ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן כה
~ סימן כה ~
והנה בודאי יש חילוק בין אותן הענינים דבעושין פעולות בעצמם לגאולה טרם שמצאו חזון מאת ה' שהגיע הזמן, הוי בזה חסרון אמונה, כדמצינו גם בבני אפרים [במדרש רבה] (בשיר השירים פרשה ב', י"ח) ב' על בני אפרים שטעו בחשבון שחשבו משנגזרה גזירה ומשנולד יצחק התחיל, וכתב שם במדרש רבה שנפלו מהם חללים הרבה מפני שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו על שעברו על הקץ ועברו על השבועה.
ונתקשה (שם) המהר"ש יפה ביפה קול דכיון שהיה טעות ולפי חשבונם הגיע הקץ האמור בתורה משנדבר בין הבתרים, מאי שלא האמינו, אדרבה נראה שהאמינו בדברו ובטחו בישועתו לפי מחשבתם ואין כאן עבירה לא על הקץ ולא על השבועה אלא טעות בעלמא. ותירץ דאף שלפי חשבונם הגיע הזמן מכל מקום היה להם להמתין על הוראה מן השמים ולא בחרבם וזרועם יוושעו, ומדחשבו לנצח בזרוע בשר לא האמינו בפקידת ה' ותשועתו ולא חששו להשבעתו שלא יתעוררו לצאת עד יהיה חפץ מה', שמאחר שלא מצאו חזון מה' היה להם לדעת כי לא הגיע הקץ וטעו בחשבונם.
ובמכילתא (בשלח פרשה א' ג') דרש עוד על בני אפרים הכתוב (תהלים ע"ח, י') לא שמרו ברית אלקים ובתורתו מאנו ללכת, ויתבאר זה עוד להלן, על כל פנים חזינן דאף בבני אפרים שלא היה אלא טעות, מכל מקום כיון שהוא טעות הנוגע לאמונה קרא עליהם את הפסוקים הנזכר לעיל, ונענשו בעונש מר רחמנא ליצלן, ומכל שכן בקץ הגאולה שהוא טמיר ונעלם ולא נתגלה אפילו לנביאים, ואין לנו שום ידיעה ואף אין לנו מקום לטעות, אלא עינינו צופיות למרום שיתגלה לנו מן השמים על פי דרך התורה והמסורה, אם כן אין שום ספק שעשיית פעולה קלה כל שהיא לנצח בזרוע בשר טרם שהגיע הזמן הוא נגד האמונה בה' ובתורה הקדושה, כאשר יתבאר להלן כל זה באריכות.
אולם לפי פירוש רש"י ז"ל (כתובות קיא. ד"ה ושלא ירחקו) שהשבועה שלא ידחקו את הקץ היינו שלא ירבו בתחנונים יותר מדאי, בזה לכאורה ודאי אין חסרון אמונה, דהלא אדרבה הרי הוא מרבה בתחנונים רק לפני השם יתברך שישלח לנו גואל צדק, אם כן הוי זה אמונה גדולה בהשם יתברך, ולמה יהיה אסור לנו זאת. אבל צריך לומר לפי פירוש של רש"י ז"ל דגם זה אסר הקדוש ברוך הוא, לפי שראתה חכמתו יתברך שמו דכל דוחק והפצרה בענין הגאולה באיזה אופן שיהיה מזה לא יצמח טובה לישראל, אלא ח"ו אדרבה, וכמו שהביא רש"י ז"ל בפרשת לך על הכתוב (בראשית ט"ו, י"א) וירד העיט וגו' וישב אותם אברם, דהעיט נקרא בן דוד, ופעל אברהם שלא יניחו אותו לכלות את האומות עד שיבוא מלך המשיח, ובודאי שלא נתכוין לטובת האומות אלא לטובת ישראל.