דברי יואל על התורה/במדבר/שלח: הבדלים בין גרסאות בדף
יצירת דף עם התוכן " == פרשת שלח == ==== פסקה א ==== '''''וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'<nowiki/>'''. פירש<nowiki>''י ז"ל שלח לך, לדעתך, אני איני מצוה לך אם תרצה שלח וכו'. והקושיא ידועה דלהלן כתיב וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', הרי שציווהו הקב''ה על השליחות. ורש"י ז"ל נשמ..." |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
== פרשת שלח == | == פרשת שלח == | ||
'''''וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'<nowiki/>'''. פירש<nowiki>''י ז"ל שלח לך, לדעתך, אני איני מצוה לך אם תרצה שלח וכו'. והקושיא ידועה דלהלן כתיב וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', הרי שציווהו הקב''ה על השליחות. ורש"י ז"ל נשמר מזה ופירש על פי ה' ברשותו שלא עיכב על ידו, וצ''</nowiki>ב דפשטיה דקרא לאו הכי משמע.'' | '''''וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'<nowiki/>'''. פירש<nowiki>''י ז"ל שלח לך, לדעתך, אני איני מצוה לך אם תרצה שלח וכו'. והקושיא ידועה דלהלן כתיב וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', הרי שציווהו הקב''ה על השליחות. ורש"י ז"ל נשמר מזה ופירש על פי ה' ברשותו שלא עיכב על ידו, וצ''</nowiki>ב דפשטיה דקרא לאו הכי משמע.'' | ||
''ב) ובמד<nowiki>''ר (פט''ז ה') איתא וז''ל, ואף משה לא רצה לשלחם מדעת עצמו עד שנמלך בהקב"ה על כל אחד פלוני משבע פלוני ואמר לו ראויים הם וכו' שנאמר וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', ע''כ. ובאמת כל הענין הוא פלאי מאד, מאחר שהיו המרגלים נשיאי ישראל צדיקים קדושי עליון שהעיד עליהם הקב''ה כי ראויים הם לאותה איצטלא כיצד נתהפכו בבת אחת מן ההיפוך אל ההיפוך ועשו כל הצרה וגרמו לכל אותו הדור שילקה. וידוע מה דאיתא בזוה''ק דבאמת היו צדיקים אלא שצפו מראש שעתידין הם לרדת מגדולתם כשיכנסו ישראל לארץ, לפיכך הוציאו דבת הארץ רעה, אמנם גם זה תמוה לומר שנהפכו כ''</nowiki>כ בעבור נגיעה זו, למרוד במשרע"ה ולהמריד כל ישראל עליו, כדי שיוכלו להשאר בנשיאותם.'' | ''ב) ובמד<nowiki>''ר (פט''ז ה') איתא וז''ל, ואף משה לא רצה לשלחם מדעת עצמו עד שנמלך בהקב"ה על כל אחד פלוני משבע פלוני ואמר לו ראויים הם וכו' שנאמר וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', ע''כ. ובאמת כל הענין הוא פלאי מאד, מאחר שהיו המרגלים נשיאי ישראל צדיקים קדושי עליון שהעיד עליהם הקב''ה כי ראויים הם לאותה איצטלא כיצד נתהפכו בבת אחת מן ההיפוך אל ההיפוך ועשו כל הצרה וגרמו לכל אותו הדור שילקה. וידוע מה דאיתא בזוה''ק דבאמת היו צדיקים אלא שצפו מראש שעתידין הם לרדת מגדולתם כשיכנסו ישראל לארץ, לפיכך הוציאו דבת הארץ רעה, אמנם גם זה תמוה לומר שנהפכו כ''</nowiki>כ בעבור נגיעה זו, למרוד במשרע"ה ולהמריד כל ישראל עליו, כדי שיוכלו להשאר בנשיאותם.'' | ||
''ג) ובגוף הדבר ראוי להתבונן מה היה חטאם של המרגלים, וכמו שתמה ה'''רמב"ן''' ז"ל, הרי לא סיפרו אלא מה שראו עיניהם מגודל הפירות וחוזק הערים וגבורת העם היושב עליה, ועל מנת כן שלחם משרע<nowiki>''ה, ומה פשעם ומה חטאתם אם באו והגידו את האמת ולא כיחדו דבר, וכי על מנת שיעידו שקר שלח אותם. ומצינו שאף משרע"ה בעצמו אמר לישראל כדברים האלה ככתוב בפ' דברים שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים וגו'. והרמב"ן ז''ל ביאר כי חטאם היה במלת אפס שהוא מורה על דבר אפם ונמנע מן האדם שאי אפשר בשום ענין וכו', עכדה''ק. אכן גם בזה אכתי לא הונח לנו, דלפי''ז מה שסיפרו המרגלים מגבורת יושבי הארץ ומחוזק הערים לא היה בכך חטא, אלא שחטאם היה במה שהוסיפו לומר כי לא יתכן שיוכלו ישראל לנצחם בדרך הטבע, וא''כ נמצא דכל חטאם היה מה שהטילו ספק באמיתת נבואת משרע"ה, שהבטיחן כי הקב"ה עתיד להנחילן את הארץ, וזה תימה דא''כ לא שייך חטאם לענין השליחות שבאו מתור הארץ כלל, דדבר זה שהיו הכנעניים עם גדול ורם בני ענקים כבר היה נודע לכלל ישראל מאז ומקדם, שהיה שמעם הולך מסוף העולם ועד סופו, כאשר העיד משרע''ה אשר אתה ידעת ואתה שמעת אשר מי יתייצב לפני בני ענק, ולא מכח דברי המרגלים נתוודע להם דבר זה, ומה שייך דבר זה לענין הריגול שריגלו את הארץ, הלא דבר בפני עצמו הוא שפקפקו בדברי משרע''ה אשר דבר אליהם בשם ה' כי אין להם להתיירא מפניהם כלל. ועוד מה מקום היה לחשוש שימרידו עמהם את כל עדת ישראל, היתכן שכל ישראל אשר עמדו במעמד הנבחר והיו קדושים וטהורים כמלאכי השרת יהיו מסתפקים בנבואת משרע''ה, אשר זהו מעיקרי האמונה להאמין באמונת אומן שנבואת משרע"ה היתה אמיתית, ומה גם שהבטיחו הקב''</nowiki>ה על כך וגם בך יאמינו לעולם, ואיזה חורבא היתה עלולה לצאת מדברי המרגלים שהטילו ספק בנבואת משרע"ה, אחרי שהיו כל ישראל מאמינים בדבריו אמונה חזקה כיתד שלא תמות'' | ''ג) ובגוף הדבר ראוי להתבונן מה היה חטאם של המרגלים, וכמו שתמה ה'''רמב"ן''' ז"ל, הרי לא סיפרו אלא מה שראו עיניהם מגודל הפירות וחוזק הערים וגבורת העם היושב עליה, ועל מנת כן שלחם משרע<nowiki>''ה, ומה פשעם ומה חטאתם אם באו והגידו את האמת ולא כיחדו דבר, וכי על מנת שיעידו שקר שלח אותם. ומצינו שאף משרע"ה בעצמו אמר לישראל כדברים האלה ככתוב בפ' דברים שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים וגו'. והרמב"ן ז''ל ביאר כי חטאם היה במלת אפס שהוא מורה על דבר אפם ונמנע מן האדם שאי אפשר בשום ענין וכו', עכדה''ק. אכן גם בזה אכתי לא הונח לנו, דלפי''ז מה שסיפרו המרגלים מגבורת יושבי הארץ ומחוזק הערים לא היה בכך חטא, אלא שחטאם היה במה שהוסיפו לומר כי לא יתכן שיוכלו ישראל לנצחם בדרך הטבע, וא''כ נמצא דכל חטאם היה מה שהטילו ספק באמיתת נבואת משרע"ה, שהבטיחן כי הקב"ה עתיד להנחילן את הארץ, וזה תימה דא''כ לא שייך חטאם לענין השליחות שבאו מתור הארץ כלל, דדבר זה שהיו הכנעניים עם גדול ורם בני ענקים כבר היה נודע לכלל ישראל מאז ומקדם, שהיה שמעם הולך מסוף העולם ועד סופו, כאשר העיד משרע''ה אשר אתה ידעת ואתה שמעת אשר מי יתייצב לפני בני ענק, ולא מכח דברי המרגלים נתוודע להם דבר זה, ומה שייך דבר זה לענין הריגול שריגלו את הארץ, הלא דבר בפני עצמו הוא שפקפקו בדברי משרע''ה אשר דבר אליהם בשם ה' כי אין להם להתיירא מפניהם כלל. ועוד מה מקום היה לחשוש שימרידו עמהם את כל עדת ישראל, היתכן שכל ישראל אשר עמדו במעמד הנבחר והיו קדושים וטהורים כמלאכי השרת יהיו מסתפקים בנבואת משרע''ה, אשר זהו מעיקרי האמונה להאמין באמונת אומן שנבואת משרע"ה היתה אמיתית, ומה גם שהבטיחו הקב''</nowiki>ה על כך וגם בך יאמינו לעולם, ואיזה חורבא היתה עלולה לצאת מדברי המרגלים שהטילו ספק בנבואת משרע"ה, אחרי שהיו כל ישראל מאמינים בדבריו אמונה חזקה כיתד שלא תמות'' | ||
''ד) דש"י ז<nowiki>''ל כתב וז"ל לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וכו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה וכו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה. צריך להבין הלא כמה חטאים חטאו ישראל ודיברו לפניו ית''ש דברים שלא כהוגן, ואעפ"כ הניח להם הקב''ה מקום לחזור בתשובה, ומדוע מיד כאשר שאלו שלא כהוגן נשלחה אנשים לפנינו חרה אפו בהם ונתן להם מקום לטעות כדי שיכפלו. גם צריך להבין הל'</nowiki> חייהם שאני נותן להם מקום לטעות שהוא ענין שבועה, מדוע נקט האי לישנא.'' | ''ד) דש"י ז<nowiki>''ל כתב וז"ל לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וכו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה וכו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה. צריך להבין הלא כמה חטאים חטאו ישראל ודיברו לפניו ית''ש דברים שלא כהוגן, ואעפ"כ הניח להם הקב''ה מקום לחזור בתשובה, ומדוע מיד כאשר שאלו שלא כהוגן נשלחה אנשים לפנינו חרה אפו בהם ונתן להם מקום לטעות כדי שיכפלו. גם צריך להבין הל'</nowiki> חייהם שאני נותן להם מקום לטעות שהוא ענין שבועה, מדוע נקט האי לישנא.'' | ||
''ה) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, פירש"י ז<nowiki>''</nowiki>ל התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. וקשה שאם תפלה מועלת בזה להנצל מעצת היצה<nowiki>''</nowiki>ר א<nowiki>''</nowiki>כ מדוע התפלל רק על יהושע, ולא התפלל על כלב, אלא הוצרך להשתטח על קברי אבות ולבקש רחמים על עצמו שלא יכשל בעצתם. וכן קשה מדוע לא ביקש משרע"ה על כולם שלא יכשלו בעצה רעה, מאחר דחזינן דצלותא מהניא הוה ליה לאפושי רחמי אולי תועיל תפלתו.'' | ''ה) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, פירש"י ז<nowiki>''</nowiki>ל התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. וקשה שאם תפלה מועלת בזה להנצל מעצת היצה<nowiki>''</nowiki>ר א<nowiki>''</nowiki>כ מדוע התפלל רק על יהושע, ולא התפלל על כלב, אלא הוצרך להשתטח על קברי אבות ולבקש רחמים על עצמו שלא יכשל בעצתם. וכן קשה מדוע לא ביקש משרע"ה על כולם שלא יכשלו בעצה רעה, מאחר דחזינן דצלותא מהניא הוה ליה לאפושי רחמי אולי תועיל תפלתו.'' | ||
''ו) בקהלת רבה (פ<nowiki>''א י''ג) עה''פ ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה תור לחכמה תואר לחכמה המד''א שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וכו'</nowiki>, ע"כ. וראוי להבין שייכות הך קרא לתור בחכמה למאה"כ ויתורו את ארץ כנען, דלכאורה אינם ענין זה לזה כלל, ואין בחינתם שוה, ומה שייכו להדדי.'' | ''ו) בקהלת רבה (פ<nowiki>''א י''ג) עה''פ ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה תור לחכמה תואר לחכמה המד''א שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וכו'</nowiki>, ע"כ. וראוי להבין שייכות הך קרא לתור בחכמה למאה"כ ויתורו את ארץ כנען, דלכאורה אינם ענין זה לזה כלל, ואין בחינתם שוה, ומה שייכו להדדי.'' | ||
''ז) בסוף הפרשה, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. בגמרא ברכות (דף י<nowiki>''ב ע''ב) ולא תתורו אחרי לבבכם זה מינות וכה"א אמר נבל בלבו אין אלקים, ואחרי עיניכם זה זנות שנאמר אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, אשר אתם זונים אחריהם זה ע''ז שנאמר ויזנו אחרי הבעלים. ופירש''</nowiki>י ז"ל אחרי לבבכם זה מינות, אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל.'' | ''ז) בסוף הפרשה, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. בגמרא ברכות (דף י<nowiki>''ב ע''ב) ולא תתורו אחרי לבבכם זה מינות וכה"א אמר נבל בלבו אין אלקים, ואחרי עיניכם זה זנות שנאמר אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, אשר אתם זונים אחריהם זה ע''ז שנאמר ויזנו אחרי הבעלים. ופירש''</nowiki>י ז"ל אחרי לבבכם זה מינות, אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל.'' | ||
''ולכאורה צריך ביאור בדברי רש"י ז<nowiki>''ל מנא ליה לפרש דמינות האמור כאן היינו ההופכים דברי אלקים חיים למדרש טעות, דלמא פירושו מינות כפשוטה, דהיינו הכופרים בעיקר, והך קרא דמייתי ראיה מיניה יוכיח דכתיב אמר נבל בלבו אין אלקים, הרי דמיירי בכופר במציאות הבורא, ומה הכריחו לרש"י ז"ל לפרש אזהרת ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינוח דקאי על ההופכים דברי אלקים חיים למדרש טעות, דזהו סוג אחר, ואינו בגדר הפסוק אמר נבל בלבו אין חלקים, ומדוע לא ניחא ליה כפשוטיה דקאי על כופרים בעיקר. ואף דמינות זה של ההופכים טעמי תורה למדרש טעות גרע באמת מאותם מינים הכופרים לגמרי, שהרי הכופרים במציאות לא יתכן שיהיו מעמידים דבריהם בתוה"ק, משא"כ אלו המהפכים דברי אלקים חיים מכניסים דרכיהם העקלקלות בתורה, וסופם שאומרים אין אלקים, אך מ"מ מנא ליה לפרש דברי הגמרא על מינים כאלה, אחרי שבגמרא איתא סתמא אחרי לבבכם זו מינות, ומייתי ראי'</nowiki> מדכתיב אמר נבל בלבו אין אלקים דמיירי בכופרים במציאות הבורא יתעלה.'' | ''ולכאורה צריך ביאור בדברי רש"י ז<nowiki>''ל מנא ליה לפרש דמינות האמור כאן היינו ההופכים דברי אלקים חיים למדרש טעות, דלמא פירושו מינות כפשוטה, דהיינו הכופרים בעיקר, והך קרא דמייתי ראיה מיניה יוכיח דכתיב אמר נבל בלבו אין אלקים, הרי דמיירי בכופר במציאות הבורא, ומה הכריחו לרש"י ז"ל לפרש אזהרת ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינוח דקאי על ההופכים דברי אלקים חיים למדרש טעות, דזהו סוג אחר, ואינו בגדר הפסוק אמר נבל בלבו אין חלקים, ומדוע לא ניחא ליה כפשוטיה דקאי על כופרים בעיקר. ואף דמינות זה של ההופכים טעמי תורה למדרש טעות גרע באמת מאותם מינים הכופרים לגמרי, שהרי הכופרים במציאות לא יתכן שיהיו מעמידים דבריהם בתוה"ק, משא"כ אלו המהפכים דברי אלקים חיים מכניסים דרכיהם העקלקלות בתורה, וסופם שאומרים אין אלקים, אך מ"מ מנא ליה לפרש דברי הגמרא על מינים כאלה, אחרי שבגמרא איתא סתמא אחרי לבבכם זו מינות, ומייתי ראי'</nowiki> מדכתיב אמר נבל בלבו אין אלקים דמיירי בכופרים במציאות הבורא יתעלה.'' | ||
''ובטרם נבא לביאור ענין המרגלים וכל הדקדוקים בפרשה נקדים לבאר הך ברייתא בפרק היה קורא ולא תתורו אחרי לבבכם זה מיטת, ומה שדחקו לרש"י ז<nowiki>''ל לפרשו על ההופכים דברי אלקים חיים למדרש טעות, ודרך שם נפנה לבאר ענין טעותם של המרגלים, ותפלתו של משרע''</nowiki>ה על יהושע בפרטות ושאר הדקדוקים.'' | ''ובטרם נבא לביאור ענין המרגלים וכל הדקדוקים בפרשה נקדים לבאר הך ברייתא בפרק היה קורא ולא תתורו אחרי לבבכם זה מיטת, ומה שדחקו לרש"י ז<nowiki>''ל לפרשו על ההופכים דברי אלקים חיים למדרש טעות, ודרך שם נפנה לבאר ענין טעותם של המרגלים, ותפלתו של משרע''</nowiki>ה על יהושע בפרטות ושאר הדקדוקים.'' | ||
''ויתבאר דהנה מצינו בדברי חז"ל בכ"מ דחילוק יש בין היכא דכתיב לבבכם להיכא דכתיב לבכם, דתיבת לבבכם נדרשת בכ"מ על ב<nowiki>' היצרים יצר טוב ויצר הרע, ותיבת לבכם מורה על יצר אחד, וכהא דתנינן בברכות (דף נ"ד ע"א) ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה''ר. ומציגו בפ' וירא דכתיב וסעדו לבכם ופירש"י ז''ל (והוא ממד"ר שם) לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם מכאן שאין יצה"ר שולט במלאכים. ולמי זה יש לשאול מאחר דדרשינן ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות מדוע איפוא כתיב לבבכם שהוא כולל יצ"ט ויצה''ר יחד, הרי לא יתכן שיצטרך להזהיר יצ"ט שלא יכשל ע''י היצ"ט במינות, והתינח בקרא הנ''ל דכתיב ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ודרשינן מיניה בשני יצריך ניחא, דה''פ שצריך האדם לזכך גופו עד שיהפוך גם את יצרו הרע לטוב גמור וממנו נקח לעבוד את ה', אבל איפכא אי אפשר שיהי' צורך להזהיר שלא יכשל ע"י יצרו הטוב במחשבות מינות, הכיצד יתכן שיכשילו יצה"ט במינות, דאיצטריך קרא להזהיר מזה. ובשלמא בשאר עבירות יתכן לומר דאפשר שהאדם מתפתה לחשוב על עבירה שהיא מצוה, דכך היא דרכו של הס"מ להכשיל את האדם לדמות על עבירה שהיא מצוה, ובכך עולה בידו להכשילו, והוא בתומו מתהלך וסובר דמצוה קעביד, בזה ניחא דאיצעריך לאזהורי גם על יצ"ט, שהרי מכיון שנתפתה וסובר דמצוה בידו הוא נגש לעשותה גם בעזרת ובסיוע יצר הטוב, שהרי השתוקקות בר ישראל למצוה בא לו מחמת יצרו הטוב, ואיננו מבין כי טעות היא בידו, וא"כ יתכן שיעשה עבירה בלבוש של מצוה ויהיה ההשתוקקות למצוה שהוליד בו יצרו הטוב מסייע בעדו ומעורר בקרבו לעשות מעשהו בשלימות, ואח"כ כאשר יתוודע לו שעבירה בידו נמצא שחטא בתרתי יצרי בכח היצ''</nowiki>ט והיצה"ר גם יחד, אמנם במינות לכאורה לא יתכן כזאת, דאיך אפשר שתהיה מחשבתו למינות ויטעה בכך לחשוב דמצוה בידו, ואיך יתכן שיוצרך הכתוב להזהיר באמרו ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות שהיא אזהרה גם על יצרו הטוב, אתמהה.'' | ''ויתבאר דהנה מצינו בדברי חז"ל בכ"מ דחילוק יש בין היכא דכתיב לבבכם להיכא דכתיב לבכם, דתיבת לבבכם נדרשת בכ"מ על ב<nowiki>' היצרים יצר טוב ויצר הרע, ותיבת לבכם מורה על יצר אחד, וכהא דתנינן בברכות (דף נ"ד ע"א) ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה''ר. ומציגו בפ' וירא דכתיב וסעדו לבכם ופירש"י ז''ל (והוא ממד"ר שם) לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם מכאן שאין יצה"ר שולט במלאכים. ולמי זה יש לשאול מאחר דדרשינן ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות מדוע איפוא כתיב לבבכם שהוא כולל יצ"ט ויצה''ר יחד, הרי לא יתכן שיצטרך להזהיר יצ"ט שלא יכשל ע''י היצ"ט במינות, והתינח בקרא הנ''ל דכתיב ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ודרשינן מיניה בשני יצריך ניחא, דה''פ שצריך האדם לזכך גופו עד שיהפוך גם את יצרו הרע לטוב גמור וממנו נקח לעבוד את ה', אבל איפכא אי אפשר שיהי' צורך להזהיר שלא יכשל ע"י יצרו הטוב במחשבות מינות, הכיצד יתכן שיכשילו יצה"ט במינות, דאיצטריך קרא להזהיר מזה. ובשלמא בשאר עבירות יתכן לומר דאפשר שהאדם מתפתה לחשוב על עבירה שהיא מצוה, דכך היא דרכו של הס"מ להכשיל את האדם לדמות על עבירה שהיא מצוה, ובכך עולה בידו להכשילו, והוא בתומו מתהלך וסובר דמצוה קעביד, בזה ניחא דאיצעריך לאזהורי גם על יצ"ט, שהרי מכיון שנתפתה וסובר דמצוה בידו הוא נגש לעשותה גם בעזרת ובסיוע יצר הטוב, שהרי השתוקקות בר ישראל למצוה בא לו מחמת יצרו הטוב, ואיננו מבין כי טעות היא בידו, וא"כ יתכן שיעשה עבירה בלבוש של מצוה ויהיה ההשתוקקות למצוה שהוליד בו יצרו הטוב מסייע בעדו ומעורר בקרבו לעשות מעשהו בשלימות, ואח"כ כאשר יתוודע לו שעבירה בידו נמצא שחטא בתרתי יצרי בכח היצ''</nowiki>ט והיצה"ר גם יחד, אמנם במינות לכאורה לא יתכן כזאת, דאיך אפשר שתהיה מחשבתו למינות ויטעה בכך לחשוב דמצוה בידו, ואיך יתכן שיוצרך הכתוב להזהיר באמרו ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות שהיא אזהרה גם על יצרו הטוב, אתמהה.'' | ||
''אמנם הנה כל הציווי האמור בתורה ולא תתורו אחרי לבבכם הוא שלא להרהר ולחקור ולתור בדרכים המביאים למינות, דעל מינות בעצם אין צורך להזהיר, וכמו שכתב ה'''רמב"ם''' ז"ל באגרת תימן דכל מי שעמדו רגלי אבותיו על הר סיני הרי הוא מובטח שתהיה אמונת הבורא והאמונה בנבואת משרע<nowiki>''</nowiki>ה קבועה ומושרשת בלבבו ובלב זרעו אחריו עד סוף כל הדורות, כהבטחת הבורא וגם בך יאמינו לעולם. ו'''אא<nowiki>''ז זלה''</nowiki>ה בתפלה למשה''' (תהלים פס"ב) כתב ליישב מה שהשיגו הראשונים על הרמב"ם ז<nowiki>''ל שמנה בספר המצוות מצות אנכי ולא יהיה לך בכלל התרי''ג מצוות, ונחלקו עליו דאין למנות רק מצוות התלויות ברצון האדם ובבחירתו, והאמונה אינה תלויה ברצון, שהרי מי שאינו מאמין לא יתכן לצוותו להאמין. וכתב ק''ז זלה''ה ליישב דבריו הקדושים של הרמב"ם ז"ל, דאף שהאמונה באמת מוכרחת וממש מוטבעת בלב אנשי ישראל מאז עמדו רגליהם על הר סיני, מ''מ כיון שיש כמה וכמה מתפקרים דניחא להו בהפקירא, ע''כ בזדון הם מדברים על לבם להסיר האמונה ומרגילים עצמם עד שעוקרים שורש האמונה מלבם, ודבר זה נתברר בחוש שיש יכולת בבחירה להסיר האמונה מלבו ומכל וכל, רק שאם אינם מסירה מסירה מלבו בזדון הרי היא מוטבעת בלב אנשי ישראל וכו', עכדה"ק. (ועי' מ"ש בזה לעיל פ' ויקהל ע'</nowiki> שצ"ט).'' | ''אמנם הנה כל הציווי האמור בתורה ולא תתורו אחרי לבבכם הוא שלא להרהר ולחקור ולתור בדרכים המביאים למינות, דעל מינות בעצם אין צורך להזהיר, וכמו שכתב ה'''רמב"ם''' ז"ל באגרת תימן דכל מי שעמדו רגלי אבותיו על הר סיני הרי הוא מובטח שתהיה אמונת הבורא והאמונה בנבואת משרע<nowiki>''</nowiki>ה קבועה ומושרשת בלבבו ובלב זרעו אחריו עד סוף כל הדורות, כהבטחת הבורא וגם בך יאמינו לעולם. ו'''אא<nowiki>''ז זלה''</nowiki>ה בתפלה למשה''' (תהלים פס"ב) כתב ליישב מה שהשיגו הראשונים על הרמב"ם ז<nowiki>''ל שמנה בספר המצוות מצות אנכי ולא יהיה לך בכלל התרי''ג מצוות, ונחלקו עליו דאין למנות רק מצוות התלויות ברצון האדם ובבחירתו, והאמונה אינה תלויה ברצון, שהרי מי שאינו מאמין לא יתכן לצוותו להאמין. וכתב ק''ז זלה''ה ליישב דבריו הקדושים של הרמב"ם ז"ל, דאף שהאמונה באמת מוכרחת וממש מוטבעת בלב אנשי ישראל מאז עמדו רגליהם על הר סיני, מ''מ כיון שיש כמה וכמה מתפקרים דניחא להו בהפקירא, ע''כ בזדון הם מדברים על לבם להסיר האמונה ומרגילים עצמם עד שעוקרים שורש האמונה מלבם, ודבר זה נתברר בחוש שיש יכולת בבחירה להסיר האמונה מלבו ומכל וכל, רק שאם אינם מסירה מסירה מלבו בזדון הרי היא מוטבעת בלב אנשי ישראל וכו', עכדה"ק. (ועי' מ"ש בזה לעיל פ' ויקהל ע'</nowiki> שצ"ט).'' | ||
''והמורם מדבריו דאף שלא יתכן לצוות על האמונה גופא, אבל יתכן להזהיר מן הדברים המביאים להסיר את האמונה, וכמו כן בהכרח לומר בענין אזהרת ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, דבא הכתוב להזהיר שלא להתקרב לדרכים הגורמים לבא למינות, ולהתרחק כמטחוי קשת מן הדרכים המקולקלים הגורמים להשחית את האמונה ולהתפקר ח"ו, ואם מתרחקים מן הדרכים הללו המקולקלים אזי מובטחים אנו שנהיה שלמים באמונתנו כדברי הרמב"ם ז<nowiki>''ל הנ''</nowiki>ל.'' | ''והמורם מדבריו דאף שלא יתכן לצוות על האמונה גופא, אבל יתכן להזהיר מן הדברים המביאים להסיר את האמונה, וכמו כן בהכרח לומר בענין אזהרת ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, דבא הכתוב להזהיר שלא להתקרב לדרכים הגורמים לבא למינות, ולהתרחק כמטחוי קשת מן הדרכים המקולקלים הגורמים להשחית את האמונה ולהתפקר ח"ו, ואם מתרחקים מן הדרכים הללו המקולקלים אזי מובטחים אנו שנהיה שלמים באמונתנו כדברי הרמב"ם ז<nowiki>''ל הנ''</nowiki>ל.'' | ||
''והנה הדרכים המביאים לידי מינות רבים ושונים הם, ומן הדרכים הללו היא אם הופכים דברי אלקים חיים ומעקלים נתיבותיה של תורה, על ידי שבודים מלבם פשעים של דופי ומכניסים כל זאת בתוה"ק, ובאמצעות כן יתכן להגיע לידי כפירה גמורה, כאמרם ז"ל (יומא ע"ב ע"ב) לא זכה הנעשית לו סם המות. וצא ולמד כמה הזהירו חכמים שלא ללמד תורה לשאינם ראויים, עד שאמרו (חולק דף קל"ג ע"א) א"ר זירא א"ר כל המלמד תורה לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקולים. וכתב ה'''מהרש'א''' ז"ל בחידושי אגדות שם הדמיון בזה כי התורה נמשלה לאבן יקרה והיצר הרע אשר בתלמיד שאינו הגון הוא נקרא אבן מכשול ואבן מרקוליס, ואמר כי הזורק אבן למרקוליס אף שאין דעתו רק לבזיון הנה הוא מוסיף כבוד לעבודה זרה כיון דעבודתה בכך, ונעשה גם אבן הזה אבן שיקוץ לע<nowiki>''ז, כן השונה התורה שהיא אבן יקרה לאינו הגון הנה הוסיף אבני מכשול בו שאינו לומדה אלא לתכלית בכוונה רעה וכו', עכ"ד המהרש"א ז"ל. מבואר מזה כי ע''</nowiki>י לימוד התורה בכוונה רעה ניתן להשיג ההפכיות הגמור, דאם לימוד התורה הקדושה כהוגן מקדשת ומטהרת נפשו של אדם שכולה אמונה ודביקות, לעומת זאת הלומד לתלמיד שאינו הגון מוסיפה בו אבני מכשול, כי לפי דרכו הרעה ונתיבתו המעוקלה ימצא בה דרכים הפכיים ונתיבות עקלקלות היפוך האמת, ואחריתה להביא לידי מיטת וכפירה.'' | ''והנה הדרכים המביאים לידי מינות רבים ושונים הם, ומן הדרכים הללו היא אם הופכים דברי אלקים חיים ומעקלים נתיבותיה של תורה, על ידי שבודים מלבם פשעים של דופי ומכניסים כל זאת בתוה"ק, ובאמצעות כן יתכן להגיע לידי כפירה גמורה, כאמרם ז"ל (יומא ע"ב ע"ב) לא זכה הנעשית לו סם המות. וצא ולמד כמה הזהירו חכמים שלא ללמד תורה לשאינם ראויים, עד שאמרו (חולק דף קל"ג ע"א) א"ר זירא א"ר כל המלמד תורה לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקולים. וכתב ה'''מהרש'א''' ז"ל בחידושי אגדות שם הדמיון בזה כי התורה נמשלה לאבן יקרה והיצר הרע אשר בתלמיד שאינו הגון הוא נקרא אבן מכשול ואבן מרקוליס, ואמר כי הזורק אבן למרקוליס אף שאין דעתו רק לבזיון הנה הוא מוסיף כבוד לעבודה זרה כיון דעבודתה בכך, ונעשה גם אבן הזה אבן שיקוץ לע<nowiki>''ז, כן השונה התורה שהיא אבן יקרה לאינו הגון הנה הוסיף אבני מכשול בו שאינו לומדה אלא לתכלית בכוונה רעה וכו', עכ"ד המהרש"א ז"ל. מבואר מזה כי ע''</nowiki>י לימוד התורה בכוונה רעה ניתן להשיג ההפכיות הגמור, דאם לימוד התורה הקדושה כהוגן מקדשת ומטהרת נפשו של אדם שכולה אמונה ודביקות, לעומת זאת הלומד לתלמיד שאינו הגון מוסיפה בו אבני מכשול, כי לפי דרכו הרעה ונתיבתו המעוקלה ימצא בה דרכים הפכיים ונתיבות עקלקלות היפוך האמת, ואחריתה להביא לידי מיטת וכפירה.'' | ||
''וכך הוא דרכו של יצר הרע, בתחלה הוא מסתיר כוונתו האמיתית ובא יבוא אל האדם בעקיפין כאילו לטובה הוא מתכוון, ובזה יוליכהו שולל ויפתהו להשמע לו, והוא נמשך אחריו, ולא ידע כי אחריתו עדי אובד ח<nowiki>''</nowiki>ו. וכמו שפירש ה'''אוה"ח הקדוש''' בפ<nowiki>' ראה עה''פ כי יסיתך אחיך וגו' בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים וגו', וזלה"ק ודקדק לומר "בסתר'' להעיר כי המסית הוא מסתיר עצמו כי הוא המסית, ומדבר כמדבר דברי אהבה וריעות ומראה עלפים כי לא להרע הוא מתכוון, ואומרו לאמר נלכה פי' לא שאומר בפירוש נלכה נעבדה אלא אומר דברים מסותרים ותכלית דבריו הוא לומר נלכה נעבדה וכו', עכלה''ק. ועד''ז יתכן שיהיה האדם נמשך לדרכי מינות באין מבין כי נופל הוא בפח אשר עמן לו יצרו הרע, והיינו כאשר הוא לומד תורה שלא כהוגן, ומהפך טעמי תורה למדרש טעות ואליל, וכאשר נראה בעליל כי כל המינים והאפקיורסים מביאים לעצמם מן התוה''ק ראיות בדויות ומסולפות, ואף שדבריהם שקר וכזב, מ''</nowiki>מ יתכן שימצאו תמימים שימשכו אחרי כזביהם בשומעם מפי המסלפים פסוקים ומאמרי חז"ל אשר משם הוציאו דברי המינות שלהם, ולא ידעו ולא יבינו כי הבל המה ורעות רוח, דשאני מינות דמשכא וגדול המכשול העלול לצמוח מזה.'' | ''וכך הוא דרכו של יצר הרע, בתחלה הוא מסתיר כוונתו האמיתית ובא יבוא אל האדם בעקיפין כאילו לטובה הוא מתכוון, ובזה יוליכהו שולל ויפתהו להשמע לו, והוא נמשך אחריו, ולא ידע כי אחריתו עדי אובד ח<nowiki>''</nowiki>ו. וכמו שפירש ה'''אוה"ח הקדוש''' בפ<nowiki>' ראה עה''פ כי יסיתך אחיך וגו' בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים וגו', וזלה"ק ודקדק לומר "בסתר'' להעיר כי המסית הוא מסתיר עצמו כי הוא המסית, ומדבר כמדבר דברי אהבה וריעות ומראה עלפים כי לא להרע הוא מתכוון, ואומרו לאמר נלכה פי' לא שאומר בפירוש נלכה נעבדה אלא אומר דברים מסותרים ותכלית דבריו הוא לומר נלכה נעבדה וכו', עכלה''ק. ועד''ז יתכן שיהיה האדם נמשך לדרכי מינות באין מבין כי נופל הוא בפח אשר עמן לו יצרו הרע, והיינו כאשר הוא לומד תורה שלא כהוגן, ומהפך טעמי תורה למדרש טעות ואליל, וכאשר נראה בעליל כי כל המינים והאפקיורסים מביאים לעצמם מן התוה''ק ראיות בדויות ומסולפות, ואף שדבריהם שקר וכזב, מ''</nowiki>מ יתכן שימצאו תמימים שימשכו אחרי כזביהם בשומעם מפי המסלפים פסוקים ומאמרי חז"ל אשר משם הוציאו דברי המינות שלהם, ולא ידעו ולא יבינו כי הבל המה ורעות רוח, דשאני מינות דמשכא וגדול המכשול העלול לצמוח מזה.'' | ||
''וכלפי חשש זה הזהירה תורה ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, "לבבכם<nowiki>'' דייקא שכולל ב' יצרים היצר הטוב והיצר הרע, דעיקרה של אזהרה זו היא שלא יבא האדם לתור אחרו דרכו מינות שמקורם מדברי תורה המהופכין למדרש טעות ואליל, וטעות זה יתכן שיבא בכחו של יצר הטוב, שהרי מאת היצה"פ נמשך לו זאת שיבא לשמוע וללמוד תורה, ובחובו טמון ארבו שתחת מסוה של תורה ימשך למינות ואפיקורסות, דתורה כזו שמקורה ממינים ואפוקורסים אינה אלא מדרש טעות ואליל כדברי רש''י ז"ל הנ''</nowiki>ל, וכל הבא אל תוכה יטמא טומאת המינות.'' | ''וכלפי חשש זה הזהירה תורה ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, "לבבכם<nowiki>'' דייקא שכולל ב' יצרים היצר הטוב והיצר הרע, דעיקרה של אזהרה זו היא שלא יבא האדם לתור אחרו דרכו מינות שמקורם מדברי תורה המהופכין למדרש טעות ואליל, וטעות זה יתכן שיבא בכחו של יצר הטוב, שהרי מאת היצה"פ נמשך לו זאת שיבא לשמוע וללמוד תורה, ובחובו טמון ארבו שתחת מסוה של תורה ימשך למינות ואפיקורסות, דתורה כזו שמקורה ממינים ואפוקורסים אינה אלא מדרש טעות ואליל כדברי רש''י ז"ל הנ''</nowiki>ל, וכל הבא אל תוכה יטמא טומאת המינות.'' | ||
''[וכדבר הזה אנו נאמר גם לענין מה שהזהיר מרן ה'''חתם סופר''' זלה"ה שלא להביט בספר בלי הסכמות, לפי שיצאו לאור הרבה ספרי מינות ואפשר להכשל אם אין יודעין מבען מי יצאו הדברים. אמנם בימיו היה זה תיקון לפי שהמסכימים היו גדולי ישראל, מאחר שרובו של כלל ישראל הלכו בדרך הטובה והישרה, ובחרו להם מנהיגים שהיו צדיקים וקדושים, לפיכך היה זה תיקון לקבל הסכמות, אשר יתנו עודיהן על טיב הספרים ומחברם, אבל בעוה<nowiki>''</nowiki>ר בדור השפל הזה בעיקבתא דמשיחא וכאשר ניבאו לנו חז"ל איך יהיו פני הדור, בזמנים הללו נחשבים אנשים המשתייכים לכתות הכופרים לראשי הדור והן הנה שרי המסכימים, וזה גרע מספרי מינות עצמם, וא"כ אין זה תקנה כלל לחששא הנ"ל].'' | ''[וכדבר הזה אנו נאמר גם לענין מה שהזהיר מרן ה'''חתם סופר''' זלה"ה שלא להביט בספר בלי הסכמות, לפי שיצאו לאור הרבה ספרי מינות ואפשר להכשל אם אין יודעין מבען מי יצאו הדברים. אמנם בימיו היה זה תיקון לפי שהמסכימים היו גדולי ישראל, מאחר שרובו של כלל ישראל הלכו בדרך הטובה והישרה, ובחרו להם מנהיגים שהיו צדיקים וקדושים, לפיכך היה זה תיקון לקבל הסכמות, אשר יתנו עודיהן על טיב הספרים ומחברם, אבל בעוה<nowiki>''</nowiki>ר בדור השפל הזה בעיקבתא דמשיחא וכאשר ניבאו לנו חז"ל איך יהיו פני הדור, בזמנים הללו נחשבים אנשים המשתייכים לכתות הכופרים לראשי הדור והן הנה שרי המסכימים, וזה גרע מספרי מינות עצמם, וא"כ אין זה תקנה כלל לחששא הנ"ל].'' | ||
''ומעתה מבוארים היטב דברי רש"י ז"ל שפירש ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל, דרש"י ז"ל הוציא פירוש זה ממה שאמרה תורה ולא תתורו אחרי "לבבכם" ולא כתיב "לבכם", דלכאורה איך יתכן לטעות במינות ע"י ב' היצרים, כיצד אפשר שיהיה היצר הטוב מסייע במינות, לזאת ביאר רש"י ז"ל דקאי על אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל, והיינו כדאמרן שאזהרת התורה נאמרה על אותם שעדיין לא באו לידי מינות, ודעתן ומחשבתם לטובה, מבלי לדעת שהם תרים ומרגלים אחרי דרכי מינות, ובוררים להם את הדרך המביאה בסופו של דבר למינות וכפירה באלקי ושראל. ובזה ותכן שיהיה משותף גם היצה"ט, שהרי טעות זו תתכן ע"י לימוד התורה שלא כהוגן, שהופכין טעמו תורה למדרש אליל וטעות, ומכוון שטעות זו נובעת מחמת לימוד התורה, יתכן היות גם היצר הטוב משותף בזה כנ"ל, ועל כך הזהירה תורה שלא לתור אחרו דרכי שקר בתוה"ק כי סופם להביא לידי מינות.'' | ''ומעתה מבוארים היטב דברי רש"י ז"ל שפירש ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל, דרש"י ז"ל הוציא פירוש זה ממה שאמרה תורה ולא תתורו אחרי "לבבכם" ולא כתיב "לבכם", דלכאורה איך יתכן לטעות במינות ע"י ב' היצרים, כיצד אפשר שיהיה היצר הטוב מסייע במינות, לזאת ביאר רש"י ז"ל דקאי על אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל, והיינו כדאמרן שאזהרת התורה נאמרה על אותם שעדיין לא באו לידי מינות, ודעתן ומחשבתם לטובה, מבלי לדעת שהם תרים ומרגלים אחרי דרכי מינות, ובוררים להם את הדרך המביאה בסופו של דבר למינות וכפירה באלקי ושראל. ובזה ותכן שיהיה משותף גם היצה"ט, שהרי טעות זו תתכן ע"י לימוד התורה שלא כהוגן, שהופכין טעמו תורה למדרש אליל וטעות, ומכוון שטעות זו נובעת מחמת לימוד התורה, יתכן היות גם היצר הטוב משותף בזה כנ"ל, ועל כך הזהירה תורה שלא לתור אחרו דרכי שקר בתוה"ק כי סופם להביא לידי מינות.'' | ||
''ומייתי הש"ס ראוה לדבריו דהך קרא לא קא מיירי במין הכופר בעיקר אלא שבא להזהיר שלא לטעות בדרכי שקר בתוה"ק שסופם להביא למינות, מדכתיב אמר נבל בלבו אין אלקים, הרי דהיכא דמיירי קרא בנבל הכופר הכל ואומר אין אלקים שם כתיב "בלבו" ולא נאמר "בלבבו", וכדאמרן דבכופרים בעיקר לא שייך שיהיה משותף גם היצ"ט בכפירה זו, ואין זה אלא בכח היצה"ר בלבד, וע<nowiki>''כ דהך קרא דכתיב ולא תתורו אחרי "לבבכם" וגו'</nowiki> לא מיירי במינים האומרים אין אלקים, אלא באותם ההופכים דברי אלקים חיים למדרש טעות ואליל, דאכתי מעורב בהם גם כח היצ"ט.'' | ''ומייתי הש"ס ראוה לדבריו דהך קרא לא קא מיירי במין הכופר בעיקר אלא שבא להזהיר שלא לטעות בדרכי שקר בתוה"ק שסופם להביא למינות, מדכתיב אמר נבל בלבו אין אלקים, הרי דהיכא דמיירי קרא בנבל הכופר הכל ואומר אין אלקים שם כתיב "בלבו" ולא נאמר "בלבבו", וכדאמרן דבכופרים בעיקר לא שייך שיהיה משותף גם היצ"ט בכפירה זו, ואין זה אלא בכח היצה"ר בלבד, וע<nowiki>''כ דהך קרא דכתיב ולא תתורו אחרי "לבבכם" וגו'</nowiki> לא מיירי במינים האומרים אין אלקים, אלא באותם ההופכים דברי אלקים חיים למדרש טעות ואליל, דאכתי מעורב בהם גם כח היצ"ט.'' | ||
''וזה אפ"ל במה שכתב רש"י ז"ל שם וכה"א אמר נבל בלבו אין אלקים, ואין לך נבל מן ההופך דברי אלוקים חיים, כוונתו לבאר דלכאורה קשה מה ששינה כאן הכתוב, דהתם כתיב ולא תתורו אחרי לבבכם והכא כתיב אמר נבל בלבו, וע<nowiki>''כ כנ"ל דמיירי בתרי גווני, קרא דלא תתורו אחרי לבבכם מיירי בהפכים דרכו תורה למדרש טעות ואלול, וקרא דאמר נבל בלבו מיירו בכופר לגמרי, ובא זה וגילה על זה, דקרא ולא תתורו אחרו לבבכם לא מיירו באלו האומרים אין אלקים אלא בהופכים טעמו תורה כנ"ל, לזאת מוסיף רש"י ז''ל במתק לשונו "ואין לך נבל מן ההופך דברו אלקים חיים'', כלומר שלא תחשוב דחילוק והבדל יש בין הני תרי גווני מינות, דאלו ההופכים דברי אלוקים חיים אכתי אינם בסוג מינות ממש, לזאת אמר דאדרבה זה גרע טפי, דאין לך נבל מן ההופך דברי אלקים חיים, אלא דתחלתו בהיפוך דברי אלקים חיים ואז הוא עדיין בבחי'</nowiki> לבבכם בשיתוף עם היצ"ט, ובסופו של דבר יבוא לכפור לגמרו עד שיאמר נבל בלבו אין אלקים.'' | ''וזה אפ"ל במה שכתב רש"י ז"ל שם וכה"א אמר נבל בלבו אין אלקים, ואין לך נבל מן ההופך דברי אלוקים חיים, כוונתו לבאר דלכאורה קשה מה ששינה כאן הכתוב, דהתם כתיב ולא תתורו אחרי לבבכם והכא כתיב אמר נבל בלבו, וע<nowiki>''כ כנ"ל דמיירי בתרי גווני, קרא דלא תתורו אחרי לבבכם מיירי בהפכים דרכו תורה למדרש טעות ואלול, וקרא דאמר נבל בלבו מיירו בכופר לגמרי, ובא זה וגילה על זה, דקרא ולא תתורו אחרו לבבכם לא מיירו באלו האומרים אין אלקים אלא בהופכים טעמו תורה כנ"ל, לזאת מוסיף רש"י ז''ל במתק לשונו "ואין לך נבל מן ההופך דברו אלקים חיים'', כלומר שלא תחשוב דחילוק והבדל יש בין הני תרי גווני מינות, דאלו ההופכים דברי אלוקים חיים אכתי אינם בסוג מינות ממש, לזאת אמר דאדרבה זה גרע טפי, דאין לך נבל מן ההופך דברי אלקים חיים, אלא דתחלתו בהיפוך דברי אלקים חיים ואז הוא עדיין בבחי'</nowiki> לבבכם בשיתוף עם היצ"ט, ובסופו של דבר יבוא לכפור לגמרו עד שיאמר נבל בלבו אין אלקים.'' | ||
''והנה כדי להשיג הדרך האמיתי בתוה"ק צריכים סייעתא דשמיא והתבוננות מרובה, להבחין איזהו דרך האמת ושלא יכשלו ח"ו לחצוב להם בארות נשברים לנפול בדרכי שקר. וזהו שאמר שלמה המע<nowiki>''ה ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה, שצריך להעמיק בחכמת התורה בדרישה וחקירה כדי להשיג בה את דרך האמת ולהתרחק מדרך השקר. ופוק חזי מה שהזהירו חז''ל בסוטה (דף כ"א ע"ב) שלא ללמד לנשים תורה ואמרו כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, מ"ט דכתיב (משלי ח') אני חכמה שכנתי ערמה, כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה בו ערמומית, דמחמת שאין דעתן חזקה ביראת שמים עלולים להוציא דברי תורה לדברי הבאי. ולזאת הזהירו חז"ל שלא ללמד תורה לתלמוד שאינו הגון, כי זהו יסוד גדול בדרך האמת איך לדרוש ולחקור בתורה שיהיו אדני יסודותיו בנויים ע"ד האמת (ועי' בדברינו בפ' בהר עמוד ש"מ מה שביארנו בזה פלוגתא דר''ג ורבנן בהא דתלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש. ועי' גם בספרי ויואל משה מאמר לה''ק סי' ל''</nowiki>ח).'' | ''והנה כדי להשיג הדרך האמיתי בתוה"ק צריכים סייעתא דשמיא והתבוננות מרובה, להבחין איזהו דרך האמת ושלא יכשלו ח"ו לחצוב להם בארות נשברים לנפול בדרכי שקר. וזהו שאמר שלמה המע<nowiki>''ה ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה, שצריך להעמיק בחכמת התורה בדרישה וחקירה כדי להשיג בה את דרך האמת ולהתרחק מדרך השקר. ופוק חזי מה שהזהירו חז''ל בסוטה (דף כ"א ע"ב) שלא ללמד לנשים תורה ואמרו כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, מ"ט דכתיב (משלי ח') אני חכמה שכנתי ערמה, כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה בו ערמומית, דמחמת שאין דעתן חזקה ביראת שמים עלולים להוציא דברי תורה לדברי הבאי. ולזאת הזהירו חז"ל שלא ללמד תורה לתלמוד שאינו הגון, כי זהו יסוד גדול בדרך האמת איך לדרוש ולחקור בתורה שיהיו אדני יסודותיו בנויים ע"ד האמת (ועי' בדברינו בפ' בהר עמוד ש"מ מה שביארנו בזה פלוגתא דר''ג ורבנן בהא דתלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש. ועי' גם בספרי ויואל משה מאמר לה''ק סי' ל''</nowiki>ח).'' | ||
''ועל כך הזהירה תורה ולא תתורו אחרי לבבכם, שלא תהי<nowiki>' הדרישה והחקירה בתוה''</nowiki>ק היפוך דרך האמת, וכפירש"י ז"ל שהוא אזהרה על המהפכין טעמי תירה למדרש אלול וטעות, והיינו כדאמרן שהחיוב לדרוש ולתור בחכמה, אך מאידך גיסא אנו מוזהרין שלא תהיה הדרישה בדרך השקר, כאותם המהפכים דברי אלקים חיים.'' | ''ועל כך הזהירה תורה ולא תתורו אחרי לבבכם, שלא תהי<nowiki>' הדרישה והחקירה בתוה''</nowiki>ק היפוך דרך האמת, וכפירש"י ז"ל שהוא אזהרה על המהפכין טעמי תירה למדרש אלול וטעות, והיינו כדאמרן שהחיוב לדרוש ולתור בחכמה, אך מאידך גיסא אנו מוזהרין שלא תהיה הדרישה בדרך השקר, כאותם המהפכים דברי אלקים חיים.'' | ||
''ובדרך זו נבא לביאור ענין טעות המרגלים, דהנה יש להתבונן בזה, הלא המרגלים היו צדיקים בתחלת הליכתן, כאשר העיד עליהם הכתוב כולם אנשים, ודרשו ז"ל צדיקים. וכיצד נתהפכו כמו רגע ונעשו רשעים גמורים, והלא היו שלוחי משרע"ה, ומדוע אירע להם כזאת. וה'''אוה<nowiki>''</nowiki>ח הקדוש''' כתב כי לפי שהיו שלוחיהם של ישראל שהיתה כוונתם רעה פעלה בהם כוונתם של המשלחים, והכניסה בהם כוונה שלא כהוגן. ומזה תראה עד היכן הדברים מגיעים דאע"ג שהיו גם שלוחי משרע"ה, מ"מ מכיון שהיה מעורב בשילוחם כוח רע של כלל ושראל שהותה כוונתם רעה גבר הצד הרע שבשילוחם, והכריעם לרע דכח הסטרא אחרא מתגבר יותר.'' | ''ובדרך זו נבא לביאור ענין טעות המרגלים, דהנה יש להתבונן בזה, הלא המרגלים היו צדיקים בתחלת הליכתן, כאשר העיד עליהם הכתוב כולם אנשים, ודרשו ז"ל צדיקים. וכיצד נתהפכו כמו רגע ונעשו רשעים גמורים, והלא היו שלוחי משרע"ה, ומדוע אירע להם כזאת. וה'''אוה<nowiki>''</nowiki>ח הקדוש''' כתב כי לפי שהיו שלוחיהם של ישראל שהיתה כוונתם רעה פעלה בהם כוונתם של המשלחים, והכניסה בהם כוונה שלא כהוגן. ומזה תראה עד היכן הדברים מגיעים דאע"ג שהיו גם שלוחי משרע"ה, מ"מ מכיון שהיה מעורב בשילוחם כוח רע של כלל ושראל שהותה כוונתם רעה גבר הצד הרע שבשילוחם, והכריעם לרע דכח הסטרא אחרא מתגבר יותר.'' | ||
''ואכתי הך מילתא טעמא בעי, שהיה אותו הדור דור דיעה, וכמה הפליג בזוה"ק במעלת אותו הדור דלית דרא כהאי דרא, שראו עין בעין את השכינה הקדושה בקריעת ים סוף ואמרו זה א-לי ואנוהו, וזכו לעמוד במעמד הנבחר, ונגלה עליהם מלך מלכי המלכים בכבודו ללמד לעמו תורה ומצוות ובפרקי דר"א איתא שאותו הדור לא ראו קרי מימיהם מפחד ה' ומהדר גאונו שהיה חופף עליהם כל היום, ואיך נכשלו אותו דור דיעה בשילוח מרגלים לכוונה רעה, הלא זה משולל הבנה.'' | ''ואכתי הך מילתא טעמא בעי, שהיה אותו הדור דור דיעה, וכמה הפליג בזוה"ק במעלת אותו הדור דלית דרא כהאי דרא, שראו עין בעין את השכינה הקדושה בקריעת ים סוף ואמרו זה א-לי ואנוהו, וזכו לעמוד במעמד הנבחר, ונגלה עליהם מלך מלכי המלכים בכבודו ללמד לעמו תורה ומצוות ובפרקי דר"א איתא שאותו הדור לא ראו קרי מימיהם מפחד ה' ומהדר גאונו שהיה חופף עליהם כל היום, ואיך נכשלו אותו דור דיעה בשילוח מרגלים לכוונה רעה, הלא זה משולל הבנה.'' | ||
''ונראה בהקדם מה שכתב ה'''רמ"ע מפאנו''' בעשרה מאמרות (הובא בילקוט ראובני פ' זו) שמתחלה היה קבוע וקיים בגזירת יוצר בראשית שלא יכנסו אותו הדור לארץ ישראל, מחמת טעמים אחרים, יעיי"ש שביאר דמחמת שעמדו במעמד הנבחר לא היו יכולים להכנס לארץ ישראל. ובספר '''אמרי נועם להגה"ק מדזשיקאוו זלה"ה''' כתב ראיתי בספרים דלכן נשארו אותו הדור במדבר ולא נכנסו לא<nowiki>''</nowiki>י כדי שיקומו לעת"ל כל מתי חוץ לארץ לתחיה בזכותן, דאלמלי נכנסו לארץ לא היו מתי חו"ל קמים לתחיה, עכת"ד.'' | ''ונראה בהקדם מה שכתב ה'''רמ"ע מפאנו''' בעשרה מאמרות (הובא בילקוט ראובני פ' זו) שמתחלה היה קבוע וקיים בגזירת יוצר בראשית שלא יכנסו אותו הדור לארץ ישראל, מחמת טעמים אחרים, יעיי"ש שביאר דמחמת שעמדו במעמד הנבחר לא היו יכולים להכנס לארץ ישראל. ובספר '''אמרי נועם להגה"ק מדזשיקאוו זלה"ה''' כתב ראיתי בספרים דלכן נשארו אותו הדור במדבר ולא נכנסו לא<nowiki>''</nowiki>י כדי שיקומו לעת"ל כל מתי חוץ לארץ לתחיה בזכותן, דאלמלי נכנסו לארץ לא היו מתי חו"ל קמים לתחיה, עכת"ד.'' | ||
''עכ"פ מבואר שהיו בזה טעמים רבים ונכבדים שהוצרכו אותו הדור להשאר במדבר ולא היו יכולים להכנס לא<nowiki>''</nowiki>י. ולפי זה צריך להבין איך היה זה בתור עונש לאותו הדור שהוצרכו להשאר במדבר מפני שחטאו במרגלים, הלא גם בלא חטא זה היה הכרח שיהיה כן.'' | ''עכ"פ מבואר שהיו בזה טעמים רבים ונכבדים שהוצרכו אותו הדור להשאר במדבר ולא היו יכולים להכנס לא<nowiki>''</nowiki>י. ולפי זה צריך להבין איך היה זה בתור עונש לאותו הדור שהוצרכו להשאר במדבר מפני שחטאו במרגלים, הלא גם בלא חטא זה היה הכרח שיהיה כן.'' | ||
''אכן ביארתי הענין עפ<nowiki>''י מה שמצינו גבי שאול המלך שנחשב לו לחטא שלא הרג את אגג כאשר כבש את עמלק, וכנסת ישראל מתרעמת על שאול כדאיתא במגילה (דף י''ב ע''ב) ראו מה שילם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג דאיתיליד מיניה המן דמצער לישראל. דלפי זה נמצא דחטאו של שאול גרם לכל הענין שנולד המן שציער לישראל ובאה התשועה ע''י מרדכי הצדיק, ואלמלי קפליה שאול לאגג לא היה מתהוה כל אותו הנס הכתוב במגילה, ולכאורה הרי המגילה הזו כבר ניתנה בסיני כדאיתא בירושלמי מגילה (פרק א' ה''ה) דיליף לה מדכתיב כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, וא''כ כבר נקבע כך מאז מעמד הר סיני כי תהיה כל אותה הצרה והנס, וכיצד היה הדבר תלוי בחטאו של שאול. ותו דהיה צורך בכך כדי להחזיר את ישראל בתשובה ויקבלו את התורה מרצון כאמרם ז"ל (שבת פ''ח ע"א) הדר קבלוה בימי אחשורוש. אלא וודאי שהיה הדבר הכרחי בגזירת יוצר בראשית שלא ימחה עדיין זכר עמלק מכל וכל, שהרי בזמן שימחה שמו של עמלק לגמרי יהיה מיד התיקון השלם, כדכתיב מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ודרשו בספרי מדורו של משה עד דורו של משיח, ואילו היה שאול הורגו לאגג לא היה נשאר כל זכר לעמלק, וא''</nowiki>כ היה מגיע זמן התיקון השלם, ומכיון שלא היה הזמן עדיין בהכרח נשאר מזרע עמלק בחיים.'' | ''אכן ביארתי הענין עפ<nowiki>''י מה שמצינו גבי שאול המלך שנחשב לו לחטא שלא הרג את אגג כאשר כבש את עמלק, וכנסת ישראל מתרעמת על שאול כדאיתא במגילה (דף י''ב ע''ב) ראו מה שילם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג דאיתיליד מיניה המן דמצער לישראל. דלפי זה נמצא דחטאו של שאול גרם לכל הענין שנולד המן שציער לישראל ובאה התשועה ע''י מרדכי הצדיק, ואלמלי קפליה שאול לאגג לא היה מתהוה כל אותו הנס הכתוב במגילה, ולכאורה הרי המגילה הזו כבר ניתנה בסיני כדאיתא בירושלמי מגילה (פרק א' ה''ה) דיליף לה מדכתיב כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, וא''כ כבר נקבע כך מאז מעמד הר סיני כי תהיה כל אותה הצרה והנס, וכיצד היה הדבר תלוי בחטאו של שאול. ותו דהיה צורך בכך כדי להחזיר את ישראל בתשובה ויקבלו את התורה מרצון כאמרם ז"ל (שבת פ''ח ע"א) הדר קבלוה בימי אחשורוש. אלא וודאי שהיה הדבר הכרחי בגזירת יוצר בראשית שלא ימחה עדיין זכר עמלק מכל וכל, שהרי בזמן שימחה שמו של עמלק לגמרי יהיה מיד התיקון השלם, כדכתיב מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ודרשו בספרי מדורו של משה עד דורו של משיח, ואילו היה שאול הורגו לאגג לא היה נשאר כל זכר לעמלק, וא''</nowiki>כ היה מגיע זמן התיקון השלם, ומכיון שלא היה הזמן עדיין בהכרח נשאר מזרע עמלק בחיים.'' | ||
''אך באמת לא היה שאול צריך לחשוב כל אלו החשבונות, דמכיון שהיה מצווה מפי הגבורה לך והחרמת את עמלק, היה מוטל עליו לקיים המצוה בתמימות כאשר נצטווה ולא לחקור בדבר, אעפ"י שלא היה הדבר מושג בשכלו כיצד יתכן היות כן שיכלה זרעו של עמלק לגמרי, ואילו היה שאול עושה את שלו בשלימות היה בכך תיקון גדול, אעפ<nowiki>''</nowiki>י שבסופו של דבר היה הקב"ה מסבב באיזה אופן שלא יכלה זרעו של עמלק לגמרי, אבל הוא היה צריך לעשות את שלו, והקב"ה הטוב בעיניו יעשה, והרבה דרכים למקום, ולפי שחמל על אגג ולא הרגו מיד נחשב לו לפגם.'' | ''אך באמת לא היה שאול צריך לחשוב כל אלו החשבונות, דמכיון שהיה מצווה מפי הגבורה לך והחרמת את עמלק, היה מוטל עליו לקיים המצוה בתמימות כאשר נצטווה ולא לחקור בדבר, אעפ"י שלא היה הדבר מושג בשכלו כיצד יתכן היות כן שיכלה זרעו של עמלק לגמרי, ואילו היה שאול עושה את שלו בשלימות היה בכך תיקון גדול, אעפ<nowiki>''</nowiki>י שבסופו של דבר היה הקב"ה מסבב באיזה אופן שלא יכלה זרעו של עמלק לגמרי, אבל הוא היה צריך לעשות את שלו, והקב"ה הטוב בעיניו יעשה, והרבה דרכים למקום, ולפי שחמל על אגג ולא הרגו מיד נחשב לו לפגם.'' | ||
''וכיוצא בדבר מצינו באברהם אע<nowiki>''ה כשהלך לעקידה לא הרהר אחרי דברי הקב"ה אעפ''י שהיה מובטח ועומד כי ביצחק יקרא לך זרע, וצפה והביט כל הדורות העתידים לעמוד מיצחק, והיה השטן מפתהו ואומר לו כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ולא יצחק לעולה, ודחה אותו אברהם באמרו לו כך עונשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו כדאיתא בסנהדרין (דף פ"ט ע''ב) וזה היה כל הנסיון אצלו שהיה יודע האמת שיש הכרח שישאר יצחק בחיים ותצא ממנו שלשלת הקדושה, ואעפ"כ הלך בתמימות לשחוט את בנו במצות הקב"ה מבלי להתחכם לעשות כפי דעתו. וח''ו אילו היה אאע''ה מתפתה להמשך אחרי דעתו כפי שראה והשיג בשכלו את האמת שצריך יצחק להשאר בחיים ולא היה מקיים ציווי הקב"ה להעלותו לעולת מאין היתה תקומה לכלל ישראל, דכל מה שאנו חיים וקיימים הוא בזכות עקידת יצחק. והכל בזכות מה שעשה אברהם כאשר נצטווה מרישא ועד גמירא בלי שום התחכמות, ומבלי לחקור להבין הענין לפי שכלו, והבוכה"ע דידיה עביד שנשאר יצחק בחיים וקרב איל תמורתו, ואפ''ה אאע''ה קיים דבר ה'</nowiki> בשלימות.'' | ''וכיוצא בדבר מצינו באברהם אע<nowiki>''ה כשהלך לעקידה לא הרהר אחרי דברי הקב"ה אעפ''י שהיה מובטח ועומד כי ביצחק יקרא לך זרע, וצפה והביט כל הדורות העתידים לעמוד מיצחק, והיה השטן מפתהו ואומר לו כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ולא יצחק לעולה, ודחה אותו אברהם באמרו לו כך עונשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו כדאיתא בסנהדרין (דף פ"ט ע''ב) וזה היה כל הנסיון אצלו שהיה יודע האמת שיש הכרח שישאר יצחק בחיים ותצא ממנו שלשלת הקדושה, ואעפ"כ הלך בתמימות לשחוט את בנו במצות הקב"ה מבלי להתחכם לעשות כפי דעתו. וח''ו אילו היה אאע''ה מתפתה להמשך אחרי דעתו כפי שראה והשיג בשכלו את האמת שצריך יצחק להשאר בחיים ולא היה מקיים ציווי הקב"ה להעלותו לעולת מאין היתה תקומה לכלל ישראל, דכל מה שאנו חיים וקיימים הוא בזכות עקידת יצחק. והכל בזכות מה שעשה אברהם כאשר נצטווה מרישא ועד גמירא בלי שום התחכמות, ומבלי לחקור להבין הענין לפי שכלו, והבוכה"ע דידיה עביד שנשאר יצחק בחיים וקרב איל תמורתו, ואפ''ה אאע''ה קיים דבר ה'</nowiki> בשלימות.'' | ||
''וע"ד זה מובן ענין המרגלים, דהאמת הוא שהם היו בני אדם גדולים, וראו בעיני שכלם שאותו הדור לא יכנס לארץ מכמה טעמים כנ<nowiki>''</nowiki>ל, ולפיכך עשו מה שעשו כדי להניא לב ישראל מלהכנס לארץ, ובאמת היו צריכים לעשות בתמימות ולקיים שליחותם לטובה, כאשר היו מצווים מפי משרע<nowiki>''</nowiki>ה, ולא להוציא דבת הארץ רעה, ואי משום שראו שישארו במדבר, הקב<nowiki>''</nowiki>ה הטוב בעיניו יעשה, והרבה דרכים למקום לעכב את ישראל במדבר, ואין להם להתחכם ולעשות מעצמם נגד ציווי הקב<nowiki>''</nowiki>ה למשרע<nowiki>''</nowiki>ה. וזה היה עיקר הפגם שלהם שעשו התחכמות כפי מה שראו והשיגו בעיני שכלם נגד ציווי משרע<nowiki>''</nowiki>ה, והאמת הוא שאף אילו היו נשמעים למשה היה הקב<nowiki>''</nowiki>ה מסבב שישארו ישראל במדבר, אלא שהחילוק הוא דאז היה כל הענין באופן נעלה, לא בדרך עונש וגזירה, שהרי מצינו שהיו אנשי אותו הדור גדולים וגבוהים מאד במעלתן, וזכותן הגדול שמור לנו בכל דור ודור כמאה"כ (בירמיה ב') זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ובזכותן נזכה אל הגאולה העתידה. וכמו שדרשו ז<nowiki>''</nowiki>ל בפ' חלק (דף ק"י ע"ב), אם אחרים באים בזכותן הם עצמם לא כ"ש. והרמ<nowiki>''</nowiki>ע מפאנו זלה<nowiki>''</nowiki>ה כתב בעש<nowiki>''</nowiki>מ לפרש דעת מ"ד דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא וז"ל, וידוע מגדולתו של דור המדבר שהיו דור דיעה וראו השכינה ואמרו זה א-לי ואנוהו, וע<nowiki>''</nowiki>כ אמר ר"ע אין להם חלק לעוה<nowiki>''</nowiki>ב, ר<nowiki>''</nowiki>ל לא היה להם צורך לחלק עוה"ב, כי ראו השכינה וכו', עכדה<nowiki>''</nowiki>ק הובא בילקוט ראובני פ' זו.'' | ''וע"ד זה מובן ענין המרגלים, דהאמת הוא שהם היו בני אדם גדולים, וראו בעיני שכלם שאותו הדור לא יכנס לארץ מכמה טעמים כנ<nowiki>''</nowiki>ל, ולפיכך עשו מה שעשו כדי להניא לב ישראל מלהכנס לארץ, ובאמת היו צריכים לעשות בתמימות ולקיים שליחותם לטובה, כאשר היו מצווים מפי משרע<nowiki>''</nowiki>ה, ולא להוציא דבת הארץ רעה, ואי משום שראו שישארו במדבר, הקב<nowiki>''</nowiki>ה הטוב בעיניו יעשה, והרבה דרכים למקום לעכב את ישראל במדבר, ואין להם להתחכם ולעשות מעצמם נגד ציווי הקב<nowiki>''</nowiki>ה למשרע<nowiki>''</nowiki>ה. וזה היה עיקר הפגם שלהם שעשו התחכמות כפי מה שראו והשיגו בעיני שכלם נגד ציווי משרע<nowiki>''</nowiki>ה, והאמת הוא שאף אילו היו נשמעים למשה היה הקב<nowiki>''</nowiki>ה מסבב שישארו ישראל במדבר, אלא שהחילוק הוא דאז היה כל הענין באופן נעלה, לא בדרך עונש וגזירה, שהרי מצינו שהיו אנשי אותו הדור גדולים וגבוהים מאד במעלתן, וזכותן הגדול שמור לנו בכל דור ודור כמאה"כ (בירמיה ב') זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ובזכותן נזכה אל הגאולה העתידה. וכמו שדרשו ז<nowiki>''</nowiki>ל בפ' חלק (דף ק"י ע"ב), אם אחרים באים בזכותן הם עצמם לא כ"ש. והרמ<nowiki>''</nowiki>ע מפאנו זלה<nowiki>''</nowiki>ה כתב בעש<nowiki>''</nowiki>מ לפרש דעת מ"ד דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא וז"ל, וידוע מגדולתו של דור המדבר שהיו דור דיעה וראו השכינה ואמרו זה א-לי ואנוהו, וע<nowiki>''</nowiki>כ אמר ר"ע אין להם חלק לעוה<nowiki>''</nowiki>ב, ר<nowiki>''</nowiki>ל לא היה להם צורך לחלק עוה"ב, כי ראו השכינה וכו', עכדה<nowiki>''</nowiki>ק הובא בילקוט ראובני פ' זו.'' | ||
''וביובל היה גם בענין מחלוקת קרח, שהיה בעל רוה"ק וצפה בעיני חכמתו מה שעתיד להיות, וכמ"ש ה'''אריה"ק''' ז"ל שראה כי הוא עתיד להיות כהן גדול, על כן חלק על משה, כי לפי מה שראה בעין חכמתו מגיע לו עטרת הכהונה הגדולה, ולא היתה מחלוקתם בדברים גשמים אלא בעניינים גבוהים ורמים עמוקין וטמירין, אלא שהיה מלובש בגשמיות, אבל פנימיותו עמוק עמוק. אמנם מקור ושורש טעותם היה ממה שנמשכו אחרי האמת כפי מה שהשיגוהו בחכמתם כי לקרח נאה עטרת הכהונה והיא הולמתו, ובאמת היו מחוייבים לקיים מצות הבוי"ת ולציית למשרע<nowiki>''ה את אשר ימנה כן יקום וכן יהי', אף שהיה הדבר רחוק מכליותיהם ובלתי מובן להם בשכלם, לא היה להם להרהר ולחקור ולדרוש, אלא להתהלך בתמימות כפי מה שציוה להם משה, והאמת כאשר הוא כבר יתקיים דהרבה דרכים למקום. כללו של דבר כי זה היה הנסיון במרגלים אם יקיימו דבר ה'</nowiki> ביד משה נביאו ולא ילכו אחרי שכלם, אף שברור להם שהאמת אתם עליהם לציית למשה רבינו ע"ה אפילו נגד הבנתם ושכלם.'' | ''וביובל היה גם בענין מחלוקת קרח, שהיה בעל רוה"ק וצפה בעיני חכמתו מה שעתיד להיות, וכמ"ש ה'''אריה"ק''' ז"ל שראה כי הוא עתיד להיות כהן גדול, על כן חלק על משה, כי לפי מה שראה בעין חכמתו מגיע לו עטרת הכהונה הגדולה, ולא היתה מחלוקתם בדברים גשמים אלא בעניינים גבוהים ורמים עמוקין וטמירין, אלא שהיה מלובש בגשמיות, אבל פנימיותו עמוק עמוק. אמנם מקור ושורש טעותם היה ממה שנמשכו אחרי האמת כפי מה שהשיגוהו בחכמתם כי לקרח נאה עטרת הכהונה והיא הולמתו, ובאמת היו מחוייבים לקיים מצות הבוי"ת ולציית למשרע<nowiki>''ה את אשר ימנה כן יקום וכן יהי', אף שהיה הדבר רחוק מכליותיהם ובלתי מובן להם בשכלם, לא היה להם להרהר ולחקור ולדרוש, אלא להתהלך בתמימות כפי מה שציוה להם משה, והאמת כאשר הוא כבר יתקיים דהרבה דרכים למקום. כללו של דבר כי זה היה הנסיון במרגלים אם יקיימו דבר ה'</nowiki> ביד משה נביאו ולא ילכו אחרי שכלם, אף שברור להם שהאמת אתם עליהם לציית למשה רבינו ע"ה אפילו נגד הבנתם ושכלם.'' | ||
''ונבוא ליישב מה שפירש<nowiki>''י ז''ל שלח לך, לדעתך, אני איני מצוה לך, והרי כתיב להלן וישלח אותם משה וגו' על פי ה', דהנה מבואר בגמרא דתורה שבעל פה קרויה על פי ה' דהכי איתא בגמרא (גיטין ס' ע"ב) לא כרת הקב''ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת כל ישראל. ולכאורה אם כפשטות הכתוב שהיה משה רבינו ע"ה מצווה על שילוחם מאת הקב"ה, א"כ מדוע כתיב וישלח אותם משה וגו' "על פי ה'" שזה רומז על תושבע"פ, והלא מכיון שהיה שילוחן בציווי הקב"ה הוה תושב''כ, לזאת בא רש''י לבאר שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך, כלומר דמכיון שלא ציוהו הקב"ה להדיא על שילוחם, אלא משרע"ה חידש זאת הוה ליה כתושבע"פ ושפיר כתיב על פי ה'</nowiki>.'' | ''ונבוא ליישב מה שפירש<nowiki>''י ז''ל שלח לך, לדעתך, אני איני מצוה לך, והרי כתיב להלן וישלח אותם משה וגו' על פי ה', דהנה מבואר בגמרא דתורה שבעל פה קרויה על פי ה' דהכי איתא בגמרא (גיטין ס' ע"ב) לא כרת הקב''ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת כל ישראל. ולכאורה אם כפשטות הכתוב שהיה משה רבינו ע"ה מצווה על שילוחם מאת הקב"ה, א"כ מדוע כתיב וישלח אותם משה וגו' "על פי ה'" שזה רומז על תושבע"פ, והלא מכיון שהיה שילוחן בציווי הקב"ה הוה תושב''כ, לזאת בא רש''י לבאר שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך, כלומר דמכיון שלא ציוהו הקב"ה להדיא על שילוחם, אלא משרע"ה חידש זאת הוה ליה כתושבע"פ ושפיר כתיב על פי ה'</nowiki>.'' | ||
''ועוד אפ<nowiki>''ל בדרך פשוט עפי"מ דאיתא בגמרא (שבת דף כ"ג ע"א) בנר חנוכה מאי מברך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו והיכן ציוונו מלא תסור. הרי דאף בדבר שגזרו חכמים יכולים לומר וציוונו אף שלא נכתב בתוה"ק וה"נ מכיון שנשלחו בציווי משרע''ה הם מצווים על כך מלאו דלא תסור ושפיר אמר קרא על פי ה'</nowiki> והיכן ציוה מלא תסור.'' | ''ועוד אפ<nowiki>''ל בדרך פשוט עפי"מ דאיתא בגמרא (שבת דף כ"ג ע"א) בנר חנוכה מאי מברך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו והיכן ציוונו מלא תסור. הרי דאף בדבר שגזרו חכמים יכולים לומר וציוונו אף שלא נכתב בתוה"ק וה"נ מכיון שנשלחו בציווי משרע''ה הם מצווים על כך מלאו דלא תסור ושפיר אמר קרא על פי ה'</nowiki> והיכן ציוה מלא תסור.'' | ||
''ולפי"ד האמרי נועם הנ"ל דע"כ הוצרכו דור המדבר להשאר בחו"ל כדי שיקומו כל מתי חו"ל לתחיה בזכותם, אפ<nowiki>''ל מש"כ רש"י ז''ל חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה כלומר בשביל "חייהם" הנצחיים של מתי חו''</nowiki>ל שיזכו לקום בתחה"מ על כן אני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, ובזכותם יקומו כל מתי חוץ לארץ לתחיה כנ"ל.'' | ''ולפי"ד האמרי נועם הנ"ל דע"כ הוצרכו דור המדבר להשאר בחו"ל כדי שיקומו כל מתי חו"ל לתחיה בזכותם, אפ<nowiki>''ל מש"כ רש"י ז''ל חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה כלומר בשביל "חייהם" הנצחיים של מתי חו''</nowiki>ל שיזכו לקום בתחה"מ על כן אני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, ובזכותם יקומו כל מתי חוץ לארץ לתחיה כנ"ל.'' | ||
''עכ"פ עיקר הטעות היה שנכשלו לטעות משום שראו בעין חכמתם כי אותו הדור צריך להשאר במדבר, לפיכך לא שמעו אל משה ששלחם לספר טוב הארץ, אלא הוציאו דבת הארץ רעה. וזה יהיה ביאור המדרש קהלת (קושיא ו<nowiki>') ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה וכו' כמד"א שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, כלומר אותם אנשים אשר שלח משרע"ה היה עליהם לדרוש ולתור בחכמה, וטעו בזה להטות מן הדרך האמיתי לדרכים עקלקלות, מחמת שלא זכו לכוון אל האמת ולהתבונן כי אף שדעתם לא היתה משגת כן היו צריכים לקיים רצון הבוית''ש ולא לזוז כמלוא נימא מדברי משרע"ה. וזש"ה ויהס כלב את העם "אל משה", שהשתיקם בכך שאין להם להתחכם נגד משרע"ה, דאף שאי אפשר להוכיח שהאמת כדבריו, מ"מ אין לנו אלא דברי בן עמרם, עלה נעלה וירשנו אותה, וכפירש''י אפילו אומר לנו עשו סולמות ונעלה לרקיע אנו עושים, וכנ''</nowiki>ל דאף בדבר שהוא מנוגד לגמרי אל השכל צריך לקיים דברי משרע"ה, וזהו דרך האמת למבקשי האמת.'' | ''עכ"פ עיקר הטעות היה שנכשלו לטעות משום שראו בעין חכמתם כי אותו הדור צריך להשאר במדבר, לפיכך לא שמעו אל משה ששלחם לספר טוב הארץ, אלא הוציאו דבת הארץ רעה. וזה יהיה ביאור המדרש קהלת (קושיא ו<nowiki>') ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה וכו' כמד"א שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, כלומר אותם אנשים אשר שלח משרע"ה היה עליהם לדרוש ולתור בחכמה, וטעו בזה להטות מן הדרך האמיתי לדרכים עקלקלות, מחמת שלא זכו לכוון אל האמת ולהתבונן כי אף שדעתם לא היתה משגת כן היו צריכים לקיים רצון הבוית''ש ולא לזוז כמלוא נימא מדברי משרע"ה. וזש"ה ויהס כלב את העם "אל משה", שהשתיקם בכך שאין להם להתחכם נגד משרע"ה, דאף שאי אפשר להוכיח שהאמת כדבריו, מ"מ אין לנו אלא דברי בן עמרם, עלה נעלה וירשנו אותה, וכפירש''י אפילו אומר לנו עשו סולמות ונעלה לרקיע אנו עושים, וכנ''</nowiki>ל דאף בדבר שהוא מנוגד לגמרי אל השכל צריך לקיים דברי משרע"ה, וזהו דרך האמת למבקשי האמת.'' | ||
''ולהבין מה שהתפלל משרע"ה על יהושע בלבד י-ה יושיעך מעצת מרגלים ולא התפלל אף על כלב, נראה דהנה ה'''חיד<nowiki>''</nowiki>א''' ז"ל הביא מה שתמהו המפרשים על ששלח יהושע מרגלים בכניסתן לארץ, איך הרהיב בנפשו עוז לשלוח מרגלים אחרי שכבר ראה מה עלתה במרגלים ששלח משה, שחשב להם הקב"ה לעוון מה שאמרו נשלחה אנשים לפנינו, וכפירש"י ז"ל אני אמרתי שהיא טובה וכו', וא"כ מה לו ולצרה הזאת לשלוח שנית מרגלים שהוא ענין חמור כל כך שגרם עונש חמור מאד לעשרה נשיאי ישראל, ובעבור חטא זה נתעכב כל אותו הדור במדבר ולא זכו לעלות לארץ, ומדוע תקע יהושע עצמו בענין זה שהוא חמור כ"כ. והוא ז"ל כתב שם לפי דרכו, שהיה צורך בשליחותם להעלות את רחב שהיתה נשמת תמר, יעיי"ש, אמנם ג"ז צ"ב, דהרבה דרכים למקום, ומדוע הוצרך להיות באופן זה דוקא שהוא סכנה גדולה.'' | ''ולהבין מה שהתפלל משרע"ה על יהושע בלבד י-ה יושיעך מעצת מרגלים ולא התפלל אף על כלב, נראה דהנה ה'''חיד<nowiki>''</nowiki>א''' ז"ל הביא מה שתמהו המפרשים על ששלח יהושע מרגלים בכניסתן לארץ, איך הרהיב בנפשו עוז לשלוח מרגלים אחרי שכבר ראה מה עלתה במרגלים ששלח משה, שחשב להם הקב"ה לעוון מה שאמרו נשלחה אנשים לפנינו, וכפירש"י ז"ל אני אמרתי שהיא טובה וכו', וא"כ מה לו ולצרה הזאת לשלוח שנית מרגלים שהוא ענין חמור כל כך שגרם עונש חמור מאד לעשרה נשיאי ישראל, ובעבור חטא זה נתעכב כל אותו הדור במדבר ולא זכו לעלות לארץ, ומדוע תקע יהושע עצמו בענין זה שהוא חמור כ"כ. והוא ז"ל כתב שם לפי דרכו, שהיה צורך בשליחותם להעלות את רחב שהיתה נשמת תמר, יעיי"ש, אמנם ג"ז צ"ב, דהרבה דרכים למקום, ומדוע הוצרך להיות באופן זה דוקא שהוא סכנה גדולה.'' | ||
''ויתכן דשאני הני מרגלים ששלח יהושע לתור את הארץ, שהיה נכון לבו ובטוח שלא ימעלו בשליחות ח"ו, דהנה איתא במד"ר ר"פ זו דאותם מרגלים ששלח יהושע היו פנחס וכלב, וכאשר נכנסו לארץ כנען ושלח מלך יריחו שלוחים לחפשם רצתה רחב להטמינם וא<nowiki>''ל פנחס אני כהן והכהנים נמשלו למלאכים והמלאך הוא רואה ואינו נראה ואיני צריך להטמן, הטמיני לכלב חבירי ואני עומד לפניהן ואין רואין אותי. וכן לפי מה שאמרו ז"ל פנחס זה אליהו א"כ היה מלאך ממש, ולפיכך לא היה יהושע מתיירא שמא יכשל כי מלאך ה'</nowiki> צבאות הוא ולא יאונה לו כל און.'' | ''ויתכן דשאני הני מרגלים ששלח יהושע לתור את הארץ, שהיה נכון לבו ובטוח שלא ימעלו בשליחות ח"ו, דהנה איתא במד"ר ר"פ זו דאותם מרגלים ששלח יהושע היו פנחס וכלב, וכאשר נכנסו לארץ כנען ושלח מלך יריחו שלוחים לחפשם רצתה רחב להטמינם וא<nowiki>''ל פנחס אני כהן והכהנים נמשלו למלאכים והמלאך הוא רואה ואינו נראה ואיני צריך להטמן, הטמיני לכלב חבירי ואני עומד לפניהן ואין רואין אותי. וכן לפי מה שאמרו ז"ל פנחס זה אליהו א"כ היה מלאך ממש, ולפיכך לא היה יהושע מתיירא שמא יכשל כי מלאך ה'</nowiki> צבאות הוא ולא יאונה לו כל און.'' | ||
''וכמו כן אפ"ל שהיה יהושע בטוח בכלב שלא יארע דבר מכשול על ידו, מאחר שכבר נתנסה בשליחותו הקודמת ונבחן בנסיון ונמצא שלם, וכבר הבטיחו הקב"ה בשכר זאת (דברים פ"א) זולתי כלב בן יפונה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו וגו', ומאחר שכבר היתה לכלב הבטחה ברורה ומפורשת מאת הקב"ה שיזכה להכנס לארץ ולרשת אותה, לא היה מקום להתיירא שמא יקלקל בשליחות, כי דבר ה' לא ישוב ריקם ומצורף לזה זכות המצוה שעשה למסור נפשו נגד המרגלים ולהשתיקם, וקיי"ל מצוה מגינא ומצלא, בוודאי מובטח הוא שתצילהו המצוה הגדולה אשר עשה שלא יכשל בשליחותו, והשתא ניחא מה שלא נתיירא יהושע לשלוח מרגלים, כי היה בטוח באלו שלא יקרם עוון בדבר הזה.'' | ''וכמו כן אפ"ל שהיה יהושע בטוח בכלב שלא יארע דבר מכשול על ידו, מאחר שכבר נתנסה בשליחותו הקודמת ונבחן בנסיון ונמצא שלם, וכבר הבטיחו הקב"ה בשכר זאת (דברים פ"א) זולתי כלב בן יפונה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו וגו', ומאחר שכבר היתה לכלב הבטחה ברורה ומפורשת מאת הקב"ה שיזכה להכנס לארץ ולרשת אותה, לא היה מקום להתיירא שמא יקלקל בשליחות, כי דבר ה' לא ישוב ריקם ומצורף לזה זכות המצוה שעשה למסור נפשו נגד המרגלים ולהשתיקם, וקיי"ל מצוה מגינא ומצלא, בוודאי מובטח הוא שתצילהו המצוה הגדולה אשר עשה שלא יכשל בשליחותו, והשתא ניחא מה שלא נתיירא יהושע לשלוח מרגלים, כי היה בטוח באלו שלא יקרם עוון בדבר הזה.'' | ||
''ועד"ז נבוא לבאר מה שהתפלל משרע"ה על יהושע בלבד י- יושיעך "מעצת" מרגלים, דלכאורה יל<nowiki>''</nowiki>ד מה שאמר "מעצת" מרגלים, דהוול"ל "מחטא<nowiki>''</nowiki> מרגלים. אכן אפ<nowiki>''</nowiki>ל דעיקר תפלתו של משרע<nowiki>''</nowiki>ה על יהושע היה לפי שצפה שיהושע עתיד להיות מנהיג ישראל אחריו והוא יכניס את ישראל לארץ, ולפיכך היה מתיירא פן ילמוד יהושע ממה ששלח משרע<nowiki>''</nowiki>ה מרגלים לתור את הארץ, ויעשה גם הוא כן כשיכנסו לארץ לשלוח י"ב מרגלים, ואף אם יראה מה עלתה בהם יתכן שיתאמץ הוא לשלוח צדיקים גדולים יותר, ובאמת יש בכך סכנה גדולה, לפיכך התפלל משרע"ה עליו י-ה יושיעך "מעצת" מרגלים, כלומר שלא תהיה נכשל בעצה זו כשתהיה מנהיג ישראל לשלוח מרגלים, דאף ששלח משרע"ה מרגלים על פי ה', היתה זו הוראת שעה בלבד, כי היה הכרח לסבב כן בבחי' נורא עלילה כדי שישארו בני ישראל במדבר ולא יכנסו לארץ, ואין למדין מזה למקום אחר.'' | ''ועד"ז נבוא לבאר מה שהתפלל משרע"ה על יהושע בלבד י- יושיעך "מעצת" מרגלים, דלכאורה יל<nowiki>''</nowiki>ד מה שאמר "מעצת" מרגלים, דהוול"ל "מחטא<nowiki>''</nowiki> מרגלים. אכן אפ<nowiki>''</nowiki>ל דעיקר תפלתו של משרע<nowiki>''</nowiki>ה על יהושע היה לפי שצפה שיהושע עתיד להיות מנהיג ישראל אחריו והוא יכניס את ישראל לארץ, ולפיכך היה מתיירא פן ילמוד יהושע ממה ששלח משרע<nowiki>''</nowiki>ה מרגלים לתור את הארץ, ויעשה גם הוא כן כשיכנסו לארץ לשלוח י"ב מרגלים, ואף אם יראה מה עלתה בהם יתכן שיתאמץ הוא לשלוח צדיקים גדולים יותר, ובאמת יש בכך סכנה גדולה, לפיכך התפלל משרע"ה עליו י-ה יושיעך "מעצת" מרגלים, כלומר שלא תהיה נכשל בעצה זו כשתהיה מנהיג ישראל לשלוח מרגלים, דאף ששלח משרע"ה מרגלים על פי ה', היתה זו הוראת שעה בלבד, כי היה הכרח לסבב כן בבחי' נורא עלילה כדי שישארו בני ישראל במדבר ולא יכנסו לארץ, ואין למדין מזה למקום אחר.'' | ||
''וא"ש שלא התפלל משרע"ה כי אם על יהושע ולא על כלב, דלא היתה תפלתו מכוונת על שליחות המרגלים באותו זמן, כי ידע בהם שהם צדיקים ולא יכשלו בחטא זה, אלא שהוצרך להתפלל על העתיד, כשיהי<nowiki>' יהושע מנהיג ישראל בכניסתן לארץ שינצל מעצה זו של שילוח מרגלים, והועילה תפלתו של משה שלא שלח יהושע מרגלים מכל שבט ושבט כאשר שלח משה, אלא שלח את פנחס וכלב בלבד שהיה מובטח בהם שלא יצא מכשול מתחת ידיהם, כנ''</nowiki>ל דפנחס היה בבחינת מלאך, וכלב היה מובטח מאת הקב"ה, ודבר אחד מדבריו לא ישוב ריקם.'' | ''וא"ש שלא התפלל משרע"ה כי אם על יהושע ולא על כלב, דלא היתה תפלתו מכוונת על שליחות המרגלים באותו זמן, כי ידע בהם שהם צדיקים ולא יכשלו בחטא זה, אלא שהוצרך להתפלל על העתיד, כשיהי<nowiki>' יהושע מנהיג ישראל בכניסתן לארץ שינצל מעצה זו של שילוח מרגלים, והועילה תפלתו של משה שלא שלח יהושע מרגלים מכל שבט ושבט כאשר שלח משה, אלא שלח את פנחס וכלב בלבד שהיה מובטח בהם שלא יצא מכשול מתחת ידיהם, כנ''</nowiki>ל דפנחס היה בבחינת מלאך, וכלב היה מובטח מאת הקב"ה, ודבר אחד מדבריו לא ישוב ריקם.'' | ||
''ובבחינה זו יתבאר התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע, עפ<nowiki>''</nowiki>י מה שביארנו דתפלתו של משה י-ה יושיעך וכו' היתה על העתיד כשיהיה יהושע מנהיג את ישראל, והנה היה מקום לחוש שלצד מידת ענוותנותו הגדולה של יהושע שהיה שפל מאד בעיני עצמו יהיה עלול יותר להכשל בעצת מרגלים, דהיינו שיתבונן בדעתו דטוב והגון הוא לשלוח מרגלים לתור את הארץ כשם ששלח משה, ואין לו לחשוש פן יכשלו, שהרי יהושע עצמו הלך בשליחות עם המרגלים ועמד בנסיון ולא נכשל, ולצד שהוא שפל כ<nowiki>''</nowiki>כ בעיניו יחשוב בדעתו אם הוא ניצול מחטא המרגלים עאכו<nowiki>''</nowiki>כ שיהיו אחרים ניצולים מכך, שהרי קען הוא מהם לפי רוח ענוה יתירא דאית ביה. ובאמת לעת כזאת לא טוב הדבר לנהוג בענוה ובשפלות כי סכנה גדולה יש בדבר, ועלול לצמוח מכך מכשול עצום אם היה שולח מרגלים כשם ששלח משה, ובמצב כזה צריך לקיים ויגבה לבו בדרכי ה', ולא לאחוז בענוה ובשפלות, לפיכך כדי חמי משה ענוותנותיה היה מתיירא פן מחמת גודל הענווה יכשל ח"ו לשלוח מרגלים באמרו אם אני ניצלתי אחרים לא כ<nowiki>''</nowiki>ש, כי שפל הוא בעיניו מכל האדם, לפיכך התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, שלא תעלה על לבך עצה זו כנ"ל. ורק את כלב ופנחס שלח יהושע לרגל את הארץ לפי שהיו מובטחים שלא יפסלו בשליחותם. ועוד יתכן שהיה שליחות זו מעין בחינה דלעתיד, וכדאיתא במד<nowiki>''</nowiki>ר פ' זו (פט<nowiki>''</nowiki>ז י"א) אמר הקב"ה לישראל בעוה"ז ע<nowiki>''</nowiki>י שהיו שלוחי בשר ודם נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, אבל לעוה"ב אני משלח לכם מלאכי פתאום ויפנה את הדרך שנאמר (מלאכי ג') הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבא אל היכלו וגו'. והנה המלאך העתיד להשתלח הוא אליהו זל"ט כדכתיב בקרא להדיא הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו', ולזאת בטרם כניסתן לארץ שלח יהושע את פנחס הוא אליהו מעין בחינה דלעתיד, ולכן לא היה מקום לחוש למכשול משליחותם זו.'' | ''ובבחינה זו יתבאר התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע, עפ<nowiki>''</nowiki>י מה שביארנו דתפלתו של משה י-ה יושיעך וכו' היתה על העתיד כשיהיה יהושע מנהיג את ישראל, והנה היה מקום לחוש שלצד מידת ענוותנותו הגדולה של יהושע שהיה שפל מאד בעיני עצמו יהיה עלול יותר להכשל בעצת מרגלים, דהיינו שיתבונן בדעתו דטוב והגון הוא לשלוח מרגלים לתור את הארץ כשם ששלח משה, ואין לו לחשוש פן יכשלו, שהרי יהושע עצמו הלך בשליחות עם המרגלים ועמד בנסיון ולא נכשל, ולצד שהוא שפל כ<nowiki>''</nowiki>כ בעיניו יחשוב בדעתו אם הוא ניצול מחטא המרגלים עאכו<nowiki>''</nowiki>כ שיהיו אחרים ניצולים מכך, שהרי קען הוא מהם לפי רוח ענוה יתירא דאית ביה. ובאמת לעת כזאת לא טוב הדבר לנהוג בענוה ובשפלות כי סכנה גדולה יש בדבר, ועלול לצמוח מכך מכשול עצום אם היה שולח מרגלים כשם ששלח משה, ובמצב כזה צריך לקיים ויגבה לבו בדרכי ה', ולא לאחוז בענוה ובשפלות, לפיכך כדי חמי משה ענוותנותיה היה מתיירא פן מחמת גודל הענווה יכשל ח"ו לשלוח מרגלים באמרו אם אני ניצלתי אחרים לא כ<nowiki>''</nowiki>ש, כי שפל הוא בעיניו מכל האדם, לפיכך התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, שלא תעלה על לבך עצה זו כנ"ל. ורק את כלב ופנחס שלח יהושע לרגל את הארץ לפי שהיו מובטחים שלא יפסלו בשליחותם. ועוד יתכן שהיה שליחות זו מעין בחינה דלעתיד, וכדאיתא במד<nowiki>''</nowiki>ר פ' זו (פט<nowiki>''</nowiki>ז י"א) אמר הקב"ה לישראל בעוה"ז ע<nowiki>''</nowiki>י שהיו שלוחי בשר ודם נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, אבל לעוה"ב אני משלח לכם מלאכי פתאום ויפנה את הדרך שנאמר (מלאכי ג') הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבא אל היכלו וגו'. והנה המלאך העתיד להשתלח הוא אליהו זל"ט כדכתיב בקרא להדיא הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו', ולזאת בטרם כניסתן לארץ שלח יהושע את פנחס הוא אליהו מעין בחינה דלעתיד, ולכן לא היה מקום לחוש למכשול משליחותם זו.'' | ||
''וממאה"כ הנ<nowiki>''ל במלאכי למדנו שכל ההכנות שעושין בני אדם בפעולות ובמעשים לדחוק את הקץ אינם אלא מקלקלין, שכבר העיד בנו הכתוב ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, מבלי שום הכנה וידיעה מוקדמת. ודבר פלא איתא בזוה''ק בהשמטות לפ' בראשית (רס''ה ע''א) עה''פ אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו (תהלים קכ''</nowiki>ז) מאי שוא עמלו בוניו בו אינון סמאל ונחש, ע"כ. ואפ"ל הכוונה דהנה '''ק"ז זלה<nowiki>''</nowiki>ה בישמח משה''' פ' תצוה (עה"פ כתית למאור) כתב לדקדק על הך קרא אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו דיש לדקדק בשנותו את טעמו מעתיד לעבר דיבנה מורה על עתיד, עמלו על עבר, והול"ל או הכל בלשון עבר אם ה' לא בנה וגו' או הכל בלשון עתיד יעמלו וגו', יע"ש מ"ש בזה. ולפי"ד הזה"ק הנ"ל יתיישב דקדוק זה והכי פירושו דקרא אם ה' לא יבנה בית דלכאורה יש לתמוה תמיהה רבתי קושיא לאלקינו מדוע ה' לא יבנה בית המקדש השלישי, הלא כבר כלו כל הקיצים ועדיין בן דוד לא בא, וכבר סבלנו צרות מרורות כלענה מחבלי משיח המתגברים ועודנה תכלינה עינינו בצפייתנו ואנחנו לא נושענו, ועל זה בא כמשיב כי סיבת העכבה היא "שוא" עמלו בוניו בו, לפי שהסט"א וכת דיליה הקרויים שוא עמלו בבנין הארץ, דין גרמא דעציראה שנתעכבה הגאולה בעוונות, ואלמלא עמלו הם בבנינו כבר היה ה' בונה ביתו.'' | ''וממאה"כ הנ<nowiki>''ל במלאכי למדנו שכל ההכנות שעושין בני אדם בפעולות ובמעשים לדחוק את הקץ אינם אלא מקלקלין, שכבר העיד בנו הכתוב ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, מבלי שום הכנה וידיעה מוקדמת. ודבר פלא איתא בזוה''ק בהשמטות לפ' בראשית (רס''ה ע''א) עה''פ אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו (תהלים קכ''</nowiki>ז) מאי שוא עמלו בוניו בו אינון סמאל ונחש, ע"כ. ואפ"ל הכוונה דהנה '''ק"ז זלה<nowiki>''</nowiki>ה בישמח משה''' פ' תצוה (עה"פ כתית למאור) כתב לדקדק על הך קרא אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו דיש לדקדק בשנותו את טעמו מעתיד לעבר דיבנה מורה על עתיד, עמלו על עבר, והול"ל או הכל בלשון עבר אם ה' לא בנה וגו' או הכל בלשון עתיד יעמלו וגו', יע"ש מ"ש בזה. ולפי"ד הזה"ק הנ"ל יתיישב דקדוק זה והכי פירושו דקרא אם ה' לא יבנה בית דלכאורה יש לתמוה תמיהה רבתי קושיא לאלקינו מדוע ה' לא יבנה בית המקדש השלישי, הלא כבר כלו כל הקיצים ועדיין בן דוד לא בא, וכבר סבלנו צרות מרורות כלענה מחבלי משיח המתגברים ועודנה תכלינה עינינו בצפייתנו ואנחנו לא נושענו, ועל זה בא כמשיב כי סיבת העכבה היא "שוא" עמלו בוניו בו, לפי שהסט"א וכת דיליה הקרויים שוא עמלו בבנין הארץ, דין גרמא דעציראה שנתעכבה הגאולה בעוונות, ואלמלא עמלו הם בבנינו כבר היה ה' בונה ביתו.'' | ||
''ואפ"ל עוד בטעם שאמה<nowiki>''כ שוא עמלו בוניו בו שכינה את הסט''א "שוא", עפ"י מה דאיתא בגמרא (שבועות דף כ"א ע''א) איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע על עמוד שהוא אבן שהוא של זהב, הרי דשוא מורה על שקר גלוי ומפורסם שאין צורך להכחישו, וזש"ה שוא עמלו בוניו בו, כלומר דהסט"א שבנו בו ידוע לכל שהוא שוא, דלא יתכן לשנות את הידוע ולאמר על מעשיהם שהם טובים, ואין כאן מקום להסתפק בזה כלל שהיא הצרה הגדולה ביותר שקמה על ישראל, ובגללם כל כח הקדושה הוא בסכנה, ולז"א שוא עמלו בוניו בו דכח זה לשנות את הידוע נצמח מן הסט"א נחש וס"מ הקרויים שוא, ודא גרמא שעדיין ה'</nowiki> לא יבנה בית, משום שהם עמלו בבנינו. אמנם כבר קרב הזמן האחרון אשר קבע הבורא כל העולמים לקץ הגאולה, ובהכרח צריכה לבא הישועה, פתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, וכל מה שהס"מ ונחש מעכבים את הקץ בבניינם אינו אלא לזמן מסויים בלבד, וכמ"ש ה'''מהרש<nowiki>''</nowiki>א''' ז"ל במה שאמרו (ברכות דף ז<nowiki>' ע"ב) אם ראית רשע "שהשעה'' משחקת לו וכו', שעה משחקת דייקא, שאין משחקת לו אלא לפי שעה בלבד, והשעה עוברת, ואין בכח אותם רשעים לעכב את הגאולה אלא לפי שעה, וכשיגיע הזמן יושיע הקב''ה את ישראל, ופתאום יתגלו לנו אליהו הנביא ומלך המשיח, והבוכה''</nowiki>ע יעזור שנזכה לקבל פני משיח צדקנו בקדושה ובטהרה בשמחה ובחדוה, ונזכה לראות ישועת ישראל בהתרוממות קרן התורה וישראל ובהתגלות כבוד שמים עלינו בב"א.'' | ''ואפ"ל עוד בטעם שאמה<nowiki>''כ שוא עמלו בוניו בו שכינה את הסט''א "שוא", עפ"י מה דאיתא בגמרא (שבועות דף כ"א ע''א) איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע על עמוד שהוא אבן שהוא של זהב, הרי דשוא מורה על שקר גלוי ומפורסם שאין צורך להכחישו, וזש"ה שוא עמלו בוניו בו, כלומר דהסט"א שבנו בו ידוע לכל שהוא שוא, דלא יתכן לשנות את הידוע ולאמר על מעשיהם שהם טובים, ואין כאן מקום להסתפק בזה כלל שהיא הצרה הגדולה ביותר שקמה על ישראל, ובגללם כל כח הקדושה הוא בסכנה, ולז"א שוא עמלו בוניו בו דכח זה לשנות את הידוע נצמח מן הסט"א נחש וס"מ הקרויים שוא, ודא גרמא שעדיין ה'</nowiki> לא יבנה בית, משום שהם עמלו בבנינו. אמנם כבר קרב הזמן האחרון אשר קבע הבורא כל העולמים לקץ הגאולה, ובהכרח צריכה לבא הישועה, פתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, וכל מה שהס"מ ונחש מעכבים את הקץ בבניינם אינו אלא לזמן מסויים בלבד, וכמ"ש ה'''מהרש<nowiki>''</nowiki>א''' ז"ל במה שאמרו (ברכות דף ז<nowiki>' ע"ב) אם ראית רשע "שהשעה'' משחקת לו וכו', שעה משחקת דייקא, שאין משחקת לו אלא לפי שעה בלבד, והשעה עוברת, ואין בכח אותם רשעים לעכב את הגאולה אלא לפי שעה, וכשיגיע הזמן יושיע הקב''ה את ישראל, ופתאום יתגלו לנו אליהו הנביא ומלך המשיח, והבוכה''</nowiki>ע יעזור שנזכה לקבל פני משיח צדקנו בקדושה ובטהרה בשמחה ובחדוה, ונזכה לראות ישועת ישראל בהתרוממות קרן התורה וישראל ובהתגלות כבוד שמים עלינו בב"א.'' | ||
=== מאמר א === | === מאמר א === | ||
''באופן אחר יתבארו דברי רש"י ז"ל חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא ירשוה, ולכאורה דברים אלו קשים להולמן היאך אפשר שהקב"ה האב הרחמן נתן ח<nowiki>''ו מקום לתקלת כל ישראל כדי שלא ירשו את הארץ. גם ראוי להתבונן בלשון רש''י ז''ל חייהם שהוא מורה על שבועה בחייהם של ישראל וכדוגמת שאמר יוסף חי פרעה, ואין רגילות במקראות שתהיה שבועת הקב''ה בלשון הזה, ומצינו שדרשו חז''ל ממה שכפל הקב"ה דבריו לא אוסיף ולא אוסיף שהוא לשון שבועה שנשבע הקב''</nowiki>ה שלא יוסיף עוד להביא מבול, ומדוע נקט כאן השבועה בלשון "חייהם" שלא כדרך הרגיל בשאר מקומות.'' | ''באופן אחר יתבארו דברי רש"י ז"ל חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא ירשוה, ולכאורה דברים אלו קשים להולמן היאך אפשר שהקב"ה האב הרחמן נתן ח<nowiki>''ו מקום לתקלת כל ישראל כדי שלא ירשו את הארץ. גם ראוי להתבונן בלשון רש''י ז''ל חייהם שהוא מורה על שבועה בחייהם של ישראל וכדוגמת שאמר יוסף חי פרעה, ואין רגילות במקראות שתהיה שבועת הקב''ה בלשון הזה, ומצינו שדרשו חז''ל ממה שכפל הקב"ה דבריו לא אוסיף ולא אוסיף שהוא לשון שבועה שנשבע הקב''</nowiki>ה שלא יוסיף עוד להביא מבול, ומדוע נקט כאן השבועה בלשון "חייהם" שלא כדרך הרגיל בשאר מקומות.'' | ||
''ב) וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה<nowiki>', פירש''י ז''ל על פי ה' ברשותו שלא עיכב על ידו. ומה שדחקו לרש''י ז''ל לפרש כן, היינו משום שפירש לעיל מיניה שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך, וכו', אך זה דוחק גדול לפרש על פי ה'</nowiki> ברשותו, ואין דרך הכתוב לדבר כן.'' | ''ב) וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה<nowiki>', פירש''י ז''ל על פי ה' ברשותו שלא עיכב על ידו. ומה שדחקו לרש''י ז''ל לפרש כן, היינו משום שפירש לעיל מיניה שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך, וכו', אך זה דוחק גדול לפרש על פי ה'</nowiki> ברשותו, ואין דרך הכתוב לדבר כן.'' | ||
''ג) כמד"ד ר<nowiki>''פ זו הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים שנו רבותינו אין מפליגין בספינה בים הגדול ג' ימים קודם לשבת בשליח הרשות ואם היה שליח מצוה מותר לו לפרוש בכל יום שירצה וכו'</nowiki>, וראוי להבין שייכות הלכה זו לעניינא דשילוח מרגלים.'' | ''ג) כמד"ד ר<nowiki>''פ זו הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים שנו רבותינו אין מפליגין בספינה בים הגדול ג' ימים קודם לשבת בשליח הרשות ואם היה שליח מצוה מותר לו לפרוש בכל יום שירצה וכו'</nowiki>, וראוי להבין שייכות הלכה זו לעניינא דשילוח מרגלים.'' | ||
''ויתבאר עפ<nowiki>''י מה שפירשנו הא דאיתא במכילתא פ' בשלח עה''פ ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, וז''ל, לא הביאן הקב"ה דרך פשוטה לא"י אלא דרך המדבר אמר הקב"ה אם אני מביא עכשיו ישראל לארץ מיד מחזיקין איש בשדהו ואיש בכרמו והן בעלין מן התורה אלא אקיפם במדבר מ' שנה שיהיו אוכלין מן ושותין מי באר והתורה נבללת בגופן, ע"כ. ולכאורה קשה שהרי בקרא מבואר הטעם שלא הוליכן הקב"ה בדרך פשוטה פן ינחם העם בראותה מלחמה ושבו מצרימה, ומדוע תפס המכילתא טעם אחר וכי סני ליה בטעם המבואר בפסוק. ותו קשה דלפי"ד המכילתא כבר חישב הקב"ה מתחלת יציאתם ממצרים לעכבם מ' שנה במדבר, ולכאורה במקראות מבואר שלא נגזר עליהם כן אלא בשנה השנית לצאת ממצרים אחרי שילוח המרגלים. וביארנו דטעם המכילתא אחד הוא עם טעמא דקרא ואינו אלא כמפרש לטעם המבואר בפסוק. דהנה איתא בגמרא (ברכות דף ל"ה ע"ב) רשב"י אומר בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים. נמצא דאילו היו ישראל עושין רצונו של מקום בכניסתן לארץ אין מקום לחשוש דזה פונה לכרמו וזה פונה לזיתו והן בטלין מן התורה, שהרי הן מובטחים ועמדו זרים ורעו צאנכם והם בעצמם יהיו פנויים לעסוק בתורה, אכן מבואר בתוספות שם דהיינו דוקא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום בשלימות הגמור אז מלאכתם נעשית ע"י אחרים. והנה מיד כשנכשלו ישראל במחשבת פיגול ונתנו לב לשוב מצרימה תו לא מיקרו עושי רצש"מ בשלימות הגמור ואזדא מינייהו הבטחת ועמדו זרים ורעו צאנכם, שלא נאמרה הבטחה זו אלא כשיהיו עושים רצונו של מקום בשלימות, וא"כ נמצא דלפי שנתנו לב לשוב למצרים זה גרם לחששא זו של המכילתא, דאילו יהיו נכנסין לארץ מיד זה פונה לכרמו וזה פונה לזיתו והן בטלין מן התורה, דמכיון שאינם בבחי' עושי רצש"מ בשלימות א"כ לא תהיה מלאכתך נעשית ע"י אחרים, ויהי'</nowiki> זקוקים להתעסק במלאכת שדה וכרם ותורה מה תהא עליה.'' | ''ויתבאר עפ<nowiki>''י מה שפירשנו הא דאיתא במכילתא פ' בשלח עה''פ ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, וז''ל, לא הביאן הקב"ה דרך פשוטה לא"י אלא דרך המדבר אמר הקב"ה אם אני מביא עכשיו ישראל לארץ מיד מחזיקין איש בשדהו ואיש בכרמו והן בעלין מן התורה אלא אקיפם במדבר מ' שנה שיהיו אוכלין מן ושותין מי באר והתורה נבללת בגופן, ע"כ. ולכאורה קשה שהרי בקרא מבואר הטעם שלא הוליכן הקב"ה בדרך פשוטה פן ינחם העם בראותה מלחמה ושבו מצרימה, ומדוע תפס המכילתא טעם אחר וכי סני ליה בטעם המבואר בפסוק. ותו קשה דלפי"ד המכילתא כבר חישב הקב"ה מתחלת יציאתם ממצרים לעכבם מ' שנה במדבר, ולכאורה במקראות מבואר שלא נגזר עליהם כן אלא בשנה השנית לצאת ממצרים אחרי שילוח המרגלים. וביארנו דטעם המכילתא אחד הוא עם טעמא דקרא ואינו אלא כמפרש לטעם המבואר בפסוק. דהנה איתא בגמרא (ברכות דף ל"ה ע"ב) רשב"י אומר בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים. נמצא דאילו היו ישראל עושין רצונו של מקום בכניסתן לארץ אין מקום לחשוש דזה פונה לכרמו וזה פונה לזיתו והן בטלין מן התורה, שהרי הן מובטחים ועמדו זרים ורעו צאנכם והם בעצמם יהיו פנויים לעסוק בתורה, אכן מבואר בתוספות שם דהיינו דוקא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום בשלימות הגמור אז מלאכתם נעשית ע"י אחרים. והנה מיד כשנכשלו ישראל במחשבת פיגול ונתנו לב לשוב מצרימה תו לא מיקרו עושי רצש"מ בשלימות הגמור ואזדא מינייהו הבטחת ועמדו זרים ורעו צאנכם, שלא נאמרה הבטחה זו אלא כשיהיו עושים רצונו של מקום בשלימות, וא"כ נמצא דלפי שנתנו לב לשוב למצרים זה גרם לחששא זו של המכילתא, דאילו יהיו נכנסין לארץ מיד זה פונה לכרמו וזה פונה לזיתו והן בטלין מן התורה, דמכיון שאינם בבחי' עושי רצש"מ בשלימות א"כ לא תהיה מלאכתך נעשית ע"י אחרים, ויהי'</nowiki> זקוקים להתעסק במלאכת שדה וכרם ותורה מה תהא עליה.'' | ||
''וא"ש דדברי המכילתא משלימין ומבארים לדברי הכתוב והא בהא תליין, דחשש פן ינחם העם בראותם מלחמה מורה על כך שאין ישראל בגדר השלימות, דמאחר שיש לחוש עליהם פן יחשבו מחשבה זו הרי זה מוכיח על חלישות בטחונם באלקים, וא"כ אילו יהיו נכנסין לארץ מיד בבחי' כזו יהיו צריכים לעסוק במלאכתן ולא יהי' להם פנאי לעסוק בתורה, על כן הקיפן הקב"ה מ' שנה במדבר כדי שתבלל התורה בגופן. (ועי' בדברינו לעיל פ' יתרו ע' צ' מה שפירשנו בזה).'' | ''וא"ש דדברי המכילתא משלימין ומבארים לדברי הכתוב והא בהא תליין, דחשש פן ינחם העם בראותם מלחמה מורה על כך שאין ישראל בגדר השלימות, דמאחר שיש לחוש עליהם פן יחשבו מחשבה זו הרי זה מוכיח על חלישות בטחונם באלקים, וא"כ אילו יהיו נכנסין לארץ מיד בבחי' כזו יהיו צריכים לעסוק במלאכתן ולא יהי' להם פנאי לעסוק בתורה, על כן הקיפן הקב"ה מ' שנה במדבר כדי שתבלל התורה בגופן. (ועי' בדברינו לעיל פ' יתרו ע' צ' מה שפירשנו בזה).'' | ||
''היוצא לנו מזה כי לצד שלא היו ישראל במדריגה הראויה שיהיו בבחי<nowiki>' עושי רצונו של מקום בשלימות מחמת שלא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו שינצחו אויביהם על כן חשב הקב''ה לעכבם במדבר כדי שתבלל התורה בגופן, אכן כדי שתתקיים מחשבתו יתברך הוצרך הקב"ה לסבב עליהם עילה שבגללה יוצרכו להתעכב במדבר, בבחי' נורא עלילה על בני אדם, על כן נסתכב עליהם ענין המרגלים לטובת בני ישראל ולזכותם, כי ה'</nowiki> חפץ למען צדקו שתהיה התורה נכללת בגופם ולא תסור מלבבם לעולם.'' | ''היוצא לנו מזה כי לצד שלא היו ישראל במדריגה הראויה שיהיו בבחי<nowiki>' עושי רצונו של מקום בשלימות מחמת שלא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו שינצחו אויביהם על כן חשב הקב''ה לעכבם במדבר כדי שתבלל התורה בגופן, אכן כדי שתתקיים מחשבתו יתברך הוצרך הקב"ה לסבב עליהם עילה שבגללה יוצרכו להתעכב במדבר, בבחי' נורא עלילה על בני אדם, על כן נסתכב עליהם ענין המרגלים לטובת בני ישראל ולזכותם, כי ה'</nowiki> חפץ למען צדקו שתהיה התורה נכללת בגופם ולא תסור מלבבם לעולם.'' | ||
''וזה יהיה ביאור דברי רש<nowiki>''י ז''ל אמר הקב''ה וכו' "חייהם'' שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא ירשוה, פירוש בעבור התורה שהיא בחייהם'' של ישראל כי הם חיינו ואורך ימינו אני נותן להם מיקום לטעות, וכנ''ל שסיבב הקב"ה טעות המרגלים למען לא יירשוה אלא ישארו במדבר מ' שנה ותהיה התורה נכללת בגופם, דאילו יכנסו לארץ מיד לא יהי' להם פנאי לפסוק כתורה אלא זה פונה לכרמו וזה פונה לזיתו, וכדי שיהיה לתורה הק' קיום נצחי בקרב ישראל נתן הקב''</nowiki>ה מקום לטעות בדברי המרגלים. ובזה מיושב מה דנקט כאן השבועה בלשון זה, דכוונתו לרמוז על הטעם שנתן להם הקב"ה לטעות בדברי המרגלים שהיא לטוב לנו לחיותינו כיום הזה, כי אין לנו שיור רק התורה הזאת ובכח התורה אנו חיים ומתקיימים.'' | ''וזה יהיה ביאור דברי רש<nowiki>''י ז''ל אמר הקב''ה וכו' "חייהם'' שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא ירשוה, פירוש בעבור התורה שהיא בחייהם'' של ישראל כי הם חיינו ואורך ימינו אני נותן להם מיקום לטעות, וכנ''ל שסיבב הקב"ה טעות המרגלים למען לא יירשוה אלא ישארו במדבר מ' שנה ותהיה התורה נכללת בגופם, דאילו יכנסו לארץ מיד לא יהי' להם פנאי לפסוק כתורה אלא זה פונה לכרמו וזה פונה לזיתו, וכדי שיהיה לתורה הק' קיום נצחי בקרב ישראל נתן הקב''</nowiki>ה מקום לטעות בדברי המרגלים. ובזה מיושב מה דנקט כאן השבועה בלשון זה, דכוונתו לרמוז על הטעם שנתן להם הקב"ה לטעות בדברי המרגלים שהיא לטוב לנו לחיותינו כיום הזה, כי אין לנו שיור רק התורה הזאת ובכח התורה אנו חיים ומתקיימים.'' | ||
''ואפ"ל עוד דהנה אמרו ז"ל (כתובות קי"א ע"כ) עמי הארצות אינן חיים לעת<nowiki>''ל וכו' כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאינו משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו, וכו' א"ל מצאתי להם תקנה מן התורה ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום וכו' והמהנה ת''ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה, יע"ש, מבואר מזה כי מה שיזכו ישראל להחיותם בתחיית המתים בזמן הגאולה הוא בזכות לימוד התורה, או בזכות החזקת ידי לומדי תורה, שבזה מדבקים עצמם בהקב"ה. וז"ש רש"י ז''ל "חייהם'' שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים וכו', וכדאמרן דטעם שעיכבן הקב''ה במדבר היה כדי שתבלל התורה בגופן, שבזה תלוי חייהם של ישראל להחיותם בתחה''מ לעת"ל, דעמי הארצות אינן חיים לעת''</nowiki>ל.'' | ''ואפ"ל עוד דהנה אמרו ז"ל (כתובות קי"א ע"כ) עמי הארצות אינן חיים לעת<nowiki>''ל וכו' כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאינו משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו, וכו' א"ל מצאתי להם תקנה מן התורה ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום וכו' והמהנה ת''ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה, יע"ש, מבואר מזה כי מה שיזכו ישראל להחיותם בתחיית המתים בזמן הגאולה הוא בזכות לימוד התורה, או בזכות החזקת ידי לומדי תורה, שבזה מדבקים עצמם בהקב"ה. וז"ש רש"י ז''ל "חייהם'' שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים וכו', וכדאמרן דטעם שעיכבן הקב''ה במדבר היה כדי שתבלל התורה בגופן, שבזה תלוי חייהם של ישראל להחיותם בתחה''מ לעת"ל, דעמי הארצות אינן חיים לעת''</nowiki>ל.'' | ||
''המורם מזה דעיקר הטעם שלא נכנסו לארץ מיד הוא כדי שיהיה להם פנאי לעסוק בתורה, דבבואם לארץ יהיו טרודים במלאכתן ולא יהי' להם פנאי לעסוק בתורה. והנה אילו לא היה בידם אלא תורה שבכתב לא היה צורך לעכבם במדבר, דתורה שבכתב היו יכולים ללמוד גם בהיותם עסוקים בעבודת שדה וכרם, אלא דעיקר העכבה היתה מחמת תורה שבעל פה, אשר היא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ולא יתכן לעסוק בה כראוי וללמוד הכל בזמן שעסוקין במלאכת שדה וכרם, דצריך לכך יגיעה רבה ולהמית עצמו עליה כדי לקנותה ולדעת אותה על בוריה, ובעבור שנתנה לישראל גם תורה שבע"פ הוצרכו להתעכב במדבר כל אותם השנים כדי שתבלל בגופן.'' | ''המורם מזה דעיקר הטעם שלא נכנסו לארץ מיד הוא כדי שיהיה להם פנאי לעסוק בתורה, דבבואם לארץ יהיו טרודים במלאכתן ולא יהי' להם פנאי לעסוק בתורה. והנה אילו לא היה בידם אלא תורה שבכתב לא היה צורך לעכבם במדבר, דתורה שבכתב היו יכולים ללמוד גם בהיותם עסוקים בעבודת שדה וכרם, אלא דעיקר העכבה היתה מחמת תורה שבעל פה, אשר היא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ולא יתכן לעסוק בה כראוי וללמוד הכל בזמן שעסוקין במלאכת שדה וכרם, דצריך לכך יגיעה רבה ולהמית עצמו עליה כדי לקנותה ולדעת אותה על בוריה, ובעבור שנתנה לישראל גם תורה שבע"פ הוצרכו להתעכב במדבר כל אותם השנים כדי שתבלל בגופן.'' | ||
''וזה אפ"ל במאה<nowiki>''כ וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', דהנה אמרו ז"ל במסכת גיטין (דף ס' ע"ב) דא"ר יוחנן לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה, שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת כל ישראל. מבואר מזה דתורה שבע"פ כינה אותה הכתוב "על פי" וזש"ה וישלח אותם משה ממדבר פארן, ובא הכתוב כמבאר סיבת שילוחן באמרו "על פי ה' '' כלומר שכך נסתבב הדבר בגזירת נורא עלילה על בני אדם, לצד שחפץ הקב"ה שיעסקו בתורה ארבעים שנה במדבר, והיינו תושבע"פ הקרויה "על פי" שצריך יגיעה רבה ועמל עצום לקנותה, והבן (ומיושבת קושיא ב'</nowiki>).'' | ''וזה אפ"ל במאה<nowiki>''כ וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', דהנה אמרו ז"ל במסכת גיטין (דף ס' ע"ב) דא"ר יוחנן לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה, שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת כל ישראל. מבואר מזה דתורה שבע"פ כינה אותה הכתוב "על פי" וזש"ה וישלח אותם משה ממדבר פארן, ובא הכתוב כמבאר סיבת שילוחן באמרו "על פי ה' '' כלומר שכך נסתבב הדבר בגזירת נורא עלילה על בני אדם, לצד שחפץ הקב"ה שיעסקו בתורה ארבעים שנה במדבר, והיינו תושבע"פ הקרויה "על פי" שצריך יגיעה רבה ועמל עצום לקנותה, והבן (ומיושבת קושיא ב'</nowiki>).'' | ||
''ובדרך זה נלך לבאר שייכות הלכה אם מותר להפליג בספינה תוך ג<nowiki>' ימים לשבת לפרשת שילוח המרגלים, דהנה איתא בטוא"ח (סימן רמ"ח) פלוגתא דקמאי בהפלגה לדבר מצוה דמותר להפליג סמוך לשבת, אי ההולך לסחורה מקרי דבר מצוה, ודעת ר"ת דהולך לסחורה נמי עקרי דבר מצוה ויש פוסקים החולקים על ר"ת בזה (יע"ש בבית יוסף) והנה במסכת ברכות (שס) איפליגו תנאי דר"י ס"ל ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ ור"ע פליג עליה אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע''י אחרים. והנה ממה שציוה הקב"ה על שילוח המרגלים כדי לסבב שישארו ישראל במדבר ותבלל התורה בגופן מוכח דבזמן שאין עושק רצונו של מקום ראוי לאדם לערות אחרי פרנסתו, שהרי מחמת שהיו עתידין ישראל לעסוק בעבודת שדה וכרם בבואם לא"י סיבב הקב''ה בעצה עמוקה לשלוח המרגלים. והיינו כדברי רשב"י דבזמן שאין עושק רצש"מ מיירי קרא ואספת דגנך, דאילו בעושין רצש"מ אין צורך לעסוק בפרנסה בעצמן דמלאכתן נעשית על ידי אחרים. ומסתברא דבאין עושין רצש''מ מצוה נמי איכא שיעסוק האדם בסחורה, וכאמרם ז''ל (כתובות דף נ' ע"א) איזהו עושה צדקה בכל עת זה הזן אשתו ובניו, וכיון דאינו בגדר עושה רצש''מ בשלימות הגמור א''</nowiki>כ זקוק הוא לעסוק בעצמו בפרנסת ביתו.'' | ''ובדרך זה נלך לבאר שייכות הלכה אם מותר להפליג בספינה תוך ג<nowiki>' ימים לשבת לפרשת שילוח המרגלים, דהנה איתא בטוא"ח (סימן רמ"ח) פלוגתא דקמאי בהפלגה לדבר מצוה דמותר להפליג סמוך לשבת, אי ההולך לסחורה מקרי דבר מצוה, ודעת ר"ת דהולך לסחורה נמי עקרי דבר מצוה ויש פוסקים החולקים על ר"ת בזה (יע"ש בבית יוסף) והנה במסכת ברכות (שס) איפליגו תנאי דר"י ס"ל ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ ור"ע פליג עליה אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע''י אחרים. והנה ממה שציוה הקב"ה על שילוח המרגלים כדי לסבב שישארו ישראל במדבר ותבלל התורה בגופן מוכח דבזמן שאין עושק רצונו של מקום ראוי לאדם לערות אחרי פרנסתו, שהרי מחמת שהיו עתידין ישראל לעסוק בעבודת שדה וכרם בבואם לא"י סיבב הקב''ה בעצה עמוקה לשלוח המרגלים. והיינו כדברי רשב"י דבזמן שאין עושק רצש"מ מיירי קרא ואספת דגנך, דאילו בעושין רצש"מ אין צורך לעסוק בפרנסה בעצמן דמלאכתן נעשית על ידי אחרים. ומסתברא דבאין עושין רצש''מ מצוה נמי איכא שיעסוק האדם בסחורה, וכאמרם ז''ל (כתובות דף נ' ע"א) איזהו עושה צדקה בכל עת זה הזן אשתו ובניו, וכיון דאינו בגדר עושה רצש''מ בשלימות הגמור א''</nowiki>כ זקוק הוא לעסוק בעצמו בפרנסת ביתו.'' | ||
''ולפי"ז היוצא לסחורה מקרי דבר מצוה, וא"ש שאלת המדרש הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג<nowiki>' ימים, דהוה מספקא ליה במפליג לסחורה מה דינו, אי נידון כיוצא לדבר מצוה או לא, ופשיט ליה משילוח מרגלים שסיבב הקב''ה שילוחם כדי להקיפן במדבר מ'</nowiki> שנה ותבלל התורה בגופן, ומזה מוכח דבכניסתן לארץ יהיו צריכים לעסוק בפרנסת ביתם, הרי דהולך לסחורה נמי מקרי דבר מצוה, והבן.'' | ''ולפי"ז היוצא לסחורה מקרי דבר מצוה, וא"ש שאלת המדרש הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג<nowiki>' ימים, דהוה מספקא ליה במפליג לסחורה מה דינו, אי נידון כיוצא לדבר מצוה או לא, ופשיט ליה משילוח מרגלים שסיבב הקב''ה שילוחם כדי להקיפן במדבר מ'</nowiki> שנה ותבלל התורה בגופן, ומזה מוכח דבכניסתן לארץ יהיו צריכים לעסוק בפרנסת ביתם, הרי דהולך לסחורה נמי מקרי דבר מצוה, והבן.'' | ||
''באופן אחר יתבאר המד<nowiki>''ר ריש פרשתן הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים, וכו', ולכאורה מאי שייכא שאלה זו לעניינא דשליחות מרגלים, גם יתבאר מה שתמהו המפרשים כיצד שלח משרע''ה את המרגלים מאחר שלא היה זה רצון השי"ת, כמה שא''</nowiki>ל אני איני מצוה לך אם תרצה שלח.'' | ''באופן אחר יתבאר המד<nowiki>''ר ריש פרשתן הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים, וכו', ולכאורה מאי שייכא שאלה זו לעניינא דשליחות מרגלים, גם יתבאר מה שתמהו המפרשים כיצד שלח משרע''ה את המרגלים מאחר שלא היה זה רצון השי"ת, כמה שא''</nowiki>ל אני איני מצוה לך אם תרצה שלח.'' | ||
''ב) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, בתרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא להושע בר נון יהושע והוא פלא, מדוע נתיירא משה עליו כשראה ענוותנותו, וכי מה תזיק לו מדת הענוה להכשל בעצת מרגלים.'' | ''ב) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, בתרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא להושע בר נון יהושע והוא פלא, מדוע נתיירא משה עליו כשראה ענוותנותו, וכי מה תזיק לו מדת הענוה להכשל בעצת מרגלים.'' | ||
''ג) ורש"י ז"ל כתב שהתפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. וקשה כיון שהיה מקום שתועיל בזה התפילה להצילו ממכשול מדוע לא התפלל משה על כולם להצילם מעצה רעה, והרי באותה שעה היו כשרים וצדיקים.'' | ''ג) ורש"י ז"ל כתב שהתפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. וקשה כיון שהיה מקום שתועיל בזה התפילה להצילו ממכשול מדוע לא התפלל משה על כולם להצילם מעצה רעה, והרי באותה שעה היו כשרים וצדיקים.'' | ||
''ונראה בהקדם דברי '''ק<nowiki>''</nowiki>ז זלה"ה בייטב לב''' פ' זו לבאר ענין שליחת המרגלים שמצינו כי משה רבינו ע"ה הוכיח את ישראל בפ' דברים על חטא זה, והקשה רש"י ז"ל אם הוא עצמו נלכד בכך מדוע הוכוחן, וכן הקשה ה'''רמב"ן''' ז"ל דא"כ משה בעצמו חטא בזה שנאמר וייטב בעיני הדבר. וכתב הוא ז<nowiki>''</nowiki>ל דמשה אמר ויוטב בעיני על גוף השליחות, אמנם לא בכוונה לחפור את הארץ כי לא מחשבותם מחשבותיו אלא לשמים נתכוון.'' | ''ונראה בהקדם דברי '''ק<nowiki>''</nowiki>ז זלה"ה בייטב לב''' פ' זו לבאר ענין שליחת המרגלים שמצינו כי משה רבינו ע"ה הוכיח את ישראל בפ' דברים על חטא זה, והקשה רש"י ז"ל אם הוא עצמו נלכד בכך מדוע הוכוחן, וכן הקשה ה'''רמב"ן''' ז"ל דא"כ משה בעצמו חטא בזה שנאמר וייטב בעיני הדבר. וכתב הוא ז<nowiki>''</nowiki>ל דמשה אמר ויוטב בעיני על גוף השליחות, אמנם לא בכוונה לחפור את הארץ כי לא מחשבותם מחשבותיו אלא לשמים נתכוון.'' | ||
