שו"ת דברי יואל/אורח חיים/סימן ד

תמונה

       הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
       
       כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
       
       אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון

  << אורח חיים סימן ג• שו"ת דברי יואל• אורח חיים סימן ה >>

~ סימן ד ~

ב''ה, ג' לסדר תשא את ראש בנ''י ה'תשט''ז

אל כבוד ידידי חרב המאוה"ג חו''ב ירא שמים סרבים בש"ת מו"ה יוסף שיינבערנער נ"י בעיה''ק ירושלים תובב''א.

אחדשת''ה באה''ר, הגיעני מכתבו בדבר הפליאה הגדולה שהעמידו הרבנים היושבים על מדין בעיה''ק ירושלים על פסקו של מרן ז''ל בד''ח ח''ב סי' ו', שכתב וז''ל שלראות במראה שהתפילין יהיו באמצע הוא דברי בורות כי אפי' אם אינם מכוונים ממש כשר דידוע שיש מקום בראש להניח שני תפילין ואפי' ברוחב ואין שיעור לתפילין ברוחב וכן משמעות המרדכי בהדיא. וע''ז תמהתם מאד דמלשון הראשונים והפוסקים משמע דהא דאמרינן (עירובין צ''ה ע''ב) מקום יש בראש וכו' הוא רק באורך זאת אומרת בגובה הראש ולא ברוחב דבעי בין עיניך כמ''ש הרמב"ם בהדיא דצריך לכווין התפילין באמצע כדי שיהיו בין העינים, וכ''ת בש''ע סי' כ"ז סעיף י' שצריך לכווין הקציצה שתהא באמצע כדי שיהי' בין העינים, ומבואר דבעי דוקא מכוון באמצע בין עיניך מה''ח ולא מצינו מי שחולק ע"ז, גם ממה שהוכיח הרא''ש ז"ל דלא סגי בתפילין שיעור כאצבע ממה שאמרו בגמ' מכניסן זוג זוג ולא אמר שלשה ואם סגי בכאצבע יש מקום בראש להניח שלשה תפילין, וא"כ אם נימא דיש מקום בראש להניח שני תפילין באורך וגם ברוחב א''כ יש מקום לד' תפילין ולמה לא אמר מכניסן ד', וכ''ת כתב בזה על פסקו של מרן ז''ל שאין פותר אותו, וגדולי הרבנים שם נתקשו להבין פשר דברי קדשו ולא עלתה בידם.

א

הנה טרידנא טי בא י לא אוכל להאריך, אבל ראיתי לבאר קצת שדברי מרן ז"ל ברורין ומוכרחין מאד ואין כאן שום קושיא כלל ועיקר אלא שקיצר בלשונו כדרכו בקודש. והנה ראשית אכתוב דמה שהחלטתם דממה שכתב הרמב''ם שצריך לכווין התפילין באמצע שיהי' בין העינים מזה הכרח שאין מקום ברוחב לב' תפילין, זה אינו, שהרי הב''י בסי' כ''ז כתב שאפשר לפרש בדברי הרמב''ם דהא דאמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין לא זה על זה קאמר אלא סמוכים זה אצל זה ברוחב הראש שכנגד בין העינים, ומה שכתב אח''כ גם פי' אחר בדברי הרמב"ם כתב הטעם כי היכי דלא נשיין חולק בהדי הרא''ש וספה"ת, אבל בדברי הרמב''ם עצמו שפיר ניחא לי' לפרש דאך ברוחב יש מקום לשני תפילין, וע''כ שאין זה סוחר מ''ש הרמב''ם בעצמו שצריך שיהי' מכוון באמצע, וצ''ל לפי דבריו הכוונה שהמקום שכשר לתפילין הוא באמצע בין העינים אבל אין המקום מצומצם כ''כ ויש בו שיעור אף לשני תפילין ומ''ש לכווין שיהי' באמצע הכוונה שלא יטה לכאן או לכאן חוץ מהמקום

שהוא באמצע בין העינים.

ולפי מה בהבנתם מדברי הרמב''ם דבעי דווקא מכוון בצימצום באמצע מה''ת אין אפשרת כלל לצאת ידי חובת התפילין, שהרי קיימא לן אי אפשר לצמצם אף בידי אדם כמו שפסק הרמב''ם ז''ל בפ''ט מהלכות

רוצח ה''ח ושם הוי אף על ידי מדידה שמודדין את העיירות, ועי' תוס' עירובין דף ה' סוף ע''ב ד''ה וספק, דלדעת ר''ש אין ראי' גם מחרוץ כעומד וממחצה על מחצה כרוב דשם הוי ס''ס, ואף לדעת האומרים דבידי אדם אפשר לצמצם כתבו שם רש"י ותוס' דרוב בני אדם אינם יכולים לצמצם וזה אף על ידי מדידה, וא''כ לכל הדיעות רוב בני אדם אינם יכולים לכוון צמצום המקום באמצע, ולפסק הרמב''ם אין שום אדם שיוכל לצמצם, וא''כ אף אם יסתכל במראה וגם ימדוד במדידה הוא ספק אם צמצם המקום באמצע והוי כאו''א ספק קרקפתא דלא מנח תפילין, אבל באמת אין הכוונה כן אלא כמו שכתבתי שמוכרח לדעת הב''י שהכוונה שלא יטה מהמקום שהוא באמצע.

ב

אמנם להבין היטב הכרחות דברי מרן ז"ל שאף ברוחב יש מקום בראש לשני תפילין, צריך לבאר קצת שיעור מקום תפילין גם באורך שלא נתבאר היטב בפוסקים. הנה בתוס' עירובין דף צ''ה ע''ב כתבו מסופק הי' ר''י איזה שיעור יש ברוחב תפילין דיש עושין אותן גדולים מחבריהם ויש שעושין אותן קטנים ביותר ומדקאמר מקום יש בראש להניח שני תפילין משמע דשיעור רחבו שיתמלא מקום השנים, ואור"י דמצא במד' דשיעורן כב' אצבעות וסמך לדבר דציץ רחבו ב' אצבעות ואמרינן שערו הי' נראה בין ציץ למצנפת ששם הי' מניח תפילין ודומה דציץ הי' במקום הראוי להניח תפילין יעיי''ש. וכעין זה הוא בתוס' מנחות פ' הקומץ דף ל''ה ע''א ד''ה שין, שהביאו מהשימושא רבא דתפילין צריך לעשות רחבים ב' אצבעות ואי עבדינהו טפי שפיר דמי ואי פחות לא מיפסל בהכי ובריש המוצא תפילין פירשתי טעם דומיא דציץ עכ''ל. וכעין זה כתב הריטב''א בעירובין ר''ת -. 1 -- –- – - - . - -

המוצא תפילין יעיי"ש שהאריך, וכעין זה הוא במרדכי

הלכות תפילין.

אמנם דברי הרא''ש ז''ל הם בסגנון אחר, וז''ל בהלכות קטנות סוף הל' תפילין : ולא נתפרש בתלמוד שיעור לאורך ולרוחב הבתים אף שכתב בשימושא רבא שיהא ריבועו אצבעיים על אצבעיים ולא נהגו העולם כן ור''י דקדק מהא דאמרינן וכו' מכל הלין יש לדקדק דשיעור רוחב תפילין הוי לכה"פ יותר רחב מאצבע שאם לא היו רחבים אלא אצבע א''כ יש מקום בראש להניח ג' תפילין כי הציץ היה רחב ב' אצבעות ומונח במקום תפילין ועוד נשאר מקום לתפילין וכו' אלא וודאי שיעור רחבו יותר מאצבע וטעמא דש''ר כיון דאמר מקום יש בראש להניח ב' תפילין וציץ היה רחב ב' אצבעות ומונח במקום תפילין ושערו היה נראה בין הציץ למצנפת ששם מניח תפילין מסתמא אותו ננקום של תפילין הי' אצבעיים כרוחב הציץ והאידנא מה שאין עושין הבתים רחבים ב' אצבעות היינו לפי שהתיתורא והמעברתא רחבים ואם היו הבתים רחבים ב' אצבעות מלבד התיתורא והמעברתא לא הי' מקום בראש להניח שם שני תפילין עכ''ל.

ויש להתבונן בלשון הרא''ש ז''ל שכמה חילוקים בדבריו. ראשית הביא משיטת הר''י שיש שיעור לתפילין ליותר מכאצבע והלימוד ע''ז מדלא אמרינן בגמ' שיש מקום להניח ג' תפילין, וזה אינו מוזכר לא בתוס' ולא במרדכי וצא בריטב''א שכולם הביאו רק דברי המדרש והש''ר שצריך ב' אצבעות עכ''פ לכתחילה והסמך לזה הוא מציץ שהי' ב' אצבעות, אבל אם הוא פחות מב' אצבעות לא כתבו שום נ''מ אם הוא יתר מכאצבע או פתות מכאצבע, גם לא הביאו כלל הלימוד נ(ה שלא אמרו בגמ' שיש מק ים להניח ג' תפילין, ומלשון התוס' מנחות שכתבו דומיא דציץ משמע שהיה להם סברא לדמותו לציץ לא מתחת איזה לימוד, וכן נראה מלשון הרא''ש שכתב בטעמא דש''ר דמסתמא הי' אותו מקום התפילין כרוחב הצין, וכן נראה מלשון שארי הראשונים ז''ל. וצריך להבין לכאורה מה היא הסברא לדמותו לצין, והמחה''ש בסימן ל''ב ס''ק נ'ץ כתב להרכיב שני הענינים שמחמת שיש לימוד שהוא יותר מכאצבע מדלא אמרינן בגמ' שיש מקום להניח ג' תפילין לכן כיון דאפקי' מכאצבע אוקמי' אאצבעיים כרוחב הציץ. אבל לא משמע כן לשון הרא''ש ז''ל, גם הסברא אינה מובנת כל כך דאם יש איזה סברא לדמותו לציץ אין נ''מ אם יש לימוד על יותר מאצבע או לאו, אמנם אף לו יהא אם נדחוק כן בלשון הרא''ש ז''ל אבל מה נעשה בדברי התוס' והמרדכי והריטב''א שלא הזכירו כלל מהלימוד על יתר מכאצבע ונראה מדבריהם שכוונתם סתם שיש לדמותו לציץ.

