ויואל משה/מאמר לשון הקודש/סימן מט

מתוך אוצר מהרי''ט
גרסה מ־10:50, 28 באוקטובר 2024 מאת מטה הסברה (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
  << סימן מח מאמר לשון הקודש סימן נ >>

~ סימן מט ~

להצגת סימן זה בצורת הדף

הנשים מחויבות ללמוד כל הדינים שהם מחויבים בהם ולאו דווקא עניני הנהלת הבית

ובליקוטי הלכות הנ"ל, על הך דינא שברמ"א שמחויבת האשה ללמוד הדינים השייכים לה, ציין שם בעין משפט שלו, 'כגון עניני נדה וחלה והדלקת הנר ומליחה וכהאי גוונא שלא להאכיל דבר אסור'. ומדפרט כל זה נראה שהבין מלשון הרמ"א במה שכתב 'דינים השייכים לאשה', שכונתו רק על עניני כשרות וכדומה שהוא מהנהלת הבית הרגילות יותר להיות ביד האשה מבאיש. ונמצא לפי זה שאין לה ללמוד שארי הדינים שבעשין ולא תעשה אף במה שמחויבות בהם הנשים כאנשים, ואין משמעות לשון הרמ"א כדבריו. והעיקר כי המעיין במקור הדברים בספר חסידים שהעתקתי לעיל, יראה מבואר בהדיא שכתב (בסי' שי"ג) שחייב אדם ללמד לבנותיו פסקי הלכות וכו', שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת, וכן כל המצות. ומביא ראיה ממה שאמרו בימי חזקיה, שלא נמצא אף בנשים וטף שלא תדע כל הדינים, אף דיני טומאה וטהרה.

ובשולחן ערוך התניא (סי' מ"ז סעיף י') כתב וז"ל: "נשים מברכות ברכת התורה, שהרי חייבות ללמוד מצות שלהן לידע האיך לעשותן, והאיך ליזהר מכל מצות לא תעשה שמוזהרות בהן כאנשים". ואם כן מבואר בהדיא, שהבין כן בהלכה זו שבאגור בשם סמ"ג המובא בבית יוסף ומגן אברהם באורח חיים (סי' מ"ז) וברמ"א ביורה דעה (סי' רמ"ו) שמחויבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה, שהכונה היא על כל הדינים שמחויבות הנשים כאנשים, שזה כל הלא תעשה והמצות עשה שלא הזמן גרמא, שכל מה שמחויבוח ומוזהרות עליהם, הוא בכלל הדינים ששייכים לאשה שצריכות לידע, ופסק כן להלכה ברמ"א ז"ל, וכמבואר בספר חסידים, והוא פשוט וברור בלי שום ספק. וכן נראה מדברי התוס' (סוטה כ"א: ד"ה בן עזאי) שכתבו שידעו לקיים מצוה, וזה ברור.