על הגאולה ועל התמורה/ד

ד

וכבר פירשתי (קהלת שנד א') דברי הקהלת רבה (פ"ג ס"ז) עת לחבוק ועת לרחק מחבק (קהלת ג' ה'), עת לחבוק, אם ראית כת של צדיקים עומדים, עמוד וחבק ונשק וגפפם. ועת לרחק מחבק, אם ראית כת של רשעים רחק מהן ומכיוצא בהם עכ"ל, ויש לדקדק בדברי המדרש במה שאמר רחק מהם ומכיוצא בהם, מה כוונתו, דאם הם רשעים כמותן, אם כן חיוב ההתרחקות הוא מפאת שהם עצמם רשעים ולא הוצרך לטעם דכיוצא בהם, ואם אינם רשעים, במה הם כיוצא בהם.

אמנם יובן על פי מה שכתוב באבות דרבי נתן (פ"ל ה"ג) רבי עקיבא אומר, כל המדבק בעוברי עבירה, אף על פי שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל פורעניות כיוצא בהן, וכל המדבק בעושי מצוה, אף על פי שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל שכר כיוצא בהם. ועל פי זה יובן המדרש אם ראית כת של רשעים רחק מהם ומכיוצא בהן, והכוונה על אלו שאמרו חז"ל שאף על פי שלא עשה כמעשיהם הרי הוא כיוצא בהם, ואף על פי שאינם רשעים עכשיו, ולפי ראות העין מקיימין ועושין מצות, אבל אם מתדבקים ומתחברים עם עושי עבירה מחוייבים להתרחק מהם, שהעידו חז"ל שהם כיוצא בהם, וזהו כוונת הכתוב עת לרחק מחבק, שצריך לרחק כל מי שהוא מחבק ומדבק עצמו ברשעים.

וכעין זה כתב רבינו יונה ז"ל בשערי תשובה (שער ג', אות ק"ס) וז"ל, וענין שונאי השם, נמצא לפעמים גם באנשים שהם עושים המצות ונזהרים מכל עבירה במעשה ובלשון וכו'. וחושב שם כמה דברים שבגללם נקראים שונאי השם רח"ל, וסיים, וכן אם יאהבון כבוד הרשעים ומשלם על עפר, כי אלה באמת שונאי השם וכו' עכ"ל, ה' ישמרנו מהם ומהמונם.

ואמרו חז"ל במסכת גיטין (סב.) אין מחזיקין ידי ישראל העובדים בשביעית [וכו'], אלא, לא צריכא, למימרא להו אחזוקי בעלמא ואשרתא, פירש"י ז"ל, העובר אצל ישראל העושה מלאכה באיסור שביעית, אסור לומר לו תחזקנה ידיכם.

והנה, כל הענינים ההם הם דברים ידועים ומבוארים בדברי חכמינו ורבותינו ז"ל במקומות אין מספר, שאסור להלל ולשבח את הרשעים, ואסור להתחבר עמהם, ולא נסתפק בזה אדם מעולם, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר ברשעים של זמנינו, שמפורסמים ברשעתם להעביר על הדת, ובאים בכח ממשלתם בכפיה ממש, וכבר גזרו כמה גזירות רעות, ועוד ידם נטויה רח"ל, על אחת כמה וכמה שהחיזוק והכבוד להם ולמעשיהם גורם רעה גדולה, כמבואר בדבריהם הנ"ל. ובעוה"ר, עכשיו הגענו למצב כזה שמהללים ומשבחים את מעשי הרשעים, ומחניפין להם בלי שמץ של בושה, ונמשכין אחריהם הכלל ישראל, וביותר גדלה המבוכה והמכשלה הזאת אחר המאורעות האחרונים, למראה הנצחון של ממשלת הציונים על אויביהם הערביים, שהטיל בלבול הדעת וטשטוש המוחין גם בין שלומי אמוני ישראל, כי הרצים שלוחי הס"מ יצאו דחופים לברך על הנסים בקול גדול, ויתגודדו כמשפטם לאמר ראו כי יש ממש בעבודה זרה הציונית, ומן השמים עושים לנו נסים, להצדיק מעשינו.

ובכדי להאיר עיני הנבוכים, ראיתי לבאר תחלה ענין הנסים, ועל איזה אופן יבואו, ויבואר מדברי רבותינו ז"ל שנביא להלן.