על הגאולה ועל התמורה/עב
~עב~
ופליאה הוא בעיני, ותמה תמה אקרא, איך יתכן שימצאו שומרי תורה ומצות שיתפעלו מהצלחתם ונסיהם הכוזבות של הרשעים, והלא אין מקום להסתפק שנעשו נסים גדולים להצלחת הרשעים, וכן היה מיום הראשון שנולד אדם הראשון בא הנחש לפתותו לעבור את פי ה', ונעשו לו נסי נסים כמו שנתבאר לעיל (סימן ט"ז-כ'), ומבואר כן בפרקי דרבי אליעזר (פרק י"ג) ובדברי הרד"ק (), וכן היה דור אחר דור, כמו שנתבאר בדברינו למעלה (סי' כ"ה). ואין זה סיפורי מעשיות, אלא פסוקים מפורשים ומאמרי חז"ל שאי אפשר להסתפק באמיתותם, וממה נפשך, מי שאינו מאמין בכל אלה, הרי הוא כופר בתורה ובנביאים וכתובים ודברי חז"ל, ואם מאמין בהם, איך יצוייר שהמאמין וירא ה' יתפתה להאמין לנסיהם ולהתפעל ולהתרגש אפילו זיז כל שהוא מהצלחת הרשעים, הלא צריך לדעת שכמו שיש בכוחו של השטן לעשות נסים ונפלאות כמבואר, כמו כן יכול יוכל לעשות נסיונות בצורות שונות ומשונות, נוראות ומבהילות, ובאיזה אופן שהוא כפי הצורך לו לדרכי הסתתו, ואפשר שיעשה הנסיון בצורת הצלה או הצלחה.
ואחת היא לך לדעת, לשום עיניך ולהביט בשורש ומקור הדברים מבטן מי יצאו, אם הוא דרך הצדיקים אשר ילכו בה, או דרך הרשעים אשר יכשלו באפילה. והמאמין בהצלחתם, אינו אלא מחולשת האמונה והנטיה אחר הציונות, ועל כן בעלילה כל דהו נגררים ונמשכים אחריהם, אבל אם חזק לבך באמונתו יתברך, אין מציאות שצורות ומראות כאלו ידיחוך מדרך האמונה.
ובאמת לא היה בנצחון מלחמתם נסים כלל, אלא הצלחה מלובש בדרך הטבע, כמו שבררנו לעיל (סי' ה'-ז'). אלא אפילו לפי שיטתם שמדמים שהיה בנצחון מלחמתם איזה ממשות של נס, אבל איך יצוייר ליהודי המאמין בד' ובתורתו לדמות איזה נס שהוא ליציאת מצרים, כשראו כל ישראל בכל רגע ורגע נסים נגלים כענן ומן ובאר בהליכתם במדבר, ואיך נמצאו יהודים שומרי תורה ומצות שכותבים ואומרים דברי פלסתר כאלו שהנסים האלו מעמידים בצל הנסים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף, עפרא לפומייהו, ורח"ל מהאי דעתא, שהוא מינות וכפירה שאין כמוה. הלא התחלת האמונה בתורה הקדושה בקבלתה התחילה אז בדיבור זה, אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ', ב'), הלא בכל המלחמות שהוזכרו בתורה הקדושה, היינו מלחמת ענק ומלחמת עמלק ומדין, היה באמת פלאות עצומות, כאשר יראה הרואה בכתובים ובדברי חז"ל, ובמלחמת מדין מבואר בתורה הקדושה (במדבר ל"א, מ"ט) שלא נפקד מהם איש, ואף על פי כן לא נצטוינו בתורה הקדושה ולא מצינו בדברי חז"ל שום חיוב לזכרם, אלא על זכירת יציאת מצרים יש חיוב עצום בתורה (שמות י"ג, ג') לזכרו, והרבה מצוות עד אין שיעור המה זכר ליציאת מצרים. ומה שכתוב (דברים כ"ה, י"ז) זכור את אשר עשה לך עמלק, שמה לא יזכר אלא מה שעשה הוא ברשעו, וצריך לזכור למחותו, אבל הנסים שעשה הקב"ה לישראל במלחמת עמלק אין שום זכר למו שם באותה הפרשה. ואם כן, הודיע לנו הכתוב, שאך יציאת מצרים הוא יסוד כל האמונה ואין דוגמתו, וכבר הבאתי לעיל (סימן ז'-ח') דברי הרמב"ן והטור. ומעשה תעתועים כאלו של רשעים גמורים, אשר כל בר דעת יוכל להבין שאין בהם ממשות של נסים, ומדמין זה בחדא מחתא עם יציאת מצרים, הרי זה זלזול עצום ליציאת מצרים, ומקטינין נס של יציאת מצרים, שהוא יסוד כל האמונה, באופן נורא מאוד.
ומזה עצמו ראיה גדולה שכל זאת הוכן בעצת הס"מ, אשר מתגבר בכל כוחו להסית ולהדיח בהאמנת נסיהם. ומעתה אין תימה, דודאי יש בכוחו להיות משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, וידברו אף דברים שהם רחוקים משכל האנושי.