ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן סב
סב
ואפשר לומר עוד דהנה באמת משמעות הזוהר הקדוש הוא שלעתיד לא יהיה כלל בבית המקדש בנין בידי אדם אלא מה שיבוא בנוי ומשוכלל מן השמים. וזה לשונו זוהר הקדוש בפרשת פנחס דף ר"כ ורכ"א, יומא חד אתא לקמיה חד חכים גוי אמר ליה סבא תלת בעיין וכו' חד דאתון אמרין דיתבני לכו בי מקדשא אחרא, והא לא הוו למיבני אלא תרי זימנין בית ראשון ובית שני בית שלישי לא תשכח באורייתא והא מה דהוי ליה למיבני כבר איתבנון ולעולם לית ביה יתיר דהא תרי בתי ישראל קרי לון קרא וכו' ואמר אחר כך אילין מילין דשאל ההוא רשע אנא שאילנא יומא חד לאליהו ואמר דהא במתיבתא דרקיע אתסדרו קמיה דקודשא בריך הוא והכי הוא דכד נפק ישראל ממצרים בעא קודשא בריך הוא למעבד לון בארעא כמלאכין קדישין לעילא ובעא למיבני לון ביתא קדישא ולנחתא לון מגו שמי רקיעין וכו' באן אתר במכון לשבתך פעלת ה' בההיא דפעלתא אנת ה' ולא אחרא מכון לשבתך פעלת ה' דא בית ראשון מקדש ה' כוננו ידיך דא בית שני ותרווייהו אומנתא דקודשא בריך הוא אינון ומדארגיזו קמיה וכו' וביתא איתבני על ידא דבר נש בגין כך לא איתקיים וכו' ביומא דעזרא גרם חטאה איצטרכין אינון למיבני ולא הוי ביה קיומא ועד כען בנינא דקודשא בריך הוא לא הוי בעלמא ולזמנא דאתי כתיב בונה ירושלים ה' איהו ולא אחרא ובניינא דא אנן מחכאן ולא בניינא דבר נש דלית ביה קיומא כלל וכו' דאפילו קרתא דירושלים לא ליהוי אומנתא דבר נש וכו' כל שכן ביתא דאיהו דיורא דיליה, עד כאן לשונו הקדוש הצריך לענינינו יעיי"ש. ומדכתב ה' יבנה איהו ולא אחרא, וגם מדכתב לתרץ בזה הקושיא מה שלא נזכר בנין בית השלישי בקרא יען שלא יהיה נבנה על ידי אדם אלא יבוא בנוי ומשוכלל מאומנתא דקודשא בריך הוא מכל זה משמע שלא יהיה כלל בנין בני אדם בבית השלישי. ובדברי הזוהר הקדוש האלו מתורץ מה שנתקשה בישמח משה הנזכר לעיל על הכתוב תביאמו וגו' מה שדרשו חז"ל בזה ביאה ראשונה ושניה וביאה השלישית העיקרית לא הוזכרה כלל, והאריך לתרץ. גם הצל"ח במסכת ברכות שם נתקשה במאמר זה והאריך לתרץ. ובדברי הזוהר הקדוש האלו מבואר התירוץ שלא הוזכר אלא בנין בידי אדם, לא מה שבא משמים.
אולם כדי לתרץ גם המקומות שנראה מהם שיבנו ישראל בית המקדש לעתיד כדאיתא במדרש רבה ס' צו פרק ט' סימן ו' מלך המשיח שנתון בצפון יבוא ויבנה בית המקדש דנתון בדרום, ובירושלמי מגילה פרק א' הלכה י"א לכשיתעוררו הגליות שהן נתונות בצפון ויבואו ויבנו בית המקדש הנתון בדרום, מזה משמע שהמלך המשיח עם עולי גליות שיעלו עמו יבנו בית המקדש, וזה כדברי הרמב"ם שמלך המשיח יבנה בית המקדש, אפשר לומר דאף שיבנו קודם בית המקדש מכל מקום כשיבוא אחר כך תיכף לשם הבית הבנוי ומשוכלל מאומנתו של הקדוש ברוך הוא יתבטל בתוכו הבנין הבנוי בידי אדם כביטול הנר בתוך האבוקה, ולא יהיה עוד במציאות אלא הנבנה על ידי הקדוש ברוך הוא, הוא ולא אחר ולא ישתמשו כלל בבית הבנוי על ידי אדם כי יבוא לשם תיכף בנינו של הקדוש ברוך הוא, על כן לא הוזכר בקרא. ומה שיצטרכו ישראל לבנותו אפשר שהוא בשביל לזכות את ישראל במצות בנין בית המקדש, כי על כל פנים אם עשו את שלהם קיימו המצוה. או אפשר צריך להיות אתערותא דלתתא, או יש טעמים אחרים שלא נתגלו לנו, כמו שכן הוא בכל דרכי השם יתברך ומצותיו יתברך שמו הסתומים ומכוסים מאתנו, כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו' כנודע.
ובזה אפשר להבין מה שהבאתי למעלה מדברי הרמב"ם והתוס' יו"ט שאין מציאות לנו לבנות בית המקדש כי לא ביארו חכמינו ז"ל פסוקי יחזקאל שבבנין הבית ולא נודע לנו האיך לבנותו. ובימי רבי יהושע בן חנניא משמע בדברי חכמינו ז"ל שהיה מציאות לבנותו, וכבר כתבתי בזה. ולפי דברי הזוהר הקדוש שהעתקתי כאן שאל רבי אליעזר לאליהו הך קושיא למה לא נזכר בית שלישי בקרא, ומחמת קושיא זו גילה לו אליהו ז"ל מה שנאמר על זה במתיבתא דרקיעא שלא יהיה עוד בית נבנה על ידי אדם אלא מאומנתו דקודשא בריך הוא. נמצא דקודם ששאל שאלה זו היה סברא שיבנו עוד בית שלישי לעבוד בו עבודה כמו בבתים הראשונים אף טרם שיגיע הזמן שיבוא אחר כך תיכף הבית הבנוי ומשוכלל מלמעלה, ולכן היה סברא בימי רבי יהושע בן חנניא שיש מציאות לבנין בית המקדש באופן זה. מה שאין כן מסדרי המשנה והש"ס שהיו אחר שנתגלה להם על ידי אליהו ז"ל פירושא דקרא שלא יהיה עוד בית המקדש באופן זה אלא בעת קץ שיגיע הזמן לבנין ביתו של הקדוש ברוך הוא מאומנותא דיליה שוב לא דברו מזה ולא ביארו עוד אופן הבנין. וכן במשנה הוא בשביל שמשנה לא זזה ממקומה כאשר כן אמרו כמה פעמים בש"ס בכהאי גוונא.
אבל הקושיא שעל רש"י ותוס' ושאר ראשונים שכתבו דבנין העתיד אפשר שיהיה בנוי ביום טוב יען שיבוא מן השמים עדיין אינו מתורץ לפי דעת האומרים שיהיה קודם איזה בנין בידי אדם, כי יהיה איך שיהיה אף לפי מה שכתבתי למעלה מכל מקום אין היתר לבנות כלל ביו"ט לפי דעת הרמב"ם וסייעתו ופשטות דברי הש"ס שיש בבנין איסור דאורייתא.