ויואל משה/מאמר לשון הקודש/סימן טז

מתוך אוצר מהרי''ט
גרסה מ־10:24, 28 באוקטובר 2024 מאת מטה הסברה (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
  << סימן טו מאמר לשון הקודש סימן יז >>

~ סימן טז ~

להצגת סימן זה בצורת הדף

ממה שאמרו אביו "מלמדו" משמע שלא דיברו בלה"ק

גם מלשון הספרי (דברים יא, יט) שכתב משיתחיל לדבר אביו מלמדו לשון הקודש, וברש"י ז"ל (עה"ת, דברים יא, יט) הנוסח אביו משיח עמו בלשון הקודש, ואילו היו אביו ואמו מדברים בביתם בלשון הקודש, לא היה מציאות שיתחיל התינוק לדבר כי אם בלשון הקודש. כמו שאמרו ז"ל, שותא דינוקא או דאבוהו או דאמיה, ומאין יודע התינוק להתחיל לדבר אם לא ששומע מאביו ומאמו, ולמה לא אמר שידברו כולם בלשון הקודש וממילא ידעו הכל הלשון, וגם לא אמרו מצוה לדבר בלשון הקודש, אלא, ללמד את הבן שידע בו על כל פנים.

בימי עזרא נהגו לתרגם המקרא ולא תיקן שילמדו הלשון

וברמב"ם (הל' תפלה פי"ב הל' י') כתב, מימות עזרא נהגו, שיהא תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה, כדי שיבינו ענין הדברים. ועיין ברא"ש (מגילה פרק הקורא עומד אות ו) ובטור (או"ח סי' קמ"ה) הטעם מה שאין מתרגמין עכשיו. ועל כל פנים היה זה מתקנת עזרא, והלא עזרא עם אנשי כנסת הגדולה שהיו עמו, החזירו העטרה ליושנה, ויותר מארבע מאות שנה עד החורבן, שהיה נמשך אז מלכות ישראל ושרוין על אדמתם, והוצרכו בכל הזמן למתורגמן, ולמה לא תיקן עזרא שילמדו הכל הלשון וממילא יבינו הכל כמו שהוא בכל מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו, ומה נשתנה אצלינו שגם בימי עזרא ומלכות ישראל בארץ ישראל לא היתה אפשרות שיבינו הלשון, ובפרט שלדעת הספרי והתוספתא יש חיוב בדבר ללמד עם כל הילדים את הלשון, וטעמא בעי להבין כל זה.

אברהם אבינו דיבר עניני חול בלשון ארמית

ובכוזרי (מאמר שני אות ס"ח) כתב על אברהם אבינו ע"ה שדבר בשתי לשונות, העברית לשון מיוחדת לשון הקודש, והארמית לשון חול, והביא זה היעב"ץ במגדל עוז (עליית הלשון פ"ב). וצריך טעם למה לא דבר אברהם אבינו ע"ה כל דבריו בלשון הקודש, הלא קודם דור הפלגה דברו כל העמים רק בלשון הקודש, כמו שכתב רש"י ז"ל (בראשית יא, א) ויהי כל הארץ שפה אחת בלשון הקודש. אלא שאח"כ נתבלבל לשונם. אבל אברהם אבינו ע"ה נשאר בלשונו לשון הקודש, ולמה הוצרך לדבר גם בלשון אחר, ובודאי מעלה גדולה לקדוש שכמוהו לדבר רק בלשון הקודש.

ואין לומר שהוצרך ללשון ארמית לדבר עם שאר האומות, שהרי בשביל האומות היה נצרך לכל שבעים לשון, שכל מלכי מזרח ומערב היו משכימין לפתחו, כמבואר בגמרא (ב"ר לך פמ"א, ג), וברש"י ז"ל פרשת לך על הכתוב (בראשית יד, יז) הוא עמק המלך, שהשוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם. ובירושלמי (מגילה פ"א ה"ט), אית מאן דאמר, שקודם דור הפלגה היו כל העולם כולו מדברים בשבעים לשון והבינו.

וכתב שם הפני משה, שהיו מקודם המבול, ולמדו מנח ובניו. ויש שם פלוגתא בזה. אבל אברהם אבינו ע"ה בודאי ידע, וכל רז לא אניס ליה. אבל ממה שאמר שהיה לו הארמית לשון חול נראה שגם עניני חול שבביתו דיבר בלשון ארמי.

ויותר מזה הוא דעת המהר"ש יפה ביפה תאר על הבראשית רבה (פמ"ב, יג) בפסוק ויגד לאברם העברי (בראשית יד, יג), ורבנן אמרי, שהוא מעבר הנהר ומשיח בלשון עברי. וכתב שם היפה תאר, דלשון עברי לאו היינו לשון הקודש, אלא לשון של בני עבר הנהר, דומיא דכתב עברי, דהיינו של בני עבר הנהר, כדמשמע בסנהדרין פרק כהן גדול (כא:). וכוונתו פשוטה, דכיון דהכתב נקרא עברי על שם האומה הדרה שם בעבר הנהר, משמע דגם הלשון נקרא עברי על שם האומה שבשם. והאומות כולם בודאי לא דברו בלשון הקודש, כי בדור הפלגה נתפלגו כל השבעים אומות לשבעים לשון. ומהאי טעמא לא יכולתי להבין גם דברי הרמב"ן שכתב בפרשת ויגש (בראשית מה, יב), שהכנענים דברו בלשון הקודש. נמצא דלדעת היפה תואר קראו הכתוב אברם העברי ע"ש אותו הלשון שאינו לשון קודש.

אמנם הרע"ב והתוס' יו"ט במסכת ידים (פ"ד מ"ה) כתבו דלשון עברי הוא לשון הקודש, וזהו כדעת הכוזרי. אמנם מה שהביא התוס' יו"ט ראיה מדברי רש"י שכתב בפרשת לך (בראשית יד, יג) אברם העברי שבא מעבר הנהר, זה תמוה. דמה ראיה מדברי רש"י ז"ל, שהרי אפילו במה שהוסיף שם במדרש שהיה משיח בלשון עברי, כתב גם כן היפה תאר שאינו לשון הקודש, ומכל שכן רש"י ז"ל שלא כתב כלל מהלשון אלא מהמקום שבא מעבר הנהר, בודאי שאין שום ראיה על לשון הקודש. ובדברי הרמב"ם שם (בפירוש המשנה) אין הכרע כלל. ובקול יודא רוצה להעמיס גם בדברי הרמב"ם ז"ל שסובר דלשון עברי הוא לשון הקודש, אבל באמת בלשון הרמב"ם ז"ל אין רואין שום הכרע כמבואר להמעיין.

ויהיה איך שיהיה אף לדעת הכוזרי שסובר שלשון עברי הוא לשון הקודש, מכל מקום סובר שעניני חול דבר בארמית.