ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן מו
~ מו ~
מתירא מהסומכים על המופתים וטרח לבאר (בהלכות יסודי התורה פרק ז') שלא כל העושה אות או מופת מאמינים לו שהוא נביא שאפשר שיעשה אות ומופת ואינו נביא וזה האות יש לו דברים בגו אלא באדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה, מעמידין אותו על חזקתו, וכן האריך עוד (בפרק ח' שם) שכל מיני מופתים אינם דברים ברורים להאמין בם שגם במשה רבינו ע"ה לא בשביל המופתים האמינו בו, וכל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה, אבל האמונה במשה רבינו ע"ה היה בשביל שבעינינו ראינו במעמד הנבחר כמו שנאמר (שמות י"ט, ט') הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם. והאריך בזה שלא להאמין לשום אות או מופת לשנות ח"ו ממה שמבואר בתורה הקדושה.
ולשון הסמ"ג (בהקדמתו לספר העשין) אמר [לו] הקדוש ברוך הוא למשה, בתורה שאני רוצה ליתן איני רוצה שיאמינו בך על ידי [שום] אות או מופת אלא על ידי שישמעו באזניהם שאני מדבר עמך ולכך עשה הקדוש ברוך הוא את הדבר הזה שכשיהיו ישראל בגולה אם יאמר להם גוי או ישמעאל לעזוב תורתם ויתן להם אות או מופת, יכולין ישראל לענות לו אפילו הרבה אותות ומופתים כמשה בן עמרם לא נאמין אותך בחילוף תורתינו, אלא אם כן נשמע באזנינו שידבר ה' עמך כמו שדיבר עם משה, כי אפילו משה בחירו נאמן ביתו לא רצה שנאמינהו בתורה אלא על ידי מה ששמענו שידבר עמו וכו', ולפי שאמרנו שאין [לנו] להאמין [שום גוי או ישמעאל] באות או מופת [שיעשה] להחליף תורתינו האיך יש לו יכולת לעשות אות או מופת, שנאמר (דברים י"ג, ב'-ד') כי יקום בקרבך וגו' ונתן אליך אות או מופת וגו' ובא האות והמופת וגו' כי מנסה ה' אלקיכם אתכם, הרי פירש לך שזה האות והמופת אינו מכח עבודה זרה שלו, אלא הקדוש ברוך הוא עושה זה האות לנסות בו את ישראל יעיי"ש. וכעין זה כתבו כמה ראשונים ז"ל, ועיין עוד ברמב"ן וספורנו פרשת ראה.
גם שם באגרת תימן שכתב הרמב"ם ז"ל נגד משיח שקר שהיה אז, ואמרו עליו שהוא עושה מופתים נוראים ונמשכו אחריו הרבה מהעם גם מחכמי ישראל, ולבסוף שפט הרמב"ם ז"ל כי לא בזדון ובקלות ראש אמר שהוא משיח אלא שהשתטה ונפסד ציורו ורעיונו יעיי"ש. וחזינן בזה שאף איש משוגע יוכל לפעול בדמיונות שוא שיאמרו עליו מופתים נוראים. ואי אפשר לומר שהיה על ידי כישוף שהרי כתב עליו הרמב"ם ז"ל שלא היה בזדון ובקלות ראש, ואלו היה מכשף אין לך זדון וקלות ראש יותר מזה. ובה' יסודי התורה (פ"ח, ה"א והל' ג'– פ"ט ה"ה) כתב כמה פעמים שמופתים אפשר שיהיה בלט וכישוף, ובמקום אחר כתב שבמופתים אפשר שיש דברים בגו, ומזה משמע שכיוון על דברים אחרים שאינן כישוף. וכן הוא בספורנו פרשת ראה.
ובגמרא (ע"ז נד:) טרחו ליישב המופתים שנעשים לעבודה זרה עד שלבסוף (מה.) הוכרחו לומר שהוא בשביל שהבא לטמא פותחין לו, ואלו היה על ידי כישוף מעיקרא לא קשה מידי, שכבר נודע שהיה כח לכשפים עד שאמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין סז:) שמכחישין פמליא של מעלה, רצה לומר כחות העליונים במערכת השמים לשנות הטבע.
והאבן עזרא כתב בפרשת ראה על הכתוב ובא האות והמופת וגו' כי מנסה ה' וגו' (דברים י"ג, ד'), בעבור שעזבו ולא המיתו, ונסיון ה' להראות צדקת המנוסה, ומבואר בלשון זה שני ענינים הא' שבעבור שהניחו את המדבר נגד האמונה לכן בא עליהם העונש להביאם לידי נסיון במה שבא האות והמופת, והב' כי על ידי נסיון נתראה צדקת המנוסה.