והב''ח כתב בסימן ל''ב דמסתמא כיון דהציץ שאין בו אלא אזכרה אחת הי' רחב ב' אצבעות מכש''כ תפילין שיש בהם כמה אזכרות וכמ''ש מק''ו זה שצריך למשמש בהן כל שעה יעיי''ש. אבל באמת אין זה ק''ו גמור דהתם בדאורייתא אפשר ללמוד ק''ו, אבל בשיעורו גם בציץ מבואר בגמ' סוכה דף ה' ע''א דלא נתנה בו תורה מדה, וכתבו שם בתוס' ד''ה ואל, דמה שאמרו דרוחב הציץ ב' אצבעות הוא מדרבנן, ומבואר במס' ידים פ''ג משנה ב' שאין דנין ד''ת מד''ס ולא ד''ס מד''ס, ומבואר

שם בא''ר ושאר מפרשים שאף בק''ו אין דנין. אך י''ל שאין זה לימוד גמור, דמשום הכי גם הש''ר סובר דבדיעבד לא מיפסל בפחות מפתי אצבעות, ואינו אלא סברא בעלמא דכיון דחשו לכבודו של ציץ שלא יהיו פחותין מב' אצבעות ואין בו אלא אזכרה אחת מסתבר שהתפילין המונחים אצל הציץ ויש בהם כמה אזכרות שלא יהיו פחותים מהציץ שבצידו. והא שהוצרכו להביא לזה מה שהצין מונח על השער ולא על המלח זה מובן בפשוט, כי התוספות בסוכה דף ה' ע''א ד''ה ואל, כתבו בתחלה דמש''ה נתנו שיעור לציץ שתי אצבעות משום דכתיב על מצחו שיעור מצחו וסתם מצת רוחב ב' אצבעות, אלא שאח''כ הביאו ראיות שהי' מונח הציץ על השער ולא על המצח, וא"כ אילו היו אומרים שהציץ מונח על המצח הוו אמרינן שהטעם הוא בשביל שכן הוא שיעור מצח, וא''כ אין שום סברא לדמות תפילין לציץ כיון שהתפילין בודאי הם על השער ולא על המצח ואין בהם טעם זה כלל, משא''כ לפי מה שכתבו אח''כ שגם הציץ הוא על השער וגם הציץ אין לו שייכות למצח ובטל טעם זה וע''כ אין הטעם אלא בשביל כבוד והידור א''כ בוודאי יש דמיון בתפילין לכבוד והידור של כמה אזכרות.

ג

אמנם בביאור המהרמ''ב כתב על המרדכי במה שכתב שראיית הר''י מציץ אינה ראיה גמורה, שהטעם הוא בשביל די''ל דסגי ביתר מכאצבע, ולענין זה הוי ראיה ברורה שיצטרך עכ''פ יתר מכאצבע דאל''כ יש מקום להניח ג' תפילין רק לענין שיצטרך ב' אצבעות אינו ראיה ברורה ואינו מובן לכאורה להעמיס בדברי המרדכי ענין של יתר מאצבע והראיה ממה שלא אמרו שיש מקום לג' תפילין שאינו מוזכר כלל בדבריו, ואולי גם המהרמ 'ב אין כוונתו להעמיס כן בדברי המרדכי שבוודאי המרדכי לא נחית לזה כלל, אלא שהוא ז''ל מדעת עצמו יען שלדעתו ראיית הר"י על יתר מכאצבע הוא ראיה שאין לו תשובה לכן ניחא לי' לפרש שהמרדכי לא דיבר אלא משיעור שני אצבעות שכתב בש''ר, ולכן כתב שאינו ראיה גמורה שע''ז לא שייך ראיית הר''י ממה שלא אמרו שיש מקום לג' תפילין, ולכן על יתר מכאצבע שלא דיבר מזה המרדכי כלל נראה לו בזה שיטת הר''י וראייתו ברורה. ונמצא לפי דבריו צדקו דברי הע''ת (סימן ל''ב אות נ''ג) שכתב שתפילין פחותין מאצבע פסולין בדיעבד, דלא כתב הש''ר שכשר בדיעבד אלא על שיעור שני אצבעות שמדבר מזה לא על שיעור יתר מכאצבע שיש ראיה גמורה מן הש''ס כשיטת הר''י.

ואינן מובן מ"ש בשו''ע התניא סי' ל''ב סעיף ס''ג שם בקו''א הטעם שכשר בדיעבד אף בפחות מאלבע, כי בתוס' ורא''ש הביאו ראיה לשימושא רבא מדאמרו חכמים מקום יש בראש להניח שני תפילין ובש 'ר מבואר בהדיא דהיינו לכתחילה וא''כ ה''ה ליותר מכאצבע דלא כע''ת עכ''ל, והלא באמת לדברי הע''ת והמהרמ"ב לא דמי כלל שיעורא דיתר מאצבע לשיעורא דשני אצבעות שכתב הש''ר שאינו אלא לכתחילה, שאינו ראיה גמורה כ''כ כמו ליתר מכאצבע, ובלא''ה דברי התניא בזה קשים להבין ואין להאריך בזה כעת וצ''ע.

והא''ר (סימן ל'ב אות ס''ג) תמה על הע''ת שפוסל אפילו בדיעבד בפחות מאצבע ממה שכתב הב''ת זמנהב העולם שאין נזהרין בזה וסומכין על הש''ם שאין מפורש בו שום שיעור לאורך ולרוחב אלמא דמדינא הכל כשר אפילו לכתחילה וכן הוא סתימת דברי השו''ע, אך נתקשה שם בא''ר אח''כ מהראי' שהובאה ברא''ש דאם סגי בפחות מאצבע אם כן יש מקום לג' תפילין, ושוב כתב דאחר העיון בתוספות יראה דמ''ש דהציץ הי' במקום תפילין אינו אלא מסברא ואין על זה ראיה מהש''ס, וע''ת הבין דמ''ש הרא''ש ומונח במקום תפילין הוא מהש''ס וליתא אלא מסברא כתב כן יעיי''ש. והגר 'א כתב דלהר3(ב''ם (פ''ח מהל' כלי המקדש ה''ב) דסובר מצנפת היא המגבעת נסתר כל הראי' שהביאו דהציץ הוא במקום תפילין. ולפי''ז י''ל דגם מה שכ' המרדכי שאינו ראי' גמורה הוא בשביל שאין זה דבר ברור שהציץ הי' במקום תפילין, והרי התוספות במנחות כתבו סתם ראי' זו שהציץ הי' במקום תפילין, ובתוספות סוכה דף ה' מבואר בהדיא שאין זה ברור אצלם ויוכל להיות שהי' הציץ על המצח, וא''צ למ''ש המהרמ''ב דמש''ה כתב המרדכי שאינו ראי' גמורה בשביל שיש לומר דסגי ביתר מאצבע שאינו מוזכר מזה במרדכי מאומה, אלא שאינו ראי' גמורה בשביל שיש לומר שהי' הציץ על המצח, ונדחה בזה גם הראי' על יתר מאצבע. וניחא מה שלא הזכירו המרדכי ושארי הראשונים כלל משיטת הר''י ביתר מאצבע, דאין נ''מ כלל דלכתחילה בעי ב' אצבעות ובדיעבד הכל בשר, וצדקו דברי התניא לדינא אך טעמו אינו מובן.

ד

והנה מלשון הרא''ש ז''ל נראה לכאורה שהביא ד' שיטות בדבר. כי בתחילה כשהתחיל לומר ולא נתפרש בתלמוד שיעור כו' אף שכתב בש''ר כו' צא נהגו כן, מזה נראה החלטה כסתימת התלמוד שאין שים שיעור, כי כיון שלא נהנו ככ''ר נשאר הדבר כמו

שהתחיל לומר מסתימת התלמוד. ושוב הביא דברי ר"י שהביא ראי' ליתר מאנבע, וזה הוא עם התיתורא והמעברתא, כי ראייתו היא ממה שלא אמרו שיש מק ום לג' תפילין ושיעור המקום הוא עם התיתורא והמעברתא. ושוב הסביר דברי הש''ר למה מצריך שני אצבעות, וזה הוא מלבד המעברתא, שהרי כתב שני אצבעות בריבוע והריבוע הוא מלבד המעברתא, וזה שיטה ג'. ואח''כ הביא שיטה ד' שעושין ב' אצבעות עם המעברתא כי המקום שבראש להבית ב' תפילין הוא עם המעברתא. ולא נמצא גילוי דעת בהרא''ש ז''ל האיך דעתו נוטה להכריע להלכה, ומצינו כ''פ בב''י שמה שהביא הרא''ש באחרונה כן דעתו להלכה, ויש בזה התירות בדברי הב''י, והנה בכאן מדסתם הטור בסימן ל''ב שכתב ואין שיעור מפורש בתלמוד וכו' אלא שבש''ך כתב וכו' ולא נהגו כן אלא עושין אורך ורוחב הבתים בלא שיעור וזהו כהתחלת דברי הרא''ש, ולא הביא כלל מכל מה שהביא אביו הרא''ש ז''ל אח''כ לא משיטת הר''י ולא מיתר הדברים שכתב, ונראה מזה שכבין מדעתו ז''ל שכן הכרעתו כתחילת דבריו שאין שיעור לתפילין, וכשיטת הרי''ף והרמב''ם שלא הזכירו כלל בהלכותיהם שום שיעור. ומדברי הש''ע אין ראי' שהבין כן בדעת הרא''ש, כי י''ל כמ''ש הב''י מבה''ע שהכריע כן מחמת שלא הזכיר הרי''ף בהלכותיו שום שיעור, והנה גם הרמב''ם לא הזכיר מזה כמו הרי''ף ז''ל, ונודע דרך הב''י שאם הרי''ף והרמב''ם בדיעה אחת פוסק כוותי'. אמנם הטור אין דרכו להשמיט לגמרי דעת אביו הרא''ש שלא להזכירו כלל, וכתב הטור בהקדמתו לחו''מ שחיבר ספרו ע''ד פסקי א''א הרא''ש ז''ל ובמעט מקומות אשר אין דעתו משוה עם שאר המחברים כמו הרמב''ם וזולתו אני כותב דעתם ודעת א''א הרא''ש ז''ל והסבמתו, וכתב הכנה''ג בכללי הפוסקים שכן דרכו בכל הד' טורים אלא שכתב זה בחו''מ שהוא באחרונה וקאי על הכל, ועי' שבו''י במהדו''ב לחלק א' סי' י''ב שכתב שידוע ומפורסם הביאו הסמ''ע בדוכתי טובא ובשאר אחרונים שבכל מקום שפסק הטור נגד אביו הרא''ש צריך להביאו, וא''כ נראה שהבין כן מדעת הרא''ש. ועיין יד מלאכי בכללי הריב''ה שאסף איש טהור הדיעות בענין כזה והביא שם בסימן ו' מהפוסקים דאף שי''ל דמה שהביא באחרונה הוא העיקר בעיניו מ"מ היכא שבתחילה כתב בסתמא ואח''כ הביא מאיזה פוסק פלוני ופלוני שכתבו כן דעתו כמו שכתב בתחילה כיון שכתבו בסתמא, עוד הביא שם בסי' ז' מהכנה''ג דלא אמרינן מ''ש באחרונה הוא העיקר אלא היכא שאותו פוסק שמביא באחרונה הוא קודם בזמן לפוסק שמביא דבריו בראשונה אבל לא היכא שכתב סברתם כפי קדימתן. והנה גם כאן מש''כ הרא''ש בתחילה שאין שיעור מפורש ולא נהגו כהש''ך זה כתב בסתמא ואח''כ הביא מהר''י וביאר דברי הש''ר, א''כ דעתו שהעיקר כמ''ש בתחילה יען שכתבו בסתמא, ומ''ש אח''כ והאידנא עושין השני אצבעות עם התיתורא והמעברתא מזה נראה שלא הי' כן מתחילה אלא האידנא והוי מאוחר בזמן ואין ראיה ממה שהביאו באחרונה, ונראה משטחיות דבריו שהעיקר בעיניו שאין שיעור לתפילין ואינו סובר כדעת הר''י וראייתו שהביא על יתר מאצבע גם אינו סובר כהש''ך אלא שכתב שהאידנא אף המחמירין בהכ''ר ין מחמירין כל כך להצריך ב' אצבעות מלבד התיתורא והמעברתא, וע''כ החליט בטור כתחלת דברי הרא''ש שאין שיעור לתפילין ולא הביא כלל מכל דברי הרא''ש שכתב אח''כ, שאין דעתו כן להלכה. וכתב הכנה''ג בחו''מ סימן תי''ז דהיכא דדעת הרא''ש אינו מבורר מסתמא כשבנו נאמן ביתו ובקי במילי דאבו' סתם דבריו כדעת רוב הפוסקים ודאי איהו ידע שדעת אביו כדעת רוב הפוסקים, ונמצא לפי''ז שגם הרא''ש ז''ל אינו סובר כדעת הר''י וראייתו על יתר מאצבע, ושיטת הר''י בזה היא דעת יחיד.

