ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן מג
~ מג ~
ומבואר בספרי פרשת האזינו הביאו בילקוט (שמעוני תהלים רמז תתס"ה) כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא בראו אלא במאמר ולא בשבועה, ומי גרם לו לישבע, מחוסרי אמנה הם גרמו לו לישבע שנאמר (תהלים ק"ו, כ"ו) וישא ידו להם. ומבואר שם אחר כך שאותה השבועה קאי על הגליות כמו שסיים הכתוב ולזרותם בארצות ועל שבועת הגלות מבואר בגמרא (ב"ב עד.) ששמע בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי, והרי שהשכינה הקדושה מקוננת על אותה השבועה שגורמת אריכת הגלות, וכל כך למה, אלא בשביל מחוסרי אמנה.
אבל בעונותינו הרבים להכופרים באמונה אינו מועיל השבועה לגמרי, כי אינם מתחשבים גם עם שבועתו של הקדוש ברוך הוא ועושים גאולה מעצמם. ובילקוט (שמעוני פרשת בא רמז קצ"א) כתב מי פרע לכם ממדי וכו' מרדכי ואסתר מי פורע לכם מיון בני חשמונאי שהיו מקריבין שני תמידים בכל יום, מי פרע לכם ממלכות רביעית, נטרונה, והיה לכם למשמרת, אל תאכלו ממנו נא, לא תבעונה מהבהבה. ופירש שם בזית רענן (מהמגן אברהם), נטרונא, שצריכים לשמור ולהמתין לא תבועניה מהבהבה פירוש אל תבקשו לאכול אותה בהבהוב כלומר שאינו צלוי כל צרכו.
ומבואר בזה שבגלות הזה שהוא מלכות רביעית אין מי שיפרע מהם להביא הגאולה אלא זכות הנטרונא לשמור ולהמתין ולקיים אל תאכלו ממנו נא, שרצה לומר קודם שמגיע העת. ובעונותינו הרבים עכשיו שקרבו ימי גאולתינו נתפסו רבים בזה לעבור על אותה האזהרה שלא תאכלו ממנו נא ולוקחים חבל באכילה המרה הלזו והאריכו את הגלות בעונותינו הרבים, אוי לנו כי חטאנו. אינם מאמינים במה שאמר הקדוש ברוך הוא שכשיגיע הזמן מאיליו אני מביאה בקולי קולות ולא אתעכב, כמו שאמרו במדרש רבה שיר השירים. גם אינו עומד לנגדם שבועתו של הקדוש ברוך הוא שהכל הוא בידו של הקדוש ברוך הוא ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, וזהו כפירה גמורה רחמנא ליצלן.