על הגאולה ועל התמורה/קכב
~קכב~
ואפשר לפרש על פי מה שאמרתי () לפרש המדרש שבילקוט שמעוני, פרשת בשלח רמז רל"ד, במה דכתיב (שמות י"ד, כ"ט) והמים להם חומה, שירד הס"מ ואמר לפניו, רבונו של עולם, לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים ואתה עושה להם נסים, מיד השיב לו הקב"ה, שוטה שבעולם, וכי לדעתם עבדוהו, והלא לא עבדוהו אלא מתוך שיעבוד וטירוף הדעת, ואתה דן שוגג כמזיד וכו'. ונתקשה הפרשת דרכים (דרך האתרים, דרוש א') בלשון שוטה שבעולם שקרא הקב"ה להס"מ כאן. וכתב בדרך דרוש, שהיו טענותיו על פי תרי חומרי דסתרי אהדדי, שאמרו בגמרא על זה (עירובין ו:) דהוי כסיל בחושך הולך (קהלת ב', י"ד). ועדיין אינו מיושב הלשון שוטה שבעולם, שאין זה נקרא כסיל שבעולם.
אבל נראה בהקדם מה שכתב ק"ז בישמח משה פרשת נצבים (ד"ה עוד יתבאר אתם נצבים) לפרש הכתוב (במדבר ט"ו, כ"ו) ונסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל העם בשגגה, דקשה קושיא גדולה על עוברי עבירה, ולית נגר ובר נגר דיפרקיניה, דממה נפשך, אם הוא מאמין שהקב"ה רואה אותו, האיך יש מציאות לעבור עבירה כשהוא עומד לפני מלך גדול ונורא. ואם אינו מאמין שהקב"ה רואה אותו, אם כן הוא כופר בעיקר, ומי הוא זה אשר בשם ישראל יכונה שלא ימסור נפשו למיתות קשות שלא יכפור בעיקר. ואין שום תירוץ על זה, אלא מה שאמרו חכמינו ז"ל (סוטה ג.) אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ועל שוטה אין קושיא. אבל כל זה הוא אם אחר כך כשמוכיחין אותו ומשימין על לבו הוא שב בתשובה ומתחרט בחרטה גדולה, וחושב בלבו איך הייתי שוטה כזה, ומתבררין הדברים שהכל היה שגגה וטעות, אבל אם גם אחר כך בעת שמזכירין אותו אינו שב בתשובה, בטל טענה זו. וזהו שאמר הכתוב ונסלח לכל עדת בני ישראל, כי עשו אז תשובה, ונתברר כי לכל העם בשגגה, שאיגלאי מילתא למפרע שהכל היה שגגה וטעות מחמת רוח שטות, יעיי"ש שהאריך בביאור כל הדברים, והעתקתי רק תוכן דבריו בקצרה.
והנה באמת מי נותן רוח שטות בלבבות של כל בני ישראל מסוף העולם ועד סופו, אין זה אלא הס"מ המשטה את כל העולם בפיתויו, והוא השטן המפתה, ושוב עולה ומקטרג, כמו שאמרו חז"ל (ב"ב טז.). ולפי זה אפשר להבין גם כן מה שאמרו ז"ל (תנחומא האזינו ד') שאינו מועיל תשובה אלא לישראל ולא לאומות העולם, וחתרו הרבה מפרשים ליתן טעם לזה, עיין בני יששכר במאמרי חג השבועות (מאמר ב', אות ה'). ולפי הנזכר לעיל אפשר להבין, דלפי מה שכתב בישמח משה דעל ידי התשובה באים לטענה זו שהיה הכל שגגה וטעות מחמת רוח שטות, נמצא דגם בעשה תשובה צריכין לטענה זו, דבאמת מצד הדין אינו מועיל תשובה, כמו שאמרו ז"ל (עי' ירושלמי מכות פ"ב ה"ו) שלא הסכימה מדת הדין לתשובה, גם שארי מדות העליונות לא הסכימו, אלא הקב"ה בעצמו אמר שיועיל תשובה, ויש לומר שהוא מיוסד על מה שיודע הקב"ה כחו של השטן עד כמה הוא מכניס רוח שטות, וזה טעם מספיק שיועיל התשובה לומר ששגגה וטעות היה.
ובגמרא ברכות דף ל"ב (ע"א) אילמלא ג' מקראות נתמוטטו רגליהון דשונאי ישראל, ואחד מהם הוא המקרא (מיכה ד', ו') ואשר הרעותי, שבראתי את היצר הרע. ומבואר בגמרא סוכה דף נ"ב (ע"א) שהיצר הרע מניח כל האומות ומתגרה בהם בישראל.
ואם כן, אין להאומות טענה כל כך שהיה רוח שטות, שזה בא רק מהשטן שאינו מתגרה כל כך באומות העולם, וכיון שאין להם טענה זו, לכן אינו מועיל התשובה, כמו שהוא ממדת הדין.
ומובן בזה הלשון שאמר הקב"ה להס"מ על קטרוגו שקטרג על ישראל שעבדו עבודה זרה במצרים, כיון שבאמת עשו תשובה, כמו שאמר הכתוב (ירמיה ב', ב') זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ושפיר השיב לו הקב"ה, שוטה שבעולם, כיון שכל הרוח שטות שבא לישראל בכל העולם להביאם לידי חטא הוא בא ממך, אם כן אתה הוא השוטה שבעולם, שעל ידי כחך נעשו כולם שוטים, ואם כן יודע אתה מצבן של ישראל שהיא טענה מספקת לומר שהיה שגגה וטעות על ידי הרוח שטות שבא ממך, ומהראוי שיועיל התשובה, ואין בקיטרוגך כלום.
ומתורץ בזה דברי המדרשות מה שיאמר הקב"ה לעתיד לאומות העולם, כיון שאז יהיה אחר שיחזרו ישראל בתשובה, היא טענה מספקת מה שיאמר להם הקב"ה שדינם בזה כקטנים, כיון שהכל היה בלי דעת, מחמת רוח שטות שבא מגירוי היצר הרע, וכל מה שנעשה בלא דעת דינו כקטן, מה שאין כן אומות העולם, שלא התגרה בהם היצר הרע כל כך, אי אפשר לדונם כקטנים בחטאותיהם. ומתורץ גם כן המדרש מה שלעתיד כשיקטרג השטן ויסדר עוונותיהם של ישראל יאמר הקב"ה שדינם כקטן, והוא מטעם הנ"ל. וכשיבוא הקב"ה ליתן שכר לישראל, ינסה השטן להשתמש במאמרו של הקב"ה שהם קטנים בלתי שכל, אבל הקב"ה יאמר לו אז בני בכורי ישראל, כי לא אמרתי ליתן להם דין קטנים בלי שכל אלא על שעת העבירה, שאז היה בקרבם רוח שטות שהבאת בהם והיו אז בלי שכל, אבל כשעשו המצות ולא שמעו לקול השטן לא היה בהם רוח שטות, אלא שכל זך, ונקראים אז בני בכורי ישראל, גדולים בדעה נכונה, ואין בזה שום סתירה.