ויואל משה/מאמר לשון הקודש/סימן מג
~ סימן מג ~
גם בדברי המהרי"ל משמע דתלוי במצב הדור
ומלשון תשובת המהרי"ל בעצמו מבואר שתלוי במצב הדורות, שהרי כתב במה דמייתי ראיה על דורו של חזקיה שהיה כ"כ מרביץ תורה בישראל, כי לולא שהיתה הרבצת תורה באנשים מנא להו לנשים ולתינוקות לידע כל זה. אם כן העיד בעצמו שאך בדורו של חזקיה שהי' כ"כ הרבצת תורה באנשים, היה מציאות לנשים ולתינוקות לידע כל מה שצריכין לידע מכח הקבלה, לא זולת.
אף את"ל דהמהרי"ל אוסר ללמדה כלל, זהו רק כשיש לה ידיעה באופן אחר
ואף שכתב המהרי"ל בסתמא גם על דורו, שאין ללמדה מחמת חומר הענין שהחמירו חכמינו ז"ל בזה, וכתב דאף שיש בזה קצת מצוה יצא שכרה בהפסידה. אבל מכל מקום כתב, שצריכות לידע האסור והמותר בלא תעשה ועשה שלא הזמן גרמא שמחויבות בהם, אלא שכתב שאפשר לה לידע כל זה מקבלת האבות. וכבר הוכחתי מדבריו שהיה אפשר שתדע יותר על ידי קבלת האבות יען שהיא תמידית, יותר ממה שתוכל לידע על ידי הלימוד שאינו תמידי כ"כ. ואפשר חשש המהרי"ל ללימוד הבנות, אף במה שמותר לה וצריכה לאותו דבר, שלא תמשך מזה ללמוד גם האסור שהחמירו בו חכמינו ז"ל כ"כ, על דרך שאמרו חכמינו ז"ל (שבת יג.) סחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב. ועל כן ראה יותר טוב קבלת האבות לידיעה זו, שלא יומשך מזה דרך הלימוד גם למה שאסור.
אבל עכ"פ כיון שלכל הדיעות הידיעה מוכרחת, שתדע האסור והמותר והדרך אשר תלך בה בכל לא תעשה והרבה עשין שמחויבת, ולא סגי בלאו הכי. ובהעצה היעוצה של קבלת האבות פשיטא שאין לדמות לדורות הראשונים, שהיה השפעה של תורה ויראת שמים מרובה בתכלית אצל האבות והאמהות בימים ובלילות, כאשר נראין הדברים גם בדברי המהרי"ל. וקל וחומר בדורינו השפל שאי אפשר לשער ולהעריך עד היכן הגיע שכחת התורה ודרך האמת, והתורה הק' מונחת בקרן זוית, וגם האבות וקל וחומר האמהות, צריכין לאותו דבר שיהיה להם איזה חינוך, וערבך ערבא צריך (סוכה כו.), אלא שאי אפשר כמו שאמרו בגמרא (קידושין דף ל'.) אדידך על צוארי דבריך [וכו'], אם כן צריכין הבנות עכ"פ לאיזה חינוך.
והנה מלשון התוס' בסוטה (דף כ"א: ד"ה בן עזאי) דכתבו על הא דאמרו (חגיגה ג.) נשים באות לשמוע, דהפירוש הוא דמצוה לשמוע הנשים כדי שידעו לקיים מצוה. משמע גם כן שצריכה לשמוע מפי המלמד בשביל שידעו לקיים מצוה, ולא סגי להו בקבלה מאביה.
לדינא פסק הרמ"א דחייבת האשה ללמוד דינים הצריכים לה
ולדינא הנה מבואר בשולחן ערוך סימן רמ"ו (סעיף ו') ברמ"א, דחייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה, וזה כדברי הספר חסידים ומקור דברי הרמ"א הוא מהסמ"ג, שהיה תלמידו של הרבי יהודה החסיד בעל ספר חסידים. ואף לו יהא אם אין דעת המהרי"ל כן, אם הכריע הרמ"א כדעת הסמ"ג ורבו הספר חסידים, ולא הזכיר כלום מדברי המהרי"ל, כבר קבלנו עלינו פסקי הרמ"א. וכתב התומים (קיצור תקפו כהן סי' קכג) בדיני קים ליה, כי דעה שלא הובאה בשולחן ערוך, אף המוחזק לא יוכל לטעון קים לי כוותיה. אבל לפענ"ד אין בזה שום פלוגתא בעיקר הענין, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, כאשר ביארתי לעיל ודוק.
ומה שלא עשו בדורות שלפנינו איזה חינוך לבנות, יש בזה כמה טעמים שאין לפורטם על הכתב, אשר עתה לא שייכים אלו הטעמים. ובעוונינו הרבים עכשיו בדורינו, אנכי הרואה בעניינו ושפלות דורינו, כי צריכים לאותו דבר שיהיה איזה חינוך להבנות, ואי אפשר לפרט הכל ולהעלות בזה יותר בכתב.