ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן סד

מתוך אוצר מהרי''ט
גרסה מ־14:07, 14 ביוני 2024 מאת Be69455 (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "סד הן אמת שהטעמים שכתב שם בתשובה להכריע דבנין לשעה לא הוי בנין לא הבנתי לפענ"ד כי הטעם הראשון שכתב כיון דאשכחן סתמא דתלמודא בשבת פרק במה מדליקין דף ל"א ע"ב דאמר גבי סותר על מנת לבנות במקומו דכיון דכתיב על פי ה' יחנו כמקומו דמי ולא דחי ליה, שמע מינה דהכי קיימ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סד

הן אמת שהטעמים שכתב שם בתשובה להכריע דבנין לשעה לא הוי בנין לא הבנתי לפענ"ד כי הטעם הראשון שכתב כיון דאשכחן סתמא דתלמודא בשבת פרק במה מדליקין דף ל"א ע"ב דאמר גבי סותר על מנת לבנות במקומו דכיון דכתיב על פי ה' יחנו כמקומו דמי ולא דחי ליה, שמע מינה דהכי קיימא לן, זה לא הבנתי כלל לפענ"ד מה שייכות מזה לזה, דלענין שיהיה כמקומו דמי אמרו שמועיל מה שהביא על פי ה', ומה ראיה מזה דלא הוי בנין לשעה שאמרו בירושלמי לאותו מאן דאמר דאף שהוא על פי ה' מכל מקום כיון שהבטיחן להכניסן לארץ עדיין היה רק בנין לשעה, אבל לענין שאמרו בגמרא דכמקומו דמי אין נפקא מינה במה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא להכניסן לארץ, והאיך אפשר לעשות מזה סתירה על אותו מאן דאמר, ובפרט להכריע מכח זה להלכה.

ומ"ש? עוד מגמרא מועד קטן דדחיק אמאי דאיגי ולא משני משום דאיכא למימר בנין בית המקדש יוכיח דלא דחו אפילו יום טוב, ובימי מילואים דחי אפילו שבת שהקימו ופרקו בכל יום. ונראה כוונתו בזה שאמרו ז"ל דבז' ימי המילואים הקימו את המשכן ופרקו בכל יום ואין ז' בלא שבת, אם כן על כרחך גם בשבת הקימו את המשכן, והלא אין הקמת המשכן דוחה אפילו יום טוב ומכל שכן שבת, והאיך הקימוהו בשבת, ועל כרחך דבשביל שהם מפרקין אותו בכל יום הוי בנין לשעה ואינו נקרא בנין. הנה זה כבר, טרם ראיתי דברי החתם סופר האלו, חשבתי על ראיה זו, וראיתי אחר כך בחתם סופר בחידושיו על התורה פרשת ויקהל שכתב בעצמו כן שהטעם שהיה מותר להקימו אז בשבת בשביל שאמרו חכמינו ז"ל שלא היה מציאות להקימו, ונתקשה משה איך יכולת באדם אחד לבדו להקימו, והשיב לו הקדוש ברוך הוא הניח ידך במקומו והם הוקמו מעליהם, וכן פירש רש"י ז"ל בפרשת פקודי בפסוק הוקם המשכן, שהוקם מאליו, ואם כן נעשה על ידי הקדוש ברוך הוא, לכן לא הוי מלאכה אף על פי שנראה כאלו משה הקימו אין בזה איסור יעיי"ש. וזם סותר דבריו שבתשובה שהביא מזה ראיה על בנין לשעה. _ עוד נראה לפענ"ד בזה כי מה שאין מקימין בלילה למדו בגמרא שבועות דף ט"ו ע"ב מקרא דוביום הקים את המשכן, ומקרא זה נאמר בפרשת בהעלותך אחר שכבר עברו ימי המילואים ושרתה בו השכינה והקימו את המשכן בחנייתן אחר הנסיעות, ומזה למדו גם על בנין הבית המקדש אחר כך שהוא בנין קבוע וקדושת עולמים, מה שאין כן בהקמות של ימי המילואים שהיה על מנת לסתור ועדיין לא שרתה בו שכינה כלל כמו שכתב רש"י ז"ל בפרשת שמיני בפסוק ויצאו ויברכו שבכל ז' ימי המילואים שהעמידו משה למשכן ופרקו לא שרתה בו שכינה עד אחר שנעשו בו כל המעשים בשמיני למילואים, גם אז לא היה נאמר עדיין אותו המקרא של וביום הקים את המשכן ללמד שאין מקימין בלילה, אם כן אין לנו שום ראיה שגם אותן ההקמות שהיו בימי המילואים היו אסורין בלילה. ולכן אפשר לתרץ כיון דבקדשים הלילה הולך אחר היום ואם הקימו במוצאי שבת קודש הוי כמקימו ביום דהמשכן יש לו דין קדשים דהלילה הולך אחר היום, וכמו שאמרו על הכתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, דגם הערב היא בכלל היום, ומיושב אומרם ז"ל שבז' המילואים העמידו בכל יום אף בלי חילול שבת ועל כל פנים אין ראיה משם על בנין לשעה, דלא הוי חילול שבת מן התורה.