''וביאר ק"ז זלה"ה בהקדם לבאר מאה<nowiki>''כ בפ' ויגש וירא את העגלות אשר שלח יוסף עפ"י מה דפליגי אביי ורבא בסנהדרין פ' נגמר הדין (דף מ''</nowiki>ז ע"ב) אביו ס"ל הזמנה מילתא דילפינן מעגלה ערופה דירידתה לנחל איתן אוסרתה, ורבא סבר הזמנה לאו מילתא, דלא גמרינן משמשין מעגלה, דהיא גופה קדושה, והלכה כרבא. וכתב ה'''נמוקי יוסף''' והביאו ק"ז ה'''רמ"א''' באו"ח (סימן מ"ב) בקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול דהזמנה כהאי גוונא לגוף הקדושה מילתא, יע"ש. וזה ביאור הכתוב וירא את העגלות ופירש רש"י סימן מסר להם יוסף כשפירש ממנו עסק בפ' עגלה ערופה, הכוונה בזה דמהתם ילפינן דהזמנה לגוף הדבר מילתא, ובזה הודיע כי תכלית ירידתו של יוסף למצרים היתה להזמין הקדושה שיקנה המקום ההוא בחינת קדושה למען יוכלו יעקב ובניו להיות שמה.'' | ''וביאר ק"ז זלה"ה בהקדם לבאר מאה<nowiki>''כ בפ' ויגש וירא את העגלות אשר שלח יוסף עפ"י מה דפליגי אביי ורבא בסנהדרין פ' נגמר הדין (דף מ''</nowiki>ז ע"ב) אביו ס"ל הזמנה מילתא דילפינן מעגלה ערופה דירידתה לנחל איתן אוסרתה, ורבא סבר הזמנה לאו מילתא, דלא גמרינן משמשין מעגלה, דהיא גופה קדושה, והלכה כרבא. וכתב ה'''נמוקי יוסף''' והביאו ק"ז ה'''רמ"א''' באו"ח (סימן מ"ב) בקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול דהזמנה כהאי גוונא לגוף הקדושה מילתא, יע"ש. וזה ביאור הכתוב וירא את העגלות ופירש רש"י סימן מסר להם יוסף כשפירש ממנו עסק בפ' עגלה ערופה, הכוונה בזה דמהתם ילפינן דהזמנה לגוף הדבר מילתא, ובזה הודיע כי תכלית ירידתו של יוסף למצרים היתה להזמין הקדושה שיקנה המקום ההוא בחינת קדושה למען יוכלו יעקב ובניו להיות שמה.'' | ||
''וזה היה כוונת משה שהוטב בעיניו לשלוח מרגלים, למען בלכתם שם יזמינו את הארץ ההיא לקדושה בטרם יבואו ישראל. וז"ש שלח לך אנשים לדעתך להזמנה לקדושה ויתורו את ארץ כנען וכו<nowiki>' דצריך להזמינו והזמנה מועלת כדבעינן עיבוד לשמה. ולדעתי ענין טבילת כלים הנקחים מעכו"ם דהוא מדאורייתא לדעת כמה פוסקים כדי שיצאו מטומאת עכו"ם לקדושת ישראל הוא מה''ט להזמינם לקדושה ע"י טהרתן, ואם בכלים כך כ''ש באדם שצריך שיקדש וימהר עצמו בטבילה מטומאתו להזמין עצמו לקדושתו יתברך, וראיה לכך ממה שנאמר (בס''פ הקודמת) ויאמר ה' פתאום פירש''י נגלה עליהם פתאום וכו' והיו צועקים מים מים וכו', לא כן משה שהזמין עצמו אל הקדושה בכל עת וזו היתה דעתו בשילוח מרגלים להזמין הארץ לקדושה. וזה שפירש''י שלח לך לדעתך לשם הזמנה, אמנם המרגלים לא הלכו כפי דעתו של משה, על זה אמר ה' אני אמרתי שהיא טובה, ולכך נסמכה פ'</nowiki> מרגלים למעשה מרים שמשם נלמד דבעי הכנה לקדושה, ומשם הוטב בעיני משה לשלוח מרגלים, עכתדה"ק.'' | ''וזה היה כוונת משה שהוטב בעיניו לשלוח מרגלים, למען בלכתם שם יזמינו את הארץ ההיא לקדושה בטרם יבואו ישראל. וז"ש שלח לך אנשים לדעתך להזמנה לקדושה ויתורו את ארץ כנען וכו<nowiki>' דצריך להזמינו והזמנה מועלת כדבעינן עיבוד לשמה. ולדעתי ענין טבילת כלים הנקחים מעכו"ם דהוא מדאורייתא לדעת כמה פוסקים כדי שיצאו מטומאת עכו"ם לקדושת ישראל הוא מה''ט להזמינם לקדושה ע"י טהרתן, ואם בכלים כך כ''ש באדם שצריך שיקדש וימהר עצמו בטבילה מטומאתו להזמין עצמו לקדושתו יתברך, וראיה לכך ממה שנאמר (בס''פ הקודמת) ויאמר ה' פתאום פירש''י נגלה עליהם פתאום וכו' והיו צועקים מים מים וכו', לא כן משה שהזמין עצמו אל הקדושה בכל עת וזו היתה דעתו בשילוח מרגלים להזמין הארץ לקדושה. וזה שפירש''י שלח לך לדעתך לשם הזמנה, אמנם המרגלים לא הלכו כפי דעתו של משה, על זה אמר ה' אני אמרתי שהיא טובה, ולכך נסמכה פ'</nowiki> מרגלים למעשה מרים שמשם נלמד דבעי הכנה לקדושה, ומשם הוטב בעיני משה לשלוח מרגלים, עכתדה"ק.'' | ||
''ועפי"ד הקדושים ביארנו כמה מקראי קדש בפ' מקץ במה שאמר יוסף לאחיו מרגלים אתם, דלכאורה לאיזה צורך האריך הכתוב בדבר שאינו אמת, דכל ענין המרגלים לא היה אלא עלילה בעלמא וגם יוסף ידע באמת שאינם מרגלים ומדוע האריך בזה הכתוב כ"כ. אמנם יוסף הצדיק רמז להם בדבריו הקדושים כי תכלית ירידתם למצרים הוא לעשות הכנה והזמנה לקדושה כדי שיוכלו ישראל להתקיים שם עד זמן גאולתם, ולכוונה זו רמז באמרו מרגלים אתם, כלומר כשם שתכלית פעולת המרגלים היתה לעשות הכנה להשראת הקדושה בארץ, כן תהיה תכלית פעולתכם לכוונה זו להכין את ארץ מצרים לקדושה.'' | ''ועפי"ד הקדושים ביארנו כמה מקראי קדש בפ' מקץ במה שאמר יוסף לאחיו מרגלים אתם, דלכאורה לאיזה צורך האריך הכתוב בדבר שאינו אמת, דכל ענין המרגלים לא היה אלא עלילה בעלמא וגם יוסף ידע באמת שאינם מרגלים ומדוע האריך בזה הכתוב כ"כ. אמנם יוסף הצדיק רמז להם בדבריו הקדושים כי תכלית ירידתם למצרים הוא לעשות הכנה והזמנה לקדושה כדי שיוכלו ישראל להתקיים שם עד זמן גאולתם, ולכוונה זו רמז באמרו מרגלים אתם, כלומר כשם שתכלית פעולת המרגלים היתה לעשות הכנה להשראת הקדושה בארץ, כן תהיה תכלית פעולתכם לכוונה זו להכין את ארץ מצרים לקדושה.'' | ||
''ובזה פירשנו מאה<nowiki>''כ ואת יהודה שלח לפניו וגו' להורות לפניו גשנה וגו'</nowiki>, ופירש"י ז"ל, לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה. דלכאורה ראוי להבין האם כדי לתקן לו בית תלמוד היה צורך בשליחת יהודה שהוא מלך באחיו, ולמה לא הוה סגי ליה בשליחת אחד מעבדיהם לתקן לו בית תלמוד. ולפי מה שקדם לנו ניחא דשליחות יהודה היתה להכין ולהזמין מקום להשראת הקדושה, ולפיכך היה צורך בשליחת יהודה שהיה מלך וכח קדושתו תקיף מאד, וכאשר נתחבר עם יוסף הצדיק אזי הנה אלה המלכים נועדו והדיו בכח קדושתם הנשגבה עשו הכנה רבה אל הקדושה ביתר שאת וביתר עז, ונעשה המקום מוכן לבית תלמוד שמשם תצא הוראה לעולם.'' | ''ובזה פירשנו מאה<nowiki>''כ ואת יהודה שלח לפניו וגו' להורות לפניו גשנה וגו'</nowiki>, ופירש"י ז"ל, לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה. דלכאורה ראוי להבין האם כדי לתקן לו בית תלמוד היה צורך בשליחת יהודה שהוא מלך באחיו, ולמה לא הוה סגי ליה בשליחת אחד מעבדיהם לתקן לו בית תלמוד. ולפי מה שקדם לנו ניחא דשליחות יהודה היתה להכין ולהזמין מקום להשראת הקדושה, ולפיכך היה צורך בשליחת יהודה שהיה מלך וכח קדושתו תקיף מאד, וכאשר נתחבר עם יוסף הצדיק אזי הנה אלה המלכים נועדו והדיו בכח קדושתם הנשגבה עשו הכנה רבה אל הקדושה ביתר שאת וביתר עז, ונעשה המקום מוכן לבית תלמוד שמשם תצא הוראה לעולם.'' | ||
''ועד"ז נבא אל הביאור בדברי המדרש הנ"ל הלכה מהו להפליג בספינה קודם לשבת ג' ימים, דהנה בדברי הפוסקים מבואר טעם שאסרו להפליג ג' ימים קודם לשבת משום דיתכן שיבא לידי סכנה ויצטרך לחלל את השבת וכל ג' ימים קודם לשבת קמי שבתא מיקרי, ונראה כמתנה לדחות את השבת, משא"כ קודם ג' ימים לשבת הם מתיחסים לשבת שעברה ונקראים בתר שבתא ואין לו להמנע מחמת שבת הבאה, כ"כ ב'''ב"י''' מ'''תשובת הריב"ש''' שלמד דבר זה מתורתו של ה'''רז"ה''' ז"ל, יעיי"ש.'' | ''ועד"ז נבא אל הביאור בדברי המדרש הנ"ל הלכה מהו להפליג בספינה קודם לשבת ג' ימים, דהנה בדברי הפוסקים מבואר טעם שאסרו להפליג ג' ימים קודם לשבת משום דיתכן שיבא לידי סכנה ויצטרך לחלל את השבת וכל ג' ימים קודם לשבת קמי שבתא מיקרי, ונראה כמתנה לדחות את השבת, משא"כ קודם ג' ימים לשבת הם מתיחסים לשבת שעברה ונקראים בתר שבתא ואין לו להמנע מחמת שבת הבאה, כ"כ ב'''ב"י''' מ'''תשובת הריב"ש''' שלמד דבר זה מתורתו של ה'''רז"ה''' ז"ל, יעיי"ש.'' | ||
''ודבר זה למדנו מענין שליחות המרגלים שצריך הכנה והזמנה אל הקדושה, וכנ"ל שהראה הקב"ה לאהרן ומרים שא"א להכנס אל הקדושה בפתע פתאום, אלא צריך להיות מוכן ומזומן שתשרה עליו הקדושה, ומשם למד משה לשלוח מרגלים להכין את הארץ אל הקדושה. ולזאת כשנסתפק להם בהלכה זו אם מותר להפליג בספינה בתוך ג' ימים לשבת נפשטה שאלתו מפרשת המרגלים, דמשם נילף דא"א להכנס פתאום לקדושת שבת מבלי הכנה והזמנה מראש אלא צריך להכין עצמו לקדושת השבת מבעוד מועד, ולכן אף בערה חלה אזהרת שמירת שבת צריך להתכונן לקבל את השבת בג' ימים דקמי שבתא השייכות לשבת שלפניהם, כדאיתא בגיטין, ובאותם שלשת ימים שקודם לשבת צריך לעשות כל טצדקי ולחשוב בכל עשיותיו שלא יבוא לידי חילול קדושת השבת אף שלא בא זמנו עדיין. ומפרשת שילוח מרגלים משם תצא הוראה זו להזהר בקדושת השבת ג' ימים קודם, וממילא שמעינן דאסור להפליג בספינה תוך שלשה ימים לשבת כיון שהוא עלול לבא לידי חילול שבת.'' | ''ודבר זה למדנו מענין שליחות המרגלים שצריך הכנה והזמנה אל הקדושה, וכנ"ל שהראה הקב"ה לאהרן ומרים שא"א להכנס אל הקדושה בפתע פתאום, אלא צריך להיות מוכן ומזומן שתשרה עליו הקדושה, ומשם למד משה לשלוח מרגלים להכין את הארץ אל הקדושה. ולזאת כשנסתפק להם בהלכה זו אם מותר להפליג בספינה בתוך ג' ימים לשבת נפשטה שאלתו מפרשת המרגלים, דמשם נילף דא"א להכנס פתאום לקדושת שבת מבלי הכנה והזמנה מראש אלא צריך להכין עצמו לקדושת השבת מבעוד מועד, ולכן אף בערה חלה אזהרת שמירת שבת צריך להתכונן לקבל את השבת בג' ימים דקמי שבתא השייכות לשבת שלפניהם, כדאיתא בגיטין, ובאותם שלשת ימים שקודם לשבת צריך לעשות כל טצדקי ולחשוב בכל עשיותיו שלא יבוא לידי חילול קדושת השבת אף שלא בא זמנו עדיין. ומפרשת שילוח מרגלים משם תצא הוראה זו להזהר בקדושת השבת ג' ימים קודם, וממילא שמעינן דאסור להפליג בספינה תוך שלשה ימים לשבת כיון שהוא עלול לבא לידי חילול שבת.'' | ||
''וזהו שסיים המדרש בסוף הפיסקא, אבל מרגלים ששלח משה רשעים היו מנין ממה שקרינו בענין שלח לך פירוש כלפי שפתח המד"ר בהאי הלכתא דמפליגין ג"י קודם לשבת, וכדאמרן דיליף המדרש מענינא דמרגלים שצריך לעשות הכנה והזמנה לכל דבר מצוה, לזאת גמר אומר בטעם שנכשלו בשליחותם משום דמרגלים ששלח משה רשעים היו, פי' ולא הלכו על כוונה זו ששלחם משה להכין את הארץ אל הקדושה, דאילו הלכו על דעתו היו מצליחין בשליחותם, אלא שהלכו בכוונה רעה כאמרם ויחפרו לנו את הארץ בדרך הטבע, והיא הנותנת שטעו והטעו את ישראל, ומביא המדרש ראיה מנין ממה שקרינן בענין שלח לך, לדעתך, וכמו שנתבאר שציווהו הקב"ה לשלחם על דעתו וכוונתו לעשות הכנה והזמנה להשראת השכינה בקרב הארץ, והם לא כן עשו, והבן.'' | ''וזהו שסיים המדרש בסוף הפיסקא, אבל מרגלים ששלח משה רשעים היו מנין ממה שקרינו בענין שלח לך פירוש כלפי שפתח המד"ר בהאי הלכתא דמפליגין ג"י קודם לשבת, וכדאמרן דיליף המדרש מענינא דמרגלים שצריך לעשות הכנה והזמנה לכל דבר מצוה, לזאת גמר אומר בטעם שנכשלו בשליחותם משום דמרגלים ששלח משה רשעים היו, פי' ולא הלכו על כוונה זו ששלחם משה להכין את הארץ אל הקדושה, דאילו הלכו על דעתו היו מצליחין בשליחותם, אלא שהלכו בכוונה רעה כאמרם ויחפרו לנו את הארץ בדרך הטבע, והיא הנותנת שטעו והטעו את ישראל, ומביא המדרש ראיה מנין ממה שקרינן בענין שלח לך, לדעתך, וכמו שנתבאר שציווהו הקב"ה לשלחם על דעתו וכוונתו לעשות הכנה והזמנה להשראת השכינה בקרב הארץ, והם לא כן עשו, והבן.'' | ||
''ועתה נבוא לביאור התרגום יונתן (קושיא ב<nowiki>') דהנה לפי דעתו וכוונתו של משרע"ה בשליחות זו להכין את הארץ אל הקדושה בוודאי שמן הראוי לשלוח אנשים צדיקים הראויים לאותה איצטלא לעשות הכנה זו, ולא סגי בשילוח הדיוטות הרחוקים מן הקדושה כי לא יועילו בשליחותם לכוונה זו כמובן, ובאמת באותה שעה כששלח אותם משה היו צדיקים וכשרים כפירש''י ז"ל, ובעבור מעלתם בחר בהם הקב''ה להיות נשיאי ישראל, והסכים לשלחם וכדאיתא במד"ר שנמלך משה בהקב''ה על כל אחד מהם וא''ל הקב''ה ראויים הם לשלוח, אלא שאח''כ נתקלקלו וחטאו וגרמו כל אותה הצרה, משום שלא הלכו על כוונת משרע''</nowiki>ה אלא על דעת ישראל לחפור את הארץ בדרך הטבע. ולפי דעתם של מרגלים וכוונת הליכתם לא היה צורך בשילוח צדיקים, אלא היה סגי אף בהדיוטות פחותי ערך, שהרי ענינים טבעיים יוכלו לחפור ולרגל אף על ידם.'' | ''ועתה נבוא לביאור התרגום יונתן (קושיא ב<nowiki>') דהנה לפי דעתו וכוונתו של משרע"ה בשליחות זו להכין את הארץ אל הקדושה בוודאי שמן הראוי לשלוח אנשים צדיקים הראויים לאותה איצטלא לעשות הכנה זו, ולא סגי בשילוח הדיוטות הרחוקים מן הקדושה כי לא יועילו בשליחותם לכוונה זו כמובן, ובאמת באותה שעה כששלח אותם משה היו צדיקים וכשרים כפירש''י ז"ל, ובעבור מעלתם בחר בהם הקב''ה להיות נשיאי ישראל, והסכים לשלחם וכדאיתא במד"ר שנמלך משה בהקב''ה על כל אחד מהם וא''ל הקב''ה ראויים הם לשלוח, אלא שאח''כ נתקלקלו וחטאו וגרמו כל אותה הצרה, משום שלא הלכו על כוונת משרע''</nowiki>ה אלא על דעת ישראל לחפור את הארץ בדרך הטבע. ולפי דעתם של מרגלים וכוונת הליכתם לא היה צורך בשילוח צדיקים, אלא היה סגי אף בהדיוטות פחותי ערך, שהרי ענינים טבעיים יוכלו לחפור ולרגל אף על ידם.'' | ||
''והנה כשראה משרע"ה גודל ענוותנותו ושפלות רוחו של יהושע, וכך היא דרכם של ענוי ארץ המופלגים במדה טובה זו להחזיק עצמם שפלים ונבזים מכל אדם ורחוקים מן הקדושה יותר מכל ישראל, על כן פחד מליו ביותר שמא מחמת ענוה יתירה דאית ביה עלול הוא להכשל בעצת מרגלים, ללכת על דעתם וכוונה לחפור את הארץ בדרך הטבע, שהרי לפי דעתו והשגתו שהוא שפל ופחות מרך לא יתכן שיהיה נבחר ללכת בשליחות קדושה ונשגבה להכין ולהזמין את הארץ אל הקדושה, ופן יחשוב עם נפשו כי במה נחשב הוא ללכת בשליחות כזו, שמן הצורך לשלוח צדיקים גדולי ישראל, ואיהו ידע בנפשיה כי לא בא לידי מדה זו ורחוק הוא ממנה, אלא וודאי שאין תכלית השליחות כי אם לחפור את הארץ בדרך הטבע. וזהו ביאור התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה התגבר בו החשש פן ילכד בעצתם מגודל ענוותנותו, לפיכך התפלל מליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים.'' | ''והנה כשראה משרע"ה גודל ענוותנותו ושפלות רוחו של יהושע, וכך היא דרכם של ענוי ארץ המופלגים במדה טובה זו להחזיק עצמם שפלים ונבזים מכל אדם ורחוקים מן הקדושה יותר מכל ישראל, על כן פחד מליו ביותר שמא מחמת ענוה יתירה דאית ביה עלול הוא להכשל בעצת מרגלים, ללכת על דעתם וכוונה לחפור את הארץ בדרך הטבע, שהרי לפי דעתו והשגתו שהוא שפל ופחות מרך לא יתכן שיהיה נבחר ללכת בשליחות קדושה ונשגבה להכין ולהזמין את הארץ אל הקדושה, ופן יחשוב עם נפשו כי במה נחשב הוא ללכת בשליחות כזו, שמן הצורך לשלוח צדיקים גדולי ישראל, ואיהו ידע בנפשיה כי לא בא לידי מדה זו ורחוק הוא ממנה, אלא וודאי שאין תכלית השליחות כי אם לחפור את הארץ בדרך הטבע. וזהו ביאור התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה התגבר בו החשש פן ילכד בעצתם מגודל ענוותנותו, לפיכך התפלל מליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים.'' | ||
''ובזה מיושב מה שלא התפלל כי אם על יהושע ולא על כולם, כי מלבד שיהושע היה נצרך לרחמי שמים מרובים מחמת גודל ענוותנותו, עוד זאת אחרת דלפי שבמרגלים היה הדבר תלוי בבחירתם אם ללכת להזמין את הארץ אל הקדושה או לבחור להם דרך אחרת כדעת ישראל, לפיכך לא היה יכול להתפלל עליהם, דאין הקב"ה נוטל את הבחירה, וביד כל אדם הדברים מסורים ללכת בדרך יבחר, אמנם יהושע שהיה ענוותן ביותר היה משרע"ה חושש עליו פן תזיקנו מדת הענוה המשובחת להכריע בחירתו לרע, ולהכי בוודאי מהניא צלותא ובעותא אשר ה' רגלי חסידיו ישמור, לבל ישתמשו במדותיהם הטובות והמשובחות מאד לרעה ח"ו כי אם לטובה, והבן.'' | ''ובזה מיושב מה שלא התפלל כי אם על יהושע ולא על כולם, כי מלבד שיהושע היה נצרך לרחמי שמים מרובים מחמת גודל ענוותנותו, עוד זאת אחרת דלפי שבמרגלים היה הדבר תלוי בבחירתם אם ללכת להזמין את הארץ אל הקדושה או לבחור להם דרך אחרת כדעת ישראל, לפיכך לא היה יכול להתפלל עליהם, דאין הקב"ה נוטל את הבחירה, וביד כל אדם הדברים מסורים ללכת בדרך יבחר, אמנם יהושע שהיה ענוותן ביותר היה משרע"ה חושש עליו פן תזיקנו מדת הענוה המשובחת להכריע בחירתו לרע, ולהכי בוודאי מהניא צלותא ובעותא אשר ה' רגלי חסידיו ישמור, לבל ישתמשו במדותיהם הטובות והמשובחות מאד לרעה ח"ו כי אם לטובה, והבן.'' | ||
=== מאמר ב === | === מאמר ב === | ||
'''''וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל'''. פירש<nowiki>''י ז"ל שלח לך, לדעתך אני איני מצוה לך וכו'. והכי איתא בגמרא סוטה (דף ל"ד ע"ב) אר"ל שלח לך לדעתך וכי אדם בורר מקח רע לעצמו היינו דכתיב וייטב בעיני הדבר אר"ל בעיני ולא בעיני המקום. ופירש"י ז"ל שם כלום יש אדם בורר מקח רע וכו', כלומר אם הקב''ה ציוה כלום הי' אומר לו לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה, ע''</nowiki>כ. וה'''מהרש<nowiki>''</nowiki>א''' ז"ל בחא"ג שם כ<nowiki>' על פירש"י ז"ל שהוא דחוק, וביאר הוא ז"ל באופן אחר, דר"ל שלא הי' בזה דעת הקב"ה לשלחם, שהרי העיד כבר עליה שהיא טובה, והי' להם להאמינו בכך, בדרך משל וכי אדם בורר מקח רע לעצמו, וכ"ש הבורא שבירר לו א"י, כמאה''כ ארץ אשר ה''א דורש אותה וגו'</nowiki>, ע"כ.'' | '''''וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל'''. פירש<nowiki>''י ז"ל שלח לך, לדעתך אני איני מצוה לך וכו'. והכי איתא בגמרא סוטה (דף ל"ד ע"ב) אר"ל שלח לך לדעתך וכי אדם בורר מקח רע לעצמו היינו דכתיב וייטב בעיני הדבר אר"ל בעיני ולא בעיני המקום. ופירש"י ז"ל שם כלום יש אדם בורר מקח רע וכו', כלומר אם הקב''ה ציוה כלום הי' אומר לו לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה, ע''</nowiki>כ. וה'''מהרש<nowiki>''</nowiki>א''' ז"ל בחא"ג שם כ<nowiki>' על פירש"י ז"ל שהוא דחוק, וביאר הוא ז"ל באופן אחר, דר"ל שלא הי' בזה דעת הקב"ה לשלחם, שהרי העיד כבר עליה שהיא טובה, והי' להם להאמינו בכך, בדרך משל וכי אדם בורר מקח רע לעצמו, וכ"ש הבורא שבירר לו א"י, כמאה''כ ארץ אשר ה''א דורש אותה וגו'</nowiki>, ע"כ.'' | ||
''עוד הביא שם המהרש'א ז"ל תוכן ביאורו של ה'''רמב"ן''' בנימוקי החומש ז"ל בענין המרגלים, דלכאורה יש לתמוה מכיון שהסכים משה לשלוח מרגלים א"כ מה חטאו הם יותר ממנו. וביאר בארוכה כי גם במלחמות אלו שהי<nowiki>' להם תשועת ה' אעפ"כ הלכו לפי הטבע קצת כמ"ש (משלי כ"א) סוס מוכן ליום קרב ולה' התשועה, ולזה הסכים הקב"ה כששלח יהושע ב' אנשים מרגלים כלב ופנחס שהוחזקו כבר לצדיקים, ולא יוציאו דבה על הארץ, ולא שלחו אותם אלא כדי שידעו מהיכן היא נוחה להכבש. וגם כאן הסכים הקב"ה עם משה לשלוח ב' אנשים כאלו, כאומרו יתברך שלח לך "אנשים'', ומיעוט רבים שנים. אבל ישראל לא התכוונו לכך, אלא רצו לשלוח מרגלים לדעת מה הארץ הטובה היא אם רעה, ומשה לא ידע כוונתם זו הרעה, ולפיכך וייטב בעיני משה. ואמר לו הקב''ה שלח לך לדעתך שלא ידעת כוונתם הרעה ולא לדעתי, כי ה' יראה ללבב שכל כוונתם לבושתה של א''י. ועפ''י כוונתם הרעה שלא האמינו להקב''ה שהיא ארץ טובה לא רצו כל שבט ושבט מהם לשלוח לו מרגל שאינו משבטו, כי לא האמין לו, לזה אמר לו איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא וגו', היינו לפי דעת כל נשיא ושבט בהם, ולא כן דעתי רק בשני אנשים כשרים כמו בשליחות יהושע, וק''</nowiki>ל, עכ"ד ז"ל.'' | ''עוד הביא שם המהרש'א ז"ל תוכן ביאורו של ה'''רמב"ן''' בנימוקי החומש ז"ל בענין המרגלים, דלכאורה יש לתמוה מכיון שהסכים משה לשלוח מרגלים א"כ מה חטאו הם יותר ממנו. וביאר בארוכה כי גם במלחמות אלו שהי<nowiki>' להם תשועת ה' אעפ"כ הלכו לפי הטבע קצת כמ"ש (משלי כ"א) סוס מוכן ליום קרב ולה' התשועה, ולזה הסכים הקב"ה כששלח יהושע ב' אנשים מרגלים כלב ופנחס שהוחזקו כבר לצדיקים, ולא יוציאו דבה על הארץ, ולא שלחו אותם אלא כדי שידעו מהיכן היא נוחה להכבש. וגם כאן הסכים הקב"ה עם משה לשלוח ב' אנשים כאלו, כאומרו יתברך שלח לך "אנשים'', ומיעוט רבים שנים. אבל ישראל לא התכוונו לכך, אלא רצו לשלוח מרגלים לדעת מה הארץ הטובה היא אם רעה, ומשה לא ידע כוונתם זו הרעה, ולפיכך וייטב בעיני משה. ואמר לו הקב''ה שלח לך לדעתך שלא ידעת כוונתם הרעה ולא לדעתי, כי ה' יראה ללבב שכל כוונתם לבושתה של א''י. ועפ''י כוונתם הרעה שלא האמינו להקב''ה שהיא ארץ טובה לא רצו כל שבט ושבט מהם לשלוח לו מרגל שאינו משבטו, כי לא האמין לו, לזה אמר לו איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא וגו', היינו לפי דעת כל נשיא ושבט בהם, ולא כן דעתי רק בשני אנשים כשרים כמו בשליחות יהושע, וק''</nowiki>ל, עכ"ד ז"ל.'' | ||
''וכל הענין קשה להלמו כי לכל הפירושים שנאמרו בטעם שהסכים משרע"ה לשליחות המרגלים הקושיא עדיין במקומה עומדת, וכי אדם בורר חלק רע לעצמו, כיצד נהי<nowiki>' הדבר הזה שיתרצה משה לדבר שאינו טוב בעיני ה', ומדוע הוטבה בעיניו השליחות אם ה' לא צוה, הלא היה לו להתבונן בכך שאין אדם בורר מקח רע לעצמו, ובוודאי כיון שלא רצה הקב"ה לצוותו על שליחות זו לא תצמח משליחותם טובה. וגדולה מזו יש לתמוה מדוע הסכים הקב''ה על ידו לשלחם, כמאה"כ וישלח אותם משה עפ"י ה', ופירש"י ברשותו. הלא ה' יראה ללבב, וכלפי שמיא גליא מצפוני לבות בני אדם, ולפניו הי'</nowiki> גלוי וידוע שתצא מכך תקלה גדולה, ותהפך להם השליחות לרועץ, ומדוע איפוא הסכים הקב"ה לשליחות זו.'' | ''וכל הענין קשה להלמו כי לכל הפירושים שנאמרו בטעם שהסכים משרע"ה לשליחות המרגלים הקושיא עדיין במקומה עומדת, וכי אדם בורר חלק רע לעצמו, כיצד נהי<nowiki>' הדבר הזה שיתרצה משה לדבר שאינו טוב בעיני ה', ומדוע הוטבה בעיניו השליחות אם ה' לא צוה, הלא היה לו להתבונן בכך שאין אדם בורר מקח רע לעצמו, ובוודאי כיון שלא רצה הקב"ה לצוותו על שליחות זו לא תצמח משליחותם טובה. וגדולה מזו יש לתמוה מדוע הסכים הקב''ה על ידו לשלחם, כמאה"כ וישלח אותם משה עפ"י ה', ופירש"י ברשותו. הלא ה' יראה ללבב, וכלפי שמיא גליא מצפוני לבות בני אדם, ולפניו הי'</nowiki> גלוי וידוע שתצא מכך תקלה גדולה, ותהפך להם השליחות לרועץ, ומדוע איפוא הסכים הקב"ה לשליחות זו.'' | ||
''וכבר ישב על מדוכה זו ה'''רי"ף''' ז"ל בעין יעקב וכתב וז<nowiki>''ל, וקשה כיון שהכריח שלא היתה השליחות מדעתו של הקב"ה משום שאין אדם בורר מקח רע לעצמו א"כ משה שידע שלא הי' טוב בעיני ה' לשלחם דכתיב וייטב בעיני ולא בעיני המקום איך הי' שולחם ולא חשב שאין שליחות זו עולה כהוגן. וכתב לתרץ דיתכן שכאשר קרבו ישראל ואמרו למשה נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ ולא הי' טוב בעיני ה', חשב משרע"ה שלא הי' רע אלא במה שאמרו ויחפרו לשון חרפה, כדכתיב וחפרה הלבנה (יעיי''ש בגמרא סוטה ל"ד) וע"כ לא הי' טוב בעיני ה' משום שאמרוהו בלשון חרפה, אבל אם לא היו אומרים בפיהם כן אלא ויתורו בלבד הי' עצם השליחות טוב בעיני ה', ועל כן אמר וייטב בעיני הדבר של השליחות, וחשבתי שגם בעיני ה' טוב דבר השליחות, רק מאמר ויחפרו, ולפיכך א"ל שלח לך אנשים ויתורו, ואנכי לא ידעתי כי עיקר השליחות לא הי' טוב בעיני המקום, עכת"ד הרי"ף ז"ל. אך קשה לומר כן שלא הבין משה דברי הקב"ה הנאמרים אליו על אמיתותם, אלא טעה וסבר שאין הקב"ה מקפיד על עצם שילוחם כי אם על מאמר ויחפרו, הלא משה נמלך בהקב"ה, ובוודאי שלא הי' הוא יתברך נותן לו מקום לטעות ח''ו בדבריו שיהי' מבין מהם כוונה אחרת. ואף אי נימא הכי וודאי הך מילתא טעמא בעי, מדוע עשה ה'</nowiki> ככה לומר הדברים למשה בלשון שאפשר לו לטעות ולחשוב אחרת בדעתו של המקום ב"ה.'' | ''וכבר ישב על מדוכה זו ה'''רי"ף''' ז"ל בעין יעקב וכתב וז<nowiki>''ל, וקשה כיון שהכריח שלא היתה השליחות מדעתו של הקב"ה משום שאין אדם בורר מקח רע לעצמו א"כ משה שידע שלא הי' טוב בעיני ה' לשלחם דכתיב וייטב בעיני ולא בעיני המקום איך הי' שולחם ולא חשב שאין שליחות זו עולה כהוגן. וכתב לתרץ דיתכן שכאשר קרבו ישראל ואמרו למשה נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ ולא הי' טוב בעיני ה', חשב משרע"ה שלא הי' רע אלא במה שאמרו ויחפרו לשון חרפה, כדכתיב וחפרה הלבנה (יעיי''ש בגמרא סוטה ל"ד) וע"כ לא הי' טוב בעיני ה' משום שאמרוהו בלשון חרפה, אבל אם לא היו אומרים בפיהם כן אלא ויתורו בלבד הי' עצם השליחות טוב בעיני ה', ועל כן אמר וייטב בעיני הדבר של השליחות, וחשבתי שגם בעיני ה' טוב דבר השליחות, רק מאמר ויחפרו, ולפיכך א"ל שלח לך אנשים ויתורו, ואנכי לא ידעתי כי עיקר השליחות לא הי' טוב בעיני המקום, עכת"ד הרי"ף ז"ל. אך קשה לומר כן שלא הבין משה דברי הקב"ה הנאמרים אליו על אמיתותם, אלא טעה וסבר שאין הקב"ה מקפיד על עצם שילוחם כי אם על מאמר ויחפרו, הלא משה נמלך בהקב"ה, ובוודאי שלא הי' הוא יתברך נותן לו מקום לטעות ח''ו בדבריו שיהי' מבין מהם כוונה אחרת. ואף אי נימא הכי וודאי הך מילתא טעמא בעי, מדוע עשה ה'</nowiki> ככה לומר הדברים למשה בלשון שאפשר לו לטעות ולחשוב אחרת בדעתו של המקום ב"ה.'' | ||
''ותו דע"כ ליכא למימר הכי שלא הבין משה את אשר דבר פי ה' אליו על אמיתות כוונתם, שהרי להלן כתיב ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ודרשו ז<nowiki>''</nowiki>ל שהתפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, הרי שידע משרע"ה שתצמח מכך תקלה, ולפכך התפלל על יהושע שלא יפול במצודתם הרעה, וכיון שהי' ידוע לו שהליכתן בעצה רעה מדוע הוטבה בעיניו השליחות. והוא מילתא דתמיהא טובא שראה משרע"ה שעתידה לצאת תקלה מתחת ידם, ואעפ"כ לא נמנע לשלחם, ולא עוד אלא שנמלך בהקב"ה, ואף הוא ית' לא מנעו מכך, אדרבה הסכים על ידו כמאה"כ וישלח אותם משה עפ"י ה'.'' | ''ותו דע"כ ליכא למימר הכי שלא הבין משה את אשר דבר פי ה' אליו על אמיתות כוונתם, שהרי להלן כתיב ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ודרשו ז<nowiki>''</nowiki>ל שהתפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, הרי שידע משרע"ה שתצמח מכך תקלה, ולפכך התפלל על יהושע שלא יפול במצודתם הרעה, וכיון שהי' ידוע לו שהליכתן בעצה רעה מדוע הוטבה בעיניו השליחות. והוא מילתא דתמיהא טובא שראה משרע"ה שעתידה לצאת תקלה מתחת ידם, ואעפ"כ לא נמנע לשלחם, ולא עוד אלא שנמלך בהקב"ה, ואף הוא ית' לא מנעו מכך, אדרבה הסכים על ידו כמאה"כ וישלח אותם משה עפ"י ה'.'' | ||
''עוד יל"ד בלשון רש"י ז"ל "חייהם" שאני נותן להם מקום וכו<nowiki>' מדוע נקט לשון חייהם, ואם רצה לומר לשון שבועה הו"ל למימר לישנא דשבועה כסדר הרגיל בכל התורה, כגון חי אני וכר, אבל לא מצינו כהאי לישנא "חייהם", ומדוע בחר בלשון זה שהוא שבועה בחייהם של ישראל. ותו מדוע הוצרך הקב"ה להשבע לו על הדבר, וכי בזולת שבועה הי' משרע''ה ח"ו מסתפק בדברי ה'</nowiki>, עד שהוצרך להשבע לו על כך.'' | ''עוד יל"ד בלשון רש"י ז"ל "חייהם" שאני נותן להם מקום וכו<nowiki>' מדוע נקט לשון חייהם, ואם רצה לומר לשון שבועה הו"ל למימר לישנא דשבועה כסדר הרגיל בכל התורה, כגון חי אני וכר, אבל לא מצינו כהאי לישנא "חייהם", ומדוע בחר בלשון זה שהוא שבועה בחייהם של ישראל. ותו מדוע הוצרך הקב"ה להשבע לו על הדבר, וכי בזולת שבועה הי' משרע''ה ח"ו מסתפק בדברי ה'</nowiki>, עד שהוצרך להשבע לו על כך.'' | ||
''ונראה לבאר קצת בענין המרגלים, להבין דעתו של משרע<nowiki>''ה ששלח אותם אעפ''</nowiki>י שידע כי מהליכתה תצמח תקלה. ואף שכתבו בזה ה'''רמב<nowiki>''</nowiki>ן''' ז<nowiki>''</nowiki>ל ו'''בעל העקידה''' וה'''שלה<nowiki>''</nowiki>ק''' ושאר מפרשים דכוונת משרע<nowiki>''ה היתה לטובה כי לא מחשבותה מחשבותיו, אכתי קשה איך יתכן שהטעו את משה. וביותר תמוה שהרי משה רבע''ה ידע בדבר שמחשבותם לרע, כאשר הוכחנו לעיל, ומה גם שהקב''</nowiki>ה הסכים על ידו.'' | ''ונראה לבאר קצת בענין המרגלים, להבין דעתו של משרע<nowiki>''ה ששלח אותם אעפ''</nowiki>י שידע כי מהליכתה תצמח תקלה. ואף שכתבו בזה ה'''רמב<nowiki>''</nowiki>ן''' ז<nowiki>''</nowiki>ל ו'''בעל העקידה''' וה'''שלה<nowiki>''</nowiki>ק''' ושאר מפרשים דכוונת משרע<nowiki>''ה היתה לטובה כי לא מחשבותה מחשבותיו, אכתי קשה איך יתכן שהטעו את משה. וביותר תמוה שהרי משה רבע''ה ידע בדבר שמחשבותם לרע, כאשר הוכחנו לעיל, ומה גם שהקב''</nowiki>ה הסכים על ידו.'' | ||
''ויתבאר דהנה ה'''אה<nowiki>''</nowiki>ח הקדוש''' הקשה וז<nowiki>''ל, וקשה למה יסכים ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו ויופיע מאמרו על עצת רשעים, יעו''ש שכתב לבאר הענין באורך שהמרגלים דברו במרמה ולכדוהו בערמה להסתיר כוונתם הרעה. ובסיום דבריו כתב וז"ל, וא''ת קושיא לאלקינו למה לא מנע הדבר מהיות כן, לצד שראה שזולת זה היו פוקרים יותר ועושים בהלה יותר ממה שעשו בהליכת המרגלים, עכ''ל האה''ח הקדוש. ודבריו צריכים טעם מדוע היו פוקרים יותר אילו הי' הקב''ה מונע בידם מהלוך, הלא הדעת נותנת איפכא, דכללא אית לן עבירה גוררת עבירה, א''כ אדרבה ע''י הליכתם בעצה רעה יתגבר יצרם עליהם להוסיף על חטאתם פשע, כי כך דרכו של יצה''ר היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך עבוד ע''ז. וה"נ כן הי' במרגלים ע''י שהלכו בעצה רעה ולא האמינו באלקים אשר הבטיחם לתת להם ארץ טובה באו מן הקל אל החמור, עד שפקרו לומר כי חזק הוא ממנו כביכול כלפי מעלה. וא"כ תמוה מאד מה הצלה הי'</nowiki> בשליחותם שנמנעו ע"י כן מלהיות פוקרים יותר.'' | ''ויתבאר דהנה ה'''אה<nowiki>''</nowiki>ח הקדוש''' הקשה וז<nowiki>''ל, וקשה למה יסכים ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו ויופיע מאמרו על עצת רשעים, יעו''ש שכתב לבאר הענין באורך שהמרגלים דברו במרמה ולכדוהו בערמה להסתיר כוונתם הרעה. ובסיום דבריו כתב וז"ל, וא''ת קושיא לאלקינו למה לא מנע הדבר מהיות כן, לצד שראה שזולת זה היו פוקרים יותר ועושים בהלה יותר ממה שעשו בהליכת המרגלים, עכ''ל האה''ח הקדוש. ודבריו צריכים טעם מדוע היו פוקרים יותר אילו הי' הקב''ה מונע בידם מהלוך, הלא הדעת נותנת איפכא, דכללא אית לן עבירה גוררת עבירה, א''כ אדרבה ע''י הליכתם בעצה רעה יתגבר יצרם עליהם להוסיף על חטאתם פשע, כי כך דרכו של יצה''ר היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך עבוד ע''ז. וה"נ כן הי' במרגלים ע''י שהלכו בעצה רעה ולא האמינו באלקים אשר הבטיחם לתת להם ארץ טובה באו מן הקל אל החמור, עד שפקרו לומר כי חזק הוא ממנו כביכול כלפי מעלה. וא"כ תמוה מאד מה הצלה הי'</nowiki> בשליחותם שנמנעו ע"י כן מלהיות פוקרים יותר.'' | ||
''ובפשטות הי<nowiki>' מקום לבאר כוונתו עפ''י מ''</nowiki>ש ה'''ספורנו''' ז"ל במאמרו ית<nowiki>' שלח לך אנשים, פירוש אל תניח שישלחו הם, כמו שאמרו לעשות נשלחה אנשים לפנינו, שמא ישלחו הדיוטות בלתי מכירים שבח הארץ ויספרו בגנותה, באופן שיחשבו ישראל על ה' תועה ולא ישובו בתשובה, כמו ששבו אחר כך באמרם חטאנו לה' וכו'. כי המרגלים ששלח משה אעפ''י שהרשיעו להניא לב העם וכו', מ''מ הכירו וסיפרו טובת הארץ וכו', אלא שאמרו שיהיה נמנע לכבשה, וכאשר הכירו ישראל חטאתם שלא בטחו בישועת האל יתעלה שבו בתשובה וכו', עכ''</nowiki>ד ז"ל.'' | ''ובפשטות הי<nowiki>' מקום לבאר כוונתו עפ''י מ''</nowiki>ש ה'''ספורנו''' ז"ל במאמרו ית<nowiki>' שלח לך אנשים, פירוש אל תניח שישלחו הם, כמו שאמרו לעשות נשלחה אנשים לפנינו, שמא ישלחו הדיוטות בלתי מכירים שבח הארץ ויספרו בגנותה, באופן שיחשבו ישראל על ה' תועה ולא ישובו בתשובה, כמו ששבו אחר כך באמרם חטאנו לה' וכו'. כי המרגלים ששלח משה אעפ''י שהרשיעו להניא לב העם וכו', מ''מ הכירו וסיפרו טובת הארץ וכו', אלא שאמרו שיהיה נמנע לכבשה, וכאשר הכירו ישראל חטאתם שלא בטחו בישועת האל יתעלה שבו בתשובה וכו', עכ''</nowiki>ד ז"ל.'' | ||
''ואפ"ל קצת יותר בכוונתו, שע<nowiki>''כ הסכים הקב''ה ע"י משה שישלח מרגלים, כדי שיהיה בהם עכ''פ קצת ניצוץ קדושה, לצד שהם שלוחיו של משרע"ה, וזה יעכב בידם מלהזיד להרשיע בתכלית הרשע, ובסופו של דבר תהי' להם תרופה למכתם וישובו בתשובה. משא"כ אם היו ישראל עצמם שולחים אותם לא הי'</nowiki> בהם ניצוץ קדושה, כי כל מחשבותם היו לרע, ואז לא הוה מסתייעא מילתא שישובו.'' | ''ואפ"ל קצת יותר בכוונתו, שע<nowiki>''כ הסכים הקב''ה ע"י משה שישלח מרגלים, כדי שיהיה בהם עכ''פ קצת ניצוץ קדושה, לצד שהם שלוחיו של משרע"ה, וזה יעכב בידם מלהזיד להרשיע בתכלית הרשע, ובסופו של דבר תהי' להם תרופה למכתם וישובו בתשובה. משא"כ אם היו ישראל עצמם שולחים אותם לא הי'</nowiki> בהם ניצוץ קדושה, כי כל מחשבותם היו לרע, ואז לא הוה מסתייעא מילתא שישובו.'' | ||
''אכן אכתי לא הונח לן בזה, דעדיין יש לתמוה תמיהה קיימת בענין שליחות המרגלים, דאף אי נימא שלא רצה ה<nowiki>' לעכב את משה מלשלחן כדי למנוע את ישראל שלא יהיו הם עצמם שולחים אותם, מ"מ הא קא חזינן שנעשו להם נסים, כדאיתא בגמרא סוטה (שם) הביאו רש''י ז"ל בפרשתן עה"פ ארץ אוכלת יושביה, שמצאו אותם קוברי מתים, והקב''ה עשה לטובה כדי לטורדם באבלם ולא יתנו לב לאלו, ע"כ. הרי שניצולו המרגלים מידי הכנענים תושבי הארץ בדרך נס נגלה, ואי לאו אותו הנס היו נהרגים. ודא וודאי טעמא בעי, על מה ולמה עשה ה' להם נס לשום נפשם בחיים להצילם מחרב הכנענים, אחרי שהזידו ללכת בעצה רעה, להניא את לב העם מלעלות לארץ, וע"י נס זה שניצולו באה תקלה לכלל ישראל, מועב אילו מתו בבואם לארץ, ואז לא הי' סיפק בידם להמריד את כלל ישראל במשרע"ה, ולהסיר את לבבם מאחרי ה'. והלא גם בלא"ה הי' סופם שמתו במגיפה על שהוציאו דבת הארץ רעה, וא"כ טוב להם שימותו בטרם החטיאו את כלל ישראל, ולמה הניח ה'</nowiki> אותם לבצע זממם הרע, להטיל אימה יתירה על ישראל, באמרם אפס כי עז העם הזה, עד שבאו להטיח דברים כלפי מעלה באמרם כי עצום הוא ממנו.'' | ''אכן אכתי לא הונח לן בזה, דעדיין יש לתמוה תמיהה קיימת בענין שליחות המרגלים, דאף אי נימא שלא רצה ה<nowiki>' לעכב את משה מלשלחן כדי למנוע את ישראל שלא יהיו הם עצמם שולחים אותם, מ"מ הא קא חזינן שנעשו להם נסים, כדאיתא בגמרא סוטה (שם) הביאו רש''י ז"ל בפרשתן עה"פ ארץ אוכלת יושביה, שמצאו אותם קוברי מתים, והקב''ה עשה לטובה כדי לטורדם באבלם ולא יתנו לב לאלו, ע"כ. הרי שניצולו המרגלים מידי הכנענים תושבי הארץ בדרך נס נגלה, ואי לאו אותו הנס היו נהרגים. ודא וודאי טעמא בעי, על מה ולמה עשה ה' להם נס לשום נפשם בחיים להצילם מחרב הכנענים, אחרי שהזידו ללכת בעצה רעה, להניא את לב העם מלעלות לארץ, וע"י נס זה שניצולו באה תקלה לכלל ישראל, מועב אילו מתו בבואם לארץ, ואז לא הי' סיפק בידם להמריד את כלל ישראל במשרע"ה, ולהסיר את לבבם מאחרי ה'. והלא גם בלא"ה הי' סופם שמתו במגיפה על שהוציאו דבת הארץ רעה, וא"כ טוב להם שימותו בטרם החטיאו את כלל ישראל, ולמה הניח ה'</nowiki> אותם לבצע זממם הרע, להטיל אימה יתירה על ישראל, באמרם אפס כי עז העם הזה, עד שבאו להטיח דברים כלפי מעלה באמרם כי עצום הוא ממנו.'' | ||
''ואף כי אמת נכון הדבר שאין הקב<nowiki>''ה נוטל את הבחירה מיד האדם, אלא מניחו ללכת בדרך שהוא רוצה, אבל לאיזה צורך יעשה להם נסים כדי שיוכלו להרשיע, מוטב יניחם על טבע העולם, ואין ראוי לשנות הטבע בעבורם. והוא כעין הא דאיתא בגמרא (ע"ז נ"ד ע"ב) מי שבא על אשת חבירו דין הוא שלא תתעבר אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין. וה"נ הי' ראוי לכאורה שיהי' העולם נוהג כמנהגו, ולא שישתנו סדרי בראשית להפיל מן הכנענים חללים חללים, שיהיו טרודים באבלם. ואילו היו המרגלים נהרגים באותה שעה הי' דבר זה טובה גם להם עצמם, שלא היו מגיעים לכלל מעשה להוציא מחשבתן הרעה מכח אל הפועל להמריד את ישראל בהשי"ת, והיתה מיתתן כפרתן, ואילו את יהושע וכלב הי'</nowiki> בידו יתברך להציל באופן אחר, דהרבה דרכים למקום.'' | ''ואף כי אמת נכון הדבר שאין הקב<nowiki>''ה נוטל את הבחירה מיד האדם, אלא מניחו ללכת בדרך שהוא רוצה, אבל לאיזה צורך יעשה להם נסים כדי שיוכלו להרשיע, מוטב יניחם על טבע העולם, ואין ראוי לשנות הטבע בעבורם. והוא כעין הא דאיתא בגמרא (ע"ז נ"ד ע"ב) מי שבא על אשת חבירו דין הוא שלא תתעבר אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין. וה"נ הי' ראוי לכאורה שיהי' העולם נוהג כמנהגו, ולא שישתנו סדרי בראשית להפיל מן הכנענים חללים חללים, שיהיו טרודים באבלם. ואילו היו המרגלים נהרגים באותה שעה הי' דבר זה טובה גם להם עצמם, שלא היו מגיעים לכלל מעשה להוציא מחשבתן הרעה מכח אל הפועל להמריד את ישראל בהשי"ת, והיתה מיתתן כפרתן, ואילו את יהושע וכלב הי'</nowiki> בידו יתברך להציל באופן אחר, דהרבה דרכים למקום.'' | ||
''והנראה בביאור הדברים על פי מה שהאריכו הקדמונים ז"ל למעניתם מה הי<nowiki>' חטא המרגלים, וכבר הבאנו מדברי הרמב"ן ז"ל בפרשתן שהאריך בענין, וכתב. דמה שאמרו המרגלים מחוזק העם ותוקף הערים דבר אמת הי' בפיהם ואף משרע''ה בעצמו הפליג להם בחוזק העם ואמר להם שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גויה גדולים ועצומים ממך וגו', עם גדול ורם בני ענקים וגו' מי יתיצב לפני בני ענק. אבל רשעם על דבר אפס, שהוא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם שא''א בשום ענין, וכיו''</nowiki>ב כתב בעל העקידה ז"ל.'' | ''והנראה בביאור הדברים על פי מה שהאריכו הקדמונים ז"ל למעניתם מה הי<nowiki>' חטא המרגלים, וכבר הבאנו מדברי הרמב"ן ז"ל בפרשתן שהאריך בענין, וכתב. דמה שאמרו המרגלים מחוזק העם ותוקף הערים דבר אמת הי' בפיהם ואף משרע''ה בעצמו הפליג להם בחוזק העם ואמר להם שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גויה גדולים ועצומים ממך וגו', עם גדול ורם בני ענקים וגו' מי יתיצב לפני בני ענק. אבל רשעם על דבר אפס, שהוא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם שא''א בשום ענין, וכיו''</nowiki>ב כתב בעל העקידה ז"ל.'' | ||
''וה'''שלה"ק''' הוסיף לבאר דחטאם הי<nowiki>' מה שלא בטחו בישועת השי"ת, דכוונתו ית"ש היתה להראותם כי עז העם היושב עליה ולא יתכן לכובשם בדרך הטבע, אם לא יד ה' תעשה זאת, והם באמרם אפס הראו חסרון אמונה ושאין יכולים לזכות בארץ, ולא סמכו על מעשה נסים, ולא שמעו אל משה וימרו את פי ה'. ומ"מ מה שאמרו המרגלים אמת בפיהם, אלא שלא הי' להם להתיירא ולפחוד מכל זאת אחרי שכבר היו מובטחים מאת הקב''ה כי יעלו ויירשו את הארץ, וזה הי' חטאם כי לא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו, שהי' להם לעלות ולרשת הארץ. המורם מזה כי זה הי' פרי חטאתם של המרגלים שהיו מפקפקים בדברי משרע"ה נביא ה' שציוה לבני ישראל בדבר מלך שלטון לעלות ולכבוש את הארץ מיד, והכי איתא במדרש ילקוט פ' דברים (רמז תת"ג) ראה נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ איני אומר לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם, עלה רש, מיד עלה רש. ועוד שם בילקוט, אמר להם משה לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב''ה אני אומר לכם. ולצד שהי' הציווי ברור מאת הקב''</nowiki>ה לעלות לרשת את הארץ, התגבר מאד הס"מ הוא שען הוא יצה"ר להניא את לבב בני ישראל באמצעות המרגלים מלעלות לארץ.'' | ''וה'''שלה"ק''' הוסיף לבאר דחטאם הי<nowiki>' מה שלא בטחו בישועת השי"ת, דכוונתו ית"ש היתה להראותם כי עז העם היושב עליה ולא יתכן לכובשם בדרך הטבע, אם לא יד ה' תעשה זאת, והם באמרם אפס הראו חסרון אמונה ושאין יכולים לזכות בארץ, ולא סמכו על מעשה נסים, ולא שמעו אל משה וימרו את פי ה'. ומ"מ מה שאמרו המרגלים אמת בפיהם, אלא שלא הי' להם להתיירא ולפחוד מכל זאת אחרי שכבר היו מובטחים מאת הקב''ה כי יעלו ויירשו את הארץ, וזה הי' חטאם כי לא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו, שהי' להם לעלות ולרשת הארץ. המורם מזה כי זה הי' פרי חטאתם של המרגלים שהיו מפקפקים בדברי משרע"ה נביא ה' שציוה לבני ישראל בדבר מלך שלטון לעלות ולכבוש את הארץ מיד, והכי איתא במדרש ילקוט פ' דברים (רמז תת"ג) ראה נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ איני אומר לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם, עלה רש, מיד עלה רש. ועוד שם בילקוט, אמר להם משה לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב''ה אני אומר לכם. ולצד שהי' הציווי ברור מאת הקב''</nowiki>ה לעלות לרשת את הארץ, התגבר מאד הס"מ הוא שען הוא יצה"ר להניא את לבב בני ישראל באמצעות המרגלים מלעלות לארץ.'' | ||
''ונקדים עוד כי הנה ידוע שכך הוא דרכו של יצה"ר לצוד בני אדם ברשתו וללכדו בתחבולותיו ובנכליו ולצורך כן הוא משתמש בכל מיני אמצעים, ומתהפך כאופן במליו להראות פנים לכל צד כפי הנאות לו, הכל לפי האדם ולפי הענין, כי אין דרכי הסתתו ותחבולותיו על אופן אחד, אלא פעם הוא מתגבר באופן כזה ופעמים יתגבר בהיפך, כפי אומדן ידיעתו חולשת האדם ורפיונו בענין מן הענינים, שם יתגבר להכשילו ולהפילו לבאר שחת.'' | ''ונקדים עוד כי הנה ידוע שכך הוא דרכו של יצה"ר לצוד בני אדם ברשתו וללכדו בתחבולותיו ובנכליו ולצורך כן הוא משתמש בכל מיני אמצעים, ומתהפך כאופן במליו להראות פנים לכל צד כפי הנאות לו, הכל לפי האדם ולפי הענין, כי אין דרכי הסתתו ותחבולותיו על אופן אחד, אלא פעם הוא מתגבר באופן כזה ופעמים יתגבר בהיפך, כפי אומדן ידיעתו חולשת האדם ורפיונו בענין מן הענינים, שם יתגבר להכשילו ולהפילו לבאר שחת.'' | ||
''ובעי"ז כתב '''ק"ז זלה"ה בישמח משה''' פ<nowiki>' לך עה"פ ויאמר אברם אל לוט וגו' הפרד נא מעלי אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה, ע"ד הזה"ק, אברהם דא נשמתא קדישא, לוט דא יצה''ר, ועפ"י הידוע שיש ב' מיני הסתה של יצה"ר א' עפ''י מדה"ד וכו' שמייעץ לאדם למנוע אותו מדרכי התשובה, ואומר לו שהדין נותן שלא יקבלנו בתשובה, וצריך האדם להשיב לו כי חפץ חסד הוא יתברך ולא יחפוץ במות המת כי אם בשוב החוטא מחטאתו. וגם יש הסתה להיפוך עפ"י מדה"ר כמו שדרשו רז"ל (חגיגה ע"ז ע''א) בפסוק אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף (מיכה ז') אם יאמר לך יצה"ר חטא והקב"ה מוחל לך אל תאמין, וצריך להשיב לו כל האומר הקב''ה ותרן וכו'. וידוע דימין הוא חסד ושמאל הוא דין, כמו שדרשו בפסוק וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. ועפי"ז יתבאר הפסוק הנ''ל עכלה"ק. וכוונתו לבאר הכתוב באופן זה דאברהם שהוא הנשמה הקדושה אומר ללוט שהוא יצה''</nowiki>ר הפרד נא מעלי, אם השמאל, כלומר, אם בא היצה"ר לפתות את האדם מצד שמאל שהוא דין "ואימינה" יפנה לצד ימין ואל יאבה לו ואל ישמע אליו, ואם הימין שהוא בא מכח מדת החסד אז ואשמאילה יפנה ממנו לצד אחר ובכל אופן לא ישמע לעצתו.'' | ''ובעי"ז כתב '''ק"ז זלה"ה בישמח משה''' פ<nowiki>' לך עה"פ ויאמר אברם אל לוט וגו' הפרד נא מעלי אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה, ע"ד הזה"ק, אברהם דא נשמתא קדישא, לוט דא יצה''ר, ועפ"י הידוע שיש ב' מיני הסתה של יצה"ר א' עפ''י מדה"ד וכו' שמייעץ לאדם למנוע אותו מדרכי התשובה, ואומר לו שהדין נותן שלא יקבלנו בתשובה, וצריך האדם להשיב לו כי חפץ חסד הוא יתברך ולא יחפוץ במות המת כי אם בשוב החוטא מחטאתו. וגם יש הסתה להיפוך עפ"י מדה"ר כמו שדרשו רז"ל (חגיגה ע"ז ע''א) בפסוק אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף (מיכה ז') אם יאמר לך יצה"ר חטא והקב"ה מוחל לך אל תאמין, וצריך להשיב לו כל האומר הקב''ה ותרן וכו'. וידוע דימין הוא חסד ושמאל הוא דין, כמו שדרשו בפסוק וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. ועפי"ז יתבאר הפסוק הנ''ל עכלה"ק. וכוונתו לבאר הכתוב באופן זה דאברהם שהוא הנשמה הקדושה אומר ללוט שהוא יצה''</nowiki>ר הפרד נא מעלי, אם השמאל, כלומר, אם בא היצה"ר לפתות את האדם מצד שמאל שהוא דין "ואימינה" יפנה לצד ימין ואל יאבה לו ואל ישמע אליו, ואם הימין שהוא בא מכח מדת החסד אז ואשמאילה יפנה ממנו לצד אחר ובכל אופן לא ישמע לעצתו.'' | ||
''ובדבר הזה נאמר אף אנו לענינינו, כי גם במצות ביאת הארץ מוצא היצר הרע מקום להתגבר בב<nowiki>' בחינות הפכיות זו מזו, פעם יבחר בדרך זו ופעם תהי, התגברותו בצד שכנגדו. הדרך הא' הוא בזמן שישראל מצווים עפ''י התורה לעלות ולרשת את הארץ הוא מראה פנים כי עז העם והערים בצורות, ולא יתכן לעלות ולהלחם כנגדם כי עצום הוא ממנו, ובתחבולות יעשה לו מלחמה להביא מורך בלבבות בני ישראל, ולהכניס בהם הרהורים וספיקות הלצאת למלחמה או לחדול. וכאשר כן הי' באותו הדור, שהיו ישראל מיועדים לעלות ולרשת את הארץ מיד, והתגבר עליהם השטן והסיתם לשלוח מרגלים, לראות אם יש יכולת בידם לכבוש את הארץ בדרך הטבע. וגם אף ה'</nowiki> עלה בהם וישבע לאמר אם יראו האנשים וגו, וכל מנאצי לא יראוה כי חטא העם חטאה גדולה במה שלא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו אשר ימסור בידם את הכנענים בדרך נסי שחוץ לטבע העולם.'' | ''ובדבר הזה נאמר אף אנו לענינינו, כי גם במצות ביאת הארץ מוצא היצר הרע מקום להתגבר בב<nowiki>' בחינות הפכיות זו מזו, פעם יבחר בדרך זו ופעם תהי, התגברותו בצד שכנגדו. הדרך הא' הוא בזמן שישראל מצווים עפ''י התורה לעלות ולרשת את הארץ הוא מראה פנים כי עז העם והערים בצורות, ולא יתכן לעלות ולהלחם כנגדם כי עצום הוא ממנו, ובתחבולות יעשה לו מלחמה להביא מורך בלבבות בני ישראל, ולהכניס בהם הרהורים וספיקות הלצאת למלחמה או לחדול. וכאשר כן הי' באותו הדור, שהיו ישראל מיועדים לעלות ולרשת את הארץ מיד, והתגבר עליהם השטן והסיתם לשלוח מרגלים, לראות אם יש יכולת בידם לכבוש את הארץ בדרך הטבע. וגם אף ה'</nowiki> עלה בהם וישבע לאמר אם יראו האנשים וגו, וכל מנאצי לא יראוה כי חטא העם חטאה גדולה במה שלא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו אשר ימסור בידם את הכנענים בדרך נסי שחוץ לטבע העולם.'' | ||
''אמנם גם לאידך גיסא מוצא היצה<nowiki>''</nowiki>ר מקום להתגבר, והוא בזמן שאין זה רצון הבורא יתברך שיעלו ישראל לכבוש את הארץ, והיינו כשאין הם ראויים לשבת בה, מפני שאין הם נוהגים כשורה, שאין הארץ סובלת עוברי עבירה, וכמ"ש ה'''מהר<nowiki>''</nowiki>ם מרוטנבורג''' הובא ב'''כל בו''' סי<nowiki>' קכ''ז שהחוטא בא"י נענש יותר מאם חטא בחו''ל, דאינו דומה מורד במלכות בפלטין של מלך למורד במלכות והוא חוץ לפלטין, והיא ארץ אוכלת יושביה, ע''</nowiki>כ. וכתב עליו ב'''פאת השולחן''' הל<nowiki>' א' סי' א' בית ישראל ס"ק ט"ו דמ"ש המהר"ם והיא ארץ אוכלת יושביה קשיא טובא דאלו דברי המרגלים, וכתב אח"כ ונ''ל דשיטת המהר"ם ז"ל דודאי המרגלים לא דיברו כזב, וכמ"ש בסוטה ל''ה וכו', וה''נ בגוף יסוד הנהגתו בא"י דודאי בפלטין של מלך השוכן שם וממרה עיני המלך במעשיו מסוכן בענשו וכו', רק דהמרגלים חשבו זה לרעה וגינוהו, וכשהשיב המהר''ם ז''ל תשובתו להזהיר הנוסעים לא''י הודיעם אמיתות הנהגתה, יעיי''</nowiki>ש שהאריך.'' | ''אמנם גם לאידך גיסא מוצא היצה<nowiki>''</nowiki>ר מקום להתגבר, והוא בזמן שאין זה רצון הבורא יתברך שיעלו ישראל לכבוש את הארץ, והיינו כשאין הם ראויים לשבת בה, מפני שאין הם נוהגים כשורה, שאין הארץ סובלת עוברי עבירה, וכמ"ש ה'''מהר<nowiki>''</nowiki>ם מרוטנבורג''' הובא ב'''כל בו''' סי<nowiki>' קכ''ז שהחוטא בא"י נענש יותר מאם חטא בחו''ל, דאינו דומה מורד במלכות בפלטין של מלך למורד במלכות והוא חוץ לפלטין, והיא ארץ אוכלת יושביה, ע''</nowiki>כ. וכתב עליו ב'''פאת השולחן''' הל<nowiki>' א' סי' א' בית ישראל ס"ק ט"ו דמ"ש המהר"ם והיא ארץ אוכלת יושביה קשיא טובא דאלו דברי המרגלים, וכתב אח"כ ונ''ל דשיטת המהר"ם ז"ל דודאי המרגלים לא דיברו כזב, וכמ"ש בסוטה ל''ה וכו', וה''נ בגוף יסוד הנהגתו בא"י דודאי בפלטין של מלך השוכן שם וממרה עיני המלך במעשיו מסוכן בענשו וכו', רק דהמרגלים חשבו זה לרעה וגינוהו, וכשהשיב המהר''ם ז''ל תשובתו להזהיר הנוסעים לא''י הודיעם אמיתות הנהגתה, יעיי''</nowiki>ש שהאריך.'' | ||
''ובדברים האלה שכתב הפאת השולחן בכוונת המהר<nowiki>''ם מר''ב ז''ל מבואר להדיא בשלה"ק פ' לך לך, שהאריך להזהיר טובא את הדרים בא"י להיות שם תמיד בדרך הכנעה וגירות יותר מבשאר ארצות, ולא להיות שם בדרך התיישבות באיתן מושבו. וסיים וז"ל, וסימנך ארץ אוכלת יושביה היא מכלה הרוצים לישב בה בשלוה ובתוקף לאכול פירותיה ולהנות בה בלבד, ואף שהמרגלים דברו זה הפסוק הם דיברו לרעה והוציאו דברי קדושה לחולין חולין הם להם, עכ"ל יעיי''</nowiki>ש. וכ"כ ה'''רשב"ם''' ז"ל בס"פ עקב כי הארץ טובה מכל הארצות לשומרי מצוותיו ורעה מכל הארצות ללא שומרם, ע<nowiki>''</nowiki>כ. וכתב גם ה'''ספורנו''' בפרשתן עה"פ טובה הארץ מאד מאד אם חפץ ה' בנו בתנאי שיחפוץ ה' בנו וכו' אך בה' אל תמרודו, אם תרצו שתהי' הארץ לכם בזאת המדריגה מהטוב אל תמרדו בה'.'' | ''ובדברים האלה שכתב הפאת השולחן בכוונת המהר<nowiki>''ם מר''ב ז''ל מבואר להדיא בשלה"ק פ' לך לך, שהאריך להזהיר טובא את הדרים בא"י להיות שם תמיד בדרך הכנעה וגירות יותר מבשאר ארצות, ולא להיות שם בדרך התיישבות באיתן מושבו. וסיים וז"ל, וסימנך ארץ אוכלת יושביה היא מכלה הרוצים לישב בה בשלוה ובתוקף לאכול פירותיה ולהנות בה בלבד, ואף שהמרגלים דברו זה הפסוק הם דיברו לרעה והוציאו דברי קדושה לחולין חולין הם להם, עכ"ל יעיי''</nowiki>ש. וכ"כ ה'''רשב"ם''' ז"ל בס"פ עקב כי הארץ טובה מכל הארצות לשומרי מצוותיו ורעה מכל הארצות ללא שומרם, ע<nowiki>''</nowiki>כ. וכתב גם ה'''ספורנו''' בפרשתן עה"פ טובה הארץ מאד מאד אם חפץ ה' בנו בתנאי שיחפוץ ה' בנו וכו' אך בה' אל תמרודו, אם תרצו שתהי' הארץ לכם בזאת המדריגה מהטוב אל תמרדו בה'.'' | ||
''מבואר מכל הלין חומר העוון של הבאים לשבת בארץ ואין הם ראויים אליה מצד מעשיהם שאינם מתוקנים שגדול עוונם מנשוא (ועי<nowiki>' בזה בארוכה בספרי ויואל משה מאמר ישוב א''י מסי' קכ"א ואילך). וביותר גרע ענין חיבוב הארץ והעליה אליה ביד חזקה בזמן שאסור לכבוש את הארץ מחמת השבועה שהשביע הקב"ה את כנסת ישראל שלא יעלו בחומה. וענין עליה בחומה הוא עון חמור ונורא כמ"ש המהר''</nowiki>ל מפראג זי"ע (נצח ישראל פכ"ד) שהוא ביהרג ואל יעבור, וכתב דאף אם יהיו רוצים ח"י להמית אותם בעינויים קשים לא יהיו יוצאים מן הגלות. ואף יחיד הבא לעלות לארץ ואינו ראוי אליה מצד מעשיו עוונו גדול מאד, שבא להמרות עיני כבודו יתברך בביתו ובהיכלו כמבואר. וכך הוא דרכו של יצה"ר שעבודתו בכך להסית את הבריות לבוא אל האדם בערמומיות לנטוע בלבו חבת הארץ אשר בשקר יסודה.'' | ''מבואר מכל הלין חומר העוון של הבאים לשבת בארץ ואין הם ראויים אליה מצד מעשיהם שאינם מתוקנים שגדול עוונם מנשוא (ועי<nowiki>' בזה בארוכה בספרי ויואל משה מאמר ישוב א''י מסי' קכ"א ואילך). וביותר גרע ענין חיבוב הארץ והעליה אליה ביד חזקה בזמן שאסור לכבוש את הארץ מחמת השבועה שהשביע הקב"ה את כנסת ישראל שלא יעלו בחומה. וענין עליה בחומה הוא עון חמור ונורא כמ"ש המהר''</nowiki>ל מפראג זי"ע (נצח ישראל פכ"ד) שהוא ביהרג ואל יעבור, וכתב דאף אם יהיו רוצים ח"י להמית אותם בעינויים קשים לא יהיו יוצאים מן הגלות. ואף יחיד הבא לעלות לארץ ואינו ראוי אליה מצד מעשיו עוונו גדול מאד, שבא להמרות עיני כבודו יתברך בביתו ובהיכלו כמבואר. וכך הוא דרכו של יצה"ר שעבודתו בכך להסית את הבריות לבוא אל האדם בערמומיות לנטוע בלבו חבת הארץ אשר בשקר יסודה.'' | ||
''ולפיכך צריך לעמוד על המשמר שלא ללכת חשכים אחרי עצת היצה"ר אשר בא להכשיל את האדם באחד מב<nowiki>' הדברים הנ''ל, בזמן שרצון השי''ת שיעלו ישראל לארץ וישבו בה ויירשוה הריהו בא להטעות הבריות למרוד בה' ולהתרשל במצות זו בתואנה כי לא יעלה בידם לכבשה. ויש אשר יבחר היצה"ר בדרך השני לנטוע בלבות בני ישראל חבה יתירה לארץ בזמן שאסרה תורה לעלות ולכבוש את הארץ, ומכניס בלבם תשוקה עזה למרוד במצותו ית'</nowiki>, ולחטוא בעון נורא של עליה בחומה.'' | ''ולפיכך צריך לעמוד על המשמר שלא ללכת חשכים אחרי עצת היצה"ר אשר בא להכשיל את האדם באחד מב<nowiki>' הדברים הנ''ל, בזמן שרצון השי''ת שיעלו ישראל לארץ וישבו בה ויירשוה הריהו בא להטעות הבריות למרוד בה' ולהתרשל במצות זו בתואנה כי לא יעלה בידם לכבשה. ויש אשר יבחר היצה"ר בדרך השני לנטוע בלבות בני ישראל חבה יתירה לארץ בזמן שאסרה תורה לעלות ולכבוש את הארץ, ומכניס בלבם תשוקה עזה למרוד במצותו ית'</nowiki>, ולחטוא בעון נורא של עליה בחומה.'' | ||
''והחילוק שבין ב<nowiki>' הדרכים הללו שבהם הוצה"ר מתגבר בענין עליה לארץ הוא, דבזמן שהיצה''ר מונע את ישראל מלעלות לארץ כשהחובה עליהם לעלות, אולי יש תקוה לשוב בתשובה ולהסתר מאף ה', כאשר כן הי' באנשי דור המדבר שנשמעו בתחלה להסתת המרגלים וימאסו בארץ חמדה ולא שמעו לקול ה', ואעפ"כ כאשר בקש משה עליהם רחמים והם התחרטו על עוונם וחזרו בתשובה, כמאה"כ (דברים א') ותשובו ותבכו וגו' כי הכירו בטעותם ורצו לתקן עוונם, וחפצו לעלות במסירות נפש ולכבוש את הארץ, כאמרם הננו ועלינו וגו' כי חטאנו וגו', קיבל הקב"ה תשובתם ואמר למשה סלחתי כדברך. אמנם לא כן הוא בזמן שחוטאין בדרך השני והוא כאשר היצה''ר מתגבר להסית ולהדיח את ישראל לכבוש את הארץ בזרוע בשר, בטרם הגיע העת והעונה אשר יעלה רצון לפניו ית'</nowiki>, שזה גרוע הרבה יותר שהוא עון פלילי ר"ל, שכל באיה לא ישובון, כי ענין ההעברה על השבועות שהשבוע הקב"ה את ישראל יש בה עון כפירה כמ"ש ה'''מהר"ל''' זלה"ה (כאשר נתבאר בארוכה בספרי '''ויואל משה''' מאמר שלש שבועות סי<nowiki>' ע"ו) והעונש המר והחמור הקצוב לעוברים על השבועה לא מצינו כיו''ב בכל התורה, וכמו שדרשו ז''ל (כתובות קי"א ע"א) אני מתיר את בשרכם כצבאות או כאילות השדה ר"ל. וזאת בישראל שאף על המחשבה בלבד לעלות ולרשת את הארץ שלא כתורה, דהיינו אם לא יעלו על מנת לבער כל הע"ז הנמצאות בארץ מגיע עונש חמור ונורא וכדאיתא בסוטה (דף ל"ד ע"א הובא ברש"י פ' מסעי) עה"פ כי אתם עוברים את הירדן וכו'</nowiki> כך אמר להם משה כשאתם עוברים את הירדן ביבשה על מנת כן תעברו ואם לאו המים באים ושוטפים אתכם. אבל בעוה"ר בדורותינו אלה שההסתר פנים גדול לא נעשה דין ברשעים, ונתקיים בעוה"ר הכתוב בפרוח רשעים כמו עשב, ולכן נתלבש היצה"ר בלבוש חבת הארץ ועלתה בידו להכשיל את בני ישראל בעון הנורא הזה.'' | ''והחילוק שבין ב<nowiki>' הדרכים הללו שבהם הוצה"ר מתגבר בענין עליה לארץ הוא, דבזמן שהיצה''ר מונע את ישראל מלעלות לארץ כשהחובה עליהם לעלות, אולי יש תקוה לשוב בתשובה ולהסתר מאף ה', כאשר כן הי' באנשי דור המדבר שנשמעו בתחלה להסתת המרגלים וימאסו בארץ חמדה ולא שמעו לקול ה', ואעפ"כ כאשר בקש משה עליהם רחמים והם התחרטו על עוונם וחזרו בתשובה, כמאה"כ (דברים א') ותשובו ותבכו וגו' כי הכירו בטעותם ורצו לתקן עוונם, וחפצו לעלות במסירות נפש ולכבוש את הארץ, כאמרם הננו ועלינו וגו' כי חטאנו וגו', קיבל הקב"ה תשובתם ואמר למשה סלחתי כדברך. אמנם לא כן הוא בזמן שחוטאין בדרך השני והוא כאשר היצה''ר מתגבר להסית ולהדיח את ישראל לכבוש את הארץ בזרוע בשר, בטרם הגיע העת והעונה אשר יעלה רצון לפניו ית'</nowiki>, שזה גרוע הרבה יותר שהוא עון פלילי ר"ל, שכל באיה לא ישובון, כי ענין ההעברה על השבועות שהשבוע הקב"ה את ישראל יש בה עון כפירה כמ"ש ה'''מהר"ל''' זלה"ה (כאשר נתבאר בארוכה בספרי '''ויואל משה''' מאמר שלש שבועות סי<nowiki>' ע"ו) והעונש המר והחמור הקצוב לעוברים על השבועה לא מצינו כיו''ב בכל התורה, וכמו שדרשו ז''ל (כתובות קי"א ע"א) אני מתיר את בשרכם כצבאות או כאילות השדה ר"ל. וזאת בישראל שאף על המחשבה בלבד לעלות ולרשת את הארץ שלא כתורה, דהיינו אם לא יעלו על מנת לבער כל הע"ז הנמצאות בארץ מגיע עונש חמור ונורא וכדאיתא בסוטה (דף ל"ד ע"א הובא ברש"י פ' מסעי) עה"פ כי אתם עוברים את הירדן וכו'</nowiki> כך אמר להם משה כשאתם עוברים את הירדן ביבשה על מנת כן תעברו ואם לאו המים באים ושוטפים אתכם. אבל בעוה"ר בדורותינו אלה שההסתר פנים גדול לא נעשה דין ברשעים, ונתקיים בעוה"ר הכתוב בפרוח רשעים כמו עשב, ולכן נתלבש היצה"ר בלבוש חבת הארץ ועלתה בידו להכשיל את בני ישראל בעון הנורא הזה.'' | ||
''ובזה יתבאר לנו מה שרמז ה'''אה"ח הקדוש''' בדבריו שעל כן לא מנע הקב"ה שילוח המרגלים, לפי שראה שאם הי<nowiki>' מונע אותם מללכת היו פוקרים יותר, ועושים בהלה יותר ממה שעשו בהליכת מרגלים. ולדרכנו כוונתו דהנה מבואר במדרש דמיד כשאמרו ישראל נשלחה אנשים לפנינו נשבע הקב"ה שלא יכניסם לארץ, ומעתה גם לולא הליכת המרגלים בהכרח היו נשארים במדבר מחמת שבועת הקב"ה שקדמה להלוכתן, אמנם אז הוה החשש גדול שיפקרו ישראל ויפרצו לעלות לארץ נגד רצונו ותברך מגודל השתוקקותם לעלות לארץ, ואז הוה השטן מתגבר עליהם מאד לפרוץ ולעלות לא"י מיד, ואילו חטאו בכך ח"ו לא הי' משתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט ח"ו, שע''ז רובץ העונש הנורא מתיר את בשרכם ח"ו. לפיכך בחר ה' את הרע במעוטו, והסכים לשלוח המרגלים כדי להצילם ולמנוע מהם הסתת היצה"ר בדרך הב'</nowiki>, והוא חיבוב הארץ שלא במקום מצוה שהוא גרוע מיניה פי אלף.'' | ''ובזה יתבאר לנו מה שרמז ה'''אה"ח הקדוש''' בדבריו שעל כן לא מנע הקב"ה שילוח המרגלים, לפי שראה שאם הי<nowiki>' מונע אותם מללכת היו פוקרים יותר, ועושים בהלה יותר ממה שעשו בהליכת מרגלים. ולדרכנו כוונתו דהנה מבואר במדרש דמיד כשאמרו ישראל נשלחה אנשים לפנינו נשבע הקב"ה שלא יכניסם לארץ, ומעתה גם לולא הליכת המרגלים בהכרח היו נשארים במדבר מחמת שבועת הקב"ה שקדמה להלוכתן, אמנם אז הוה החשש גדול שיפקרו ישראל ויפרצו לעלות לארץ נגד רצונו ותברך מגודל השתוקקותם לעלות לארץ, ואז הוה השטן מתגבר עליהם מאד לפרוץ ולעלות לא"י מיד, ואילו חטאו בכך ח"ו לא הי' משתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט ח"ו, שע''ז רובץ העונש הנורא מתיר את בשרכם ח"ו. לפיכך בחר ה' את הרע במעוטו, והסכים לשלוח המרגלים כדי להצילם ולמנוע מהם הסתת היצה"ר בדרך הב'</nowiki>, והוא חיבוב הארץ שלא במקום מצוה שהוא גרוע מיניה פי אלף.'' | ||
''ואולי אפ"ל עוד שעשה ה' ככה להסכים על שילוח המרגלים, כדי להודיע לישראל ולהשריש בלבותם חומר האיסור של עליה בחומה ודחיקת הקץ, עד כי התיר להם שליחת המרגלים, ובלבד שלא יבואו לרע החמור יותר, כמבואר לעיל מ"ש המהר"ל ז"ל והשלה"ק. ודבר זה יהי' לזכרון לדורות עולם לבני ישראל לבלתי יכשלו בעון החמור של עליה בחומה ולא יזידו לעלות נגד רצון ה'.'' | ''ואולי אפ"ל עוד שעשה ה' ככה להסכים על שילוח המרגלים, כדי להודיע לישראל ולהשריש בלבותם חומר האיסור של עליה בחומה ודחיקת הקץ, עד כי התיר להם שליחת המרגלים, ובלבד שלא יבואו לרע החמור יותר, כמבואר לעיל מ"ש המהר"ל ז"ל והשלה"ק. ודבר זה יהי' לזכרון לדורות עולם לבני ישראל לבלתי יכשלו בעון החמור של עליה בחומה ולא יזידו לעלות נגד רצון ה'.'' | ||
''ועפ"י מה דאמרן כי שילוח המרגלים הי<nowiki>' להצילם מעון חמור יותר של חבת הארץ, אשר סכנה גדולה טמונה בחובה, ועונש העוברים עליה חמור עד מאד, ניחא שפיר לשון רש"י ז"ל "חייהם" אני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה. כלומר שטעות זה שנתן להם הקב"ה מקום להלכד בעצת מרגלים הוא להם הצלה גדולה ממות לחיים, דאי לאו זה היו ח"ו נכשלים ונופלים בעון עליה בחומה ואין מידו מציל. וכדחזינן דאף שחטא המרגלים הי' גדול עכ"ז התפלל משה על ישראל וביקש רחמים מלפני הקב"ה, אבל על המעפילים לא התפלל ונענשו מרה, וצ"ל דמסתמא ראה ברוח קדשו שלא יועיל בתפלתו עליהם, משום שנכשלו בעון המר של עליה לארץ נגד רצון ה'. וז"ש "חייהם" שאני נותן להם מקום לטעות, כי חיים נתתי להם ע''י שילוח המרגלים, להצילם בזה מבהלה גדולה יותר שהיו עושים עפ''י עצת יצה"ר, שהי' מפתה אותם בארסו ארס נחש של חבת הארץ לעלות בחומה בזמן שה'</nowiki> ציוה שלא לעלות.'' | ''ועפ"י מה דאמרן כי שילוח המרגלים הי<nowiki>' להצילם מעון חמור יותר של חבת הארץ, אשר סכנה גדולה טמונה בחובה, ועונש העוברים עליה חמור עד מאד, ניחא שפיר לשון רש"י ז"ל "חייהם" אני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה. כלומר שטעות זה שנתן להם הקב"ה מקום להלכד בעצת מרגלים הוא להם הצלה גדולה ממות לחיים, דאי לאו זה היו ח"ו נכשלים ונופלים בעון עליה בחומה ואין מידו מציל. וכדחזינן דאף שחטא המרגלים הי' גדול עכ"ז התפלל משה על ישראל וביקש רחמים מלפני הקב"ה, אבל על המעפילים לא התפלל ונענשו מרה, וצ"ל דמסתמא ראה ברוח קדשו שלא יועיל בתפלתו עליהם, משום שנכשלו בעון המר של עליה לארץ נגד רצון ה'. וז"ש "חייהם" שאני נותן להם מקום לטעות, כי חיים נתתי להם ע''י שילוח המרגלים, להצילם בזה מבהלה גדולה יותר שהיו עושים עפ''י עצת יצה"ר, שהי' מפתה אותם בארסו ארס נחש של חבת הארץ לעלות בחומה בזמן שה'</nowiki> ציוה שלא לעלות.'' | ||
''ובדרך זו נבא לבאר כל הדקדוקים והמדרשים בענין בהקדם מה שכתב הזוה<nowiki>''ק פרשת לך (דף פ"ב) בענין ירידת אאע''ה למצרים שכל זה הי' רמז על העתיד, וכל דעבד קב''ה לאאע"ה בירידתו למצרים עשה כן לבניו אחריו, ואלמלא דנסיבת שרי לגבי פרעה לא היה לוקה, ואלקאותא דא שלקה פרעה ע"ד שרי אשת אברת גרם לבתר כן דילקון מצרים בנגעים גדולים. ותימה שזה סותר לדברי הזה"ק בהאי פרשה גופה שכתב שחטא אאע''ה במה שירד למצרים וז"ל, אר''י ת''ח כיון דנחת אברהם למצרים בלא רשות אשתעבידו בניו במצרים ד' מאה שנין וכו'. וגם להלן בזה"ק דף פ''ב מבואר דלא ציוה לו הקב"ה לאאע''ה לרדת למצרים, אלא איהו מגרמים נחית וכו'</nowiki>, ולכאורה מאמרים אלו סותרים להדדי. וכבר תירצתי סתירה זו בספרי '''ויואל משה''' (מאמר ישוב א"י סי<nowiki>' י''ח) כי באמת הי' הכרח גדול שירד אברם למצרים, כדברי הזה''ק שכבש בזה את הדרך לבני ישראל העתידין לרדת מצרימה, כדאיתא במדרש צא וכבוש את הדרך לבניך, אך מכיון שידע הקב''ה שיצא מכך מכשול לאאע''ה שנלקחה שרה לבית פרעה, לא רצה הקב"ה לצוותו להדיא על ההליכה, ולומר לו במפורש לירד למצרים משום שאין הקב''ה מייחד שמו על הרעה. וכידוע מה שפי'</nowiki> מרן ה'''אריז<nowiki>''</nowiki>ל''' מאה"כ לכה ואשלחך אל פרעה, דבשליחות משרע<nowiki>''ה אל פרעה היו ב' חלקים הא' להוציא את ישראל ממצרים, והב' להכות את מצרים במכות גדולות ונאמנות. ולזאת כלפי חלק הרע שבשליחות להכות את מצרים א''ל הקב"ה לכה, כלומר מעצמך, דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה, וכלפי ההטבה לישראל א''ל ואשלחך. ואף כי אמת נכון הוא שלא יתכן מציאות שום דבר ושום פעולה כי אם ברצונו יתברך, מ''מ כאשר הפעולה היא לרעה אין הקב''</nowiki>ה מצוה במפורש על הדבר, כדי שלא יהא עליו תורת שליחות, וכבר האריך בענין ה'''קדושת לוי''' בס<nowiki>''</nowiki>פ בא וכן ב'''יש"מ''' שם.'' | ''ובדרך זו נבא לבאר כל הדקדוקים והמדרשים בענין בהקדם מה שכתב הזוה<nowiki>''ק פרשת לך (דף פ"ב) בענין ירידת אאע''ה למצרים שכל זה הי' רמז על העתיד, וכל דעבד קב''ה לאאע"ה בירידתו למצרים עשה כן לבניו אחריו, ואלמלא דנסיבת שרי לגבי פרעה לא היה לוקה, ואלקאותא דא שלקה פרעה ע"ד שרי אשת אברת גרם לבתר כן דילקון מצרים בנגעים גדולים. ותימה שזה סותר לדברי הזה"ק בהאי פרשה גופה שכתב שחטא אאע''ה במה שירד למצרים וז"ל, אר''י ת''ח כיון דנחת אברהם למצרים בלא רשות אשתעבידו בניו במצרים ד' מאה שנין וכו'. וגם להלן בזה"ק דף פ''ב מבואר דלא ציוה לו הקב"ה לאאע''ה לרדת למצרים, אלא איהו מגרמים נחית וכו'</nowiki>, ולכאורה מאמרים אלו סותרים להדדי. וכבר תירצתי סתירה זו בספרי '''ויואל משה''' (מאמר ישוב א"י סי<nowiki>' י''ח) כי באמת הי' הכרח גדול שירד אברם למצרים, כדברי הזה''ק שכבש בזה את הדרך לבני ישראל העתידין לרדת מצרימה, כדאיתא במדרש צא וכבוש את הדרך לבניך, אך מכיון שידע הקב''ה שיצא מכך מכשול לאאע''ה שנלקחה שרה לבית פרעה, לא רצה הקב"ה לצוותו להדיא על ההליכה, ולומר לו במפורש לירד למצרים משום שאין הקב''ה מייחד שמו על הרעה. וכידוע מה שפי'</nowiki> מרן ה'''אריז<nowiki>''</nowiki>ל''' מאה"כ לכה ואשלחך אל פרעה, דבשליחות משרע<nowiki>''ה אל פרעה היו ב' חלקים הא' להוציא את ישראל ממצרים, והב' להכות את מצרים במכות גדולות ונאמנות. ולזאת כלפי חלק הרע שבשליחות להכות את מצרים א''ל הקב"ה לכה, כלומר מעצמך, דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה, וכלפי ההטבה לישראל א''ל ואשלחך. ואף כי אמת נכון הוא שלא יתכן מציאות שום דבר ושום פעולה כי אם ברצונו יתברך, מ''מ כאשר הפעולה היא לרעה אין הקב''</nowiki>ה מצוה במפורש על הדבר, כדי שלא יהא עליו תורת שליחות, וכבר האריך בענין ה'''קדושת לוי''' בס<nowiki>''</nowiki>פ בא וכן ב'''יש"מ''' שם.'' | ||
''וכמו כן היה גם בענין המרגלים דאף שהיה הכרח בשליחותם כדי להציל את ישראל מרעה גדולה יותר, שהיתה עלולה לבוא עליהם אילו לא היו שולחים אותם, כאשר הארכנו, מ"מ כיון שצפה הקב"ה שתצא תקלה לשראל משליחותם לא רצה לייחד שמו על שליחות זו, ולצוות את משה להדיא שישלח אותם, לכך א"ל שלח לך לדעתך, אני איני מצוה אותך, כי באמת הי' הכרח בדבר שיהיו נשלחים כדאמרן, אך לא יהי' שמו ית' נקרא על שליחות זו כי לא תצמח משליחותם כבוד שמים.'' | ''וכמו כן היה גם בענין המרגלים דאף שהיה הכרח בשליחותם כדי להציל את ישראל מרעה גדולה יותר, שהיתה עלולה לבוא עליהם אילו לא היו שולחים אותם, כאשר הארכנו, מ"מ כיון שצפה הקב"ה שתצא תקלה לשראל משליחותם לא רצה לייחד שמו על שליחות זו, ולצוות את משה להדיא שישלח אותם, לכך א"ל שלח לך לדעתך, אני איני מצוה אותך, כי באמת הי' הכרח בדבר שיהיו נשלחים כדאמרן, אך לא יהי' שמו ית' נקרא על שליחות זו כי לא תצמח משליחותם כבוד שמים.'' | ||
''וזהו שאמה"כ וייטב בעיני הדבר ולא בעיני המקום, דאף שידע משרע"ה מה שעלול לצמוח משליחות המרגלים, ולכן התפלל וביקש רחמים על יהושע שינצל מעצתם, מ"מ הוטב הדבר בעיניו, כי ידע והבין שיש צורך גדול בשליחותם, אך לא בעיני המקום, שאין הקב"ה מייחד שמו על שליחות כזו שיש בה פורעניות לשונאי ישראל. וא"ש מה שאמה"כ להלן וישלח אותם משה על פי ה', פי' שכך הי' רצון השי"ת שמשה ישלח אותם ולא שילכו בשליחותו של מקום.'' | ''וזהו שאמה"כ וייטב בעיני הדבר ולא בעיני המקום, דאף שידע משרע"ה מה שעלול לצמוח משליחות המרגלים, ולכן התפלל וביקש רחמים על יהושע שינצל מעצתם, מ"מ הוטב הדבר בעיניו, כי ידע והבין שיש צורך גדול בשליחותם, אך לא בעיני המקום, שאין הקב"ה מייחד שמו על שליחות כזו שיש בה פורעניות לשונאי ישראל. וא"ש מה שאמה"כ להלן וישלח אותם משה על פי ה', פי' שכך הי' רצון השי"ת שמשה ישלח אותם ולא שילכו בשליחותו של מקום.'' | ||
''ואפ"ל עוד במאה"כ וישלח אותם משה על פי ה<nowiki>' וגו', דע"כ הי' צורך שתהי' שליחות זו עפ"י ה', כלומר שיאמר להם משה בנבואה, דהנה לכאורה הי' ענין שליחות המרגלים העברה על פי ה', שהרי כבר היו מובטחים ועומדים לתת להם ארץ טובה ורחבה, והיה להם לדעת דכיון שהקב"ה בחר לו את ארץ ישראל וודאי היא טובה, דכלום אדם בורר מקח רע לעצמו כדאיתא בסוטה, אך ע"כ הותר לו למשה לשלוח את המרגלים, מכיון שהי' ידוע לו בנבואה דמשליחותם תצמח הצלה לכלל ישראל, דמחמת כן ינצלו מן העון החמור יותר, דלולא שליחות המרגלים היו עושים בהלה יותר, והי' גרוע מאד ועוונם גדול מנשוא. וזהו שאמר הכתוב על פי ה', כלומר שהי' הדבר ידוע למשרע"ה בנבואה מאת ה' דשליחות המרגלים אף שיש בה תקלה מ"מ תמנע מהם תקלה גדולה יותר מעוות אשר לא יוכל לתקון. ולפי שהי' בשליחות זו דבר איסור, הוצרך להיות השליחות בנבואה דייקא כדאיתא בגמרא (יבמות דף צ' ע"ב) דנביא שאומר לעבור על ד"ת לפי שעה למיגדר מילתא שומעין לו חוץ מע"ז. וביארו התוספות (שם ד''ה למיגדר מילתא) טעם שיש צורך בזה לדברי נביא, ולא סגי בהוראת בית דין אחרי שיש בזה מיגדר מילתא, היינו לפי דנביא שהוחזק בנביאות סומכין במה שהוא מבטיח שיתקדש שמו של הקב''ה ברבים, וע''י כן יחזרו ישראל למוטב. ולפיכך אמה''כ וישלח אותם משה עפ''י ה' דייקא, שהי' הדבר נודע אליו בנבואה ששליחות זו יש בה הצלה לכלל ישראל להצילם מעון חמור ונורא הגרוע יותר משילוח המרגלים, דאי לאו שהיו הדברים ידועים לו בנבואה לא הי' רשאי לשלוח אותם. ובזה מצאנו ביאור נכון למה ששלח משה את המרגלים אף שהי' ידוע לו כי לא ציוה הקב''ה לשולחם, וכי הם עתידים להיות אבן נגף לבית ישראל, מ''מ שלח אותם מחמת שידע בנבואה כי רצון ה'</nowiki> הוא שישלח אותם משה, אלא שאין הקב"ה מייחד שמו על שליחותם.'' | ''ואפ"ל עוד במאה"כ וישלח אותם משה על פי ה<nowiki>' וגו', דע"כ הי' צורך שתהי' שליחות זו עפ"י ה', כלומר שיאמר להם משה בנבואה, דהנה לכאורה הי' ענין שליחות המרגלים העברה על פי ה', שהרי כבר היו מובטחים ועומדים לתת להם ארץ טובה ורחבה, והיה להם לדעת דכיון שהקב"ה בחר לו את ארץ ישראל וודאי היא טובה, דכלום אדם בורר מקח רע לעצמו כדאיתא בסוטה, אך ע"כ הותר לו למשה לשלוח את המרגלים, מכיון שהי' ידוע לו בנבואה דמשליחותם תצמח הצלה לכלל ישראל, דמחמת כן ינצלו מן העון החמור יותר, דלולא שליחות המרגלים היו עושים בהלה יותר, והי' גרוע מאד ועוונם גדול מנשוא. וזהו שאמר הכתוב על פי ה', כלומר שהי' הדבר ידוע למשרע"ה בנבואה מאת ה' דשליחות המרגלים אף שיש בה תקלה מ"מ תמנע מהם תקלה גדולה יותר מעוות אשר לא יוכל לתקון. ולפי שהי' בשליחות זו דבר איסור, הוצרך להיות השליחות בנבואה דייקא כדאיתא בגמרא (יבמות דף צ' ע"ב) דנביא שאומר לעבור על ד"ת לפי שעה למיגדר מילתא שומעין לו חוץ מע"ז. וביארו התוספות (שם ד''ה למיגדר מילתא) טעם שיש צורך בזה לדברי נביא, ולא סגי בהוראת בית דין אחרי שיש בזה מיגדר מילתא, היינו לפי דנביא שהוחזק בנביאות סומכין במה שהוא מבטיח שיתקדש שמו של הקב''ה ברבים, וע''י כן יחזרו ישראל למוטב. ולפיכך אמה''כ וישלח אותם משה עפ''י ה' דייקא, שהי' הדבר נודע אליו בנבואה ששליחות זו יש בה הצלה לכלל ישראל להצילם מעון חמור ונורא הגרוע יותר משילוח המרגלים, דאי לאו שהיו הדברים ידועים לו בנבואה לא הי' רשאי לשלוח אותם. ובזה מצאנו ביאור נכון למה ששלח משה את המרגלים אף שהי' ידוע לו כי לא ציוה הקב''ה לשולחם, וכי הם עתידים להיות אבן נגף לבית ישראל, מ''מ שלח אותם מחמת שידע בנבואה כי רצון ה'</nowiki> הוא שישלח אותם משה, אלא שאין הקב"ה מייחד שמו על שליחותם.'' | ||
''ובזה יתבאר גם המדרש פליאה (הביאו ק<nowiki>''ז זלה"ה בישמח משה) עה''פ ויקרא משה להושע בן נון יהושע זשה''כ מי יתן טהור מטמא לא אחד, דהנה ממה שמצינו שהתפלל משה על יהושע שינצל מעצת מרגלים חזינן שראה משרע''ה ברוח קדשו כי שלוחים הם לתקלה, ויצא מכך מכשול, וא"כ יפלא מדוע הסכים לשלוח אותם, ועל כך בא כמשיב הה"ד מי יתן טהור מטמא לא אחד, הוא יחידו של עולם הקב''ה. פי' שהי' מעשהו של משה בשליחות המרגלים עפ"י ה', שנודע לו בנבואה דבמעשה זה יהי' הצלה לכלל ישראל, למלט נפשם מעון חמור וגרוע יותר של חבוב הארץ במקום האסור כנ''</nowiki>ל.'' | ''ובזה יתבאר גם המדרש פליאה (הביאו ק<nowiki>''ז זלה"ה בישמח משה) עה''פ ויקרא משה להושע בן נון יהושע זשה''כ מי יתן טהור מטמא לא אחד, דהנה ממה שמצינו שהתפלל משה על יהושע שינצל מעצת מרגלים חזינן שראה משרע''ה ברוח קדשו כי שלוחים הם לתקלה, ויצא מכך מכשול, וא"כ יפלא מדוע הסכים לשלוח אותם, ועל כך בא כמשיב הה"ד מי יתן טהור מטמא לא אחד, הוא יחידו של עולם הקב''ה. פי' שהי' מעשהו של משה בשליחות המרגלים עפ"י ה', שנודע לו בנבואה דבמעשה זה יהי' הצלה לכלל ישראל, למלט נפשם מעון חמור וגרוע יותר של חבוב הארץ במקום האסור כנ''</nowiki>ל.'' | ||
''וזהו שאמר מי יתן טהור מטמא, כלומר מי הוא זה שהתיר שליחות המרגלים שבעצם הוא בחי<nowiki>' "טמא'', שהרי יש בדבר איסור שלא האמינו בה', דכלום אדם בורר מקח רע לעצמו לתכלית "טהור'' שינצלו בכך כלל ישראל מעבירה חמורה שבעתיים, "לא אחד" רק יחידו של עולם יכול לעשות כן, וכנ"ל דדוקא כשהנביא בא ואומר בנבואה לעבור על ד''</nowiki>ת משום מיגדר מילתא אליו תשמעון, לא זולת.'' | ''וזהו שאמר מי יתן טהור מטמא, כלומר מי הוא זה שהתיר שליחות המרגלים שבעצם הוא בחי<nowiki>' "טמא'', שהרי יש בדבר איסור שלא האמינו בה', דכלום אדם בורר מקח רע לעצמו לתכלית "טהור'' שינצלו בכך כלל ישראל מעבירה חמורה שבעתיים, "לא אחד" רק יחידו של עולם יכול לעשות כן, וכנ"ל דדוקא כשהנביא בא ואומר בנבואה לעבור על ד''</nowiki>ת משום מיגדר מילתא אליו תשמעון, לא זולת.'' | ||
''ולדרכנו יבואר התרגום יונתן כד חמא משה ענותנותיה דיהושע וכו'. דהנה כבר נתבאר בארוכה בדברינו שהם"מ יש לו ב' דרכים לפתות בהם בני אדם בענין העליה לארץ, ובשליחות המרגלים השתמש היצה"ר בתחבולותיו להניא לבב בני ישראל שלא לעלות, משום שאז הי' הציווי עליהם לעלות ולכבוש את הארץ. והנה בדרך הסתה זו עלול יותר להתפתות מי שהוא עניו ושפל רוח, כי יסיתהו יצרו לתפוס מידת הענוה באמרו מי אנכי לעלות בגדולות ובנפלאות ממני, לדרוך על אדמת הקדש, מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו. כי באמת צריך להתקדש ולהטהר מאד כדי להיות ראויים לבא לא"י כהא דמצינו בגמרא (ברכות נ"ז ע"א) דאמר ר' זירא אנא לא סלקי מבבל לא"י עד דחזאי שערי בחלמא (דהרואה שעורים בחלום הוא סימן שנמחלו עוונותיו) ולפיכך מי שהוא עניו ושפל בעיניו בקל יפתהו יצרו ויסיתהו שלא לעלות לא"י, אף בעת אשר בא הציווי לכך מאת השי"ת, כי אמר יאמר שאין הציווי אליו ואין הוא ראוי לכך. ולכן כשראה משה ענותנותיה דיהושע חשש עליו ביותר שהוא עלול לנפול ברשת יצרו שאין הוא ראוי לעלות, משו"ה ויקרא משה להושע בן נון יהושע שהתפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, שלא תלכד בעצתם הרעה מחמת ענוה יתירה דאית בך.'' | ''ולדרכנו יבואר התרגום יונתן כד חמא משה ענותנותיה דיהושע וכו'. דהנה כבר נתבאר בארוכה בדברינו שהם"מ יש לו ב' דרכים לפתות בהם בני אדם בענין העליה לארץ, ובשליחות המרגלים השתמש היצה"ר בתחבולותיו להניא לבב בני ישראל שלא לעלות, משום שאז הי' הציווי עליהם לעלות ולכבוש את הארץ. והנה בדרך הסתה זו עלול יותר להתפתות מי שהוא עניו ושפל רוח, כי יסיתהו יצרו לתפוס מידת הענוה באמרו מי אנכי לעלות בגדולות ובנפלאות ממני, לדרוך על אדמת הקדש, מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו. כי באמת צריך להתקדש ולהטהר מאד כדי להיות ראויים לבא לא"י כהא דמצינו בגמרא (ברכות נ"ז ע"א) דאמר ר' זירא אנא לא סלקי מבבל לא"י עד דחזאי שערי בחלמא (דהרואה שעורים בחלום הוא סימן שנמחלו עוונותיו) ולפיכך מי שהוא עניו ושפל בעיניו בקל יפתהו יצרו ויסיתהו שלא לעלות לא"י, אף בעת אשר בא הציווי לכך מאת השי"ת, כי אמר יאמר שאין הציווי אליו ואין הוא ראוי לכך. ולכן כשראה משה ענותנותיה דיהושע חשש עליו ביותר שהוא עלול לנפול ברשת יצרו שאין הוא ראוי לעלות, משו"ה ויקרא משה להושע בן נון יהושע שהתפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, שלא תלכד בעצתם הרעה מחמת ענוה יתירה דאית בך.'' | ||
=== מאמר ג === | === מאמר ג === | ||
'''''שלח לך אנשים ויתורו אח ארץ כנען וגו'<nowiki/>'''. פירש"י ז"ל (בפ<nowiki>' דברים) לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כמה שנאמר ותקרבון אלי כולכם וגו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, ע"כ. הדקדוקים בדברי רש''י ז''ל הללו רבו, חדא דממשמעות לשונו שכתב אני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים וכו' נראה שהמרגלים הלכו בשליחות זו בכוונה להטעות את ישראל ולהניא את לבבם שלא לעלות לארץ, והיתה זאת להם מיד ה' עונש על אשר לא טוב עשו לומר נשלחה אנשים לפנינו, ע"כ הזמין להם הקב"ה את המרגלים שיהיו להם לפוקה ולמכשול. וקשה על דברי המפרשים ז''</nowiki>ל שכתבו להיפוך, שישראל הם הם שהיו סבה למרגלים להפוך את לבם לרע, וכמו שכתב ה'''אוה"ח הקדוש''' להעיר בדבר מבען מי יצא הקרח הרעה הגדולה הנסבבת מהמרגלים, אם מצד המעשה אין בי רע, כי הלא מצינו שכמו<nowiki>''כ שלח יהושע ב' מרגלים, א"כ אין הדבר מכוער מצד עצמו. ואם מצד האנשים המרגלים שהיו רשעים הלא מצינו שנבחרו עפ''י ה' הבוחן לבות וכליות, והעיד הכתוב עליהם כולם אנשים צדיקים. וביאר האה''ח הק' כי לצד שכוונת המשלחים היתה רעה תפעיל פועל הרע בשליח ויחזור להיות שלוחו של אדם כמותו ויוליד בו תכונה רעה מה שלא היתה בו קודם וכו' ולזה הגם שהיו צדיקים בהתחלתם עשות ההליכה לרגל נולדה בהם תכונה רעה מכח המשלחים ויעצו להדיח, עכ"ד הק'</nowiki>. מבואר מדברים אלו כי ישראל הם שהולידו תכונה רעה בלבות המרגלים, ומחמת רוע מחשבותם של ישראל שהפעילה בהם רע נהפכו לרשעים.'' | '''''שלח לך אנשים ויתורו אח ארץ כנען וגו'<nowiki/>'''. פירש"י ז"ל (בפ<nowiki>' דברים) לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כמה שנאמר ותקרבון אלי כולכם וגו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, ע"כ. הדקדוקים בדברי רש''י ז''ל הללו רבו, חדא דממשמעות לשונו שכתב אני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים וכו' נראה שהמרגלים הלכו בשליחות זו בכוונה להטעות את ישראל ולהניא את לבבם שלא לעלות לארץ, והיתה זאת להם מיד ה' עונש על אשר לא טוב עשו לומר נשלחה אנשים לפנינו, ע"כ הזמין להם הקב"ה את המרגלים שיהיו להם לפוקה ולמכשול. וקשה על דברי המפרשים ז''</nowiki>ל שכתבו להיפוך, שישראל הם הם שהיו סבה למרגלים להפוך את לבם לרע, וכמו שכתב ה'''אוה"ח הקדוש''' להעיר בדבר מבען מי יצא הקרח הרעה הגדולה הנסבבת מהמרגלים, אם מצד המעשה אין בי רע, כי הלא מצינו שכמו<nowiki>''כ שלח יהושע ב' מרגלים, א"כ אין הדבר מכוער מצד עצמו. ואם מצד האנשים המרגלים שהיו רשעים הלא מצינו שנבחרו עפ''י ה' הבוחן לבות וכליות, והעיד הכתוב עליהם כולם אנשים צדיקים. וביאר האה''ח הק' כי לצד שכוונת המשלחים היתה רעה תפעיל פועל הרע בשליח ויחזור להיות שלוחו של אדם כמותו ויוליד בו תכונה רעה מה שלא היתה בו קודם וכו' ולזה הגם שהיו צדיקים בהתחלתם עשות ההליכה לרגל נולדה בהם תכונה רעה מכח המשלחים ויעצו להדיח, עכ"ד הק'</nowiki>. מבואר מדברים אלו כי ישראל הם שהולידו תכונה רעה בלבות המרגלים, ומחמת רוע מחשבותם של ישראל שהפעילה בהם רע נהפכו לרשעים.'' | ||
''ב) גם יל<nowiki>''ד במ''ש רש"י ז''ל חייהם שאני נותן להם וכו', דבפשטות מוכח שהוא ענין שבועה שנשבע הקב''ה בחווהם של ישראל, ובאמת לא מצינו כיוצא בזה בשאר מקומות דלא מצינו כ"א שאמר הקב''ה חי אני נאום ה', אבל לא שיהי'</nowiki> נשבע בחיי ישראל.'' | ''ב) גם יל<nowiki>''ד במ''ש רש"י ז''ל חייהם שאני נותן להם וכו', דבפשטות מוכח שהוא ענין שבועה שנשבע הקב''ה בחווהם של ישראל, ובאמת לא מצינו כיוצא בזה בשאר מקומות דלא מצינו כ"א שאמר הקב''ה חי אני נאום ה', אבל לא שיהי'</nowiki> נשבע בחיי ישראל.'' | ||
''ג) צריך להבין אומרו למען לא יירשוה, שהרי באמת הי<nowiki>' לכל אחד מיוצאי מצרים חלקו בירושת הארץ, אלא שלא זכו להכנס אליה, ועברה ירושתם לבניהם, וכמ"ש רש''י ז''ל בפ' פנחס עה"פ לשמות מטות אבותם ינחלו, אלו יוצאי מצרים, שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה שכל הנחלות החיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשים את החיים וכו'. הרי שירשו יוצאי מצרים נחלתם בחלוקת הארץ, וא''כ לא הי' ראוי לו לכתוב למען "לא יירשוה'', שהרי באמת ירשו אותה אלא הי'</nowiki> לו לומר למען לא יכנסו לארץ.'' | ''ג) צריך להבין אומרו למען לא יירשוה, שהרי באמת הי<nowiki>' לכל אחד מיוצאי מצרים חלקו בירושת הארץ, אלא שלא זכו להכנס אליה, ועברה ירושתם לבניהם, וכמ"ש רש''י ז''ל בפ' פנחס עה"פ לשמות מטות אבותם ינחלו, אלו יוצאי מצרים, שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה שכל הנחלות החיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשים את החיים וכו'. הרי שירשו יוצאי מצרים נחלתם בחלוקת הארץ, וא''כ לא הי' ראוי לו לכתוב למען "לא יירשוה'', שהרי באמת ירשו אותה אלא הי'</nowiki> לו לומר למען לא יכנסו לארץ.'' | ||
''ד) במד"ר (פט<nowiki>''ז ה') איתא שלח לך אנשים וגו' זש"ה (ישעיה מ"ד) לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אנשים אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שיאמרו לה''ר על הארץ אמר הקב''ה שלא יהיו אומרים לא ידענו עונש לשון הרע לפיכך סמך הקב''ה הענין זה לזה, לפי שדברה מרים באחיה ולקתה בצרעת כדי שידעו הכל ענשו של לה''ר שאם בקשו לומר לה"ר יהיו מסתכלין מה נעשה למרים ואעפ''</nowiki>כ לא רצו ללמד, לכך נאמר לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם. הקשה '''ק"ז זלה<nowiki>''</nowiki>ה בישמח משה''' דאין להביא ראיה ממה שנענשה מרים שאסור להם לדבר לה"ר על הארץ, דאיכא למימר שאני מרים שדברה לה"ר בנעלב שהוא אחיה משרע"ה, משא"כ הם לא דברו על נעלב רק על הארץ. והוא ז"ל כ' לתרץ דכיון שמשרע"ה הי' עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה א"כ לא הי' נעלב ואעפ"כ נענשה מרים, א"כ שפיר איכא לאתויי ראי' שלא לדבר על הארץ אעפ"י שאינה נעלבת. ובדברנו להלן תתיישב קושיא זו באופן אחר בס"ד.'' | ''ד) במד"ר (פט<nowiki>''ז ה') איתא שלח לך אנשים וגו' זש"ה (ישעיה מ"ד) לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אנשים אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שיאמרו לה''ר על הארץ אמר הקב''ה שלא יהיו אומרים לא ידענו עונש לשון הרע לפיכך סמך הקב''ה הענין זה לזה, לפי שדברה מרים באחיה ולקתה בצרעת כדי שידעו הכל ענשו של לה''ר שאם בקשו לומר לה"ר יהיו מסתכלין מה נעשה למרים ואעפ''</nowiki>כ לא רצו ללמד, לכך נאמר לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם. הקשה '''ק"ז זלה<nowiki>''</nowiki>ה בישמח משה''' דאין להביא ראיה ממה שנענשה מרים שאסור להם לדבר לה"ר על הארץ, דאיכא למימר שאני מרים שדברה לה"ר בנעלב שהוא אחיה משרע"ה, משא"כ הם לא דברו על נעלב רק על הארץ. והוא ז"ל כ' לתרץ דכיון שמשרע"ה הי' עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה א"כ לא הי' נעלב ואעפ"כ נענשה מרים, א"כ שפיר איכא לאתויי ראי' שלא לדבר על הארץ אעפ"י שאינה נעלבת. ובדברנו להלן תתיישב קושיא זו באופן אחר בס"ד.'' | ||
''ה) והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו, פירש<nowiki>''י כביכול כלפי מעלה אמרו. ודבר זה תמוה מאד, שיהיו המרגלים אומרים דברי נרגן כאלו שאפילו עובדי ע"ז שבאותם הימים לא אמרו כמותם, שהרי בעובדי ע"ז כולם הודו ביכולת הקב"ה, אלא שטעו לומר שאין כבודו של הקב''</nowiki>ה שהוא מרומם ונישא להשגיח בתחתונים השפלים ומסר הנהגתם לידי שרי מעלה, כמבואר באורך ב'''רמב<nowiki>''</nowiki>ם''' ז"ל (פ"א מהלכות ע"ז, ועי<nowiki>' בסוף מס' מנחות דף ק"י) ואיך יתכן שהמרגלים ידברו דברים זרים ומוזרים כאלו שנראים בפשטות ככפירה גמורה ח"ו ביכולת של הקב"ה, האם בב"א ירדו עד לדיוטא התחתונה, להיותם גרועים משפלים שבאומות עוע''</nowiki>ז.'' | ''ה) והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו, פירש<nowiki>''י כביכול כלפי מעלה אמרו. ודבר זה תמוה מאד, שיהיו המרגלים אומרים דברי נרגן כאלו שאפילו עובדי ע"ז שבאותם הימים לא אמרו כמותם, שהרי בעובדי ע"ז כולם הודו ביכולת הקב"ה, אלא שטעו לומר שאין כבודו של הקב''</nowiki>ה שהוא מרומם ונישא להשגיח בתחתונים השפלים ומסר הנהגתם לידי שרי מעלה, כמבואר באורך ב'''רמב<nowiki>''</nowiki>ם''' ז"ל (פ"א מהלכות ע"ז, ועי<nowiki>' בסוף מס' מנחות דף ק"י) ואיך יתכן שהמרגלים ידברו דברים זרים ומוזרים כאלו שנראים בפשטות ככפירה גמורה ח"ו ביכולת של הקב"ה, האם בב"א ירדו עד לדיוטא התחתונה, להיותם גרועים משפלים שבאומות עוע''</nowiki>ז.'' | ||
''והנראה לומר בביאור הדברים, דהנה בני ישראל היו מזומנים ללכת לארץ מיד ולכבוש אותה מאת שבעה עממין תושבי הארץ, אמנם בדרך הטבע לא הי' דבר זה אפשרי לכבוש את הארץ מידם, כי הכנעניים היו גבורים מאד, וכאשר הפליג הכתוב לספר תוקף גבורתם, אשר מי יוכל להתייצב בפניהם. והיו ישראל זקוקים להשפעת כח אלקי עליון שמחוץ לדרך הטבע כדי להתגבר עליהם ולקחת את כל ארצם מידם, וכדי להשיג השפעת כח עליון מאת השי"ת צריך להרבות בתורה ומצוות ומע"ט, שבזה מוסיפין כח וגבורה בפמליא של מעלה, וח"ו בהיפוך אם ח"ו מכעיסין לפניו ית' כביכול גורמים בזה להחליש כח של מעלה, וכדאיתא בילקוט פ' האזינו בשעה שישראל עושים רצונו של מקום הן מוסיפין כח וגבורה (בפמליא של מעלה) שנאמר ועתה יגדל נא כח ה' בשעה שהן מכעיסין אותו כביכול צור ילדך תשי.'' | ''והנראה לומר בביאור הדברים, דהנה בני ישראל היו מזומנים ללכת לארץ מיד ולכבוש אותה מאת שבעה עממין תושבי הארץ, אמנם בדרך הטבע לא הי' דבר זה אפשרי לכבוש את הארץ מידם, כי הכנעניים היו גבורים מאד, וכאשר הפליג הכתוב לספר תוקף גבורתם, אשר מי יוכל להתייצב בפניהם. והיו ישראל זקוקים להשפעת כח אלקי עליון שמחוץ לדרך הטבע כדי להתגבר עליהם ולקחת את כל ארצם מידם, וכדי להשיג השפעת כח עליון מאת השי"ת צריך להרבות בתורה ומצוות ומע"ט, שבזה מוסיפין כח וגבורה בפמליא של מעלה, וח"ו בהיפוך אם ח"ו מכעיסין לפניו ית' כביכול גורמים בזה להחליש כח של מעלה, וכדאיתא בילקוט פ' האזינו בשעה שישראל עושים רצונו של מקום הן מוסיפין כח וגבורה (בפמליא של מעלה) שנאמר ועתה יגדל נא כח ה' בשעה שהן מכעיסין אותו כביכול צור ילדך תשי.'' | ||
''ובכך היתה נעוצה טעותם של המרגלים, שכאשר ראו גבורת הכנענים ועזוז נוראותם ונוכחו לדעת שצריך כוחות עליונים בהשפעה גדולה כדי לנצחם, היו סבורים שעדיין לא סיגלו ישראל תורה ומצוות ומע"ט כל הצורך להמשיך השפעה אלקית כדי להכניע כחם של האומות יושבי הארץ, וכיון שכן עדיין הם זקוקים לשהות במדבר עוד זמנים טובא כדי להרבות בתורה ומצוות ולקבוץ על יד מעשים טובים כדי מדתם, שיהי' בכחם להמשיך הכח הא לקי הנשפע מלמעלה די הצורך להכניע את הכנענים ולרשת ארצם.'' | ''ובכך היתה נעוצה טעותם של המרגלים, שכאשר ראו גבורת הכנענים ועזוז נוראותם ונוכחו לדעת שצריך כוחות עליונים בהשפעה גדולה כדי לנצחם, היו סבורים שעדיין לא סיגלו ישראל תורה ומצוות ומע"ט כל הצורך להמשיך השפעה אלקית כדי להכניע כחם של האומות יושבי הארץ, וכיון שכן עדיין הם זקוקים לשהות במדבר עוד זמנים טובא כדי להרבות בתורה ומצוות ולקבוץ על יד מעשים טובים כדי מדתם, שיהי' בכחם להמשיך הכח הא לקי הנשפע מלמעלה די הצורך להכניע את הכנענים ולרשת ארצם.'' | ||
''ולכוונה.זו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, ולא על עצם מציאות הבוית<nowiki>''ש יצאו לכפור ולומר שכביכול הם חזקים ממנו (עי' קושיא ה,) אלא שאמרו כי אותו כח ההשפעה העליון שהם זקוקים. לו כדי לנצח אויביהם עדיין אינו בידם די הצורך, שהרי השפעה עליונה זו המלבשתם רוח גבורה חוץ לדרך הטבע תלוי במה שירבו ישראל מצוות ומעשים טובים, שבאמצעות כן הם מוסיפין כח בפמליא של מעלה, ובזה הם זוכים להמשכת אותו כח עליון במדה גדושה, ועל השפעה זו נתכוונו באמרם כי חזק הוא ממנו, כלומר שעדיין לא זכו ישראל לבא לידי מדה זו להרבות תורה ולסגל מצוות ומע"ט שימשיכו על ידיהם כח אלקי במדה מרובה כ"כ, ולעת עתה אותו כח עליון הנשפע על ישראל מעט וחלש, ולעומתו תקיף יותר כח גבורתה של ז' האומות. וז''</nowiki>ש כי חזק הוא "ממנו", כלומר כחם וגבורתם של האומות חזק מאותו כח ההשפעה שיש בישראל, ולא נוכל עדיין לעלות, אלא עלינו להרבות עוד במצוות ובמע"ט שבזה מוסיפין כח בפמליא של מעלה, עדי נזכה להמשיך אותו כח עליון במדה הראויה לנו, שיהא בכוחנו להדביר עמים תחתנו ולאומים תחת רגלינו, להוריש מפנינו גוים גדולים ועצומים יושבי הארץ.'' | ''ולכוונה.זו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, ולא על עצם מציאות הבוית<nowiki>''ש יצאו לכפור ולומר שכביכול הם חזקים ממנו (עי' קושיא ה,) אלא שאמרו כי אותו כח ההשפעה העליון שהם זקוקים. לו כדי לנצח אויביהם עדיין אינו בידם די הצורך, שהרי השפעה עליונה זו המלבשתם רוח גבורה חוץ לדרך הטבע תלוי במה שירבו ישראל מצוות ומעשים טובים, שבאמצעות כן הם מוסיפין כח בפמליא של מעלה, ובזה הם זוכים להמשכת אותו כח עליון במדה גדושה, ועל השפעה זו נתכוונו באמרם כי חזק הוא ממנו, כלומר שעדיין לא זכו ישראל לבא לידי מדה זו להרבות תורה ולסגל מצוות ומע"ט שימשיכו על ידיהם כח אלקי במדה מרובה כ"כ, ולעת עתה אותו כח עליון הנשפע על ישראל מעט וחלש, ולעומתו תקיף יותר כח גבורתה של ז' האומות. וז''</nowiki>ש כי חזק הוא "ממנו", כלומר כחם וגבורתם של האומות חזק מאותו כח ההשפעה שיש בישראל, ולא נוכל עדיין לעלות, אלא עלינו להרבות עוד במצוות ובמע"ט שבזה מוסיפין כח בפמליא של מעלה, עדי נזכה להמשיך אותו כח עליון במדה הראויה לנו, שיהא בכוחנו להדביר עמים תחתנו ולאומים תחת רגלינו, להוריש מפנינו גוים גדולים ועצומים יושבי הארץ.'' | ||
''והשתא מיושב מה שהקשה היש<nowiki>''מ זלה"ה (קושיא ד'), דבאמת היו המרגלים יכולים ללמוד ממה שדברה מריה במשה שלא להוציא דבה רעה על הארץ, שהרי לא על הארץ עצמה דברו רעה אלא על משה ואהרן וכל ישראל היו מדברים סרה, באמרה כי עדיין לא סיגלו מצוות ומע"ט כל הצורך, ולפיכך לא נוכל לעלות כי חזק הוא וגו' כנ"ל, ודבר זה כמה חמור עונשו של לה''</nowiki>ר בשעה שמדברים על נעלב היה להם ללמוד ממרים שדברה באחיה, ואעפ"כ לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם.'' | ''והשתא מיושב מה שהקשה היש<nowiki>''מ זלה"ה (קושיא ד'), דבאמת היו המרגלים יכולים ללמוד ממה שדברה מריה במשה שלא להוציא דבה רעה על הארץ, שהרי לא על הארץ עצמה דברו רעה אלא על משה ואהרן וכל ישראל היו מדברים סרה, באמרה כי עדיין לא סיגלו מצוות ומע"ט כל הצורך, ולפיכך לא נוכל לעלות כי חזק הוא וגו' כנ"ל, ודבר זה כמה חמור עונשו של לה''</nowiki>ר בשעה שמדברים על נעלב היה להם ללמוד ממרים שדברה באחיה, ואעפ"כ לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם.'' | ||
''ובזה מצאנו הסבר המניח את הדעת במה שנתקשו בו המפרשים מה היתה כוונת המרגלים בהוציאם דבה על הארץ, וכי היו חפצים שיחזרו ישראל למצרים או רצו שישארו לעולם במדבר בארץ לא זרועה. וכיוצא בזה תמה ה'''רמב"ן''' ז"ל על משרע"ה, דמה טעם לו בשליחות הזאת אם הארץ טובה והעם רפה הרי טוב, ואם רעה או שהעם חזק סבור הוא שיחזירם למצרים, בתמיה, עיין שם מה שכתב בזה. אכן לפי<nowiki>''מ שביארנו טעם דברי המרגלים שהיו כסבורים שיש עוד צורך שיהיו ישראל מרבים מצוות ומע"ט כדי שיזכו לנצח שונאיהם, ולפיכך היו רוצים שישארו ישראל עוד פרק זמן במדבר וירבו שם תורה ומצוות ומע"ט עד שיקבצו על יד די סיפוקם להמשיך עליהם השפעה אלקית מלמעלה, שיוכלו להתגבר על יושבי הארץ מחוץ לדרך הטבע. אמנם טעו בכך, דמאחר שמשרע"ה ציווה לישראל לעלות ולרשת את הארץ מיד וודאי היה עולה בידם לכבוש הארץ ולהכניע יושביה, כי כן הו'</nowiki> רצון השי"ת.'' | ''ובזה מצאנו הסבר המניח את הדעת במה שנתקשו בו המפרשים מה היתה כוונת המרגלים בהוציאם דבה על הארץ, וכי היו חפצים שיחזרו ישראל למצרים או רצו שישארו לעולם במדבר בארץ לא זרועה. וכיוצא בזה תמה ה'''רמב"ן''' ז"ל על משרע"ה, דמה טעם לו בשליחות הזאת אם הארץ טובה והעם רפה הרי טוב, ואם רעה או שהעם חזק סבור הוא שיחזירם למצרים, בתמיה, עיין שם מה שכתב בזה. אכן לפי<nowiki>''מ שביארנו טעם דברי המרגלים שהיו כסבורים שיש עוד צורך שיהיו ישראל מרבים מצוות ומע"ט כדי שיזכו לנצח שונאיהם, ולפיכך היו רוצים שישארו ישראל עוד פרק זמן במדבר וירבו שם תורה ומצוות ומע"ט עד שיקבצו על יד די סיפוקם להמשיך עליהם השפעה אלקית מלמעלה, שיוכלו להתגבר על יושבי הארץ מחוץ לדרך הטבע. אמנם טעו בכך, דמאחר שמשרע"ה ציווה לישראל לעלות ולרשת את הארץ מיד וודאי היה עולה בידם לכבוש הארץ ולהכניע יושביה, כי כן הו'</nowiki> רצון השי"ת.'' | ||
''ועתה נבא לבאר כוונת רש"י ז"ל חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים וכר, והקשינו דמזה משמע שהמרגלים היו סיבה להרשיע את ישראל, ואילו מדבריהם ז"ל מוכח שהמרגלים היו צדיקים בשעת הליכתם אלא שכוונתם הרעה של המשלחים היא שגרמה שנהפך לבם ונעשו רשעים (עי<nowiki>' קושיא א'), ונראה לפרש עפ"י מה שאמרנו ליישב הא דאיתא במד"ר פ' שמות עה"פ ויקם מלך חדש רבנן אמרי למה קראו מלך חדש והלא פרעה עצמו היה אלא שאמרו המצריים לפרעה בא ונזדווג לאומה זו א''ל שוטים אתם עד עכשיו משלהם אנו אוכלים והיאך נזדווג להם וכו' כיוון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו ג'</nowiki> חדשים עד שאמר להם כל מה שאתם רוצים הריני עמכם והשיבו אותו לפיכך כתיב ויקם מלך חדש, עכ"ד המדרש. ולכאורה זה סותר להא דאיתא בגמרא (סוטה דף י"א ע"א) עה"פ ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך וגו, ובבית עבדיך וגו, הוא התחיל בעצה תחלה ויאמר אל עמו וממנו התחילה הפורעניות וזה היפוך לכאורה מדברי המד"ר הנ"ל שלא רצה פרעה לשמוע להם לגזור גזירות רעות על ישראל.'' | ''ועתה נבא לבאר כוונת רש"י ז"ל חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים וכר, והקשינו דמזה משמע שהמרגלים היו סיבה להרשיע את ישראל, ואילו מדבריהם ז"ל מוכח שהמרגלים היו צדיקים בשעת הליכתם אלא שכוונתם הרעה של המשלחים היא שגרמה שנהפך לבם ונעשו רשעים (עי<nowiki>' קושיא א'), ונראה לפרש עפ"י מה שאמרנו ליישב הא דאיתא במד"ר פ' שמות עה"פ ויקם מלך חדש רבנן אמרי למה קראו מלך חדש והלא פרעה עצמו היה אלא שאמרו המצריים לפרעה בא ונזדווג לאומה זו א''ל שוטים אתם עד עכשיו משלהם אנו אוכלים והיאך נזדווג להם וכו' כיוון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו ג'</nowiki> חדשים עד שאמר להם כל מה שאתם רוצים הריני עמכם והשיבו אותו לפיכך כתיב ויקם מלך חדש, עכ"ד המדרש. ולכאורה זה סותר להא דאיתא בגמרא (סוטה דף י"א ע"א) עה"פ ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך וגו, ובבית עבדיך וגו, הוא התחיל בעצה תחלה ויאמר אל עמו וממנו התחילה הפורעניות וזה היפוך לכאורה מדברי המד"ר הנ"ל שלא רצה פרעה לשמוע להם לגזור גזירות רעות על ישראל.'' | ||
''וביארנו דתרוייהו אמת דמתחלה לא רצה פרעה לשמוע להם, אמנם אחרי שהמצריים אילצוהו לשמוע להם נתעלה ברשעו עליהם, והוא יעץ להם עצות כאלו שלא עלו על דעתם מתחלה, והכל כדי למצוא חן בעיניהם. והשתא לאו סתראי נינהו, דבאמת אחרי שובו למלכותו היה הוא המתחיל בעצה תחלה.'' | ''וביארנו דתרוייהו אמת דמתחלה לא רצה פרעה לשמוע להם, אמנם אחרי שהמצריים אילצוהו לשמוע להם נתעלה ברשעו עליהם, והוא יעץ להם עצות כאלו שלא עלו על דעתם מתחלה, והכל כדי למצוא חן בעיניהם. והשתא לאו סתראי נינהו, דבאמת אחרי שובו למלכותו היה הוא המתחיל בעצה תחלה.'' | ||
''וכענין הזה אף אנו נאמר גבי המרגלים, שהיו צדיקים בתחלת הליכתם, וכאשר העיד עליהם הכתוב כולם אנשים, אלא שע<nowiki>''</nowiki>י כוונתם הרעה של המשלחים נכנסה במרגלים תכונה רעה ונהפכו להיות רשעים, ואחרי שנתהפכו ונשתנו לרע גדלה רעתם עד כדי כך שדברו דברי בלע כאלו שגם ישראל המשלחים לא התכוונו לכך מתחלה, ולא עלתה על לבם מעולם.'' | ''וכענין הזה אף אנו נאמר גבי המרגלים, שהיו צדיקים בתחלת הליכתם, וכאשר העיד עליהם הכתוב כולם אנשים, אלא שע<nowiki>''</nowiki>י כוונתם הרעה של המשלחים נכנסה במרגלים תכונה רעה ונהפכו להיות רשעים, ואחרי שנתהפכו ונשתנו לרע גדלה רעתם עד כדי כך שדברו דברי בלע כאלו שגם ישראל המשלחים לא התכוונו לכך מתחלה, ולא עלתה על לבם מעולם.'' | ||
''ובאמת שאף המרגלים לא היתה כוונתם לרעה כ<nowiki>''כ כפי שהבינו ישראל מדבריהם, ולא נתכוונו אלא להשהותן זמן נוסף במדבר עד שישלימו עצמן בתורה ובמצוות, אלא שישראל טעו בהבנת דברי המרגלים, עד שבאו לדבר כל אותן הדבורים לו מתנו בארץ מצרים וגו' הלא טוב לנו שוב מצרימה, וגו'. וכל זה הי' מחמת מה שנתן להם הקב''ה מקום לטעות בדברי המרגלים. והשתא תרוייהו איתנייהו בהו, דבתחלת השליחות גרמו ישראל להכניס תכונה רעה בלב המרגלים שהיו צדיקים מתחלה וכמו שביאר האוה"ח הקדוש הנ''ל, אמנם כששבו המרגלים היו הם סיבה להטעות את ישראל יותר ויותר ממה שהיו מתכוונים לרעה מתחלה, והי' זאת לישראל לעונש בעבור שאמרו נשלחה אנשים, וכפירש"י ז"ל חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים וכו'</nowiki>.'' | ''ובאמת שאף המרגלים לא היתה כוונתם לרעה כ<nowiki>''כ כפי שהבינו ישראל מדבריהם, ולא נתכוונו אלא להשהותן זמן נוסף במדבר עד שישלימו עצמן בתורה ובמצוות, אלא שישראל טעו בהבנת דברי המרגלים, עד שבאו לדבר כל אותן הדבורים לו מתנו בארץ מצרים וגו' הלא טוב לנו שוב מצרימה, וגו'. וכל זה הי' מחמת מה שנתן להם הקב''ה מקום לטעות בדברי המרגלים. והשתא תרוייהו איתנייהו בהו, דבתחלת השליחות גרמו ישראל להכניס תכונה רעה בלב המרגלים שהיו צדיקים מתחלה וכמו שביאר האוה"ח הקדוש הנ''ל, אמנם כששבו המרגלים היו הם סיבה להטעות את ישראל יותר ויותר ממה שהיו מתכוונים לרעה מתחלה, והי' זאת לישראל לעונש בעבור שאמרו נשלחה אנשים, וכפירש"י ז"ל חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים וכו'</nowiki>.'' | ||
''ונבא ליישב מה שדקדקנו בלשון רש<nowiki>''י ז"ל חייהם שאני נותן להם מקום לטעות וכו' (קושיא ב') דהנה מצינו בדברי חז"ל ב' טעמים על מה שמת משרע"ה במדבר ולא זכה להכנס לארץ, הטעם הא' הוא דאיתא במד"ר ס''פ עקב א"ל הקב"ה למשה אם אתה נקבר כאן אצלן בזכותך הן באין עמך א''ר לוי למה"ד לא' שנתפזרו מעותיו במקום אפילה אמר אם אומר אני האירו לי שאקבץ מעותי אין בריה משגחת עלי מה עשה נטל זהוב אחד והשליך בתוכם והתחיל צווח ואומר האירו לי זהוב א' היה לי ונפל ממני כאן והאירו לו מה עשה משנטל את הזהוב אמר להם בחייכם המתינו לי שאלקט את המעות וליקטן בזכות הזהוב נתלקטו המעות, כך א"ל הקב"ה למשה אם נקבר את אצלן במדבר הן באין בזכותך ואתה בא בראשם שנאמר וירא ראשית לו וגו' ויתא ראשי עם, עכ"ד המדרש. מבואר מזה כי ע''כ הוצרך משרע"ה להשאר במדבר כדי להביא דור המדבר עמו לא"י לעתיד בעת התחי'</nowiki>.'' | ''ונבא ליישב מה שדקדקנו בלשון רש<nowiki>''י ז"ל חייהם שאני נותן להם מקום לטעות וכו' (קושיא ב') דהנה מצינו בדברי חז"ל ב' טעמים על מה שמת משרע"ה במדבר ולא זכה להכנס לארץ, הטעם הא' הוא דאיתא במד"ר ס''פ עקב א"ל הקב"ה למשה אם אתה נקבר כאן אצלן בזכותך הן באין עמך א''ר לוי למה"ד לא' שנתפזרו מעותיו במקום אפילה אמר אם אומר אני האירו לי שאקבץ מעותי אין בריה משגחת עלי מה עשה נטל זהוב אחד והשליך בתוכם והתחיל צווח ואומר האירו לי זהוב א' היה לי ונפל ממני כאן והאירו לו מה עשה משנטל את הזהוב אמר להם בחייכם המתינו לי שאלקט את המעות וליקטן בזכות הזהוב נתלקטו המעות, כך א"ל הקב"ה למשה אם נקבר את אצלן במדבר הן באין בזכותך ואתה בא בראשם שנאמר וירא ראשית לו וגו' ויתא ראשי עם, עכ"ד המדרש. מבואר מזה כי ע''כ הוצרך משרע"ה להשאר במדבר כדי להביא דור המדבר עמו לא"י לעתיד בעת התחי'</nowiki>.'' | ||
''ועוד מצינו בדבריהם ז"ל טעם שהוצרך משה להשאר במדבר דאילו הי<nowiki>' נכנס לא"י ובונה את ביהמ"ק לא הי' בהמ"ק חרב לעולם, דלא שלטו האויבים במעשה ידיו של משה (כדאיתא סוטה דף י"א) והיתה ח"ו החימה נתכת על ישראל, משא"כ עכשיו שלא נבנה בהמ"ק ע"י משה שפך הקב''</nowiki>ה חמתו על עצים ואבנים והותיר שארית ישראל לפליטה (כמבואר כל זה באורך בילקוט תהלים מזמור ע"ט).'' | ''ועוד מצינו בדבריהם ז"ל טעם שהוצרך משה להשאר במדבר דאילו הי<nowiki>' נכנס לא"י ובונה את ביהמ"ק לא הי' בהמ"ק חרב לעולם, דלא שלטו האויבים במעשה ידיו של משה (כדאיתא סוטה דף י"א) והיתה ח"ו החימה נתכת על ישראל, משא"כ עכשיו שלא נבנה בהמ"ק ע"י משה שפך הקב''</nowiki>ה חמתו על עצים ואבנים והותיר שארית ישראל לפליטה (כמבואר כל זה באורך בילקוט תהלים מזמור ע"ט).'' | ||
