ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן ס

מתוך אוצר מהרי''ט
גרסה מ־14:06, 14 ביוני 2024 מאת Be69455 (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "ס ונראה בזה דהנה לשון התוס' יו"ט בפרק ה' דיומא דבנין יחזקאל דלעתיד לא (פי') (נתפרש) על פי חכמינו ז"ל ומשמע מזה שחכמינו ז"ל לא פירשו לנו את הכתובים שביחזקאל ויוכל להיות שהמה ידעו ולמדו והבינו את כל צורת הבית שבכתובים דיחזקאל אלא כיון שהכריעו אחר כך שאין בנין ב...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ס

ונראה בזה דהנה לשון התוס' יו"ט בפרק ה' דיומא דבנין יחזקאל דלעתיד לא (פי') (נתפרש) על פי חכמינו ז"ל ומשמע מזה שחכמינו ז"ל לא פירשו לנו את הכתובים שביחזקאל ויוכל להיות שהמה ידעו ולמדו והבינו את כל צורת הבית שבכתובים דיחזקאל אלא כיון שהכריעו אחר כך שאין בנין בית המקדש טרם ביאת אליהו ומשיח וכמו שכתב בשו"ת בנין ציון כן גם לענין הקרבת הקרבנות בזמן הזה, והביא ראיות שעל זה נאמר ולא אריח בריח ניחוכם, לכן לא ביארו אחר כך מסדרי המשנה והש"ס פירוש דברי הכתובים שביחזקאל בזה. ובאמת כל מצוה ומצוה שבתורה שבקראי לא הוי ידעינן מאומה באיזה אופן לעשותה אלו לא היו מבארים חכמינו ז"ל פירוש ודיני המצוה. ואפשר שבשביל כך הניחו לבארו שלא יהיה בית דין טועין לבנותו קודם ביאת המשיח, וכיון שאין יודעין האיך לבנותו אינו במציאות שיבנה עד אז.

ובזה מיושב שאפשר שבימי רבי יהושע בן חנניא עדיין היה לומדין ויודעין הפירוש שבנבואת יחזקאל ולא היה אז עדיין הכרעת ההלכה שאין לבנות בית המקדש טרם ביאת המשיח, כי באמת היא פלוגתת התנאים, כאשר יתבאר עוד. ומה שכתב הרמב"ם שאי אפשר לבנות והחליט התוס' יו"ט לדבר ידוע שכשיבנה בית המקדש כבר בא אליהו וכן הוא החלטת התוספות במסכת פסחים כ"ז היא אחר חתימת התלמוד שאנו רואין שלא ביארו פירוש הלכה זו, לכן הדבר ידוע שאי אפשר לבנותו. ולפי זה מיושב הסתירה מפרק ה' דמעשר שני ששם מביא התוס' יו"ט דברי הירושלמי שפירשו דברי רבי יוסי שסובר בנין בית המקדש קודם למלכות בית דוד ואז בימי רבי יוסי שידעו להבין צורת הבנין היה מקום לחוש גם שיבנה בדור שאין בהם גדולים מהם, אבל בפרק ה' דיומא דמיירי מפסק הלכה שאחר התלמוד לא כתב כן ואין בזה סתירה, וניחא גם כן מה שהשמיט הרמב"ם אותו התנאי אף לפי דעת התוס' יו"ט שפסק הרמב"ם כרבי יוסי אין זה אלא במה שכתב שהתקנה היה אחר החורבן אבל על תנאי שקאי רק על זמן בנין בית המקדש אחר חתימת התלמוד שאי אפשר לבנות בית המקדש טרם ביאת המשיח אין נפקא מינה לדבר עוד מזה התנאי ושפיר השמיטו הרמב"ם. ובזה מיושב הכל.

