ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן יט
יט
וגדולה מזו מצינו במדרש רבה (שיר השירים פרשה ב' סי' י"ט) על הכתוב (שה"ש ב', ח') קול דודי הנה זה בא, זה מלך המשיח, בשעה שהוא אומר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין, אומרים לו האיך אנו נגאלים והלא כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדנו בשבעים אומות, והוא משיבן שתי תשובות ואומר להם אחד מכם גולה לברבריא וכו' דומה כמו שגיליתם כולכם, ולא עוד אלא שהמלכות הזאת מכתבת טרוניא מכל העולם מכל אומה ואומה, וכל אחד בא ומשעבד בכם וכאילו נשתעבדתם בשבעים אומות ובחודש הזה אתם נגאלים, עד כאן.
הרי שאף אחר ביאת המשיח עדיין יהיו יראים ישראל המאמינים בשבועתו של הקדוש ברוך הוא להיות גולה בכל שבעים אומות שאי אפשר שתהיה גאולה לטובה טרם שנתקיימה השבועה בדבר הגלות. ואף שחכמינו ז"ל (במדרש שם) גילו לנו התשובה על זה, מכל מקום לא סגי עד שיאמר להם הקדוש ברוך הוא שכן הוא שהגיע קץ הגאולה האמיתית, ומעצמנו לא נוכל לידע אם נתקיימה גזירת הגלות באופן הנזכר לעיל שחושב שם במדרש, זולת הקדוש ברוך הוא שהוא היודע ועד וסוקר הכל בסקירה אחת.
מבואר מכל הלין שעליית כולם לארץ ישראל קודם ביאת המשיח, נגד שבועתו של הקדוש ברוך הוא, מעכב את הגאולה. וככה מבואר גם בכתבי האר"י ז"ל בשער המצות (פרשת ראה במצות זכירת יציאת מצרים) על הכתוב (דברים ט"ז, ג') למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים וגו' והאריך שם טובא בענין זה, ותמצית הדברים שהיה חילוק בין גאולת מצרים לשאר הגאולות בבל ומדי וכו', שבמצרים נתבררו בגאולתם כל הנשמות כמו שאמר הכתוב (שמות י"ב, ל"ו) וינצלו את מצרים, לכן לא היה צריך להיות שם עוד, אבל בשאר הגאולות לא נגאלו לגמרי ונשארו נשמות שלא נתבררו לגמרי, ונשארו ישראל תחת יד בבל ומדי ולא עלו בבנין בית שני כנודע, כדי לברר הנשאר שם.
גם כתב לחלק בין הד' גליות של בבל מדי יון ואדום, ששם הוא גלות מרובה מכלל ישראל כיון שהם השרשים, אבל בשאר שבעים אומות כיון שגלה שם אחד מישראל נחשב כאלו גלו כולם, כי המה רק פרטים וענפים, ולכן אין כל ישראל צריכין לילך בגלות שם, זולת אותם בני אדם אשר נפלו נצוצות נשמותיהם באומה ההיא הם צריכים לגלות שם כדי לברר ולהוציא משם ניצוצותיהם שנפלו שם, עיי"ש.
ונשמע מזה שני ענינים, הא' מה שכתוב במדרש שההכרח להיות בגולה תחת יד כל שבעים אומות, אלא דסגי באחד, אמנם צריכין להיות בכל אותן המקומות שנמצאים שם ניצוצותיהם השייכים לשורש נשמתם, וזה אי אפשר לאדם לדעת אלא הקדוש ברוך הוא, והוא המסבב הסיבות ומכין מצעדי גבר, אף בלתי ידיעת האדם עצמו, שלרוב אינו יודע למה הוא בא שמה, והב' שאף בימי עליית עזרא היה צורך בדבר שישארו בבבל חלק מישראל כדי לתקן הנשאר שמה, ובודאי היה גם דעת עזרא הסופר כן. והנה נתבאר זה לעיל גם לפי פשוטו.
ולא תקשה הלא הגלות היה מחמת החטא, דמפני חטאינו גלינו מארצנו ולולא החטא לא היה גלות, ואם כן מה היה אז עם כל אלו הנשמות והניצוצות, כי כבר תירץ זה באור החיים הקדוש פרשת בהר (ויקרא כ"ה, ל"ט) בפסוק וכי ימוך אחיך, שכתב שאחד מהטעמים של גזירת הגלות, ולא סגי שייסרם ה' בשבט מוסר בארצם ובנחלתם, שהוא כדי לברר הניצוצות של קדושה מבין הארצות שבכל העולם, וכתב אחר כך וזה לשונו הקדוש, ואם תאמר אם כן אם לא היו ישראל חוטאים וגולים מי היה מברר המתבררים עתה בתפוצות ישראל, דע כי אם לא היו ישראל חוטאים היה להם כח לברר ניצוצות הקדושות במקום שהם, מכל המקומות אשר באו שם, מה שאין כן אחר חטאם דחלש כוחם ולואי שתשיג ידם במקום עצמו אשר שם הניצוצות, עכ"ל הקדוש.