''ונראה שהוצרכו חז"ל לב' הטעמים דבטעם הראשון בלבד לא סגי, דאף שבאמת לאותו הדור שנשארו במדבר היתה טובה גדולה מה שנשאר משרע"ה אצלם שיקומו בזכותו לתחי' לעת"ל, מ"מ לעומת זאת אילו הי' משרע"ה נכנס לארץ הי' בכך טובה גדולה לדור באי הארץ, ומאן מפיס אולי הי' הטובה והתועלת שיש לבאי הארץ אם הי' משרע"ה נכנס עמהם מכרעת את הטובה של דור המדבר מהיותו נקבר אתם, והי' משרע"ה נכנס לארץ עם ישראל. לכך הוצרכו חז"ל לתת טעם שאף לבאי הארץ הי' טובה מה שנשאר משרע"ה במדבר, כדי שתהי' שפיכת החימה על עצים ואבנים ולא תהי' כליה ח"ו לשארית ישראל.'' | ''ונראה שהוצרכו חז"ל לב' הטעמים דבטעם הראשון בלבד לא סגי, דאף שבאמת לאותו הדור שנשארו במדבר היתה טובה גדולה מה שנשאר משרע"ה אצלם שיקומו בזכותו לתחי' לעת"ל, מ"מ לעומת זאת אילו הי' משרע"ה נכנס לארץ הי' בכך טובה גדולה לדור באי הארץ, ומאן מפיס אולי הי' הטובה והתועלת שיש לבאי הארץ אם הי' משרע"ה נכנס עמהם מכרעת את הטובה של דור המדבר מהיותו נקבר אתם, והי' משרע"ה נכנס לארץ עם ישראל. לכך הוצרכו חז"ל לתת טעם שאף לבאי הארץ הי' טובה מה שנשאר משרע"ה במדבר, כדי שתהי' שפיכת החימה על עצים ואבנים ולא תהי' כליה ח"ו לשארית ישראל.'' | ||
''היוצא לנו מזה כי מה שהי' הבית עתיד להחרב, זה הי' סיבה לכך שיקבר משרע"ה במדבר, כדי שלא יהי' בהמ"ק נבנה על ידו, ויוכל הקב"ה לשפוך חמתו על עצים ואבנים, דלולא טעם זה אפשר הי' נכנם לארץ, וא"כ נמצא כי מחורבן הבית נצמחה טובה גדולה לדור המדבר, שלסיבת כן נקבר משרע"ה עמהם והם עתידים לבא בזכותו.'' | ''היוצא לנו מזה כי מה שהי' הבית עתיד להחרב, זה הי' סיבה לכך שיקבר משרע"ה במדבר, כדי שלא יהי' בהמ"ק נבנה על ידו, ויוכל הקב"ה לשפוך חמתו על עצים ואבנים, דלולא טעם זה אפשר הי' נכנם לארץ, וא"כ נמצא כי מחורבן הבית נצמחה טובה גדולה לדור המדבר, שלסיבת כן נקבר משרע"ה עמהם והם עתידים לבא בזכותו.'' | ||
''והנה איתא במד"ר (פ<nowiki>' זו) עה"פ ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא, אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם לפני אני אקבע לכם בכיה לדורות ומן אותה שעה נגזר על בהמ''ק שתתחרב כדי שיגלו ישראל לבין האומות וכו'. וכן איתא בתרגום יונתן על הפסוק בכו תבכה בלילה, דאותה שעה שבכו ישראל בכיה של חנם נגזר על ביהמ''ק להיות נחרב ושיגלו ישראל לבין האומות. וזה יהיה הביאור בלשון רש"י ז''ל "חייהם'' שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, כלומר מה שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים זהו למען "חייהם'' הנצחיים, שיוכלו לקום בתחיית המתים ולבוא לא''י עם משרע''ה ובזכותו, שהרי מכח טעות זו שלהם בדברי המרגלים בכו בכיה של חנם ונגזר על ביהמ''ק שיחרב, וחורבן ביהמ"ק היא הסיבה שלא יכול משה לבוא לא''</nowiki>י, כדי שיוכלו האויבים לשלוט בעצים ואבנים, והוכרח להשאר במדבר, ובכוחו ובזכותו יביא עמו ראשי עם והוא בא בראשם.'' | ''והנה איתא במד"ר (פ<nowiki>' זו) עה"פ ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא, אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם לפני אני אקבע לכם בכיה לדורות ומן אותה שעה נגזר על בהמ''ק שתתחרב כדי שיגלו ישראל לבין האומות וכו'. וכן איתא בתרגום יונתן על הפסוק בכו תבכה בלילה, דאותה שעה שבכו ישראל בכיה של חנם נגזר על ביהמ''ק להיות נחרב ושיגלו ישראל לבין האומות. וזה יהיה הביאור בלשון רש"י ז''ל "חייהם'' שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, כלומר מה שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים זהו למען "חייהם'' הנצחיים, שיוכלו לקום בתחיית המתים ולבוא לא''י עם משרע''ה ובזכותו, שהרי מכח טעות זו שלהם בדברי המרגלים בכו בכיה של חנם ונגזר על ביהמ''ק שיחרב, וחורבן ביהמ"ק היא הסיבה שלא יכול משה לבוא לא''</nowiki>י, כדי שיוכלו האויבים לשלוט בעצים ואבנים, והוכרח להשאר במדבר, ובכוחו ובזכותו יביא עמו ראשי עם והוא בא בראשם.'' | ||
''ובזה אפ"ל גם מה שמסיים רש"י ז"ל למען לא יירשוה, דאין המובן בזה כפשוטו דקאי על דור המדבר שלא יזכו לרשת את הארץ, אלא דקאי על אותם שנכנסו לארץ וקבלו נחלתם בה, ואפ<nowiki>''ה אין האח בידם בתורת ירושה, דהנה ירושה קרויה דבר נצחי שאין לו הפסק עולמית, ולכן אין ירושת הארץ שבאותו זמן קרויה ירושה, כי הי' לה הפסק ע"י חורבן הבית וגלות ישראל בין האומות. וזהו שכתב רש"י ז"ל למען לא יירשוה, פירוש באי הארץ לא יהי' להם דין ירושה בארץ, כי לא תהי' נחלה זו בידם לעולם בלי הפסק. וזה נגרם ע"י שטעו בדברי המרגלים ובכו באותה שעה בכיה של חנם, על כן נגזר על הבית שיחרב ויגלו ישראל לבין האומות, וכל זה הוא למען חייהם של דור המדבר שיוכלו לקום לתחי' יחד עם משרע''ה. השי"ת יעזור שנזכה במהרה לביאת המשיח ולתחה"מ, ולראות בישועת כל ישראל ושמחתן בהתרוממות קרן התורה וישראל, בהתגלות כבוד שמים עלינו בב''</nowiki>א.'' | ''ובזה אפ"ל גם מה שמסיים רש"י ז"ל למען לא יירשוה, דאין המובן בזה כפשוטו דקאי על דור המדבר שלא יזכו לרשת את הארץ, אלא דקאי על אותם שנכנסו לארץ וקבלו נחלתם בה, ואפ<nowiki>''ה אין האח בידם בתורת ירושה, דהנה ירושה קרויה דבר נצחי שאין לו הפסק עולמית, ולכן אין ירושת הארץ שבאותו זמן קרויה ירושה, כי הי' לה הפסק ע"י חורבן הבית וגלות ישראל בין האומות. וזהו שכתב רש"י ז"ל למען לא יירשוה, פירוש באי הארץ לא יהי' להם דין ירושה בארץ, כי לא תהי' נחלה זו בידם לעולם בלי הפסק. וזה נגרם ע"י שטעו בדברי המרגלים ובכו באותה שעה בכיה של חנם, על כן נגזר על הבית שיחרב ויגלו ישראל לבין האומות, וכל זה הוא למען חייהם של דור המדבר שיוכלו לקום לתחי' יחד עם משרע''ה. השי"ת יעזור שנזכה במהרה לביאת המשיח ולתחה"מ, ולראות בישועת כל ישראל ושמחתן בהתרוממות קרן התורה וישראל, בהתגלות כבוד שמים עלינו בב''</nowiki>א.'' | ||
| שורה 371: | שורה 251: | ||
''דברות קדש מלהבות אש אשר השפיע אדונינו מורינו ורבינו עטרת ראשינו נזר תפארתינו, כ״ק, מרן הגה״ק (שליט׳׳א) זיע׳׳א, במעמד הנשגב של קידוש שם שמים בקרב רבבות בני ישראל אשר תאו והתכנשו בעיר ווילאמסבורג המעטירה, לקול קריאתו הקדושה לייסד את ״קרן ההצלה״ למוסדות התורה והחינוך הטהור בארץ תקדש, בהשתתפות הביד׳׳צ דקרתא קדישא תובב׳׳א, ביום כ׳ לחודש סיון התשל״ח לפ״ג'' | ''דברות קדש מלהבות אש אשר השפיע אדונינו מורינו ורבינו עטרת ראשינו נזר תפארתינו, כ״ק, מרן הגה״ק (שליט׳׳א) זיע׳׳א, במעמד הנשגב של קידוש שם שמים בקרב רבבות בני ישראל אשר תאו והתכנשו בעיר ווילאמסבורג המעטירה, לקול קריאתו הקדושה לייסד את ״קרן ההצלה״ למוסדות התורה והחינוך הטהור בארץ תקדש, בהשתתפות הביד׳׳צ דקרתא קדישא תובב׳׳א, ביום כ׳ לחודש סיון התשל״ח לפ״ג'' | ||
'''''וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל וגו' וישלח אותם עשה ממדבר פארן על פי ה' כולם אנשים ראשי בני ישראל המה'''. לכאורה קמה וגם נצבה כאן תמיהה קיימת אשר כבר נתחבטו בה גדולים חקרי לב, הלא בני ישראל בחרו לשליחות זו אנשים צדיקים בני עליה שבאותו הדור, והכתוב מעיד עליהם כולם "אנשים", ומי לנו גדול מאלו שהקב<nowiki>''</nowiki>ה העיד עליהם שצדיקים גמורים הם (כדאיתא במד"ר ששאל משה רע"ה על כל אחד ואחד אם ראויים הם לאותה שליחות וא"ל הקב"ה ראויים הם) ואיך יתכן הדבר שיהיו אנשים גדולים אלו נהפכים ברגע אחד לרשעים גמורים, זולתי כלב בן יפונה שהלך והשתטח על קברי אבות, ויהושע בן נון אשר העתיר עליו משרע"ה בתפלתו והוצרך להויסף לו אות יו"ד על שמו לאמר י-ה יושיעך מעצת מרגלים, והיא שעמדה לו שניצל מעצתם הרעה. ובאמת הדבר פלאי מאד כיצד נהיה כדבר הזה שיתהפכו בבת אחד מצדיקים גמורים לרשעים גמורים.'' | '''''וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל וגו' וישלח אותם עשה ממדבר פארן על פי ה' כולם אנשים ראשי בני ישראל המה'''. לכאורה קמה וגם נצבה כאן תמיהה קיימת אשר כבר נתחבטו בה גדולים חקרי לב, הלא בני ישראל בחרו לשליחות זו אנשים צדיקים בני עליה שבאותו הדור, והכתוב מעיד עליהם כולם "אנשים", ומי לנו גדול מאלו שהקב<nowiki>''</nowiki>ה העיד עליהם שצדיקים גמורים הם (כדאיתא במד"ר ששאל משה רע"ה על כל אחד ואחד אם ראויים הם לאותה שליחות וא"ל הקב"ה ראויים הם) ואיך יתכן הדבר שיהיו אנשים גדולים אלו נהפכים ברגע אחד לרשעים גמורים, זולתי כלב בן יפונה שהלך והשתטח על קברי אבות, ויהושע בן נון אשר העתיר עליו משרע"ה בתפלתו והוצרך להויסף לו אות יו"ד על שמו לאמר י-ה יושיעך מעצת מרגלים, והיא שעמדה לו שניצל מעצתם הרעה. ובאמת הדבר פלאי מאד כיצד נהיה כדבר הזה שיתהפכו בבת אחד מצדיקים גמורים לרשעים גמורים.'' | ||
''אכן הנה בדברי הכתוב יש לדקדק שהאריך בלשונו לומר ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, דלכאורה אומרו אשר אני נותן יתירא הוא, שהרי ממה שהקדים ואמר ויתורו את ארץ כנען כבר נודע המקום בגבוליו ובמיצריו, ולמה הוצרך להודיע כי ה' הוא הנותנה לבני ישראל, אחר שכבר בא הדבר מפורש בכמה מקראות כי זאת הארץ הנחיל ה' את בני ישראל.'' | ''אכן הנה בדברי הכתוב יש לדקדק שהאריך בלשונו לומר ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, דלכאורה אומרו אשר אני נותן יתירא הוא, שהרי ממה שהקדים ואמר ויתורו את ארץ כנען כבר נודע המקום בגבוליו ובמיצריו, ולמה הוצרך להודיע כי ה' הוא הנותנה לבני ישראל, אחר שכבר בא הדבר מפורש בכמה מקראות כי זאת הארץ הנחיל ה' את בני ישראל.'' | ||
''ויתבאר בהקדם הידוע מדברי הקדמונים והובא בספה"ק '''צמח ה' לצבי''' פ<nowiki>' ראה, ע''ד שכ' בס'</nowiki> '''ש"ך''' עה<nowiki>''</nowiki>ת בשם '''רבינו בחיי''', וז<nowiki>''ל, ובזה תבין איך מקום השכינה וכו' שהיה כהן גדול נכנס פעם אחת בשנה אחר כמה טבילות וקידושין ואחר כמה תפילות שהיו ישראל מתפללין עליו איך עתה הוא בית תורפה של ישמעאלים בית ע''ז שלהם, אלא שנתקפלה ירושלים וגברה עליה קליפה של שאר ארצות, ואפשר שבקיפול ארצות באה שם רצועה מארם עד שבנו שם בית הע''ז, והם.חושבים שבנו בירושלים והם מכזבים וכו', והנה "ארץ" נקרא ארץ ישראל ו"חוצות'' נקרא חוץ לארץ, וז''פ הפסוק שכבו לארץ חוצות, ר"ל שהחוצות שוכבים על ארץ ישראל. וזהו בוודאי אחר שיתרחב ירושלים וכו' בודאי הרצועה מארם והחוצות השוכבים על ארץ ישראל יאבדו ממקום זה, כי אין זה מקומם רק שהגוים העובדים שם ע''ז המשיכו לשם רצועה מארץ העמים הטמא וארץ ישראל מתקפלת תחתיו וכו', עכדה"ק. (ועי' בספרי ויואל משה מאמר ישוב א"י סי' קכ''ט הארכנו בענין זה). תמצית הדברים כי בזמן שמטמאין את הארץ בתועבות ועושים בה כל אשר שנא ה'</nowiki> אזי נעתקת קדושת הארץ ממקומה, ונמשכת עליה רצועה בישא מאדמת ארץ העמים, ואין זו ארץ ישראל כי אם ארץ חוצות היא אדמת חו"ל נמשכה ובאה והיא שוכבת עליה.'' | ''ויתבאר בהקדם הידוע מדברי הקדמונים והובא בספה"ק '''צמח ה' לצבי''' פ<nowiki>' ראה, ע''ד שכ' בס'</nowiki> '''ש"ך''' עה<nowiki>''</nowiki>ת בשם '''רבינו בחיי''', וז<nowiki>''ל, ובזה תבין איך מקום השכינה וכו' שהיה כהן גדול נכנס פעם אחת בשנה אחר כמה טבילות וקידושין ואחר כמה תפילות שהיו ישראל מתפללין עליו איך עתה הוא בית תורפה של ישמעאלים בית ע''ז שלהם, אלא שנתקפלה ירושלים וגברה עליה קליפה של שאר ארצות, ואפשר שבקיפול ארצות באה שם רצועה מארם עד שבנו שם בית הע''ז, והם.חושבים שבנו בירושלים והם מכזבים וכו', והנה "ארץ" נקרא ארץ ישראל ו"חוצות'' נקרא חוץ לארץ, וז''פ הפסוק שכבו לארץ חוצות, ר"ל שהחוצות שוכבים על ארץ ישראל. וזהו בוודאי אחר שיתרחב ירושלים וכו' בודאי הרצועה מארם והחוצות השוכבים על ארץ ישראל יאבדו ממקום זה, כי אין זה מקומם רק שהגוים העובדים שם ע''ז המשיכו לשם רצועה מארץ העמים הטמא וארץ ישראל מתקפלת תחתיו וכו', עכדה"ק. (ועי' בספרי ויואל משה מאמר ישוב א"י סי' קכ''ט הארכנו בענין זה). תמצית הדברים כי בזמן שמטמאין את הארץ בתועבות ועושים בה כל אשר שנא ה'</nowiki> אזי נעתקת קדושת הארץ ממקומה, ונמשכת עליה רצועה בישא מאדמת ארץ העמים, ואין זו ארץ ישראל כי אם ארץ חוצות היא אדמת חו"ל נמשכה ובאה והיא שוכבת עליה.'' | ||
''והנה נודע מ<nowiki>''</nowiki>ש ה'''רמ<nowiki>''</nowiki>ע מפאנו''' זלה<nowiki>''ה בעש''מ (מאמר חיקור דין ח''ב פ''ז) עה''פ ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלים, דאומרו הבוחר בירושלים קאי אדלעיל כאילו אמר ויגער ה'</nowiki> בך השטן הבוחר בירושלים, כי השטן בוחר להתגבר בירושלים עיר הצדק קריה נאמנה, לפי ששם הקדושה גדולה יותר הוא מתגבר שם ביותר להכשיל, עכת"ד. ולצד שהשטן מתגבר מאד בארץ ישראל לפי ששם הקדושה גדולה על כן אף שהיו המרגלים קודם לכן צדיקים בני עליה, אך מיד שנכנסו לארץ ישראל התגבר עליהם השען מאד להכשילם, והכניס בהה מחשבות זרות ודיעות נפסדות, ולגודל התגרות היצה"ר בא"י לא יכלו לעמוד בנסיון ונפלו ברשתו להוציא דבת הארץ רעה.'' | ''והנה נודע מ<nowiki>''</nowiki>ש ה'''רמ<nowiki>''</nowiki>ע מפאנו''' זלה<nowiki>''ה בעש''מ (מאמר חיקור דין ח''ב פ''ז) עה''פ ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלים, דאומרו הבוחר בירושלים קאי אדלעיל כאילו אמר ויגער ה'</nowiki> בך השטן הבוחר בירושלים, כי השטן בוחר להתגבר בירושלים עיר הצדק קריה נאמנה, לפי ששם הקדושה גדולה יותר הוא מתגבר שם ביותר להכשיל, עכת"ד. ולצד שהשטן מתגבר מאד בארץ ישראל לפי ששם הקדושה גדולה על כן אף שהיו המרגלים קודם לכן צדיקים בני עליה, אך מיד שנכנסו לארץ ישראל התגבר עליהם השען מאד להכשילם, והכניס בהה מחשבות זרות ודיעות נפסדות, ולגודל התגרות היצה"ר בא"י לא יכלו לעמוד בנסיון ונפלו ברשתו להוציא דבת הארץ רעה.'' | ||
''ואפשר לומר ביתר ביאור איך נהיה כדבר הזה שנהפכו המרגלים בפעם אחת לרשעים גמורים, עפ"י מה דאיתא בספרי פ' דברים בתחלה נתקבצו אצל משה לשלוח המרגלים ולא רצה ואמר כבר הבטיחנו ה' ואמרו לו כי העמים יודעים בנו שאנו באים לירש אותם והם מטמינים ממונם וכשיגיעו ישראל לא ימצאו כלום ונמצא דבר ה' בטל ח"ו וכו', וזהו שאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ פי' לגלות החפירות שמטמינים בהם ממונם, עכ"ד הספרי. ומדברי הספרי למדנו שהמרגלים עיניהם נתנו בממונם של הכנעניים ממה שאמרו ויחפרו וגו' שהלכו במחשבה תחלה לגלות החפירות ששם ספונים טמונים אוצרות הממון של הכנעניים, ומכיון שנטה לבם לכוונה רעה זו להנות מנכסי הכנעניים הרשעים, נכנס בקרבם הארס המזיק שבאותו ממון, והיה מפעפע בהם כארסו של עכנאי, ומשנכנסו לארץ ישראל מקום תגבורת היצה"ר במחשבות כאלו, נתחזקה עליהם הסתת היצה"ר ביתר שאת, עד שנפשם לשאול הגיעה לפקפק באמיתות נבואתו של משרע"ה. ומהכא חזינן עד היכן הדברים מגיעים, ומה חמור הוא פגם הנהנים מן הרשעים איזו הנאה כל דהיא, שאף מחשבתם הרעה של המרגלים לזכות בממונם של הרשעים כך השפיעה עליהם לרעה ונתקלקלו ונהפכו לרשעים. (עי' בדברינו לעיל פ' בשלח, ע' שנ"ח, דאף מי שעיניו נשואות והוא מצפה לקבל שוחד אותה מחשבה מזקת מאד ומעוורת עיניו מלראות האמת).'' | ''ואפשר לומר ביתר ביאור איך נהיה כדבר הזה שנהפכו המרגלים בפעם אחת לרשעים גמורים, עפ"י מה דאיתא בספרי פ' דברים בתחלה נתקבצו אצל משה לשלוח המרגלים ולא רצה ואמר כבר הבטיחנו ה' ואמרו לו כי העמים יודעים בנו שאנו באים לירש אותם והם מטמינים ממונם וכשיגיעו ישראל לא ימצאו כלום ונמצא דבר ה' בטל ח"ו וכו', וזהו שאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ פי' לגלות החפירות שמטמינים בהם ממונם, עכ"ד הספרי. ומדברי הספרי למדנו שהמרגלים עיניהם נתנו בממונם של הכנעניים ממה שאמרו ויחפרו וגו' שהלכו במחשבה תחלה לגלות החפירות ששם ספונים טמונים אוצרות הממון של הכנעניים, ומכיון שנטה לבם לכוונה רעה זו להנות מנכסי הכנעניים הרשעים, נכנס בקרבם הארס המזיק שבאותו ממון, והיה מפעפע בהם כארסו של עכנאי, ומשנכנסו לארץ ישראל מקום תגבורת היצה"ר במחשבות כאלו, נתחזקה עליהם הסתת היצה"ר ביתר שאת, עד שנפשם לשאול הגיעה לפקפק באמיתות נבואתו של משרע"ה. ומהכא חזינן עד היכן הדברים מגיעים, ומה חמור הוא פגם הנהנים מן הרשעים איזו הנאה כל דהיא, שאף מחשבתם הרעה של המרגלים לזכות בממונם של הרשעים כך השפיעה עליהם לרעה ונתקלקלו ונהפכו לרשעים. (עי' בדברינו לעיל פ' בשלח, ע' שנ"ח, דאף מי שעיניו נשואות והוא מצפה לקבל שוחד אותה מחשבה מזקת מאד ומעוורת עיניו מלראות האמת).'' | ||
''והשתא מובן היטב מה שהוצרך הכתוב לומר ויתורו את ארץ כנען "אשר אני נותן לבני ישראל", דהנה לדברי הספרי הנ"ל נמצא דאומרו "ויתורו<nowiki>'' את ארץ כנען הוא ציווי שתהא תכלית הליכתם לתור את הארץ ולראות מה היא והעם היושב עליה וכיו"ב, אבל לא הותר להם לגלות החפירות שהטמינו הכנענים, ורמז להם הכתוב כי אם יקיימו דברי ה' כמאמרם "ויתורו'' את ארן כנען ולא יתנו עיניהם בממון הכנענים אז יזכו להיות בארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, כי רק כשמתנהגים בא''י בקדושה ובטהרה הלב והמחשבה אז נמצאים בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך, משא"כ אם פוגעים ומקלקלים ח"ו בא"י אין זו הארץ אשר נתן ה'</nowiki> לבני ישראל, כי קדושת הארץ פורחת ונעלמת ותחתיה באה רצועה בישא מאדמת ארץ העמים.'' | ''והשתא מובן היטב מה שהוצרך הכתוב לומר ויתורו את ארץ כנען "אשר אני נותן לבני ישראל", דהנה לדברי הספרי הנ"ל נמצא דאומרו "ויתורו<nowiki>'' את ארץ כנען הוא ציווי שתהא תכלית הליכתם לתור את הארץ ולראות מה היא והעם היושב עליה וכיו"ב, אבל לא הותר להם לגלות החפירות שהטמינו הכנענים, ורמז להם הכתוב כי אם יקיימו דברי ה' כמאמרם "ויתורו'' את ארן כנען ולא יתנו עיניהם בממון הכנענים אז יזכו להיות בארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, כי רק כשמתנהגים בא''י בקדושה ובטהרה הלב והמחשבה אז נמצאים בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך, משא"כ אם פוגעים ומקלקלים ח"ו בא"י אין זו הארץ אשר נתן ה'</nowiki> לבני ישראל, כי קדושת הארץ פורחת ונעלמת ותחתיה באה רצועה בישא מאדמת ארץ העמים.'' | ||
''ומכל זה חזינן כמה גדולים הנסיונות בארץ ישראל, שמתגבר הס"מ וכת דיליה שלא ישאר ח"ו שם ושארית מדרך ישראל סבא, וביותר בוחר הס"מ להתגבר על אנשים גדולים, כאשר העיד עליהם הכתוב כולם אנשים ראשי בני ישראל המה, ובסופו של דבר נתקלקלו ונהפכו לרשעים וגרמו כל אותה הצרה. ובספרי '''ויואל משה''' מאמר ישוב ארץ ישראל ביררתי בארוכה שיפות הפוסקים במצות ישוב ארץ ישראל, ושם נתבאר דאף לאותם פוסקים דס"ל דמצות ישוב א"י נוהגת אף בזמן הזה, במה דברים אמורים בזמן שהארץ בקדושתה אבל כשמטמאין אותה אין מקיימין בזה מצות ישוב א<nowiki>''י (ועי' שם מאמר ישוב א''י סי' קל"ג עיקר ב'</nowiki>).'' | ''ומכל זה חזינן כמה גדולים הנסיונות בארץ ישראל, שמתגבר הס"מ וכת דיליה שלא ישאר ח"ו שם ושארית מדרך ישראל סבא, וביותר בוחר הס"מ להתגבר על אנשים גדולים, כאשר העיד עליהם הכתוב כולם אנשים ראשי בני ישראל המה, ובסופו של דבר נתקלקלו ונהפכו לרשעים וגרמו כל אותה הצרה. ובספרי '''ויואל משה''' מאמר ישוב ארץ ישראל ביררתי בארוכה שיפות הפוסקים במצות ישוב ארץ ישראל, ושם נתבאר דאף לאותם פוסקים דס"ל דמצות ישוב א"י נוהגת אף בזמן הזה, במה דברים אמורים בזמן שהארץ בקדושתה אבל כשמטמאין אותה אין מקיימין בזה מצות ישוב א<nowiki>''י (ועי' שם מאמר ישוב א''י סי' קל"ג עיקר ב'</nowiki>).'' | ||
''ולענינינו הנה נתאספנו לכאן לכבוד הרבנים הגאונים הצדיקים בית דין צדק דעה"ק ירושלים תובב"א אשר באו למדינתנו למען הצלת מוסדות התורה בארצינו הקדושה, לחזק את העדה הקדושה אשר נותרה כשירים, שארית הפליטה ההולכים בעקבות רבותינו הקדושים זיע<nowiki>''</nowiki>א, מעמד נשגב הוא לנו הכנוס האדיר הזה, יום בשורה הוא היום הגדול הזה, בו זכינו שנתאספו רבבות אלפי ישראל לקדש שם שמים.'' | ''ולענינינו הנה נתאספנו לכאן לכבוד הרבנים הגאונים הצדיקים בית דין צדק דעה"ק ירושלים תובב"א אשר באו למדינתנו למען הצלת מוסדות התורה בארצינו הקדושה, לחזק את העדה הקדושה אשר נותרה כשירים, שארית הפליטה ההולכים בעקבות רבותינו הקדושים זיע<nowiki>''</nowiki>א, מעמד נשגב הוא לנו הכנוס האדיר הזה, יום בשורה הוא היום הגדול הזה, בו זכינו שנתאספו רבבות אלפי ישראל לקדש שם שמים.'' | ||
''וידוע מה דאיתא בזוה<nowiki>''ק (פ' פנחס דף ר''כ ע"א) שבעידן חדוה מגרש הקב''</nowiki>ה את כל הצדיקים הקדושים והאבות מן העולם העליון ושולחם לעולם הזה להשתתף בשמחת בניהם, ומי לנו גדול כשמחה גדולה זו שמתקדש שמו יתברך במקהלות רבבות בית ישראל, וצריך כל אחד לדעת ולהאמין ששלחו אלינו משמי מרום את האבות הקדושים וכל הצדיקים להשתתף בשמחתנו והם נמצאים פה עמנו היום. והנני להודות לכל גדולי ישראל דעבדו חטיבה דילי ובאו להשתתף בכנסיה לשם שמים הלזו, ולא חטיבה דילי בלבד עבדו אלא חטיבה דכלל ישראל, וכאן היה נאה לברך ברוך המקדש שמו ברבים על מעמד קידוש השם שלו זכינו.'' | ''וידוע מה דאיתא בזוה<nowiki>''ק (פ' פנחס דף ר''כ ע"א) שבעידן חדוה מגרש הקב''</nowiki>ה את כל הצדיקים הקדושים והאבות מן העולם העליון ושולחם לעולם הזה להשתתף בשמחת בניהם, ומי לנו גדול כשמחה גדולה זו שמתקדש שמו יתברך במקהלות רבבות בית ישראל, וצריך כל אחד לדעת ולהאמין ששלחו אלינו משמי מרום את האבות הקדושים וכל הצדיקים להשתתף בשמחתנו והם נמצאים פה עמנו היום. והנני להודות לכל גדולי ישראל דעבדו חטיבה דילי ובאו להשתתף בכנסיה לשם שמים הלזו, ולא חטיבה דילי בלבד עבדו אלא חטיבה דכלל ישראל, וכאן היה נאה לברך ברוך המקדש שמו ברבים על מעמד קידוש השם שלו זכינו.'' | ||
''והנה הדרך הזו אשר למען קיומו והחזקתו נתאספנו לכאן לא דרך חדשה היא, אלא זוהי הדרך אשר אבותינו ואבות אבותינו צדיקי אמת בכל הדורות הקריבו עצמם ומסרו נפשם ללחום עבורו. כאשר ירחם ה' וישלח לנו את משיח צדקנו - השי"ת יזכנו לראותו בקרוב במהרה - יורה משיח צדקנו באצבע ויאמר אלו הם היהודים אשר קרבו את קץ הגאולה, ואוי לאלו אשר משיח צדקנו יחווה עליהם ויזעק אלו הם אשר היו מעכבים את הקץ. והנה הגאונים הצדיקים הבית דין צדק התאמצו מאד לבא הנה למען הצלת המוסדות, גם אני באתי בהתאמצות גדולה, כי קשה עלי מאד, אבל מחוייבים אנו לתמוך בבית דין צדק בכל כוחנו, ולעשות כל מה שביכלתנו שיצליחו במשלחת כי עתה היא שעת מלחמה ובשעת מלחמה צריך להתאמץ יותר מכפי היכולת. ובזכות זה תתברכו בכל הברכות, ובקרוב במהרה נזכה לקבל פני משיח צדקנו אמן.'' | ''והנה הדרך הזו אשר למען קיומו והחזקתו נתאספנו לכאן לא דרך חדשה היא, אלא זוהי הדרך אשר אבותינו ואבות אבותינו צדיקי אמת בכל הדורות הקריבו עצמם ומסרו נפשם ללחום עבורו. כאשר ירחם ה' וישלח לנו את משיח צדקנו - השי"ת יזכנו לראותו בקרוב במהרה - יורה משיח צדקנו באצבע ויאמר אלו הם היהודים אשר קרבו את קץ הגאולה, ואוי לאלו אשר משיח צדקנו יחווה עליהם ויזעק אלו הם אשר היו מעכבים את הקץ. והנה הגאונים הצדיקים הבית דין צדק התאמצו מאד לבא הנה למען הצלת המוסדות, גם אני באתי בהתאמצות גדולה, כי קשה עלי מאד, אבל מחוייבים אנו לתמוך בבית דין צדק בכל כוחנו, ולעשות כל מה שביכלתנו שיצליחו במשלחת כי עתה היא שעת מלחמה ובשעת מלחמה צריך להתאמץ יותר מכפי היכולת. ובזכות זה תתברכו בכל הברכות, ובקרוב במהרה נזכה לקבל פני משיח צדקנו אמן.'' | ||
=== מאמר ה === | === מאמר ה === | ||
'''''שלח לך אנשים וגו'<nowiki/>''', פירש"י לך לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח. והקושיא ידועה ממנ<nowiki>''פ אם היה ברצונו יתברך לשלוח אנשים לרגל את הארץ למה לא ציווהו על כך במפורש, ואם היה זה נגד רצונו יתברך מדוע הרשה לו לשלחם ולא עיכב על ידו. ועוד דבוודאי שלא עשה משרע"ה דבר ולא חצי דבר נגד רצון הבורא ואילו היה רואה שהדבר הוא למורת רוח לפני השי"ת בודאי היה נמנע מלשלחם. ותו קשה דלהלן בפ' כתיב וישלח אותם מתה וגו' על פי ה', הרי שנשתלחו ברצונו של הקב"ה. ורש"י ז''ל פירש על פי ה'</nowiki>, ברשותו שלא עיכב על ידו, וצ"ב דפשטיה דקרא לאו הכי משמע.'' | '''''שלח לך אנשים וגו'<nowiki/>''', פירש"י לך לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח. והקושיא ידועה ממנ<nowiki>''פ אם היה ברצונו יתברך לשלוח אנשים לרגל את הארץ למה לא ציווהו על כך במפורש, ואם היה זה נגד רצונו יתברך מדוע הרשה לו לשלחם ולא עיכב על ידו. ועוד דבוודאי שלא עשה משרע"ה דבר ולא חצי דבר נגד רצון הבורא ואילו היה רואה שהדבר הוא למורת רוח לפני השי"ת בודאי היה נמנע מלשלחם. ותו קשה דלהלן בפ' כתיב וישלח אותם מתה וגו' על פי ה', הרי שנשתלחו ברצונו של הקב"ה. ורש"י ז''ל פירש על פי ה'</nowiki>, ברשותו שלא עיכב על ידו, וצ"ב דפשטיה דקרא לאו הכי משמע.'' | ||
''ב) רש"י ז"ל כתב וז<nowiki>''ל לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וצו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה וכו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, ע''כ. ומזה מבואר דמיד כשאמרו נשלחה אנשים וגו' הרע הדבר בעיני הקב''ה, ונגזרה עליהם גזירה שלא יכנסו לארץ. וגדולה מזו איתא במד''ר שמביא משל למלך וכו', כך הקב''ה אמר לישראל טובה הארץ ולא האמינו אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו, אמר הקב''ה בשבועה שאין אחד מהם נכנס לבניהם אני נותנת ע"כ. וא''כ תימה רבתי הוא כיצד הוטב הדבר בעיני משה, כאומרו וייטב בעיני הדבר אחרי שבעיני ה' היה רע, וכי אפשר שטעה משרע''ה בדבר ח''ו, משה אמת ותורתו אמת. גם יל''ד באומרו וייטב בעיני הדבר דלכאורה תי' "הדבר''</nowiki> נראה כמיותר.'' | ''ב) רש"י ז"ל כתב וז<nowiki>''ל לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וצו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה וכו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, ע''כ. ומזה מבואר דמיד כשאמרו נשלחה אנשים וגו' הרע הדבר בעיני הקב''ה, ונגזרה עליהם גזירה שלא יכנסו לארץ. וגדולה מזו איתא במד''ר שמביא משל למלך וכו', כך הקב''ה אמר לישראל טובה הארץ ולא האמינו אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו, אמר הקב''ה בשבועה שאין אחד מהם נכנס לבניהם אני נותנת ע"כ. וא''כ תימה רבתי הוא כיצד הוטב הדבר בעיני משה, כאומרו וייטב בעיני הדבר אחרי שבעיני ה' היה רע, וכי אפשר שטעה משרע''ה בדבר ח''ו, משה אמת ותורתו אמת. גם יל''ד באומרו וייטב בעיני הדבר דלכאורה תי' "הדבר''</nowiki> נראה כמיותר.'' | ||
''ג) והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, יונתן תרגם ותעבדון חזקתא ותסבון מאיבא דארעא. ובפי<nowiki>' יונתן שם כתב פי' שיעשו חזקה בקרקע שהרי הלכו בגבוליה וכו', עיי''ש. ויש לתמוה על כך שהרי כבר קדם אברהם אבינו עליו השלום לעשות חזקה זו בארץ כנען, כדאיתא בבבא בתרא (דף ק' ע''א) הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי ר"א, דכתיב (בראשית י' י') קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, וא''כ למה הוצרכו עוד לשליחת המרגלים כדי לעשות חזקה בא''י כדברי התרגום יונתן הנ"ל ולא סגי להו במה שהחזיק בה אאע''</nowiki>ה בעבור זרעו אחריו לדורותם.'' | ''ג) והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, יונתן תרגם ותעבדון חזקתא ותסבון מאיבא דארעא. ובפי<nowiki>' יונתן שם כתב פי' שיעשו חזקה בקרקע שהרי הלכו בגבוליה וכו', עיי''ש. ויש לתמוה על כך שהרי כבר קדם אברהם אבינו עליו השלום לעשות חזקה זו בארץ כנען, כדאיתא בבבא בתרא (דף ק' ע''א) הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי ר"א, דכתיב (בראשית י' י') קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, וא''כ למה הוצרכו עוד לשליחת המרגלים כדי לעשות חזקה בא''י כדברי התרגום יונתן הנ"ל ולא סגי להו במה שהחזיק בה אאע''</nowiki>ה בעבור זרעו אחריו לדורותם.'' | ||
''והנראה בביאור הענין עפי<nowiki>''ד המדרש ילקוט (הביאו האור החיים הקדוש פ' זו) וזה תוארו, בתחלה נתקבצו אצל משה לשלוח המרגלים ולא רצה ואמר להם כבר. הבטיחנו ה', אמרו לו העמים יודעים בנו שאנו באים לירש אותם והם מטמינים את ממונם וכשיגיעו ישראל לא ימצאו כלום, ונמצא דברי ה' בעל ח''ו, ואז וייטב הדבר בעיני משה מה שאמרו ויחפרו לנו את הארץ, פי' החפירות שמטמינים בהם ממונם וכו'</nowiki>, כיון ששמע משה כך נלכד בידם, ע"כ. וביאר ה'''אוה<nowiki>''</nowiki>ח הקדוש''' כוונת המדרש דהנה יש ב' מיני ריגול, הא' ריגול לדעת דרך אשר ילכו בה ואם יש צורך להטריח את כל ישראל לעלות או סגי בחלק מהם, הב' הוא ריגול כללי כשרוצים לשער ולראות אם יש בהם כח לכבוש את הארץ, והוא הריגול שעליו הסכימו ישראל. לשלוח לרגל את כללות ארץ כנען, והמה נתחכמו לדבר במרמה להסתיר ממשרע"ה אמיתת כוונתם, ואמרו לו שלצד הטמנת הממון המה שולחים מרגלית ובזה נלכד משרע"ה בידם והסכים לשלוח מרגלים לראות החפירות, כי אין רע בדבר וכו', יעיי"ש בדבריו שהאריך.'' | ''והנראה בביאור הענין עפי<nowiki>''ד המדרש ילקוט (הביאו האור החיים הקדוש פ' זו) וזה תוארו, בתחלה נתקבצו אצל משה לשלוח המרגלים ולא רצה ואמר להם כבר. הבטיחנו ה', אמרו לו העמים יודעים בנו שאנו באים לירש אותם והם מטמינים את ממונם וכשיגיעו ישראל לא ימצאו כלום, ונמצא דברי ה' בעל ח''ו, ואז וייטב הדבר בעיני משה מה שאמרו ויחפרו לנו את הארץ, פי' החפירות שמטמינים בהם ממונם וכו'</nowiki>, כיון ששמע משה כך נלכד בידם, ע"כ. וביאר ה'''אוה<nowiki>''</nowiki>ח הקדוש''' כוונת המדרש דהנה יש ב' מיני ריגול, הא' ריגול לדעת דרך אשר ילכו בה ואם יש צורך להטריח את כל ישראל לעלות או סגי בחלק מהם, הב' הוא ריגול כללי כשרוצים לשער ולראות אם יש בהם כח לכבוש את הארץ, והוא הריגול שעליו הסכימו ישראל. לשלוח לרגל את כללות ארץ כנען, והמה נתחכמו לדבר במרמה להסתיר ממשרע"ה אמיתת כוונתם, ואמרו לו שלצד הטמנת הממון המה שולחים מרגלית ובזה נלכד משרע"ה בידם והסכים לשלוח מרגלים לראות החפירות, כי אין רע בדבר וכו', יעיי"ש בדבריו שהאריך.'' | ||
''אך קשה טובא על פירושו בדברי המדרש ילקוט, דאיך יתכן לומר שלא הסכים משרע"ה אלא שילכו לרגל ולראות החפירות שמטמינים בהם ממונם, והרי משרע"ה ציווה אותם וראיתם את העם היושב עליה וגו<nowiki>' ומה הארץ וגו', הטובה היא אם רעה, ומה הערים וגו', הרי שציוה אותם על כל ענייני ריגול ולא רק למצוא את החפירות שמטמינים בהם ממונם. ותו ראוי להבין כיצד יתכן שיהיה משרע''ה סבור שכל כוונת הליכתן אינה אלא לראות מקומות שמטמינים בהם ממונם, וכי כיצד היו יכולים.למצוא כל אותם החפירות שמטמינים בהם הכנענים ממונם בפרק זמן קצר ששהו המרגלים בא"י, מה שלא יוכלו למצוא אח"כ כשיבואו כל ישראל לארץ ויתיישבו כ''</nowiki>א על מקומו, אתמהה.'' | ''אך קשה טובא על פירושו בדברי המדרש ילקוט, דאיך יתכן לומר שלא הסכים משרע"ה אלא שילכו לרגל ולראות החפירות שמטמינים בהם ממונם, והרי משרע"ה ציווה אותם וראיתם את העם היושב עליה וגו<nowiki>' ומה הארץ וגו', הטובה היא אם רעה, ומה הערים וגו', הרי שציוה אותם על כל ענייני ריגול ולא רק למצוא את החפירות שמטמינים בהם ממונם. ותו ראוי להבין כיצד יתכן שיהיה משרע''ה סבור שכל כוונת הליכתן אינה אלא לראות מקומות שמטמינים בהם ממונם, וכי כיצד היו יכולים.למצוא כל אותם החפירות שמטמינים בהם הכנענים ממונם בפרק זמן קצר ששהו המרגלים בא"י, מה שלא יוכלו למצוא אח"כ כשיבואו כל ישראל לארץ ויתיישבו כ''</nowiki>א על מקומו, אתמהה.'' | ||
''גם קשה להבין טעם החילוק שמחלק האוה"ח הק<nowiki>' בין ב' מיני ריגול, דריגול לראות החפירות שפיר דמי, ורק הריגול הכללי לראות אם יש בכוחם לכבוש את הארץ הוא שנאוי בעיני ה', והלא כשם שהריגול הכללי רע בעיני ה' מחמת שהוא בא מחסרון אמונה בדברי הקב''</nowiki>ה שהבטיחן לתת להם את הארץ, כמו כן הריגול לראות מקום המטמוניות שהטמינו בו הכנענים ממונם יהיה אסור מהאי טעמא גופיה, דמכיון שכבר הבטיח להם הקב"ה בתים מלאים כל טוב בוודאי יתקיים דבורו של הקב"ה ויתגלו להם כל אותם המטמוניות, דהרבה דרכים למקום לקיים דבורו, וכגון ע"י נגעי בתים שבשורה טובה היא לישראל, שבאמצעותם נתגלה מקום המטמוניות שהטמינו כנענים בכותלי בתיהם כדאיתא בהוריות, או יתכן שיתגלו ע"י שאר דרכים, כי לא יפלא מה, לקיים דברו הטוב אשר יעד לעמו, וא"כ ריגול זה לגלות מקום המממוניות מורה על קוצר אמונה בהבטחתו יתברך, ומדוע הוטב בעיניו הריגול לצורך גילוי המממוניות יותר מן הריגול לראות את הארץ.'' | ''גם קשה להבין טעם החילוק שמחלק האוה"ח הק<nowiki>' בין ב' מיני ריגול, דריגול לראות החפירות שפיר דמי, ורק הריגול הכללי לראות אם יש בכוחם לכבוש את הארץ הוא שנאוי בעיני ה', והלא כשם שהריגול הכללי רע בעיני ה' מחמת שהוא בא מחסרון אמונה בדברי הקב''</nowiki>ה שהבטיחן לתת להם את הארץ, כמו כן הריגול לראות מקום המטמוניות שהטמינו בו הכנענים ממונם יהיה אסור מהאי טעמא גופיה, דמכיון שכבר הבטיח להם הקב"ה בתים מלאים כל טוב בוודאי יתקיים דבורו של הקב"ה ויתגלו להם כל אותם המטמוניות, דהרבה דרכים למקום לקיים דבורו, וכגון ע"י נגעי בתים שבשורה טובה היא לישראל, שבאמצעותם נתגלה מקום המטמוניות שהטמינו כנענים בכותלי בתיהם כדאיתא בהוריות, או יתכן שיתגלו ע"י שאר דרכים, כי לא יפלא מה, לקיים דברו הטוב אשר יעד לעמו, וא"כ ריגול זה לגלות מקום המממוניות מורה על קוצר אמונה בהבטחתו יתברך, ומדוע הוטב בעיניו הריגול לצורך גילוי המממוניות יותר מן הריגול לראות את הארץ.'' | ||
''ואפ"ל ליישב כל הענין בשנקדים להניח הנחה סוברת, דהא דאיתא בדבריהם ז"ל שהטמינו הכנעניים ממונם כדי שלא יוכלו ישראל להנות ממנו, בכוונה שעשו הכנענים כל טצדקי שבהגיע הממון ליד ישראל לא יהיה בידם להשתמש בו ולהנות ממנו, והיינו שחשבו הכנענים מחשבות בעצה לטמא את ממונם, בעשותם אותו תקרובת לעבודה זרה, ושוב לא יוכלו ישראל להנות ממנו כשיכול כל אותו הממון לידם, והיה הדבר נודע להם מאז כי ישראל בדילים מלהשתמש בטעון ע"ז, וכדאיתא במד"ר פרשת ויגש דאותם העגלות ששלח פרעה ליעקב אע"ה עמד יהודה ושרפן לפי שהיתה עבודה זרה חקוקה עליהם. והכי מסתברא דאם נאמר שהדברים כפשוטן שהטמינו ממונם בחפירות אכתי לא הועילו בזה מתרי טעמי, חדא שהרי גם הם בעצמם לא יוכלו להנות כלל מממונם אם הם טמונים בחפירות מתחת לקרקע, ועוד שהיה ידוע להם כי כל מעשיהם של ישראל מחוץ לדרך הטבע, ובודאי חששו שתעלה ביד ישראל לחפש ולגלות גנזי מטמוניות שלהם דהרבה שלוחים למקום לגלות מסתוריהם לישראל, אלא וודאי שחשבו מזמה רעה לטמא הכל בתקרובת עבודה זרה, ואז גם אם יגלו ישראל את כל הרכוש לא יוכלו להנות ממנו כלל, כי חרם הוא להם, ולא תתקיים הבטחת השי"ת שהבטיח לישראל בתים מלאים כל טוב.'' | ''ואפ"ל ליישב כל הענין בשנקדים להניח הנחה סוברת, דהא דאיתא בדבריהם ז"ל שהטמינו הכנעניים ממונם כדי שלא יוכלו ישראל להנות ממנו, בכוונה שעשו הכנענים כל טצדקי שבהגיע הממון ליד ישראל לא יהיה בידם להשתמש בו ולהנות ממנו, והיינו שחשבו הכנענים מחשבות בעצה לטמא את ממונם, בעשותם אותו תקרובת לעבודה זרה, ושוב לא יוכלו ישראל להנות ממנו כשיכול כל אותו הממון לידם, והיה הדבר נודע להם מאז כי ישראל בדילים מלהשתמש בטעון ע"ז, וכדאיתא במד"ר פרשת ויגש דאותם העגלות ששלח פרעה ליעקב אע"ה עמד יהודה ושרפן לפי שהיתה עבודה זרה חקוקה עליהם. והכי מסתברא דאם נאמר שהדברים כפשוטן שהטמינו ממונם בחפירות אכתי לא הועילו בזה מתרי טעמי, חדא שהרי גם הם בעצמם לא יוכלו להנות כלל מממונם אם הם טמונים בחפירות מתחת לקרקע, ועוד שהיה ידוע להם כי כל מעשיהם של ישראל מחוץ לדרך הטבע, ובודאי חששו שתעלה ביד ישראל לחפש ולגלות גנזי מטמוניות שלהם דהרבה שלוחים למקום לגלות מסתוריהם לישראל, אלא וודאי שחשבו מזמה רעה לטמא הכל בתקרובת עבודה זרה, ואז גם אם יגלו ישראל את כל הרכוש לא יוכלו להנות ממנו כלל, כי חרם הוא להם, ולא תתקיים הבטחת השי"ת שהבטיח לישראל בתים מלאים כל טוב.'' | ||
''וזו היתה דעתן של ישראל כשבאו לפני משה ואמרו לו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ, דהיינו שרצו להקדים ולעשות חזקה בארץ ישראל כדי לקנות את הבתים מלאים כל טוב, דאף שכבר קנה אברהם את ארץ ישראל והחזיק בה, מ"מ לא קנה אלא את גוף הקרקע, אבל לא זכה במטלטלין אשר בתוכה שלא היו בעולם באותו זמן, לפיכך הוצרכו המרגלים להחזיק בה כדי שיקנו את הבתים מלאים כל טוב, דהכי קיי"ל חצר קונה כל מה שבתוכה, וכאשר יתבאר להלן. ומכיון שיזכו ישראל בכל הרכוש ההוא שוב לא יוכלו הכנעניים לאסור כל אותם החפצים בתקרובת עכו<nowiki>''ם, דכבר יצאו החפצים מרשותם לרשות ישראל, וקיי"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ובד"ז מבוארים דברי הספרי הנ"ל, שבאו ישראל ואמרו למשה העמים יודעים בנו שאנו באים לירש אותם והם מטמינים את ממונם וכו', ר"ל שיטמינו ממונם באופן כזה שגם כאשר יגיע הממון ליד ישראל לא יוכלו להנות ממנו, וכדאמרן שיטמאו אותו בתקרובת ע"ז. ואין לתמוה על שאומר והם מטמינים ממונם וכו', ולא נקט והם מטמאים ממונם וכדו', דבכלל הטמנה נכלל גם ענין זה שיטמאו אותו הממון ויאסרוהו, דע"י כן יהיה עמון ומובדל מלהנות ממנו, והריהו כאילו אינו. ואילו היה הריגול על כוונה זו בוודאי טוב ונכון הדבר, ולכן כשבאו אל משה בטענה זו נשלחה אנשים וגו' ויחפרו, וכנ''ל שימהרו לזכות ברכוש הכנענים בטרם יעשו הימנו תקרובת ע"ז, הוטב הדבר לפני משה. וזה גם ביאור התרגום יונתן והתחזקתם וגו', ותעבדון חזקתא בארעא, דאף שארץ ישראל מוחזקת בידינו מאבותינו, שכבר קדם אברהם אע"ה לזכות בה, לא זכה אלא בגוף הקרקע ולא בבתים מלאים כל טוב שעדיין לא היו בעולם, ולפיכך ציווה אותם משרע''ה לזכות בארץ כדי שיקנה להם כל אשר בה בתורת חצר. וכדי שיזכו בבתים מלאים כל טוב בתורת חצר קונה כל מה שבתוכה הוצרכו המרגלים להלך בארץ ישראל, כדי שיהיו עומדים בצד החצר, שהרי מכיון דתורת חצר שאינה משתמרת עליה כמובן, בעינן עומד בצד חצירו, דהכין הלכתא דבחצר שאינה משתמרת אין חצירו זוכה לו אא"כ עומד בצדה, כדאיתא בגמרא בבא מציעא (דף י''א) ונפסק להלכה בחו"מ (סימן ר' ובסימן רע"ג) יע''</nowiki>ש.'' | ''וזו היתה דעתן של ישראל כשבאו לפני משה ואמרו לו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ, דהיינו שרצו להקדים ולעשות חזקה בארץ ישראל כדי לקנות את הבתים מלאים כל טוב, דאף שכבר קנה אברהם את ארץ ישראל והחזיק בה, מ"מ לא קנה אלא את גוף הקרקע, אבל לא זכה במטלטלין אשר בתוכה שלא היו בעולם באותו זמן, לפיכך הוצרכו המרגלים להחזיק בה כדי שיקנו את הבתים מלאים כל טוב, דהכי קיי"ל חצר קונה כל מה שבתוכה, וכאשר יתבאר להלן. ומכיון שיזכו ישראל בכל הרכוש ההוא שוב לא יוכלו הכנעניים לאסור כל אותם החפצים בתקרובת עכו<nowiki>''ם, דכבר יצאו החפצים מרשותם לרשות ישראל, וקיי"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ובד"ז מבוארים דברי הספרי הנ"ל, שבאו ישראל ואמרו למשה העמים יודעים בנו שאנו באים לירש אותם והם מטמינים את ממונם וכו', ר"ל שיטמינו ממונם באופן כזה שגם כאשר יגיע הממון ליד ישראל לא יוכלו להנות ממנו, וכדאמרן שיטמאו אותו בתקרובת ע"ז. ואין לתמוה על שאומר והם מטמינים ממונם וכו', ולא נקט והם מטמאים ממונם וכדו', דבכלל הטמנה נכלל גם ענין זה שיטמאו אותו הממון ויאסרוהו, דע"י כן יהיה עמון ומובדל מלהנות ממנו, והריהו כאילו אינו. ואילו היה הריגול על כוונה זו בוודאי טוב ונכון הדבר, ולכן כשבאו אל משה בטענה זו נשלחה אנשים וגו' ויחפרו, וכנ''ל שימהרו לזכות ברכוש הכנענים בטרם יעשו הימנו תקרובת ע"ז, הוטב הדבר לפני משה. וזה גם ביאור התרגום יונתן והתחזקתם וגו', ותעבדון חזקתא בארעא, דאף שארץ ישראל מוחזקת בידינו מאבותינו, שכבר קדם אברהם אע"ה לזכות בה, לא זכה אלא בגוף הקרקע ולא בבתים מלאים כל טוב שעדיין לא היו בעולם, ולפיכך ציווה אותם משרע''ה לזכות בארץ כדי שיקנה להם כל אשר בה בתורת חצר. וכדי שיזכו בבתים מלאים כל טוב בתורת חצר קונה כל מה שבתוכה הוצרכו המרגלים להלך בארץ ישראל, כדי שיהיו עומדים בצד החצר, שהרי מכיון דתורת חצר שאינה משתמרת עליה כמובן, בעינן עומד בצד חצירו, דהכין הלכתא דבחצר שאינה משתמרת אין חצירו זוכה לו אא"כ עומד בצדה, כדאיתא בגמרא בבא מציעא (דף י''א) ונפסק להלכה בחו"מ (סימן ר' ובסימן רע"ג) יע''</nowiki>ש.'' | ||
''אמנם הנה מבואר ב'''נמוקי יוסף''' בשם ה'''ר"ן''' (בב"מ דף י"א) בסוגיא הנ"ל דכללא הוא דכל שליח בעינן מבעל הממון, דכל זמן שאינו שליח מבעל הממון אינו יכול להעשות שליח לאחר לזכות בעבורו (עי<nowiki>' מ''ש בזה בחידושי סוגיות סוגיא דתופס לבעל חוב סי' ג') וכיון שכן אף חצר שקניינה הוא מטעם שליחות אינה יכולה לקנות אלא א''כ נעשית שליח מבעל הממון. ולפי''</nowiki>ז יש להקשות על מה דאמרן דאיך אמרו ישראל נשלחה אנשים ויחפרו, וכנ"ל שנשלחו כדי לזכות בבתים מלאים כל טוב מדין חצר קונה כל מה שבתוכה, כיצד קנתה לישראל חצרם מדין שליחות, והא לא היה כאן שליחות מבעלי הממון, דהכנענים היו בעלי כל אותם הבתים מלאים כל טוב, והם לא רצו להקנותם לישראל, ולא היתה לחצרם תורת שליחות, דאין כאן שליחות מבעל הממון, ומאי קסבר משרע"ה שתהא תועלת בשליחתם.'' | ''אמנם הנה מבואר ב'''נמוקי יוסף''' בשם ה'''ר"ן''' (בב"מ דף י"א) בסוגיא הנ"ל דכללא הוא דכל שליח בעינן מבעל הממון, דכל זמן שאינו שליח מבעל הממון אינו יכול להעשות שליח לאחר לזכות בעבורו (עי<nowiki>' מ''ש בזה בחידושי סוגיות סוגיא דתופס לבעל חוב סי' ג') וכיון שכן אף חצר שקניינה הוא מטעם שליחות אינה יכולה לקנות אלא א''כ נעשית שליח מבעל הממון. ולפי''</nowiki>ז יש להקשות על מה דאמרן דאיך אמרו ישראל נשלחה אנשים ויחפרו, וכנ"ל שנשלחו כדי לזכות בבתים מלאים כל טוב מדין חצר קונה כל מה שבתוכה, כיצד קנתה לישראל חצרם מדין שליחות, והא לא היה כאן שליחות מבעלי הממון, דהכנענים היו בעלי כל אותם הבתים מלאים כל טוב, והם לא רצו להקנותם לישראל, ולא היתה לחצרם תורת שליחות, דאין כאן שליחות מבעל הממון, ומאי קסבר משרע"ה שתהא תועלת בשליחתם.'' | ||
''אך קושיא זו ליתא, דלאמתו של דבר לא הוו עוד הכנעניים בעליו האמיתי של הממון, אלא הקב<nowiki>''ה הוא בעליו של אותו הממון, ויובן עפימ''</nowiki>ש בסה"ק '''אגרא דכלה''' פ<nowiki>' שופטים עה''פ כי הגוים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך, ותוכן דבריו עפ''י קבלתינו מרבותינו דכח הפועל בנפעל, ממילא ממונו של אדם שהאדם מסגל ע"י מעשיו יש בממון ההוא כח הפועל, ע''כ נאסר לנו לפרוט מתיבת המוכסין, כיון שכח הפועל יש בממון ההוא והאדם הכשר כשיקחנו לעצמו יגרום בנפשו פעולות זרות וכו'. בעינינו ראינו כמה אנשי שם אשר פיתה היצר לתבוע חלקם והשתדלו בפרנסתם לקבל ממון מכל אדם ונשארו אח''כ כלים ריקים, וכו'. והנה בכאן נתן השי"ת לישראל את כל טוב ארצות הגוים האלה ממונם ורכושם המה יירשום, הנה יש לחוש כי כח הפועל בנפעל, ובכח הרכוש ההוא טמונים המדות הרעות של הגויים, הנה כאשר יהנו ישראל ממנו יש לחוש שיקנו קנין בנפשם לעשות כמעשיהם, אבל באמת לא כן הוא כי ישראל יירשוה ירושה ונתונה מאת השי''ת, והשי"ת הוא הבעלים של הרכוש. וז"ש הכתוב כי אתה בא אל הארץ אשר "ה' אלקיך נותן לך", ואין זה בהשתדלותך ליקח מיד הרשעים האלה רק השי''ת נותן לך, ע"כ אני מבטיחך שעי"ז לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם, עכתדה"ק. ומכלל דבריו שמענו דלא נקרא אותו הרכוש ע"ש הכנענים יושבי הארץ אלא הקב''</nowiki>ה הוא בעליו האמתי והוא הנותנה לישראל. והשתא שפיר יש כאן דעת בעל הממון, שהרי הקב"ה ברצונו ליתנה להם, לפיכך היו צריכים לבא לארץ כדי שתקנה להם החצר בתורת שליחות, דיש כאן דעת בעלים, ומהני עומד בצד חצירו, שתקנה להם החצר מדין שליחות.'' | ''אך קושיא זו ליתא, דלאמתו של דבר לא הוו עוד הכנעניים בעליו האמיתי של הממון, אלא הקב<nowiki>''ה הוא בעליו של אותו הממון, ויובן עפימ''</nowiki>ש בסה"ק '''אגרא דכלה''' פ<nowiki>' שופטים עה''פ כי הגוים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך, ותוכן דבריו עפ''י קבלתינו מרבותינו דכח הפועל בנפעל, ממילא ממונו של אדם שהאדם מסגל ע"י מעשיו יש בממון ההוא כח הפועל, ע''כ נאסר לנו לפרוט מתיבת המוכסין, כיון שכח הפועל יש בממון ההוא והאדם הכשר כשיקחנו לעצמו יגרום בנפשו פעולות זרות וכו'. בעינינו ראינו כמה אנשי שם אשר פיתה היצר לתבוע חלקם והשתדלו בפרנסתם לקבל ממון מכל אדם ונשארו אח''כ כלים ריקים, וכו'. והנה בכאן נתן השי"ת לישראל את כל טוב ארצות הגוים האלה ממונם ורכושם המה יירשום, הנה יש לחוש כי כח הפועל בנפעל, ובכח הרכוש ההוא טמונים המדות הרעות של הגויים, הנה כאשר יהנו ישראל ממנו יש לחוש שיקנו קנין בנפשם לעשות כמעשיהם, אבל באמת לא כן הוא כי ישראל יירשוה ירושה ונתונה מאת השי''ת, והשי"ת הוא הבעלים של הרכוש. וז"ש הכתוב כי אתה בא אל הארץ אשר "ה' אלקיך נותן לך", ואין זה בהשתדלותך ליקח מיד הרשעים האלה רק השי''ת נותן לך, ע"כ אני מבטיחך שעי"ז לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם, עכתדה"ק. ומכלל דבריו שמענו דלא נקרא אותו הרכוש ע"ש הכנענים יושבי הארץ אלא הקב''</nowiki>ה הוא בעליו האמתי והוא הנותנה לישראל. והשתא שפיר יש כאן דעת בעל הממון, שהרי הקב"ה ברצונו ליתנה להם, לפיכך היו צריכים לבא לארץ כדי שתקנה להם החצר בתורת שליחות, דיש כאן דעת בעלים, ומהני עומד בצד חצירו, שתקנה להם החצר מדין שליחות.'' | ||
''ואם היו המרגלים הולכים רק לכוונה זו לזכות בבתים מלאים כל טוב שלא יוכלו הכנענים לאסרם בתקרובת ע"ז, אזי היתה שליחותם לטובה, אמנם לצד שנשתלחו על פי ישראל שהיתה להם כוונה רעה, כמ"ש ה'''אוה"ח הקדוש''', וזלה"ק, לצד שכוונת המשלחים היתה רעה תפעל פועל הרע בשליח ויחזור להיות שלוחו של אדם כמותו ויוולד בו תכונה רעה מה שלא היתה בו קודם וכו<nowiki>', ולזה הגם שהיו צדיקים בהתחלתם עשות ההליכה לרגל נולד בהם תכונה רעה מכח המשלחים ויעצו להדיח, עכלה"ק. וביאור הדברים דאילו היו המרגלים מהלכים לתומם על הכוונה ששלח אותם משרע"ה להקדים ולזכות בבתים מלאים כל טוב, א"כ בהכרח היו נעשים שלוחי דרחמנא, שהרי הקב"ה הוא בעל הממון, והוא המקנה אותו לישראל באמצעותם, דבלא זה לא יתכן שיהיו זוכים בעבור ישראל, אלא א"כ נעשו שלוחי דרחמנא שהוא בעל הממון, ואילו הוה הכי לא היתה מזקת להם כוונת המשלחים הה ישראל, דאף שהיתה כוונת ישראל המשלחים לרעה, מ''מ לעומתה היה בידם כח השליחות ששלחה משרע"ה על דעת לזכות בממון בעבור ישראל, ומחמת כן נעשו שלוחי דרחמנא שהוא בעל הממון המקנה להה כנ"ל, והיה אותו כח השליחות מאת הקב"ה גובר על כח השליחות הרע של ישראל, ולא היה מקום לחוש שתזיק להם התכונה הרעה של ישראל המשלחים, דבטל הוא לעומת השליחות מאת הקב''ה. וזה שאמר משרע"ה וייטב בעיני "הדבר", רמז להם בזה על ענין השליחות לזכות בממון, כדמצינו בגמרא (סוטה ג' עמוד ב') יליף דבר דבר מממון, הרי דממון נרמז בתי' דבר. והכוונה דהוטבה בעיניו השליחות כדי לזכות בממון הכנעניים, דאילו היו גומרים השליחות ע''</nowiki>ד כן לא היתה נצמחת רעה משליחותם.'' | ''ואם היו המרגלים הולכים רק לכוונה זו לזכות בבתים מלאים כל טוב שלא יוכלו הכנענים לאסרם בתקרובת ע"ז, אזי היתה שליחותם לטובה, אמנם לצד שנשתלחו על פי ישראל שהיתה להם כוונה רעה, כמ"ש ה'''אוה"ח הקדוש''', וזלה"ק, לצד שכוונת המשלחים היתה רעה תפעל פועל הרע בשליח ויחזור להיות שלוחו של אדם כמותו ויוולד בו תכונה רעה מה שלא היתה בו קודם וכו<nowiki>', ולזה הגם שהיו צדיקים בהתחלתם עשות ההליכה לרגל נולד בהם תכונה רעה מכח המשלחים ויעצו להדיח, עכלה"ק. וביאור הדברים דאילו היו המרגלים מהלכים לתומם על הכוונה ששלח אותם משרע"ה להקדים ולזכות בבתים מלאים כל טוב, א"כ בהכרח היו נעשים שלוחי דרחמנא, שהרי הקב"ה הוא בעל הממון, והוא המקנה אותו לישראל באמצעותם, דבלא זה לא יתכן שיהיו זוכים בעבור ישראל, אלא א"כ נעשו שלוחי דרחמנא שהוא בעל הממון, ואילו הוה הכי לא היתה מזקת להם כוונת המשלחים הה ישראל, דאף שהיתה כוונת ישראל המשלחים לרעה, מ''מ לעומתה היה בידם כח השליחות ששלחה משרע"ה על דעת לזכות בממון בעבור ישראל, ומחמת כן נעשו שלוחי דרחמנא שהוא בעל הממון המקנה להה כנ"ל, והיה אותו כח השליחות מאת הקב"ה גובר על כח השליחות הרע של ישראל, ולא היה מקום לחוש שתזיק להם התכונה הרעה של ישראל המשלחים, דבטל הוא לעומת השליחות מאת הקב''ה. וזה שאמר משרע"ה וייטב בעיני "הדבר", רמז להם בזה על ענין השליחות לזכות בממון, כדמצינו בגמרא (סוטה ג' עמוד ב') יליף דבר דבר מממון, הרי דממון נרמז בתי' דבר. והכוונה דהוטבה בעיניו השליחות כדי לזכות בממון הכנעניים, דאילו היו גומרים השליחות ע''</nowiki>ד כן לא היתה נצמחת רעה משליחותם.'' | ||
''אכן המרגלים בהליכתם לא נתכוונו לכך, וא"כ לא נעשו שלוחי דרחמנא אלא שלוחיהם של ישראל בלבד, לכך הזיקה להם תכונתם הרעה של המשלחים, עד שנעשו גרועים יותר ממשלחיהם. ומזה נלמד עד כמה גרוע הוא כשנשפעים מדעת הדור דלבסוף נעשה גרוע יותר ממי שנשפע הימנו, וזה חזינן ממדת העונש שנענשו המרגלים מיד במיתה משונה ר<nowiki>''ל, משא''</nowiki>כ כלל ישראל המשלחים לא נענשו מיד אלא במשך ארבעים שנה. הרי דהזיקה להם תכונתם הרעה של המשלחים עד כדי כך שנהפכו לגרועים ביותר ונעשה בהם מה שנעשה.'' | ''אכן המרגלים בהליכתם לא נתכוונו לכך, וא"כ לא נעשו שלוחי דרחמנא אלא שלוחיהם של ישראל בלבד, לכך הזיקה להם תכונתם הרעה של המשלחים, עד שנעשו גרועים יותר ממשלחיהם. ומזה נלמד עד כמה גרוע הוא כשנשפעים מדעת הדור דלבסוף נעשה גרוע יותר ממי שנשפע הימנו, וזה חזינן ממדת העונש שנענשו המרגלים מיד במיתה משונה ר<nowiki>''ל, משא''</nowiki>כ כלל ישראל המשלחים לא נענשו מיד אלא במשך ארבעים שנה. הרי דהזיקה להם תכונתם הרעה של המשלחים עד כדי כך שנהפכו לגרועים ביותר ונעשה בהם מה שנעשה.'' | ||
''ומעתה אין לתמוה ממה שאמה"כ וישלח אותם משה וגו<nowiki>' על פי ה', ואילו בפ' דברים משמע דתיכף ומיד בתחלת שילוחם חרה אף ה' בהם ולא נתרצה בשליחות, דמה שאמר לו הקב"ה שלח לך היינו על דעתך וכוונתך שאתה משלחם כדי לזכות בממון, וזו וודאי שליחות לטובה, שיהיו נעשים שלוחי דרחמנא לזכות באותו הרכוש. וזהו שאמה"כ וישלח אותם משה וגו' על פי ה', פירוש דמכיון ששלח אותם משה כדי לזכות בממונם בהכרח היתה השליחות "על פי ה'" דהיינו ששלחם בכוונה זו שיהיו נעשים שלוחי הקב"ה, דרק באופן זה יתכן להם לזכות בממון כשיהיו שלוחי בעל הממון כדברי הנמוק''</nowiki>י הנ"ל.'' | ''ומעתה אין לתמוה ממה שאמה"כ וישלח אותם משה וגו<nowiki>' על פי ה', ואילו בפ' דברים משמע דתיכף ומיד בתחלת שילוחם חרה אף ה' בהם ולא נתרצה בשליחות, דמה שאמר לו הקב"ה שלח לך היינו על דעתך וכוונתך שאתה משלחם כדי לזכות בממון, וזו וודאי שליחות לטובה, שיהיו נעשים שלוחי דרחמנא לזכות באותו הרכוש. וזהו שאמה"כ וישלח אותם משה וגו' על פי ה', פירוש דמכיון ששלח אותם משה כדי לזכות בממונם בהכרח היתה השליחות "על פי ה'" דהיינו ששלחם בכוונה זו שיהיו נעשים שלוחי הקב"ה, דרק באופן זה יתכן להם לזכות בממון כשיהיו שלוחי בעל הממון כדברי הנמוק''</nowiki>י הנ"ל.'' | ||
''והנה משרע<nowiki>''ה לפי דעתו שהיו שלוחי דרחמנא שפיר אמר להם וראיתם את הארץ מה היא, דמכיון שתכלית שליחותם היא לזכות ברכושם של הכנעניים ומחמת כן הם שלוחי הקב"ה שוב לא יוכל להזיק להם אם יהיו גם שלוחי ישראל, ולפיכך רשאים הם לראות את הארץ מה היא כדעת ישראל המשלחים, דאין זה עיקר השליחות אלא הזכיה ברכוש הכנעניים, ואילו באמת היו מהלכים על דעתו וכוונתו של משה רע"ה לא היה מזיק להם שליחות ישראל, אך דא עקא שנעו מן הכוונה הזו ולא הלכו לדעת משרע''</nowiki>ה, ונעשו רק שלוחי ישראל שהיתם תכונתם רעה והיה מה שהיה. אכן הקב"ה ידע מראש שלא תהיה שליחותם לכוונה זו לזכות באותו הממון, אלא תכנס בהם תכונתם הרעה של ישראל המשלחים, על כן אמר אני איני מצוה לך, כי לפניו ית"ש גלוי שתצא תקלה ומכשול משליחות זו, והבן.'' | ''והנה משרע<nowiki>''ה לפי דעתו שהיו שלוחי דרחמנא שפיר אמר להם וראיתם את הארץ מה היא, דמכיון שתכלית שליחותם היא לזכות ברכושם של הכנעניים ומחמת כן הם שלוחי הקב"ה שוב לא יוכל להזיק להם אם יהיו גם שלוחי ישראל, ולפיכך רשאים הם לראות את הארץ מה היא כדעת ישראל המשלחים, דאין זה עיקר השליחות אלא הזכיה ברכוש הכנעניים, ואילו באמת היו מהלכים על דעתו וכוונתו של משה רע"ה לא היה מזיק להם שליחות ישראל, אך דא עקא שנעו מן הכוונה הזו ולא הלכו לדעת משרע''</nowiki>ה, ונעשו רק שלוחי ישראל שהיתם תכונתם רעה והיה מה שהיה. אכן הקב"ה ידע מראש שלא תהיה שליחותם לכוונה זו לזכות באותו הממון, אלא תכנס בהם תכונתם הרעה של ישראל המשלחים, על כן אמר אני איני מצוה לך, כי לפניו ית"ש גלוי שתצא תקלה ומכשול משליחות זו, והבן.'' | ||
| שורה 448: | שורה 304: | ||
''קליוולאנד ה'תשי"ג לפ"ג'' | ''קליוולאנד ה'תשי"ג לפ"ג'' | ||
'''''שלח לך אנשים וגו'<nowiki/>''', במדרש הביאו '''ק"ז זלה"ה בישמח משה''', זש<nowiki>''</nowiki>ה (איוב פרק י"ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד, וצריך להבין שייכות מקרא זה לכאן.'' | '''''שלח לך אנשים וגו'<nowiki/>''', במדרש הביאו '''ק"ז זלה"ה בישמח משה''', זש<nowiki>''</nowiki>ה (איוב פרק י"ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד, וצריך להבין שייכות מקרא זה לכאן.'' | ||
''ב) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, בתרגום יונתן איתא וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא וכו' יהושע. וצ"ב מה ענין העניוות לכאן, שכעבור מדת הענוה שראה בו הוצרך לקרוא לו יהושע ולבקש רחמים עליו.'' | ''ב) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, בתרגום יונתן איתא וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא וכו' יהושע. וצ"ב מה ענין העניוות לכאן, שכעבור מדת הענוה שראה בו הוצרך לקרוא לו יהושע ולבקש רחמים עליו.'' | ||
''ג) ומה הארץ וגו<nowiki>' היש בה עץ אם אין וגו', הנה פשוטו של מקרא צריך ביאור, דאין לו מובן לכאורה, דכי האם היה ספק בדבר אם יש בה עץ, הלא אחרי שהקב"ה קדם להבטיחם שהוא מכניסן אל ארץ טובה ורחבה אשר לא תחסר כל בה לא יעלה על הדעת להיות מסתפק בכך אם יש בה אילנות. ורש"י ז"ל פירש (והוא מגמרא ב"ב דף ט''ו ע''א) היש בה עץ וגו'</nowiki>, אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו כעץ. והוא דרך דרש אבל פשטות הכתוב משמע דקאי על אילנות ממש, וצריך ליישב גם פשוטו של מקרא. גם ראוי לקשר הדרש עם הפשט יחדיו, ומה שייכי להדדי פשוטו של מקרא דקאי על אילנות עם הדרש דקאי על צדיק.'' | ''ג) ומה הארץ וגו<nowiki>' היש בה עץ אם אין וגו', הנה פשוטו של מקרא צריך ביאור, דאין לו מובן לכאורה, דכי האם היה ספק בדבר אם יש בה עץ, הלא אחרי שהקב"ה קדם להבטיחם שהוא מכניסן אל ארץ טובה ורחבה אשר לא תחסר כל בה לא יעלה על הדעת להיות מסתפק בכך אם יש בה אילנות. ורש"י ז"ל פירש (והוא מגמרא ב"ב דף ט''ו ע''א) היש בה עץ וגו'</nowiki>, אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו כעץ. והוא דרך דרש אבל פשטות הכתוב משמע דקאי על אילנות ממש, וצריך ליישב גם פשוטו של מקרא. גם ראוי לקשר הדרש עם הפשט יחדיו, ומה שייכי להדדי פשוטו של מקרא דקאי על אילנות עם הדרש דקאי על צדיק.'' | ||
''ד) גם יל"ד במאה"כ היש בה עץ אם אין, דהוה סגי שיאמר היש בה עץ, ומה צורך נמי לומר "אם אין", דהלא מאומרו היש בה עץ כבר מובנת השאלה.'' | ''ד) גם יל"ד במאה"כ היש בה עץ אם אין, דהוה סגי שיאמר היש בה עץ, ומה צורך נמי לומר "אם אין", דהלא מאומרו היש בה עץ כבר מובנת השאלה.'' | ||
''ה) ובתרגום יונתן מפרש הפסוק כפשוטו היש בה עץ האית בה אילנין דמיכל, והוא תמוה כנ"ל. גם ראוי להבין מה שדקדק לתרגם האית בה אילנין דמיכל, דהול"ל האית בה אילנין טעונין פירות דמיכל, שהרי אין העץ עצמו נאכל אלא הפרי.'' | ''ה) ובתרגום יונתן מפרש הפסוק כפשוטו היש בה עץ האית בה אילנין דמיכל, והוא תמוה כנ"ל. גם ראוי להבין מה שדקדק לתרגם האית בה אילנין דמיכל, דהול"ל האית בה אילנין טעונין פירות דמיכל, שהרי אין העץ עצמו נאכל אלא הפרי.'' | ||
''ו) והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ. צריך להבין מדוע הוצרך לחזקם ולזרזם כ"כ על לקיחת הפירות. ובתרגום יונתן ותעבדון חזקתא בארעא, והוא פלאי מה חזקה היו צריכים, הא קיי"ל ארץ ישראל מוחזקת לנו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב. ואם נאמר דאכתי היו צריכים לחזור ולעשות חזקה דלא הועילה חזקת האבות משום שהכנעני אז יושב בארץ, והוצרכו לחזור ולהחזיק בה כשנכנסו ישראל לארץ, א"כ תקשה מה הועילה חזקתן של המרגלים, הרי גם עתה עוד לא נכנסו ישראל לארץ, ועדיין הכנעני יושב בארץ. (ובדרוש הקודם ביארנו התרגום יונתן בדרך דרוש ועוד לאלוק מילין בס"ד).'' | ''ו) והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ. צריך להבין מדוע הוצרך לחזקם ולזרזם כ"כ על לקיחת הפירות. ובתרגום יונתן ותעבדון חזקתא בארעא, והוא פלאי מה חזקה היו צריכים, הא קיי"ל ארץ ישראל מוחזקת לנו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב. ואם נאמר דאכתי היו צריכים לחזור ולעשות חזקה דלא הועילה חזקת האבות משום שהכנעני אז יושב בארץ, והוצרכו לחזור ולהחזיק בה כשנכנסו ישראל לארץ, א"כ תקשה מה הועילה חזקתן של המרגלים, הרי גם עתה עוד לא נכנסו ישראל לארץ, ועדיין הכנעני יושב בארץ. (ובדרוש הקודם ביארנו התרגום יונתן בדרך דרוש ועוד לאלוק מילין בס"ד).'' | ||
''ז) ויכרתו משם זמורה וגו<nowiki>' וישאוהו במוט בשנים וגו', פירש"י ז''ל שמנה נטלו אשכול א' נטל תאנה וא'</nowiki> רמון יהושע וכלב לא נעלו כלום משום שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו. יש לתמוה כיצד עברו יהושע וכלב על מצוות משרע"ה אשר פקד עליהם ולקחתם מפרי הארץ, ואם בעבור שראו שהמרגלים נעלו בכוונה רעה להוציא דבה על הארץ, אכתי תמיהא היא שהיה להם ליטול בכוונה טובה היפוך כוונת המרגלים, ולא לבטל לגמרי מצות משרע"ה.'' | ''ז) ויכרתו משם זמורה וגו<nowiki>' וישאוהו במוט בשנים וגו', פירש"י ז''ל שמנה נטלו אשכול א' נטל תאנה וא'</nowiki> רמון יהושע וכלב לא נעלו כלום משום שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו. יש לתמוה כיצד עברו יהושע וכלב על מצוות משרע"ה אשר פקד עליהם ולקחתם מפרי הארץ, ואם בעבור שראו שהמרגלים נעלו בכוונה רעה להוציא דבה על הארץ, אכתי תמיהא היא שהיה להם ליטול בכוונה טובה היפוך כוונת המרגלים, ולא לבטל לגמרי מצות משרע"ה.'' | ||
''ח) להלן בפרשה בענין המעפילים, ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והוא לא תצלח, פירש"י ז"ל זו שאתם עושים לא תצלח. וכתבו המפרשים דכוונת רש"י ז"ל לפרש הא דכתיב והוא לא תצלח בלשון נקבה (בחיריק תחת הה"א) דקאי על הפעולה, וכאילו אמר זאת הפעולה שאתם עושים לא תצלח. והרב '''אבן עזרא''' ז"ל כתב והוא לא תצלח העליה אל ראש ההר לא תצלח, או העברת פי ה' אין בה הצלחה. ומדבריו נראה דבפירושו הב' הוא מוסיף על פירוש רש"י ז"ל, וקמפרש ליה לקרא דלא על הפעולה הזו בלבד הוא אומר שלא תצלח, אלא שבא הכתוב כאן להודיע בכללות דכל העברת פי ה' אין בה הצלחה. וכאשר נבאר להלן בס"ד.'' | ''ח) להלן בפרשה בענין המעפילים, ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והוא לא תצלח, פירש"י ז"ל זו שאתם עושים לא תצלח. וכתבו המפרשים דכוונת רש"י ז"ל לפרש הא דכתיב והוא לא תצלח בלשון נקבה (בחיריק תחת הה"א) דקאי על הפעולה, וכאילו אמר זאת הפעולה שאתם עושים לא תצלח. והרב '''אבן עזרא''' ז"ל כתב והוא לא תצלח העליה אל ראש ההר לא תצלח, או העברת פי ה' אין בה הצלחה. ומדבריו נראה דבפירושו הב' הוא מוסיף על פירוש רש"י ז"ל, וקמפרש ליה לקרא דלא על הפעולה הזו בלבד הוא אומר שלא תצלח, אלא שבא הכתוב כאן להודיע בכללות דכל העברת פי ה' אין בה הצלחה. וכאשר נבאר להלן בס"ד.'' | ||
''ט) ובתרגום יונתן אי' מה דין אתון עברין על גזירת מימרא דה' ואיהי לא תצלח לכון. לכאורה בקרא כתיב והיא לא תצלח סתמא, והוא מוסיף תיבת "לכון" וכמו שכ' בפי' יונתן שם דכוונתו לדייק כי לכם דוקא לא תצלח, וצ"ב מה רצונו בזה ומדוע להם דוקא לא תצלח אבל לאחרים היא תצלח.'' | ''ט) ובתרגום יונתן אי' מה דין אתון עברין על גזירת מימרא דה' ואיהי לא תצלח לכון. לכאורה בקרא כתיב והיא לא תצלח סתמא, והוא מוסיף תיבת "לכון" וכמו שכ' בפי' יונתן שם דכוונתו לדייק כי לכם דוקא לא תצלח, וצ"ב מה רצונו בזה ומדוע להם דוקא לא תצלח אבל לאחרים היא תצלח.'' | ||
''ובטרם נבוא לביאור ענין המרגלים נקדים לפרש מאה"כ בפ<nowiki>' המעפילים (קושיא ח' וט'), דהנה מצינו בהרבה מקומות בדבריהם ז"ל דמעשה שטן הצליח ונעשו להם נסים גדולים בדרכי המינות וע"ז, והבריות נכשלים בהם וטועים אחריהם. וכדאיתא בגמרא ע"ז (דף נ"ד ע"ב) שנראתה להם הע"ז בחלום וציוותה לשחוט להם גברא וירדו גשמים בשעה שהי' עצירת גשמים וכן כמה עובדות שם שנעשו עפ"י ע"ז דברים שנראים כניסים נוראים, יעיי''</nowiki>ש. וכבר הזהיר ה'''רמב"ם''' ז"ל שלא לסמוך על האומרים דברי נבואה מחמת שהראו אותות ומופתים. וז"ל הרמב"ם בהל<nowiki>' יסודי התורה (פ"י ה"ז) ולא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא, אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה וכו'. עוד כתב הוא ז"ל (שם פ"ח) משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שהמאמין עפ''י האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלאט ובכשוף, אלא כולם צורך שעה היו לא להביא ראי' על הנבואה וכו', ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר וכו', יע"ש. מבואר מזה דממה שרואים שהנביא מראה אותות ומופתים גדולים ונוראים אין לסמוך ולהביא ראי' על אמיתות הנבואה, דיתכן שהוא בכוחו של השטן בלאט ובכשוף. וצא ולמד ממה שמצינו בימי בן כוזיבא שהיתה לישראל הצלחה נפלאה כמבואר בדבריהם ז"ל, ונמשכה הצלחתם ג'</nowiki> דורות, וכמ"ש ב'''סדר הדורות''' דמ"ש בגמרא דנמשכה ב' שנים ומחצה היינו מלכות בן כוזיבא האחרון, ואחר כל ההצלחה הנפלאה שטעו בה גם גדולי ושראל נמשך מכך אסון נורא והרג רב לא היה כמוהו מימות עולם, ואז נגדעה קרן ישראל ולא תחזור עד שיבוא בן דוד.'' | ''ובטרם נבוא לביאור ענין המרגלים נקדים לפרש מאה"כ בפ<nowiki>' המעפילים (קושיא ח' וט'), דהנה מצינו בהרבה מקומות בדבריהם ז"ל דמעשה שטן הצליח ונעשו להם נסים גדולים בדרכי המינות וע"ז, והבריות נכשלים בהם וטועים אחריהם. וכדאיתא בגמרא ע"ז (דף נ"ד ע"ב) שנראתה להם הע"ז בחלום וציוותה לשחוט להם גברא וירדו גשמים בשעה שהי' עצירת גשמים וכן כמה עובדות שם שנעשו עפ"י ע"ז דברים שנראים כניסים נוראים, יעיי''</nowiki>ש. וכבר הזהיר ה'''רמב"ם''' ז"ל שלא לסמוך על האומרים דברי נבואה מחמת שהראו אותות ומופתים. וז"ל הרמב"ם בהל<nowiki>' יסודי התורה (פ"י ה"ז) ולא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא, אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה וכו'. עוד כתב הוא ז"ל (שם פ"ח) משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שהמאמין עפ''י האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלאט ובכשוף, אלא כולם צורך שעה היו לא להביא ראי' על הנבואה וכו', ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר וכו', יע"ש. מבואר מזה דממה שרואים שהנביא מראה אותות ומופתים גדולים ונוראים אין לסמוך ולהביא ראי' על אמיתות הנבואה, דיתכן שהוא בכוחו של השטן בלאט ובכשוף. וצא ולמד ממה שמצינו בימי בן כוזיבא שהיתה לישראל הצלחה נפלאה כמבואר בדבריהם ז"ל, ונמשכה הצלחתם ג'</nowiki> דורות, וכמ"ש ב'''סדר הדורות''' דמ"ש בגמרא דנמשכה ב' שנים ומחצה היינו מלכות בן כוזיבא האחרון, ואחר כל ההצלחה הנפלאה שטעו בה גם גדולי ושראל נמשך מכך אסון נורא והרג רב לא היה כמוהו מימות עולם, ואז נגדעה קרן ישראל ולא תחזור עד שיבוא בן דוד.'' | ||
''ובבראשית רבה עה"פ וימצאו בקעה בארץ שנער רב כהנא אמר וימצאו אם ללצים הוא יליץ, וביאר שם היפ"ת שהיתה מציאה ממש, דמתחלה לא היתה שם בקעה גדולה זו ולשעה עשאה ה<nowiki>' וכו' משום אם ללצים הוא יליץ, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו וכו', באופן שיהיה מקום לרשעתם, עכ''ד. ובסדר הדורות הביא באנשי דור הפלגה שזרקו חצים אל השמים ויפלו כל החצים עליהם מלאים דם, ויהי כראותם ויאמרו איש אל רעהו אך הנה הרגנו את כל אשר בשמים, כי מאת ה' היתה זאת למען התעם, ע"כ. הרי מזה כי מן השמים ניתנה רשות לשטן להראותם אותות ומופתים נוראים כדי להתעותם (ועי'</nowiki> בענין זה באריכות בקר על הגאולה ועל התמורה חבל ראיות מהרבה מקומות בדבריהם ז"ל שהראה השען אותות ומופתים גדולים ונתעו אחריו רבים).'' | ''ובבראשית רבה עה"פ וימצאו בקעה בארץ שנער רב כהנא אמר וימצאו אם ללצים הוא יליץ, וביאר שם היפ"ת שהיתה מציאה ממש, דמתחלה לא היתה שם בקעה גדולה זו ולשעה עשאה ה<nowiki>' וכו' משום אם ללצים הוא יליץ, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו וכו', באופן שיהיה מקום לרשעתם, עכ''ד. ובסדר הדורות הביא באנשי דור הפלגה שזרקו חצים אל השמים ויפלו כל החצים עליהם מלאים דם, ויהי כראותם ויאמרו איש אל רעהו אך הנה הרגנו את כל אשר בשמים, כי מאת ה' היתה זאת למען התעם, ע"כ. הרי מזה כי מן השמים ניתנה רשות לשטן להראותם אותות ומופתים נוראים כדי להתעותם (ועי'</nowiki> בענין זה באריכות בקר על הגאולה ועל התמורה חבל ראיות מהרבה מקומות בדבריהם ז"ל שהראה השען אותות ומופתים גדולים ונתעו אחריו רבים).'' | ||
''והנה גם בצדיקים יקרה לפעמים שטועין באיזה דבר, ועושין נגד רצון ה<nowiki>', אך החילוק הוא ובצדיקים שם הקב''ה עין השגחתו עליהם, ולא יעזבם להתמיד בטעות ההוא, ולא תהיה להם הצלחה באותה המעשה שעשו נגד רצון ה', אלא מיד בהעברתם פי ה' תשקע שמש ההצלחה מהם, ומיד יתבוננו וירגישו אשר לא טוב עשו, ואין מעשיהם לרצון לפני ה'</nowiki>.'' | ''והנה גם בצדיקים יקרה לפעמים שטועין באיזה דבר, ועושין נגד רצון ה<nowiki>', אך החילוק הוא ובצדיקים שם הקב''ה עין השגחתו עליהם, ולא יעזבם להתמיד בטעות ההוא, ולא תהיה להם הצלחה באותה המעשה שעשו נגד רצון ה', אלא מיד בהעברתם פי ה' תשקע שמש ההצלחה מהם, ומיד יתבוננו וירגישו אשר לא טוב עשו, ואין מעשיהם לרצון לפני ה'</nowiki>.'' | ||
''ולזאת מכיון שהיו אנשי דור המדבר קדושים וטהורים, וכאשר הכתוב מעיד (ירמי<nowiki>' ב') כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ודרשו ז"ל בסנהדרין פ' חלק אם אחרים באים בזכותן הם עצמן לא כ"ש, ונודע מדברי הזוה''ק ומפרקי דר"א עד היכן הגיעה הפלגת קדושת וצדקת אותו הדור, אלא שבחטא זה טעו ועברו את פי ה', על כן לא הניחם ה' להתמיד בטעות זה זמן מרובה, כאשר הזהירן משה כי מעשיהם הם נגד רצון הבורא, ולא יצליחו בזת וזהו שאמר להם מדוע אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח, שלא תמשך לכם הצלחה ממעשה זה, שהוא העברת פי ה'</nowiki>.'' | ''ולזאת מכיון שהיו אנשי דור המדבר קדושים וטהורים, וכאשר הכתוב מעיד (ירמי<nowiki>' ב') כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ודרשו ז"ל בסנהדרין פ' חלק אם אחרים באים בזכותן הם עצמן לא כ"ש, ונודע מדברי הזוה''ק ומפרקי דר"א עד היכן הגיעה הפלגת קדושת וצדקת אותו הדור, אלא שבחטא זה טעו ועברו את פי ה', על כן לא הניחם ה' להתמיד בטעות זה זמן מרובה, כאשר הזהירן משה כי מעשיהם הם נגד רצון הבורא, ולא יצליחו בזת וזהו שאמר להם מדוע אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח, שלא תמשך לכם הצלחה ממעשה זה, שהוא העברת פי ה'</nowiki>.'' | ||
''וזה אפ"ל הכוונה בדברי רש"י ז<nowiki>''ל (קושיא ח') והיא לא תצלח זו שאתם עושים לא תצלח. כלומר דלפי שאתם צדיקים על כן לא תמשך ההצלחה ממעשה זו שאתם עושים נגד רצון ה', ודקדק לומר זו שאתם עושים דייקא, דאילו מה שהרשעים עושים יתכן שתמשך הצלחתם זמן מרובה, אף שיש במעשיהם העברת פי ה', דדוקא בצדיקים הקב"ה משגיח עליהם בעינא פקיחא שלא יצליחו בדבר שהוא נגד רצונו. וזהו גם הביאור בתרגום יונתן והיא לא תצלח "לכון" (קושיא ט') לשון דייקא הוא דלא תצלח, שאתם צדיקים, מה שא''</nowiki>כ לרשעים יתכן שתצלח בכוחו של הס"מ המטעה אותם.'' | ''וזה אפ"ל הכוונה בדברי רש"י ז<nowiki>''ל (קושיא ח') והיא לא תצלח זו שאתם עושים לא תצלח. כלומר דלפי שאתם צדיקים על כן לא תמשך ההצלחה ממעשה זו שאתם עושים נגד רצון ה', ודקדק לומר זו שאתם עושים דייקא, דאילו מה שהרשעים עושים יתכן שתמשך הצלחתם זמן מרובה, אף שיש במעשיהם העברת פי ה', דדוקא בצדיקים הקב"ה משגיח עליהם בעינא פקיחא שלא יצליחו בדבר שהוא נגד רצונו. וזהו גם הביאור בתרגום יונתן והיא לא תצלח "לכון" (קושיא ט') לשון דייקא הוא דלא תצלח, שאתם צדיקים, מה שא''</nowiki>כ לרשעים יתכן שתצלח בכוחו של הס"מ המטעה אותם.'' | ||
''אמנם ה'''אבן עזרא''' ז"ל מוסיף על דברי רש"י ז"ל בפירושו הב', שכ' דכל העברת פי ה' אין בה הצלחה, כוונתו בזה דגם אם למראית עין נדמה דדרך רשעים צלחה, שהם מצליחים ברשעתם ומתמידים בה זמן מרובה אין זה אלא לפי שעה אבל באמת כל דבר שהוא נגד רצון ה' לא יתכן שתהיה הצלחתו מתמדת, ובסופו של דבר יתבטלו לגמרי ויכשלו ויאבדו, וכל מה שהם מצליחים אינו אלא ממפעלות השטן המטעה ואין להתפעל מכך. וכמ"ש ה'''מהרש"א''' ז<nowiki>''ל (ברכות דף ז') א"ר יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, "שעה'' משחקת לו דייקא, דודאי אינו רק לפי שעה, כמפורש בעניינו כי כחציר מהרה ימלו וגו' ועוד מעט ואין רשע וגו' וכו'</nowiki>.'' | ''אמנם ה'''אבן עזרא''' ז"ל מוסיף על דברי רש"י ז"ל בפירושו הב', שכ' דכל העברת פי ה' אין בה הצלחה, כוונתו בזה דגם אם למראית עין נדמה דדרך רשעים צלחה, שהם מצליחים ברשעתם ומתמידים בה זמן מרובה אין זה אלא לפי שעה אבל באמת כל דבר שהוא נגד רצון ה' לא יתכן שתהיה הצלחתו מתמדת, ובסופו של דבר יתבטלו לגמרי ויכשלו ויאבדו, וכל מה שהם מצליחים אינו אלא ממפעלות השטן המטעה ואין להתפעל מכך. וכמ"ש ה'''מהרש"א''' ז<nowiki>''ל (ברכות דף ז') א"ר יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, "שעה'' משחקת לו דייקא, דודאי אינו רק לפי שעה, כמפורש בעניינו כי כחציר מהרה ימלו וגו' ועוד מעט ואין רשע וגו' וכו'</nowiki>.'' | ||
''והכי איתא בזוה<nowiki>''ק פ' תשא (דף קפ"ח ע''א) בעובדא דר אלעזר דפגע ביה הגמון אחד ושאל ממנו במאה''כ שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר, אנן מיומין דעלמין קיימין במלכותא ולא אעדי מינן לעלמין דתר בתר דרא, ואתון זעיר הוה לכון מלכותא ומיד אעדי מנכון, וקרא אתקיים בכו דכתיב ועד ארגיעה לשון שקר, א''ל תפח רוחיה דהאי גברא אילו אמר שפת אמת כוננת (הנונין בסגול) לעד הוה כדקאמרת אבל לא כתיב אלא תכון זמינא שפת אמת דתכון וכו' דהשתא שפת שקר קיימא ושפת אמת שכיבא לעפרא, ובההוא זמנא דאמת יקום על קיומיה ומגו ארץ תצמח כדין שפת אמת תכון לעד וכו', עכדה"ק. המורם מזה כי מה שרואין ששפת שקר יש לה קיום זהו לפי שעה, אך לא יהיה לה קיום נצחי, ובבוא הזמן תתבטל ותחלוף כליל מן העולם. וצריך לדעת שכל מה שהרשעים מצליחים לפי שעה הוא להם לרעה, וסופם להיות נפרעין מהם על ההצלחה הזו, וכמ''</nowiki>ש ב'''ספר חסידים''' (סי<nowiki>' תתרנ''</nowiki>ד) שאדם רע מצליח יותר כשעושה רע מבעושה טובה כדי לטורדו מן העוה"ב, עכ"ל.'' | ''והכי איתא בזוה<nowiki>''ק פ' תשא (דף קפ"ח ע''א) בעובדא דר אלעזר דפגע ביה הגמון אחד ושאל ממנו במאה''כ שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר, אנן מיומין דעלמין קיימין במלכותא ולא אעדי מינן לעלמין דתר בתר דרא, ואתון זעיר הוה לכון מלכותא ומיד אעדי מנכון, וקרא אתקיים בכו דכתיב ועד ארגיעה לשון שקר, א''ל תפח רוחיה דהאי גברא אילו אמר שפת אמת כוננת (הנונין בסגול) לעד הוה כדקאמרת אבל לא כתיב אלא תכון זמינא שפת אמת דתכון וכו' דהשתא שפת שקר קיימא ושפת אמת שכיבא לעפרא, ובההוא זמנא דאמת יקום על קיומיה ומגו ארץ תצמח כדין שפת אמת תכון לעד וכו', עכדה"ק. המורם מזה כי מה שרואין ששפת שקר יש לה קיום זהו לפי שעה, אך לא יהיה לה קיום נצחי, ובבוא הזמן תתבטל ותחלוף כליל מן העולם. וצריך לדעת שכל מה שהרשעים מצליחים לפי שעה הוא להם לרעה, וסופם להיות נפרעין מהם על ההצלחה הזו, וכמ''</nowiki>ש ב'''ספר חסידים''' (סי<nowiki>' תתרנ''</nowiki>ד) שאדם רע מצליח יותר כשעושה רע מבעושה טובה כדי לטורדו מן העוה"ב, עכ"ל.'' | ||
''ונבוא אל הביאור במה שציוה להם משה לראות היש בה עץ אם אין (קושיא ג<nowiki>') בהקדם עוד מה שפירשנו הא דאיתא בגמרא (בבא בתרא דף ע"ז ע"א) עה"פ (איוב פ"ב) ויאמר ה' אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמור. א"ר יצחק גדול צערו של שטן יותר משל איוב משל לעבד שאמר לו רבו שבור חבות ושמור את יינה, ופירש"י גדול צערו של ששן, שהוזקק לשמור את נפש איוב שלא תצא. ומעולם נתקשיתי בזה, דהתינח מה שמסרו את איוב אל השטן שילקהו ביסורין מובן שפיר, דמפי עליון לא תצא הרעות, וא"א שיהיה העונש והצער אלא באמצעות שליח, אבל לאיזה צורך מסר הקב''ה שמירת נפשו של איוב שלא תצא בידו של השטן, הלא בידו יתברך נפש כל חי וחוח כל בשר איש, וכ''ש בצדיקים הקרובים אליו יתברך אשר שמירתם דבקה בו תמיד, הנה עין ה' אל יריאיו, שומר נפשות חסידיו וגו'</nowiki>, והרי איוב איש צדיק היה, וצא ולמד מה גדלה מעלתו ממה שאמרו ז"ל בבבא בתרא שם אר"י גדול מה שנאמר באיוב ממה שנאמר באברהם, ומדוע איפוא העול הקב"ה חובת השמירה על נפשו שלא תצא ביד השטן מקור הרע.'' | ''ונבוא אל הביאור במה שציוה להם משה לראות היש בה עץ אם אין (קושיא ג<nowiki>') בהקדם עוד מה שפירשנו הא דאיתא בגמרא (בבא בתרא דף ע"ז ע"א) עה"פ (איוב פ"ב) ויאמר ה' אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמור. א"ר יצחק גדול צערו של שטן יותר משל איוב משל לעבד שאמר לו רבו שבור חבות ושמור את יינה, ופירש"י גדול צערו של ששן, שהוזקק לשמור את נפש איוב שלא תצא. ומעולם נתקשיתי בזה, דהתינח מה שמסרו את איוב אל השטן שילקהו ביסורין מובן שפיר, דמפי עליון לא תצא הרעות, וא"א שיהיה העונש והצער אלא באמצעות שליח, אבל לאיזה צורך מסר הקב''ה שמירת נפשו של איוב שלא תצא בידו של השטן, הלא בידו יתברך נפש כל חי וחוח כל בשר איש, וכ''ש בצדיקים הקרובים אליו יתברך אשר שמירתם דבקה בו תמיד, הנה עין ה' אל יריאיו, שומר נפשות חסידיו וגו'</nowiki>, והרי איוב איש צדיק היה, וצא ולמד מה גדלה מעלתו ממה שאמרו ז"ל בבבא בתרא שם אר"י גדול מה שנאמר באיוב ממה שנאמר באברהם, ומדוע איפוא העול הקב"ה חובת השמירה על נפשו שלא תצא ביד השטן מקור הרע.'' | ||
''ואמרתי בטעם הדבר עפ<nowiki>''י המבואר בגמרא בבא בתרא שם, איוב בימי מרגלים היה כתיב הכא (איוב א') איש היה בארץ עוץ וכתיב התם היש בה עץ וכו', הכי קאמר להו משה לישראל ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על דורו כעץ. מבואר דכל זמן שהיה איוב קיים היה מגן ומחסה על יושבי הארץ הכנעניים, והנה כשהלכו המרגלים לתור את הארץ מת איוב, וכמו שפירש"י ז"ל סר צילם, מגינם וחזקם כשרים שבהם איוב שהיה מגין עליהם. נמצא מזה דכל זמן אשר איוב היה חי היתה צדקתו מגינה על הכנענים, ולא יכלו ישראל לנצחם ולכבוש אותם, ולפיכך מכיון שהיתה חיותו של איוב מעכבת גאולתן של ישראל מסר הקב''</nowiki>ה שמירת נפשו ביד השטן, דלא יתכן שתהיה שמירת נפשו בידי הקב"ה, דמפי עליון לא תצא הרעות, וחיותו של איוב רעה היא לישראל, דאף שהיה צדיק גמור אבל היה מגין ומחפה על תושבי הארץ הכנעניים, שזה עיכוב לגאולתן של ישראל, על כן הופקדה שמירת נפשו בידו של השטן. והנה נודע מה שכתב ה'''ב<nowiki>''</nowiki>ח''' (באו<nowiki>''ח סי' ר''</nowiki>ח) על דברי ה'''טור''' מספר המצוות די"א בברכת מעין ג<nowiki>' ונאכל מפריה ונשבע מטובה, וחלק הוא ז"ל עליהם דאין לאומרו שאין לחמוד את הארץ בעבור פריה וטובה. וכתב הב"ח ליישב הגירסא הנ''ל, דהלא קדושת הארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ, וכו' ואמר אם תטמאו את הארץ תמשך הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה וכו', וע"כ ניחא שאנו מכניסים בברכה זו ונאכל מפריה כי באכילת פירותיה אנו ניזונין מקדושת השכינה ומעהרתה, עכ"ל. והיוצא מדבריו כי ההשפעה בפירות ארץ ישראל תלויה במעשי יושבי הארץ, אם זכו ומעשיהם מתוקנים אזי השפעתה באה מאת הקב''</nowiki>ה ושכינתו יתברך שורה בקרב הארץ ומשפיעה קדושה בפירותיה, אבל אם מטמאים את הארץ בתועבותיהם מסלקים את השכינה מקרב הארץ, ונעשה הס"מ שליט בארץ, ובאה ההשפעה מכוחו ונמשכת הטומאה בפירות הארץ.'' | ''ואמרתי בטעם הדבר עפ<nowiki>''י המבואר בגמרא בבא בתרא שם, איוב בימי מרגלים היה כתיב הכא (איוב א') איש היה בארץ עוץ וכתיב התם היש בה עץ וכו', הכי קאמר להו משה לישראל ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על דורו כעץ. מבואר דכל זמן שהיה איוב קיים היה מגן ומחסה על יושבי הארץ הכנעניים, והנה כשהלכו המרגלים לתור את הארץ מת איוב, וכמו שפירש"י ז"ל סר צילם, מגינם וחזקם כשרים שבהם איוב שהיה מגין עליהם. נמצא מזה דכל זמן אשר איוב היה חי היתה צדקתו מגינה על הכנענים, ולא יכלו ישראל לנצחם ולכבוש אותם, ולפיכך מכיון שהיתה חיותו של איוב מעכבת גאולתן של ישראל מסר הקב''</nowiki>ה שמירת נפשו ביד השטן, דלא יתכן שתהיה שמירת נפשו בידי הקב"ה, דמפי עליון לא תצא הרעות, וחיותו של איוב רעה היא לישראל, דאף שהיה צדיק גמור אבל היה מגין ומחפה על תושבי הארץ הכנעניים, שזה עיכוב לגאולתן של ישראל, על כן הופקדה שמירת נפשו בידו של השטן. והנה נודע מה שכתב ה'''ב<nowiki>''</nowiki>ח''' (באו<nowiki>''ח סי' ר''</nowiki>ח) על דברי ה'''טור''' מספר המצוות די"א בברכת מעין ג<nowiki>' ונאכל מפריה ונשבע מטובה, וחלק הוא ז"ל עליהם דאין לאומרו שאין לחמוד את הארץ בעבור פריה וטובה. וכתב הב"ח ליישב הגירסא הנ''ל, דהלא קדושת הארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ, וכו' ואמר אם תטמאו את הארץ תמשך הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה וכו', וע"כ ניחא שאנו מכניסים בברכה זו ונאכל מפריה כי באכילת פירותיה אנו ניזונין מקדושת השכינה ומעהרתה, עכ"ל. והיוצא מדבריו כי ההשפעה בפירות ארץ ישראל תלויה במעשי יושבי הארץ, אם זכו ומעשיהם מתוקנים אזי השפעתה באה מאת הקב''</nowiki>ה ושכינתו יתברך שורה בקרב הארץ ומשפיעה קדושה בפירותיה, אבל אם מטמאים את הארץ בתועבותיהם מסלקים את השכינה מקרב הארץ, ונעשה הס"מ שליט בארץ, ובאה ההשפעה מכוחו ונמשכת הטומאה בפירות הארץ.'' | ||
''ועפי"ז יובן על נכון מה שאמר להם משרע"ה לראות היש בה עץ אם אין, דהפשט והדרש מקושרים וכהדדי נינהו, דבאמת הא בהא תליא, דאם יש ביניהם אדם כשר הראוי להגין עליהם בצדקתו תמשך ההשפעה בפירות מכח הקדושה, וראויים הם הפירות למאכל. וז"ש היש בה עץ, כלומר אם יש בה אדם כשר שיגין עליהם, וע"י כן יש בה עץ עושת פרי והיה פריו למאכל, שהרי יש בהם השפעת קדושה. וגמר אומר "אם אין" רמז דאם אין ביניהם צדיקים אזי השפעת הפירות באה מאת הס"מ והוא עפ"י מה שדרשו בגמרא קידושין במאה"כ ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, יעיי"ש. וילפי לה דאין כסף יתירא היא, דהוה סגי שיאמר ויצאה חנת אלא וודאי דאתי לדרשת וה"נ אם אין יתירא היא כנ"ל, ואתי לרמוז דאם אין השפעה מצד הקדושה שאין ביניהם אדם כשר שיגין עליהם אז יש כח השפעה מאדון אחר הוא הס"ת ואין הפירות ראויים למאכל. וזהו שתרגם יונתן האית בה אילנין דמיכל, בא לבאר שלא תתמה איך נסתפק משרע"ה אם יש בה אילנות, לז<nowiki>''</nowiki>א שציוה אותם לראות האית בה אילנין דמיכל, כלומר אם יש בה אילנות שיניקתם וכח השפעתם בא מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ, שע"י כן פירותיהם למאכל, ולכך תלה האכילה באילן דלא הוה מספקא ליה אם יש בארץ אילני פירות, אלא שעליהם לראות מהיכן אילן זה יונק חיותו והשפעתו אם ממקור הקדושה או ח"ו מכוחות הסט"א.'' | ''ועפי"ז יובן על נכון מה שאמר להם משרע"ה לראות היש בה עץ אם אין, דהפשט והדרש מקושרים וכהדדי נינהו, דבאמת הא בהא תליא, דאם יש ביניהם אדם כשר הראוי להגין עליהם בצדקתו תמשך ההשפעה בפירות מכח הקדושה, וראויים הם הפירות למאכל. וז"ש היש בה עץ, כלומר אם יש בה אדם כשר שיגין עליהם, וע"י כן יש בה עץ עושת פרי והיה פריו למאכל, שהרי יש בהם השפעת קדושה. וגמר אומר "אם אין" רמז דאם אין ביניהם צדיקים אזי השפעת הפירות באה מאת הס"מ והוא עפ"י מה שדרשו בגמרא קידושין במאה"כ ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, יעיי"ש. וילפי לה דאין כסף יתירא היא, דהוה סגי שיאמר ויצאה חנת אלא וודאי דאתי לדרשת וה"נ אם אין יתירא היא כנ"ל, ואתי לרמוז דאם אין השפעה מצד הקדושה שאין ביניהם אדם כשר שיגין עליהם אז יש כח השפעה מאדון אחר הוא הס"ת ואין הפירות ראויים למאכל. וזהו שתרגם יונתן האית בה אילנין דמיכל, בא לבאר שלא תתמה איך נסתפק משרע"ה אם יש בה אילנות, לז<nowiki>''</nowiki>א שציוה אותם לראות האית בה אילנין דמיכל, כלומר אם יש בה אילנות שיניקתם וכח השפעתם בא מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ, שע"י כן פירותיהם למאכל, ולכך תלה האכילה באילן דלא הוה מספקא ליה אם יש בארץ אילני פירות, אלא שעליהם לראות מהיכן אילן זה יונק חיותו והשפעתו אם ממקור הקדושה או ח"ו מכוחות הסט"א.'' | ||
''אכן אחרי שציוה להם משרע"ה לעמוד על המחקר מה טיבם של האילנות, מהיכן הם יונקים השפעתם, ואם ראויים הם למאכל, הוסיף בגמר דבריו ואמר להם והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, ותרגם יונתן ותעבדון חזקתא בארעא, ולדרכנו אפ<nowiki>''ל שציווה להם דאף אם יראו שאין יניקת הפירות והשפעתן ממקור הקדושה אלא פח הסט"א שולט בארץ, מ"מ עדיין תקנה יש להם להנות מהפירות, שיעשו חזקה בארץ, ומכיון שיעשו בה חזקה יהיו הם הבעלים בארץ לפי שעה, ואז תבוא השפעתן מצד הקדושה, ויוכלו לקחת מן הפירות אף שאין ביניהם צדיק המגין עליהם. וזש"ה היש בה עץ אם אין, וכדפרשינן שציוה אותם לחקור ולדרוש היש בה צדיק שבזכותו ההשפעה באה מן הקדושה, והפירות ראויים לאכילה, "אם אין'</nowiki>, כההשפעה יורדת מן הס"מ, ואעפ"כ עדיין תקנה יש להם, "והתחזקתם" שתעשו חזקה בארץ ותבא ההשפעה מצד הקדושה ולקחתם מפרי הארץ שיהיו ראויים לאכילה.'' | ''אכן אחרי שציוה להם משרע"ה לעמוד על המחקר מה טיבם של האילנות, מהיכן הם יונקים השפעתם, ואם ראויים הם למאכל, הוסיף בגמר דבריו ואמר להם והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, ותרגם יונתן ותעבדון חזקתא בארעא, ולדרכנו אפ<nowiki>''ל שציווה להם דאף אם יראו שאין יניקת הפירות והשפעתן ממקור הקדושה אלא פח הסט"א שולט בארץ, מ"מ עדיין תקנה יש להם להנות מהפירות, שיעשו חזקה בארץ, ומכיון שיעשו בה חזקה יהיו הם הבעלים בארץ לפי שעה, ואז תבוא השפעתן מצד הקדושה, ויוכלו לקחת מן הפירות אף שאין ביניהם צדיק המגין עליהם. וזש"ה היש בה עץ אם אין, וכדפרשינן שציוה אותם לחקור ולדרוש היש בה צדיק שבזכותו ההשפעה באה מן הקדושה, והפירות ראויים לאכילה, "אם אין'</nowiki>, כההשפעה יורדת מן הס"מ, ואעפ"כ עדיין תקנה יש להם, "והתחזקתם" שתעשו חזקה בארץ ותבא ההשפעה מצד הקדושה ולקחתם מפרי הארץ שיהיו ראויים לאכילה.'' | ||
''והשתא אין כאן ציווי מאת משרע<nowiki>''</nowiki>ה להביא אליו פירות ארץ ישראל, דהנה איתא בגמרא (גיטין דף מ"ז ע"ב) בצרן (לביכורים) ושיגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא שנאמר ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה באחד. נמצינו למדים דלקיחה והבאה תרי מילי נינהו, וא"כ הכא דכתיב ולקחתם מפרי הארץ ולא כתיב והבאתם, לא נצטוו אלא על הלקיחה כדי לעשות חזקה בארץ. והיינו כדאמרן, דעצה טובה השמיעם, שאף אם יראו שהשפעת הפירות אינה מצד הקדושה יעשו בה חזקה, וע"י כן תעבור לרשות הקדושה ותכנס בפירותיה השפעה ממקורות הקדושה, ושוב תוכלו לקחת מפרי הארץ. וא"ש מה דאיתא בגמרא יהושע וכלב לא נטלו כלום, דלא הפרו בזה את מצות משרע"ה שלא נצטוו על ההבאה אלא על הלקיחה.'' | ''והשתא אין כאן ציווי מאת משרע<nowiki>''</nowiki>ה להביא אליו פירות ארץ ישראל, דהנה איתא בגמרא (גיטין דף מ"ז ע"ב) בצרן (לביכורים) ושיגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא שנאמר ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה באחד. נמצינו למדים דלקיחה והבאה תרי מילי נינהו, וא"כ הכא דכתיב ולקחתם מפרי הארץ ולא כתיב והבאתם, לא נצטוו אלא על הלקיחה כדי לעשות חזקה בארץ. והיינו כדאמרן, דעצה טובה השמיעם, שאף אם יראו שהשפעת הפירות אינה מצד הקדושה יעשו בה חזקה, וע"י כן תעבור לרשות הקדושה ותכנס בפירותיה השפעה ממקורות הקדושה, ושוב תוכלו לקחת מפרי הארץ. וא"ש מה דאיתא בגמרא יהושע וכלב לא נטלו כלום, דלא הפרו בזה את מצות משרע"ה שלא נצטוו על ההבאה אלא על הלקיחה.'' | ||
''אמנם מה שאמר להם משרע"ה שיעשו חזקה בארץ ומחמת כן יכנסו הפירות לרשות הקדושה, דברים אלו נאמרו לפי מצב המרגלים ובחינתם בטרם הליכתם לרגל, שאז עדיין היו צדיקים, והיתה תועלת שיעשו חזקה ויקנו הפירות לרשותם שבזה יעברו לרשות הקדושה ויינקו השפעתם מכחות הקדושה, אך לא כן הוא מעת הלכו לרגל את הארץ, שנהפכו ונעשו לרשעים משנכנסו לארץ ישראל, שהזיקה להם ביאתם לארץ, והוא ע"ד שכ<nowiki>' במלא העומר עה"פ וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו, ופירש''י ז"ל כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו, ונרשם שם במוסגר בדברי רש"י ז"ל, ולעיל שהיה לוט אצלו וכתיב ויאמר ה' אל אברם באותה שעה כשר היה. והקשה דהוא פליאה נשגבה דמכיון שבתחלת הילוכו של לוט עם אברהם היה כשר כיצד נהפך לרשע בזמן שהיה מחובר לטהור הוא אברהם אע"ה, עד שלא חפץ ה' לדבר אתו כל זמן שלוע הרשע שוכן אצלו. וביאר דאם אמנם היה לוט כשר בתחלה אמנם מיד בבואם לארץ ישראל שאווירה מחכים (בבא בתרא דף קנ"ח ע"ב) אז נתהפך לוט לרשע בהשפעת אוירא דארץ ישראל, כי זה כלל גדול שלפי רבות החכמה צריך שירבה האדם במעשים טובים עד שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו, והנה אברהם אע"ה מיד שנתגדל בחכמה בהשפעת אוירא דא''י נתעלה במעשים טובים, והיתה אווירא דא''</nowiki>י מסייעת בידו להשרות חכמת אלקים בקרבו ולהרבות במצוות ובמעשים טובים לפי גודל השגתו, משא"כ לוט שלא היה בעל מעשים הזיקה לו השפעת אוירא דא"י להחכים ברשע, והבן.'' | ''אמנם מה שאמר להם משרע"ה שיעשו חזקה בארץ ומחמת כן יכנסו הפירות לרשות הקדושה, דברים אלו נאמרו לפי מצב המרגלים ובחינתם בטרם הליכתם לרגל, שאז עדיין היו צדיקים, והיתה תועלת שיעשו חזקה ויקנו הפירות לרשותם שבזה יעברו לרשות הקדושה ויינקו השפעתם מכחות הקדושה, אך לא כן הוא מעת הלכו לרגל את הארץ, שנהפכו ונעשו לרשעים משנכנסו לארץ ישראל, שהזיקה להם ביאתם לארץ, והוא ע"ד שכ<nowiki>' במלא העומר עה"פ וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו, ופירש''י ז"ל כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו, ונרשם שם במוסגר בדברי רש"י ז"ל, ולעיל שהיה לוט אצלו וכתיב ויאמר ה' אל אברם באותה שעה כשר היה. והקשה דהוא פליאה נשגבה דמכיון שבתחלת הילוכו של לוט עם אברהם היה כשר כיצד נהפך לרשע בזמן שהיה מחובר לטהור הוא אברהם אע"ה, עד שלא חפץ ה' לדבר אתו כל זמן שלוע הרשע שוכן אצלו. וביאר דאם אמנם היה לוט כשר בתחלה אמנם מיד בבואם לארץ ישראל שאווירה מחכים (בבא בתרא דף קנ"ח ע"ב) אז נתהפך לוט לרשע בהשפעת אוירא דארץ ישראל, כי זה כלל גדול שלפי רבות החכמה צריך שירבה האדם במעשים טובים עד שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו, והנה אברהם אע"ה מיד שנתגדל בחכמה בהשפעת אוירא דא''י נתעלה במעשים טובים, והיתה אווירא דא''</nowiki>י מסייעת בידו להשרות חכמת אלקים בקרבו ולהרבות במצוות ובמעשים טובים לפי גודל השגתו, משא"כ לוט שלא היה בעל מעשים הזיקה לו השפעת אוירא דא"י להחכים ברשע, והבן.'' | ||
''ובזה מבואר קצת ענין המרגלים דאף שהיו צדיקים כאשר הכתוב מעיד עליהם, מ"מ לפי שהיתה תחלת הליכתם בעצה רעה ונכנסו לארץ בפגם דק הזיק להם אוירא דארץ ישראל להתחכם ברשע, עד שנהפכו לרשעים, וכמבואר בספה"ק באורך. וע"ד זה כתב ה'''חתם סופר''' זלה"ה לפרש מה שהשיבן כלב טובה הארץ מאד מאד אך בת אל תמרודו, דהנה ה'''רמב"ן''' ז"ל כתב בספר האמונה והבטחון כי מה שאמר הקב"ה ארץ טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש לא בשבח עצים ואבנים דבר, כי אם ארץ טובה לתורה ורחבה למצוות, עדה"כ רחבה מצוותך מאד מאד, חלב ודבש הם סתרי תורה וכו<nowiki>'. ולפיכך שלח משה לרגל את הארץ ולראות הטובה היא וכו' היינו אם גם בענייני עוה"ז היא טובה. והנה כשהוציאו המרגלים דבה וסיפרו בגנות הארץ אמרו ישראל ממנ''פ אם אמרו המרגלים האמת א''כ לא נעלה פן יהי' טפינו לבז אם היא גרועה כ"כ בענייני עוה''ז, ואם אמרו המרגלים שקר א''כ עכ''פ אינה ארץ מקודשת, וזה לך האות דבהליכתם היו צדיקים וע"י הילוכם לארכה ולרחבה של הארץ נטמאו, והשיבם כלב טובה הארץ מאד מאד בשני מאודים, בין בענייני עוה"ז ובין בקדושתה, אך תנאי הם הדברים שהארץ מקדשת את המקודשים ומקיאה ומוספת טומאה לרשעים. והיינו אם חפץ ה' בנו היא טובה "במאד מאד" בב' מאודים, אך בה'</nowiki> אל תמרודו כמרגלים הללו, שאז יתהפך לכם לרועץ ח"ו.'' | ''ובזה מבואר קצת ענין המרגלים דאף שהיו צדיקים כאשר הכתוב מעיד עליהם, מ"מ לפי שהיתה תחלת הליכתם בעצה רעה ונכנסו לארץ בפגם דק הזיק להם אוירא דארץ ישראל להתחכם ברשע, עד שנהפכו לרשעים, וכמבואר בספה"ק באורך. וע"ד זה כתב ה'''חתם סופר''' זלה"ה לפרש מה שהשיבן כלב טובה הארץ מאד מאד אך בת אל תמרודו, דהנה ה'''רמב"ן''' ז"ל כתב בספר האמונה והבטחון כי מה שאמר הקב"ה ארץ טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש לא בשבח עצים ואבנים דבר, כי אם ארץ טובה לתורה ורחבה למצוות, עדה"כ רחבה מצוותך מאד מאד, חלב ודבש הם סתרי תורה וכו<nowiki>'. ולפיכך שלח משה לרגל את הארץ ולראות הטובה היא וכו' היינו אם גם בענייני עוה"ז היא טובה. והנה כשהוציאו המרגלים דבה וסיפרו בגנות הארץ אמרו ישראל ממנ''פ אם אמרו המרגלים האמת א''כ לא נעלה פן יהי' טפינו לבז אם היא גרועה כ"כ בענייני עוה''ז, ואם אמרו המרגלים שקר א''כ עכ''פ אינה ארץ מקודשת, וזה לך האות דבהליכתם היו צדיקים וע"י הילוכם לארכה ולרחבה של הארץ נטמאו, והשיבם כלב טובה הארץ מאד מאד בשני מאודים, בין בענייני עוה"ז ובין בקדושתה, אך תנאי הם הדברים שהארץ מקדשת את המקודשים ומקיאה ומוספת טומאה לרשעים. והיינו אם חפץ ה' בנו היא טובה "במאד מאד" בב' מאודים, אך בה'</nowiki> אל תמרודו כמרגלים הללו, שאז יתהפך לכם לרועץ ח"ו.'' | ||
''ובדבריו יונח לנו מקושיית האוה"ח הקדוש, שתמה למה לא השכילו ישראל לדון עפ<nowiki>''י משפע התורה להכחיש דברי העשרה בדברי השנים, כיון שדין העדות הוא תרי כמאה ומאה כתרי, ומדוע איפוא האמינו בדברי המרגלים יותר מבדברי יהושע וכלב, יעיי''ש מה שכתב בזה. אמנם לדברי החת"ס זלה''ה לא קשה מידי, דבאמת לא היו ישראל בטוחים באמיתות דברי עשרת המרגלים יותר מבדברי יהושע וכלב אלא שבאו מכח ממנ''</nowiki>פ, דאף לו יהא כדברי יהושע וכלב שהם מכזבים אין רצונם לעלות לארץ, כי יראים המה לנפשם פן יתקלקלו וכאשר אירע למרגלים. אך טעותם היה מחמת שלא ידעו ולא הבינו שהארץ מקדשת את הבאים להתקדש בה, ולעומת זאת מוסיפה טומאה לבאים בה בכוונה רעה.'' | ''ובדבריו יונח לנו מקושיית האוה"ח הקדוש, שתמה למה לא השכילו ישראל לדון עפ<nowiki>''י משפע התורה להכחיש דברי העשרה בדברי השנים, כיון שדין העדות הוא תרי כמאה ומאה כתרי, ומדוע איפוא האמינו בדברי המרגלים יותר מבדברי יהושע וכלב, יעיי''ש מה שכתב בזה. אמנם לדברי החת"ס זלה''ה לא קשה מידי, דבאמת לא היו ישראל בטוחים באמיתות דברי עשרת המרגלים יותר מבדברי יהושע וכלב אלא שבאו מכח ממנ''</nowiki>פ, דאף לו יהא כדברי יהושע וכלב שהם מכזבים אין רצונם לעלות לארץ, כי יראים המה לנפשם פן יתקלקלו וכאשר אירע למרגלים. אך טעותם היה מחמת שלא ידעו ולא הבינו שהארץ מקדשת את הבאים להתקדש בה, ולעומת זאת מוסיפה טומאה לבאים בה בכוונה רעה.'' | ||
''וזהו שאמה<nowiki>''כ ויהס כלב את העם "אל משה'', כלומר שאין להם להתיירא פן יתהפכו לרעה ויתקלקלו בבואם לארץ, דמכיון שהם הולכים על פי ה' ביד משה מובטחים הם שלא תאונה להם כל רעה, ועליהם להיות סמוכים ובטוחים בדברי משה רעיא מהימנא, שאפילו יאמר להם עשו סולמות ועלו השמימה יעלו ויצליחו. ומה שנכשלו המרגלים והזידו והרשיעו היינו משום שהמרו את פי ה' ופגמו בהליכתם, וכיון שכן לא יתכן שיצליחו במשלחם, וכמו שנתבאר באורך בתחלת דברינו דכל מעשה שיש בה העברת פי ה' לא יתכן שתצליח, משא"כ ישראל ההולכים על פי דברי משרע"ה בוודאי עלה נעלה וירשנו אותה, ואין לנו לפקפק בהצלחתנו מכיון שהליכתנו על פי ה'</nowiki>.'' | ''וזהו שאמה<nowiki>''כ ויהס כלב את העם "אל משה'', כלומר שאין להם להתיירא פן יתהפכו לרעה ויתקלקלו בבואם לארץ, דמכיון שהם הולכים על פי ה' ביד משה מובטחים הם שלא תאונה להם כל רעה, ועליהם להיות סמוכים ובטוחים בדברי משה רעיא מהימנא, שאפילו יאמר להם עשו סולמות ועלו השמימה יעלו ויצליחו. ומה שנכשלו המרגלים והזידו והרשיעו היינו משום שהמרו את פי ה' ופגמו בהליכתם, וכיון שכן לא יתכן שיצליחו במשלחם, וכמו שנתבאר באורך בתחלת דברינו דכל מעשה שיש בה העברת פי ה' לא יתכן שתצליח, משא"כ ישראל ההולכים על פי דברי משרע"ה בוודאי עלה נעלה וירשנו אותה, ואין לנו לפקפק בהצלחתנו מכיון שהליכתנו על פי ה'</nowiki>.'' | ||
''היוצא מכל זה דפרשה זו מיירי בעניינא דהוצאת ארץ ישראל מרשות הטומאה והסט"א ולהחזירה אל הקדושה, ולצורך זה ציווה אותם משה רע"ה והתחזקתם וגו' שיעשו חזקה בארץ ישראל כדי לקנותה ולהוציאה מיד הכנעניים כוחות הסט"א ולהביאה אל הקדושה, אך לא יכלו המרגלים למלא שליחותם מאחר שחטאו ונהפכו לרשעים. וזה יהיה ביאור המדרש הנ"ל (המובא בישמח משה) שלח לך אנשים וגו' הה"ד מי יתן טהור מטמא לא אחד, דהנה מבואר במד"ר ר"פ חוקת (פי"ט א') דקמפרש הך קרא מי יתן טהור מטמא לא אחד, דאחד היינו יחידו של עולם. ועד"ז אפשר לומר דלפי שציוה להם משה לזכות בארץ ישראל ולהוציאה מרשות הטומאה לרשות הקדושה, לזאת בא המדרש כמזהיר ואומר מי יתן טהור מטמא, כלומר מי יכול להוציא את הארץ מיד טמאים ליד הטהורים לא אחד (בתמיה) דדוקא יחידו של עולם הקב"ה בידו לעשות זאת, ואין הדבר מסור ביד בני אדם לקחת את הארץ מדעת עצמם, מבלי שיצטוו על ידי הקב"ה, ועל אחת כמה וכמה שלא יתכן לעשות כן בדרכי המינות והאפיקורסות ה"י.'' | ''היוצא מכל זה דפרשה זו מיירי בעניינא דהוצאת ארץ ישראל מרשות הטומאה והסט"א ולהחזירה אל הקדושה, ולצורך זה ציווה אותם משה רע"ה והתחזקתם וגו' שיעשו חזקה בארץ ישראל כדי לקנותה ולהוציאה מיד הכנעניים כוחות הסט"א ולהביאה אל הקדושה, אך לא יכלו המרגלים למלא שליחותם מאחר שחטאו ונהפכו לרשעים. וזה יהיה ביאור המדרש הנ"ל (המובא בישמח משה) שלח לך אנשים וגו' הה"ד מי יתן טהור מטמא לא אחד, דהנה מבואר במד"ר ר"פ חוקת (פי"ט א') דקמפרש הך קרא מי יתן טהור מטמא לא אחד, דאחד היינו יחידו של עולם. ועד"ז אפשר לומר דלפי שציוה להם משה לזכות בארץ ישראל ולהוציאה מרשות הטומאה לרשות הקדושה, לזאת בא המדרש כמזהיר ואומר מי יתן טהור מטמא, כלומר מי יכול להוציא את הארץ מיד טמאים ליד הטהורים לא אחד (בתמיה) דדוקא יחידו של עולם הקב"ה בידו לעשות זאת, ואין הדבר מסור ביד בני אדם לקחת את הארץ מדעת עצמם, מבלי שיצטוו על ידי הקב"ה, ועל אחת כמה וכמה שלא יתכן לעשות כן בדרכי המינות והאפיקורסות ה"י.'' | ||
''ונבוא לביאור התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא וכר יהושע, בהקדם מה שפירשנו מ"ש רש"י ז"ל בפ<nowiki>' נח עה"פ ויבא נח ובניו וגו' אל התיבה מפני מי המבול, אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס אל התיבה עד שדחקוהו המים, ע"כ. ולכאורה יפלא על נח שהיה מסתפק בדבר אם יבא המבול או לאו, והלא התורה העידה עליו איש צדיק תמים, והיאך יהיה מפקפק בדברי הקב''</nowiki>ה שהודיעו הנני מביא את המבול. וביארנו דברי רש"י ז"ל עפ"י הנודע שכך דרכם של צדיקים אמיתיים שהם שפלים ונבזים בעיני עצמם וכל מה שהם מתעלים במדריגתם הם מוסיפים ענוה ושפלות בעיני עצמם, וכנודע מה שאמר '''הרה"ק מלובלין זי"ע''' אפילו אם יאמר לי הקב"ה בעצמו כי צדיק אני אאמין באותה הרגע בלבד כי צדיק אני, ומיד ברגע שלאחריו שוב אהיה חושש ומתיירא פן אבדתי מדריגתי ואיני עוד בבחינת צדיק. והנה אילו לא היה נח צדיק לא היה הקב<nowiki>''ה מביא את המבול לשחת כל בשר, שהרי לא יחפוץ ה' בהשחתת עולם, ומכיון שאין בעולם גם אחד הראוי להנצל בהכרח להציל כולם מכליון וחרץ, ורק לפי שהיה בעולם נח הצדיק הראוי להנצל הביא הקב''</nowiki>ה את המבול עליהם, ויהיה העולם נבנה ומתקיים ע"י נח וזרעו.'' | ''ונבוא לביאור התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא וכר יהושע, בהקדם מה שפירשנו מ"ש רש"י ז"ל בפ<nowiki>' נח עה"פ ויבא נח ובניו וגו' אל התיבה מפני מי המבול, אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס אל התיבה עד שדחקוהו המים, ע"כ. ולכאורה יפלא על נח שהיה מסתפק בדבר אם יבא המבול או לאו, והלא התורה העידה עליו איש צדיק תמים, והיאך יהיה מפקפק בדברי הקב''</nowiki>ה שהודיעו הנני מביא את המבול. וביארנו דברי רש"י ז"ל עפ"י הנודע שכך דרכם של צדיקים אמיתיים שהם שפלים ונבזים בעיני עצמם וכל מה שהם מתעלים במדריגתם הם מוסיפים ענוה ושפלות בעיני עצמם, וכנודע מה שאמר '''הרה"ק מלובלין זי"ע''' אפילו אם יאמר לי הקב"ה בעצמו כי צדיק אני אאמין באותה הרגע בלבד כי צדיק אני, ומיד ברגע שלאחריו שוב אהיה חושש ומתיירא פן אבדתי מדריגתי ואיני עוד בבחינת צדיק. והנה אילו לא היה נח צדיק לא היה הקב<nowiki>''ה מביא את המבול לשחת כל בשר, שהרי לא יחפוץ ה' בהשחתת עולם, ומכיון שאין בעולם גם אחד הראוי להנצל בהכרח להציל כולם מכליון וחרץ, ורק לפי שהיה בעולם נח הצדיק הראוי להנצל הביא הקב''</nowiki>ה את המבול עליהם, ויהיה העולם נבנה ומתקיים ע"י נח וזרעו.'' | ||