ה

עוד אנו רואים חילוק בין דברי הרא''ש להר''י, כי ראיית הר"י נבנית על מה שאפשר לומר דמה שאמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין הוא לאוי דוקא שני תפילין ולא יותר, אלא כיון דאין מקום לג' נקט שני תפילין, כי אם נימא דשני תפילין הוא דוקא ולא יותר, לא הועיל כלום במה ששיעורו יותר מכאצבע, דכיון שהציץ הי' רחב שני אצבעות לא נשאר עוד אף שיעור אצבע לתפילין, וא''כ הכרח לומר ששיעור התפילין הוא עכ''פ לכתחילה שני אצבעות ולא פחות וכן הוא בהדיא בלשון הר''י שברא''ש שראייתו נבנה על יסוד זה שא''א שיהי' מקום לג', אבל שנים שפיר אפשר לומר שהוא לאו דוקא. ושוב תיכף אח''כ כתב הרא''ש שאם היו הבתים רחבים ב' אצבעות מלבד התיתורא והמעברתא לא הי' מקום בראש להניח שתי תפילין, ואם נימא שדעתו דשתי תפילין הוא ל"ד אלא שלא יהיו ג', א''כ עדיין נשאר מקום להתיתורא והמעברתא במשך המקום שבין ב' לג', וע''כ שגם בזה אינו סובר כשיטת הר''י אלא סובר דשני תפילין הוא דוקא ולא יותר. וכן נראה באמת דעת שארי הראשונים ז''ל, ובריטב''א כתב בהדיא מדקתני מקום יש בראש להניח שני תפילין אבל טפי משני תפילין ליכא, וגם סיים

ולפ''ז ראוי שלא לפחות מרוחב שתי אצבעות ואין להוסיף על כותב ד' אצבעות כשיעור המקום, ואם השני תפילין הוא לאו דוקא אלא שאין מקום לג', א''כ אף אם שיעור התפילין הוא ב' אצבעות, מ''מ אפשר לעשותם גם יותר מד' אצבעות אלא שלא יהיו ששה כשיעור ג' תפילין. וכן הוא לשון המרדכי דקאמר ב' תפילין ותו לא. והב''ח בסימן ל"ב כתב ההסבר בזה דלשון מקום יש בראש להניח שני תפילין משמע לא פחות ולא יותר.

ולפענ''ד נראה שמוכח כן גם מהמשך הסוגיא (עירובין דף צ''ה ע''ב), שהרי מעיקרא הי' דעתם שאין מקום אלא לזוג א' ולא יותר, שבתחילה על מה שאמרו דלא שרו רבנן אלא במקום תפילין מקשה בפשיטות אי הכי זוג א' אין טפי לא, אלא שאח''כ תירץ מדרב שמואל בר רב יצחק שיש מקום לשתי תפילין, וא''כ כיון שמעיקרא הי' פשוט בעיניהם שאין מקום אלא לתפלה אחת אלא שנתחדש להם אח"כ מדר''ש בר ר''י על שתי תפילין אין לך בו אלא חידושו ומנ''ל להוסיף על סברת הש"ס מה שלא אמרו הם.

ועכ''פ רוב הראשונים והרא''ש מכללם סברי דשני תפילין דוקא הוא, ואך הר''י לשיטתו סובר דשני תפילין הוא לאו דוקא, וא''כ השיטה של יתר מאצבע וראייתה אינה אלא דעת הר''י ואין כן דעת כל הראשונים ז"ל, ומובן מה שלא מובא בתו' ומרדכי וריטב''א.

וקצת צ''ט בדברי הרא''ש ז''ל מה שכתב שאם הבתים רחבים ב' אצבעות אין מקום לשתי תפילין עם התיתורא והמעברתא, הלא כיון שאין מפורש בתלמוד שום שיעור לתפילין, אלא שהביא מהש''ר ששיעור הבתים ב' אצבעות, א''כ מנ''ל ששיעור מקום התפילין הוא רק ד' אצבעות, דילמא הוא יותר באופן שיש מקום לשני תפילין עם התיתורא והמעברתא, הלא אין שום רמז ראי' מהתלמוד נגד זה, ולא הביא אלא מהש''ר שכתב שיעור שתי אצבעות והוא כתב זה על הבתים, דהלא כתב שיהא כן מרובע והריבוע הוא מלבד המעברתא ומנ''ל שאינו כן, והריטב''א לא הביא מהש''ר אלא מהמדרש ששיעורו ב' אצבעות, וכתב לבסוף שיש להסתפק אם המעברתא בכלל. ואולי הי' להרא''ש איזה הוכחה מלשון המדרש ששיעורו שתי אצבעות עם המעברתא, וצ''ע שלא כתב מזה מאומה. ואולי י''ל עפ"י מ''ש בשו''ת חוות יאיר סימן קנ''ט שכל דברי הרא''ש אינם רק קיצור מדברי התוס' עם קצת תוספות מקצת פוסקים לכן נקוט כללא בידך אם תלמודך בדברי הרא''ש קשים עליך כברזל לך נא ראה ועיין בדברי התוס' אולי הם ישלימו חסרונך כי באמת לפעמים קיצר הרא''ש יותר מדאי עיי''ש, וא''כ י''ל גם כאן בדברי הרא''ש שסובבים על דברי התוספות שהביאו מהמדרש ויוכל להיות שהבין מהמדרש ששיעורו שתי אצבעות עם המעברתא.

ו

ומה שיש להתבונן עוד, כיון שמתירין תפילין קטנים אפי' מכאצבע כסתימת דברי השו''ע, האיך נוהגים להתיר תפילין גדולים עשני אצבעות ואפי' בג' או בד' אצבעות כיון שאין מקום בראש אלא לשני תפילין, הנא ראיית הר"י שא''א שיהי' השיעור פחות מאצבע דא"כ לא ישאר לכה''ג מקום להניח תפילין כיון שהציץ הי' כתב ב' אצבעות, ולא מצא בא''ר תי' על קושית זו אלא שאינו בש''ס שהציץ הי' על השער, ור''ל דכ'ון שהציץ לא הי' על השער א''כ אף אם שיעור התפילין אינו אלא אצבע והוי שיעור המקום של שני תפילי לא יותר משתי אצבעות ג''כ יוכל הבה''כ להניח תפילין, וא''כ א''א להכשיר יותר משתי אצבעות. הן אמת שהא''ר סיים לעשות רחב אצבעיים לא פחות ולא יותר, אבל לא נראה כן מדברי הראשונים, גם אין נוהגים כן כלל, ואעשך שגם הא''ר לא כתב כן אלא לבע"נ לא מעיקר הדין, ועוד כיון דלהלכה כשר לכתחילה אפילו פחות מאצבע כמ''ש הנ''ח והא''ר מסתימת דברי החוסקים, א 'כ שיעור שני תפילין הוא ג''כ פחות משתי אצבעות, וכבר הבאתי מרוב הראשונים ז''ל דשיעור שני תפילין הוא דוקא ולא יותר, וא''כ אין להתיר אפילו כשיעור שתי אצבעות, והמג''א (סימן נ''ב ס''ק נ''ו) כתב להחמיר כשיטת הגאונים שיהיה כשתי אצבעות, והש''ר כתב בפירוש דאי עבדינהו יתר מב אצבעות שפיר דמי. הן אמת שאין ראי' מהש''ר, דלדידי' שיעור התפילין הוא שני אצבעות, אבל כל החולקים עליו לא כתבו פלוגתתם אלא בזה שאין שיעור לתפילין, ולת מצינו שום פוסק שיחלוק עליו בזה שמתיר לעשות יותר משתי אצבעות. ובריטב''א בעירובין פ''י הביא מחל י קת הגדולים במה שאיתא במדרש דשיעור תפילין ב' אצבעות אם הוי השיעור למטה או למעלה, והביא הכרעת בעלי התוס' דהשיעור הוא למטה, וכן היא דעת הש''ר דאי עבדינהו בפחות כתב דלא מיפסל, והיינו בדיעבד אבל לכתחילה אין לעשותם פחות משתי אצבעות, ובעבדינהו יותר כתב דשפיר דמי וזה משמע לכתחילה, ואי הוו חולקים עליו גם בזה לא הוו שתקו מלומר דנהפוך הנא דלמעלה מב' אצבעות אסור ולמטה מותר, אבל

הם לא אמרו בפלוגתתם אלא שאין שיעור לתפילין, א''כ לא חלקו עליז אלא במה שנתן שיעור דהיינו למטה, אבל לא במה דכתב הוא שאין שיעור דהיינו במעלה.

