שו"ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קיא
~ סימן קיא ~
ב"ה, ירושלים ת"ו.
שלום וכל טוב סלה אל כבוד ש"ב ידידי הרב הגאון, חריף ובקי טובא, סיני ועוקר הרים, בנש"ק מאלים ותרשישים, כש"ת מוה"ר צבי מייזעלס שליט"א אב"ד בבערגען בעלזען יצ"ו.
אחדשת"ה באהבה רבה כמשפט, הגיעני מכתבו בדבר התרת החרם דרבינו גרשום לאלה אשר הובאו נשותיהם במהפכה הידועה ר"ל, ויש עדות אשר הובאו בצד שמאל וכדומה, ר"ל.
הנה דברתי מזה פנים אל פנים עם גיסו הרב הגה"צ האבדק"ק באבוב שליט"א בהיותנו בעיר בארי באיטאליע, שהביא אלי היתרו של הרב הגאון האבד"ק ניאמס שליט"א. ולפענ"ד הסכמתי בדרך שאמרתי לו בעל פה, ובודאי יספר לו הכל, כי שניכם בעיר לאנדאן.
ולבאר הדברים בארוכה קשה לפני כעת, כי מלבד שאני מחוסר ספרים (כי אין לי שום ספר, אלא מה שאני צריך הנני מוכרח ליקח בשאלה מאחרים, וזה דבר קשה לעשות בכל עת), גם אין הזמן גרמא לפני, ולבי בל עמי.
אבל הדברים פשוטים ואין צורך לאריכות, שבודאי אינו דומה החרם דרבינו גרשום לחומר אשת איש או לערוה דאורייתא, כי לדעת כמה פוסקים (עי' רמ"א סי' א ס"י) לא גזר במקום מצוה, בפרט אחר כלות אלף החמישי דעת הדרכי משה (שם אות ט) להתיר בנשתטית אף בלי מאה רבנים. אך הכלבו (סי' קטז) והב"ח (סוף סי' א) הביאו שקבלה בידם לעשות ע"י מאה רבנים מג' ארצות.
אבל כל זה לא מיירי אלא במקום שאין רוב להתיר, כי אף בנשתטית הנה תוכל להתרפא בכל יום, ואף במקום שמחליטין הרופאים שלא תתרפא, כבר ידוע שאין סומכין על דברי הרופאים אלא לעשות ספק, אבל אין זה בגדר רוב כלל. אך יען שאינו אלא מנהג ותקנה וקיימ"ל (עי' שדי חמד מע' התי"ו כלל סא, ומע' המ"ם כלל רטז) כל ספק בתקנה אוקמיה אדינא, לא ראו לעגן הבעל במקום ספק עצום כזה, ולכן מצרכי עכ"פ מאה רבנים מג' ארצות.
אבל לחוש למיעוט כזה, כבר כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות נחלות פרק ז' (ה"ג), דבמים שאין להם סוף וכן אם באו עדים שנפל לגוב אריות וכדומה, בכל אלו הדברים וכיוצא בהן אם אבד זכרו אח"כ יורדין לנחלה בעדות זו, אע"פ שאין משיאין את אשתו. שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו, אלא מפני איסור כרת ולא לענין ממון, עיי"ש באריכות מתק לשונו ז"ל.
הן אמת כי עדיין יש לחלק ולפלפל הרבה בפרטי הדברים, והיה מהראוי להמתין בהיתירים עד שיהיה שלום בעולם בדבר גבולי המדינות, ויתבררו השמועות מכל המדינות בדבר האנשים המפוזרים. אבל מי יודע כמה ימשך, ואין לדבר סוף, והמכשולות של עיגון הבעל הוא גדול, לכן אין להחמיר בספק תקנה יותר מבעיקר הדין דלא חיישינן למיעוטא. ומבואר בתוספות קידושין (נ: ד"ה ה"ג) גבי הא דקאמר מהו דתימא ניחוש למיעוטא, דלא ניחא למימר דחיישינן למיעוטא, אלא משום חומר דאיסור אשת איש, עיי"ש. וא"כ אין לחוש למיעוט כזה, שהוא כמעט מיעוטא דמיעוטא, במה שאינו אלא מנהג ותקנה.