''והנה נח הצדיק בגודל ענוותנותו היה שפל ונדכה בעוני עצמו, אך מכיון שאמר לו הקב"ה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה היה מוכרח להאמין באותו הרגע כי צדיק הוא, אמנם מיד ברגע שלאחריו חזר להוות מסתפק בדבר מגודל ענוותנותו, והיה מתיירא פן פגם ואונו עוד בגדר צדיק. וזהו ביאור דברי רש<nowiki>''י ז''ל אף נח מקטני אמנה היה, כלומר שהיה מקיים בעצמו אל תאמין בעצמך, כדרך הצדיקים האמיתיים מאמין ואינו מאמין שיבא המבול, כלומר ומכיון שהיה חושש כי כבר אבד מעלתו ואינו עוד בגדר צדיק היה מסתפק שמא לא יבא המבול, דאם אינו צדיק לא יתכן שיביא הקב''ה את המבול, דאינו חפץ בכליון גמור, והיה סבור בדעתו דמה שאמר לו הקב"ה לבא אל התיבה ולהנצל היינו לפי מדריגתו באותה שעה, שהיה בבחינת צדיק, ומאז אישתני לגריעותא, ואינו ראוי להנצל, וא"כ א''א שיבוא המבול, "עד שדחקוהו המים" אז הוכרח להאמין שעדיין הוא בבחי'</nowiki> צדיק כאשר מקדמת דנא, וראוי הוא להנצל, והבן.'' | ''והנה נח הצדיק בגודל ענוותנותו היה שפל ונדכה בעוני עצמו, אך מכיון שאמר לו הקב"ה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה היה מוכרח להאמין באותו הרגע כי צדיק הוא, אמנם מיד ברגע שלאחריו חזר להוות מסתפק בדבר מגודל ענוותנותו, והיה מתיירא פן פגם ואונו עוד בגדר צדיק. וזהו ביאור דברי רש<nowiki>''י ז''ל אף נח מקטני אמנה היה, כלומר שהיה מקיים בעצמו אל תאמין בעצמך, כדרך הצדיקים האמיתיים מאמין ואינו מאמין שיבא המבול, כלומר ומכיון שהיה חושש כי כבר אבד מעלתו ואינו עוד בגדר צדיק היה מסתפק שמא לא יבא המבול, דאם אינו צדיק לא יתכן שיביא הקב''ה את המבול, דאינו חפץ בכליון גמור, והיה סבור בדעתו דמה שאמר לו הקב"ה לבא אל התיבה ולהנצל היינו לפי מדריגתו באותה שעה, שהיה בבחינת צדיק, ומאז אישתני לגריעותא, ואינו ראוי להנצל, וא"כ א''א שיבוא המבול, "עד שדחקוהו המים" אז הוכרח להאמין שעדיין הוא בבחי'</nowiki> צדיק כאשר מקדמת דנא, וראוי הוא להנצל, והבן.'' | ||
''וכענין הזה היה גם ביהושע שמגודל ענוותנותו היה מסרב להלוך עם המרגלים, דאף שציוה עליו משה ללכת והיה מצווה על כך מפי הגבורה, והקב"ה בעצמו העיד עליו שהוא צדיק וראוי לשלחו, כדאיתא במד"ר פ' זו, מ"מ היה יהושע מתפחד שמא מאז אבד מדריגתו ואינו עוד בבחינת צדיק, ואולי פגם קל שלו יגרום לו להכשל בעצה רעה בבואו לארץ ישראל. ולזאת מכיון שראה משרע"ה גודל ענוותנותו של יהושע התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, ואז חזקה עליו פקודתו של משרע<nowiki>''</nowiki>ה, דמכיון שהוא מצווה ועומד מפי משה אין לו לאחוז במדת הענווה, והוא מוכרח לקיים השליחות. השי"ת יזכנו לאוקמיה שכינתא מעפרא, כי גדול הוא חילול שם שמים, וחילול כבוד ישראל, ועלבון התוה<nowiki>''</nowiki>ק בקרב הגוים. ונזכה במהרה להתרוממות קרן התורה וישראל ולהתגלות כבוד שמים עלינו במהרה בימינו אמן.'' | ''וכענין הזה היה גם ביהושע שמגודל ענוותנותו היה מסרב להלוך עם המרגלים, דאף שציוה עליו משה ללכת והיה מצווה על כך מפי הגבורה, והקב"ה בעצמו העיד עליו שהוא צדיק וראוי לשלחו, כדאיתא במד"ר פ' זו, מ"מ היה יהושע מתפחד שמא מאז אבד מדריגתו ואינו עוד בבחינת צדיק, ואולי פגם קל שלו יגרום לו להכשל בעצה רעה בבואו לארץ ישראל. ולזאת מכיון שראה משרע"ה גודל ענוותנותו של יהושע התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, ואז חזקה עליו פקודתו של משרע<nowiki>''</nowiki>ה, דמכיון שהוא מצווה ועומד מפי משה אין לו לאחוז במדת הענווה, והוא מוכרח לקיים השליחות. השי"ת יזכנו לאוקמיה שכינתא מעפרא, כי גדול הוא חילול שם שמים, וחילול כבוד ישראל, ועלבון התוה<nowiki>''</nowiki>ק בקרב הגוים. ונזכה במהרה להתרוממות קרן התורה וישראל ולהתגלות כבוד שמים עלינו במהרה בימינו אמן.'' | ||
=== מאמר ז === | === מאמר ז === | ||
''באופן אחר יתבאר התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא להושע בר נון יהושע. דהנה הר'''חיד"א''' ז"ל הביא בשם רבינו אפרים דלפיכך הוצרך משרע"ה להתפלל על יהושע שינצל מן המרגלים שהיה ירא עליו שיהרגוהו, ולכאורה מדוע היה מתיירא על יהושע ולא על כלב שאף הוא עמד כנגדם. אכן הנה והושע וכלב לא הוו בשיטה אחת, דיהושע התייצב בגלוי כנגד המרגלים, משא"כ כלב שהוה אחד בפה ואחד בלב, וכמו שדרשו ז"ל במאה"כ ועבדי כלב עקב רוח אחרת היתה אתו, שהיה מתראה לפני המרגלים כאילו הוא עמהם בעצה, ובלבו הוה מתנגד להם.'' | ''באופן אחר יתבאר התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא להושע בר נון יהושע. דהנה הר'''חיד"א''' ז"ל הביא בשם רבינו אפרים דלפיכך הוצרך משרע"ה להתפלל על יהושע שינצל מן המרגלים שהיה ירא עליו שיהרגוהו, ולכאורה מדוע היה מתיירא על יהושע ולא על כלב שאף הוא עמד כנגדם. אכן הנה והושע וכלב לא הוו בשיטה אחת, דיהושע התייצב בגלוי כנגד המרגלים, משא"כ כלב שהוה אחד בפה ואחד בלב, וכמו שדרשו ז"ל במאה"כ ועבדי כלב עקב רוח אחרת היתה אתו, שהיה מתראה לפני המרגלים כאילו הוא עמהם בעצה, ובלבו הוה מתנגד להם.'' | ||
''והנה שיטתו של כלב להראות כאילו הוא בעצה אחת עמהם היא מסוכנת מאד, כי גדול החשש פן ילמדו מדרכיהם, ואפילו אם הכוונה היא לטובה, דמכל מקום עלול לצאת מכך מכשול, ואין הדבר מותר אלא לאיש שהוא בבחינה גדולה מאוד, ויודע בנפשו שיוכל להשמר מהם. וכעין מה דאיתא בגמרא (חגיגה דף ט"ו) אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו, ופריך ורבי מאור היכי גמיר תורה מאחר וכו', ומחלק הא בגדול הא בקטן, דאדם גדול שיודע בעצמו שלא יכשל רשאי ללמוד מרב שאינו הגון. אך ה'''רמב"ם''' ז<nowiki>''ל (בפ"ד מהל' ת"ת) פסק שאין ללמוד תורה מהרב אלא אם הוא כמלאך ה'</nowiki>, ולא חילק בין קטן לגדול. וכתב ה'''אוה"ח הקדוש''' בפ<nowiki>' ראה דס''ל להרמב"ם ז''ל דבזמן הזה אין דעת שלימה שתקרא גדול להתיר לו ללמוד מחכם רשע, דדוקא ר' מאיר שהיה שלם בדעת ובידיעה הוא שהותר לו הדבר, שאין לחוש שילמוד ממנו רשעו וכו', יע''</nowiki>ש.'' | ''והנה שיטתו של כלב להראות כאילו הוא בעצה אחת עמהם היא מסוכנת מאד, כי גדול החשש פן ילמדו מדרכיהם, ואפילו אם הכוונה היא לטובה, דמכל מקום עלול לצאת מכך מכשול, ואין הדבר מותר אלא לאיש שהוא בבחינה גדולה מאוד, ויודע בנפשו שיוכל להשמר מהם. וכעין מה דאיתא בגמרא (חגיגה דף ט"ו) אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו, ופריך ורבי מאור היכי גמיר תורה מאחר וכו', ומחלק הא בגדול הא בקטן, דאדם גדול שיודע בעצמו שלא יכשל רשאי ללמוד מרב שאינו הגון. אך ה'''רמב"ם''' ז<nowiki>''ל (בפ"ד מהל' ת"ת) פסק שאין ללמוד תורה מהרב אלא אם הוא כמלאך ה'</nowiki>, ולא חילק בין קטן לגדול. וכתב ה'''אוה"ח הקדוש''' בפ<nowiki>' ראה דס''ל להרמב"ם ז''ל דבזמן הזה אין דעת שלימה שתקרא גדול להתיר לו ללמוד מחכם רשע, דדוקא ר' מאיר שהיה שלם בדעת ובידיעה הוא שהותר לו הדבר, שאין לחוש שילמוד ממנו רשעו וכו', יע''</nowiki>ש.'' | ||
''עכ"פ מבואר מזה כי שיטה זו של לימוד ושייכות עם שאינם מהוגנים אף אם כוונתו לטובה סכנה גדולה יש בדבר, ולא הותרה כי אם לבני אדם גדולים מאד במעלתם, שמובטחים הם שלא ילמדו מרשעם. ולפיכך מכיון שהיה יהושע גבר ענוותן לא היה באפשרי שיעשה אף הוא כמעשהו של כלב, להיות אחד בפה ואחד בלב, כי מגודל ענוותנותו לא החזיק א"ע לאדם גדול שמובטח לו שלא ילמוד מהם.'' | ''עכ"פ מבואר מזה כי שיטה זו של לימוד ושייכות עם שאינם מהוגנים אף אם כוונתו לטובה סכנה גדולה יש בדבר, ולא הותרה כי אם לבני אדם גדולים מאד במעלתם, שמובטחים הם שלא ילמדו מרשעם. ולפיכך מכיון שהיה יהושע גבר ענוותן לא היה באפשרי שיעשה אף הוא כמעשהו של כלב, להיות אחד בפה ואחד בלב, כי מגודל ענוותנותו לא החזיק א"ע לאדם גדול שמובטח לו שלא ילמוד מהם.'' | ||
''והשתא מובן היטב טעם שהוצרך משרע"ה להתפלל על יהושע דוקא, והיה מתיירא שמא יהרגוהו, דלפי שידע את ענוותנותו היתירה היה חושש שיאמר שיטתו בגלוי, ולא יחזיק א<nowiki>''</nowiki>ע לאדם גדול שמותר לו להראות עצמו כאילו הוא עם רשעים בדיעה אחת אף אם כוונתו לטובה, דאיהו ידע בנפשיה שלא בא לידי מדה זו, ולפיכך היה מתיירא שיהרגוהו כשיגלה דעתו ויביע שיטתו בגלוי, משא"כ כלב ידע בו דדין גברא רבה יש לו, ויוכל להראות פנים כאילו הוא עמהם, ויעשה כל טצדקי להפר מזמתם, ובזה מבוארים דברי התרגום יונתן, והבן.'' | ''והשתא מובן היטב טעם שהוצרך משרע"ה להתפלל על יהושע דוקא, והיה מתיירא שמא יהרגוהו, דלפי שידע את ענוותנותו היתירה היה חושש שיאמר שיטתו בגלוי, ולא יחזיק א<nowiki>''</nowiki>ע לאדם גדול שמותר לו להראות עצמו כאילו הוא עם רשעים בדיעה אחת אף אם כוונתו לטובה, דאיהו ידע בנפשיה שלא בא לידי מדה זו, ולפיכך היה מתיירא שיהרגוהו כשיגלה דעתו ויביע שיטתו בגלוי, משא"כ כלב ידע בו דדין גברא רבה יש לו, ויוכל להראות פנים כאילו הוא עמהם, ויעשה כל טצדקי להפר מזמתם, ובזה מבוארים דברי התרגום יונתן, והבן.'' | ||
=== מאמר ח === | === מאמר ח === | ||
'''''שלח לך אנשים וגו'<nowiki/>'''. במד"ר ר"פ זו, הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג<nowiki>' ימים, שנו רבותינו אין מפליגין בספינה בים הגדול ג' ימים קודם לשבת וכו' בשליח הרשות ואם הי' שליח מצוה מותר לו לפרוש בכל יום שירצה למה מפני שהוא שליח מצוה ושליח מצוה דוחה את השבת וכו', ע"כ. וצ''</nowiki>ב להבין שייכות הלכה זו לענין שילוח המרגלים.'' | '''''שלח לך אנשים וגו'<nowiki/>'''. במד"ר ר"פ זו, הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג<nowiki>' ימים, שנו רבותינו אין מפליגין בספינה בים הגדול ג' ימים קודם לשבת וכו' בשליח הרשות ואם הי' שליח מצוה מותר לו לפרוש בכל יום שירצה למה מפני שהוא שליח מצוה ושליח מצוה דוחה את השבת וכו', ע"כ. וצ''</nowiki>ב להבין שייכות הלכה זו לענין שילוח המרגלים.'' | ||
''ב) יש להתבונן כיצד נהפכו המרגלים כמו רגע ונשתנו בב"א מצדיקים לרשעים, דבתחלת הפרשה העיד עליהם הב כולם אנשים, וכדאיתא במד<nowiki>''</nowiki>ר כ"מ שנאמר אנשים צדיקים, ומיד כאשר הלכו נתהפכו לרשעים גמורים, וכי מה גרם להם להתהפך בזמן מועט מן הקצה אל הקצה.'' | ''ב) יש להתבונן כיצד נהפכו המרגלים כמו רגע ונשתנו בב"א מצדיקים לרשעים, דבתחלת הפרשה העיד עליהם הב כולם אנשים, וכדאיתא במד<nowiki>''</nowiki>ר כ"מ שנאמר אנשים צדיקים, ומיד כאשר הלכו נתהפכו לרשעים גמורים, וכי מה גרם להם להתהפך בזמן מועט מן הקצה אל הקצה.'' | ||
''ג) וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן וגו<nowiki>'. פירש''י (והוא מגמרא סוטה ל"ד) מהו וילכו (שהרי כתיב בפסוק שלפניו וישובו מתור הארץ ולמ"ל להזכיר שוב הליכתן די שיאמר ויבואו אל משה וגו') להקיש הליכתן לביאתם, מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה, ע''כ. וקשה ע"ז ממה שדרשו במד''ר הנ''</nowiki>ל דבשעת הליכתן היו צדיקים, מדקורא אותם הכתוב אנשים. ובכתבי ה'''אריז<nowiki>''</nowiki>ל''' (מובא בילקוט ראובני) ביאר באורך כי הקב"ה רצה לעבר במרגלים את נשמות י<nowiki>''</nowiki>ב השבטים הקדושים בשעה שהלכו לרגל את הארץ כדי למנעם מלחטוא, ובאו ונתעברו בהם בסוד העבור נשמות שבטי י-ה, ועכ"ז לא הועיל להם ושבו מתור הארץ בכוונה רעה, ואז נסתלקו מהם אותם העבורים. וז<nowiki>''</nowiki>ש "וילכו" ויבואו אל משה אחר אומרו וישובו מתור הארץ, דתיבת וילכו חוזר אל הנשמות של השבטים שהלכו להם ונסתלקו בחטאם, ואז ויבואו אל משה וגו' ויאמרו וגו', יעוי"ש.'' | ''ג) וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן וגו<nowiki>'. פירש''י (והוא מגמרא סוטה ל"ד) מהו וילכו (שהרי כתיב בפסוק שלפניו וישובו מתור הארץ ולמ"ל להזכיר שוב הליכתן די שיאמר ויבואו אל משה וגו') להקיש הליכתן לביאתם, מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה, ע''כ. וקשה ע"ז ממה שדרשו במד''ר הנ''</nowiki>ל דבשעת הליכתן היו צדיקים, מדקורא אותם הכתוב אנשים. ובכתבי ה'''אריז<nowiki>''</nowiki>ל''' (מובא בילקוט ראובני) ביאר באורך כי הקב"ה רצה לעבר במרגלים את נשמות י<nowiki>''</nowiki>ב השבטים הקדושים בשעה שהלכו לרגל את הארץ כדי למנעם מלחטוא, ובאו ונתעברו בהם בסוד העבור נשמות שבטי י-ה, ועכ"ז לא הועיל להם ושבו מתור הארץ בכוונה רעה, ואז נסתלקו מהם אותם העבורים. וז<nowiki>''</nowiki>ש "וילכו" ויבואו אל משה אחר אומרו וישובו מתור הארץ, דתיבת וילכו חוזר אל הנשמות של השבטים שהלכו להם ונסתלקו בחטאם, ואז ויבואו אל משה וגו' ויאמרו וגו', יעוי"ש.'' | ||
''ונראה בביאור הענין עפ"י מה שהאריך בספה"ק '''ערבי נחל''' פ<nowiki>' זו דישנם ב' אופנים של התגברות היצה''ר על האדם, האופן הא' שהוא מתגרה בו ואומר אליו במפורש לעבור על אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשנה, ונגד הסתה כזו נקל הוא לאדם לעמוד ולהתגבר, כי בהתבוננות מועטת ישכיל ויבין כי יצרו הוא אוייב לו ומבקש רעתו, שהוא מסיתו למרוד נגד הבוי"ת, ומי פתי יסור הנה להמרות פני עליון. אכן היצה"ר מתגבר גם באופן אחר, שהוא צובע את העבירות למצוות, ומפתה את האדם לעשותם, באמרו לו כי מצוה הוא עושה, ולפי האמת אינם אלא עבירות, ונגד פיתויים כאלו קשה מאד לעמוד ולהתגבר על היצה''</nowiki>ר, שהרי אין הוא אומר להדיא כי בא לפתותו לעבירה, אדרבה מערים לומר כי לטובה כוונתו, לזכותו במצוה, ולזאת צריך התבוננות גדולה להבחין אם היא באמת מצוה, או עבירה שהלביש היצה"ר במסוה של מצוה כדי להכשילו.'' | ''ונראה בביאור הענין עפ"י מה שהאריך בספה"ק '''ערבי נחל''' פ<nowiki>' זו דישנם ב' אופנים של התגברות היצה''ר על האדם, האופן הא' שהוא מתגרה בו ואומר אליו במפורש לעבור על אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשנה, ונגד הסתה כזו נקל הוא לאדם לעמוד ולהתגבר, כי בהתבוננות מועטת ישכיל ויבין כי יצרו הוא אוייב לו ומבקש רעתו, שהוא מסיתו למרוד נגד הבוי"ת, ומי פתי יסור הנה להמרות פני עליון. אכן היצה"ר מתגבר גם באופן אחר, שהוא צובע את העבירות למצוות, ומפתה את האדם לעשותם, באמרו לו כי מצוה הוא עושה, ולפי האמת אינם אלא עבירות, ונגד פיתויים כאלו קשה מאד לעמוד ולהתגבר על היצה''</nowiki>ר, שהרי אין הוא אומר להדיא כי בא לפתותו לעבירה, אדרבה מערים לומר כי לטובה כוונתו, לזכותו במצוה, ולזאת צריך התבוננות גדולה להבחין אם היא באמת מצוה, או עבירה שהלביש היצה"ר במסוה של מצוה כדי להכשילו.'' | ||
''ועפ"י זה ביארנו מאמרם ז<nowiki>''ל (סוכה נ''ב ע''א) לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה וכו'. ולכאורה צ"ב מה היא דמותו של היצה"ר כפי האמת, ומדוע תשתנה צורתו להתראות לאלו כהר ולאלו כחוט השער. ולפי האמור יובן על נכון, דתרווייהו איתנייהו ביה ביצה"ר, דהנה כאשר הוא בא אל הרשעים להסיתם לעבירה אין הוא צריך לטרוח ולצבוע העבירה בצבע של מצוה, כי אין הרשע חפץ במצות ובמע''</nowiki>ט, וגם כאשר יאמר לו היצה"ר בהדיא לעבור עבירה ישמע בקולו, אך לא כן בבוא היצר אל הצדיק לפתותו, כי אין הוא מעיז פנים לומר בגלוי כי בא לפתות לעבירה, שהרי וודאי הוא שהצדיק לא יאבה לו ולא ישמע לקולו, כי אם ידחהו מעל פניו וצא טמא יאמר לעומתו על כן הוא מתחכם להלביש העבירה בלבוש של מצוה, ובזה הוא מנסה להטפות את הצדיק באמרו לו כי לטובה כוונתו להרבות קנינו במצות ובמע"ט. וכנגד פיתויים כאלה צריך הצדיק זהירות יתירה והבחנה גדולה, להשכיל דבר לאשורו, אם אמנם מצוה היא או אינה אלא עבירה בלבוש וכסות של מצום.'' | ''ועפ"י זה ביארנו מאמרם ז<nowiki>''ל (סוכה נ''ב ע''א) לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה וכו'. ולכאורה צ"ב מה היא דמותו של היצה"ר כפי האמת, ומדוע תשתנה צורתו להתראות לאלו כהר ולאלו כחוט השער. ולפי האמור יובן על נכון, דתרווייהו איתנייהו ביה ביצה"ר, דהנה כאשר הוא בא אל הרשעים להסיתם לעבירה אין הוא צריך לטרוח ולצבוע העבירה בצבע של מצוה, כי אין הרשע חפץ במצות ובמע''</nowiki>ט, וגם כאשר יאמר לו היצה"ר בהדיא לעבור עבירה ישמע בקולו, אך לא כן בבוא היצר אל הצדיק לפתותו, כי אין הוא מעיז פנים לומר בגלוי כי בא לפתות לעבירה, שהרי וודאי הוא שהצדיק לא יאבה לו ולא ישמע לקולו, כי אם ידחהו מעל פניו וצא טמא יאמר לעומתו על כן הוא מתחכם להלביש העבירה בלבוש של מצוה, ובזה הוא מנסה להטפות את הצדיק באמרו לו כי לטובה כוונתו להרבות קנינו במצות ובמע"ט. וכנגד פיתויים כאלה צריך הצדיק זהירות יתירה והבחנה גדולה, להשכיל דבר לאשורו, אם אמנם מצוה היא או אינה אלא עבירה בלבוש וכסות של מצום.'' | ||
''והנה לעתיד לבא יעבור השקר מן העולם ויתגלה האמת לעין כל, ואף הרשעים ועוברי עבירה יכירו וידעו כמה מתועב עושה רע בעיני השי"ת, ואז יחנו אל לבם איך שנפלו בפח יצרם ונתפתו לו לעבור עבירה בזמן שהי<nowiki>' בידם, לעמוד כנגדו בנקל. שהרי לא הסתיר מהם היצה''ר כי הוא בא להסיתם לחטא, ואף כי ידעו שעבירה היא בידם חטאו בשאט נפש וביודעין, ועל זאת ישובו ויבכו ויספקו על ירך היאך לא יכולנו לכבוש את היצה''ר שהי' חלש כחוט השערה ובקל יכולנו לעמוד כנגדו, ואעפ''כ הוא נתגבר כנגדנו. ולעומת זאת הצדיקים שאליהם הי' היצה''ר בא בלבוש של מצוה, יראו לעת"ל כי היצה''ר שהיו נלחמים אתו הוא כהר גבוה, ומאד קשה הי' לעמוד כנגדו, מאחר שהי'</nowiki> בא בפיתוי של מצוה, והמה יראו כן יתמהו היאך יכולנו להתגבר על הר קשה כזה.'' | ''והנה לעתיד לבא יעבור השקר מן העולם ויתגלה האמת לעין כל, ואף הרשעים ועוברי עבירה יכירו וידעו כמה מתועב עושה רע בעיני השי"ת, ואז יחנו אל לבם איך שנפלו בפח יצרם ונתפתו לו לעבור עבירה בזמן שהי<nowiki>' בידם, לעמוד כנגדו בנקל. שהרי לא הסתיר מהם היצה''ר כי הוא בא להסיתם לחטא, ואף כי ידעו שעבירה היא בידם חטאו בשאט נפש וביודעין, ועל זאת ישובו ויבכו ויספקו על ירך היאך לא יכולנו לכבוש את היצה''ר שהי' חלש כחוט השערה ובקל יכולנו לעמוד כנגדו, ואעפ''כ הוא נתגבר כנגדנו. ולעומת זאת הצדיקים שאליהם הי' היצה''ר בא בלבוש של מצוה, יראו לעת"ל כי היצה''ר שהיו נלחמים אתו הוא כהר גבוה, ומאד קשה הי' לעמוד כנגדו, מאחר שהי'</nowiki> בא בפיתוי של מצוה, והמה יראו כן יתמהו היאך יכולנו להתגבר על הר קשה כזה.'' | ||
''ובבחינה זו אמרנו לבאר מאמר הכתוב בפרשת יתרו כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, וידוע מה שדרשו ז<nowiki>''ל בית יעקב אלו פשוטי העם להם תאמר אמירה רכה, ולבני עליה המכונים ישראל תגיד דברים קשים כגידין. ולכאורה תמוה הוא דלא מצינו בפרשה ב'</nowiki> סוגי דבורים לאמרם לאלו בפני עצמן ולאלו בפני עצמן, שאין כאן אלא דבור אחד שנאמר לכל ישראל יחדיו. ואין לומר שנצטוה לומר להם עוד דברים מלבד האמור בענין, שהרי בסוף הפרשה כתיב אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל, ודרשו ז"ל במכילתא לא פחות ולא יותר, הרי שעליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע.'' | ''ובבחינה זו אמרנו לבאר מאמר הכתוב בפרשת יתרו כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, וידוע מה שדרשו ז<nowiki>''ל בית יעקב אלו פשוטי העם להם תאמר אמירה רכה, ולבני עליה המכונים ישראל תגיד דברים קשים כגידין. ולכאורה תמוה הוא דלא מצינו בפרשה ב'</nowiki> סוגי דבורים לאמרם לאלו בפני עצמן ולאלו בפני עצמן, שאין כאן אלא דבור אחד שנאמר לכל ישראל יחדיו. ואין לומר שנצטוה לומר להם עוד דברים מלבד האמור בענין, שהרי בסוף הפרשה כתיב אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל, ודרשו ז"ל במכילתא לא פחות ולא יותר, הרי שעליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע.'' | ||
''אמנם לדברנו יתבאר ע"נ, דהנה הקב"ה הזהיר את ישראל באותה פרשה ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים, וזו אזהרה על השמירה מרשת היצה"ר המפתה את האדם לעבור על המצוות. והנה אזהרה זו היתה חמורה מאד לבני העליה שהיצה"ר מתחכם כנגדם בתחבולות לצבוע עבירה למצוה, וקשה מאד להתייצב כנגדו, אך לפשוטי עם הי<nowiki>' בזה אמירה רכה, כי אותו היצה''ר הבא אליהם לפתותם לעבירה אינו קשה כ"כ להתגבר עליו. וא"ש דבאמת לא נאמרו כאן ב'</nowiki> סוגי דבורים, אלא שהיו הדברים עצמם הנאמרים בפרשה רכים לאלו וקשים לאלו לפי מדריגתם ובחינתם והתגברות היצה"ר כנגדם.'' | ''אמנם לדברנו יתבאר ע"נ, דהנה הקב"ה הזהיר את ישראל באותה פרשה ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים, וזו אזהרה על השמירה מרשת היצה"ר המפתה את האדם לעבור על המצוות. והנה אזהרה זו היתה חמורה מאד לבני העליה שהיצה"ר מתחכם כנגדם בתחבולות לצבוע עבירה למצוה, וקשה מאד להתייצב כנגדו, אך לפשוטי עם הי<nowiki>' בזה אמירה רכה, כי אותו היצה''ר הבא אליהם לפתותם לעבירה אינו קשה כ"כ להתגבר עליו. וא"ש דבאמת לא נאמרו כאן ב'</nowiki> סוגי דבורים, אלא שהיו הדברים עצמם הנאמרים בפרשה רכים לאלו וקשים לאלו לפי מדריגתם ובחינתם והתגברות היצה"ר כנגדם.'' | ||
''ובדרך זו נבא לבאר ענין המרגלים איך נתהפכו בבת אחת לרשעים, בהקדם עוד דאיתא בגמרא (ברכות דף ה<nowiki>' ע"א) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר שנאמר (תהלים ד') רגזו ואל תחטאו, אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה. וידוע קושית המפרשים דאם הזכרת יום המיתה רפואה בטוחה יותר מכולם מדוע ימתין מלהזכיר לו יום המיתה עד לבסוף, כשלא הועיל לו לימוד התורה וקר''</nowiki>ש, מוטב יזכיר לו יום המיתה מיד בתחלת התגברות היצה"ר, ובזה וודאי יתגבר עליו וינצחו.'' | ''ובדרך זו נבא לבאר ענין המרגלים איך נתהפכו בבת אחת לרשעים, בהקדם עוד דאיתא בגמרא (ברכות דף ה<nowiki>' ע"א) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר שנאמר (תהלים ד') רגזו ואל תחטאו, אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה. וידוע קושית המפרשים דאם הזכרת יום המיתה רפואה בטוחה יותר מכולם מדוע ימתין מלהזכיר לו יום המיתה עד לבסוף, כשלא הועיל לו לימוד התורה וקר''</nowiki>ש, מוטב יזכיר לו יום המיתה מיד בתחלת התגברות היצה"ר, ובזה וודאי יתגבר עליו וינצחו.'' | ||
''ואפ"ל עפ"י מה שהקדמנו שיש ב<nowiki>' אופנים של פיתוי היצה"ר, והנה הזכרת יום המיתה מועלת רק כשהיצה"ר מפתה אותו להדיא לעבירה, אז ניתן לבהלו בהזכרת יום המיתה, כי קרוב יום פקודה, והוא עומד לתת דין וחשבון לממ"ה הקב"ה, משא''כ כשהיצה"ר מתגבר כנגדו בפיתוי של מצוה, שהוא מסיתו שמצוה הוא עושה, אז לא יועיל מאומה בהזכרת יום המיתה, אדרבה אם יזכיר יום המיתה יתבהל יותר לחטוף מצוות ולקבוץ מכל הבא ליד, כדי להרבות זכויותיו ליום הדין, ויותר יש לחוש שלא יתבונן כראוי אם מצוה הוא עושה, או שהיצה"ר מפתהו לכך. ולפיכך צריך האדם בתחלה לעסוק בתורה שהיא מאירת עינים לדעת ולהשכיל דבר לאמיתו מה היא מצוה ומה היא עבירה, ואם לא יועיל בזה יקרא ק''ש לייחד את הבוי''ת בכל נפשו ומאודו, וע"י כן יהי' בידו סייעתא דשמיא להשיג האמת בתה''ק, ואחרי כל זאת אם יזכיר יום המיתה יועיל לו לגרש ממנו היצה''ר לגמרי, משא''</nowiki>כ אם יזכיר לו יום המיתה בתחלה מבלי שיקדים להזכרתה העסק בתורה וקריאת שמע עדיין החששא במקומה עומדת, פן יתגבר היצה"ר בפיתוי של מצוה.'' | ''ואפ"ל עפ"י מה שהקדמנו שיש ב<nowiki>' אופנים של פיתוי היצה"ר, והנה הזכרת יום המיתה מועלת רק כשהיצה"ר מפתה אותו להדיא לעבירה, אז ניתן לבהלו בהזכרת יום המיתה, כי קרוב יום פקודה, והוא עומד לתת דין וחשבון לממ"ה הקב"ה, משא''כ כשהיצה"ר מתגבר כנגדו בפיתוי של מצוה, שהוא מסיתו שמצוה הוא עושה, אז לא יועיל מאומה בהזכרת יום המיתה, אדרבה אם יזכיר יום המיתה יתבהל יותר לחטוף מצוות ולקבוץ מכל הבא ליד, כדי להרבות זכויותיו ליום הדין, ויותר יש לחוש שלא יתבונן כראוי אם מצוה הוא עושה, או שהיצה"ר מפתהו לכך. ולפיכך צריך האדם בתחלה לעסוק בתורה שהיא מאירת עינים לדעת ולהשכיל דבר לאמיתו מה היא מצוה ומה היא עבירה, ואם לא יועיל בזה יקרא ק''ש לייחד את הבוי''ת בכל נפשו ומאודו, וע"י כן יהי' בידו סייעתא דשמיא להשיג האמת בתה''ק, ואחרי כל זאת אם יזכיר יום המיתה יועיל לו לגרש ממנו היצה''ר לגמרי, משא''</nowiki>כ אם יזכיר לו יום המיתה בתחלה מבלי שיקדים להזכרתה העסק בתורה וקריאת שמע עדיין החששא במקומה עומדת, פן יתגבר היצה"ר בפיתוי של מצוה.'' | ||
''והנה נודע מה שכתבו הספה<nowiki>''</nowiki>ק והאריך בזה ה'''של"ה הקדוש''' (פ<nowiki>' שלח) בענין חטא המרגלים שרצו לעכב את ישראל במדבר זמן מרובה משום שידעו כי בבואם לארץ ישראל לא יהיו עוד נשיאים, אלא ימנו נשיאים אחרים תחתיהם, על כן רצו להשהות כניסתן של ישראל לארץ, כדי שתמשך נשיאותם זמן מרובה. (ומקור הדברים בזה''ק פ' שלח עיי''ש). ולהלן בדברנו הארכנו בענין זה שודאי היתה כוונת המרגלים לש''ש, מה שרצו להיות נשיאים, שע''י זה יהיו יכולים לשפוט את ישראל ולהדריכם בדרך התורה, והיתה כוונתם לעשות נח''ר לבוי''ת, לקרב לבבות ישראל לעבודתו וליראתו, אלא שטעו בכך דכיון שהי' רצון הבוי"ת שיכנסו מיד לא"י לא הי'</nowiki> להם לעכב אפילו אם היתה כוונתם לשמים.'' | ''והנה נודע מה שכתבו הספה<nowiki>''</nowiki>ק והאריך בזה ה'''של"ה הקדוש''' (פ<nowiki>' שלח) בענין חטא המרגלים שרצו לעכב את ישראל במדבר זמן מרובה משום שידעו כי בבואם לארץ ישראל לא יהיו עוד נשיאים, אלא ימנו נשיאים אחרים תחתיהם, על כן רצו להשהות כניסתן של ישראל לארץ, כדי שתמשך נשיאותם זמן מרובה. (ומקור הדברים בזה''ק פ' שלח עיי''ש). ולהלן בדברנו הארכנו בענין זה שודאי היתה כוונת המרגלים לש''ש, מה שרצו להיות נשיאים, שע''י זה יהיו יכולים לשפוט את ישראל ולהדריכם בדרך התורה, והיתה כוונתם לעשות נח''ר לבוי''ת, לקרב לבבות ישראל לעבודתו וליראתו, אלא שטעו בכך דכיון שהי' רצון הבוי"ת שיכנסו מיד לא"י לא הי'</nowiki> להם לעכב אפילו אם היתה כוונתם לשמים.'' | ||
''ובכאן מצא היצה<nowiki>''ר מקום להטעותם, במה שהלביש העבירה בלבוש מצוה, באמרו להם כי במה שיעכבו את ישראל במדבר יתוספו להם מצוות רבות, שיוכלו להדריך את ישראל ולנהלם על מבועי התורה והיראה. ועל דרך הסתה זו של היצה"ר כשבא אל האדם במלבוש של מצוה קשה מאד לעמוד ולהתגבר, כאשר הארכנו לעיל, ורק בכח התורה וקריאת שמע בכוונה לייחד את השי"ת בכל לב ונפש ואח''כ בהזכרת יום המיתה ניתן לעמוד כנגד התגברות היצה''</nowiki>ר ולבטלו כליל.'' | ''ובכאן מצא היצה<nowiki>''ר מקום להטעותם, במה שהלביש העבירה בלבוש מצוה, באמרו להם כי במה שיעכבו את ישראל במדבר יתוספו להם מצוות רבות, שיוכלו להדריך את ישראל ולנהלם על מבועי התורה והיראה. ועל דרך הסתה זו של היצה"ר כשבא אל האדם במלבוש של מצוה קשה מאד לעמוד ולהתגבר, כאשר הארכנו לעיל, ורק בכח התורה וקריאת שמע בכוונה לייחד את השי"ת בכל לב ונפש ואח''כ בהזכרת יום המיתה ניתן לעמוד כנגד התגברות היצה''</nowiki>ר ולבטלו כליל.'' | ||
''אד דא עקא שלא יכלו המרגלים להשתמש בכח התה"ק לנצח את יצרם, משום שהיו מהלכים בדרך, ומחמת כן היו מוזהרים שלא לעסוק בתורה, וכמו שהזהיר יוסף הצדיק את אחיו אל תרגזו בדרך, ודרשו ז<nowiki>''ל שאמר להם אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך. נמצא שלא הי' ביד המרגלים כח התורה ללחום באמצעותו נגד יצרם, וגם כח קריאת שמע לא הי' בידם באותה שעה, דמכיון שהיו מהלכין בדרך מצוה שהרי הלכו בשליחות משה רבינו ע"ה היו פטורים מקר''ש, כמו שדרשו ז"ל (ברכות י''</nowiki>א ע"א) ובלכתך בדרך בדרך דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת.'' | ''אד דא עקא שלא יכלו המרגלים להשתמש בכח התה"ק לנצח את יצרם, משום שהיו מהלכים בדרך, ומחמת כן היו מוזהרים שלא לעסוק בתורה, וכמו שהזהיר יוסף הצדיק את אחיו אל תרגזו בדרך, ודרשו ז<nowiki>''ל שאמר להם אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך. נמצא שלא הי' ביד המרגלים כח התורה ללחום באמצעותו נגד יצרם, וגם כח קריאת שמע לא הי' בידם באותה שעה, דמכיון שהיו מהלכין בדרך מצוה שהרי הלכו בשליחות משה רבינו ע"ה היו פטורים מקר''ש, כמו שדרשו ז"ל (ברכות י''</nowiki>א ע"א) ובלכתך בדרך בדרך דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת.'' | ||
''וכיון שנעדר מהם כת התורה וכח קריאת שמע, לא היה באפשרותם לנקוט העצה הג<nowiki>' בידם, והיא הזכרת יום המיתה, כמו שנתבאר דאין תועלת בהזכרת יום המיתה להתגבר באמצעותו על היצה"ר הבא בפיתוי של מצוה אא"כ הקדים לה עסק התורה וקר"ש, דבלא"ה עלול הוא יותר להכשל ולהתפתות ליצרו ע''י זכרון יום המיתה מרוב בהלה וחרדת נפש. ומאחר ששלש אלה לא יעשו לה שנבצר מהם לעסוק בתורה ולקרות את שמע, וגם הזכרת יום המיתה לא תועיל מאומה, נכשלו לשמוע ליצרם ולהניא לבב העם שלא לעלות. ובזה יתבאר לנו מאמה''כ וילכו ויבואו, דלכאורה תי' וילכו מיותר הוא, שהרי כבר קדם לכתוב וישובו מתור הארץ וגו'. ולדברינו יכוון הכתוב בזה להודיע סיבת הדברים כיצד נהייתה כזאת שיהיו צדיקים הללו נשמעים ליצרם ונהפכים בב"א לרשעים, לז"א "וילכו" דהיינו טעמא לפי שהיו מהלכין בדרך, וזה גרם שלא הי' בידם כח המנגד ליצה''ר, הוא כח התורה וקר"ש, שלא יכלו לעסוק בתורה בלכתם בדרך, וגם מק"ש היו פטורים, ואף הזכרת יום המיתה לא היתה מועלת להם ולכן ויבואו אל משה וגו'</nowiki>, שנשמעו לעצת יצרם והוציאו דיבת הארץ רעה.'' | ''וכיון שנעדר מהם כת התורה וכח קריאת שמע, לא היה באפשרותם לנקוט העצה הג<nowiki>' בידם, והיא הזכרת יום המיתה, כמו שנתבאר דאין תועלת בהזכרת יום המיתה להתגבר באמצעותו על היצה"ר הבא בפיתוי של מצוה אא"כ הקדים לה עסק התורה וקר"ש, דבלא"ה עלול הוא יותר להכשל ולהתפתות ליצרו ע''י זכרון יום המיתה מרוב בהלה וחרדת נפש. ומאחר ששלש אלה לא יעשו לה שנבצר מהם לעסוק בתורה ולקרות את שמע, וגם הזכרת יום המיתה לא תועיל מאומה, נכשלו לשמוע ליצרם ולהניא לבב העם שלא לעלות. ובזה יתבאר לנו מאמה''כ וילכו ויבואו, דלכאורה תי' וילכו מיותר הוא, שהרי כבר קדם לכתוב וישובו מתור הארץ וגו'. ולדברינו יכוון הכתוב בזה להודיע סיבת הדברים כיצד נהייתה כזאת שיהיו צדיקים הללו נשמעים ליצרם ונהפכים בב"א לרשעים, לז"א "וילכו" דהיינו טעמא לפי שהיו מהלכין בדרך, וזה גרם שלא הי' בידם כח המנגד ליצה''ר, הוא כח התורה וקר"ש, שלא יכלו לעסוק בתורה בלכתם בדרך, וגם מק"ש היו פטורים, ואף הזכרת יום המיתה לא היתה מועלת להם ולכן ויבואו אל משה וגו'</nowiki>, שנשמעו לעצת יצרם והוציאו דיבת הארץ רעה.'' | ||
''ובזה יבואר שייכות המד<nowiki>''ר הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים. דהנה בטעם שאין מפליגין בספינה ג' ימים קודם לשבת נאמרו כמה טעמים בדברי הראשונים ז''ל (עי' טוא"ח סי'</nowiki> רמ"ח) ודעת ה'''רי"ף''' ז"ל דהאיסור הוא משום ביטול עונג שבת, שכל ג' ימים הראשונים האדם מצטער מחמת נענוע הספינה והמים המלוחים וגופו משתבר ואון רוחו חוזרת עד ג' ומים, אבל לדבר מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג שבת דהעוסק במצוה פטור מן המצוה, יעיו"ש. והנה כפי מה שנתבאר בדברינו נצמח כל ענין טעותם של המרגלים ממה שלא יכלו לעסוק בתורה ולקרוא את שמע, משום שהוו עוסקים במצוה, ששלחם משרע"ה לרגל את הארץ, והעוסק במצוה פטור מן המצוה, להכי מייתי המדרש הלכה זו לכאן שאם הולך לדבר מצוה מותר לו להפליג תוך ג' ימים, אף שיתבטל בספינה ממצות עונג שבת, משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה, ודבר זה למדנו משילוח מרגלים, והבן.'' | ''ובזה יבואר שייכות המד<nowiki>''ר הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים. דהנה בטעם שאין מפליגין בספינה ג' ימים קודם לשבת נאמרו כמה טעמים בדברי הראשונים ז''ל (עי' טוא"ח סי'</nowiki> רמ"ח) ודעת ה'''רי"ף''' ז"ל דהאיסור הוא משום ביטול עונג שבת, שכל ג' ימים הראשונים האדם מצטער מחמת נענוע הספינה והמים המלוחים וגופו משתבר ואון רוחו חוזרת עד ג' ומים, אבל לדבר מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג שבת דהעוסק במצוה פטור מן המצוה, יעיו"ש. והנה כפי מה שנתבאר בדברינו נצמח כל ענין טעותם של המרגלים ממה שלא יכלו לעסוק בתורה ולקרוא את שמע, משום שהוו עוסקים במצוה, ששלחם משרע"ה לרגל את הארץ, והעוסק במצוה פטור מן המצוה, להכי מייתי המדרש הלכה זו לכאן שאם הולך לדבר מצוה מותר לו להפליג תוך ג' ימים, אף שיתבטל בספינה ממצות עונג שבת, משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה, ודבר זה למדנו משילוח מרגלים, והבן.'' | ||
''באופן אחר יתבאר המד"ר ריש פרשה זו הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג<nowiki>' ימים, כך שנו רבותינו אין מפליגין בספינה בים הגדול ג' ומום ודם לשבת וכו', בשליח הרשות, ואם הי' שליח מצוה מותר לו לפרוש בכל יום שורצה וכו', וצ''</nowiki>ב שייכות הלכה זו לפרשת מרגלים.'' | ''באופן אחר יתבאר המד"ר ריש פרשה זו הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג<nowiki>' ימים, כך שנו רבותינו אין מפליגין בספינה בים הגדול ג' ומום ודם לשבת וכו', בשליח הרשות, ואם הי' שליח מצוה מותר לו לפרוש בכל יום שורצה וכו', וצ''</nowiki>ב שייכות הלכה זו לפרשת מרגלים.'' | ||
''ונראה בהקדם דברי '''אבא מארי זלה"ה בספרו קדושת יו<nowiki>''</nowiki>ט''' ליישב ענין שילוח המרגלים ע<nowiki>''י משה רבינו ע"ה, דלכאורה יש כאן תמוהא רבתי הזכירוה המפרשים, דמכיון שהקב"ה לא עיכב על ידו ונתן לו רשות לשלחם א"כ מדוע אמרה משה בתוכחה במשנה תורה, כמ"ש ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו. גם קשה דכיון שהקב"ה לא ציוה למשה לשלוח את המרגלים מדוע שלחם משה היפוך דעת השי''ת. גם צריך להבין דברי רש"י ז"ל להלן וישלח אותם משה עפ"י ה', פירש"י ברשותו שלא עיכב על ידו, ולכאורה בכ"מ שנאמר עפ''י ה' משמע בציווי השי''ת, ואינו במשמע שהוא ברשותו בלבד אלא שבא בפקודתו ובציוויו ממש. ואף שרש"י לשיטתו בראש הפרשה הוכרח לפרש כאן ברשותו, אך באמת על פי ה' משמע שפקודת ה'</nowiki> היה כן.'' | ''ונראה בהקדם דברי '''אבא מארי זלה"ה בספרו קדושת יו<nowiki>''</nowiki>ט''' ליישב ענין שילוח המרגלים ע<nowiki>''י משה רבינו ע"ה, דלכאורה יש כאן תמוהא רבתי הזכירוה המפרשים, דמכיון שהקב"ה לא עיכב על ידו ונתן לו רשות לשלחם א"כ מדוע אמרה משה בתוכחה במשנה תורה, כמ"ש ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו. גם קשה דכיון שהקב"ה לא ציוה למשה לשלוח את המרגלים מדוע שלחם משה היפוך דעת השי''ת. גם צריך להבין דברי רש"י ז"ל להלן וישלח אותם משה עפ"י ה', פירש"י ברשותו שלא עיכב על ידו, ולכאורה בכ"מ שנאמר עפ''י ה' משמע בציווי השי''ת, ואינו במשמע שהוא ברשותו בלבד אלא שבא בפקודתו ובציוויו ממש. ואף שרש"י לשיטתו בראש הפרשה הוכרח לפרש כאן ברשותו, אך באמת על פי ה' משמע שפקודת ה'</nowiki> היה כן.'' | ||
''וליישב כל זה כתב הוא ז"ל להקדים דברי ה'''רמב"ם''' ז<nowiki>''ל במורה (סוף ח"ג פנ"א) כי השכל הוא הדיבוק בינינו לבין השי"ת, וכשפונה מחשבתו ושכלו של אדם ממנו יתברך לענין זולתו כבר נפסק הדיבוק ואינו עמו יתברך וכו'. עוד ביאר שם כי ההשגחה מהשי"ת הוא כפו השכל הדבוק בו, ומי שלא יסיר שכלו מעם ה' חמוד ההשגחה בו תמיד, והאיש אשר תפנה מחשבתו בקצת עתים מהשי"ת אז תסור ממנו ההשגחה וכו', כי השגחה סיבת הדבקות בו ותברך, ומי שתמיד עמו ולפניו מושגח תמיד לטובה, יעיו''</nowiki>ש באורך. וביאר הדבר עפ"י משל השגחת האב על הבן, כי כל זמן שהבן נסמך אצל אביו ודבוק בו בדביקות גמור השגחת האב עליו גדולה מאד, וכאשר תסתלק הדבקות הזו לעת אשר יגדל הבן ויצא לבקש טרף לנפשו מבלי עזר וסעד אביו, אז תסור ממנו ג"כ השגחת האב הגדולה, מחמת חסרון הדבקות בו.'' | ''וליישב כל זה כתב הוא ז"ל להקדים דברי ה'''רמב"ם''' ז<nowiki>''ל במורה (סוף ח"ג פנ"א) כי השכל הוא הדיבוק בינינו לבין השי"ת, וכשפונה מחשבתו ושכלו של אדם ממנו יתברך לענין זולתו כבר נפסק הדיבוק ואינו עמו יתברך וכו'. עוד ביאר שם כי ההשגחה מהשי"ת הוא כפו השכל הדבוק בו, ומי שלא יסיר שכלו מעם ה' חמוד ההשגחה בו תמיד, והאיש אשר תפנה מחשבתו בקצת עתים מהשי"ת אז תסור ממנו ההשגחה וכו', כי השגחה סיבת הדבקות בו ותברך, ומי שתמיד עמו ולפניו מושגח תמיד לטובה, יעיו''</nowiki>ש באורך. וביאר הדבר עפ"י משל השגחת האב על הבן, כי כל זמן שהבן נסמך אצל אביו ודבוק בו בדביקות גמור השגחת האב עליו גדולה מאד, וכאשר תסתלק הדבקות הזו לעת אשר יגדל הבן ויצא לבקש טרף לנפשו מבלי עזר וסעד אביו, אז תסור ממנו ג"כ השגחת האב הגדולה, מחמת חסרון הדבקות בו.'' | ||
''והנמשל דכל זמן שאיש הישראלי דבוק בהקב"ה בדביקות גמור בקיום מצוותיו אינו צריך להשגיח כלל על ענינים גשמיים, כפרנסה וכדומה, כי הוא מושגח מהשי"ת בהשגחה יתירה. והעיקר הוא הדביקות בבורא ית' והאמונה החזקה שהוא כל יכול להושיע ברב או במעט וכו'. וע"ד זה כתבו '''תלמידי הבעש<nowiki>''</nowiki>ט הקדוש''' זי"ע בשמו לבאר הא דאיתא בגמרא (ברכות ל"ה מ"ב) דפליני ר"י ורשב"י דר"י ס"ל ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ, ורשב<nowiki>''י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה זורע בשעת זריעה וכו' תורה מה תהא עליה, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים וכו', אמר אביי הרבה עשו כר''י ועלתה בידם כרשב"י ולא עלתה בידם. וביאר הוא ז"ל דבאמת אם היו כל אלו במדריגה רשב''י שיהיו דבוקים בקב"ה בדביקות גמור אז בוודאי היה עולה בידם, אך עיקר החסרון הוא שעשו כרשב''י בכ''</nowiki>ף הדמיון, שדימו א"ע לרשב"י, ובאמת לא היו במדריגתו כלל, משו"ה לא עלתה בידם, ע"כ. וכ"כ ה'''חתם סופר''' זלה"ה בשם רבו הגה"ק מו"ה '''נתן אדלער''' זלה<nowiki>''</nowiki>ה, וכיון בזה לדעה אחת עם הבעש"ט הקדוש.'' | ''והנמשל דכל זמן שאיש הישראלי דבוק בהקב"ה בדביקות גמור בקיום מצוותיו אינו צריך להשגיח כלל על ענינים גשמיים, כפרנסה וכדומה, כי הוא מושגח מהשי"ת בהשגחה יתירה. והעיקר הוא הדביקות בבורא ית' והאמונה החזקה שהוא כל יכול להושיע ברב או במעט וכו'. וע"ד זה כתבו '''תלמידי הבעש<nowiki>''</nowiki>ט הקדוש''' זי"ע בשמו לבאר הא דאיתא בגמרא (ברכות ל"ה מ"ב) דפליני ר"י ורשב"י דר"י ס"ל ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ, ורשב<nowiki>''י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה זורע בשעת זריעה וכו' תורה מה תהא עליה, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים וכו', אמר אביי הרבה עשו כר''י ועלתה בידם כרשב"י ולא עלתה בידם. וביאר הוא ז"ל דבאמת אם היו כל אלו במדריגה רשב''י שיהיו דבוקים בקב"ה בדביקות גמור אז בוודאי היה עולה בידם, אך עיקר החסרון הוא שעשו כרשב''י בכ''</nowiki>ף הדמיון, שדימו א"ע לרשב"י, ובאמת לא היו במדריגתו כלל, משו"ה לא עלתה בידם, ע"כ. וכ"כ ה'''חתם סופר''' זלה"ה בשם רבו הגה"ק מו"ה '''נתן אדלער''' זלה<nowiki>''</nowiki>ה, וכיון בזה לדעה אחת עם הבעש"ט הקדוש.'' | ||
''ועפ"י האמור יתבאר הענין על נכון, דהנה אם היו ישראל באמונה שלימה בדביקות בהשי"ת לא היו צריכין כלל לשליחות המרגלים, לתור את הארץ ולרגל אותה אם חזק הוא העם היושב עליה אם רפה, כי חזק בטחונם בה<nowiki>' שהוא כל יכול להושיעם מכף כל אויביהם ולהנחילם את הארץ אשר הבטיחם. אכן לצד שרצו בשליחות המרגלים, ובזה הוכיחו שלא הי' להם מדת הדביקות באמת בהקב"ת כי לולא זאת לא היו צריכים לבקש שישלחו מרגלים, וכיון שסרו מהדביקות בהשי''ת בהכרח שההשגחה לא תוכל להיות באופן נסי, כיון שהיא לפי סבת הדביקות, וע''י שרפו ידיהם מה' הי' צריך שתהיה ההשגחה ו''כ כפי אמונתה בדרך הטבעי, וא"כ לפי מצבם באותה שעה וודאי היו צריכים לשליחות המרגלים, ונצטוו לזה מפי השי''ת. וזה ירצה בכוונת רש''י ז"ל אני איני מצוה לך, ירצה דמצד עצמותי לא תצטרכו לשליחות המרגלים, כי אני אוכל להושיע אתכם ולהביאכם אל הארץ אם תהיו דבקים בי באמונה השלימה, אכן את תרצה, היינו כשתרצה לשלוח המרגלים, ומוכח מזה שאינכם בדביקות הגמור ובבטחון בה' יתברך ובהשגחתו, אז שלח, מצוה אני אותך לשלוח, כי לא יהי' הכיבוש מעתה בדרך נס אלא על פי חוקי הטבע מאחר שאינכם דבוקים בו יתברך באמונה השלימה וכו', עכת''ד הקדוי"ט זלה''</nowiki>ה.'' | ''ועפ"י האמור יתבאר הענין על נכון, דהנה אם היו ישראל באמונה שלימה בדביקות בהשי"ת לא היו צריכין כלל לשליחות המרגלים, לתור את הארץ ולרגל אותה אם חזק הוא העם היושב עליה אם רפה, כי חזק בטחונם בה<nowiki>' שהוא כל יכול להושיעם מכף כל אויביהם ולהנחילם את הארץ אשר הבטיחם. אכן לצד שרצו בשליחות המרגלים, ובזה הוכיחו שלא הי' להם מדת הדביקות באמת בהקב"ת כי לולא זאת לא היו צריכים לבקש שישלחו מרגלים, וכיון שסרו מהדביקות בהשי''ת בהכרח שההשגחה לא תוכל להיות באופן נסי, כיון שהיא לפי סבת הדביקות, וע''י שרפו ידיהם מה' הי' צריך שתהיה ההשגחה ו''כ כפי אמונתה בדרך הטבעי, וא"כ לפי מצבם באותה שעה וודאי היו צריכים לשליחות המרגלים, ונצטוו לזה מפי השי''ת. וזה ירצה בכוונת רש''י ז"ל אני איני מצוה לך, ירצה דמצד עצמותי לא תצטרכו לשליחות המרגלים, כי אני אוכל להושיע אתכם ולהביאכם אל הארץ אם תהיו דבקים בי באמונה השלימה, אכן את תרצה, היינו כשתרצה לשלוח המרגלים, ומוכח מזה שאינכם בדביקות הגמור ובבטחון בה' יתברך ובהשגחתו, אז שלח, מצוה אני אותך לשלוח, כי לא יהי' הכיבוש מעתה בדרך נס אלא על פי חוקי הטבע מאחר שאינכם דבוקים בו יתברך באמונה השלימה וכו', עכת''ד הקדוי"ט זלה''</nowiki>ה.'' | ||
''ובדרך זו נבוא לביאור המדרש שסמך לפ' זו הך הלכתא אם מותר לפרוש לים הגדול בתוך ג' ימים לשבת, דהנה '''ק<nowiki>''ז זלה''</nowiki>ה בישמח משה''' כתב לבאר המדרש הנ<nowiki>''ל עפ''י דרכו בקדש, ותלה ליה בפלוגתת הפוסקים (או''ח סימן רמ''ח) בהא דקיי''ל לדבר מצוה מותר להפליג די''א דהכל חשוב דבר מצוה אפילו כשהולך לסחורה רק לטייל לא הוי דבר מצוה וצריך להבין טעם החולקים על זה וס''ל דלצורך מזונות לא מקרי דבר מצוה, הלא אמרינן איזהו עושה צדקה בכל עת זה הזן ומפרנס וכו', ומהיכי תיתי לא להוי דבר מצוה, יעיי''ש מה שפירש בזה דברי המד"ר עפ''</nowiki>י דרכו.'' | ''ובדרך זו נבוא לביאור המדרש שסמך לפ' זו הך הלכתא אם מותר לפרוש לים הגדול בתוך ג' ימים לשבת, דהנה '''ק<nowiki>''ז זלה''</nowiki>ה בישמח משה''' כתב לבאר המדרש הנ<nowiki>''ל עפ''י דרכו בקדש, ותלה ליה בפלוגתת הפוסקים (או''ח סימן רמ''ח) בהא דקיי''ל לדבר מצוה מותר להפליג די''א דהכל חשוב דבר מצוה אפילו כשהולך לסחורה רק לטייל לא הוי דבר מצוה וצריך להבין טעם החולקים על זה וס''ל דלצורך מזונות לא מקרי דבר מצוה, הלא אמרינן איזהו עושה צדקה בכל עת זה הזן ומפרנס וכו', ומהיכי תיתי לא להוי דבר מצוה, יעיי''ש מה שפירש בזה דברי המד"ר עפ''</nowiki>י דרכו.'' | ||
''ואמינא בה מילתא בטעמא, דדבר זה את הליכה לסחורה מקרי דבר מצוה או לא תלוי במדריגת האדם ובחינתו, דאם הוא במדריגת רשב<nowiki>''י שהוא עושה רצונו של מקום בשלימות, דאז ראוי הוא שתהא מלאכתו נעשית ע''י אחרים, ואם נזדמן שהוא פורש לסחורה לא הוי דבר מצוה, דאינו זקוק לעסוק במלאכתו, ורק אם אינו במדריגה זו שאין הוא בבחי' עושה רצש"מ ואיננו ראוי שתהיה מלאכתו נעשית ע''י אחרים, אז הוה העסק בצרכי פרנסתו דבר מצוה, ומותר לו לפרוש לים הגדול בתוך ג'</nowiki> ימים לשבת אפילו בהולך לסחורה, דמקרי דבר מצוה.'' | ''ואמינא בה מילתא בטעמא, דדבר זה את הליכה לסחורה מקרי דבר מצוה או לא תלוי במדריגת האדם ובחינתו, דאם הוא במדריגת רשב<nowiki>''י שהוא עושה רצונו של מקום בשלימות, דאז ראוי הוא שתהא מלאכתו נעשית ע''י אחרים, ואם נזדמן שהוא פורש לסחורה לא הוי דבר מצוה, דאינו זקוק לעסוק במלאכתו, ורק אם אינו במדריגה זו שאין הוא בבחי' עושה רצש"מ ואיננו ראוי שתהיה מלאכתו נעשית ע''י אחרים, אז הוה העסק בצרכי פרנסתו דבר מצוה, ומותר לו לפרוש לים הגדול בתוך ג'</nowiki> ימים לשבת אפילו בהולך לסחורה, דמקרי דבר מצוה.'' | ||
''ועפי"ז יובן הקישור של הלכה זו דמהו להפליג בספינה וכו<nowiki>' לפרשת שלח לך, דממה שציוה לו הקב"ה שלח לך, לדעתך, וכפי מה שביאר בו אאמו''ר זלה''ה כנ''ל, נמצא דבאמת אין הם צריכים לשלוח מרגלים, דאם הם בוטחים בה' בכל לבם תהיה הנהגת המלחמה מחוץ לדרך הטבע, אכן לפי דעתם שהיו אומרים נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו, שבזה גילו דעתם שאין הם בוטחים בהשי''ת בכל לב, א''</nowiki>כ אין הם ראויים להיות נוצחים שלא כטבע העולם, ע"כ מצוה יש בשילוח המרגלים.'' | ''ועפי"ז יובן הקישור של הלכה זו דמהו להפליג בספינה וכו<nowiki>' לפרשת שלח לך, דממה שציוה לו הקב"ה שלח לך, לדעתך, וכפי מה שביאר בו אאמו''ר זלה''ה כנ''ל, נמצא דבאמת אין הם צריכים לשלוח מרגלים, דאם הם בוטחים בה' בכל לבם תהיה הנהגת המלחמה מחוץ לדרך הטבע, אכן לפי דעתם שהיו אומרים נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו, שבזה גילו דעתם שאין הם בוטחים בהשי''ת בכל לב, א''</nowiki>כ אין הם ראויים להיות נוצחים שלא כטבע העולם, ע"כ מצוה יש בשילוח המרגלים.'' | ||
''וממוצא דבר תשכיל לפשוט הך ספיקא דאיסתפק ביה המדרש מהו לפרוש לים הגדול ג<nowiki>' ימים קודם לשבת, דהלכתא הכי הוא דלדבר מצוה שרי אפילו בע"ש, ולדבר הרשות אסור אא''כ קודם ג''י לשבת, ומכאן נצמחת השאלה בהולך לסחורה מה דינו אי כדבר הרשות דיינינן ליה או כהולך לדבר מצוה יחשב, ומפרשתא דא איכא למיפשע הך ספיקא, דהך מילתא אי הולך לסחורה מקרי דבר מצוה או לא תלוי במדריגת האדם, והיכא שאינו במדריגה זו שיהא ראוי שתהיה מלאכתו נעשית ע"י אחרים הוי דבר מצוה, כדחזינן במרגלית דאע"ג דאילו היה בטחונם חזק בה' לא הוה מצוה בשילוחם כדכתיב שלח לך, לדעתך, אפ''ה מכיון שלא היו ראויים נצטוו לשלחם כדכתיב וישלח אותם משה וגו' עפ''י ה'</nowiki>, ומכאן למדנו שאף ההליכה לסחורה הוי דבר מצוה, אע"ג דסיבת ההליכה בא מכח חוסר הבטחון, שאינו ראוי שתהא מלאכתו נעשית ע"י אחרים.'' | ''וממוצא דבר תשכיל לפשוט הך ספיקא דאיסתפק ביה המדרש מהו לפרוש לים הגדול ג<nowiki>' ימים קודם לשבת, דהלכתא הכי הוא דלדבר מצוה שרי אפילו בע"ש, ולדבר הרשות אסור אא''כ קודם ג''י לשבת, ומכאן נצמחת השאלה בהולך לסחורה מה דינו אי כדבר הרשות דיינינן ליה או כהולך לדבר מצוה יחשב, ומפרשתא דא איכא למיפשע הך ספיקא, דהך מילתא אי הולך לסחורה מקרי דבר מצוה או לא תלוי במדריגת האדם, והיכא שאינו במדריגה זו שיהא ראוי שתהיה מלאכתו נעשית ע"י אחרים הוי דבר מצוה, כדחזינן במרגלית דאע"ג דאילו היה בטחונם חזק בה' לא הוה מצוה בשילוחם כדכתיב שלח לך, לדעתך, אפ''ה מכיון שלא היו ראויים נצטוו לשלחם כדכתיב וישלח אותם משה וגו' עפ''י ה'</nowiki>, ומכאן למדנו שאף ההליכה לסחורה הוי דבר מצוה, אע"ג דסיבת ההליכה בא מכח חוסר הבטחון, שאינו ראוי שתהא מלאכתו נעשית ע"י אחרים.'' | ||
=== מאמר ט === | === מאמר ט === | ||
'''''ויקרא משה להושע בן נון יהושע'''. פירש<nowiki>''</nowiki>י, התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, ע"כ. והקשו המפרשים דאם תפלה מהניא לכך שלא יתפס אדם בעצת רשעים א"כ למה לא התפלל משרע"ה על כלם שלא יכשלו בעצת היצה"ר להוציא דבה על הארץ.'' | '''''ויקרא משה להושע בן נון יהושע'''. פירש<nowiki>''</nowiki>י, התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, ע"כ. והקשו המפרשים דאם תפלה מהניא לכך שלא יתפס אדם בעצת רשעים א"כ למה לא התפלל משרע"ה על כלם שלא יכשלו בעצת היצה"ר להוציא דבה על הארץ.'' | ||
''ב) בתרגום יונתן וכדי חמא משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע. וצ"ב מדוע הוצרך להתפלל עליו י-ה יושיעך בסבת ענוותנותו דוקא, דמשמע מזה כי מדת הענוה שלו היא הנותנת לחוש פן יכשל בעצתם.'' | ''ב) בתרגום יונתן וכדי חמא משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע. וצ"ב מדוע הוצרך להתפלל עליו י-ה יושיעך בסבת ענוותנותו דוקא, דמשמע מזה כי מדת הענוה שלו היא הנותנת לחוש פן יכשל בעצתם.'' | ||
''ונראה לבאר בהקדם מה שראוי להתבונן איך נעשתה מהפכה גדולה כ<nowiki>''כ בלב המרגלים שהיו כשרים וצדיקים בתחלת הליכתם, ונבחרו עפ"י ה', כדאיתא במדרש שהיו צדיקים בפני ישראל ובפני משה, ואף משה לא רצה לשלחם מדעת עצמו עד שנמלך בהקב"ה על כאו"א פלוני משבט פלוני וא''ל ראויים הם וכו' שנאמר וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', ע"כ. ואיך נהפכו בפתע פתאום ונעשו רשעים להסית את ישראל שלא יעלו לארץ. ובאמת דבר זה מבואר בזהר הקדוש (דף קנ''ח ע''א) וז"ל כולם אנשים כולהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא אמאי נטלו עיטא דא אלא אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימנה משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי וכו'</nowiki>, עכלה"ק. מבואר מזה כי המרגלים נטלו עצה רעה משום שידעו כי בכניסת ישראל לארץ תנטל הגדולה מהם ויתמנו אחרים להיות נשיאי ישראל תחתם, על כן בקשו לעכב את ישראל במדבר כדי שתמשך גדולתם.'' | ''ונראה לבאר בהקדם מה שראוי להתבונן איך נעשתה מהפכה גדולה כ<nowiki>''כ בלב המרגלים שהיו כשרים וצדיקים בתחלת הליכתם, ונבחרו עפ"י ה', כדאיתא במדרש שהיו צדיקים בפני ישראל ובפני משה, ואף משה לא רצה לשלחם מדעת עצמו עד שנמלך בהקב"ה על כאו"א פלוני משבט פלוני וא''ל ראויים הם וכו' שנאמר וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', ע"כ. ואיך נהפכו בפתע פתאום ונעשו רשעים להסית את ישראל שלא יעלו לארץ. ובאמת דבר זה מבואר בזהר הקדוש (דף קנ''ח ע''א) וז"ל כולם אנשים כולהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא אמאי נטלו עיטא דא אלא אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימנה משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי וכו'</nowiki>, עכלה"ק. מבואר מזה כי המרגלים נטלו עצה רעה משום שידעו כי בכניסת ישראל לארץ תנטל הגדולה מהם ויתמנו אחרים להיות נשיאי ישראל תחתם, על כן בקשו לעכב את ישראל במדבר כדי שתמשך גדולתם.'' | ||
''ועדיין הדבר צריך ביאור, דכיון שהיו צדיקים ונבחרו ע"י משה מפי ה' להיות נשיאי ישראל כיצד נתפתו כ"כ ליצרם בעבור הכבוד המדומה, שמא ירדו מגדולתן כשיכנסו ישראל לארץ. אכן ביאור הדבר הוא על פי מה שכתוב בספר הקדוש '''זרע קדש''' פרשת שופטים עה<nowiki>''פ ולא תקח שוחד וזלה"ק, ולא תקח שוחד מהיצה''ר, כי לפעמים הנשמה נוגשת לעשות טוב וא"א לדחותה לגמרי, מה עושה היצה"ר שמתיירא שישב ללמוד וכו', לכן מזמין לו איזה מצוה כדי שעי''ז יקרר עצמו מהתלהבות ולא יבא לעשות דבר גדול יותר טוב, כי יסבור שכבר הוא טוב בהמצוה הזאת וכו'</nowiki>, עיי"ש.'' | ''ועדיין הדבר צריך ביאור, דכיון שהיו צדיקים ונבחרו ע"י משה מפי ה' להיות נשיאי ישראל כיצד נתפתו כ"כ ליצרם בעבור הכבוד המדומה, שמא ירדו מגדולתן כשיכנסו ישראל לארץ. אכן ביאור הדבר הוא על פי מה שכתוב בספר הקדוש '''זרע קדש''' פרשת שופטים עה<nowiki>''פ ולא תקח שוחד וזלה"ק, ולא תקח שוחד מהיצה''ר, כי לפעמים הנשמה נוגשת לעשות טוב וא"א לדחותה לגמרי, מה עושה היצה"ר שמתיירא שישב ללמוד וכו', לכן מזמין לו איזה מצוה כדי שעי''ז יקרר עצמו מהתלהבות ולא יבא לעשות דבר גדול יותר טוב, כי יסבור שכבר הוא טוב בהמצוה הזאת וכו'</nowiki>, עיי"ש.'' | ||
''ובדרך זו יובן גם ענין טעות המרגלים דוודאי שהם נתכוונו לשמים במה שהשתוקקו להאריך משך זמן נשיאותם, כדי שיהיו יכולים להנהיג את הדור בדרך התורה, ולשפוט את העם משפט צדק, כמאה"כ ושפטו את העם בכל עת וגו<nowiki>' והקל מעליך ונשאו אתך. ולפי שהי' ידוע להם כי אחרי כניסת ישראל לארץ יתמנו אחרים לנשיאים תחתיהם מצא היצה"ר מקום להטעותם בסברא זו שעדיין הדור זקוק להם והם צריכים להיות מנהיגי ישראל, כי אם יתמנו מנהיגים חדשים שאינם רגילים בהנהגת הדור לא יוכלו להדריכם בדרך התורה כמותם, ולכן הכרח הוא שישארו עוד ישראל במדבר שיוכלו עוד להדריך את הדור ולנהלו. ובזה נכשלו ונפלו בעצת יצרם שהזמין להם מצוה זו לפי סברתם שהם צריכים להנהיג את ישראל, ומאחר שלא יוכלו להנהיג שררה בא''י מוטב שישארו ישראל במדבר, ומחמת כן ביטלו מצות השי''</nowiki>ת שציוה לישראל להכנס לארץ מיד.'' | ''ובדרך זו יובן גם ענין טעות המרגלים דוודאי שהם נתכוונו לשמים במה שהשתוקקו להאריך משך זמן נשיאותם, כדי שיהיו יכולים להנהיג את הדור בדרך התורה, ולשפוט את העם משפט צדק, כמאה"כ ושפטו את העם בכל עת וגו<nowiki>' והקל מעליך ונשאו אתך. ולפי שהי' ידוע להם כי אחרי כניסת ישראל לארץ יתמנו אחרים לנשיאים תחתיהם מצא היצה"ר מקום להטעותם בסברא זו שעדיין הדור זקוק להם והם צריכים להיות מנהיגי ישראל, כי אם יתמנו מנהיגים חדשים שאינם רגילים בהנהגת הדור לא יוכלו להדריכם בדרך התורה כמותם, ולכן הכרח הוא שישארו עוד ישראל במדבר שיוכלו עוד להדריך את הדור ולנהלו. ובזה נכשלו ונפלו בעצת יצרם שהזמין להם מצוה זו לפי סברתם שהם צריכים להנהיג את ישראל, ומאחר שלא יוכלו להנהיג שררה בא''י מוטב שישארו ישראל במדבר, ומחמת כן ביטלו מצות השי''</nowiki>ת שציוה לישראל להכנס לארץ מיד.'' | ||
''והנה בהסתה זו שהסית היצה"ר את המרגלים לא הי<nowiki>' יכול להתגרות ביהושע, שהרי יהושע הי' עתיד להיות מנהיג הדור כשיכנסו ישראל לארץ, וכמו שהגידו זאת מראש אלדד ומידד משה מת ויהושע מכניס. ובירושלמי (תענית פ''ד ה"ה) איתא שא"ל משרע"ה ליהושע כשירד מן ההר ושמע קול מלחמה במחנה אדם שעתיד להנהיג ס''ר אינו יודע להבחין בין הקולות. הרי שהי' זה ידוע להם שעתיד יהושע להיות מנהיג ישראל כשיכנסו לארץ, ולפיכך לא הי' היצה''ר יכול לבא אליו בהסתה שהסית את המרגלים, שהרי הם היו עתידים לרדת מגדולתן בא"י ע"כ היו חפיצים לעכב את ישראל במדבר, משא"כ יהושע דאדרבה הוא הי' מוכן להיות מנהיג הדור. על כן התחכם היצה"ר לבא אליו בתחבולה אחרת, ודבר על לבו להחזיק במדת ענוותנותו שאין הוא ראוי והגון להנהיג את ישראל, ובתחבולה זו ביקש היצה"ר להכשילו שיהי'</nowiki> עם המרגלים בעצה אחת, שהרי הוא בורח מן השררה ומן הכבוד, ומועב לו שיתעכבו ישראל עוד במדבר כדי שלא יתמנה הוא למנהיג עליהם.'' | ''והנה בהסתה זו שהסית היצה"ר את המרגלים לא הי<nowiki>' יכול להתגרות ביהושע, שהרי יהושע הי' עתיד להיות מנהיג הדור כשיכנסו ישראל לארץ, וכמו שהגידו זאת מראש אלדד ומידד משה מת ויהושע מכניס. ובירושלמי (תענית פ''ד ה"ה) איתא שא"ל משרע"ה ליהושע כשירד מן ההר ושמע קול מלחמה במחנה אדם שעתיד להנהיג ס''ר אינו יודע להבחין בין הקולות. הרי שהי' זה ידוע להם שעתיד יהושע להיות מנהיג ישראל כשיכנסו לארץ, ולפיכך לא הי' היצה''ר יכול לבא אליו בהסתה שהסית את המרגלים, שהרי הם היו עתידים לרדת מגדולתן בא"י ע"כ היו חפיצים לעכב את ישראל במדבר, משא"כ יהושע דאדרבה הוא הי' מוכן להיות מנהיג הדור. על כן התחכם היצה"ר לבא אליו בתחבולה אחרת, ודבר על לבו להחזיק במדת ענוותנותו שאין הוא ראוי והגון להנהיג את ישראל, ובתחבולה זו ביקש היצה"ר להכשילו שיהי'</nowiki> עם המרגלים בעצה אחת, שהרי הוא בורח מן השררה ומן הכבוד, ומועב לו שיתעכבו ישראל עוד במדבר כדי שלא יתמנה הוא למנהיג עליהם.'' | ||
''נמצא כי היצה"ר בא לכל אחד בטענה אחרת, והי<nowiki>' מראה פנים לכל צד כי כוונתו לשמים, ולמצוה הוא דקא מכוין, ולצורך זה פיתה את המרגלים שהם ראויים עוד להשתרר על ישראל והדור זקוק להם, ולפיכך מוטב שיתעכבו ישראל עוד במדבר כדי שתמשך נשיאותם, ואילו את יהושע רצה לפתות בהיפוך כי אינו ראוי להנהיג את ישראל, ועליו לאחוז במדת הענוה והשפלות בכל כוחו, ולכן ראוי שיתעכבו ישראל במדבר שלא יתמנה למנהיג. והחילוק בין ב' דרכים אלו שבהם התגבר היצה''ר להכשילם הוא, דלאותם שבא היצה''ר להתגבר בהסתה שהם צריכים עוד להיות מנהיגי ישראל היה בלבבם התנשאות וגבהות הלב שמיסודה היא מדה מגונה מאד, וכידוע מה שאמרו ז''ל (סוטה דף ה' ע"א) אמר הקב''ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם, משא"כ כאשר התגברות היצה"ר הוא במדת הענווה, אזי אעפ"י שהיא ענוה שלא לשמה מכל מקום בשרשה וביהודה היא מדה טובה ומשובחת, ויתכן היות אצלו השראת השכינה כדכתיב (ישעי' נ"ז) ואת דכא ושפל רוח ודרשו ז"ל (שם) אני את דכא. ובזמן שהשכינה שורה על האדם הריהו ניצול מן החטא כמו שאמרו ז"ל (שבת נ"ו ע"א) א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו' אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו וכו'</nowiki>, הרי דבזמן שהשכינה שרויה על האדם אינו בא לידי חטא.'' | ''נמצא כי היצה"ר בא לכל אחד בטענה אחרת, והי<nowiki>' מראה פנים לכל צד כי כוונתו לשמים, ולמצוה הוא דקא מכוין, ולצורך זה פיתה את המרגלים שהם ראויים עוד להשתרר על ישראל והדור זקוק להם, ולפיכך מוטב שיתעכבו ישראל עוד במדבר כדי שתמשך נשיאותם, ואילו את יהושע רצה לפתות בהיפוך כי אינו ראוי להנהיג את ישראל, ועליו לאחוז במדת הענוה והשפלות בכל כוחו, ולכן ראוי שיתעכבו ישראל במדבר שלא יתמנה למנהיג. והחילוק בין ב' דרכים אלו שבהם התגבר היצה''ר להכשילם הוא, דלאותם שבא היצה''ר להתגבר בהסתה שהם צריכים עוד להיות מנהיגי ישראל היה בלבבם התנשאות וגבהות הלב שמיסודה היא מדה מגונה מאד, וכידוע מה שאמרו ז''ל (סוטה דף ה' ע"א) אמר הקב''ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם, משא"כ כאשר התגברות היצה"ר הוא במדת הענווה, אזי אעפ"י שהיא ענוה שלא לשמה מכל מקום בשרשה וביהודה היא מדה טובה ומשובחת, ויתכן היות אצלו השראת השכינה כדכתיב (ישעי' נ"ז) ואת דכא ושפל רוח ודרשו ז"ל (שם) אני את דכא. ובזמן שהשכינה שורה על האדם הריהו ניצול מן החטא כמו שאמרו ז"ל (שבת נ"ו ע"א) א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו' אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו וכו'</nowiki>, הרי דבזמן שהשכינה שרויה על האדם אינו בא לידי חטא.'' | ||
''ובזה מבואר התרגום יונתן וכדו חמא משה ענותנותיה וכו', דהנה משרע"ה הי' יודע כי יהושע עתיד להנהיג את ישראל בכניסתם לארץ (וכדאיתא בירושלמי הנ"ל שא"ל משה אדם שעתיד להנהיג ס' רבוא אינו יודע להבחין בין הקולות) ולזאת הי' מתיירא פן מחמת גודל ענותנותו ישיאהו היצר להיות בעצה אחת עם המרגלים, לעכב את ישראל במדבר כדי שלא יוטל עליו עול ההנהגה, שהוא מדמה בלבו שאיננו ראוי אליה מגודל ענותנותו ושפלות רוחו, על כן קרא שמו יהושע וכפירש"י ז"ל שהתפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. ואיתא בספרים הקדושים שבזה שהוסיף משה אות יו"ד על שמו של יהושע השרה את השכינה הק' עליו ע"י שם י-ה שבשמו וזה סייע בידו להצילו מעצת המרגלים, כי במקום שהשכינה שורה אין חטא בא לידו. אך היא הנותנת דכיון שהי' יהושע עניו ושפל ברך הועילה תפלתו של משה וקריאת שמו יהושע להשרות השכינה עליו, דאני את דכא, משא"כ בשאר מרגלים שהטעה אותם היצה"ר לאחוז במדת הגאוה וגובה הלב לא יתכן שתהא השכינה שרויה אצלם, על כן לא התפלל עליהם משרע<nowiki>''</nowiki>ה שינצלו מהסתת היצה"ר, דבמקום שאין השראת השכינה שם עלול היצה"ר להתגבר ולהסית לחטא, והבן.'' | ''ובזה מבואר התרגום יונתן וכדו חמא משה ענותנותיה וכו', דהנה משרע"ה הי' יודע כי יהושע עתיד להנהיג את ישראל בכניסתם לארץ (וכדאיתא בירושלמי הנ"ל שא"ל משה אדם שעתיד להנהיג ס' רבוא אינו יודע להבחין בין הקולות) ולזאת הי' מתיירא פן מחמת גודל ענותנותו ישיאהו היצר להיות בעצה אחת עם המרגלים, לעכב את ישראל במדבר כדי שלא יוטל עליו עול ההנהגה, שהוא מדמה בלבו שאיננו ראוי אליה מגודל ענותנותו ושפלות רוחו, על כן קרא שמו יהושע וכפירש"י ז"ל שהתפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. ואיתא בספרים הקדושים שבזה שהוסיף משה אות יו"ד על שמו של יהושע השרה את השכינה הק' עליו ע"י שם י-ה שבשמו וזה סייע בידו להצילו מעצת המרגלים, כי במקום שהשכינה שורה אין חטא בא לידו. אך היא הנותנת דכיון שהי' יהושע עניו ושפל ברך הועילה תפלתו של משה וקריאת שמו יהושע להשרות השכינה עליו, דאני את דכא, משא"כ בשאר מרגלים שהטעה אותם היצה"ר לאחוז במדת הגאוה וגובה הלב לא יתכן שתהא השכינה שרויה אצלם, על כן לא התפלל עליהם משרע<nowiki>''</nowiki>ה שינצלו מהסתת היצה"ר, דבמקום שאין השראת השכינה שם עלול היצה"ר להתגבר ולהסית לחטא, והבן.'' | ||
=== מאמר י === | === מאמר י === | ||
'''''אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו' ויקרא משה להושע בן נון יהושע''', פירש"י ז"ל התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. ובתרגום יונתן איתא וכדי חמא משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע. ולכאורה משמע מזה דבעבור שאחז יהושע במדת הענוה הוצרך לבקש עליו רחמים שיהא ניצל מעצתם, והוא פלא, דכי מה תזיק לו מדה טובה זו להיותו עלול להכשל בעצת המרגלים, עד שהוצרך לקרוא לו שם חדש אשר פיו יקבנו, ולעורר עליו רחמי שמים שלא יהא נתפס אחרי דברי המרגלים.'' | '''''אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו' ויקרא משה להושע בן נון יהושע''', פירש"י ז"ל התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. ובתרגום יונתן איתא וכדי חמא משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע. ולכאורה משמע מזה דבעבור שאחז יהושע במדת הענוה הוצרך לבקש עליו רחמים שיהא ניצל מעצתם, והוא פלא, דכי מה תזיק לו מדה טובה זו להיותו עלול להכשל בעצת המרגלים, עד שהוצרך לקרוא לו שם חדש אשר פיו יקבנו, ולעורר עליו רחמי שמים שלא יהא נתפס אחרי דברי המרגלים.'' | ||
''ב) ויקרא משה להושע בן נון יהושע. במדרש פליאה (הביאו ק"ז זלה<nowiki>''</nowiki>ה בישמח משה) הה"ד (איוב י"ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד. וצריך ביאור.'' | ''ב) ויקרא משה להושע בן נון יהושע. במדרש פליאה (הביאו ק"ז זלה<nowiki>''</nowiki>ה בישמח משה) הה"ד (איוב י"ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד. וצריך ביאור.'' | ||
''ג) וישלח אותם משה וגו<nowiki>' לתור את ארץ כנען וגו' וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה וגו' ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים וגו'. פירש''י סימן מסר להם אם בפרזים יושבים חזקים הם שסומכים על גבורתם ואם בערים בצורות הם יושבים חלשים הם, ע"כ. וכתבו המפרשים דלפי זה חוזרת שאלת ומה הערים וגו' הבמחנים אם במבצרים אל הקודם, שפתח לומר מה העם היושב עליה החזק הוא הרפה, ומנין יוודע להם כחם, לזאת אמר הבמחנים אם במבצרים, שתהי' צורת ישיבתן מבחן צודק לדעת כוחם אם הם יושבים בערים פתוחות אות היא על הפלגת גבורתם שאין הם יראים מאיש, ואם הם, יושבים בערים מוקפות חומה גבוהה דלתים ובריח סימן הוא שהם חלשים, על כן נאספו אל ערי המבצר. ובמד''ר מבואר כן להדיא וז''ל, כך פקדן ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב וכו' מנין אתם יודעים כחם אם במחנים הם שרויים הם גבורים בוטחים על כחם, אם במבצרים חלשים הם ולבם רך, ע''</nowiki>כ. והקשה ה'''רא"ם''' ז<nowiki>''ל דא"כ מדוע נבהלו ישראל כאשר חזרו המרגלים ואמרו אפם כי עז העם הזה והערים בצורות גדולות מאד, אדרבה מה שהערים גדולים הרי זה סימן על חולשתם, ע"כ. אכן יותר יש לתמוה שהרי באמת היו גבורים מאד, וכאשר מצינו שאף משרע"ה הפליג תוקף גבורתם כמאה"כ בפ' עקב שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן וגו' גוים גדולים ועצומים ממך וגו' מי יתייצב לפני בני ענק, וא"כ קשה כיצד מסר להם משרע''</nowiki>ה סימן שאינו אמיתי, כדחזינן שאעפ"י שהיו יושבים בערים בצורות היו גבורים מאד.'' | ''ג) וישלח אותם משה וגו<nowiki>' לתור את ארץ כנען וגו' וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה וגו' ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים וגו'. פירש''י סימן מסר להם אם בפרזים יושבים חזקים הם שסומכים על גבורתם ואם בערים בצורות הם יושבים חלשים הם, ע"כ. וכתבו המפרשים דלפי זה חוזרת שאלת ומה הערים וגו' הבמחנים אם במבצרים אל הקודם, שפתח לומר מה העם היושב עליה החזק הוא הרפה, ומנין יוודע להם כחם, לזאת אמר הבמחנים אם במבצרים, שתהי' צורת ישיבתן מבחן צודק לדעת כוחם אם הם יושבים בערים פתוחות אות היא על הפלגת גבורתם שאין הם יראים מאיש, ואם הם, יושבים בערים מוקפות חומה גבוהה דלתים ובריח סימן הוא שהם חלשים, על כן נאספו אל ערי המבצר. ובמד''ר מבואר כן להדיא וז''ל, כך פקדן ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב וכו' מנין אתם יודעים כחם אם במחנים הם שרויים הם גבורים בוטחים על כחם, אם במבצרים חלשים הם ולבם רך, ע''</nowiki>כ. והקשה ה'''רא"ם''' ז<nowiki>''ל דא"כ מדוע נבהלו ישראל כאשר חזרו המרגלים ואמרו אפם כי עז העם הזה והערים בצורות גדולות מאד, אדרבה מה שהערים גדולים הרי זה סימן על חולשתם, ע"כ. אכן יותר יש לתמוה שהרי באמת היו גבורים מאד, וכאשר מצינו שאף משרע"ה הפליג תוקף גבורתם כמאה"כ בפ' עקב שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן וגו' גוים גדולים ועצומים ממך וגו' מי יתייצב לפני בני ענק, וא"כ קשה כיצד מסר להם משרע''</nowiki>ה סימן שאינו אמיתי, כדחזינן שאעפ"י שהיו יושבים בערים בצורות היו גבורים מאד.'' | ||
''ד) ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וגו<nowiki>' פירש"י אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו, ע''כ. וצ''</nowiki>ב להבין מדוע הוצרך לומר להם דברי גוזמא כאלו, דכי מי ציווה אותם לעשות סולמות לעלות השמימה.'' | ''ד) ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וגו<nowiki>' פירש"י אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו, ע''כ. וצ''</nowiki>ב להבין מדוע הוצרך לומר להם דברי גוזמא כאלו, דכי מי ציווה אותם לעשות סולמות לעלות השמימה.'' | ||
''ה) ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד יישאוהו במוט בשנים וגו<nowiki>'. פירשתי ז"ל (ומקורו בגמרא סוטה דף ל''ד ע''א) בשנים, בשני מוטות הא כיצד שמונה נטלו אשכול אחד נטל תאנה ואחד רמון יהושע וכלב לא נעלו כלום לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו כשם שפריה משונה כך עמה משונה, וכו'. ובגמרא שם איתא ב' טעמים מדוע לא נטלו יהושע וכלב כלום, איבעית אימא משום דחשיבי, ואב"א משום שלא היו באותה עצה, ופירש"י שלא היו באותה עצה להביא אשכול משונה כזה, שהמרגלים לרעה נתכוונו לומר כשם שפירותיה משונים כך יושביה משונים וכו', ע"כ. עכ"פ מבואר מזה דיהושע וכלב לא נטלו כלום מפירות הארץ, ופלא דבכל המדרשים מבואר להיפוך דהכי איתא במד"ר (פט"ז ס"י) לא רצו ליטול מפירות א''י אילולא כלב ששלף את הזיין וירץ לפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלים או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם לא הוו נוטלים, וכו'. וכ"ה בתנחומא (סי' ח') ובילקוט. וראוי ליישב דברי חז''ל שלא יסתרו להדדי מן הקצה אל הקצה. והיה אפשר לדחוק ולהשוות המאמרים דהא דאיתא במדרש שמסר כלב את נפשו שיעלו המרגלים פירות א''י, היינו שיעלו פירות סתמא שאינם גדולים חוץ לדרך הטבע, ומסר נפשו על הדבר כי חזקה עליו פקודתו של משרע''ה לקחת מפרי הארץ, אכן אחר שראה שם שהמרגלים נוטלים אשכול משונה כדי להוציא דבת הארץ רעה חזר בו כלב ולא רצה עוד להשתתף עמהם כלל בנטילת הפירות. והכי דייק לישנא דרש"י ז''ל בפירושו לגמרא הנ''ל שלא היו באותה עצה, להביא אשכול משונה כזה וכו'</nowiki>. הרו שבאמת היו יכולים ליטול פירות שאינם משונים בגדלם, אלא שבכוונה תחלה בקשו ומצאו אשכול משונה כדי לדבר סרה על הארץ. ומאחר שכבר נטלו המרגלים פירוש משונים כ"כ שוב אין מקום לכלב ליטול פירות שאינם משונים בגדלם, שהרי לא יאמינו לו העם מאחר שיראו את האשכול המשונה שהביאו המרגלים, על כן נמנע ולא נטל כלום. כן היה נראה לדחוק וליישב דבריהם ז"ל שלא יסתרו המדרשים עם דברי הגמרא.'' | ''ה) ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד יישאוהו במוט בשנים וגו<nowiki>'. פירשתי ז"ל (ומקורו בגמרא סוטה דף ל''ד ע''א) בשנים, בשני מוטות הא כיצד שמונה נטלו אשכול אחד נטל תאנה ואחד רמון יהושע וכלב לא נעלו כלום לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו כשם שפריה משונה כך עמה משונה, וכו'. ובגמרא שם איתא ב' טעמים מדוע לא נטלו יהושע וכלב כלום, איבעית אימא משום דחשיבי, ואב"א משום שלא היו באותה עצה, ופירש"י שלא היו באותה עצה להביא אשכול משונה כזה, שהמרגלים לרעה נתכוונו לומר כשם שפירותיה משונים כך יושביה משונים וכו', ע"כ. עכ"פ מבואר מזה דיהושע וכלב לא נטלו כלום מפירות הארץ, ופלא דבכל המדרשים מבואר להיפוך דהכי איתא במד"ר (פט"ז ס"י) לא רצו ליטול מפירות א''י אילולא כלב ששלף את הזיין וירץ לפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלים או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם לא הוו נוטלים, וכו'. וכ"ה בתנחומא (סי' ח') ובילקוט. וראוי ליישב דברי חז''ל שלא יסתרו להדדי מן הקצה אל הקצה. והיה אפשר לדחוק ולהשוות המאמרים דהא דאיתא במדרש שמסר כלב את נפשו שיעלו המרגלים פירות א''י, היינו שיעלו פירות סתמא שאינם גדולים חוץ לדרך הטבע, ומסר נפשו על הדבר כי חזקה עליו פקודתו של משרע''ה לקחת מפרי הארץ, אכן אחר שראה שם שהמרגלים נוטלים אשכול משונה כדי להוציא דבת הארץ רעה חזר בו כלב ולא רצה עוד להשתתף עמהם כלל בנטילת הפירות. והכי דייק לישנא דרש"י ז''ל בפירושו לגמרא הנ''ל שלא היו באותה עצה, להביא אשכול משונה כזה וכו'</nowiki>. הרו שבאמת היו יכולים ליטול פירות שאינם משונים בגדלם, אלא שבכוונה תחלה בקשו ומצאו אשכול משונה כדי לדבר סרה על הארץ. ומאחר שכבר נטלו המרגלים פירוש משונים כ"כ שוב אין מקום לכלב ליטול פירות שאינם משונים בגדלם, שהרי לא יאמינו לו העם מאחר שיראו את האשכול המשונה שהביאו המרגלים, על כן נמנע ולא נטל כלום. כן היה נראה לדחוק וליישב דבריהם ז"ל שלא יסתרו המדרשים עם דברי הגמרא.'' | ||
''ו) אמנם בזהר הקדוש איתא דיהושע וכלב נטלו אותו אשכול, דזה לשון הזה"ק (דף ק"ס ע"ב) עה<nowiki>''פ ויבואו עד נחל אשכול ר' אבא אמר כרתו ההוא אשכול אתו לסלקא ליה לא יכולו, אתו לנטלא ליה לא יכולו, אתו כלב ויהושע נטלו לים וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו, הה''ד וישאוהו במוט בשנים, בשנים, באינון שנים יחידן וכו', מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא. הרי מבואר מדברי הזוה"ק דיהושע וכלב הם שנשאו אותו אשכול ענבים ודריש לה מדכתיב בשנים, באינון שנים יחידן. אלא דפליגי התם ר' אבא ור' אלעזר, דר' אבא ס''ל דאחר שנמלכו המרגלים להוציא דבה רעה הניחו יהושע וכלב אותו אשכול ונטלוהו המרגלים, ור'</nowiki> אלעזר אמר דלא יהבו האשכול להו אלא הם נטלוהו בכל הדרך. עכ"פ לית מאן דפליג דמתחלה נפלו יהושע וכלב אותו אשכול והשאר לא נטלו כלום, שלא היו יכולים להזיזו ממקומו, ותימה דבגמרא מבואר איפכא יהושע וכלב לא נטלו כלום.'' | ''ו) אמנם בזהר הקדוש איתא דיהושע וכלב נטלו אותו אשכול, דזה לשון הזה"ק (דף ק"ס ע"ב) עה<nowiki>''פ ויבואו עד נחל אשכול ר' אבא אמר כרתו ההוא אשכול אתו לסלקא ליה לא יכולו, אתו לנטלא ליה לא יכולו, אתו כלב ויהושע נטלו לים וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו, הה''ד וישאוהו במוט בשנים, בשנים, באינון שנים יחידן וכו', מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא. הרי מבואר מדברי הזוה"ק דיהושע וכלב הם שנשאו אותו אשכול ענבים ודריש לה מדכתיב בשנים, באינון שנים יחידן. אלא דפליגי התם ר' אבא ור' אלעזר, דר' אבא ס''ל דאחר שנמלכו המרגלים להוציא דבה רעה הניחו יהושע וכלב אותו אשכול ונטלוהו המרגלים, ור'</nowiki> אלעזר אמר דלא יהבו האשכול להו אלא הם נטלוהו בכל הדרך. עכ"פ לית מאן דפליג דמתחלה נפלו יהושע וכלב אותו אשכול והשאר לא נטלו כלום, שלא היו יכולים להזיזו ממקומו, ותימה דבגמרא מבואר איפכא יהושע וכלב לא נטלו כלום.'' | ||
''ז) וגדולה מזו יש להפליא דבזה"ק גופיה יש סתירה בענין זה, דבפ<nowiki>' שופטים (דף עד''ר ע"ב) אי, וישאוהו במוט בשנים ס''מ ובת זוגיה. וזה מן ההיפוך אל ההיפוך למה שמבואר בזה"ק פ' שלח הנ''</nowiki>ל. ובספר '''מקדש מלך''' שם האריך בסודן של דברים להשוות דברי הזה<nowiki>''ק שלא יסתרו להדדי, ותמצית דבריו דבאמת ס''ל לזה"ק דלא נטלו אלא יהושע וכלב, אלא שבזה הכניעו כח הס''מ ובת זוגו, וזהו שאמר בפ' שופטים וישאוהו במוט בשנים ס"מ ובת זוגיה, שהכניעו כחם. אמנם דבריו דחוקים, כי קשה לפרש כן בלשון הזה''ק, ואף אם נדחוק לומר כן אכתי לא נתיישב לנו בזה הקושיא הנ''ל שדברי הזה"ק סותרים אל המבואר בגמרא סוטה דיהושע וכלב לא נטלו כלום, וראוי לנו ליישב שלא יהיו דברי הזה"ק סותרים עם ש"ס דילן, דהכא א''א לתרץ דאלו ואלו דברי אלוקים חיים, דלא שייך לומר כן אלא במקום שנחלקו בהלכה זה אוסר וזה מתיר זה מטמא וזה מטהר, התם אמרינן אלו ואלו דא''ח וכמו שביאר הריטב"א ז''ל דכ''א מן הדיעות יש לו מקום באחד ממ''ט פנים שבתורה לטהר או לטמא, משא''כ בדבר התלוי במציאות לא יתכן לומר כן, דממנ"פ חד מינייהו אינו אמת ח''</nowiki>ו. ורמיא עלן למשכוני נפשן להשוות דבריהם, שאין כאן פלוגתא בזה ושניהם צדקו יחדיו.'' | ''ז) וגדולה מזו יש להפליא דבזה"ק גופיה יש סתירה בענין זה, דבפ<nowiki>' שופטים (דף עד''ר ע"ב) אי, וישאוהו במוט בשנים ס''מ ובת זוגיה. וזה מן ההיפוך אל ההיפוך למה שמבואר בזה"ק פ' שלח הנ''</nowiki>ל. ובספר '''מקדש מלך''' שם האריך בסודן של דברים להשוות דברי הזה<nowiki>''ק שלא יסתרו להדדי, ותמצית דבריו דבאמת ס''ל לזה"ק דלא נטלו אלא יהושע וכלב, אלא שבזה הכניעו כח הס''מ ובת זוגו, וזהו שאמר בפ' שופטים וישאוהו במוט בשנים ס"מ ובת זוגיה, שהכניעו כחם. אמנם דבריו דחוקים, כי קשה לפרש כן בלשון הזה''ק, ואף אם נדחוק לומר כן אכתי לא נתיישב לנו בזה הקושיא הנ''ל שדברי הזה"ק סותרים אל המבואר בגמרא סוטה דיהושע וכלב לא נטלו כלום, וראוי לנו ליישב שלא יהיו דברי הזה"ק סותרים עם ש"ס דילן, דהכא א''א לתרץ דאלו ואלו דברי אלוקים חיים, דלא שייך לומר כן אלא במקום שנחלקו בהלכה זה אוסר וזה מתיר זה מטמא וזה מטהר, התם אמרינן אלו ואלו דא''ח וכמו שביאר הריטב"א ז''ל דכ''א מן הדיעות יש לו מקום באחד ממ''ט פנים שבתורה לטהר או לטמא, משא''כ בדבר התלוי במציאות לא יתכן לומר כן, דממנ"פ חד מינייהו אינו אמת ח''</nowiki>ו. ורמיא עלן למשכוני נפשן להשוות דבריהם, שאין כאן פלוגתא בזה ושניהם צדקו יחדיו.'' | ||
''ובטרם נבא אל הביאור נקדים להתבונן במה שחתרו המפרשים לבאר מה היה חטאם של המרגלים, דאם נאמר שחטאם הי' במה שהעידו מחוזק העם ותוקף הערים הבצורות וגודל הפירות המשונים, הלא כך ציוה אותם משה איש האלקים וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה וגו' ומה הערים וגו' והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ. וכיון שהיו מצווים על כך היו מחוייבים להשיבו דבר ולהודיע קושט אמרי אמת, שהרי לא ע"מ שיעידו שקר שלח אותם. וכן הקשה ה'''רמב"ן''', ותירץ הוא ז"ל, וזה לשונו, אבל רשעם הי' במלת אפס שהוא מורה על דבר אפם ונמנע מן האדם, שאי אפשר בשום ענין כלשון (תהלים ע"ז) האפס לנצח חסדו וכו', והנה אמרו לו הארץ שמנה וגם זבת חלב ודבש והפרי טוב אבל א"א לבא אליהם כי עז העם והערים בצורות גדולות מאד וכו', יע"ש בדבריו. וכתב עליו '''בעל העקידה''' וז"ל, יראה שהוא דקדוק חלוש מאד למצוא למות תוצאות כי וודאי מלת אפס בזה השמוש היא שוה למלת רק או אך וכו<nowiki>', ושניהם כטעם (דברים ט"ו) אפס כי לא יהי' בך אביון עכ''</nowiki>ל.'' | ''ובטרם נבא אל הביאור נקדים להתבונן במה שחתרו המפרשים לבאר מה היה חטאם של המרגלים, דאם נאמר שחטאם הי' במה שהעידו מחוזק העם ותוקף הערים הבצורות וגודל הפירות המשונים, הלא כך ציוה אותם משה איש האלקים וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה וגו' ומה הערים וגו' והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ. וכיון שהיו מצווים על כך היו מחוייבים להשיבו דבר ולהודיע קושט אמרי אמת, שהרי לא ע"מ שיעידו שקר שלח אותם. וכן הקשה ה'''רמב"ן''', ותירץ הוא ז"ל, וזה לשונו, אבל רשעם הי' במלת אפס שהוא מורה על דבר אפם ונמנע מן האדם, שאי אפשר בשום ענין כלשון (תהלים ע"ז) האפס לנצח חסדו וכו', והנה אמרו לו הארץ שמנה וגם זבת חלב ודבש והפרי טוב אבל א"א לבא אליהם כי עז העם והערים בצורות גדולות מאד וכו', יע"ש בדבריו. וכתב עליו '''בעל העקידה''' וז"ל, יראה שהוא דקדוק חלוש מאד למצוא למות תוצאות כי וודאי מלת אפס בזה השמוש היא שוה למלת רק או אך וכו<nowiki>', ושניהם כטעם (דברים ט"ו) אפס כי לא יהי' בך אביון עכ''</nowiki>ל.'' | ||
''וביאר הרב בעל העקידה ז"ל דבאמת הי' חטאם במלת אפס אבל בענין אחר, כי הם היו שלוחים ולא הי' ראוי להם לומר אלא שליחותם, ולא להיות יועצים, כי הליועץ נתנו, והיה להם להשיב עז העם ולא לומר אפס שהוא מורה על נתינת עצה, כלומר אך ידוע תדעו זה הדבר כי עז העם הזה, עכת"ד העקידת יצחק.'' | ''וביאר הרב בעל העקידה ז"ל דבאמת הי' חטאם במלת אפס אבל בענין אחר, כי הם היו שלוחים ולא הי' ראוי להם לומר אלא שליחותם, ולא להיות יועצים, כי הליועץ נתנו, והיה להם להשיב עז העם ולא לומר אפס שהוא מורה על נתינת עצה, כלומר אך ידוע תדעו זה הדבר כי עז העם הזה, עכת"ד העקידת יצחק.'' | ||
''וה'''של"ה הקדוש''' (תושב"כ פ' שלח) כתב עליו וז"ל, אמנם כד מעיינת שפיר אין דבריו מספיקים, דבשלמא אם לא היתה כבר הבטחה לישראל כמה פעמים שהארץ טובה מאד היו דבריו נכונים, אבל מאחר שכבר הובטחו שהארץ טובה והם לא האמינו ועל דעת כן נשלחו לראות מה ענין הארץ ופירותיה וכו' ולראות בכלל אם היא טובה, א"כ השיבו המרגלים כהוגן לפי ענין שליחותם, לומר מצד המעלות אלו זבת חלב ודבש היא טובה, אמנם מצד כי עז העם אינה טובת וא"כ הדרא קושיא לדוכתא.'' | ''וה'''של"ה הקדוש''' (תושב"כ פ' שלח) כתב עליו וז"ל, אמנם כד מעיינת שפיר אין דבריו מספיקים, דבשלמא אם לא היתה כבר הבטחה לישראל כמה פעמים שהארץ טובה מאד היו דבריו נכונים, אבל מאחר שכבר הובטחו שהארץ טובה והם לא האמינו ועל דעת כן נשלחו לראות מה ענין הארץ ופירותיה וכו' ולראות בכלל אם היא טובה, א"כ השיבו המרגלים כהוגן לפי ענין שליחותם, לומר מצד המעלות אלו זבת חלב ודבש היא טובה, אמנם מצד כי עז העם אינה טובת וא"כ הדרא קושיא לדוכתא.'' | ||
''והאריך השלה"ק בביאור הענין, ותוכן הדברים שבענין שילוח המרגלים היו ג<nowiki>' דיעות, הדיעה הא' היא מה שהרשה ה' למשה עבדו לשלוח מרגלים כדי שיראו ישראל חוזק הכנענים ואז יכירו כי לה' הישועה, ה' איש מלחמה, וע''כ ציוה ב"ה לראות בחזקת העם והערים הגדולות, לדעת שאי אפשר בדרך הפבע לכבוש אותם, וכל הכוונה שישימו אל לבם הבטחון בו יתברך וכי יד ה' עשתה זאת לו זרוע עם גבורה. ועד''</nowiki>ז פירש בספר '''מעשי ה'<nowiki/>''' הפסוק כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם, שהכוונה היא כשתאמר כך בלבבך שלא תוכל להורישם כי הם גדולים וחזקים, אם לא בעזרת השי<nowiki>''ת, אז לא תירא מהם, כי הוא יתברך יהי' עמך, אבל כשתאמר כחי ועוצם ידי יעשה אז תירא מהם. הכת הב' היו ישראל שלא היתה כוונתם ע''ד שקר, רק כוונתם לרגל לידע האמת אם הוא באפשרי בדרך העבע ולא סמכו על מעשה ניסים, ע"כ ציוו להם לרגל. והג' היא כת המרגלים הם כת רשעים, וכוונתם היתה ברע לעשות עיכוב לישראל במדבר, והתחילו בהמצאות לעשות שיהוי לישראל, וכשלא סיפק ההמצאה הראשונה אז הוציאו דיבה בפרהסיא, וטעמם היה כי הבינו שכאשר יכנסו ישראל לארץ ירדו הם מנשיאותם, דכל גדולתם אינה אלא כל זמן שישראל במדבר, וכדאיתא בזה"ק, ע"כ חשבו לעכב כניסתן של ישראל לארץ כדי שתמשך נשיאותם. יע''</nowiki>ש שהאריך בזה.'' | ''והאריך השלה"ק בביאור הענין, ותוכן הדברים שבענין שילוח המרגלים היו ג<nowiki>' דיעות, הדיעה הא' היא מה שהרשה ה' למשה עבדו לשלוח מרגלים כדי שיראו ישראל חוזק הכנענים ואז יכירו כי לה' הישועה, ה' איש מלחמה, וע''כ ציוה ב"ה לראות בחזקת העם והערים הגדולות, לדעת שאי אפשר בדרך הפבע לכבוש אותם, וכל הכוונה שישימו אל לבם הבטחון בו יתברך וכי יד ה' עשתה זאת לו זרוע עם גבורה. ועד''</nowiki>ז פירש בספר '''מעשי ה'<nowiki/>''' הפסוק כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם, שהכוונה היא כשתאמר כך בלבבך שלא תוכל להורישם כי הם גדולים וחזקים, אם לא בעזרת השי<nowiki>''ת, אז לא תירא מהם, כי הוא יתברך יהי' עמך, אבל כשתאמר כחי ועוצם ידי יעשה אז תירא מהם. הכת הב' היו ישראל שלא היתה כוונתם ע''ד שקר, רק כוונתם לרגל לידע האמת אם הוא באפשרי בדרך העבע ולא סמכו על מעשה ניסים, ע"כ ציוו להם לרגל. והג' היא כת המרגלים הם כת רשעים, וכוונתם היתה ברע לעשות עיכוב לישראל במדבר, והתחילו בהמצאות לעשות שיהוי לישראל, וכשלא סיפק ההמצאה הראשונה אז הוציאו דיבה בפרהסיא, וטעמם היה כי הבינו שכאשר יכנסו ישראל לארץ ירדו הם מנשיאותם, דכל גדולתם אינה אלא כל זמן שישראל במדבר, וכדאיתא בזה"ק, ע"כ חשבו לעכב כניסתן של ישראל לארץ כדי שתמשך נשיאותם. יע''</nowiki>ש שהאריך בזה.'' | ||
''וכתב בתוך דבריו שא<nowiki>' מן הדברים שהעלילו כדי להשהות את ישראל במדבר, הוא שאמרו שישראל אינם זוכים עתה להכנס לארץ כי הם ברשעה, ועל הכנעניים אמרו שהם אנשי מדות, ר''ל בעלי מדות טובות. והנה בכיבוש הארץ כתיב לא בצדקתך כי אם ברשעת הגויים האלה, וזה לא נתקיים, כי לא שלם עוון האמורי עד הנה, ועל כך השיבו אותם יהושע וכלב סר צלם ואין להם זכות המגין, כי לא שלם עוון האמורי. וסיים השלה''ק דבזה מתורצת הקו' הגדולה מה הי' חטא המרגלים מתחלה קודם שהוציאו דבת הארץ רעה עד שהוצרך כלב לקפוץ ויהס את העם, כי הנה החטא הי' שאמרו אפם כי עז העם כמ''ש הרמב''</nowiki>ן, אך לא מטעמיה דה'''רמב"ן''' ז<nowiki>''</nowiki>ל כי אין חילוק אצלי הן שכתוב אפס או רק או אך, כדברי '''בעל העקידה''', ואיני דורך בדרך בעל העקידה, אבל הענין כי בתיבת אפס הפכו כוונת השי"ת, אפס כי עז העם מורה על חסרון שיניחו מחמת זה, ואדרבה כוונת השי"ת הוא שיראו שהם עזים, ואז יראו כי לה<nowiki>' המלחמה, עכ''</nowiki>ד עיי"ש.'' | ''וכתב בתוך דבריו שא<nowiki>' מן הדברים שהעלילו כדי להשהות את ישראל במדבר, הוא שאמרו שישראל אינם זוכים עתה להכנס לארץ כי הם ברשעה, ועל הכנעניים אמרו שהם אנשי מדות, ר''ל בעלי מדות טובות. והנה בכיבוש הארץ כתיב לא בצדקתך כי אם ברשעת הגויים האלה, וזה לא נתקיים, כי לא שלם עוון האמורי עד הנה, ועל כך השיבו אותם יהושע וכלב סר צלם ואין להם זכות המגין, כי לא שלם עוון האמורי. וסיים השלה''ק דבזה מתורצת הקו' הגדולה מה הי' חטא המרגלים מתחלה קודם שהוציאו דבת הארץ רעה עד שהוצרך כלב לקפוץ ויהס את העם, כי הנה החטא הי' שאמרו אפם כי עז העם כמ''ש הרמב''</nowiki>ן, אך לא מטעמיה דה'''רמב"ן''' ז<nowiki>''</nowiki>ל כי אין חילוק אצלי הן שכתוב אפס או רק או אך, כדברי '''בעל העקידה''', ואיני דורך בדרך בעל העקידה, אבל הענין כי בתיבת אפס הפכו כוונת השי"ת, אפס כי עז העם מורה על חסרון שיניחו מחמת זה, ואדרבה כוונת השי"ת הוא שיראו שהם עזים, ואז יראו כי לה<nowiki>' המלחמה, עכ''</nowiki>ד עיי"ש.'' | ||
''אך גם בדבריו עדיין לא הונח לנו, דלפי ביאורו נמצא דעיקר חטאם של המרגלים היה מה שכפרו ביכולת השי"ת להכניע אויבי ישראל, ואילו יהושע וכלב אמרו כי אם חפץ ה<nowiki>' בנו יעשה עמנו נסים למעלה מדרך הטבע להדביר עמים תחתינו, שזה הי' כל טעמו של משרע''ה במה ששלח אותם להראות לישראל חוזק העמים, כדי שיאמינו ויתברר להם שלא ינצחו אותם בדרך הטבע. ולפי זה לא הי' חטא המרגלים תלוי בשליחות שנשלחו לרגל את הארץ כלל, שהרי לא חידשו דבר במה שסיפרו חוזק העם שהי' הדבר נודע להם מאז, וכמ"ש משרע"ה אשר אתה ידעת ואתה שמעת אשר מי יוכל להתייצב לפני בני ענק, דאין לומר שכל מה שידעו ישראל דברים אלו הי' ממה ששמעו מפי המרגלים, שהרי בסופו של דבר נתברר שהמרגלים שקר ענו בארץ וכל מגמתם להוציא דבה, ונענשו בעונש מר על הוצאת הדבה, וא''כ לא היו ישראל סומכים על דבריהם, ולא הי' משרע''ה אומר בעבור כן אשר אתה ידעת ואתה שמעת, מאחר שכבר הוחזקו שקרנים, אלא וודאי שהיו הדברים גלויים וידועים ומפורסמים לכל כי תושבי ארץ כנען הם גבורים עצומים בני ענק, ובפרט שארץ מצרים קרובה לא"י ודאי שהי' ידוע להם חוזק העמים תושבי הארץ, ולא הי' חידוש במה שאמרו המרגלים מעשה תוקפם וגבורתם, וא"כ מה שדברו המרגלים סרה לא נמשך מחמת שליחותם, דגם בלא שליחות זו היתה יכולה להתהוות פלוגתא זו ביניהם לבין ישראל, אם חוזק העמים יחזק בטחונם בהשי"ת לדעת שלא יתכן כלל לכבוש אותם בדרך העבע ואין להם אלא להיות יושבים ומצפים לישועת ה' אשר יעשה עמהם, או ח''ו להיפוך למנוע מחמת גבורת הכנענים מלעלות לא"י מחמת פחדם וחוסר בטחונם ביכולת השי''</nowiki>ת. ולכאורה לא היה לפלוגתא זו שום קשר ושייכות עם שליחות המרגלים.'' | ''אך גם בדבריו עדיין לא הונח לנו, דלפי ביאורו נמצא דעיקר חטאם של המרגלים היה מה שכפרו ביכולת השי"ת להכניע אויבי ישראל, ואילו יהושע וכלב אמרו כי אם חפץ ה<nowiki>' בנו יעשה עמנו נסים למעלה מדרך הטבע להדביר עמים תחתינו, שזה הי' כל טעמו של משרע''ה במה ששלח אותם להראות לישראל חוזק העמים, כדי שיאמינו ויתברר להם שלא ינצחו אותם בדרך הטבע. ולפי זה לא הי' חטא המרגלים תלוי בשליחות שנשלחו לרגל את הארץ כלל, שהרי לא חידשו דבר במה שסיפרו חוזק העם שהי' הדבר נודע להם מאז, וכמ"ש משרע"ה אשר אתה ידעת ואתה שמעת אשר מי יוכל להתייצב לפני בני ענק, דאין לומר שכל מה שידעו ישראל דברים אלו הי' ממה ששמעו מפי המרגלים, שהרי בסופו של דבר נתברר שהמרגלים שקר ענו בארץ וכל מגמתם להוציא דבה, ונענשו בעונש מר על הוצאת הדבה, וא''כ לא היו ישראל סומכים על דבריהם, ולא הי' משרע''ה אומר בעבור כן אשר אתה ידעת ואתה שמעת, מאחר שכבר הוחזקו שקרנים, אלא וודאי שהיו הדברים גלויים וידועים ומפורסמים לכל כי תושבי ארץ כנען הם גבורים עצומים בני ענק, ובפרט שארץ מצרים קרובה לא"י ודאי שהי' ידוע להם חוזק העמים תושבי הארץ, ולא הי' חידוש במה שאמרו המרגלים מעשה תוקפם וגבורתם, וא"כ מה שדברו המרגלים סרה לא נמשך מחמת שליחותם, דגם בלא שליחות זו היתה יכולה להתהוות פלוגתא זו ביניהם לבין ישראל, אם חוזק העמים יחזק בטחונם בהשי"ת לדעת שלא יתכן כלל לכבוש אותם בדרך העבע ואין להם אלא להיות יושבים ומצפים לישועת ה' אשר יעשה עמהם, או ח''ו להיפוך למנוע מחמת גבורת הכנענים מלעלות לא"י מחמת פחדם וחוסר בטחונם ביכולת השי''</nowiki>ת. ולכאורה לא היה לפלוגתא זו שום קשר ושייכות עם שליחות המרגלים.'' | ||
''וכל זה יבואר בהקדם הא דאיתא בגמרא סוטה הנ<nowiki>''ל (והובא ברש''י ז''ל בקיצור) חשבון המשקל של אשכול זה דאם חפץ אתה לדעת כמה משאוי של אחד מהם צא ולמד מאבנים שהקימו בגלגל וכו' ושקלום רבותינו משקל כל אחת מ' סאה וגמירי טונא דמדלי אינש על כתפיה אינו אלא שליש משאוי ממשאוי שמסייעין אותו להרים, וא''כ נמצא דמשאוי כל אחד מהם הי' ק''כ סאה, וכיון ששמנה נטלו אשכול אחד נמצא שהי' משקלו תשע מאות וששים סאה, ע"כ. והוא פלא גדול שיהיו פירות ארץ ישראל גדולים כל כך, ולא מצאנו במקראות ואף לא בדברי חז''ל באיזהו מקומן שיספרו לנו דבר פלאי כזה, שיהי' משקלו של אשכול אחד קרוב לאלף סאה. והלא מצינו בגמרא סוף מס' כתובות כמה דברים נפלאים מגודל פירות ארץ ישראל ורב טובם, אבל לא נמצא שם בדבריהם שיהיו בגודל עצום כל כך, ואם בזמן שישראל היו שרויים על אדמתן והארץ מלאה ברכת ה' לא גדלו הפירוש כ''כ, עאכו"כ בזמן שהכנעני אז יושב בארץ לא מסתבר שיהיה מציאות נפלא כ''כ שיהי' משקלו של אשכול אחד כבד מאד משאוי ח' בני אדם. ועוד יש לתמוה ממה דאיתא בכתובות (דף קי"א ע"ב) עה"פ ודם ענב תשתה חמר, אמרו לא כעה''ז העה''ב, עוה''ז יש בו צער לבצור ולדרוך עולם הבא מביא ענבה אחת בקרון או בספינה וכו' ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי יין שנאמר ודם ענב תשתה חמר אל תקרי חמר אלא חומר (ופי' רש''</nowiki>י חומר, כור והוא שלשים סאין) וכתב ה'''מהרש"א''' ז<nowiki>''ל בחא"ג וז"ל לפי ענינו לא משמע דהני קראי בלעתיד כתיבי אלא בעוה"ז וכו', ואפשר כיון דלא מצינו שנתקיים בעוה''ז וכו' ע''כ אמרו דקראי כתיבי שהי' ראוי להתקיים אם לא חטאו ויתקיימו לעתיד וכו', עכ''ד המהרש''א. והשתא אם נאמר דמשקל אותו אשכול הי' קרוב לאלף סאה, א"כ הרי מצינו שהיו פירות ארץ ישראל גדולים יותר משלשים סאה לענבה אחת, ונתקיים כבר הפסוק ודם ענב תשתה חמר א"ת חמר אלא חומר בעה"ז, דאם אשכול אחד עולה קרוב לאלף סאה יעלה לענבה א' ל' סאה ואולי יותר מזה, ומדוע הכריחו חז''</nowiki>ל שמקרא זה נדרש על העוה"ב.'' | ''וכל זה יבואר בהקדם הא דאיתא בגמרא סוטה הנ<nowiki>''ל (והובא ברש''י ז''ל בקיצור) חשבון המשקל של אשכול זה דאם חפץ אתה לדעת כמה משאוי של אחד מהם צא ולמד מאבנים שהקימו בגלגל וכו' ושקלום רבותינו משקל כל אחת מ' סאה וגמירי טונא דמדלי אינש על כתפיה אינו אלא שליש משאוי ממשאוי שמסייעין אותו להרים, וא''כ נמצא דמשאוי כל אחד מהם הי' ק''כ סאה, וכיון ששמנה נטלו אשכול אחד נמצא שהי' משקלו תשע מאות וששים סאה, ע"כ. והוא פלא גדול שיהיו פירות ארץ ישראל גדולים כל כך, ולא מצאנו במקראות ואף לא בדברי חז''ל באיזהו מקומן שיספרו לנו דבר פלאי כזה, שיהי' משקלו של אשכול אחד קרוב לאלף סאה. והלא מצינו בגמרא סוף מס' כתובות כמה דברים נפלאים מגודל פירות ארץ ישראל ורב טובם, אבל לא נמצא שם בדבריהם שיהיו בגודל עצום כל כך, ואם בזמן שישראל היו שרויים על אדמתן והארץ מלאה ברכת ה' לא גדלו הפירוש כ''כ, עאכו"כ בזמן שהכנעני אז יושב בארץ לא מסתבר שיהיה מציאות נפלא כ''כ שיהי' משקלו של אשכול אחד כבד מאד משאוי ח' בני אדם. ועוד יש לתמוה ממה דאיתא בכתובות (דף קי"א ע"ב) עה"פ ודם ענב תשתה חמר, אמרו לא כעה''ז העה''ב, עוה''ז יש בו צער לבצור ולדרוך עולם הבא מביא ענבה אחת בקרון או בספינה וכו' ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי יין שנאמר ודם ענב תשתה חמר אל תקרי חמר אלא חומר (ופי' רש''</nowiki>י חומר, כור והוא שלשים סאין) וכתב ה'''מהרש"א''' ז<nowiki>''ל בחא"ג וז"ל לפי ענינו לא משמע דהני קראי בלעתיד כתיבי אלא בעוה"ז וכו', ואפשר כיון דלא מצינו שנתקיים בעוה''ז וכו' ע''כ אמרו דקראי כתיבי שהי' ראוי להתקיים אם לא חטאו ויתקיימו לעתיד וכו', עכ''ד המהרש''א. והשתא אם נאמר דמשקל אותו אשכול הי' קרוב לאלף סאה, א"כ הרי מצינו שהיו פירות ארץ ישראל גדולים יותר משלשים סאה לענבה אחת, ונתקיים כבר הפסוק ודם ענב תשתה חמר א"ת חמר אלא חומר בעה"ז, דאם אשכול אחד עולה קרוב לאלף סאה יעלה לענבה א' ל' סאה ואולי יותר מזה, ומדוע הכריחו חז''</nowiki>ל שמקרא זה נדרש על העוה"ב.'' | ||
''ובעצם הדבר שהיו פירות הארץ גדולים כ<nowiki>''כ בשעה שישבו בה הכנענים יש לתמוה מהא דאיתא תו התם (דף קי"ב ע''א) ר' חלבו ור' עוירא איקלעו לההוא אתרא אייתו לקמייהו אפרסקא דהוה כאילפס כפר הינו וכו' כמה הוי ה' סאין אכלו שליש והפקירו שליש ונתנו לפני בהמתן שליש, לשנה איקלע ר' אלעזר להתם ואייתו לקמיה נקטן בידיה (פירש''י מצאן קטנות נאחזות בידו אחת) ואמר (תהלים ק''ז) ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה, ע"כ. הרי מבואר שהשפעת הפירות תלויה במעשי אנשי המקום, ומיד שהרעו מעשיהם נתקענו הפירות מאד מאד. וא"כ תמיהה נשגבה היא כיצד היו הפירות מבורכים כ"כ בא"י בשעה שישבו בה הכנעניים שהיו מעשיהן מקולקלין מכל האומות, הלא אם כפי מעשיהם הי'</nowiki> ראוי שתכנס מארה בפירות ויתקטנו.'' | ''ובעצם הדבר שהיו פירות הארץ גדולים כ<nowiki>''כ בשעה שישבו בה הכנענים יש לתמוה מהא דאיתא תו התם (דף קי"ב ע''א) ר' חלבו ור' עוירא איקלעו לההוא אתרא אייתו לקמייהו אפרסקא דהוה כאילפס כפר הינו וכו' כמה הוי ה' סאין אכלו שליש והפקירו שליש ונתנו לפני בהמתן שליש, לשנה איקלע ר' אלעזר להתם ואייתו לקמיה נקטן בידיה (פירש''י מצאן קטנות נאחזות בידו אחת) ואמר (תהלים ק''ז) ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה, ע"כ. הרי מבואר שהשפעת הפירות תלויה במעשי אנשי המקום, ומיד שהרעו מעשיהם נתקענו הפירות מאד מאד. וא"כ תמיהה נשגבה היא כיצד היו הפירות מבורכים כ"כ בא"י בשעה שישבו בה הכנעניים שהיו מעשיהן מקולקלין מכל האומות, הלא אם כפי מעשיהם הי'</nowiki> ראוי שתכנס מארה בפירות ויתקטנו.'' | ||
''וגדולה מזו איתא במדרש דאיכה רבתי (פתיחתא ל"ד) א"ר זירא בא וראה כמה היא חצופה א"י שעדיין עושה פירות (ופי<nowiki>' במת''כ, אעפ''י שאין ישראל עליה) ולמה עושה פירות ר' חנינא וריב"ל ח''א ע''ש שמזבלין אותה וכו'. ופירשו המפרשים דאין הקב"ה משנה טבעיות העולם, דאעפ"י שמצד הדין הי' ראוי שלא תהי' עושה פירות מ"מ עולם כמנהגו נוהג, ע"כ. נמצא שכל מה שהארץ מוציאה פירות בזמן שיושביה אינם ראויים לכך הוא רק מחמת שכך טבע הארץ, ואין הקב"ה חפץ לשנות הטבע, אבל זה וודאי שאין ראוי שתוציא א"י פירות משונים בגדלם מחוץ לדרך הטבע בזמן שהיושבים עליה מכעיסים את הקב"ה, דכיון שזהו חוץ לטבע העולם שיהיו הפירות מתברכים כ"כ, פשיטא שאין הקב''</nowiki>ה חפץ לשנות הטבע בעבור מכעיסיו עוברי רצונו, וא"כ תגדל הפליאה מדוע היו פירות א"י משונים בגדלם באותו זמן, אחרי שהיו יושביה רעים וחטאים מאד.'' | ''וגדולה מזו איתא במדרש דאיכה רבתי (פתיחתא ל"ד) א"ר זירא בא וראה כמה היא חצופה א"י שעדיין עושה פירות (ופי<nowiki>' במת''כ, אעפ''י שאין ישראל עליה) ולמה עושה פירות ר' חנינא וריב"ל ח''א ע''ש שמזבלין אותה וכו'. ופירשו המפרשים דאין הקב"ה משנה טבעיות העולם, דאעפ"י שמצד הדין הי' ראוי שלא תהי' עושה פירות מ"מ עולם כמנהגו נוהג, ע"כ. נמצא שכל מה שהארץ מוציאה פירות בזמן שיושביה אינם ראויים לכך הוא רק מחמת שכך טבע הארץ, ואין הקב"ה חפץ לשנות הטבע, אבל זה וודאי שאין ראוי שתוציא א"י פירות משונים בגדלם מחוץ לדרך הטבע בזמן שהיושבים עליה מכעיסים את הקב"ה, דכיון שזהו חוץ לטבע העולם שיהיו הפירות מתברכים כ"כ, פשיטא שאין הקב''</nowiki>ה חפץ לשנות הטבע בעבור מכעיסיו עוברי רצונו, וא"כ תגדל הפליאה מדוע היו פירות א"י משונים בגדלם באותו זמן, אחרי שהיו יושביה רעים וחטאים מאד.'' | ||
''וקושיא זו הי<nowiki>' אפשר לכאורה לתרץ בפשיטות, דהנה באותה שעה היו ישראל מעותדים להיות נכנסים לארץ כדאיתא בספרי פ' דברים אילו זכו ישראל מיד שעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסין לארץ שנאמר עלה רש מיד, לולא שגרם החטא שהוציאו המרגלים דיבת הארץ רעה ונגזר עליהם לנוע במדבר מ' שנה, וא"כ אפשר שנכנסה השפעת הברכה בפירות הארץ לצורך ישראל שהיו מיועדים לרשת את הארץ מיד. אך אכתי לא סגי בהכי ליישב שאר הקושיות הנ"ל, דאף אם נאמר שגדלו הפירות בעבור ישראל, אכתי תמיהה טובא הלא גם בזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתן לא מצינו שיגדלו פירות משונים כ''כ בגדלן, וכדאי' בגמרא הנ''</nowiki>ל שהנבואה ודם ענב תשתה חמר נאמרה על לעת"ל, ואם כן הדרה קושיא לדוכתא.'' | ''וקושיא זו הי<nowiki>' אפשר לכאורה לתרץ בפשיטות, דהנה באותה שעה היו ישראל מעותדים להיות נכנסים לארץ כדאיתא בספרי פ' דברים אילו זכו ישראל מיד שעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסין לארץ שנאמר עלה רש מיד, לולא שגרם החטא שהוציאו המרגלים דיבת הארץ רעה ונגזר עליהם לנוע במדבר מ' שנה, וא"כ אפשר שנכנסה השפעת הברכה בפירות הארץ לצורך ישראל שהיו מיועדים לרשת את הארץ מיד. אך אכתי לא סגי בהכי ליישב שאר הקושיות הנ"ל, דאף אם נאמר שגדלו הפירות בעבור ישראל, אכתי תמיהה טובא הלא גם בזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתן לא מצינו שיגדלו פירות משונים כ''כ בגדלן, וכדאי' בגמרא הנ''</nowiki>ל שהנבואה ודם ענב תשתה חמר נאמרה על לעת"ל, ואם כן הדרה קושיא לדוכתא.'' | ||
''והנראה בביאור הענין עפ"י שדרשו מה שאמר להם משרע<nowiki>''ה היש בה עץ אם אין וגו', דלכאורה הוא פלא שהי' מסופק בכך אם יש בא"י עץ אם לאו, ובפרט שא''</nowiki>י קרובה למצרים, ובודאי היו הדברים ידועים אם יש בה עצים. ודרשת חז"ל ידועה שציוה עליהם לראות אם יש בה אדם כשר שיגין עליהם בזכותו, אך זהו דרך דרש, אך לא יתכן לפרש כן פשוטו של מקרא. וכן תרגם גם אונקלוס האית בה אילנין, הרי שהוא מפרשו כפשוטו שציוה אותם לראות אם יש בה אילנות. ויונתן תרגם האית בה אילנין דמיכל, ויש להתבונן מה הכוונה במה שהוסיף תיבת דמיכל, דלכאורה פשיטא היא שהעיקר הם אילני מאכל שבני אדם נהנין מהם, ולא ציוה לבדוק באילני סרק.'' | ''והנראה בביאור הענין עפ"י שדרשו מה שאמר להם משרע<nowiki>''ה היש בה עץ אם אין וגו', דלכאורה הוא פלא שהי' מסופק בכך אם יש בא"י עץ אם לאו, ובפרט שא''</nowiki>י קרובה למצרים, ובודאי היו הדברים ידועים אם יש בה עצים. ודרשת חז"ל ידועה שציוה עליהם לראות אם יש בה אדם כשר שיגין עליהם בזכותו, אך זהו דרך דרש, אך לא יתכן לפרש כן פשוטו של מקרא. וכן תרגם גם אונקלוס האית בה אילנין, הרי שהוא מפרשו כפשוטו שציוה אותם לראות אם יש בה אילנות. ויונתן תרגם האית בה אילנין דמיכל, ויש להתבונן מה הכוונה במה שהוסיף תיבת דמיכל, דלכאורה פשיטא היא שהעיקר הם אילני מאכל שבני אדם נהנין מהם, ולא ציוה לבדוק באילני סרק.'' | ||
''וחידשתי עפ"י מ<nowiki>''</nowiki>ש ה'''ב<nowiki>''</nowiki>ח''' בהלכות ברכות הפירות (סי<nowiki>' ר''ח) על מה שהביא הטור מספר המצוות די''א בברכת מעין שלש ונאכל מפריה ונשבע מטובה, וחלק עליהם הטור דאין לאמרו שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצוות התלויות בה, ע''כ. וכתב עליו הב''ח וז''ל, תימה הלא קדושת הארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה, שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ וכו', ואמר אם תטמאו את הארץ נמשכת הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה וכבר נסתלקה השכינה מקרב הארץ וכו', ועתה באכלם פירות היונקים מטומאת הארץ נסתלקה השכינה וכו'. וע"כ ניחא שאנו מכניסים בברכה זו ונאכל מפריה וכו', כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה, וכו', עכ''ל. היוצא מזה כי מקור השפעת גידול הפירות בא''י תלוי במעשי היושבים בארץ, אם זכו ומעשיהם ראויים אזי השכינה שרויה בקרב הארץ והפירות נשפעים מקדושת השכינה, אך אם מטמאים את הארץ, ושפחה כי תירש גבירתה שהס''</nowiki>מ שוכן בארץ, אז גם מקור יניקת הפירות הוא מכוחות הטומאה שבארץ.'' | ''וחידשתי עפ"י מ<nowiki>''</nowiki>ש ה'''ב<nowiki>''</nowiki>ח''' בהלכות ברכות הפירות (סי<nowiki>' ר''ח) על מה שהביא הטור מספר המצוות די''א בברכת מעין שלש ונאכל מפריה ונשבע מטובה, וחלק עליהם הטור דאין לאמרו שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצוות התלויות בה, ע''כ. וכתב עליו הב''ח וז''ל, תימה הלא קדושת הארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה, שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ וכו', ואמר אם תטמאו את הארץ נמשכת הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה וכבר נסתלקה השכינה מקרב הארץ וכו', ועתה באכלם פירות היונקים מטומאת הארץ נסתלקה השכינה וכו'. וע"כ ניחא שאנו מכניסים בברכה זו ונאכל מפריה וכו', כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה, וכו', עכ''ל. היוצא מזה כי מקור השפעת גידול הפירות בא''י תלוי במעשי היושבים בארץ, אם זכו ומעשיהם ראויים אזי השכינה שרויה בקרב הארץ והפירות נשפעים מקדושת השכינה, אך אם מטמאים את הארץ, ושפחה כי תירש גבירתה שהס''</nowiki>מ שוכן בארץ, אז גם מקור יניקת הפירות הוא מכוחות הטומאה שבארץ.'' | ||
