ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן סז
סז
ועל פי דברי הש"ס והרמב"ם הנזכרים לעיל שבימות המשיח יחזיר הברכה בפירות ארץ ישראל כמקדם ועוד יותר מזה שיהיו מצויין כעפר, אפשר לומר עוד דברי הרמב"ם הנזכר לעיל שהקשיתי למה השמיט התנאי שבמשנה פרק ה' דמעשר שני, גם ליישב מה שנתקשה התוספת יו"ט למה פסק כרבי יוסי ולא כתנא קמא שכתב על זה ולא נהירא לומר דהרמב"ם כתב משחרב בית המקדש וכו' משום דאף לתנא קמא הואיל ונחרב הבית אין מעלין כדכתב בפירושו דאין זה מדרך הרמב"ם להשמיט בחיבורו דין הנוהג בפני הבית, דהנה כבר כתבתי לעיל שמה שהביא הרמב"ם כל הדינים הנוהגים בפני הבית הוא בשביל שיש בהם נפקא מינה לעתיד. והנה ברידב"ז שם הביא מתלמידי הגר"א שפירשו דברי הירושלמי והא כתיב ( ) ודם ענב תשתה חמר, ואם כן יהיה ענבים מרובות, ולמה צריך אז התקנה לעטר שוקי ירושלים בפירות, אלא ודאי דבית המקדש קודם למלכות בית דוד ויהיו ענבים מעוטים ועיי"ש. וחזינן בזה דעתם שאחר ביאת המשיח שיהיה ריבוי הפירות אין מקום לתקנה זו, שהוא עבור מעוט הפירות, ואם כן לדעת הרמב"ם שסובר שאי אפשר לבנות בית המקדש עד אחר ביאת המשיח כאשר הבאתי למעלה וגם כתב שאז יהיו המעדנים מצויין כעפר, אם כן שפיר יוכל להיות שפוסק כתנא קמא שהתנאי הוא בשביל מעוט הפירות. ומה שכתב דין זה על לאחר החורבן בשביל שגם תנא קמא מודה לזה כמו שכתב בפירוש המשנה והביאו התוספת יו"ט, אבל על מה שיהיה בזמן הבית לעתיד אין נפקא מינה לדבר מזה כי טעם התנאי לדעת התנא קמא הוא תלוי במיעוט הפירות שהיה אז מציאות לזה. אבל הבית דלעתיד שיהיה אחר ביאת המשיח, סובר הרמב"ם שבודאי לא יהיה אז מיעוט הפירות כנזכר לעיל, ואין נפקא מינה עוד מדין זה, לכן לא הביאו. גם בלאו הכי אפשר לומר לדעת הרמב"ם שלפי דעת התנא קמא היה התנאי על זמן בית שני שהיה אפשרות שיהיו אחריהם דור שאינם גדולים כראשונים, אבל עכשיו שאי אפשר שיהיה עוד בית המקדש אלא אחר ביאת המשיח שיהיה גדול מכל הדורות אין צורך לשום תנאי כי מעצמו יוכל לבטל ולעשות הכל.