ותמחה''ש בסימן ל''ד סק''ה כתב דלפי נ◖''ש המג''א בסימן ל''ב דרוחב התפילין ב' אנבעות, א''כ אין מקום בראש כ''א שיעור ד' אצבעות, לכן צריכים ליזהר המניחים שני תפילין דרש''י ור''ת בפ''א שצא יהיה כ''א יותר משתי אצבעות למען יוכלו שניהם להיות במקום תפלין. וא''כ פשוט בעיניו ששיעור מקום תפילין הוא

ד' אצבעות מחמת דברי המג''א שכתב נחוש לדברי הגאונים. ואינו מובן, כיון דלא כתב המג''א אלא לחוש לדברי המחמירין, א''כ אינו אלא מחמת חששא לא מעיקר הדין, והא תינח לחומרא אפשר לימר שיש לחוש, אבל לא להמציא מהחששא קולא להקל עי'' עו ד' אצבעות, ואף לו יהא אלא ספק שמא שיעור התפילין סגי בכאצבע הוי יותר מב' אצבעות ומכש''כ ג' או ד' ספיקא דאורייתא שמא אינו מונח במקום התפילין וח''א להתיר, ומהש''ס שאין לעשות ספק להקל נגד סתימת הטוש''ע ונתפשט המנהג שסומכין ע''ז להתיר אפילו פחות מאצבע כמ''ש הב''ח והא''ר ושאר פוסקים.

ובאמת כי תפילין גדולים מהשיעור חמור יי תר מתפילין קטנים מהשיעור, דתפילין קטנים נראה לד''ה שאינו אלא מדרבנן דלא מצינו בתוה''ק מדה לתפילין, ובתוס' כתבו הסמך דדמי לציץ, וציץ גופי' אין שיעורו אלא מדרבנן כמבואר במסכת סוכה, ובפרט להסוברים דלכל הדיעות אפילו לשיטת הר''י שברא''ש מותר בדיעבד אפילו בפחות מאצבע ואין איסורו אלא לכתחילה א''כ הוי בודאי רק מדרבנן, ושיעור מקום התפילין הוא מדאורייתא דיליף מקרא במסכת מנחות דף ל''ז ע''א בין עיניך זו קדקוד מקום שמוחו של תינוק רופס, ושם בגמרא ע''ב דאי לאו גז''ש מקרחה הוו אמרינן בין עיניך ממש ולא על הראש כלל, ועי' תוס' קידושין דף ל"ו ע''א ד''ה תפילין דיש לימוד מבין עיניכם שאין מניחים תפילין בכל הראש, וא''כ אם אין התפילין במקום שנקרא בין עיניכם אלא בשאר מקום שבראש הוי כמונחים ברגל כי אימעוט מקראי, וא''כ אין להתיר 'ה אפילו אם הי' לנו ספק גמור דהוי ספיקא דאורייתא, ומכש''כ כשאין לנו ספק גמור. אבל מעשים בכל יוס יוכיחו שבאלו הדורות רוב התפילין הם יותר מב' אצבעות והרבה מהם ג' או ד' אצבעות, וככה עושים גדולי ישראל, אף שמתירין לכתחילה גם תפילין קטנים מכאצבע, יאין עושים מזה שום ספק, והאיך אפשר לקיים שניהם.

ז

ולפענ''ד לא מצאתי פתרון לדבר, אלא שע''כ אנו מוכרחים לומר בזה, דהנה בלא''ה קשה טובא לכאורה דנתקשו הרבה בתוס' ובריטב''א ובמרדכי במה שאמרו מקום יש בראש להניח שתי תפילין, הלא כיון שאין מוזכר בתלמוד שום שיעור לתפילין האיך שייך לומר שיש שיעור מקום לדבר שאין לו שום שיעור, ותירצו כולם מדברי המדרש והש''ר דיש שיעור לתפילין שתי אצבעות, וגם בש''ר הוא מימרא דרבא, ועי' תו''י יומא וף ע''א ע''ב ד''ה אמר, דיש בשימושא רבא הרבה מימרות מאמוראים שלא הוזכרו בתלמוד, עכ''פ שיעור זה הי' בימי חכמי הש''ס. אמנם להרי''ף והרמב''ם והטוש''ע וכל העומדים בשיטתם הסוברים שאין שיעור לתפילין אפילו לכתחילה, וטעמם ונימוקם בשביל שלא הזכיר מזה כלום בתלמוד, חזרה הקושיא למקומה איך אמרו מקום יש בראש לדבר שאין לו שום שיעור ומדה, כי לח נמצא בראשונים ובאחרונים ז''ל תי' אחר על קושיא זו אלא מה שאיתא במדרש ובש''ר שיש שיעור של ב' אצבעות.

וע''כ צ''ל דיען שנמצא במדרש ובש''ר מזמן הש''ס שהיו נוהגין אז בשיעור התפילין שני אצבעיה, מיושב הקושיא אף להסוברים שאינו מן הדין, דמש''ה סברו שאינו להלכה יען שלא הוזכר מזה כלום בש''ס, והרבה מנהגים היו שלא נקבעו בש''ס להלכה. והב''י בסימן ל''ב הביא מס' א''ח שהי' מנהג הגאונים והחכמים ואבות בי''ד שהי' תפילין שלהם גבוהים ג' אצבעות ואצל התלמידים היו אצבע ומחצה ולא הביא חולק ע''ז, ואעפי''כ לא הביאו להלכה בשו''ע, והמג''א (שם ס''ק נ''ו) הביא דברי הא''ח, ואין נוהגין עכשיו כן כלל לא החכמים ולא התלמידים. והרבה מנהגים היו בטעמם ונימוקם שלא הי' דעתם לפסק הלכה. וא''כ אף שהי' להם ראי' ממה שלא הוזכר בתלמוד שאינו לפסק הלכה, אין זה ראיה להכחיש דברי המדרש והש''ר שהיו אז נוהגין כן. גם בשיטת הר''י נראה שצ''ל כן, שהרי התוספות הביאו בשם הר''י שמצא במדרש דשיעור תפילין שתי אצבעות, ובהרא''ש הביא בשם הר''י ששיעורו יתר מכאצבע, וא''כ זה סתירה בדברי הר''י, וצ''ל דאף שהביא מהמדרש ששיעורו שני אצבעות, מ''מ סובר שי''ל שאינו אלא מנהגא אבל להלכה סגי ביתר מכאצבע.

והנה כתב המג''א סימן ש''א סקנ''ד לתרץ קושיית התויו''ט (עירובין פ''י מ''א), דכיון דקיי''ל שבת לאו זמן תפילין אם כן יכניס שני זוגות בב''א כדאיתא

בגמ', ותי' דכיון דאנן לא בקיאינן לכוין המקום כמ''ש סימן ל''ד ואם יניח שלא במקומו יהי' משאוי לכן לא יכניס אלא זוג א'. ולכאורה אינו מובן שאין שם בש''ע דאנן לא בקיאין, שהרי אדרבא כתב שם להניח שני זוגות דרש''י ור''ת בפ''א, אלא שכתב אח''כ שמי שאינו יודע לכוין המקום יניחם זא''ז, א''כ לאו כללא הוא. אבל ביאר במחהש''ק דכיון דהרבה אנשים אינם בקיאים לצמצם מקום שני התפילין, לכן לא הותר כ''א זוג אחד משום לא פלוג, וזה דבר המובן שאם יתירו יעשו כן גם האינם בקיאים, ויבואו לידי חילול שבת.

ואפשר להסביר עוד, כי התבוננתי במה שנחלקו כל הראשונים וטרחו הר[בה לידע שיעור התפילין ועדיין אין לנו דבר ברור, הלא מבואר בגמ' מנחות דף ל''ז ע''א, עירובין דף צ''ה ע''ב השיעור מתחלת צמיחת השער עד מקום שמוחו של תינוק רופס ומקום יש בראש להניח ב' תפילין, א''כ אפשר למדוד השיעור שעד מקום שמוחו של תינוק רופס ונדע כי החצי מזה הוא שיעור התפילין, ונראה מזה שע''כ עוד בזמן הראשונים לא היו בקיאין בשיעור שמוחו של תינוק רופס. אך קשה מה שהביאו בשו''ע (סימן כ''ז סעיף ט'), אלא שנמצא גם במקומות אחרים שמביאין הפוסקים והש''ע מלשונות הש''ם אף שאין לנו בקיאות בו. וא''כ בזמן הש''ס שהיו בקיאין בשיעור של מוחו של תינוק רופס, היו יכולין לכוין כאו''א בשיעור השני תפילין, משא''כ עכשיו לאו כל אדם יכול לכוין אף שיודעין השיעור מהתחלת עיקרי השער, ובלאו הכי נתמעט הבקיאות בכל דבר. ועכ''פ כתב המג''א דכיון שיש בני אדם שאינם בקיאים לכוין המקום א''א להתיר אף לבקיאים, וא''כ אם הי' אז המנהג שהיו התפילין כשיעור שני אצבעות לא התירו גם בתפילין קטנים יותר ממה שהוא מותר בתפילין הרגילין דלא פלוג, ולכן מיושב מה דאמר מקום יש בראש להניח ב' תפילין דהיינו שתי תפילין הרגילים אז כמבואר במדרש אף שאינו הלכה.

וא''כ מיושב מנהגנו שמתירין תפילין קטנים וגם גדולים, שאף שעפ''י הלכה אין שיעור לתפילין וכשרים גם הקטנים, מ''מ שיעור המקום שבראש להניח בו שתי תפילין אמרו בגמ' על התפילין שהיו רגילים אז. ואף שבדרך זה נסתר הראיה שהביא הר''י לדבריו על שיעור יתר מכאצבע, מ''מ לק''מ די''ל שהר''י לשיטתו שסובר יש שיעור לתפילין מדינא ומתפרש שפיר מה שאמרו מקום יש בראש להניח שתי תפילין דקאי על התפילין שכשרים לכתחילה מדינא הוי מזה ראי' על שיעור התפילין, אבל הסוברין שמחמת שלא הוכר בתלמד שום שיעור ומדה לתפילין ע''כ שאין שיעור לתפילין, וא''כ א''א לפרש מה שאמרו מקום יש בראש להניח שתי תפילין אלא טל התפילין שהיו נוהגין אז, ושוב אין משם ראי' לשיעור התפילין מדינא. ואפשר שגם המרדכי שכתב שאינו ראיה גמורה הוא מטעם זה שאפשר לפרש דקאי על התפילין הנהוגים. ואפשר שגם התוספות והרא''ש והריטב''א כתבו בלשונם בטעם המדרש והש''ר שצריך ב' אצבעות לדמות לציץ, דלא ניחא להו למימר שיש ע''ז לימוד גמור ממה שאמרו מקום יש בראש להניח שתי תפילין, דאפשר לפרש דקאי על התפילין הנהוגים, אך הר''י בלבד לא מסתבר לי' דקאי על תפילין הנהוגים אלא על תפילין הכשרים מדינא, ואין כן דעת שארי הראשונים ז''ל. ועכ''פ מיושבת ההלכה לדעת הסוברים שאין שיעור כלל לתפילין, שלדעתם ע''כ דקאי בגמ' רק על התפילין שהיו נוהגים.

