שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן מה
~ סימן מה ~
ב"ה.
אל כבוד תלמידי האברך היקר, הרב החו"ב טובא, חכם ושלם, צנא מלא ספרא, ירא ושלם, כש"ת מו"ה אהרן ווייס נ"י.
מכתבו הגיעני בדבר שאלתו אם להקל לאכול חלב תוך שש שעות אחר רוטב של בשר שקלט ממנו כל השמנונית, כי הט"ז בסימן פ"ט ס"ק ה' הביא שתי הדיעות במרק של בשר, ולא הכריע.
א
הנה בעיקר הפלוגתא אם מרק של בשר יש לו דין בשר עצמו או רק כתבשיל של בשר, על זה כתב הפרי מגדים שם במשבצות ס"ק ה' שהמחמיר תבא עליו ברכה, ומי לא ירצה להיות בכלל ברכה.
אמנם באמת אין נפקא מינה בפלוגתא זו אלא לפי עיקר הדין שאין צריך להמתין אחר תבשיל של בשר כי אם אחר בשר עצמו, אבל לפי מה שכתב הרמ"א ז"ל (ס"ג) ונהגו עכשיו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר כמו אחר בשר עצמו, ואין לשנות ולפרוץ גדר, ממילא דאין נפקא מינה אף אם נימא דיש למרק דין תבשיל של בשר. ושוב ראיתי שכן מבואר בברכי יוסף סימן פ"ט בשיורי ברכה אות ל', יע"ש. ומי יבא אחר הב"י (או"ח סי' קעג סוד"ה מים) ורמ"א במה שכתבו שאין לשנות ולפרוץ גדר.
ב
והנה במה שכתב עוד שם הב"י באו"ח סימן קע"ג (שם) וברמ"א יו"ד סימן פ"ט (שם) דאם אין בשר בתבשיל, רק שנתבשל בקדירה של בשר, מותר לאכול אחריו גבינה, ואין בו מנהג להחמיר, נתקשה שם הש"ך ס"ק י"ט דבאופן זה אפילו לאכלו עם גבינה מותר, דהוי נ"ט בר נ"ט. ותירץ דמיירי אף בנתבשל בקדירה שלא הודחה יפה, דהוי קצת ממשות של איסור, דבכה"ג אסור לאכלו עם גבינה, ושרי הכא.
והבאר היטב (ס"ק יא) כתב, ולא אבין מה שכתב דאפילו לאכלו עם גבינה מותר דהוי נ"ט בר נ"ט, הלא לרמ"א שם (סי' צה ס"ב) אסור. וכן הקשה גם באליה רבה או"ח סימן קע"ג (ס"ק ד) ובית מאיר (יו"ד סי' פט ס"ג).
ומה שתירץ הבית מאיר, דזה הוי דיעבד אם נאסור לו לאכול אחריו גבינה. לפענ"ד אין זה פשוט כל כך, דהרי מבואר בסימן צ"ז (ס"ג וש"ך ס"ק ד) בפת שאפאה עם הצלי, דאסור לאכלו בחלב, אף דבדיעבד מותר מ"מ כיון דאפשר לאכלו בלא חלב הוי כלכתחלה, ואסור לעולם לאכלו בחלב. ובסימן ק"ח (ס"א) מחלק שם (רמ"א) בין אם יש לו פת אחר לאכול או לא. וא"כ גם כאן עכ"פ ביש לו מאכל אחר לאכול, היאך נחליט דהוי כדיעבד אם לא יאכל דייקא חלב, והרי בדבר שיש לו מתירין לדעת רש"י ז"ל (ביצה ג: ד"ה אפילו) דלא נחית כלל לדברי הר"ן (נדרים נב.), אלא שכתב הטעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, ועל כרחך דאף שכבר בטל באלף, או גם בספק ספיקא לדעת כמה פוסקים (עי' ש"ך סי' קי ס"ק נו), דודאי מותר בדיעבד, מ"מ כיון שלאחר זמן יהיה ניתר בלאו הכי הוי כלכתחלה, אף במקום שצריך להמתין ימים, כמו ביו"ט וכדומה. ומכל שכן כאן שאין צריך להמתין אלא כמו שהדרך להמתין מסעודה לסעודה. עכ"פ כשיש לו מאכל אחר לאכול, היאך נחליט דהוי לעולם כדיעבד, ולעשות מזה קושיא.
אמנם הפרמ"ג (שפ"ד סי' פט ס"ק יט) תירץ בטוב טעם, כיון דלשון זה דנוהגין היתר בנתבשל בקדירה של בשר הוא מהב"י (או"ח סי' קעג), ולדידיה (סי' צה) מותר נ"ט בר נ"ט אפילו לכתחילה, ושפיר הקשה הש"ך ז"ל.