אלא שלשון התוס' יו"ט שבפירושו להפטורה פרשת תצוה עדיין צריך עיון שפירש בדברי הפסיקתא שאמר בצורת הבית שביחזקאל הואיל ואתם מתעסקים בו כאלו אתם בונים בו שלכן לא אמר בונים אותו שלא יהיה משמעו את כולו אלא בונים בו משמע מקצתו שמה שאין מבינים אינו נחשב כאלו בונים. ומדפירש כן בלשון הפסיקתא משמע שגם אז לא היו מבינים אלא שאחר כך כתב שאין ראיה מדקדוק זה שאמר בונים בו, ואפשר שהוא לשון נופל על לשון. אלא אף אלו לא נאמר הדין כן מסברא, דמה שאין אנו מבינים אינו נחשב כבונים. ואפשר שאמר דין זה על דורות שאחר התנאים, אבל לשונו שאמר על הפסיקתא דאמרינהו על לשון המדרש צריך עיון לפי זה. ואולי הפסיקתא שהוא מרב כהנא שהיה בימי האמוראים אז כבר פסקו מלבאר בזה אחר סידור המשנה שסתמו הדברים ולא פירשו גם במסכת מדות אלא צורת הבית שני לא צורת הבנין דלעתיד, מה שאין כן בימי התנאים כמו בימי רבי יהושע בן חנניא ורבי יוסי. ועדיין צריך עיון לשונו שם בהפטורה, אבל דברי הרמב"ם והתוס' והתוס' יו"ט ביומא ובמדות אפשר לומר כנזכר לעיל.

וצריך להבין לכאורה הלשון במדרש רבה פרשת תולדות בימי רבי יהושע בן חנניא גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש. למה קראו את בנין בית המקדש באותו הלשון שהיה גזירה ממלכות הרשעה, הלא לכאורה אלו היה בונים היה דבר טוב וגדול, שהרי אחר כך כשביטל את הבנין רצו ישראל למרוד על ידי זה עד שהשתיקם רבי יהושע בן חנניא במה שאמר דיינו באומה זו שנכנסנו בשלום ויצאנו בשלום ואין לבקש מהם רווחים כאילו כמו שהביא המשל מהארי טרף טרף יעיי"ש, ואין הדרך לכתוב סתם גזירה ממלכות הרשעה אלא על גזירה רעה ר"ל, לא על דבר טוב כזה של בנין בית המקדש. ונראה על פי המבואר במדרש רבה איכה א' אות ל"ב בוויכוחו של רבי יוחנן בן זכאי שאמר רבי יוחנן בן זכאי לפנגר עד דלית את מליף סנגוריא את מליף עלן קטיגוריא, אמר ליה לטיבותכון אנא בעי דכל זמן דהדין ביתא קיים מלכוותא מתגרין בכון, אין איחרוב הדין ביתא לית מלכותא מתגרין בכון, אמר ליה רבי יוחנן בן זכאי הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות יעיי"ש. וחזינן בזה שעל גוף הדבר מה שאמר הפנגור שעמידת בית המקדש היא סכנה לישראל מהתגרות המלכיות, על זה לא השיב רבי יוחנן בן זכאי מאומה, אלא שאמר לו הלב יודע, דהיינו שאין כוונת לבו לטובת ישראל ולא הכחישו אלא על הכוונה מה שאמר שהוא מכוון לטובת ישראל, ולמה לא הכחישו יותר על גוף הדבר שאדרבא שבית המקדש היא מתנה טובה ועצומה לישראל, כמו שאנו אומרים על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו וכו' עד שבנה לנו בית הבחירה לכפר על כל עונותינו. ונראה שזה לא היה יכול להשיב לו, כי על פי דרך הטבע האמת היא כן שכל זמן שבית המקדש היה קיים היה מביא קנאה גדולה בין האומות והתגרות המלכיות, אלא שבעת כיבוש יהושע וכיבוש עזרא הסופר שהיה הכל בנבואה, כמבואר בכתובים, וכן בתי המקדשות ההם נבנו על פי נבואה, ואמר הכתוב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, ובמה שצוה הקדוש ברוך הוא לעשות הוא יתברך שמו שומרם ומצילם שלא ירעו ולא ישחיתו בכל גבולם, וכמו שאמרו חז"ל הובא ברש"י ז"ל על הכתוב יברכך ה' וישמרך שהנותן מתנה לעבדו אינו יכול לשומרו מכל אדם, אבל הקדוש ברוך הוא הוא הנותן הוא השומר להצילם מהתגרות המלכיות. אבל כשהגיע זמנו ליחרב, ומבואר בגמרא נזיר דף ל"ב ע"ב שידעו זה מכבר שיחרב, שמבואר עוד בקרא בדניאל שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך, יעיי"ש בגמרא, וכיון שאין חפץ ה' בבית המקדש ובמלכות ישראל, היא סכנה מחמת התגרות המלכיות, ולכן לא היה יכול רבי יוחנן בן זכאי להשיב לו מאומה, אלא שזה אמר לו שאין כוונתו לטובה, שזה היא האמת.

