על הגאולה ועל התמורה/קיד
~קיד~
והנה בפרשת שופטים (דברים י"ט כ"א) כתיב ולא תחוס עיניך וגו', כי תצא למלחמה על אויביך וגו', ופירש רש"י ז"ל בטעם השני למה סמך הכתוב יציאת מלחמה, לומר לך, אם עשית משפט צדק, אתה מובטח שאם תצא למלחמה אתה נוצח, וכן דוד הוא אומר (תהלים קי"ט, קכ"א) עשיתי משפט וצדק, בל תניחני לעושקי. וכתב על זה המהר"ל מפראג בגור אריה, כי חרב בא לעולם על עוות הדין (אבות פ"ה, מ"ח), שהדין דומה לחרב המחתך, לכך אמרינן בכל מקום (תנחומא שופטים ח; מדרש איוב, אות מא) חותכין את הדין, ואם אין מחתכין הדין כראוי, לכך החרב בא עליהם יעיי"ש.
והנה ענין זה הוא במשנה ח' פרק ה' דאבות, חרב באה לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה, ובגמרא שבת דף ל"ג עמוד א' למדו זה מקרא (ויקרא כ"ו, כ"ה) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית, ואין ברית אלא תורה, שנאמר (ירמיה ל"ג, כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה. והנה עיוות הדין המוזכר במשנה ובגמרא הוא הנמצא לפעמים על ידי נגיעה של שוחד, המעור עינים ואינו מכוין אל האמת, או על ידי טעות, וכדומה. אבל אותו המצב שבמלוכה הזו, שבזדון לבם העמידו בכוונה מעיקרא שופטים ושוטרים לחוק חוקים ומשפטים הכל אשר לכל נגד התורה הקדושה, והרבה חוקים המה ממש לעקור ח"ו את התורה הקדושה, וכפיה דתית הוא איסור גמור אצלם, כי צווחין בפירוש שאין להם שום שייכות עם התורה הקדושה.
והנה הגוים אינם מצווים כלל על דיני התורה, אלא לעשות משפט כפי שכלם, ומשפטים בל ידעום. אבל בישראל לא היה ענין רע כזה מאז היתה ישראל לגוי, להעמיד שופטים ומשפטים מתחלה בכוונה רצויה בסילוק לגמרי מדיני התורה. והכתוב צווח חרב נוקמת נקם ברית, שאין ברית אלא תורה, שהחרב שבא לעולם הוא על ידי אותן המחתכין דינים שלא כתורה, כמו שביאר המהר"ל, ואם כן אין ספק שהחרב שבא לעולם הוא על ידי האנשים הרשעים המורדים האלה, כי אין דוגמתם במרידה זו בכל מקומות מושבותיהם של ישראל. הגם שנמצאים בעוה"ר הרבה שהולכים לערכאות עכו"ם בשביל נגיעה וכדומה, זה עבירה שכל אחד ואחד עושה לעצמו בשביל תאות נפשו, אבל להעמיד מעיקרא בזדון גמור שופטים ומשפטים להשתרר על ישראל, לדונם ולכופם בכפיות שונות על חוקים ומשפטים שהם לגמרי שלא כתורה, לא נשמע כזאת מעולם שיהיה מציאות למרידה נוראה כל כך בישראל. והתורה חוגרת שק, והצעקה הוא עד לב השמים.
והאיך יש מציאות שיטעו רבת מבני עמינו לחשוב שעל ידיהם בא הצלה מן החרב, כיון שהעידה המשנה והגמרא, ונלמד מקרא, שהחרב בא על ידיהם, ואיך יש מציאות שיהיה ההיפך לגמרי מן הקצה אל הקצה, שהצלה מן החרב יבוא על ידיהם. ומה שחס הקב"ה על ישראל שלא לבוא לידי כליה ח"ו, כבר כתבתי (בהקדמה, ד"ה ואין ספק; ובסי' ל"ז) להבינו בכמה פנים, ויש בזה עוד ענינים שאין להביאם על הכתב, אבל די במה שכתבתי. ועכ"פ זה ודאי ברור שאין הצלה בא מהם, אלא אדרבה, החרב בא מהם, לא זולת. ואותן המצדיקים את מעשיהם ואומרים שעושים כתורה, המה המורים שלא כהלכה, שגם אלו נחשבים במשנה (אבות שם) מהשלשה דברים שעל ידיהם חרב בא לעולם.