אמנם בתירוצו דמיירי בקדירה שלא הודחה יפה דהוי קצת ממשות של איסור, הקשה הבית מאיר (שם) דממה נפשך אם הבעין נתבטל בס', הוי כלא היה, ואם לא נתבטל הוי ממש תבשיל של בשר. וזה קושיא גדולה לכאורה. ולא ראיתי פירוש המתיישב על הלב, דמה שכתבו איזה אחרונים לחלק בין אם היה קצת שומן או הרבה, אין לזה הבנה, דמה גבול תתן לו, ונתת דבריך לשיעורין, ותורת כל אחד ואחד בידו מה נקרא מעט או הרבה.
ג
והנראה לפענ"ד דאפשר לתרץ דברי הש"ך ז"ל בג' פנים. חדא, דאף בנתבטל בס' משכחת דאית ביה איסורא, כגון שמרגישין הטעם, וכמו שכתב הש"ך בסימן צ"ח ס"ק כ"ח דאף דכל האיסורין דלא עבידי לטעמא בטלים בששים, היינו לפי שמסתמא אינם נותנים טעם ביותר מששים, אבל אם מרגישין הטעם פשיטא דאסור אף למעלה מס', ובפרט בשומן הנ"ל שהוא מלתא דעבידא לטעמא. ואף לפי מה שכתב הטו"ז שם ס"ק י"א לחלק בין שומן לדבר חריף, היינו רק דמסתמא אינו נרגש כל כך כמו דבר חריף, אבל אם מרגישין ודאי אסור, ועיי"ש בפמ"ג משבצות ס"ק י"א. ואם כן בכה"ג ודאי דאסור לאכלו עם חלב.
אך אע"פ כן כתב הש"ך בסימן צ"ח ס"ק כ"ט בשם האיסור והיתר הארוך (כלל כה דין ז) דאינו אלא מדרבנן. וצריך לומר דכל למעלה מס', אף שמרגישין הטעם, אינו אלא טעם קלוש דלא אמרינן ביה טעם כעיקר דאורייתא.
ואם כן יש לומר דבכה"ג הוא דיש חילוק בין אם לאכלו עם חלב, או לאכול אחריו חלב, דלדעת רש"י (חולין קה. ד"ה אסור לאכול) מה שצריך להמתין אחר בשר ולא אחר גבינה, הוא בשביל שמושך טעם. אף דודאי גם בטעם גבינה אמרינן טעם כעיקר דאורייתא, מ"מ טעם בשר נמשך יותר. ובכה"ג אף דאית ביה קצת ממשות איסור ומרגישין הטעם, מ"מ כשהיא למעלה מס' דהוי טעם קלוש דלא אמרינן ביה טעם כעיקר דאורייתא, י"ל שאינו מושך טעם יותר מגבינה. ובלאו הכי יש לומר כיון שעיקרו מדרבנן, לא נהגו ביה חומרא זו להמתין אחריו.
ואם כן משכחת לדברי הש"ך ז"ל בכה"ג דאית ביה ס' ועדיין טעם ממשות האיסור נרגש, דלא הוי נ"ט בר נ"ט עכ"פ.
עוד יש לומר על פי מה שהביא הפמ"ג סימן צ"ה שפתי דעת ס"ק א' מהאיסור והיתר הארוך (כלל לג דין ב), דסתם כלי יש בתבשיל ס' נגד הלכלוך שעליו, ומחלק בין מה שכתב האיסור והיתר הארוך כלל ל"ד (דין יז) דבמי הדחה אין ס', דלכלוך שעל גבי קדירה כקליפה דיינינן לה, ויש בתבשיל ס' נגד קליפת הקדירה. ולכן חולק על הפרי תואר (שם) בס"ק ג' שכתב דאם לא ידעינן אם הוי ס' נגד הלכלוך הוי ספק, ודינו כנשפך דלא ידעינן כמה.
אך אע"פ כן סיים שם הפמ"ג, דבקערה אפשר אין ס' נגד הליכלוך, כמו שכתב הש"ך בסימן ס"ט (ס"ק סה) דיש כלים שאין ס' בתבשיל נגד קליפתן, כמו קערה וכדומה.
ומעתה י"ל בדעת הש"ך שכתב דאשמעינן הרבותא בקדירה שלא הודחה יפה, דהוי ספק אם יש ס' בתבשיל נגד הליכלוך, ולא מיבעיא לדעת הפרי תואר דהוי ספק בכל הכלים ודינו לעולם כדין נשפך דאסור במין בשאינו מינו (עי' סי' צח ס"ב), אלא אפילו לדעת הפמ"ג יש נפקא מינה באותן הכלים דהוי ספק לכו"ע. ובכה"ג ודאי דאסור לאכלו עם חלב, אבל לאכול אחריו חלב אף דנולד הספק בדאורייתא וגם דהוי כלכתחלה כמ"ש לעיל, מ"מ כיון שאין האיסור אלא מחמת המנהג להמתין אחר תבשיל של בשר, ובכה"ג דלא נהגו אין צריך להחמיר.
עוד י"ל, כיון שכתב הפרמ"ג דהלכלוך שעל הכלי שאינה רחוצה דיינינן לה כקליפה, והרמ"א ז"ל בסימן צ"א (ס"ד) כתב דהיכא שצריך קליפה אם לא קלפוהו ובישלו כך, מותר בדיעבד. והש"ך שם בס"ק ח' כתב לחלק דהיכא דנבלל הקליפה ואינו מכירו מותר בדיעבד אף אם אין ס' נגדו.