ח

ותמה אני על המשנה ברורה שכתב בסימן ל''ב (סעיף מ''א בביאור הלכה) דאפילו לפי דעת הש''ע דסתם להלכה דאין שיעור לתפילין, מ''מ לפי מה דמוכח שם בגמרא דאין מקום אלא לשני תפילין ולא לשלשה יש ליזהר שלא ללבוש תפילין פעם קטנים מאד ופעם שיהיו גדולים שלשה פעמים כמו הראשונים, כגון שבפעם הראשון היו כשיעור אצבע וחצי על שיעור אצבע וחצי ובפעם השני היו ד' אצבעות וחצי על ד' אצבעות וחצי וכה''ג, דממ''נ או דתפילין הראשונים היו קטנים מהשיעור או דתפילין השניים מונחים שלא במקום תפילין, ועיין לקמן בסימן רל''ג שאין לעשות תרתי דסתרי אפילו שלא ביום א' עכ''ל.

ודבריו תמוהים מאד, דלפי דבריו שזה הוי תרתי דסתרי אהדדי ולפי פסק הש''ע דמותר בתפילין קטנים מונחים התפילין הגדולים שלא במקום תפילין, א''כ בודאי זה אסור לכ''ע אפילו למי שלא הבית תפילין קטנים מעולם, ואף אלו הי' ספק הי' ג''כ ספיקא דאורייתא, ואין לו שום דמיון למה שהביא מסימן רל''ג סעיף א', דשם בתפלת מנחה אמרו בגמרא (ברכות דף כ''ז ע''א) דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד דהוי ספיקא דרבנן ובאמת דעת כמה פוסקים דהיכא דהוי תרתי דסתרי קולא וחומרא לכל צד אין מקילין אפי' בצד אחד לא בספק דרבנן ולא בס''ס, כמבואר בתוס' ביצה דף י''ד ע''א ד''ה איכא, ותוס' ב''ק דף י'א ע''א ד''ה דקא, ועוד בכמה פוסקים, וצ"ל לדידהו מה

שהקילו בכה"ג בתפלת המנחה לומר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, הוא כמ''ש הרא''ש בריש מס' ברכות דבתפלה הקילו. ועכ''פ זה וודאי דבספק בתפילין שהוא ספיקא דאורייתא שבלא''ה אין להתיר כלל, ומכש''כ כשיש בו תרתי דסתרי אהדדי אפילו כשהוא בשני בני אדם.

ועוד האיך נוכל לעשות בזה אפילו ספק, הלא הפסק מבורר בש''ע (סי' ל''ב שם) שעשרים התפילין הקטנים עפ''י שיטת הרי''ף והרמב''ם והרא''ש והטור, וכבר כתב הפמ''ג (בהקדמה ליו''ד) שאין לצרף �ספק או לס''ס מה שהוא נגד הש''ע, וא''כ אם נימא דהנחת התפילין הגדולים היא סתירה נגד פסק הש''ע שמתיר הקטנים, אין שום מבוא להתירם אפילו אם יצטרף לזה עוד איזה ספק. וע'כ מוכרחין לומר שאין טעם ההיתר בזה אלא בשביל שיש איזה סברא שאינו סתירה לפסק הש''ע שמתיר בקטנים, וא''כ לא הוי תרתי דסתרי אהדדי, ומותר אף לאדם אחד לעשות פעם כך ופעם כך.

ומ''ש על זה המ"ב אח''כ ואף דיש לדחות דבזמן הגמרא היו תפיליהם ממוצעים כאצבעיים ויותר משא''כ בזה''ז, אבל א''כ אזדא ראיית הרא''ש שם, והש''ע דפסק דלא כהרא''ש לא נזכר באחרונים שיהי' מחמת זה כ''א מטעם אחר, עי' בב''י ובביאור הגר''א.

ולפענ''ד ברור שאין בזה שום הוכחה, דהנה גם הוא ז''ל לא כתב אלא ממה שלא נזכר באחרונים רק טעם אחר, אבל מהראשונים לא הביא שום הוכחה, כי באמת אין שום רמז הוכחה מוברי הראשונים ז''ל, כי הראשונים לא כתבו שום טעם לדחות ראיית הר''י שברא''ש, כי הרי''ף והרמב''ם לא הביאו כלל מכל הענין של שיעור התפילין, ולמדו מהשמטה ו שסוברים שאין שום שיעור בהחלט, ולא נודע לנו טעמם ונימוקם, וברא''ש ובמרדכי ובטור מבואר הטעם שאין נוהגין כהש''ר להקפיד על שיעור שני אצבעות, בשביל שאיני מוזכר כלל בתלמוד, אבל למה שלא חשו לראיית הר''י שברא''ש ע''ז לא כתבו שום טעם, ושפיר יוכל להיות שהוא באמת מאותו הטעם דקאי על תפילין הנהוגים לא על הכשרים מדינא. אך בתוס' סוכה פלפלו אם הי' הציץ על המצח, אבל כבר כתבתי שמדברי התוספות נראה שהיה להם סברא לדמות תפילין לציץ אם הי' על הראש בצידו ע''ד שכתב הב''ח, ונגד זה אין נ''מ באיזה אופן מתפרש שיעור המקום של שני תפילין, ואך אם הציץ הי' על המצח נדחה סברא זו לדמות תפילין לציץ כאשר ביארתי לעיל, וא''כ אין שום הוכחה מכל דברי הראשונים ז''ל.

אבל לפי זה גם באחרונים לא מצא מאומה כי מה שהראה מקום להב''י והגר''א, הנה מה שהביא מהב''י הוא תמוה כי אין בב''י שופ טעם ורמז לדחות ראיית הר''י שברא''ש, אלא שהעתיק דברי הראשונים כצורתן והוויתן בלי שום הערה בעלמא כלל, וגם מטעם זה אם היה הצין על המצח לא זכר מאומה. אך הגר''א ז''ל כתב טעם זה שלדעת הרמב''ם אין שום ראי' שהציץ הי' מונח על השער. אבל הגר''א ז''ל לא הביא שיטת הר''י שברא''ש, כי לא הזכיר כלל מדברי הרא''ש אלא מדברי התוס' ושאר ראשונים, ושפיר י''ל שבשביל שמדברי התוס' ועוד ראשונים נראה שהי' להם סברא לדמות תפילין לציץ אם הי' מונח על השער, לכן הוצרך לבאר פרט זה שלא הי' מונח על השער, ואדרבא מדלא רמז כלל לדברי הרא''ש אלא לדברי שאר הראשונים, נראה דלא נחית כלל לראיית הרא''ש בזה. ועכ''פ אין סרך ראוה מדבריו.

אות י' דכשהתוס' אומרים ה''ה דה''מ למימר הכי הוא דאפילו לפי האמת מצי למימר הכי אלא דחדא מינייהו נקט או שקיצר בלשונו, וכשאומרים ה''מ למימר הכי בלא ה''ה, כוונתם לומר דה''מ למימר הכי לתרץ קושיא זו אלא משום דאיכא קושיא אחריתא שאינה מתורצת בזה לכן לא תי' כן ותי' במה שמתורצת ג''כ הקושיא האחרת יעיי''ש. ומכש''כ שאין לבנות יסוד על דיוקים כאלה בדברי האחרונים שהרבה פעמים לא נחתי לפרש כל הפרטים. גם בלא''ה אין ראיה ממה שלא דחו ראיית הר''י מטעם זה, כי הוא מילתא דתליא בסברא, והר''י לשיטתו שיש שיעור לתפילין מדינא מסתבר לי' יותר לפרש בכוונת הש''ס על תפילין הכשרים מדינא, אבל הפוסקים שסברו שיש הכרח מן הש"ס ממה שלא כתבו שום שיעור שאין שיעור כלל לתפילין א''כ ע''כ מתפרש מה שאמרו מקום יש בראש על התפילין הנהוגים, ובש''ע פסק כאותן הפוסקים.

וי(תך הי' לו להראות מקי ם על הא''ר, כי שם כתב לדחות ראיית הר''י שברא''ש מטעם שהי' הציץ על המצח. אבל באמת גם ערא''ם אין ראיה. ראשית, הלא הא''ר כתב שלא לעשות תפילין יותר משתי אצבעות, וצ"ל שסובר שאין במקום תפילין יותר, ואם כן הפוסקים והנוהגין לעשות תפילין גדולים מב' אצבעות ע''כ לא ס''ל בזה כהא''ר. אבל י"ל שגם הא''ר אינו סובר כן לעיקר הדין, אלא כתב שבעל נפש יחמיר בדבר, ומ''ש רק התי' שהציץ הי' על המצח, בשביל שתי' זה כולל יותר אף לנגד סברת כמה ראשונים לדמות תפילין לציץ. והלא כל יסודו של הא''ר שם הוא על דברי הב''ח, ובאותו סעיף עצמו כתב שם הב''ח לבאר זה שיש לדמות תפילין לציץ, ולכן בחר הא''ר לכתוב טעם זה שכולל לשניהם ונדחה הכל. ובלא''ה הנה מבואר בגמרא יבמות דף מ''ח ע''ב אמר רב כהנא אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא וא''ל אי הכי וכו' לישני לי' הא ולטעמיך לישני לי' הך אלא חד מתרי ותלת טעמי קאמר, וכן הוא בגמרא זבחים דף י' ודף צ''ד ועוד בכמה מקומות. והרי שגם בש''ס אין מביאין ראי' ממה שכתב טעם א' והשמיט טעמים אחרים אף שיש בהו נ''מ לדינא. ובשו''ת תומת ישרים (סימן ע''ב) הובא בכנה''ג בכללי התלמוד, דאף דקיי''ל כבבלי נגד הירושלמי, מ''מ אין זה אלא כשחולק בהדיא, אבל אם אמרו בירושלמי עעם שלא אמרו בבבלי אף שיש בו נ''מ לדינא, ראוי לחוש גם לדברי הירושלמי שאין זה כחולק בהדיא, וק''ו כשאותו הטעם כולל יותר די''ל דלכן אמרו. וכמה פעמים כתבו התוס' דהוה מצי לתרץ גם בענין אחר, וכתב הכנה''ג בכללי הפוסקים

ובאמת שאף לפי מה שהבין במ''ב שדרך זה הנא נגד איזה מהאחרונים ז"ל, הכי בשביל זה יותר טוב לומר שעושין פסק הלכה ונוהגין מה שהוא סתירה נגד השו''ע והרבה מגדולי הראשונים ז''ל, הלא יותר טוב להכריע הדרך שהוא מסכים עם הש''ע והראשונים ז''ל, אף שהוא נגד איזה מהאחרונים ז''ל. אך הדבר ברור כמו שכתבתי שאין הוכחה נגד זה משום מקום גם מהאחרונים ז''ל, ובפרט שלהתיר ספיקא דאורייתא נגד השו''ע זה דבר שאי אפשר לאמרו.