''ולפי זה נמצא דבזמן שהיו עוד הכנענים בארץ שמעשיהם היו מקולקלים ממעשי כל האומות נמשכה השפעת הפירות ויניקתם מכוחות הסט"א, וכיון שמקור צמיחת הפירות וגדילתן הוא מכוחות הסט<nowiki>''א שוב אין אותם הפירות ראויים לאכילת ישראל, דאף אם נראה לעינים כי הם טובים למאכל לאמתו של דבר אינם ראויים לאכילה מחמת הטומאה שבהם, שהרי יניקתם ומקור צמיחתם היא מכוחות הטומאה. אבל אם יש בא"י אדם כשר שיגין עליהם בזכותו, אזי על ידו נמשכת השפעת הקדושה בפירות הארץ, וממילא הכירות ראויים לאכילה. וזהו שציוה אותם לראות היש בה עץ אם אין, וכמו שתרגם יונתן האית בה אילנין "דמיכל", כלומר אילנות שפירותיהן ראויין לאכול, ומנא ידעו זאת, לז''א אם יש בה אדם כשר וכו', דזה הוא המבחן הצודק לדעת מקור השפעת הכירות שממקור הקדושה הם יונקים, ואם לא נמצא בה אדם כשר אזי הם יונקים מן הטומאה ואינם ראויים לאכילה. והשתא הפשט והדרש מקושרים יחדיו, ובא זה וגילה על זה, דהא בהא תליין אם נמצא בה אדם כשר אז יש בה אילנות הראויים למאכל פירותיהם (ועי' בדברינו לעיל כ' קדושים ע'</nowiki> קס"ג).'' | ''ולפי זה נמצא דבזמן שהיו עוד הכנענים בארץ שמעשיהם היו מקולקלים ממעשי כל האומות נמשכה השפעת הפירות ויניקתם מכוחות הסט"א, וכיון שמקור צמיחת הפירות וגדילתן הוא מכוחות הסט<nowiki>''א שוב אין אותם הפירות ראויים לאכילת ישראל, דאף אם נראה לעינים כי הם טובים למאכל לאמתו של דבר אינם ראויים לאכילה מחמת הטומאה שבהם, שהרי יניקתם ומקור צמיחתם היא מכוחות הטומאה. אבל אם יש בא"י אדם כשר שיגין עליהם בזכותו, אזי על ידו נמשכת השפעת הקדושה בפירות הארץ, וממילא הכירות ראויים לאכילה. וזהו שציוה אותם לראות היש בה עץ אם אין, וכמו שתרגם יונתן האית בה אילנין "דמיכל", כלומר אילנות שפירותיהן ראויין לאכול, ומנא ידעו זאת, לז''א אם יש בה אדם כשר וכו', דזה הוא המבחן הצודק לדעת מקור השפעת הכירות שממקור הקדושה הם יונקים, ואם לא נמצא בה אדם כשר אזי הם יונקים מן הטומאה ואינם ראויים לאכילה. והשתא הפשט והדרש מקושרים יחדיו, ובא זה וגילה על זה, דהא בהא תליין אם נמצא בה אדם כשר אז יש בה אילנות הראויים למאכל פירותיהם (ועי' בדברינו לעיל כ' קדושים ע'</nowiki> קס"ג).'' | ||
''היוצא לנו מזה כי בזמן שמעשי אנשי הארץ מקולקלים ח"ו ואין ביניהם אדם כשר שימשיך בזכותו השפעת השכינה הקדושה שתשרה בקרב הארץ, אזי באה השפעת הכירות מכוחות הטומאה הס"מ וכת דיליה, ושוב אין כאן כליאה אם יהיו פירות הארץ משונים מאד בגדלם, דבזמן שההשפעה באה מכח הס"מ אין זו רבותא כלל אם נעשים הנסים המוכלאים ביותר בעולם מכוחות הסטרא אחרא, שהרי בידם להראות אותות ומופתים יותר בקל מאשר כוחות הקדושה, מאחר שעל מעשיהם אין שום קטרוג ומניעה ועיכוב, משא<nowiki>''</nowiki>כ בנסים הנעשים מצד כוחות הקדושה שיש הרבה קטרוגים ועיכובים.'' | ''היוצא לנו מזה כי בזמן שמעשי אנשי הארץ מקולקלים ח"ו ואין ביניהם אדם כשר שימשיך בזכותו השפעת השכינה הקדושה שתשרה בקרב הארץ, אזי באה השפעת הכירות מכוחות הטומאה הס"מ וכת דיליה, ושוב אין כאן כליאה אם יהיו פירות הארץ משונים מאד בגדלם, דבזמן שההשפעה באה מכח הס"מ אין זו רבותא כלל אם נעשים הנסים המוכלאים ביותר בעולם מכוחות הסטרא אחרא, שהרי בידם להראות אותות ומופתים יותר בקל מאשר כוחות הקדושה, מאחר שעל מעשיהם אין שום קטרוג ומניעה ועיכוב, משא<nowiki>''</nowiki>כ בנסים הנעשים מצד כוחות הקדושה שיש הרבה קטרוגים ועיכובים.'' | ||
''והכי איתא בגמרא (תמיד דף ל"ב ע"א) ששאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב מה דין אתריסתון לקבלי (מדוע אינכם מודים לנו, ולמה לא תלכו אחרינו, והלא תראו שאתם שפלים ואנחנו מלכים ושרים, אמרו ליה שטנא נצח, ופירש רבינו גרשום, כלומר אל תתמה על זה שהשטן הוא נוצח שמתעה אותם ונותן להם גאולה וכו<nowiki>'. הרי מזה שכך גדול כוחו של שטן שהיכולת בידו להראות אותות ומופתים, ואף גאולה בכוחו לתת להם. (ועיין בספרי ויואל משה ח"א סי' מ"ח), וא"כ שוב אין לתמוה כיצד היו פירות ארץ ישראל משונים בגדלן כ"כ בזמן שישבו עליה הכנענים הרשעים, מה שלא מצינו כן שיהיו גדולים כ''כ במשך השנים שישבו עליה ישראל, דכיון שהארץ היתה ביד הכנענים שהם מקולקלין מכל האומות נמשכה ההשפעה בפירוש הארץ מכוחות הטומאה, ובידם להראות מופתים ודברים משונים מאד. משא''כ בזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתן אדמת הקודש, והשכינה הקדושה שוכנת בקרב הארץ, אזי נמשכה השפעת פירות הארץ מן השכינה הקדושה והיתה יניקתן ממקור הקדושה, וכח ההשפעה מצד הקדושה עדיין לא הי' חזק כ''כ להמשיך השפעה גדולה כולי האי שיהיו הפירות משונים בגדלן, ולא תהי' השפעה חזקה כזו אלא לעת"ל, שאז תהי' הקדושה בתכלית תוקפה, וממילא תהי' השפעה גדולה בפירות מצד הקדושה, כמבואר בגמרא כתובות הנ"ל עה"פ ודם ענב תשתה חמר. ולזאת לא מצינו בשום מקום שיהיו פירות ארץ ישראל משונים כ''כ בגדלם בזמן שהיתה הארץ תחת ממשלת הקדושה, משום שעדיין לא הגיעו ישראל לשלימות הראוי שתהי' השראת הקדושה במדה גדושה כ''כ, אבל רשעת וטומאת הכנעניים היתה בתכלית והכניסה השפעה גדולה בפירות הארץ מצד טומאת הסט"א, ולפיכך היו משונים מאד בגדלם מחמת תוקף התגברות כחות הטומאה בארץ, כמו שיהיה לעת"ל מצד הקדושה כשתהי'</nowiki> השפעת הקדושה בשלימות.'' | ''והכי איתא בגמרא (תמיד דף ל"ב ע"א) ששאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב מה דין אתריסתון לקבלי (מדוע אינכם מודים לנו, ולמה לא תלכו אחרינו, והלא תראו שאתם שפלים ואנחנו מלכים ושרים, אמרו ליה שטנא נצח, ופירש רבינו גרשום, כלומר אל תתמה על זה שהשטן הוא נוצח שמתעה אותם ונותן להם גאולה וכו<nowiki>'. הרי מזה שכך גדול כוחו של שטן שהיכולת בידו להראות אותות ומופתים, ואף גאולה בכוחו לתת להם. (ועיין בספרי ויואל משה ח"א סי' מ"ח), וא"כ שוב אין לתמוה כיצד היו פירות ארץ ישראל משונים בגדלן כ"כ בזמן שישבו עליה הכנענים הרשעים, מה שלא מצינו כן שיהיו גדולים כ''כ במשך השנים שישבו עליה ישראל, דכיון שהארץ היתה ביד הכנענים שהם מקולקלין מכל האומות נמשכה ההשפעה בפירוש הארץ מכוחות הטומאה, ובידם להראות מופתים ודברים משונים מאד. משא''כ בזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתן אדמת הקודש, והשכינה הקדושה שוכנת בקרב הארץ, אזי נמשכה השפעת פירות הארץ מן השכינה הקדושה והיתה יניקתן ממקור הקדושה, וכח ההשפעה מצד הקדושה עדיין לא הי' חזק כ''כ להמשיך השפעה גדולה כולי האי שיהיו הפירות משונים בגדלן, ולא תהי' השפעה חזקה כזו אלא לעת"ל, שאז תהי' הקדושה בתכלית תוקפה, וממילא תהי' השפעה גדולה בפירות מצד הקדושה, כמבואר בגמרא כתובות הנ"ל עה"פ ודם ענב תשתה חמר. ולזאת לא מצינו בשום מקום שיהיו פירות ארץ ישראל משונים כ''כ בגדלם בזמן שהיתה הארץ תחת ממשלת הקדושה, משום שעדיין לא הגיעו ישראל לשלימות הראוי שתהי' השראת הקדושה במדה גדושה כ''כ, אבל רשעת וטומאת הכנעניים היתה בתכלית והכניסה השפעה גדולה בפירות הארץ מצד טומאת הסט"א, ולפיכך היו משונים מאד בגדלם מחמת תוקף התגברות כחות הטומאה בארץ, כמו שיהיה לעת"ל מצד הקדושה כשתהי'</nowiki> השפעת הקדושה בשלימות.'' | ||
''ובדרך זו נלך לבאר הענין, דהנה ה'''עיון יעקב''' כתב עפ"י הגמרא כתובות הנ"ל, שקראו על פירות א"י ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה וז"ל, ונראה שזה הי' כוונת המרגלים שאמרו וזה פריה, לפי מה דאיתא בילקוט וכו' ויתורו את ארץ כנען, מה ראו להזכיר כנען אלא אמר לישראל לא בצדקתך וביושר לבבך וגו' כי ברשעת הגוים האלה, והם רצו לומר כי לא נוכל לה לכן אמרו וזה פריה, ואם היו רשעים לא היו הפירות מתברכין כ"כ, אלא וודאי שאין בו רשעת העכו"ם כלל וכו' להכי היו אומרים וזה פריה, עכ"ד העיון יעקב. ודברים אלו מתאימים עם מה שהבאנו לעיל מ"ש השל"ה הקדוש שהרבו המרגלים לדבר בשבח יושבי הארץ, וע"כ אמרו אנשי מדות הם שהם בעלי מדות טובות וישרות, ועדיין לא הגיע הזמן לרשת את הארץ מידם, שהרי כל מה שישראל זוכים לירושת הארץ הוא מחמת רשעת הגוים האלה, ואכתי אין הם רשעים כ"כ ולא יוכלו לנצחם. ולפי דברי העיון יעקב נמצא שמה שהראו את הפירות המשונים בגדלם הי' כדי לאמת דבריהם שתושבי הארץ אנשי מדות טובות הם, ולא יוכלו ישראל לנצחם, וזה לך האות וזה פריה שבעבור מעשיהם הטובים נכנסה השפעה גדולה בפירות, דאילו לא זכו היתה ארץ פרי למלחה מרעת יושביה, אלא ודאי אינם רשעים ולא נתמלאה סאתם עדיין.'' | ''ובדרך זו נלך לבאר הענין, דהנה ה'''עיון יעקב''' כתב עפ"י הגמרא כתובות הנ"ל, שקראו על פירות א"י ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה וז"ל, ונראה שזה הי' כוונת המרגלים שאמרו וזה פריה, לפי מה דאיתא בילקוט וכו' ויתורו את ארץ כנען, מה ראו להזכיר כנען אלא אמר לישראל לא בצדקתך וביושר לבבך וגו' כי ברשעת הגוים האלה, והם רצו לומר כי לא נוכל לה לכן אמרו וזה פריה, ואם היו רשעים לא היו הפירות מתברכין כ"כ, אלא וודאי שאין בו רשעת העכו"ם כלל וכו' להכי היו אומרים וזה פריה, עכ"ד העיון יעקב. ודברים אלו מתאימים עם מה שהבאנו לעיל מ"ש השל"ה הקדוש שהרבו המרגלים לדבר בשבח יושבי הארץ, וע"כ אמרו אנשי מדות הם שהם בעלי מדות טובות וישרות, ועדיין לא הגיע הזמן לרשת את הארץ מידם, שהרי כל מה שישראל זוכים לירושת הארץ הוא מחמת רשעת הגוים האלה, ואכתי אין הם רשעים כ"כ ולא יוכלו לנצחם. ולפי דברי העיון יעקב נמצא שמה שהראו את הפירות המשונים בגדלם הי' כדי לאמת דבריהם שתושבי הארץ אנשי מדות טובות הם, ולא יוכלו ישראל לנצחם, וזה לך האות וזה פריה שבעבור מעשיהם הטובים נכנסה השפעה גדולה בפירות, דאילו לא זכו היתה ארץ פרי למלחה מרעת יושביה, אלא ודאי אינם רשעים ולא נתמלאה סאתם עדיין.'' | ||
''אבל לפי האמת אין ראיה ממה שפירות הארץ משונים על צדקת יושביה, דאדרבה כיון שהם מקולקלים בתכלית נכנסה בפירות השפעה גדולה מכוחות הס"מ, ובעבור כן גדלו ונתרבו מאד חוץ לדרך הטבע, משום שינקו ממקור כחות הטומאה שהתגברו בארץ מאד, כאשר ביארנו למעלה באורך. ובזה טעו המרגלים והטעו את ישראל להוכיח מגודל הפירות צדקת הגוים.'' | ''אבל לפי האמת אין ראיה ממה שפירות הארץ משונים על צדקת יושביה, דאדרבה כיון שהם מקולקלים בתכלית נכנסה בפירות השפעה גדולה מכוחות הס"מ, ובעבור כן גדלו ונתרבו מאד חוץ לדרך הטבע, משום שינקו ממקור כחות הטומאה שהתגברו בארץ מאד, כאשר ביארנו למעלה באורך. ובזה טעו המרגלים והטעו את ישראל להוכיח מגודל הפירות צדקת הגוים.'' | ||
''והשתא נבא ליישב כל הסתירות בדברי חז"ל מי היה המביא את הפירות, דלאו סתראי נינהו אלא הא והא איתא. בשנאמר דבתחלה באמת לא היו הפירות בארץ ישראל משונים בגדלם, כי אם היו גדולים כדרך פירות כל הארצות, אלא שבשעה שנכנסו המרגלים לארץ ישראל נתקשרו בכוחות הטומאה של הס<nowiki>''מ ובת זוגו כמבואר בזה''ק פ' שופטים הנ"ל, וישאוהו במוט בשנים דא ס''מ ובת זוגיה, ומחמת התקשרות זו נתחזק כח הטומאה והסט"א בא"י מאד, ובפרט ע''</nowiki>י התקשרות בכוחות הטומאה של בת זוגו של הס"מ שהיא חזקה יותר ממנו, וכמ"ש ה'''אוה<nowiki>''</nowiki>ח הקדוש''' פ<nowiki>' ויחי עה"פ אוסרי לגפן עירה וגו', כי בסט"א הנקיבה יותר חזקה מן הזכר וכו', וכדבר הזה וכחזיון הזה הראוני בחלום שהאבקתי במלחמה עם הזכר ויהי נקל בעיני להכריעו והפלתי אותו בכחי, ולנקבה נתאמצתי בכל כוחי כמה פעמים ואחר כמה טרחות יכולתי להשליכה כמה מעלות למטה לארץ, אך לא כבעלה הזכר וכו', עכלה"ק. והתקשרות זו בכוחות הטומאה הביאה להגברת כח ההשפעה של הסט''</nowiki>א בפירות הארץ, היונקים מכוחות הרע השולטים בארץ, ונתגדלו הפירות מיד באופן משונה ומופלא מחוץ לטבע, מחמת ההשפעה המרובה מצד הטומאה.'' | ''והשתא נבא ליישב כל הסתירות בדברי חז"ל מי היה המביא את הפירות, דלאו סתראי נינהו אלא הא והא איתא. בשנאמר דבתחלה באמת לא היו הפירות בארץ ישראל משונים בגדלם, כי אם היו גדולים כדרך פירות כל הארצות, אלא שבשעה שנכנסו המרגלים לארץ ישראל נתקשרו בכוחות הטומאה של הס<nowiki>''מ ובת זוגו כמבואר בזה''ק פ' שופטים הנ"ל, וישאוהו במוט בשנים דא ס''מ ובת זוגיה, ומחמת התקשרות זו נתחזק כח הטומאה והסט"א בא"י מאד, ובפרט ע''</nowiki>י התקשרות בכוחות הטומאה של בת זוגו של הס"מ שהיא חזקה יותר ממנו, וכמ"ש ה'''אוה<nowiki>''</nowiki>ח הקדוש''' פ<nowiki>' ויחי עה"פ אוסרי לגפן עירה וגו', כי בסט"א הנקיבה יותר חזקה מן הזכר וכו', וכדבר הזה וכחזיון הזה הראוני בחלום שהאבקתי במלחמה עם הזכר ויהי נקל בעיני להכריעו והפלתי אותו בכחי, ולנקבה נתאמצתי בכל כוחי כמה פעמים ואחר כמה טרחות יכולתי להשליכה כמה מעלות למטה לארץ, אך לא כבעלה הזכר וכו', עכלה"ק. והתקשרות זו בכוחות הטומאה הביאה להגברת כח ההשפעה של הסט''</nowiki>א בפירות הארץ, היונקים מכוחות הרע השולטים בארץ, ונתגדלו הפירות מיד באופן משונה ומופלא מחוץ לטבע, מחמת ההשפעה המרובה מצד הטומאה.'' | ||
''ואל תתמה כיצד נעשתה בפירות הארץ השתנות מוכלאה כ"כ בבת אחת, שהרי מצינו דוגמתו בגמרא כתובות הנ"ל, שהיו בתחלה האפרסקים גדולים כאלפס לשנה איקלע ר"א להתם ונקטן בידו אחת, ופירש<nowiki>''י לשנה, לסוף אותה שנה. הרי שבאותה שנה עצמה נעשה שינוי גדול כ''כ שנתקטנו הפירות הרבה, דמחמת עוונות אנשי המקום נשתלחה בהם מארה. וה''נ כן הי' להיפוך, בזמן שנכנסו המרגלים לארץ נעשה שינוי עצום בפירות מחמת שהתקשרו עם הס''</nowiki>מ ובת זוגיה, וגדלו באופן משונה מאד.'' | ''ואל תתמה כיצד נעשתה בפירות הארץ השתנות מוכלאה כ"כ בבת אחת, שהרי מצינו דוגמתו בגמרא כתובות הנ"ל, שהיו בתחלה האפרסקים גדולים כאלפס לשנה איקלע ר"א להתם ונקטן בידו אחת, ופירש<nowiki>''י לשנה, לסוף אותה שנה. הרי שבאותה שנה עצמה נעשה שינוי גדול כ''כ שנתקטנו הפירות הרבה, דמחמת עוונות אנשי המקום נשתלחה בהם מארה. וה''נ כן הי' להיפוך, בזמן שנכנסו המרגלים לארץ נעשה שינוי עצום בפירות מחמת שהתקשרו עם הס''</nowiki>מ ובת זוגיה, וגדלו באופן משונה מאד.'' | ||
''והנה כל זמן שעדיין היו הפירות בגדלם הטבעי הרגיל כבתחלה נטלו יהושע וכלב אשכול ענבים במצות משרע"ה והתחזקתם ולקחתם מכרי הארץ, והיתה לקיחתם בכוונה טובה לקיים כקודתו של משרע<nowiki>''ה, ולהכניע כוחות הס"מ ובת זוגו שלא יוכלו לשלוט בארץ. אמנם המרגלים התגברו יותר להתקשר בכוחות הטומאה הבאים מכח בת זוגו של הס''</nowiki>מ, שהיא אימא דערב רב כמבואר בזה"ק (נשא קכ"ד ע"ב) והיינו טעמא שהגלות הקשה ביותר הוא גלות הערב רב, לכי שהע"ר מושפעים מכח בת זוגו של הס"מ שהיא חזקה יותר ממנו.'' | ''והנה כל זמן שעדיין היו הפירות בגדלם הטבעי הרגיל כבתחלה נטלו יהושע וכלב אשכול ענבים במצות משרע"ה והתחזקתם ולקחתם מכרי הארץ, והיתה לקיחתם בכוונה טובה לקיים כקודתו של משרע<nowiki>''ה, ולהכניע כוחות הס"מ ובת זוגו שלא יוכלו לשלוט בארץ. אמנם המרגלים התגברו יותר להתקשר בכוחות הטומאה הבאים מכח בת זוגו של הס''</nowiki>מ, שהיא אימא דערב רב כמבואר בזה"ק (נשא קכ"ד ע"ב) והיינו טעמא שהגלות הקשה ביותר הוא גלות הערב רב, לכי שהע"ר מושפעים מכח בת זוגו של הס"מ שהיא חזקה יותר ממנו.'' | ||
''וחידשתי כבר בזה בדרך רמז מה שדרשו חז"ל (יבמות ם"ג ע<nowiki>''ב) בניך ובנותיך נתונות לעם אחר וכו' זו אשת האב ופירשו המפרשים דמפיק לה מדכתיב לעם אחר אל תקרי לעם אלא לאם אחר (דא' וע' מתחלפים). אמנם אפשר עוד שרמזו חז''ל בזה על הגלות האחרון בו נמצאים ישראל תחת שליטת הערב רב. וז"פ בניך ובנותיך נתונות "לאם אחר", דא אימא בישא דע''</nowiki>ר שהיא בת זוגו של הס"מ, והוא הגלות היותר קשה לישראל.'' | ''וחידשתי כבר בזה בדרך רמז מה שדרשו חז"ל (יבמות ם"ג ע<nowiki>''ב) בניך ובנותיך נתונות לעם אחר וכו' זו אשת האב ופירשו המפרשים דמפיק לה מדכתיב לעם אחר אל תקרי לעם אלא לאם אחר (דא' וע' מתחלפים). אמנם אפשר עוד שרמזו חז''ל בזה על הגלות האחרון בו נמצאים ישראל תחת שליטת הערב רב. וז"פ בניך ובנותיך נתונות "לאם אחר", דא אימא בישא דע''</nowiki>ר שהיא בת זוגו של הס"מ, והוא הגלות היותר קשה לישראל.'' | ||
''והיו יהושע וכלב רוצים להכניע כח הרע והסט<nowiki>''א מן הארץ, ע"כ נטלו מפירות הארץ להכניע בזה את הס"מ ובת זוגו, שלא יוכלו לשלוע בארץ. וכאשר ראו המרגלים שיהושע וכלב נועלים מכרי הארץ נתגברו בכל כחם, והי' בידם כוחות חזקים מצד הם"א משום שהיו שליחיהם של ישראל וגם שליחיהם של הע"ר מסטרא דאימא בישא, ומכחם הם נכעלים שהם הכניסו תכונה רעה במרגלים, כמ"ש האוה''ח הקדוש. והי' כחם חזק מאוד וע"י התקשרותם בכל כוחם בס''מ ובת זוגו המשיכו השפעה גדולה מאד בפירות עד שנעשו משונים מאד. וכשראו יהושע וכלב שהם נוטלים פירות משונים כדי להוציא דבה על הארץ, אזי הניחו את הפירות שנטלו הם תחלה, דכיון שהמרגלים נוטלים פירות משונים כ''</nowiki>כ אין שום תועלת בכך שגם יהושע וכלב יביאו סתם פירות שאינם משונים, דבין כך ובין כך לא יאמנו דבריהם אם יראו אותם הפירות של המרגלים.'' | ''והיו יהושע וכלב רוצים להכניע כח הרע והסט<nowiki>''א מן הארץ, ע"כ נטלו מפירות הארץ להכניע בזה את הס"מ ובת זוגו, שלא יוכלו לשלוע בארץ. וכאשר ראו המרגלים שיהושע וכלב נועלים מכרי הארץ נתגברו בכל כחם, והי' בידם כוחות חזקים מצד הם"א משום שהיו שליחיהם של ישראל וגם שליחיהם של הע"ר מסטרא דאימא בישא, ומכחם הם נכעלים שהם הכניסו תכונה רעה במרגלים, כמ"ש האוה''ח הקדוש. והי' כחם חזק מאוד וע"י התקשרותם בכל כוחם בס''מ ובת זוגו המשיכו השפעה גדולה מאד בפירות עד שנעשו משונים מאד. וכשראו יהושע וכלב שהם נוטלים פירות משונים כדי להוציא דבה על הארץ, אזי הניחו את הפירות שנטלו הם תחלה, דכיון שהמרגלים נוטלים פירות משונים כ''</nowiki>כ אין שום תועלת בכך שגם יהושע וכלב יביאו סתם פירות שאינם משונים, דבין כך ובין כך לא יאמנו דבריהם אם יראו אותם הפירות של המרגלים.'' | ||
''ובזה מיושבים כל הסתירות בענין, דהא דאיתא בגמרא יהושע וכלב לא נטלו כלום, היינו אחר שראו מה שעשו המרגלים להמשיך השפעת הטומאה בפירות הארץ, שע"י כן נתגדלו הפירות באופן משונה מאד, אזי הניחו יהושע וכלב הפירות שנטלו, וכמו שביארנו, והא דאי<nowiki>' במדרשים ובזוה"ק שלא נטלו אלא יהושע וכלב, היינו בתחלה לא לקחו אלא יהושע וכלב, כדי לקיים מצות משרע"ה ולא עוד אלא שאף נלחמו עם המרגלים שיעלו אף הם, אלא שאח"כ נשתנה הדבר לגריעותא, והניחו יהושע וכלב מה שנטלו, ולא נותר אלא מה שהביאו המרגלים בסיוע הס''מ ובת זוגו, כדאיתא בזוה"ק פ' שופטים הנ"ל, ובזה כל דברי חז''</nowiki>ל שרירין וקיימין אין בהם נפתל ועיקש.'' | ''ובזה מיושבים כל הסתירות בענין, דהא דאיתא בגמרא יהושע וכלב לא נטלו כלום, היינו אחר שראו מה שעשו המרגלים להמשיך השפעת הטומאה בפירות הארץ, שע"י כן נתגדלו הפירות באופן משונה מאד, אזי הניחו יהושע וכלב הפירות שנטלו, וכמו שביארנו, והא דאי<nowiki>' במדרשים ובזוה"ק שלא נטלו אלא יהושע וכלב, היינו בתחלה לא לקחו אלא יהושע וכלב, כדי לקיים מצות משרע"ה ולא עוד אלא שאף נלחמו עם המרגלים שיעלו אף הם, אלא שאח"כ נשתנה הדבר לגריעותא, והניחו יהושע וכלב מה שנטלו, ולא נותר אלא מה שהביאו המרגלים בסיוע הס''מ ובת זוגו, כדאיתא בזוה"ק פ' שופטים הנ"ל, ובזה כל דברי חז''</nowiki>ל שרירין וקיימין אין בהם נפתל ועיקש.'' | ||
''ולפי האמור יתבאר ע<nowiki>''נ לשון הכתוב שציוה להם משה והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, דלכאורה היה ראוי שיאמר והבאתם מפרי הארץ, שהוא לשין מבורר יותר, שהרי הבאה אינה בכלל לקיחה, וכאותה שאמרו (גיטין מ"ז ע"א) לענין בכורים בצרם ושגרם ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא שנאמר ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה באחד. הרי שהלקיחה וההבאה הם שני ענינים, ואין ההבאה נשמעת מאומרו ולקחתם. אכן משרע"ה רמז להם ברוה"ק שעליו שלא יעשו כי אם לקיחה ולא הבאה, דביני לביני ישתנה הדבר ע''</nowiki>י התקשרות המרגלים אל הס"מ ובת זוגו, ולא יוכלו עוד להביא, ולפיכך אמר ולקחתם שלא תהא בידם אלא לקיחה בלבד.'' | ''ולפי האמור יתבאר ע<nowiki>''נ לשון הכתוב שציוה להם משה והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, דלכאורה היה ראוי שיאמר והבאתם מפרי הארץ, שהוא לשין מבורר יותר, שהרי הבאה אינה בכלל לקיחה, וכאותה שאמרו (גיטין מ"ז ע"א) לענין בכורים בצרם ושגרם ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא שנאמר ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה באחד. הרי שהלקיחה וההבאה הם שני ענינים, ואין ההבאה נשמעת מאומרו ולקחתם. אכן משרע"ה רמז להם ברוה"ק שעליו שלא יעשו כי אם לקיחה ולא הבאה, דביני לביני ישתנה הדבר ע''</nowiki>י התקשרות המרגלים אל הס"מ ובת זוגו, ולא יוכלו עוד להביא, ולפיכך אמר ולקחתם שלא תהא בידם אלא לקיחה בלבד.'' | ||
''המורם מזה כי המרגלים הטעו את העם ע"י הפירות המשונים, שבזה הוכיחו להם כי הכנענים יושבי הארץ אינם רעים וחטאים כ"כ ועדיין לא נתמלאה סאתם ולא הגיע זמנם של ישראל לרשת את הארץ. ובזה יבואר גם אמרם אפס כי עז העם, והוא ע<nowiki>''ד הפסוק בפ' חוקת כי עז גבול בני עמון, ופירש"י ומהו חזקו התראתו של הקב"ה שאמר להם אל תצורם וכו', ע''כ. וה"נ יתפרש אומרם אפס כי עז העם וגו' שרמזו להם בזה שעדיין לא הגיע הזמן לכבוש את הארץ, וזה הוא חזקם וגבורתם, שהרי הקב''ה אמר כי ברשעת הגוים האלה וגו', ומכרן שעדיין הם טובים, וזה לך האות שארצם מבורכת בהשפעה גדולה וזה פריה, א"כ עדיין עז העם הזה, ומה הוא חזקו דבריו של הקב''</nowiki>ה שתלה ביאתם לארץ ברשעת הגוים, ועדיין לא נתמלא סאתם ולא נוכל להורישם.'' | ''המורם מזה כי המרגלים הטעו את העם ע"י הפירות המשונים, שבזה הוכיחו להם כי הכנענים יושבי הארץ אינם רעים וחטאים כ"כ ועדיין לא נתמלאה סאתם ולא הגיע זמנם של ישראל לרשת את הארץ. ובזה יבואר גם אמרם אפס כי עז העם, והוא ע<nowiki>''ד הפסוק בפ' חוקת כי עז גבול בני עמון, ופירש"י ומהו חזקו התראתו של הקב"ה שאמר להם אל תצורם וכו', ע''כ. וה"נ יתפרש אומרם אפס כי עז העם וגו' שרמזו להם בזה שעדיין לא הגיע הזמן לכבוש את הארץ, וזה הוא חזקם וגבורתם, שהרי הקב''ה אמר כי ברשעת הגוים האלה וגו', ומכרן שעדיין הם טובים, וזה לך האות שארצם מבורכת בהשפעה גדולה וזה פריה, א"כ עדיין עז העם הזה, ומה הוא חזקו דבריו של הקב''</nowiki>ה שתלה ביאתם לארץ ברשעת הגוים, ועדיין לא נתמלא סאתם ולא נוכל להורישם.'' | ||
''ואפ"ל עוד שרמזו להם במה שאמרו אפס כי עז העם הזה, להוסיף בסיפור מעלתם של יושבי הארץ, וכאשר אמרו בתוך דבריהם אנשי מדות הם, וכמו שכתב השלה"ק הנ"ל, כמו כן הוסיפו לפרוט ממדותיהם הטובות ואמרו כי עז העם הזה, והוא דהנה כל מדה יש עתים שצריך לאחוז בה כי מדה טובה היא, ויש אשר היא מדה מגונה וצריך להתרחק ממנה בכל כוחו, וכן הוא גם במדת העזות שהיא מדה מגונה, אך פעמים שהיא טובה מאד, וצריך כל איש ישראל לאחוז במדת העזות להשתמש בה במקום הצורך, וכמ"ש ה'''טור''' ריש חלק אורח חיים דברי יהודה בן תימא (אבות פ"ה מ<nowiki>''כ) הוי עז כנמר וכו', וכתב עליו והתחיל בעז כנמר לפי שהוא כלל גדול בעבודת השי"ת וכר, וע"כ הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגים ואל תמנע מלעשות המצוה וכו', ע"כ. (ועי' בדברינו לעיל פ' ויקהל ע'</nowiki> שנ"ד). ובזה אפשר להמליץ מה שאמרו ז"ל בסוף סוטה בעיקבתא דמשיחא חוצפה יסגי, דהנה ידוע שכל מה שדברו חז"ל בגנות הדור האחרון מרומז בתוך הדברים הקשים גם דבר טוב, דאף שרוב הדור יהיה כמו שציירו שם בפשטות, מ"מ ישארו יחידי סגולה הדבוקים בהשי"ת ובתורתו הקדושה, אך כיצד יהיו יכולים להתקיים ולעמוד נגד כל העולם הלועגים להם וממאסים אותם, בע"כ יצטרכו למדת העזות והחוצפה להיות עזים כנמרים נגד המלעיגים שלא יחושו לזלזוליהם כלל. וזה שרמזו ז"ל בכלל דבריהם חוצפה יסגי, דרק ע"י מדת העזות והחוצפה יוכלו לעמוד נגד זרם הדור.'' | ''ואפ"ל עוד שרמזו להם במה שאמרו אפס כי עז העם הזה, להוסיף בסיפור מעלתם של יושבי הארץ, וכאשר אמרו בתוך דבריהם אנשי מדות הם, וכמו שכתב השלה"ק הנ"ל, כמו כן הוסיפו לפרוט ממדותיהם הטובות ואמרו כי עז העם הזה, והוא דהנה כל מדה יש עתים שצריך לאחוז בה כי מדה טובה היא, ויש אשר היא מדה מגונה וצריך להתרחק ממנה בכל כוחו, וכן הוא גם במדת העזות שהיא מדה מגונה, אך פעמים שהיא טובה מאד, וצריך כל איש ישראל לאחוז במדת העזות להשתמש בה במקום הצורך, וכמ"ש ה'''טור''' ריש חלק אורח חיים דברי יהודה בן תימא (אבות פ"ה מ<nowiki>''כ) הוי עז כנמר וכו', וכתב עליו והתחיל בעז כנמר לפי שהוא כלל גדול בעבודת השי"ת וכר, וע"כ הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגים ואל תמנע מלעשות המצוה וכו', ע"כ. (ועי' בדברינו לעיל פ' ויקהל ע'</nowiki> שנ"ד). ובזה אפשר להמליץ מה שאמרו ז"ל בסוף סוטה בעיקבתא דמשיחא חוצפה יסגי, דהנה ידוע שכל מה שדברו חז"ל בגנות הדור האחרון מרומז בתוך הדברים הקשים גם דבר טוב, דאף שרוב הדור יהיה כמו שציירו שם בפשטות, מ"מ ישארו יחידי סגולה הדבוקים בהשי"ת ובתורתו הקדושה, אך כיצד יהיו יכולים להתקיים ולעמוד נגד כל העולם הלועגים להם וממאסים אותם, בע"כ יצטרכו למדת העזות והחוצפה להיות עזים כנמרים נגד המלעיגים שלא יחושו לזלזוליהם כלל. וזה שרמזו ז"ל בכלל דבריהם חוצפה יסגי, דרק ע"י מדת העזות והחוצפה יוכלו לעמוד נגד זרם הדור.'' | ||
''והשתא מיושב דאין כאן סתירה ממה שסיפרו המרגלים כי עז העם והם יושבים בערי מבצר אל הסימן שנתן להם משרע"ה שאם יושבים בערים בצורות חלשים הם, ומחמת פחדם ויראתם נאספו אל ערי המבצר, דמה שאמרו אפס כי עז העם לא נתכוונו לומר שהם גבורים, אלא ששיבחו מדותיהם הטובות, ומחמת כן עדיין לא הגיע זמנם, ולא יוכלו ישראל לנצחם, או שנתכוונו באמרם עז העם מחמת דבורו של הקב"ה שאמר כי ברשעת הגוים וגו<nowiki>', ועדיין לא מעי זמנא. ולפי"ז אין דבריהם מענין תוקפם וגבורתם של הכנעניים כלל, ואין זה ענין למה שאמר משרע"ה החזק הוא הרפה, שהוא ציוה עליהם לחקור גבורתם וחזקם הטבעי, ולענין זה וודאי סימן מובהק הוא אם הם יושבים בערי הפרזות או נסתגרו בערי מבצר, והם לא השיבו אלא מבחינת עזות של המדות או מצד דברי הקב''ה כנ''ל. אכן באמת היו הכנענים גבורים מאד בטבע, כמבואר בכמה מקראות, ואף משה רבינו עליו השלום הפליג מאד בתוקף גבורתם, אך מ''מ היו יראים מאד מישראל ונמס לבם והיה למים ולא סמכו על גבורתם, וכמו שאמרה רחב לב' המרגלים שלוחי יהושע (יהושע ב') כי שמענו את אשר הוביש ה' וגו' ונשמע וימס לבבנו וגו' ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם. ולפיכך בנו להם ערים בצורות לבא בהם מיראת ישראל, ואף שראו כי נצחונם של ישראל הוא בדרך נס שחוץ למבע, ומה יועילו להם הערים הבצורות, מ''</nowiki>מ ע"י שישבו בערים בצורות יוצרכו ישראל לנסים גדולים יותר לכבוש אותם, וחשבו אולי לא יעשה להם הקב"ה נסים גדולים כולי האי. או יתכן שלא האמינו כי נצחונם של ישראל הוא שלא כדרך הטבע בכוחו של הקב"ה, אלא היא גבורה טבעית, ולכן התיישבו בערי המבצר, אולי לא יוכלו להם ישראל מחמת כן.'' | ''והשתא מיושב דאין כאן סתירה ממה שסיפרו המרגלים כי עז העם והם יושבים בערי מבצר אל הסימן שנתן להם משרע"ה שאם יושבים בערים בצורות חלשים הם, ומחמת פחדם ויראתם נאספו אל ערי המבצר, דמה שאמרו אפס כי עז העם לא נתכוונו לומר שהם גבורים, אלא ששיבחו מדותיהם הטובות, ומחמת כן עדיין לא הגיע זמנם, ולא יוכלו ישראל לנצחם, או שנתכוונו באמרם עז העם מחמת דבורו של הקב"ה שאמר כי ברשעת הגוים וגו<nowiki>', ועדיין לא מעי זמנא. ולפי"ז אין דבריהם מענין תוקפם וגבורתם של הכנעניים כלל, ואין זה ענין למה שאמר משרע"ה החזק הוא הרפה, שהוא ציוה עליהם לחקור גבורתם וחזקם הטבעי, ולענין זה וודאי סימן מובהק הוא אם הם יושבים בערי הפרזות או נסתגרו בערי מבצר, והם לא השיבו אלא מבחינת עזות של המדות או מצד דברי הקב''ה כנ''ל. אכן באמת היו הכנענים גבורים מאד בטבע, כמבואר בכמה מקראות, ואף משה רבינו עליו השלום הפליג מאד בתוקף גבורתם, אך מ''מ היו יראים מאד מישראל ונמס לבם והיה למים ולא סמכו על גבורתם, וכמו שאמרה רחב לב' המרגלים שלוחי יהושע (יהושע ב') כי שמענו את אשר הוביש ה' וגו' ונשמע וימס לבבנו וגו' ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם. ולפיכך בנו להם ערים בצורות לבא בהם מיראת ישראל, ואף שראו כי נצחונם של ישראל הוא בדרך נס שחוץ למבע, ומה יועילו להם הערים הבצורות, מ''</nowiki>מ ע"י שישבו בערים בצורות יוצרכו ישראל לנסים גדולים יותר לכבוש אותם, וחשבו אולי לא יעשה להם הקב"ה נסים גדולים כולי האי. או יתכן שלא האמינו כי נצחונם של ישראל הוא שלא כדרך הטבע בכוחו של הקב"ה, אלא היא גבורה טבעית, ולכן התיישבו בערי המבצר, אולי לא יוכלו להם ישראל מחמת כן.'' | ||
''היוצא לנו מכל זה כי חטאם של המרגלים היה מה שאמרו שהכנענים יושבי הארץ אינם רעים וחטאים כ<nowiki>''כ, ועדיין לא נתמלאה סאתם, ולא הגיע זמנם של ישראל לרשת את הארץ, והוכיחו צדקת דבריהם מן הפירות המשונים הגדלים בארץ, שמשם ראיה שמעשי יושבי הארץ טובים ומשובחים, ומחמת כן הם מצליחים בכל עניניהם הארץ תתן פריה בשפע מרובה שחוץ לטבע העולם, וכדי לחזק דבריהם ספרו שבח מדותיהם והנהגותיהם הטובים, באמרם כי עז העם הזה כמו שנתבאר. והנה דרך זו להצדיק מעשי הרשעים מחמת שרואים גודל הצלחתם היא מסוכנת עד מאד, וכאשר נראה בעליל בדורות האחרונים, שמספרים שבח מעשה הרשעים, ומביאים ראי'</nowiki> על צדקתם, וכי הקב"ה מסכים עמהם ח"ו, ממה שיש להם השפעות טובות והצלחה גדולת וזו היתה שיטת המרגלים לשבח ולפאר את הרשעים, ולהביא ראיות מגודל הצלחתם והוא חטא גדול מאד.'' | ''היוצא לנו מכל זה כי חטאם של המרגלים היה מה שאמרו שהכנענים יושבי הארץ אינם רעים וחטאים כ<nowiki>''כ, ועדיין לא נתמלאה סאתם, ולא הגיע זמנם של ישראל לרשת את הארץ, והוכיחו צדקת דבריהם מן הפירות המשונים הגדלים בארץ, שמשם ראיה שמעשי יושבי הארץ טובים ומשובחים, ומחמת כן הם מצליחים בכל עניניהם הארץ תתן פריה בשפע מרובה שחוץ לטבע העולם, וכדי לחזק דבריהם ספרו שבח מדותיהם והנהגותיהם הטובים, באמרם כי עז העם הזה כמו שנתבאר. והנה דרך זו להצדיק מעשי הרשעים מחמת שרואים גודל הצלחתם היא מסוכנת עד מאד, וכאשר נראה בעליל בדורות האחרונים, שמספרים שבח מעשה הרשעים, ומביאים ראי'</nowiki> על צדקתם, וכי הקב"ה מסכים עמהם ח"ו, ממה שיש להם השפעות טובות והצלחה גדולת וזו היתה שיטת המרגלים לשבח ולפאר את הרשעים, ולהביא ראיות מגודל הצלחתם והוא חטא גדול מאד.'' | ||
''והשתא תו אין לתמוה מה היה חטאם של המרגלים, שהרי כל דבריהם היו היפוך מן האמת, כדי להצדיק את הרשעים ולהלל דרכם, והביאו לכך ראיות בדויות מן האשכול אשר נשתנה בגדלו בכח הס"מ, ואין לך עוון פלילי גדול מזה, שמצדיקים מעשי הרשעים ומסכימים לתעתועיהם.'' | ''והשתא תו אין לתמוה מה היה חטאם של המרגלים, שהרי כל דבריהם היו היפוך מן האמת, כדי להצדיק את הרשעים ולהלל דרכם, והביאו לכך ראיות בדויות מן האשכול אשר נשתנה בגדלו בכח הס"מ, ואין לך עוון פלילי גדול מזה, שמצדיקים מעשי הרשעים ומסכימים לתעתועיהם.'' | ||
''ועד"ז יתבאר מה שאמר כלב עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. ופירש<nowiki>''י אפילו בשמים ואומר לנו עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו. והוא ע"ד הכתוב (בפ' ויצא) והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וגו', שדרשו חז"ל ממנו כמה מנינים גבוהים ורמים שהם מוצבים ארצה אבל ראשם ותכליתם מגיע עד לשמים. ולזה נתכוון כלב בדבריו שאף אם מעשיהם של ישראל נראים כדברים ארציים שעושים מלחמה כטבע העולם, מ"מ ראשו מגיע השמימה, שאין הנצחון תלוי בזרוע בשר ולא בכח יגבר איש, כי אם ע''י עלה נטלה, כלומר שנעורר חסדו של הקב"ה, וע"י עזר אלקי ממעל יכול נוכל לה וירשנו אותת אם נעשה כדברי משרע''</nowiki>ה שהוא דרך האמת, ולא נטה ימין ושמאל.'' | ''ועד"ז יתבאר מה שאמר כלב עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. ופירש<nowiki>''י אפילו בשמים ואומר לנו עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו. והוא ע"ד הכתוב (בפ' ויצא) והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וגו', שדרשו חז"ל ממנו כמה מנינים גבוהים ורמים שהם מוצבים ארצה אבל ראשם ותכליתם מגיע עד לשמים. ולזה נתכוון כלב בדבריו שאף אם מעשיהם של ישראל נראים כדברים ארציים שעושים מלחמה כטבע העולם, מ"מ ראשו מגיע השמימה, שאין הנצחון תלוי בזרוע בשר ולא בכח יגבר איש, כי אם ע''י עלה נטלה, כלומר שנעורר חסדו של הקב"ה, וע"י עזר אלקי ממעל יכול נוכל לה וירשנו אותת אם נעשה כדברי משרע''</nowiki>ה שהוא דרך האמת, ולא נטה ימין ושמאל.'' | ||
''ועפ"י מה שנתבאר כי חטא המרגלים הי<nowiki>' מה שהצדיקו מעשי הרשעים ושבחו אותם על טוב מדותיהם והנהגתם נבא לבאר התרגום יונתן (קושיא א') וכדו חמי משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע, דהנה טעות זו להיות מצדיק מעשי רשעים, ולומר לרשע צדיק אתה, מצוי ביותר באותם אנשים שהם שפלי רוח, כי באנשים אלו מוצא היצה''</nowiki>ר מקום להתגבר ולהטעותם בכך, דכיון שמטבעם הם שפלים בעיני עצמם נקל בעיניהם להצדיק מפעלות הרשעים, שהרי הם מחשיבים עצמם לאין ונדמה בעיניהם שהם גרועים מכל אדם, וממילא עלולים הם לטעות ולהלכד במצודת יצרם להצדיק מעשי הרשעים, משא"כ האיש אשר בטבעו הוא גבה לב מוצא תמיד חסרונות באנשים אחרים, ונדמה לו כי הוא חשוב יותר מהם על כן לא יוכל יצרו לפתותו בניקל להצדיק רשע.'' | ''ועפ"י מה שנתבאר כי חטא המרגלים הי<nowiki>' מה שהצדיקו מעשי הרשעים ושבחו אותם על טוב מדותיהם והנהגתם נבא לבאר התרגום יונתן (קושיא א') וכדו חמי משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע, דהנה טעות זו להיות מצדיק מעשי רשעים, ולומר לרשע צדיק אתה, מצוי ביותר באותם אנשים שהם שפלי רוח, כי באנשים אלו מוצא היצה''</nowiki>ר מקום להתגבר ולהטעותם בכך, דכיון שמטבעם הם שפלים בעיני עצמם נקל בעיניהם להצדיק מפעלות הרשעים, שהרי הם מחשיבים עצמם לאין ונדמה בעיניהם שהם גרועים מכל אדם, וממילא עלולים הם לטעות ולהלכד במצודת יצרם להצדיק מעשי הרשעים, משא"כ האיש אשר בטבעו הוא גבה לב מוצא תמיד חסרונות באנשים אחרים, ונדמה לו כי הוא חשוב יותר מהם על כן לא יוכל יצרו לפתותו בניקל להצדיק רשע.'' | ||
''והנה יהושע הי<nowiki>' עניו ושפל רוח מאד, והי' דרכו ללמד זכות על כל אדם. וכיוצא בזה מצינו כשירד משה מן ההר ושני לוחות על שתי ידיו אחרי שעשו את העגל כתיב וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה ויאמר אין קול ענות גבורה וגו' קול ענות אנכי שומע. ואיתא בירושלמי (תענית פ''ד הל' ה') שא''ל משה ליהושע אדם שעתיד להיות מנהיג על ששים רבוא לא יוכל להבחין בין הקולות. ולכאורה הדבר צריך ביאור וכי מה שייכי זל''ז, האם משום שהוא עתיד להיות מנהיג ישראל הוא זקוק לדעת להבחין בין הקולות. ונראה עפ''י מה שפירש הגה''</nowiki>ק '''חתם סופר''' ז"ל עה"פ ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה וז"ל, פי<nowiki>' דגם יהושע הבין שהוא קול ענות, רק שהסברא נותנת שא"א שישתקו צדיקי הדור למעשה הזה, ויש מלחמה במחנה בין הצדיקים לבין הרשעים, אבל משה הרגיש שאין כאן מלחמה רק קול ענות וכו', עכ"ד החת"ם. הרי מזה כי יהושע טעה לדון את ישראל לכף זכות, שבוודאי יש צדיקים הלוחמים נגד עושי העגל, והשיב לו משרע"ה כי מנהיג ישראל צריך לדעת להבחין בין הקולות, שעליו הדבר מוטל לדעת מצב הדור בחינתו ומעמדו, דבלא''</nowiki>ה הוא עלול מאד לטעות. וזו צרה גדולה לכל הדור אם אין מנהיגי ישראל מכירין בטיב מעשי בני דורם.'' | ''והנה יהושע הי<nowiki>' עניו ושפל רוח מאד, והי' דרכו ללמד זכות על כל אדם. וכיוצא בזה מצינו כשירד משה מן ההר ושני לוחות על שתי ידיו אחרי שעשו את העגל כתיב וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה ויאמר אין קול ענות גבורה וגו' קול ענות אנכי שומע. ואיתא בירושלמי (תענית פ''ד הל' ה') שא''ל משה ליהושע אדם שעתיד להיות מנהיג על ששים רבוא לא יוכל להבחין בין הקולות. ולכאורה הדבר צריך ביאור וכי מה שייכי זל''ז, האם משום שהוא עתיד להיות מנהיג ישראל הוא זקוק לדעת להבחין בין הקולות. ונראה עפ''י מה שפירש הגה''</nowiki>ק '''חתם סופר''' ז"ל עה"פ ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה וז"ל, פי<nowiki>' דגם יהושע הבין שהוא קול ענות, רק שהסברא נותנת שא"א שישתקו צדיקי הדור למעשה הזה, ויש מלחמה במחנה בין הצדיקים לבין הרשעים, אבל משה הרגיש שאין כאן מלחמה רק קול ענות וכו', עכ"ד החת"ם. הרי מזה כי יהושע טעה לדון את ישראל לכף זכות, שבוודאי יש צדיקים הלוחמים נגד עושי העגל, והשיב לו משרע"ה כי מנהיג ישראל צריך לדעת להבחין בין הקולות, שעליו הדבר מוטל לדעת מצב הדור בחינתו ומעמדו, דבלא''</nowiki>ה הוא עלול מאד לטעות. וזו צרה גדולה לכל הדור אם אין מנהיגי ישראל מכירין בטיב מעשי בני דורם.'' | ||
''וכהא דאיתא בגמרא (ב<nowiki>''ב פ"ט ע"ב) לענין הרמאות במדות ומשקלות, אריב''ז אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אם אומר שמא ילמדו הרמאין, ואם לא אומר יאמרו אין ת"ח בקיאין במעשה ידינו, ולבסוף הכריע לומר, ומייתי לה מקרא כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלי בם, וכל טעמו שהכריע לאמרו הוא כדי שלא יאמרו אין ת"ח בקיאין במעשה ידינו, הרי דגם דבר זה עצמו שיאמרו הבריות אין ת"ח בקיאין במעשה ידינו אף אם אינו אמת גם זו רעה חולה, ועאכו''כ אם אמת נכון הדבר שאין ת''ח מכירין במעשה הדור וודאי שאין צרה גדולה מזו. ולפיכך היה משרע"ה מתמה עליו אדם שעתיד להנהיג ס''</nowiki>ר לא יוכל להבחין בין הקולות, והבן.'' | ''וכהא דאיתא בגמרא (ב<nowiki>''ב פ"ט ע"ב) לענין הרמאות במדות ומשקלות, אריב''ז אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אם אומר שמא ילמדו הרמאין, ואם לא אומר יאמרו אין ת"ח בקיאין במעשה ידינו, ולבסוף הכריע לומר, ומייתי לה מקרא כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלי בם, וכל טעמו שהכריע לאמרו הוא כדי שלא יאמרו אין ת"ח בקיאין במעשה ידינו, הרי דגם דבר זה עצמו שיאמרו הבריות אין ת"ח בקיאין במעשה ידינו אף אם אינו אמת גם זו רעה חולה, ועאכו''כ אם אמת נכון הדבר שאין ת''ח מכירין במעשה הדור וודאי שאין צרה גדולה מזו. ולפיכך היה משרע"ה מתמה עליו אדם שעתיד להנהיג ס''</nowiki>ר לא יוכל להבחין בין הקולות, והבן.'' | ||
''ולזאת כאשר ראה משרע"ה ענותנותו הגדולה של יהושע, וכי הוא דן את כל האדם לכף זכות, הי' מתיירא ביותר פן ילכד ברשת המרגלים שעיקר חטאם הי' בכך להצדיק את הרשעים ולפאר ולרומם מדותיהם הטובות, כדי להפחיד את ישראל שלא יהינו לעלות כי לא יוכלו לנצחם. ומשום כך הוצרך משרע"ה להתפלל עליו ביחוד י-ה יושיעך מעצת מרגלים, שלא תתפתה אחריהם להיות עמהם בעצה אחת ח"ו.'' | ''ולזאת כאשר ראה משרע"ה ענותנותו הגדולה של יהושע, וכי הוא דן את כל האדם לכף זכות, הי' מתיירא ביותר פן ילכד ברשת המרגלים שעיקר חטאם הי' בכך להצדיק את הרשעים ולפאר ולרומם מדותיהם הטובות, כדי להפחיד את ישראל שלא יהינו לעלות כי לא יוכלו לנצחם. ומשום כך הוצרך משרע"ה להתפלל עליו ביחוד י-ה יושיעך מעצת מרגלים, שלא תתפתה אחריהם להיות עמהם בעצה אחת ח"ו.'' | ||
''ולדרכנו יבואר גם המדרש הה<nowiki>''ד מי יתן טהור מטמא לא אחד, דהנה המרגלים הסיתו את ישראל במה שהראום את פרי הארץ, ומשם ראי' כי מעשיהם של כנענים טובים, ולפיכך השפעת הברכה מרובה כ"כ בפירות. אכן באמת טעו והטעו בכך את ישראל, כי הכנעניים היו מקולקלים יותר מכל האומות והשחיתו התעיבו עד מאד, וכאשר טענו יהושע וכלב סר צלם מעליהם וגו', ומה שהיו הפירות משונים כ"כ זה היה בהשפעת הס''מ ובת זוגיה. וכדי שלא תתמה שאם כך גדול כחו של הס''מ בארץ ישראל כיצד יתכן שכאשר יבואו ישראל לארץ ויירשו אותה תהי' הארץ בתכלית הטהרה, והשכינה הקדושה תהא שרויה בה, לזאת בא המדרש כמתרץ הה"ד מי יתן טהור מטמא "לא אחד", שרק הקב"ה בכבודו ובעצמו שהוא כל יכול בידו לעשות הדבר הזה לעשות מטומאה גמורה טהרה גמורה, ואין לשום נברא בעולם לעסוק בדברים כאלו, והוא דבר המסור ביד הקב"ה לבדו, לאחוז בכנפי ארץ לנער הימנה כל רשעי ארץ, לטהר את הארץ מטומאתה, ולגרש הימנה כוחות הטומאה ששכנו בה. וכאשר כן יהי' לעתיד לבא כדאיתא בפדר"א (פל"ד) לעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות ארץ ישראל ומנער אותה מכל טומאה ומשליך אותן לחוץ שנאמר (איוב ל"ח) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, עכ"ל. כן יעזור השי''</nowiki>ת להכניע כוחות הטומאה ויתגבר כח הטהרה בכל העולם, ונזכה כולנו לגאולה שלימה ואמיתית במהרה בימינו אמן.'' | ''ולדרכנו יבואר גם המדרש הה<nowiki>''ד מי יתן טהור מטמא לא אחד, דהנה המרגלים הסיתו את ישראל במה שהראום את פרי הארץ, ומשם ראי' כי מעשיהם של כנענים טובים, ולפיכך השפעת הברכה מרובה כ"כ בפירות. אכן באמת טעו והטעו בכך את ישראל, כי הכנעניים היו מקולקלים יותר מכל האומות והשחיתו התעיבו עד מאד, וכאשר טענו יהושע וכלב סר צלם מעליהם וגו', ומה שהיו הפירות משונים כ"כ זה היה בהשפעת הס''מ ובת זוגיה. וכדי שלא תתמה שאם כך גדול כחו של הס''מ בארץ ישראל כיצד יתכן שכאשר יבואו ישראל לארץ ויירשו אותה תהי' הארץ בתכלית הטהרה, והשכינה הקדושה תהא שרויה בה, לזאת בא המדרש כמתרץ הה"ד מי יתן טהור מטמא "לא אחד", שרק הקב"ה בכבודו ובעצמו שהוא כל יכול בידו לעשות הדבר הזה לעשות מטומאה גמורה טהרה גמורה, ואין לשום נברא בעולם לעסוק בדברים כאלו, והוא דבר המסור ביד הקב"ה לבדו, לאחוז בכנפי ארץ לנער הימנה כל רשעי ארץ, לטהר את הארץ מטומאתה, ולגרש הימנה כוחות הטומאה ששכנו בה. וכאשר כן יהי' לעתיד לבא כדאיתא בפדר"א (פל"ד) לעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות ארץ ישראל ומנער אותה מכל טומאה ומשליך אותן לחוץ שנאמר (איוב ל"ח) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, עכ"ל. כן יעזור השי''</nowiki>ת להכניע כוחות הטומאה ויתגבר כח הטהרה בכל העולם, ונזכה כולנו לגאולה שלימה ואמיתית במהרה בימינו אמן.'' | ||
=== מאמר יא === | === מאמר יא === | ||
'''''וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו וגו'<nowiki/>''' במד"ר (פט<nowiki>''ז ג') ר' אחא הגדול פתח (ישעי' מ') יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לפולני למה"ד למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו ואחר לו לך עמי ואני נותן לך מתנה הלך עמו ומת אמר המלך לבנו של אוהבו אעפ"י שמת אביך איני חוזר בי במחנה שאמרתי לו בא וטול אתה. כן הדבר המלך ממ"ה הקב''ה והאוהב זה אברהם שנאמר זרע אברהם אוהבי א''ל הקב''ה בא לך עמי (בראשית פי"ב) לך לך מארצך וגו' התנה עמו שיתן לו מתנה שנאמר (שם פי''ג) קום התהלך בארץ וכה"א כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם אמר לו הקב''ה למשה אעפ''י שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי אלא ודבר אלקינו יקום לעולם, עכ''ד המדרש. וצריך ביאור להבין כוונת המדרש, דלכאורה אין המשל דומה לנמשל, דהמשל הוא שהבטיח המלך לאוהב שיחן לו בעצמו מתנה, ואחר שמת האוהב ועדיין לא ניחנה אליו המתנה מובן היטב מה שמתנצל המלך לפני בנו של אוהבו שאעפ''י שהבטיח לאביו לתת לו מתנה ולא הספיק לתת לו עד שמת אינו חוזר בו מהבטחתו ויבא בנו ויטלנה, משא''כ הנמשל הוא באופן אחר, שהרי מה שהבטיח הקב''ה לאברהם לתת לו את הארץ לא היה הבטחה שיתננה לו בעצמו, אלא שהבטיחו הקב''ה שהוא עתיד להורישה לזרעו אחריו בבוא הזמן, וא''כ מה צורך כאן להתנצלות זו, שאמר הקב"ה אעפ''י שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי וכו'</nowiki>, הלא מתחלה היתה ההבטחה על נתינת הארץ לזרעם אחריהם, ואכתי לא מטי זמנא, ומאי ס"ד שהקב"ה יחזור בו מדיבורו שהבטיח לתת את הארץ עד שהוצרך לומר למשה איני חוזר בי.'' | '''''וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו וגו'<nowiki/>''' במד"ר (פט<nowiki>''ז ג') ר' אחא הגדול פתח (ישעי' מ') יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לפולני למה"ד למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו ואחר לו לך עמי ואני נותן לך מתנה הלך עמו ומת אמר המלך לבנו של אוהבו אעפ"י שמת אביך איני חוזר בי במחנה שאמרתי לו בא וטול אתה. כן הדבר המלך ממ"ה הקב''ה והאוהב זה אברהם שנאמר זרע אברהם אוהבי א''ל הקב''ה בא לך עמי (בראשית פי"ב) לך לך מארצך וגו' התנה עמו שיתן לו מתנה שנאמר (שם פי''ג) קום התהלך בארץ וכה"א כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם אמר לו הקב''ה למשה אעפ''י שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי אלא ודבר אלקינו יקום לעולם, עכ''ד המדרש. וצריך ביאור להבין כוונת המדרש, דלכאורה אין המשל דומה לנמשל, דהמשל הוא שהבטיח המלך לאוהב שיחן לו בעצמו מתנה, ואחר שמת האוהב ועדיין לא ניחנה אליו המתנה מובן היטב מה שמתנצל המלך לפני בנו של אוהבו שאעפ''י שהבטיח לאביו לתת לו מתנה ולא הספיק לתת לו עד שמת אינו חוזר בו מהבטחתו ויבא בנו ויטלנה, משא''כ הנמשל הוא באופן אחר, שהרי מה שהבטיח הקב''ה לאברהם לתת לו את הארץ לא היה הבטחה שיתננה לו בעצמו, אלא שהבטיחו הקב''ה שהוא עתיד להורישה לזרעו אחריו בבוא הזמן, וא''כ מה צורך כאן להתנצלות זו, שאמר הקב"ה אעפ''י שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי וכו'</nowiki>, הלא מתחלה היתה ההבטחה על נתינת הארץ לזרעם אחריהם, ואכתי לא מטי זמנא, ומאי ס"ד שהקב"ה יחזור בו מדיבורו שהבטיח לתת את הארץ עד שהוצרך לומר למשה איני חוזר בי.'' | ||
''ב) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, פירש"י ז"ל התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. ובתרגום יונתן אי' וכדי חמא משה ענוותנותה קרא משה להושע בר נון יהושע, ע<nowiki>''</nowiki>כ. והוא פלא מדוע הוצרך לקרוא שמו יהושע מחמת ענוותנותו.'' | ''ב) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, פירש"י ז"ל התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. ובתרגום יונתן אי' וכדי חמא משה ענוותנותה קרא משה להושע בר נון יהושע, ע<nowiki>''</nowiki>כ. והוא פלא מדוע הוצרך לקרוא שמו יהושע מחמת ענוותנותו.'' | ||
''ונדאה לבאר דמיון המשל אל הנמשל בהקדם מה שכתב בספה"ק '''בני יששכר''' (ימי הגבלה מאמר ב<nowiki>' או' ב') לפרש הא דאיתא במדרש בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה בקשו מלאכי השרת לפגוע בו במשה מה עשה הקב"ה קלסטורין של פניו של משה דומה לאברהם א"ל הקב"ה לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו א"ל הקב"ה למשה לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם, ע"כ. הנה מהראוי להתבונן האיך ס"ד שיאמר הקב"ה למלאכים שזהו אברהם והוא הי' משה. ועוד הנה התחיל שהי' קלסתר פניו דומה לאברהם ואח''כ אמרו שאמר הקב''ה למשה בזכות אברהם. ונ"ל דחדא מתורצת בירך חברתה, דהנה נעמי כשנתנה עצה לרות וירדת הגרן דרשו חז"ל זכותי תרד עמך, ונראה דדרשו זה מן הקרי והכתיב, דהכתיב הוא וירדתי והקרי וירדת, ותרוייהו קשוט כי זכותה של נעמי הלך עמה והוה כמו שיעור קומה ממש. הנה מבואר לך הזכות של האדם הוא ממש שיעור קומת האדם עצמו, ולפי"ז יונח לך גם בכאן כיון שזכות אברהם עלה עם משה הנה היה שם קומת אברהם ממש, וה'</nowiki> אלקים אמת אמר לא זהו שאכלתם אצלו, ולמשה הודיע אמיתת הענין כי זכות אברהם עלה עמו והוא שיעור קומת אברהם ממש, עכ"ל.'' | ''ונדאה לבאר דמיון המשל אל הנמשל בהקדם מה שכתב בספה"ק '''בני יששכר''' (ימי הגבלה מאמר ב<nowiki>' או' ב') לפרש הא דאיתא במדרש בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה בקשו מלאכי השרת לפגוע בו במשה מה עשה הקב"ה קלסטורין של פניו של משה דומה לאברהם א"ל הקב"ה לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו א"ל הקב"ה למשה לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם, ע"כ. הנה מהראוי להתבונן האיך ס"ד שיאמר הקב"ה למלאכים שזהו אברהם והוא הי' משה. ועוד הנה התחיל שהי' קלסתר פניו דומה לאברהם ואח''כ אמרו שאמר הקב''ה למשה בזכות אברהם. ונ"ל דחדא מתורצת בירך חברתה, דהנה נעמי כשנתנה עצה לרות וירדת הגרן דרשו חז"ל זכותי תרד עמך, ונראה דדרשו זה מן הקרי והכתיב, דהכתיב הוא וירדתי והקרי וירדת, ותרוייהו קשוט כי זכותה של נעמי הלך עמה והוה כמו שיעור קומה ממש. הנה מבואר לך הזכות של האדם הוא ממש שיעור קומת האדם עצמו, ולפי"ז יונח לך גם בכאן כיון שזכות אברהם עלה עם משה הנה היה שם קומת אברהם ממש, וה'</nowiki> אלקים אמת אמר לא זהו שאכלתם אצלו, ולמשה הודיע אמיתת הענין כי זכות אברהם עלה עמו והוא שיעור קומת אברהם ממש, עכ"ל.'' | ||
''היוצא לנו מזה כי עם משרע"ה הלך זכות אברהם שהוא שיעור קומת אברהם אבינו ע"ה, ונחשב כאברהם ממש, ובזה יובן ע"נ המדרש שבפתח דברנו, דהנה בטרם שנגזרה גזירה על ישראל שישארו במדבר הי<nowiki>' משה רבינו עומד להיות נכנס לארץ ישראל, ואז היתה הארץ ניתנת לאברהם בעצמו, דהיינו למשרע''ה שיש לו זכותא דאברהם כנ"ל בבני יששכר. אכן אחר שנגזרה גזירה ולא זכה משה להכנם לארץ אמר הקב"ה דאעפ"כ איני חוזר בי, כלומר דאף שמתחלה היתה הארץ עומדת להנתן למשה, שהוא כאברהם ממש, ועכשיו שימות משה במדבר לא תנתן הארץ לאברהם, מ"מ ודבר אלקינו יקום לעולם שתנתן לזרע אברהם. והשתא המשל דומה ממש לנמשל, דאינו הי' משרע"ה נכנם לארץ כאשר הי'</nowiki> ראוי להיות בטרם חטאו אזי היתה הארץ ניתנת לאאע"ה בעצמו, שהרי זכותו של אברהם עולה עם משה.'' | ''היוצא לנו מזה כי עם משרע"ה הלך זכות אברהם שהוא שיעור קומת אברהם אבינו ע"ה, ונחשב כאברהם ממש, ובזה יובן ע"נ המדרש שבפתח דברנו, דהנה בטרם שנגזרה גזירה על ישראל שישארו במדבר הי<nowiki>' משה רבינו עומד להיות נכנס לארץ ישראל, ואז היתה הארץ ניתנת לאברהם בעצמו, דהיינו למשרע''ה שיש לו זכותא דאברהם כנ"ל בבני יששכר. אכן אחר שנגזרה גזירה ולא זכה משה להכנם לארץ אמר הקב"ה דאעפ"כ איני חוזר בי, כלומר דאף שמתחלה היתה הארץ עומדת להנתן למשה, שהוא כאברהם ממש, ועכשיו שימות משה במדבר לא תנתן הארץ לאברהם, מ"מ ודבר אלקינו יקום לעולם שתנתן לזרע אברהם. והשתא המשל דומה ממש לנמשל, דאינו הי' משרע"ה נכנם לארץ כאשר הי'</nowiki> ראוי להיות בטרם חטאו אזי היתה הארץ ניתנת לאאע"ה בעצמו, שהרי זכותו של אברהם עולה עם משה.'' | ||
''ובאופן אחר יתבאר המד"ר הנ"ל (קושיא א<nowiki>') למה"ד למלך שהי' לו אוהב וכו' אמר הקב"ה למשה אעפ''י שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ איני חוזר בי, ויתבאר גם התרגום יונתן וכדי חמי משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע, בהקדם הא דאיתא בגמרא (סנהדרין צ' ע"ב) מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר (שמות ו') וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחה"מ מן התורה. ופירש"י, דמשמע שהבטיח הקב''ה לאבותינו שיתן להם א''י וכי להם ניתנה והלא לבניהם ניתנה אלא מלמד שעתידין לחיות ועתיד הקב"ה ליתן להם ארץ ישראלי ע''כ. והנה מבואר במד''ר פ' וישב (פפ"ד יו"ד) עה''פ ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת כך הי' יעקב אע"ה סבור שתחיית המתים מגעת בימיו וכו', ע''כ. הרי מזה שהי' באפשר שתהי' תחיית המתים בימי האבות אילו היינו זוכים. והנה אילו היו ישראל זוכים הי' משרע''ה מכניסן לארץ, ואז הי'</nowiki> התיקון השלם בימיו, והיו המתים קמים לתחייה. וידוע מה שהכריע ה'''יפה תואר''' (ב"ר פכ"ו'' | ''ובאופן אחר יתבאר המד"ר הנ"ל (קושיא א<nowiki>') למה"ד למלך שהי' לו אוהב וכו' אמר הקב"ה למשה אעפ''י שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ איני חוזר בי, ויתבאר גם התרגום יונתן וכדי חמי משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע, בהקדם הא דאיתא בגמרא (סנהדרין צ' ע"ב) מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר (שמות ו') וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחה"מ מן התורה. ופירש"י, דמשמע שהבטיח הקב''ה לאבותינו שיתן להם א''י וכי להם ניתנה והלא לבניהם ניתנה אלא מלמד שעתידין לחיות ועתיד הקב"ה ליתן להם ארץ ישראלי ע''כ. והנה מבואר במד''ר פ' וישב (פפ"ד יו"ד) עה''פ ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת כך הי' יעקב אע"ה סבור שתחיית המתים מגעת בימיו וכו', ע''כ. הרי מזה שהי' באפשר שתהי' תחיית המתים בימי האבות אילו היינו זוכים. והנה אילו היו ישראל זוכים הי' משרע''ה מכניסן לארץ, ואז הי'</nowiki> התיקון השלם בימיו, והיו המתים קמים לתחייה. וידוע מה שהכריע ה'''יפה תואר''' (ב"ר פכ"ו'' | ||
''ג<nowiki>') כדעת הראשונים ז"ל הסוברים שיהיו שתי תחיות, התחיה הא' לצדיקים שיקומו מיד בביאת המשיח ויבואו לא''י עם משיח ואליהו יחדיו, והב' תהי' התחי' הכללית שאז יקומו כל העולם בתחה"מ. והנה כשתהיה התחיה הראשונה לצדיקים יקומו בודאי האבות הקדושים מיד לתחיה ויבואו לא"י ומשה ואהרן עמהם, וא''כ נמצא דאילו היתה תחה"מ בזמן משרע''</nowiki>ה היתה הארץ ניתנת באותה שעה לאבות הקדושים בעצמם, אלא דמאחר שלא זכו אל התיקון השלם בימיו נתנה הארץ לזרע האבות ולא לאבות הקדושים עצמם.'' | ''ג<nowiki>') כדעת הראשונים ז"ל הסוברים שיהיו שתי תחיות, התחיה הא' לצדיקים שיקומו מיד בביאת המשיח ויבואו לא''י עם משיח ואליהו יחדיו, והב' תהי' התחי' הכללית שאז יקומו כל העולם בתחה"מ. והנה כשתהיה התחיה הראשונה לצדיקים יקומו בודאי האבות הקדושים מיד לתחיה ויבואו לא"י ומשה ואהרן עמהם, וא''כ נמצא דאילו היתה תחה"מ בזמן משרע''</nowiki>ה היתה הארץ ניתנת באותה שעה לאבות הקדושים בעצמם, אלא דמאחר שלא זכו אל התיקון השלם בימיו נתנה הארץ לזרע האבות ולא לאבות הקדושים עצמם.'' | ||
''ובזה מבוארים דברי המדרש בטועו"ד, שאמר הקב<nowiki>''ה למשה אעפ"י שהתניתי עם האבות לתת להם את הארץ ואילו היו זוכים אל התיקון השלם באותה שעה היו דברי הקב"ה מתקיימים מיד, שהיי האבות קמים לתחי' ויורשים בעצמם את הארץ, עכשיו שלא זכו ישראל אל התיקון השלם ולא נתקיים אותו התנאי מיד אעפ"כ איני חוזר בי, ודבר אלקינו יקום לעולם, שעתידה א"י להנתן לאבות עצמם לעתיד כשתהי'</nowiki> התחיה.'' | ''ובזה מבוארים דברי המדרש בטועו"ד, שאמר הקב<nowiki>''ה למשה אעפ"י שהתניתי עם האבות לתת להם את הארץ ואילו היו זוכים אל התיקון השלם באותה שעה היו דברי הקב"ה מתקיימים מיד, שהיי האבות קמים לתחי' ויורשים בעצמם את הארץ, עכשיו שלא זכו ישראל אל התיקון השלם ולא נתקיים אותו התנאי מיד אעפ"כ איני חוזר בי, ודבר אלקינו יקום לעולם, שעתידה א"י להנתן לאבות עצמם לעתיד כשתהי'</nowiki> התחיה.'' | ||
''והשתא מובן היטב דמיון המשל למלך שהבטיח לאוהבו מתנה ומת אוהבו אמר המלך איני חוזר בי וכו' בוא וטול אתה. דגם בנמשל הוא כך, דס"ד אמינא דמכיון שעתיד הקב"ה לתת את הארץ אל האבות עצמן בזמן התחיה כנ"ל, א"כ שוב לא תנתן עתה לזרעם, שהרי מה שהבטיח יתקיים לעת" ל, לז"א אעפ"כ לא אמתין עד לעתיד, ואף שאין הם ראויים שתהיה תחיית המתים בימיהם אתן לזרע אברהם אוהבי את הארץ, ואח"כ לעת התחיה תנתן לאבות עצמן. ובזה דומה המשל אל הנמשל, דלא תימא שהמתנה שהבטיח הקב"ה לאבות בעלה עכשיו מאחר שלא היתה תחה"מ בימיו של משה, ולא תתקיים עד לעת"ל כאשר יקומו לתחיה, קמ"ל ודבר אלקינו יקום לעולם.'' | ''והשתא מובן היטב דמיון המשל למלך שהבטיח לאוהבו מתנה ומת אוהבו אמר המלך איני חוזר בי וכו' בוא וטול אתה. דגם בנמשל הוא כך, דס"ד אמינא דמכיון שעתיד הקב"ה לתת את הארץ אל האבות עצמן בזמן התחיה כנ"ל, א"כ שוב לא תנתן עתה לזרעם, שהרי מה שהבטיח יתקיים לעת" ל, לז"א אעפ"כ לא אמתין עד לעתיד, ואף שאין הם ראויים שתהיה תחיית המתים בימיהם אתן לזרע אברהם אוהבי את הארץ, ואח"כ לעת התחיה תנתן לאבות עצמן. ובזה דומה המשל אל הנמשל, דלא תימא שהמתנה שהבטיח הקב"ה לאבות בעלה עכשיו מאחר שלא היתה תחה"מ בימיו של משה, ולא תתקיים עד לעת"ל כאשר יקומו לתחיה, קמ"ל ודבר אלקינו יקום לעולם.'' | ||
''ובדדך זה נבא אל הביאור בת"י הנ<nowiki>''</nowiki>ל, בשנקדים מ"ש בספר '''תפארת יונתן''' להסביר מה היתה שיטת המרגלים שלא רצו להכנס לארץ, וז"ל, דידוע שהיו בטוחים במשה, דכתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו כדאיתא וכו', ולפנים כסבורים היו דודאי ישתדל משה להכניסם לארץ ובטחו בו, אבל לאחר ששמעו נבואת אלדד ומידד משה מת ויהושע מכניס סרו מדרכיהם ולא האמינו שיבואו בנקל לא"י כמאמר השי"ת, ע"כ. וכעי"ז כתב ה'''שלה"ק''' יעויין בדבריו. אך האמת הוא שלא הי<nowiki>' להם לפחוד מזה שיהושע יהיה מנהיג את ישראל לחשוש בעבור כן שלא יוכלו להכנם לארץ, דכל זמן שיהושע הי' קיים הי' נראה כאילו משרע"ה עודנו חי, וכמו שפירש"י ז''ל עה"פ (דברים פל"א) כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון, והרי כל ימות יהושע לא השחיתו שנאמר (יהושע פכ"ד) ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע מכאן שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו שכל זמן שיהושע חי הי' נראה למשה כאילו הוא חי, ע"כ. וכעי"ז מצינו בברכות (דף מ"ג ע"א) כי נח נפשיה דרב אזלו תלמידיו בתריה כי הדרי אמרי וכו' וקא מיבעיא להו וכר, לא הוה בידייהו, קם רב אדא בר אהבה אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא, אמר נח נפשיה דרב וכו'. ופירש"י להראות אבל עכשיו כיום המיתה על שהיו צריכים להוראה ואין יודעים להורות. הרי דכל זמן שהיו הוראותיו של רבה ידועות להם הי' חשוב כאילו עודו חי, שלא ניכרה עדיין מיתתו כ''</nowiki>כ, ואחרי שנשתכחה הלכה מהם, נדעה להם כאילו עכשיו מת, ועשו אבל מחדש על שלא ידעו כיצד להורות.'' | ''ובדדך זה נבא אל הביאור בת"י הנ<nowiki>''</nowiki>ל, בשנקדים מ"ש בספר '''תפארת יונתן''' להסביר מה היתה שיטת המרגלים שלא רצו להכנס לארץ, וז"ל, דידוע שהיו בטוחים במשה, דכתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו כדאיתא וכו', ולפנים כסבורים היו דודאי ישתדל משה להכניסם לארץ ובטחו בו, אבל לאחר ששמעו נבואת אלדד ומידד משה מת ויהושע מכניס סרו מדרכיהם ולא האמינו שיבואו בנקל לא"י כמאמר השי"ת, ע"כ. וכעי"ז כתב ה'''שלה"ק''' יעויין בדבריו. אך האמת הוא שלא הי<nowiki>' להם לפחוד מזה שיהושע יהיה מנהיג את ישראל לחשוש בעבור כן שלא יוכלו להכנם לארץ, דכל זמן שיהושע הי' קיים הי' נראה כאילו משרע"ה עודנו חי, וכמו שפירש"י ז''ל עה"פ (דברים פל"א) כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון, והרי כל ימות יהושע לא השחיתו שנאמר (יהושע פכ"ד) ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע מכאן שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו שכל זמן שיהושע חי הי' נראה למשה כאילו הוא חי, ע"כ. וכעי"ז מצינו בברכות (דף מ"ג ע"א) כי נח נפשיה דרב אזלו תלמידיו בתריה כי הדרי אמרי וכו' וקא מיבעיא להו וכר, לא הוה בידייהו, קם רב אדא בר אהבה אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא, אמר נח נפשיה דרב וכו'. ופירש"י להראות אבל עכשיו כיום המיתה על שהיו צריכים להוראה ואין יודעים להורות. הרי דכל זמן שהיו הוראותיו של רבה ידועות להם הי' חשוב כאילו עודו חי, שלא ניכרה עדיין מיתתו כ''</nowiki>כ, ואחרי שנשתכחה הלכה מהם, נדעה להם כאילו עכשיו מת, ועשו אבל מחדש על שלא ידעו כיצד להורות.'' | ||
''אמנם המרגלים היו יראים שלא יהי<nowiki>' ליהושע אותו הכח שהי' בידי משה, ע"כ אחרי שנודע להם שאין משרע''ה נכנס לארץ חששו פן לא יוכל יהושע להביאם לארץ, אבל האמת הוא שהי' ליהושע אותו הכח של משרע''ה, וכל זמן שיהושע קיים הי' נראה למשה כאילו הוא חי. ובזה נראה ליישב לשון הפסוק ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נטלה וגו', ויל''ד אומרו אל משה, גם יש להבין טעם שהשתיקה כלב דוקא ולא יהושע. אכן לפי"ד יובן שפיר דהנה כל מה שהוציאו המרגלים דבה על הארץ כדי לעכב את ישראל מלעלות היינו משוה שהיו יראים שלא יהיה ליהושע אותו הכח שהיה למשרע''ה, ולכן השתיקם כלב באומרו כי גם יהושע יהי' בידו כוחו וזכותו של משה והוא ינחילנה את ישראל. וז''ש ויהס כלב את העם, שהיו מפקפקים אם יהי' בכוחו של יהושע להביאם לארץ, ובמה השתיק אותם "אל משה''</nowiki>, היינו שיהושע הוא עצמו משה, דכיון שיש בידו כוחו וזכותו של משרע"ה הוא נקרא משה וכמ"ש בבני יששכר הנ"ל.'' | ''אמנם המרגלים היו יראים שלא יהי<nowiki>' ליהושע אותו הכח שהי' בידי משה, ע"כ אחרי שנודע להם שאין משרע''ה נכנס לארץ חששו פן לא יוכל יהושע להביאם לארץ, אבל האמת הוא שהי' ליהושע אותו הכח של משרע''ה, וכל זמן שיהושע קיים הי' נראה למשה כאילו הוא חי. ובזה נראה ליישב לשון הפסוק ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נטלה וגו', ויל''ד אומרו אל משה, גם יש להבין טעם שהשתיקה כלב דוקא ולא יהושע. אכן לפי"ד יובן שפיר דהנה כל מה שהוציאו המרגלים דבה על הארץ כדי לעכב את ישראל מלעלות היינו משוה שהיו יראים שלא יהיה ליהושע אותו הכח שהיה למשרע''ה, ולכן השתיקם כלב באומרו כי גם יהושע יהי' בידו כוחו וזכותו של משה והוא ינחילנה את ישראל. וז''ש ויהס כלב את העם, שהיו מפקפקים אם יהי' בכוחו של יהושע להביאם לארץ, ובמה השתיק אותם "אל משה''</nowiki>, היינו שיהושע הוא עצמו משה, דכיון שיש בידו כוחו וזכותו של משרע"ה הוא נקרא משה וכמ"ש בבני יששכר הנ"ל.'' | ||
''והיינו טעמא שהשתיקם כלב דייקא ולא יהושע, כי יהושע בעצמו מחמת גודל ענותנותו ושפלות רוחו הי<nowiki>' גם הוא חושש שאין בידו הכח שיש למשרע"ה, על כן לא הי' בידו להשתיק תלונות ישראל, אלא כלב בלבד הוא שהשתיקם במה שהבטיחם שיש בידו של יהושע כוחו וזכותו של משה. ואף שאין יהושע דומה אליו לגמרי וכדאיתא בגמרא (ב"ב ע"ה ע''ב) פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, צ"ל שהדמיון הוא דכשם הלבנה מקבלת כל אורה מהחמה, וכמו''כ יהושע קבל כל כוחו וזכותו ממשרע''</nowiki>ה, אבל זה וודאי שהלך עמו כחו וזכותו של משה בכל אשר פנה ונחשב כאילו הוא ממש משרע"ה.'' | ''והיינו טעמא שהשתיקם כלב דייקא ולא יהושע, כי יהושע בעצמו מחמת גודל ענותנותו ושפלות רוחו הי<nowiki>' גם הוא חושש שאין בידו הכח שיש למשרע"ה, על כן לא הי' בידו להשתיק תלונות ישראל, אלא כלב בלבד הוא שהשתיקם במה שהבטיחם שיש בידו של יהושע כוחו וזכותו של משה. ואף שאין יהושע דומה אליו לגמרי וכדאיתא בגמרא (ב"ב ע"ה ע''ב) פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, צ"ל שהדמיון הוא דכשם הלבנה מקבלת כל אורה מהחמה, וכמו''כ יהושע קבל כל כוחו וזכותו ממשרע''</nowiki>ה, אבל זה וודאי שהלך עמו כחו וזכותו של משה בכל אשר פנה ונחשב כאילו הוא ממש משרע"ה.'' | ||
''וזה ביאור התרגום יונתן וכדי חמא משה ענותנותיה, כלומר ומחמת כן עלול הוא להלכד בעצת מרגלים, שהרי כל טענתם היתה שאין ליהושע כוחו וזכותו של משה, ואף הוא בגודל שפלות רוחו קסבר הכי, על כן התפלל משה רבינו עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, שלא יתפתה לעצתה הרעה מכח ענותנותו, אלא יתחזק ויתאמץ בזכותו של משרע"ה אשר תלך עמו בכל אשר יפנה.'' | ''וזה ביאור התרגום יונתן וכדי חמא משה ענותנותיה, כלומר ומחמת כן עלול הוא להלכד בעצת מרגלים, שהרי כל טענתם היתה שאין ליהושע כוחו וזכותו של משה, ואף הוא בגודל שפלות רוחו קסבר הכי, על כן התפלל משה רבינו עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, שלא יתפתה לעצתה הרעה מכח ענותנותו, אלא יתחזק ויתאמץ בזכותו של משרע"ה אשר תלך עמו בכל אשר יפנה.'' | ||
=== מאמר יב === | === מאמר יב === | ||
'''''וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו''' פירש<nowiki>''י ז''ל לך לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח, וכו'</nowiki>. ולכאורה כל הענין הפלא ופלא דהרי כלפי שמיא גליא שלא תצמח טובה מהליכתם, וא"כ מדוע הסכים הקב"ה על ידו לשלחם, ואף שלא רצה הקב"ה לעכבם משום שהוא דבר התלוי בבחירה ואין הקב"ה מכריח את הבחירה, מכל מקום צריך להבין מה טעם הסכים על שליחתם.'' | '''''וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו''' פירש<nowiki>''י ז''ל לך לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח, וכו'</nowiki>. ולכאורה כל הענין הפלא ופלא דהרי כלפי שמיא גליא שלא תצמח טובה מהליכתם, וא"כ מדוע הסכים הקב"ה על ידו לשלחם, ואף שלא רצה הקב"ה לעכבם משום שהוא דבר התלוי בבחירה ואין הקב"ה מכריח את הבחירה, מכל מקום צריך להבין מה טעם הסכים על שליחתם.'' | ||
''ב) עוד קשה דהכתובים נראים כסותרים זא"ז, דהכא כתיב שלח לך אנשים דהיינו לדעתך בלי ציווי הקב"ה, ולהלן כתיב וישלח אותם משה על פי ה' משמע שהי' מצווה ועומד מפי הגבורה לשלחם. ורש"י ז"ל נשמר מזה ופירש עפ"י ה' ברשותו שלא עיכב על ידו, אך פשטות הכתוב לא משמע הכי.'' | ''ב) עוד קשה דהכתובים נראים כסותרים זא"ז, דהכא כתיב שלח לך אנשים דהיינו לדעתך בלי ציווי הקב"ה, ולהלן כתיב וישלח אותם משה על פי ה' משמע שהי' מצווה ועומד מפי הגבורה לשלחם. ורש"י ז"ל נשמר מזה ופירש עפ"י ה' ברשותו שלא עיכב על ידו, אך פשטות הכתוב לא משמע הכי.'' | ||
''ג) עוד צריך להבין דכיון שידע משה רבינו ע"ה מה שיהי' לבסוף דתיפוק מינייהו חורבא, וכמ"ש רש"י ז"ל אני אמרתי לכם שהיא טובה חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה. וכדחזינן שהי' הדבר ידוע למשה שתהי' שליחותם לרעה ממה שקדם לבקש רחמים על יהושע י-ה יושיעך מעצת מרגלים, וכיון שכבר ידע משרע<nowiki>''</nowiki>ה מראש מקדם מה שעתיד להיות מדוע שלח אותם.'' | ''ג) עוד צריך להבין דכיון שידע משה רבינו ע"ה מה שיהי' לבסוף דתיפוק מינייהו חורבא, וכמ"ש רש"י ז"ל אני אמרתי לכם שהיא טובה חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה. וכדחזינן שהי' הדבר ידוע למשה שתהי' שליחותם לרעה ממה שקדם לבקש רחמים על יהושע י-ה יושיעך מעצת מרגלים, וכיון שכבר ידע משרע<nowiki>''</nowiki>ה מראש מקדם מה שעתיד להיות מדוע שלח אותם.'' | ||
''ד) עוד יש להתבונן מדוע ביקש משה רחמים על יהושע בלבד שלא ילכד בעצת המרגלים, ולא התפלל גם על כלב שינצל מהם ומעצתם, והוצרך כלב עצמו להשתטח על קברי האבות שבחברון ולבקש רחמים על הדבר, כמאה"כ הארץ אשר דרך בה וגו' וכדרשתם ז"ל.'' | ''ד) עוד יש להתבונן מדוע ביקש משה רחמים על יהושע בלבד שלא ילכד בעצת המרגלים, ולא התפלל גם על כלב שינצל מהם ומעצתם, והוצרך כלב עצמו להשתטח על קברי האבות שבחברון ולבקש רחמים על הדבר, כמאה"כ הארץ אשר דרך בה וגו' וכדרשתם ז"ל.'' | ||
''ה) במדרש פליאה הביאו '''ק<nowiki>''</nowiki>ז זלה"ה בישמח משה''' פ<nowiki>' זו זש''ה (איוב פי''ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד, וצ''</nowiki>ב להבין שייכות מקרא זה להכא.'' | ''ה) במדרש פליאה הביאו '''ק<nowiki>''</nowiki>ז זלה"ה בישמח משה''' פ<nowiki>' זו זש''ה (איוב פי''ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד, וצ''</nowiki>ב להבין שייכות מקרא זה להכא.'' | ||
''ו) כתדגום יונתן, וכדי חמא משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע. והוא פלא דמאי חסרון יש במדת העניוות, דמחמתה הוצרך לקרוא שמו יהושע ולהתפלל עליו שינצל מעצת מרגלים.'' | ''ו) כתדגום יונתן, וכדי חמא משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע. והוא פלא דמאי חסרון יש במדת העניוות, דמחמתה הוצרך לקרוא שמו יהושע ולהתפלל עליו שינצל מעצת מרגלים.'' | ||
''ואפ"ל בביאור הענין דהנה איתא במד"ר (פט"ז ג<nowiki>') כשבאו המרגלים ואמרו לה''ר על הארץ וכו' אף משה ואהרן נתרשלו ידם מיד עמד כלב ושיתק כל אותן אוכלוסין שנאמר ויהס כלב את העם עמד לו על הספסל והיה משתקן ואומר הס והם שותקין לשמוע ממנו א"ל טובה הארץ מאד מאד, א"ל הקב''ה למשה טובה גדולה אני מחזיק לו שנאמר (דברים א') זולתי כלב בן יפונה מהו זולתי לזה אתי יותר מס' רבוא מכם וכו', עכ"ד המד''ר. וצריך להבין מה שהחזיק לו הקב''</nowiki>ה טובה גדולה כ"כ, דלכאורה הרי לא פעל בדבריו מאומה, שהרי המרגלים הוציאו דבת הארץ רעה גם אחרי שאמר כלב דבריו והמשיכו אחריהם את כל עדת בני ישראל כדכתיב ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים, וא"כ למה מגיע לו החזקת טובה כ"כ.'' | ''ואפ"ל בביאור הענין דהנה איתא במד"ר (פט"ז ג<nowiki>') כשבאו המרגלים ואמרו לה''ר על הארץ וכו' אף משה ואהרן נתרשלו ידם מיד עמד כלב ושיתק כל אותן אוכלוסין שנאמר ויהס כלב את העם עמד לו על הספסל והיה משתקן ואומר הס והם שותקין לשמוע ממנו א"ל טובה הארץ מאד מאד, א"ל הקב''ה למשה טובה גדולה אני מחזיק לו שנאמר (דברים א') זולתי כלב בן יפונה מהו זולתי לזה אתי יותר מס' רבוא מכם וכו', עכ"ד המד''ר. וצריך להבין מה שהחזיק לו הקב''</nowiki>ה טובה גדולה כ"כ, דלכאורה הרי לא פעל בדבריו מאומה, שהרי המרגלים הוציאו דבת הארץ רעה גם אחרי שאמר כלב דבריו והמשיכו אחריהם את כל עדת בני ישראל כדכתיב ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים, וא"כ למה מגיע לו החזקת טובה כ"כ.'' | ||
''אמנם נראה עפ<nowiki>''י מ''ש בספה''</nowiki>ק '''זרע קדש''' פ' זו עה<nowiki>''</nowiki>פ ועתה יגדל נא כח ה' שכתב בתוך דבריו וזלה"ק: והענין שהצדיק כלב ראה איך שנתגבר כח הסט<nowiki>''</nowiki>א מאד ומאד עד שבאמת גם אח"כ גרם מה שגרם בעת הזאת חורבן ירושלים ובהמ<nowiki>''</nowiki>ק וכו', ובפרט כשלא הי' כלב מפסיקם באמצע וגרם קצת בזה ביטול לכח הסט<nowiki>''</nowiki>א במה שעכ<nowiki>''</nowiki>פ הכניס קצת ספק וחשש בלבם מדבריו אולי יהי' האמת אתו, וגם שעכ<nowiki>''</nowiki>פ נפסק הענין באמצע קצת וביטל כח הסט<nowiki>''</nowiki>א בזה קצת, וכשלא היה מפסיקם כלב ח"ו הי' נתגבר כח הסט"א עוד יותר ויותר ח"ו וכו', עכלה<nowiki>''</nowiki>ק. מבואר מדבה"ק דאף שלמראית עין הי' נראה כי לא הועיל כלב בדבריו, אעפ"כ פעל הרבה בדבריו לטובת הקדושה, כי באמצעות דבריו נתרופפה אמונתם של ישראל בדברי המרגלים ונכנס החשש בלבם אולי הצדק אתו ולא עמהם. נמצא שע"י דבורו של כלב החליש במקצת כח הסט"א והגביר כח הקדושה, ולפיכך מגיע לו החזקת טובה גדולה מאת השי"ת, ואף שבוודאי נמצאו והיו עוד אנשים בקרב ישראל שהחזיקו בלבם כשיטת יהושע וכלב, מ"מ היו יראים לחוות דעתם בגלוי מאימת הדור וכדאיתא בסוטה (דף ל<nowiki>''</nowiki>ה ע"א) שיהושע התחיל לדבר תחלה ושתקוהו בנזיפה, אבל את כלב הניחו לדבר לפי שהיו סבורים שהוא בא לדבר סרה על משה, ובאותה מעשה שהשתיק אותם כלב החליש כח הסט"א ששוב לא היו ישראל מאמינים לדברי המרגלים בוודאות גמורה, דמיהא הי' איזה ספק או חשש בלבם שמא אין האמת כדברי המרגלים.'' | ''אמנם נראה עפ<nowiki>''י מ''ש בספה''</nowiki>ק '''זרע קדש''' פ' זו עה<nowiki>''</nowiki>פ ועתה יגדל נא כח ה' שכתב בתוך דבריו וזלה"ק: והענין שהצדיק כלב ראה איך שנתגבר כח הסט<nowiki>''</nowiki>א מאד ומאד עד שבאמת גם אח"כ גרם מה שגרם בעת הזאת חורבן ירושלים ובהמ<nowiki>''</nowiki>ק וכו', ובפרט כשלא הי' כלב מפסיקם באמצע וגרם קצת בזה ביטול לכח הסט<nowiki>''</nowiki>א במה שעכ<nowiki>''</nowiki>פ הכניס קצת ספק וחשש בלבם מדבריו אולי יהי' האמת אתו, וגם שעכ<nowiki>''</nowiki>פ נפסק הענין באמצע קצת וביטל כח הסט<nowiki>''</nowiki>א בזה קצת, וכשלא היה מפסיקם כלב ח"ו הי' נתגבר כח הסט"א עוד יותר ויותר ח"ו וכו', עכלה<nowiki>''</nowiki>ק. מבואר מדבה"ק דאף שלמראית עין הי' נראה כי לא הועיל כלב בדבריו, אעפ"כ פעל הרבה בדבריו לטובת הקדושה, כי באמצעות דבריו נתרופפה אמונתם של ישראל בדברי המרגלים ונכנס החשש בלבם אולי הצדק אתו ולא עמהם. נמצא שע"י דבורו של כלב החליש במקצת כח הסט"א והגביר כח הקדושה, ולפיכך מגיע לו החזקת טובה גדולה מאת השי"ת, ואף שבוודאי נמצאו והיו עוד אנשים בקרב ישראל שהחזיקו בלבם כשיטת יהושע וכלב, מ"מ היו יראים לחוות דעתם בגלוי מאימת הדור וכדאיתא בסוטה (דף ל<nowiki>''</nowiki>ה ע"א) שיהושע התחיל לדבר תחלה ושתקוהו בנזיפה, אבל את כלב הניחו לדבר לפי שהיו סבורים שהוא בא לדבר סרה על משה, ובאותה מעשה שהשתיק אותם כלב החליש כח הסט"א ששוב לא היו ישראל מאמינים לדברי המרגלים בוודאות גמורה, דמיהא הי' איזה ספק או חשש בלבם שמא אין האמת כדברי המרגלים.'' | ||
''ואפ"ל עוד בדרך זה, עפ<nowiki>''</nowiki>י מ"ש ה'''אה<nowiki>''</nowiki>ח הקדוש''' לחקור מדוע מתחלה כאשר אמר כלב עלה נטלה וגו<nowiki>' לא נרגשו לעשות לו רעה, ואילו אח''כ כשדברו יהושע וכלב יחדיו ואמרו טובה הארץ מאד מאד בקשו לרגום אותם באבנים, ולכאורה למה לא רגשו בדברי כלב הראשונים. וביאר כי לדברי כלב לבדו לא היו חוששין, לפי שאין עדות יחיד עומדת לגבי עדות רבים, דכתיב עפ"י שנים עדים יקום דבר, משא"כ כשבאו יחד דברי יהושע וכלב מעתה הורעה עדות המרגלים כי דין ב' עדים כדין מאה עדים, ועדות שקולה היא זו וכו'. אלא שהוסיף אח"כ להקשות מדוע לא השכילו ישראל לדון עפ"י משפט התורה להכחיש דברי העשרה בדברי הב' כיון שדין העדות הוא תרי כמאה ומאה כתרי, יע"ש מה שכתב בזה. ואפ"ל עוד בזה דאף שהי'</nowiki> כאן תרי לבהדי תרי מ"מ אכתי מידי ספיקא לא נפקא, ומכיון שהיו מסופקים האמת כדברי מי היו יראים ללכת לא"י.'' | ''ואפ"ל עוד בדרך זה, עפ<nowiki>''</nowiki>י מ"ש ה'''אה<nowiki>''</nowiki>ח הקדוש''' לחקור מדוע מתחלה כאשר אמר כלב עלה נטלה וגו<nowiki>' לא נרגשו לעשות לו רעה, ואילו אח''כ כשדברו יהושע וכלב יחדיו ואמרו טובה הארץ מאד מאד בקשו לרגום אותם באבנים, ולכאורה למה לא רגשו בדברי כלב הראשונים. וביאר כי לדברי כלב לבדו לא היו חוששין, לפי שאין עדות יחיד עומדת לגבי עדות רבים, דכתיב עפ"י שנים עדים יקום דבר, משא"כ כשבאו יחד דברי יהושע וכלב מעתה הורעה עדות המרגלים כי דין ב' עדים כדין מאה עדים, ועדות שקולה היא זו וכו'. אלא שהוסיף אח"כ להקשות מדוע לא השכילו ישראל לדון עפ"י משפט התורה להכחיש דברי העשרה בדברי הב' כיון שדין העדות הוא תרי כמאה ומאה כתרי, יע"ש מה שכתב בזה. ואפ"ל עוד בזה דאף שהי'</nowiki> כאן תרי לבהדי תרי מ"מ אכתי מידי ספיקא לא נפקא, ומכיון שהיו מסופקים האמת כדברי מי היו יראים ללכת לא"י.'' | ||
''המורם מכל זה כי דבר גדול עד מאד עשו יהושע וכלב בהליכתן עם המרגלים, שבדבריהם פעלו להחליש תוקף כח הסט"א שהתגבר מאד בישראל, וע"י שדברו כנגדם והכחישו דבתם הרעה לא יכול היצה"ר להתגבר בכל תוקפו בקרב ישראל, ומחמת דבריהם הקדושים של יהושע וכלב נתעוררו ישראל לתשובה בסופו של דבר, ויש תקוה לאחריתם, וכדמסיק בגמרא (סנהדרין ק<nowiki>''י ע"ב) שדור המדבר באים הם לעולם הבא שנאמר (ירמיה ב') הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו', ומה אחרים באים בזכותם הם עצמם לא כ''ש, ע''כ. ואילו לא הלכו יהושע וכלב עמהם לא הי' נמצא מי שיפצה פה וירים ראש לדבר כנגדם, והיו כל ישראל מאמינים להם בכל לבם וח''</nowiki>ו לא היתה להם תקומה עוד.'' | ''המורם מכל זה כי דבר גדול עד מאד עשו יהושע וכלב בהליכתן עם המרגלים, שבדבריהם פעלו להחליש תוקף כח הסט"א שהתגבר מאד בישראל, וע"י שדברו כנגדם והכחישו דבתם הרעה לא יכול היצה"ר להתגבר בכל תוקפו בקרב ישראל, ומחמת דבריהם הקדושים של יהושע וכלב נתעוררו ישראל לתשובה בסופו של דבר, ויש תקוה לאחריתם, וכדמסיק בגמרא (סנהדרין ק<nowiki>''י ע"ב) שדור המדבר באים הם לעולם הבא שנאמר (ירמיה ב') הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו', ומה אחרים באים בזכותם הם עצמם לא כ''ש, ע''כ. ואילו לא הלכו יהושע וכלב עמהם לא הי' נמצא מי שיפצה פה וירים ראש לדבר כנגדם, והיו כל ישראל מאמינים להם בכל לבם וח''</nowiki>ו לא היתה להם תקומה עוד.'' | ||
''ובטעם שהסכים הקב<nowiki>''</nowiki>ה על שליחותם, נראה, דהנה ה'''אוה<nowiki>''</nowiki>ח הקדוש''' כתב וז"ל, וא"ת קושיא לאלקינו למה לא מנע הדבר מהיות כן לצד שראה שזולת זה היו פוקרים יותר ועושים בהלה יותר ממה שעשו בהליכת המרגלים, עכלה<nowiki>''ק. ועל פי זה יתכן דלפי שלא רצה הקב''ה לעכב הליכתן כדי שלח יפקרו יותר, ומכיון שלא מנע הקב''ה הליכתן ולא עיכב בדבר הי' הכרח לשלח גם את יהושע וכלב עמהם, כדי שימחו כנגדם ויחלישו כח דבריהם, ובזה תהי' תקוה לישראל לעשות תשובה, דאלמלא היו יהושע וכלב הולכים עמהם היתה השפעת הסט"א בקרב ישראל ע''י דבורי המרגלים חזקה מאד. והשתא מה שאמר הכתוב וישלח אותם משה על פי ה' יש בה שני משמעות, דהליכת יהושע וכלב באמת היתה בציווי מפי הגבורה, כדי למחות נגד המרגלים, ואילו שאר עשר המרגלים הלכו ברשותו של הקב"ה, כמו שפירש רש''י עפ''י ה'</nowiki> ברשותו שלא עיכב על ידו. וא"ש מה שהוציא הכתוב דבריו בלשון זה שמורה על ציווי מאת השם לשלחם, דקאי גם על שליחת יהושע וכלב שנצטוו בה מפי הגבורה, כדי למחות נגד המרגלים ולהחליש ולשבור תוקף השפעתם.'' | ''ובטעם שהסכים הקב<nowiki>''</nowiki>ה על שליחותם, נראה, דהנה ה'''אוה<nowiki>''</nowiki>ח הקדוש''' כתב וז"ל, וא"ת קושיא לאלקינו למה לא מנע הדבר מהיות כן לצד שראה שזולת זה היו פוקרים יותר ועושים בהלה יותר ממה שעשו בהליכת המרגלים, עכלה<nowiki>''ק. ועל פי זה יתכן דלפי שלא רצה הקב''ה לעכב הליכתן כדי שלח יפקרו יותר, ומכיון שלא מנע הקב''ה הליכתן ולא עיכב בדבר הי' הכרח לשלח גם את יהושע וכלב עמהם, כדי שימחו כנגדם ויחלישו כח דבריהם, ובזה תהי' תקוה לישראל לעשות תשובה, דאלמלא היו יהושע וכלב הולכים עמהם היתה השפעת הסט"א בקרב ישראל ע''י דבורי המרגלים חזקה מאד. והשתא מה שאמר הכתוב וישלח אותם משה על פי ה' יש בה שני משמעות, דהליכת יהושע וכלב באמת היתה בציווי מפי הגבורה, כדי למחות נגד המרגלים, ואילו שאר עשר המרגלים הלכו ברשותו של הקב"ה, כמו שפירש רש''י עפ''י ה'</nowiki> ברשותו שלא עיכב על ידו. וא"ש מה שהוציא הכתוב דבריו בלשון זה שמורה על ציווי מאת השם לשלחם, דקאי גם על שליחת יהושע וכלב שנצטוו בה מפי הגבורה, כדי למחות נגד המרגלים ולהחליש ולשבור תוקף השפעתם.'' | ||
''ולהבין מה שביקש משה רחמים על יהושע בלבד ולא התפלל אף על כלב, נראה דהנה הר'''חיד"א''' ז"ל בספרו חומת אנך כתב דמה שהתפלל עליו משה י-ה יושיעך מעצת מרגלים היינו שלח יהרגוהו מחמת שאינו עמהם בעצה אחת. ולפי<nowiki>''</nowiki>ז א"ש מה שלא הוצרך משה להתפלל כן על כלב, שהרי לא הי' מקום לחוש אף עליו שמח יהרגוהו, דכלב הטעה אותם בכל הדרך ועשה עצמו כאילו הוא עמהם בעצה אחת, כדכתיב ועבדי כלב עקב רוח אחרת היתה עמו, ופירש"י שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב, למרגלים אמר חני עמכם בעצה ובלבו הי' לומר האמת ולפיכך לא חשש שיהרגו אותו כיון שהי' נראה כהולך בעצה אחת עמהם, אבל יהושע לא כן עשה אלא מתחלת ההליכה הראה גלוי לכל שהוא הולך בדרך האמת, והודיע להם במפורש שאינו בעצה אחת עמהם, ומחמת כן הי' בסכנה גדולה שמא יהרגוהו, והוצרך משה להתפלל בעדו שלא יוכלו להרע לו.'' | ''ולהבין מה שביקש משה רחמים על יהושע בלבד ולא התפלל אף על כלב, נראה דהנה הר'''חיד"א''' ז"ל בספרו חומת אנך כתב דמה שהתפלל עליו משה י-ה יושיעך מעצת מרגלים היינו שלח יהרגוהו מחמת שאינו עמהם בעצה אחת. ולפי<nowiki>''</nowiki>ז א"ש מה שלא הוצרך משה להתפלל כן על כלב, שהרי לא הי' מקום לחוש אף עליו שמח יהרגוהו, דכלב הטעה אותם בכל הדרך ועשה עצמו כאילו הוא עמהם בעצה אחת, כדכתיב ועבדי כלב עקב רוח אחרת היתה עמו, ופירש"י שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב, למרגלים אמר חני עמכם בעצה ובלבו הי' לומר האמת ולפיכך לא חשש שיהרגו אותו כיון שהי' נראה כהולך בעצה אחת עמהם, אבל יהושע לא כן עשה אלא מתחלת ההליכה הראה גלוי לכל שהוא הולך בדרך האמת, והודיע להם במפורש שאינו בעצה אחת עמהם, ומחמת כן הי' בסכנה גדולה שמא יהרגוהו, והוצרך משה להתפלל בעדו שלא יוכלו להרע לו.'' | ||
''אכן הא גופא טעמא בעי מדוע הלך יהושע בדרך זו לגלות להם האמת שאינו מסכים עמהם, הלא בודאי הותר לו לשנות מפני הסכנה שלא יהרגוהו. ויובן עפ"י מה דאיתא בגמרא (גיטין דף נ"ו ע"ב) בעובדא דקמצא ובר קמצא שלא הניח ר<nowiki>' זכריה בן אבקולס להקריב בעל מום על המזבח ומסיים ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה את ביתינו וכו'. והקשו המפרשים מה שייכות יש לזה שלא הניח להקריב בעל מום על המזבח למדת ענווה שלו, ויהי' ראוי לומר חסידותו של ר' זכרי' או זהירותו של ר' זכריה וכו'. ואפ"ל עפ"י מה דאיתא במדרש (ילקוט אסתר פ"ד) כשאמרה אסתר למרדכי לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי וכו' ענה מרדכי איני יכול לבעל מגלת תענית שכתוב בה מר"ח ניסן וכו' דלא למספד בהון ואת אמרת גזור תענית בי"ד ובט"ו ובט"ז בנסין שקרב עומר התנופה, שלחה ואמרה ליה אתה הוא זקנן של ישראל אם אין ישראל בעולם מה המצוות יפים אם ישראל אינם לעם תורה, ויעבור מרדכי אמר ר"א שהעביר יו''ט פסח בתענית וכו', ע"כ. ופי'</nowiki> ה'''בנ"י''' טעם שאמרה לו אתה זקנן של ישראל, משום שהי' צריך לעשות כאן עבירה לשעה לגזור תענית בפסח, ודבר זה אינו יכול לעשות אלא עי שבטוח בעצמו שיעשה אותה לשמה ממש בלי שום פניות והנאת עצמו, וכמ"ש בספה"ק '''תולדות יעקב יוסף''' פ' תצא, ולפיכך אמרה לו "אתה זקנן של ישראל" וכיון שאתה גדול הדור אתה יכול לעשות עבירה לשעה, שבוודאי תעשה אותה בכוונה רצויה בלי פניות.'' | ''אכן הא גופא טעמא בעי מדוע הלך יהושע בדרך זו לגלות להם האמת שאינו מסכים עמהם, הלא בודאי הותר לו לשנות מפני הסכנה שלא יהרגוהו. ויובן עפ"י מה דאיתא בגמרא (גיטין דף נ"ו ע"ב) בעובדא דקמצא ובר קמצא שלא הניח ר<nowiki>' זכריה בן אבקולס להקריב בעל מום על המזבח ומסיים ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה את ביתינו וכו'. והקשו המפרשים מה שייכות יש לזה שלא הניח להקריב בעל מום על המזבח למדת ענווה שלו, ויהי' ראוי לומר חסידותו של ר' זכרי' או זהירותו של ר' זכריה וכו'. ואפ"ל עפ"י מה דאיתא במדרש (ילקוט אסתר פ"ד) כשאמרה אסתר למרדכי לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי וכו' ענה מרדכי איני יכול לבעל מגלת תענית שכתוב בה מר"ח ניסן וכו' דלא למספד בהון ואת אמרת גזור תענית בי"ד ובט"ו ובט"ז בנסין שקרב עומר התנופה, שלחה ואמרה ליה אתה הוא זקנן של ישראל אם אין ישראל בעולם מה המצוות יפים אם ישראל אינם לעם תורה, ויעבור מרדכי אמר ר"א שהעביר יו''ט פסח בתענית וכו', ע"כ. ופי'</nowiki> ה'''בנ"י''' טעם שאמרה לו אתה זקנן של ישראל, משום שהי' צריך לעשות כאן עבירה לשעה לגזור תענית בפסח, ודבר זה אינו יכול לעשות אלא עי שבטוח בעצמו שיעשה אותה לשמה ממש בלי שום פניות והנאת עצמו, וכמ"ש בספה"ק '''תולדות יעקב יוסף''' פ' תצא, ולפיכך אמרה לו "אתה זקנן של ישראל" וכיון שאתה גדול הדור אתה יכול לעשות עבירה לשעה, שבוודאי תעשה אותה בכוונה רצויה בלי פניות.'' | ||
''והנה ר' זכריה בן אבקולס שהי' גדול הדור הותר לו לעשות עבירה לשמה להקריב בעל מום על גבי המזבח בשעה שהי' צורך בכך, אלא דמחמת ענותנותו לא החזיק עצמו לגדול הדור ולא סמך על עצמו לעשות עבירה לשמה, ולפיכך גרמה ענוותנותו שיחרב הבית.'' | ''והנה ר' זכריה בן אבקולס שהי' גדול הדור הותר לו לעשות עבירה לשמה להקריב בעל מום על גבי המזבח בשעה שהי' צורך בכך, אלא דמחמת ענותנותו לא החזיק עצמו לגדול הדור ולא סמך על עצמו לעשות עבירה לשמה, ולפיכך גרמה ענוותנותו שיחרב הבית.'' | ||
''והיינו טעמא דמילתא שלא רצה יהושע לשנות בדבורו ולאמר בפיו שהוא מסכים עמהם, דאף שמצד הדין הי' מותר לו לשנות מפני הסכנה, מ"מ מחמת גודל ענוותנותו לא רצה לסמוך על כך שהוא ראוי לשנות בדבורו שתהי' העבירה לשמה ממש בלי פנייה.'' | ''והיינו טעמא דמילתא שלא רצה יהושע לשנות בדבורו ולאמר בפיו שהוא מסכים עמהם, דאף שמצד הדין הי' מותר לו לשנות מפני הסכנה, מ"מ מחמת גודל ענוותנותו לא רצה לסמוך על כך שהוא ראוי לשנות בדבורו שתהי' העבירה לשמה ממש בלי פנייה.'' | ||
''וז"ב התרגום יונתן כד חמי משה ענותנותיה וכו' דמכיון שראה משה גודל ענוותנותו של יהושע, שאינו מחזיק עצמו לכלום, חשש כי לא יתיר לעצמו לומר שקר מפני שהוא סבור מחמת ענוותנותו שאינו ראוי לעשות עבירה לשמה, ולכן יגלה להם האמת כאשר עם לבבו שאינו במחזיק בשיטתם, ויש סכנה שמא יהרגוהו, על כן הוצרך להתפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים שלא יהרגוך, וכפי' החיד"א ז"ל.'' | ''וז"ב התרגום יונתן כד חמי משה ענותנותיה וכו' דמכיון שראה משה גודל ענוותנותו של יהושע, שאינו מחזיק עצמו לכלום, חשש כי לא יתיר לעצמו לומר שקר מפני שהוא סבור מחמת ענוותנותו שאינו ראוי לעשות עבירה לשמה, ולכן יגלה להם האמת כאשר עם לבבו שאינו במחזיק בשיטתם, ויש סכנה שמא יהרגוהו, על כן הוצרך להתפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים שלא יהרגוך, וכפי' החיד"א ז"ל.'' | ||
''ואפ"ל עוד באופן אחר בטעם שלא עשה יהושע בערמה להטעות המרגלים שהוא עמהם בעצה כדי שלא יהרגוהו, וכאשר עשה כלב שהי<nowiki>' אחד בפה וא' בלב, משום שלא הי' יהושע רשאי לעשות כן מעיקר הדין. והוא עפ''י מה דאיתא בגמרא סנהדרין (דף ק''ז ע''א) ביקש דוד לעבוד ע"ז וכו' אמר לו חושי מלך שכמותך יעבוד ע"ז. והוא הפלא ופלא ולא יושג בשכל שיהי' דוד המלך מקור קדושתן של ישראל מבקש לעבוד ע''ז. גם אינו מובן מה שא"ל חושי מלך שכמותך יעבוד ע''</nowiki>ז, שהרי ע"ז איסורה שוה בכל ישראל כמלך כהדיוט ומדוע תלה האיסור במה שהוא מלך דוקא.'' | ''ואפ"ל עוד באופן אחר בטעם שלא עשה יהושע בערמה להטעות המרגלים שהוא עמהם בעצה כדי שלא יהרגוהו, וכאשר עשה כלב שהי<nowiki>' אחד בפה וא' בלב, משום שלא הי' יהושע רשאי לעשות כן מעיקר הדין. והוא עפ''י מה דאיתא בגמרא סנהדרין (דף ק''ז ע''א) ביקש דוד לעבוד ע"ז וכו' אמר לו חושי מלך שכמותך יעבוד ע"ז. והוא הפלא ופלא ולא יושג בשכל שיהי' דוד המלך מקור קדושתן של ישראל מבקש לעבוד ע''ז. גם אינו מובן מה שא"ל חושי מלך שכמותך יעבוד ע''</nowiki>ז, שהרי ע"ז איסורה שוה בכל ישראל כמלך כהדיוט ומדוע תלה האיסור במה שהוא מלך דוקא.'' | ||
''ויתבאר דהנה אי<nowiki>' במסכת ד"א זוטא (פרק ט') גדול השלום שאפילו עובדין ע"ז ויש שלום ביניהם כביכול אין שכינה יכולה לנגוע בהם שנאמר, חבור עצבים אפרים הנח לו. וצ"ב האם משום שיש שלום ביניהם כבר הותרה הרצועה ח''ו, אתמהת אך נראה שהוא עפ"י מה שאמרו ז"ל סנהדרין (דף צ"ב ע"ב) כל המחליף בדבורו הר"ז כאילו עובד ע"ז, אבל מפני דרכי שלום מותר לשנות כדאיתא בגמרא ב"מ (דף כ"ג ע"ב). ועפ"י זה יהי'</nowiki> ביאור המאמר באופן זה, גדול השלום שאפילו עובדים ע"ז, כלומר שמשנים בדבורם שהוא נחשב כעוע"ז אך הם עושים כן משום שיש שלום ביניהם כלומר מפני דרכי שלום מותר להם לשנות אף שהוא כעוע"ז.'' | ''ויתבאר דהנה אי<nowiki>' במסכת ד"א זוטא (פרק ט') גדול השלום שאפילו עובדין ע"ז ויש שלום ביניהם כביכול אין שכינה יכולה לנגוע בהם שנאמר, חבור עצבים אפרים הנח לו. וצ"ב האם משום שיש שלום ביניהם כבר הותרה הרצועה ח''ו, אתמהת אך נראה שהוא עפ"י מה שאמרו ז"ל סנהדרין (דף צ"ב ע"ב) כל המחליף בדבורו הר"ז כאילו עובד ע"ז, אבל מפני דרכי שלום מותר לשנות כדאיתא בגמרא ב"מ (דף כ"ג ע"ב). ועפ"י זה יהי'</nowiki> ביאור המאמר באופן זה, גדול השלום שאפילו עובדים ע"ז, כלומר שמשנים בדבורם שהוא נחשב כעוע"ז אך הם עושים כן משום שיש שלום ביניהם כלומר מפני דרכי שלום מותר להם לשנות אף שהוא כעוע"ז.'' | ||
''ועפ"י זה יובן, דהנה דוד המע"ה ניצול מידי אבשלום שרצה להרגו ע"י ששינה חושי הארכי בדבורו לאבשלום, ועשה עצמו כאילו הוא אתו בעצה אחת נגד דוד, ובזה עלתה בידו לסכל עצת אחיתופל אשר הי' עם אבשלום בקושרים, כי אבשלום קבל עצת חושי הארכי להשהות מלרדוף אחר דוד עד שיתקבצו כל ישראל אליו ועי"כ ניצול דוד.'' | ''ועפ"י זה יובן, דהנה דוד המע"ה ניצול מידי אבשלום שרצה להרגו ע"י ששינה חושי הארכי בדבורו לאבשלום, ועשה עצמו כאילו הוא אתו בעצה אחת נגד דוד, ובזה עלתה בידו לסכל עצת אחיתופל אשר הי' עם אבשלום בקושרים, כי אבשלום קבל עצת חושי הארכי להשהות מלרדוף אחר דוד עד שיתקבצו כל ישראל אליו ועי"כ ניצול דוד.'' | ||
''נמצא כי הצלתו של דוד מחרב אבשלום היה ע"י מה שציוה על חושי הארכי לשנות בדבורו ולהעמיד פנים כאילו הוא אוהבו של אבשלום, וא"כ נחשב לו כאילו הוא גרם לחושי הארכי לעבוד ע<nowiki>''ז, כמבואר דהמחליף בדבורו כאילו עוע"ז. וזהו שאמה"כ ויהי דוד בא עד הראש שביקש לעבוד ע''</nowiki>ז רמז בכך על שציווה לחושי לשנות בדבורו שהוא נחשב לו כעון עבודה זרה החמורה. ואף שבוודאי היה לו היתר ברור עפ"י הלכה לעשות כן שהרי פיקוח נפש דוחה הכל, וכאן היו חייו של דהמע"ה בסכנת מ"מ לגבי מעלת דוד המע"ה אף פגם זה של אמירת שקר נחשב כע"ז, וכידוע מדברי ה'''אריז"ל''' במה שאמרו ז"ל בכמה דברים שהם כעוע"ז כגון שאמרו המתגאה כאילו עובד עבודת זרה וכיו"ב, דהכוונה שבעולמות העליונים לגודל קדושתן אף עוון זה חמור כע"ז, כי לגודל קדושת העולמות ההם אף פגם דק חמור מאד כע"ז, וזהו שאמר לו חושי יאמרו "מלך שכמותך<nowiki>'' יעבוד ע"ז, דייק לומר מלך שכמותך, שלצד מעלתו שהי' בבחינה גדולת מאד, ובפרט שהי' מלך ישראל, והמלך הוא בחינת לב כל העם ממילא נכללו בו כל הבחינות הגבוהות שבישראל, ולגודל מדרגתו הגבוה למעלה בעולמות העליונים עד כי גדל מאד נחשב אצלו עון שקר כעבודה זרה בעולמות העליונים, משא''כ להמון העם לא הי' בכך משום בית מיחוש, והשיבו דהמע"ה מלך שכמותי יהרגנו בנו, ופירש''</nowiki>י שיהיו מתרעמין על מדותיו של הקב"ה ויתמהו לאמר מלך חסיד כמותו יהרגנו בנו, על כן מוטב אעבוד ע"ז, כלומר שאגרום לחושי לומר שקר ואל יתחלל שם שמים על ידי.'' | ''נמצא כי הצלתו של דוד מחרב אבשלום היה ע"י מה שציוה על חושי הארכי לשנות בדבורו ולהעמיד פנים כאילו הוא אוהבו של אבשלום, וא"כ נחשב לו כאילו הוא גרם לחושי הארכי לעבוד ע<nowiki>''ז, כמבואר דהמחליף בדבורו כאילו עוע"ז. וזהו שאמה"כ ויהי דוד בא עד הראש שביקש לעבוד ע''</nowiki>ז רמז בכך על שציווה לחושי לשנות בדבורו שהוא נחשב לו כעון עבודה זרה החמורה. ואף שבוודאי היה לו היתר ברור עפ"י הלכה לעשות כן שהרי פיקוח נפש דוחה הכל, וכאן היו חייו של דהמע"ה בסכנת מ"מ לגבי מעלת דוד המע"ה אף פגם זה של אמירת שקר נחשב כע"ז, וכידוע מדברי ה'''אריז"ל''' במה שאמרו ז"ל בכמה דברים שהם כעוע"ז כגון שאמרו המתגאה כאילו עובד עבודת זרה וכיו"ב, דהכוונה שבעולמות העליונים לגודל קדושתן אף עוון זה חמור כע"ז, כי לגודל קדושת העולמות ההם אף פגם דק חמור מאד כע"ז, וזהו שאמר לו חושי יאמרו "מלך שכמותך<nowiki>'' יעבוד ע"ז, דייק לומר מלך שכמותך, שלצד מעלתו שהי' בבחינה גדולת מאד, ובפרט שהי' מלך ישראל, והמלך הוא בחינת לב כל העם ממילא נכללו בו כל הבחינות הגבוהות שבישראל, ולגודל מדרגתו הגבוה למעלה בעולמות העליונים עד כי גדל מאד נחשב אצלו עון שקר כעבודה זרה בעולמות העליונים, משא''כ להמון העם לא הי' בכך משום בית מיחוש, והשיבו דהמע"ה מלך שכמותי יהרגנו בנו, ופירש''</nowiki>י שיהיו מתרעמין על מדותיו של הקב"ה ויתמהו לאמר מלך חסיד כמותו יהרגנו בנו, על כן מוטב אעבוד ע"ז, כלומר שאגרום לחושי לומר שקר ואל יתחלל שם שמים על ידי.'' | ||
''ומזה הטעם עצמו לא היה יהושע יכול לשנות בדבורו כדי להטעות את המרגלים שהוא עמהם בעצה אחת כשם שעשה כלב, שהרי יהושע הי' בבחינה גדולה מאד שהי' עתיד להנהיג את ישראל, וכלפי בחינתו הגדולה וקדושת מעלתו גם פגם זה של שקר יחשב כעובד ע"ז.'' | ''ומזה הטעם עצמו לא היה יהושע יכול לשנות בדבורו כדי להטעות את המרגלים שהוא עמהם בעצה אחת כשם שעשה כלב, שהרי יהושע הי' בבחינה גדולה מאד שהי' עתיד להנהיג את ישראל, וכלפי בחינתו הגדולה וקדושת מעלתו גם פגם זה של שקר יחשב כעובד ע"ז.'' | ||
''והנה איתא בזה<nowiki>''</nowiki>ק (חיי שרה קכ"ב ע"ב) מאן דאיהו זעיר איהו רב, שמדה זו של עניוות הוא המבחן הצודק למי שראוי להיות מנהיג ישראל, שלא יתכן להיות מנהיג ישראל אם יש לו קצת גבהות הלב, ואפילו אם כבר עלה לגדולה והוא מגביה עצמו הקב<nowiki>''</nowiki>ה משפילו כדאי' בגמרא (עירובין י"ג ע"ב). וזה יהי' ביאור התרגום יונתן וכד חמי משה ענוותנותיה דיהושע, שמחמת זה עתיד הוא להיות מנהיג ישראל, וממילא אסור לו לשנות בדבורו כלל, דלגבי מעלתו יחשב כע<nowiki>''</nowiki>ז, ולכן הוא מוכרח להיות כפיו כן לבו, ולהגיד האמת נוכח המרגלים, והוא עלול להיות בסכנה גדולה שמא יהרגוהו לפיכך התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים.'' | ''והנה איתא בזה<nowiki>''</nowiki>ק (חיי שרה קכ"ב ע"ב) מאן דאיהו זעיר איהו רב, שמדה זו של עניוות הוא המבחן הצודק למי שראוי להיות מנהיג ישראל, שלא יתכן להיות מנהיג ישראל אם יש לו קצת גבהות הלב, ואפילו אם כבר עלה לגדולה והוא מגביה עצמו הקב<nowiki>''</nowiki>ה משפילו כדאי' בגמרא (עירובין י"ג ע"ב). וזה יהי' ביאור התרגום יונתן וכד חמי משה ענוותנותיה דיהושע, שמחמת זה עתיד הוא להיות מנהיג ישראל, וממילא אסור לו לשנות בדבורו כלל, דלגבי מעלתו יחשב כע<nowiki>''</nowiki>ז, ולכן הוא מוכרח להיות כפיו כן לבו, ולהגיד האמת נוכח המרגלים, והוא עלול להיות בסכנה גדולה שמא יהרגוהו לפיכך התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים.'' | ||
''ובזה נבוא לביאור המדרש פליאה הנ"ל הה"ד מי יתן טהור מטמא לא אחד, בהקדם עוד מה שפירש<nowiki>''י ז"ל עה"פ זאת חוקת התורה וגו' לפי שהשטן ואוה''</nowiki>ע מונין את ישראל לומר מה מצוה זו ומה טעם יש בה לכך נאמר חוקה גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה. ולכאורה הוא פלא שהרי הרבה מצוות יש שאין להם טעם, כגון בב"ח וכן טהרה ע"י טבילה במים, וכמ"ש ה'''רמב"ם''' ז<nowiki>''ל סוף הלכות מקוואות וז"ל דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הם ואינם מדברים שדעתו של אדם מכרעתו וכו'</nowiki>, וכן הטבילה מן הטומאות הללו מכלל החוקים הן שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא, עכ"ל. וא"כ מדוע דוקא במצוה זו של טהרת אפר פרה אדומה בחרו האומות להונות את ישראל בשאלות מה המצוה הזו ומה טעם יש בה. ותו מה תשובה היא זו גזירה היא מלפני, הלא זהו מענה רק לאלו שמאמינים, משא"כ אוה"ע שהם שואלים ומפקפקים בכך עדיין יהיו מונים את ישראל מה טעם יש במצוה זו.'' | ''ובזה נבוא לביאור המדרש פליאה הנ"ל הה"ד מי יתן טהור מטמא לא אחד, בהקדם עוד מה שפירש<nowiki>''י ז"ל עה"פ זאת חוקת התורה וגו' לפי שהשטן ואוה''</nowiki>ע מונין את ישראל לומר מה מצוה זו ומה טעם יש בה לכך נאמר חוקה גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה. ולכאורה הוא פלא שהרי הרבה מצוות יש שאין להם טעם, כגון בב"ח וכן טהרה ע"י טבילה במים, וכמ"ש ה'''רמב"ם''' ז<nowiki>''ל סוף הלכות מקוואות וז"ל דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הם ואינם מדברים שדעתו של אדם מכרעתו וכו'</nowiki>, וכן הטבילה מן הטומאות הללו מכלל החוקים הן שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא, עכ"ל. וא"כ מדוע דוקא במצוה זו של טהרת אפר פרה אדומה בחרו האומות להונות את ישראל בשאלות מה המצוה הזו ומה טעם יש בה. ותו מה תשובה היא זו גזירה היא מלפני, הלא זהו מענה רק לאלו שמאמינים, משא"כ אוה"ע שהם שואלים ומפקפקים בכך עדיין יהיו מונים את ישראל מה טעם יש במצוה זו.'' | ||
''ואפ"ל עפימ"ד במד"ר עה"פ זאת חוקת התורה וגו' זש"ה מי יתן טהור מטמא לא אחד, והביא שם כמה דברים שהם טהורים ובאים ממקור טמא, יעיי"ש. והנה בקל יכולים לטעות בדבר זה שלעולם מותר ללכת בדרך הטומאה, בכוונה תחלה שבסופו של דבר תצמח ממנו טובה בחינת טהור מטמא, כדחזינן בפרה אדומה ובשאר דברים המבוארים במדרש שם, ומשם יקחו להקיש אל הדומה בשאר מקומות, אבל באמת זה טעות גמור ואין להטעות בזה, דכלל גדול הוא שמטמאים יוצא רק טומאת כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע, ואסור לישראל לאחוז בדרך רשע על סמך שיצא ממנו טהרה, ומה שרואים מפרה אדומה שהי' טהור מטמא שם הי' גזה"כ, ואין ללמוד ממנו, דחידוש הוא וכללא אית לן מחידוש לא גמרינן, ואין לך בו אלא חידושו.'' | ''ואפ"ל עפימ"ד במד"ר עה"פ זאת חוקת התורה וגו' זש"ה מי יתן טהור מטמא לא אחד, והביא שם כמה דברים שהם טהורים ובאים ממקור טמא, יעיי"ש. והנה בקל יכולים לטעות בדבר זה שלעולם מותר ללכת בדרך הטומאה, בכוונה תחלה שבסופו של דבר תצמח ממנו טובה בחינת טהור מטמא, כדחזינן בפרה אדומה ובשאר דברים המבוארים במדרש שם, ומשם יקחו להקיש אל הדומה בשאר מקומות, אבל באמת זה טעות גמור ואין להטעות בזה, דכלל גדול הוא שמטמאים יוצא רק טומאת כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע, ואסור לישראל לאחוז בדרך רשע על סמך שיצא ממנו טהרה, ומה שרואים מפרה אדומה שהי' טהור מטמא שם הי' גזה"כ, ואין ללמוד ממנו, דחידוש הוא וכללא אית לן מחידוש לא גמרינן, ואין לך בו אלא חידושו.'' | ||
''ולזאת תפסו עצמם השטן ואוה"ע במצוה זו של פרה אדומה, שמכאן הם רוצים להביא ראי<nowiki>' שמותר ללכת בדרכי רשע, שאח"כ יצא ממנו טהרה, ולפיכך הם שואלים מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, הרי אתם רואים שגם מצוה זו של טהרת אפר פרה היא ממקור טמא וממנה יוצא טהרה, וכמו"כ יש ללמוד מכאן ללכת בדרך הרשעים בכוונה טובה שיצא ממנו טובה, ועל כך משיבין להם דמצוה זו גזירה היא חוק בלי טעם ואין ללמוד הימנה למקום אחר, דמחידוש לא גזרינן, ואין לך אלא מה שאמרה תורה בפרה אדומה, משא''כ במקו''</nowiki>א איסור חמור הוא ללכת בדרכי רשע אף אם הכוונה לתקן.'' | ''ולזאת תפסו עצמם השטן ואוה"ע במצוה זו של פרה אדומה, שמכאן הם רוצים להביא ראי<nowiki>' שמותר ללכת בדרכי רשע, שאח"כ יצא ממנו טהרה, ולפיכך הם שואלים מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, הרי אתם רואים שגם מצוה זו של טהרת אפר פרה היא ממקור טמא וממנה יוצא טהרה, וכמו"כ יש ללמוד מכאן ללכת בדרך הרשעים בכוונה טובה שיצא ממנו טובה, ועל כך משיבין להם דמצוה זו גזירה היא חוק בלי טעם ואין ללמוד הימנה למקום אחר, דמחידוש לא גזרינן, ואין לך אלא מה שאמרה תורה בפרה אדומה, משא''כ במקו''</nowiki>א איסור חמור הוא ללכת בדרכי רשע אף אם הכוונה לתקן.'' | ||