ובזה יובן מה שאמרו הלשון גזירה, שאז בימי רבי יהושע בן חנניא היה בנין בית המקדש גזירה ממלכות הרשעה, כי אלו היה נבנה אז הבית המקדש טרם ביאת המשיח היה סכנה גדולה לישראל כמו שאמר הפנגור לרבי יוחנן בן זכאי ואמר רבי יהושע בן חנניא דיינו שנכנסנו בשלום ויצאנו בשלום, כי על ידי שלא נבנה בית המקדש אז יצאנו בשלום. וכעין זה המה דברי הכלי יקר בפרשת דברים על הכתוב רב לכם סוב את ההר הזה פנו לכם צפונה, וזה לשונו : רבים אומרים כי פסוק זה נוקב ויורד עד התהום ויש בו רמז לשעה ולדורות, וענין סבוב זה שילכו סחור סחור לכרם ה' צבאות לא יקרבו כי ימים רבים לישראל שיהיו נדים ונעים סביבו ולא יותן לישראל כח עליהם עד מדרך כף רגל עד שיבוא מי שנאמר בו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים, וכל זמן שישראל הולכים סחור סחור נאמר להם פנו לכם צפונה, ודרשו בזה אם הגיע שעתו של עשיו הצפינו עצמיכם, וענין הצפה זו נ"ל שאם ימצא האיש הישראלי איזה הצלחה זעיר שם זעיר שם אזי יטמינו ויצפינו הכל בפני עשיו וכו'. וכן יעקב צוה לבניו למה תתראו, פירש רש"י בפני בני ישמעאל ועשיו כאילו אתם שבעים, כי שניהם סוברים שיצחק גזל הצלחת ישמעאל ויעקב גזל הצלחת עשיו על ידי השתדלות על כן צוה פנו לכם צפונה, שלא יתקנא בכם. וזה היפך ממה שישראל עושין בדורות הללו, כי מי שיש לו מנה הוא מראה את עצמו במלבושי כבוד ובתים ספונים וחשובים כאילו היה לו כמה אלפים, ומגרים האומות בעצמם ועוברים על מה שנאמר פנו לכם צפונה, ומנהג זה ברבת בני עמנו והוא המסובב את כל התלאה אשר מצאתנו, והמשכילים יבינו ליקח מוסר, עכ"ל. הנה העיד שכל התלאה אשר מצאתנו הוא בשביל המבקשים גדולה וכבוד בעיני האומות טרם ביאת המשיח, וכל שכן בבנין בית המקדש בעת הגלות שהיה גזירה רעה רחמנא ליצלן, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר ליקח מלכות וממשלה טרם ביאת המשיח, שהמינים והאפיקורסים החפצים במלכות וממשלה בלא תורה ואינם מאמינים בביאת המשיח עושים סמיות עינים שזהו הצלה, ושאני מינות דמשכא ונגררין העם אחריהם, ובעונותינו הרבים שטנא נצח, וכל אשר עינים לו לראות האמת רואה עד כמה מהפכין דברי אלקים חיים, וכל דרכיהם הם סכנה עצומה ח"ו לכלל ישראל. השם יתברך ירחם ויאמר לצרותינו די ויצילנו מרשת זו עמנו, ויחיש זמן גאולתינו ופדות נפשינו ברחמיו וחסדיו המרובים יתברך שמו לעד.