גם קשה טובא על דבריו במ''ש אח''כ בבה''ל והנכון לאדם שיהיו תפיליו תמיד ממוצעים לא פחות מאצבעיים על אצבעיים ולא יותר מד' על ד' דבזה יצא עכ''פ מדינא ידי הכל, הלא לפי דבריו שאין לחשוב שיעור המקום של שתי תפילין אלא לפי ערך תפילין הכשרים מדינא, דנמצא שלדעת הש''ע שכשרים באצבע הוי בג' אצבעות שיעור מקום של ג' תפילין, והאיך קאמר שכשרים לכ''ע עד ד' אצבעות הלא אין להתיר בד' אצבעות אלא למ''ד ששיעורן של תפילין ב' אצבעות, והא''ר באמת הזהיר מטעם זה שלא יהיו התפילין יותר מב' אצבעות, ועכ''פ אין זה לכו''ע לפי דרכו של המ''ב. נם מה שהזהיר שלא יהיו גדולים שלש פעמים כמו הראשונים ובפחות מזה לא חש, הלא רוב הראשונים דעתם שמה שאמרו ב' תפילין הוא דוקא ולא יותר כמו שהבאתי למעלה. ואף לשיטת הר''י די''ל ב' הוא לאו דוקא אלא שאין מקום לג' ודאי דגם לשיטתו אין זה דבר מוחלט, שהרי אין שום גילוי דעת בש''ם לומר כן שהוא לאו דוקא, אלא שאין ראיה גם להיפך לומר שהוא דוקא, דאפשר בשביל שאין מקום לכ' נקט ב',

ולכן אין ראיה לסמוך ע''ז אף מן הש''ס ע''ז, ששיעורו ד י קא המשנה ברורה אלא ליתר האצבע, וא''כ להקל א''א לדעתו, כי עכ''פ אין לנו ראה ברורה ונפרט שכמה ראשונים כתבו בפירוש שתי תפילין ולא יותר, וא''כ לדברי דהוי תרתי דסתרי אהדדי, הי' לו להחמיר אף כשאינן שלש פעמים אלא יותר משתי פעמים. גם מה שעשה החשבון מאצבע וחצי על ד' וחצי, זה אין לו שום פי', שהרי לא נוכל לחשוב אלא או נכי השיעור של שני אצבעות כשיטת המדרש והש''ר או לפי שיעור יתר מאצבע כשיטת הר''י או אפי' פחות מאצבע כשיטת הש''ע, וא''כ מי שהניח תפילין של אצבע וחצי בע''כ צ''ל שסמך או על שיטת הש''ע או עכ''פ על שיטת בהגיעו אף לג' פעמים, כי מה מעלה ולא מוריד הר''י ששיעורו ביתר מאצבע, וא''כ וחצי כבר הגיע לשיעור של שלש שהניח בכשיעור אצבע וחגי זה לא כיון שאין שום שיטה ע''ז בפוסקים,וכי תורת כאו''א בידו לעשות חשבון שיעור מקום תפילין לפי ערך התפילין שיעלה בדעחו להניחם, הלא וודאי שאין לחשוב אלא השיעורין שהמה בפוסקים, וא''כ החשבון של שלש פעמים שעשה על ד' וחלי אין לו שום פירוש.

גם מש''כ דמי שהניח תפילין של אצבע וחצי לא יניח אח''כ של ד' וחצי, דא''כ מי שלא הניח תפילין קטנים משתי אצבעות מתיר לכתחולה להניח גם תפילין של ד' וחצי, גם זה צ''ע, שהרי בריטב''א מבואר בהדיא שלא יהוון התפילין גדולים מד' אצבעות אף לשיטתו שסובר ששיעור התפילין הוא ב' אצבעות. אך בזה יש לצדד לפי דברי הש''ר שכתב אצבעיים על אצבעיים מרובע, והריבוע הוא מלבד המעברתא, נמצא דלדעת הש''ר שיעור הב' אצבעות הוא מלבד המעברתא, דנמצא לפי''ז שעם המעברתא שיעורן של שני תפילין הוא יותר מה' אצבעות, כי המעברתא הוא יותר מחצי אצבע, שהרי הרצועה שבתוכה היא חצי אנבע ועם עובי דופן המעברתא הוא יותר מחצי אצבע, והמג''א בסימן ל''ב ס''ק נ''ו כתב לחוש לדברי הגאונים שלא יהיו קטנים מב' אצבעות, וזהו מדברי המרדכי שהביא מהש''ר, ומשמע שדעתו כהש''ך שכוונתו בלא המעברתא, והפמ''ג מסתפק אם התיתורא בכלל ולא הזכיר כלום מהמעברתא, ובאמת אפשר לפרש בלשון הש''ר שבוונתו עם התיתורא שגם התיתורא צריכה להיות מרובעת, וקצת משמע מלשון התניא לדקדק על הבתים בעצמם שיהיו רוחב ב' אצבעות, אך במחה''ש כתב על המג''א

שכוונתו עם המעברתא, וכתב זה לפי פירושו שהרכיב דברי הרא''ש בביאורו על הש''ר עם ראיית הר''י ממה דלא אמר בש''ס מקום יש בראש לג' תפילין, וכבר כתבתי שדברי המחה''ש בזה ל''ע, ועכשיו חני רואה יותר שא''א לפרש בדברי הרא''ש כפירושו, דנשי פירושו ל''ל שכוונתו עם המעברתא, וא''א לפרש כן בדברי הש''ר, שהרי כתב שיהא מרובע כן, וזה ראי' למ''ש למעלה בכוונת דברי הרא''ש על הש''ר שאינו אלא מאותו הטעם דמסתבר לדמותו ללין. אמנם בדברי הרא''ש עצמו מבוחר אח''כ שדעתו ששיעור מקום השני תפילין שבראש הוא ביחד עם המעברתא ופליג בזה על הש''ר, ובריטב''א לא הביא מהש''ר אלא מהמדרש ששיעור התפילין הוא ב' אצבעות ולבסוף כתב שיש להסתפק אם המעברתא בכלל. נמצא שתפילין גדולים מד' אצבעות עם התיתורא והמעברתא הוא ספיקא דדינא.

שוב ראיתי בשו''ת בית שערים או"ח סי' כ''ח שמצדד בהיתר תפילין גדולים מד' אצבעות עם המעברתא, מחמת שלפי דברי הש''ר השתי אצבעות הם מלבד המעברתא, אבל לא העיר כלום מדברי הרא''ש והריטב''א שהבאתי. אמנם גם הוא לא כתב אלא שאין להרעיש עולם ע''ז, אבל וודאי דלמעשה ראוי לעשות לכתחילה לצאת כל הדיעות, דהיינו שלא יהיו קטנים מב' אצבעות ולא גדולים מד' אצבעות, ואין נ''מ בין מי שהניח לפעמים קטנים או לא. ומה שכתב בש''ע שאין שיעור לאורך ורוחב התפילין, אף דבודאי יש שיעור מחמת המקום שבראש שלא יהיו מונחים שלא במקום תפילין, ז''פ דלא מיירי בשיעור המקום שבראש אלא בשיעור הבתים בעצמם, ויש נ''מ אם יש שיעור להבתים בעצמם כיון שבראש יש מקום לשני תפילין, ומה שלא הזכיר כלום בש''ע משיעור המקום שבראש אלא כתב השיעור עד מקום שמוחו של תינוק רופס שאין אנו בקיאים בזה, צ''ל שהעתיק לשון הש''ס כורך הפוסקים בכמה מקומות ולא טרח לבאר כמה הוא, דאולי לא הי' שכיח להניח תפילין גדולים יותר מד' אצבעות כמו שהשמיטו הפוסקים כמה הלכות בשביל שאינם שכיחים כמו''ש הבעה''מ בהקדמתו.

אמנם נלפענ''ד שעכשיו אף שמדינא יוצאים לכל הדע י ת בשיעור של ארבע אצבעות כמו שביארתי לעיל אף לדעת הש''ע דלא הוי תרתי דסתרי, מ"מ יש לעשותן קטנים מד' אצבעות, דכבר הבאתי דברי המג''א סימן ש''א שלכן לא התירו עכשיו בהמוצא תפילין בשבח אלא זוג א', יען שיש שאינם בקיאים לכווין המקום כמ''ש בסימן ל''ד, ואף שיודעים השיעור מהתחלת עיקרי השער מ''מ לאו כל אדם יכול לכוון היטב והבקיאות נתמעט בכל דור ווור, ואם אין יודעין לכווין בשני תפילין אם כן גם באחד שהוא גדול כשנים הוא כן, ומי שרוצה לדקדק שיהיו הבתים בעצמם ב' אצבעות צריך לעשות תיתורא קצרה מאד. וסיפר לי סופר אחד שראה בעצמו התפילין של מרן הד''ת זלה''ה, והיו קטנים הרבה מד' אצבעות לערך ג' אצבעות עם התיתורא והמעברתא יחד.

ט

ומעתה אחר שנתבארו דברי הפוסקים בשיעור אורך התפילין, הדברים ברורים שגם ברוחב יש מקום לשני תפילין, וא''א לומר כלל כמו שהחלטתם שברוחב אין בכשיעור שבין עיניכם אלא מקום מצומצם לתפלה אחת ולא יותר, דהנה ראש המדברים בשיעור התפילין הוא הש 'ר שכתב : אמר רבא מאן דבעי למעבד תפילין ליתי אעא טבא אצבעיים על אצבעיים ואי עביד טפי שפיר דמי. ומשם למדו דשיעור תפילין ב' אצבעות, וא''כ האיך כתב דאי עבדינהו טפי שפיר דמי הלא צריך להיות מרובע מהלמ''מ כמ''ש אצבעיים על אצבעיים, ואי עביד טפי באורך ולא ברוחב פסול מחמת שאינו מרובע, וע''כ שגם ברוחב יוכל להשות יותר, ואם אין שם אלא שיעור מצומצם לתפלה אחת האיך אפשר לעשות יותר. ובריטב''א כתב בהדיא דכיון דשיעור תפילין הוא ב' אצבעות אין להוסיף על ד' כשיעור מקום של שני תפילין, ומבואר בזה דעד ד' שהוא מקום שני תפילין מותר להוסיף, ואם כן אם נימא דאין שיעור מקום לשני תפילין אלא באורך לא ברוחב, האיך אפשר להוסיף על התפילין כשיעור שני תפילין, דהלא אם יוסיף על האורך ולא על הרוחב יהיו פסולים מחמת שאינם מרובעים, וע''כ שגם ברוחב יש מקום לשני תפילין כמו באורך, ולכן אפשר להוסיף על הרוחב כמו על האורך. והחולקים על השיעור של שני אצבעות וסברי ואין שיעור לתפילין, כבר נתבאר דלא חלקו אלא במה שנתן שיעור למטה ולא במה שלא נתן שיעור למעלה, ומכש"כ שאין לעשות פלוגתא חדשה בין הראשונים בשיעור מקום התפילין מה שלא נמצא בזה שום פלוגתא. וכן נראה גם משיטת הר''י, דכבר נתבאר שהביא מהמדרש דשיעורו ב' אצבעות כמבואר בתוס', והרא''ש כתב שהביא ראי' על יותר מכאצבע, וצ''ל שהביא מהמדרש שכן הי' המנהג, ולהלכה סובר ביתר מכאצבע, והר''י לשיטתו סובר שחושבין מקום השני תפילין לפי ערך תפילין הכשרים לדינא כמו שנתבאר למעלה באריכות, וא''כ לפי מה שסובר ששיעור התפילין ביתר מכאצבע

הוי ב' אצבעות קרוב לשיעור שני תפילין, ואעפי"כ הביא דברי המדרש שהיו נוהגין בתפילין של ב' אצבעות שהוא קרוב לשיעור שני תפילין, וע''כ שגם ברוחב יש שיעור כנ''ל.