אלא שלשון הספרי פרשת נשא על הכתוב ויהי ביום כלת משה וגו' שכל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד את המשכן ובכל בוקר ובוקר מושחו ומפרקו אם כן משמע שהיה בבוקר. ויותר מזה במדרש רבה שם פרק י"ב שיש פלוגתא תנא קמא סבר שבכל יום העמידו רבי חייא בר יוסף אמר שני פעמים בכל יום היה משה מעמידו ומפרקו אחת בבוקר ואחת בערב רבי חנינא הגדול אומר ג' פעמים בכל יום שנאמר הוקם ויקם להקים אחת לתמיד של שחר ואחת למילואים ואחת לתמיד של ערב אם כן מבואר בפירוש שהעמידו בבוקר לצורך תמיד של שחר ובערב לתמיד של בין הערבים ואם כן נסתר מה שכתבתי שלא היה ביום שבת אלא במוצאי שבת קודש.

וחשבתי עוד דהנה בגמרא מועד קטן ט' שבחנוכת הבית ראשון חיללו יום הכיפורים ואכלו ושתו שדרשו קל וחומר ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה, מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרבן ציבור ויום הכיפורים דענוש כרת לא כל שכן, אלא דהיו דואגים אחר כך דהתם צורך גבוה והכא צורך הדיוט עד שיצתה בת קול כולכם מזומנים לחיי העולם הבא. ובבראשית רבה פרק ל"ה סימן ד' מבואר יותר שהיה החנוכה ז' ימים ואין לך ז' ימים לפני החג שלא היה בהם שבת ויום הכיפורים ואותן שבעת ימים היו ישראל אוכלים ושותים ושמחים ומדליקין נרות ובסוף חזרו ונצטערו ואמרו שמא יש בידינו עון שחללנו שבת ולא התענינו ביום הכיפורים יעיי"ש, והרי שדעת המדרש שהיה גם חילול שבת שהדליקו נרות עבור השמחה ואינו כן לפי דעת הגמרא שאמרו בתוך הקל וחומר מקרבן יחיד שדחה שבת שהוא איסור סקילה וקל וחומר יום הכיפורים שאינו אלא איסור כרת, ואם כן צריך לומר לפי דעתם שלא היה שם חילול שבת אלא חילול יום הכיפורים. ואולי יש לחלק דביום הכיפורים שהוצרכו להשמחה לאכול ולשתות היו כולם צריכים לאכול אבל בהדלקת נרות שהוצרכו לצורך השמחה שיהיו נרות דולקות אבל לא היו צריכים להדליק כל אחד ואחד ואפשר היו יכולים להדליק על ידי קטנים ואין בזה איסור סקילה ולא כרת אלא איסורא על כל פנים כמו שאמר בגמרא שבת ד' קכ"א בקטן העושה לדעת אביו ועל כן אמרו במדרש שחיללו את השבת ולא הביאו שם הלימוד מחנוכת הנשיאים אלא חשב סתם העון אבל בגמרא שהביאו הלימוד מחנוכת הנשיאים וחשב חומר העונש חשב יותר חילול יום הכיפורים דאית ביה כרת ותמיר מהדלקת הנרות כנזכר לעיל.

אלא שבעיקר הלימוד מה שלמדו בגמרא מקרבן יחיד שבחנוכת הנשיאים נתקשיתי מעולם הלא זה ודאי שקרבן יחיד לא הותר בשום פעם בשבת אלא קרבן ציבור וכיון שאמרו על חנוכת הנשיאים שהיה קרבן יחיד על כרחך חידוש הוא שחידשה תורה להתיר אז ומחידוש לא גמרינן. ושוב ראיתי בחתם סופר אורח חיים סימן ר"ח שכתב לתרץ שהוא תלוי אם שבט א' איקרי קהל או לא ועדיין צריך עיון לפענ"ד ועיי"ש ודו"ק. ולכאורה כיון שאמרו בגמרא על אותה השמחה שהיה קרבן ציבור וכיון שאמרו על חנוכת הנשיאים שהיה חידוש הוא והוראת שעה כמו שכתב הרמב"ם הלא אפשר ללמדו מכל קרבנות ציבור שהיו מקריבין בכל שבת ושבת וכמו שאמרו בגמרא פסחים ד' ס"ו ע"א לענין אם פסח דוחה שבת שאמר הלל וכי פסח א' יש לנו בשנה שדוחה את השבת הלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת ופרש"י ז"ל התמידים שבכל השנה המה יותר ממאתים ולא הזכיר שם חנוכת הנשיאים אלא התמידים המרובין ובכאן שבקי לדבר מהתמידים המרובין אלא מחנוכת הנשיאים שדחה שבת.

