ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן ד

  << הדף הקודם
  הדף הבא >>
 

{

 "description": "תבנית ניווט לדפים קודמים והבאים",
 "params": {
   "previous": {
     "label": "הדף הקודם",
     "description": "הקישור לדף הקודם",
     "type": "page",
     "required": true
   },
   "previous_label": {
     "label": "תווית לדף הקודם",
     "description": "התווית שתוצג עבור הדף הקודם (ברירת מחדל: הדף הקודם)",
     "type": "string",
     "required": false
   },
   "next": {
     "label": "הדף הבא",
     "description": "הקישור לדף הבא",
     "type": "page",
     "required": true
   },
   "next_label": {
     "label": "תווית לדף הבא",
     "description": "התווית שתוצג עבור הדף הבא (ברירת מחדל: הדף הבא)",
     "type": "string",
     "required": false
   }
 }

}

ד

ומה שאפשר לומר עוד בזה, דהנה בדרישה ס"ק ג' מאריך לפרש דלא סבר הרבינו מאיר כשיטת רבינו חיים שעכשיו אין מצוה כלל לדור בארץ ישראל אלא דסבר שאין המצוה גדולה כל כך כמו בזמן הבית, ולכן אין כח באשה לכפות האיש. אבל עדיין יש קצת מצוה מדחזינן שיש כח באיש לכפות, וזה ודאי ברור שהרי גם המהרי"ט שחלק גם כן על הרבינו חיים הביא ראיה ממהר"מ שכתב שעדיין יש כח על כל פנים באיש לכפותה, והרא"ש הביא דברי הרבינו מאיר ולא הזכיר כלל מדברי הרבינו חיים, וכן הוא גם בשאר פוסקים שחלקו על הרבינו חיים ולא חלקו על הרבינו מאיר. אלא שצריך להבין שורשן של הדברים מה שלשיטת הרבינו מאיר היה בזמן הבית מצוה גדולה ועכשיו מצוה קטנה, דממה נפשך אם שייך גם בזמן הזה המצות עשה של ישוב ארץ ישראל שמנאו הרמב"ן אם כן הוי מצוה גדולה כמו בזמן הבית, ואם אין אותה המצוה בזמן הזה מה היא המצוה הקטנה.

אבל הדבר פשוט, וראיתי להקדים תחלה מה שהבאתי לעיל דברי הרי"ף בעין יעקב דמה שאמרו הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה אינו אלא ביוצא מארץ ישראל מדעתו וברצונו, ובזה תירץ דעת רב יהודה שאסור לעלות מבבל לארץ ישראל שהם לא יצאו מרצונם אלא על ידי גלות וגזירה. ואינו מובן שהרי חכמינו ז"ל (כתובות ק"י ע"ב) למדו זה מדוד המלך עליו השלום שאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ד' לאמור לך עבוד וגו' (שמואל א' כ"ו י"ט), והלא דוד גם כן לא הלך מדעתו ומרצונו אלא שברח מאימת מיתה, וכמו שאמר כי גרשוני, ואם כן משמע מזה דאף בהלך שלא מדעתו כן הוא. גם הלשון שאמר סתם הדר בחוץ לארץ לא משמע דמיירי דוקא ביוצא מארץ ישראל, שהרי לא הזכיר מזה מאומה, ועיקר חסר מן הספר.

אמנם עצם הסברא לחלק בין הדר בחוץ לארץ ובין הדר בארץ ישראל היא גם בריטב"א יומא דף ל"ח ( ) שתמה על מה סמכו כמה גדולים לדור במצרים, והביא על זה תירוצים שכתבו שארי הראשונים ז"ל, אבל הוא מסיק שהנכון יותר שאין האיסור ההוא אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתם, אבל בזמן הזה שנגזר עלינו להיות נדחים בכל קצוי ארץ, כל חוץ לארץ אחד הוא ואין איסור אלא שלא לצאת מדעת מן הארץ לחוץ לארץ. הרי שכתב חילוק זה, אבל לא הזכיר בדבריו מהך מימרא שכל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה. ויש לומר שכיוון על מימרות אחרות, כמו שמביא בש"ס בבא בתרא דף צ' (ע"ב) אין (יוצאין) (מוציאין) מארץ ישראל לחוץ לארץ, וכי האי גוונא איכא עוד מימרות שאפשר לפרשם ביוצא מארץ ישראל מדעתו ומרצונו, אבל בהך מימרא שלמדו מדוד שאמר כי גרשוני היום וגו' לאמר לך עבוד וגו' שהטעם שכתב הריטב"א מחמת שנגזר עלינו להיות נדחים בכל קצוי ארץ, זה לא היה שייך אז בימי דוד ושאול שהיו ישראל שרויין על אדמתם, לכן אמר דהוי כאלו עובד עבודה זרה אף שלא יצא מדעתו כי אם מחמת הכרח.