וכן מוכרח ממשמעות הש''ס, דהנה בש''ס לא כתבו שום שיעור לתפילין, שמזה למדו הראשונים שהכריעו כוותי' בשו''ע שאין שיעור לתפילין והכל כשר אפילו לכתחלה מדשתקי להודיענו איזה שיעור. והא תינח באורך שהודיעו שיעור מקום התפילין בראש מצמיחת השער עד מקום שמוחו של תינוק רופס, ולכן אם אין שיעור לבתים לא הוצרכו להודיענו יותר, דידעינן מזה שבמשך אותו השיעור של מקום תפילין הכל כשר, אבל ברוחב שלא כתבו שום שיעור גם על מקום התפילין אלא שצריך להיות באמצע בין עיניך, וזה ודאי שמקום של אצבע א' הוא ממוצע יותר ממקום של ב' אצבעות שבב' אצבעות הוא נוטה יותר לכאן ולכאן ממקום אצבע א', ואם הוא כחוט השערה הוא ממוצע יותר שאינו נוטה כלל לכאן ולכאן, וא''כ יען שלא הודיעו לנו שיעור התפילין לא נוכל לידע ג''כ שיעור מקום התפילין, והאיך אפשר לומר שאין ברוחב אלא שיעור מצומצם לתפלה אחת ולא יותר, הלא התפילין בעצמם אין להם שום שיעור וכשרים גדולים וקטנים, ובאיזה תפילין נוכל לחשוב שיעור המקום, וא''א ליתן שיעור להמקום בדבר שאין לו שיעור כלל, והאיך שתקו מלהודיענו איזה שיעור ברוחב, ואנחנו לא נדע מאומה.

וע''כ שכיון שלא פירשו כלל בש''ס שיע י ר לתפילין, שמזה הוכחה שהכל כשר אם עכ''פ עומד במקום התפילין, וממילא שכשרים עד ד' אצבעות שהוא שיעור המקום של שני תפילין, מדלא נתן שיעור לא למעלה ולא למטה אלא למקום כתפילין, וכיון שנשמע מסתימת דבריהם שכשר באורך עד שיעור המקום של שני תפילין ממילא יש הוכחה גם על הרוחב, כי התפילין צריכים להיות מרובע, וע''כ שגם ברוחב יש מקום לשני תפילין, ולכן לא הוצרך להודיענו מאומה, שמשיטור האורך נדע שיעור הרוחב וילמד סתום מן המפורש.

ולכן הביא מרן ז''ל בסוף התשובה שאין שיעור לתפילין אפילו ברוחב, אף דלא נשאל שם על שיעור התפילין אלא על שיעור מקום התפילין, אבל הביא זה דמשם יש ראיה גם על מקום התפילין כמו שביארתי.

וסיים וכן הוא משמעות המרדכי, דהמרדכי כתב דכיון דלא אתפרש בתלמוד יש להחמיר כשיטת הגאונים בשיעור שתי אצבעות ואל תטוש תורת אמך, ומזה נראה שלא החליט המרדכי שאין הלכה כדעת האומרים שאין שיעור לתפילין, אלא מחמת חומרא כתב להחמיר כדעת הגאונים משום אל תטוש תורת אמך. ואם נימא שאין ברוחב אלא שיעור מצומצם למקום תפלה אחת וביתר מהכי מיפסל, א''כ הוי חומרא דאתי לידי קולא, דאם מתכשר בפחות, אם מחמיר לעשות יותר, עומד שלא במקום התפילין ופסול, ואפי' אם השיעור הוא בשני אצבעות מ''מ א''א לצמצם וכמו שהבאתי לעיל בשם רש''י ותוס' דרוב בני אדם אינם יכולים לצמצם, ויוכל להיות שיעמוד שלא במקומו, והאיך שייך לומר להחמיר בכה''ג אם אינו מן הדין, וע''כ דע''ז אין לחוש, כי מקום יש בראש להניח שני תפילין, ואם מגדיל התפילין בשיעור שני אצבעות אינו אלא חומרא ולא קולא.

וכבר הארכתי במה שנתפשט המנהג, דאף שסומכין על הש''ע להתיר בתפילין קטנים מ''מ מתירין גם גדולים. והמשנה ברורה כתב ע''ז שהוא תרתי דסתרי אהדדי, ואעפ''כ התיר אם אינו באדם אחד, וע''כ בשביל שהוא מנהג ברור גם בגדולי ישראל לכן נדחק כל כך להתיר. ולפענ''ד הארכתי בזה שלא כדבריו, אלא שהוא דרך מרוות להתיר. אבל כל יסודי ההיתר, הן מ''ש המשנה ברורה והן מה שכתבתי בזה, הכל נבנה רק על אותו היסוד שיש מקום בראש להניח שני תפילין, וא''כ אותן החושבין שאין מקום בראש לשתי תפילין אלא באורך וברוחב אין מקום אלא לתפלה אחת, האיך מצאו ידיהם ורגליהם בביהמ''ד שמניחין תפילין גדולים באורך וברוחב שע''כ צריך להיות מרובע, ונמצא שברוחב מונחים שלא במקום תפילין ואין פוצה פה ומצפצף.

י

ומה שקשה לכאורה דאם יש מקום לב' תפילין ברוחב כמו באורך, א''כ יש מקום לד' תפילין שנים באורך ושנים ברוחב, ולמ''ד בהמוצא תפילין מכניסן שנים למה לא יכניס ד', אבל באמת לק''מ דכבר הבאתי דברי המג''א במה שלא התירו עכשיו יותר (וג אחד כיון שאין הכל בקיאין לכוין המקום לב' תפ'לין שיהיו מונחים במקומם לכן משום לא פלוג אין להתיר אף לבקיאים, וצ''ל שבזמן הש''ס היו הכל בקיאין, והא תינח באי רך דמלבד שהיו יודעין אז המקום שמיחו של תינוק רופס יש סימן הניכר לכל התחלת צמיחת השער שמשם מתחיל מקום התפילין והכל היו יכולין אז לכוין השיעור, משא''כ ברוחב שאין שום סימן להמקום אלא שצריך לכוין מקום האמצעי שבראש שלא יטה לכאן ולכאן ממקום האמצעות, ול''מ למ''ד שאי אפשר לצמצם אף בידי אדם שבודאי א''א לכוין צמצום המדה של שני תפילין, אלא אפילו למ''ד אפשר לצמצם מ''מ כתבו רש''י ותוס' שרוב בני אדם אינם יכולים לצמצם והוא טורח גדול. ובכה''ג ודאי דלא התירו אף למיעוט הבקיאים לצמצם משום לא פלוג. והוא ק''ו ממה שלא התירו עכשיו שנים אפילו באורך מחמת שיש בני אדם שאינם יכולים לכוין אף שאינם רובא דעלמא כנראה משו''ע סימן ל''ד, ומכש''כ ברוחב שאף בזמן הש''ס הרוב לא יכלו לצמצם והוא טורח גדול, ולכן אין להתיר אלא באורך, וע''ז אמרו מקום יש בראש להגות שני תפילין, אבל ודאי דגם ברוחב יש מקום, אלא שאין נ''ע לדבר מזה שם. ומה שכתב הריטב''א שלא יוסיף על ד' אצבעות כשיעור מקום התפילין, דמשמע דעד ד' אין חשש להוסיף, צ''ל כוונתו שבא להודיע שיעור התפילין מעיקר ההלכה, דכשמוסיף על ד' בוודאי אין מונחים במקומם, אבל בשיעור ד' יש מקום מעיקר ההלכה אם יוכל לצמצם עכ''פ, וממילא דמי שאינו יכול לצמצם צריך לעשות קטנים מד' אצבעות שהוא שיעור שני תפילין, ובלא''ה כתבתי שנם באורך עם המעברתא ביחד ראוי לעשותן קטנים מד' אצבעות.

נם י''ל עפ"י מ''ש המג''א עוד בסימן ש''א על קושיית התויו''ט למה אין מתירין עכשיו בהמוצא תפילין בשבת להכניס יותר מזוג א', דהרש''א כתב דאפילו למ''ד שבת לאו ז''ת אסור ללבוש יותר מזוג א' דלא שרי ליה יותר ממלבושי בחול כדאיתא בגמרא וכ''כ הר''ן, והא דאוקימנא כמ''ד שבת ז''ת משום דמתני' ר''ע היא דס''ל כן, ובשו''ע התניא שם סעיף נ''א לא העתיק רק טעם זה, דמש''ה אין להתיר ב' זוגות כיון שבחול אין לובש לעולם ב' זוגות א''כ זוג השני אינו נקרא דרך לבישה אלא מיחזי כמשאוי וזה לא התירו חכמים יעיי''ש. אמנם המחה''ש כתב על דברי המג''א בזה דיש לגמגם, דנהי דהיה אפשר לדחות בש''ס כסברת המהרש''א והוצרך להוכחה אחרת, אבל חזינן דאמרו בש''ס דאי שבת לאו ז''ת מותר אפילו שנים שנים וכדס''ל לר''ג.

ונראה לפענ''ד לפי מה שהביא בעטרת זקנים סימן ל''ד על תפילין דרש''י ור''ת וז''ל : מצאתי כתוב בכתבי האר''י ששני הסברות הם אמיתיות ועל ידי כ''א מהזוגים פועל פעולה מיוחדת וז''ש בגמרא מקום יש בראש להניח ב' תפילין, ושוב הביא מהזוהר חדש דתרווייהו צריכי כעין מ''ם הזוהר בתקיעות, והביא גם מהמצות שמורים שמזהיר מאד מאד להניח שניהם בפעם אחת שלא להפרידם. והאמת שכן הוא בפע''ת שער התפילין פ''ט שכתב ששני הסברות אמיתיות כמ''ש בגמרא מקום יש בראש להניח שני תפילין וכן הוא בזוהר במקומות רבים ובתיקונים, והעתיק לשון הזוהר בפרשת פנחס דאית תפילין דעלמא דאתי דאינון הוויות באמצע ובג''ד אוקמוה מארי מתניתין אית ברישא מקום להניח ב' זוגי תפילין.

