ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן ו
~ סימן ו ~
והנה חזינן דהרי"ף והרא"ש והטור והשו"ע הביאו הך הלכה דהכל מעלין בכל פרטיה ואותה המימרא דלעולם ידור אדם בארץ ישראל שהדר בחוץ לארץ כאלו עובד עבודה זרה לא הביאו כלל אף דהני מימרות הם בש"ס בהדדי. ונראה שהיא בשביל דסברי שאין זה נוהג עכשיו ולא הביאו מה שאין נפקא מינה בזמן הזה. וליכא למימר דלכן לא הביאו מאמר זה בשביל שסמכו אהך מימרא דהכל מעלין, כי באמת אין ראיה משם, ואף הריטב"א שסובר שעכשיו מחמת שנגזר עלינו גלות אין מצוה וחיוב לעלות אלא הדר שם אסור לו לצאת, אין ראיה שסובר כדעת הרבינו חיים דלא שייך עכשיו הך דינא דהכל מעלין, וכבר כתבו דהרבינו חיים הוא יחיד בדבר, ואלו היה גם הריטב"א חולק על הרי"ף והרבינו מאיר ושארי הראשונים שהביאו הך דינים דהכל מעלין היה מזכירם לפלוג עלייהו כדרכו בכל מקום, אבל באמת אין ראיה מהך דהכל מעלין שיש מצוה וחיוב לעלות, שהרי אמרו גם כן הכל מעלין לירושלים כמו שאמרו הכל מעלין לארץ ישראל, ולא מצינו בשום מקום שיהיה חיוב ומצוה לעלות מארץ ישראל לירושלים, והמצוה של ישוב ארץ ישראל שכתב הרמב"ן הוא בכל ארץ ישראל כמו בירושלים, ופשיטא שאין מקום להעלות על הדעת ביוצא מירושלים למקום אחר בארץ ישראל שיהיה חס ושלום כעובד עבודה זרה, ואף על פי כן אמרו הכל מעלין לירושלים, וכבר ביאר זאת החתם סופר ביורה דעה סימן רל"ג ורל"ד, דכיון דירושלים מקודשת יותר משאר ארץ ישראל מקיים היושב בה מצוה יותר מבשאר ארץ ישראל, וכל ראייתו הוא מהך דהכל מעלין לירושלים אף בזמן הזה, וטרח הרבה לבקש אמתלאות במה שרוב גדולי ישראל מכמה דורות לא דרו בירושלים אלא בצפת, ועל כרחך צריך לומר דאף שלא מצינו בזה מצוה וחיוב, מכל מקום כיון שהמקום מקודש יותר לכן גם העבודה שעובדין שם את השם יתברך חשובה יותר, ולכן יש בישיבתה על כל פנים קצת מצוה והכל מעלין לירושלים. ובודאי שבזמן המקדש היה יותר מצוה בירושלים, שהרי היו שם הרבה מצות יותר כמו אכילת קדשים ומעשר שני ותפלה בבית המקדש. והרא"ה ז"ל בספר החינוך כתב הטעם שצותה התורה הקדושה להביא מעשר שני לירושלים, כי על ידי בואו לירושלים ויראה עבודת הכהנים בבית המקדש יתקרב בזה יותר לעבודת השם יתברך מכל הפעולות, אמנם עכשיו בעונותינו הרבים חסרנו כל אלה, ואף על פי כן הכל מעלין לירושלים, ועל כרחך מטעם הנזכר לעיל.
ומה שאיזה פוסקים הביאו ראיה דיש מצוה בישיבת ארץ ישראל גם בזמן הזה ממה שהביאו הראשונים הנך דינים דהכל מעלין, הם נסתייעו בזה רק נגד הרבינו חיים שאמר על הך דהכל מעלין שאינו נוהג בזמן הזה דאין מצוה עכשיו בישיבת ארץ ישראל, נמצא דסובר דעכשיו אין מצוה כלל, ועל זה הביאו שפיר משארי הראשונים שהביאו הך דהכל מעלין אפילו בזמן הזה, ועל כרחך דלא סברי כשיטת הרבינו חיים, אלא שיש על כל פנים בזה איזו מצוה גם עכשיו. ומה שישנם כמה פוסקים שסוברים שגם עכשיו הוא מדאורייתא, הוא בשביל שהבינו כן לשיטתם מלשון הרמב"ן ומלשון הספרי המובא ברמב"ן, ואין כאן מקומו להאריך בזה, אבל מהך דהכל מעלין אין ראיה, אלא כמו שכתבתי. נמצא לפי זה שאי אפשר לומר שסמכו הרי"ף והרא"ש ושארי הראשונים ז"ל על מה שהביאו הך דינים דהכל מעלין אף לזמן הזה ללמוד מזה שהוא חיוב גדול כל כך דהוי כעובד עבודה זרה, ונראה דסברי שאינו כן בזמן הזה, כאשר הוכחתי למעלה מדברי התרגומים שהם מפי התנאים הראשונים, וגם מדברי רש"י ושאר ראשונים. איברא מה שהרמב"ם הביאו הוא בשביל שדרכו להביא כל הדינים אפילו אותן שאינם נוהגים בזמן הזה.
נמצא לפי זה דשפיר מובן שורש דעת הרבינו מאיר ז"ל דבזמן המקדש היה מצוה גדולה שהיה אז מצוה וחיוב דאורייתא וגם הוי כעובד עבודה זרה, מה שאין כן עכשיו שבטל כל זה הן במה שאמרו דהוי כעובד עבודה זרה והן בעיקר החיוב שמחמת גזירת הגלות בטל החיוב כמו שכתב הריטב"א. ואך אף על פי כן יש על כל פנים קצת מצוה כמו שיש מעלה יתירה בירושלים לגבי ארץ ישראל, אבל ודאי שזה נקרא מצוה קטנה נגד מה שהיה בזמן המקדש, ולכן חילקו בזה בדין כפיית האשה בין זמן הזה לזמן המקדש. אבל עדיין אינו מיושב למה עשו זה החילוק רק בכפיית האשה ולא בכפיית האיש, ומה יפה כחו של האיש בזה, וזה קושית הטור, ותירוצו של הבית יוסף שכתב שאף על פי כן לא רצו לגרוע כח האיש אינו מובן כיון שלא כתב טעם לדבר, וכבר הבאתי דברי הב"ח.