שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן צד

ב"ה, ה' דסליחות תשי"ד

שלוכט"ס לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב יי"ש כש"ת מוה"ר טובי' ליבערמאן נ"י אבדק"ק האליין כעת בסאן פאול בראזיל יצ"ו.

אחדשה"ט . . . מחמת סיבה נשמט מכתבו ולא בא לידי עד כעת איזה ימים טרם ראש השנה והנני מוטרד מאוד לא אוכל להאריך כלל ואשיב לו בקיצור נמרץ על שאלותיו, מה ששאל אודות פירות ארץ ישראל שיצאו לחוץ לארץ שראה דברי המל"מ (הל' תרומות פ"א הכ"ב) והרעק"א שכתבו דאף ר"ע (בפ"ב דחלה מונא) לא פטר אלא כשיצאו קודם מירוח אבל אם נתמרחו בא"י ונתחייבו בתו"מ כו לא פקע חיובא מנייהו אף אם יצאו לחו"ל, והי' רגיל לפסוק כדנריהם, ועתה יש מערער עליו בפסק זה יען שבשו"ע (סימן של"א סעיף י"ב) מבואר סתם שפטור ולא חילקו

א

הנה בוודאי יפה הורה כדבריהם בזה, ותמה אני על דברי המערער, הלא גם המשנה למלך והרעק"א ראו דברי המשנה והרמב"ם והשולחן ערוך שכתבו סתם, ואעפי"כ פשוט בעיניהם לפרש דברי המשנה והרמב"ם דלא מיירי הפלוגתא אלא אם יוכל לבוא לידי חיוב בחו"ל, אבל אם כבר נתחייב בא"י בזה לא מיירי כלל, והכל מודים דחיובא דחל עליהם בא"י לא נפקע במה שיצאו לחו"ל, ומה כחנו להכריע מסברתנו בפשט דברי המשנה והפוסקים נגד האריות שבדורות שלפנינו. אמנם לא המשל"מ והרעק"א בלבד כתבו כן אלא עוד הרבה גדולי הראשונים והאחרונים ז"ל, והראב"ד בהשגותיו פ"א מהל' תרומות הל' כ"ב כתב באמצע דבריו וז"ל שלא נחלקו ר"א ור"ע אלא דר"א אזיל בתר גמר פרי ור"ע אזיל בתר מקום קביעות למעשר דהיינו מירוח יעיי"ש, והרי לך בפי' שגם ר"ע לא פטר אלא בנתמרח בחו"ל אבל בנכמרח בא"י אין שום דיעה לפטור, ופלוגתת הרמב"ם והראב"ד הוא לענין חיוב מדרבנן, דלהראב"ד ז"ל אף בנתמרח בחו"ל חייב מדרבנן עכ"פ, ולהרמב"ם ז"ל כל היכא שפטור מדאורייתא לא מצינו בזה גזירה מדרבנן, אבל בנתמרח בא"י סובר גם הרמב"ם ז"ל שלא נתמעט כלל אף מדאורייתא, וכן מבואר ברדב"ז בפירושו על הרמב"ם שם אחר שהאריך לבאר דעת הרמב"ם וליישבו מהשגת הראב"ד סיים וז"ל וע"כ איירי מתני' כגון שמרחן בחו"ל אבל אם מרחן בא"י ונתחייבו בתו"מ לא נפטרו מפני שיצאו לחו"ל, וכן לענין חלה אם גלגל את העיסה בא"י והוציאה לא נפטרה וזה ברור עכ"ל, הרי שברור בעיניו לפרש כן אף בדעת הרמב"ם, ועי' ירושלמי רפ"ב דחלה ששם מקור הלימוד מקרא לדעת ר"ע והאריך שם במראה הפנים לבאר דעת הרמב"ם בזה, וכתב באמצע דבריו וז"ל קרא דשמה דמביא לא קאי אלא אחלה, וממילא הוא שאף מתרומות מעשרות פטורין מכיון שלא נקבעו למעשרות במקום החיוב ויצאו מקודם לכן, ובהכי הוא דאיירי הרמב"ם בכל דבריו בהלכה זו, דאי בשנקבעו בא"י וודאי לית דין ולית דיין דנימא שיפטרו כשיצאו אחר כך קודם ההפרשה, דהא כבר חל עליהן חיוב המעשרות ומי פטרן וזה א"צ לפנים עכ' ל. ובמשנה ראשונה על המשניות דפ"ב דחלה כתב שנראה כן מלשון המשנה מדלא קאמר עיסה שיצאה אלא פירות שיצאו, אבל מדברי הראב"ד והרדב"ז והמשל"מ ורעק"א ומה"ט נראה שזה פשוט בעיניהם מסברא ואין צורך לבאר זה כלל.

