על הגאולה ועל התמורה/צו
צו
ואפשר להסביר עוד הענין, על פי מה שפירשתי כבר (מהר"י ט"ב על שובבים פ' ויחי דף ו') מה שאמרו חז"ל במסכת סנהדרין (קג:) מנשה העמיד צלם בהיכל, ויליף ליה מקראי עיי"ש. ולכאורה יפלא, דהאיך יתכן שכל ישראל שתקו ולא מיחו בו, ואיך עשו העבודה במקדש כל זמן שהיה עבודה זרה בהיכל, ולא מצינו לא בפסוקים ולא בדברי חז"ל שנתבטלה העבודה והתמיד באותן הימים, וצריך ביאור.
ופירשתי על פי מה שכתב המהרש"א ז"ל במסכת מכות (דף י' ע"ב) דממחשבת עבירה נברא מלאך רע, וממחשבה של מצוה נברא מלאך קדוש, ופי' בזה מאמר הגמרא שם בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, דאותן המלאכים שנבראים מרצונו ומחשבתו, מוליכין אותו לגמור מעשהו כפי רצונו ומחשבתו עיי"ש. ומצאתי מבואר כן בתנא דבי אליהו (זוטא פ"ג) וז"ל, אם עושה אדם את עצמו צדיק ולדבר אמת, מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו בדרך צדיקים ומדבר אמת, ואם עושה אדם את עצמו רשע ולכחש ולדבר שקר, מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו בדרך רשעים ומכחש ומשקר וכו', ופי' הזיקוקין דנורא () והוא על דרך [ש]אמרו חז"ל בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.
עכ"פ מבואר בדברי חז"ל דכפי מחשבתו של אדם נברא לו מלאך, אם לטוב או להיפך. וכתב האור החיים הק' ז"ל בפרשת תשא על הפסוק (שמות ל', י"ב) ולא יהיה בהם נגף, דמלאך הנברא מעבירה הוא מין העון ממש כמעשהו, ושמו נקרא על שם העבירה. וז"ל, לצד שקרא לה' מסית ח"ו, שאמר (שמואל א' כ"ו, י"ט) אם ה' הסיתך בי, נברא מלאך רע וכו', והוא מין העון ממש כמעשהו, ומסית שמו, והסיתו והטעהו, בסוד עבירה גוררת עבירה (אבות פ"ד מ"ב).
ואפשר שזהו כוונת הכתוב וכוונת דברי רבותינו ז"ל במה שאמרו על מנשה שהעמיד צלם בהיכל, דאין כוונתם שעשה כן בפועל ממש, דאם כן היה ההכרח שיתבטל התמיד והעבודה בבית המקדש, אלא שהכניס מחשבת עבודה זרה בהיכל ה', והיה לו מחשבת עבודה זרה בעמדו בהיכל ה', ובמחשבתו זו ברא מלאכים רעים בדמות הצלם ובחינת עבודה זרה ממש, כמו שאמרו דהמלאך הנוצר מעבירה או ממחשבת עבירה, שרשו ובחינתו ושמו כשם העבירה ממש, וזהו הכוונה בדברי רז"ל שהעמיד צלם בהיכל. ולפי שבחינה זו לא ירגישו סתם בני אדם, ורובם לא ראו צורת הצלם שהעמיד בהיכל, כי רק זכי הראות ויחידי סגולה יש בכח ראייתם להרגיש בזה, על כן לא מיחו בו ישראל, ולא נתבטל התמיד והקרבנות במקדש.