ויואל משה/מאמר לשון הקודש/סימן מז
~ סימן מז ~
כמה תמיהות על היעב"ץ בסוגיא הנ"ל
שוב הראוני בהגהות היעב"ץ (בעירובין דף צ"ו.) על דברי התוס' (שם ד"ה דלמא) שדחו הראיה מהך דאשה עולה למנין שבעה (מגילה כג.), שכתב וז"ל: "לענ"ד אין צריך לדחוק, איבעית אימא האי דאשה עולה לדינא דמתני' איתנייא דהפותח והחותם מברך (שם כא.), ואשה אינה פותחת ולא חותמת. איבעית אימא אע"ג דלא מיחייבא בתלמוד תורה לגמרי כאיש, מיהא במצות דמיפקדא בהו, מי לא שייכא בגוויהו, וכתיב נמי בכולה תורה (דברים לא, יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו', הא ודאי איתנייהו, וכך כתב הר"ם (הל' תלמוד תורה פ"א הי"ג) דאשה יש לה שכר תלמוד תורה. ולא מיפטרה אלא מתורה שבעל פה, אכל בתורה שבכתב אינה כמלמדה תיפלות, וחיובא נמי מחייבא בה כדלעיל, דהא ודאי לא סגי לה בלאו הכי במצות דידה", עכ"ל.
הנה מה שחידש בתחלה דמיירי הך דאשה עולה באמצע, שאינה פותחת ולא חותמת, זה כתבו התוס' בעצמם בראש השנה (דף ל"ג. ד"ה הא) ובשאר מקומות ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. ומה שכתב הטעם בשביל שחייבות ללמוד הדינים דשייכי בגוויהו, זה דברי האגור שבבית יוסף ובמגן אברהם, ומהתימא שלא הזכיר אותם. וכבר נתבאר דעת הר"י והרבינו תם בזה.
ומה שכתב דלא מיפטרה אלא מתורה שבעל פה, דמשמע שבתורה שבכתב מתחייבא זה אינו מובן, דאף שבתורה שבכתב אינה כמלמדה תיפלות ולית ביה איסורא, אבל חיובא לא מתחייבא שהתורה הק' פטרה. ואולי מה שכתב דחיובא נמי מיחייבא, לא קאי אלא על לימוד הדינים דשייכי בהו, כמו שמסיים על זה 'דהא ודאי לא סגי בלאו הכי במצות דידה', ולא קאי בזה כלל על תורה שבכתב, אלא שלשונו אינו מדוקדק. ובאמת שבפסקי הדינים שצריכין לידע, יש הרבה איסורי וחיובי דרבנן שאינם מתורה שבכתב. ועכ"פ אנו רואים שזה החליט גם הוא, דלא סגי בלאו הכי שלא ילמדו הדינים דשייכי בגוויהו, וזה כדברי הספר חסידים והסמ"ג והשולחן ערוך, ומהתימה שלא הזכיר מכל זה.
צריך זהירות והשגחה יתירה שלא ללמוד עם הבנות מה שאסרו חז"ל
אמנם זה ודאי שצריך זהירות יתירה, שלא ללמוד עם הבנות מה שאסרו חכמינו ז"ל, ואיפסק להלכה ברמב"ם וטור ושולחן ערוך בלי חולק. ונוכל לראות חומר הענין מדברי הירושלמי (סוטה פ"ג ה"ג) שהובא בתוס' שם בסוטה (דף כ"א ע"ב ד"ה בן עזאי) מטרונה שאלה את רבי אליעזר מפני מה חטא אחת במעשה העגל, והן מתין בה שלש מיתות, אמר לה אין אשה חכמה אלא בפלך, אמר לו הורקנוס בנו, בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה אבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה, אמר לו, ישרפו דברי תורה ולא ימסרו דברי תורה לנשים. והובא פירושו שם בהגהות מהר"ב רנשבורג וז"ל: "שהאשה חשובה הזאת נתנה מעשרותיה שהיו שלש מאות כור בכל שנה להורקנוס בנו של רבי אליעזר, ועתה אחרי שדחאה רבי אליעזר פסקה מליתן לו".
וחזינן בזה, שאי אפשר להקל בשום אופן אף במימרא אחת, ללמוד עמה מה שאסרו חכמינו ז"ל. ורבי אליעזר מלבד מה שהפסיד הון רב לבנו עבור זה, עוד השיב בתשובה חריפה 'ישרפו דברי תורה', וכל זה עבור מימרא אחת שלא למסור לה. ואי אפשר להתחכם על דברי חכמינו ז"ל, ובודאי ראו גודל ההיזק, ומי יודע יותר מהם, והמתחכמים נגד דברי חכמינו ז"ל המה מהצדוקים ובייתוסים שלא האמינו לדברי חכמים, וצריך על זה השגחה יתירה. ומה שאסרו חכמינו ז"ל בהחלט, הוא כן בכל הדורות, כי אין לנו רק התורה הזאת שהכריעו הראשונים מדברי הש"ס בכל ההלכות, והן קבועות וקיימות לעד ולעולמי עולמים, ואפילו אליהו אין בכחו לבטל מדבריהם ז"ל, אפילו זיז כל שהוא כקוצו של יוד.