שו"ת דברי יואל/אורח חיים/סימן יז

   הודעה: דף זה דורש עריכת שגיאות בטקסט, שיפור הפיסוק וכדו' אנא עזור לנו לשפר את הדף   |   השימוש בטקסט הוא לצורך חיפוש ולימוד וכדו', אין להשתמש בזה לצורך מסחר בשופו"א

  << אורח חיים סימן יד• שו"ת דברי יואל• אורח חיים סימן טז >>

ב״ה מכתבו הגיעני בעתו ובזמנו, ומחמת טרדות שונות לא השבתי תיכף, ונשאר המכתב מונח בקופסא עד כעת שאצלתי לי הפנאי די השיב לו. והנה התנצל במה שלא נתקבל פה, אל יחשוב כי ח״ו חשבתי עליו שאינו ראוי לאותה איצטלא, ולא אוכל לגלות לו מצפוני לבבי עד כמה ספון כ״ת בעיני, אמנם במכתבי אשר כתבתי לו, כבר רמזתי הכל במלות קצרות, כי את אשר נגזר מן השמים לא יוכל שום אדם לשנות, ובזה נכללו כל התירוצים אשר אי אפשר לבארם בכתב. ו ב ע ד ן הד״ת אשר כתב, במה שאמרתי לו בעת היותו בסאקמיר, שיש לפקפק על הטשאלינט . ריקען שסגורים במפתח לא בהטחת טיט, שלא נימצא זה בשום מקום, ו׳מעכ״ה הראה המקיור ממה שנמצא בסימן ער״ה לענין קריאה לאור הנר שהמג׳׳א בס״ק ב׳ הביא דעת ־מהרא״ש להתיר ע״י!מפתח, ואנכי לא הונח לי בזה. ובאמת גס לענין יין נסך מצינו דימפתח הוי כמו חותם וכמו טיחה בטיט, ושם הוזכר בהדיא בגמרא )ע״ז דף ס״א ע״ב( גבי מטהר יינו של נכרי מפתח וחותם, . ואעפי״כ דעת הרשב״א ז״ל דהיכא דסגי בחותם אחד א״א להתיר במפתח, והרבה נתמבטו הפוסקים בזה הראשונים ז״ל וגס בעלי השו״ע )יו״ד סימן קי״ח( אם להתיר במפתח בלבד, ולא סמכו ללמוד היתר המפתח מהיתר טיחה בטיט, וא״כ לענין הטמנה אשר לא נזכר כליל בדברי הפוסקים, לא בראשונים ז״ל ולא בהפוסקים בעלי השו״ע, אלא תקנת טיחה בטיט, האיך נוכל אנחנו להמציא להתיר בתקנה מחודשת, במקום שסתמו דבריהם בדברי הפוסקים. ו!מה שמצא שדברו מסגירת !מפתח לענין קריאה לאור הנר, אדרבה גם משם ראיה.לדבריי, כיון דחזינן שלענין יין נסך וגם לענין קריאה לאור הנר, בשניהם פלפלו הרבה אם להתיר בסגירת מפתח, וכאן לא דברו מזה !מאומה, ולא הובא שום דיעה ורמז להתיר במפתח, ואך בזה מחולקים הפוסקים אם להתיר על ידי טיחה, והרמ״א ז״ל )רס״י רנ״ד וסוס״י רנ״ז( הכריע להתיר, ואם דעת אחד מהפוסקים להתיר. אף במפתח, למה !לא הוזכר !מזה מאומה ולמה סתמו פאן יותר, הלא באמת גזירה דקריאה לאור הנר קיל הרבה מגזירת שמא יחתה, כמו שמצינו להתיר שם בשנים ואפילו אם אשתו ^ עמו, וכאן ודאי דאפילו אם רבים הן ב״ב ואפילו במאה גזרי׳, ועיין בתוספת שבש סימן ער״ה סוף סק״ד דגזירת שמא יטה קיל מיכל גזירות חז״ל דהיא חששא רחוקה כיון דמיירי בשמנים ופתילות הכשרים ואך בדבר שצריכים עיון החמירו חז״ל, ולכן לא החמירו בשנים דאם יבוא להטות יזכירנו חבירו, משא״כ בשאר מקומות לא סמכו ע״ז ועיי״ש. וכן נראה לי להוכיח קצת ממה שאמרו בגמרא שם )שבת דף י״ב ע״ב( ואפיילו גבוה שתי קומות, ופירש״י ז׳׳ל דהוא !משום לא פלוג, והנה גם בכירה יוכל להניחה גבוה שתי קומות )דבזמן הש״ס היתה הכירה מיטלטלת(, ולמה לא הוזכר ג״כ דגבוה אינו אסור מעיקר הדין אלא משום לא פלוג וסתמו סתם לאיסור, ועיין במג״א סימן תמ״ז דגזירת לא פלוג קיל הרבה !מעיקר הגזירה והוא נ׳׳מ גדולה יעיי״ש, ולמה סתמו, אלא ודאי דבגזירת שמא יחתה יש לגזור אף בגבוה מעיקר הגזירה דבטרחה כזו לא יזכור עדיין.שהוא שבת, משא״כ בקריאה לאור הנר דאינו אסור אלא בשעה שטרוד בעיון לא בסתמא, ובטירחא כל דהו באיזה דבר  

אסר ישגפל ׳מהעיון, ושו ליכא למיגזר, ועיין פרמ״ג סו״ם רנ״ט בקיצור דיני שהייה שכתג שבסמרשועין א״א להשיר ואין ללמוד מפיחה יעיי״ש. והגה לענין יי״נ אף קשר משונה הוי היכר, וכי נימא . להשיר כאן גם בקשר משונה, בוודאי דאין לדמוש גזירש חכמים זו לזו. עוד נראה כשוע, דהלא גם שם ביי״נ אין שום הישר בםגירש המפשח רק אם הימפחח ביד הישראל שלא יוכל העכו״ם לפשוח רק בכלי אומנוש גרזן או מקבש או שיזייף מפשח אחר, לא אם המפשח ביד העכו״ם שיוכל לסגור ולפשוח ואין שום היכר בסגירש הבור, :ועיין כל זה בס״ס קל״יא. וא״כ כאן שהפושח והסוגר בידו בוודאי דלא הוי שום חושם והיכר, ופשוע דאין ללמדו מטיחה בטיט דהוי חושם מדינא דגמרא. ואם שאמר שישן אש המפחח לאחר, אכשי לא דמי ליי״ג, כיון דבשניהם שייכא הגזירה בשוה שישכחו עיקר שבש ויש לחוש שיקבל ממנו המפשח בחזרה. וזה נ״ל דגם שם בקריאה לאור הנר לא השירו במפשח אלא אם מוסר ה׳מפשח ליד אחר, וכן נראה מדברי השע״ש שם, ושם יש סברא ,להשיר בזה, דכיון דיצטרך לבקש מיד האחר ממילא יהיה שם שנים ולא שייך למיגזר עוד. וכן נראה לי להוכיח ממחק לשון הב״ח ז״ל שם . . . (חסר ההמשך)