על הגאולה ועל התמורה/קי
~קי~
וכענין הזה פירשתי מה שאמרו רז"ל במדרש רבה פרשת קרח (במדב"ר פי"ח, סי"ג) ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם וגו' (במדבר ט"ז, ל"ב). ואת כל היקום (דברים י"א, ו'), זה הממון, שמעמיד את הרגלים, רבותינו אמרו אפילו היו כלים ביד הכובס, היו מתגלגלין ובאין ונבלעין עמהן, אמר רבי שמואל בר נחמני, אפילו מחט שהיתה שאולה ביד ישראל מידם, אף היא היתה נבלעת, שנאמר (במדבר ט"ז, ל"ג) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, וכל כך למה, שחלק על הקב"ה, ע"כ לשון המדרש.
ולכאורה צריך ביאור, דהרי לא עביד קודשא בריך הוא ניסא למגנא (עי' זהר ח"א רא:) ולמה היה צורך לנס זה שאף המחט והכלים שביד הכובס יתגלגלו ויבלעו עמהם, ובשלמא מה שהם עצמם נבלעו, מפני שחלקו על משה רבינו ע"ה ועל הקב"ה והמשיכו את לב ישראל אחריהם, אבל במחט, מה נפקא מינה ומה יזיק אם ישאר בעולם. גם צריך ביאור דברי המדרש שאמרו, וכל כך למה שחלק על הקב"ה, ועדיין אינו מובן בזה טעם על בליעת המחט. ועוד צריך ביאור מה שכינה התורה הקדושה ממונם ורכושם במלת יקום אשר ברגליהם, ולא מצינו שנקרא כן בשום מקום. ודרשו חז"ל בסנהדרין (קי.) ובמדרש הנ"ל דזו ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, ואיך שייכא דרשא זו בממונם של עדת קרח, שהרי לא היה מעמיד אותם אלא נבלעין ויורדין שאולה עמהם, ויותר הוה ליה למימר ואת כל רכושם, וצריך ביאור הכוונה בזה.
ופירשתי על פי מה שכתב הרמב"ם ז"ל בספר המורה (ח"ג פל"ז), דמשום הכי אסרה תורה בהנאה כל הבא מעבודה זרה וכליה, ואמר הכתוב (דברים י"ג, י"ח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, כי אפשר שיקרה לאדם אחד שתצליח סחורתו, וירבה ממונו מן הדמים ההם, ויחשבהו סיבה, ויאמין בה, לזאת אסרה התורה בהנאה כל הבא מעבודה זרה, מפני שננצל מן המחשבה ההיא, עיי"ש שהאריך. ואפשר שלטעם זה קראה תורה ממונם של הנבלעים בעדת קרח יקום אשר ברגליהם, ודרשו ז"ל זו ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, כי זהו טעם על צורך הנס, שכל מקום שהיה רכושם של אחד מהם, היה מתגלגל ויורד ונבלע עמהם ויאבדו מתוך הקהל, כי אם היה נשאר רכושם בקרב ישראל, אפשר שידבק כח הפועל הנפשיי אשר בממון מבעלים הראשונים, בנפש הנהנה ממנו. גם אולי יתלה האדם סיבת הצלחתו בממון ההיא הבא מהם, ויגרום להימשך אחרי דיעותיהם. וזהו טעם אמרו זו ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, ועל כן החשש קרוב להמשך על ידו אחרי דיעותיו של בעל הממון, כי טבע האדם שימשך אל הדברים שיתלה בהם הצלחתו.
הרי דמי שנהנה מן הרשעים, גורם לו להשתעבד להם, והיא סכנה גדולה לנפש. ומכל שכן להנות והשתעבדות למינים, דגריעי טפי, דשאני מינות דמשכא (עבודה זרה כו:). מעתה, כל ההולכים אל הכותל ולמקומות הקדושים שנכבשו עתה על ידם, בודאי מרגישים קצת השתעבדות בלב וחיוב הכרת טובה להם על שעל ידם ניתן האפשרות לגשת אל המקומות הקדושים ההם. וכן נראה בחוש כי רבים מהללים ומשבחים אותם ואת הצלחתם על ידי זה, וגורם בלי ספק לימשך אחרי המינות, ועל כן בודאי ראוי למנוע מזה.