ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן עא

עא

אמנם מה שכתב הרב ר' חיים ויטאל ז"ל הוא ענין אחר, שמביא דברי הזוהר (וירא קיז.) שגזירת הגלות לא היה אלא יומא חד ולא יתיר, דכתיב (איכה א', ג') כל היום דוה שהוא יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים, ועיין בזוהר הקדוש (שמות יז.) ובזוהר חדש (במדרש הנעלם דף מ.) דמה שנתארך הגלות אחר אלף שנים הוא בשביל שלא עשו תשובה ונמצא לפי זה דבאלף שנים הראשונים לא היה מועיל אף תשובה, דאם לא כן מאי נפקא מינה בין אלף הראשונים או אחר כך, והוא מבואר בזוהר חדש הנזכר לעיל שהתשובה היה מועיל שלא יהיה יותר מיומא חד אלף שנים ואחר כך אין קץ וזמן אלא הכל תלוי בתשובה. ומצינו גם בגמרא שהיה זמן שהיה גזירה מוכרחת על הגליות. ובעבודה זרה דף ט' (ע"ב) אמר רבי חנינא שהוא ארבע מאות שנה אחר חורבן הבית, ויש שם גם בזה פלוגתא דמתניתא טפיא שלש שנים ולפי הברייתא דשני אלפים ימות המשיח הוא פחות מארבע מאות שנה.

וכבר ביאר בזה האברבנאל (בספרו ישועות משיחו) וזה לשונו, בשנדע ונאמין אמונת אומן שנגזרו מלפניו יתברך בענין ביאת משיחו וגאולת עמו שלשה גבולי זמנים, הא' גבול זמן המנע בואו, והוא הזמן שתעמוד האומה בגלות בחיוב והכרח אין להשיב שעד תשלומו ימנע שיבוא משיח, והב' גבול זמן אפשרות בואו והוא הזמן שגזר השם יתברך אחר תשלום גבול המניעות שתהיה באפשרי ביאת המשיח אם יזכו ישראל בתשובה ובמעשים טובים יבוא משיח, ואם לא יזכו תתאחר ביאתו עד תום גבול כל אותו זמן האפשרי, והג' גבול זמן חיוב בואו והוא העת המוגבלת שלא תעבור שלא יבוא בו אלא שעל כל פנים בוא יבוא מלך המשיח ולא יאחר, עכ"ל יעיי"ש שהאריך עוד, והדברים פשוטים וברורים.

אלא שעל הזמן שהיה גזירה הכרחית להגלות, נראה שהיא פלוגתא בשיעורו בין הגמרא והזוהר ומדרשים, שבזוהר וקצת מדרשים מבואר שהיה זה אלף שנים, ובגמרא משמע ששיעורו פחות. ונראה לכאורה פלוגתא גם בגמרא על שיעור הזמן, כאשר הבאתי,

ואף ששבועתו של הקדוש ברוך הוא על הגלות היה עד עת קץ, מכל מקום יש תנאים בהשבועה שבאלף שנים הראשונים היה השבועה גזירה הכרחית שלא תועיל אף תשובה, ועל הזמן שאחר כך היה השבועה רק בתנאי אם לא יעשו תשובה, וכל זה פשוט וברור להמעיין בכל המקומות שבדברי חכמינו ז"ל. גם במה שכתב האברבנאל שבזמן האחרון של בעתה הכרח שיבוא משיח אף בלא תשובה אין זה סותר לפסק הרמב"ם שאי אפשר בלא תשובה, כאשר הארכתי למעלה שאף אם יש הכרח שיבוא משיח בעתה אף בלא תשובה מכל מקום אחר כך יחזירם המלך המשיח לתשובה טרם שיעשה איזה ענין של גאולה ויש על זה הבטחה ברורה מהתורה הקדושה כמו שכתב הרמב"ם (פ"ז מהל' תשובה ה"ה), וכן דעת כל הפוסקים, וכבר כתבתי מזה באורך לעיל, ויתבאר עוד להלן.

והחיד"א ז"ל בשם הגדולים (מערכת גדולים) אות א' סימן רי"ט נתקשה במה שאמרו שבאלף שנים הראשונים היה הגזירה מוכרחת על הגלות ממה דמצינו כמה מעשיות בגמרא ובזוהר שנראה מהם שהיה מציאות לגאולה אף שהיה בתוך האלף שנים. וכעין זה נתקשה גם האברבנאל בספרו ישועות משיחו, ונדחקו לתרץ, ואדבר מזה להלן מה שנראה לפענ"ד בזה.