שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן ע
הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון
~ סימן נ ~
שלו' ובמ"ם אל כבוד ידידי הה"ג חו"ב יי"ש וכו' כש"ת מוח"ר יצחק צבי דייטש שליט"א אב"ד בק"ק מענדרא וכעת בך1טרויט יצ"ו.
בכתבו הגיעני בדבר השאלה א י דות המקוה שאתם עושים בג' בורות דהיינו בור הטבילה ובור של מי גשמים ששמה באים השאובים ונזרעים בתוכו ועוד בור א' להשקה. ויש לכם שני ספיקות, הא' אם יהי' בור ההשקה פתוח תמיד בשעת הטבילה יטן שתעשו טבלא באמצע הבור ויהי' מ' סאה תחת הטבלא ששמה אינם מתחלפים כ"כ וזהו קצת תיקון עבור החשש של נתן סאה ונטל סאה כי המים שעל הטבלא מחוברים ע"י השקה כשפיפרת הנוד להמים שתחת הטבלא, עוד מסתפק ושואל אם יהיה בבור הזריעה טבלא באמצע ויהיה מ' סאה תחת הטבלא שלחים ושוקטים אם זה מועיל שיהיו המים שעל הטבלא מטהרים את המים הבאים לתוכם דרך העברה אף שאין זוחלין מטהרין יען שמחוברים להמים שתחת הטבלא שאינם זוחלין, וכתב כי לעשות תקנה שיהיה הנקב
באמצע הכותל כדי שיהיה מקום למ' סאה כאשר יסתמו הנקב ויתמלא מ' סאה באשבורן ואח"כ יפתחו הנקב וישפכו המים מ' סאה שנמסרו למקוה, זה קשה לעשות במקומכם כי עושין בדרך זה שיעשו מקוה חדשה בכל לילה וכמה פעמים גם ב' פעמים בלילה אחד וזה מסור להשמדם על הטבילה וא"א לסמוך עלי' כ"כ שתסתום תמיד הנקב, זה תוכן השאלה.
א
הנה בבור השקה שאם פת י ח הנקב בשעת טבילה יש חשש נטל סאה ונתן סאה בזה היא קלת תקנה מה שהטבלא באמצע כי המים שתחת הטבלא אינם מתחלפים כ"כ ואם המים שתחת הטבלא הם כשרים נטהרים המים שעל הטבלא בהשקה למים שתחת הטבלא, אמנם בבור הזריעה שהאיסור הוא בשביל שאין הזוחלין מטהרין בזה לא מועיל השקה להכשירו כי זוחלין אינם נטהרים בהשקה כמבואר במשנה (פ"ה מ"ה) ובגמרא (שבת דף ס"ה ע"ב) גבי נוטפין שרבו על הזוחלין, וכבר נתקשה בזה התה"ד (סימן רנ"ד) ומובא בב"ח ריש סימן ר"א ובטו"ז שם ס"ק ג' וכתבו טעמים לחלק למה שאובין נטהרין בהשקה ולפסול זוחלין אינו מועיל שום השקה, ולפענ"ד ביארתי הטעם בזה אלא שלא אוכל להאריך כעת והנני כותב בקיצור נמרץ, ועכ"פ זה וודאי כי ההלכה רווחת היא שלזוחלין אינו מועיל השקה, וא"כ אינו מועיל בזה כלל מה שהמים שתחת הטבלא
נחים ושקטים כי המים שעל הטבלא אם הם זוחלין אין
להם טהרה על ידי השקה וממילא לא יוכלו לטהר את המים העוברים עליהם כי אין הזוחלין מטהרין, אבל העלה היעוצה הוא רק מה שכתב שיהיה נקב באמצע באופן שיהיה מ' סאה באשבורן בכל פעם שעוברים המים עליהם לטהרם.
