מזה נראה החלטה כסתימת התלמוד שאין שום שיעור, כי כיון שלא נהגו כשימושא רבא, נשאר הדבר כמו שהתחיל לומר מסתימת התלמוד. ושוב הביא דברי ר"י שהביא ראיה ליתר מאצבע, וזה הוא עם התיתורא והמעברתא. כי ראייתו היא ממה שלא אמרו שיש מקום לג' תפילין, ושיעור המקום הוא עם התיתורא והמעברתא. ושוב הסביר דברי השימושא רבא למה מצריך שני אצבעות. וזה הוא מלבד המעברתא, שהרי כתב שני אצבעות בריבוע, והריבוע הוא מלבד המעברתא, וזה שיטה ג'. ואח"כ הביא שיטה ד', שעושין ב' אצבעות עם המעברתא, כי המקום שבראש להניח ב' תפילין הוא עם המעברתא.
ולא נמצא גילוי דעת בהרא"ש ז"ל האיך דעתו נוטה להכריע להלכה. ומצינו כמה פעמים בב"י שמה שהביא הרא"ש באחרונה כן דעתו להלכה, ויש בזה סתירות בדברי הב"י (עי' יד מלאכי ח"ב כללי הריב"ה אות ה).
והנה בכאן מדסתם הטור בסימן ל"ב, שכתב ואין שיעור מפורש בתלמוד וכו' אלא שבשימושא רבא כתב וכו' ולא נהגו כן אלא עושין אורך ורוחב הבתים בלא שיעור, וזהו כהתחלת דברי הרא"ש, ולא הביא כלל מכל מה שהביא אביו הרא"ש ז"ל אחר כך, לא משיטת הר"י ולא מיתר הדברים שכתב. ונראה מזה שהבין מדעתו ז"ל שכן הכרעתו כתחילת דבריו שאין שיעור לתפילין, וכשיטת הרי"ף והרמב"ם שלא הזכירו כלל בהלכותיהם שום שיעור. ומדברי השו"ע אין ראיה שהבין כן בדעת הרא"ש, כי יש לומר כמו שכתב הב"י (ד"ה ומ"ש ריבוע) מבעל העיטור (הל' תפילין סוף ח"ג נח, ג) שהכריע כן מחמת שלא הזכיר הרי"ף בהלכותיו שום שיעור, והנה גם הרמב"ם לא הזכיר מזה, כמו הרי"ף ז"ל, ונודע דרך הב"י (ראה סוף הקדמתו לאו"ח) שאם הרי"ף והרמב"ם בדיעה אחת, פוסק כוותייהו.
אמנם הטור אין דרכו להשמיט לגמרי דעת אביו הרא"ש שלא להזכירו כלל, וכתב הטור בהקדמתו לחו"מ שחיבר ספרו על דרך פסקי א"א הרא"ש ז"ל, ובמעט מקומות אשר אין דעתו משוה עם שאר המחברים כמו הרמב"ם וזולתו, אני כותב דעתם ודעת אדוני אבי הרא"ש ז"ל והסכמתו. וכתב הכנסת הגדולה בכללי הפוסקים (אות לה) שכן דרכו בכל הד' טורים, אלא שכתב זה בחו"מ שהוא באחרונה, וקאי על הכל. ועיין שבות יעקב במהדו"ב לחלק א' סימן י"ב שכתב, שידוע ומפורסם, הביאו הסמ"ע בדוכתי טובא ובשאר אחרונים שבכל מקום שפסק הטור נגד אביו הרא"ש, צריך להביאו. וא"כ נראה שהבין כן מדעת הרא"ש.
ועיין יד מלאכי (ח"ב) בכללי הריב"ה שאסף איש טהור הדיעות בענין כזה, והביא שם בסימן ו' מהפוסקים, דאף שיש לומר דמה שהביא באחרונה הוא העיקר בעיניו, מ"מ היכא שבתחילה כתב בסתמא ואח"כ הביא מאיזה פוסק פלוני ופלוני שכתבו כן, דעתו כמו שכתב בתחילה, כיון שכתבו בסתמא. עוד הביא שם בסימן ז' מהכנסת הגדולה (יו"ד סי' קכג הגב"י אות סז), דלא אמרינן מה שכתב באחרונה הוא העיקר, אלא היכא שאותו פוסק שמביא באחרונה הוא קודם בזמן לפוסק שמביא דבריו בראשונה, אבל לא היכא שכתב סברתם כפי קדימתן.
והנה גם כאן מה שכתב הרא"ש בתחילה שאין שיעור מפורש ולא נהגו כהשימושא רבא, זה כתב בסתמא, ואח"כ הביא מהר"י וביאר דברי השימושא רבא, א"כ דעתו שהעיקר כמו שכתב בתחילה, יען שכתבו בסתמא. ומה שכתב אח"כ והאידנא עושין השני אצבעות עם התיתורא והמעברתא, מזה נראה שלא היה כן מתחילה אלא האידנא, והוי מאוחר בזמן, ואין ראיה ממה שהביאו באחרונה.
ונראה משטחיות דבריו שהעיקר בעיניו שאין שיעור לתפילין, ואינו סובר כדעת הר"י וראייתו שהביא על יתר מאצבע, גם אינו סובר כהשימושא רבא, אלא שכתב שהאידנא אף המחמירין כהשימושא רבא, אין מחמירין כל כך להצריך ב' אצבעות מלבד התיתורא והמעברתא. ועל כן החליט בטור כתחלת דברי הרא"ש שאין שיעור לתפילין, ולא הביא כלל מכל דברי הרא"ש שכתב אח"כ, שאין דעתו כן להלכה.
וכתב הכנסת הגדולה בחו"מ סימן תי"ז (הגה"ט אות ו) דהיכא דדעת הרא"ש אינו מבורר, מסתמא כשבנו נאמן ביתו ובקי במילי דאבוה, סתם דבריו כדעת רוב הפוסקים, ודאי איהו ידע שדעת אביו כדעת רוב הפוסקים. ונמצא לפי זה שגם הרא"ש ז"ל אינו סובר כדעת הר"י וראייתו על יתר מאצבע, ושיטת הר"י בזה היא דעת יחיד.
ה
עוד אנו רואים חילוק בין דברי הרא"ש להר"י, כי ראיית הר"י נבנית על מה שאפשר לומר דמה שאמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין, הוא לאו דוקא שני תפילין ולא יותר, אלא כיון דאין מקום לג', נקט שני תפילין. כי אם נימא דשני תפילין הוא דוקא ולא יותר, לא הועיל כלום במה ששיעורו יותר מכאצבע, דכיון שהציץ היה רחב שני אצבעות, לא נשאר עוד אף שיעור אצבע לתפילין, וא"כ הכרח לומר ששיעור התפילין הוא עכ"פ לכתחילה שני אצבעות ולא פחות. וכן הוא בהדיא בלשון הר"י שברא"ש שראייתו נבנה על יסוד זה שאי אפשר שיהיה מקום לג', אבל שנים שפיר אפשר לומר שהוא לאו דוקא.
ושוב תיכף אח"כ כתב הרא"ש, שאם היו הבתים רחבים ב' אצבעות מלבד התיתורא והמעברתא, לא היה מקום בראש להניח שני תפילין. ואם נימא שדעתו דשתי תפילין הוא לאו דוקא, אלא שלא יהיו ג', א"כ עדיין נשאר מקום להתיתורא והמעברתא במשך המקום שבין ב' לג'. ועל כרחך שגם בזה אינו סובר כשיטת הר"י, אלא סובר דשני תפילין הוא דוקא ולא יותר.
וכן נראה באמת דעת שארי הראשונים ז"ל, ובריטב"א (שם) כתב בהדיא מדקתני מקום יש בראש להניח שני תפילין, אבל טפי משני תפילין ליכא. וגם סיים, ולפי זה ראוי שלא לפחות מרוחב שתי אצבעות ואין להוסיף על רוחב ד' אצבעות, כשיעור המקום. ואם השני תפילין הוא לאו דוקא אלא שאין מקום לג', א"כ אף אם שיעור התפילין הוא ב' אצבעות, מכל מקום אפשר לעשותם גם יותר מד' אצבעות אלא שלא יהיו ששה כשיעור ג' תפילין. וכן הוא לשון המרדכי (שם) דקאמר ב' תפילין ותו לא. והב"ח בסימן ל"ב (ד"ה ואין שיעור) כתב ההסבר בזה, דלשון מקום יש בראש להניח שני תפילין, משמע לא פחות ולא יותר.
ולפענ"ד נראה שמוכח כן גם מהמשך הסוגיא (עירובין צה:), שהרי מעיקרא היה דעתם שאין מקום אלא לזוג אחד ולא יותר, שבתחילה על מה שאמרו דלא שרו רבנן אלא במקום תפילין, מקשה בפשיטות אי הכי זוג אחד אין טפי לא, אלא שאח"כ תירץ מדרב שמואל בר רב יצחק שיש מקום לשתי תפילין. וא"כ כיון שמעיקרא היה פשוט בעיניהם שאין מקום אלא לתפלה אחת, אלא שנתחדש להם אח"כ מדרב שמואל בר רב יצחק על שתי תפילין, אין לך בו אלא חידושו. ומנא לן להוסיף על סברת הש"ס מה שלא אמרו הם.