ועכ"ז, אלו היה אפשרות לעשות בניקל על ידי מאה רבנים, היה כדאי לעשות כן מכמה טעמים, אבל מחמת שגבולי המדינות סגורות, וקשה מאד חליפות מכתבים ממדינה למדינה, ויהיה עיכוב גדול בדבר, אין להחמיר כל כך, כי יש על מה לסמוך להתיר אף בלי מאה רבנים.
ופה בארץ הקודש נהגו, יען שהמקובץ הוא מאנשים שמכמה מדינות, חושבין זה לג' מדינות לענין היתר מאה רבנים. ואף שיש לפקפק בזה טובא, אבל כבר נהגו פה, ולא כן הוא במדינות אחרות.
ומה שכתב לעשות היתר מאה רבנים כללי, זה לא נראה לפענ"ד, כי אף בנשתטית ובמקום שהדין הוא לגרשה, יש היתר כללי בשו"ע, אך הוצרכו המאה רבנים לעיין על כל אחד ואחד בפרטיות אם אינו יוצא מהכלל. ולא עדיף היתר מאה רבנים הכללי, מהכלל המבואר בשו"ע. ולפענ"ד יש עוד חשש מכשולות אם יהיה היתר מאה רבנים כללי, וד"ל.
אך זה ודאי שצריך בית דין חשוב לעיין על כל אחד ואחד בפרטיות באופן ההיתר, למען לא יהיה הדבר הפקר שכל אחד ואחד הישר בעיניו יעשה אף במקום שאין להתיר, ונפיק מיניה חורבות גדולות ר"ל.
והנה הבנתי מכותלי מכתבו, שהחליט שאם מתירין אף בלי מאה רבנים, אפשר להתיר גם אחות אשה.
ותמה אני מה ראה על ככה, הלא כבר מבואר החילוק דלדעת כמה פוסקים אף בנשתטית שאינו אלא בענין ספק, מתירין אף בלי מאה רבנים, ואף שבודאי אין להקל שם נגד הפוסקים המחמירים להצריך מאה רבנים, שדבריהם דברי קבלה בזה, אבל במקום רובא יוכל להיות דכ"ע מודים, ולא נוכל להוסיף על קבלתם, כי לא חיישינן למיעוטא אלא בחומר אשת איש. ואחות אשה שהיא ערוה דאורייתא, דמי לאשת איש.
ואולי עוד חמור יותר, כי באיסור אשת איש אף שהחמירו בה טובא, אבל הקילו ג"כ הרבה משום עיגונא. אבל באחות אשה ליכא עיגון ועיגונא, כי יכולין להזדווג לטוב בעיניהם מכל העולם, ואין צריכין ליכנס לחשש איסור חמור כזה. ועל ההיתירים הנזכרים אין לסמוך להתיר ערוה דאורייתא, זולת בתקנה זו של חרם דרבינו גרשום נראה לפענ"ד להתיר כנ"ל.
אך עדיין צריך לעשות תקנה וקבלה בבית דין המתירין נגד חששא זו, שמא יתרמי שתבוא אשתו הראשונה לביתה, כאשר אמרתי פנים אל פנים לגיסו הרב שליט"א הנ"ל. ובודאי סיפר לו, ואין צורך לכפול הדברים, ולא אוכל להאריך כעת בביאור יותר.
והשי"ת ירחם על פליטת עמו ישראל ונזכה לראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן.
והנני ידידו דורש שלום ת"ה באהבה רבה, מייחל לשמוע ממנו ומכל ישראל כל טוב סלה
הק' יואל טייטלבוים