ואם כן שפיר י"ל בדברי הש"ך דאשמעינן בקדירה שאינה רחוצה יפה, דמיירי שאין ס' נגדה, ואע"פ כן לא קשיא מידי קושית הבית מאיר דזה הוי כתבשיל של בשר, דכיון דלא דיינינן לה אלא כקליפה דמותר בדיעבד לדעת הש"ך אף בשאין ס' נגדה, א"כ קיל מתבשיל של בשר.
ומ"מ בודאי דאסור לאכלה עם חלב, כמו פת שאפאה עם הצלי דאסור לאכלה בחלב, מטעם דהוי כלכתחילה כמבואר בסימן צ"ז (שם), אבל לאכול אחריו חלב אף דהוי ג"כ לכתחילה, כמו שכתבתי לעיל, מ"מ עיקר הדבר אינו אלא מצד המנהג, ובזה אין מנהג להחמיר.
נמצא דלכל הג' פנים שכתבתי בדעת הש"ך ז"ל, יש לנו גבול קצוב באיזה אופן להתיר, וכשנתן בשר או שומן יותר מכדי קליפה, וגם אין ס' בתבשיל נגדו, אין לנו מקום להתיר.
ד
ובערך ש"י (סי' פט ס"ג) כתב דמתשובות מהר"ם שהביא הגהות שערי דורא (סי' עו ס"ק א) דמביא ראיה מהאי תנורא דטחו ביה טיחיא ואסרו למיכל לריפתא דלמא אתי למיכליה בכותחא (פסחים ל.), ולא אמרו דלמא אתי לאכול אחריו חלב, מזה נראה דאף באין ס' מותר, דהרי התם שהיה שמנונית בעין על התנור אף ביש ס' צריך נטילה כמבואר בסימן ק"ה (רמ"א ס"ה).
ולפענ"ד, הנה מתשובת מהר"ם לכאורה אין ראיה, דאולי סובר דמותר לאכול חלב אחר תבשיל של בשר, ובאמת שם בהגהות שערי דורא (ס"ק ב) אחר שהביא דברי מהר"ם האלו, הביא דברי הגהות ה"ר פרץ על הסמ"ק (סי' ריג אות ט) שמתיר בתבשיל של בשר, וכמו שהביא משמו גם הדרכי משה סימן פ"ט (אות ו). אך בתורת חטאת כלל ע"ו (סוף דין ד) אחר שכתב זה דבנתבשל בקדירה של בשר לא נהגו להחמיר, סיים וכן הוא בתשובת מהר"ם בהגהות שערי דורא, מזה נראה דרמז לדברי מהר"ם אלו והשוה דבריו לדין נתבשל רק בקדירה של בשר, ולא לדין תבשיל של בשר.
אבל י"ל דמה שצריך נטילה אף בדבר שמן, אינו אלא חומרא, ובמנחת כהן (ח"ב סוף פ"ד) ופרי חדש (יו"ד סי' קה ס"ק כ) כתבו דאם אין ידוע מקומו אין צריך ליטול. ועיין פמ"ג סימן ק"ה במשבצות ס"ק י"א דבדיעבד אם בישלו בלא נטילה, אין צריך ס' נגד הנטילה. ועיין בתשובות שמן רוקח ח"ב סימן ט"ו דדמי להיכא שצריך קליפה ובשלו בלא קליפה שאין צריך ס', והובא דבריו בקצרה בפתחי תשובה סימן ק"ה ס"ק י"א.
ואם כן שפיר י"ל בדברי המהר"ם האלו, דכיון שאין הנטילה אלא מחמת ספק שמא לא נתפשט יפה, וגם אינו אלא חומרא דמותר בדיעבד כמו הקליפה, ודמי ממש למה שכתבתי לעיל בקדירה שאינה רחוצה יפה שהיא כקליפה או שהוא ספק אם יש ס', ולכן השווה בתורת חטאת דברי המהר"ם לדבריו. ויש לפלפל עוד בדברי המהר"ם האלו באופנים אחרים, אלא שלא אוכל להאריך כעת.
ולדינא נראה לפענ"ד ברור שאין להתיר אלא באופנים שכתבתי, ובודאי צריך ליתן איזה גבול ומדה מה נקרא תבשיל של בשר, וק"ו ברוטב של בשר אף שאין רואין בו שמנונית וכדומה אין להתיר.
ה
מה שהבאת מהלכות נדרים (עי' יו"ד סי' ריז ס"ט), אין ראיה כלל, דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ורוטב אינו נקרא בשר, אבל הכא אזלינן בתר טעמא. גם במ"ש מהיוצא ע"י כבישה והאריך בזה, אינו ענין לכאן, דכאן מיירי מנתבשל, וגם ביוצא ע"י כבישה אין הענינים דומין להדדי, ואין להאריך.
והנני ידידו דורש שלום תורתו באהבה רבה מברכו בכל עניניו
הק' יואל טייטלבוים