ועכ"פ רוב הראשונים והרא"ש מכללם סברי דשני תפילין דוקא הוא, ואך הר"י לשיטתו סובר דשני תפילין הוא לאו דוקא. ואם כן השיטה של יתר מאצבע וראייתה, אינה אלא דעת הר"י ואין כן דעת כל הראשונים ז"ל, ומובן מה שלא מובא בתוספות ומרדכי וריטב"א.
וקצת צ"ע בדברי הרא"ש ז"ל מה שכתב שאם הבתים רחבים ב' אצבעות אין מקום לשתי תפילין עם התיתורא והמעברתא, הלא כיון שאין מפורש בתלמוד שום שיעור לתפילין, אלא שהביא מהשימושא רבא ששיעור הבתים ב' אצבעות, א"כ מנא לן ששיעור מקום התפילין הוא רק ד' אצבעות, דילמא הוא יותר, באופן שיש מקום לשני תפילין עם התיתורא והמעברתא, הלא אין שום רמז ראיה מהתלמוד נגד זה. ולא הביא אלא מהשימושא רבא שכתב שיעור שתי אצבעות, והוא כתב זה על הבתים, דהלא כתב שיהא כן מרובע, והריבוע הוא מלבד המעברתא, ומנא ליה שאינו כן. והריטב"א לא הביא מהשימושא רבא, אלא מהמדרש ששיעורו ב' אצבעות, וכתב לבסוף שיש להסתפק אם המעברתא בכלל. ואולי היה להרא"ש איזה הוכחה מלשון המדרש ששיעורו שתי אצבעות עם המעברתא, וצ"ע שלא כתב מזה מאומה.
ואולי י"ל על פי מה שכתב בשו"ת חוות יאיר סימן קנ"ט, שכל דברי הרא"ש אינם רק קיצור מדברי התוספות עם קצת תוספות מקצת פוסקים, לכן נקוט כללא בידך אם תלמודך בדברי הרא"ש קשים עליך כברזל, לך נא ראה ועיין בדברי התוספות אולי הם ישלימו חסרונך, כי באמת לפעמים קיצר הרא"ש יותר מדאי, עיי"ש. ואם כן י"ל גם כאן בדברי הרא"ש שסובבים על דברי התוספות שהביאו מהמדרש, ויוכל להיות שהבין מהמדרש ששיעורו שתי אצבעות עם המעברתא.
ו
ומה שיש להתבונן עוד, כיון שמתירין תפילין קטנים אפילו מכאצבע, כסתימת דברי השו"ע, האיך נוהגים להתיר תפילין גדולים משתי אצבעות ואפילו בג' או בד' אצבעות, כיון שאין מקום בראש אלא לשני תפילין. הלא ראיית הר"י שאי אפשר שיהיה השיעור פחות מאצבע, דאם כן לא ישאר לכהן גדול מקום להניח תפילין, כיון שהציץ היה רחב ב' אצבעות, ולא מצא באליה רבה (שם) תירוץ על קושיא זו, אלא שאינו בש"ס שהציץ היה על השער. ור"ל דכיון שהציץ לא היה על השער, א"כ אף אם שיעור התפילין אינו אלא אצבע, והוי שיעור המקום של שני תפילין לא יותר משתי אצבעות, ג"כ יוכל הכהן גדול להניח תפילין. וא"כ אי אפשר להכשיר יותר משתי אצבעות.
הן אמת שהאליה רבה סיים לעשות רחב אצבעיים לא פחות ולא יותר, אבל לא נראה כן מדברי הראשונים. גם אין נוהגים כן כלל. ואפשר שגם האליה רבה לא כתב כן אלא לבעל נפש, לא מעיקר הדין. ועוד כיון דלהלכה כשר לכתחילה אפילו פחות מאצבע, כמו שכתבו הב"ח והאליה רבה מסתימת דברי הפוסקים, א"כ שיעור שני תפילין הוא ג"כ פחות משתי אצבעות, וכבר הבאתי מרוב הראשונים ז"ל, דשיעור שני תפילין הוא דוקא ולא יותר, וא"כ אין להתיר אפילו כשיעור שתי אצבעות.
והמג"א (סי' לב ס"ק נו) כתב להחמיר כשיטת הגאונים שיהיה כשתי אצבעות, והשימושא רבא כתב בפירוש דאי עבדינהו יתר מב' אצבעות שפיר דמי. הן אמת שאין ראיה מהשימושא רבא, דלדידיה שיעור התפילין הוא שני אצבעות, אבל כל החולקים עליו לא כתבו פלוגתתם אלא בזה שאין שיעור לתפילין, ולא מצינו שום פוסק שיחלוק עליו בזה שמתיר לעשות יותר משתי אצבעות.
ובריטב"א בעירובין פרק י' (שם) הביא מחלוקת הגדולים במה שאיתא במדרש דשיעור תפילין ב' אצבעות, אם הוי השיעור למטה או למעלה, והביא הכרעת בעלי התוספות דהשיעור הוא למטה. וכן היא דעת השימושא רבא, דאי עבדינהו בפחות כתב דלא מיפסל, והיינו בדיעבד אבל לכתחילה אין לעשותם פחות משתי אצבעות, ובעבדינהו יותר כתב דשפיר דמי, וזה משמע לכתחילה. ואי הוו חולקים עליו גם בזה, לא הוו שתקו מלומר דנהפוך הוא דלמעלה מב' אצבעות אסור ולמטה מותר, אבל הם לא אמרו בפלוגתתם אלא שאין שיעור לתפילין, א"כ לא חלקו עליו אלא במה שנתן שיעור דהיינו למטה, אבל לא במה דכתב הוא שאין שיעור דהיינו למעלה.
והמחצית השקל בסימן ל"ד ס"ק ה' כתב דלפי מה שכתב המג"א בסימן ל"ב דרוחב התפילין ב' אצבעות, א"כ אין מקום בראש כי אם שיעור ד' אצבעות, לכן צריכים ליזהר המניחים שני תפילין דרש"י ור"ת בפעם אחת שלא יהיה כל אחד יותר משתי אצבעות, למען יוכלו שניהם להיות במקום תפילין. ואם כן פשוט בעיניו ששיעור מקום תפילין הוא ד' אצבעות, מחמת דברי המג"א שכתב לחוש לדברי הגאונים.
ואינו מובן, כיון דלא כתב המג"א אלא לחוש לדברי המחמירין, א"כ אינו אלא מחמת חששא לא מעיקר הדין, והא תינח לחומרא אפשר לומר שיש לחוש, אבל לא להמציא מהחששא קולא להקל על ידי זה עד ד' אצבעות. ואף לו יהא אלא ספק שמא שיעור התפילין סגי בכאצבע, הוי יותר מב' אצבעות ומכל שכן ג' או ד' ספיקא דאורייתא שמא אינו מונח במקום התפילין, ואי אפשר להתיר. ומכל שכן שאין לעשות ספק להקל נגד סתימת הטוש"ע, ונתפשט המנהג שסומכין על זה להתיר אפילו פחות מאצבע, כמו שכתבו הב"ח והאליה רבה ושאר פוסקים.
ובאמת כי תפילין גדולים מהשיעור חמור יותר מתפילין קטנים מהשיעור, דתפילין קטנים נראה לדברי הכל שאינו אלא מדרבנן, דלא מצינו בתוה"ק מדה לתפילין, ובתוספות כתבו הסמך דדמי לציץ, וציץ גופיה אין שיעורו אלא מדרבנן, כמבואר במסכת סוכה. ובפרט להסוברים דלכל הדיעות אפילו לשיטת הר"י שברא"ש מותר בדיעבד אפילו בפחות מאצבע, ואין איסורו אלא לכתחילה, א"כ הוי בודאי רק מדרבנן. ושיעור מקום התפילין הוא מדאורייתא, דיליף מקרא במסכת מנחות דף ל"ז ע"א בין עיניך (שמות יג, טז) זו קדקוד, מקום שמוחו של תינוק רופס, ושם בגמרא ע"ב דאי לאו גזירה שוה מקרחה, הוו אמרינן בין עיניך ממש ולא על הראש כלל. ועיין תוספות קידושין דף ל"ו ע"א ד"ה תפילין, דיש לימוד מבין עיניכם שאין מניחים תפילין בכל הראש. ואם כן אם אין התפילין במקום שנקרא בין עיניכם אלא בשאר מקום שבראש, הוי כמונחים ברגל, כי אימעוט מקראי, וא"כ אין להתיר זה אפילו אם היה לנו ספק גמור, דהוי ספיקא דאורייתא, ומכל שכן כשאין לנו ספק גמור.