ב
ומ"ש שהאשה היא העושה את המקואות יאיא לסמוך עלי' כ"כ, תמה אני גם בלא"ה שאיך עלה על דעתכם לסמוך על אשה שתעשה מקואות בעצמה, ומבואר בחת"ס יו"ד סי' רי"ז בסיף התשובה שכתב וז"ל כיין שהשיעור מועט ומצומצם והדבר מסור לנשים שנוטלים בכל לילה מהמים ושופכים לתוכו חמים ויש לחוש הרבה שיפחתו מהשיעור ואפילו אם נאמר שבשעת הטבילה יפתחו הנקב אין למסור זה להנשים שבאורך הימים יזלזלו בהפתיחה ובדידי הוה עובדא בקהלה הסמוכה לכאן והי' מכשול רב בעו"ה עכ"ל. והרי שהחת"ס בימיו ובגלילותיו
רכד שאלות ותשובות יו"דסימן ע ד ב ר י י וא ל
שבוודאי היו הנשים המצויין בבית הטבילה צנועות ויראות ה' מ"מ הי' מכשול רב יען שהיה נמסר בידם לקיחת מים ושפיכת מים והיה אפשרות לפתות מהשיעור, ומכל שכן במדינתנו שאין לסמוך על הנשים בכה"ג, וכתב בעצמו שאין לסמוך עליהם כ"כ וק"ו בעשיית מקוה בתחלה שצריך להיות ע"י ת"ח סמיכתו לכך. ואף שנקב ההשקה פתוח מ"מ ברבות הימים מי יודע מה יולד יום וכמה פעמים משתנה המציאות מחמת איזה
סיבה וההיתר של עשיית מקוה ע"י נשים נשאר ויוכל
להיות מזה מכשול גדול ח"ו
ועיין בב"י יו"ד ריש סי' ר"א שהעתיק לשון התוספתא פ"ו דמקואות אר"י מעשה במקוה שבין אושא לשפרעם והיה ר' דוסא מושיב בו שני ת"ח כדי שיקוו בו המים מ' סאה והרי שהוצרך שני ת"ח שיעמדו בשעת עשיית מקוה הגם שנתקשיתי בזה למה הוצרך שני ת"ח הלא עד א' נאמן באיסורין, דבשלמא מה שהוצרך ת"ח זה מובן דאף שלא הי' צורך לעשות שם מאומה אלא להשגיח על השיעור ושלא יפול לשם מים שאובים טרם שנשלם השיעור מ' סאה והי' אפשר להגיד לו פרט זה כי אין זה אלא עדות בעלמא מה נעשה בפרט זה וא"ל לטרוח מאומה, מ"מ לא רצה למסור ענין עשיית מקוה אלא לת"ח דכללא היא רוב מצויין אצל מקוואות מומחין הם כמ"ש התשב"ץ (ח"א סימן מ"ט) והריב"ש (סימן קכ"ה) והובא גם ברמ"א סימן ר"א סעיף ד', וענין זה של רוב מצויין מומחין הם צמדו הפוסקים ממה שאמרו בגמרא (חולין דף י"ב ע"א) רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ולמדו משם שכן הוא בכל הענינים ניקור ומקואות וכדומה, והטעם הוא נס ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין בשביל דלא חציפי אינשי לעסוק בזה אם אינו מומחה לדבר כמ"ש לשון זה השע"ת בסימן א' סעיף ג' והוא מדברי הראשונים ז"ל, ולכן א"א שיצא הוראה למסור עשיית מקוה למי שאינו ת"ח ומומחה לדבר כי מרגילים בזה החוצפא לעשות מקוה מי שאינו ת"ח ושכיח דיפוק מיני' חורבא אבל מה שהוצרך שני ת"ח ולא סגי בא' אינו מובן לכאורה.
ואפשר בשביל שהי' באמצע הדרך בין אושא לשפרעם תשש לדבר כמו שכתב רש"י ז"ל פרשת וירא (כב, ג) עה"כ שני נעריו אתו שאמרו חכז"ל (תנחומא בלק סימן ח', במ"ר פ"כ סימן י"ג) מכאן שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא ב' אנשים שאם יצטרך א' לנקביו ויתרחק יהיה השני עמו, ולא אמרו זה אלא בצאתו לדרך שבדרך אין מצוין אנשים שיוכל להעמיד אחר בחריקאי אם יצטרך לצאת אבל בעיר יוכל להעמיד אחר במקומו
על אותו העת שצריך ללאת, ומטעם זה אפשר שהוצרך גם בזה לשני ת"ח, וניחא בזה מה שהוצרכו בתוספתא להודיע שהי' זה בין אושא לשפרעם דאין נ"מ בזה והיא מילתא יתירתא לכאורה ולהנ"ל יש בזה נפק"מ ונתינת טעם טל מה שהוצרך שני ת"ח.