''וזהו ביאור המדרש עה"פ זאת חקת התורה אשר צוה ה<nowiki>' לאמר וגו'. הה''ד מי יתן טהור מטמא וגו'. פירוש שמצוה זו היא חוק שציוה השי''ת כן להדיא שיהיו טהור מטמא, אבל בשאר ענינים דלא גלי רחמנא כלך לך מדרך זה, דכלל הוא מרשעים יצא רשע, וז"ש המד"ר הה''</nowiki>ד מי יתן טהור מטמא לא אחד, כלומר שענין זה להוציא טהור מטמא אינו רשאי אלא בזמן שאחד יחידו של עולם מצוה כן, לא זולת.'' | ''וזהו ביאור המדרש עה"פ זאת חקת התורה אשר צוה ה<nowiki>' לאמר וגו'. הה''ד מי יתן טהור מטמא וגו'. פירוש שמצוה זו היא חוק שציוה השי''ת כן להדיא שיהיו טהור מטמא, אבל בשאר ענינים דלא גלי רחמנא כלך לך מדרך זה, דכלל הוא מרשעים יצא רשע, וז"ש המד"ר הה''</nowiki>ד מי יתן טהור מטמא לא אחד, כלומר שענין זה להוציא טהור מטמא אינו רשאי אלא בזמן שאחד יחידו של עולם מצוה כן, לא זולת.'' | ||
''והנה כמו"כ הוא בענין המרגלים שהראה כלב את עצמו שהוא הולך עמהם בשיטה אחת כדי שיוכל להכחיש דבריהם נגד כל ישראל ולא יפריעו לו, ומאחר שחשבו שהוא מדבר כמותם, הי<nowiki>' בכך ענין של טהור מטמא, והי' עלול מאד לנפול ברשתם מאחר שלא נלחם עמהם, אלא שעמדה לו מה שמשרע"ה עפ"י ה' ציווה לו ללכת, ובלא"ה לא הי' הולך עמהם, שאסור ללכת בדרך כזה אם אין מצווין בפירוש, ע"כ מביא המד''ר הפסוק מי יתן טהור מטמא לא אחד שרק באופן זה שציוה יחידו של עולם מותר, ולכן הותר לכלב לעשות כן מאחר שציוה אותו משה עפ''י ה'</nowiki> ולא זולת, והבן.'' | ''והנה כמו"כ הוא בענין המרגלים שהראה כלב את עצמו שהוא הולך עמהם בשיטה אחת כדי שיוכל להכחיש דבריהם נגד כל ישראל ולא יפריעו לו, ומאחר שחשבו שהוא מדבר כמותם, הי<nowiki>' בכך ענין של טהור מטמא, והי' עלול מאד לנפול ברשתם מאחר שלא נלחם עמהם, אלא שעמדה לו מה שמשרע"ה עפ"י ה' ציווה לו ללכת, ובלא"ה לא הי' הולך עמהם, שאסור ללכת בדרך כזה אם אין מצווין בפירוש, ע"כ מביא המד''ר הפסוק מי יתן טהור מטמא לא אחד שרק באופן זה שציוה יחידו של עולם מותר, ולכן הותר לכלב לעשות כן מאחר שציוה אותו משה עפ''י ה'</nowiki> ולא זולת, והבן.'' | ||
''באופן אחר יתבאר התרגום יונתן וכדו חמי משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע. דהנה ה'''רחיד"א''' זלה"ה כתב בשם '''רבינו אפרים''' שמה שהתפלל משה רבינו על יהושע י-ה יושיעך מעצת מרגלים היינו שלא יהרגו אותו המרגלים, וכיו<nowiki>''</nowiki>ב איתא בכתבי ה'''אריז"ל''' בשער הפסוקים. ולכאורה דבריהם צריכים ביאור מדוע היה חושש רק על יהושע שיהרגו אותו ולא על כלב, הלא שניהם היו בעצה אחת נגד שיטתם הרעה של המרגלים, ומדוע ירצו להרוג רק את יהושע.'' | ''באופן אחר יתבאר התרגום יונתן וכדו חמי משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע. דהנה ה'''רחיד"א''' זלה"ה כתב בשם '''רבינו אפרים''' שמה שהתפלל משה רבינו על יהושע י-ה יושיעך מעצת מרגלים היינו שלא יהרגו אותו המרגלים, וכיו<nowiki>''</nowiki>ב איתא בכתבי ה'''אריז"ל''' בשער הפסוקים. ולכאורה דבריהם צריכים ביאור מדוע היה חושש רק על יהושע שיהרגו אותו ולא על כלב, הלא שניהם היו בעצה אחת נגד שיטתם הרעה של המרגלים, ומדוע ירצו להרוג רק את יהושע.'' | ||
''אכן נראה לבאר דבריהם ז"ל בהקדם מה שפירשנו מאה"כ בפ<nowiki>' שמיני ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח וגו', ופירש"י ז''ל שהיה אהרן בוש וירא לגשת א"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת, ע''כ. ולכאורה יפלא דמכיון שהיה אהרן בוש וירא לגשת בוודאי היה סיבה לכך, וכדאיתא בת"כ פ'</nowiki> שמיני הובא ב'''רמב"ן''' שם שהיה אהרן רואה על המזבח כדמות שור ונזכר בחטא העגל שעשה, וא"כ במה ניחמו משרע"ה והפיג בושתו ויראתו ממנו באמרו לו לכך נבחרת, ומה בכך עדיין הוא בוש מחמת חטאו. וביארנו (עי' לעיל פ' שמיני ע' קע"ג) דהנה תמהו כל חכמי לב איך יצא מכשול כזה מתחת ידי אהרן קדוש ה' לעשות העגל, ולמה לא מסר נפשו כאשר עשה חור בנה של מרים.'' | ''אכן נראה לבאר דבריהם ז"ל בהקדם מה שפירשנו מאה"כ בפ<nowiki>' שמיני ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח וגו', ופירש"י ז''ל שהיה אהרן בוש וירא לגשת א"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת, ע''כ. ולכאורה יפלא דמכיון שהיה אהרן בוש וירא לגשת בוודאי היה סיבה לכך, וכדאיתא בת"כ פ'</nowiki> שמיני הובא ב'''רמב"ן''' שם שהיה אהרן רואה על המזבח כדמות שור ונזכר בחטא העגל שעשה, וא"כ במה ניחמו משרע"ה והפיג בושתו ויראתו ממנו באמרו לו לכך נבחרת, ומה בכך עדיין הוא בוש מחמת חטאו. וביארנו (עי' לעיל פ' שמיני ע' קע"ג) דהנה תמהו כל חכמי לב איך יצא מכשול כזה מתחת ידי אהרן קדוש ה' לעשות העגל, ולמה לא מסר נפשו כאשר עשה חור בנה של מרים.'' | ||
''אמנם הנה מבואר בדבריהם ז"ל (סנהדרין דף ז<nowiki>' ע"א ובמד''ר פ' שמיני פ''י א') וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה ראה חור זבוח לפניו, אמר אי לא שמענא להו עבדין לי כחור ומקיים בי אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ולא הוה להו תקנתא מוטב ליעבדו עגל אפשר הוה להו תקנתא בתשובה, ע''כ. מבואר מזה דאהרן לטב איכוין ועשה מה שעשה לטובת ישראל ולזכותם. אכן עדיין הדברים צריכים יישוב, דסוף כל סוף איך היה כזאת שלא תהיה לאהרן מסנ"פ נגד עבודה זרה דביהרג ואל יעבור קאי. ויובן ביתר ביאור עפ"י הנודע כי כל איש מוכן מצד שורש נשמתו למלאות תפקידו, כפי אשר נקבע לנפשו בתחלת הבריאה, ואותו תפקיד מועל עליו למלאותו ולא יתכן שיתקיים ע"י אחר, כי לכך הוא עומד. וכדאיתא במד"ר פ' בלק במעשה זמרי שנתרשלו ידיו של משה ונתעלמה הימנו הלכה כדי שיבא פנחס ויטיל את הראוי לו. וכן הוא בחלק התורה השייך לאדם בשורש נשמתו שלא יתכן שיתגלה אותו חלק התורה כי אם ע"י אותו אדם המוכן לזה, וכנודע מה שפירשו המקובלים (מובא בשלה''</nowiki>ק) ותן חלקנו בתורתך שיתגלה חלקנו בתורה השייך אלינו בשורש הנשמה.'' | ''אמנם הנה מבואר בדבריהם ז"ל (סנהדרין דף ז<nowiki>' ע"א ובמד''ר פ' שמיני פ''י א') וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה ראה חור זבוח לפניו, אמר אי לא שמענא להו עבדין לי כחור ומקיים בי אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ולא הוה להו תקנתא מוטב ליעבדו עגל אפשר הוה להו תקנתא בתשובה, ע''כ. מבואר מזה דאהרן לטב איכוין ועשה מה שעשה לטובת ישראל ולזכותם. אכן עדיין הדברים צריכים יישוב, דסוף כל סוף איך היה כזאת שלא תהיה לאהרן מסנ"פ נגד עבודה זרה דביהרג ואל יעבור קאי. ויובן ביתר ביאור עפ"י הנודע כי כל איש מוכן מצד שורש נשמתו למלאות תפקידו, כפי אשר נקבע לנפשו בתחלת הבריאה, ואותו תפקיד מועל עליו למלאותו ולא יתכן שיתקיים ע"י אחר, כי לכך הוא עומד. וכדאיתא במד"ר פ' בלק במעשה זמרי שנתרשלו ידיו של משה ונתעלמה הימנו הלכה כדי שיבא פנחס ויטיל את הראוי לו. וכן הוא בחלק התורה השייך לאדם בשורש נשמתו שלא יתכן שיתגלה אותו חלק התורה כי אם ע"י אותו אדם המוכן לזה, וכנודע מה שפירשו המקובלים (מובא בשלה''</nowiki>ק) ותן חלקנו בתורתך שיתגלה חלקנו בתורה השייך אלינו בשורש הנשמה.'' | ||
''והנה אהרן היה מתוקן ועומד מתחלת הבריאה להיות כהן גדול ולעבוד עבודה במשכן, והיה שירות זה שייך אליו בשרש נפשו, ולא היה באפשרי שיתמלא תפקיד זה ע"י אחר, וגם הכהנים הבאים אחריו תחתיו מבניו הכל מחמת כחו וזכותו של אהרן, שהיה מתוקן ונבחר לזה. ולכן לא מסר אהרן נפשו במעשה העגל, כי היה הכרח שישאר בחיים שיהיה עומד ומשמש בכהונה גדולה, ותשרה השכינה במשכן על ידו. ולזאת אף אם בשביל עצמו היה שלימות גדול יותר אילו היה מוסר נפשו על קידוש ה<nowiki>', הקב''ה השם נפשו בחיים סיבב כך שלא ימסור נפשו מחמת שהיה בו צורך לדור, ובאמת לא היה חטא בדבר, כמבואר בגמ' סנהדרין הנ"ל שעשה מה שעשה לטובת ישראל, אלא כדי שלא תתמה עם כל זה מדוע לא מסר נפשו על ע"ז, צריך לומר שהיה מוכרח על כך לפי שהיה מתוקן להיות כהן גדול. ובזה מבוארים דברי רש"י ז''ל שהיה אהרן בוש וירא לגשת, כי הן בגשתו אל המזבח לשרת נראה לפניו דמות שור ונזכר במעשה העגל היה בוש על שלא מסר נפשו על קידוש השם, והשיבו משרע"ה למה אתה בוש "לכך נבחרת'', כלומר שהיה הכרח בדבר שלא ימסור נפשו, כי אהרן קדוש ה' נבחר מראש להיות כהן גדול, ולפיכך היתה סיבה מאת ה'</nowiki> לשום נפשו בחיים למלא תפקידו אשר אליו הוא מוכן ועומד בשורש נשמתו מתחלת הבריאה.'' | ''והנה אהרן היה מתוקן ועומד מתחלת הבריאה להיות כהן גדול ולעבוד עבודה במשכן, והיה שירות זה שייך אליו בשרש נפשו, ולא היה באפשרי שיתמלא תפקיד זה ע"י אחר, וגם הכהנים הבאים אחריו תחתיו מבניו הכל מחמת כחו וזכותו של אהרן, שהיה מתוקן ונבחר לזה. ולכן לא מסר אהרן נפשו במעשה העגל, כי היה הכרח שישאר בחיים שיהיה עומד ומשמש בכהונה גדולה, ותשרה השכינה במשכן על ידו. ולזאת אף אם בשביל עצמו היה שלימות גדול יותר אילו היה מוסר נפשו על קידוש ה<nowiki>', הקב''ה השם נפשו בחיים סיבב כך שלא ימסור נפשו מחמת שהיה בו צורך לדור, ובאמת לא היה חטא בדבר, כמבואר בגמ' סנהדרין הנ"ל שעשה מה שעשה לטובת ישראל, אלא כדי שלא תתמה עם כל זה מדוע לא מסר נפשו על ע"ז, צריך לומר שהיה מוכרח על כך לפי שהיה מתוקן להיות כהן גדול. ובזה מבוארים דברי רש"י ז''ל שהיה אהרן בוש וירא לגשת, כי הן בגשתו אל המזבח לשרת נראה לפניו דמות שור ונזכר במעשה העגל היה בוש על שלא מסר נפשו על קידוש השם, והשיבו משרע"ה למה אתה בוש "לכך נבחרת'', כלומר שהיה הכרח בדבר שלא ימסור נפשו, כי אהרן קדוש ה' נבחר מראש להיות כהן גדול, ולפיכך היתה סיבה מאת ה'</nowiki> לשום נפשו בחיים למלא תפקידו אשר אליו הוא מוכן ועומד בשורש נשמתו מתחלת הבריאה.'' | ||
''ועתה נבא אל הביאות לעניינינו, דהנה כלב ידע בנפשו כי עדיין הוא מוכן ועומד לשליחות אחרת לרגל ולתור את הארץ כשיכנסו ישראל לארץ ככתוב בספר יהושע, ומלבד זאת היה מתוקן לקדש שם שמים כשיחזרו המרגלים משליחותם, כדכתיב ויהס כלב את העם אל משה ואיתא במד"ר זש<nowiki>''ה אשתוללו אבירי לב אלו משה ואהרן ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לה''ר על הארץ ולא היו יודעים מה לעשות, אלא אף משה ואהרן נתרשלו ידם מיד עמד כלב ושיתק כל אותם אוכלסין וכו', א''ל הקב''ה למשה טובה גדולה אני מחזיק לו שנאמר זולתי כלב בן יפונה מהו זולתי לזה אתי יותר מס' רבוא וכו'. והנה לכאורה מה הועיל כלב במה ששיתק אותם, הרי אחרי כן כתיב ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים לולא שנגלה כבוד ה' בעמוד ענן וניצלו בנס, וע''</nowiki>כ לומר דאילו לא היה כלב מוחה נגדם היה חילול שם שמים גדול יותר, ודבר זה בעצמו שהיה כלב עומד וצווח כנגדם בעבור כבוד שמו יתברך הוא קידוש שם שמים, והחזיק לו הקב"ה טובה גדולה בעבור כן.'' | ''ועתה נבא אל הביאות לעניינינו, דהנה כלב ידע בנפשו כי עדיין הוא מוכן ועומד לשליחות אחרת לרגל ולתור את הארץ כשיכנסו ישראל לארץ ככתוב בספר יהושע, ומלבד זאת היה מתוקן לקדש שם שמים כשיחזרו המרגלים משליחותם, כדכתיב ויהס כלב את העם אל משה ואיתא במד"ר זש<nowiki>''ה אשתוללו אבירי לב אלו משה ואהרן ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לה''ר על הארץ ולא היו יודעים מה לעשות, אלא אף משה ואהרן נתרשלו ידם מיד עמד כלב ושיתק כל אותם אוכלסין וכו', א''ל הקב''ה למשה טובה גדולה אני מחזיק לו שנאמר זולתי כלב בן יפונה מהו זולתי לזה אתי יותר מס' רבוא וכו'. והנה לכאורה מה הועיל כלב במה ששיתק אותם, הרי אחרי כן כתיב ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים לולא שנגלה כבוד ה' בעמוד ענן וניצלו בנס, וע''</nowiki>כ לומר דאילו לא היה כלב מוחה נגדם היה חילול שם שמים גדול יותר, ודבר זה בעצמו שהיה כלב עומד וצווח כנגדם בעבור כבוד שמו יתברך הוא קידוש שם שמים, והחזיק לו הקב"ה טובה גדולה בעבור כן.'' | ||
''עכ"פ ידע כלב לאזדהורי בנפשיה שלא ירגישו בו המרגלים שהוא מתנגד לעצתם הרעה, וכמאה<nowiki>''כ ועבדי כלב עקב רוח אחרת היתה עמו, ופירש"י שתי רוחות אחד בפה ואחד בלב למרגלים אמר אני עמכם בעצה ובלבו היה לומר האמת. ועשה כלב כן כדי שלא יהרגוהו ויוכל למלאות תפקידו המוטל עליו, לשתק אותם ולקדש שם שמים ברבים וגם לתור את הארץ בימי יהושע כנ''</nowiki>ל, ולכן הותר לו לשנות בדיבורו ולהראות את עצמו כאילו הוא עמהם בעצה אחת, וקיים בהם מאה"כ (תהלים י"ח) עם עקש תתפתל, ולפי שידע כלב שליחותו ותפקידו המתוקן לו בשורש נשמתו הלך ונשתטח על קברי אבות וביקש רחמים על הדבר שלא ילכדהו בעצתם, אחרי שאינו עומד להלחם כנגדם בגלוי, ולכך לא היה משרע"ה צריך להתפלל על כלב, שידע בו שהוא מוכן לשליחות וידע להזהר בנפשו מפני המרגלים ולא יתנכלו אליו להמיתו.'' | ''עכ"פ ידע כלב לאזדהורי בנפשיה שלא ירגישו בו המרגלים שהוא מתנגד לעצתם הרעה, וכמאה<nowiki>''כ ועבדי כלב עקב רוח אחרת היתה עמו, ופירש"י שתי רוחות אחד בפה ואחד בלב למרגלים אמר אני עמכם בעצה ובלבו היה לומר האמת. ועשה כלב כן כדי שלא יהרגוהו ויוכל למלאות תפקידו המוטל עליו, לשתק אותם ולקדש שם שמים ברבים וגם לתור את הארץ בימי יהושע כנ''</nowiki>ל, ולכן הותר לו לשנות בדיבורו ולהראות את עצמו כאילו הוא עמהם בעצה אחת, וקיים בהם מאה"כ (תהלים י"ח) עם עקש תתפתל, ולפי שידע כלב שליחותו ותפקידו המתוקן לו בשורש נשמתו הלך ונשתטח על קברי אבות וביקש רחמים על הדבר שלא ילכדהו בעצתם, אחרי שאינו עומד להלחם כנגדם בגלוי, ולכך לא היה משרע"ה צריך להתפלל על כלב, שידע בו שהוא מוכן לשליחות וידע להזהר בנפשו מפני המרגלים ולא יתנכלו אליו להמיתו.'' | ||
''והנה אף יהושע היה מתוקן להיות מנהיג ישראל ולהכניסן לארץ אחרי מות משה עבד ה', וא"כ באמת היה גם הוא צריך לשמור על נפשו שלא יהרגוהו, כדי שיוכל למלאות שליחותו בבוא העת, אך יהושע מגודל ענוותנותו לא האמין בנפשו ולא שיער בדעתו כי ראוי הוא לאיצטלא זו להיות מנהיג את ישראל ולמלא מקומו של משרע"ה, דלפי גודל ענוותנותו החזיק עצמו לאדם פשוט שאינו מעותד לשליחות גדולה, ולפי דעתו ומחשבתו זו הנמשכת מענוותנותו היתירה ראוי לו למסור נפשו על קידוש השם, ולמחות בגלוי נגד המרגלים ואינו מחוייב לשמור נפשו, ולכן היה משרע<nowiki>''</nowiki>ה מתיירא בראותו גודל ענוותנותו ושפלות רוחו של יהושע פן יהרגוהו המרגלים כשיראו שאינו עמהם בעצה אחת, על כן התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, והבן.'' | ''והנה אף יהושע היה מתוקן להיות מנהיג ישראל ולהכניסן לארץ אחרי מות משה עבד ה', וא"כ באמת היה גם הוא צריך לשמור על נפשו שלא יהרגוהו, כדי שיוכל למלאות שליחותו בבוא העת, אך יהושע מגודל ענוותנותו לא האמין בנפשו ולא שיער בדעתו כי ראוי הוא לאיצטלא זו להיות מנהיג את ישראל ולמלא מקומו של משרע"ה, דלפי גודל ענוותנותו החזיק עצמו לאדם פשוט שאינו מעותד לשליחות גדולה, ולפי דעתו ומחשבתו זו הנמשכת מענוותנותו היתירה ראוי לו למסור נפשו על קידוש השם, ולמחות בגלוי נגד המרגלים ואינו מחוייב לשמור נפשו, ולכן היה משרע<nowiki>''</nowiki>ה מתיירא בראותו גודל ענוותנותו ושפלות רוחו של יהושע פן יהרגוהו המרגלים כשיראו שאינו עמהם בעצה אחת, על כן התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, והבן.'' | ||
''באופן אחר יתבאר התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע, עפ"י מה דאיתא במד"ר פ<nowiki>' לך (פמ"ז א', וכ''ה בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו) אמר ר' שמעון בן יוחאי יו''ד שנטל הקב''ה משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקב''</nowiki>ה אמר לפניו רבון העולמים בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדיקת אמר הקב"ה לשעבר היית בשמה של נקבה ובסופן של אותיות עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשן של אותיות, שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע.'' | ''באופן אחר יתבאר התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע, עפ"י מה דאיתא במד"ר פ<nowiki>' לך (פמ"ז א', וכ''ה בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו) אמר ר' שמעון בן יוחאי יו''ד שנטל הקב''ה משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקב''</nowiki>ה אמר לפניו רבון העולמים בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדיקת אמר הקב"ה לשעבר היית בשמה של נקבה ובסופן של אותיות עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשן של אותיות, שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע.'' | ||
''ואפ"ל דהנה ה'''רמ"ע''' ז"ל כתב בעשרה מאמרות (הובא בילקוע ראובני) דמשרע"ה שיתף את השכינה הקדושה עם יהושע דבכל בי עשרה שכינתא קדמא ואתיא וכו<nowiki>', יע''ש. והכי איתא להדיא בזוה"ק (דף קנ"ח ע"ב) וזלה"ק ר' אבא אמר כיון דשדריה למיעל לתמן איצטריך למהוי שלים ובמה בשכינתא וכו'</nowiki> ובההיא שעתא קשיר ליה משה בהדה אמר משה וודאי לא איצטריך דא למיעל תמן אלא בשכינתא והכי אתחזי, עכלה"ק.'' | ''ואפ"ל דהנה ה'''רמ"ע''' ז"ל כתב בעשרה מאמרות (הובא בילקוע ראובני) דמשרע"ה שיתף את השכינה הקדושה עם יהושע דבכל בי עשרה שכינתא קדמא ואתיא וכו<nowiki>', יע''ש. והכי איתא להדיא בזוה"ק (דף קנ"ח ע"ב) וזלה"ק ר' אבא אמר כיון דשדריה למיעל לתמן איצטריך למהוי שלים ובמה בשכינתא וכו'</nowiki> ובההיא שעתא קשיר ליה משה בהדה אמר משה וודאי לא איצטריך דא למיעל תמן אלא בשכינתא והכי אתחזי, עכלה"ק.'' | ||
''ודאתאן להכי נימא בה מילתא במה שכתב בסה"ק '''בני יששכר''' מאמרי חדש סיון, וזה לשונו, דידוע מכתבי מרן ה'''אריז"ל''' אשר בכל ראש חודש צריכין לכוון במוסף בסיום הברכה האמצעית צירוף שם הוי"ה השולטת באותו החדש, ובזה פירשנו מפני מה ישראל מתפללים ואינם נענים מפני שאינם יודעים להתפלל בשם היינו שאינם יודעים לכוון צירוף השם השולט באותו החדש, עכלה<nowiki>''ק. ולכאורה צ"ע על פירוש זה דלשון המדרש אינו מוכח כן, דהכי איתא במדרש שוחר טוב (תהלים מזמור צ''א) עה''פ כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי ר' יהושע בן לוי בשם ר' פנחס בן יאיר אמר מפני מה מתפללין ישראל בעולם הזה ואינם נענים על ידי שאינן יודעים בשם המפורש אבל לעת''ל הקב"ה מודיע להם שמו וכו', באותה שעה הן מתפללין ונענים, שנאמר יקראני ואענהו, עכ"ד המדרש שוח"ט (הובא בילקוט תהלים רמז תתמ"ג). וכיו''ב איתא בפסיקתא רבתי סוף פרשה כ''ב, יעיי''ש. מכל זה מוכח דקאי על ידיעת סוד שם המפורש, וצ''</nowiki>ע על פירושו של הבנ"י דקאי על צירוף הוי"ה השולט בכל חודש, ואולי היה לו זה בקבלה.'' | ''ודאתאן להכי נימא בה מילתא במה שכתב בסה"ק '''בני יששכר''' מאמרי חדש סיון, וזה לשונו, דידוע מכתבי מרן ה'''אריז"ל''' אשר בכל ראש חודש צריכין לכוון במוסף בסיום הברכה האמצעית צירוף שם הוי"ה השולטת באותו החדש, ובזה פירשנו מפני מה ישראל מתפללים ואינם נענים מפני שאינם יודעים להתפלל בשם היינו שאינם יודעים לכוון צירוף השם השולט באותו החדש, עכלה<nowiki>''ק. ולכאורה צ"ע על פירוש זה דלשון המדרש אינו מוכח כן, דהכי איתא במדרש שוחר טוב (תהלים מזמור צ''א) עה''פ כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי ר' יהושע בן לוי בשם ר' פנחס בן יאיר אמר מפני מה מתפללין ישראל בעולם הזה ואינם נענים על ידי שאינן יודעים בשם המפורש אבל לעת''ל הקב"ה מודיע להם שמו וכו', באותה שעה הן מתפללין ונענים, שנאמר יקראני ואענהו, עכ"ד המדרש שוח"ט (הובא בילקוט תהלים רמז תתמ"ג). וכיו''ב איתא בפסיקתא רבתי סוף פרשה כ''ב, יעיי''ש. מכל זה מוכח דקאי על ידיעת סוד שם המפורש, וצ''</nowiki>ע על פירושו של הבנ"י דקאי על צירוף הוי"ה השולט בכל חודש, ואולי היה לו זה בקבלה.'' | ||
''ועפי"ד הזה"ק הנ"ל שהוסיף משרע"ה אות יו"ד משם הקדוש לשמו של יהושע כדי לקשרו בזה אל השכינה הקדושה אולי אפ"ל הכוונה בדברי המדרש מפני ישראל מתפללין ואינם נענים מפני שאינם יודעים להתפלל בשם (כפי גירסתו וקבלתו של הבני יששכר) דהיינו שאינם יודעים איך לשתף שמו יתברך ולקשר עצמם אל השכינה הקדושה בתפלתם.'' | ''ועפי"ד הזה"ק הנ"ל שהוסיף משרע"ה אות יו"ד משם הקדוש לשמו של יהושע כדי לקשרו בזה אל השכינה הקדושה אולי אפ"ל הכוונה בדברי המדרש מפני ישראל מתפללין ואינם נענים מפני שאינם יודעים להתפלל בשם (כפי גירסתו וקבלתו של הבני יששכר) דהיינו שאינם יודעים איך לשתף שמו יתברך ולקשר עצמם אל השכינה הקדושה בתפלתם.'' | ||
''ובזה יתבאר התרגום יונתן, דהנה לפימ"ש הזה"ק ומבואר בדברי הרמ<nowiki>''ע ז"ל היה צורך שיוסיף לו משרע"ה אות יו"ד משם הקדוש כדי שיהיה שלם וראוי להכנס לארץ, דאף שמקודם לכן היה צדיק גמור אבל כשנשתתף ונתחבר לבהדה שכינתא נתעלה והשיג יותר. והנה אמרו ז''ל (נדרים ל"ח ע''א) אר"י אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו וכו', הרי דמן התנאים המוכרחים להיות ראוי להשראת השכינה היא מידת הענוה, ולפיכך מכיון שהוצרך משרע''ה לשתף אות יו''ד משמו של הקב"ה בשמו של יהושע שיתקשר וישתתף לבהדה דשכינתא הוצרך להביט אם ראוי והגון הוא שתשרה עליו שכינה. וז"ש הת"י וכדו חמי ענוותנותיה א''</nowiki>כ ראוי הוא שתשרה עליו שכינה אז קרא לו יהושע ששיתף בשמו אות יוד משמו של הקב"ה כדי שיתקשר בשכינה הקדושה, והבן.'' | ''ובזה יתבאר התרגום יונתן, דהנה לפימ"ש הזה"ק ומבואר בדברי הרמ<nowiki>''ע ז"ל היה צורך שיוסיף לו משרע"ה אות יו"ד משם הקדוש כדי שיהיה שלם וראוי להכנס לארץ, דאף שמקודם לכן היה צדיק גמור אבל כשנשתתף ונתחבר לבהדה שכינתא נתעלה והשיג יותר. והנה אמרו ז''ל (נדרים ל"ח ע''א) אר"י אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו וכו', הרי דמן התנאים המוכרחים להיות ראוי להשראת השכינה היא מידת הענוה, ולפיכך מכיון שהוצרך משרע''ה לשתף אות יו''ד משמו של הקב"ה בשמו של יהושע שיתקשר וישתתף לבהדה דשכינתא הוצרך להביט אם ראוי והגון הוא שתשרה עליו שכינה. וז"ש הת"י וכדו חמי ענוותנותיה א''</nowiki>כ ראוי הוא שתשרה עליו שכינה אז קרא לו יהושע ששיתף בשמו אות יוד משמו של הקב"ה כדי שיתקשר בשכינה הקדושה, והבן.'' | ||
=== מאמר יג === | === מאמר יג === | ||
'''''אלה שמות האנשים וגו', ויקרא משה להושע בן נון יהושע'''. פירש"י ז"ל התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. ידועה קושיית המפרשים מדוע לא ביקש משה רחמים על כללות המרגלים שיושיעם ה' מעצה רעה, וכי משוא פנים יש בדבר (עי' באלשיך הקדוש). גם ראוי להבין לשון רש"י ז"ל (שהוא לשון הגמרא בסוטה דף ל<nowiki>''</nowiki>ד ע"א) י-ה יושיעך מעצת מרגלים, דהול"ל מחטא המרגלים. ובתרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע. וצ"ב.'' | '''''אלה שמות האנשים וגו', ויקרא משה להושע בן נון יהושע'''. פירש"י ז"ל התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. ידועה קושיית המפרשים מדוע לא ביקש משה רחמים על כללות המרגלים שיושיעם ה' מעצה רעה, וכי משוא פנים יש בדבר (עי' באלשיך הקדוש). גם ראוי להבין לשון רש"י ז"ל (שהוא לשון הגמרא בסוטה דף ל<nowiki>''</nowiki>ד ע"א) י-ה יושיעך מעצת מרגלים, דהול"ל מחטא המרגלים. ובתרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע. וצ"ב.'' | ||
''ב) ויבואו עד נחל אשכול וגו<nowiki>' וישאוהו במוט בשנים ומן הרמונים ומן התאנים. פירש"י הא כיצד שמנה נטלו אשכול א' נטל תאנה וא' רמון יהושע וכלב לא נטלו כלום לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו וכו', עכ''ד רש''י ז''ל. והוא שיטת הגמרא בסוטה שם דלא נטלו והושע וכלב כלום, יעיי"ש. אכן במדרש רבה (פט"ז יו''ד) איתא איפכא דלא רצו המרגלים ליטול מפירותיה של א''י אילולא ששלף כלב את הזיין וינק לפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלים וכו'. מבואר מזה דאדרבה הם לא רצו ליטול כלום מן הפירות, אלא שכלב איים עליהם בחרבו עד שהוכרחו ליטול, וכיו"ב איתא בתנחומא ובילקוט. והוא פלא שיסתרו דברי הגמרא והמדרש מן הקצה אל הקצה, וראוי להשוות דבריהם ז"ל וליישבם על מכונם שלא יסתרו להדדי. גם בזוה"ק יש סתירה בענין זה, דבזוה''ק פ' זו מבואר להדיא כדברי המד"ר וז''ל הזוה''ק (דף ק"ס ע''ב) ר' אבא אמר כרתו ההוא אשכול אתו לסלקא ליה לא יכילו אתו לנטלא ליה לא יכילו אתו כלב ויהושע נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו, הה"ד וישאוהו במוט בשנים באינון שנים יחידן וכו', מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא, ע''כ הרי מבואר בזוה"ק דרק יהושע וכלב נטלו והשאר לא נטלו כלום, וכדברי המדרשים הנ"ל. אמנם בזוה"ק כ' שופטים איתא להיכוך ממש דדריש (דף עד"ר ע"ב) וישאוהו במוט בשנים ס"מ ובת זוגיה. והוא פלא שיסתרו דברי הזוה"ק זא"ז מהיפוך להיפוך דבכ' זו מבואר דיהושע וכלב נטלוהו, ואילו בכ' שופטים דריש תיבת בשנים דקאי על ס''</nowiki>מ ובת זוגו, וראוי לערוח ליישב דברי חז"ל שלא יסתרו זה את זה.'' | ''ב) ויבואו עד נחל אשכול וגו<nowiki>' וישאוהו במוט בשנים ומן הרמונים ומן התאנים. פירש"י הא כיצד שמנה נטלו אשכול א' נטל תאנה וא' רמון יהושע וכלב לא נטלו כלום לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו וכו', עכ''ד רש''י ז''ל. והוא שיטת הגמרא בסוטה שם דלא נטלו והושע וכלב כלום, יעיי"ש. אכן במדרש רבה (פט"ז יו''ד) איתא איפכא דלא רצו המרגלים ליטול מפירותיה של א''י אילולא ששלף כלב את הזיין וינק לפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלים וכו'. מבואר מזה דאדרבה הם לא רצו ליטול כלום מן הפירות, אלא שכלב איים עליהם בחרבו עד שהוכרחו ליטול, וכיו"ב איתא בתנחומא ובילקוט. והוא פלא שיסתרו דברי הגמרא והמדרש מן הקצה אל הקצה, וראוי להשוות דבריהם ז"ל וליישבם על מכונם שלא יסתרו להדדי. גם בזוה"ק יש סתירה בענין זה, דבזוה''ק פ' זו מבואר להדיא כדברי המד"ר וז''ל הזוה''ק (דף ק"ס ע''ב) ר' אבא אמר כרתו ההוא אשכול אתו לסלקא ליה לא יכילו אתו לנטלא ליה לא יכילו אתו כלב ויהושע נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו, הה"ד וישאוהו במוט בשנים באינון שנים יחידן וכו', מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא, ע''כ הרי מבואר בזוה"ק דרק יהושע וכלב נטלו והשאר לא נטלו כלום, וכדברי המדרשים הנ"ל. אמנם בזוה"ק כ' שופטים איתא להיכוך ממש דדריש (דף עד"ר ע"ב) וישאוהו במוט בשנים ס"מ ובת זוגיה. והוא פלא שיסתרו דברי הזוה"ק זא"ז מהיפוך להיפוך דבכ' זו מבואר דיהושע וכלב נטלוהו, ואילו בכ' שופטים דריש תיבת בשנים דקאי על ס''</nowiki>מ ובת זוגו, וראוי לערוח ליישב דברי חז"ל שלא יסתרו זה את זה.'' | ||
''והנראה בהקדם מה שחתרו כל הקדמונים ז<nowiki>''</nowiki>ל לבאר מה היה חטאם של המרגלים, והרי עשו מה שנצטוו להשיב לשולחיהם דבר, ומה פשעם ומה חטאתה אה סיפרו הדברים לאמיתם, ולא הוסיפו ולא גרעו דבר, הלא כך היו מצווים מפי משרע"ה לבא ולהגיד את אשר יראו בעיניהם. וה'''רמב<nowiki>''</nowiki>ן''' ז"ל האריך בזה ואח"כ כתב ואל תחשוב כי היה פשעם באמרם ארץ אוכלת יושביה בלבד, כי טרם שיאמרו להם כן היה מריבת כלב עמהם, וכו', והנה משה רבינו אמר לבניהם כדברים האלה והפליג להם בחוזק העם ובמבצר עריהם וכח הענקים יותר מאד ממה שאמרו המרגלים לאבותם כדכתיב שמע ישראל אתה עובר את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך וגו' אשר אתה ידעת ואתה שמעת אשר מי יתייצב לפני בני ענק, וכו' יעיי"ש בדבריו. וה'''ר<nowiki>''</nowiki>א מזרחי''' ז"ל כתב לדחות דברי הרמב<nowiki>''ן, וז"ל, ומה ששאל עוד מה עשו המרגלים כי משה אמר להם וראיתם את הארץ מה היא וכו', ועכ"פ היו צריכים להשיב לו מה שציוה אותם, ומה פשעם וכו', אם היא שאלה אינה על דברי רש"י ז"ל, רק על דברי התורה עצמה, כ''ש שאינה שאלה, כי אחרי שהגידו המרגלים מה שראו שם ואמרו אפס כי עז העם היושב בארץ וגו' למה חזרו ואמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, ואלה הדברים אינם סיפור מה שראו שם עד שהוכרחו לאמרם אבל הם דברים ששפטו הם מסברתם, והיו סבה בזה לגזירת במדבר יתמו ושם ימותו וגו', וחלקו עם כלב שאמר אעפ"י שעז העם והערים בצורות גדולות מאד עם כל זה עלה נעלה וגו', והם אמרו לא נוכל לעלות אל העם עם דברי סברא בלבד, היש חטא גדול נחה וכו" עכ"ד הרא"ם ז"ל יעיי''</nowiki>ש.'' | ''והנראה בהקדם מה שחתרו כל הקדמונים ז<nowiki>''</nowiki>ל לבאר מה היה חטאם של המרגלים, והרי עשו מה שנצטוו להשיב לשולחיהם דבר, ומה פשעם ומה חטאתה אה סיפרו הדברים לאמיתם, ולא הוסיפו ולא גרעו דבר, הלא כך היו מצווים מפי משרע"ה לבא ולהגיד את אשר יראו בעיניהם. וה'''רמב<nowiki>''</nowiki>ן''' ז"ל האריך בזה ואח"כ כתב ואל תחשוב כי היה פשעם באמרם ארץ אוכלת יושביה בלבד, כי טרם שיאמרו להם כן היה מריבת כלב עמהם, וכו', והנה משה רבינו אמר לבניהם כדברים האלה והפליג להם בחוזק העם ובמבצר עריהם וכח הענקים יותר מאד ממה שאמרו המרגלים לאבותם כדכתיב שמע ישראל אתה עובר את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך וגו' אשר אתה ידעת ואתה שמעת אשר מי יתייצב לפני בני ענק, וכו' יעיי"ש בדבריו. וה'''ר<nowiki>''</nowiki>א מזרחי''' ז"ל כתב לדחות דברי הרמב<nowiki>''ן, וז"ל, ומה ששאל עוד מה עשו המרגלים כי משה אמר להם וראיתם את הארץ מה היא וכו', ועכ"פ היו צריכים להשיב לו מה שציוה אותם, ומה פשעם וכו', אם היא שאלה אינה על דברי רש"י ז"ל, רק על דברי התורה עצמה, כ''ש שאינה שאלה, כי אחרי שהגידו המרגלים מה שראו שם ואמרו אפס כי עז העם היושב בארץ וגו' למה חזרו ואמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, ואלה הדברים אינם סיפור מה שראו שם עד שהוכרחו לאמרם אבל הם דברים ששפטו הם מסברתם, והיו סבה בזה לגזירת במדבר יתמו ושם ימותו וגו', וחלקו עם כלב שאמר אעפ"י שעז העם והערים בצורות גדולות מאד עם כל זה עלה נעלה וגו', והם אמרו לא נוכל לעלות אל העם עם דברי סברא בלבד, היש חטא גדול נחה וכו" עכ"ד הרא"ם ז"ל יעיי''</nowiki>ש.'' | ||
''אכן הנה הרמב"ן ז"ל בתוך דבריו נשמר מקושיית המזרחי הנ"ל, שהרי הוא כתב להדיא דלא קשיא ליה ממה שאמרו המרגלים אחרי שעשה כלב מריבה עמהם, דבוודאי אמרו דברי בלע לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו, וכפירש"י דכלפי מעלה נתכוונו, אמנם תמיהת הרמב"ן ז"ל קביעא וקיימא על הדברים שאמרו בטרם שהשתיקם כלב, מה חטא היה בדבריהם שהוצרך לריב עמהם ולהסותם, הרי לא אמרו כי אם האמת, ועל כך לא השיב הר"א מזרחי ז<nowiki>''</nowiki>ל כלום.'' | ''אכן הנה הרמב"ן ז"ל בתוך דבריו נשמר מקושיית המזרחי הנ"ל, שהרי הוא כתב להדיא דלא קשיא ליה ממה שאמרו המרגלים אחרי שעשה כלב מריבה עמהם, דבוודאי אמרו דברי בלע לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו, וכפירש"י דכלפי מעלה נתכוונו, אמנם תמיהת הרמב"ן ז"ל קביעא וקיימא על הדברים שאמרו בטרם שהשתיקם כלב, מה חטא היה בדבריהם שהוצרך לריב עמהם ולהסותם, הרי לא אמרו כי אם האמת, ועל כך לא השיב הר"א מזרחי ז<nowiki>''</nowiki>ל כלום.'' | ||
''ואפ"ל דהנה הרמב"ן ז"ל כתב לבאר ענין חטאם של המרגלים כי גם תחלת דבריהם היו במחשבה תחלה להניא את לבב העם מלהכנס לארץ, אלא שלא ההינו לדבר בגלוי מפני אימת משה ואהרן, אמנם בתחלת דבריהם נתכוונו לרמוז כי לא יתכן לנצחם, וזה היה דעתם בסיפור חוזק העם ותוקפם וערי המבצר הגדולות וכו', והעם הבינו כוונת דבריהם והתחילו להתאונן, ומיד ויהס כלב את העם באמרו עלה נטלה וגו', ואז ענו המרגלים ופירשו דבריהם הקודמים לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו וכו', יע"ש בדבריו.'' | ''ואפ"ל דהנה הרמב"ן ז"ל כתב לבאר ענין חטאם של המרגלים כי גם תחלת דבריהם היו במחשבה תחלה להניא את לבב העם מלהכנס לארץ, אלא שלא ההינו לדבר בגלוי מפני אימת משה ואהרן, אמנם בתחלת דבריהם נתכוונו לרמוז כי לא יתכן לנצחם, וזה היה דעתם בסיפור חוזק העם ותוקפם וערי המבצר הגדולות וכו', והעם הבינו כוונת דבריהם והתחילו להתאונן, ומיד ויהס כלב את העם באמרו עלה נטלה וגו', ואז ענו המרגלים ופירשו דבריהם הקודמים לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו וכו', יע"ש בדבריו.'' | ||
''ויתכן להרחיב את הביאור בדבריו הקדושים בטעם שהשתיקם כלב בתחלת דבריהם אף שעדיין לא גילו מחשבתם הרעה ולא אמרו אלא דברי אמת כאשר נצטוו מפי משה, דהנה אף כשאומרים דיבורים אמיתיים חייבים לדעת ולהבחין מה טיבם של אלו דברים הנאמרים, לאיזה תכלית נאמרו אותם הדבורים, מה כוונת אומרם, ומה ברצונו לסיים, וזה היה ההפרש בין דברי המרגלים שהפליגו בחוזק העם ובתוקף הערים, לבין דברי משרע"ה שאף הוא הפליג מאד בגבורת הכנעניים ובחוזק הערים עוד יותר ממה שהפליגו המרגלים, אמנם משרע<nowiki>''ה כאשר פתח דבריו לספר לישראל תוקפם וגבורתם של הכנענים שלא יתכן לנצחם בדרך הטבע, היתה תכלית כוונתו וראשית מחשבתו לחזק האמונה בקרב בני ישראל, ולהוכיח להם כי לא יתכן לסמוך על חרבם יזרועם כי תושיע למו, ואין להם אלא להיות בטוחים בהשי''ת אשר הוא ישפילם והוא יכניעם, משא"כ המרגלים אף שאמרו בתחלת דבריהם אותם הדיבורים עצמם, לא הוסיפו ולא גרעו דבר, מ''מ גם באותה שעה שסיפרו דברים אמיתיים אלו היתה תכלית כוונתם כדי לסיים מה שנדברו בסוף לא נוכל לעלות וגו' כי חזק הוא ממנו, ומכיון שהיתה תחלת מחשבתם לסיים בדברי כפירה, א''כ גם תחלת דבריהם אף שהם אמתיים הם גרועים יותר מסוף דבריהם אחרי שכבר גילו את הארס שהיה עמון בחדרי לבבם, שהרי כל מה שהאמינום במה שסיימו לבסוף אין זה אלא מחמת שהקדימו לאמר דברים אמיתיים, דאילו פתחו מיד במאמר כי חזק הוא ממנו לא היו דבריהם נשמעים כלל, דכל שקר שאין בו קצת אמת בתחלתו אינו מתקיים בסופו כמו שפירש''י ז"ל, וא''</nowiki>כ הדברים האמיתיים שבהם פתחו הם עיקר התקלה והמכשול.'' | ''ויתכן להרחיב את הביאור בדבריו הקדושים בטעם שהשתיקם כלב בתחלת דבריהם אף שעדיין לא גילו מחשבתם הרעה ולא אמרו אלא דברי אמת כאשר נצטוו מפי משה, דהנה אף כשאומרים דיבורים אמיתיים חייבים לדעת ולהבחין מה טיבם של אלו דברים הנאמרים, לאיזה תכלית נאמרו אותם הדבורים, מה כוונת אומרם, ומה ברצונו לסיים, וזה היה ההפרש בין דברי המרגלים שהפליגו בחוזק העם ובתוקף הערים, לבין דברי משרע"ה שאף הוא הפליג מאד בגבורת הכנעניים ובחוזק הערים עוד יותר ממה שהפליגו המרגלים, אמנם משרע<nowiki>''ה כאשר פתח דבריו לספר לישראל תוקפם וגבורתם של הכנענים שלא יתכן לנצחם בדרך הטבע, היתה תכלית כוונתו וראשית מחשבתו לחזק האמונה בקרב בני ישראל, ולהוכיח להם כי לא יתכן לסמוך על חרבם יזרועם כי תושיע למו, ואין להם אלא להיות בטוחים בהשי''ת אשר הוא ישפילם והוא יכניעם, משא"כ המרגלים אף שאמרו בתחלת דבריהם אותם הדיבורים עצמם, לא הוסיפו ולא גרעו דבר, מ''מ גם באותה שעה שסיפרו דברים אמיתיים אלו היתה תכלית כוונתם כדי לסיים מה שנדברו בסוף לא נוכל לעלות וגו' כי חזק הוא ממנו, ומכיון שהיתה תחלת מחשבתם לסיים בדברי כפירה, א''כ גם תחלת דבריהם אף שהם אמתיים הם גרועים יותר מסוף דבריהם אחרי שכבר גילו את הארס שהיה עמון בחדרי לבבם, שהרי כל מה שהאמינום במה שסיימו לבסוף אין זה אלא מחמת שהקדימו לאמר דברים אמיתיים, דאילו פתחו מיד במאמר כי חזק הוא ממנו לא היו דבריהם נשמעים כלל, דכל שקר שאין בו קצת אמת בתחלתו אינו מתקיים בסופו כמו שפירש''י ז"ל, וא''</nowiki>כ הדברים האמיתיים שבהם פתחו הם עיקר התקלה והמכשול.'' | ||
''וע"ד שפירש הכלי יקר בפ<nowiki>' תצא מאמר החכם מכל אדם (משלי פ''כ) אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם, דאילו מיירי ששני המדות הם שקריים מהו גם שניהם, מהיכא תיתי לחלק ביניהם שהוצרך לאשמעינן דשניהם תועבה, גם מהו לשון גם, אלא וודאי שמדבר באחד שקרי ואחד אמיתי, והורה שגם הישר נקרא תועבה, לפי שהאבן הישרה גורמת לו לשקול בשקרית, כי אם לא היה לו האבן הישרה היה ומתיירא לשקול לכל העולם בקטנה השקרית, כי כל הקונים בבואם לביתם ימצאו משקלם חסר וכו', מה הוא עושה הולך ושוקל לקצתם בקטנה החסרה ולקצתם בגדולה הישרה וכו', וכשישלח הבית דין אחר משקלו ישלח הישרה, ונמצא שאילולא הישרה לא היה יכול למכור לכולם בקטנה, והרי לכך הוא מחזיק הישרה כדי שיוכל לאמת שקר שלו, לכך גם הישרה תועבה וכו'</nowiki>, עכת"ד הכל"י ז"ל, יעיי"ש באורך בנועם דבריו. וכדבר הזה היה גם בדברי המרגלים, שהם הוצרכו לפתוח בדיבורים אמיתיים כדי לחזק ולאמת השקר שרצו לאמר בסוף, וכפירש"י ז"ל דכל שקר שאין קצת אמת בתחלתו אינו מתקיים, ולכן לא הניחו אותה יהושע וכלב לסיים דבריהם, אף שעדיין אמרו אמת ולא הגיעו לדבר דברי ניאוץ וכפירה להדיא, דמכיון שידעו והכירו בהם שהם בעצה רעה, וגם דבריהם האמיתים אינה אלא לחזק ולאמת דברי הכפירה שיאמרו אחרי כן, על כן שיתקום בתחלת דבריהם, ולא הניחום לאמר גם את הדברים האמיתיים ממה שראו עיניהם, דאילו מניחים אותם לדבר דבריהם אלו שנאמרו בכוונה רעה כדי לחזק את דברי הכפירה והמינות שרצו לסיים בהם, אזי קשה מאד לבטלם ולהכחישם, דדברים אלו שנאמרו במחשבה רעה להפיץ מינות וכפירה בלבות ישראל מזיקים מאד לשומעיהם, וקשה מאד לעקרם ולבטלם מלבות ישראל, דזה כלל גדול שההתחלה היא עיקר הכל, ואם און משגיחים על תחלת הדבר ויסודו קשה מאד לתקן לאחר מכן.'' | ''וע"ד שפירש הכלי יקר בפ<nowiki>' תצא מאמר החכם מכל אדם (משלי פ''כ) אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם, דאילו מיירי ששני המדות הם שקריים מהו גם שניהם, מהיכא תיתי לחלק ביניהם שהוצרך לאשמעינן דשניהם תועבה, גם מהו לשון גם, אלא וודאי שמדבר באחד שקרי ואחד אמיתי, והורה שגם הישר נקרא תועבה, לפי שהאבן הישרה גורמת לו לשקול בשקרית, כי אם לא היה לו האבן הישרה היה ומתיירא לשקול לכל העולם בקטנה השקרית, כי כל הקונים בבואם לביתם ימצאו משקלם חסר וכו', מה הוא עושה הולך ושוקל לקצתם בקטנה החסרה ולקצתם בגדולה הישרה וכו', וכשישלח הבית דין אחר משקלו ישלח הישרה, ונמצא שאילולא הישרה לא היה יכול למכור לכולם בקטנה, והרי לכך הוא מחזיק הישרה כדי שיוכל לאמת שקר שלו, לכך גם הישרה תועבה וכו'</nowiki>, עכת"ד הכל"י ז"ל, יעיי"ש באורך בנועם דבריו. וכדבר הזה היה גם בדברי המרגלים, שהם הוצרכו לפתוח בדיבורים אמיתיים כדי לחזק ולאמת השקר שרצו לאמר בסוף, וכפירש"י ז"ל דכל שקר שאין קצת אמת בתחלתו אינו מתקיים, ולכן לא הניחו אותה יהושע וכלב לסיים דבריהם, אף שעדיין אמרו אמת ולא הגיעו לדבר דברי ניאוץ וכפירה להדיא, דמכיון שידעו והכירו בהם שהם בעצה רעה, וגם דבריהם האמיתים אינה אלא לחזק ולאמת דברי הכפירה שיאמרו אחרי כן, על כן שיתקום בתחלת דבריהם, ולא הניחום לאמר גם את הדברים האמיתיים ממה שראו עיניהם, דאילו מניחים אותם לדבר דבריהם אלו שנאמרו בכוונה רעה כדי לחזק את דברי הכפירה והמינות שרצו לסיים בהם, אזי קשה מאד לבטלם ולהכחישם, דדברים אלו שנאמרו במחשבה רעה להפיץ מינות וכפירה בלבות ישראל מזיקים מאד לשומעיהם, וקשה מאד לעקרם ולבטלם מלבות ישראל, דזה כלל גדול שההתחלה היא עיקר הכל, ואם און משגיחים על תחלת הדבר ויסודו קשה מאד לתקן לאחר מכן.'' | ||
''והוא כדוגמת הא דאיתא בסנהדרין (ק<nowiki>''ב ע''</nowiki>ב) קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם, ומפני מה תלה הכתוב בירבעם מפני שהוא היה תחלה לקלקלה. וכנודע מדברי ה'''רד"ק''' שם בענין עגלי ירבעם שלא נעשו לשם ע"ז ממש אלא שעיקר החטא היה המכשול הגדול שנצמח מזה.'' | ''והוא כדוגמת הא דאיתא בסנהדרין (ק<nowiki>''ב ע''</nowiki>ב) קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם, ומפני מה תלה הכתוב בירבעם מפני שהוא היה תחלה לקלקלה. וכנודע מדברי ה'''רד"ק''' שם בענין עגלי ירבעם שלא נעשו לשם ע"ז ממש אלא שעיקר החטא היה המכשול הגדול שנצמח מזה.'' | ||
''ובזה מבוארים היטב דברי הרמב"ן ז"ל בטעם שהשתיק אותם כלב במחלת דבריהם בטרם אמרו דברי כפירה בגלוי, דלפי שהיתה כוונתם גלויה לו, וידע מה הם מתכוונים לאמר בסופן של דברים, הוצרך למחות בהם ולבטל דבריהם מיד בתחלתם, דדבריהם האמיתיים הם המה עיקר התקלה ומכשול.'' | ''ובזה מבוארים היטב דברי הרמב"ן ז"ל בטעם שהשתיק אותם כלב במחלת דבריהם בטרם אמרו דברי כפירה בגלוי, דלפי שהיתה כוונתם גלויה לו, וידע מה הם מתכוונים לאמר בסופן של דברים, הוצרך למחות בהם ולבטל דבריהם מיד בתחלתם, דדבריהם האמיתיים הם המה עיקר התקלה ומכשול.'' | ||
''וע"ד זה כתבנו ליישב מה שהקשו המפרשים (עי<nowiki>' ברא"ם ר"פ זו) סתירת דברי רש"י ז''ל בענין מעשה מרגלים ומחלוקת קורח הי מינייהו קדם בזמן, דבפ' קרח עה"פ וישמע משה ויפול על פניו, פירש"י שכבר זה בידם סרחון רביעי חטאו בעגל ויחל משה במתאוננים ויתפלל משה במרגלים ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו, הרי דמעשה מרגלים קדם למחלוקתו של קרח, ואילו בפ' דברים פירש''י ז"ל פארן, הוכיחם על מה שעשו בפארן ע"י המרגלים, וחצרות, במחלוקתו של קרח. ולפי סדר המסעות נמצא דחצרות שהוא מחלוקתו של קרח קדמה בזמן למעשה מרגלים, שהרי כתיב בקרא ואחר נסעו העם מחצירות ויחנו במדבר פארן, וממדבר פארן נשלחו המרגלים כנ"ל. וזו סתירה גדולה בדברי רש"י ז''ל. וביארנו עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל בפ' קרח על מה שפירש"י ז"ל שנתקנא קרח על נשיאותו של אלצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת, וקשה הלא כבר נתמנה לנשיאות מיד בהקמת המשכן, ומדוע המתין קרח לחלוק על משה זמן רב לאחר מכן, וביאר דהנה בהיות ישראל במדבר לא אירע להם שום רעה, והנה היו אוהבים את משה כנפשם ושומעים אליו, ואילו היה מורד במשה בזמן ההוא היו סוקלין אותו, ולכן סבל קרח גדולת אהרן וכל מעשי משה ושתק, אבל בבואם אל מדבר פארן ונשרפו באש תבערה ומתו בקברות התאוה רבים וכו', אז היתה נפש העם מרה, והיו אומרים בלבם כי יבואו להם בדברי משה תקלות, אז מצא קרח לחלוק על מעשיו וחשב כי ישמעו אליו העם, עכ"ד הרמב''</nowiki>ן ז"ל מבואר מדבריו כי במסתרים כבר חשב קרח מחשבות בעצה לחלוק על משה מיד כשנתמנה אליצפן לנשיאות, אמנם היה ירא להביע דעתו בגלוי, והיה כמחריש לעיני העם, אך בלאט המתיק סוד עם מתי סודו ומקורביו, והיה מתמרמר על משרע"ה, והמתין לשעת הכושר לצאת בגלוי נגדו.'' | ''וע"ד זה כתבנו ליישב מה שהקשו המפרשים (עי<nowiki>' ברא"ם ר"פ זו) סתירת דברי רש"י ז''ל בענין מעשה מרגלים ומחלוקת קורח הי מינייהו קדם בזמן, דבפ' קרח עה"פ וישמע משה ויפול על פניו, פירש"י שכבר זה בידם סרחון רביעי חטאו בעגל ויחל משה במתאוננים ויתפלל משה במרגלים ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו, הרי דמעשה מרגלים קדם למחלוקתו של קרח, ואילו בפ' דברים פירש''י ז"ל פארן, הוכיחם על מה שעשו בפארן ע"י המרגלים, וחצרות, במחלוקתו של קרח. ולפי סדר המסעות נמצא דחצרות שהוא מחלוקתו של קרח קדמה בזמן למעשה מרגלים, שהרי כתיב בקרא ואחר נסעו העם מחצירות ויחנו במדבר פארן, וממדבר פארן נשלחו המרגלים כנ"ל. וזו סתירה גדולה בדברי רש"י ז''ל. וביארנו עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל בפ' קרח על מה שפירש"י ז"ל שנתקנא קרח על נשיאותו של אלצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת, וקשה הלא כבר נתמנה לנשיאות מיד בהקמת המשכן, ומדוע המתין קרח לחלוק על משה זמן רב לאחר מכן, וביאר דהנה בהיות ישראל במדבר לא אירע להם שום רעה, והנה היו אוהבים את משה כנפשם ושומעים אליו, ואילו היה מורד במשה בזמן ההוא היו סוקלין אותו, ולכן סבל קרח גדולת אהרן וכל מעשי משה ושתק, אבל בבואם אל מדבר פארן ונשרפו באש תבערה ומתו בקברות התאוה רבים וכו', אז היתה נפש העם מרה, והיו אומרים בלבם כי יבואו להם בדברי משה תקלות, אז מצא קרח לחלוק על מעשיו וחשב כי ישמעו אליו העם, עכ"ד הרמב''</nowiki>ן ז"ל מבואר מדבריו כי במסתרים כבר חשב קרח מחשבות בעצה לחלוק על משה מיד כשנתמנה אליצפן לנשיאות, אמנם היה ירא להביע דעתו בגלוי, והיה כמחריש לעיני העם, אך בלאט המתיק סוד עם מתי סודו ומקורביו, והיה מתמרמר על משרע"ה, והמתין לשעת הכושר לצאת בגלוי נגדו.'' | ||
''והשתא און כאן סתורה כלל בדברי רש"י ז"ל, דבאמת קדם שילוח המרגלים למחלוקת קרח, שהרי כלל ישראל לא נמשכו עדיין אחרי קרח, ולא נודעה להם מזימתו אלא לאחר מעשה מרגלים, ולפיכך כתב רש"י ז"ל בפ<nowiki>' קרח שזה היה בידם סרחון רביעי דמעשה מרגלים קדם בזמן, אמנם בפ' דברים שם פירש"י ז"ל וחצרות זו מחלוקתו של קרח דמשמע שזה קדם דהתם מכיון שהוכיחן משה על עוונותיהם, ובא להוכיחן על מחלקת קרח הוצרך להוכיחם על עיקר החטא שהוא ההתחלה, דהיינו על אותו זמן שהתחיל קרח להשריש דיעותיו הפסולות בין אנשי סודו, שזה הוה עיקר החטא, ומשם נתפשטה אח''</nowiki>כ דעתו בקרב כלל ישראל.'' | ''והשתא און כאן סתורה כלל בדברי רש"י ז"ל, דבאמת קדם שילוח המרגלים למחלוקת קרח, שהרי כלל ישראל לא נמשכו עדיין אחרי קרח, ולא נודעה להם מזימתו אלא לאחר מעשה מרגלים, ולפיכך כתב רש"י ז"ל בפ<nowiki>' קרח שזה היה בידם סרחון רביעי דמעשה מרגלים קדם בזמן, אמנם בפ' דברים שם פירש"י ז"ל וחצרות זו מחלוקתו של קרח דמשמע שזה קדם דהתם מכיון שהוכיחן משה על עוונותיהם, ובא להוכיחן על מחלקת קרח הוצרך להוכיחם על עיקר החטא שהוא ההתחלה, דהיינו על אותו זמן שהתחיל קרח להשריש דיעותיו הפסולות בין אנשי סודו, שזה הוה עיקר החטא, ומשם נתפשטה אח''</nowiki>כ דעתו בקרב כלל ישראל.'' | ||
''ולפיכך רמז על מחלוקת קרח שקדמה למעשה מרגלים, דתחלת המחלוקת ועיקרה קדמה בזמן, וזה יסוד ועיקר הכל התחלת החטא ומקורו. וכאשר נראה בעליל בימינו אלה בעוה"ר בעבודה זרה זו של ציונות, שהתחילה לפני קרוב למאה שנה, ולא הבינו בתחלה מה טיבה ולאן פניהם מועדות, והיו שסברו שהוא דרך התורה, ובעוה"ר כבש את כל העולם כולו, ואי אפשר להפטר ממנה, ואילו היו מתבוננים מיד בתחלת התייסדות הציונות מה שעלול לצאת ממנה היו יכולים להחניקה ולעקור אותה מן העולם לגמרי בעודה באיבה, ואז לא היו הדברים מגיעים למה שהגיעו, אלא שזה היה כוחו של הס"מ שסימא את העינים ולא ראו את האמת בעוה"ר והיה מה שהיה. וגם היום עדיין נמצאים יהודים שעדיין אינם עומדים בקצה האחרון של דרך הכפירה והירוס הדת, אלא שהם בהתחלת הדרך שמתחילים להטעות עצמם ומאשרים את דרך המינים, ועי"ז הם מחזקים אותם, וזו ההתחלה והשורש, ועלולים הם להמשך לבסוף אחריהם לגמרי ולהיות כמותם. ולפי שעיקר החטא הוא התחלתו ע<nowiki>''</nowiki>כ הוכיחם משרע"ה על התחלת המחלוקת, בזמן שנועצו יחדיו קרח ועדתו בסחר לחשוב מחשבות בטרם בא הדבר לכלל מעשה בפועל.'' | ''ולפיכך רמז על מחלוקת קרח שקדמה למעשה מרגלים, דתחלת המחלוקת ועיקרה קדמה בזמן, וזה יסוד ועיקר הכל התחלת החטא ומקורו. וכאשר נראה בעליל בימינו אלה בעוה"ר בעבודה זרה זו של ציונות, שהתחילה לפני קרוב למאה שנה, ולא הבינו בתחלה מה טיבה ולאן פניהם מועדות, והיו שסברו שהוא דרך התורה, ובעוה"ר כבש את כל העולם כולו, ואי אפשר להפטר ממנה, ואילו היו מתבוננים מיד בתחלת התייסדות הציונות מה שעלול לצאת ממנה היו יכולים להחניקה ולעקור אותה מן העולם לגמרי בעודה באיבה, ואז לא היו הדברים מגיעים למה שהגיעו, אלא שזה היה כוחו של הס"מ שסימא את העינים ולא ראו את האמת בעוה"ר והיה מה שהיה. וגם היום עדיין נמצאים יהודים שעדיין אינם עומדים בקצה האחרון של דרך הכפירה והירוס הדת, אלא שהם בהתחלת הדרך שמתחילים להטעות עצמם ומאשרים את דרך המינים, ועי"ז הם מחזקים אותם, וזו ההתחלה והשורש, ועלולים הם להמשך לבסוף אחריהם לגמרי ולהיות כמותם. ולפי שעיקר החטא הוא התחלתו ע<nowiki>''</nowiki>כ הוכיחם משרע"ה על התחלת המחלוקת, בזמן שנועצו יחדיו קרח ועדתו בסחר לחשוב מחשבות בטרם בא הדבר לכלל מעשה בפועל.'' | ||
''ולהבין איך טעו המרגלים טעות מרה כ"כ ונתהפכו בבת אחת לרשעים, אפ"ל בהקדם הא דאיתא בגמרא סנהדרין (דף כ"ו ע"א) מאי קשר רשעים שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא חזקי<nowiki>' הוה דריש בחד סרי רבוותא כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא פתקא שדא בגירא שבנא וסייעתו השלימו חזקיה וסייעתו לא השלימו וכו' הוה קא מסתפי חזקיה אמר דלמא חס ושלום נטייה דעתיה דהקב"ה בתר רובא כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי בא נביא ואמר לו לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, כלומר קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין. ופירש''</nowiki>י שבנא, ממונה על ביתו של חזקיהו מלך יהודה, לא תאמרון קשר, אל תחשוב בדעתך חזקיהו שיהא מניינו של שבנא מנין ליחשב רוב.'' | ''ולהבין איך טעו המרגלים טעות מרה כ"כ ונתהפכו בבת אחת לרשעים, אפ"ל בהקדם הא דאיתא בגמרא סנהדרין (דף כ"ו ע"א) מאי קשר רשעים שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא חזקי<nowiki>' הוה דריש בחד סרי רבוותא כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא פתקא שדא בגירא שבנא וסייעתו השלימו חזקיה וסייעתו לא השלימו וכו' הוה קא מסתפי חזקיה אמר דלמא חס ושלום נטייה דעתיה דהקב"ה בתר רובא כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי בא נביא ואמר לו לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, כלומר קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין. ופירש''</nowiki>י שבנא, ממונה על ביתו של חזקיהו מלך יהודה, לא תאמרון קשר, אל תחשוב בדעתך חזקיהו שיהא מניינו של שבנא מנין ליחשב רוב.'' | ||
''והנה לכאורה יפלא מאד מה שהיה חזקיהו מתיירא דלמא נטייה דעתיה דקוב"ה בתר רובא, איך שייך לומר כזאת על הקב<nowiki>''ה שינטה אחר הרוב נגד האמת, הלא אחד היה אברהם שנלחם נגד כל העולם שכל העולם מעבר מזה ואברהם העברי מעבר מזה ואעפ"כ לא התחשב אברהם בדעת כל העולם ועמד יחידי כנגדם, ולא נתבטל ברובא, ועאכו"כ שלא יתכן נאמר כזאת על הקב"ה שתנטה דעתו העליונה אחר רוב, בזמן שהם נגד התורה, ומכיון שידע חזקיה שהאמת אתו מה היה לו להתיירא שינטה הקב"ה אחר סייעתו של שבנא. וממנ"פ אם תהיה דעתו של הקב''ה כשבנא וסייעתו בוודאי האמת אתם, ומה זה שאמר חס ושלום דלמא נטייה דעתיה וכו'</nowiki>.'' | ''והנה לכאורה יפלא מאד מה שהיה חזקיהו מתיירא דלמא נטייה דעתיה דקוב"ה בתר רובא, איך שייך לומר כזאת על הקב<nowiki>''ה שינטה אחר הרוב נגד האמת, הלא אחד היה אברהם שנלחם נגד כל העולם שכל העולם מעבר מזה ואברהם העברי מעבר מזה ואעפ"כ לא התחשב אברהם בדעת כל העולם ועמד יחידי כנגדם, ולא נתבטל ברובא, ועאכו"כ שלא יתכן נאמר כזאת על הקב"ה שתנטה דעתו העליונה אחר רוב, בזמן שהם נגד התורה, ומכיון שידע חזקיה שהאמת אתו מה היה לו להתיירא שינטה הקב"ה אחר סייעתו של שבנא. וממנ"פ אם תהיה דעתו של הקב''ה כשבנא וסייעתו בוודאי האמת אתם, ומה זה שאמר חס ושלום דלמא נטייה דעתיה וכו'</nowiki>.'' | ||
''ונראה בשים לב דהלא שבנא היה גדול מאד בתורה דהוה דריש בתליסר רבוותא, ואיך נהפך לרשע עד שאמרו עליו ועל סייעתו קשר רשעים הם. אכן בדברי ה'''מהרש<nowiki>''</nowiki>א''' ז<nowiki>''ל שם מבואר הענין היטב, וז"ל המהרש''א שם, ביאור המאמר כי סנחריב חרף מערכות אלקים חיים כמ''ש ביד מלאכיך חרפת, וע"כ שבנא וסייעתו שבאו להשלים עמו היו מחשבותם לרע על ה', וכאילו חשב לעבוד ע''ז וכו', וע"כ אף שהוא וסייעתו היו רובן של ישראל אין הולכין לרעה אחרי הרוב, אבל שבנא טעה בכל זה וכו', בא הנביא ואמר לו לא תאמרון קשר וגו', כי הקשר הזה שהיה לו עם סנחריב אין הקב''ה מן המנין הרוב שלהם, וכינוי דאינו מן המנין קאי על הקב"ה שהוא אינו מן המנין שלהם, כי ביד מלאכיו חרף אלקים וכו', ואין לך לחוש על קשר מניינם שהוא הרוב כיון שאין הקב"ה בקשר מניינם, עכ''ד המהרש''א ז''ל. ומכלל דבריו נמצינו למדים דמה שאמרו קשר רשעים אינו מן המנין לא קאי כלל על סייעתו של שבנא, אלא קאי על הקב"ה שאינו מן המנין שלהם, והכי יתפרש "קשר רשעים" כלומר בעבור שרצה שבנא לעשות שלום ולהתקשר עם הרשעים המחרפים מערכות אלקים חיים אין הקב"ה מצטרף למנין שלהם, משום שחשבו מחשבת ע"ז ובע"ז קיי"ל מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה. ולפי"ד המהרש"א ז"ל נמצא דלא אמרו על שבנא וסייעתו שהיו רשעים ויתכן היות שהיו צדיקים באמת אלא שמחשבה רעה זו לעשות שלום עם מחרפי ה' הויא מחשבת ע"ז, וז"ש קשר רשעים כלומר הקשר עם מחרפי ה'</nowiki> אינו מן המנין, אין הקב"ה באותו מנין.'' | ''ונראה בשים לב דהלא שבנא היה גדול מאד בתורה דהוה דריש בתליסר רבוותא, ואיך נהפך לרשע עד שאמרו עליו ועל סייעתו קשר רשעים הם. אכן בדברי ה'''מהרש<nowiki>''</nowiki>א''' ז<nowiki>''ל שם מבואר הענין היטב, וז"ל המהרש''א שם, ביאור המאמר כי סנחריב חרף מערכות אלקים חיים כמ''ש ביד מלאכיך חרפת, וע"כ שבנא וסייעתו שבאו להשלים עמו היו מחשבותם לרע על ה', וכאילו חשב לעבוד ע''ז וכו', וע"כ אף שהוא וסייעתו היו רובן של ישראל אין הולכין לרעה אחרי הרוב, אבל שבנא טעה בכל זה וכו', בא הנביא ואמר לו לא תאמרון קשר וגו', כי הקשר הזה שהיה לו עם סנחריב אין הקב''ה מן המנין הרוב שלהם, וכינוי דאינו מן המנין קאי על הקב"ה שהוא אינו מן המנין שלהם, כי ביד מלאכיו חרף אלקים וכו', ואין לך לחוש על קשר מניינם שהוא הרוב כיון שאין הקב"ה בקשר מניינם, עכ''ד המהרש''א ז''ל. ומכלל דבריו נמצינו למדים דמה שאמרו קשר רשעים אינו מן המנין לא קאי כלל על סייעתו של שבנא, אלא קאי על הקב"ה שאינו מן המנין שלהם, והכי יתפרש "קשר רשעים" כלומר בעבור שרצה שבנא לעשות שלום ולהתקשר עם הרשעים המחרפים מערכות אלקים חיים אין הקב"ה מצטרף למנין שלהם, משום שחשבו מחשבת ע"ז ובע"ז קיי"ל מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה. ולפי"ד המהרש"א ז"ל נמצא דלא אמרו על שבנא וסייעתו שהיו רשעים ויתכן היות שהיו צדיקים באמת אלא שמחשבה רעה זו לעשות שלום עם מחרפי ה' הויא מחשבת ע"ז, וז"ש קשר רשעים כלומר הקשר עם מחרפי ה'</nowiki> אינו מן המנין, אין הקב"ה באותו מנין.'' | ||
''והשתא מובן מאי הויא ס"ד דחזקיה שהיה מתיירא דלמא נטייא דעתיה דקב<nowiki>''ה בתר רובא, דמאחר שאף סייעתו של שבנא היו צדיקים היה חושש דלמא ינטה הקב"ה אחרי הרוב, וכהא דמצינו בגמרא בבא מציעא (דף נ"ט ע"ב) בפלוגתא דר' אליעזר הגדול וחכמים בתנורו של עכנאי שיצתה בת קול ואמרה הלכה כר"א עמד ר"י על רגליו ואמר אין אנו משגיחין בבת קול שכבר נתנה תורה בהר סיני, וכתיב בה אחרי רבים להטות, אשכחיה ר' נתן לאליהו א"ל מאי קא עביד קב"ה האי שעתא א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני, ע"כ. ומזה היה חזקיה מתיירא דכיון דשבנא גדול בתורה שמא יברר שיטתו עפ''י התורה, ומכיון שהתורה נמסרה ביד בית דין של מטה להכריע כדעת הרוב פן יאמר הקב''</nowiki>ה נצחוני בני ויסכים לדעתם.'' | ''והשתא מובן מאי הויא ס"ד דחזקיה שהיה מתיירא דלמא נטייא דעתיה דקב<nowiki>''ה בתר רובא, דמאחר שאף סייעתו של שבנא היו צדיקים היה חושש דלמא ינטה הקב"ה אחרי הרוב, וכהא דמצינו בגמרא בבא מציעא (דף נ"ט ע"ב) בפלוגתא דר' אליעזר הגדול וחכמים בתנורו של עכנאי שיצתה בת קול ואמרה הלכה כר"א עמד ר"י על רגליו ואמר אין אנו משגיחין בבת קול שכבר נתנה תורה בהר סיני, וכתיב בה אחרי רבים להטות, אשכחיה ר' נתן לאליהו א"ל מאי קא עביד קב"ה האי שעתא א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני, ע"כ. ומזה היה חזקיה מתיירא דכיון דשבנא גדול בתורה שמא יברר שיטתו עפ''י התורה, ומכיון שהתורה נמסרה ביד בית דין של מטה להכריע כדעת הרוב פן יאמר הקב''</nowiki>ה נצחוני בני ויסכים לדעתם.'' | ||
''ועל כך השיבו הנביא לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, ויתבאר על פי מה שפירשתי אומרם ז"ל (ברכות דף ט<nowiki>' ע"א) יחיד ורבים הלכה כרבים, דלכאורה קשה דכלל זה אינו ביחיד נגד רבים דוקא אלא אפילו יש כאן רבים נגד רבים החולקים בהלכה אזלינן בתר רובא, דהלכה כוותייהו נגד הכת שכנגדם שהם המועטים, והיה ראוי שיאמרו מועטים ורבים הלכה כרבים. עוד יש לדקדק לאיזה צורך אמר "יחיד ורבים" הלכה כרבים, דסגי שיאמר הלכה כרבים, וממילא נדע דאיירי כשיש מועטים החולקים כנגדם. אכן לפי"ד המהרש''א ז"ל אפ"ל דרמזו לנו חז"ל בזה דאין הלכה כרבים אלא בזמן שהקב"ה יחידו של עולם נמנה עמהם, לא זולת, והוא שאמרו "יחיד" הוא הקב"ה יחידו של עולם "ורבים'' כשהוא עם הרבים אז הלכה כרבים. וזהו שאטר לא תאטרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, שאין לו לחזקים להתיירא מחמת דשבנא וסייעתו הם רובא, דכיון דקשר רשעים אין הקב"ה מן המנין א''כ אין הלכה כמותם אף שהם המרובים. (ועי' ענין זה באורך בס'</nowiki> ויואל משה מאמר שלש שבועות סימן קנ"ו).'' | ''ועל כך השיבו הנביא לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, ויתבאר על פי מה שפירשתי אומרם ז"ל (ברכות דף ט<nowiki>' ע"א) יחיד ורבים הלכה כרבים, דלכאורה קשה דכלל זה אינו ביחיד נגד רבים דוקא אלא אפילו יש כאן רבים נגד רבים החולקים בהלכה אזלינן בתר רובא, דהלכה כוותייהו נגד הכת שכנגדם שהם המועטים, והיה ראוי שיאמרו מועטים ורבים הלכה כרבים. עוד יש לדקדק לאיזה צורך אמר "יחיד ורבים" הלכה כרבים, דסגי שיאמר הלכה כרבים, וממילא נדע דאיירי כשיש מועטים החולקים כנגדם. אכן לפי"ד המהרש''א ז"ל אפ"ל דרמזו לנו חז"ל בזה דאין הלכה כרבים אלא בזמן שהקב"ה יחידו של עולם נמנה עמהם, לא זולת, והוא שאמרו "יחיד" הוא הקב"ה יחידו של עולם "ורבים'' כשהוא עם הרבים אז הלכה כרבים. וזהו שאטר לא תאטרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, שאין לו לחזקים להתיירא מחמת דשבנא וסייעתו הם רובא, דכיון דקשר רשעים אין הקב"ה מן המנין א''כ אין הלכה כמותם אף שהם המרובים. (ועי' ענין זה באורך בס'</nowiki> ויואל משה מאמר שלש שבועות סימן קנ"ו).'' | ||
''ומעתה יתבאר ענין המרגלים שהיו גדולי ישראל, ובוודאי ביררו דבריהם עפ<nowiki>''</nowiki>י תורה, והם היו הרבים לעומת יהושע וכלב, והיה חשש גדול שיהיו בטלים כנגדם אחרי שדין התורה הוא אחרי רבים להטות. אך באמת בכגון דא שמרדו במשרע<nowiki>''</nowiki>ה ונתכוונו לבעל דבריו הוי קשר רשעים, ואין הקב"ה במניינם, ולא אמרינן בהא אחרי רבים להטות, אמנם קשה מאד להשיג האמת בענין זה, מאחר שהמרגלים שהיו גדולים וטובים הביאו ראיות מן התורה אשר כדבריהם כן הוא, וחזינן שפיתו את כלל ישראל לדעתם והמשיכו אחריהם רבים ושלמים, וכמו שפירש<nowiki>''</nowiki>י עה"פ ותשא כל העדה וגו' אלו סנהדראות. ובמדרש איתא אף הכשרים שבהם. ולכאורה יפלא כיצד עלתה בידם להטעות הכשרים נגד משרע"ה אדון הנביאים, אלא שטעו בהם כשראו שהם הרוב נגד יהושע וכלב, ולפיכך היה החשש גדול שיכשלו אף יהושע וכלב בעצתם, והיו זקוקים לרחמים גדולים שלא ינטו אחריהם. ובזה יובן טעם שהוצרך משרע<nowiki>''</nowiki>ה להתפלל על יהושע שהיה עלול להכשל בעצתם מאחר שביררו דבריהם על פי התורה, והיתה הדעת נותנת לכאורה שראוי לפסוק כמותם, ולפיכך התפלל עליו י-ה יושיעך "מעצת" מרגלים, כלומר כל זמן שדבריהם הם בגדר עצה שלמראית עין ידמה שהוא דרך התורה, ועדיין לא נראה בעליל שהוא דרך מינות וכפירה, ואינו אלא עצה ומבוא לבוא אל הדרך הזה.'' | ''ומעתה יתבאר ענין המרגלים שהיו גדולי ישראל, ובוודאי ביררו דבריהם עפ<nowiki>''</nowiki>י תורה, והם היו הרבים לעומת יהושע וכלב, והיה חשש גדול שיהיו בטלים כנגדם אחרי שדין התורה הוא אחרי רבים להטות. אך באמת בכגון דא שמרדו במשרע<nowiki>''</nowiki>ה ונתכוונו לבעל דבריו הוי קשר רשעים, ואין הקב"ה במניינם, ולא אמרינן בהא אחרי רבים להטות, אמנם קשה מאד להשיג האמת בענין זה, מאחר שהמרגלים שהיו גדולים וטובים הביאו ראיות מן התורה אשר כדבריהם כן הוא, וחזינן שפיתו את כלל ישראל לדעתם והמשיכו אחריהם רבים ושלמים, וכמו שפירש<nowiki>''</nowiki>י עה"פ ותשא כל העדה וגו' אלו סנהדראות. ובמדרש איתא אף הכשרים שבהם. ולכאורה יפלא כיצד עלתה בידם להטעות הכשרים נגד משרע"ה אדון הנביאים, אלא שטעו בהם כשראו שהם הרוב נגד יהושע וכלב, ולפיכך היה החשש גדול שיכשלו אף יהושע וכלב בעצתם, והיו זקוקים לרחמים גדולים שלא ינטו אחריהם. ובזה יובן טעם שהוצרך משרע<nowiki>''</nowiki>ה להתפלל על יהושע שהיה עלול להכשל בעצתם מאחר שביררו דבריהם על פי התורה, והיתה הדעת נותנת לכאורה שראוי לפסוק כמותם, ולפיכך התפלל עליו י-ה יושיעך "מעצת" מרגלים, כלומר כל זמן שדבריהם הם בגדר עצה שלמראית עין ידמה שהוא דרך התורה, ועדיין לא נראה בעליל שהוא דרך מינות וכפירה, ואינו אלא עצה ומבוא לבוא אל הדרך הזה.'' | ||
''ועתה מבואר התרגום יונתן (קושיא א') דהנה כשראה משרע<nowiki>''</nowiki>ה גודל ענוותנותו ושפלות רוחו של יהושע, היה מתיירא עליו פן יבטל דעתו לדעת מרגלים כשיראה כי ביררו דעתם ושיטתם על פי התורה, שהרי המה הרוב, ואף כי ידע וישיג כי טעות הוא בידם שנפלו בעצת הס<nowiki>''</nowiki>מ, מ"מ מחמת ענוה יתירה דאית ביה לא יאזור חיל לעמוד ולהתייצב נגד הרבים, על כן התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים שלא תלכד בעצתם, כשיוכיחו דעתם ושיטתם על פי התורה, אלא יתייצב כנגדם בתוקף ויחלוק על דעתם. ומה שלא התפלל משרע"ה על כולם היינו משום שהבחירה חפשית ואין הקב"ה נוטל את הבחירה מיד האדם להטותו לכאן או לכאן, ומכיון שנטתה דעתם לרע לא הי' יכול להתפלל עליהם לשנות דעתם, משא"כ יהושע שידע והכיר בו כי אינו הולך בעצה רעה זו ונטייתו לטוב על כן היה מקום להתפלל עליו שלא ילכד בעצתם הרעה מחמת מידת הענוה.'' | ''ועתה מבואר התרגום יונתן (קושיא א') דהנה כשראה משרע<nowiki>''</nowiki>ה גודל ענוותנותו ושפלות רוחו של יהושע, היה מתיירא עליו פן יבטל דעתו לדעת מרגלים כשיראה כי ביררו דעתם ושיטתם על פי התורה, שהרי המה הרוב, ואף כי ידע וישיג כי טעות הוא בידם שנפלו בעצת הס<nowiki>''</nowiki>מ, מ"מ מחמת ענוה יתירה דאית ביה לא יאזור חיל לעמוד ולהתייצב נגד הרבים, על כן התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים שלא תלכד בעצתם, כשיוכיחו דעתם ושיטתם על פי התורה, אלא יתייצב כנגדם בתוקף ויחלוק על דעתם. ומה שלא התפלל משרע"ה על כולם היינו משום שהבחירה חפשית ואין הקב"ה נוטל את הבחירה מיד האדם להטותו לכאן או לכאן, ומכיון שנטתה דעתם לרע לא הי' יכול להתפלל עליהם לשנות דעתם, משא"כ יהושע שידע והכיר בו כי אינו הולך בעצה רעה זו ונטייתו לטוב על כן היה מקום להתפלל עליו שלא ילכד בעצתם הרעה מחמת מידת הענוה.'' | ||
''וליישב הסתירות בדבריהם ז<nowiki>''ל בענין לקיחת הפירות נראה דלא כליגי כלל, דהא דאיתא במד"ר פ' זו שלא רצו המרגלים לקחת הפירות עד ששלף כלב את הזיין ורץ לפניהם, היינו בתחלת דרכם כשעדיין לא עלתה במחשבתם להביא עד מסייע לעצתם הרעה מפירותיה של ארץ ישראל המשונים בגדלם, שאז מיאנו המרגלים לקיים מצוותו של משרע"ה לקחת מכרי הארץ, ולדברי הזוה"ק לא היו יכולים להרימם ולשאתם, עד שהגביהו אותם יהושע וכלב. אמנם מיד כשנטלוהו ונכנסה בלבם עצה רעה זו להוציא דבה מחמת הפירות, לא רצו יהושע וכלב להשתתף עוד עמהם, דזה כלל גדול שכל דבר שמקורו מאנשי רשע, אף אם בעצם הוא דבר טוב אסור להשתתף עמהם בדבר ההוא, כמובא בספה''</nowiki>ק. ולהכי אף שחזקה עליהם פקודתו של משה רע"ה והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, מ"מ מכיון שראו שמחשבותם לרע וכל כוונתם להוציא דבה משכו ידיהם ממצוה כזו.'' | ''וליישב הסתירות בדבריהם ז<nowiki>''ל בענין לקיחת הפירות נראה דלא כליגי כלל, דהא דאיתא במד"ר פ' זו שלא רצו המרגלים לקחת הפירות עד ששלף כלב את הזיין ורץ לפניהם, היינו בתחלת דרכם כשעדיין לא עלתה במחשבתם להביא עד מסייע לעצתם הרעה מפירותיה של ארץ ישראל המשונים בגדלם, שאז מיאנו המרגלים לקיים מצוותו של משרע"ה לקחת מכרי הארץ, ולדברי הזוה"ק לא היו יכולים להרימם ולשאתם, עד שהגביהו אותם יהושע וכלב. אמנם מיד כשנטלוהו ונכנסה בלבם עצה רעה זו להוציא דבה מחמת הפירות, לא רצו יהושע וכלב להשתתף עוד עמהם, דזה כלל גדול שכל דבר שמקורו מאנשי רשע, אף אם בעצם הוא דבר טוב אסור להשתתף עמהם בדבר ההוא, כמובא בספה''</nowiki>ק. ולהכי אף שחזקה עליהם פקודתו של משה רע"ה והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, מ"מ מכיון שראו שמחשבותם לרע וכל כוונתם להוציא דבה משכו ידיהם ממצוה כזו.'' | ||
''וזה יהיה ביאור הזוה"ק בפ' שופטים וישאוהו במוט בשנים דא ס"מ ובת זוגיה, דבתחלת הילוכם כשעדיין לא היו במחשבה זו ולא נטלוהו אלא מחמת ששלף כלב את הזיין ורץ לפניהם, עדיין לא נטלוהו בכח הס"מ, אמנם כשעלתה בלבם מחשבת זדון זו להוציא דבה ע"י הפירות, נתלבש באותו אשכול הס"מ וכת דיליה ומיד פירשו יהושע וכלב מהם.'' | ''וזה יהיה ביאור הזוה"ק בפ' שופטים וישאוהו במוט בשנים דא ס"מ ובת זוגיה, דבתחלת הילוכם כשעדיין לא היו במחשבה זו ולא נטלוהו אלא מחמת ששלף כלב את הזיין ורץ לפניהם, עדיין לא נטלוהו בכח הס"מ, אמנם כשעלתה בלבם מחשבת זדון זו להוציא דבה ע"י הפירות, נתלבש באותו אשכול הס"מ וכת דיליה ומיד פירשו יהושע וכלב מהם.'' | ||
''וכיוצא בדבר מצינו גבי מעשה העגל, שהתנצל אהרן לפני משה אל יחר בעיני אדוני וגו<nowiki>' ואומר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. דלכאורה תיבת "הזה" יתירא היא דפשיעא שעל העגל הזה הוא מדבר, ומאי למימרא, אמנם איתא בתרגום יונתן שם עה"פ ויהי כאשר קרב אל המחנה וגו' וסטנא הוה בגויה מטפז ומשוור קדם טמא, פירוש שנכנס השטן בתוך העגל והיה מרקד ומפזז לפני העם, ובזה יובן דהנה אהרן לטב איכוון כמבואר בדברי המפרשים והארכנו בזה בדברינו לעיל בפ' תשא, שראה את העם כי ברע הוא, ואם לא יעשה עגל זה לפניהם יכשלו בחטא חמור יותר, שהרי לא נעשה העגל לשם ע''ז אלא להיות להם למנהיג במקומו של משרע"ה, ואילולא עשה אהרן את העגל היו עובדים עבודה זרה ממש. אך דא עקא שנכנס בו השטן, ועל כך לא חשב אהרן ולא עלתה על לבו שיכנס הס''מ בתוך העגל, דאילו לא נכנס השטן בתוכו לא היה המכשול גדול כ"כ שהיה משרע"ה בא ושורפו וטוחנו עד לעפר והיה נעשה בטל ומבוטל כעפרא דארעא, אבל משנכנס בו השטן נשאר רושם החטא לדורות ועברתו שמורה לנצח, דמאחר שבאמצעות העגל נתוסף לסט"א כח וגבורה על כן גם אחרי ששרפו משרע"ה וטחנו לעפר ויזר על פני המים לא נתבטל מכל וכל. וזו היתת התנצלותו ואומר למי זהב וגו' ואשליכהו באש ויצא העגל "הזה", כלומר עם הס"מ שבתוכו, ולא היתה כוונתי ודעתי לכך, ונתכוון בתיבת הזה להורות על דבר מחודש שלא חשב ולא נתכוון ולא עלה על לבו. וממילא מובן מה שהתרחקו יהושע וכלב כל כך ולא נטלו כלום מן הפירות, דמיד שראו שהתלבשו הס''</nowiki>מ ובת זוגו בפירות הללו הבינו כי יפוק מינייהו חורבה לכלל ישראל.'' | ''וכיוצא בדבר מצינו גבי מעשה העגל, שהתנצל אהרן לפני משה אל יחר בעיני אדוני וגו<nowiki>' ואומר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. דלכאורה תיבת "הזה" יתירא היא דפשיעא שעל העגל הזה הוא מדבר, ומאי למימרא, אמנם איתא בתרגום יונתן שם עה"פ ויהי כאשר קרב אל המחנה וגו' וסטנא הוה בגויה מטפז ומשוור קדם טמא, פירוש שנכנס השטן בתוך העגל והיה מרקד ומפזז לפני העם, ובזה יובן דהנה אהרן לטב איכוון כמבואר בדברי המפרשים והארכנו בזה בדברינו לעיל בפ' תשא, שראה את העם כי ברע הוא, ואם לא יעשה עגל זה לפניהם יכשלו בחטא חמור יותר, שהרי לא נעשה העגל לשם ע''ז אלא להיות להם למנהיג במקומו של משרע"ה, ואילולא עשה אהרן את העגל היו עובדים עבודה זרה ממש. אך דא עקא שנכנס בו השטן, ועל כך לא חשב אהרן ולא עלתה על לבו שיכנס הס''מ בתוך העגל, דאילו לא נכנס השטן בתוכו לא היה המכשול גדול כ"כ שהיה משרע"ה בא ושורפו וטוחנו עד לעפר והיה נעשה בטל ומבוטל כעפרא דארעא, אבל משנכנס בו השטן נשאר רושם החטא לדורות ועברתו שמורה לנצח, דמאחר שבאמצעות העגל נתוסף לסט"א כח וגבורה על כן גם אחרי ששרפו משרע"ה וטחנו לעפר ויזר על פני המים לא נתבטל מכל וכל. וזו היתת התנצלותו ואומר למי זהב וגו' ואשליכהו באש ויצא העגל "הזה", כלומר עם הס"מ שבתוכו, ולא היתה כוונתי ודעתי לכך, ונתכוון בתיבת הזה להורות על דבר מחודש שלא חשב ולא נתכוון ולא עלה על לבו. וממילא מובן מה שהתרחקו יהושע וכלב כל כך ולא נטלו כלום מן הפירות, דמיד שראו שהתלבשו הס''</nowiki>מ ובת זוגו בפירות הללו הבינו כי יפוק מינייהו חורבה לכלל ישראל.'' | ||
''והנה כל זה היה באותו דור דיעה שהיו גדולים מאד במעלתן, והיו עלולים לטעות אחריהם ולחשוב כי דעתם היא האמיתית, ודרכם הוא דרך התורה, אבל מה יענו בדור השפל הזה שהכל רחוקים מדרך התורה וסמיות העינים גדול מאד, עד שטועין בדבר פשוט כזה ולא ידעו ולא יבינו דקשר רשעים הוא ואינו מן המנין, ואסור להתחבר אל הרשעים ולדרוש שלומם וטובתם, ואעפ"כ לגודל שפלות הדור צריכים סייעתא דשמיא גדולת שלא יטעו אחרי הדור אמנם אעפ"כ יש לימוד זכות גדול בדורינו דהנה אחרי שחטאו ישראל במרגלים ונענשו שלא להכנס לארץ ישראל כתיב ואולם חי אני וגו' כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי וגו' אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וגו', ופירש ה'''אוה"ח הקדוש''' דזה מגדיל מידת העונש הראויה להם, כי לצד ששמעו קול אלקים חיים פנים בפנים דבר ה<nowiki>' עמהם וראו כל האותות והמופתים הגדולים והנוראים אשר עשה ה' לעיניהם היה מן הראוי שישמעו בקולו ולא ימרו בו, ולפיכך הקפיד הקב"ה עליהם ביותר על שלא חשו לקול דברו יתברך אשר שמעו. אמנם בדורות האחרונים שכך גדול ההסתר פנים ואין רואים ואין שומעין כלום, דאף שקבלנו מאבותינו וגם עמדו כל נשמות ישראל במעמד הנבחר, אעפ"כ ההסתר גדול מאד, וזה הוא לימוד זכות גדול על ישראל שיצילנו השי"ת מעונשים קשים ומרים, אחרי שבעוה"ר חשכו הרואות בארובות וגדולה מאד ההסתרה, וע"י כן יורדים למצב שפל כ''כ וצריכים כח גדול להתחזק וללכת בדרכי אבותינו הקדושים. והבוכ''ע יעזור שנזכה להיות דבוקים בדרך האמת, ולהתחזק באמונה שלימה, כאמרם ז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. והשי''ת יעזור שנזכה לשמור את התוה''ק באמת ובתמים בשמחה ובנחת, וננצל מכל צרות ויסורים קשים ומרים, והשי''</nowiki>ת יאיר עיניהם ולבם של ישראל, ובמהרה נזכה לראות בישועת כל ישראל ושמחתן בהתרוממות קרן התורה וישראל ובהתגלות כבוד שמים עלינו במהרה בימינו אמן.'' | ''והנה כל זה היה באותו דור דיעה שהיו גדולים מאד במעלתן, והיו עלולים לטעות אחריהם ולחשוב כי דעתם היא האמיתית, ודרכם הוא דרך התורה, אבל מה יענו בדור השפל הזה שהכל רחוקים מדרך התורה וסמיות העינים גדול מאד, עד שטועין בדבר פשוט כזה ולא ידעו ולא יבינו דקשר רשעים הוא ואינו מן המנין, ואסור להתחבר אל הרשעים ולדרוש שלומם וטובתם, ואעפ"כ לגודל שפלות הדור צריכים סייעתא דשמיא גדולת שלא יטעו אחרי הדור אמנם אעפ"כ יש לימוד זכות גדול בדורינו דהנה אחרי שחטאו ישראל במרגלים ונענשו שלא להכנס לארץ ישראל כתיב ואולם חי אני וגו' כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי וגו' אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וגו', ופירש ה'''אוה"ח הקדוש''' דזה מגדיל מידת העונש הראויה להם, כי לצד ששמעו קול אלקים חיים פנים בפנים דבר ה<nowiki>' עמהם וראו כל האותות והמופתים הגדולים והנוראים אשר עשה ה' לעיניהם היה מן הראוי שישמעו בקולו ולא ימרו בו, ולפיכך הקפיד הקב"ה עליהם ביותר על שלא חשו לקול דברו יתברך אשר שמעו. אמנם בדורות האחרונים שכך גדול ההסתר פנים ואין רואים ואין שומעין כלום, דאף שקבלנו מאבותינו וגם עמדו כל נשמות ישראל במעמד הנבחר, אעפ"כ ההסתר גדול מאד, וזה הוא לימוד זכות גדול על ישראל שיצילנו השי"ת מעונשים קשים ומרים, אחרי שבעוה"ר חשכו הרואות בארובות וגדולה מאד ההסתרה, וע"י כן יורדים למצב שפל כ''כ וצריכים כח גדול להתחזק וללכת בדרכי אבותינו הקדושים. והבוכ''ע יעזור שנזכה להיות דבוקים בדרך האמת, ולהתחזק באמונה שלימה, כאמרם ז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. והשי''ת יעזור שנזכה לשמור את התוה''ק באמת ובתמים בשמחה ובנחת, וננצל מכל צרות ויסורים קשים ומרים, והשי''</nowiki>ת יאיר עיניהם ולבם של ישראל, ובמהרה נזכה לראות בישועת כל ישראל ושמחתן בהתרוממות קרן התורה וישראל ובהתגלות כבוד שמים עלינו במהרה בימינו אמן.'' | ||
''ואפ"ל עוד באופן אחר קצת מה שלא רצו יהושע וכלב לקחת כלום מפירות הארץ, וגם יתיישבו סתירת המאמרים בדברי חז"ל מי נטל את הפירות, דבגמרא סוטה (וכן העתיק רש"י ז<nowiki>''ל) מבואר דיהושע וכלב לא נטלו כלום, ואילו במדרשים איתא דהמרגלים לא רצו ליטול הפירות עד ששלף כלב אח הזיין ורץ לפניהם וכפה אותם לקחתם. ויותר מזה מבואר בזוה"ק פ' זו שלא יכלו המרגלים להרים את האשכול והוצרכו יהושע וכלב להרימו ולשאתו ואח"כ נטלוהו המרגלים מידם, וזה סותר לכאורה לדברי הגמרא סוטה הנ''ל דלא נטלו יהושע וכלב כלום. ויותר מזה יפלא דבזוה"ק עצמו יש סתירה בדבר דאיתא בזוה"ק פ' שופטים וישאוהו במוט בשנים דא ס"מ ובת זוגיה. וזה סוחר מן הקצה אל הקצה לדברי הזוה''</nowiki>ק בפרשתן דיהושע וכלב נטלו האשכול.'' | ''ואפ"ל עוד באופן אחר קצת מה שלא רצו יהושע וכלב לקחת כלום מפירות הארץ, וגם יתיישבו סתירת המאמרים בדברי חז"ל מי נטל את הפירות, דבגמרא סוטה (וכן העתיק רש"י ז<nowiki>''ל) מבואר דיהושע וכלב לא נטלו כלום, ואילו במדרשים איתא דהמרגלים לא רצו ליטול הפירות עד ששלף כלב אח הזיין ורץ לפניהם וכפה אותם לקחתם. ויותר מזה מבואר בזוה"ק פ' זו שלא יכלו המרגלים להרים את האשכול והוצרכו יהושע וכלב להרימו ולשאתו ואח"כ נטלוהו המרגלים מידם, וזה סותר לכאורה לדברי הגמרא סוטה הנ''ל דלא נטלו יהושע וכלב כלום. ויותר מזה יפלא דבזוה"ק עצמו יש סתירה בדבר דאיתא בזוה"ק פ' שופטים וישאוהו במוט בשנים דא ס"מ ובת זוגיה. וזה סוחר מן הקצה אל הקצה לדברי הזוה''</nowiki>ק בפרשתן דיהושע וכלב נטלו האשכול.'' | ||
''וכל אלו יתיישבו עכ<nowiki>''</nowiki>י דברי ה'''ב<nowiki>''</nowiki>ח''' (העתקנו דבריו לעיל באריכות) דבזמן שהשכינה הקרושה שוכנה בקרב הארץ פירותיה ניזונים מקדושת השכינה, ובזמן שהשכינה הקדושה מסתלקת אזי הם יונקים השפעתם ממקורות הטומאה. ובזה אמרנו לבאר מאה"כ היש בה עץ אם אין, ודרשו ז<nowiki>''</nowiki>ל אם יש אדם כשר שיגין עליהם בזכותו, ופירשנו דהדרש והפשט כחדא נינהו והא בהא תליין, דכל זמן שיש בהם אדם כשר שיגין עליהם יורדת ההשפעה אל הפירות מקדושת השכינה, והם ראויים למאכל, ואם אין בהם אדם כשר להגין עליהם אזי השפעתם באה מכוחות הטומאה, והם יונקים חיותם מן הסט"א ואין הם ראויים למאכל.'' | ''וכל אלו יתיישבו עכ<nowiki>''</nowiki>י דברי ה'''ב<nowiki>''</nowiki>ח''' (העתקנו דבריו לעיל באריכות) דבזמן שהשכינה הקרושה שוכנה בקרב הארץ פירותיה ניזונים מקדושת השכינה, ובזמן שהשכינה הקדושה מסתלקת אזי הם יונקים השפעתם ממקורות הטומאה. ובזה אמרנו לבאר מאה"כ היש בה עץ אם אין, ודרשו ז<nowiki>''</nowiki>ל אם יש אדם כשר שיגין עליהם בזכותו, ופירשנו דהדרש והפשט כחדא נינהו והא בהא תליין, דכל זמן שיש בהם אדם כשר שיגין עליהם יורדת ההשפעה אל הפירות מקדושת השכינה, והם ראויים למאכל, ואם אין בהם אדם כשר להגין עליהם אזי השפעתם באה מכוחות הטומאה, והם יונקים חיותם מן הסט"א ואין הם ראויים למאכל.'' | ||
''והנה איתא בגמרא (סוטה דף ל"ה) דבאותה שעה שנכנסו מרגלים לארץ מת איוב והיו כולם עסוקים בהספדו, ולפי זה ניחא דכל זמן שהיה איוב קיים היתה השפעת הפירות באה מכוחות הקדושה בזכותו, ולכן נפלו יהושע וכלב את הפירות, שהרגישו בהם שיניקתן מן השכינה הקדושה השורה בארץ בזכות צדקתו של איוב, ואז לא היו המרגלים מרוצים ליטלם מאחר שהיו חכצים להוציא דבה, וכבר נתרחקו מכוח הקדושה, ולדברי הזוה<nowiki>''ק כבר לא היו יכולים המרגלים ליפלם, מאחר שכבר נתקלקלו. אמנם באותה שעה מת איוב, ומיד נ הקדושה מקרב הפירות, ונכנסו לרשות הסט"א שנעשה שליט בארץ, מיד הניחו יהושע וכלב את הפירות, ולא רצו עוד ליטלם שהרגישו בהם כוחות הטומאה השורים עליהם, וכדאיתא בזוה''ק כ' שופטים הנ"ל ששרו עליהם הס''</nowiki>מ ובת זוגו, ונטלוהו המרגלים כדי להוציא דבה על הארץ, והבן.'' | |||
''והנה איתא בגמרא (סוטה דף ל"ה) דבאותה שעה שנכנסו מרגלים לארץ מת איוב והיו כולם עסוקים בהספדו, ולפי זה ניחא דכל זמן שהיה איוב קיים היתה השפעת הפירות באה מכוחות הקדושה בזכותו, ולכן נפלו יהושע וכלב את הפירות, שהרגישו בהם שיניקתן מן השכינה הקדושה השורה בארץ בזכות צדקתו של איוב, ואז לא היו המרגלים מרוצים ליטלם מאחר שהיו חכצים להוציא דבה, וכבר נתרחקו מכוח הקדושה, ולדברי הזוה<nowiki>''ק כבר לא היו יכולים המרגלים ליפלם, מאחר שכבר נתקלקלו. אמנם באותה שעה מת איוב, ומיד | |||
=== מאמר יד === | === מאמר יד === | ||
'''''וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'<nowiki/>'''. במדרש רבה ריש פרשה זו הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים, שנו רבותינו אין מפליגין בספינה קודם לשבת ג' ימים, בשליח הרשות ואם היה שליח מצוה מותר וכו'. וצריך להבין שייכות הלכה זו לעניינא דמרגלים.'' | '''''וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'<nowiki/>'''. במדרש רבה ריש פרשה זו הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים, שנו רבותינו אין מפליגין בספינה קודם לשבת ג' ימים, בשליח הרשות ואם היה שליח מצוה מותר וכו'. וצריך להבין שייכות הלכה זו לעניינא דמרגלים.'' | ||
''ב) ראוי להתבונן בענין חטא המרגלים איך נהיה כדבר הזה שנתהפכו לפתע פתאום לרשעים, אחרי שהיו צדיקים בתחלת הליכתן ונבחרו לשליחות זה ע"י כל ישראל ועל פי משה רבינו ששאל עליהם מאת הקב"ה אם ראויים הם, וכיצד נשתנו בתוך כדי הליכתן מן הקצת אל הקצה. וידוע מה דאיתא בזוה"ק (דף קנ"ח ע"א) כולם אנשים כולהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו וכו' אלא אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי וכר, עכלה"ק. וגם הא מילתא דתמיהא טובא, האם בעבור נגיעה עצמית שהיתה להם שיעבירו אותם מנשיאותם כשיכנסו ישראל לארץ הרהיבו עוז בנפשם להרשיע ולגרום כל הצרה הזאת, להמריד את כל עדת ישראל על משרע"ה אתמהה. וה'''אוה"ח הקדוש''' כתב לבאר מנין חטאם של המרגלים, שהוא לפי שנכנסה בהם תכונה רעה מצד המשלחים הם ישראל, שהיו מתכוונים לשלחם בכוונה רעה. וראה גם זה פלאי מהיכן נצמחו דיעות וכוונות רעות באנשי אותו הדור דיעה, ואיך נתקלקלו כ"כ שמרדו במשרע"ה והתרעמו על הקב"ה עד שהגיעו למצב נורא ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים.'' | ''ב) ראוי להתבונן בענין חטא המרגלים איך נהיה כדבר הזה שנתהפכו לפתע פתאום לרשעים, אחרי שהיו צדיקים בתחלת הליכתן ונבחרו לשליחות זה ע"י כל ישראל ועל פי משה רבינו ששאל עליהם מאת הקב"ה אם ראויים הם, וכיצד נשתנו בתוך כדי הליכתן מן הקצת אל הקצה. וידוע מה דאיתא בזוה"ק (דף קנ"ח ע"א) כולם אנשים כולהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו וכו' אלא אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי וכר, עכלה"ק. וגם הא מילתא דתמיהא טובא, האם בעבור נגיעה עצמית שהיתה להם שיעבירו אותם מנשיאותם כשיכנסו ישראל לארץ הרהיבו עוז בנפשם להרשיע ולגרום כל הצרה הזאת, להמריד את כל עדת ישראל על משרע"ה אתמהה. וה'''אוה"ח הקדוש''' כתב לבאר מנין חטאם של המרגלים, שהוא לפי שנכנסה בהם תכונה רעה מצד המשלחים הם ישראל, שהיו מתכוונים לשלחם בכוונה רעה. וראה גם זה פלאי מהיכן נצמחו דיעות וכוונות רעות באנשי אותו הדור דיעה, ואיך נתקלקלו כ"כ שמרדו במשרע"ה והתרעמו על הקב"ה עד שהגיעו למצב נורא ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים.'' | ||
''ג) רש"י ז"ל כ<nowiki>' וז"ל לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וכו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה וכו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה. ולכאורה קשה להבין שהרי הבחירה חפשית וביד כל אדם לבחור באחת משני הדרכים, ומדוע נתן הקב"ה כאן מקום לטעות בדברי המרגלים, והלא דרכו יתברך לרחם על בריותיו, ואינו חפץ להרשיעם. ויותר מזה מבואר במד"ר וז"ל, למה היו דומין למלך שזימן לבנו אשם וכו' א"ל הבן אלך ואראה אותה שלא היה מאמין לאביו וכו'. א"ל וכו' ובשביל שלא האמנת בי קונם שאין אתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה. כך הקב''ה אמר לישראל טובה הארץ, ולא האמינו אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו, אמר הקב"ה וכו' בשבועה שאין א' מהם נכנס לתוכה אלא לבניהם אני נותנה, ע"כ. וצ"ב דלפי זה נמצא שכבר נגזר עוד בטרם שליחות המרגלים שלא יכנסו ישראל לארץ, בעבור שלא בטחו באלקים ולא האמינו לדבריו, וא"כ מה צורך היה בכל אותה השליחות, הלא גם בלא דברי המרגלים כבר נשבע הקב''ה שלא יכנסו ישראל שבאותו הדור לארץ ישראל, ומה אילו לא היו המרגלים מוציאים דיבה רעה, אלא היו מספרים שבח הארץ וטובתה בלבד, הלא כבר נגזרה הגזירה משעה שאמרו נשלחה אנשים וגו'. גם ראוי להבין ל' רש"י ז"ל אמר הקב"ה חייהם שאני נותן להם מקום לטעות, דלא מצינו כזאת במקו''</nowiki>א שנשבע הקב"ה בחייהם של ישראל, ומדוע נקט כאן השבועה בלשון זה.'' | ''ג) רש"י ז"ל כ<nowiki>' וז"ל לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וכו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה וכו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה. ולכאורה קשה להבין שהרי הבחירה חפשית וביד כל אדם לבחור באחת משני הדרכים, ומדוע נתן הקב"ה כאן מקום לטעות בדברי המרגלים, והלא דרכו יתברך לרחם על בריותיו, ואינו חפץ להרשיעם. ויותר מזה מבואר במד"ר וז"ל, למה היו דומין למלך שזימן לבנו אשם וכו' א"ל הבן אלך ואראה אותה שלא היה מאמין לאביו וכו'. א"ל וכו' ובשביל שלא האמנת בי קונם שאין אתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה. כך הקב''ה אמר לישראל טובה הארץ, ולא האמינו אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו, אמר הקב"ה וכו' בשבועה שאין א' מהם נכנס לתוכה אלא לבניהם אני נותנה, ע"כ. וצ"ב דלפי זה נמצא שכבר נגזר עוד בטרם שליחות המרגלים שלא יכנסו ישראל לארץ, בעבור שלא בטחו באלקים ולא האמינו לדבריו, וא"כ מה צורך היה בכל אותה השליחות, הלא גם בלא דברי המרגלים כבר נשבע הקב''ה שלא יכנסו ישראל שבאותו הדור לארץ ישראל, ומה אילו לא היו המרגלים מוציאים דיבה רעה, אלא היו מספרים שבח הארץ וטובתה בלבד, הלא כבר נגזרה הגזירה משעה שאמרו נשלחה אנשים וגו'. גם ראוי להבין ל' רש"י ז"ל אמר הקב"ה חייהם שאני נותן להם מקום לטעות, דלא מצינו כזאת במקו''</nowiki>א שנשבע הקב"ה בחייהם של ישראל, ומדוע נקט כאן השבועה בלשון זה.'' | ||
''ד) וישלח אותם משה וגו<nowiki>'. בתנא דבי אליהו (פכ"ע) איתא, שיגר משה מהם עשרה נשיאים ויהושע וכלב עמהם אמר משה להם אל תכנסו כמו גנבים, ואם יאמרו לכם למה באתם עלינו תאמרו להם על חמשה תאנים ועל חמשה רמונים ועל אשכול ענבים א' באתם, ואם יאמרו לכם שמא להכרית אילנות של ע"א ולקוץ אשירה באתם עלינו תאמרו להם לא, נכנסו כשלוחים וכו' הגיעו לחברון נטלו משם וכו' תאנים וכו' דמונים וכו' ואשכול ענבים א', שמעו מהן אחימן ששי ותלמי ילידי הענק ויצאו לקראתן צווחו בהם צווחה אחת ונפלו על פניהם ארצה, והתחילו הן מנפחין באפיהם וכו' עד שנתיישבה דעתם עליהם, ואח"כ אמרו להם על מה באתם עלינו שמא להכרית אילנות ואשירה של ע"א וכו' אמרו להם לאו שיגרום בשלום ולא הרגום, עכ''ד התנדב"א. וצריך להבין מדוע הזהירן משרע"ה על כך שלא יאמרו לכרות ע"ז באנו, גם יפלא מדוע לא שאלו אותם ילידי הענק אם באו לרגל את הארץ כדי לכבוש אותה, וכל שאלתם היתה שמא להכרית אשירה וע''</nowiki>ז באו, וכי לא איכפת להו אם יבואו ישראל עליהם למלחמה, וכל דאגתם רק על עבודה זרה שלהם.'' | ''ד) וישלח אותם משה וגו<nowiki>'. בתנא דבי אליהו (פכ"ע) איתא, שיגר משה מהם עשרה נשיאים ויהושע וכלב עמהם אמר משה להם אל תכנסו כמו גנבים, ואם יאמרו לכם למה באתם עלינו תאמרו להם על חמשה תאנים ועל חמשה רמונים ועל אשכול ענבים א' באתם, ואם יאמרו לכם שמא להכרית אילנות של ע"א ולקוץ אשירה באתם עלינו תאמרו להם לא, נכנסו כשלוחים וכו' הגיעו לחברון נטלו משם וכו' תאנים וכו' דמונים וכו' ואשכול ענבים א', שמעו מהן אחימן ששי ותלמי ילידי הענק ויצאו לקראתן צווחו בהם צווחה אחת ונפלו על פניהם ארצה, והתחילו הן מנפחין באפיהם וכו' עד שנתיישבה דעתם עליהם, ואח"כ אמרו להם על מה באתם עלינו שמא להכרית אילנות ואשירה של ע"א וכו' אמרו להם לאו שיגרום בשלום ולא הרגום, עכ''ד התנדב"א. וצריך להבין מדוע הזהירן משרע"ה על כך שלא יאמרו לכרות ע"ז באנו, גם יפלא מדוע לא שאלו אותם ילידי הענק אם באו לרגל את הארץ כדי לכבוש אותה, וכל שאלתם היתה שמא להכרית אשירה וע''</nowiki>ז באו, וכי לא איכפת להו אם יבואו ישראל עליהם למלחמה, וכל דאגתם רק על עבודה זרה שלהם.'' | ||
''ה) ויהם כלב את העם אל משה ויאמר עלה נטלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. ראוי להבין אומרו "אל משה", ודרשת חז"ל ידועה. גם יל"ד בכפל הלשון עלה נטלה כי יכול נוכל.'' | ''ה) ויהם כלב את העם אל משה ויאמר עלה נטלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. ראוי להבין אומרו "אל משה", ודרשת חז"ל ידועה. גם יל"ד בכפל הלשון עלה נטלה כי יכול נוכל.'' | ||
''ו) ויהושע בן נון וכלב וגו' ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר וגו' טובה הארץ מאד מאד. צריך ביאור מה השיבו יהושע וכלב לדחות טענות המרגלים, והרי אף המרגלים העידו ואמרו כי טובה הארץ מאד, שהיא ארץ זבת חלב ודבש ופירותיה משונים בגדלם, אלא שטענו כי היא ארץ אוכלת יושביה, ועל דברים אלו לא השיבו יהושע וכלב מאומה, ובמה איפוא סתרו טענת המרגלים שהוציאו דבת הארץ דעה כי ארץ אוכלת יושביה היא.'' | ''ו) ויהושע בן נון וכלב וגו' ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר וגו' טובה הארץ מאד מאד. צריך ביאור מה השיבו יהושע וכלב לדחות טענות המרגלים, והרי אף המרגלים העידו ואמרו כי טובה הארץ מאד, שהיא ארץ זבת חלב ודבש ופירותיה משונים בגדלם, אלא שטענו כי היא ארץ אוכלת יושביה, ועל דברים אלו לא השיבו יהושע וכלב מאומה, ובמה איפוא סתרו טענת המרגלים שהוציאו דבת הארץ דעה כי ארץ אוכלת יושביה היא.'' | ||
''ז) ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכבוד ה' נראה באהל מועד וגו'. רש"י ז"ל פי' לרגום אותם יהושע וכלב, דהכי מוכח פשטיה דקרא דקאי על יהושע וכלב האמורים למעלה. אמנם בגמרא סוטה (דף ל"ה) איתא ויאמרו כל העדה לרגום אותה באבנים וכבוד ה' וגו', מלמד שנטלו אבנים וזרקו כלפי מעלה. ובמד"ר (וכ"ה בתנחומא) איתא לרגום אותה באבנים ומי הם משה ואהרן וכבוד ה' נראה בענן מלמד שהיו זורקין אבנים והענן מקבלם וכר. וכיו"ב איתא בתנא דבי אליהו שם וז"ל, מעיד אני עלי שמים וארץ שלא היה בדעתו של הקב"ה להמית עשרה נשיאים הללו מישראל אלא משום שהיו רצים אחרי משה ואהרן לרגום אותם באבנים, עד שנמשכו ונכנסו תחת ענני הכבוד תחת כנפי השכינה, שנא' ויפלו משה ואהרן על פניהם וגו' ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וגו'. ובילקוט איתא א"ר אבא בר כהנא כיון שראו השכינה התחילו מרגמין בהם באבנים, אמר ריש לקיש כיון שנגלה הענן נראו האבנים תלויות בו. וראוי להבין וכי כל כך טפשים היו לזרוק אבנים כלפי מעלה ומה רצו בזה. גם לאיזה צורך נעשה הנס הזה שיהיה הענן מקבל אותם אבנים וישארו תלויים בו, ומה אילו היו האבנים חוזרים ונופלים ארצה.'' | ''ז) ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכבוד ה' נראה באהל מועד וגו'. רש"י ז"ל פי' לרגום אותם יהושע וכלב, דהכי מוכח פשטיה דקרא דקאי על יהושע וכלב האמורים למעלה. אמנם בגמרא סוטה (דף ל"ה) איתא ויאמרו כל העדה לרגום אותה באבנים וכבוד ה' וגו', מלמד שנטלו אבנים וזרקו כלפי מעלה. ובמד"ר (וכ"ה בתנחומא) איתא לרגום אותה באבנים ומי הם משה ואהרן וכבוד ה' נראה בענן מלמד שהיו זורקין אבנים והענן מקבלם וכר. וכיו"ב איתא בתנא דבי אליהו שם וז"ל, מעיד אני עלי שמים וארץ שלא היה בדעתו של הקב"ה להמית עשרה נשיאים הללו מישראל אלא משום שהיו רצים אחרי משה ואהרן לרגום אותם באבנים, עד שנמשכו ונכנסו תחת ענני הכבוד תחת כנפי השכינה, שנא' ויפלו משה ואהרן על פניהם וגו' ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וגו'. ובילקוט איתא א"ר אבא בר כהנא כיון שראו השכינה התחילו מרגמין בהם באבנים, אמר ריש לקיש כיון שנגלה הענן נראו האבנים תלויות בו. וראוי להבין וכי כל כך טפשים היו לזרוק אבנים כלפי מעלה ומה רצו בזה. גם לאיזה צורך נעשה הנס הזה שיהיה הענן מקבל אותם אבנים וישארו תלויים בו, ומה אילו היו האבנים חוזרים ונופלים ארצה.'' | ||
''ח) עוד איתא בילקוט שם באותה שעה (שרצו לרגום אותם באבנים) אמר הקב"ה למשה מי יכול לסבול כך, עד מתי כך, עד אנה ינאצוני, אכנו בדבר. דברים הם מכעיסין אותי, אף אני אכנו בדבר, במדבר הזה יתמו ושם ימותו, מי גרם להם שימותו "במדבר<nowiki>''</nowiki> שאמרו דברים. וקשה האם דברים בלבד אמרו, והרי אף לכלל מעשה רבה הגיעו, שזרקו אבנים כלפי מעלה, ואמאי קרי ליה "דברים", דמשמע שלא חטאו אלא בדבור בעלמא אבל לא באו לידי מעשה בפועל.'' | ''ח) עוד איתא בילקוט שם באותה שעה (שרצו לרגום אותם באבנים) אמר הקב"ה למשה מי יכול לסבול כך, עד מתי כך, עד אנה ינאצוני, אכנו בדבר. דברים הם מכעיסין אותי, אף אני אכנו בדבר, במדבר הזה יתמו ושם ימותו, מי גרם להם שימותו "במדבר<nowiki>''</nowiki> שאמרו דברים. וקשה האם דברים בלבד אמרו, והרי אף לכלל מעשה רבה הגיעו, שזרקו אבנים כלפי מעלה, ואמאי קרי ליה "דברים", דמשמע שלא חטאו אלא בדבור בעלמא אבל לא באו לידי מעשה בפועל.'' | ||
''ולבא לביאור הענין הנה התוה<nowiki>''ק היא נצחית וטמונים כה כל המאורעות וגלגולים שיעברו על ישראל עד סוף כל הדורות בענין ירושת הארץ, והנה יש להתבונן בענין המרגלים שהלכו בשליחות מסוכנת כזו, ונכנסו בין הכנענים ילידי הענק ויצאו משם שלימים, ובאמת היה בזה נס עצום כמבואר בדבריהם ז''ל, שבכל מקום שהיו מהלכין מצאום קוברי מתים, והקב"ה עשה כן לטורדן באבלן שלא ירגישו בהם. אך אותו הנס הגדול שנעשה להם הביא את ישראל לטעות המר הזה, דכשראו אותם שהלכו ובאו ולא אירע להם דבר אמרו בוודאי יש ממש בדבריהם, דאל"כ לא עביד קב''</nowiki>ה ניסא למגנא, אלא וודאי מסתמא כדבריהם כן הוא, וזה גרם שטעו אחריהם כל עדת ישראל.'' | ''ולבא לביאור הענין הנה התוה<nowiki>''ק היא נצחית וטמונים כה כל המאורעות וגלגולים שיעברו על ישראל עד סוף כל הדורות בענין ירושת הארץ, והנה יש להתבונן בענין המרגלים שהלכו בשליחות מסוכנת כזו, ונכנסו בין הכנענים ילידי הענק ויצאו משם שלימים, ובאמת היה בזה נס עצום כמבואר בדבריהם ז''ל, שבכל מקום שהיו מהלכין מצאום קוברי מתים, והקב"ה עשה כן לטורדן באבלן שלא ירגישו בהם. אך אותו הנס הגדול שנעשה להם הביא את ישראל לטעות המר הזה, דכשראו אותם שהלכו ובאו ולא אירע להם דבר אמרו בוודאי יש ממש בדבריהם, דאל"כ לא עביד קב''</nowiki>ה ניסא למגנא, אלא וודאי מסתמא כדבריהם כן הוא, וזה גרם שטעו אחריהם כל עדת ישראל.'' | ||
''וכאשר כן הוא בעוה<nowiki>''ר גם בזמנינו, שמטעין את העולם בנסים, שאומרים שהקב''ה עושה נסים לרשעים, אלא שהחילוק הוא דבמרגלים באמת נעשו נסים, רק שמחמת הנסים נמשכו לטעות בהם, משא"כ היום שבודים דברים מלבם ומטעים את העולם בנסים מדומים. וכבד הארכנו בכמה מקומות בביאור ענין הנסים הבאים בכח השטן, אשר ניתן לו משמים הכח והיכולת לעשות דברים זרים ומופלאים כדי להטעות את הבריות, ודבר זה הלא נתבאר במקראות ובדברי חז"ל במקומות רבים מאד. ואציע כאן מאמר אחד בגמרא שמשם מפורש את כל ונוכחת, עד כמה גדול כוחו של הס"מ דמשמיא קא יהבו ליה רשות לעשות נסים ונפלאות מחוץ לטבע העולם. דהכי איתא בגמרא ע"ז (דף נ"ה ע"א) א"ל זונין לר''ע לבי ולבך ידעין דע"ז לית בה מששא, והא קא חזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתי כי מצמדי (פירש''י פיסחים ההולכים לע''ז שנתפרקו אבריהם מחמת חוליין וחוזרים מצומדין) אמר ליה אמשול לך משל וכו' כך היסורין בשעה שמשגרין אותם על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית וכו'</nowiki>, כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית ע"ז שלו אמרו יסורין דין הוא שלא נצא חוזרין ואומרין וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אט נאבד שבועתינו.'' | ''וכאשר כן הוא בעוה<nowiki>''ר גם בזמנינו, שמטעין את העולם בנסים, שאומרים שהקב''ה עושה נסים לרשעים, אלא שהחילוק הוא דבמרגלים באמת נעשו נסים, רק שמחמת הנסים נמשכו לטעות בהם, משא"כ היום שבודים דברים מלבם ומטעים את העולם בנסים מדומים. וכבד הארכנו בכמה מקומות בביאור ענין הנסים הבאים בכח השטן, אשר ניתן לו משמים הכח והיכולת לעשות דברים זרים ומופלאים כדי להטעות את הבריות, ודבר זה הלא נתבאר במקראות ובדברי חז"ל במקומות רבים מאד. ואציע כאן מאמר אחד בגמרא שמשם מפורש את כל ונוכחת, עד כמה גדול כוחו של הס"מ דמשמיא קא יהבו ליה רשות לעשות נסים ונפלאות מחוץ לטבע העולם. דהכי איתא בגמרא ע"ז (דף נ"ה ע"א) א"ל זונין לר''ע לבי ולבך ידעין דע"ז לית בה מששא, והא קא חזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתי כי מצמדי (פירש''י פיסחים ההולכים לע''ז שנתפרקו אבריהם מחמת חוליין וחוזרים מצומדין) אמר ליה אמשול לך משל וכו' כך היסורין בשעה שמשגרין אותם על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית וכו'</nowiki>, כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית ע"ז שלו אמרו יסורין דין הוא שלא נצא חוזרין ואומרין וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אט נאבד שבועתינו.'' | ||
''והיינו דאר"י מ<nowiki>''ד וחליים רעים ונאמנים (דברים פכ''ד) רעים בשליחותן ונאמנים בשבועתן. א"ל רבא בר יצחק לרב יהודה האיכא בית ע''ז באתרין דכי מנגיב עלמא ולא אתי מיטרא מתחזי להו בחלמא ואמר להו שחטו לי גברא ואייתי מטרא שחטו ליה גברא ואתי מיטרא וכו', א''ל הכי אמר רב מאי דכתיב אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם, והיינו דארשב''ל מאי דכתיב (משלי פ''ג) אם ללצים הוא יליץ וגו'</nowiki> בא לטמא פותחין לו, עכ"ד הגמרא.'' | ''והיינו דאר"י מ<nowiki>''ד וחליים רעים ונאמנים (דברים פכ''ד) רעים בשליחותן ונאמנים בשבועתן. א"ל רבא בר יצחק לרב יהודה האיכא בית ע''ז באתרין דכי מנגיב עלמא ולא אתי מיטרא מתחזי להו בחלמא ואמר להו שחטו לי גברא ואייתי מטרא שחטו ליה גברא ואתי מיטרא וכו', א''ל הכי אמר רב מאי דכתיב אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם, והיינו דארשב''ל מאי דכתיב (משלי פ''ג) אם ללצים הוא יליץ וגו'</nowiki> בא לטמא פותחין לו, עכ"ד הגמרא.'' | ||
''והנה יש להתבונן במה שהשיבו רבי עקיבא לזונין, דזונין שאל אותו על שרואים מעשים בכל יום שהולכים בעלי מומין לע"ז ושם מתרפאין, והוא דחהו דכך אתרמי שבאותה שעה דייקא הגיע זמנן של היסורין להפסק, ולכאורה הך מילתא תמיהה טובא, שהרי זה ברור שהיה בזמניהם מציאות זו שהראה הע<nowiki>''ז אותות ומופתים גדולים ונפלאים שאין לתלותן במקרה גרידא, וכדחזינן משאלתו של רבא מר' יצחק ב''ר יהודה, שהיה הדבר רגיל בזמנם שבכל עת שהיה העולם צמא למים ולא ירדו גשמים היה נעשה הנס הזה ע''י הע''ז, שהיו שוחטין לו אדם ומיד ירדו גשמים, וע''כ שהיה הדבר הזה מפורסם ונודע בזמניהם שביכולת הע''ז להראות מופתית ומדוע איפוא דחהו ר"ע לזונין בתשובה שאינה מספקת, דמה שהחולים מתרפאין בלכתם לבית ע''ז אין זה אלא מקרה בעלמא, שדוקא בשעה זו הגיע זמנן של יסורין לצאת מהם, הלא בלאו הכי לא סגי ליה בתשובה זו, דאכתי יכול להקשות לו ממה שרואים שנעשין לע"ז ניסים גלויים ומפורסמים שאין לתלותן במקרה, כדוגמת הנס דשחטו ליה גברא ואתי מימרא, דזהו נס ופלא שאין לדחותו בתשובה זו, וע"כ צריכים אנו לתירוץ הנ''ל שהחליקן הקב"ה בדברים כדי לטורדן מן העולם, ובעבור כן הניח כח זה לע"ז שתוכל להראות מופתים מחוץ לטבע העולם כדי להטעות אחריה, ומכיון דע"כ אנו צריכים לכך מדוע לא השיבו ר"ע תשובה זו מיד כששאל ממנו והא קא חזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתי כי מצמדי, היה לו להשיבו שהחליקן הקב''ה בדברים כדי לטורדן מן העולם, וזוהי תשובה נצחת על כל שאלותיהם. ועוד דבזה יונח גם דע''כ אין תירוצו של ר''ע די השיב על שאילתו של זונין, שהרי לא פעם אחת אירע דבר זה שהלכו בעלי מומים לבית הע''ז ונתרפאו, דמדברי הגמרא נראה שהיה זה דבר רגיל מאד, ומעשים בכל יום בזמנם, וא''כ לא תספיק תשובה זו דכך אתרמי שהגיע זמנן של היסורין לצאת באותה שעה, דזה שייך לומר בדבר שאירע פעם אחת, אבל לא בדבר ההווה ורגיל תמיד, דזה רחוק מן השכל לומר שכל כך גדולה הצלחת הע''ז דבכל יום יקרה מקרה כזה, שמיד כשבא החולה לבית הע"ז הגיע זמנן של יסורין לצאת, ויותר היה מן הראוי שישיב לו ר''</nowiki>ע על שאלתו הבא ליטמא פותחין לו, ובזה יש די השב על כל שאלותיהם וקושיותיהם, דמן השמים ניתן רשות לע"ז לעשות נסים גלויים.'' | ''והנה יש להתבונן במה שהשיבו רבי עקיבא לזונין, דזונין שאל אותו על שרואים מעשים בכל יום שהולכים בעלי מומין לע"ז ושם מתרפאין, והוא דחהו דכך אתרמי שבאותה שעה דייקא הגיע זמנן של היסורין להפסק, ולכאורה הך מילתא תמיהה טובא, שהרי זה ברור שהיה בזמניהם מציאות זו שהראה הע<nowiki>''ז אותות ומופתים גדולים ונפלאים שאין לתלותן במקרה גרידא, וכדחזינן משאלתו של רבא מר' יצחק ב''ר יהודה, שהיה הדבר רגיל בזמנם שבכל עת שהיה העולם צמא למים ולא ירדו גשמים היה נעשה הנס הזה ע''י הע''ז, שהיו שוחטין לו אדם ומיד ירדו גשמים, וע''כ שהיה הדבר הזה מפורסם ונודע בזמניהם שביכולת הע''ז להראות מופתית ומדוע איפוא דחהו ר"ע לזונין בתשובה שאינה מספקת, דמה שהחולים מתרפאין בלכתם לבית ע''ז אין זה אלא מקרה בעלמא, שדוקא בשעה זו הגיע זמנן של יסורין לצאת מהם, הלא בלאו הכי לא סגי ליה בתשובה זו, דאכתי יכול להקשות לו ממה שרואים שנעשין לע"ז ניסים גלויים ומפורסמים שאין לתלותן במקרה, כדוגמת הנס דשחטו ליה גברא ואתי מימרא, דזהו נס ופלא שאין לדחותו בתשובה זו, וע"כ צריכים אנו לתירוץ הנ''ל שהחליקן הקב"ה בדברים כדי לטורדן מן העולם, ובעבור כן הניח כח זה לע"ז שתוכל להראות מופתים מחוץ לטבע העולם כדי להטעות אחריה, ומכיון דע"כ אנו צריכים לכך מדוע לא השיבו ר"ע תשובה זו מיד כששאל ממנו והא קא חזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתי כי מצמדי, היה לו להשיבו שהחליקן הקב''ה בדברים כדי לטורדן מן העולם, וזוהי תשובה נצחת על כל שאלותיהם. ועוד דבזה יונח גם דע''כ אין תירוצו של ר''ע די השיב על שאילתו של זונין, שהרי לא פעם אחת אירע דבר זה שהלכו בעלי מומים לבית הע''ז ונתרפאו, דמדברי הגמרא נראה שהיה זה דבר רגיל מאד, ומעשים בכל יום בזמנם, וא''כ לא תספיק תשובה זו דכך אתרמי שהגיע זמנן של היסורין לצאת באותה שעה, דזה שייך לומר בדבר שאירע פעם אחת, אבל לא בדבר ההווה ורגיל תמיד, דזה רחוק מן השכל לומר שכל כך גדולה הצלחת הע''ז דבכל יום יקרה מקרה כזה, שמיד כשבא החולה לבית הע"ז הגיע זמנן של יסורין לצאת, ויותר היה מן הראוי שישיב לו ר''</nowiki>ע על שאלתו הבא ליטמא פותחין לו, ובזה יש די השב על כל שאלותיהם וקושיותיהם, דמן השמים ניתן רשות לע"ז לעשות נסים גלויים.'' | ||