אבל מעשים בכל יום יוכיחו שבאלו הדורות רוב התפילין הם יותר מב' אצבעות, והרבה מהם ג' או ד' אצבעות, וככה עושים גדולי ישראל, אף שמתירין לכתחילה גם תפילין קטנים מכאצבע, ואין עושים מזה שום ספק, והאיך אפשר לקיים שניהם.
ז
ולפענ"ד לא מצאתי פתרון לדבר, אלא שעל כרחנו אנו מוכרחים לומר בזה, דהנה בלאו הכי קשה טובא לכאורה דנתקשו הרבה בתוספות ובריטב"א ובמרדכי במה שאמרו מקום יש בראש להניח שתי תפילין, הלא כיון שאין מוזכר בתלמוד שום שיעור לתפילין, האיך שייך לומר שיש שיעור מקום לדבר שאין לו שום שיעור, ותירצו כולם מדברי המדרש והשימושא רבא דיש שיעור לתפילין שתי אצבעות. וגם בשימושא רבא הוא מימרא דרבא, ועיין תוספות ישנים יומא דף ע"א ע"ב ד"ה אמר, דיש בשימושא רבא הרבה מימרות מאמוראים שלא הוזכרו בתלמוד, עכ"פ שיעור זה היה בימי חכמי הש"ס.
אמנם להרי"ף והרמב"ם והטור ושו"ע וכל העומדים בשיטתם הסוברים שאין שיעור לתפילין אפילו לכתחילה, וטעמם ונימוקם בשביל שלא הזכיר מזה כלום בתלמוד, חזרה הקושיא למקומה איך אמרו מקום יש בראש לדבר שאין לו שום שיעור ומדה. כי לא נמצא בראשונים ובאחרונים ז"ל תירוץ אחר על קושיא זו, אלא מה שאיתא במדרש ובשימושא רבא שיש שיעור של ב' אצבעות.
ועל כרחך צריך לומר דיען שנמצא במדרש ובשימושא רבא, מזמן הש"ס שהיו נוהגין אז בשיעור התפילין שני אצבעות, מיושב הקושיא אף להסוברים שאינו מן הדין, דמש"ה סברו שאינו להלכה יען שלא הוזכר מזה כלום בש"ס. והרבה מנהגים היו שלא נקבעו בש"ס להלכה. והב"י בסימן ל"ב (ד"ה ומ"ש ריבוע) הביא מספר אורחות חיים (סי' כו) שהיה מנהג הגאונים והחכמים ואבות בי"ד שהיה תפילין שלהם גבוהים ג' אצבעות ואצל התלמידים היו אצבע ומחצה, ולא הביא חולק על זה, ואע"פ כן לא הביאו להלכה בשו"ע. והמג"א (שם ס"ק נו) הביא דברי האורחות חיים. ואין נוהגין עכשיו כן כלל לא החכמים ולא התלמידים. והרבה מנהגים היו בטעמם ונימוקם שלא היה דעתם לפסק הלכה. וא"כ אף שהיה להם ראיה ממה שלא הוזכר בתלמוד, שאינו לפסק הלכה, אין זה ראיה להכחיש דברי המדרש והשימושא רבא שהיו אז נוהגין כן.
גם בשיטת הר"י נראה שצריך לומר כן, שהרי התוספות הביאו בשם הר"י שמצא במדרש דשיעור תפילין שתי אצבעות, ובהרא"ש הביא בשם הר"י ששיעורו יתר מכאצבע, ואם כן זה סתירה בדברי הר"י. וצריך לומר דאף שהביא מהמדרש ששיעורו שני אצבעות, מכל מקום סובר שיש לומר שאינו אלא מנהגא, אבל להלכה סגי ביתר מכאצבע.
והנה כתב המג"א סימן ש"א ס"ק נ"ד לתרץ קושיית התוספות יו"ט (עירובין פ"י מ"א ד"ה מכניסן), דכיון דקיי"ל (רמב"ם הל' תפילין פ"ד ה"י; טוש"ע סי' לא ס"א) שבת לאו זמן תפילין, אם כן יכניס שני זוגות בבת אחת, כדאיתא בגמרא (עירובין צה:). ותירץ דכיון דאנן לא בקיאינן לכוין המקום, כמ"ש סימן ל"ד, ואם יניח שלא במקומו יהיה משאוי, לכן לא יכניס אלא זוג אחד. ולכאורה אינו מובן שאין שם בש"ע דאנן לא בקיאין, שהרי אדרבא כתב שם (ס"ב) להניח שני זוגות דרש"י ור"ת בפעם אחת, אלא שכתב אח"כ שמי שאינו יודע לכוין המקום יניחם זה אחר זה. אם כן לאו כללא הוא. אבל ביאר במחצית השקל, דכיון דהרבה אנשים אינם בקיאים לצמצם מקום שני התפילין, לכן לא הותר כי אם זוג אחד משום לא פלוג. וזה דבר המובן שאם יתירו יעשו כן גם האינם בקיאים, ויבואו לידי חילול שבת.
ואפשר להסביר עוד, כי התבוננתי במה שנחלקו כל הראשונים וטרחו הרבה לידע שיעור התפילין, ועדיין אין לנו דבר ברור, הלא מבואר בגמרא מנחות דף ל"ז ע"א עירובין דף צ"ה ע"ב, השיעור מתחלת צמיחת השער עד מקום שמוחו של תינוק רופס, ומקום יש בראש להניח ב' תפילין, א"כ אפשר למדוד השיעור שעד מקום שמוחו של תינוק רופס, ונדע כי החצי מזה הוא שיעור התפילין. ונראה מזה שעל כרחך עוד בזמן הראשונים, לא היו בקיאין בשיעור שמוחו של תינוק רופס. אך קשה מה שהביאו בשו"ע (סי' כז ס"ט). אלא שנמצא גם במקומות אחרים (עי' רמ"א סי' שיז ס"א) שמביאין הפוסקים והש"ע מלשונות הש"ס, אף שאין לנו בקיאות בו.
ואם כן בזמן הש"ס שהיו בקיאין בשיעור של מוחו של תינוק רופס, היו יכולין לכוין כל אחד ואחד בשיעור השני תפילין, משא"כ עכשיו לאו כל אדם יכול לכוין, אף שיודעין השיעור מהתחלת עיקרי השער, ובלאו הכי נתמעט הבקיאות בכל דבר. ועכ"פ כתב המג"א דכיון שיש בני אדם שאינם בקיאים לכוין המקום, אי אפשר להתיר אף לבקיאים. וא"כ אם היה אז המנהג שהיו התפילין כשיעור שני אצבעות, לא התירו גם בתפילין קטנים יותר ממה שהוא מותר בתפילין הרגילין, דלא פלוג. ולכן מיושב מה דאמר מקום יש בראש להניח ב' תפילין, דהיינו שתי תפילין הרגילים אז כמבואר במדרש, אף שאינו הלכה.
ואם כן מיושב מנהגנו שמתירין תפילין קטנים וגם גדולים. שאף שעל פי הלכה אין שיעור לתפילין וכשרים גם הקטנים, מ"מ שיעור המקום שבראש להניח בו שתי תפילין אמרו בגמרא על התפילין שהיו רגילים אז. ואף שבדרך זה נסתר הראיה שהביא הר"י לדבריו על שיעור יתר מכאצבע, מכל מקום לא קשה מידי, די"ל שהר"י לשיטתו שסובר יש שיעור לתפילין מדינא, ומתפרש שפיר מה שאמרו מקום יש בראש להניח שתי תפילין, דקאי על התפילין שכשרים לכתחילה מדינא, הוי מזה ראיה על שיעור התפילין. אבל הסוברין שמחמת שלא הוזכר בתלמוד שום שיעור ומדה לתפילין, על כרחך שאין שיעור לתפילין, וא"כ אי אפשר לפרש מה שאמרו מקום יש בראש להניח שתי תפילין, אלא על התפילין שהיו נוהגין אז, ושוב אין משם ראיה לשיעור התפילין מדינא.
ואפשר שגם המרדכי שכתב שאינו ראיה גמורה, הוא מטעם זה, שאפשר לפרש דקאי על התפילין הנהוגים. ואפשר שגם התוספות והרא"ש והריטב"א כתבו בלשונם בטעם המדרש והשימושא רבא שצריך ב' אצבעות לדמות לציץ, דלא ניחא להו למימר שיש על זה לימוד גמור ממה שאמרו מקום יש בראש להניח שתי תפילין, דאפשר לפרש דקאי על התפילין הנהוגים. אך הר"י בלבד לא מסתבר ליה דקאי על תפילין הנהוגים, אלא על תפילין הכשרים מדינא, ואין כן דעת שארי הראשונים ז"ל. ועכ"פ מיושבת ההלכה לדעת הסוברים שאין שיעור כלל לתפילין, שלדעתם על כרחך דקאי בגמרא רק על התפילין שהיו נוהגים.