ונראה הענין בזה דהנה מה שלמדו מקראי דאין בנין בית המקדש דוחה שבת הקשה האלשיך הקדוש בפרשת ויקהל דלמה יגרע בנין בית המקדש מכל קרבנות ציבור שהיו מקריבין בכל שבת ושבת שדוחין את השבת. וברא"ם מקשה בהיפך למה הוצרך קרא ללמד שאין בנין בית המקדש דוחה שבת הלא בנין בית המקדש אינו אלא עשה ושבת עשה ולא תעשה ואיך עשה דוחה לא תעשה ועשה. ובאמת קושיא זו מתורצת בירך חברתה במה שהקשה האלשיך למה נשתנה בנין בית המקדש משאר קרבנות ציבור ונמצא שהיה סברא לדמות בנין בית המקדש לשאר קרבנות ציבור דגלי קרא שדוחין שבת אף שאינם אלא עשה לכן הוצרך קרא ללמד דבנין בית המקדש אינו כן. אמנם בטעמא דהך מילתא למה חילקה התורה הקדושה בין בנין בית המקדש לשאר קרבנות ציבור כתב האלשיך כיון דהמשכן וכל כליו בהעשותם אין בהם קדושה עד ויקם המשכן על מכונו נמצא שאין מעשה המשכן רק הכנה על דבר שאחר העשותו יהיה קודש לכן אינו דוחה את השבת שכבר הוא קודש יעיי"ש. ואפשר לומר עוד שהוא על דרך שאמרו בגמרא נדרים דף י' שאסור לומר לה' קרבן אלא קרבן לה' שמא ימלך ולא יגמור דבריו ונמצא מפיק שם שמים לבטלה ובתו' יומא דף ל"ע? ד"ה ואומר, גבי הא דאומר לה' חטאת הקשה הרבי אליעזר אמאי לא קאמר חטאת לה' שיזכיר ה' מאוחר כמו גבי קרבן ותירץ דשאני התם דגלי קרא. ובריטב"א שם הביא עוד תירוצים אחרים ואחד מן התירוצים הוא דשאני התם דכהן גדול זריז ולא פשע ועוד שהרי יש שם סגן ואב"ד דמידכרי ליה לומר. ועל כל פנים יש לומר דקודם שנבנה המשכן או המקדש חיישינן שמא ח"ו לא יבוא לידי גמר וחיללו את השבת בחנם, מה שאין כן אחר כך כשכבר נבנה תו לא חיישינן.

