ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קכב
~ קכב ~
ויש להעיר עוד שהרי ודאי ממה שאכל אליהו מה שהביאו לו העורבים אין ראיה כלל שהרי היה אז בסכנה, כמו שאומרים בפירוש בפיוט (מוצאי שבת) איש כלכלוהו העורבים ולא מת לשחת, שהצילו אותו כלכלת העורבים ממיתה, שלא היה לו אוכל אחר, ובמקום פקוח נפש בודאי דמותר לאכול אף נבילות, כמבואר במשנה יומא דף פ"ג שמאכילין אותו אף דברים טמאים כל מה שצריך להצילו מן הסכנה, ואם כן אין ראיה משם למקום אחר להתיר שאולי אכל בשביל הסכנה, וצריך לומר שהראיה הוא מגוף הענין שעשה כן הקדוש ברוך הוא כיון שלא היה כן במקרה אלא נס מן השמים שנשלח לו אותו המאכל בשליחותו של מקום, ואין דבר טמא יוצא מן השמים, ולא מיסתבר שישלח לו הקדוש ברוך הוא נבילה, אלא ודאי כשר היה כדת של תורה. ואם כן אינו מספיק התירוץ של על פי הדיבור שאני, שהרי על זה אנו דנין שאינו מסתבר שיהיה הדיבור להאכילו נבילות.