ח
ותמה אני על המשנה ברורה, שכתב בסימן ל"ב (ביאור הלכה סמ"א) דאפילו לפי דעת הש"ע דסתם להלכה דאין שיעור לתפילין, מ"מ לפי מה דמוכח שם בגמרא דאין מקום אלא לשני תפילין ולא לשלשה, יש ליזהר שלא ללבוש תפילין פעם קטנים מאד ופעם שיהיו גדולים שלשה פעמים כמו הראשונים, כגון שבפעם הראשון היו כשיעור אצבע וחצי על שיעור אצבע וחצי ובפעם השני היו ד' אצבעות וחצי על ד' אצבעות וחצי וכה"ג. דממה נפשך או דתפילין הראשונים היו קטנים מהשיעור, או דתפילין השניים מונחים שלא במקום תפילין, ועיין לקמן בסימן רל"ג שאין לעשות תרתי דסתרי אפילו שלא ביום אחד, עכ"ל.
ודבריו תמוהים מאד, דלפי דבריו שזה הוי תרתי דסתרי אהדדי, ולפי פסק השו"ע דמותר בתפילין קטנים, מונחים התפילין הגדולים שלא במקום תפילין, א"כ בודאי זה אסור לכ"ע אפילו למי שלא הניח תפילין קטנים מעולם. ואף אלו היה ספק, היה ג"כ ספיקא דאורייתא.
ואין לו שום דמיון למה שהביא מסימן רל"ג סעיף א', דשם בתפלת מנחה אמרו בגמרא (ברכות כז.) דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, דהוי ספיקא דרבנן. ובאמת דעת כמה פוסקים דהיכא דהוי תרתי דסתרי, קולא וחומרא לכל צד, אין מקילין אפילו בצד אחד לא בספק דרבנן ולא בספק ספיקא, כמבואר בתוספות ביצה דף י"ד ע"א ד"ה איכא ותוספות בבא קמא דף י"א ע"א ד"ה דקא, ועוד בכמה פוסקים. וצריך לומר לדידהו מה שהקילו בכה"ג בתפלת המנחה לומר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, הוא כמו שכתב הרא"ש בריש מסכת ברכות (סי' א) דבתפלה הקילו. ועכ"פ זה ודאי דבספק בתפילין שהוא ספיקא דאורייתא שבלאו הכי אין להתיר כלל, ומכל שכן כשיש בו תרתי דסתרי אהדדי אפילו כשהוא בשני בני אדם.
ועוד האיך נוכל לעשות בזה אפילו ספק, הלא הפסק מבורר בש"ע (סי' לב שם) שכשרים התפילין הקטנים על פי שיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור, וכבר כתב הפמ"ג (בהקדמה ליו"ד, כללי הוראת איסור והיתר אות ו) שאין לצרף לספק או לספק ספיקא מה שהוא נגד הש"ע, וא"כ אם נימא דהנחת התפילין הגדולים היא סתירה נגד פסק הש"ע שמתיר הקטנים, אין שום מבוא להתירם אפילו אם יצטרף לזה עוד איזה ספק. ועל כרחך מוכרחין לומר שאין טעם ההיתר בזה אלא בשביל שיש איזה סברא שאינו סתירה לפסק הש"ע שמתיר בקטנים, וא"כ לא הוי תרתי דסתרי אהדדי, ומותר אף לאדם אחד לעשות פעם כך ופעם כך.
ומה שכתב על זה המ"ב אחר כך, ואף דיש לדחות דבזמן הגמרא היו תפיליהם ממוצעים כאצבעיים ויותר, משא"כ בזמן הזה, אבל א"כ אזדא ראיית הרא"ש שם, והש"ע דפסק דלא כהרא"ש לא נזכר באחרונים שיהיה מחמת זה כי אם מטעם אחר, עיין בב"י ובביאור הגר"א.
ולפענ"ד ברור שאין בזה שום הוכחה, דהנה גם הוא ז"ל לא כתב אלא ממה שלא נזכר באחרונים רק טעם אחר, אבל מהראשונים לא הביא שום הוכחה. כי באמת אין שום רמז הוכחה מדברי הראשונים ז"ל, כי הראשונים לא כתבו שום טעם לדחות ראיית הר"י שברא"ש, כי הרי"ף והרמב"ם לא הביאו כלל מכל הענין של שיעור התפילין, ולמדו מהשמטה זו שסוברים שאין שום שיעור בהחלט, ולא נודע לנו טעמם ונימוקם. וברא"ש ובמרדכי ובטור מבואר הטעם שאין נוהגין כהשימושא רבא להקפיד על שיעור שני אצבעות, בשביל שאינו מוזכר כלל בתלמוד. אבל למה שלא חשו לראיית הר"י שברא"ש, על זה לא כתבו שום טעם, ושפיר יוכל להיות שהוא באמת מאותו הטעם דקאי על תפילין הנהוגים לא על הכשרים מדינא.
אך בתוספות סוכה (שם) פלפלו אם היה הציץ על המצח, אבל כבר כתבתי שמדברי התוספות נראה שהיה להם סברא לדמות תפילין לציץ אם היה על הראש בצידו, על דרך שכתב הב"ח, ונגד זה אין נפקא מינה באיזה אופן מתפרש שיעור המקום של שני תפילין, ואך אם הציץ היה על המצח נדחה סברא זו לדמות תפילין לציץ כאשר ביארתי לעיל (סוף אות ב), וא"כ אין שום הוכחה מכל דברי הראשונים ז"ל.
אבל לפי זה גם באחרונים לא מצא מאומה, כי מה שהראה מקום להב"י והגר"א, הנה מה שהביא מהב"י הוא תמוה, כי אין בב"י שום טעם ורמז לדחות ראיית הר"י שברא"ש, אלא שהעתיק דברי הראשונים כצורתן והוויתן בלי שום הערה בעלמא כלל. וגם מטעם זה, אם היה הציץ על המצח, לא זכר מאומה. אך הגר"א ז"ל כתב טעם זה, שלדעת הרמב"ם אין שום ראיה שהציץ היה מונח על השער. אבל הגר"א ז"ל לא הביא שיטת הר"י שברא"ש, כי לא הזכיר כלל מדברי הרא"ש אלא מדברי התוספות ושאר ראשונים, ושפיר י"ל שבשביל שמדברי התוספות ועוד ראשונים נראה שהיה להם סברא לדמות תפילין לציץ אם היה מונח על השער, לכן הוצרך לבאר פרט זה שלא היה מונח על השער. ואדרבא מדלא רמז כלל לדברי הרא"ש אלא לדברי שאר הראשונים, נראה דלא נחית כלל לראיית הרא"ש בזה. ועכ"פ אין סרך ראיה מדבריו.
ויותר היה לו להראות מקום על האליה רבה (שם), כי שם כתב לדחות ראיית הר"י שברא"ש מטעם שהיה הציץ על המצח. אבל באמת גם מהאליה רבה אין ראיה. ראשית, הלא האליה רבה כתב שלא לעשות תפילין יותר משתי אצבעות, וצריך לומר שסובר שאין במקום תפילין יותר, ואם כן הפוסקים והנוהגין לעשות תפילין גדולים מב' אצבעות, על כרחך לא סבירא להו בזה כהאליה רבה. אבל י"ל שגם האליה רבה אינו סובר כן לעיקר הדין, אלא כתב שבעל נפש יחמיר בדבר. ומה שכתב רק התירוץ שהציץ היה על המצח, בשביל שתירוץ זה כולל יותר אף לנגד סברת כמה ראשונים לדמות תפילין לציץ. והלא כל יסודו של האליה רבה שם הוא על דברי הב"ח, ובאותו סעיף עצמו כתב שם הב"ח לבאר זה שיש לדמות תפילין לציץ, ולכן בחר האליה רבה לכתב טעם זה שכולל לשניהם ונדחה הכל.
ובלאו הכי, הנה מבואר בגמרא יבמות דף מ"ח ע"ב, אמר רב כהנא אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, ואמר לי אי הכי וכו' לישני ליה הא, ולטעמיך לישני ליה הך, אלא חד מתרי ותלת טעמי קאמר, וכן הוא בגמרא זבחים דף י' (ע"ב) ודף צ"ד (ע"ב), ועוד בכמה מקומות. והרי שגם בש"ס אין מביאין ראיה ממה שכתב טעם אחד והשמיט טעמים אחרים, אף שיש בהו נפקא מינה לדינא. ובשו"ת תומת ישרים (סי' עב) הובא בכנסת הגדולה בכללי התלמוד (אות סח), דאף דקיי"ל כבבלי נגד הירושלמי, מ"מ אין זה אלא כשחולק בהדיא, אבל אם אמרו בירושלמי טעם שלא אמרו בבבלי אף שיש בו נפקא מינה לדינא, ראוי לחוש גם לדברי הירושלמי, שאין זה כחולק בהדיא. וק"ו כשאותו הטעם כולל יותר, דיש לומר דלכן אמרו.
