על הגאולה ועל התמורה/קיח

מתוך אוצר מהרי''ט
גרסה מ־09:08, 18 באוקטובר 2024 מאת מטה הסברה (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
  << סימן קיז על הגאולה ועל התמורה סימן קיט >>

~קיח~

ומעתה, בעוה"ר, הנה הגיע אלינו כל הענין הרע והמר הזה, אשר בעוה"ר כל המנהיגים נתפסו ברשת זו. ואיני מדבר מרובם מהם אשר בעצם בפנימיות לבבם כבר נתפסו לציונות, אלא אף המועטים, שאינם כן בעצם הענין, אבל יראים מהשפעת העולם.

וכבר הארכתי בפרט זה בספרי הקטן ויואל משה (מאמר שלש שבועות, סי' קמ"ו-קמ"ז) שאף שאול בחיר ה' אמר (שמואל א' ט"ו, כ"ד) חטאתי כי עברתי את פי ה' כי יראתי את העם ואשמע בקולם, שלכאורה הוא הפלא ופלא, האיך אפשר לחשוב ששאול המלך בחיר ה' עבר ח"ו את פי ה' מחמת יראת העם, גם למה לא אמר האמת בתחלה שעשה בשביל יראת העם. אבל הדבר ברור שלא חשב לעשות עון, אלא היה סובר שעושה מצוה, כמו שאמר (שם, ט"ו) למען זבוח לה', אלא שכאשר הסביר לו שמואל שאין זה מצוה אלא עבירה בידו, הבין את דבריו האמיתיים והברורים, ותמה על עצמו האיך בא לידי טעות כזה שלא להכיר האמת בדבר ברור כל כך, והתבונן כי אך מחמת יראת העם, שחפץ לשמוע בקולם, מחמת הרצון הזה נעשה משוחד ובא לידי סמיות עינים לחשוב על עבירה שהיא מצוה. וזה אומרו חטאתי כי יראתי את העם, ורצה לומר שיראת העם לשמוע בקולם הביאו לידי סמיות עינים כל כך, יעיי"ש שהארכתי בזה. והיא הלכה מפורשת בשולחן ערוך (חו"מ סי' י"ד, סעיף א') שעל ידי יראת אלם נעשים משוחד. וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בדורינו השפל, אשר מלבד שבעוה"ר נתקיים הכתוב (ישעיה כ"ט, י"ד) ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר במלא מובן המלה, כמו שאמרו חז"ל (עי' איכ"ר פ"א, סל"ז), חוץ לזה הנה כל המנהיגים עיניהם אל הדור והשפעתו, כי צריכים לאותו דבר החזקת טובה והשפעה מהם ומהמונם באופנים שונים, ואין ספק שמשפיעים עליהם בדעות כוזבות.

וכבר פירשתי מה שאמרו חז"ל, ברכות (לה:) בפלוגתת רבי ישמעאל ורבי שמעון בן יוחאי, דדעת רבי ישמעאל שיהא חורש בשעת חרישה וכו', ודעת רבי שמעון בן יוחאי לסמוך על הכתוב (ישעיה ס"א, ה') ועמדו זרים ורעו צאנכם. ומסיק, הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, והרבה עשו כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם, דמה הוא הלשון ולא עלתה בידם. אלא שעל ידי שהיו מצפים לטובת הזרים שירעו צאנם, לא היו בעצמם בידם וברשותם לעשות כחפצם ורצונם, או לדבר דבר נגד דעת הזרים שהיו ממתינים על טובתם, ואף כי היה סומכים על הכתוב ועמדו זרים בשביל לימוד התורה, כדעת רבי שמעון בן יוחאי, אבל מה בצע אם נתפסו על ידי זה לדעת הזרים שלא היה עוד בידם ובכחם לכוין אל האמת.

ומעתה אין לפנינו אלא עצה זו שראה פינחס, כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. ולפי פשטות הענין נאמרה מימרא זו אף לנגד משה רבינו ע"ה, ומכל שכן נגד אחרים, יהיה מי שיהיה, ואין לך חילול השם נורא מאוד יותר מזה שנעשה חיזוק לאפיקורסים גמורים רח"ל הבאים לעקור ח"ו את כל התורה כולה, ואוי לנו שכך עלתה בימינו.

ודא עקא, מה שלמדו חכמינו ז"ל מימרא זו דאין חולקין כבוד לרב מהקרא דאין חכמה ואין תבונה ואין עצה, שלכאורה אינו מובן היכן נרמז מימרא זו בלשון אין חכמה. אבל הדבר פשוט, כי בעת שהיה מתנהג הדור בעצת המנהיגים האמיתיים, שהיו מושפעים מדעת התורה והחכמה ורצון הבורא יתברך שמו, היה מתנהג הכל בחכמה ודעת כראוי. אבל לעת כזאת אשר המנהיגים מושפעים מדעת הזרים, וכמו שפירש"י ז"ל בשיר השירים על הכתוב (א', ח') אם לא תדעי לך היפה בנשים, שפסק הרועה מלהנהיגך. ולא אמר שלא יהיו רועים, אלא שלא יהיו מנהיגים, כי הדור יהיו המנהיגים של הרועים, ואין עצה אלא מה שאמרו חכמינו ז"ל אין חולקין כבוד לרב. ואם כן חסירה החכמה והתבונה הבאה על ידי מנהיג אמיתי, וכאשר רואים בעוה"ר שגם בין הקנאים נמצאים העושין מעשים וענינים ודיבורים בלא חכמה ותבונה, שזה מקלקל הרבה את כל הענין. ובעוה"ר לא הגענו לידי תיקון המדות כראוי, ובכל הענינים עלולים לגיאות ופניות שונות וכדומה, והשטן מתערב בכל מקום להשחית ולקלקל, מלבד מה שבדרך כלל אבדה חכמת חכמיו ועלולים לכסילות מרובות, כאשר הבאתי כמה פעמים () דברי החובת הלבבות () בזה. ושפיר נרמז הך קרא דאין חכמה, שבאותו הזמן שצריכין להשתמש באותו הדרש אין חולקין כבוד לרב, צריך לדעת גם כן אשר אין חכמה ואין תבונה, אלא שאין עצה אחרת במקום שיש חילול השם. ונפקא מינה לאפושי ברחמים עלינו ועל דורינו.

וכבר התנבאו חכמינו ז"ל על מצב דורינו שיהיה ככה כאשר אנו רואים עכשיו, וסיימו שם (סוטה מט.) אין לנו על מה להשען אלא על אבינו שבשמים. ולכאורה אינו מובן, הלא גם בדורות הראשונים לא היה אחרת אלא להשען על אבינו שבשמים. אבל בדורות שלפנינו היו מנהיגים שהיו אמצעים לקרב לבבות בני ישראל לדרך האמת, אבל באותו הדור שהתנבאו עליו חכמינו ז"ל ככה, כאשר יראה הרואה שם, אין דרך אחרת אלא שמעצמינו נשא לבבינו אל כפים אל אבינו שבשמים, והבטחת הקב"ה קיימת לנצח שלא יטוש ה' את עמו (שמואל-א' י"ב, כ"ב), והוא רחום יכפר עון ולא ישחית ולא יעיר כל חמתו (תהלים ע"ח, ל"ח), וברחמיו יתברך שמו יעזרינו על דבר כבוד שמו שיתקדש שם שמים על ידינו, ונזכה לראות במהרה בנחמת ציון וירושלים, ובישועת כל ישראל ושמחתן במהרה בימינו, אמן.