על הגאולה ועל התמורה/נ
נ
ועיין רמב"ן פרשת יתרו על הכתוב (שמות כ', ג') לא יהיה לך וגו', שמבאר בעניני העבודה זרה שהיו שלשה מינים, וזלה"ק, הראשונים החלו לעבוד את המלאכים, שהם השכליים הנבדלים, בעבור שידעו למקצתן שררה על האומות, וחשבו שיש להם יכולת בם להרע או להטיב וכו', ואף על פי שהיו העובדים מודים שהכח הגדול והיכולת הגמורה לא-ל עליון, וכך אמרו חכמינו ז"ל (מנחות קי.) דקרי ליה (דניאל ב', מ"ז) אלה' דאלהין וכו'. והמין השני בעבודה זרה, שחזרו לעבוד לצבא השמים וכו' ולמזל מן המזלות וכו', וחשבו כי בעבודתם יגבר המזל ויועיל להם, יעיי"ש באריכות דבריו, עד שכתב וממין העבודה הזאת היה מהם עובדים לאנשים, כי בראותם לאחד מבני האדם ממשלה גדולה, ומזלו עולה מאוד, כנבוכדנצר, היה אנשי ארצו חושבים כי בקבלם עליהם עבודתו וכוונתם אליו יעלה מזלם עם מזלו, והוא גם כן יחשוב כי בהדבק מחשבתם בו תוסיף לו הצלחה, מכח נפשותיהם המכוונות אליו, וזה היה דעת פרעה, וכדברי רבותינו (שמו"ר פ"ט, ח') ודעת סנחריב וכו', כי היו רשעים, ולא שוטים גמורים, אלה תוכן דבריו, יעיי"ש באריכות.
והיוצא מדבריו, שלא היו שוטים גמורים העובדים לאדם מחמת רוב מזלו והצלחתו המרובה, אלא רשעים היו. והנה באמת היה לנבוכדנצר ופרעה הצלחה מרובה מאוד שאין לשער, והיו מעשרה מלכים שמלכו בכל העולם מעת בריאת העולם עד מלך המשיח, כמבואר בתרגום שני (אסתר א', א') אשר מהנמנים בין אלו המלכים הוא הקב"ה, וכבשו ארצות בכח גדול עד אין לשער. ולכאורה הוא לפלא, למה הניח הקב"ה כח גדול והצלחה גדולה כזו לערלים וטמאים, שידע שיבואו אחר כך לעבודה זרה רח"ל. אבל כך היא המדה, שהבא לטמא פותחין לו (עבודה זרה נה.), והצלחתם מרובה עד מאוד לנסות את הבריות, יותר ממה שהשכל מחייב.
והנה זה היה בענין דעבודה זרה, אבל יצרא דעבודה זרה בטלא, כמו שאמרו חכמינו ז"ל (יומא סט:), אבל בעוה"ר יצרא דמינות שולט עכשיו יותר ממה שהיה אז בעבודה זרה, ועל כן אלה המינים והכופרים מצליחים הרבה מאוד בכח הס"מ המנהלם ומנהיגם, והכל רוצים להתדבק במזלם והצלחתם ליהנות ממזלם והצלחתם, כמו שהיה אז בעבודה זרה, ומובן זה ליודעי דעת תורה האמיתי, ואוי לנו שכך עלתה בימינו.