ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן נג
נג
ועוד עיין בר"ן נדרים דף ס"ה ובבית יוסף יורה דעה סימן רכ"ח האריך יותר בדין המודר הנאה מחבירו שאין מתירין לו אלא בפניו אם מותר בדיעבד כשהתירו לו שלא בפניו. ויש ראשונים שהביאו ראיה מצדקיהו המלך שהיה צדיק גמור ומהסנהדרין שהיו אז שהתירו לו נדרו שלא בפני נבוכדנאצר, ועל כרחך כיון שהיה אצלו כדיעבד שהיה מצטער ביותר הדין דמותר שאי אפשר לומר שלא עבדו כדין, ומה שהכתוב צווח עליו והענישם כל כך היה בשביל שהיה חילול השם, אבל הראב"ד ושאר ראשונים חולקין בזה, וכתבו פוק חזי מה עלתה בו ובסנהדרין שנענשו כל כך, הלכך אין להביא שום ראיה משם. והרי דלדעת הראב"ד וסייעתו אף בצדקיהו ובסנהדרין שעשו הלכה למעשה שבודאי למדין מהם והעונש אפשר למיתלי בחילול השם כמו שכתבו איזה ראשונים אבל הם סברי דכיון שהגיע אליהם עונש כל כך עבור זה על כרחך שהיה טעות גדול, לכן אין למדין מזה כלל. ואם כן קל וחומר בבן כוזיבא שבא בשביל זה עונש מר כל כך לו ולכל כלל ישראל שנגדעה אז קרן ישראל כמו שאמרו בירושלמי שלדעת הראב"ד וסייעתו אין למדין מעובדא כזו כלל, בפרט שלא היה כמו בצדקיהו שעשו הלכה למעשה כי לא היה אלא הוה אמינא בעלמא ולא עדיף מכל הני גווני שאמרו במסכת בבא בתרא שאין למדין מהם. ומה שהרמב"ם הביא משם לענינו כבר נתבאר דסגי ליה אם על כל פנים מידי ספיקא לא נפקא, מה שאנו רואין שנסתפקו בו החכמים מתחלה והביא לרווחא דמילתא דברי רבי עקיבא שלדעת המדרש אמר כן בפירוש בתחילה ואף שאין בזה לימוד גמור כמו שכתבתי, אבל על כל פנים ספיקא היא ואין אתנו יודע עד מה.
ונראה שזה כוונת הראב"ד בהשגתו על הרמב"ם מה שהביא ראיה מבן כוזיבא דכיון דקטלוהו רבנן אחר שראו שאינו מורח ודאין נתברר דלאו שפיר עבדי ואין מביאין ראיה מן הקלקלה שהיה מכשול גדול כל כך, ופליגי הרמב"ם והראב"ד בסברא זו אם להביא משם ראיה על כל פנים לעשותו ספק, והוא כעין פלוגתת הראשונים אם להביא ראיה מצדקיהו הגם שאינו דומה לגמרי להתם, אלא הוא כעין זה. והכסף משנה והלחם משנה כתבו בהשגת הראב"ד שמשיג על מה שכתב הרמב"ם שנהרג ומשמע שנהרג על ידי האומות, ובגמרא איתא שרבנן קטלוהו, וכתבו שזה פלוגתא בין הגמרא והמדרש, דבמדרש איכה בפסוק בלע ה' וגו' אומר דנהרג על ידי האומות, והרמב"ם הכריע כדעת המדרש אלא שהלחם משנה תולה הפלוגתא אם צריך להיות מורח ודאין. והנה מלבד שאינו מובן כל כך האיך תלוי זה בזה, גם בעיקר הפלוגתא מה שכתב הכסף משנה דהרמב"ם פוסק כשמואל כבר האריך בלחם משנה ה' תשובה פרק ח' ה"י בראיות ברורות דעל כרחך הרמב"ם ז"ל לא סבירא ליה כשמואל, ומה שהביא דברי שמואל הוא רק להביא ראיה מדבריו לפי הענין, ומדשמואל נשמע לרבנן יעיי"ש שהאריך בביאורו וסיים שלא הביא הרמב"ם דברי שמואל אלא כדמות ראיה אבל לא דסבירא ליה כוותיה. גם דחה על ידי זה דברי הכסף משנה שבסוף הלכות מלכים.
ומה שהמציא הלחם משנה פלוגתא חדשה אם צריך להיות מורח ודאין, כבר הבאתי מהרדב"ז והרא"ז שברור בעיניהם שאין בזה פלוגתא, והרמב"ם עצמו באגרת תימן החליט לדבר ברור שהמלך המשיח צריך להיות מורח ודאין. וכפי הנראה לא היה לפני הלחם משנה האגרת תימן. גם האיך אפשר לדחות דברי הש"ס מחמת דברי המדרש, הלא כלל הוא בכמה מקומות שדברי הש"ס יותר מן המדרשות, וכיון שסתמיות הש"ס הוא במסקנתם דרבנן סברי שצריך להיות מורח ודאין וגם עשו מעשה רב על ידי זה שקטלוהו, האיך אפשר לחלוק עליהם. ובעיקר הדבר שעשו פלוגתא בין הגמרא והמדרש כבר ביאר האברבנאל בספרו משמיע ישועות שאין בזה פלוגתא, דמה שאמרו בגמרא דרבנן קטלוהו אין הכוונה שקטלוהו בידים, אלא שדנו אותו למיתה ולכן נהרג על ידי אומות העולם, ואין בזה שום סתירה ולמה לנו לעשות פלוגתא בין התנאים במקום שאפשר להשוותן. ובתורה הקדושה פרשת וישב אצל יוסף בבית האסורים דכתיב את כל אשר הם עושים הוא היה עושה ובתרגום על זה במימריה הוה מתעביד, דמה שנעשה על פי דיבורו יקרא בלשון שהוא היה העושה כיון שהוא על ידי כוחו, אף שבמעשה לא עשה כלום, ומצינו כן בכמה מקומות, ואם כן אין שום סתירה ממה שאמרו בגמרא דרבנן קטלוהו אם היה על ידי קללת החכמים או אפילו רק על ידי מחשבתם ודעתם, מכל מקום מכוחם היה אף שבמעשה לא עשו מאומה.
