ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן עז
עז
והנה לא דיבר המהר"ל ממינים ואפיקורסים או מעבירים על הדת רחמנא ליצלן, כי לא דיבר כלל אלא מאותה העבירה של דחיקת הקץ שמושבעין עליו באלו השבועות, ולא נאמרה השבועה למינים ואפיקורסים אלא לכלל ישראל הכשרים, ואף אם יהיו כל חברי הממשלה כולם אהובים כולם ברורים אף כתנאים ואמוראים, מכל מקום אם לוקחים הממשלה והחירות מעצמם טרם שהגיע הזמן הוי דחיקת הקץ שהיא כפירה בתורה הקדושה ובאמונה.
גם מלכות בן כוזיבא היה מלכות של תורה בשלימות, שהרי לא מצאו בו שום פגם אלא זה שלא היה מורח ודאין (סנהדרין צג:), שהיא מדריגה גבוה מאוד נעלה שלא היה אף למשה רבינו ע"ה כמו שכתב הרמב"ם באגרת תימן, גם בני דורו היו כולם צדיקים גמורים שהרי לא מצאו חכמינו ז"ל שום חטא אלא זה שלא היו מתאבלין על ירושלים, ונענשו כל כך מרה רחמנא ליצלן בשביל שהיה בזה דחיקת הקץ לפני הזמן, כמבואר במדרש רבה (שה"ש ב', י"ח). וזה פשוט וברור לכל המעיין בכל דברי המהר"ל שם בזה באריכות דבריו הבוערים כגחלי אש, שלא דבר כלל אלא אך מאותו הענין של דחיקת הקץ בלבד, ונתן עליו משפט חרוץ של שמד רחמנא ליצלן כי עצם הענין של דחיקת הקץ בלבד הוא נגד האמונה בהשם יתברך ובתורה הקדושה, ואין בזה שום ספק.