שו"ת דברי יואל/אורח חיים/סימן יב
~ סימן יב ~
ב"ה. שלו' וכט"ס אל כבוד ידידי הה"ג, חו"ב טובא, ותיק מלא עתיק, כש"ת מוה"ר יונתן שטייף נ"י דומ"ץ בקה"י פעסט יצ"ו.
הגיעני מכתבו זה איזה שבועות, ומחמת טירדות הימים ופגעי הזמן נשמט הדבר ולא השבתי לו, כעת נזכרתי, והנה טרידנא טובא גם בעניני הפסח, אך בקיצור נמרץ ראיתי להשיבו.
אודות הצמוקים הקטנים אם לעשות מהם יין, הנה קשה להחליט בזה דבר ברור כי לא נמצא מזה מבואר בדברי הראשונים ז"ל (עי' שדי חמד, אסיפת דינים, פאת השדה, מע' ברכות סי' כג), ומה שכתבו האחרונים איזה הערות, אין זה דברים ברורים ואפשר לנטות לכאן ולכאן, כמבואר להמעיין בדבריהם, וקשה לכתחילה לעשות מעשה לברך בורא פרי הגפן וכדומה.
ומה שנאמר לו שעשו פה עירנו הפירמא לעפקאוויטש יין מצמוקים כאלה בהסכמתי, להד"מ, ואדרבה בשנה זו היה בדעתם לעשות, ויען שאמרתי להם שאין ההיתר ברור, חדלו מלעשות.
אמנם בהצמוקים הגדולים, כבר נתפשט ההיתר לעשות מהם יין לפסח ע"י סינון, קודם זמן איסורו. ומה שהביא מהפמ"ג (א"ח סי' תסז משבצות ס"ק ז) שחילק בין הצמוקים הגדולים להקטנים, אין זה ענין לכאן, כי שם מיירי מחומרא דפירות יבישים שמבואר שם ברמ"א ז"ל (ס"ח) שתלוי לפי המנהג, ובודאי היה מנהג מקומו של הפמ"ג ז"ל להחמיר בגדולים לא בקטנים, וכפי הנראה לא נעשה היובש בהם כמו באופן של הגדולים, ואולי היה אז מוחזק יותר בהקטנים שלא נעשה בהם דבר חימוץ.
אבל כל זה לא מיירי אלא כשאוכלם בעינם, אבל כשנעשה מהם משקה ומסנן קודם הפסח מבואר שם בסימן תס"ז (מג"א ס"ק ח) שלא החמירו כלל באופן זה בפירות יבישים. וא"כ בעשיית יין מהצמוקים, אין נפקא מינה כלל בדברי הפמ"ג האלו. ובענין הצמוקים הקטנים, כבר חקרתי אצל איזה סוחרים הבאים משם אופן גידולם, אולי על ידי זה יהיה אפשרות קצת לברר הענין, אבל לא יכולתי להוציא מהם דבר ברור.
והרבה יש לדבר בפרטים הנזכרים בהלכה, אבל לא אוכל לכתוב כעת מרוב טירדות הזמן, וכתבתי רק בחפזון רב שורות אלה, שלא להניח בלא תשובה.
וכת"ה נ"י יזכה לישב באהלה של תורה ועבודה מתוך נחת והרחבה גדולה, והשי"ת ירחם על שארית עמו ישראל במהרה, ויוציאנו מאפילה לאורה, ואת חג המצות, נחוג בכשרות ובדיצות.
והנני ידידו דושת"ה באהבה רבה
הק' יואל טייטלבוים