''אכן יתבאר עפ"י מה שאמרנו ליישב קושית ה'''רד"ק''' בפ<nowiki>' בראשית בענין דבור הנחש אל חות שהקשה איך דבר הנחש אל האשה, וכי היה בו כח הדבור, ואם היה בדרך מופת כענין אמירת האתון לבלעם, למה לא אמר הכתוב ויפתח ה' את פי הנחש כדרך שאמה"כ ויפתח ה' את פי האתון, והאריך הרד''ק ז"ל שם והביא מדברי הראשונים ז"ל דלא דבר הנחש אלא מלאך דבר בעבורו, ובפרקי דר''א איתא שהס''מ רכב על הנחש. אמנם חזר והקשה על זה, ומסיק הרד"ק דבאמת דבר הנחש ע"ד מופת כדי לנסות את האשת ומה שלא יזכיר הכתוב נס זה כדרך שזכר נס פתיחת פי האתון יש בזה נסתר גדול והוא העיקר למביני מדע, עכ''</nowiki>ד הרד"ק. ואכתי לא הונח לנו בדבריו ואנחנו לא נדע מה ענין הנסתר הגדול בזה שלא הזכיר הכתוב נס דבורו של הנחש.'' | ''אכן יתבאר עפ"י מה שאמרנו ליישב קושית ה'''רד"ק''' בפ<nowiki>' בראשית בענין דבור הנחש אל חות שהקשה איך דבר הנחש אל האשה, וכי היה בו כח הדבור, ואם היה בדרך מופת כענין אמירת האתון לבלעם, למה לא אמר הכתוב ויפתח ה' את פי הנחש כדרך שאמה"כ ויפתח ה' את פי האתון, והאריך הרד''ק ז"ל שם והביא מדברי הראשונים ז"ל דלא דבר הנחש אלא מלאך דבר בעבורו, ובפרקי דר''א איתא שהס''מ רכב על הנחש. אמנם חזר והקשה על זה, ומסיק הרד"ק דבאמת דבר הנחש ע"ד מופת כדי לנסות את האשת ומה שלא יזכיר הכתוב נס זה כדרך שזכר נס פתיחת פי האתון יש בזה נסתר גדול והוא העיקר למביני מדע, עכ''</nowiki>ד הרד"ק. ואכתי לא הונח לנו בדבריו ואנחנו לא נדע מה ענין הנסתר הגדול בזה שלא הזכיר הכתוב נס דבורו של הנחש.'' | ||
''ואמרנו (עי<nowiki>' בדברינו לעיל פ' בראשית ע' צ''ע) ליישב הטעם שלא נזכר בתורה הנס של דיבור הנחש עפימ''ד בגמ' מגילה (דף כ''ה ע"א) מעשה העגל וכר נקרא ולא מתרגם (פירש"י שכתוב בו ויצא העגל הזה ע"כ נקרא ולא מתרגם פן יטעו עמי הארץ ויאמרו ממש היה בו שיצא מאליו, אבל המקרא בלא תרגום אין ע"ה מבינים אותו) עוד איתא שם (ע"ב) תניא ר"ש בן אלעזר אומר לעולם יהא אדם זהיד בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המינים שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, ופירש"י פקרו המינין, העיזו פניהם לומר יש ממש בעבודה זרה, עכ"ד הגמרא. והנה האמת הוא שעשיית העגל היתה בדרך זר ומופלא מחוץ לדרך הטבע, וכדאיתא בתרגום יונתן עה''פ וירא את העגל ומחולות וז''ל, וסטנא הוה בגויה מטפז ומשוור קדם טמא. ודבר זה הוא מחוץ להיקש הטבעי שהשליך זהב באש ויצא עגל חי מפזז ומכרכר לעיני ישראל, אלא שמן השמים ניתן כח זה לשטן כדי לנסות את ישראל, לפי שהתפתו ע"י הע''</nowiki>ר לאמר קום עשה לנו אלהים, והבא ליטמא פותחין לו, אמנם לפי שבסיפור מעשה העגל יש מקום לע"ה לטעות שיש ממש בע"ז, על כן אמרו ז"ל שהוא נקרא ולא מתרגם, ומכאן הוכיח רשב"א דלעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו, דמתוך תשובתו של אהרן ויצא העגל הזה פקרו המינים.'' | ''ואמרנו (עי<nowiki>' בדברינו לעיל פ' בראשית ע' צ''ע) ליישב הטעם שלא נזכר בתורה הנס של דיבור הנחש עפימ''ד בגמ' מגילה (דף כ''ה ע"א) מעשה העגל וכר נקרא ולא מתרגם (פירש"י שכתוב בו ויצא העגל הזה ע"כ נקרא ולא מתרגם פן יטעו עמי הארץ ויאמרו ממש היה בו שיצא מאליו, אבל המקרא בלא תרגום אין ע"ה מבינים אותו) עוד איתא שם (ע"ב) תניא ר"ש בן אלעזר אומר לעולם יהא אדם זהיד בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המינים שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, ופירש"י פקרו המינין, העיזו פניהם לומר יש ממש בעבודה זרה, עכ"ד הגמרא. והנה האמת הוא שעשיית העגל היתה בדרך זר ומופלא מחוץ לדרך הטבע, וכדאיתא בתרגום יונתן עה''פ וירא את העגל ומחולות וז''ל, וסטנא הוה בגויה מטפז ומשוור קדם טמא. ודבר זה הוא מחוץ להיקש הטבעי שהשליך זהב באש ויצא עגל חי מפזז ומכרכר לעיני ישראל, אלא שמן השמים ניתן כח זה לשטן כדי לנסות את ישראל, לפי שהתפתו ע"י הע''</nowiki>ר לאמר קום עשה לנו אלהים, והבא ליטמא פותחין לו, אמנם לפי שבסיפור מעשה העגל יש מקום לע"ה לטעות שיש ממש בע"ז, על כן אמרו ז"ל שהוא נקרא ולא מתרגם, ומכאן הוכיח רשב"א דלעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו, דמתוך תשובתו של אהרן ויצא העגל הזה פקרו המינים.'' | ||
''אך לכאורה צריך להבין שאם יש צורך להזהר שלא יהא מקום למינים לרדות, א"כ מדוע נכתב בתורה תשובתו של אהרן ויצא העגל הזה, דאם הוא לא היה זהיר בתשובותיו מדוע צווה הקב"ה למשה לכתוב דבריו אלו, הלא עלול למיפק מיניה חורבא ח"ו, שיפקרו המינים לומר שיש ממש בע"ז. וצריך לומר שהוא ע"ד שאמרו בבבא בתרא (דף פ"ט ע"ב) שמנו חכמים כל אופני הרמאות במדות ומשקלות, ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי, אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אם אומר שמא ילמדו הרמאין (ומתוך כך יבואו לרמות יותר), ואם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין ת"ח בקיאין במעשי ידינו, איבעיא להו אמרה או לא אמרה, אמר רב שמואל בר רב יצחק אמרה ומהאי קרא אמרה כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. מבואר מזה כי אף שאם יאמר עלול לצאת מזה גם מכשול לרשעים, שיוודאו להם אופנים חדשים איך לרמות יותר, אעפ"כ החליפ ריב"ז דאין להמנע מלגלות אופני הרמאות בעבור כך, דמכיון שיש בכך תועלת לכשרים שיזהרו בהם, אין להשגיח על חשש קלקול לרמאים, ועל כן גילה כל אופני הרמאות, כי יש צורך בכך לדעת דיתכן לרמות באופנים אלו, ותלמידי חכמים בקיאין במעשי ידיהם של הרמאין, ונגלו להם כל תחבולותיהם, ויהיה זה תועלת לכשרים שיזהרו מלהכשל במדות ומשקלות, ואם יפוק מיניה חורבא לרמאין, פושעין יכשלו בם, ולא בעבור כך נמנע מלגלות האמת כשיש צורך בדבר.'' | ''אך לכאורה צריך להבין שאם יש צורך להזהר שלא יהא מקום למינים לרדות, א"כ מדוע נכתב בתורה תשובתו של אהרן ויצא העגל הזה, דאם הוא לא היה זהיר בתשובותיו מדוע צווה הקב"ה למשה לכתוב דבריו אלו, הלא עלול למיפק מיניה חורבא ח"ו, שיפקרו המינים לומר שיש ממש בע"ז. וצריך לומר שהוא ע"ד שאמרו בבבא בתרא (דף פ"ט ע"ב) שמנו חכמים כל אופני הרמאות במדות ומשקלות, ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי, אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אם אומר שמא ילמדו הרמאין (ומתוך כך יבואו לרמות יותר), ואם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין ת"ח בקיאין במעשי ידינו, איבעיא להו אמרה או לא אמרה, אמר רב שמואל בר רב יצחק אמרה ומהאי קרא אמרה כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. מבואר מזה כי אף שאם יאמר עלול לצאת מזה גם מכשול לרשעים, שיוודאו להם אופנים חדשים איך לרמות יותר, אעפ"כ החליפ ריב"ז דאין להמנע מלגלות אופני הרמאות בעבור כך, דמכיון שיש בכך תועלת לכשרים שיזהרו בהם, אין להשגיח על חשש קלקול לרמאים, ועל כן גילה כל אופני הרמאות, כי יש צורך בכך לדעת דיתכן לרמות באופנים אלו, ותלמידי חכמים בקיאין במעשי ידיהם של הרמאין, ונגלו להם כל תחבולותיהם, ויהיה זה תועלת לכשרים שיזהרו מלהכשל במדות ומשקלות, ואם יפוק מיניה חורבא לרמאין, פושעין יכשלו בם, ולא בעבור כך נמנע מלגלות האמת כשיש צורך בדבר.'' | ||
''ובזה מובן מה שנכתבה בתורה תשובתו של אהרן ייצא העגל הזה, כי יש הכרח בכך שיהיו דברים אלו כתובים בתוה"ק, למען ידעו בדורות העתידין כי כבר ראתה חכמתו יתברך שיארעו מעשים זרים ונפלאים כאלה ובא אליך האות והמופת וגו<nowiki>' כי מנסה ה' אלקיכם אתכם, וצריך לדעת זאת כי לפעמים ניתן לשפן כח כזה להראות אותות ומופתים, וכאשר רואים כזאת צריכים לדעת כי כל זה מכוחו של השטן, וכאשר גילתה לנו התוה''ק הנס במעשה העגל שנכנס בו השטן והיה מפזז ומכרכר, ויש בהודעת דבר זה תועלת גדול לכשרים שבישראל, שידעו להזהר מניסי הם"ע וכת דיליה, ויתחזקו בראותם שכבר היה כן לעולמים, ואעפ"י שמאידך גיסא ימצאו המינים מקום,לרדות, אין חשש זה מכריע ודוחה תועלת הכשרים. וזה שאמרו ז"ל לגבולם יהא אדם זהיר בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיב אהרן פקרו המינים, פירוש שצריך זהירות יחירה אימתי לאמר דבורים כאלו ואימתי להמנע מלאמרם, דאף שאמת ויציב הדבר שהיה מעשה העגל בדרך נס, ומחמת כן נכתב בתורה לתועלת הדורות הבאים כשיארע להם ענין כזה, מ''</nowiki>מ בזמן שאין קורין דברים כאלו דהיינו בכל אותם הדורות שלא נראו בעליל נסי השפן מוטב להשמר מלאומרם, כי מה צורך בסיפור הדברים אם יש חשש לקלקול המינין, ומוטב שאין יודעים שנמצא כח כזה בעולם. אך בזמן שנראין בעולם נסים מצד כוחות הסט"א צריך לאומרה, כדי שידעו אמיתות הדברים, ולא יטעו אחרי כוחות הסט"א.'' | ''ובזה מובן מה שנכתבה בתורה תשובתו של אהרן ייצא העגל הזה, כי יש הכרח בכך שיהיו דברים אלו כתובים בתוה"ק, למען ידעו בדורות העתידין כי כבר ראתה חכמתו יתברך שיארעו מעשים זרים ונפלאים כאלה ובא אליך האות והמופת וגו<nowiki>' כי מנסה ה' אלקיכם אתכם, וצריך לדעת זאת כי לפעמים ניתן לשפן כח כזה להראות אותות ומופתים, וכאשר רואים כזאת צריכים לדעת כי כל זה מכוחו של השטן, וכאשר גילתה לנו התוה''ק הנס במעשה העגל שנכנס בו השטן והיה מפזז ומכרכר, ויש בהודעת דבר זה תועלת גדול לכשרים שבישראל, שידעו להזהר מניסי הם"ע וכת דיליה, ויתחזקו בראותם שכבר היה כן לעולמים, ואעפ"י שמאידך גיסא ימצאו המינים מקום,לרדות, אין חשש זה מכריע ודוחה תועלת הכשרים. וזה שאמרו ז"ל לגבולם יהא אדם זהיר בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיב אהרן פקרו המינים, פירוש שצריך זהירות יחירה אימתי לאמר דבורים כאלו ואימתי להמנע מלאמרם, דאף שאמת ויציב הדבר שהיה מעשה העגל בדרך נס, ומחמת כן נכתב בתורה לתועלת הדורות הבאים כשיארע להם ענין כזה, מ''</nowiki>מ בזמן שאין קורין דברים כאלו דהיינו בכל אותם הדורות שלא נראו בעליל נסי השפן מוטב להשמר מלאומרם, כי מה צורך בסיפור הדברים אם יש חשש לקלקול המינין, ומוטב שאין יודעים שנמצא כח כזה בעולם. אך בזמן שנראין בעולם נסים מצד כוחות הסט"א צריך לאומרה, כדי שידעו אמיתות הדברים, ולא יטעו אחרי כוחות הסט"א.'' | ||
''ובזה מיושב מה שהקשה הרד"ק ז"ל שלא נזכר נס פתיחת פי הנחש בתורה, דכיון שדיבורו של הנחש אל האשה היה כדי להסית ולהדיח, כמ"ש הרד"ק שם, ועל כן ניתן לו כח הדיבור כדי לנסות את אדה"ר, וממופת זה שניתן כח הדיבור לנחש יצא המכשול ונקנסה מיתה לעולם, וע"כ היה הנס ההוא מכוחו של הס"מ, דמאתו לא תצא הרעות, וכמ"ש הרד"ק, ומשום הכי העלימו הכתוב, דבמקום שאין הכרח אין לספר בניסים הנעשים ע<nowiki>''</nowiki>י כוחות העומאה, וסכנה עצומה טמונה בסיפור נסים כאלה, ומכש"כ שהמאמין בהם הוי מינות וכפירה.'' | ''ובזה מיושב מה שהקשה הרד"ק ז"ל שלא נזכר נס פתיחת פי הנחש בתורה, דכיון שדיבורו של הנחש אל האשה היה כדי להסית ולהדיח, כמ"ש הרד"ק שם, ועל כן ניתן לו כח הדיבור כדי לנסות את אדה"ר, וממופת זה שניתן כח הדיבור לנחש יצא המכשול ונקנסה מיתה לעולם, וע"כ היה הנס ההוא מכוחו של הס"מ, דמאתו לא תצא הרעות, וכמ"ש הרד"ק, ומשום הכי העלימו הכתוב, דבמקום שאין הכרח אין לספר בניסים הנעשים ע<nowiki>''</nowiki>י כוחות העומאה, וסכנה עצומה טמונה בסיפור נסים כאלה, ומכש"כ שהמאמין בהם הוי מינות וכפירה.'' | ||
''ובזה יתיישב לנו היטב גמרא דע"ז הנ"ל, במה ששאל ממנו זונין מר"ע דחזינן גברי דאזלי לבית ע"ז כד מתברי ואתי כד מצמדי, ודחהו ר"ע שהגיע זמנן של היסורין לצאת באותה רגע. דמכיון שהיה לו מקום לדחותו שאין בזה אות ופלא, ואין זה אלא הצלחה יתירה לע"ז, שהגיע זמנן של יסורין לצאת באותה רגע, בחר ר<nowiki>''ע להשיבו ולדחותו בכך, דכל זמן שאין הכרח לגלות שיש נסים כאלה ראוי להמנע מזה, משום חשש שיפקרו המינים ויאמרו יש ממש בע"ז, דיש ביניהם כאלו שאינם מעיזין לגלות דיעות מינות שלהם בפרהסיא, ואם ימצאו מקום מן התורה להביא ראיות לדבריהם יעיזו בגלוי לדבר דברי מינות, ויביאו ראיות מן התורה לחזק שקריהם. וכמו שפי' רש"י ז"ל בגמ'</nowiki> מגילה הנ"ל שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המינים, העיזו פניהם לומר יש ממש בע"ז. והיינו כדאמרן דישנם מינים שבסתר לבבם יש בהם דיעות מינות, אמנם הם מתביישין להביע דיעותיהם בגלוי, ואם ימצאו אחיזה בתורה יעיזו פניהם.'' | ''ובזה יתיישב לנו היטב גמרא דע"ז הנ"ל, במה ששאל ממנו זונין מר"ע דחזינן גברי דאזלי לבית ע"ז כד מתברי ואתי כד מצמדי, ודחהו ר"ע שהגיע זמנן של היסורין לצאת באותה רגע. דמכיון שהיה לו מקום לדחותו שאין בזה אות ופלא, ואין זה אלא הצלחה יתירה לע"ז, שהגיע זמנן של יסורין לצאת באותה רגע, בחר ר<nowiki>''ע להשיבו ולדחותו בכך, דכל זמן שאין הכרח לגלות שיש נסים כאלה ראוי להמנע מזה, משום חשש שיפקרו המינים ויאמרו יש ממש בע"ז, דיש ביניהם כאלו שאינם מעיזין לגלות דיעות מינות שלהם בפרהסיא, ואם ימצאו מקום מן התורה להביא ראיות לדבריהם יעיזו בגלוי לדבר דברי מינות, ויביאו ראיות מן התורה לחזק שקריהם. וכמו שפי' רש"י ז"ל בגמ'</nowiki> מגילה הנ"ל שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המינים, העיזו פניהם לומר יש ממש בע"ז. והיינו כדאמרן דישנם מינים שבסתר לבבם יש בהם דיעות מינות, אמנם הם מתביישין להביע דיעותיהם בגלוי, ואם ימצאו אחיזה בתורה יעיזו פניהם.'' | ||
''אמנם כששאל מיניה רבא מר<nowiki>' יצחק ב"ר יהודה דאתחזי ע"ז בחלמא וא"ל שחטו לי גברא ואייתי מטרא ושחטו ליה גברא ואתי מטרא, ועובדא זו נראה שהיא חוץ לדרך הטבע, וכדי שלא יטעו הבריות לומר כי יש ממש בע"ז הוכרח לגלות להם האמת כי מן השמים ניתן בידם כח והיכולת לעשות מעשים שנראים כניסים גלויים, ע"ד שאמרו הבא לטמא פותחין לו. (ובקו' עה"ג ועה"ת סי' כ"ב ביארנו דאף בהך עובדא דאתחזי הע''ז בחלמא ואמר שחעו לי גברא ואתי מערא לא ירדו הגשמים בכח הע''</nowiki>ז כלל, אלא מן השמים נשלחו הגשמים לפי שהיה העולם צריך להם, ונתוודע הדבר להשמן ואתחזי בחלמא ואמר שחעו לי גברא ואייתי מימרא, וכיון את השעה שנגזר מן השמים להוריד מער על הארץ, כדי להטעות את הבריות שבכוחו ירדו הגשמים).'' | ''אמנם כששאל מיניה רבא מר<nowiki>' יצחק ב"ר יהודה דאתחזי ע"ז בחלמא וא"ל שחטו לי גברא ואייתי מטרא ושחטו ליה גברא ואתי מטרא, ועובדא זו נראה שהיא חוץ לדרך הטבע, וכדי שלא יטעו הבריות לומר כי יש ממש בע"ז הוכרח לגלות להם האמת כי מן השמים ניתן בידם כח והיכולת לעשות מעשים שנראים כניסים גלויים, ע"ד שאמרו הבא לטמא פותחין לו. (ובקו' עה"ג ועה"ת סי' כ"ב ביארנו דאף בהך עובדא דאתחזי הע''ז בחלמא ואמר שחעו לי גברא ואתי מערא לא ירדו הגשמים בכח הע''</nowiki>ז כלל, אלא מן השמים נשלחו הגשמים לפי שהיה העולם צריך להם, ונתוודע הדבר להשמן ואתחזי בחלמא ואמר שחעו לי גברא ואייתי מימרא, וכיון את השעה שנגזר מן השמים להוריד מער על הארץ, כדי להטעות את הבריות שבכוחו ירדו הגשמים).'' | ||
''ומכאן תראה ברור דאין לספר מנסים שנעשו ע"י הסמ"א, וראוי להמנע מכך בכל מה דאפשר, כי הדיבור בזה עלול לגרום למעות ומכשול לקלי הדעת לומר שיש בהם ממש. ואפי<nowiki>' אם באמת עשו נסים צריך להעלימם ולהלביש הדבר בטבע כל מה דאפשר, מחשש המכשול העלול לצמוח מזה. ובעוה''ר בזמנינו עושים ההיפוך מזה, שמספרים ומפרסמים נסי הס"מ דברים שאין בהם ממש, ואינם אלא נסים בדויים שהמציאו כדי להטעות את הבריות ולהמשיכם אחרי הכפירה והמרידה בה' ובתורתו הקדושה. וצריך כל בר ישראל להתרחק מלספר בניסיהם, ולא יהי' לו חלק בכפירה בה'</nowiki> ובתורתו הקדושה.'' | ''ומכאן תראה ברור דאין לספר מנסים שנעשו ע"י הסמ"א, וראוי להמנע מכך בכל מה דאפשר, כי הדיבור בזה עלול לגרום למעות ומכשול לקלי הדעת לומר שיש בהם ממש. ואפי<nowiki>' אם באמת עשו נסים צריך להעלימם ולהלביש הדבר בטבע כל מה דאפשר, מחשש המכשול העלול לצמוח מזה. ובעוה''ר בזמנינו עושים ההיפוך מזה, שמספרים ומפרסמים נסי הס"מ דברים שאין בהם ממש, ואינם אלא נסים בדויים שהמציאו כדי להטעות את הבריות ולהמשיכם אחרי הכפירה והמרידה בה' ובתורתו הקדושה. וצריך כל בר ישראל להתרחק מלספר בניסיהם, ולא יהי' לו חלק בכפירה בה'</nowiki> ובתורתו הקדושה.'' | ||
''ובענין נצחון המלחמה מבואר בדברי הקדמונים ז"ל בכ"מ דאין נצחון המלחמה נחשב בגדר נס אפילו אם רבים נופלים ביד מעמים. ואף בנס חנוכה שניצחו החשמונאים במתי מעט את היוונים שהיו מרובים מהם מאד במספרם, ואעפ<nowiki>''כ לא קבעו את הנס על נצחון המלחמה אלא על נס השמן, והטעם כ' הפמ''ג בהלכות חנוכה דכיבוש מלחמה כבר אינו בגדר נס, שהוא מלובש בטבע, דלפעמים יתרמי בדרך הטבע שינצחו המעטים את המרובין מהם אפילו ריבוי עצום ומופלג. ומזה תקיש אל ענין המלחמה הזו של הציונים עם הערביים, שאין בו שום שמץ נס, כי הם מלומדי מלחמה לעומת הערבים שאינם אנשי חיל, ומכתבי העתים של האומות העידו והגידו מראש שהם ינצחו, ואין זה אלא הצלחה מבעית. ובעוה''ר רואים שהכופרים בעצמם מתפארים בגבורתם ובחרבם ואינם מאמינים כלל בניסים, ורק הדתיים הנגררים אחריהם מכריזים בקולי קולות ניסים כדי להטעות את העולם, והחובה מועלת עלינו להכחישם ולדחות דבריהם. (ועיין קו' עהגועה''ת מסי' ו'</nowiki> ואילך יע"ש).'' | ''ובענין נצחון המלחמה מבואר בדברי הקדמונים ז"ל בכ"מ דאין נצחון המלחמה נחשב בגדר נס אפילו אם רבים נופלים ביד מעמים. ואף בנס חנוכה שניצחו החשמונאים במתי מעט את היוונים שהיו מרובים מהם מאד במספרם, ואעפ<nowiki>''כ לא קבעו את הנס על נצחון המלחמה אלא על נס השמן, והטעם כ' הפמ''ג בהלכות חנוכה דכיבוש מלחמה כבר אינו בגדר נס, שהוא מלובש בטבע, דלפעמים יתרמי בדרך הטבע שינצחו המעטים את המרובין מהם אפילו ריבוי עצום ומופלג. ומזה תקיש אל ענין המלחמה הזו של הציונים עם הערביים, שאין בו שום שמץ נס, כי הם מלומדי מלחמה לעומת הערבים שאינם אנשי חיל, ומכתבי העתים של האומות העידו והגידו מראש שהם ינצחו, ואין זה אלא הצלחה מבעית. ובעוה''ר רואים שהכופרים בעצמם מתפארים בגבורתם ובחרבם ואינם מאמינים כלל בניסים, ורק הדתיים הנגררים אחריהם מכריזים בקולי קולות ניסים כדי להטעות את העולם, והחובה מועלת עלינו להכחישם ולדחות דבריהם. (ועיין קו' עהגועה''ת מסי' ו'</nowiki> ואילך יע"ש).'' | ||
''ואחרי הודיע אלקים אותנו כל זאת כמה קשה הסיפור בענין נסי הסט"א, נחזור לענין המרגלים, דהנה לכאורה ראוי לשים לב דמאחר שהמרגלים הלכו בכוונה רעה כדי להוציא דבה על הארץ וגרמו כל אותה הצרה לכלל ישראל, א<nowiki>''כ מדוע עשה ה' ככה להציל נפשם מיד הכנענים, והיתה הצלתם בדרך נס כמבואר בדבריהם ז"ל שמצאו את כולם קוברי מתים, ולא שתו לבם אליהם, וכי לאיזה תועלת נעשה להם הנס הגדול הזה, והא כללא אית לן דלא עביר קודשא בריך הוא ניסא למגנא, ומה גם שלא האריכו ימים אחרי כן, אלא מיד אחרי שהוציאו דיבת הארץ רעה מתו במגיפה לפני ה', וא"כ טוב מזה אילו היו מומתים בא"י ע"י הכנענים, שאז היתה נמנעת כל הצרה הזאת, ומוטב שימותו זכאים וכו'</nowiki>. והך מילתא וודאי טעמא בעי מדוע נעשה הנס בעבור הזמן הקצר הזה שנשארו בחיים, וגרמו להטעות את כל ישראל והיה מה שהיה.'' | ''ואחרי הודיע אלקים אותנו כל זאת כמה קשה הסיפור בענין נסי הסט"א, נחזור לענין המרגלים, דהנה לכאורה ראוי לשים לב דמאחר שהמרגלים הלכו בכוונה רעה כדי להוציא דבה על הארץ וגרמו כל אותה הצרה לכלל ישראל, א<nowiki>''כ מדוע עשה ה' ככה להציל נפשם מיד הכנענים, והיתה הצלתם בדרך נס כמבואר בדבריהם ז"ל שמצאו את כולם קוברי מתים, ולא שתו לבם אליהם, וכי לאיזה תועלת נעשה להם הנס הגדול הזה, והא כללא אית לן דלא עביר קודשא בריך הוא ניסא למגנא, ומה גם שלא האריכו ימים אחרי כן, אלא מיד אחרי שהוציאו דיבת הארץ רעה מתו במגיפה לפני ה', וא"כ טוב מזה אילו היו מומתים בא"י ע"י הכנענים, שאז היתה נמנעת כל הצרה הזאת, ומוטב שימותו זכאים וכו'</nowiki>. והך מילתא וודאי טעמא בעי מדוע נעשה הנס בעבור הזמן הקצר הזה שנשארו בחיים, וגרמו להטעות את כל ישראל והיה מה שהיה.'' | ||
''אכן יובן עפ"י מה שכתב ה'''אוה<nowiki>''</nowiki>ח הקדוש''' שהקשה למה יסכים ה<nowiki>' על הרעה ויופיע מאמרו על עצת רשעים להתיר למשרע"ה לשלוח את המרגלים, ולמה לא מנע הדבר מהיות כן, וכתב לתרץ כי ראה הקב"ה שאילו לא התיר לו לשולחם היו פוקרים יותר ועושים בהלה יותר ממה שעשו בהליכת המרגלית עכדה"ק. ואמרנו לבאר כוונתו (עי' בדברינו לעיל) דהנה אי' במד"ר דעוד בערם שילוח המרגלים כבר נשבע הקב"ה שלא יכנסו ישראל לארץ, לפי שחטאו לומר נשלחה אנשים לפנינו, ולא האמינו בישועת הקב"ה אשר יעשה עמהם לנצח אויביהם מחוץ לדרך הטבע. והנה אילו היה משרע"ה מונע בעדם ומעכבם מלשלוח את המרגלים, היתה בוערת בלבבם השתוקקות עזה ועצומה לעלות ולרשת את הארץ, והיה היצה"ר מפתה אותם ומסיתם לעלות ולכבוש את הארץ, ומה גם בשומעם כי עליהם להמתין במדבר עד תום כל הדור ולא יזכו לראות את הארץ, בוודאי שתבער בהם אש זרה לאמור הננו ועלינו. ואילו היו עושים כן לעלות לארץ ישראל בטרם הגיע הזמן שעלה ברצונו יתברך יש בכך עוון חמור מאד של העברה על שלש השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה וכו', שעונשן חמור מאד כמבואר בדבריהם ז"ל סוף מס' כתובות, לפיכך מאחר שכבר נשבע הקב"ה שלא יכנסו ישראל שבאותו הדור לארץ הניח להם לשלוח את המרגלים, שבאו והוציאו דבת הארץ רעה ונצטננו ישראל מהתלהבותם, ושוב לא רצו נטלות לארץ, והיתה בזה הצלה דאף שהיה זה חטא גדול שהוציאו דבת הארץ רעה והלינו את כל ישראל על משרע"ה, מ"מ לא היה העונש אלא לישראל שבאותו הדור בלבד, וגם בלא הליכת המרגלים כבר היתה הגזירה שלא יעלו לארץ כנ"ל, משא"כ אילו לא הלכו המרגלים שאז היו ישראל משתוקקים ומתאוים לעלות לארץ מיד, והיו עושים כל עצדקי לעלות לא"י נגד רצון הקב''ה, שהיתה אש היצה''ר בוערת בהם מהתלהבות חיבת הארץ, אז היתה הסכנה גדולה מאד מחמת העונש החמור של ההעברה על השבועות וח"ו לא היה משתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ולפיכך הסכים הקב"ה לשליחות המרגלים כדי למנוע ע''</nowiki>י כן עונש חמור יותר. והם הם דברי ה'''אוה<nowiki>''</nowiki>ח הקדוש''' שכתב דזולת זה היו פוקרים יותר ועושים בהלה יותר, דלולא שהכניסו המרגלים פחד ומורך בלבם וציננו אותם מן האש הזרה של חיבת הארץ שלא במקום מצוה, אז היו עושים ישראל בהלה לעלות ולכביש את הארץ שעונש דבר זה גדול מנשוא.'' | ''אכן יובן עפ"י מה שכתב ה'''אוה<nowiki>''</nowiki>ח הקדוש''' שהקשה למה יסכים ה<nowiki>' על הרעה ויופיע מאמרו על עצת רשעים להתיר למשרע"ה לשלוח את המרגלים, ולמה לא מנע הדבר מהיות כן, וכתב לתרץ כי ראה הקב"ה שאילו לא התיר לו לשולחם היו פוקרים יותר ועושים בהלה יותר ממה שעשו בהליכת המרגלית עכדה"ק. ואמרנו לבאר כוונתו (עי' בדברינו לעיל) דהנה אי' במד"ר דעוד בערם שילוח המרגלים כבר נשבע הקב"ה שלא יכנסו ישראל לארץ, לפי שחטאו לומר נשלחה אנשים לפנינו, ולא האמינו בישועת הקב"ה אשר יעשה עמהם לנצח אויביהם מחוץ לדרך הטבע. והנה אילו היה משרע"ה מונע בעדם ומעכבם מלשלוח את המרגלים, היתה בוערת בלבבם השתוקקות עזה ועצומה לעלות ולרשת את הארץ, והיה היצה"ר מפתה אותם ומסיתם לעלות ולכבוש את הארץ, ומה גם בשומעם כי עליהם להמתין במדבר עד תום כל הדור ולא יזכו לראות את הארץ, בוודאי שתבער בהם אש זרה לאמור הננו ועלינו. ואילו היו עושים כן לעלות לארץ ישראל בטרם הגיע הזמן שעלה ברצונו יתברך יש בכך עוון חמור מאד של העברה על שלש השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה וכו', שעונשן חמור מאד כמבואר בדבריהם ז"ל סוף מס' כתובות, לפיכך מאחר שכבר נשבע הקב"ה שלא יכנסו ישראל שבאותו הדור לארץ הניח להם לשלוח את המרגלים, שבאו והוציאו דבת הארץ רעה ונצטננו ישראל מהתלהבותם, ושוב לא רצו נטלות לארץ, והיתה בזה הצלה דאף שהיה זה חטא גדול שהוציאו דבת הארץ רעה והלינו את כל ישראל על משרע"ה, מ"מ לא היה העונש אלא לישראל שבאותו הדור בלבד, וגם בלא הליכת המרגלים כבר היתה הגזירה שלא יעלו לארץ כנ"ל, משא"כ אילו לא הלכו המרגלים שאז היו ישראל משתוקקים ומתאוים לעלות לארץ מיד, והיו עושים כל עצדקי לעלות לא"י נגד רצון הקב''ה, שהיתה אש היצה''ר בוערת בהם מהתלהבות חיבת הארץ, אז היתה הסכנה גדולה מאד מחמת העונש החמור של ההעברה על השבועות וח"ו לא היה משתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ולפיכך הסכים הקב"ה לשליחות המרגלים כדי למנוע ע''</nowiki>י כן עונש חמור יותר. והם הם דברי ה'''אוה<nowiki>''</nowiki>ח הקדוש''' שכתב דזולת זה היו פוקרים יותר ועושים בהלה יותר, דלולא שהכניסו המרגלים פחד ומורך בלבם וציננו אותם מן האש הזרה של חיבת הארץ שלא במקום מצוה, אז היו עושים ישראל בהלה לעלות ולכביש את הארץ שעונש דבר זה גדול מנשוא.'' | ||
''והשתא ניחא דבאמת היתה שליחות המרגלים לרעה, ומה שנעשו להם ניסים לשום את נפשם בחיים שלא יהרגום הכנעניים תושבי הארץ זה היה פעולת הסט<nowiki>''א, כדי שישובו אל ישראל ויוציאו דיבת הארץ רעה, אלא דאעפ''כ לא רצה הקב"ה למנוע דבר זה, לפי שנצמחה מזה טובה לישראל, שנמנעו ולא רצו לעלות לא"י, וניצלו ע''</nowiki>י כן מן העוון המר של עליה בחומה.'' | ''והשתא ניחא דבאמת היתה שליחות המרגלים לרעה, ומה שנעשו להם ניסים לשום את נפשם בחיים שלא יהרגום הכנעניים תושבי הארץ זה היה פעולת הסט<nowiki>''א, כדי שישובו אל ישראל ויוציאו דיבת הארץ רעה, אלא דאעפ''כ לא רצה הקב"ה למנוע דבר זה, לפי שנצמחה מזה טובה לישראל, שנמנעו ולא רצו לעלות לא"י, וניצלו ע''</nowiki>י כן מן העוון המר של עליה בחומה.'' | ||
''ובזה יבוארו דברי רש"י ז<nowiki>''ל (קו' ג') לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וכו' אמר הקב"ה אני אמרחי להם שהיא טובה וכו' "חייהם'' שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים וכו'. כלומר לפי שאמרו ישראל נשלחה אנשים לפנינו, ומחמת חלישוח אמונתם ותוסר בטחונם באלקים חרה אף ה'</nowiki> בהם ונשבע שלא יעלו לארץ, ומזה היה עלול לצמוח מכשול עצום שיפקרו ויעשו בהלה לעלות בחומה נגד רצונו יתברך שגזר עליהם למוח במדבר, וכדי למנוע מזה הניח הקב"ה את הס"מ להציל נפשם של המרגלים שלא ימותו בעודם בא"י, ושיגרום הכנענים בשלום, והכניסו פחד בלבות בני ישראל שלא ירצו עוד לעלות לארץ. וזהו שפירש"י ז"ל "חייהם", פירוש מה שהניח הקב"ה את המרגלים בחיים ולא מתו בבואם לארץ ישראל, זהו משום שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים, דאילולא שהפחידו אותם המרגלים והניאו לבבם מלעלות לא היו יכולים להתגבר על השתוקקותם והתלהבותם לעלות לארץ, ומי יודע מה היה עולה בסופם ח"ו.'' | ''ובזה יבוארו דברי רש"י ז<nowiki>''ל (קו' ג') לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וכו' אמר הקב"ה אני אמרחי להם שהיא טובה וכו' "חייהם'' שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים וכו'. כלומר לפי שאמרו ישראל נשלחה אנשים לפנינו, ומחמת חלישוח אמונתם ותוסר בטחונם באלקים חרה אף ה'</nowiki> בהם ונשבע שלא יעלו לארץ, ומזה היה עלול לצמוח מכשול עצום שיפקרו ויעשו בהלה לעלות בחומה נגד רצונו יתברך שגזר עליהם למוח במדבר, וכדי למנוע מזה הניח הקב"ה את הס"מ להציל נפשם של המרגלים שלא ימותו בעודם בא"י, ושיגרום הכנענים בשלום, והכניסו פחד בלבות בני ישראל שלא ירצו עוד לעלות לארץ. וזהו שפירש"י ז"ל "חייהם", פירוש מה שהניח הקב"ה את המרגלים בחיים ולא מתו בבואם לארץ ישראל, זהו משום שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים, דאילולא שהפחידו אותם המרגלים והניאו לבבם מלעלות לא היו יכולים להתגבר על השתוקקותם והתלהבותם לעלות לארץ, ומי יודע מה היה עולה בסופם ח"ו.'' | ||
''ולבאר ענין טעות המרגלים שהיו צדיקים ונהפכו, הנה '''ק"ז זלה"ה בייטב לב''' כתב עפ<nowiki>''י הכלל המקובל בידינו מאת באי הארץ כי בראשית בואם האדם נופל ממדריגתו, וברבות הימים ישוב למקומו ויעלה למעלה ביתר שאת, ובעיניך תראה העתק מכתב איש צדיק תמים (הוא מכתבו של הקדוש מוהררמ''מ מוויטעפסק זלה"ה) וז"ל מודעה רבה לאורייתא וכו', כמה היפוכים וגלגולים ומאורעות יחלופו על כל אחד מבאי הארץ וכו', מתחלה ממש דעתו מטורפת עליו ואומר הי תורה והי מצום, עד אשר הארץ מראה לו פנים אז ישקוט וינוח לו, ע"כ. ובזה ביאר הוא ז"ל ענין המרגלים שבבואם לא"י ירדו ממעלתן והיתה דעתן מטורפת עליהם עד שאמרו מה שאמרו, מלבד יהושע וכלב אשר מיד עלו ונתעלו, עכתדה"ק. אכן אכתי טעמא בעי במה לתלות טעותם שנתהפכו כ"כ להוציא דבה. ואפ"ל עפ"י מה שחקר היפה תואר בפ' מקץ (פצ"ב ג') דלכאורה מה חפץ לה'</nowiki> בבנין בית שני אחרי שלא חזרו כל ישראל על אדמתם, ומלכות בית דוד וארון הקדש ואש מן השמים ואורים ומומים ושמן המשחה שהם עיקר הקדושה לא חזרו, ותמיד היו משועבדים לפרס ורומי, טוב היה שיהיו בגלות עד בא משיחנו לגאולה נצחית, ולא שיטעמו טעם חורבן בית שני, יעיי"ש מה שכתב בזה. והאמת הוא שאם באנו לחקור בזה יש לשאול כן גם על בית ראשון, דמוטב אילו היינו מחכים אל הגאולה השלימה והאמיתית ולא היינו סובלים צער החורבנות והמסתעף מזה.'' | ''ולבאר ענין טעות המרגלים שהיו צדיקים ונהפכו, הנה '''ק"ז זלה"ה בייטב לב''' כתב עפ<nowiki>''י הכלל המקובל בידינו מאת באי הארץ כי בראשית בואם האדם נופל ממדריגתו, וברבות הימים ישוב למקומו ויעלה למעלה ביתר שאת, ובעיניך תראה העתק מכתב איש צדיק תמים (הוא מכתבו של הקדוש מוהררמ''מ מוויטעפסק זלה"ה) וז"ל מודעה רבה לאורייתא וכו', כמה היפוכים וגלגולים ומאורעות יחלופו על כל אחד מבאי הארץ וכו', מתחלה ממש דעתו מטורפת עליו ואומר הי תורה והי מצום, עד אשר הארץ מראה לו פנים אז ישקוט וינוח לו, ע"כ. ובזה ביאר הוא ז"ל ענין המרגלים שבבואם לא"י ירדו ממעלתן והיתה דעתן מטורפת עליהם עד שאמרו מה שאמרו, מלבד יהושע וכלב אשר מיד עלו ונתעלו, עכתדה"ק. אכן אכתי טעמא בעי במה לתלות טעותם שנתהפכו כ"כ להוציא דבה. ואפ"ל עפ"י מה שחקר היפה תואר בפ' מקץ (פצ"ב ג') דלכאורה מה חפץ לה'</nowiki> בבנין בית שני אחרי שלא חזרו כל ישראל על אדמתם, ומלכות בית דוד וארון הקדש ואש מן השמים ואורים ומומים ושמן המשחה שהם עיקר הקדושה לא חזרו, ותמיד היו משועבדים לפרס ורומי, טוב היה שיהיו בגלות עד בא משיחנו לגאולה נצחית, ולא שיטעמו טעם חורבן בית שני, יעיי"ש מה שכתב בזה. והאמת הוא שאם באנו לחקור בזה יש לשאול כן גם על בית ראשון, דמוטב אילו היינו מחכים אל הגאולה השלימה והאמיתית ולא היינו סובלים צער החורבנות והמסתעף מזה.'' | ||
''ו'''ק"ז זלה"ה בישמח משה''' פ<nowiki>' תצוה (עה"פ כתית למאור) כ' לבאר הענין עפ"י משל לא' שהביא זרע אילן טוב ממרחק ונטעו עד שצץ ופרח ועשה פרי, ואח''כ עקרו והביא זרע אילן אחר דוגמתו ונטעו וכו' ועקרו, וחזר והביא זרע אילן דוגמתו מן המובחר ונטעו להיות דבר המתקיים לעד וכו', כי הכל בחכמה ובדעת, לאשר כי הארץ אינה מסוגלת לגדל אילן כזה בטבעה, לזה הקדים לנטוע וכו' וכן בפעם הב' עד שקבלה הארץ כח שיש בו לקיים האילן קיום נצחי ואז נטע האילן השלישי. והנמשל דכאשר ראתה חכמתו יתברך שאין בכח הארץ הגשומה הזו לסבול קדושת ביהמ''ק השלישי אשר כוננה היוצר בגבהי מרומים, הקדים לנטוע בה ב' המקדשות הראשונות, אשר על ידם ובכח קדושת העבודה וכו' קנתה הארץ איכות קדושה נפלאה, עדי תוכל מעתה לסבול קדושת ביהמ"ק השלישי מעשה ידי יוצר, עכת''ד ז''ל לעניינינו, יע"ש שהאריך. ועפ''י זה אף אנו נאמר דהמרגלים בבואם לארץ, וכשהרגישו שאבדו מעלתם ודעתם מטורפת עליהם, הבינו שעדיין אין ישראל ראויים שתהיה גאולה זו נצחית והבית בהבנותו יהיה לו קיום ועמידה לעד, אלא עתידים ישראל עוד ללכת בגולה אחר גולה, עד שיזכו לגאולה נצחית, וירד אליהם ביהמ"ק שלמעלה בנוי ומשוכלל ויתקיים לעד. והם מיאנו בכך ואמרו מוטב שיסבלו ישראל עוד גלות, עד שיצטרכו ויתלבנו ויהיו ראויים לגאולה נצחית, מאשר יכנסו לארץ ולא תהיה גאולה אלא לשעה, ויחזרו לסבול גלות וחורבן. ולפיכך הוציאו דבת הארץ רעה לאמר אפס כי עז העם הזה, כלומר ואין בכחם של ישראל ללחום עמהם, שעדיין אין כח הקדושה תקיף כ''</nowiki>כ, ואף אם ינצחום מחוץ לדרך הטבע אין רצונם בגאולה לזמן, ומוטב יסבלו עוד גלות עד שיזכו לגאולה הנצחית.'' | ''ו'''ק"ז זלה"ה בישמח משה''' פ<nowiki>' תצוה (עה"פ כתית למאור) כ' לבאר הענין עפ"י משל לא' שהביא זרע אילן טוב ממרחק ונטעו עד שצץ ופרח ועשה פרי, ואח''כ עקרו והביא זרע אילן אחר דוגמתו ונטעו וכו' ועקרו, וחזר והביא זרע אילן דוגמתו מן המובחר ונטעו להיות דבר המתקיים לעד וכו', כי הכל בחכמה ובדעת, לאשר כי הארץ אינה מסוגלת לגדל אילן כזה בטבעה, לזה הקדים לנטוע וכו' וכן בפעם הב' עד שקבלה הארץ כח שיש בו לקיים האילן קיום נצחי ואז נטע האילן השלישי. והנמשל דכאשר ראתה חכמתו יתברך שאין בכח הארץ הגשומה הזו לסבול קדושת ביהמ''ק השלישי אשר כוננה היוצר בגבהי מרומים, הקדים לנטוע בה ב' המקדשות הראשונות, אשר על ידם ובכח קדושת העבודה וכו' קנתה הארץ איכות קדושה נפלאה, עדי תוכל מעתה לסבול קדושת ביהמ"ק השלישי מעשה ידי יוצר, עכת''ד ז''ל לעניינינו, יע"ש שהאריך. ועפ''י זה אף אנו נאמר דהמרגלים בבואם לארץ, וכשהרגישו שאבדו מעלתם ודעתם מטורפת עליהם, הבינו שעדיין אין ישראל ראויים שתהיה גאולה זו נצחית והבית בהבנותו יהיה לו קיום ועמידה לעד, אלא עתידים ישראל עוד ללכת בגולה אחר גולה, עד שיזכו לגאולה נצחית, וירד אליהם ביהמ"ק שלמעלה בנוי ומשוכלל ויתקיים לעד. והם מיאנו בכך ואמרו מוטב שיסבלו ישראל עוד גלות, עד שיצטרכו ויתלבנו ויהיו ראויים לגאולה נצחית, מאשר יכנסו לארץ ולא תהיה גאולה אלא לשעה, ויחזרו לסבול גלות וחורבן. ולפיכך הוציאו דבת הארץ רעה לאמר אפס כי עז העם הזה, כלומר ואין בכחם של ישראל ללחום עמהם, שעדיין אין כח הקדושה תקיף כ''</nowiki>כ, ואף אם ינצחום מחוץ לדרך הטבע אין רצונם בגאולה לזמן, ומוטב יסבלו עוד גלות עד שיזכו לגאולה הנצחית.'' | ||
''וכדי להוציא מדעתם המוטעית רצה כלב להשתיקם, ויהס כלב את העם אל משה וגו<nowiki>' "עלה נעלה", כלומר שהכרח הוא הדבר שיהיו שתי עליות, בתחלה נטלה לארץ ויבנה ביהמ"ק, וזו תהיה הכנה לעליה בזמן הגאולה הנצחית, שע"י עליה זו תוכל הארץ לסבול קדושת בית המקדש שלמעלה, כי "יכול נוכל" לה, כפל דבריו כלו' ע''</nowiki>י שנוכל לה עכשיו נוכל לה לעתיד בבנק הנצחי המקווה.'' | ''וכדי להוציא מדעתם המוטעית רצה כלב להשתיקם, ויהס כלב את העם אל משה וגו<nowiki>' "עלה נעלה", כלומר שהכרח הוא הדבר שיהיו שתי עליות, בתחלה נטלה לארץ ויבנה ביהמ"ק, וזו תהיה הכנה לעליה בזמן הגאולה הנצחית, שע"י עליה זו תוכל הארץ לסבול קדושת בית המקדש שלמעלה, כי "יכול נוכל" לה, כפל דבריו כלו' ע''</nowiki>י שנוכל לה עכשיו נוכל לה לעתיד בבנק הנצחי המקווה.'' | ||
''וזהו שאמר ויהס כלב את העם "אל משה", פי' דאף שהמרגלים טענתם בפיהם מילתא בטעמא דאין הם חפצים בגאולה לזמן ורצונם לישב ולצפות אל הגאולה הנצחית, מ"מ כיון שמשרע"ה מצוה לנו לעלות אין להרהר ולהסתפק בדבר, ובוודאי שכך צריך להיות שיקדימו ב' המקדשות כדי להיות הכנה לבית העתיד אשר ירד בנוי ומשוכלל מן השמים.'' | ''וזהו שאמר ויהס כלב את העם "אל משה", פי' דאף שהמרגלים טענתם בפיהם מילתא בטעמא דאין הם חפצים בגאולה לזמן ורצונם לישב ולצפות אל הגאולה הנצחית, מ"מ כיון שמשרע"ה מצוה לנו לעלות אין להרהר ולהסתפק בדבר, ובוודאי שכך צריך להיות שיקדימו ב' המקדשות כדי להיות הכנה לבית העתיד אשר ירד בנוי ומשוכלל מן השמים.'' | ||
''ובדברינו מובן היטב מה שלא ענו יהושע וכלב על טענותיהם (קושיא ו') דמכיון שסיפרו בניסים שנעשו להם באומרם ארץ אוכלת יושביה היא, ומחמת שהיו טרודים במתיהם לא השגיחו בהם והניחום לנפשם, ונס זה הוא שגרם לחזק דבתם, שהאמינו בהם ישראל כי יש ממש בדבריהם, לפיכך לא רצה כלב לטפל בדבריהם ולהאריך בדחייתם, דמאחר שנעשו להם הנסים מצד הסט"א כנ"ל אין ראוי להאריך בזה דמוטב להמנע מסיפור והזכרת ניסיהם כל מה דאפשר, וכמו שהוכחנו מדברי הש"ס, לפיכך לא ענה על טענותיהם דבר אלא ויהס כלב את העם אל משה, שעליהם להתחזק ולהאמין בדברי משה, ואין להם להרהר ולהסתפק בהם כלל.'' | ''ובדברינו מובן היטב מה שלא ענו יהושע וכלב על טענותיהם (קושיא ו') דמכיון שסיפרו בניסים שנעשו להם באומרם ארץ אוכלת יושביה היא, ומחמת שהיו טרודים במתיהם לא השגיחו בהם והניחום לנפשם, ונס זה הוא שגרם לחזק דבתם, שהאמינו בהם ישראל כי יש ממש בדבריהם, לפיכך לא רצה כלב לטפל בדבריהם ולהאריך בדחייתם, דמאחר שנעשו להם הנסים מצד הסט"א כנ"ל אין ראוי להאריך בזה דמוטב להמנע מסיפור והזכרת ניסיהם כל מה דאפשר, וכמו שהוכחנו מדברי הש"ס, לפיכך לא ענה על טענותיהם דבר אלא ויהס כלב את העם אל משה, שעליהם להתחזק ולהאמין בדברי משה, ואין להם להרהר ולהסתפק בהם כלל.'' | ||
''ובדרך זה מבואר גם המד"ר שסמך לפ' המרגלים השאלה אם מותר להפליג בספינה ג' ימים קודם לשבת, דהנה דבר זה שאסור להפליג ג' ימים קודם לשבת הוא מטעם הכנה לשבת הבאה, דבשלשת ימים שקודם השבת צריך האדם להכין עצמו לקראת שבת הבאה, ולפיכך אין לו להפליג בספינה תוך ג' ימים לשבת מחשש שימנע מעונג שבת, והנה גודל ענין ההכנה למדנו ממה שהקדים הקב"ה לבנות ב' המקדשות שחרבו כדי לעשות הכנה לבית השלישי שיעמוד לעד, ושפיר שייכו להדדי, דזה היה חטא המרגלים שלא השיגו גודל ענין ההכנה לקדושה, שיש צורך בבנין ב' המקדשות שיחרבו לאחר מכן, שהם יכינו את הארץ שתוכל לסבול קדושת בהמ"ק הג', לפיכך סמך המד"ר הך הלכתא לענינא דמרגלים, שמשם נדע כמה גדול ענין ההכנה לקדושה.'' | ''ובדרך זה מבואר גם המד"ר שסמך לפ' המרגלים השאלה אם מותר להפליג בספינה ג' ימים קודם לשבת, דהנה דבר זה שאסור להפליג ג' ימים קודם לשבת הוא מטעם הכנה לשבת הבאה, דבשלשת ימים שקודם השבת צריך האדם להכין עצמו לקראת שבת הבאה, ולפיכך אין לו להפליג בספינה תוך ג' ימים לשבת מחשש שימנע מעונג שבת, והנה גודל ענין ההכנה למדנו ממה שהקדים הקב"ה לבנות ב' המקדשות שחרבו כדי לעשות הכנה לבית השלישי שיעמוד לעד, ושפיר שייכו להדדי, דזה היה חטא המרגלים שלא השיגו גודל ענין ההכנה לקדושה, שיש צורך בבנין ב' המקדשות שיחרבו לאחר מכן, שהם יכינו את הארץ שתוכל לסבול קדושת בהמ"ק הג', לפיכך סמך המד"ר הך הלכתא לענינא דמרגלים, שמשם נדע כמה גדול ענין ההכנה לקדושה.'' | ||
''ואפ"ל עוד באו"א עפ"י מ<nowiki>''ש ק"ז היש"מ זלה"ה בפלוגתא דקמאי במפליג בספינה לצורך פרנסה אי מקרי דבר מצוה, ולכאורה מדוע יהא מו"מ קרוי דבר מצוה, אכן הנה מבואר בשו"ע סי' רל"ד שיהיו כל עשיותיו של אדם לש"ש וגם כשעוסק בצרכי גופו באכילה ושינה ומו"מ יקיים בכל דרכיך דעהו, שזהו הכנה לעבודת הבורא ובזה מיקרו נמי דבר מצוה, ושפיר שייך המד''ר הזה להכא, דמפ' זו שמענו גודל ענין ההכנה שנבנו ב' המקדשות לצורך הבית השלישי שיבנה במהרה. וא"כ גם כשעוסק במו''מ כדי שיוכל לעבוד את השי''ת ולגדל בניו לת''</nowiki>ת הוי דבר מצוה.'' | ''ואפ"ל עוד באו"א עפ"י מ<nowiki>''ש ק"ז היש"מ זלה"ה בפלוגתא דקמאי במפליג בספינה לצורך פרנסה אי מקרי דבר מצוה, ולכאורה מדוע יהא מו"מ קרוי דבר מצוה, אכן הנה מבואר בשו"ע סי' רל"ד שיהיו כל עשיותיו של אדם לש"ש וגם כשעוסק בצרכי גופו באכילה ושינה ומו"מ יקיים בכל דרכיך דעהו, שזהו הכנה לעבודת הבורא ובזה מיקרו נמי דבר מצוה, ושפיר שייך המד''ר הזה להכא, דמפ' זו שמענו גודל ענין ההכנה שנבנו ב' המקדשות לצורך הבית השלישי שיבנה במהרה. וא"כ גם כשעוסק במו''מ כדי שיוכל לעבוד את השי''ת ולגדל בניו לת''</nowiki>ת הוי דבר מצוה.'' | ||
''ולבאר התנא דבי אליהו (קושיא ד<nowiki>') בטעם שהזהירן משרע"ה שלא יאמרו לעקור ע"ז באו, וגם להבין מדוע היתה כל שאלתם של הענקים אם באו לעקור ע''ז, ולא שתו לבם לזאת אם באו לרגל את הארץ כדי לכבוש אותה מידם, נקדים עוד דהנה ראוי להתבונן בחילוק והבדל שבין אופן הליכת המרגלים ששלח משה להליכת ב' המרגלים ששלח יהושע, דבמרגלים ששלח משה מבואר בתנדב"א הנ''ל שאמר להם אל תכנסו כגנבים, ואילו במרגלים ששלח יהושע כתיב (יהושע פ"א) וישלח יהושע בן נון וגו' שנים אנשים מרגלים חרש. ואי' במד"ר פ' זו שעשו עצמן כמוכרי קדירות, והיו צווחין הרי קדירות מי שירצה יבא ויקנה, וכל כך למה שלא ירגיש בהן אדם. הרי שעשו כל מה דאפשר כדי להסתיר עצמן שלא יחשוד בהם אדם, ואם במרגלים ששלח יהושע שאז כבר הגיע הזמן לכבוש את הארץ אף על פי כן הוצרכו לזהירות מרובה כ''כ, עאכו"כ דבמרגלים ששלח משה שעדיין לא היה הזמן כנ"ל במדרש, שכבר נשבע הקב''ה שאינו מכניסן לארץ, בוודאי הסברא נותנת שראוי להם להסתיר עצמם בכל מה דאפשר, מאחר שאין שליחותם לרצון לפני ה'</nowiki>, ולמה ציוה עליהם משה אל תכנסו כגנבים, והניחם להכנס למקום סכנה ולסמוך על נס.'' | ''ולבאר התנא דבי אליהו (קושיא ד<nowiki>') בטעם שהזהירן משרע"ה שלא יאמרו לעקור ע"ז באו, וגם להבין מדוע היתה כל שאלתם של הענקים אם באו לעקור ע''ז, ולא שתו לבם לזאת אם באו לרגל את הארץ כדי לכבוש אותה מידם, נקדים עוד דהנה ראוי להתבונן בחילוק והבדל שבין אופן הליכת המרגלים ששלח משה להליכת ב' המרגלים ששלח יהושע, דבמרגלים ששלח משה מבואר בתנדב"א הנ''ל שאמר להם אל תכנסו כגנבים, ואילו במרגלים ששלח יהושע כתיב (יהושע פ"א) וישלח יהושע בן נון וגו' שנים אנשים מרגלים חרש. ואי' במד"ר פ' זו שעשו עצמן כמוכרי קדירות, והיו צווחין הרי קדירות מי שירצה יבא ויקנה, וכל כך למה שלא ירגיש בהן אדם. הרי שעשו כל מה דאפשר כדי להסתיר עצמן שלא יחשוד בהם אדם, ואם במרגלים ששלח יהושע שאז כבר הגיע הזמן לכבוש את הארץ אף על פי כן הוצרכו לזהירות מרובה כ''כ, עאכו"כ דבמרגלים ששלח משה שעדיין לא היה הזמן כנ"ל במדרש, שכבר נשבע הקב''ה שאינו מכניסן לארץ, בוודאי הסברא נותנת שראוי להם להסתיר עצמם בכל מה דאפשר, מאחר שאין שליחותם לרצון לפני ה'</nowiki>, ולמה ציוה עליהם משה אל תכנסו כגנבים, והניחם להכנס למקום סכנה ולסמוך על נס.'' | ||
''ונראה לומר בטעם הדברים, דהנה מבואר בגמרא ע<nowiki>''ז (דף מ''ה ע"ב) גידועי עבודה זרה קודמין לכיבוש א''י, ופירש''י בכניסתן נצטוו לגדען מיד ולאחר כיבוש יחפשו אחריהם לשרשם ולבערם וכו'. ובספרי ויואל משה (מאמר ג' שבועות סי' צ') ביארנו באורך ענין מצוה זו, דמיד בכניסתן של ישראל בבואם לכבוש את הארץ הם מחוייבים לגדע ע"ז שבה, ושם הארכנו בביאור דעת הרמב"ם ז"ל בהל' ע''ז ושאר הראשונים בענין. ולדינא כולהו ס"ל דאסור לכבוש בא"י שום מקום בטרם שמבערין הע"ז מתוכו, כי איסור חמור מאד הוא אם המצא תמצא ע''</nowiki>ז ברשות ישראל במקום הקדש.'' | ''ונראה לומר בטעם הדברים, דהנה מבואר בגמרא ע<nowiki>''ז (דף מ''ה ע"ב) גידועי עבודה זרה קודמין לכיבוש א''י, ופירש''י בכניסתן נצטוו לגדען מיד ולאחר כיבוש יחפשו אחריהם לשרשם ולבערם וכו'. ובספרי ויואל משה (מאמר ג' שבועות סי' צ') ביארנו באורך ענין מצוה זו, דמיד בכניסתן של ישראל בבואם לכבוש את הארץ הם מחוייבים לגדע ע"ז שבה, ושם הארכנו בביאור דעת הרמב"ם ז"ל בהל' ע''ז ושאר הראשונים בענין. ולדינא כולהו ס"ל דאסור לכבוש בא"י שום מקום בטרם שמבערין הע"ז מתוכו, כי איסור חמור מאד הוא אם המצא תמצא ע''</nowiki>ז ברשות ישראל במקום הקדש.'' | ||
''וכמ"ש ה'''אוה"ח הקדוש''' בפ' משפטים עה"פ לא תשתחווה וגו' ולא תעבדם כי הרוס תהרסם, להיות שרצה לצוותם על הריסותם ושברונם לזה קדם לומר לא תשתחווה, לומר שאם לא הרס ולא שיבר הנה הוא כעובד ע"ז, כי ה' תופס על המחשבה בע"ז, וצריכין היכר לשלילת מחשבת ע"ז מלבם, ואין היכר אלא בשבר מצבותיהם, ואם לא יעשו כן הרי הם כעובדי ע"ז וכו', ולזה הוצרך לומר לא תשתחוה להם ולא תעבדם וגו' כי הרס, לומר שבהעדר ההרס הנה הוא עובר על תעבדם, ותמצא שהקפיד ה' על ישראל שלא עשו כן בכניסתן לארץ, עכ"ל. הרי מזה כמה חמור עוון המקיימים ע"ז בא"י שמעלה עליהם הכתוב כאילו עבדוה בפועל ממש.'' | ''וכמ"ש ה'''אוה"ח הקדוש''' בפ' משפטים עה"פ לא תשתחווה וגו' ולא תעבדם כי הרוס תהרסם, להיות שרצה לצוותם על הריסותם ושברונם לזה קדם לומר לא תשתחווה, לומר שאם לא הרס ולא שיבר הנה הוא כעובד ע"ז, כי ה' תופס על המחשבה בע"ז, וצריכין היכר לשלילת מחשבת ע"ז מלבם, ואין היכר אלא בשבר מצבותיהם, ואם לא יעשו כן הרי הם כעובדי ע"ז וכו', ולזה הוצרך לומר לא תשתחוה להם ולא תעבדם וגו' כי הרס, לומר שבהעדר ההרס הנה הוא עובר על תעבדם, ותמצא שהקפיד ה' על ישראל שלא עשו כן בכניסתן לארץ, עכ"ל. הרי מזה כמה חמור עוון המקיימים ע"ז בא"י שמעלה עליהם הכתוב כאילו עבדוה בפועל ממש.'' | ||
''ובספרי (שם סי<nowiki>' צ"ה) הבאנו ראיה ברורה דהמקיים ע"ז בא"י דין עוע"ז ממש יש לו, מדברי הגמרא (סוטה דף ל"ד ע"א, העתיקו רש"י ז''ל בפ' מסעי) עה''פ כי אתם עוברים את הירדן וגו' ואבדתם את כל משכיותם ואת כל צלמי מסכותם תאבדון וגו' עודם בירדן אמר להם יהושע דעו על מה אתם עוברים את הירדן שנאמר והורשתם וגו'</nowiki> אם אתם עושין כן מועב ואם לאו מים באים ושוטפים אתכם, ע"כ. והנה בעודם בירדן חכתי לא חל עלייהו מצור גידוע ואיבוד ע"ז, דלא יתכן להם עדיין לקיים מצוה זו עד שיכנסו לארץ, ואין כאן אלא מחשבה בעלמא, ואעפ"כ אילו היו מחשבין בעודם בירדן שלא להוריש ולאבד את הע"ז היו המים שוטפין אותן, וע"כ דמחשבה כזו לקיים ע"ז בא"י דין עובד ע"ז ממש דיינינן לה, ובע"ז ענשינן אף על המחשבה.'' | ''ובספרי (שם סי<nowiki>' צ"ה) הבאנו ראיה ברורה דהמקיים ע"ז בא"י דין עוע"ז ממש יש לו, מדברי הגמרא (סוטה דף ל"ד ע"א, העתיקו רש"י ז''ל בפ' מסעי) עה''פ כי אתם עוברים את הירדן וגו' ואבדתם את כל משכיותם ואת כל צלמי מסכותם תאבדון וגו' עודם בירדן אמר להם יהושע דעו על מה אתם עוברים את הירדן שנאמר והורשתם וגו'</nowiki> אם אתם עושין כן מועב ואם לאו מים באים ושוטפים אתכם, ע"כ. והנה בעודם בירדן חכתי לא חל עלייהו מצור גידוע ואיבוד ע"ז, דלא יתכן להם עדיין לקיים מצוה זו עד שיכנסו לארץ, ואין כאן אלא מחשבה בעלמא, ואעפ"כ אילו היו מחשבין בעודם בירדן שלא להוריש ולאבד את הע"ז היו המים שוטפין אותן, וע"כ דמחשבה כזו לקיים ע"ז בא"י דין עובד ע"ז ממש דיינינן לה, ובע"ז ענשינן אף על המחשבה.'' | ||
''והנה דבר זה היה נודע לאומות עד כמה ישראל זהירין בענין ע"ז, שהיה דבר זה מפורסם אצלם עוד מימי האבות הקדושים שכרתו וביערו גילולים מן הארץ, כמבואר בקראי, ולכן היה דבר זה אצלם מבחן צודק, שאם באו המרגלים שלא ע"מ לעקור ע"ז לא יתכן שתכלית ביאתן היא ע"מ לכבוש את הארץ, דאילו כן היה ראשית דרכם לגדע אשירה וע"ז, דגידועי ע<nowiki>''ז קודמין לכיבוש, על כן לא שאלו ילידי הענק מאת המרגלים אלא שאלה זו בלבד אם באו לגדע אשירה ולעקור ע"ז, שבזה יתברר להם תכלית ביאתם. ומכיון שכבר היה נודע למשרע"ה שאין אותו הדור עומד להכנס לארץ, וכמבואר בדברינו לעיל שכבר קדם הקב"ה ונשבע שאין אחד מהם נכנס לתוכה, ומאחר שעדיין לא מטא זימניה דכיבוש א"י לא נתחייבו ישראל בגידוע ע''ז, דכ"ז שאין בדעתם לכבוש את הארץ אינם מוזהרים לעקור ע"ז ממנה, לפיכך כדי שינצלו מיד בני הענק ציוה עליהם משה אל תכנסו כגנבים, כדי שלא יחשבו בהם שבאו על עסקי כיבוש, ואם ישאלו אתכם שמא להכרית ע"ז באתם וכו'</nowiki> תאמרו לא, מזה ישפטו האומות שלא באו ע"מ לכבוש את הארץ ילא יעשו להם דבר.'' | ''והנה דבר זה היה נודע לאומות עד כמה ישראל זהירין בענין ע"ז, שהיה דבר זה מפורסם אצלם עוד מימי האבות הקדושים שכרתו וביערו גילולים מן הארץ, כמבואר בקראי, ולכן היה דבר זה אצלם מבחן צודק, שאם באו המרגלים שלא ע"מ לעקור ע"ז לא יתכן שתכלית ביאתן היא ע"מ לכבוש את הארץ, דאילו כן היה ראשית דרכם לגדע אשירה וע"ז, דגידועי ע<nowiki>''ז קודמין לכיבוש, על כן לא שאלו ילידי הענק מאת המרגלים אלא שאלה זו בלבד אם באו לגדע אשירה ולעקור ע"ז, שבזה יתברר להם תכלית ביאתם. ומכיון שכבר היה נודע למשרע"ה שאין אותו הדור עומד להכנס לארץ, וכמבואר בדברינו לעיל שכבר קדם הקב"ה ונשבע שאין אחד מהם נכנס לתוכה, ומאחר שעדיין לא מטא זימניה דכיבוש א"י לא נתחייבו ישראל בגידוע ע''ז, דכ"ז שאין בדעתם לכבוש את הארץ אינם מוזהרים לעקור ע"ז ממנה, לפיכך כדי שינצלו מיד בני הענק ציוה עליהם משה אל תכנסו כגנבים, כדי שלא יחשבו בהם שבאו על עסקי כיבוש, ואם ישאלו אתכם שמא להכרית ע"ז באתם וכו'</nowiki> תאמרו לא, מזה ישפטו האומות שלא באו ע"מ לכבוש את הארץ ילא יעשו להם דבר.'' | ||
''אך לא כן היה במרגלים ששלח יהושע, דמכיון שהיו ישראל מוכנים ועומדים לכבוש את הארץ מיד, כבר חל עליהם, החיוב לאבד כל ע"ז מתוכה, ושוב לא היו רשאים המרגלים לומר שלא באו ע"מ לאבד ע<nowiki>''ז, דאמירה כזו מיחשב כמודה בע"ז, וכמו שנתבאר מדברי האוה''</nowiki>ח הקדוש הנ"ל שצריך לעשות היכר לשלילת הע"ז, ועאכו"כ שאין לומר בפה שאין רצונם לעקור ע"ז, לפיכך הוצרכו להסתיר עצמן ולהכנס כמוכרי קדירות שלא היו רשאים להשתמש בתחבולה זו.'' | ''אך לא כן היה במרגלים ששלח יהושע, דמכיון שהיו ישראל מוכנים ועומדים לכבוש את הארץ מיד, כבר חל עליהם, החיוב לאבד כל ע"ז מתוכה, ושוב לא היו רשאים המרגלים לומר שלא באו ע"מ לאבד ע<nowiki>''ז, דאמירה כזו מיחשב כמודה בע"ז, וכמו שנתבאר מדברי האוה''</nowiki>ח הקדוש הנ"ל שצריך לעשות היכר לשלילת הע"ז, ועאכו"כ שאין לומר בפה שאין רצונם לעקור ע"ז, לפיכך הוצרכו להסתיר עצמן ולהכנס כמוכרי קדירות שלא היו רשאים להשתמש בתחבולה זו.'' | ||
''מכל הלין מבואר עד כמה חמור עוון המקיימים ע"ז בארץ ישראל, ומעתה היעלה על הדעת לומר שנעשה נסים לאותם המינים ושהיה מלחמתם וכיבושם על פי התורה, הלא בעצם הכיבוש עברו על מצות עשה ול"ת של ע<nowiki>''ז, דכל אותם המקומות שכבשו בעוה"ר מלאים גילולים, וכל זמן שהיו ברשות העכו''ם לא היה חיוב לבערם, אמנם כשבאים לכבוש אותם המקומות חייבים לבערם, והמקיימים אותם דינם כעוע''ז. ולא זו בלבד שאין מאבדין את הע"ז אלא אומרים בפה מלא שישמרו עליהם ויקיימו אותם, ובזה הם עובדים ע''ז בגלוי ובפירסום לעין כל. ובעוה"ר גדול מאוד הניאוץ וחילול ה' שמקיימין ע"ז במקום הקדש. ובזוהר חדש פ'</nowiki> ויצא (הביאו ק"ז בייט"פ להושענא רבה על הפיסקא הושענא אבן שתיה) מבואר כמה בכו והתאוננו התנאים הקדושים בדמעות שליש מאין הפוגות על חילול קדש הקדשים, שמטמאין אותו המקום שכהן גדול נכנס אחת בשנה בפגריהם, ומה נעני אנן אבתריה שהגענו לכך, שמקיימים שם ע"ז של ישראל, היעלה על הדעת לומר כזאת שיעשה הקב"ה נסים כדי שיעבדו ע"ז, כיצד יוכל לחשוב כן יהודי המאמין בהשי"ת ובתורתו הקדושה. והאמת הוא שהע"ז הגדולה ביותר של הדור הוא דגל הכפירה והמינות שהניפו במקום הקדש, אותו הדגל שהוא סמל ההעברה על הדת, שהעבירו לשמד רוב רובו של כלל ישראל, והוציאו מן הדת מדינות שלימות של יהודים תמימים, שיצאו לשמד באמצעות מדינתם ורעיונם הטמא, וכל אותם היהודים שהוכרעו לטבח על ידי הצורר הגרמני ימ"ש היה באמצעות פעולותיהם והסתתם, אוי לעינים שכך רואות, שהרימו סמל הקנאה המקנא במקום המקדש והוא צלם בהיכל, ומה נעשה ועוונותינו גרמו, בין תנור לכירים היה ראוי לנו לבכות על חילול הקדש והמקדש, ואיך יעלה על דעת לשמוח בכיבושם ולצפות שישאר אצלם אחרי כל התועבות הנעשים בקרבה.'' | ''מכל הלין מבואר עד כמה חמור עוון המקיימים ע"ז בארץ ישראל, ומעתה היעלה על הדעת לומר שנעשה נסים לאותם המינים ושהיה מלחמתם וכיבושם על פי התורה, הלא בעצם הכיבוש עברו על מצות עשה ול"ת של ע<nowiki>''ז, דכל אותם המקומות שכבשו בעוה"ר מלאים גילולים, וכל זמן שהיו ברשות העכו''ם לא היה חיוב לבערם, אמנם כשבאים לכבוש אותם המקומות חייבים לבערם, והמקיימים אותם דינם כעוע''ז. ולא זו בלבד שאין מאבדין את הע"ז אלא אומרים בפה מלא שישמרו עליהם ויקיימו אותם, ובזה הם עובדים ע''ז בגלוי ובפירסום לעין כל. ובעוה"ר גדול מאוד הניאוץ וחילול ה' שמקיימין ע"ז במקום הקדש. ובזוהר חדש פ'</nowiki> ויצא (הביאו ק"ז בייט"פ להושענא רבה על הפיסקא הושענא אבן שתיה) מבואר כמה בכו והתאוננו התנאים הקדושים בדמעות שליש מאין הפוגות על חילול קדש הקדשים, שמטמאין אותו המקום שכהן גדול נכנס אחת בשנה בפגריהם, ומה נעני אנן אבתריה שהגענו לכך, שמקיימים שם ע"ז של ישראל, היעלה על הדעת לומר כזאת שיעשה הקב"ה נסים כדי שיעבדו ע"ז, כיצד יוכל לחשוב כן יהודי המאמין בהשי"ת ובתורתו הקדושה. והאמת הוא שהע"ז הגדולה ביותר של הדור הוא דגל הכפירה והמינות שהניפו במקום הקדש, אותו הדגל שהוא סמל ההעברה על הדת, שהעבירו לשמד רוב רובו של כלל ישראל, והוציאו מן הדת מדינות שלימות של יהודים תמימים, שיצאו לשמד באמצעות מדינתם ורעיונם הטמא, וכל אותם היהודים שהוכרעו לטבח על ידי הצורר הגרמני ימ"ש היה באמצעות פעולותיהם והסתתם, אוי לעינים שכך רואות, שהרימו סמל הקנאה המקנא במקום המקדש והוא צלם בהיכל, ומה נעשה ועוונותינו גרמו, בין תנור לכירים היה ראוי לנו לבכות על חילול הקדש והמקדש, ואיך יעלה על דעת לשמוח בכיבושם ולצפות שישאר אצלם אחרי כל התועבות הנעשים בקרבה.'' | ||
''ולבאר ענין אמרם ז"ל עה"פ ויאמרו כל העדה לרגום אותה באבנים וגו<nowiki>' שנטלו אבנים וזרקו כלפי מעלה וכו' (קושיא ז') גה ליישב סיום דברי הילקוט שם במדבר הזה יתמו וגו' מי גרם להם שימותו "במדבר'' שאמרו דברים, דלכאו' פעולת זריקת האבנים כלפי מעלה יש בה מעשה רבה ולא אמירת דברים בעלמא. ולחומר הנושא נראה לומר ביאור נכון להבין דברי חכמים וחידותם, עפ''</nowiki>י הנודע מפי ספרים וסופרים פעולת בהשמות הקדושים, שבכח צירופי השמות הקדושים ניתן לשנות טבע העולם ולהפך סדרי הבריאה. צא ולמד ממה דאיתא במדרש שוחר טוב (תהלים פ"ג) שעל כן נתעלם סידרה של תורה דאלמלא ניתנה תורה על הסדר היה יודע כל אחד להחיות מתים בכח צירופי השמות הקדושים שבאותיות התוה"ק.'' | ''ולבאר ענין אמרם ז"ל עה"פ ויאמרו כל העדה לרגום אותה באבנים וגו<nowiki>' שנטלו אבנים וזרקו כלפי מעלה וכו' (קושיא ז') גה ליישב סיום דברי הילקוט שם במדבר הזה יתמו וגו' מי גרם להם שימותו "במדבר'' שאמרו דברים, דלכאו' פעולת זריקת האבנים כלפי מעלה יש בה מעשה רבה ולא אמירת דברים בעלמא. ולחומר הנושא נראה לומר ביאור נכון להבין דברי חכמים וחידותם, עפ''</nowiki>י הנודע מפי ספרים וסופרים פעולת בהשמות הקדושים, שבכח צירופי השמות הקדושים ניתן לשנות טבע העולם ולהפך סדרי הבריאה. צא ולמד ממה דאיתא במדרש שוחר טוב (תהלים פ"ג) שעל כן נתעלם סידרה של תורה דאלמלא ניתנה תורה על הסדר היה יודע כל אחד להחיות מתים בכח צירופי השמות הקדושים שבאותיות התוה"ק.'' | ||
''והנה מצינו שכן עשו רשעי ישראל בשעת החורבן שהשתמשו בשם המפורש נתוענתן, כדאיתא במדרש איכה רבתי (פ<nowiki>''ב ה') עה"פ חילל ממלכה ושריה דבשעת החורבן היו בין רשעי ישראל בעלי שם המפורש שהיו בוטחין שישביעו לשרי מענה שיצילו אותם מאש וממים ומחרב והחניף הקב"ה את השרים הממונה על האור מינהו על המים וכו'</nowiki>, וכשהיה משביע לשר היה משיבו אין ממשלה זו בידי, ע"כ. ומזה מבואר ענין פעולת השמות הקדושים שהיו רשעי ישראל משתמשין בהן לצורכן. וכעין דוגמתו מצינו לעומת זאת בכוחות הטומאה שניתן לשנות באמצעותן שליטת כוחות העליונים, וכמ"ש ה'''רמב"ן''' ז"ל בפ' שופטים שזהו ביאור מאמרם ז"ל בחולין (דף ז' ע"ב) למה נקרא שמן כשפין שמכחישין פמליא של מעלה.'' | ''והנה מצינו שכן עשו רשעי ישראל בשעת החורבן שהשתמשו בשם המפורש נתוענתן, כדאיתא במדרש איכה רבתי (פ<nowiki>''ב ה') עה"פ חילל ממלכה ושריה דבשעת החורבן היו בין רשעי ישראל בעלי שם המפורש שהיו בוטחין שישביעו לשרי מענה שיצילו אותם מאש וממים ומחרב והחניף הקב"ה את השרים הממונה על האור מינהו על המים וכו'</nowiki>, וכשהיה משביע לשר היה משיבו אין ממשלה זו בידי, ע"כ. ומזה מבואר ענין פעולת השמות הקדושים שהיו רשעי ישראל משתמשין בהן לצורכן. וכעין דוגמתו מצינו לעומת זאת בכוחות הטומאה שניתן לשנות באמצעותן שליטת כוחות העליונים, וכמ"ש ה'''רמב"ן''' ז"ל בפ' שופטים שזהו ביאור מאמרם ז"ל בחולין (דף ז' ע"ב) למה נקרא שמן כשפין שמכחישין פמליא של מעלה.'' | ||
''ועפי"ז אף אנו נאמר, דמכיון שהמרגלים היו נשיאי ישראל מובחרים שבעם מיחידי סגולה שבאותו דור דיעה, בוודאי שהיו בקיאין בצירופי השמות הקדושים ובפעולתן לשנות סדרי הנהגת העולם. ומה גם שמצינו בדבריהם ז"ל בכמה דוכתי (עי<nowiki>' ת"כ פ' אמור פכ"ד ובשהש"ר רבה פ''א כ''ד) דבמעמד הר סיני נתגלה לכל ישראל סוד השם המפורש. ובמכילתא פ' בשלח איתא דבשעת קריעת ים סוף נעשו ישראל ארבעה כיתות וכו' והכת הרביעית שבהן אמרו נצווח כנגדן, וביאר במרכבת המשנה שרצו להשתמש בשמות הקדושים כדי להתגבר על המצריים. ובזה נבוא להניח הנחה סוברת, דכשקמו המרגלים לחלוק על משה ורצו למשוך לצידה את כל העדה ולהוכיח אמיתות טענותיהם וצדקת דרכם השתמשו בפעולת השמות הקדושים להראות אותות ומופתים בשינוי הנהגת העולם בכח צירופי השמות הקדושים. דכל אות מאותיות לשון הקודש קרוי אבן, ובהצטרף כמה אותיות יחדיו נבנה תיבה שהוא בית, ודבר זה אינו אלא באותיות לשון הקדש דייקא ולא בלשונות העכו"ם שאין לאותיות מילוי. ועפ"י זה פי'</nowiki> '''הרה"ק מוהררמ"מ מרימאנוב''' זלה<nowiki>''</nowiki>ה מאה"כ והסירותי לב האבן מבשרכם, היינו לשונות האומות שהם אבנים ולא נעשה מהם בתים, והאריך בענין זה '''ק"ז זלה"ה בייטב לב''' פ' בא עה"פ למען שיתי אותותי אלה בקרבו.'' | ''ועפי"ז אף אנו נאמר, דמכיון שהמרגלים היו נשיאי ישראל מובחרים שבעם מיחידי סגולה שבאותו דור דיעה, בוודאי שהיו בקיאין בצירופי השמות הקדושים ובפעולתן לשנות סדרי הנהגת העולם. ומה גם שמצינו בדבריהם ז"ל בכמה דוכתי (עי<nowiki>' ת"כ פ' אמור פכ"ד ובשהש"ר רבה פ''א כ''ד) דבמעמד הר סיני נתגלה לכל ישראל סוד השם המפורש. ובמכילתא פ' בשלח איתא דבשעת קריעת ים סוף נעשו ישראל ארבעה כיתות וכו' והכת הרביעית שבהן אמרו נצווח כנגדן, וביאר במרכבת המשנה שרצו להשתמש בשמות הקדושים כדי להתגבר על המצריים. ובזה נבוא להניח הנחה סוברת, דכשקמו המרגלים לחלוק על משה ורצו למשוך לצידה את כל העדה ולהוכיח אמיתות טענותיהם וצדקת דרכם השתמשו בפעולת השמות הקדושים להראות אותות ומופתים בשינוי הנהגת העולם בכח צירופי השמות הקדושים. דכל אות מאותיות לשון הקודש קרוי אבן, ובהצטרף כמה אותיות יחדיו נבנה תיבה שהוא בית, ודבר זה אינו אלא באותיות לשון הקדש דייקא ולא בלשונות העכו"ם שאין לאותיות מילוי. ועפ"י זה פי'</nowiki> '''הרה"ק מוהררמ"מ מרימאנוב''' זלה<nowiki>''</nowiki>ה מאה"כ והסירותי לב האבן מבשרכם, היינו לשונות האומות שהם אבנים ולא נעשה מהם בתים, והאריך בענין זה '''ק"ז זלה"ה בייטב לב''' פ' בא עה"פ למען שיתי אותותי אלה בקרבו.'' | ||
''וזהו ביאור מאמרם ז"ל שהיו מזרקין באבנים כלפי מענה פירוש שהשתמשו בצירופי שמות הקדושים שהם מצטרפים מאבנים הם אותיות לשון הקדש הקרויים אבנים, שרצו להראות אותות ומופתים מופנאים בשינוי סדרי הטבע באמצעות פעולת השמות הקדושים שהיו בקיאין בהם, ולהוכיח בזה צדקת דרכם. וזהו גם מה שאמרו בתנדב"א שזרקו אבנים על משה ואהרן כלו' שהתשמשו בפעולת השמות הק' הקרויים אבנים נגד משה ואהרן לחלוק עליהם ולסתור דבריהם. ועד"ז פירשנו הא דאיתא בילקוט ראובני בשם מדרש עה"פ ויקח קרח וגו' אנשי שם שלקח אנשים הבקיאין בשם המפורש. ולכאורה מה היה לו צורך בעבור מחלוקתו באנשים הבקיאין בשם המפורש דוקא, אך לדרכנו יובן שרצה להשתמש בשמות הקדושים. לחלוק על משה ואהרן בהראותם אותות ומופתים לעיני כל ישראל.'' | ''וזהו ביאור מאמרם ז"ל שהיו מזרקין באבנים כלפי מענה פירוש שהשתמשו בצירופי שמות הקדושים שהם מצטרפים מאבנים הם אותיות לשון הקדש הקרויים אבנים, שרצו להראות אותות ומופתים מופנאים בשינוי סדרי הטבע באמצעות פעולת השמות הקדושים שהיו בקיאין בהם, ולהוכיח בזה צדקת דרכם. וזהו גם מה שאמרו בתנדב"א שזרקו אבנים על משה ואהרן כלו' שהתשמשו בפעולת השמות הק' הקרויים אבנים נגד משה ואהרן לחלוק עליהם ולסתור דבריהם. ועד"ז פירשנו הא דאיתא בילקוט ראובני בשם מדרש עה"פ ויקח קרח וגו' אנשי שם שלקח אנשים הבקיאין בשם המפורש. ולכאורה מה היה לו צורך בעבור מחלוקתו באנשים הבקיאין בשם המפורש דוקא, אך לדרכנו יובן שרצה להשתמש בשמות הקדושים. לחלוק על משה ואהרן בהראותם אותות ומופתים לעיני כל ישראל.'' | ||
''ולפי שהשתמשו בשמות הקדושים להמרות כלפי מעלה והיה בזה ניאוץ נגד הקב"ה לא הניחן הקב"ה לבצע זממן, דהיינו שיפעלו השמות הקדושים פעולתן בגבהי מרומים לשנות שליטת השרים, אלא היה הענן מקבלן, ולא הניח שיעלו האבנים למעלה מן הענן, דהיינו שלא עשו צירופי השמות רושם למעלה, אלא נשארו האבנים תלויים בעננים, שרצה הקב"ה להראותן בזה שאין להשגיח על אותות ומופתים גדולים ונוראים בזמן שהם נגד התורה הקדושה ונגד משה ואהרן, ועל כן נראו האבנים לעיני כל ישראל תלויין בעננים, כלו' שנראה להם צירופי השמות אשר רצו המרגלים להטעות בהם את ישראל ולא הניחן הקב"ה לפעול פעולתן, והבן.'' | ''ולפי שהשתמשו בשמות הקדושים להמרות כלפי מעלה והיה בזה ניאוץ נגד הקב"ה לא הניחן הקב"ה לבצע זממן, דהיינו שיפעלו השמות הקדושים פעולתן בגבהי מרומים לשנות שליטת השרים, אלא היה הענן מקבלן, ולא הניח שיעלו האבנים למעלה מן הענן, דהיינו שלא עשו צירופי השמות רושם למעלה, אלא נשארו האבנים תלויים בעננים, שרצה הקב"ה להראותן בזה שאין להשגיח על אותות ומופתים גדולים ונוראים בזמן שהם נגד התורה הקדושה ונגד משה ואהרן, ועל כן נראו האבנים לעיני כל ישראל תלויין בעננים, כלו' שנראה להם צירופי השמות אשר רצו המרגלים להטעות בהם את ישראל ולא הניחן הקב"ה לפעול פעולתן, והבן.'' | ||
''וכיוצא בדבר איתא בעובדא דתנורו של עכנאי (בבא מציעא דף נ"ט ע<nowiki>''ב) דאפליגו ביה ר"א הגדול וחכמים, והביא ר"א ראיות לדבריו והוכיח באותות ומופתים נוראים דהלכה כמותו, שנעקר החרוב ד' מאות אמה וחזרה אמת המים ונטו כותלי בית המדרש ליפול, ואעפ"כ לא השגיחו בו חכמים. וכתב רבינו ניסים גאון בפי'</nowiki> למסכת ברכות דלכאורה מדוע נעשו לר"א ניסים גדולים אלה, אחרי שאין ההלכה כמותו, הא קיי"ל לא עביד קב"ה ניסא למגנא, אמנם היה במופתים אלו תועלת גדול, שע"י שנעשו לו כל אלו הניסים ולא נקבעה ההלכה כמותו נתוודע לכל דאין להשגיח באותות ומופתית בזמן שהם נגד ההלכה, וזהו תועלת גדול ללמד הלכה לדורות דתורה לא בשמים היא.'' | ''וכיוצא בדבר איתא בעובדא דתנורו של עכנאי (בבא מציעא דף נ"ט ע<nowiki>''ב) דאפליגו ביה ר"א הגדול וחכמים, והביא ר"א ראיות לדבריו והוכיח באותות ומופתים נוראים דהלכה כמותו, שנעקר החרוב ד' מאות אמה וחזרה אמת המים ונטו כותלי בית המדרש ליפול, ואעפ"כ לא השגיחו בו חכמים. וכתב רבינו ניסים גאון בפי'</nowiki> למסכת ברכות דלכאורה מדוע נעשו לר"א ניסים גדולים אלה, אחרי שאין ההלכה כמותו, הא קיי"ל לא עביד קב"ה ניסא למגנא, אמנם היה במופתים אלו תועלת גדול, שע"י שנעשו לו כל אלו הניסים ולא נקבעה ההלכה כמותו נתוודע לכל דאין להשגיח באותות ומופתית בזמן שהם נגד ההלכה, וזהו תועלת גדול ללמד הלכה לדורות דתורה לא בשמים היא.'' | ||
''ומעתה מבוארים על נכון דברי הילקוט (קו<nowiki>' ח') אמר הקב''ה בדברים הם מכעיסון לפני וכו' מי גרם שימותו במדבר שאמרו דברים, שהרי כל חטאם היה מה שרצו לשנות טבעי העולם בכח צירופי השמות הקדושים, נמצא דכל חטאם היה בדברים שבאו עליהם בכת השמות הקדושים המצורפים מאותיות לה''ק הקרויים אבנית אבל לא באו לכלל מעשה לזרוק אבנים כלפי מעלה או על משה ואהרן אלא שהכוונה על השמות הקדושים מאותיות לה''ק הקרויים אבנים. תוכן הדברים עלינו לעשות הכנה והזמנה להיות מוכנים לקראת ביאת המשיח, ונזמין עצמינו לכך בקדושה ובטהרה, ונתגבר על כל הנסיונות, שזהו הכנה והזמנה לקראת ביאתו, אז נדברו יראי ה' וגו' ויכתב בספר זכרון לפניו. ונזכה לתקן מעשינו לפני הקב''ה, ולעשות רצונו ית''ש, ולהתבונן ולשום לב כי כלו הימים והשנים בהבל יריק, ועד כמה רחוקים מן הקדושה, כעוורים המגששים באפילה. הבוכה''ע יאיר עינינו וישמח לבבות בני ישראל, ונזכה לעשות נחת רוח לפניו ולקדש שם שמים, והבורא כל העולמים יזכנו לקבל פני משיח צדקנו באנפין נהירין בנחת ובשמחה, ולא נבוש ולא נכלם מהבוכה''</nowiki>ע, ובמהרה נזכה להתרוממות קרן התורה וישראל ובהתגלות כבוד שמים עלינו במהרה בימינו אמו.'' | ''ומעתה מבוארים על נכון דברי הילקוט (קו<nowiki>' ח') אמר הקב''ה בדברים הם מכעיסון לפני וכו' מי גרם שימותו במדבר שאמרו דברים, שהרי כל חטאם היה מה שרצו לשנות טבעי העולם בכח צירופי השמות הקדושים, נמצא דכל חטאם היה בדברים שבאו עליהם בכת השמות הקדושים המצורפים מאותיות לה''ק הקרויים אבנית אבל לא באו לכלל מעשה לזרוק אבנים כלפי מעלה או על משה ואהרן אלא שהכוונה על השמות הקדושים מאותיות לה''ק הקרויים אבנים. תוכן הדברים עלינו לעשות הכנה והזמנה להיות מוכנים לקראת ביאת המשיח, ונזמין עצמינו לכך בקדושה ובטהרה, ונתגבר על כל הנסיונות, שזהו הכנה והזמנה לקראת ביאתו, אז נדברו יראי ה' וגו' ויכתב בספר זכרון לפניו. ונזכה לתקן מעשינו לפני הקב''ה, ולעשות רצונו ית''ש, ולהתבונן ולשום לב כי כלו הימים והשנים בהבל יריק, ועד כמה רחוקים מן הקדושה, כעוורים המגששים באפילה. הבוכה''ע יאיר עינינו וישמח לבבות בני ישראל, ונזכה לעשות נחת רוח לפניו ולקדש שם שמים, והבורא כל העולמים יזכנו לקבל פני משיח צדקנו באנפין נהירין בנחת ובשמחה, ולא נבוש ולא נכלם מהבוכה''</nowiki>ע, ובמהרה נזכה להתרוממות קרן התורה וישראל ובהתגלות כבוד שמים עלינו במהרה בימינו אמו.'' | ||
=== מאמר טו === | === מאמר טו === | ||
'''''וראיתם אח הארץ וגו' והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ וגו'<nowiki/>'''. צל<nowiki>''</nowiki>ד למה הוצרכו חיזוק וזירוז בלקיחת פרי הארץ יותר מבשאר עניני ריגול שנצטוו בהם לראות טבע הארץ ומהות יושביה.'' | '''''וראיתם אח הארץ וגו' והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ וגו'<nowiki/>'''. צל<nowiki>''</nowiki>ד למה הוצרכו חיזוק וזירוז בלקיחת פרי הארץ יותר מבשאר עניני ריגול שנצטוו בהם לראות טבע הארץ ומהות יושביה.'' | ||
''ב) וישאוהו במוט בשנים וגו<nowiki>', פירש''י ז''ל הא כיצד שמונה נטלו אשכול אחד נטל תאנה ואחד רמון יהושע וכלב לא נטלו כלום לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו כשם שפריה משונה כך עמה משונה, והוא מדברי הגמרא סוטה, והכו איתא התם (דף ל"ד ע"ב) יהושע וכלב לא נטלו כלום אבע"א משום דחשיבי ואבע"א שלא היו באותה עצת והוא פלאי היאך נמנעו יהושע וכלב מליטול מפירות הארץ, אחרי שהיו מצווים ועומדים מפי משרע''</nowiki>ה והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, כיצד הרהיבו עוז בנפשם לעבור על מצות משרע"ה. ואם כדי להנצל מעצתם הרעה של מרגלים היה להם לקחת מפירות הארץ שלא על אותה כוונה שנטלו המרגלים, כשם שהלכו עמהם יחד ובלבם לא נאמנו עמם ולא נשתתפו בעצתם הרעה, כמו כן היו יכולים לעשות בלקיחת הפירות.'' | ''ב) וישאוהו במוט בשנים וגו<nowiki>', פירש''י ז''ל הא כיצד שמונה נטלו אשכול אחד נטל תאנה ואחד רמון יהושע וכלב לא נטלו כלום לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו כשם שפריה משונה כך עמה משונה, והוא מדברי הגמרא סוטה, והכו איתא התם (דף ל"ד ע"ב) יהושע וכלב לא נטלו כלום אבע"א משום דחשיבי ואבע"א שלא היו באותה עצת והוא פלאי היאך נמנעו יהושע וכלב מליטול מפירות הארץ, אחרי שהיו מצווים ועומדים מפי משרע''</nowiki>ה והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, כיצד הרהיבו עוז בנפשם לעבור על מצות משרע"ה. ואם כדי להנצל מעצתם הרעה של מרגלים היה להם לקחת מפירות הארץ שלא על אותה כוונה שנטלו המרגלים, כשם שהלכו עמהם יחד ובלבם לא נאמנו עמם ולא נשתתפו בעצתם הרעה, כמו כן היו יכולים לעשות בלקיחת הפירות.'' | ||
''ג) ובמד"ר מבואר איפכא דהכי איתא במד<nowiki>''ר (פט"ז י'</nowiki>) שהמרגלים לא רצו ליטול מפירות א"י אילולא כלב ששלף את הזיין ורץ נפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלים או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם לא היו נוטלים. מבואר מזה ההיפוך מדברי הגמרא סוטה הנ"ל, דאדרבה המרגלים לא רצו לקחת כלום אילולא כלב שאיים עליהם בהריגה. (ועיין בבנין אריאל מ"ש בזה).'' | ''ג) ובמד"ר מבואר איפכא דהכי איתא במד<nowiki>''ר (פט"ז י'</nowiki>) שהמרגלים לא רצו ליטול מפירות א"י אילולא כלב ששלף את הזיין ורץ נפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלים או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם לא היו נוטלים. מבואר מזה ההיפוך מדברי הגמרא סוטה הנ"ל, דאדרבה המרגלים לא רצו לקחת כלום אילולא כלב שאיים עליהם בהריגה. (ועיין בבנין אריאל מ"ש בזה).'' | ||
''ד) ידוע מה שהקשו מפרשי התורה מה חטאו ומה פשעו המרגלים הרי נצטוו מפי משרע"ה לראות את הארץ ואת העם היושב עליה מה הוא החזק הוא הרפה ולא העידו אלא מה שראו בעיניהם, ומדוע נתכה חמת ה' עליהם ויצא הקצף להענישם בעונש מר כזה.'' | ''ד) ידוע מה שהקשו מפרשי התורה מה חטאו ומה פשעו המרגלים הרי נצטוו מפי משרע"ה לראות את הארץ ואת העם היושב עליה מה הוא החזק הוא הרפה ולא העידו אלא מה שראו בעיניהם, ומדוע נתכה חמת ה' עליהם ויצא הקצף להענישם בעונש מר כזה.'' | ||
''והנלע"ד לפרש הענין עפ<nowiki>''י מה שאמרנו לבאר מאה"כ בפ' תצא ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה, דלכאורה מכיון שלא אבה ה' לשמוע אל בלעם א''כ קללתו בטילה מאליה וכאילו אינה, ואם אין כאן קללה איך תתהפך הקללה לברכת ויתבאר עפ"י מה שכ' רש"י ז"ל בפ' תולדות (והוא מדברי המד''ר פ' תולדות פס"ו ה'</nowiki>) דבברכת יצחק ליעקב כתיב אורריך ארור ומברכיך ברוך, ובבלעם הוא אומר מברכך ברוך ואוררך ארור, הצדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה ואורריהם ומצעריהם קודם למברכיהם לפיכך יצחק הקדים קללת אוררים לברכת מברכים והרשעים תחלתן שלוה וסופן יסורין לפיכך בלעם הקדים ברכה לקללה, ע"כ. וביאור הדבר כתב ה'''יפ<nowiki>''</nowiki>ת''' כי הכל הולך אחר החיתום, וסיום הדברים הוא עיקר הכל, שיורה על שישאר הדבר בכך,ולפיכך יצחק אע<nowiki>''</nowiki>ה האוהב סיים במברכים שתעמוד הברכה לעולם ואילו בלעם השונא סיים במקללים.'' | ''והנלע"ד לפרש הענין עפ<nowiki>''י מה שאמרנו לבאר מאה"כ בפ' תצא ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה, דלכאורה מכיון שלא אבה ה' לשמוע אל בלעם א''כ קללתו בטילה מאליה וכאילו אינה, ואם אין כאן קללה איך תתהפך הקללה לברכת ויתבאר עפ"י מה שכ' רש"י ז"ל בפ' תולדות (והוא מדברי המד''ר פ' תולדות פס"ו ה'</nowiki>) דבברכת יצחק ליעקב כתיב אורריך ארור ומברכיך ברוך, ובבלעם הוא אומר מברכך ברוך ואוררך ארור, הצדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה ואורריהם ומצעריהם קודם למברכיהם לפיכך יצחק הקדים קללת אוררים לברכת מברכים והרשעים תחלתן שלוה וסופן יסורין לפיכך בלעם הקדים ברכה לקללה, ע"כ. וביאור הדבר כתב ה'''יפ<nowiki>''</nowiki>ת''' כי הכל הולך אחר החיתום, וסיום הדברים הוא עיקר הכל, שיורה על שישאר הדבר בכך,ולפיכך יצחק אע<nowiki>''</nowiki>ה האוהב סיים במברכים שתעמוד הברכה לעולם ואילו בלעם השונא סיים במקללים.'' | ||
''ובזה פירשנו מאה<nowiki>''כ (משלי י''ב) הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד, פירוש הרשעים הם היפוך מן הצדיקים, וכנ''ל דרשעים תחלתן ברכה ואינו דבר המתקיים, לכך "ואינם''</nowiki>, שסופם קללה ואחריתם עדי אובד, ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו, ובית צדיקים יעמוד, דמכיון שסופן ברכה ואחרית הדבר הוא העיקר, לכך צדקתם עומדת לעד.'' | ''ובזה פירשנו מאה<nowiki>''כ (משלי י''ב) הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד, פירוש הרשעים הם היפוך מן הצדיקים, וכנ''ל דרשעים תחלתן ברכה ואינו דבר המתקיים, לכך "ואינם''</nowiki>, שסופם קללה ואחריתם עדי אובד, ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו, ובית צדיקים יעמוד, דמכיון שסופן ברכה ואחרית הדבר הוא העיקר, לכך צדקתם עומדת לעד.'' | ||
''אך הנה הקשה היפה תואר איך הקדים בלעם קללה לברכה הרי הקב"ה קדם להזהירו שוב אל בלק וכה תדבר ופירש<nowiki>''י ז"ל שנתן רסן בפיו, והוא בעצמו הודה בעל כרחו את אשר ישים אלקים בפי אותו אדבר, וכיון שלא דיבר אלא דברים שנצטוה מאת הקב''ה היאך שם ה' בפיו כדברים האלה לברך את ישראל ע"ד שמתברכין הרשעים בקדימת ברכה לקללה. וזה דוחק לומר שהוא מדעתו היפך סדר הדברים להקדים המאוחר ולאחר המוקדם, שהרי מכיון שנגזר עליו כה תדבר עליו לדבר הדברים כנתינתן בלי שינוי, דכשם שלא היה בכוחו לדבר דברים אחרים, כך מסתברא שלא ירשהו המקום להחליף סדרן של דברים באופן שיורו על כוונה אחרת, דהלא דבר גדול הוא ההפרש בין ברכת הצדיקים לברכת הרשעים וכאילו אמר דברים אחרים. (יעי'</nowiki> בנזה"ק שם).'' | ''אך הנה הקשה היפה תואר איך הקדים בלעם קללה לברכה הרי הקב"ה קדם להזהירו שוב אל בלק וכה תדבר ופירש<nowiki>''י ז"ל שנתן רסן בפיו, והוא בעצמו הודה בעל כרחו את אשר ישים אלקים בפי אותו אדבר, וכיון שלא דיבר אלא דברים שנצטוה מאת הקב''ה היאך שם ה' בפיו כדברים האלה לברך את ישראל ע"ד שמתברכין הרשעים בקדימת ברכה לקללה. וזה דוחק לומר שהוא מדעתו היפך סדר הדברים להקדים המאוחר ולאחר המוקדם, שהרי מכיון שנגזר עליו כה תדבר עליו לדבר הדברים כנתינתן בלי שינוי, דכשם שלא היה בכוחו לדבר דברים אחרים, כך מסתברא שלא ירשהו המקום להחליף סדרן של דברים באופן שיורו על כוונה אחרת, דהלא דבר גדול הוא ההפרש בין ברכת הצדיקים לברכת הרשעים וכאילו אמר דברים אחרים. (יעי'</nowiki> בנזה"ק שם).'' | ||
''ואולי אפ<nowiki>''ל ע"ד שאמרו ז''ל במד"ר פ' חיי שרה (פ"ס סי' י''ג) עה"פ וישלחו את רבקה ויאמרו אחותינו את היי לאלפי רבבה ר"ב ור''ל בש"ר חמא בר חנינא מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל עליה יצחק כדי שלא יהיו אומות העולם אומרים תפלתנו עשתה פירות. ולפי זה ראוי להבין למה הכריח הקב"ה את בלעם לברך את ישראל, הלא מברכותיו של אותו רשע יש לחוש פן יאמרו אומות העולם שתפלתו עשתה פירות. אכן לפי המבואר במד"ר הנ''</nowiki>ל שבלעם היפך הסדר להקדים ברכה לקללה כדרך שהרשעים מתברכין, א"כ כשרואים מצבם של ישראל ומעמדן שתחלתן יסורין וסופן שלוה אין לך עדות גדולה מזו שלא נתקיימו ברכותיו של אותו רשע, אלא ברכתו של יצחק אע"ה שבירך את יעקב כדרך הצדיקים שהקדים קללה לברכה, וברכות יצחק אבינו גברו על ברכות בלעם הרשע, ונתברר לכל כי לא עשתה ברכתו פירות.'' | ''ואולי אפ<nowiki>''ל ע"ד שאמרו ז''ל במד"ר פ' חיי שרה (פ"ס סי' י''ג) עה"פ וישלחו את רבקה ויאמרו אחותינו את היי לאלפי רבבה ר"ב ור''ל בש"ר חמא בר חנינא מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל עליה יצחק כדי שלא יהיו אומות העולם אומרים תפלתנו עשתה פירות. ולפי זה ראוי להבין למה הכריח הקב"ה את בלעם לברך את ישראל, הלא מברכותיו של אותו רשע יש לחוש פן יאמרו אומות העולם שתפלתו עשתה פירות. אכן לפי המבואר במד"ר הנ''</nowiki>ל שבלעם היפך הסדר להקדים ברכה לקללה כדרך שהרשעים מתברכין, א"כ כשרואים מצבם של ישראל ומעמדן שתחלתן יסורין וסופן שלוה אין לך עדות גדולה מזו שלא נתקיימו ברכותיו של אותו רשע, אלא ברכתו של יצחק אע"ה שבירך את יעקב כדרך הצדיקים שהקדים קללה לברכה, וברכות יצחק אבינו גברו על ברכות בלעם הרשע, ונתברר לכל כי לא עשתה ברכתו פירות.'' | ||
''והשתא מיושב על נכון מה שהניחו הקב"ה לברך בהיפוך הסדר כדרך ברכות הרשעים, כי לא חפץ ה<nowiki>' שיהא אותו רשע מברך את ישראל ברכה הראויה להתקיים בהם, כדי שלא יאמרו תפלתו עשתה פירות, לפיכך שם בפיו לברכם כדרך ברכות הרשעים ויתגלה לכל כי לא חלה ברכתו, והבן. עכ"פ מבואר מזה כי אף שלא הניח הקב''</nowiki>ה את בלעם לקלל כאות נפשו, מ"מ הרשות נתנה לו מאת המלך להפוך סדר ברכותיו ולהקדים ברכת מברכים לקללת המקללים.'' | ''והשתא מיושב על נכון מה שהניחו הקב"ה לברך בהיפוך הסדר כדרך ברכות הרשעים, כי לא חפץ ה<nowiki>' שיהא אותו רשע מברך את ישראל ברכה הראויה להתקיים בהם, כדי שלא יאמרו תפלתו עשתה פירות, לפיכך שם בפיו לברכם כדרך ברכות הרשעים ויתגלה לכל כי לא חלה ברכתו, והבן. עכ"פ מבואר מזה כי אף שלא הניח הקב''</nowiki>ה את בלעם לקלל כאות נפשו, מ"מ הרשות נתנה לו מאת המלך להפוך סדר ברכותיו ולהקדים ברכת מברכים לקללת המקללים.'' | ||
''ובזה מבואר כמין חומר הכתוב ולא אבה ה<nowiki>' אלקיך לשמוע אל בלעם, פירוש שלא רצה הקב"ה לשמוע מפיו שום קללה ממה שהיה בלבו לקלל את ישראל, אלא שם רסן וחכה בפיו שלא יוכל לקלל כאשר עם לבבו, ולא זו בלבד אלא שהפליא הקב"ה חסדו עמנו והרבה להטיב ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה, כלומר שהיפך הקב"ה סדר דבריו של בלעם, שהרי הוא שינה הסדר בהקדימו ברכת מברכיהם לקללת מקלליהם, והיפך הקב"ה דבריו לטובת ישראל שתהיה ברכתם בסוף, כברכתו של יצחק אע''</nowiki>ה כדי שיתקיימו הברכות לעד.'' | ''ובזה מבואר כמין חומר הכתוב ולא אבה ה<nowiki>' אלקיך לשמוע אל בלעם, פירוש שלא רצה הקב"ה לשמוע מפיו שום קללה ממה שהיה בלבו לקלל את ישראל, אלא שם רסן וחכה בפיו שלא יוכל לקלל כאשר עם לבבו, ולא זו בלבד אלא שהפליא הקב"ה חסדו עמנו והרבה להטיב ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה, כלומר שהיפך הקב"ה סדר דבריו של בלעם, שהרי הוא שינה הסדר בהקדימו ברכת מברכיהם לקללת מקלליהם, והיפך הקב"ה דבריו לטובת ישראל שתהיה ברכתם בסוף, כברכתו של יצחק אע''</nowiki>ה כדי שיתקיימו הברכות לעד.'' | ||
''וע"ד זה נבוא לביאור חטא המרגלים ומה שעברו על ציווי משרע"ה, כי הנה משרע<nowiki>''ה ציווה להם בראשונה וראיתם את הארץ וגו' ואת העם היושב עליה וגו' ומה הערים וגו'</nowiki>, כל אלו הדברים יטילו עליהם פחד ואימה גדולה, כי יחרדו חרדה גדולה מתוקף העם וחוזק הערים, כי עז העם מאד והערים גדולות בצורות בשמים ומי יתייצב לפני בני ענק, אמנם משרע"ה הוסיף לצוותם כי אחרי שיתבוננו בכל אלה ויתגברו בהם הפחדים והבהלות ממראה עיניהם, "והתחזקתם" ולקחתם מפרי הארץ, פירוש שיתחזקו ויתעודדו מפרי הארץ, כי כשיקחו מפירות הארץ ויתוודע להם שפע הברכה המרובה המצוי בארץ הזאת וכי פריה מתוק לחיך והיא ארץ זבת חלב ודבש יתחזק לבם ויתגברו על הפחד אשר קדם להם בראותם את יושבי הארץ.'' | ''וע"ד זה נבוא לביאור חטא המרגלים ומה שעברו על ציווי משרע"ה, כי הנה משרע<nowiki>''ה ציווה להם בראשונה וראיתם את הארץ וגו' ואת העם היושב עליה וגו' ומה הערים וגו'</nowiki>, כל אלו הדברים יטילו עליהם פחד ואימה גדולה, כי יחרדו חרדה גדולה מתוקף העם וחוזק הערים, כי עז העם מאד והערים גדולות בצורות בשמים ומי יתייצב לפני בני ענק, אמנם משרע"ה הוסיף לצוותם כי אחרי שיתבוננו בכל אלה ויתגברו בהם הפחדים והבהלות ממראה עיניהם, "והתחזקתם" ולקחתם מפרי הארץ, פירוש שיתחזקו ויתעודדו מפרי הארץ, כי כשיקחו מפירות הארץ ויתוודע להם שפע הברכה המרובה המצוי בארץ הזאת וכי פריה מתוק לחיך והיא ארץ זבת חלב ודבש יתחזק לבם ויתגברו על הפחד אשר קדם להם בראותם את יושבי הארץ.'' | ||
''אך המרגלים לא כן עשו, דאף שבאו ואמרו מה שנצטוו ע"י משרע<nowiki>''ה ולא הוסיפו דבר, אבל רעה גדולה עשו במה שהפכו הסדר, כי בחזירתם כתוב ויראום את פרי הארץ ויספרו לו ויאמרו באנו וגו' וגם זבת חלב ודבש וזה פריה, פתחו תחלה בשבח, ואחרי כן סיפרו על הבהלות והפחדים, באמרם אפס כי עז העם וגו' והערים בצורות גדולות מאד, וגו'</nowiki>. ובמה ששינו והפכו הסדר להתחיל בטוב ולסיים ברע הוציאו את דבת הארץ רעה, דהסיום הוא העיקר, והוא מורה שישאר הדבר כך, דוגמת החילוק שבין ברכתו של יצחק לברכת בלעם. ומכיון שסיימו המרגלים ברע הכניסו פחדים ובהלות בלבות בני ישראל, ושוב לא היה להם במה להתחזק, שכבר הקדימו לספר בשבח פירות הארץ. והשתא חטאם של המרגלים היו מה שלא קיימו מצות משרע"ה כסדרן, שהוא אמר אליהם הדברים בדקדוק גדול, כדי שיסיימו בטוב ויהיה להם בכך חיזוק להתגבר על הפחד, דמכיון שהקב"ה מנחילם ארץ טובה כזו בוודאי ישלח עזרו מקדש להכניע שונאיהם חוץ לדרך הטבע.'' | ''אך המרגלים לא כן עשו, דאף שבאו ואמרו מה שנצטוו ע"י משרע<nowiki>''ה ולא הוסיפו דבר, אבל רעה גדולה עשו במה שהפכו הסדר, כי בחזירתם כתוב ויראום את פרי הארץ ויספרו לו ויאמרו באנו וגו' וגם זבת חלב ודבש וזה פריה, פתחו תחלה בשבח, ואחרי כן סיפרו על הבהלות והפחדים, באמרם אפס כי עז העם וגו' והערים בצורות גדולות מאד, וגו'</nowiki>. ובמה ששינו והפכו הסדר להתחיל בטוב ולסיים ברע הוציאו את דבת הארץ רעה, דהסיום הוא העיקר, והוא מורה שישאר הדבר כך, דוגמת החילוק שבין ברכתו של יצחק לברכת בלעם. ומכיון שסיימו המרגלים ברע הכניסו פחדים ובהלות בלבות בני ישראל, ושוב לא היה להם במה להתחזק, שכבר הקדימו לספר בשבח פירות הארץ. והשתא חטאם של המרגלים היו מה שלא קיימו מצות משרע"ה כסדרן, שהוא אמר אליהם הדברים בדקדוק גדול, כדי שיסיימו בטוב ויהיה להם בכך חיזוק להתגבר על הפחד, דמכיון שהקב"ה מנחילם ארץ טובה כזו בוודאי ישלח עזרו מקדש להכניע שונאיהם חוץ לדרך הטבע.'' | ||
''ובזה נראה ליישב איך עברו יהושע וכלב על מצות משרע<nowiki>''ה והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, והם לא נטלו כלום (קושיא ב'</nowiki>), אמנם לפי שראו יהושע וכלב כי המרגלים נטלו הפירות בעצה רעה במחשבה תחילה להקדים ולהראות הפירות ואח"כ לספר גבורת יושבי הארץ הכנענים וחוזק הערים, ורצו לבטל בכך את הסדר שציווה להם משה בהליכתם, ובזה לא היה עוד לרצון כל הענין מאחר שנעשה מה שנעשה על אוכן שלא ציווה משרע"ה מעולם, דבכגון דא לא ציווה משה רבינו להראות לעם שבח פירות ארץ ישראל, ער אשר יתוקן מה שנתקלקל בסדר דבריהם של המרגלים, לכיכך משכו יהושע וכלב ידיהם ולא נטלו כלום.'' | ''ובזה נראה ליישב איך עברו יהושע וכלב על מצות משרע<nowiki>''ה והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, והם לא נטלו כלום (קושיא ב'</nowiki>), אמנם לפי שראו יהושע וכלב כי המרגלים נטלו הפירות בעצה רעה במחשבה תחילה להקדים ולהראות הפירות ואח"כ לספר גבורת יושבי הארץ הכנענים וחוזק הערים, ורצו לבטל בכך את הסדר שציווה להם משה בהליכתם, ובזה לא היה עוד לרצון כל הענין מאחר שנעשה מה שנעשה על אוכן שלא ציווה משרע"ה מעולם, דבכגון דא לא ציווה משה רבינו להראות לעם שבח פירות ארץ ישראל, ער אשר יתוקן מה שנתקלקל בסדר דבריהם של המרגלים, לכיכך משכו יהושע וכלב ידיהם ולא נטלו כלום.'' | ||
''וע"ז יש ליישב סתירת מאמרי חז"ל בענין, דבגמרא איתא שלא נטלו יהושע וכלב כלום, ואילו במדרשים מבואר שלא רצו המרגלים לקחת מפירות הארץ עד ששלף כלב את הזיין ורץ לפניהם (קושיא ג') ולדרכנו אפ"ל דאין כאן פלוגתא כלל ואלו ואלו דברי אלקים חיים. דהא דאיתא במדרש שלא רצו המרגלים ליטול כלום עד שחגר כלב כלי מלחמתו כנגדם, היינו דאחרי שתרו את הארץ ונכנסו בלבם הפחדים והבהלות והיה מוטל עליהם לקיים ציווי משרע"ה להתחזק בלקיחת כרי הארץ, והם לא רצו ליטול כלום, כי להוציא דבה רעה נתכוונו, לפיכך שלף כלב את הזיין להכריחם לקיים ציווי משרע"ה, אך כאשר נטלו מפירות הארץ וראה כלב שלא הועיל מאומה במה שהכריחם ליטול מהפירות, כי אחר שנטלו נולדה להם עצה חדשה לבטל מצוותו של משרע"ת ע"י שיהפכו סדר הדברים בעת חזירתה לישראל, וכראות יהושע וכלב כי לרעה הם מתכוונים משכו את ידיהם ולא נפלו כלום, והבן.'' | ''וע"ז יש ליישב סתירת מאמרי חז"ל בענין, דבגמרא איתא שלא נטלו יהושע וכלב כלום, ואילו במדרשים מבואר שלא רצו המרגלים לקחת מפירות הארץ עד ששלף כלב את הזיין ורץ לפניהם (קושיא ג') ולדרכנו אפ"ל דאין כאן פלוגתא כלל ואלו ואלו דברי אלקים חיים. דהא דאיתא במדרש שלא רצו המרגלים ליטול כלום עד שחגר כלב כלי מלחמתו כנגדם, היינו דאחרי שתרו את הארץ ונכנסו בלבם הפחדים והבהלות והיה מוטל עליהם לקיים ציווי משרע"ה להתחזק בלקיחת כרי הארץ, והם לא רצו ליטול כלום, כי להוציא דבה רעה נתכוונו, לפיכך שלף כלב את הזיין להכריחם לקיים ציווי משרע"ה, אך כאשר נטלו מפירות הארץ וראה כלב שלא הועיל מאומה במה שהכריחם ליטול מהפירות, כי אחר שנטלו נולדה להם עצה חדשה לבטל מצוותו של משרע"ת ע"י שיהפכו סדר הדברים בעת חזירתה לישראל, וכראות יהושע וכלב כי לרעה הם מתכוונים משכו את ידיהם ולא נפלו כלום, והבן.'' | ||
''עוד יאמר ליישב איך נמנעו יהושע וכלב מליטול מפירות הארץ, הרי חזקה עליהם פקודתו של משרע"ה ולקחתם מפרי הארץ. גם לתרץ סתירת מאמרי חז"ל הנ"ל בענין אם נטלו יהושע וכלב מפירות הארץ. ויתבאר גם התרגום יונתן עה"פ ויקרא משה להושע בן נון יהושע, וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע.'' | ''עוד יאמר ליישב איך נמנעו יהושע וכלב מליטול מפירות הארץ, הרי חזקה עליהם פקודתו של משרע"ה ולקחתם מפרי הארץ. גם לתרץ סתירת מאמרי חז"ל הנ"ל בענין אם נטלו יהושע וכלב מפירות הארץ. ויתבאר גם התרגום יונתן עה"פ ויקרא משה להושע בן נון יהושע, וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע.'' | ||
''וא"ל דהנה האלשיך כתב לפרש מאה<nowiki>''כ (משלי א') בני אם יפתוך חטאים אל תאבה ואל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם, דבוודאי אין הכוונה שהוצרך הכתוב להזהיר את יראי ה'</nowiki> שלא ללכת בדרך אתם ללסטם את הבריות, אלא דאם כוונתו לדבר מצוה לשמור את הנקי שלא יכול ברשתם הוצרך הכתוב להזהיר שלא ללכת בדרך אתם. וה'''מהר"ם שיק''' זלה"ה בתשובותיו הביא כמ"פ דברי ה'''אלשיך הקדוש''' הללו, לענין שהזהיר את היראים להפרד מכת הפושעים, שלא טוב הדבר להיות אתם יחד אפילו לדבר מצות שהוא סכנה שלא להמשך אחר עצתם, יעיי<nowiki>''ש בדבריו. וכבר הבאנו כמ''</nowiki>פ מ"ש בגליון '''מהרש"א''' על יו<nowiki>''ד סי'</nowiki> רמ"ו מתשובות אוהל יעקב ל'''מהר<nowiki>''</nowiki>י ששפורעש''' סי<nowiki>' ע' דמנהג טוב שנתקן ע''י אדם רשע אין לנהוג בו (עי' בס' ויואל משה מאמר שלש שבועות סי'</nowiki> קי"ב).'' | ''וא"ל דהנה האלשיך כתב לפרש מאה<nowiki>''כ (משלי א') בני אם יפתוך חטאים אל תאבה ואל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם, דבוודאי אין הכוונה שהוצרך הכתוב להזהיר את יראי ה'</nowiki> שלא ללכת בדרך אתם ללסטם את הבריות, אלא דאם כוונתו לדבר מצוה לשמור את הנקי שלא יכול ברשתם הוצרך הכתוב להזהיר שלא ללכת בדרך אתם. וה'''מהר"ם שיק''' זלה"ה בתשובותיו הביא כמ"פ דברי ה'''אלשיך הקדוש''' הללו, לענין שהזהיר את היראים להפרד מכת הפושעים, שלא טוב הדבר להיות אתם יחד אפילו לדבר מצות שהוא סכנה שלא להמשך אחר עצתם, יעיי<nowiki>''ש בדבריו. וכבר הבאנו כמ''</nowiki>פ מ"ש בגליון '''מהרש"א''' על יו<nowiki>''ד סי'</nowiki> רמ"ו מתשובות אוהל יעקב ל'''מהר<nowiki>''</nowiki>י ששפורעש''' סי<nowiki>' ע' דמנהג טוב שנתקן ע''י אדם רשע אין לנהוג בו (עי' בס' ויואל משה מאמר שלש שבועות סי'</nowiki> קי"ב).'' | ||
''ולפי"ז אין מן התימה על יהושע וכלב שמשכו ידיהם מלקיים דברי משרע<nowiki>''ה לקחת מפירות הארץ, דמכיון שראו שהמרגלים עשו מצוה זו בעצה רעה להחטיא את ישראל נתייראו לנפשם להשתתף במצוה זו שהוא מעשה הרשעים, דעלולים הם לאמשוכי אבתרייהו ולהכשל בעצתם הרעה, לפיכך משכו את ידיהם ונמנעו ולא נטלו כלום. ומה שציוה להם משה רע''ה בטרם הליכתם ולקחתם מפרי הארץ אז עדיין היו בגדר צדיקים, וכאשר העיד הכתוב עליהם כולם אנשים, ופורש"י ז"ל באותה שעה כשרים היו, ואז היו ראויים להשתתף עמהם לדבר מצוה, משא"כ אחרי שנשתנו לגריעותא ונתקלקלו. ואם בשאר ענינים כך הזהירו שלא להשתתף עם הרשעים אפילו לדבר מצוה עאכו''כ בענין קדושת הארץ שהוא ענין חמור מאד, וכמאה''כ בפ' לך וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וגו' ופירש''י כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו, וכתב האוה"ח הק' בר''פ לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך דתנאי התנה עמו הקב''ה שלא יראהו את הארץ עד שיפרד לגמרי מבית אביו, ולזה תמצא כי כשמצא סיבה קטנה שרבו הרועים תיכף ומיד אמר לו הפרד נא מעלי וכו', שהיה חושב מחשבות להפרידו בדבר ה', לזה תיכף במוצאו סיבה דחפו בשתי ידים. ומביא ראי' לדבריו ממה שאמר הכתוב להלן בפרשה וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו, זה יוכיח כי יושב ומצפה היה ה' מתי יפרד לוט להראותו את הארץ שאמר לו בתחלת דבריו אשר אראך ולא הראהו עד שנפרד ממנו לוט וכו'</nowiki>, עכדה"ק.'' | ''ולפי"ז אין מן התימה על יהושע וכלב שמשכו ידיהם מלקיים דברי משרע<nowiki>''ה לקחת מפירות הארץ, דמכיון שראו שהמרגלים עשו מצוה זו בעצה רעה להחטיא את ישראל נתייראו לנפשם להשתתף במצוה זו שהוא מעשה הרשעים, דעלולים הם לאמשוכי אבתרייהו ולהכשל בעצתם הרעה, לפיכך משכו את ידיהם ונמנעו ולא נטלו כלום. ומה שציוה להם משה רע''ה בטרם הליכתם ולקחתם מפרי הארץ אז עדיין היו בגדר צדיקים, וכאשר העיד הכתוב עליהם כולם אנשים, ופורש"י ז"ל באותה שעה כשרים היו, ואז היו ראויים להשתתף עמהם לדבר מצוה, משא"כ אחרי שנשתנו לגריעותא ונתקלקלו. ואם בשאר ענינים כך הזהירו שלא להשתתף עם הרשעים אפילו לדבר מצוה עאכו''כ בענין קדושת הארץ שהוא ענין חמור מאד, וכמאה''כ בפ' לך וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וגו' ופירש''י כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו, וכתב האוה"ח הק' בר''פ לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך דתנאי התנה עמו הקב''ה שלא יראהו את הארץ עד שיפרד לגמרי מבית אביו, ולזה תמצא כי כשמצא סיבה קטנה שרבו הרועים תיכף ומיד אמר לו הפרד נא מעלי וכו', שהיה חושב מחשבות להפרידו בדבר ה', לזה תיכף במוצאו סיבה דחפו בשתי ידים. ומביא ראי' לדבריו ממה שאמר הכתוב להלן בפרשה וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו, זה יוכיח כי יושב ומצפה היה ה' מתי יפרד לוט להראותו את הארץ שאמר לו בתחלת דבריו אשר אראך ולא הראהו עד שנפרד ממנו לוט וכו'</nowiki>, עכדה"ק.'' | ||
''וכמו כן י"ל דאף דמשרע"ה ציווה עליהם לקחת מפרי הארץ להראות לישראל שבח הארץ, אבל מאחר שנתקלקלו חשבו יהושע וכלב דאולי אין להראותם עוד כלל שבחה של ארץ ישראל כל זמן שלא ישרדו אלו הרשעים מהם, כי לא טובים המה ישראל שבאותו הדור מאברהם אע"ה שהבעיתו הקב"ה להראותו את הארץ, ואעפ<nowiki>''</nowiki>כ עיכב עליו מלהראותה אליו עד אחרי הפרד לוט מעליו, וה"נ לא נאמר ציווי משרע"ה להראותם מפרי הארץ אלא בזמן שהיו המרגלים צדיקים ולא אחרי שנתקלקלו.'' | ''וכמו כן י"ל דאף דמשרע"ה ציווה עליהם לקחת מפרי הארץ להראות לישראל שבח הארץ, אבל מאחר שנתקלקלו חשבו יהושע וכלב דאולי אין להראותם עוד כלל שבחה של ארץ ישראל כל זמן שלא ישרדו אלו הרשעים מהם, כי לא טובים המה ישראל שבאותו הדור מאברהם אע"ה שהבעיתו הקב"ה להראותו את הארץ, ואעפ<nowiki>''</nowiki>כ עיכב עליו מלהראותה אליו עד אחרי הפרד לוט מעליו, וה"נ לא נאמר ציווי משרע"ה להראותם מפרי הארץ אלא בזמן שהיו המרגלים צדיקים ולא אחרי שנתקלקלו.'' | ||
''ובזה אפ<nowiki>''ל דאין כאן סתירה בדברי המדרש ששלף כלב את הזיק ורץ לקראתם עם מה דאיתא בש"ס דילן שלא נטלו יהושע וכלב כלום, דהנה כבר נודע מה שכ'</nowiki> ה'''רמב"ם''' ז"ל בספ"ב מהלכות גירושין (הלכה כ') במי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש בית דין של ישראל מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר. ולכאורה אמאי אמרינן שהגע כשר, הא אנוס הוא לגרש ובכל דוכתא קיי"ל אונסא כמאן דלא עביד, וביאר הרמב"ם ז<nowiki>''</nowiki>ל שם וז"ל: שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב בו מן התורה וכו', אבל מי שתקפו יצרו הרע לבעל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו וכו' אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה, לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל וכו' ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו, עכ"ד ז"ל. ואף אנו נאמר דכיון שראה כלב שאינם רוצים לקיים מצוה שנתחייבו בה חשב לכופם לדבר מצוה, דע<nowiki>''</nowiki>י שיאיים עליהם ויכוף אותם לקחת מפירות הארץ תהיה המצוה נעשית כראוי, דכיון שתשש יצרם מחמת אימת החרב כבר קיימו המצוה בכל לבם. אמנם כשראה דגם אתר שקיימו המצוה היה לבם לעצה רעה ולא הועיל להם עשיית המצוה לקרב לבם אל הקדושה, ולא עוד אלא דבמעשה המצוה עצמו של לקיחת הפירות וסיפור שבתא דא"י התליעו להשתמש להיפוך להוציא באמצעותו דבת הארץ רעה, וכשראו יהושע וכלב שאין בהם תקוה הניחום ומשכו את ידם ממצוה זו שעשו הימנה עצה רעה.'' | ''ובזה אפ<nowiki>''ל דאין כאן סתירה בדברי המדרש ששלף כלב את הזיק ורץ לקראתם עם מה דאיתא בש"ס דילן שלא נטלו יהושע וכלב כלום, דהנה כבר נודע מה שכ'</nowiki> ה'''רמב"ם''' ז"ל בספ"ב מהלכות גירושין (הלכה כ') במי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש בית דין של ישראל מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר. ולכאורה אמאי אמרינן שהגע כשר, הא אנוס הוא לגרש ובכל דוכתא קיי"ל אונסא כמאן דלא עביד, וביאר הרמב"ם ז<nowiki>''</nowiki>ל שם וז"ל: שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב בו מן התורה וכו', אבל מי שתקפו יצרו הרע לבעל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו וכו' אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה, לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל וכו' ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו, עכ"ד ז"ל. ואף אנו נאמר דכיון שראה כלב שאינם רוצים לקיים מצוה שנתחייבו בה חשב לכופם לדבר מצוה, דע<nowiki>''</nowiki>י שיאיים עליהם ויכוף אותם לקחת מפירות הארץ תהיה המצוה נעשית כראוי, דכיון שתשש יצרם מחמת אימת החרב כבר קיימו המצוה בכל לבם. אמנם כשראה דגם אתר שקיימו המצוה היה לבם לעצה רעה ולא הועיל להם עשיית המצוה לקרב לבם אל הקדושה, ולא עוד אלא דבמעשה המצוה עצמו של לקיחת הפירות וסיפור שבתא דא"י התליעו להשתמש להיפוך להוציא באמצעותו דבת הארץ רעה, וכשראו יהושע וכלב שאין בהם תקוה הניחום ומשכו את ידם ממצוה זו שעשו הימנה עצה רעה.'' | ||
''ולבאר התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה וכו<nowiki>' נקדים עוד דברי הגמרא גיטין (דף נ"ו ע''ב) אר"י ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה את ביתינו ושרפה את היכלינו, וכמבואר בגמ' שם שר' זכריה לא רצה לקבל קרבן בעל מום מיד שלוחו של מלך רומי ולהקריבו, יע''ש. והקשו המפרשים מדוע תלה ר''י זה בענוותנותו, דאין זה שייך לענין ענוה אלא הוא ענין של חסידות וזהירות דהוי זהיר ר' זכריה טפי. אך נודע דפעמים יכולים חכמי הדור להתיר איסור תורה לצורך הדור כהא דאיתא במדרש אסתר רבתי כשאמרה אסתר למרדכי לך כנוס את כל היהודים וגו' וצומו עלי ענה מרדכי ואמר לאסתר איני יכול לבעל מגילת תענית וכו', ואת אמרת גזור תענית בי''ד בט"ו ובט"ז שקרב עומר התנופה, שלחה ואמרה ליה אתה הוא זקנן של ישראל אם אין ישראל וכו'</nowiki> למה תורה מיד ויעבור מרדכי שהעביר יו"ט של פסח בתענית. ופירש בסה"ק '''בני יששכר''' הטעם ששלחה לו אתה הוא זקינן של ישראל, משום דלעשות עבירה לשמה אין יכול רק מי שהוא בטוח בעצמו שיעשה אותה בלתי לה<nowiki>' לבדו בלי שום פניה, דבשלמא מצוה אף אם לא יעשנה לשמה נמי טובה היא, משא''כ עבירה אם יתכוון בה בצד מה להנאתו עבירה היא בידו, ואינה מותרת אלא אם עושה אותה לשמה ממש בלי שום הנאת עצמו, וכמ''ש בספה''</nowiki>ק '''תולדות יעקב יוסף''' פ<nowiki>' תצא, לפיכך שלחה לו אסתר אתה הוא זקינן של ישראל גדול הדור וראוי אחה לעשות עבירה לשמה. וכמו כן היה בכוחו של ר' זכריה בן אבקולס לעשוח עבירה לשמה לצורך הצלת ישראל, ולהתיר הקרבת בעל מום ע''ג המזבח, שהוא היה גדול הדור, אך מרוב ענוותנותו לא החזיק את עצמו שהוא ראוי להתיר לעשות איסור לצורך שעה, ודין גרמא שחרבה עירנו (ועי' בכתב סופר בחידושיו למס'</nowiki> גיטין שם).'' | ''ולבאר התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה וכו<nowiki>' נקדים עוד דברי הגמרא גיטין (דף נ"ו ע''ב) אר"י ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה את ביתינו ושרפה את היכלינו, וכמבואר בגמ' שם שר' זכריה לא רצה לקבל קרבן בעל מום מיד שלוחו של מלך רומי ולהקריבו, יע''ש. והקשו המפרשים מדוע תלה ר''י זה בענוותנותו, דאין זה שייך לענין ענוה אלא הוא ענין של חסידות וזהירות דהוי זהיר ר' זכריה טפי. אך נודע דפעמים יכולים חכמי הדור להתיר איסור תורה לצורך הדור כהא דאיתא במדרש אסתר רבתי כשאמרה אסתר למרדכי לך כנוס את כל היהודים וגו' וצומו עלי ענה מרדכי ואמר לאסתר איני יכול לבעל מגילת תענית וכו', ואת אמרת גזור תענית בי''ד בט"ו ובט"ז שקרב עומר התנופה, שלחה ואמרה ליה אתה הוא זקנן של ישראל אם אין ישראל וכו'</nowiki> למה תורה מיד ויעבור מרדכי שהעביר יו"ט של פסח בתענית. ופירש בסה"ק '''בני יששכר''' הטעם ששלחה לו אתה הוא זקינן של ישראל, משום דלעשות עבירה לשמה אין יכול רק מי שהוא בטוח בעצמו שיעשה אותה בלתי לה<nowiki>' לבדו בלי שום פניה, דבשלמא מצוה אף אם לא יעשנה לשמה נמי טובה היא, משא''כ עבירה אם יתכוון בה בצד מה להנאתו עבירה היא בידו, ואינה מותרת אלא אם עושה אותה לשמה ממש בלי שום הנאת עצמו, וכמ''ש בספה''</nowiki>ק '''תולדות יעקב יוסף''' פ<nowiki>' תצא, לפיכך שלחה לו אסתר אתה הוא זקינן של ישראל גדול הדור וראוי אחה לעשות עבירה לשמה. וכמו כן היה בכוחו של ר' זכריה בן אבקולס לעשוח עבירה לשמה לצורך הצלת ישראל, ולהתיר הקרבת בעל מום ע''ג המזבח, שהוא היה גדול הדור, אך מרוב ענוותנותו לא החזיק את עצמו שהוא ראוי להתיר לעשות איסור לצורך שעה, ודין גרמא שחרבה עירנו (ועי' בכתב סופר בחידושיו למס'</nowiki> גיטין שם).'' | ||
