על הגאולה ועל התמורה/ק
~ק~
ודכירנא כד הוינא טליא, ששמעתי מחשובי הדור שהכירו עוד את הדור שלחמו בעת שהתגברו כת הנעאלאגין למשול על הקהילות בהעברת הדת כרצונם, ונבחרו מגדולי המדינה רבנים זקנים גאונים וצדיקים, שבאו לפני המלך להתחנן לו ולבקש על נפשם להעביר את רעת המהרסים את התורה הקדושה, להסיר ממשלתם מעליהם, ונשאו חן בעיני המלך ומילא את בקשתם בשלימות, וניתן להם כח ורשות להקהל ולעמוד על נפשם, להיות קהילות נפרדות בשמירת הדת בכל אופן ואופן, והיא שעמדה להם שנתקיים שמירת התורה הקדושה בהמדינה, דורות קדושים, זרע ברך ה'. ונזרקה אז מפי החבורה שנתגלה להם פירוש חדש במה שאמרו בגמרא קידושין דף ל"א ע"ב, מזמור לאסף, וברש"י ז"ל שם (ד"ה איסתייעא מילתא) שהוא דרשה על הקרא מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך וגו' (תהלים ע"ט, א'), קינה לאסף מיבעיא ליה, ודרש כך שאמר אסף שירה על שכילה חמתו בעצים ואבנים שבביתו, ומתוך כך הותיר פליטה בישראל, ובתוספות שם (ד"ה איסתייעא) הביא עוד פירוש אחר, שאמר אסף מזמור, שהוא ממשפחת קרח, על שטבעו בארץ שעריה (איכה ב', ט'), ואמרו בני קרח, מי שיוציא את השערים יוציא גם אותנו יעיי"ש. ובראותם אז עד היכן מגיע מחשבותיהם של פורקי עול מישראל להעביר על הדת, אמרו שמובן גם בפשטות מה שאמר מזמור וגו' אלקים באו גוים בנחלתך, שעל ידי זה שבאו גוים בנחלת ה', ולא היתה הגזירה שיבואו הפורקי עול מישראל, גם על זה יש לזמר, כי אם המה המושלים, גרוע הרבה יותר רח"ל. ואוי לנו שכך עלתה בימינו.
ואפשר לכוין פירוש זה גם עם הדרש שהובא ברש"י ז"ל שהיה המזמור יען ששפך חמתו על העצים והאבנים וניצולו ישראל, שהוא על דרך שמבואר במדרש רבה איכה (פ"ד סכ"ה) על הכתוב (איכה ד', כ"ב) תם עונך בת ציון, שנטלו ישראל איפוכי שלימה על עוונותיהם ביום שחרב בית המקדש, הדא הוא דכתיב תם עונך בת ציון פקד עונך בת אדום. ופירשו המפרשים, שמהצער הגדול שהיה לישראל בחורבן בית המקדש נתכפר הרבה מעוונותיהם, כי יסורין מכפרין, אבל עוונות האדומים נתרבו אז. ובזה מובן מה שהיה הצלת ישראל על ידי ששפך חמתו על העצים ועל האבנים, כי היה להם בזה כפרת עון. וכל זה היה יען שבאו גוים, אבל אילו היו באים ישראל פורקי עול, היו מרבין שם בעוונות, וח"ו עוד היו מתרבין עוונות ישראל עד לב השמים. ואם כן אותו הדרש שהיה המזמור על ששפך חמתו על העצים והאבנים, הוא תלוי בזה שבאו גוים, ולא ישראל.
ובעוה"ר עכשיו בימינו בעיקבא דמשיחא הגיע החורבן העצום הזה. ומה נאמר ומה נדבר, ותמה תמה אקרא, הפלא ופלא, שאנו רואים שאף אנשים כשרים מישראל ששים ושמחים במה שהגיע הכותל לידי האפיקורסים, הלא נודע מפי סופרים ומפי ספרים שהשכינה הקדושה וכל פמליא של מעלה בוכים ומייללים על חילול הקודש והמקדש, והאיך אפשר לאדם כשר מישראל ליתן שמחה בלבו על המעשים המביאים חילול הקודש כל כך. ומה שבאים לידי טעות במה שבאים שם גם אנשים כשרים לפי תומם, הנה זעירין אינון הבאים לשם במחשבות טהורות שלא לאשר זדים, כנזכר לעיל (סי' צ"ח), גם בעיקר ההליכה לשם, לכל הדיעות אין בזה מצוה חיובית, והאיך אפשר לטעות שיכריע את רוב הפשעים והמרידות הנוראות לפני השי"ת הנעשים שמה. ואם כן בודאי לא היה זה לרצון לפני הקב"ה, אלא פעולת הס"מ לקטרג על ישראל, שמניחין אותו מן השמים, כנזכר לעיל בארוכה, והאיך יעלה על הדעת לשמוח בשמחת הס"מ רח"ל.