וכמה פעמים כתבו התוספות דהוה מצי לתרץ גם בענין אחר, וכתב הכנסת הגדולה בכללי הפוסקים אות י' דכשהתוספות אומרים הוא הדין דהוה מצי למימר הכי, הוא דאפילו לפי האמת מצי למימר הכי, אלא דחדא מינייהו נקט, או שקיצר בלשונו. וכשאומרים הוה מצי למימר הכי בלא הוא הדין, כוונתם לומר דהוה מצי למימר הכי לתרץ קושיא זו, אלא משום דאיכא קושיא אחריתא שאינה מתורצת בזה, לכן לא תירץ כן ותירץ במה שמתורצת ג"כ הקושיא האחרת, יעיי"ש. ומכל שכן שאין לבנות יסוד על דיוקים כאלה בדברי האחרונים שהרבה פעמים לא נחתי לפרש כל הפרטים.
גם בלאו הכי אין ראיה ממה שלא דחו ראיית הר"י מטעם זה, כי הוא מילתא דתליא בסברא, והר"י לשיטתו שיש שיעור לתפילין מדינא, מסתבר ליה יותר לפרש בכוונת הש"ס על תפילין הכשרים מדינא. אבל הפוסקים שסברו שיש הכרח מן הש"ס ממה שלא כתבו שום שיעור, שאין שיעור כלל לתפילין, א"כ על כרחך מתפרש מה שאמרו מקום יש בראש, על התפילין הנהוגים. ובש"ע פסק כאותן הפוסקים.
ובאמת שאף לפי מה שהבין במ"ב שדרך זה הוא נגד איזה מהאחרונים ז"ל, הכי בשביל זה יותר טוב לומר שעושין פסק הלכה ונוהגין מה שהוא סתירה נגד השו"ע והרבה מגדולי הראשונים ז"ל, הלא יותר טוב להכריע הדרך שהוא מסכים עם הש"ע והראשונים ז"ל, אף שהוא נגד איזה מהאחרונים ז"ל. אך הדבר ברור כמו שכתבתי שאין הוכחה נגד זה משום מקום גם מהאחרונים ז"ל, ובפרט שלהתיר ספיקא דאורייתא נגד השו"ע זה דבר שאי אפשר לאמרו.
גם קשה טובא על דבריו במה שכתב אח"כ בביאור הלכה, והנכון לאדם שיהיו תפיליו תמיד ממוצעים, לא פחות מאצבעיים על אצבעיים ולא יותר מד' על ד', דבזה יצא עכ"פ מדינא ידי הכל. הלא לפי דבריו שאין לחשוב שיעור המקום של שתי תפילין, אלא לפי ערך תפילין הכשרים מדינא, דנמצא שלדעת הש"ע שכשרים באצבע, הוי בג' אצבעות שיעור מקום של ג' תפילין, והאיך קאמר שכשרים לכ"ע עד ד' אצבעות, הלא אין להתיר בד' אצבעות אלא למ"ד ששיעורן של תפילין ב' אצבעות. והאליה רבה (שם) באמת הזהיר מטעם זה שלא יהיו התפילין יותר מב' אצבעות. ועכ"פ אין זה לכו"ע לפי דרכו של המ"ב.
גם מה שהזהיר שלא יהיו גדולים שלש פעמים כמו הראשונים, ובפחות מזה לא חש, הלא רוב הראשונים דעתם שמה שאמרו ב' תפילין, הוא דוקא, ולא יותר, כמו שהבאתי למעלה (אות ה). ואף לשיטת הר"י די"ל שנים הוא לאו דוקא, אלא שאין מקום לג', ודאי דגם לשיטתו אין זה דבר מוחלט, שהרי אין שום גילוי דעת בש"ס לומר כן שהוא לאו דוקא, אלא שאין ראיה גם להיפך לומר שהוא דוקא, דאפשר בשביל שאין מקום לג' נקט ב', ולכן אין ראיה אלא ליתר מאצבע. וא"כ להקל אי אפשר לסמוך על זה אף לדעתו, כי עכ"פ אין לנו ראיה ברורה מן הש"ס על זה. ובפרט שכמה ראשונים כתבו בפירוש ששיעורו דוקא שתי תפילין ולא יותר, וא"כ לדברי המשנה ברורה דהוי תרתי דסתרי אהדדי, היה לו להחמיר אף כשאינן שלש פעמים אלא יותר משתי פעמים.
גם מה שעשה החשבון מאצבע וחצי על ד' וחצי, זה אין לו שום פירוש, שהרי לא נוכל לחשוב אלא או לפי השיעור של שני אצבעות כשיטת המדרש והשימושא רבא, או לפי שיעור יתר מאצבע כשיטת הר"י, או אפילו פחות מאצבע כשיטת הש"ע. וא"כ מי שהניח תפילין של אצבע וחצי, בעל כרחך צריך לומר שסמך או על שיטת הש"ע, או עכ"פ על שיטת הר"י ששיעורו ביתר מאצבע, וא"כ בהגיעו אף לג' וחצי כבר הגיע לשיעור של שלש פעמים. כי מה שהניח בכשיעור אצבע וחצי, זה לא מעלה ולא מוריד, כיון שאין שום שיטה על זה בפוסקים, וכי תורת כל אחד ואחד בידו לעשות חשבון שיעור מקום תפילין לפי ערך התפילין שיעלה בדעתו להניחם, הלא ודאי שאין לחשוב אלא השיעורין שהמה בפוסקים, וא"כ החשבון של שלש פעמים שעשה על ד' וחצי. אין לו שום פירוש.
גם מה שכתב דמי שהניח תפילין של אצבע וחצי, לא יניח אח"כ של ד' וחצי, דא"כ מי שלא הניח תפילין קטנים משתי אצבעות, מתיר לכתחילה להניח גם תפילין של ד' וחצי, גם זה צ"ע, שהרי בריטב"א מבואר בהדיא שלא יהיו התפילין גדולים מד' אצבעות, אף לשיטתו שסובר ששיעור התפילין הוא ב' אצבעות. אך בזה יש לצדד לפי דברי השימושא רבא שכתב אצבעיים על אצבעיים מרובע, והריבוע הוא מלבד המעברתא, נמצא דלדעת השימושא רבא שיעור הב' אצבעות הוא מלבד המעברתא, דנמצא לפי זה שעם המעברתא שיעורן של שני תפילין הוא יותר מה' אצבעות, כי המעברתא היא יותר מחצי אצבע, שהרי הרצועה שבתוכה היא חצי אצבע, ועם עובי דופן המעברתא היא יותר מחצי אצבע.
והמג"א בסימן ל"ב ס"ק נ"ו כתב לחוש לדברי הגאונים שלא יהיו קטנים מב' אצבעות, וזהו מדברי המרדכי שהביא מהשימושא רבא, ומשמע שדעתו כהשימושא רבא שכוונתו בלא המעברתא, והפמ"ג (א"א שם) מסתפק אם התיתורא בכלל ולא הזכיר כלום מהמעברתא, ובאמת אפשר לפרש בלשון השימושא רבא שכוונתו עם התיתורא, שגם התיתורא צריכה להיות מרובעת. וקצת משמע מלשון התניא (סעיף סג) לדקדק על הבתים בעצמם שיהיו רוחב ב' אצבעות. אך במחצית השקל כתב על המג"א שכוונתו עם המעברתא, וכתב זה לפי פירושו שהרכיב דברי הרא"ש בביאורו על השימושא רבא עם ראיית הר"י ממה דלא אמר בש"ס מקום יש בראש לג' תפילין, וכבר כתבתי שדברי המחצית השקל בזה צ"ע.
ועכשיו אני רואה יותר שאי אפשר לפרש בדברי הרא"ש כפירושו, דלפי פירושו צריך לומר שכוונתו עם המעברתא, ואי אפשר לפרש כן בדברי השימושא רבא, שהרי כתב שיהא מרובע כן. וזה ראיה למה שכתבתי למעלה (אות ב) בכוונת דברי הרא"ש על השימושא רבא שאינו אלא מאותו הטעם דמסתבר לדמותו לציץ. אמנם בדברי הרא"ש עצמו מבואר אח"כ, שדעתו ששיעור מקום השני תפילין שבראש, הוא ביחד עם המעברתא, ופליג בזה על השימושא רבא. ובריטב"א לא הביא מהשימושא רבא אלא מהמדרש ששיעור התפילין הוא ב' אצבעות, ולבסוף כתב שיש להסתפק אם המעברתא בכלל. נמצא שתפילין גדולים מד' אצבעות עם התיתורא והמעברתא הוא ספיקא דדינא.
שוב ראיתי בשו"ת בית שערים או"ח סימן כ"ח שמצדד בהיתר תפילין גדולים מד' אצבעות עם המעברתא, מחמת שלפי דברי השימושא רבא השתי אצבעות הם מלבד המעברתא. אבל לא העיר כלום מדברי הרא"ש והריטב"א שהבאתי. אמנם גם הוא לא כתב אלא שאין להרעיש עולם על זה, אבל ודאי דלמעשה ראוי לעשות לכתחילה לצאת כל הדיעות, דהיינו שלא יהיו קטנים מב' אצבעות ולא גדולים מד' אצבעות, ואין נפקא מינה בין מי שהניח לפעמים קטנים או לא.
