ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן לג

לג

ומה שהעמיס המהר"ל ז"ל בלשון המדרש שאמר שהשביען בדורו של שמד אין זה ראיה מוכרחת כל כך להוליד מזה דין חדש של הריגה רחמנא ליצלן, ואינו מבואר במדרש שיש לו דין שמד אלא שהשביען בדורו של שמד, ואין זה הכרח לפרש דקאי על פסק הלכה שיש לו דין שמד כמובן, ושערי פשטים לא ננעלו, גם אפילו אלו היה מבואר כן במדרש רבה הוא תמוה לכאורה אם הוא נגד הלכה מרווחת בש"ס שבכל העבירות אמרינן יעבור ואל יהרג חוץ מאותן הג' ולא היה מביא המהר"ל ז"ל בחיבורו לסתום דבר התמוה כל כך נגד ההלכה שבש"ס ופוסקים בפרט בדבר הנוגע לסכנת נפשות של כלל ישראל ואף לא העיר מאומה אם יש אפילו קצת ספק בדבר, ועל כרחך כיון דמיפשט פשיטי ליה אותה ההלכה מאיזה טעם שהוא דכן הדין פשוט שהוא ביהרג ואל יעבור ולכן פירש בדרך זה גם לשון המדרש, ואם כן צריך להבין טעמו ונימוקו בזה, גם אינו מובן כל כך דמה שנעשה על ידי כפיה של הריגה רחמנא ליצלן אין זה חירות ולמה נקרא זה דחיקת הקץ.

הגם שאפשר לפרש בדברי המהר"ל שאין כוונתו שהאומות יכופו את ישראל במיתה של כל עינויים קשים כדי לצאת מן הגלות ולעשות להם מלוכה שרחוק מן הדעת שהאומות יעשו זאת, אלא אפשר כוונתו שאף אם ח"ו יעשו האומות כל מיני אכזריות של מיתה בעינויים קשים רחמנא ליצלן ואין להם עצה אלא לצאת מן הגלות ולעשות להם מלוכה מכל מקום אסור שהוא כדין שמד שאסור להשתמד רחמנא ליצלן אף כדי להנצל ממיתה וכל מיני עינויים קשים ומרים רחמנא ליצלן, אבל גם לפי פירוש זה צריך לומר דנתן לזה דין יהרג ואל יעבור כדין שמד, וצריך להבין מנין לו זה.

גם צריך להבין לשון הרמב"ם ז"ל באגרת תימן שהאריך באזהרת שלא לדחוק את הקץ וכתב וזה לשונו לפי שידע שלמה ברוח הקודש וכו' והזהיר מלעשות זה והשביע האומה על דרך משל ואומר השבעתי אתכם וכו'. ואינו מובן דכיון שחשב זאת לשבועה חמורה ואמר השבעתי אתכם בעונש חמור רחמנא ליצלן, למה אמר שהוא על דרך משל, וכי משלים הוא ממשיל.