ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן לו

לו

ולפי זה לא קשה מידי על אמרם בשבועת הגלות אף להאומות העולם שלא היו ולא נבראו עדיין, כי לדעת בעל העקידה אף בשבועת התורה שהיו שם כל הנשמות לא חלה השבועה, וצריך לומר דמה שהביא הקדוש ברוך הוא לשם כל הנשמות לא היה בשביל קיום השבועה שאינו מועיל אלא שבודאי היה עליהם איזה השפעה בהיותם שמה במעמד הנבחר הקדוש והנורא או טעמים אחרים שאינם נודעים לנו, ולשון השבועה הוא רק דרך משל לחומר הענין בשביל שיש בו חומר אחר יותר מן השבועה.

וגם השל"ה הקדוש הסכים לעצם הרעיון שבדבריו שכתב על זה שבאמת דבריו מתוקים אלא שבשביל שיש לזה סתירה מהש"ס וגם קשה מחלוקי עונשים לכן נטה מדבריו. ואם כן בשבועת הגלות שאין שם קושיות אלו שפיר אפשר לפרש כסברת בעל העקידה ולא קשה מידי דבאמת במצרים היה קודם שנאמרה אותה השבועה, ואף על פי כן נענשו בעונשים קשים ומרים עד שנטבעו בים סוף בשביל מה שעשו עם ישראל, וכבר כתבו בזה הרמב"ם והראב"ד ז"ל שהכל היה בדין ומשפט, וכן לעתיד בעת אשר נקם ישיב לצריו על כל מה שצערו את ישראל בגוף ובנפש באכזריות נוראה תגיע אליהם הנקמה בהרבה חומר יותר מאיסור שבועה, ולא אמרו בזה לשון שבועה אלא להזכיר חומר הענין כסברת בעל העקידה, ולהלן יתבאר עוד הסבר בזה למה נזכר בכהאי גוונא לשון שבועה.

ומעתה אפשר להבין גם דעת הרמב"ם ז"ל שכתב (באגרת תימן) על שבועת הגליות אף לישראל דרך משל דכיון שלא נתגלה אותה השבועה בסיני אלא אחר כך על ידי שלמה המלך ע"ה וגם יש שמה שבועה לאומות העולם, לכן סובר שאינה שבועה על פי הלכה מטעמים הנזכרים לעיל אלא נכתב לשון שבועה דרך משל בשביל שהוא ענין חמור מאוד גם מבלעדי השבועה. וכדי להבין מהו החומר כל כך שיש בזה מבלעדי השבועה, גם למה הזכירו בלשון שבועה אם אינו על פי הלכה, לזה ראיתי להקדים לבאר דעת הרמב"ם ושאר ראשונים ז"ל בסימני הגאולה וביאת המשיח אשר לזה כל מאוויינו ותקות נפשנו, ובזה יתבאר עוד טעם למה אין זה שבועה על פי הלכה.