ומה שכתב בש"ע שאין שיעור לאורך ורוחב התפילין, אף דבודאי יש שיעור מחמת המקום שבראש שלא יהיו מונחים שלא במקום תפילין, זהו פשוט דלא מיירי בשיעור המקום שבראש, אלא בשיעור הבתים בעצמם, ויש נפקא מינה אם יש שיעור להבתים בעצמם, כיון שבראש יש מקום לשני תפילין. ומה שלא הזכיר כלום בש"ע משיעור המקום שבראש, אלא כתב השיעור עד מקום שמוחו של תינוק רופס, שאין אנו בקיאים בזה. צריך לומר שהעתיק לשון הש"ס כדרך הפוסקים בכמה מקומות, ולא טרח לבאר כמה הוא, דאולי לא היה שכיח להניח תפילין גדולים יותר מד' אצבעות, כמו שהשמיטו הפוסקים כמה הלכות בשביל שאינם שכיחים, כמו שכתב הבעל המאור בהקדמתו.
אמנם נראה לפענ"ד שעכשיו אף שמדינא יוצאים לכל הדעות בשיעור של ארבע אצבעות, כמו שביארתי לעיל אף לדעת הש"ע דלא הוי תרתי דסתרי, מ"מ יש לעשותן קטנים מד' אצבעות, דכבר הבאתי (אות ז) דברי המג"א סימן ש"א שלכן לא התירו עכשיו בהמוצא תפילין בשבת אלא זוג אחד, יען שיש שאינם בקיאים לכווין המקום כמו שנתבאר בסימן ל"ד, ואף שיודעים השיעור מהתחלת עיקרי השער, מכל מקום לאו כל אדם יכול לכוון היטב, והבקיאות נתמעט בכל דור ודור. ואם אין יודעין לכווין בשני תפילין, אם כן גם באחד שהוא גדול כשנים הוא כן. ומי שרוצה לדקדק שיהיו הבתים בעצמם ב' אצבעות, צריך לעשות תיתורא קצרה מאד. וסיפר לי סופר אחד שראה בעצמו התפילין של מרן הדברי חיים זלה"ה, והיו קטנים הרבה מד' אצבעות, לערך ג' אצבעות עם התיתורא והמעברתא יחד.
ט
ומעתה אחר שנתבארו דברי הפוסקים בשיעור אורך התפילין, הדברים ברורים שגם ברוחב יש מקום לשני תפילין, ואי אפשר לומר כלל כמו שהחלטתם, שברוחב אין בהשיעור שבין עיניכם אלא מקום מצומצם לתפלה אחת ולא יותר, דהנה ראש המדברים בשיעור התפילין הוא השימושא רבא שכתב, אמר רבא מאן דבעי למעבד תפילין, ליתי אעא טבא אצבעיים על אצבעיים, ואי עביד טפי שפיר דמי. ומשם למדו דשיעור תפילין ב' אצבעות. וא"כ האיך כתב דאי עבדינהו טפי שפיר דמי, הלא צריך להיות מרובע מהלכה למשה מסיני, כמו שכתב אצבעיים על אצבעיים, ואי עביד טפי באורך ולא ברוחב, פסול מחמת שאינו מרובע. ועל כרחך שגם ברוחב יוכל לעשות יותר, ואם אין שם אלא שיעור מצומצם לתפלה אחת, האיך אפשר לעשות יותר.
ובריטב"א (שם) כתב בהדיא דכיון דשיעור תפילין הוא ב' אצבעות, אין להוסיף על ד' כשיעור מקום של שני תפילין, ומבואר בזה דעד ד' שהוא מקום שני תפילין, מותר להוסיף. ואם כן אם נימא דאין שיעור מקום לשני תפילין אלא באורך לא ברוחב, האיך אפשר להוסיף על התפילין כשיעור שני תפילין, דהלא אם יוסיף על האורך ולא על הרוחב, יהיו פסולים מחמת שאינם מרובעים. ועל כרחך שגם ברוחב יש מקום לשני תפילין כמו באורך, ולכן אפשר להוסיף על הרוחב כמו על האורך. והחולקים על השיעור של שני אצבעות וסברי דאין שיעור לתפילין, כבר נתבאר דלא חלקו אלא במה שנתן שיעור למטה, ולא במה שלא נתן שיעור למעלה, ומכל שכן שאין לעשות פלוגתא חדשה בין הראשונים בשיעור מקום התפילין, מה שלא נמצא בזה שום פלוגתא.
וכן נראה גם משיטת הר"י, דכבר נתבאר (אות א) שהביא מהמדרש דשיעורו ב' אצבעות, כמבואר בתוספות, והרא"ש כתב שהביא ראיה על יותר מכאצבע, וצריך לומר שהביא מהמדרש שכן היה המנהג, ולהלכה סובר ביתר מכאצבע. והר"י לשיטתו סובר שחושבין מקום השני תפילין, לפי ערך תפילין הכשרים לדינא, כמו שנתבאר למעלה (אות ז) באריכות. וא"כ לפי מה שסובר ששיעור התפילין ביתר מכאצבע, הוי ב' אצבעות קרוב לשיעור שני תפילין, ואע"פ כן הביא דברי המדרש שהיו נוהגין בתפילין של ב' אצבעות, שהוא קרוב לשיעור שני תפילין, ועל כרחך שגם ברוחב יש שיעור כנ"ל.
וכן מוכרח ממשמעות הש"ס, דהנה בש"ס לא כתבו שום שיעור לתפילין, שמזה למדו הראשונים שהכריעו כוותייהו בשו"ע שאין שיעור לתפילין והכל כשר אפילו לכתחילה, מדשתקי להודיענו איזה שיעור. והא תינח באורך, שהודיעו (מנחות לז.) שיעור מקום התפילין בראש מצמיחת השער עד מקום שמוחו של תינוק רופס, ולכן אם אין שיעור לבתים, לא הוצרכו להודיענו יותר, דידעינן מזה שבמשך אותו השיעור של מקום תפילין הכל כשר. אבל ברוחב שלא כתבו שום שיעור גם על מקום התפילין, אלא שצריך להיות באמצע בין עיניך, וזה ודאי שמקום של אצבע אחד הוא ממוצע יותר ממקום של ב' אצבעות, שבב' אצבעות הוא נוטה יותר לכאן ולכאן ממקום אצבע אחד, ואם הוא כחוט השערה הוא ממוצע יותר שאינו נוטה כלל לכאן ולכאן.
וא"כ יען שלא הודיעו לנו שיעור התפילין לא נוכל לידע ג"כ שיעור מקום התפילין, והאיך אפשר לומר שאין ברוחב אלא שיעור מצומצם לתפלה אחת ולא יותר, הלא התפילין בעצמם אין להם שום שיעור וכשרים גדולים וקטנים, ובאיזה תפילין נוכל לחשוב שיעור המקום, ואי אפשר ליתן שיעור להמקום בדבר שאין לו שיעור כלל, והאיך שתקו מלהודיענו איזה שיעור ברוחב, ואנחנו לא נדע מאומה.
ועל כרחך שכיון שלא פירשו כלל בש"ס שיעור לתפילין, שמזה הוכחה שהכל כשר אם עכ"פ עומד במקום התפילין, וממילא שכשרים עד ד' אצבעות שהוא שיעור המקום של שני תפילין, מדלא נתן שיעור לא למעלה ולא למטה אלא למקום התפילין, וכיון שנשמע מסתימת דבריהם שכשר באורך עד שיעור המקום של שני תפילין, ממילא יש הוכחה גם על הרוחב, כי התפילין צריכים להיות מרובע, ועל כרחך שגם ברוחב יש מקום לשני תפילין, ולכן לא הוצרך להודיענו מאומה, שמשיעור האורך נדע שיעור הרוחב וילמד סתום מן המפורש.
ולכן הביא מרן ז"ל בסוף התשובה שאין שיעור לתפילין אפילו ברוחב, אף דלא נשאל שם על שיעור התפילין אלא על שיעור מקום התפילין, אבל הביא זה דמשם יש ראיה גם על מקום התפילין, כמו שביארתי.
וסיים (הדברי חיים) וכן הוא משמעות המרדכי, דהמרדכי כתב דכיון דלא אתפרש בתלמוד, יש להחמיר כשיטת הגאונים בשיעור שתי אצבעות, ואל תטוש תורת אמך. ומזה נראה שלא החליט המרדכי שאין הלכה כדעת האומרים שאין שיעור לתפילין, אלא מחמת חומרא כתב להחמיר כדעת הגאונים משום אל תטוש תורת אמך. ואם נימא שאין ברוחב אלא שיעור מצומצם למקום תפילה אחת וביתר מהכי מיפסל, א"כ הוי חומרא דאתי לידי קולא, דאם מתכשר בפחות, אם מחמיר לעשות יותר, עומד שלא במקום התפילין ופסול. ואפילו אם השיעור הוא בשני אצבעות, מ"מ אי אפשר לצמצם, וכמו שהבאתי לעיל (אות א) בשם רש"י ותוספות דרוב בני אדם אינם יכולים לצמצם, ויוכל להיות שיעמוד שלא במקומו, והאיך שייך לומר להחמיר בכה"ג, אם אינו מן הדין. ועל כרחך דעל זה אין לחוש, כי מקום יש בראש להניח שני תפילין, ואם מגדיל התפילין בשיעור שני אצבעות, אינו אלא חומרא ולא קולא.