ושמעתי שיש מי שפירש הכוונה בדברי האבן עזרא בעבור שעזבו ה' ולא המיתו ופירוש זה הוא דבר שאין לו שחר כי מה שאמר הכתוב כי מנסה ה' אלקיכם אתכם הוא טעם על מה שאמר ובא האות והמופת כמו שכתבו כל המפרשים והאיך תאמר שבעבור שעזבו ה' ולא המיתו עשה עוד יותר שהצליחו גם בביאת אות ומופת ואין זה נתינת טעם כלל ובאמת מה שעזבו ה' ולא המיתו על זה אין צריך נתינת טעם כי כך המדה ברובא דרובא שאין הקדוש ברוך הוא מעניש את הרשעים תיכף אלא מאריך רוחיה וגבה דיליה, ואמר הכתוב (דברים ז' י') ומשלם לשונאיו אל פניו, ונמרוד חי יותר מאברהם אבינו ע"ה שהרי נמרוד היה מלך והמריד כל העולם כולו נגד הקדוש ברוך הוא עוד טרם שנולד אברהם אבינו ע"ה וכשנסתלק אברהם אבינו ע"ה עדיין היה נמרוד חי אלא שעשיו הרגו אחר כך, אלא שעל אותה ההצלחה שיש לו כל כך להראות אותות ומופתים זה צריך טעם ואין זה דברים של טעם בעבור שעזבו הקדוש ברוך הוא ולא המיתו אבל.
[דזה] מה שעזבו אותו ישראל ולא המיתו זה הוא נתינת טעם על ביאת האות והמופת כי צריכין לעשות כדת וכהלכה כמו שאמר הכתוב אחר כך והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת כי דבר סרה, שהיו צריכין להמיתו תיכף על חלומותיו ועל דבריו טרם שבא האות והמופת והיה נתבטל כחו אבל כיון שהניחו אותו הוא מוסיף והולך בהסתה וזה נותן הצלחה למעשה שטן.
אף כי באמת לצדיק גמור העומד בנסיון הוא לו לטובה כי בזה נתראה צדקת המנוסה אבל אנו מתפללים בכל יום ואל תביאינו לידי נסיון כי רבים נתפסים ואינם עומדים בנסיון ובפרט בנסיון המגיע לכלל ישראל כמו האותות והמופתים של נביאי הבעל היא צרה גדולה לישראל כי רבים חללים הפילו ועצומים כל הרוגיהם כאשר אנו רואים בעונותינו הרבים ועון הדור גרם שהגיעו אלינו נסיונות עצומים כאלה.
והאבן עזרא כתב הלשון שעזבו ולא המיתו כי אקרא קאי דמיירי בעת שיד ישראל תקיפה כמו שסיים הכתוב והנביא ההוא וגו' יומת וגו' אבל כשאין יד ישראל תקיפה על כל פנים החיוב להרתחק מהם כמטחוי קשת ומכל שכן שלא ליתן להם איזה חיזוק ח"ו אבל כששותקין על דברי מסיתים ומדיחים בשתיקה כהודאה וקל וחומר אם נותנים להם גם חיזוק בדיבור או במעשה או באיזה תנועה מצליחים מעשה שטן אף להראות אותות ומופתים וצריכין לרחמי שמים, אוי לנו שככה הגיע בדורינו שכמעט רובם ככולם מקבלים דברי מסיתים ומדיחים ונותנים באהבה רשות זה לזה ושטנא נצח. השם יתברך ירחם ויוציאנו במהרה, מאפלה לאורה.
ובספר חסידים (סימן נ"ט) כתב להזהיר מאוד על הלאו דלא תנחשו, והביא כמה ניחושים שנוהגים בני אדם, כמו אם רואין אש וגחלת בוערת מעומד אומרים יהיה לנו אורח, ואם תכביהו במים יפול האורח במים, וזהו ניחוש שאסור, ואמת ויציב הדבר, כמה בני אדם ניסוהו, אך הוא השטן הוא המתעה אותם כשרואה השטן שזה מנחש ואומר יפול האורח במים, אז אומר השטן אלך ואפיל האורח במים להטעות זה להיות לסימן בידו לנחש, עכ"ל.