וביותר אני תמה מה שכתב הכסף משנה והלחם משנה שבאיכה רבתי בפסוק בלע ה' ולא חמל איתא שנהרג על ידי האומות, ואינו כן שם, וזה לשונו המדרש שם : נהרג בן כוזיבא ואיתיאו רישא לגבי אנדרינוס אמר מאן קטליה לדין, אזל ואייתיה ואשכח עכנא כריכא על צואריה, א"ל? אלו לא אלקי קטליה לדין מאן הוי יכיל ליה וקרא עליו אם לא כי צורם מכרם. והרי לך בפירוש שלא האומות הרגוהו ולא היה מציאות להורגו אלא השם יתברך קטליה, והובא זה גם בירושלמי תענית פרק ד' יען שהיה על ידי הנחש שליח מן השמים. כמו כן אמרו בגמרא דרבנן קטלוהו כי מה שנעשה בשמים הוא על ידי החכמים והרגוהו על ידי השליח שנשלח לו מן השמים, ובפרט שאנדרינוס לא ידע מה שעשו החכמים אלא זה ראה שעל כרחך הוא מן השמים, ויותר לא אמרו מזה במדרש, אלא שהש"ס גילה לנו שהיה זה מעשה החכמים בשמים, ומהיכא תיתי לעשות בזה פלוגתא בדברי חכמינו ז"ל. גם הרמב"ם ז"ל לא כתב שנהרג על ידי האומות אלא כתב סתם שנהרג, ושפיר כוונתו שנהרג על ידי שליח הנחש שליחא דרבנן ושליחא דרחמנא. גם בדברי הראב"ד אין צריך לומר שכוון להשיג ממה שאמרו בגמרא שנהרג על ידי רבנן, כי אין זה סתירה לדברי הרמב"ם אלא יש לומר שמשיג על מה שהביא ראיה מעובדא כמו שנתברר אחר כך הטעות והנזק שהיה בו. גם הרמב"ם ז"ל לא הביא משם אלא שהוא על כל פנים ספיקא במה שלא מצינו בש"ס ההיפך, אבל להביא משם נגד סוגיא מבוארת בש"ס להלכה קשה להבין.
שוב ראיתי בכרתי ופלתי (סוף סימן ק"י) שכתב לתרץ דברי הרמב"ם שסובר גם כן שהסדר הוא שיבוא אליהו קודם ביאת המשיח, כיון שבגמרא אמרו כן וכי דברי הגמרא בכדי נאמרה, אבל ידוע מה שאמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין צח.) לא זכו בעתה, זכו אחישנה, ויש לומר להרמב"ם ודאי סדר ותנאי של ביאת המשיח הוא שאליהו יבוא לבשר ביאתו, רק הני מילי אם נעשה בעתה, אבל אם זכו שימהר ויחיש מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות לשנות הסדר ואהבה של הקדוש ברוך הוא כי זכות ישראל משנה השורה, והן הן דברי הרמב"ם ז"ל כי ודאי ראוי שאליהו יבוא קודם לבשר, אבל אין מוחלט כי אולי ירחם ה' להערות על ישראל רוח קדשו לעבדו בכל לבב ואז יחיש הפדות והגאולה למהר ביאת בן דוד מבלי בשורת אליהו ז"ל. ומה שהתירו בש"ס (ערובין מג.) בנזירות ולא חשו לאחישנה, כי היא מילתא דלא שכיחא ולא אסרו בנזירות משום מילתא דלא שכיחא, יעיי"ש שהאריך בפירושא דש"ס מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר, ויש לפלפל הרבה בדבריו אלא שאין להאריך כל כך בזה.
ועיקר הדבר קשה לפענ"ד להעמיס בלשון הרמב"ם ז"ל [שכתב] שהוא פלוגתא בין החכמים בפירושא דקרא דהנה אנכי שולח לכם את אליהו וגו' לפני בוא יום ה', אם זה קאי על יום ביאת המשיח או יומו של מלחמת גוג ומגוג, ולדברי הכרתי ופלתי אינו סובר שיש פלוגתא אלא היא מילתא דלא שכיחא שינוי סדרא דקרא מחמת אחישנה עד שלא חשו חכמינו ז"ל לזה אף באיסורא דאורייתא של נזירות אפילו בזמניהם, ומכל שכן בדורות האחרונים. והחתם סופר (בליקוטי שו"ת סימן צ"ח) הביא סברת הפלתי בזה וקלסיה אבל לא ביאר מ"ש? [מה ששייך] להעמיס זה בלשון הרמב"ם.