על הגאולה ועל התמורה/צט
~ צט ~
עוד טעם למניעת הליכה אל הכותל, כי הנה ודאי צרה גדולה היא לישראל ומבוכה רבה עד אין לשער, מה שנמסר הכותל ומקום המקדש בידי מינים ואפיקורסים שיוכלו לעשות שם כרצונם. ואינו דומה למה שנמסר מקום המקדש לעכו"ם, אף שגם זה היה צרה ויללה גדולה, אבל עכ"פ העבירות שעושין שם העכו"ם אינם קטרוג על ישראל, אלא אדרבה, לימוד זכות והתעוררות רחמים על ישראל, גם התקרבות הגאולה, אבל לא כן העבירות הנעשים על ידי ישראל, הוא קטרוג גדול וחרון אף נורא. וגם שהעכו"ם אין להם ידיעה כל כך, ואינו עולה על רוחם כל כך האופנים לחלל את מקום הקודש.
וכבר הבאתי (בסי' ס"ג) מה שמבואר בתורת כהנים (בחקותי פ"ד ה"ה) הובא ברש"י ז"ל פרשת בחקותי על הפסוק (ויקרא כ"ו, י"ז) ורדו בכם שונאיכם, שאיני מעמיד שונאים אלא מכם ובכם, שבשעה שאומות העולם עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי, אבל בשעה שאעמיד עליכם מכם ובכם, הם מחפשים אחר המטמוניות שלכם יעיי"ש, וזה נראה בעוה"ר בחוש.
וכתב הכלי יקר בפרשת בהר (ויקרא כ"ה, ב') שחייבה התורה הקדושה גלות על עון השמיטה, ואחר כך אז תרצה הארץ את שבתותיה (שם כ"ו, ל"ד), ונתקשה שם הכלי יקר, מה תרויח הארץ בזה שיגלו ממנה ישראל וישבו עליה הגוים אשר לעולם בה יעבודו, ואיך תשבות הארץ בהשמה מהם. וניחא ליה, שטעם השמיטה להשריש האמונה, והארץ עצמה מקפדת על זה לזכות את ישראל, אבל על האומות לא מקפיד אם ינהגו בה מנהג הטבעי, כי בלאו הכי אין בהם אמונה, יעיי"ש שהאריך.
ועכ"פ אין לשער ולצייר גודל המרירות והיגון שיש למקום הקודש והמקדש מה שנמסרו לקלון כל כך בידי האפיקורסים הבאים לכבוש המלכה עמי בבית, ומי יודע עד כמה יגיעו עוד הדברים, כי רבה אשמתם עד שמי רום וכוכביהם.
והנה, בכל משך הזמן שגברו העוונות על הארץ, ונמסרה בידם ומילאו את הארץ במינות וכפירה ועבודה זרה ושמד ובכל אבות הניזוקין, והביאו מאות אלפים נפשות מישראל לידי מינות ומרידה בה' אלקי ישראל, ועל זה נמס כל לבבות יראי ה' וחושבי שמו, וקצת נחמה היה להם במה שעכ"פ מקום המקדש לא היה בידם, והכתוב צוח (איכה ב', כ') אם יהרג במקדש ה' וגו', דאף שהיה אותו העון פלילי וחמור מאוד אף במקום אחר, אבל העונש המר במדה גדושה כל כך היה בעבור שהיה במקום המקדש, ובירמיה ז' ו' בפסוק ודם נקי אל תשפכו במקום הזה, פי' הרד"ק, בכל מקום הוא רע, ובמקום הזה הוא רע יותר, שהוא מקום השכינה. והתנחמו קצת במה שעכ"פ לא היה בידם לחלל את מקום המקדש, אבל בעוה"ר עכשיו כאשר נמסר גם זה בידם, אין לנו במה להתנחם עוד. גדול כים שברינו, מי ירפא לנו, עד ישקיף וירא ה' מן השמים, ויראה בעניינו ושפלותינו המר והנמהר.