וחזינן בזה שאף כדי להכשיל את אחד מישראל בלאו גרידא של לא תנחשו, הולך השטן להפיל בחוץ אורח במים, והאורח הזה אינו יודע מאומה מה זה ועל מה זה נפל במים בחנם בלא דבר. גם אותו המנחש אינו עושה שום פעולה ואינו מכשף כי לא דבר שם בספר חסידים ממכשפים אלא מלאו דלא תנחשו גרידא שרגילים בני אדם לעבור בדיבור בעלמא, והשטן מכריח כל כך לעשות מעשה בשביל להכשיל אחד מישראל בלאו שאין בו מעשה אלא דיבור, ומכל שכן כשהשטן בא להכשיל את כלל ישראל בעיקרי האמונה ולעכב ח"ו את גאולתן שנגד זה הוא כל מלחמתו העצומה, שבודאי עושה מעשים אשר לא יעשו להטעות את ישראל באופנים נוראים רחמנא ליצלן.
ואמרו חכמינו ז"ל בחולין דף מ"ג (ע"א) על מה שנשאר איוב בחיים אין מזכירין מעשה נסים. וגדולה מזו אמרו עוד (בבא בתרא דף ט"ז ע"א) קשה צערו של שטן מצערו של איוב, משל לאומרים שבור את החבית ושמור את יינה, והרי שיש להשטן כח לעשות נסים גדולים מאוד.
ובמדרש רבה (בראשית פר' ל"ח סי' ז') אצל דור הפלגה על הכתוב (בראשית י"א, ב') וימצאו בקעה, רבי נחמיה אמר וימצאו, אם ללצים הוא יליץ (משלי ג', ל"ד), וביאר שם ביפה תואר שהיה מציאה ממש, שמתחלה לא היתה בקעה גדולה זו, ולשעה עשאה ה' כמו שיקרה לפעמים שמתחדש בקעה במקום הר וגבעה על ידי רעש שיבקע ההר, ועשה זה להם ה' משום אם ללצים הוא יליץ כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו (מכות י:), ולזה עשה ה' מקום באופן שיהיה מקום לרעתם, עכ"ל. ובודאי שכל זה נעשה על ידי השטן המפתה אותם ומאתו לא תצא הרעות אלא שהקדוש ברוך הוא נותן כח להשטן לעשות נוראות ולכך נברא כמו שדרשו חכמינו ז"ל (ע"ז נה.) מהקרא דאם ללצים הוא יליץ בא לטמא פותחין לו.
וכתב הגה"ק היעב"ץ זלה"ה (בספרו מגדל עוז בעלית היראה גנזך כ"ג) וזה לשונו בקיצור, אל יפול לב אדם עליו בראותו דברים זרים לטבע ופלאים ודוגמת נסים נעשים לפעמים על ידי מסיתים ומדיחים ואפיקורסים כמו שאמר הכתוב (דברים י"ג, ב' - ג') כי יקום בקרבך נביא וגו' ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת, אל תפנה אל המעשים המתמיהים ההם ואל יחלש לבך באמונתך מחמתם ח"ו ככתוב (שם ה') אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו וגו' ואל יכנס בלבבך מורא זולתו ואינך צריך לחקור ולחפש איך ומה נעשו הדברים המבהילים אם בכשוף וכו' אלא אפילו אם ברור לך הדבר שנעשה בדמות נס נקי מכל חשד ערמה מכל מקום אל יפוג לבך ולא יסוג אחור ואל תשגיח בכל האותות והמופתים שיעשו מסיתים ומפתים להניא לבבך מדרך תורתך וכו' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צ.) אפילו אם מעמיד נביא חמה באמצע הרקיע כיהושע בן נון אל תשמע לו לעבוד עבודה זרה או אפילו לבטל אות אחת מתורה הקדושה, שכן כתיב (שם ד') כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לפיכך ודאי מסייעין לפעמים מן השמים להצליח מעשה שטן לנסות בו לבות הישרים והתמימים לידע ולהודיע צדקתם ותמימותם, עכ"ל בקיצור, ועיין שם שהאריך טובא.
ועל כל פנים חזינן בכמה מקומות בדברי הרמב"ם ז"ל שהיה מפחד לעשות יסוד מן מופתים וכמו שכתב הגר"א ז"ל (בספר אדרת אליהו פרשת ראה) על הכתוב (דברים י"ג, ב') כי יקום בקרבך וגו' ונתן אליך אות או מופת, דמופת הוא שינוי הטבע והוא לשון פיתוי כי שינוי הטבע מפתה לב האדם להאמין דברי המפליא לעשות.