ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן טז

טז

והנה באבני נזר יורה דעה סימן תנ"ו דחה בשתי ידים את דברי השואל מספר אהבת יונתן דאפילו ברשות כל העמים חלה השבועה שלא לעלות לארץ ישראל יחד, וכל ראייתו אינו אלא מלשון רש"י ז"ל שכתב ביד חזקה, ואם הוא ברשות אין זה ביד חזקה, ועל כן כתב שאי אפשר לזוז מפירוש רש"י ז"ל. ואני תמה האיך בנה על זה יסוד גדול כל כך על הלשון שאם הוא ברשות אי אפשר לומר בלשון יד חזקה לדחות על ידי זה דברי הגאון ז"ל באהבת יונתן ראשית הרי מקרא מלא.

בסוף פרשת שמות (ו' א') [על הפסוק] כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו, ופירש רש"י ז"ל כי ביד חזקה ישלחם מפני ידי החזקה שתחזק עליו וביד חזקה יגרשם מארצו על כרחם של ישראל, וכן הוא אומר (שמות י"ב, ל"ג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו', ופירשו שם המזרחי והגור אריה דמשום הכי פירש רש"י רישא דקרא ביד חזקה ישלחם על ידו החזקה של הקדוש ברוך הוא ולא על של פרעה, כי ידו החזקה של פרעה הוא בסיפא דקרא דקאמר ביד חזקה יגרשם. והרי שקרא הכתוב מה ששלח אז פרעה את ישראל ממצרים שהיה ביד חזקה של פרעה, אף כי ודאי פרעה לא עשה שום מלחמה או איזו כפיה נגד ישראל, שהרי אדרבה קרא אותם והתחנן לפניהם בהכנעה מרובה שימהרו לצאת.

ובמדרש תנחומא על הכתוב (שמות י"ב, ל"א) ויקרא למשה ולאהרן וגו' קומו צאו, למה בא הוא ועבדיו, שבשעה שאמר ליה פרעה אל תוסיף עוד ראות פני אמר ליה משה כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך ולא נצא מכאן עד שירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמור צא אתה וכל העם וגו', וחלק משה כבוד למלכות שלא אמר לו אתה וכל עבדיך. וכעין זה הוא בגמרא (זבחים קב.) ומביאו ברש"י ז"ל (פרשת בא במקומו), ובמדרש ילקוט (שמעוני שמות רמז ר"ח) על הכתוב קומו צאו מלמד שהיה פרעה דופק על פתחן של משה ואהרן, אמרו ליה הא שוטה בלילה אנו יוצאין, אמר להם הרי מתו כל מצרים [שנאמר (שם ל"ג) כי אמרו כלנו מתים], אמרו לו מבקש אתה לכלות את המכה הזו ממך אמור הרי אתם ברשותכם הרי אתם עבדיו של הקדוש ברוך הוא, התחיל פרעה צווח לשעבר הייתם עבדי, אבל עכשיו הרי אתם בני חורין, הרי אתם ברשותכם וכו', וברכתם גם אותי (שם ל"ב), התפללו עלי כדי שתכלה ממני הפורעניות, ותחזק מצרים על העם (שם ל"ג) [מגיד] שהיו מבהילין [אותן] וטורדין אותן לצאת, עד כאן.

אם כן הרי ברור שלא היה אז אצל פרעה שום כפיה או יד חזקה ממנו על ישראל, אלא צווח הרי אתם ברשותכם ונכנעו בהשתחויה והכנעה מרובה לפני משה ואהרן, ועל כרחך שמה שאמרו שהיו מבהילין וטורדין אותן לצאת אין זה אלא בהלה של תחנונים עצומים ורוב דברים. ובמכילתא (בשלח, פרשה א') איתא כשאמרו האוקטורין ששלח עמם פרעה ביום הרביעי הגיע פרותזימיה שלכם לחזור למצרים, שנאמר (שמות ג', י"ח) דרך שלשת ימים, אמרו להם ישראל כשיצאנו ברשות פרעה יצאנו, שנאמר (במדבר ל"ג, ג') ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה ולא אמר שכפה אותם לצאת אלא שהיה ברשות, ואף על פי כן קראו הכתוב ביד חזקה.

וצריך לומר על כרחך דבכל מה שהאדם מפציר ומתחזק הן אם על ידי תחנונים מרובים והן על ידי פעולות אחרות, שיש בהן התחזקות נקרא יד חזקה. ובפרשת ואתחנן (דברים ד', ל"ד) או הנסה וגו' לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה, גם שם אי אפשר לפרש ביד חזקה על איזו כפיה של מלחמה שהרי כבר כתב שם ובמלחמה, גם חשב כל הנעשה במסות באותות ובמופתים. ובאבן עזרא פירש שם ביד חזקה שיצאו ישראל ביד רמה. ונראה הכוונה בזה על התחזקות יתירה שהיה להם, וכמו שפירש התרגום בפרשת בשלח (שמות י"ד, ח') ביד רמה, בריש גלי.

וכבר נתבאר גם על לשון חומה שמתפרש על כמה אופנים שרש"י ז"ל (בשיר השירים ח' י') על הכתוב אני חומה מפרשו על התחזקות ביראה ואהבה להשם יתברך כי כל ענין של התחזקות מדמה לחומה שיש לו כח חזק, וחכמינו ז"ל (יומא ט:) אמרו אם עליתם כחומה דקאי על עליה מרובה כי אם העליה מרובה יותר יש בזה ענין של התחזקות ודומה לחומה, אף אם הוא ברשות, וכן הוא הלשון של יד חזקה דקאי גם על התחזקות של עליה מרובה ודמי לחומה.