ג
ויהיה איך שיהיה הפי' בזה עכ"פ חזינן שה י לרך ת"ח לעשיית מקוה. ויודע אני שגם בפעסט שהיו הרבה חפשים בעיר ועשו איזה מקואות קטנות שהיו ביחידות עם האמבטי בחדר מיוחד לצורך אשה אחת עבור המפונקות שמקפידים להיות ביחידות מתחלה ועד סוף במים חדשים והוחלפו כל המקואות בכל יום ט"י ת"ח הבקי בהלכה זו שהיה עומד שם והאשה המקפדת כ"כ היתה צריכה להקדים להיות בראשונה וכל הקודם זכה אבל לא התירו להחליף עוד המים שבמקוה פעם שנית בלילה יען שאי אפשר כי אם על ידי נשים יותר אין להתיר בשביל המפונקות האלה. ובאמת כי המקפים כ"כ להיות נמנעת מלטבול עבור שהיתה שמה אשה א' אך תואנה היא מבקשת כי הלא הולכים כולם בסווימינג פול הנעשה בבריכה של שאובין והולכים שם אנשים ונשים וטף למאות ביחד ולפעמים אף באלפים ואין משגיח אם אין ביניהם איש או אשה תולה ומזוהם וכדומה ר"ל, וכאן במקוה שאשה אחת שהיתה שמה הוא אחר נקיון גמור בתכלית כי ההכרח שיהיה נקיון גמור קודם שהולכות לטבילה עבור חשש חציצה, גם האשה העומדת על הטבילה תוכל לידע אם בריאה היא כי אין המדובר אלא מאשה אחת, ולמה יהי' הקפידא בזה כ"כ לוותר עי"ז על יסוד הטהרה לבנות ישראל, ואם ככה היא מצבה לעבור על איסור חמור כ"כ בשביל עילה כ"ד כזה, בלא"ה אינה נאמנת על וספרה לה כי בספירת נקיים וכל הלכותיהם יש בהם טירחא יתירתא וכמה עניצים של פחד וכדומה אשר בלי ספק יש בזה קושי יותר מלילך למקוה אשר שמא היתה שם אשה אחת אחר הנקיון גמור, גם יש לה ברירה לטרוח ולהקדים, אלא שענין הספירה הוא דברים שבצנעא ואין יודעים מה נעשה עמה ואם לא היה הספירה כדין בלא"ה אין הטבילה שוה מאומה כמבואר בגמרא בכמה מקומות, והכתוב אומר (ויקרא טו, כת) וספרה לה ואחר תטהר
והגם שאעפי"כ כל מה דאפשר למיעבד עבדינן שמא יהיה בזה הצלה לאשה אחת אף שהוא רחוק בתכלית הריחוק, אבל לא לעשות עי"ז היתרים שאין
שאלות ותשובות יו"ד סימן ע עא ד ב ר י י וא ל רכה
לעשותם ומביאים קלקלה בעולם ולמה נפסיד את היראות ותכרות לדבר ה' ומבקשים שיהיה הכל עצהיו"ט עבור קלי הדעת כאלו כי מה שנעשה בהוראת בי"ד עושות כן גם היראות וקרדום לדבר ה' שאינן יודעות להבחין שלא הותר דבר זה אלא עבור קלי הדעת והמבחין במצב העולם יראה כי רוב הפירצות והפרת הדת ירדה לעולם ע"י רוב הקולות שנעשו כדי לתקן את הפורצים שאינם צויתים באופן אחר והסוף הוא שהפורצים ל נתקנו אלא אדרבא נתרבו הפירצות מחמת רוב הקולות וסותרים שעבירה גוררת עבירה ונתקלקל הכל עד שבא לידי שכחת התורה. והרבה יש לדבר בזה אלא שאין להאריך כ"כ על הנייר, והמשכיל על דבר יראה שכן הוא
כללו של דבר שצריך לעשות באופן הנ"ל שלא יהיו המים זוחלין בעת שמטהרין את המקוה ויוחנפו המים בכל יום חדשים על ידי תלמיד חכם העומד שם שיהיה הכל כדת וכהלכה ובלילה שאין שם אלא הנשים לא יומסר להם שום דבר הנוגע בכפיות המקוה אלא הכל יהי מתוקן מבעוד יום ותו לא מידי.
והנני נזה ידידו דושת"ה באה"ר, כו"ס יום ו' עש"ק לס' ולא תטמאו בהם אני ה' אלקיכם
הק' יואל טייטלבוים סימן עא
ב"ה, ג' ויקרא תשי"ב