שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן צג
הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון
~ סימן צג ~
ב"ה
שלו' וכט"ס אל כבוד ידידי ב"א הרהגה"צ חו"פ בנש"ק מאלים ותרשישים כקש"ת מו"ה משה ט"ב שליט"א אבדק"ק סיגעט כעת בברוקלין יצ"ו *).
אחדשת"ה באה"ר, הגיעני מכתבן בדבר הישמח משה פ' קרח עה"כ אל תפן אל מנחתם שכתב דהרמנ"ם ז"ל פסק כרבא, זהו באמת פלא גדול שהרי מסיק שם בגמרא (בכורות דף ג') דאמור בי מדרשא הכי אר"י אפילו מום קל וקאמר שם שהוא לאפוקי מדרב חסדא ורבא ומש"ה פסק הרמב"ם ז"ל (הלכות בכורות פ"ד ה"א) והשו"ע (יו"ד סימן ש"כ ס"ד) כר"ה דאמר אפילו אזנו שהוא כמסקנת הש"ס מר"י דתלוי בדבר שנעשה בו מום.
לחומר הנושא אפשר לומר קצת, פי מה שבסבת לתמו' מסברא שלא דמי לבכור, זה לא קשה מידי דשפיר יש לדמותו בסברא, דכמו דחזינן בבכור דחלקו של העכו"ם ע"י שאין בו קדושת בכור מפקיע כל הבכור מקדושתו אף תלקו של ישראל, כמו כן בשאר קרבנות ע"י חלקם של אלו שאינו מרוצה ואין בו קדושה מפקיע כל הקרבן מקדושתו ואין הפרש בין זה לבכור, וא"כ למ"ד דגם בבכור אינו מפקיע הקדושה אלא אם יש לו חלק בדבר שהנשמה תלוי' בו כמו כן הוא גם בשאר קרבנות, ולמ"ד דגם אזנו כיון שנעשה בזה מום הוא חלק חשוב להפקיע קדושתו ממילא דכן הו בכל הקרבנות ומובן היטב המשך דבריו ז"ל בגוף הסברא
אמנם מה שאינו אליבא דהלכתא כיון דכל הבנין הוא רק על מה שצריך להיות דבר שהנשמה תלוי' בו כמובן בדבריו שם ואין הלכה כן, זה אינו קושיא כיון דבא לפרש דברי המדרש (במ"ר כי"ח סי' י', תלחומא קרח סימן ז') שדרש שלא יקובל תנקב בתמידי ציבור, ודברי המדרשות הם מתנאים ואמוראים שאינם משועבדים לדברי ר"י אף דפסק בש"ס הלכתא כוותי' מ"מ גברא אגברא קרמית ואמורא הוא ופליג, וכמה פעמים מביא רש"י ז"ל מדרשות לפרש פשוטו של מקרא אף שאינו אליבא והלכת.
ומה שטרח לפרש דהרמב"ם ז"ל פסק כרבא, יש לומר דאין כוונתו נגד ר"ה אלא נגד ר"ח, דאם היינו צריכין לומר דהמדרש שסובר דצריך להיות דבר שהנשמה תלויה בו סובר גם כר"ח דלא נקרא דבר שהנשמה תלויה בו אלא מה שעושה אותה נבילה דסריכה חי' היה דוחק גדול לפרש כן דברי המדרש, דנבילה אינו אלא באברים פרטים כמו בסימנים ואי אפשר לומר דכל ישראל יש להם אחיזה דייקא באותן מקומות הפרטים, ואם אין לקרח ודתן ואבירם אחיזה במקום שעושה נבילה הוי ראיה שהמה מכת הרשעים שבחייהם קרוים מתים, וכדי להנצל מהדוחק הזה כתב דהרמב"ם ז"ל פסק כרבא ר"ל נגד ר"ח, וזהו באמה כן כיון דהרמב"ם ז"ל (הלכות מאכלות אסורות פרק ד' הלכה ט') פסק טריפה אינה חיה וזהו שיטת רבא, אף דלענין בכור אין נ"מ לדידן מ"מ מרוויחין בזה דאף לדעת מי שפוסק דצריך להיות דבר שהנשמה תלויה בו מ"מ גם דבר שעושה טריפה מקרי דבר שהנשמה תלוי' בו, וברוב האברים שייך דבר שעושה טריפה ואפשר לומר דלכל ישראל יש אחיזה בזה והכל נמשך אחר הרוב, כן אפשר ליישב קצת לפי חומר הנושא, ואף שאינו מדוקדק כ"כ בלשונו מ"מ כ"פ מצינו כן בדבריו ז"ל שלא ביאר היטב הלשון אבל עדיין צ"ע
והשי"ת יהיה בעזרו וירפאהו רפו"ש וגמורה על רגלו ויחזקהו ויאמצהו בכל אבריו וגידיו ויזכה להיות בריא אולם לתורתו ועבודתו יכ"ש מתוך נחת והרחבה גדולה עדי נזכה לראות במסרת בישועת כל ישראל ושמחתן והימים האלה יתהפכו לששון ולשמחה
והנני בזה דודו ידידו דושת"ה באה"ר
הק' יואל טייטלבוים
*) כעת אב"ד דק"ק סטאמאר ונשיא העדה ההדדית