ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן עד
עד
והחיד"א שם נתקשה וכתב ראשונים שאלו אמאי לא אתא משיחא בימי חסידים הראשונים רבי שמעון בן יוחאי וכל קדושים עמו שהיו נשמות עליונים והיתה האש מלהטת סביבם ומלאכי השרת מוקפים חומה ואליהו זכור לטוב הוי מתרחיש להו כאשר ידבר איש אל רעהו, וכביכול גוזר גזירה ואינהו ביטולי בטלוהו ומדוע בושש לא בא בן ישי. ובתחילה תירץ שלא היה אפשר בשביל שהיה בתוך האלף שנים, ואחר כך מחמת הקושיא הנזכר לעיל שמצינו בכמה מקומות שהיה מועיל תשובה אף בתוך האלף שנים הראשונים יצא לחלק שגם אז היה מועיל בתשובה אלא שהחילוק הוא שאז היה צריך שישובו כל ישראל ולא היה מספיק מה שהיו בישראל קדושי עליונים דמה שאמרו אחר כך בזוהר חדש דאפילו כנישתא חדא דתייבין בזכותא איתכניש, אפשר דהא דכנישתא חדא, לא הוי סגי בתוך האלף שנים שהיתה שבועתו של הקדוש ברוך הוא שיהיו בגלות עד שישובו כולם או רובם, אבל אחר האלף שנים מהני הא דרישי כנישתא או כנישתא חדא, עיי"ש.
ולא הבנתי, דמלבד מה שיש לפקפק בעיקר החילוק מלשון הזוהר, וגם הוא כתבו בדרך אפשר אינו מובן דמה שהקשה אמאי לא אתי משיחא בימי התנאים וניחא ליה דבשביל שהיה בתוך האלף שנים לא היה סגי בכנישתא חדא, הלא קושיא זו קשה גם על הזמן שאחר האלף שנים, שהיו כל הראשונים אחר האלף שנים שהיו קדושים עצומים הרבה מהם בעלי גילוי אליהו ומדריגות גבוהות, וכן אחר כך האר"י הקדוש ובעש"ט הקדוש ותלמידיהם הקדושים, והיו דורות שהיו בהם אלפים ורבבות צדיקים וקדושים, הכי בכל אלו הדורות לא יכלו לאסוף בי כנישתא חדא לתשובה שלימה. _ אבל נראה שאין הכוונה שאף אם כל הדור המה ח"ו פושעים ורשעים סגי בכנישתא חדא, דהלא עון הדור מעכב, אלא שאם הדור כולם או רובם אין עושין עוונות מחדש ומקיימין את התורה אלא שאין עושין תשובה שלימה כהוגן על העבר, בזה סגי בבי כנישא חדא שעושין תשובה כראוי. וכן נראה מלשון הזוהר חדש במדרש הנעלם פרשת נח דף מ' (דפוס מונקאטש) דז"ל אמר ליה רבי עקיבא אם כן איך יהא דא להתעוררא כולהון כחדא בתשובה מאן דהוי בסייפי דשמיא ומאן דהוי בסייפי דארעא האיך יתחברון כולהון כחדא למעבד תשובה, אמר ליה רבי אליעזר דאי יחזרון בתשובה רישי כנישתא או כנישתא חדא בזכותא יתכנש כל גלותא. הנה אמר זה מחמת הקושיא שאי אפשר שיתחברון כולהון כחדא מסייפי שמיא עד סייפי ארעא למיעבד תשובה כחדא, והלא לפרוש מן העבירות ולקיים את התורה הקדושה יוכל כל אחד ואחד לעשות כן במקומו, ולמה הכרח לזה שיתחברון כולהון כחדא. ומעיקרא מאי קשיא ליה. ועל כרחך שכוונתו שלעשות תשובה כהוגן בכוונה רצויה לאו כל מוחא סביל דא כשהוא לעצמו לכוין לבו ודעתו כל כך אלא אם מתחברין כולהון כחדא בתוך תשובת הרבים יש מציאות לדבר. ואפשר יש מכאן ראיה למה שכתב ק"ז זל"ה בישמח משה פרשת האזינו שבתשובת רבים יש גם לתשובה מיראה דין תשובה מאהבה. ועל כל פנים קושייתו רק על עשיית התשובה, ועל זה השיב לו דסגי ברישי כנישתא או בחדא כנישתא, אבל לא על פרישה מהעוונות וקיום התורה הקדושה שעון הדור מעכב, ואף חוטא אחד יאבד טובה הרבה כמו שהיה בעכן, שהיה אחד, ואמר הכתוב (יהושע ז' י"א) הכי חטא ישראל שהיה החטא על כלל ישראל ונענשו רוב הסנהדרין עד שתיקנו את הדבר. ואפשר לתרץ עוד באופנים אחרים, ויש לדבר הרבה בזה, אבל אין כדאי להאריך, כי באמת עיקר ושרשי הדברים של כל עניני הגלות והגאולה סיבת כל הסיבות והטעמים של כל הסיבות הם דברים סתומים וחתומים ולא נמסרו אלא להקדוש ברוך הוא בלבד, הוא ואין בלתו יתברך שמו, ולכן אנו מוזהרין כל כך שלא לעשות מעצמנו שום זיז כל שהוא בעניני הגאולה אלא לעבוד את השם יתברך ולצפות לישועתו.