וכבר הארכתי (אות ו־ח) במה שנתפשט המנהג, דאף שסומכין על הש"ע להתיר בתפילין קטנים, מ"מ מתירין גם גדולים. והמשנה ברורה כתב על זה שהוא תרתי דסתרי אהדדי, ואע"פ כן התיר אם אינו באדם אחד, ועל כרחך בשביל שהוא מנהג ברור גם בגדולי ישראל, לכן נדחק כל כך להתיר. ולפענ"ד הארכתי בזה שלא כדבריו, אלא שהוא דרך מרווח להתיר. אבל כל יסודי ההיתר, הן מ"ש המשנה ברורה והן מה שכתבתי בזה, הכל נבנה רק על אותו היסוד שיש מקום בראש להניח שני תפילין. וא"כ אותן החושבין שאין מקום בראש לשתי תפילין אלא באורך, וברוחב אין מקום אלא לתפלה אחת, האיך מצאו ידיהם ורגליהם בביהמ"ד, שמניחין תפילין גדולים באורך וברוחב, שעל כרחך צריך להיות מרובע, ונמצא שברוחב מונחים שלא במקום תפילין ואין פוצה פה ומצפצף.
י
ומה שקשה לכאורה דאם יש מקום לב' תפילין ברוחב כמו באורך, א"כ יש מקום לד' תפילין, שנים באורך ושנים ברוחב, ולמ"ד בהמוצא תפילין (עירובין צה.) מכניסן שנים, למה לא יכניס ד'. אבל באמת לא קשה מידי, דכבר הבאתי (אות ז) דברי המג"א במה שלא התירו עכשיו יותר מזוג אחד, כיון שאין הכל בקיאין לכוין המקום לב' תפילין שיהיו מונחים במקומם, לכן משום לא פלוג אין להתיר אף לבקיאים, וצריך לומר שבזמן הש"ס היו הכל בקיאין.
והא תינח באורך, דמלבד שהיו יודעין אז המקום שמוחו של תינוק רופס, יש סימן הניכר לכל, התחלת צמיחת השער, שמשם מתחיל מקום התפילין, והכל היו יכולין אז לכוין השיעור. משא"כ ברוחב שאין שום סימן להמקום, אלא שצריך לכוין מקום האמצעי שבראש שלא יטה לכאן ולכאן ממקום האמצעות, ולא מיבעיא למ"ד שאי אפשר לצמצם אף בידי אדם, שבודאי אי אפשר לכוין צמצום המדה של שני תפילין. אלא אפילו למ"ד אפשר לצמצם, מ"מ כתבו רש"י ותוספות שרוב בני אדם אינם יכולים לצמצם, והוא טורח גדול. ובכה"ג ודאי דלא התירו אף למיעוט הבקיאים לצמצם, משום לא פלוג. והוא ק"ו ממה שלא התירו עכשיו שנים אפילו באורך מחמת שיש בני אדם שאינם יכולים לכוין, אף שאינם רובא דעלמא, כנראה משו"ע סימן ל"ד (ס"ב), ומכל שכן ברוחב שאף בזמן הש"ס הרוב לא יכלו לצמצם, והוא טורח גדול, ולכן אין להתיר אלא באורך, ועל זה אמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין. אבל ודאי דגם ברוחב יש מקום, אלא שאין נפקא מינה לדבר מזה שם.
ומה שכתב הריטב"א שלא יוסיף על ד' אצבעות, כשיעור מקום התפילין, דמשמע דעד ד' אין חשש להוסיף. צריך לפרש כוונתו, שבא להודיע שיעור התפילין מעיקר ההלכה, דכשמוסיף על ד' בוודאי אין מונחים במקומם, אבל בשיעור ד' יש מקום מעיקר ההלכה אם יוכל לצמצם עכ"פ. וממילא דמי שאינו יכול לצמצם, צריך לעשות קטנים מד' אצבעות שהוא שיעור שני תפילין. ובלאו הכי כתבתי שגם באורך עם המעברתא ביחד ראוי לעשותן קטנים מד' אצבעות.
גם יש לומר על פי מה שתירץ המג"א עוד בסימן ש"א (ס"ק נד) על קושיית התוספות יו"ט למה אין מתירין עכשיו בהמוצא תפילין בשבת להכניס יותר מזוג אחד, דהרש"א (עירובין צו: ד"ה בא"ד משום) כתב דאפילו למ"ד שבת לאו זמן תפילין אסור ללבוש יותר מזוג אחד, דלא שרי ליה יותר ממלבושו בחול, כדאיתא בגמרא (שם), וכן כתב הרבינו יהונתן (שם לא. ד"ה המוצא), והא דאוקימנא כמ"ד שבת זמן תפילין משום דמתניתין רבי מאיר היא דס"ל כן. ובשו"ע התניא שם סעיף נ"א לא העתיק רק טעם זה, דמש"ה אין להתיר ב' זוגות, כיון שבחול אין לובש לעולם ב' זוגות, א"כ זוג השני אינו נקרא דרך לבישה אלא מיחזי כמשאוי, וזה לא התירו חכמים, יעיי"ש.
אמנם המחצית השקל כתב על דברי המג"א בזה, דיש לגמגם, דנהי דהיה אפשר לדחות בש"ס כסברת המהרש"א והוצרך להוכחה אחרת, אבל חזינן דאמרו בש"ס דאי שבת לאו זמן תפילין מותר אפילו שנים שנים, וכדס"ל לרבן גמליאל.
ונראה לפענ"ד לפי מה שהביא בעטרת זקנים (ריש) סימן ל"ד על תפילין דרש"י ור"ת וז"ל, מצאתי כתוב בכתבי האר"י (שער הכוונות, ענין תפילין, דרוש ו) ששני הסברות הם אמיתיות, ועל ידי כל אחד מהזוגים פועל פעולה מיוחדת, וזהו שאמרו בגמרא מקום יש בראש להניח שני תפילין. ושוב הביא מהזוהר חדש (בתיקונים, קנח:) דתרוייהו צריכי, כעין מה שכתב הזוהר (ח"ג רלא:) בתקיעות. והביא גם מהמצות שמורים (הל' תפילין) שמזהיר מאד מאד להניח שניהם בפעם אחת, שלא להפרידם.
והאמת שכן הוא בפרי עץ חיים שער התפילין פרק ט', שכתב ששני הסברות אמיתיות, כמו שאמרו בגמרא מקום יש בראש להניח שני תפילין, וכן הוא בזוהר במקומות רבים ובתיקונים. והעתיק לשון הזוהר בפרשת פנחס (רנח.), דאית תפילין דעלמא דאתי, דאינון הוויות באמצע, ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין אית ברישא מקום להניח ב' זוגי תפילין.
והנה זה ודאי שהשרידים אשר ה' קורא, היו מניחין עוד בזמן הש"ס שני זוגי תפילין דרש"י ור"ת, כמו שהביא שהוא נזכר כמה פעמים בזוהר ובתיקונים, וזה היה בזמן התנאים. אמנם מה שהעמיס זה בכונת דברי הש"ס שאמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין, שסובב על רש"י ור"ת, זה אינו מובן לכאורה, שהרי מימרא זו אינה אלא בשני מקומות בש"ס, בעירובין פרק המוצא תפילין דף צ"ה ע"ב ובעבודה זרה פרק כל הצלמים דף מ"ד ע"א [ובפרי עץ חיים הראה מקום לפרק הקומץ, אבל לא נמצא בפרק הקומץ, ונראה שהוא ט"ס, וצריך לומר פרק המוצא].
ובעירובין הביאו זה בהמוצא תפילין שמונחים בבזיון בשבת אם להתיר שנים, יען שמקום יש בראש, וזה לא מיירי כלל בשני מיני תפילין דרש"י ור"ת, אלא בסתם תפילין שמוצא, ואין שם שום רמז על רש"י ור"ת. ומכל שכן בעבודה זרה שהביאו זה על הא דדוד המלך ע"ה שהיתה העטרה הולמתו במקום תפילין, ופריך והא בעי אנוחי תפילין, ותירצו דמקום יש בראש לשתי תפילין. וא"כ כיון שבחצי המקום תפילין היה מונח העטרה כמו שכתב רש"י ז"ל שם (ד"ה מקום יש), ולא נשאר לו שיעור מקום אלא לתפלה אחת, ובודאי שלא היה מניח שני תפילין דרש"י ור"ת בפעם אחת, והאיך אפשר להעמיס שם בכוונת דבריהם רש"י ור"ת.