ובזה אפשר להבין דברי רש"י ז"ל בפרשת תשא על הכתוב אך את שבתותי תשמורו וזה לשונו אע"פ שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה, שבת אל תדחה מפניה, ואינו מובן לכאורה דלענין הלכה זו אם בנין בית המקדש דוחה שבת מאי נפקא מינה אם הם זריזין ורדופין אי לאו דאם הלכה היא שדוחה שבת כמו שאר קרבנות ציבור הוא דוחה מדינא אף אם אינם זריזין ורדופין כל כך, ואם הלכה היא שאין דוחה כמו שאר עשה שאינו דוחה לא תעשה ועשה מה יועיל לזה הזריזות והרדיפות. ולהנזכר לעיל דהטעם הוא שמא ח"ו לא יבוא לידי גמר ודאי דנפקא מינה היא בזה כמו בכהן גדול שכתב הריטב"א דכיון שהוא זריז לא חיישינן שמא לא יגמור ואומר לה' חטאת אבל התורה הקדושה לא נתנה דבריה לשיעורין ולא פליג בדבר אלא עד שלא נגמר הבנין לא התירה התורה הקדושה לחלל את השבת מה שאין כן אחר כך, והרבה ענינים מצינו בתורה הקדושה שאמרה משום לא פלוג. ובשבת ד' כ"ג איתא הטעם שאמרה התורה הקדושה להניח פיאה בסוף שדיהו מפני הרמאין ופירש רש"י ז"ל העוברין על לא תכלה ואומרים כבר הנחנו, והרי שבשביל העבריינים ציוותה התורה הקדושה על כל הכשרים שבישראל לעשות באופן זה, והרבה ענינים מצינו בתורה הקדושה שהטעם הוא משום לא פלוג כנודע. ויהיה איך שיהיה מאיזה טעם שהוא אם כטעם האלשיך או אפשר יש בזה עוד שאר טעמים שלא נודע לנו כי לא דרשינן טעמא דקרא אבל זה חזינן דקודם שנגמר אינו דוחה את השבת אלא אחר כך, ואם כן יש להסתפק בהחינוך שעושין למשכן או למקדש כיון שיש בו צורך עבודה אם דינו כעבודה שדוחה את השבת כיון שכבר נגמר ונבנה על תילו ואינו חסר אלא החינוך או אפשר כיון שעדיין לא נתחנך להעבודה הוי כמי שלא נגמר ואינו שורה בו עדיין אותה הקדושה כמו שכתב האלשיך ואינו דוחה את השבת, גם יש סברא שהחינוך עדיף משאר העבודה כמו שנראה מדברי הרמב"ן בפרשת בהעלותך יעיי"ש ונסתפקו בזה בחינוך בית ראשון אם החינוך הוא דוחה שבת ולא יכלו להביא ראיה מיותר ממאתים תמידין שבכל השנה שדוחין שבת כיון שזה אחר שכבר נתחנך המקום לעבודה אלא הביאו ראיה מחנוכת הנשיאים שהחינוך עדיף עוד משאר העבודה שהרי גם קרבן יחיד דחה שבת בשביל שנתחנך בזה לעבודה ואינו דומה לבנין בית המקדש שאינו דוחה שבת בעת שלא נגמר עדיין הבנין ולא הגיע אליו קדושתו. ומעתה אחר שזכינו לזה שכל עניני החינוך דוחין את השבת בקרבנות ציבור וכמו שגם אכלו ושתו ביום הכיפורים בחינוך הבית אין תימה מה שמשה רבינו ע"ה העמיד המשכן בכל יום מז' ימי המילואים דכיון שביום הראשון שהעמירו ומשחו וכבר ביאר החתם סופר שעל ידי המשיחה במשכן ובכליו קנאו את קדושתם ואף שבודאי אחר ז' ימי המילואים שכלו כל הקמותיו והביאו הקרבנות נתקדש יותר בהשראת השכינה כי הרבה דרגין בהשראת השכינה כמו שכתב האור החיים הקדוש בפרשת ויגש על הכתוב אנכי ארד עמך מצרימה אבל ביום הראשון אחר שהעמידו על תילו ומשחו נגמר כל בנינו ונכנס להקדושה ומקרא מלא דבר הכתוב ומשחת וגו' והיה קודש ולא היה חסר אלא החינוך ומה שהיה הציווי לפרקו ולהעמידו ולמשחו עוד בכל יום זה היה צורך החינוך ודוחה שבת כמו כל קרבנות ציבור.

והרמב"ן כתב בפרשת פקודי על מה שהוצרך להקימו ולהורידו שאולי היה כן להרגיל הלוים במעשיהו או היה להכתיר היום בהכתרה זו וכן כתב האבן עזרא שמה שהיה סותרו ובונה היה להרגיל הכהנים ואינו מובן לפי טעם זה מה שאיתא במדרש שגם היה מושחו בכל יום ומה צורך להרגילם במשיחה דבשלמא בנין וסתירה היה בכל המסעות שסתרו ובנו במקום חנייתם אבל משיחה לא היה עוד אלא מה שמשחם משה רבינו ע"ה בז' ימי המילואים אבל האמת הוא שבכל ענינים האלו יש טעמים וסודות נשגבים מלבד הטעמים הפשוטים כמו שהוא בכל המצות וכמו שכתב הרא"ה בספר החינוך, והיה זה ענינים מצורכי החינוך שבמשכן, ועל כל פנים אינו דומה לבנין בית המקדש שחסר עדיין מעיקר הבנין על כן אין לעשות מזה קושיא אם היה דוחה את השבת כמו שאר קרבנות ציבור ובלאו הכי הלא גם חנוכת הנשיאים שבמשכן כתב הרמב"ם ז"ל שהיה בהם ענינים שהם הוראת שעה ועיין חתם סופר סימן ר"ח ואם כן יש לומר גם בהקמת המשכן שבז' ימי המילואים שהיה הוראת שעה לדחות את השבת כי לא עשה בזה משה שום תנועה כי אם בציווי מהשם יתברך. ויש לתרץ עוד בפנים אחרות ואין להאריך כל כך. ועל כל פנים אין ראיה משם על שאר בנין לשעה.