שו"ת דברי יואל/אורח חיים/סימן יז
הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון
~ סימן יז ~
מכתבן הגיעני בעתו ובזמנו, ומחמת טרדות שונות לא השבתי תיכף, ונשאר המכתב מונח בקופסא עד כעת שאצלתי לי הפנאי די השיב לו. והנה התנצל במה שלא נתקבל פה, אל יחשוב כי ח"ו חשבתי עליו שאינו ראוי לאותה איצטלא, ולא אוכל לגלות לו מצפוני לבבי עד כמה ספון כ"ת בעיני, אמנם במכתבי אשר כתבתי לו, כבר רמזתי הכל במלות קצרות, כי את אשר נגזר מן השמים לא יוכל שום אום לשנות, ובזה נכללו כל התירוצים אשר אי אפשר לבארם בכתב.
ובענין הד"ת אשר כתב, במה שאמרתי לו בעת היותו בסאקמיר, שיש לפקפק על הטשאלינט ריקען שסגורים במפתח לא בהטחת טיט, שלא נמצא זה בשום מקום, ומעכ"ה הראה המקור ממה שנמצא בסימן ער"ה לענין קריאה לאור הנר שהמג"א בס"ק ב' הביא דעת מהרא"ש להתיר ע"י מפתח, ואנכי לא הונח לי בזה.
ובאמת גם לענין יין נסך מצינו דמפתח הוי כמו חותם וכמו טיחה בטיט, ושם הוזכר בהדיא בגמרא (ע"ז דף ס"א ע"ב) גבי מטהר יינו של נכרי מפתח וחותם, ואעפי"כ דעת הרשב"א ז"ל דהיכא דסגי בחותם אחד א"א להתיר במפתח, והרבה נתחבטו הפוסקים בזה הראשונים ז"ל וגם בעלי השו"ע (יו"ד סימן קי"ח) אם להתיר במפתח בלבד, ולא סמכו ללמוד היתר המפתח מהיתר טיחה בטיט, וא"כ לענין הטמנה אשר לא נזכר כלל בדברי הפוסקים, לא בראשונים ז"ל ולא בהפוסקים בעלי השו"ע, אלא תקנת טיחה בטיט, האיך נוכל אנחנו להמציא להתיר בתקנה מחודשת, במקום שסתמו דבריהם בדברי הפוסקים.
ןמה שמצא שדברו מתניכם מפתח לענין קריאה לאור הנר, אדרבה גם משם ראיה לדבריי, כיון דחזינן שלענין יין נסך וגם לענין קריאה לאור הנר, בשניהם פלפלו הרבה אם להתיר בסגירת מפתח, וכאן לא דברו מזה מאומה, ולא הובא שום דיעה ורמז להתיר במפתח, ואך בזה מחולקים הפוסקים אם להתיר על ידי טיחה, והרמ"א ז"ל (רס"י רנ"ד וסוס"י רנ"ז) הכריע להתיר, ואם דעת אחד מהפוסקים להתיר אף במפתח, למה לא הוזכר מזה מאומה ולמה סתמו כאן יותר, הלא באמת גזירה דקריאה לאור הנר קיל הרבה מגזירת שמא יחתה, כמו שמצינו להתיר שם בשנים ואפילו אם אשתו עמו, וכאן ודאי דאפילו אם רבים הן ב"ב ואפילו במאה גזרי', ועיין בתוספת שבת סימן ער"ה סוף סק"ד דגזירת שמא יטה קיל מכל גזירות חז"ל דהיא חששא רחוקה כיון דמיירי בשמנים ופתילות הכשרים ואך בדבר שצריכים עיון החמירו חז"ל, ולכן לא החמירו בשנים דאם יבוא להטות יזכירנו חבירו, משא"כ בשאר מקומות לא סמכו ע"ז יעיי"ש.
וכן נראה לי להוכיח קצת ממה שאמרו בגמרא שם (שבת דף י"ב ע"ב) ואפילו גבוה שתי קומות, ופירש"י ז"ל דהוא משום לא פלוג, והנה גם בכירה יוכל להניחה גבוה שתי קומות (דבזמן הש"ס היתה הכירה מיטלטלת), ולמה לא הוזכר ג"כ דגבוה אינו אסור מעיקר הדין אלא משום לא פלוג וסתמו פתם לאיסור, ועיין במג"א סימן תמ"ז דגזירת לא פלוג קיל הרבה מעיקר הגזירה והוא נ"מ גדולה יעיי"ש, ולמה סתמו, אלא ודאי דבגזירת שמא יחתה יש לגזור אף בגבוה מעיקר הגזירה ונעדרה כזו לא יזכור עדיין שהוא שבת, משא"כ בקריאה לאור הנר דאינו אסור אלא בשעה שטרוד בעיון לא בסתמא, ובטירחא כל דהו באיזה דבר אחר יתבטל מהעיון, ותו ליכא למיגזר, ועיין פרמ"ג סו"ס רנ"ט בקיצור דיני שהייה שכתב שבסמרטוטין א"א להתיר ואין ללמוד מסיחה יעיי"ש.
והנה לענין יי"נ אף קשר משונה הוי היכר, וכי נימא להתיר כאן גם בקשר משונה, בוודאי דאין לדמות גזירת חכמים זו לזו.
עוד נראה פשוט, דהלא גם שם ביי"נ אין שום היתר בסגירת המפתח רק אם המפתח ביד הישראל שלא יוכל העכו"ם לפתוח רק בכלי אומנות גרזן או מקבת או שיזייף מפתח אחר, לא אם המפתח ביד העכו"ם שיוכל לסגור ולפתוח ואין שום היכר בסגירת הבור, ועיין כל זה בס"ס קל"א. וא"כ כאן שהפותח והסוגר בידי בוודאי דלא הוי שום חותם והיכר, ופשוט דאין ללמדו מעיסה בטיט דהוי חותם מדינא דגמרא. ואם תאמר שיתן את המפתח לאחר, אכתי לא דמי ליי"נ, כיון דבשניהם שייכא הגזירה בשוה שישכחו עיקר שבת ויש לחוש שיקבל ממנו המפתח בחזרה.
וזה נ"ל דגם שם בקריאה לאור הנר לא התירו במפתח אלא אם מוסר המפתח ליד אמר, וכן נראה מדברי השע"ת שס, ושם יש סברא להתיר בזה, דכיון דיצטרך לבקש מיד האחר ממילא יהיה שם שנים ולא שייך למיגזר עוד. ופן נראה לי להוכיח ממתק לשון הב"ח ז"ל שם . . . (חסר ההמשך).