והנה זה ודאי שהשרידים אשר ה' קורא היו מניחין עוד בזמן הש''ס שני זוגי תפילין דרש''י ור''ת, כמו שהביא שהוא נזכר כ''פ בזוהר ובתיקונים וזה היה בזמן התנאים, אמנם מה שהעמיס זה בכונת דברי הש''ס שאמרו מקים יש בראש להניח ב' תפילין שסובב על רש''י ור''ת זה אינו מובן לכאורה, שהרי מימרא זו אינה אלא בשני מקומות בש''ס בעירובין פ' המונא תפילין דף צ''ה ע''ב ובע''ז פ' כ''ה וף מ''ד ע''א [ובפע''ח הראה מקום לפ' הקומץ אבל לא נמצא בפ' הקומץ ונראה שהוא ט''ס וצ''ל פ' המוצא]. ובעירובין הביאו זה בהמוצא תפילין שמונחים בבזיון בשבת אם להתיר שנים יען שמקום יש בראש, וזה לא מיירי כלל בשני מיני תפילין דרש''י ור''ת אלא בסתם תפילין שמוצא ואין שם שום רמז על רש''י ור''ת. ומכש''כ בע''ז שהביאו זה על הא דדוד המע''ה שהיתה העטרה הולמתו במקום תפילין ופריך והא בעי אנוחי תפילין ותי' דמקום יש בראש לשתי תפילין, וא''כ כיון שבחצי המקום תפילין היה מונח העטרה כמ''ש רש''י ז''ל שפ ולא נשאר לו שיעור מקום אלא לתפלה אחת ובודאי שלא היה מניח שני תפליין דרש''י ור''ת בפ''א, והאיך אפשר להעמיס שם בכוונת דבריהם רש''י ור''ת.

אבל לפי הנ''ל ניחא שפיר, דמה שהתירו בעירובין להביא שנים שנים אף שמקום יש בראש, אין זה מספיק אם אינו דרך לבישה כלל בחול דהוי כמשאוי, וע''ז אמרו בכוונתם דמקום יש בראש להניח שני תפילין דר''ל רש''י ור''ת, וא''כ כיון שיש נזהרין להניח שני התפילין בפעם אחת או מטעם שכתבו הפוסקים שלא יהיה ספק ברכה או מטעם המקובלים שלא להפרידם, עכ''פ כיון שהמדקדקים עושים כן בחול שוב הוי דרך לבישה ולא מיחזי כמשא ומותר להביא בשבת אף שני תפילין דרש''י, והא בהא תליא, ואך בזמן הש''ע שאף בין המניחין תפילין דרש''י ור''ת היו הרבה שלא הניחום בפ''א מטעם שאינם בקיאים לכוין המקום והבקיאות נתמעט בכל עת, לכן חששו שבדורות האחרונים לא הוי שני זוגות תפילין דרך לבישה. ובדוד המע''ה אף שלא היה מקום אלא לתפלה אחת כי היתה העטרה מונחת במקום תפילין, מ''ת י"ל דלכאורה אינו מובן מה שהקשו

בגמרא והא בעי אנוחי תפילין, הלא אפשר לומר שבבוקר לא הניח העטרה על ראשו על זמן קצר כדי נקיים מצות תפילין, ושוב תיכף חלץ התפילין והניח העטרה על ראשו, וצ''ל לפימ''ש הרמב''ם בהל' תפילין פ"ד הל' כ''ה וכ''ו דתפילין מצוותן ללבשן כל היום ואמרו על רב שכל ימיו לא ראוהו בלא תפילין, וכן הוא בגמרא סוכה דף כ''ח ע''א בריב''ז ובמגילה דף כ''ח ע''א בר''ז [ומה שאין נוהגין עכשיו להיות מעוטר בתפילין כל היום יש בזה טעמים אחרים שאין מקומם פה], ולכן לא ניחא להו לתרץ שדהע''ה הלך כל היום בלא תפילין אלא בזמן קצר, וניחא להו יותר לפרש עפ''י המימרא דמקום יש בראש ואפשר לקיים שניהם כל היום, אבל לצאת שתי הסברות להניח של רש''י ור''ת בפ''א שפיר אפשר לומר שיצא בזמן קצר, ושוב סגי ליה בכל היום במה שהניח תפלה אחת שהוא מעיקר ההלכה ועושין כן רוב העולם. ומעתה כיון שלא התירו בשבת אלא מה שהוא דרך לבישה בחול, ואין דרך לבישה בשנים אנא בשביל סברת רש''י ור''ת, ומבואר בפע''ח דתפילינן של ר''ת צריך להניחם למעלה בגובה על של רש''י והטעם הוא עפ''י סודן של דברים כמבואר שם, ועיין בתשו' רמ''ע מפאנו סימן ק''ז דתפילין של רש''י צריך להניחן בהתחלת עיקרי השער במקום הגלוי ותפילין של ר''ת צריך להניחן למעלה בגובה הראש במקום המכוסה במצנפת, וסיים כך היה מנהגם של דורות הראשונים שזכרנו בשל רש''י ור''ת הנח להם לישראל שבני נביאים הם יעיי"ש. ועל כל פנים כיון שגילה לנו האר''י ז''ל מסודן של דברים שכן הוא מקום הנחתן בוודאי שגם בזמן הש''ם אותן שנהגו להניח שני תפילין כסברת רש''י ור''ת עשו כן שהניחו תפילין דר''ת בגובה לא ברוחב, וא''כ ברוחב לא היה דרך לבישה כלל לשני תפילין, ואין שופ היתר לזה בשבת, לכן לא דברו חכז''ל מזה אלא מהמקום שיש לרש''י ור''ת כמ''ש האר''י ז''ל בכוונת דברי הש''ס וא''ש היטב.

אך מדברי הר''י שברא''ש לא משמע כן, דא''כ נסתרה ראייתו ממה שלא אמרו בש''ס שיש מקום לג' תפילין, דהלא אפשר לומר ד)משו''ה לא אמרו ג' תפילין בשביל שאינו דרך לבישה. אבל כבר ביארתי שדברי הר' י שברא"ש הוא דעת יחיד גם המרדכי כתב על ראייתו שאינה ראיה גמורה, ולהסוברים שאין שיעור לתפילין דכוותי' פסק בשו''ע בלא''ה צ''ל דלא סברי כלל ראיית הר''י שברא''ש גם מטעם אחר כאשר הארכתי למעלה.

וקצת י''ל גם בדברי הר''י שברא''ש, כי בזמת יש ג' תפילין עם תפילין דשימושא רבא, והרמ''ע מפאנו בסימן ק''ז כתב על השימושא רבא שהוא משמיהו דהגאונים שקבלו מרבנן סבוראי ומהאמוראים, ובפע"ח שער התפילין פ''י כתב ששלשתן רמוזים בפסוק שמר תם תפילין דר''ת, וראה ישר תפילין דרש"י, כי אחרית לאיש שלום אלו תפילין דרב שר שלום שהם נקראים שימושא רבא, ובמגלה עמוקות אופן קע''ב כתב ידוע ומפורסם שיש שלשה מיני תפילין יעיי''ש, אבל זה ודאי שא''א להניח ג' מיני תפילין בפ''א שאין מרום בראש, וא''כ אפשר שזה דברי ר"י שאילו היה מקום לג' היו השרידים אשר ה' קורא מניחין כל הג' בפ''א ושוב היה היתר גם בשבת.

ובדרך פשוט י''ל שאינו דומה שיעור הרוחב לשיעור האורך, שבאורך יש סימן ברור לשיעור המקום מהתחלת עיקרי השער עד מקום שמוחו של תינוק רופס כמבואר בגמרא, ולכן כל מי שרצה להניח יותר מתפלה אחת הניחו באורך שכל משך המקום היו יכולין לכווין היטב בזמן הש''ס בלא טורח והוי דרך לבישה, משא''כ ברוחב שאין שום סימן אלא לצמצם המקום שבאמצע, שאף למ''ד אפשר לצמצם מ''מ רוב בני אדם אינם יכולין לצמצם, $ואף היכוליפ לצמצם מ''מ טורח גדול בדבר כמו שהבאתי למעלה מדברי רש''י ותוס', ואין דרכם של בני אדם לטרוח כ''כ, ולכן לא הוי דרך לבישה ואף היודע לצמצם אסור בשבת דמחזי כמשאוי. ובזה מיושב לכ$ו''ע אף לדעת הר''י.

נמצא לפי''ז ברור לדינא שבתפלה אחת שהיא קטנה הרבה משיעור שני תפילין אין הצמצום מעכב כ''כ שעדיין יש שיעור מרווח לשיעור המקום של שני תפילין, ובוודאי צריך להתאמץ בכל מה דאפשר לכווין ע''י השערה ומישוש היד שיעמדו התפילין במכוון באמצע $ממש, אבל מה שא''א לכווין אין לחוש, דז''ב מכמה הוכחות שיש מקום בראש להניח שני תפילין אף ברוחב וכבר הראיתי שכמה ראשונים כתבו כן בהדיא.

יא

ובעיקר הדבר מ''ש שם מרן ז''ל אם להסתכל במראה לכווין מקום התפילין, הנה ודאי שרובא דרובא מכלל ישראל שבכל הדורות ובכל המקומות עם הגדולי ישראל היו מניחין התפילין בביהכנ"ס ובביהמ''ד, ואילו היה דעת איזה מהם שיש צורך להסתכל במראה בשעת הנחת תפילין לצמצם המקום היו מתקנים בביהכנ''ס ובביהמ''ד מראה לצורך תפילין, ולא ראינו ולא שמענו כזאת מעולם, ומ''מ'כ שאין צורך בדבר. והעושה מנהג נגד

כל גדולי ישראל בכל העולם, בוודאי צדקו דברי מרן ז''ל שהוא מנהג בורות, ונגד המנהג כה''ג שהוא בכל העולם אמרו חכז"ל (יבמות דף ק''ב ע''א ועוד) שאפילו יבא אלי' אין שומעין לו.

הארכתי קצת לבאר דברי מרן ז''ל, ואגב גם באיזה פרטים המסתעפים בענין שיעור מקום תפילין, ועדיין לא יצאתי ידי חובתי ולא כתבתי הרבה דברים מה שיש לדבר עוד בענינים אלו, כי לא אוכל להאריך יותר. ועכ''פ המבין יבין שדברי מרן ז''ל ברורים, בשמש מאירים, ותורה יבקשו מפיהו.

והנני ידידו דושת''ה באה''ר מברכו בחג כשר ושמח

הק' יואל טייטלבוים