אבל לפי הנ"ל ניחא שפיר, דמה שהתירו בעירובין להביא שנים שנים, אף שמקום יש בראש, אין זה מספיק אם אינו דרך לבישה כלל בחול, דהוי כמשאוי, ועל זה אמרו בכוונתם דמקום יש בראש להניח שני תפילין, דר"ל רש"י ור"ת, וא"כ כיון שיש נזהרין להניח שני התפילין בפעם אחת (עי' סי' לד ס"ב), או מטעם שכתבו הפוסקים שלא יהיה ספק ברכה, או מטעם המקובלים שלא להפרידם, ועכ"פ כיון שהמדקדקים עושים כן בחול, שוב הוי דרך לבישה ולא מיחזי כמשא, ומותר להביא בשבת אף שני תפילין דרש"י, והא בהא תליא. ואך בזמן הש"ע שאף בין המניחין תפילין דרש"י ור"ת היו הרבה שלא הניחום בפעם אחת, מטעם שאינם בקיאים לכוין המקום, והבקיאות נתמעט בכל עת, לכן חששו שבדורות האחרונים לא הוי שני זוגות תפילין דרך לבישה.
ובדוד המלך ע"ה אף שלא היה מקום אלא לתפלה אחת, כי היתה העטרה מונחת במקום תפילין. מכל מקום י"ל, דלכאורה אינו מובן מה שהקשו בגמרא והא בעי אנוחי תפילין, הלא אפשר לומר שבבוקר לא הניח העטרה על ראשו על זמן קצר כדי לקיים מצות תפילין, ושוב תיכף חלץ התפילין והניח העטרה על ראשו. וצריך לומר לפי מה שכתב הרמב"ם בהלכות תפילין פרק ד' הלכה כ"ה וכ"ו, דתפילין מצוותן ללבשן כל היום, ואמרו על רב שכל ימיו לא ראוהו בלא תפילין, וכן הוא בגמרא סוכה דף כ"ח ע"א ברבי יוחנן בן זכאי ובמגילה דף כ"ח ע"א ברבי זירא [ומה שאין נוהגין עכשיו להיות מעוטר בתפילין כל היום, יש בזה טעמים אחרים שאין מקומם פה], ולכן לא ניחא להו לתרץ שדוד המלך ע"ה הלך כל היום בלא תפילין, אלא בזמן קצר, וניחא להו יותר לפרש על פי המימרא דמקום יש בראש, ואפשר לקיים שניהם כל היום. אבל לצאת שתי הסברות להניח של רש"י ור"ת בפעם אחת, שפיר אפשר לומר שיצא בזמן קצר, ושוב סגי ליה בכל היום במה שהניח תפלה אחת שהוא מעיקר ההלכה, ועושין כן רוב העולם.
ומעתה כיון שלא התירו בשבת אלא מה שהוא דרך לבישה בחול, ואין דרך לבישה בשנים אלא בשביל סברת רש"י ור"ת, ומבואר בפרי עץ חיים (ענין תפילין, פ"י) דתפילין של ר"ת צריך להניחם למעלה בגובה על של רש"י, והטעם הוא על פי סודן של דברים כמבואר שם. ועיין בתשובות רמ"ע מפאנו סימן ק"ז, דתפילין של רש"י צריך להניחן בהתחלת עיקרי השער במקום הגלוי ותפילין של ר"ת צריך להניחן למעלה בגובה הראש במקום המכוסה במצנפת, וסיים כך היה מנהגם של דורות הראשונים שזכרנו בשל רש"י ור"ת, הנח להם לישראל שבני נביאים הם, יעיי"ש. ועל כל פנים כיון שגילה לנו האר"י ז"ל מסודן של דברים שכן הוא מקום הנחתן, בודאי שגם בזמן הש"ס אותן שנהגו להניח שני תפילין כסברת רש"י ור"ת עשו כן, שהניחו תפילין דר"ת בגובה ולא ברוחב, ואם כן ברוחב לא היה דרך לבישה כלל לשני תפילין, ואין שום היתר לזה בשבת, לכן לא דברו חכז"ל מזה אלא מהמקום שיש לרש"י ור"ת כמו שכתב האר"י ז"ל בכוונת דברי הש"ס, ואתי שפיר היטב.
אך מדברי הר"י שברא"ש לא משמע כן, דאם כן נסתרה ראייתו ממה שלא אמרו בש"ס שיש מקום לג' תפילין, דהלא אפשר לומר דמשום הכי לא אמרו ג' תפילין, בשביל שאינו דרך לבישה. אבל כבר ביארתי (אות ד) שדברי הר"י שברא"ש הוא דעת יחיד, גם המרדכי כתב על ראייתו שאינה ראיה גמורה, ולהסוברים שאין שיעור לתפילין דכוותייהו פסק בשו"ע, בלאו הכי צריך לומר דלא סברי כלל ראיית הר"י שברא"ש גם מטעם אחר, כאשר הארכתי למעלה.
וקצת י"ל גם בדברי הר"י שברא"ש, כי באמת יש ג' תפילין עם תפילין דשימושא רבא, והרמ"ע מפאנו בסימן ק"ז כתב על השימושא רבא שהוא משמיהו דהגאונים שקבלו מרבנן סבוראי ומהאמוראים, ובפרי עץ חיים שער התפילין פרק י' כתב ששלשתן רמוזים בפסוק (תהלים לז, לז) שמר תם, תפילין דר"ת, וראה ישר, תפילין דרש"י, כי אחרית לאיש שלום, אלו תפילין דרב שר שלום שהם נקראים שימושא רבא, ובמגלה עמוקות אופן קע"ב כתב ידוע ומפורסם שיש שלשה מיני תפילין, יעיי"ש, אבל זה ודאי שאי אפשר להניח ג' מיני תפילין בפעם אחת, שאין מקום בראש. וא"כ אפשר שזה דברי ר"י, שאילו היה מקום לג', היו השרידים אשר ה' קורא מניחין כל הג' בפעם אחת, ושוב היה היתר גם בשבת.
ובדרך פשוט י"ל שאינו דומה שיעור הרוחב לשיעור האורך, שבאורך יש סימן ברור לשיעור המקום מהתחלת עיקרי השער עד מקום שמוחו של תינוק רופס כמבואר בגמרא, ולכן כל מי שרצה להניח יותר מתפלה אחת הניחו באורך, שכל משך המקום היו יכולין לכווין היטב בזמן הש"ס בלא טורח, והוי דרך לבישה, משא"כ ברוחב שאין שום סימן אלא לצמצם המקום שבאמצע, שאף למ"ד אפשר לצמצם, מ"מ רוב בני אדם אינם יכולין לצמצם, ואף היכולים לצמצם, מ"מ טורח גדול בדבר, כמו שהבאתי למעלה (אות א) מדברי רש"י ותוספות, ואין דרכם של בני אדם לטרוח כל כך, ולכן לא הוי דרך לבישה, ואף היודע לצמצם אסור בשבת דמחזי כמשאוי. ובזה מיושב לכו"ע אף לדעת הר"י.
נמצא לפי זה ברור לדינא, שבתפלה אחת שהיא קטנה הרבה משיעור שני תפילין, אין הצמצום מעכב כל כך, שעדיין יש שיעור מרווח לשיעור המקום של שני תפילין. ובודאי צריך להתאמץ בכל מה דאפשר לכווין ע"י השערה ומישוש היד שיעמדו התפילין במכוון באמצע ממש, אבל מה שאי אפשר לכווין אין לחוש, דזה ברור מכמה הוכחות שיש מקום בראש להניח שני תפילין אף ברוחב, וכבר הראיתי שכמה ראשונים כתבו כן בהדיא.
יא
ובעיקר הדבר מה שכתב שם מרן ז"ל אם להסתכל במראה לכווין מקום התפילין, הנה ודאי שרובא דרובא מכלל ישראל שבכל הדורות ובכל המקומות עם הגדולי ישראל היו מניחין התפילין בביהכנ"ס ובביהמ"ד, ואילו היה דעת איזה מהם שיש צורך להסתכל במראה בשעת הנחת תפילין לצמצם המקום, הוו מתקנים בביהכנ"ס ובביהמ"ד מראה לצורך תפילין, ולא ראינו ולא שמענו כזאת מעולם, ועל כרחך שאין צורך בדבר. והעושה מנהג נגד כל גדולי ישראל בכל העולם, בודאי צדקו דברי מרן ז"ל שהוא מנהג בורות, ונגד המנהג כה"ג שהוא בכל העולם אמרו חכז"ל (יבמות קב. ועוד) שאפילו יבא אליהו אין שומעין לו.
הארכתי קצת לבאר דברי מרן ז"ל, ואגב גם באיזה פרטים המסתעפים בענין שיעור מקום תפילין, ועדיין לא יצאתי ידי חובתי ולא כתבתי הרבה דברים מה שיש לדבר עוד בענינים אלו, כי לא אוכל להאריך יותר. ועכ"פ המבין יבין שדברי מרן ז"ל ברורים, כשמש מאירים, ותורה יבקשו מפיהו.
והנני ידידו דושת"ה באהבה רבה, מברכו בחג כשר ושמח
הק' יואל טייטלבוים