על הגאולה ועל התמורה/נב

מתוך אוצר מהרי''ט
גרסה מ־11:57, 7 ביוני 2024 מאת Be69455 (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "נב והנה בפרק מזמור שיר ליום השבת וגו', איש בער לא ידע וגו', בפרוח רשעים וגו', עוד ינובון בשיבה וגו', להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו (תהלים צ"ב), כתב שם הרד"ק על הכתוב (שם ט"ו-ט"ז) עוד וגו', שזה בימי המשיח, שיהיו ימי ישראל ארוכים וכו' דשנים ורעננים, להגיד, שאז יגידו...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נב

והנה בפרק מזמור שיר ליום השבת וגו', איש בער לא ידע וגו', בפרוח רשעים וגו', עוד ינובון בשיבה וגו', להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו (תהלים צ"ב), כתב שם הרד"ק על הכתוב (שם ט"ו-ט"ז) עוד וגו', שזה בימי המשיח, שיהיו ימי ישראל ארוכים וכו' דשנים ורעננים, להגיד, שאז יגידו כי ישר ה', כי בזמן הזה לבות בני אדם פוסחים במעשי האל, בראותם שלוות הרשעים ויסורי הצדיקים, ובזמן העתיד בימות המשיח, יצטרפו ויתלבנו וישארו ככסף מזוקק, ולא יהיה עוד שלוה לרשעים ולא צרה לצדיקים, ואז יודו כל העולם כי ישר ה', ויאמרו הכל כי לא עולתה בו, וכל מעשהו באמונה יעיי"ש.

ולכאורה הלשון הוא פלא עצום, שנראה ח"ו שיש צורך להגיד על ה' שאינו עושה עולה, וישר הוא, ואין זה שבח אלא לבשר ודם, שיוכל לעשות עולה ואפשר שאינו אדם ישר, אבל הקב"ה, ממה נפשך, אם מאמין ביחודו יתברך שמו, ממילא הוא כן שאי אפשר שיעשה עולה ודבר שלא ביושר, ואם מסתפק בזה, הוא כופר בהקב"ה, וחושב על דבר שאין לו מציאות באלקי האמת.

ונראין הדברים על פי מה שכתב ק"ז זלה"ה (היש"מ במור ולבונה על קהלת ב', י"ד) לפרש הכתוב (תהלים צ"ב, ז') איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, דקשה הלשון שמשנה בין הבער לכסיל, ומהו הלשון את זאת שאומר אצל הכסיל. אבל הענין הוא, שהבער לא ידע לתרץ הפליאה העצומה של שלות רשעים כל כך, אבל עכ"פ יודע הוא שאינו יודע, אבל הכסיל גרע מהבער, שלא יבין גם את זאת לידע שאינו יודע, כמו הבער, אלא חושב על עצמו שהוא היודע.

ונמצא שיש בכתוב זה שלשה גווני, האחד הוא החכם, היודע ומבין מה שאמר הכתוב על הצלחת הרשעים, ואין לו שום קושיא, אלא עומד ומצפה לישועתן של ישראל ולביאת המשיח, שיתגלה האמת לעין כל. והשני הוא הבער, שאינו יודע מה להשיב, ועומד ומשתומם בבלבול המוחות. והשלישי הוא הכסיל, שגרוע מהכל, שאף שאינו מבין דברי הכתוב, חושב על עצמו שיודע. שלכאורה ידיעה זו מה טיבה, וצריך לומר שחושב שכן הוא האמת, כמו שאמר הכתוב (מלאכי ב', י"ז) על אותן האומרים כל עושה רע טובבעיני ה', ואינו חושב זה לעולה כלל, כמו שרואין עכשיו בעוה"ר שהכל רוצין להתדבק בהצלחת הכופרים ומינים רח"ל, ותאוות לבבם להנות ממזלם והצלחתם, ועל כן מוצאים להם אמתלאות שונות לאמר שבחר בהם הקב"ה ובמעשיהם מאותן המנאצים את ה', והשחיתו והתעיבו רוב העולם למינות וכפירה ולעקירת התורה הקדושה, וממשיכים ככה את מעשיהם באופנים נוראים, ותולין זה בהקב"ה שנותן להם הצלחה זאת לגדלם ולנשאם, ואין לך מרידה יותר בהקב"ה מזה, לתלות בו בוקי סרוקי כל כך כמובן, ועל כן אומרים שאין בזה עולה כלל, כי גם המה מאשרים זדים, שבחנו את האלקים וככה צריך להיות לפי דעתם הנכזבה, ומוצאים לזה גם מקורים וכזבים מהתורה הקדושה. ולזה אמר הכתוב כי לעתיד יתגלה האמת כי בהשפעת הקב"ה לא נמצא עולתה, אלא כל הצלחת הרשעים הוא על ידי הס"מ, שהניחו הקב"ה, לנסיון ולבסוף יתברר ויתלבן הכל, ויתרומם קרן הצדיקים, והיה ה' למלך על כל הארץ.

ויהיה איך שיהיה בביאור הכתובים, עכ"פ זה ודאי מבואר בכתוב גודל הכסילות של המתפעלים מהצלחת הרשעים, ובעוה"ר נתפסו בכסילות הלזו רובא דרובא דעלמא וה' ירחם.

גם איך אפשר לומר שהיה כבושם ומלחמתם על פי התורה, ואיך יתכן מציאות כזה, שהרי בעצם כיבושם עברו על מצות עשה ולא תעשה של עבודה זרה, כמו שביארתי בספרי ויואל משה (מאמר שלש שבועות, סימן צ') והבאתי דברי הפוסקים בזה, ומבואר כן בדברי הרמב"ם (הלכות עבודה זרה פ"ז ה"א) שהיא מצות עשה לאבד עבודה זרה בכל מקום שנכבוש אותה. ומבואר במסכת עבודה זרה (מה:) גידוע עבודה זרה קודם לכיבוש ארץ ישראל, ועיין רש"י שם. והבאתי שם (סימן צ"ז) דברי האור החיים הק' פרשת משפטים שעובר גם בלא תעשה אם לא ביער ולא איבד עבודה זרה בכיבושה עיי"ש. ומעתה, איך יעלה על הדעת שהיה כיבושם על פי התורה, והרי מיד בכיבושם עברו על איסור עבודה זרה החמור ככל התורה, ובכל רגע ורגע שמחזיקים בהם ואינם מאבדים אותם, ולא עוד אלא שמבטיחים עוד לקיימם, הרי עובדים עבודה זרה בפירסום ובריש גלי, ואיך יעלה על דעת הדתיים להכניס כ"ז בדעת תורתינו הקדושה.