וידוע שהרמב"ם ז"ל דרכו להעתיק לשון המשנה כצורתה לכן לא האריך בביאור החילוק, גם בשו"ע העתיק בזה רק לשון הרמב"ם ז"ל שנכתב סתם ולא נתבאר החילוק לרוב פשיטותו בעיניהם ומצינו כן בכמה הלכות, ובפרט בהלכה זו של תו"מ כתב הרמ"א ז"ל בסוף סי' שלמא שהשמיט כמה דינים שכתב הטור יען שהעתיק דברי הרמב"ם ככתבם וכלשונם ולא שת לבו לדברים אחרים, ונראה הטעם בזה כמ"ש גם הטור בריש סימן של"א שאין רצונו להאריך בהלכות אלו מפני שאין נוהגין תו"מ בארצות אלו, ובפרט הלכה זו של פירות א"י שיצאו לחו"ל זה וודאי לא היה שכיח כלל מעולם כמ"ש הרדב"ז והכ"מ על הרמב"ם פ"א מה' תרומות ליישבו מהשגת הראב"ד למה לא גזרו רבנן על פירות א"י שיצאו לחו"ל בשביל שהיא מילתא דלא שכיחא ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בי' רבנן יעיי"ש, ובאמת מצינו שגזרו על עיקר הבאת פירות מא"י לחו"ל כמבואר בגמ' ב"ב ד' צ' ע"ב ובשו"ע חו"מ סימן רל"א סעיף כ"ו שאין מוציאין פירות מא"י לחו"ל, ואפשר שהיא הנותנת שבשביל שאסרו חכז"ל להוציא פירות מא"י לכן לא הי' שכיח כלל, שבדורות הראשונים לא היה שכיח עבריינים לעבור בפומבי על מה שאסרו חכז"ל כי דורות הראשונים לא כימים האלה בעו"ה, ויהי' איך שיהי' עכ"פ מבואר בדברי הראב"ד והרדב"ז והמשל"מ ורעק"א ומה"ט ועוד בכמה פוסקים שפשוט בעיניהם שלא אמרו לפטור אלא בנתמרח בחו"ל לא זולת, הן אמת שמדברי הב"ח ז"ל נראה שסובר בדעת

הרמב"ם שאין לחלק, אבל למ מצאתי לו חבר והמחמירין מרובין בראשונים ואחרונים וא"א להקל נגד דעת המרובין כ"כ

מה שהמציא לחדש שתלוי בכוונת הבעל בית כמו בלקוח (עיין שו"ת חתם סופר ח'ו סימן ס"ג), הנה יש חילוק גדול בין הנושאים, גם עיקר הדבר צע"ג ואין לי פנאי כעת, ובפרט בנ"ד קשה להמציא חדשות שלא נזכר בפוסקים ולא אוכל להאריך יותר מרוב טירדה

ב

ובספינות של ישראל תמה אני מה זו שאלה הלא עיקר דין של מפליגין בספינה בגמרא (שבת דף י"ט ע"א) ובראשונים ובשו"ע (או ר סימן רמ"ח) מיירי כולם בספינות שאינו ברור כלל אם יהיה נעשה שם איזה מלאכה דאורייתא בשבת כי הספינה הלכה מעצמה על ידי הרוח ועל ידי האומנות במים שאין בזה מלאכה דאורייתא וטרחו למצוא טעם האיסור או משום שיטה או בשביל תחומין למעלה מעשרה או בשביל עונג שבת כמבואר בדבריהם ז"ל ובכ"ז אין מלאכה דאורייתא, ואך הרז"ה ז"ל שחידש שמא יארע שיהיה סכנה ויצטרכו לחלל שבת במלאכה דאורייתא, ועכ"פ אינו אלא ספק, אבל בספינות שלנו שהולכים בקיטור ועושים מלאכת הבערה דאורייתא בתמידות גם במקום שאין סכנה, כי אפשר לסדר הספינה שתעמוד לעולם מע"ש עם חשיכה עד מוצאי שבת, ולפעמים עומדת הספינה בשבת ומתחלת לילך בשבת באופן שהוא חילול שבת דאורייתא בבירור, ומספינות כאלו לא דיברו בגמ' וראשונים ושו"ע כי לא היה עדיין בימיהם, אבל כבר נהגו להפליג ויש לדבר הרבה בזה, והעיקר הוא כיון שט"ס לא נעשה איסור דאורייתא אלא איסור אמירה לנכרי שהוא שבות כי הספינה היא של נכרים, גם נטשה הכל בשביל נכרים כי נעשה בשביל נוסעים דעלמא ורובא דעלמא גוים הן, לכן אפשר להקל, ועי' מ"ש החת"ס בח"י (סי' צ"ז) בדבר המסילה אייזעננאן, אבל בספינה של ישראל שכל המלאכות דאורייתא נעשים ע"י ישראל וגם הוא בשביל ישראל ובספינות האלו רובא דרובא מישראל נינהו, היעלה על הדעת שיהי' איזה היתר לישראל לשכור לו ישראל אחר שיחלל שבת עבורו במזיד ובפרהסיא, וכל הישראלים הנוסעים בספינות אלו ומשלמים עבורה המה השוכרים את המחללי שבת מישראל לעשות עבורם החילול שבת בפרהסיא אף במקום שאין סכנה, כי באמת יכולים לסדר הספינות שיעמדו בשבת, ואך המה פושעים ומורד,ם

ומחללים ש"ק בזדון ר"ל ויודעים בבירור שיעשו כן, א"כ ע"ד כן שכרו אותם, ואין לך איסור חמור וחיה"ש יותר מזה, ואפשר להרבות עוד בזה בראיות זמקורים אך אין לי פנאי ואיני רואה שום צורך לאריכות בזה כי הדבר פשוט למבקש האמת.

והנני ידידו דושת"ה באה"ר מברכו בכוח"ט בספרן של צדיקים גמורים לאלתר לחיים

הק' יואל טייטלבוים