על הגאולה ועל התמורה/עד

עד

ורגיל אני לפרש מה שאמרו בבראשית רבה (פ"ט ס"ז), וכן הוא בקהלת רבה (פ"ג, סט"ז) על הפסוק (קהלת ג', י"א) את הכל עשה יפה בעתו וכו', ודרשו והנה טוב (בראשית א', ל"א) זה יצר טוב, מאוד זה יצר הרע, והוא פלאי. ובמדרש עצמו הקשה וכי יצר הרע טוב מאוד, אתמהה.

ולדרכינו יפורש בדרך בדיחותא, דכן דרך התנהגות העולם, ובזה יתוודע לאדם סימן מובהק אם הפעולה אשר ירצה בה הוא מעצת היצר טוב או מעצת היצר הרע, דכאשר יהיה הפעולה ההיא טוב בעיניו כטוב הרגיל, וישוה חפצו בה כבשאר פעולות הטובות, אז תדע שזה מהיצר טוב, אבל אם טוב מאוד, ורבתה התשוקה אליה, וידמה בדעתך שהוא טוב מאוד יותר מהרגיל, וטובה היא בעיניך יותר משאר פעולות הטובות ומעשי המצות, דע שזה בא מהיצר הרע ומתחבולותיו, ולכן תדע להשמר ממנו, כי טובה זו, רעה היא אליך ח"ו.

ואם ככה יש להזהר בדבר מצוה, קל וחומר שיש להתבונן על התשוקה וההתרגשות בדבר שהוא היפך מדעת התורה הקדושה. וקל וחומר בענינינו, באלו שנגררים ונוטים אחר הציונות, הלא תראה שאין להם התרגשות והתפעלות כל כך לשום דבר שבקדושה, ואינם מתפעלים ונתרגשים משום רשעה שבעולם ומהעברה על הדת שעושים המינים במדה גדולה וגדושה כל כך, ומשאר תועבותם, כגון ניתוחי מתים וכדומה, ואך בדבר זה לבבם יקד כיקוד אש, כאשר רואים ושומעים מיראי ה' שאינם מאמינים בנסיהם הכוזבות, ונבערה בם אש התבערה להעליל עליהם ולנקום מהם ח"ו. וככה תראה גם בענין הממון, שמפזרים תועפות זהב לחיזוק הכפירה והמינות בלי חשבון ובלי מספר, ועל חיזוק מוסדות התורה ומוסדות הקדושה בדרך אבותינו קשה להשיג אפילו החזקה קלה, וכמו שאמרו ז"ל (חגיגה ה.) זוזא לעללא לא שכיחא, לתליתא שכיחא, פירש"י, להפסד ולאיבוד. וכל אלו הם סימנים מובהקים שכל דרכיהם והצלחתם בכח הס"מ הוא, וממנו הם יונקים, ועל כן חלילה להתרגש ולהתפעל מנסיהם והצלחתם, כמו שהארכנו לעיל.