''והשתא יובן הת"י שפיר, דהנה גם כאן היו יהושע וכלב נאלצים לעבור על מצות משרע"ה שציוה להם ולקחתם מפרי הארץ, אחרי שהמרגלים עשו ממצוה זו עצה רעה והיו עלולים ח"ו להכשל בעצתם, וכשראה משה גודל ענוותנותו של יהושע נתיירא פן לא יוכל לעמוד על דעתו לעבור על מצות משרע"ה, דמגודל ענוותנותו ישער בדעתו שאין הוא ראוי לעבור על מצות משרע"ה לצורך שעה, ולפיכך וכדי חמי משה רע"ה ענוותנותיה דיהושע התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים שלא תלכד בעצתם מחמת מדת הענוה, ותפלת צדיק כיוצא בו עשתה פירות ולא נטלו יהושע וכלב כלום וניצולו מעצתם.'' | ''והשתא יובן הת"י שפיר, דהנה גם כאן היו יהושע וכלב נאלצים לעבור על מצות משרע"ה שציוה להם ולקחתם מפרי הארץ, אחרי שהמרגלים עשו ממצוה זו עצה רעה והיו עלולים ח"ו להכשל בעצתם, וכשראה משה גודל ענוותנותו של יהושע נתיירא פן לא יוכל לעמוד על דעתו לעבור על מצות משרע"ה, דמגודל ענוותנותו ישער בדעתו שאין הוא ראוי לעבור על מצות משרע"ה לצורך שעה, ולפיכך וכדי חמי משה רע"ה ענוותנותיה דיהושע התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים שלא תלכד בעצתם מחמת מדת הענוה, ותפלת צדיק כיוצא בו עשתה פירות ולא נטלו יהושע וכלב כלום וניצולו מעצתם.'' | ||
=== מאמר טז === | === מאמר טז === | ||
'''''ומה הארץ וגו' היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ וגו'<nowiki/>''', פירש"י ז"ל היש בה עץ, אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו. וצריך להבין דלפי דרשתם ז"ל דאומרו היש בה עץ אם אין קאי על אדם כשר מה קישור ושייכות יש לזה עם המשך הכתוב ולקחתם מפרי הארץ.'' | '''''ומה הארץ וגו' היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ וגו'<nowiki/>''', פירש"י ז"ל היש בה עץ, אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו. וצריך להבין דלפי דרשתם ז"ל דאומרו היש בה עץ אם אין קאי על אדם כשר מה קישור ושייכות יש לזה עם המשך הכתוב ולקחתם מפרי הארץ.'' | ||
''ב) גם צל"ד מה טעם אמר להם והתחזקתם בלקיחת הפירות יותר מבכל שאר הענינים שציווה אותם בהם.'' | ''ב) גם צל"ד מה טעם אמר להם והתחזקתם בלקיחת הפירות יותר מבכל שאר הענינים שציווה אותם בהם.'' | ||
''ואפ"ל דהנה מה שציוה עליהם לראות היש בה עץ, וכפירש"י ז"ל לראות אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם זהו דבר קשה יותר מכל מה שאמר להם עד עתה, ומצינו שאף משרע"ה אמר הבו לכם וגו' וידועים לשבטיכם, ופירש"י שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא וכו' ואם הגון הוא אבל אתם מכירין בו שאתם גדלתם אותו לכך נאמר וידועים לשבטיכם, ע"כ. ואם משרע"ה אדון הנביאים אמר כך מה יאמרו הבאים לארץ נכריה בין הכנענים, איך יוכלו לדעת דבר לאשורו מי הוא אדם כשר באמת אשר יוכל להגין במעשיו עליהם כעץ, ומה מאד צריך לזה התחזקות והתאמצות יתירה להבין מעללי איש ולרדת לעומקן של דברים.'' | ''ואפ"ל דהנה מה שציוה עליהם לראות היש בה עץ, וכפירש"י ז"ל לראות אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם זהו דבר קשה יותר מכל מה שאמר להם עד עתה, ומצינו שאף משרע"ה אמר הבו לכם וגו' וידועים לשבטיכם, ופירש"י שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא וכו' ואם הגון הוא אבל אתם מכירין בו שאתם גדלתם אותו לכך נאמר וידועים לשבטיכם, ע"כ. ואם משרע"ה אדון הנביאים אמר כך מה יאמרו הבאים לארץ נכריה בין הכנענים, איך יוכלו לדעת דבר לאשורו מי הוא אדם כשר באמת אשר יוכל להגין במעשיו עליהם כעץ, ומה מאד צריך לזה התחזקות והתאמצות יתירה להבין מעללי איש ולרדת לעומקן של דברים.'' | ||
''אכן הנה סימן מסור לנו שעפ"י רוב ניכרת מהותו וטיבו של אדם בתהלוכות בניו ובני ביתו ותלמידיו ושאר באי כוחו, שאם לבו לשמים הוא כאילן עושה פירות לגדל בניו ותלמידיו בדרכי ה<nowiki>', ואם אין תוכו כברו אלא מבחוץ הוא מראה סימני טהרה ובקרבו ישים ארבו וטומאתו בשוליו, אזי פירותיו מגלים כל לבו. וע"ד שפירשו הספה''ק מה דתנן באבות (פ"ה מ"כ) מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע וכו'</nowiki>, דלא אמרו מה בין אברהם אבינו לבלעם הרשע, ולא מצא ההפרש אלא בין תלמידיו, כי בלעם בעצמו הטמין מעשיו המכוערים ודרכיו הטמאים והתכסה במלבוש הצביעות, והראה א"ע בחוץ כאילו הוא הולך בדרכיו של אאע"ה ולא היה ניכר ההבדל כ"כ, אבל ע"י תלמידיו של בלעם הרשע נתגלה ויצא לחוץ הארס אשר היה טמון בקרבו.'' | ''אכן הנה סימן מסור לנו שעפ"י רוב ניכרת מהותו וטיבו של אדם בתהלוכות בניו ובני ביתו ותלמידיו ושאר באי כוחו, שאם לבו לשמים הוא כאילן עושה פירות לגדל בניו ותלמידיו בדרכי ה<nowiki>', ואם אין תוכו כברו אלא מבחוץ הוא מראה סימני טהרה ובקרבו ישים ארבו וטומאתו בשוליו, אזי פירותיו מגלים כל לבו. וע"ד שפירשו הספה''ק מה דתנן באבות (פ"ה מ"כ) מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע וכו'</nowiki>, דלא אמרו מה בין אברהם אבינו לבלעם הרשע, ולא מצא ההפרש אלא בין תלמידיו, כי בלעם בעצמו הטמין מעשיו המכוערים ודרכיו הטמאים והתכסה במלבוש הצביעות, והראה א"ע בחוץ כאילו הוא הולך בדרכיו של אאע"ה ולא היה ניכר ההבדל כ"כ, אבל ע"י תלמידיו של בלעם הרשע נתגלה ויצא לחוץ הארס אשר היה טמון בקרבו.'' | ||
''וה'''חת<nowiki>''</nowiki>ס''' זלה"ה כתב לענין אותם המערבים חכמת התורה עם חכמות חיצוניות שהוא כטבע פירות המורכבים, דאף שהמה בעצם טובי תואר מאד אבל אין בהם כח הזריעה להוציא פירות אחרים, וכמו כן אדם המורכב טוב ורע ע<nowiki>''</nowiki>י שהוא מערב התורה והאמת עם שקר וחכמות חיצוניות אף אם מבחוץ לעיני העם שאינם מבינים בפנימיות יש בזה יופי ותאוה הוא לעינים, אבל הרכבה כזו אינה מעמדת פירות, ובדורות שלאחריו מתגלה קלונו.'' | ''וה'''חת<nowiki>''</nowiki>ס''' זלה"ה כתב לענין אותם המערבים חכמת התורה עם חכמות חיצוניות שהוא כטבע פירות המורכבים, דאף שהמה בעצם טובי תואר מאד אבל אין בהם כח הזריעה להוציא פירות אחרים, וכמו כן אדם המורכב טוב ורע ע<nowiki>''</nowiki>י שהוא מערב התורה והאמת עם שקר וחכמות חיצוניות אף אם מבחוץ לעיני העם שאינם מבינים בפנימיות יש בזה יופי ותאוה הוא לעינים, אבל הרכבה כזו אינה מעמדת פירות, ובדורות שלאחריו מתגלה קלונו.'' | ||
''ועפי<nowiki>''ז יובן מה שציוה להם משרע"ה לראות היש בה עץ אם אין, וכפירש''י ז''ל אם יש ביניהה אדם כשר שיגין עליהם בזכותו, ולמען לא יתחמץ לבבם איככה יוכלו לדעת הדבר הקשה הזה להכיר אופיו ומהותו של אדם אם כשר הוא וראוי להגין עליהם בזכותו, הלא האדם יראה לעינים, ואיך יתגלו מצפוני לבבו, לפיכך סימן מסר להם משרע"ה באומרו והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, פירוש כי בוודאי נצרך לכם חיזוק רב להבחין הדברים לאמיתו, אך תוכלו לעמוד על בירורן של דברים ע''</nowiki>י שתקחו מפרי הארץ, שתתבוננו ותראו מה הם פירותיו, כלומר בניו ותלמידיו של אותו אדם כשר, ובאמצעות כן תוכלו לדעת מה טיבו של רבם ומולידם, והבן.'' | ''ועפי<nowiki>''ז יובן מה שציוה להם משרע"ה לראות היש בה עץ אם אין, וכפירש''י ז''ל אם יש ביניהה אדם כשר שיגין עליהם בזכותו, ולמען לא יתחמץ לבבם איככה יוכלו לדעת הדבר הקשה הזה להכיר אופיו ומהותו של אדם אם כשר הוא וראוי להגין עליהם בזכותו, הלא האדם יראה לעינים, ואיך יתגלו מצפוני לבבו, לפיכך סימן מסר להם משרע"ה באומרו והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, פירוש כי בוודאי נצרך לכם חיזוק רב להבחין הדברים לאמיתו, אך תוכלו לעמוד על בירורן של דברים ע''</nowiki>י שתקחו מפרי הארץ, שתתבוננו ותראו מה הם פירותיו, כלומר בניו ותלמידיו של אותו אדם כשר, ובאמצעות כן תוכלו לדעת מה טיבו של רבם ומולידם, והבן.'' | ||
=== מאמר יז === | === מאמר יז === | ||
'''''וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה אשר דבר ה' אל משה וגו' והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה וגו'<nowiki/>'''. בספרי (הובא ברש"י) דרשו דהך קרא מיירי בעבודה זרה, מדכתיב את כל המצוות זו ע"ז שהיא מצוה אחת השקולה ככל המצוות וילפו מדכתיב את כל אשר צוה ה' שכל המודה בע"ז ככופר בכל התורה ובכל מה שנתנבאו הנביאים וכו'. והנה פרשה זו כולה מיירי בטעו הקהל ועשו על פי הוראת בית דין, כדיליף בגמרא (הוריות ה' ע"ב) מדכתיב והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה דקאי על סנהדרין שהם עיני העדה. וצריך להבין למה האריך הכתוב כל כך שהתחיל וכי תשגו וגו' דלכאורה משמעותיה דקרא על חטא הציבור, ולא הזכיר כלל שנעשה בהוראת בית דין, ורק אחרי שהאריך וכתב ב' פסוקים בפרשה חזר ופירש והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, לגלות על המקראות הקודמין דמיירי שנעשה על פי הוראת הסנהדרין בטעות, וקשה שהיה ראוי שיתחיל אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, שאז היה מובן דמיירי בעשו ציבור עפ"י הוראת בית דין שוגגין, ותו לא היה צריך להאריך כל כך במאמר וכי תשגו שהוא מקרא סתום, ולא נתפרש עד שאמר והיה אם מעיני העדה.'' | '''''וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה אשר דבר ה' אל משה וגו' והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה וגו'<nowiki/>'''. בספרי (הובא ברש"י) דרשו דהך קרא מיירי בעבודה זרה, מדכתיב את כל המצוות זו ע"ז שהיא מצוה אחת השקולה ככל המצוות וילפו מדכתיב את כל אשר צוה ה' שכל המודה בע"ז ככופר בכל התורה ובכל מה שנתנבאו הנביאים וכו'. והנה פרשה זו כולה מיירי בטעו הקהל ועשו על פי הוראת בית דין, כדיליף בגמרא (הוריות ה' ע"ב) מדכתיב והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה דקאי על סנהדרין שהם עיני העדה. וצריך להבין למה האריך הכתוב כל כך שהתחיל וכי תשגו וגו' דלכאורה משמעותיה דקרא על חטא הציבור, ולא הזכיר כלל שנעשה בהוראת בית דין, ורק אחרי שהאריך וכתב ב' פסוקים בפרשה חזר ופירש והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, לגלות על המקראות הקודמין דמיירי שנעשה על פי הוראת הסנהדרין בטעות, וקשה שהיה ראוי שיתחיל אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, שאז היה מובן דמיירי בעשו ציבור עפ"י הוראת בית דין שוגגין, ותו לא היה צריך להאריך כל כך במאמר וכי תשגו שהוא מקרא סתום, ולא נתפרש עד שאמר והיה אם מעיני העדה.'' | ||
''ב) ועוד יל"ד בלשון הפסוק דבאמצע ענין כתב והיה אם מעיני וגו<nowiki>', ומאומרו והיה משמע כי הפסיק ופתח בענין אחת ולפי מה שדרשו חז''ל דכל הפרשה קאי בעשו צבור בהוראת בית דין הוא ענין אחד עם הקודם, ושוב לא יפול באמצע ענין אחר שאמר וכי תשגו וגו'</nowiki> לכתוב "והיה" שהוא מורה על ענין חדש, ומתר היה ראוי שיאמר והיה בהתחלת הפרשה.'' | ''ב) ועוד יל"ד בלשון הפסוק דבאמצע ענין כתב והיה אם מעיני וגו<nowiki>', ומאומרו והיה משמע כי הפסיק ופתח בענין אחת ולפי מה שדרשו חז''ל דכל הפרשה קאי בעשו צבור בהוראת בית דין הוא ענין אחד עם הקודם, ושוב לא יפול באמצע ענין אחר שאמר וכי תשגו וגו'</nowiki> לכתוב "והיה" שהוא מורה על ענין חדש, ומתר היה ראוי שיאמר והיה בהתחלת הפרשה.'' | ||
''ג) ובר מן דין תיבת והיה הוא כמיותר לגמרי ולא נודע מה משמיענו בזה.'' | ''ג) ובר מן דין תיבת והיה הוא כמיותר לגמרי ולא נודע מה משמיענו בזה.'' | ||
''ד) גם לפי מה שדרשו ז"ל בכ"מ (מד"ר שמיני פי<nowiki>''א ז') אין והי'</nowiki> אלא לשון שמחה ראוי להבין וכי לשמחה מה זו עושה, שטעו הסנהדרין והורו לעבוד ע"ז ועשו כל ישראל שוגגין על פיהם.'' | ''ד) גם לפי מה שדרשו ז"ל בכ"מ (מד"ר שמיני פי<nowiki>''א ז') אין והי'</nowiki> אלא לשון שמחה ראוי להבין וכי לשמחה מה זו עושה, שטעו הסנהדרין והורו לעבוד ע"ז ועשו כל ישראל שוגגין על פיהם.'' | ||
''ה) הרמב"ן ז"ל טרח לבאר טעם סמיכות פרשה זו דמיירי בשגגת עבודת כוכבים לענין המרגלים, וכתב וז"ל ונכנסה כאן בעבור שמרו דבר השם ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה להיות שם במצרים כאשר היו בראשונה בלא תורה ובלא מצוות, והנה באה זאת הפרשה להודיעה כי אפילו בעבודת כוכבים יכפר על השוגגים אבל העושים ביד רמה יכרית אותם, עכ"ל, וצ"ע להבין טעם זה.'' | ''ה) הרמב"ן ז"ל טרח לבאר טעם סמיכות פרשה זו דמיירי בשגגת עבודת כוכבים לענין המרגלים, וכתב וז"ל ונכנסה כאן בעבור שמרו דבר השם ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה להיות שם במצרים כאשר היו בראשונה בלא תורה ובלא מצוות, והנה באה זאת הפרשה להודיעה כי אפילו בעבודת כוכבים יכפר על השוגגים אבל העושים ביד רמה יכרית אותם, עכ"ל, וצ"ע להבין טעם זה.'' | ||
''והנראה בהקדם להתבונן בדבר, דלכאורה יפלא מאד היאך יתכן שטעו סנהדרין ויתירו לעבוד ע<nowiki>''ז ויעשו כל עדת ישראל על פיהם, הלא מבואר בהוריות (דף ד' ע''ב) דכל פרשה זו מיירי רק בסנהדרין הראויים לדון דיני נפשות, ויהיה גם מופלא שבבית דין עמהם, ויליף לה בגמרא בגז"ש נאמר כאן עדה ונאמר בדונו נפשות עדת והתם מנא לן דבעונן ראויין להוראה מדאמר קרא והתייצבו שם עמך בדומין לך, ופירש"י ז"ל, גמר ממשה דמשה אוקי סנהדרין דהוו כולן ראויין להוראה דכתיב והתייצבו שם עמך בדומין לך. והואיל ומצינו דעדה האמורה כאן כולן ראויין להוראה שמעינן מינה דהיינו סנהדרין גדולה, דתניא בתורת כהנים עדה המיוחדת לכל ישראל ואיזו זו סנהדרי גדולה, עכ''ל רש''</nowiki>י ז"ל. והנה כבר מנו חכמים גודל הפלגת החכמה והקדושה שהיתה בסנהדרין, ושאין מושיבין בסנהדרין מי שאין בו כל המעלות הנפלאות האלו כמבואר במסכת סנהדרין דף י"ז וב'''רמב"ם''' הלכות סנהדרין. ופוק חזי מה שכתב הרמב<nowiki>''ם ז''ל (בפ"ב מהלכות סנהדרין ה"ז) דאף בבית דין של ג' שאין מדקדקין בהם בכל הדברים המוכרחים בסנהדרי גדולה מ"מ צריך שיהיו בכל אחד מהם שבעה דברים חכמה וענוה ויראה ואהבת אמת וגבורים במצוות ומדקדקין על עצמם וכובשין את יצרם עד שלא יהיה להם שום גנאי וכו'</nowiki>, ובית דין הגדול היו שולחין בכל ארץ ישראל ובודקין כל מי שימצאוהו חכם וירא חטא לעשותו דיין בעירו. מכל זה חזינן עד כמה היו סנהדרין גדולה של שבעים ואחד מופלגים מאד בעוצם חכמתם וקדושתם, וא"כ פליאה עצומה היא היאך אפשר שיטעו כולם בדבר חמור כ"כ להתיר עבודה זרה, וכל ישראל יעשו מעשה לעבוד ע"ז על פיהם, והמכשלה הזאת תחת ידם, אתמהה.'' | ''והנראה בהקדם להתבונן בדבר, דלכאורה יפלא מאד היאך יתכן שטעו סנהדרין ויתירו לעבוד ע<nowiki>''ז ויעשו כל עדת ישראל על פיהם, הלא מבואר בהוריות (דף ד' ע''ב) דכל פרשה זו מיירי רק בסנהדרין הראויים לדון דיני נפשות, ויהיה גם מופלא שבבית דין עמהם, ויליף לה בגמרא בגז"ש נאמר כאן עדה ונאמר בדונו נפשות עדת והתם מנא לן דבעונן ראויין להוראה מדאמר קרא והתייצבו שם עמך בדומין לך, ופירש"י ז"ל, גמר ממשה דמשה אוקי סנהדרין דהוו כולן ראויין להוראה דכתיב והתייצבו שם עמך בדומין לך. והואיל ומצינו דעדה האמורה כאן כולן ראויין להוראה שמעינן מינה דהיינו סנהדרין גדולה, דתניא בתורת כהנים עדה המיוחדת לכל ישראל ואיזו זו סנהדרי גדולה, עכ''ל רש''</nowiki>י ז"ל. והנה כבר מנו חכמים גודל הפלגת החכמה והקדושה שהיתה בסנהדרין, ושאין מושיבין בסנהדרין מי שאין בו כל המעלות הנפלאות האלו כמבואר במסכת סנהדרין דף י"ז וב'''רמב"ם''' הלכות סנהדרין. ופוק חזי מה שכתב הרמב<nowiki>''ם ז''ל (בפ"ב מהלכות סנהדרין ה"ז) דאף בבית דין של ג' שאין מדקדקין בהם בכל הדברים המוכרחים בסנהדרי גדולה מ"מ צריך שיהיו בכל אחד מהם שבעה דברים חכמה וענוה ויראה ואהבת אמת וגבורים במצוות ומדקדקין על עצמם וכובשין את יצרם עד שלא יהיה להם שום גנאי וכו'</nowiki>, ובית דין הגדול היו שולחין בכל ארץ ישראל ובודקין כל מי שימצאוהו חכם וירא חטא לעשותו דיין בעירו. מכל זה חזינן עד כמה היו סנהדרין גדולה של שבעים ואחד מופלגים מאד בעוצם חכמתם וקדושתם, וא"כ פליאה עצומה היא היאך אפשר שיטעו כולם בדבר חמור כ"כ להתיר עבודה זרה, וכל ישראל יעשו מעשה לעבוד ע"ז על פיהם, והמכשלה הזאת תחת ידם, אתמהה.'' | ||
''ויתבאר הענין דהנה ה'''רמב"ן''' ז<nowiki>''ל כתב בפרשת שופטים עה"פ ועשיתם לו כאשר זמם וגו' ודרשו ז''ל ולא כאשר עשה מכאן אמרו הרגו אין נהרגוין וזה לכאורה נגד השכל, וביאר שם דאם נעשה מעשה שנהרג נחשוב שהיה אמת וכו', שלא יתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי, כי המשפט לאלקים הוא ובקרב אלקים ישפוט. והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי ישראל וההבטחה שהקב''ה מסכים על ידם ועמהם בדבר המשפט, וזה טעם ועמדו שני האנשים וגו' לפני ה', כי לפני ה' הם עומדים בבואם לפני הכהנים והשופטים והוא ינחם בדרך אמת, עכ''ל. הרי מזה דחזקה גדולה הוא בסנהדרין שופטי ישראל כי ה' עמם ולא יטעו, וא''כ כיצד יתכן שיטעו בדבר חמור כ''</nowiki>כ להכשיל את כל ישראל בע"ז שהיא כפירה בתורה ובדברי הנביאים, וע"כ לומר שהוא כעין מה שכתב ה'''אור החיים הקדוש''' לבאר ענין חטא המרגלים שהיו נשיאי ה<nowiki>' הנבחרים על פי ה' והיו צדיקים גמורים, ועכ"ז טעו ונכשלו כי השפיע עליהם עוון הדור לטעות טעות חמור כ''כ. וכן מוכח מדברי רש''י ז"ל בפרשה (והם דברי המד"ר) לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וכו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, ע"כ. הרי מזה שעוון הדור גרם שהניח הקב"ה את המרגלים לטעות כ''</nowiki>כ. וככה הוא גם בסנהדרין שאם אירע להם כזאת שהורו להתיר ע"ז, בוודאי עוון הדור גרם שכבר חטאו ונכשלו בכאלה, וגלל כן הסיר הקב"ה השגחתו מעל שופטי ישראל ולא שמר אותם מלטעות טעות חמורה כ"כ.'' | ''ויתבאר הענין דהנה ה'''רמב"ן''' ז<nowiki>''ל כתב בפרשת שופטים עה"פ ועשיתם לו כאשר זמם וגו' ודרשו ז''ל ולא כאשר עשה מכאן אמרו הרגו אין נהרגוין וזה לכאורה נגד השכל, וביאר שם דאם נעשה מעשה שנהרג נחשוב שהיה אמת וכו', שלא יתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי, כי המשפט לאלקים הוא ובקרב אלקים ישפוט. והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי ישראל וההבטחה שהקב''ה מסכים על ידם ועמהם בדבר המשפט, וזה טעם ועמדו שני האנשים וגו' לפני ה', כי לפני ה' הם עומדים בבואם לפני הכהנים והשופטים והוא ינחם בדרך אמת, עכ''ל. הרי מזה דחזקה גדולה הוא בסנהדרין שופטי ישראל כי ה' עמם ולא יטעו, וא''כ כיצד יתכן שיטעו בדבר חמור כ''</nowiki>כ להכשיל את כל ישראל בע"ז שהיא כפירה בתורה ובדברי הנביאים, וע"כ לומר שהוא כעין מה שכתב ה'''אור החיים הקדוש''' לבאר ענין חטא המרגלים שהיו נשיאי ה<nowiki>' הנבחרים על פי ה' והיו צדיקים גמורים, ועכ"ז טעו ונכשלו כי השפיע עליהם עוון הדור לטעות טעות חמור כ''כ. וכן מוכח מדברי רש''י ז"ל בפרשה (והם דברי המד"ר) לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וכו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, ע"כ. הרי מזה שעוון הדור גרם שהניח הקב"ה את המרגלים לטעות כ''</nowiki>כ. וככה הוא גם בסנהדרין שאם אירע להם כזאת שהורו להתיר ע"ז, בוודאי עוון הדור גרם שכבר חטאו ונכשלו בכאלה, וגלל כן הסיר הקב"ה השגחתו מעל שופטי ישראל ולא שמר אותם מלטעות טעות חמורה כ"כ.'' | ||
''ובזה מיושב היטב מה שנתקשה הרמב"ן ז<nowiki>''ל בסמיכות הפרשיות למה נסמכה פרשה זו לענין המרגלים (עי' קושיא ה'), כי בא הכתוב להורות שלא תתמה כיצד יפול טעות חמור כזה בסנהדרין שהם גדולי ישראל המושגחים מאת הקב''ה, ואיך יתן ה' להטעותם טעות חמורה כ"כ ונכשלו בסיבתן כל שבטי ישראל לעבוד ע"ז, לפיכך הסמיך הכתוב פ' זו לענין המרגלים, שמשם תשכיל מוצא דבר ששורש המכשול נובע מעוון הדור, שחטא הדור גורם לכך שיסיר הקב"ה השגחתו מעל נשיאי ישראל הצדוקים והם עלולים להכשל בחטא, שהרי כן הי'</nowiki> במרגלים שהיו כולם צדיקים ראשי אלפי ישראל ואעפ"י כן נכשלו בהוצאת דבה על הארץ בעבור עוונות ישראל כמו שנתבאר, וה"נ כן הוא בסנהדרין שהם עלולים להכשל ולטעות ולהטעות אחריהם את כל העדה בעוון ע"ז, באשר עוונות הדור גורמים להעלים מהם האמת ולהטעותם טעות חמור כ"כ.'' | ''ובזה מיושב היטב מה שנתקשה הרמב"ן ז<nowiki>''ל בסמיכות הפרשיות למה נסמכה פרשה זו לענין המרגלים (עי' קושיא ה'), כי בא הכתוב להורות שלא תתמה כיצד יפול טעות חמור כזה בסנהדרין שהם גדולי ישראל המושגחים מאת הקב''ה, ואיך יתן ה' להטעותם טעות חמורה כ"כ ונכשלו בסיבתן כל שבטי ישראל לעבוד ע"ז, לפיכך הסמיך הכתוב פ' זו לענין המרגלים, שמשם תשכיל מוצא דבר ששורש המכשול נובע מעוון הדור, שחטא הדור גורם לכך שיסיר הקב"ה השגחתו מעל נשיאי ישראל הצדוקים והם עלולים להכשל בחטא, שהרי כן הי'</nowiki> במרגלים שהיו כולם צדיקים ראשי אלפי ישראל ואעפ"י כן נכשלו בהוצאת דבה על הארץ בעבור עוונות ישראל כמו שנתבאר, וה"נ כן הוא בסנהדרין שהם עלולים להכשל ולטעות ולהטעות אחריהם את כל העדה בעוון ע"ז, באשר עוונות הדור גורמים להעלים מהם האמת ולהטעותם טעות חמור כ"כ.'' | ||
''אח"כ ראיתי בספר '''פנים יפות''' פ<nowiki>' ויקרא עה"פ אשר נשיא יחטא לאשמת העם, שכתב וז"ל, שסיבת חטא השוגג לכהן המשיח מפני אשמת העם שגורם העלמתו. וכן בפר העלם דבר, אך גבי נשיא יפלא יותר שיחטא בשגגה ולא ישמרהו ה' כיון שנישאו ה, על כל ישראל, עכ''ל. ויתירה מזו כתב הוא ז"ל לעיל מיניה עה''פ אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם,. שכתב בתוך הדברים. כיון דאמרו חז"ל (ב"ק נ"ב ע"א) כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדא סמותא, א''כ צריך להזהיר על העם וכו' כשיחר אפו על העם ממילא יענש הוא בסמיות עיניו ואובד דרך הילוך הישר, כמאה''כ במחשכים הושיבני וגו'</nowiki>, וממילא ימצאוהו מכשולים רבים, ע"כ. הרי להדיא בדברי הפנים יפות שסמיות העינים של המנהיגים שלא לראות ולהכיר האמת באה באשמת העם, שהוא עונש לעם על עוונותיהם שיסמאו עיני המנהיגים ולא יוכלו להכיר האמת.'' | ''אח"כ ראיתי בספר '''פנים יפות''' פ<nowiki>' ויקרא עה"פ אשר נשיא יחטא לאשמת העם, שכתב וז"ל, שסיבת חטא השוגג לכהן המשיח מפני אשמת העם שגורם העלמתו. וכן בפר העלם דבר, אך גבי נשיא יפלא יותר שיחטא בשגגה ולא ישמרהו ה' כיון שנישאו ה, על כל ישראל, עכ''ל. ויתירה מזו כתב הוא ז"ל לעיל מיניה עה''פ אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם,. שכתב בתוך הדברים. כיון דאמרו חז"ל (ב"ק נ"ב ע"א) כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדא סמותא, א''כ צריך להזהיר על העם וכו' כשיחר אפו על העם ממילא יענש הוא בסמיות עיניו ואובד דרך הילוך הישר, כמאה''כ במחשכים הושיבני וגו'</nowiki>, וממילא ימצאוהו מכשולים רבים, ע"כ. הרי להדיא בדברי הפנים יפות שסמיות העינים של המנהיגים שלא לראות ולהכיר האמת באה באשמת העם, שהוא עונש לעם על עוונותיהם שיסמאו עיני המנהיגים ולא יוכלו להכיר האמת.'' | ||
''אכן רש<nowiki>''י ז''ל פירש בבבא קמא שם על אומרם עביד לנגדא סמותא, וז''ל, לעז המושכת מנקר עיניה ונכשלת ונופלת בבורות והעדר אחריה, כך כשהמקום נפרע משונאי ישראל "ממנה" להם פרנסים שאינם מהוגנים, ועוד שגם הפרנסים הכשרים איתנייהו, דמחמת עוון הדור מתמנים הרבה פרנסים שאיינם מהוגנים, ועוד שגם הפרנסים הכשרים והמהוגנים באים לידי סמיות עינים. ובאמת לשון הש"ס "עביד'' לנגדא סמותא משמע כדברי הפנים יפות דאף אם בעצם הגון הוא ואינו מתכוון להרע מ''מ הוא נענש בסמיות עינים, וכן מוכח בתחלת דברי רש''י ז''ל שכתב לעז המושכת מנקר עיניה וכו', משמע ג''כ כענין זה דאף אם הפרנס הגון ועיניו לנוכח יביעו מ''מ נענש לנקר עיניו ולא יראה האמת. וצ''ל דמה שמסיים רש"י ז''</nowiki>ל "ממנה" להם פרנסים שאינם הגונים דמשמע שמתחלת התמנותן אינה הגונים היינו דתרוייהו איתנייהו, שמתמנים הרבה שאינן הגונים, ובר מן דין אף אלו שהיו הגונים נסמים עיניהם בסיבת עוון הדור (ועיין מה שכתבנו בזה לעיל פרשת ויקרא עמוד ק"ג בארוכה).'' | ''אכן רש<nowiki>''י ז''ל פירש בבבא קמא שם על אומרם עביד לנגדא סמותא, וז''ל, לעז המושכת מנקר עיניה ונכשלת ונופלת בבורות והעדר אחריה, כך כשהמקום נפרע משונאי ישראל "ממנה" להם פרנסים שאינם מהוגנים, ועוד שגם הפרנסים הכשרים איתנייהו, דמחמת עוון הדור מתמנים הרבה פרנסים שאיינם מהוגנים, ועוד שגם הפרנסים הכשרים והמהוגנים באים לידי סמיות עינים. ובאמת לשון הש"ס "עביד'' לנגדא סמותא משמע כדברי הפנים יפות דאף אם בעצם הגון הוא ואינו מתכוון להרע מ''מ הוא נענש בסמיות עינים, וכן מוכח בתחלת דברי רש''י ז''ל שכתב לעז המושכת מנקר עיניה וכו', משמע ג''כ כענין זה דאף אם הפרנס הגון ועיניו לנוכח יביעו מ''מ נענש לנקר עיניו ולא יראה האמת. וצ''ל דמה שמסיים רש"י ז''</nowiki>ל "ממנה" להם פרנסים שאינם הגונים דמשמע שמתחלת התמנותן אינה הגונים היינו דתרוייהו איתנייהו, שמתמנים הרבה שאינן הגונים, ובר מן דין אף אלו שהיו הגונים נסמים עיניהם בסיבת עוון הדור (ועיין מה שכתבנו בזה לעיל פרשת ויקרא עמוד ק"ג בארוכה).'' | ||
''וגדולה מזו כתב ב'''נזר הקדש''' על המד"ר פ<nowiki>' תולדות (פ' ס' י"א) דמייתי עובדא גבי ר"י ור''ז דאיתאכלו תאניה בטיבלייהו ואמרו על זה אם קדמאי כמלאכין וכו' אנו כחמורין ואף לא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר. והביאו התוספות הך עובדא במסכת חולין דף ה' ע"א (ד"ה צדיקים) בהא דאיתא בגמרא התה שאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים דקאי על מידי דאכילה, יעיי"ש מה שכתבו לחלק בזה. ובנזה''ק כתב ליישב התמיהה כיצד יתכן שנכשלו האמוראים הקדושיה באכילת איסור דזה מיושב במה שאמרו אה הראשונים כמלאכים וכו', דבהכי מתורץ על נכון כי מה שאין הקב"ה מזמין תקלה אפילו לבהמתן של צדיקים זה לא היה אלא בדורות הראשונים, אבל עכשיו כבר נתמטעו הדורות ולית אנן כחמריה דר''פ בן יאיר. ואעפ"י שבוודאי נמצאו גה בדורות האחרונים בני אדם גדולים מאד במעלה מ"מ באשר אין דורם זכאי גם הם יורדין ממדריגתן כהא דאמרינן בפ"ג דתענית מה יעשו גדולי הדור שאין דורן דומה יפה, עכ"ל הנזה"ק, יעיי"ש. והנה אם אמר הוא זאת על דורם של האמוראים חכמי הש"ס מה נעני אנן אבתריה. ואף שבוודאי היו גם בדורות האחרונים צדיקים גדולים שהיה הקב"ה שומרן מכל מכשול אבל פעמים שעוון הדור גורם, וביותר במה שנוגע להנהגת הדור שדרכיהם ומעשיהם של בני הדור משפיע הרבה על המנהיגים, כמו שהבאנו לעיל מדבריהם ז''</nowiki>ל שסימוי עיני המנהיגים הוא עונש לדורם.'' | ''וגדולה מזו כתב ב'''נזר הקדש''' על המד"ר פ<nowiki>' תולדות (פ' ס' י"א) דמייתי עובדא גבי ר"י ור''ז דאיתאכלו תאניה בטיבלייהו ואמרו על זה אם קדמאי כמלאכין וכו' אנו כחמורין ואף לא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר. והביאו התוספות הך עובדא במסכת חולין דף ה' ע"א (ד"ה צדיקים) בהא דאיתא בגמרא התה שאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים דקאי על מידי דאכילה, יעיי"ש מה שכתבו לחלק בזה. ובנזה''ק כתב ליישב התמיהה כיצד יתכן שנכשלו האמוראים הקדושיה באכילת איסור דזה מיושב במה שאמרו אה הראשונים כמלאכים וכו', דבהכי מתורץ על נכון כי מה שאין הקב"ה מזמין תקלה אפילו לבהמתן של צדיקים זה לא היה אלא בדורות הראשונים, אבל עכשיו כבר נתמטעו הדורות ולית אנן כחמריה דר''פ בן יאיר. ואעפ"י שבוודאי נמצאו גה בדורות האחרונים בני אדם גדולים מאד במעלה מ"מ באשר אין דורם זכאי גם הם יורדין ממדריגתן כהא דאמרינן בפ"ג דתענית מה יעשו גדולי הדור שאין דורן דומה יפה, עכ"ל הנזה"ק, יעיי"ש. והנה אם אמר הוא זאת על דורם של האמוראים חכמי הש"ס מה נעני אנן אבתריה. ואף שבוודאי היו גם בדורות האחרונים צדיקים גדולים שהיה הקב"ה שומרן מכל מכשול אבל פעמים שעוון הדור גורם, וביותר במה שנוגע להנהגת הדור שדרכיהם ומעשיהם של בני הדור משפיע הרבה על המנהיגים, כמו שהבאנו לעיל מדבריהם ז''</nowiki>ל שסימוי עיני המנהיגים הוא עונש לדורם.'' | ||
''אך מ"מ יפלא מאד שגם בדורם של חכמי הש"ס נזדמן מכשול כזה לפני האמוראים הקדושים, ובפרט במידי דאכילה שהוא גנאי גדול להם. כמבואר בתוספות הנ"ל ובכ"מ. (ועי<nowiki>' בישמח משה פ' משפטים שהאריך בזה), ונראה לפענ"ד שענין הטעות והמכשול שאירע לאמוראים הקדושים הוא ע"ד שאמרו במסכת ע"ז (דף ד' ע"ב) דאר"י משום רשב"י לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראויים לאותו מעשה אלא למה עשו לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ואם חטאו צבור אומרים להו לכו אצל ציבור (פירש''י לומר לך, גזירת מלך היא ליתן פתחון פה לשביס). והנה המאורעות שבדורות הקודמים היו להורות דרך לדורות שלאחריהם לדעת מה יעשה ישראל, ולפיכך בימי חכמי הש"ס שהתחילו הדורות להתמעט, על כן היה צורך להראות מן השמים דמחמת התמעטות הדורות פעמים יתרמי גם בגדולים מאד שנכשלים מחמת השפעת הדור, דמי לנו גדול מחכמי הש"ס ואעפ"כ בא מכשול לידם מחמת המצב השפל של דורם כמ''ש בנזה"ק. נמצא כי האלקים אינה לידם מכשול זה לא מחמת שהיו ראויים לכך אלא להורות דרך לדורות הבאים, שידעו ויבינו אשר יתכן מציאות כזו בגדולים וטובים שיהיו נכשלים בסיבת שפלות הדור. ומזה נדע בק"ו ב"ב של ק"ו על הדור האחרון השפל והאפל, שיתכן שישפיעו מעשי הדור גם על גדולי הדור במכשולות גדולות ונוראות ר''</nowiki>ל. ואנו אין לנו אלא מה שאמרו הצדיקים בדורות הראשונים, כשעדיין לא היתה הירידה גדולה ולא היה המצב בדיוטא התחתונה כאשר הוא בימינו.'' | ''אך מ"מ יפלא מאד שגם בדורם של חכמי הש"ס נזדמן מכשול כזה לפני האמוראים הקדושים, ובפרט במידי דאכילה שהוא גנאי גדול להם. כמבואר בתוספות הנ"ל ובכ"מ. (ועי<nowiki>' בישמח משה פ' משפטים שהאריך בזה), ונראה לפענ"ד שענין הטעות והמכשול שאירע לאמוראים הקדושים הוא ע"ד שאמרו במסכת ע"ז (דף ד' ע"ב) דאר"י משום רשב"י לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראויים לאותו מעשה אלא למה עשו לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ואם חטאו צבור אומרים להו לכו אצל ציבור (פירש''י לומר לך, גזירת מלך היא ליתן פתחון פה לשביס). והנה המאורעות שבדורות הקודמים היו להורות דרך לדורות שלאחריהם לדעת מה יעשה ישראל, ולפיכך בימי חכמי הש"ס שהתחילו הדורות להתמעט, על כן היה צורך להראות מן השמים דמחמת התמעטות הדורות פעמים יתרמי גם בגדולים מאד שנכשלים מחמת השפעת הדור, דמי לנו גדול מחכמי הש"ס ואעפ"כ בא מכשול לידם מחמת המצב השפל של דורם כמ''ש בנזה"ק. נמצא כי האלקים אינה לידם מכשול זה לא מחמת שהיו ראויים לכך אלא להורות דרך לדורות הבאים, שידעו ויבינו אשר יתכן מציאות כזו בגדולים וטובים שיהיו נכשלים בסיבת שפלות הדור. ומזה נדע בק"ו ב"ב של ק"ו על הדור האחרון השפל והאפל, שיתכן שישפיעו מעשי הדור גם על גדולי הדור במכשולות גדולות ונוראות ר''</nowiki>ל. ואנו אין לנו אלא מה שאמרו הצדיקים בדורות הראשונים, כשעדיין לא היתה הירידה גדולה ולא היה המצב בדיוטא התחתונה כאשר הוא בימינו.'' | ||
''ואמרתי ע<nowiki>''ד זה במה דאיתא בגמרא יבמות (דף ק"ב ע"א) אפילו אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין בסנדל אין שומעין לו, וכעין זה מצינו כמ"פ בש''ס, ולכאורה אין הלשון מובן שאמרו על אליהו זל"ט שאין שומעין לו ודבר זה לא יתכן במציאות כלל, שהרי מכיון שאין שומעין לו לאליהו בע"כ משום שדבר זה הוא היפוך מן האמת וההלכה, וא''</nowiki>כ פשיטא שאליהו לא יאמר דבר שהוא היפוך האמת וההלכה, ואי אפשר שיבא לידי כך שיוצרך לומר עליו שאין שומעין, שבוודאי לא יאמר אליהו דבר שאסור לשמוע לו, והיה ראוי שיאמר שאף אליהו לא יוכל לומר אין חולצין בסנדל, ומדוע אמר לשון כזה שלכאורה אינו לפי כבודו של אותו צדיק, וגם לא יתכן במציאות שיהיה כן.'' | ''ואמרתי ע<nowiki>''ד זה במה דאיתא בגמרא יבמות (דף ק"ב ע"א) אפילו אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין בסנדל אין שומעין לו, וכעין זה מצינו כמ"פ בש''ס, ולכאורה אין הלשון מובן שאמרו על אליהו זל"ט שאין שומעין לו ודבר זה לא יתכן במציאות כלל, שהרי מכיון שאין שומעין לו לאליהו בע"כ משום שדבר זה הוא היפוך מן האמת וההלכה, וא''</nowiki>כ פשיטא שאליהו לא יאמר דבר שהוא היפוך האמת וההלכה, ואי אפשר שיבא לידי כך שיוצרך לומר עליו שאין שומעין, שבוודאי לא יאמר אליהו דבר שאסור לשמוע לו, והיה ראוי שיאמר שאף אליהו לא יוכל לומר אין חולצין בסנדל, ומדוע אמר לשון כזה שלכאורה אינו לפי כבודו של אותו צדיק, וגם לא יתכן במציאות שיהיה כן.'' | ||
''אלא נראה דזה וודאי שחז"ל ידעו בבירור שאליהו לא יאמר כן לעולם, אמנם חששו שמא יהיה בזמן מן הזמנים איזה גדול הדור שיטעה בזה, ויטעו כל העולם אחריו מחמת גדלו והפלגת חכמתו לשמוע אליו אף במה שהוא היפוך האמת, על כן הפליגו חז"ל בדבר ואמרו שאף אם יבוא אליהו ויאמר דבר שהוא היפוך האמת אין שומעין לו, ותו ליכא למטעי להמשך אחרי גדול הדור בדבר שהוא היפוך האמת, דמי לנו גדול מאליהו, ואפ<nowiki>''ה הזהירו חז"ל שלא נשמע לו אם יבא ויאמר דבר שהוא היפוך האמת. והשתא אילו היה אומר שאף אליהו לא יאמר שאין חולצין בסנדל לא היה במשמע ענין זה, ועדיין היה מקום לטעות באיזה גדול לשמוע אליו אף אם הוא אומר היפוך האמת, שהרי לא אמרו באליהו אלא שלא יאמר, אבל לא במי שהוא אומר, ולכן אמרו דברים ברורים ומפורשים שאף לאליהו אין שומעין בכה"ג, ולא חשו אפי'</nowiki> לכבודו של אליהו לומר עליו כזאת, כדי להוציא מידי טעות שעלול ליפול בדורות האחרונים העלולים מאד לטעויות גדולות ונוראות בעוון הדור רח"ל.'' | ''אלא נראה דזה וודאי שחז"ל ידעו בבירור שאליהו לא יאמר כן לעולם, אמנם חששו שמא יהיה בזמן מן הזמנים איזה גדול הדור שיטעה בזה, ויטעו כל העולם אחריו מחמת גדלו והפלגת חכמתו לשמוע אליו אף במה שהוא היפוך האמת, על כן הפליגו חז"ל בדבר ואמרו שאף אם יבוא אליהו ויאמר דבר שהוא היפוך האמת אין שומעין לו, ותו ליכא למטעי להמשך אחרי גדול הדור בדבר שהוא היפוך האמת, דמי לנו גדול מאליהו, ואפ<nowiki>''ה הזהירו חז"ל שלא נשמע לו אם יבא ויאמר דבר שהוא היפוך האמת. והשתא אילו היה אומר שאף אליהו לא יאמר שאין חולצין בסנדל לא היה במשמע ענין זה, ועדיין היה מקום לטעות באיזה גדול לשמוע אליו אף אם הוא אומר היפוך האמת, שהרי לא אמרו באליהו אלא שלא יאמר, אבל לא במי שהוא אומר, ולכן אמרו דברים ברורים ומפורשים שאף לאליהו אין שומעין בכה"ג, ולא חשו אפי'</nowiki> לכבודו של אליהו לומר עליו כזאת, כדי להוציא מידי טעות שעלול ליפול בדורות האחרונים העלולים מאד לטעויות גדולות ונוראות בעוון הדור רח"ל.'' | ||
''וכיו"ב אמרתי גם בעובדא דתנורו של עכנאי (ב"מ נ"ט ע"ב) דאיפליגו ביה ר"א הגדול וחכמים והוכיח ר' אליעזר ע"י מופתים נפלאים שהאמת אתו, שנעקר החרוב ד' מאות אמה, וחזרה אמת המים לאחוריה, והטו כותלי בהמ"ד לנפול, וגם יצתה בת קול מן השמים שהלכה כמותו, ואעפ"כ לא השגיחו חכמים בכל זה, דתורה לא בשמים היא, והכריעו הלכה היפוך שיטת ר' אליעזר. ולכאורה תמוה דהלא כללא הוא דלא עבד קב"ה ניסא למגנא, ובוודאי כלפי שמיא הוה גליא שלא ישגיחו חכמי ישראל בכל אלו הנסים ואף לא בבת קול, דכלל זה מסור בידם תורה לא בשמים היא, ועליהם לפסוק ההלכה כהכרעת רוב החכמים, ופשיטא שכל אלו הנסים שעשה ר"א הגדול היו מסטרא דקדושה מדרך האמת הבא מאת הקב"ה, וא"כ תמיהה הך מילתא טובא למה טרחו בשמים להראות אותות ומופתים נוראים כ"כ, גם לשלוח בת קול, מאחר שהיה נודע שם דלא יועילו כל אלה להניא את חכמי ישראל מדעתם, ומה צורך היה בכל זאת הרי לא עביד קוב"ה ניסא למגנא, ואיזה תועלת נצמחה מכל אלו הנסים.'' | ''וכיו"ב אמרתי גם בעובדא דתנורו של עכנאי (ב"מ נ"ט ע"ב) דאיפליגו ביה ר"א הגדול וחכמים והוכיח ר' אליעזר ע"י מופתים נפלאים שהאמת אתו, שנעקר החרוב ד' מאות אמה, וחזרה אמת המים לאחוריה, והטו כותלי בהמ"ד לנפול, וגם יצתה בת קול מן השמים שהלכה כמותו, ואעפ"כ לא השגיחו חכמים בכל זה, דתורה לא בשמים היא, והכריעו הלכה היפוך שיטת ר' אליעזר. ולכאורה תמוה דהלא כללא הוא דלא עבד קב"ה ניסא למגנא, ובוודאי כלפי שמיא הוה גליא שלא ישגיחו חכמי ישראל בכל אלו הנסים ואף לא בבת קול, דכלל זה מסור בידם תורה לא בשמים היא, ועליהם לפסוק ההלכה כהכרעת רוב החכמים, ופשיטא שכל אלו הנסים שעשה ר"א הגדול היו מסטרא דקדושה מדרך האמת הבא מאת הקב"ה, וא"כ תמיהה הך מילתא טובא למה טרחו בשמים להראות אותות ומופתים נוראים כ"כ, גם לשלוח בת קול, מאחר שהיה נודע שם דלא יועילו כל אלה להניא את חכמי ישראל מדעתם, ומה צורך היה בכל זאת הרי לא עביד קוב"ה ניסא למגנא, ואיזה תועלת נצמחה מכל אלו הנסים.'' | ||
''אכן נראה דכיון שמחמת עובדא זו החליטו החכמים כך, ונודע לכל העולם הלכה למעשה שאין להשגיח על אותות ומופתים כשהם נגד ההלכה, א<nowiki>''כ לא היו אלו המופתים בחנם, אלא היה בהם תועלת גדול, דאלולא כל המופתים האלה היה מקום לטעות דאם רואים מופתים כאלה יש לסמוך עליהם עד ההלכה, וח''ו יפוק מיניה חורבא בדורות הבאים, שיהיה מציאות לחשוב כי בעל מופת יוכל ח"ו לפסוק עד ההלכה, כשיוכיח כן במופתים, על כן נעשו כל הנסים האלה, ולא היו הנסים למגנא, אדרבה דבר גדול נתוודע לנו מזה, ממה שראינו שלא השגיחו חכמים. בכל אלה ועשו הלכה למעשה נגד המופתים הראו לנו בזה דרך האמת בתוה"ק להציל כל הדורות מטעות, וזה תועלת גדול עד אין לשער. אח''כ ראיתי מה שכתב בפירוש רב נסים גאון במסכת ברכות (דף י"ט ע''ב) בהא דאי' בגמרא יצאה בת קול ואמרה מה לכה אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום, וז"ל, כו' שלא היתה הכוונה אלא לנסות את החכמים אם יניחו הקבלה והגמרא שבפיהם בשביל בת קול ואם לאו, ודומה לזה שכתב כי מנסה ה' חלקיכם אתכם, "והנה נודע עם כל זאת בירור קבלתם'', וזה שאמר ר' יהושע לא בשמים היא, כלומר כי תורת ה'</nowiki> תמימה וכבר נתנה לנו בסיני והודיענו כי אינו מחליף ממנה דיבור אחד, ואין בתורתנו חסרון ולא ספק כדי שנצטרך אל ראוה מן השמים, עכ"ל.'' | ''אכן נראה דכיון שמחמת עובדא זו החליטו החכמים כך, ונודע לכל העולם הלכה למעשה שאין להשגיח על אותות ומופתים כשהם נגד ההלכה, א<nowiki>''כ לא היו אלו המופתים בחנם, אלא היה בהם תועלת גדול, דאלולא כל המופתים האלה היה מקום לטעות דאם רואים מופתים כאלה יש לסמוך עליהם עד ההלכה, וח''ו יפוק מיניה חורבא בדורות הבאים, שיהיה מציאות לחשוב כי בעל מופת יוכל ח"ו לפסוק עד ההלכה, כשיוכיח כן במופתים, על כן נעשו כל הנסים האלה, ולא היו הנסים למגנא, אדרבה דבר גדול נתוודע לנו מזה, ממה שראינו שלא השגיחו חכמים. בכל אלה ועשו הלכה למעשה נגד המופתים הראו לנו בזה דרך האמת בתוה"ק להציל כל הדורות מטעות, וזה תועלת גדול עד אין לשער. אח''כ ראיתי מה שכתב בפירוש רב נסים גאון במסכת ברכות (דף י"ט ע''ב) בהא דאי' בגמרא יצאה בת קול ואמרה מה לכה אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום, וז"ל, כו' שלא היתה הכוונה אלא לנסות את החכמים אם יניחו הקבלה והגמרא שבפיהם בשביל בת קול ואם לאו, ודומה לזה שכתב כי מנסה ה' חלקיכם אתכם, "והנה נודע עם כל זאת בירור קבלתם'', וזה שאמר ר' יהושע לא בשמים היא, כלומר כי תורת ה'</nowiki> תמימה וכבר נתנה לנו בסיני והודיענו כי אינו מחליף ממנה דיבור אחד, ואין בתורתנו חסרון ולא ספק כדי שנצטרך אל ראוה מן השמים, עכ"ל.'' | ||
''ועפ"י כל האמור יתיישב לנו מה שפתח הכתוב לומר וכי תשגו וגו<nowiki>' ולא הזכיר בתחלה שבא השגגת מחמת הסנהדרין עיני העדה (קושיא א') מגלה לנו הכתוב בזה שלא היתה התחלת הפירצה בעיני העדה, ולא בסבתם ומחמת מעשיהם בא לידם מכשול נורא זה, אלא שבתחלה נכשלו בני ישראל בחטא, ועוונותיהם הם שגרמו לסמות עיני המנהיגים, עד שהגיע והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, שפטו מנהיגי ישראל להתיר ע"ז ועשו הקהל שוגגין על פי הוראתן. ובזה מיושב מה שאמר "והיה'' אם מעיני העדה וגו', להורות על הויה חדשה שמתחלה לא היו מנהיגי ישראל במצב כזה, אלא ששפלות הדור גרם שנעשה הויה חדשה שנסמו עיני המנהיגים וטעו להתיר ע''</nowiki>ז.'' | ''ועפ"י כל האמור יתיישב לנו מה שפתח הכתוב לומר וכי תשגו וגו<nowiki>' ולא הזכיר בתחלה שבא השגגת מחמת הסנהדרין עיני העדה (קושיא א') מגלה לנו הכתוב בזה שלא היתה התחלת הפירצה בעיני העדה, ולא בסבתם ומחמת מעשיהם בא לידם מכשול נורא זה, אלא שבתחלה נכשלו בני ישראל בחטא, ועוונותיהם הם שגרמו לסמות עיני המנהיגים, עד שהגיע והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, שפטו מנהיגי ישראל להתיר ע"ז ועשו הקהל שוגגין על פי הוראתן. ובזה מיושב מה שאמר "והיה'' אם מעיני העדה וגו', להורות על הויה חדשה שמתחלה לא היו מנהיגי ישראל במצב כזה, אלא ששפלות הדור גרם שנעשה הויה חדשה שנסמו עיני המנהיגים וטעו להתיר ע''</nowiki>ז.'' | ||
''ומה שאמר והיה לשון שמחה (קושיא ד<nowiki>') אפ"ל דהכא מיירי שטעו כל הסנהדרין להתיר ע"ז, ואח"כ נודע להם שמעו, ועכשיו הם מבואים קרבן על שגגתם, וגם הם מתוודין על טעותם ושגגתם דאין קרבן בלא ווידוי (וכמ"ש הרמב"ם בפי"ב מהל' שגגות). והנה דרשו ז''ל בתורת כהנום פ' ויקרא עה"פ אשר נשיא יחטא וז"ל אשר, לשון אשרי, אשרו הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, ק"ו שמתחרט על זדונותיו, ע"כ. וא''כ ק"ו במצב כזה כשהגיע השפלות עד כדי כך שטעו הסנהדרין לעבוד ע"ז אם אעפ"כ נותנים הסנהדרין לב להכיר טעותם ולהודות על האמת, מודים דרבנן היינו שבחייהו, והוא וודאי שמחה גדולה לדור, כדרך שאמרו ז"ל אשרי הדור שככה לו, ולפיכך אמר "והיה''</nowiki> אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, דבזמן שבאו עונו העדה לידי מדה זו להודות על שגגתן אזי הוא שמחה גדולה.'' | ''ומה שאמר והיה לשון שמחה (קושיא ד<nowiki>') אפ"ל דהכא מיירי שטעו כל הסנהדרין להתיר ע"ז, ואח"כ נודע להם שמעו, ועכשיו הם מבואים קרבן על שגגתם, וגם הם מתוודין על טעותם ושגגתם דאין קרבן בלא ווידוי (וכמ"ש הרמב"ם בפי"ב מהל' שגגות). והנה דרשו ז''ל בתורת כהנום פ' ויקרא עה"פ אשר נשיא יחטא וז"ל אשר, לשון אשרי, אשרו הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, ק"ו שמתחרט על זדונותיו, ע"כ. וא''כ ק"ו במצב כזה כשהגיע השפלות עד כדי כך שטעו הסנהדרין לעבוד ע"ז אם אעפ"כ נותנים הסנהדרין לב להכיר טעותם ולהודות על האמת, מודים דרבנן היינו שבחייהו, והוא וודאי שמחה גדולה לדור, כדרך שאמרו ז"ל אשרי הדור שככה לו, ולפיכך אמר "והיה''</nowiki> אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, דבזמן שבאו עונו העדה לידי מדה זו להודות על שגגתן אזי הוא שמחה גדולה.'' | ||
=== מאמר יח === | === מאמר יח === | ||
'''''ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת וגו' ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש רגום אותו באבנים וגו'<nowiki/>'''. פירש"י ז<nowiki>''ל רגום כו'</nowiki> וכן הלוך וכן זכור ושמור, והכוונה דרגום הוא לשון הוה כדוגמת תיבת הלוך וכן זכור ושמור שהוא לשון הוה. והקשה ה'''ר"א מזרחי''' ז"ל דאינו נופל לשון הוה אלא בדבר שיהיה נוהג תמיד, אבל. בדבר שאינו נוהג אלא באותה העת לא יכול בו לשון הוה, ונדחק לפרש דרגום אותו באבנים לא על אותו מקושש בלבד קאי, אלא על כל מי שיעשה עבירה זו ביום השבת שמוטל עליכם תמיד לרגום אותו. אך אכתי לא הונח לנו בזה, דאם להודיע שמצוה זו תמידית והחובה עלינו להעניש המחלל שבת שפיר הוה מצי למכתב ציווי זה בלשון עתיד ירגמו אותו אבן, והיינו שומעים מזה מצוה לדורות, כמו בשאר מקומות שהכתוב מדבר לשעתו ואין היא כתובה בל' הוה, וממילא שמעיק מיניה מצוה לדורות. ותו דאין מצוה זו תמידית, שהרי אין בידינו לקיימה אלא כשהסנהדרין במקומה בלשכת הגזית ויד ישראל תקיפה, אבל בזמן החורבן אין שייך כלל לרגום מחללי שבתות'' | '''''ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת וגו' ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש רגום אותו באבנים וגו'<nowiki/>'''. פירש"י ז<nowiki>''ל רגום כו'</nowiki> וכן הלוך וכן זכור ושמור, והכוונה דרגום הוא לשון הוה כדוגמת תיבת הלוך וכן זכור ושמור שהוא לשון הוה. והקשה ה'''ר"א מזרחי''' ז"ל דאינו נופל לשון הוה אלא בדבר שיהיה נוהג תמיד, אבל. בדבר שאינו נוהג אלא באותה העת לא יכול בו לשון הוה, ונדחק לפרש דרגום אותו באבנים לא על אותו מקושש בלבד קאי, אלא על כל מי שיעשה עבירה זו ביום השבת שמוטל עליכם תמיד לרגום אותו. אך אכתי לא הונח לנו בזה, דאם להודיע שמצוה זו תמידית והחובה עלינו להעניש המחלל שבת שפיר הוה מצי למכתב ציווי זה בלשון עתיד ירגמו אותו אבן, והיינו שומעים מזה מצוה לדורות, כמו בשאר מקומות שהכתוב מדבר לשעתו ואין היא כתובה בל' הוה, וממילא שמעיק מיניה מצוה לדורות. ותו דאין מצוה זו תמידית, שהרי אין בידינו לקיימה אלא כשהסנהדרין במקומה בלשכת הגזית ויד ישראל תקיפה, אבל בזמן החורבן אין שייך כלל לרגום מחללי שבתות'' | ||
''ואפ"ל שהתוה<nowiki>''ק רמזה לנו בזה שלא יעלה על דעתינו לומר דבזמן שאין מיתת בית דין נוהגת כשאין ידינו תקיפה לרגום את המחלל שבת שדינו כעכו''ם לכל דבר, שאז מותרת ההתחברות אליו וההשתתפות עמו, והתחברות עמו תגרום שילמדו ממעשיו ויחטיא גם אחרים אתו עמו, לזאת באה האזהרה בתוה"ק רגום בלשון הוה כמו זכור ושמור, כלומר כשם שמצות זכור ושמור חיובה תמידי שהאדם צריך לזכור את יום השבת גם כששת ימי המעשה שלפניהם, כמ''</nowiki>ש ה'''רמב"ן''' ז"ל בפ' בא, שבכך הוא מוסיף קדושה ונעשה כלי מוכן לקבל השפעת הקדושה ביום השבת, כן הוא גם במצות רגום שחיובה תמידי אפילו בזמן שאין בידינו להעניש מחללי שבת שבעלו ד' מיתות בית דין, מ"מ לא ימוש מזכרוננו בכל עת שכל מחלל שבת דינו בסקילה, וכיון שיהיה זה לנגד עינינו תמיד לא נבוא לידי התחברות עם מי שנידון לסקילה, אדרבה נהיה בורחין ממנו כבורח מן הארי.'' | ''ואפ"ל שהתוה<nowiki>''ק רמזה לנו בזה שלא יעלה על דעתינו לומר דבזמן שאין מיתת בית דין נוהגת כשאין ידינו תקיפה לרגום את המחלל שבת שדינו כעכו''ם לכל דבר, שאז מותרת ההתחברות אליו וההשתתפות עמו, והתחברות עמו תגרום שילמדו ממעשיו ויחטיא גם אחרים אתו עמו, לזאת באה האזהרה בתוה"ק רגום בלשון הוה כמו זכור ושמור, כלומר כשם שמצות זכור ושמור חיובה תמידי שהאדם צריך לזכור את יום השבת גם כששת ימי המעשה שלפניהם, כמ''</nowiki>ש ה'''רמב"ן''' ז"ל בפ' בא, שבכך הוא מוסיף קדושה ונעשה כלי מוכן לקבל השפעת הקדושה ביום השבת, כן הוא גם במצות רגום שחיובה תמידי אפילו בזמן שאין בידינו להעניש מחללי שבת שבעלו ד' מיתות בית דין, מ"מ לא ימוש מזכרוננו בכל עת שכל מחלל שבת דינו בסקילה, וכיון שיהיה זה לנגד עינינו תמיד לא נבוא לידי התחברות עם מי שנידון לסקילה, אדרבה נהיה בורחין ממנו כבורח מן הארי.'' | ||
=== מאמר יט === | === מאמר יט === | ||
'''''דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם'''. בתנא דבי אליהו (הובא בילקוט רמז תש"נ) איתא אין לדורותם אלא לדור תם וכו<nowiki>', תם מגזל תם מגילוי עריות תם משפיכות דמים, וצ''</nowiki>ב.'' | '''''דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם'''. בתנא דבי אליהו (הובא בילקוט רמז תש"נ) איתא אין לדורותם אלא לדור תם וכו<nowiki>', תם מגזל תם מגילוי עריות תם משפיכות דמים, וצ''</nowiki>ב.'' | ||
''ויתבאר בהקדם מה שאמרנו לפרש הא דאמרו ז<nowiki>''ל (סנהדרין ק''ח ע"א) שלא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל, ותמהו המפרשים דמקרא מלא כתיב כי השחית כל בשר דרכו על הארץ, הרי שבעבור חטאם בעריות נגזרה עליהם כליה ולא בעבור הגזל. ופירשנו עפ''י מה דאיתא בגמרא ברכות (דף ל"ה ע''א) א''ר חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב''ה וכנסת ישראל, ופירש''</nowiki>י כאילו גוזל להקב"ה את ברכתו ולכנסת ישראל שבחטא זה הפירות לוקין. וביאר ה'''מהרש<nowiki>''</nowiki>א''' ז"ל בטעם שבעבור חטא זה הפירות לוקין כי הברכות מורידין שפע ברכה על הפירות, ובאינו מברך על הדבר הנהנה הוא מפריד ומשחית שפע הקדושה והברכה לכנסת ישראל מאביהם שבשמים, עכ"ד המהרש"א ז"ל. מבואר מזה כי האיש הגורם ברוע מעשיו לקלקול והשחתת ההשפעה היורדת משמים ראוי לקרותו גזלן, בעבור שגזל מכנסת ישראל את השפעתה.'' | ''ויתבאר בהקדם מה שאמרנו לפרש הא דאמרו ז<nowiki>''ל (סנהדרין ק''ח ע"א) שלא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל, ותמהו המפרשים דמקרא מלא כתיב כי השחית כל בשר דרכו על הארץ, הרי שבעבור חטאם בעריות נגזרה עליהם כליה ולא בעבור הגזל. ופירשנו עפ''י מה דאיתא בגמרא ברכות (דף ל"ה ע''א) א''ר חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב''ה וכנסת ישראל, ופירש''</nowiki>י כאילו גוזל להקב"ה את ברכתו ולכנסת ישראל שבחטא זה הפירות לוקין. וביאר ה'''מהרש<nowiki>''</nowiki>א''' ז"ל בטעם שבעבור חטא זה הפירות לוקין כי הברכות מורידין שפע ברכה על הפירות, ובאינו מברך על הדבר הנהנה הוא מפריד ומשחית שפע הקדושה והברכה לכנסת ישראל מאביהם שבשמים, עכ"ד המהרש"א ז"ל. מבואר מזה כי האיש הגורם ברוע מעשיו לקלקול והשחתת ההשפעה היורדת משמים ראוי לקרותו גזלן, בעבור שגזל מכנסת ישראל את השפעתה.'' | ||
''והנה נודע שהפוגם בריתו גורם להפיל השפעת הקדושה ליד החיצונים, ומתמעט ומתדלדל שפע הברכה מן העולה (וכאשר האריך בזה ק"ז זלה<nowiki>''ה ביש"מ פ' מקץ עה"פ בי אדוני ירד ירדנו לשבר אוכל). וזה יהיה כוונת אומרם ז"ל שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, פירוש דלפי שחטאו בעריות, כאשר הכתוב מעידן כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, גרמו בכך להשחתת וקלקול השפעת הקדושה, שבזה חטאו גם בגזל כנ"ל. היוצא מזה דהפוגם בריתו ראוי לקרותו גזלן בעבור מיעוע ההשפעה הבאה באמצעותו. והנה נודע מה שדרשו ז"ל במסכת נדה (דף י"ג ע''א) דהפוגם בריתו בהוצאת ז"ל קרוי שופך דמים, וילכו לה מדכתיב (ישעי'</nowiki> נ"ז) סוחטי הילדים אל תקרי סוחטי אלא שוחטי הילדים.'' | ''והנה נודע שהפוגם בריתו גורם להפיל השפעת הקדושה ליד החיצונים, ומתמעט ומתדלדל שפע הברכה מן העולה (וכאשר האריך בזה ק"ז זלה<nowiki>''ה ביש"מ פ' מקץ עה"פ בי אדוני ירד ירדנו לשבר אוכל). וזה יהיה כוונת אומרם ז"ל שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, פירוש דלפי שחטאו בעריות, כאשר הכתוב מעידן כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, גרמו בכך להשחתת וקלקול השפעת הקדושה, שבזה חטאו גם בגזל כנ"ל. היוצא מזה דהפוגם בריתו ראוי לקרותו גזלן בעבור מיעוע ההשפעה הבאה באמצעותו. והנה נודע מה שדרשו ז"ל במסכת נדה (דף י"ג ע''א) דהפוגם בריתו בהוצאת ז"ל קרוי שופך דמים, וילכו לה מדכתיב (ישעי'</nowiki> נ"ז) סוחטי הילדים אל תקרי סוחטי אלא שוחטי הילדים.'' | ||
''ונודע מספה"ק דמצות ציצית סגולתה להציל מעריות ומפגם הברית, וכדאיתא במנחות (דף מ"ד ע"א) מעשה באדם א<nowiki>' שבא לעבור עבירה ובאו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו ונמנע ולא עבר, יעיי"ש. וזהו ביאור התנדב"א ועשו להם ציצית וגו' לדורותם לדור תם, תם מגזל, תם מג"ע, תם משפ''</nowiki>ד, כי ע"י מצות ציצית ינצל מעריות ומפגם הברית שהוא ענף מעריות, ובזה ינצל משפיכות דמים כנ"ל שוחטי הילדים, ויהיה תם מגזל שלא יהיה גרמא בניזקין להשחית השפעת הקדושה מן העולם.'' | ''ונודע מספה"ק דמצות ציצית סגולתה להציל מעריות ומפגם הברית, וכדאיתא במנחות (דף מ"ד ע"א) מעשה באדם א<nowiki>' שבא לעבור עבירה ובאו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו ונמנע ולא עבר, יעיי"ש. וזהו ביאור התנדב"א ועשו להם ציצית וגו' לדורותם לדור תם, תם מגזל, תם מג"ע, תם משפ''</nowiki>ד, כי ע"י מצות ציצית ינצל מעריות ומפגם הברית שהוא ענף מעריות, ובזה ינצל משפיכות דמים כנ"ל שוחטי הילדים, ויהיה תם מגזל שלא יהיה גרמא בניזקין להשחית השפעת הקדושה מן העולם.'' | ||
=== מאמר כ === | === מאמר כ === | ||
'''''דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית וגו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי, וגו'<nowiki/>'''.'' | '''''דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית וגו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי, וגו'<nowiki/>'''.'' | ||
''במדרש (הובא בילקוט סופר והוא מספר אור זרוע סי<nowiki>' שי"ד) אמרו ישראל למשה מלפנינו מילה מאחרינו מה זכות יש, א"ל משה השליכו ציציותיכם לאחריכם, ע''כ, וצ''</nowiki>ב.'' | ''במדרש (הובא בילקוט סופר והוא מספר אור זרוע סי<nowiki>' שי"ד) אמרו ישראל למשה מלפנינו מילה מאחרינו מה זכות יש, א"ל משה השליכו ציציותיכם לאחריכם, ע''כ, וצ''</nowiki>ב.'' | ||
''ונראה בהקדם דברי ה'''כלי יקר''' ז<nowiki>''ל שביאר איך יזכור האדם כל מצוות ה' ע''י שיסתכל בחוט של תכלת, עפ"י מה דאיתא בספרי עה''פ האזינו השמים וגו' א"ל הקב''ה למשה הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו מדתם וכו', ולא עוד אלא ששמח לעשות וכו', וכן הוא אומר לענין הים האותי לא תיראו וגו' אשר שמתי חול גבול לים שמא שינה מדתו ולא עוד אלא שמצטער לעשות ואין יכול וכו'. והיוצא מזה כי השמים עושים מאהבת וכלשון הספרי ששמח לעשות, ומהם ילמד האדם לעשות מאהבת הבורא, ואילו הים עושה מיראה כנ''ל בספרי שמצטער לעשות ואינו יכול, וממנו נקח ליראה את השם הנכבד והנורא, כמאה"כ האותי לא תיראו וגו' אשר שמתי חול גבול לים. והנה אמרו ז''ל תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד, ובזה מובן איך יזכור כל המצוות ע"י ההסתכלות בציצית שיש בהם חוט של תכלת, דע''י שיסתכל בחוט זה יזכור אל הים הדומה לו בצבעו, ויהיה דומה כאילו הים תמיד נגד עיניו שאינו משנה מדתו ואינו יוצא חוץ לגבולו כמלא נימא, כך לא ישנה הוא מדתו. אמנם מן הים אין ללמוד כי אם מדת היראה, ולא סגי בהכי, דאין זה סוף השלימות כי העושה מאהבה גדול מן הירא אלקים כמאמרם ז''ל (ברכות ח' ע"א) גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים, פירוש דהעושה בשמחה ונהנה מעצם היגיעה גדול שכרו מן העושה מיראה שאינו נהנה מעצם המעשה. וע"י שהתכלת דומה לרקיע ידעה בעיניו תמיד כאילו הוא מסתכל ברקיע וממנו יראה וכן יעשה כי הרקיע אינו משנה מדתו, ולא עוד אלא ששמח לעבוד כך יעבוד גם הוא את ה'</nowiki> בשמחה מאהבה.'' | ''ונראה בהקדם דברי ה'''כלי יקר''' ז<nowiki>''ל שביאר איך יזכור האדם כל מצוות ה' ע''י שיסתכל בחוט של תכלת, עפ"י מה דאיתא בספרי עה''פ האזינו השמים וגו' א"ל הקב''ה למשה הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו מדתם וכו', ולא עוד אלא ששמח לעשות וכו', וכן הוא אומר לענין הים האותי לא תיראו וגו' אשר שמתי חול גבול לים שמא שינה מדתו ולא עוד אלא שמצטער לעשות ואין יכול וכו'. והיוצא מזה כי השמים עושים מאהבת וכלשון הספרי ששמח לעשות, ומהם ילמד האדם לעשות מאהבת הבורא, ואילו הים עושה מיראה כנ''ל בספרי שמצטער לעשות ואינו יכול, וממנו נקח ליראה את השם הנכבד והנורא, כמאה"כ האותי לא תיראו וגו' אשר שמתי חול גבול לים. והנה אמרו ז''ל תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד, ובזה מובן איך יזכור כל המצוות ע"י ההסתכלות בציצית שיש בהם חוט של תכלת, דע''י שיסתכל בחוט זה יזכור אל הים הדומה לו בצבעו, ויהיה דומה כאילו הים תמיד נגד עיניו שאינו משנה מדתו ואינו יוצא חוץ לגבולו כמלא נימא, כך לא ישנה הוא מדתו. אמנם מן הים אין ללמוד כי אם מדת היראה, ולא סגי בהכי, דאין זה סוף השלימות כי העושה מאהבה גדול מן הירא אלקים כמאמרם ז''ל (ברכות ח' ע"א) גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים, פירוש דהעושה בשמחה ונהנה מעצם היגיעה גדול שכרו מן העושה מיראה שאינו נהנה מעצם המעשה. וע"י שהתכלת דומה לרקיע ידעה בעיניו תמיד כאילו הוא מסתכל ברקיע וממנו יראה וכן יעשה כי הרקיע אינו משנה מדתו, ולא עוד אלא ששמח לעבוד כך יעבוד גם הוא את ה'</nowiki> בשמחה מאהבה.'' | ||
''ועפי"ז מיושב לשון הכתוב דפתח בלשון נסתר ועשו "להם" ציצית, ואח<nowiki>''כ שינה לשונו לדבר בנוכח והיה "לכם" לציצית, ונראה שהוא לפי שיש כאן רמז לשכר נגלה בעוה''ז הבא בזכות היראה ולשכר נסתר לעוה"ב הבא בזכות האהבה, כמו שאמרו ז"ל שם דבנהנה מיגיע כפו שהוא העושה מאהבה כתיב אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב, ע''כ נאמר ועשו להם ציצית בל' נסחר רמז לשכר עוה''ב, ואח''כ והיה לכם לציצית הוא שכר העוה"ז הנגלה, עכת''ד הכלי יקר ז''ל. היוצא לנו מזה כי ממצות ציצית ניתן ללמוד מדת היראה ומדת האהבה שבזכותם נוחל האדם ב' עולמות העוה''</nowiki>ז והעולם הבא.'' | ''ועפי"ז מיושב לשון הכתוב דפתח בלשון נסתר ועשו "להם" ציצית, ואח<nowiki>''כ שינה לשונו לדבר בנוכח והיה "לכם" לציצית, ונראה שהוא לפי שיש כאן רמז לשכר נגלה בעוה''ז הבא בזכות היראה ולשכר נסתר לעוה"ב הבא בזכות האהבה, כמו שאמרו ז"ל שם דבנהנה מיגיע כפו שהוא העושה מאהבה כתיב אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב, ע''כ נאמר ועשו להם ציצית בל' נסחר רמז לשכר עוה''ב, ואח''כ והיה לכם לציצית הוא שכר העוה"ז הנגלה, עכת''ד הכלי יקר ז''ל. היוצא לנו מזה כי ממצות ציצית ניתן ללמוד מדת היראה ומדת האהבה שבזכותם נוחל האדם ב' עולמות העוה''</nowiki>ז והעולם הבא.'' | ||
''ואפ"ל עוד בטעם שזוכים ע"י מצות ציצית גם לשכר עוה"ז, מלבד שכר המצוה השמור לו לעולם הבא, דהנה יכול האדם לפטור את עצמו ממצות ציצית אם אין לו בגד של ד<nowiki>' כנפות, דלא רמיא עליה חיובא לקנות בגד של ד' כנפות כדי שיתחייב בציצית, אלא שאם יש לו הוא מחריב להטיל בו ציצית (עי' מנחות דף מ"א ע"א ובתוס' ד"ה ענשיתו אעשה). וא"כ כשהאדם קונה לו טלית בת ד' כנפות כדי לקיים מצות ציצית הריהו מביא עצמו לידי חיוב, וזה מוכיח ועד שהוא מקיים מצוות הבורא מאהבת שהרי אינו חייב לקנות לו בגד זה, ולפיכך מגיע לו גם שכר עוה''</nowiki>ז כנ"ל בכלי יקר אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב. וגדולה מזו ידוע מ"ש ה'''מהרש<nowiki>''</nowiki>א''' ז"ל בחא"ג למסכת סוטה דאע"ג דקיי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, מ"מ במצוות שאינו מחוייב לעשותן והוא משתדל להביא עצמו לידי חיוב בדין הוא שיטול שכרו בעוה"ז, מלבד שכר העוה"ב הצפון ומונח לו, וא<nowiki>''</nowiki>כ במצות ציצית שהוא מביא עצמו לידי חיוב בדין הוא שיטול שכר בעוה"ז.'' | ''ואפ"ל עוד בטעם שזוכים ע"י מצות ציצית גם לשכר עוה"ז, מלבד שכר המצוה השמור לו לעולם הבא, דהנה יכול האדם לפטור את עצמו ממצות ציצית אם אין לו בגד של ד<nowiki>' כנפות, דלא רמיא עליה חיובא לקנות בגד של ד' כנפות כדי שיתחייב בציצית, אלא שאם יש לו הוא מחריב להטיל בו ציצית (עי' מנחות דף מ"א ע"א ובתוס' ד"ה ענשיתו אעשה). וא"כ כשהאדם קונה לו טלית בת ד' כנפות כדי לקיים מצות ציצית הריהו מביא עצמו לידי חיוב, וזה מוכיח ועד שהוא מקיים מצוות הבורא מאהבת שהרי אינו חייב לקנות לו בגד זה, ולפיכך מגיע לו גם שכר עוה''</nowiki>ז כנ"ל בכלי יקר אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב. וגדולה מזו ידוע מ"ש ה'''מהרש<nowiki>''</nowiki>א''' ז"ל בחא"ג למסכת סוטה דאע"ג דקיי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, מ"מ במצוות שאינו מחוייב לעשותן והוא משתדל להביא עצמו לידי חיוב בדין הוא שיטול שכרו בעוה"ז, מלבד שכר העוה"ב הצפון ומונח לו, וא<nowiki>''</nowiki>כ במצות ציצית שהוא מביא עצמו לידי חיוב בדין הוא שיטול שכר בעוה"ז.'' | ||
''ובדרך זה נבא לבאר כוונת המדרש הנ"ל, דהנה איתא במדרש רבה פ<nowiki>' תזריע (וכ"ה בב''ר פ''ח א') עה"פ אחור וקדם צרתני וגו' (תהלים קל''ט) א"ר יוחנן אם זכה האדם נוחל ב'</nowiki> עולמות שנאמר אחור וקדם צרתני. וכתב ה'''יפה תואר''' ז"ל לחד פירושא דלפי דרשת המדרש יתפרש אחור היינו העוה"ז שנשאר אחר האדם כלומר שהוא משאירו לאחריו, וקדם הוא העוה"ב שהוא לפני האדם והולך אליו, יעיי"ש. ועפ"י זה יתבאר שטענו ישראל למשה "מלפנינו" מילה, מאחרינו מה זכות יש, פירוש "מלפנינו" היינו לעוה<nowiki>''ב שהוא לפני האדם יש לנו זכות מצוות מילה, שמשכרה אנו אוכלין לעוה"ב, אבל "מאחרינו'' כלומר בעוה''ז הקרוי אחור. וכנ"ל ביפ"ת, מה זכות יש, כלומר באיזה זנוח יהי' לנו טוב העוה"ז, והרי שכר מצוה בהאי עלמא ליכה, וכל שכר המצוות שהאדם מסגל שמור ומונח לו לעוה"ב, והשיבם משה השליכו ציציותיכם "לאחריהם" רמז להם בזה שבזכות מצות ציצית יזכו אף לשכר העוה"ז הקרוי אחור, וכנ"ל דמצות ציצית מורה שעושין ישראל במצוות מאהבה והעושין מאהבה נוטלין שכר עוה"ז ועוה''ב, אשריך בעוה''</nowiki>ז וטוב לך לעוה"ב, וכן לפי"מ דאמרן שבמצות ציצית האדם מביא עצמו לידי חיוב ראוי הוא שיטול שכר העוה"ז בעבורה, והבן.'' | ''ובדרך זה נבא לבאר כוונת המדרש הנ"ל, דהנה איתא במדרש רבה פ<nowiki>' תזריע (וכ"ה בב''ר פ''ח א') עה"פ אחור וקדם צרתני וגו' (תהלים קל''ט) א"ר יוחנן אם זכה האדם נוחל ב'</nowiki> עולמות שנאמר אחור וקדם צרתני. וכתב ה'''יפה תואר''' ז"ל לחד פירושא דלפי דרשת המדרש יתפרש אחור היינו העוה"ז שנשאר אחר האדם כלומר שהוא משאירו לאחריו, וקדם הוא העוה"ב שהוא לפני האדם והולך אליו, יעיי"ש. ועפ"י זה יתבאר שטענו ישראל למשה "מלפנינו" מילה, מאחרינו מה זכות יש, פירוש "מלפנינו" היינו לעוה<nowiki>''ב שהוא לפני האדם יש לנו זכות מצוות מילה, שמשכרה אנו אוכלין לעוה"ב, אבל "מאחרינו'' כלומר בעוה''ז הקרוי אחור. וכנ"ל ביפ"ת, מה זכות יש, כלומר באיזה זנוח יהי' לנו טוב העוה"ז, והרי שכר מצוה בהאי עלמא ליכה, וכל שכר המצוות שהאדם מסגל שמור ומונח לו לעוה"ב, והשיבם משה השליכו ציציותיכם "לאחריהם" רמז להם בזה שבזכות מצות ציצית יזכו אף לשכר העוה"ז הקרוי אחור, וכנ"ל דמצות ציצית מורה שעושין ישראל במצוות מאהבה והעושין מאהבה נוטלין שכר עוה"ז ועוה''ב, אשריך בעוה''</nowiki>ז וטוב לך לעוה"ב, וכן לפי"מ דאמרן שבמצות ציצית האדם מביא עצמו לידי חיוב ראוי הוא שיטול שכר העוה"ז בעבורה, והבן.'' | ||
=== מאמר כא === | === מאמר כא === | ||
'''''למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלקיכם''', במדרש תנחומא (סי<nowiki>' ט"ו) איתא והייתם קדושים בזמן שאתם עושים את המצוות אתם מקודשים ואימתכם מועלת על העכו"ם וכו'. וצריך ביאור כוונת התנחומא, גם ראוי נהבין דמאי שייכות ענין זה שתהא אימתן של ישראל מוטלת על העכו''</nowiki>ם למצות ציצית דייקא, הלא מיירי בכל המצוות, ולמה הביא התנחומא דרשה זו לפרשתא דציצית ולא בשאר מקומות שהכתוב מזהיר על קיום המצוות.'' | '''''למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלקיכם''', במדרש תנחומא (סי<nowiki>' ט"ו) איתא והייתם קדושים בזמן שאתם עושים את המצוות אתם מקודשים ואימתכם מועלת על העכו"ם וכו'. וצריך ביאור כוונת התנחומא, גם ראוי נהבין דמאי שייכות ענין זה שתהא אימתן של ישראל מוטלת על העכו''</nowiki>ם למצות ציצית דייקא, הלא מיירי בכל המצוות, ולמה הביא התנחומא דרשה זו לפרשתא דציצית ולא בשאר מקומות שהכתוב מזהיר על קיום המצוות.'' | ||
''ואפ"ל עפ"י מה שאמרו ז"ל (תו"כ פ' קדושים) קדש עצמך במותר לך, וביאור הדבר דלא סגי במה שהאדם מקדש עצמו בשעת עשיית המצוות, אלא גם כשעוסק בענייני גשמיות אכילה ושתיה ושאר עניני הגוף צריך הוא לעשותם בקדושה ובטהרה, ואל יהיה כסוס וכפרד אין הבין, רק כל עשיותיו יהיו לשם שמים (כמבואר בשו"ע או"ח סי' רל"ד) ואם ככה יעשה אזי גם צורכי הגוף למצוה יחשבו לו, כי בכוונתו ובמחשבתו העהורה עשה מדברי הרשות מצוה.'' | ''ואפ"ל עפ"י מה שאמרו ז"ל (תו"כ פ' קדושים) קדש עצמך במותר לך, וביאור הדבר דלא סגי במה שהאדם מקדש עצמו בשעת עשיית המצוות, אלא גם כשעוסק בענייני גשמיות אכילה ושתיה ושאר עניני הגוף צריך הוא לעשותם בקדושה ובטהרה, ואל יהיה כסוס וכפרד אין הבין, רק כל עשיותיו יהיו לשם שמים (כמבואר בשו"ע או"ח סי' רל"ד) ואם ככה יעשה אזי גם צורכי הגוף למצוה יחשבו לו, כי בכוונתו ובמחשבתו העהורה עשה מדברי הרשות מצוה.'' | ||
''והנה נודע מה שחקרו המפרשים כיצד יכולים ישראל להנות מן העוה<nowiki>''ז, הלא יעקב ועשו חלקו בנחלת שתי עולמות, כדאיתא בילקוט פ' תולדות, העוה"ז נפל בחלקו של עשו, ואילו יעקב בחר לו את העוה"ב לנחלה, וא''כ לכאורה חלק העוה"ז אשר ביד ישראל גזל הוא אצלם מידו של עשו, ואף אם זכו ישראל וסיגלו מצוות ומעשים טובים בעוה"ז ובעבורם מגיע להם שכר הרבה אותו השכר שמור להם לעוה"ב, דקיי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וא"כ תקשה קושיא עצומה היאך ישראל ניזונין בעוה"ז. אמנם הנה כדי שיוכלו ישראל לעסוק בתורה ובמצוות בהכרח זקוקים הם לצורכי העוה"ז, לאכול ולשתות כדי שיהי'</nowiki> להם גוף בריא וחזק לעבודת הבורא, וגם נחוץ להם השפעת הממון כדי לקיים בו מצות צדקה וגמילות חסדים וכדומה, וכן הוא בכל עניני עוה"ז הגשמיים שיתכן להשתמש בהם לקיום התורה והמצוות, וא"כ נמצא דבדין הוא שיטלו ישראל השפעות העוה"ז, כל שיש להם צורך בהם לקיום התורה והמצוות שהם חלקן וגורלן, דבלא"ה לא יתכן שיזכו בנחלת העוה"ב, אם אין להם השפעת העוה"ז ההכרחי לקיום המצוות. והשתא אין צורכי עוה"ז גזל בידם, כי זה היה בהכרח מתנאי החלוקה, דמכיון שקיבל יעקב לחלקו את העוה"ב הדין נותן דשייכים לו כל האמצעים הנצרכים בהכרח לזכות לנחלת העוה"ב, והבן.'' | ''והנה נודע מה שחקרו המפרשים כיצד יכולים ישראל להנות מן העוה<nowiki>''ז, הלא יעקב ועשו חלקו בנחלת שתי עולמות, כדאיתא בילקוט פ' תולדות, העוה"ז נפל בחלקו של עשו, ואילו יעקב בחר לו את העוה"ב לנחלה, וא''כ לכאורה חלק העוה"ז אשר ביד ישראל גזל הוא אצלם מידו של עשו, ואף אם זכו ישראל וסיגלו מצוות ומעשים טובים בעוה"ז ובעבורם מגיע להם שכר הרבה אותו השכר שמור להם לעוה"ב, דקיי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וא"כ תקשה קושיא עצומה היאך ישראל ניזונין בעוה"ז. אמנם הנה כדי שיוכלו ישראל לעסוק בתורה ובמצוות בהכרח זקוקים הם לצורכי העוה"ז, לאכול ולשתות כדי שיהי'</nowiki> להם גוף בריא וחזק לעבודת הבורא, וגם נחוץ להם השפעת הממון כדי לקיים בו מצות צדקה וגמילות חסדים וכדומה, וכן הוא בכל עניני עוה"ז הגשמיים שיתכן להשתמש בהם לקיום התורה והמצוות, וא"כ נמצא דבדין הוא שיטלו ישראל השפעות העוה"ז, כל שיש להם צורך בהם לקיום התורה והמצוות שהם חלקן וגורלן, דבלא"ה לא יתכן שיזכו בנחלת העוה"ב, אם אין להם השפעת העוה"ז ההכרחי לקיום המצוות. והשתא אין צורכי עוה"ז גזל בידם, כי זה היה בהכרח מתנאי החלוקה, דמכיון שקיבל יעקב לחלקו את העוה"ב הדין נותן דשייכים לו כל האמצעים הנצרכים בהכרח לזכות לנחלת העוה"ב, והבן.'' | ||
''אך כל זה ניחא אם כל כוונת האדם ומחשבתו בעולם הזה לעשות נחת רוח לבוראו דגם כשהוא מתעסק בצרכי הגוף הנגוף כוונתו לשמים, אז יוצדק מה שהוא נהנה מן העוה"ז שהוא צורך לו לקיום המצוות ולעבודת הבורא, וגם זה למצוה יחשב, משא"כ בזמן שהוא משתמש בצרכי עוה"ז למלא תאותו, דאז נחשבים צורכי עוה"ז שבידו כאילו גזלם מיד עשו, דאף שהוא מקיים מצוות ומע"ט מ"מ התעסקותו בענייני עוה"ז אינם בכוונה לצורך קיום המצות, אלא שהוא רודף אחרי תאוותו, ובכגון דא לא הותר לו להנות מן העוה"ז, דהוא שייך לחלקו של עשיו.'' | ''אך כל זה ניחא אם כל כוונת האדם ומחשבתו בעולם הזה לעשות נחת רוח לבוראו דגם כשהוא מתעסק בצרכי הגוף הנגוף כוונתו לשמים, אז יוצדק מה שהוא נהנה מן העוה"ז שהוא צורך לו לקיום המצוות ולעבודת הבורא, וגם זה למצוה יחשב, משא"כ בזמן שהוא משתמש בצרכי עוה"ז למלא תאותו, דאז נחשבים צורכי עוה"ז שבידו כאילו גזלם מיד עשו, דאף שהוא מקיים מצוות ומע"ט מ"מ התעסקותו בענייני עוה"ז אינם בכוונה לצורך קיום המצות, אלא שהוא רודף אחרי תאוותו, ובכגון דא לא הותר לו להנות מן העוה"ז, דהוא שייך לחלקו של עשיו.'' | ||
''ויתכן לומר עוד בתוספת ביאור בטעם הדבר שע"י שישראל מקדשין עצמן בדברי הרשות ועושים כל מעשיהם בכוונה לשמים מגיע להם השפעת העוה"ז בדין, עפימ"ש לעיל בדרוש הקודם מ"ש ה'''מהרש"א''' ז"ל בחא"ג למס' סוטה (הובא בדבריו לעיל) דהא דקיי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו דוקא במצוה שהאדם מחוייב לעשותה, אבל מצוה שהאדם פטור הימנה והוא מביא עצמו לכלל חיוב כדי לקיימה על זה יש לו שכר גם בעוה"ז. ולפי זה מובן היטב דכשהאדם מקדש עצמו במותר לו שעושה מדבר הרשות מצוה יש לו שכר גם בעוה"ז, שהרי אין הוא מחוייב בדבר, דרשות הוא, ולפי שעשה הימנה מצוה וכיון בעשייתה לשמים מגיע לו שכר בעוה"ז, ובדין הוא שיטול השפעת עולם הזה, דמשלו הוא אוכל ומשמיא קא זכו ליה.'' | ''ויתכן לומר עוד בתוספת ביאור בטעם הדבר שע"י שישראל מקדשין עצמן בדברי הרשות ועושים כל מעשיהם בכוונה לשמים מגיע להם השפעת העוה"ז בדין, עפימ"ש לעיל בדרוש הקודם מ"ש ה'''מהרש"א''' ז"ל בחא"ג למס' סוטה (הובא בדבריו לעיל) דהא דקיי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו דוקא במצוה שהאדם מחוייב לעשותה, אבל מצוה שהאדם פטור הימנה והוא מביא עצמו לכלל חיוב כדי לקיימה על זה יש לו שכר גם בעוה"ז. ולפי זה מובן היטב דכשהאדם מקדש עצמו במותר לו שעושה מדבר הרשות מצוה יש לו שכר גם בעוה"ז, שהרי אין הוא מחוייב בדבר, דרשות הוא, ולפי שעשה הימנה מצוה וכיון בעשייתה לשמים מגיע לו שכר בעוה"ז, ובדין הוא שיטול השפעת עולם הזה, דמשלו הוא אוכל ומשמיא קא זכו ליה.'' | ||
''היוצא לנו מזה דכשהאדם מתכוון בכל עשיותיו לשם שמים והוא עושה מדברי הרשות מצות בדין הוא שיטול השפעות העוה"ז מטעמי דאמרן, חדא דהכרח הוא לו להשתמש בצרכי עוה"ז לצורך קיום המצוות, ועוד דמכיון שהוא הביא עצמו לידי חיוב במה שעשה מרשות מצוה בדין הוא שיטול שכרו, דבכי האי גוווא אמרינן שכר מצוה בהאי עלמא איכא. והנה מצות ציצית הוא בבחינה זו של קדש עצמך במותר לך, שהרי יכול האדם לפטור עצמו ממצוה זו אם לא תהי' טליתו בת ד' כנפות, וא"כ במה שהוא לובש עלית בת ד' כנפות כדי להתחייב במצות ציצית הוא עושה מדבר הרשות מצוה, ומגיע לו מדינא להנות מן העוה"ז מתרי טעמי דאמרן. ולפי זה ממצות ציצית יש להביא ראיה לכל דברי הרשות וצרכי העוה"ז שראוי לו לאדם לעשות מהם מצות שבזה יזכה להנות מן העוה"ז בדין, ואין לאומות העולם טענה עליו, כי גזול הוא אצלו דמשלו הוא אוכל.'' | ''היוצא לנו מזה דכשהאדם מתכוון בכל עשיותיו לשם שמים והוא עושה מדברי הרשות מצות בדין הוא שיטול השפעות העוה"ז מטעמי דאמרן, חדא דהכרח הוא לו להשתמש בצרכי עוה"ז לצורך קיום המצוות, ועוד דמכיון שהוא הביא עצמו לידי חיוב במה שעשה מרשות מצוה בדין הוא שיטול שכרו, דבכי האי גוווא אמרינן שכר מצוה בהאי עלמא איכא. והנה מצות ציצית הוא בבחינה זו של קדש עצמך במותר לך, שהרי יכול האדם לפטור עצמו ממצוה זו אם לא תהי' טליתו בת ד' כנפות, וא"כ במה שהוא לובש עלית בת ד' כנפות כדי להתחייב במצות ציצית הוא עושה מדבר הרשות מצוה, ומגיע לו מדינא להנות מן העוה"ז מתרי טעמי דאמרן. ולפי זה ממצות ציצית יש להביא ראיה לכל דברי הרשות וצרכי העוה"ז שראוי לו לאדם לעשות מהם מצות שבזה יזכה להנות מן העוה"ז בדין, ואין לאומות העולם טענה עליו, כי גזול הוא אצלו דמשלו הוא אוכל.'' | ||
''וזה יהיה ביאור הכתוב למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי, כלומר דממצות ציצית שבעצם אין הוא מחוייב בה אלא הוא מביא עצמו לידי חיוב תזכרו ותקחו מוסר לכל דברי הרשות וצרכי הגוף לעשותם בכוונה לשם שמים, שבזה תעשו מהם מצוותא וחוזר הכתוב ומפרש היאך יושג דבר זה והייתם קדושים לאלקיכם, כלומר שתקדשו עצמכם במותר, ובזה יהיו כל עשיותיכם לשם שמים ולמצוה יחשבו.'' | ''וזה יהיה ביאור הכתוב למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי, כלומר דממצות ציצית שבעצם אין הוא מחוייב בה אלא הוא מביא עצמו לידי חיוב תזכרו ותקחו מוסר לכל דברי הרשות וצרכי הגוף לעשותם בכוונה לשם שמים, שבזה תעשו מהם מצוותא וחוזר הכתוב ומפרש היאך יושג דבר זה והייתם קדושים לאלקיכם, כלומר שתקדשו עצמכם במותר, ובזה יהיו כל עשיותיכם לשם שמים ולמצוה יחשבו.'' | ||
''ומעתה מבוארים היטב דברי התנחומא בזמן שאתם עושים את המצוות אתם מקודשים ואימתכם מועלת על העכו"ם, כלומר אם אתם עושים מדברי הרשות מצוות, כמו שרמז הכתוב באמרו ועשיתם את "כל" מצוותי, שבזה אתם מקודשי, כאמרם ז"ל קדש עצמך במותר לך, דאז מגיע לכם שכר עוה<nowiki>''ז מצד הדין, ומחמת כן אימתכם מושלת על העכו"ם, שאין הם יכולים לבא בטענה ששכר העוה''</nowiki>ז גזול הוא בידכם ומשלהם אתם נתונים, שהרי מכיון שאתם מקודשים שעשיתם מדברי הרשות מצוה בדין אתם נוטלין ומשלכם אתם ניזונין, והבן.'' | ''ומעתה מבוארים היטב דברי התנחומא בזמן שאתם עושים את המצוות אתם מקודשים ואימתכם מועלת על העכו"ם, כלומר אם אתם עושים מדברי הרשות מצוות, כמו שרמז הכתוב באמרו ועשיתם את "כל" מצוותי, שבזה אתם מקודשי, כאמרם ז"ל קדש עצמך במותר לך, דאז מגיע לכם שכר עוה<nowiki>''ז מצד הדין, ומחמת כן אימתכם מושלת על העכו"ם, שאין הם יכולים לבא בטענה ששכר העוה''</nowiki>ז גזול הוא בידכם ומשלהם אתם נתונים, שהרי מכיון שאתם מקודשים שעשיתם מדברי הרשות מצוה בדין אתם נוטלין ומשלכם אתם ניזונין, והבן.'' | ||
גרסה מ־21:03, 19 ביולי 2025
פרשת שלח
וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'. פירש''י ז"ל שלח לך, לדעתך, אני איני מצוה לך אם תרצה שלח וכו'. והקושיא ידועה דלהלן כתיב וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', הרי שציווהו הקב''ה על השליחות. ורש"י ז"ל נשמר מזה ופירש על פי ה' ברשותו שלא עיכב על ידו, וצ''ב דפשטיה דקרא לאו הכי משמע.
ב) ובמד''ר (פט''ז ה') איתא וז''ל, ואף משה לא רצה לשלחם מדעת עצמו עד שנמלך בהקב"ה על כל אחד פלוני משבע פלוני ואמר לו ראויים הם וכו' שנאמר וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', ע''כ. ובאמת כל הענין הוא פלאי מאד, מאחר שהיו המרגלים נשיאי ישראל צדיקים קדושי עליון שהעיד עליהם הקב''ה כי ראויים הם לאותה איצטלא כיצד נתהפכו בבת אחת מן ההיפוך אל ההיפוך ועשו כל הצרה וגרמו לכל אותו הדור שילקה. וידוע מה דאיתא בזוה''ק דבאמת היו צדיקים אלא שצפו מראש שעתידין הם לרדת מגדולתם כשיכנסו ישראל לארץ, לפיכך הוציאו דבת הארץ רעה, אמנם גם זה תמוה לומר שנהפכו כ''כ בעבור נגיעה זו, למרוד במשרע"ה ולהמריד כל ישראל עליו, כדי שיוכלו להשאר בנשיאותם.
ג) ובגוף הדבר ראוי להתבונן מה היה חטאם של המרגלים, וכמו שתמה הרמב"ן ז"ל, הרי לא סיפרו אלא מה שראו עיניהם מגודל הפירות וחוזק הערים וגבורת העם היושב עליה, ועל מנת כן שלחם משרע''ה, ומה פשעם ומה חטאתם אם באו והגידו את האמת ולא כיחדו דבר, וכי על מנת שיעידו שקר שלח אותם. ומצינו שאף משרע"ה בעצמו אמר לישראל כדברים האלה ככתוב בפ' דברים שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים וגו'. והרמב"ן ז''ל ביאר כי חטאם היה במלת אפס שהוא מורה על דבר אפם ונמנע מן האדם שאי אפשר בשום ענין וכו', עכדה''ק. אכן גם בזה אכתי לא הונח לנו, דלפי''ז מה שסיפרו המרגלים מגבורת יושבי הארץ ומחוזק הערים לא היה בכך חטא, אלא שחטאם היה במה שהוסיפו לומר כי לא יתכן שיוכלו ישראל לנצחם בדרך הטבע, וא''כ נמצא דכל חטאם היה מה שהטילו ספק באמיתת נבואת משרע"ה, שהבטיחן כי הקב"ה עתיד להנחילן את הארץ, וזה תימה דא''כ לא שייך חטאם לענין השליחות שבאו מתור הארץ כלל, דדבר זה שהיו הכנעניים עם גדול ורם בני ענקים כבר היה נודע לכלל ישראל מאז ומקדם, שהיה שמעם הולך מסוף העולם ועד סופו, כאשר העיד משרע''ה אשר אתה ידעת ואתה שמעת אשר מי יתייצב לפני בני ענק, ולא מכח דברי המרגלים נתוודע להם דבר זה, ומה שייך דבר זה לענין הריגול שריגלו את הארץ, הלא דבר בפני עצמו הוא שפקפקו בדברי משרע''ה אשר דבר אליהם בשם ה' כי אין להם להתיירא מפניהם כלל. ועוד מה מקום היה לחשוש שימרידו עמהם את כל עדת ישראל, היתכן שכל ישראל אשר עמדו במעמד הנבחר והיו קדושים וטהורים כמלאכי השרת יהיו מסתפקים בנבואת משרע''ה, אשר זהו מעיקרי האמונה להאמין באמונת אומן שנבואת משרע"ה היתה אמיתית, ומה גם שהבטיחו הקב''ה על כך וגם בך יאמינו לעולם, ואיזה חורבא היתה עלולה לצאת מדברי המרגלים שהטילו ספק בנבואת משרע"ה, אחרי שהיו כל ישראל מאמינים בדבריו אמונה חזקה כיתד שלא תמות
ד) דש"י ז''ל כתב וז"ל לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וכו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה וכו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה. צריך להבין הלא כמה חטאים חטאו ישראל ודיברו לפניו ית''ש דברים שלא כהוגן, ואעפ"כ הניח להם הקב''ה מקום לחזור בתשובה, ומדוע מיד כאשר שאלו שלא כהוגן נשלחה אנשים לפנינו חרה אפו בהם ונתן להם מקום לטעות כדי שיכפלו. גם צריך להבין הל' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות שהוא ענין שבועה, מדוע נקט האי לישנא.
ה) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, פירש"י ז''ל התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. וקשה שאם תפלה מועלת בזה להנצל מעצת היצה''ר א''כ מדוע התפלל רק על יהושע, ולא התפלל על כלב, אלא הוצרך להשתטח על קברי אבות ולבקש רחמים על עצמו שלא יכשל בעצתם. וכן קשה מדוע לא ביקש משרע"ה על כולם שלא יכשלו בעצה רעה, מאחר דחזינן דצלותא מהניא הוה ליה לאפושי רחמי אולי תועיל תפלתו.
ו) בקהלת רבה (פ''א י''ג) עה''פ ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה תור לחכמה תואר לחכמה המד''א שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וכו', ע"כ. וראוי להבין שייכות הך קרא לתור בחכמה למאה"כ ויתורו את ארץ כנען, דלכאורה אינם ענין זה לזה כלל, ואין בחינתם שוה, ומה שייכו להדדי.
ז) בסוף הפרשה, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. בגמרא ברכות (דף י''ב ע''ב) ולא תתורו אחרי לבבכם זה מינות וכה"א אמר נבל בלבו אין אלקים, ואחרי עיניכם זה זנות שנאמר אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, אשר אתם זונים אחריהם זה ע''ז שנאמר ויזנו אחרי הבעלים. ופירש''י ז"ל אחרי לבבכם זה מינות, אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל.
ולכאורה צריך ביאור בדברי רש"י ז''ל מנא ליה לפרש דמינות האמור כאן היינו ההופכים דברי אלקים חיים למדרש טעות, דלמא פירושו מינות כפשוטה, דהיינו הכופרים בעיקר, והך קרא דמייתי ראיה מיניה יוכיח דכתיב אמר נבל בלבו אין אלקים, הרי דמיירי בכופר במציאות הבורא, ומה הכריחו לרש"י ז"ל לפרש אזהרת ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינוח דקאי על ההופכים דברי אלקים חיים למדרש טעות, דזהו סוג אחר, ואינו בגדר הפסוק אמר נבל בלבו אין חלקים, ומדוע לא ניחא ליה כפשוטיה דקאי על כופרים בעיקר. ואף דמינות זה של ההופכים טעמי תורה למדרש טעות גרע באמת מאותם מינים הכופרים לגמרי, שהרי הכופרים במציאות לא יתכן שיהיו מעמידים דבריהם בתוה"ק, משא"כ אלו המהפכים דברי אלקים חיים מכניסים דרכיהם העקלקלות בתורה, וסופם שאומרים אין אלקים, אך מ"מ מנא ליה לפרש דברי הגמרא על מינים כאלה, אחרי שבגמרא איתא סתמא אחרי לבבכם זו מינות, ומייתי ראי' מדכתיב אמר נבל בלבו אין אלקים דמיירי בכופרים במציאות הבורא יתעלה.
ובטרם נבא לביאור ענין המרגלים וכל הדקדוקים בפרשה נקדים לבאר הך ברייתא בפרק היה קורא ולא תתורו אחרי לבבכם זה מיטת, ומה שדחקו לרש"י ז''ל לפרשו על ההופכים דברי אלקים חיים למדרש טעות, ודרך שם נפנה לבאר ענין טעותם של המרגלים, ותפלתו של משרע''ה על יהושע בפרטות ושאר הדקדוקים.
ויתבאר דהנה מצינו בדברי חז"ל בכ"מ דחילוק יש בין היכא דכתיב לבבכם להיכא דכתיב לבכם, דתיבת לבבכם נדרשת בכ"מ על ב' היצרים יצר טוב ויצר הרע, ותיבת לבכם מורה על יצר אחד, וכהא דתנינן בברכות (דף נ"ד ע"א) ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה''ר. ומציגו בפ' וירא דכתיב וסעדו לבכם ופירש"י ז''ל (והוא ממד"ר שם) לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם מכאן שאין יצה"ר שולט במלאכים. ולמי זה יש לשאול מאחר דדרשינן ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות מדוע איפוא כתיב לבבכם שהוא כולל יצ"ט ויצה''ר יחד, הרי לא יתכן שיצטרך להזהיר יצ"ט שלא יכשל ע''י היצ"ט במינות, והתינח בקרא הנ''ל דכתיב ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ודרשינן מיניה בשני יצריך ניחא, דה''פ שצריך האדם לזכך גופו עד שיהפוך גם את יצרו הרע לטוב גמור וממנו נקח לעבוד את ה', אבל איפכא אי אפשר שיהי' צורך להזהיר שלא יכשל ע"י יצרו הטוב במחשבות מינות, הכיצד יתכן שיכשילו יצה"ט במינות, דאיצטריך קרא להזהיר מזה. ובשלמא בשאר עבירות יתכן לומר דאפשר שהאדם מתפתה לחשוב על עבירה שהיא מצוה, דכך היא דרכו של הס"מ להכשיל את האדם לדמות על עבירה שהיא מצוה, ובכך עולה בידו להכשילו, והוא בתומו מתהלך וסובר דמצוה קעביד, בזה ניחא דאיצעריך לאזהורי גם על יצ"ט, שהרי מכיון שנתפתה וסובר דמצוה בידו הוא נגש לעשותה גם בעזרת ובסיוע יצר הטוב, שהרי השתוקקות בר ישראל למצוה בא לו מחמת יצרו הטוב, ואיננו מבין כי טעות היא בידו, וא"כ יתכן שיעשה עבירה בלבוש של מצוה ויהיה ההשתוקקות למצוה שהוליד בו יצרו הטוב מסייע בעדו ומעורר בקרבו לעשות מעשהו בשלימות, ואח"כ כאשר יתוודע לו שעבירה בידו נמצא שחטא בתרתי יצרי בכח היצ''ט והיצה"ר גם יחד, אמנם במינות לכאורה לא יתכן כזאת, דאיך אפשר שתהיה מחשבתו למינות ויטעה בכך לחשוב דמצוה בידו, ואיך יתכן שיוצרך הכתוב להזהיר באמרו ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות שהיא אזהרה גם על יצרו הטוב, אתמהה.
אמנם הנה כל הציווי האמור בתורה ולא תתורו אחרי לבבכם הוא שלא להרהר ולחקור ולתור בדרכים המביאים למינות, דעל מינות בעצם אין צורך להזהיר, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל באגרת תימן דכל מי שעמדו רגלי אבותיו על הר סיני הרי הוא מובטח שתהיה אמונת הבורא והאמונה בנבואת משרע''ה קבועה ומושרשת בלבבו ובלב זרעו אחריו עד סוף כל הדורות, כהבטחת הבורא וגם בך יאמינו לעולם. ואא''ז זלה''ה בתפלה למשה (תהלים פס"ב) כתב ליישב מה שהשיגו הראשונים על הרמב"ם ז''ל שמנה בספר המצוות מצות אנכי ולא יהיה לך בכלל התרי''ג מצוות, ונחלקו עליו דאין למנות רק מצוות התלויות ברצון האדם ובבחירתו, והאמונה אינה תלויה ברצון, שהרי מי שאינו מאמין לא יתכן לצוותו להאמין. וכתב ק''ז זלה''ה ליישב דבריו הקדושים של הרמב"ם ז"ל, דאף שהאמונה באמת מוכרחת וממש מוטבעת בלב אנשי ישראל מאז עמדו רגליהם על הר סיני, מ''מ כיון שיש כמה וכמה מתפקרים דניחא להו בהפקירא, ע''כ בזדון הם מדברים על לבם להסיר האמונה ומרגילים עצמם עד שעוקרים שורש האמונה מלבם, ודבר זה נתברר בחוש שיש יכולת בבחירה להסיר האמונה מלבו ומכל וכל, רק שאם אינם מסירה מסירה מלבו בזדון הרי היא מוטבעת בלב אנשי ישראל וכו', עכדה"ק. (ועי' מ"ש בזה לעיל פ' ויקהל ע' שצ"ט).
והמורם מדבריו דאף שלא יתכן לצוות על האמונה גופא, אבל יתכן להזהיר מן הדברים המביאים להסיר את האמונה, וכמו כן בהכרח לומר בענין אזהרת ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, דבא הכתוב להזהיר שלא להתקרב לדרכים הגורמים לבא למינות, ולהתרחק כמטחוי קשת מן הדרכים המקולקלים הגורמים להשחית את האמונה ולהתפקר ח"ו, ואם מתרחקים מן הדרכים הללו המקולקלים אזי מובטחים אנו שנהיה שלמים באמונתנו כדברי הרמב"ם ז''ל הנ''ל.
והנה הדרכים המביאים לידי מינות רבים ושונים הם, ומן הדרכים הללו היא אם הופכים דברי אלקים חיים ומעקלים נתיבותיה של תורה, על ידי שבודים מלבם פשעים של דופי ומכניסים כל זאת בתוה"ק, ובאמצעות כן יתכן להגיע לידי כפירה גמורה, כאמרם ז"ל (יומא ע"ב ע"ב) לא זכה הנעשית לו סם המות. וצא ולמד כמה הזהירו חכמים שלא ללמד תורה לשאינם ראויים, עד שאמרו (חולק דף קל"ג ע"א) א"ר זירא א"ר כל המלמד תורה לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקולים. וכתב המהרש'א ז"ל בחידושי אגדות שם הדמיון בזה כי התורה נמשלה לאבן יקרה והיצר הרע אשר בתלמיד שאינו הגון הוא נקרא אבן מכשול ואבן מרקוליס, ואמר כי הזורק אבן למרקוליס אף שאין דעתו רק לבזיון הנה הוא מוסיף כבוד לעבודה זרה כיון דעבודתה בכך, ונעשה גם אבן הזה אבן שיקוץ לע''ז, כן השונה התורה שהיא אבן יקרה לאינו הגון הנה הוסיף אבני מכשול בו שאינו לומדה אלא לתכלית בכוונה רעה וכו', עכ"ד המהרש"א ז"ל. מבואר מזה כי ע''י לימוד התורה בכוונה רעה ניתן להשיג ההפכיות הגמור, דאם לימוד התורה הקדושה כהוגן מקדשת ומטהרת נפשו של אדם שכולה אמונה ודביקות, לעומת זאת הלומד לתלמיד שאינו הגון מוסיפה בו אבני מכשול, כי לפי דרכו הרעה ונתיבתו המעוקלה ימצא בה דרכים הפכיים ונתיבות עקלקלות היפוך האמת, ואחריתה להביא לידי מיטת וכפירה.
וכך הוא דרכו של יצר הרע, בתחלה הוא מסתיר כוונתו האמיתית ובא יבוא אל האדם בעקיפין כאילו לטובה הוא מתכוון, ובזה יוליכהו שולל ויפתהו להשמע לו, והוא נמשך אחריו, ולא ידע כי אחריתו עדי אובד ח''ו. וכמו שפירש האוה"ח הקדוש בפ' ראה עה''פ כי יסיתך אחיך וגו' בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים וגו', וזלה"ק ודקדק לומר "בסתר'' להעיר כי המסית הוא מסתיר עצמו כי הוא המסית, ומדבר כמדבר דברי אהבה וריעות ומראה עלפים כי לא להרע הוא מתכוון, ואומרו לאמר נלכה פי' לא שאומר בפירוש נלכה נעבדה אלא אומר דברים מסותרים ותכלית דבריו הוא לומר נלכה נעבדה וכו', עכלה''ק. ועד''ז יתכן שיהיה האדם נמשך לדרכי מינות באין מבין כי נופל הוא בפח אשר עמן לו יצרו הרע, והיינו כאשר הוא לומד תורה שלא כהוגן, ומהפך טעמי תורה למדרש טעות ואליל, וכאשר נראה בעליל כי כל המינים והאפקיורסים מביאים לעצמם מן התוה''ק ראיות בדויות ומסולפות, ואף שדבריהם שקר וכזב, מ''מ יתכן שימצאו תמימים שימשכו אחרי כזביהם בשומעם מפי המסלפים פסוקים ומאמרי חז"ל אשר משם הוציאו דברי המינות שלהם, ולא ידעו ולא יבינו כי הבל המה ורעות רוח, דשאני מינות דמשכא וגדול המכשול העלול לצמוח מזה.
וכלפי חשש זה הזהירה תורה ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, "לבבכם'' דייקא שכולל ב' יצרים היצר הטוב והיצר הרע, דעיקרה של אזהרה זו היא שלא יבא האדם לתור אחרו דרכו מינות שמקורם מדברי תורה המהופכין למדרש טעות ואליל, וטעות זה יתכן שיבא בכחו של יצר הטוב, שהרי מאת היצה"פ נמשך לו זאת שיבא לשמוע וללמוד תורה, ובחובו טמון ארבו שתחת מסוה של תורה ימשך למינות ואפיקורסות, דתורה כזו שמקורה ממינים ואפוקורסים אינה אלא מדרש טעות ואליל כדברי רש''י ז"ל הנ''ל, וכל הבא אל תוכה יטמא טומאת המינות.
[וכדבר הזה אנו נאמר גם לענין מה שהזהיר מרן החתם סופר זלה"ה שלא להביט בספר בלי הסכמות, לפי שיצאו לאור הרבה ספרי מינות ואפשר להכשל אם אין יודעין מבען מי יצאו הדברים. אמנם בימיו היה זה תיקון לפי שהמסכימים היו גדולי ישראל, מאחר שרובו של כלל ישראל הלכו בדרך הטובה והישרה, ובחרו להם מנהיגים שהיו צדיקים וקדושים, לפיכך היה זה תיקון לקבל הסכמות, אשר יתנו עודיהן על טיב הספרים ומחברם, אבל בעוה''ר בדור השפל הזה בעיקבתא דמשיחא וכאשר ניבאו לנו חז"ל איך יהיו פני הדור, בזמנים הללו נחשבים אנשים המשתייכים לכתות הכופרים לראשי הדור והן הנה שרי המסכימים, וזה גרע מספרי מינות עצמם, וא"כ אין זה תקנה כלל לחששא הנ"ל].
ומעתה מבוארים היטב דברי רש"י ז"ל שפירש ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל, דרש"י ז"ל הוציא פירוש זה ממה שאמרה תורה ולא תתורו אחרי "לבבכם" ולא כתיב "לבכם", דלכאורה איך יתכן לטעות במינות ע"י ב' היצרים, כיצד אפשר שיהיה היצר הטוב מסייע במינות, לזאת ביאר רש"י ז"ל דקאי על אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל, והיינו כדאמרן שאזהרת התורה נאמרה על אותם שעדיין לא באו לידי מינות, ודעתן ומחשבתם לטובה, מבלי לדעת שהם תרים ומרגלים אחרי דרכי מינות, ובוררים להם את הדרך המביאה בסופו של דבר למינות וכפירה באלקי ושראל. ובזה ותכן שיהיה משותף גם היצה"ט, שהרי טעות זו תתכן ע"י לימוד התורה שלא כהוגן, שהופכין טעמו תורה למדרש אליל וטעות, ומכוון שטעות זו נובעת מחמת לימוד התורה, יתכן היות גם היצר הטוב משותף בזה כנ"ל, ועל כך הזהירה תורה שלא לתור אחרו דרכי שקר בתוה"ק כי סופם להביא לידי מינות.
ומייתי הש"ס ראוה לדבריו דהך קרא לא קא מיירי במין הכופר בעיקר אלא שבא להזהיר שלא לטעות בדרכי שקר בתוה"ק שסופם להביא למינות, מדכתיב אמר נבל בלבו אין אלקים, הרי דהיכא דמיירי קרא בנבל הכופר הכל ואומר אין אלקים שם כתיב "בלבו" ולא נאמר "בלבבו", וכדאמרן דבכופרים בעיקר לא שייך שיהיה משותף גם היצ"ט בכפירה זו, ואין זה אלא בכח היצה"ר בלבד, וע''כ דהך קרא דכתיב ולא תתורו אחרי "לבבכם" וגו' לא מיירי במינים האומרים אין אלקים, אלא באותם ההופכים דברי אלקים חיים למדרש טעות ואליל, דאכתי מעורב בהם גם כח היצ"ט.
וזה אפ"ל במה שכתב רש"י ז"ל שם וכה"א אמר נבל בלבו אין אלקים, ואין לך נבל מן ההופך דברי אלוקים חיים, כוונתו לבאר דלכאורה קשה מה ששינה כאן הכתוב, דהתם כתיב ולא תתורו אחרי לבבכם והכא כתיב אמר נבל בלבו, וע''כ כנ"ל דמיירי בתרי גווני, קרא דלא תתורו אחרי לבבכם מיירי בהפכים דרכו תורה למדרש טעות ואלול, וקרא דאמר נבל בלבו מיירו בכופר לגמרי, ובא זה וגילה על זה, דקרא ולא תתורו אחרו לבבכם לא מיירו באלו האומרים אין אלקים אלא בהופכים טעמו תורה כנ"ל, לזאת מוסיף רש"י ז''ל במתק לשונו "ואין לך נבל מן ההופך דברו אלקים חיים'', כלומר שלא תחשוב דחילוק והבדל יש בין הני תרי גווני מינות, דאלו ההופכים דברי אלוקים חיים אכתי אינם בסוג מינות ממש, לזאת אמר דאדרבה זה גרע טפי, דאין לך נבל מן ההופך דברי אלקים חיים, אלא דתחלתו בהיפוך דברי אלקים חיים ואז הוא עדיין בבחי' לבבכם בשיתוף עם היצ"ט, ובסופו של דבר יבוא לכפור לגמרו עד שיאמר נבל בלבו אין אלקים.
והנה כדי להשיג הדרך האמיתי בתוה"ק צריכים סייעתא דשמיא והתבוננות מרובה, להבחין איזהו דרך האמת ושלא יכשלו ח"ו לחצוב להם בארות נשברים לנפול בדרכי שקר. וזהו שאמר שלמה המע''ה ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה, שצריך להעמיק בחכמת התורה בדרישה וחקירה כדי להשיג בה את דרך האמת ולהתרחק מדרך השקר. ופוק חזי מה שהזהירו חז''ל בסוטה (דף כ"א ע"ב) שלא ללמד לנשים תורה ואמרו כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, מ"ט דכתיב (משלי ח') אני חכמה שכנתי ערמה, כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה בו ערמומית, דמחמת שאין דעתן חזקה ביראת שמים עלולים להוציא דברי תורה לדברי הבאי. ולזאת הזהירו חז"ל שלא ללמד תורה לתלמוד שאינו הגון, כי זהו יסוד גדול בדרך האמת איך לדרוש ולחקור בתורה שיהיו אדני יסודותיו בנויים ע"ד האמת (ועי' בדברינו בפ' בהר עמוד ש"מ מה שביארנו בזה פלוגתא דר''ג ורבנן בהא דתלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש. ועי' גם בספרי ויואל משה מאמר לה''ק סי' ל''ח).
ועל כך הזהירה תורה ולא תתורו אחרי לבבכם, שלא תהי' הדרישה והחקירה בתוה''ק היפוך דרך האמת, וכפירש"י ז"ל שהוא אזהרה על המהפכין טעמי תירה למדרש אלול וטעות, והיינו כדאמרן שהחיוב לדרוש ולתור בחכמה, אך מאידך גיסא אנו מוזהרין שלא תהיה הדרישה בדרך השקר, כאותם המהפכים דברי אלקים חיים.
ובדרך זו נבא לביאור ענין טעות המרגלים, דהנה יש להתבונן בזה, הלא המרגלים היו צדיקים בתחלת הליכתן, כאשר העיד עליהם הכתוב כולם אנשים, ודרשו ז"ל צדיקים. וכיצד נתהפכו כמו רגע ונעשו רשעים גמורים, והלא היו שלוחי משרע"ה, ומדוע אירע להם כזאת. והאוה''ח הקדוש כתב כי לפי שהיו שלוחיהם של ישראל שהיתה כוונתם רעה פעלה בהם כוונתם של המשלחים, והכניסה בהם כוונה שלא כהוגן. ומזה תראה עד היכן הדברים מגיעים דאע"ג שהיו גם שלוחי משרע"ה, מ"מ מכיון שהיה מעורב בשילוחם כוח רע של כלל ושראל שהותה כוונתם רעה גבר הצד הרע שבשילוחם, והכריעם לרע דכח הסטרא אחרא מתגבר יותר.
ואכתי הך מילתא טעמא בעי, שהיה אותו הדור דור דיעה, וכמה הפליג בזוה"ק במעלת אותו הדור דלית דרא כהאי דרא, שראו עין בעין את השכינה הקדושה בקריעת ים סוף ואמרו זה א-לי ואנוהו, וזכו לעמוד במעמד הנבחר, ונגלה עליהם מלך מלכי המלכים בכבודו ללמד לעמו תורה ומצוות ובפרקי דר"א איתא שאותו הדור לא ראו קרי מימיהם מפחד ה' ומהדר גאונו שהיה חופף עליהם כל היום, ואיך נכשלו אותו דור דיעה בשילוח מרגלים לכוונה רעה, הלא זה משולל הבנה.
ונראה בהקדם מה שכתב הרמ"ע מפאנו בעשרה מאמרות (הובא בילקוט ראובני פ' זו) שמתחלה היה קבוע וקיים בגזירת יוצר בראשית שלא יכנסו אותו הדור לארץ ישראל, מחמת טעמים אחרים, יעיי"ש שביאר דמחמת שעמדו במעמד הנבחר לא היו יכולים להכנס לארץ ישראל. ובספר אמרי נועם להגה"ק מדזשיקאוו זלה"ה כתב ראיתי בספרים דלכן נשארו אותו הדור במדבר ולא נכנסו לא''י כדי שיקומו לעת"ל כל מתי חוץ לארץ לתחיה בזכותן, דאלמלי נכנסו לארץ לא היו מתי חו"ל קמים לתחיה, עכת"ד.
עכ"פ מבואר שהיו בזה טעמים רבים ונכבדים שהוצרכו אותו הדור להשאר במדבר ולא היו יכולים להכנס לא''י. ולפי זה צריך להבין איך היה זה בתור עונש לאותו הדור שהוצרכו להשאר במדבר מפני שחטאו במרגלים, הלא גם בלא חטא זה היה הכרח שיהיה כן.
אכן ביארתי הענין עפ''י מה שמצינו גבי שאול המלך שנחשב לו לחטא שלא הרג את אגג כאשר כבש את עמלק, וכנסת ישראל מתרעמת על שאול כדאיתא במגילה (דף י''ב ע''ב) ראו מה שילם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג דאיתיליד מיניה המן דמצער לישראל. דלפי זה נמצא דחטאו של שאול גרם לכל הענין שנולד המן שציער לישראל ובאה התשועה ע''י מרדכי הצדיק, ואלמלי קפליה שאול לאגג לא היה מתהוה כל אותו הנס הכתוב במגילה, ולכאורה הרי המגילה הזו כבר ניתנה בסיני כדאיתא בירושלמי מגילה (פרק א' ה''ה) דיליף לה מדכתיב כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, וא''כ כבר נקבע כך מאז מעמד הר סיני כי תהיה כל אותה הצרה והנס, וכיצד היה הדבר תלוי בחטאו של שאול. ותו דהיה צורך בכך כדי להחזיר את ישראל בתשובה ויקבלו את התורה מרצון כאמרם ז"ל (שבת פ''ח ע"א) הדר קבלוה בימי אחשורוש. אלא וודאי שהיה הדבר הכרחי בגזירת יוצר בראשית שלא ימחה עדיין זכר עמלק מכל וכל, שהרי בזמן שימחה שמו של עמלק לגמרי יהיה מיד התיקון השלם, כדכתיב מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ודרשו בספרי מדורו של משה עד דורו של משיח, ואילו היה שאול הורגו לאגג לא היה נשאר כל זכר לעמלק, וא''כ היה מגיע זמן התיקון השלם, ומכיון שלא היה הזמן עדיין בהכרח נשאר מזרע עמלק בחיים.
אך באמת לא היה שאול צריך לחשוב כל אלו החשבונות, דמכיון שהיה מצווה מפי הגבורה לך והחרמת את עמלק, היה מוטל עליו לקיים המצוה בתמימות כאשר נצטווה ולא לחקור בדבר, אעפ"י שלא היה הדבר מושג בשכלו כיצד יתכן היות כן שיכלה זרעו של עמלק לגמרי, ואילו היה שאול עושה את שלו בשלימות היה בכך תיקון גדול, אעפ''י שבסופו של דבר היה הקב"ה מסבב באיזה אופן שלא יכלה זרעו של עמלק לגמרי, אבל הוא היה צריך לעשות את שלו, והקב"ה הטוב בעיניו יעשה, והרבה דרכים למקום, ולפי שחמל על אגג ולא הרגו מיד נחשב לו לפגם.
וכיוצא בדבר מצינו באברהם אע''ה כשהלך לעקידה לא הרהר אחרי דברי הקב"ה אעפ''י שהיה מובטח ועומד כי ביצחק יקרא לך זרע, וצפה והביט כל הדורות העתידים לעמוד מיצחק, והיה השטן מפתהו ואומר לו כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ולא יצחק לעולה, ודחה אותו אברהם באמרו לו כך עונשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו כדאיתא בסנהדרין (דף פ"ט ע''ב) וזה היה כל הנסיון אצלו שהיה יודע האמת שיש הכרח שישאר יצחק בחיים ותצא ממנו שלשלת הקדושה, ואעפ"כ הלך בתמימות לשחוט את בנו במצות הקב"ה מבלי להתחכם לעשות כפי דעתו. וח''ו אילו היה אאע''ה מתפתה להמשך אחרי דעתו כפי שראה והשיג בשכלו את האמת שצריך יצחק להשאר בחיים ולא היה מקיים ציווי הקב"ה להעלותו לעולת מאין היתה תקומה לכלל ישראל, דכל מה שאנו חיים וקיימים הוא בזכות עקידת יצחק. והכל בזכות מה שעשה אברהם כאשר נצטווה מרישא ועד גמירא בלי שום התחכמות, ומבלי לחקור להבין הענין לפי שכלו, והבוכה"ע דידיה עביד שנשאר יצחק בחיים וקרב איל תמורתו, ואפ''ה אאע''ה קיים דבר ה' בשלימות.
וע"ד זה מובן ענין המרגלים, דהאמת הוא שהם היו בני אדם גדולים, וראו בעיני שכלם שאותו הדור לא יכנס לארץ מכמה טעמים כנ''ל, ולפיכך עשו מה שעשו כדי להניא לב ישראל מלהכנס לארץ, ובאמת היו צריכים לעשות בתמימות ולקיים שליחותם לטובה, כאשר היו מצווים מפי משרע''ה, ולא להוציא דבת הארץ רעה, ואי משום שראו שישארו במדבר, הקב''ה הטוב בעיניו יעשה, והרבה דרכים למקום לעכב את ישראל במדבר, ואין להם להתחכם ולעשות מעצמם נגד ציווי הקב''ה למשרע''ה. וזה היה עיקר הפגם שלהם שעשו התחכמות כפי מה שראו והשיגו בעיני שכלם נגד ציווי משרע''ה, והאמת הוא שאף אילו היו נשמעים למשה היה הקב''ה מסבב שישארו ישראל במדבר, אלא שהחילוק הוא דאז היה כל הענין באופן נעלה, לא בדרך עונש וגזירה, שהרי מצינו שהיו אנשי אותו הדור גדולים וגבוהים מאד במעלתן, וזכותן הגדול שמור לנו בכל דור ודור כמאה"כ (בירמיה ב') זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ובזכותן נזכה אל הגאולה העתידה. וכמו שדרשו ז''ל בפ' חלק (דף ק"י ע"ב), אם אחרים באים בזכותן הם עצמם לא כ"ש. והרמ''ע מפאנו זלה''ה כתב בעש''מ לפרש דעת מ"ד דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא וז"ל, וידוע מגדולתו של דור המדבר שהיו דור דיעה וראו השכינה ואמרו זה א-לי ואנוהו, וע''כ אמר ר"ע אין להם חלק לעוה''ב, ר''ל לא היה להם צורך לחלק עוה"ב, כי ראו השכינה וכו', עכדה''ק הובא בילקוט ראובני פ' זו.
וביובל היה גם בענין מחלוקת קרח, שהיה בעל רוה"ק וצפה בעיני חכמתו מה שעתיד להיות, וכמ"ש האריה"ק ז"ל שראה כי הוא עתיד להיות כהן גדול, על כן חלק על משה, כי לפי מה שראה בעין חכמתו מגיע לו עטרת הכהונה הגדולה, ולא היתה מחלוקתם בדברים גשמים אלא בעניינים גבוהים ורמים עמוקין וטמירין, אלא שהיה מלובש בגשמיות, אבל פנימיותו עמוק עמוק. אמנם מקור ושורש טעותם היה ממה שנמשכו אחרי האמת כפי מה שהשיגוהו בחכמתם כי לקרח נאה עטרת הכהונה והיא הולמתו, ובאמת היו מחוייבים לקיים מצות הבוי"ת ולציית למשרע''ה את אשר ימנה כן יקום וכן יהי', אף שהיה הדבר רחוק מכליותיהם ובלתי מובן להם בשכלם, לא היה להם להרהר ולחקור ולדרוש, אלא להתהלך בתמימות כפי מה שציוה להם משה, והאמת כאשר הוא כבר יתקיים דהרבה דרכים למקום. כללו של דבר כי זה היה הנסיון במרגלים אם יקיימו דבר ה' ביד משה נביאו ולא ילכו אחרי שכלם, אף שברור להם שהאמת אתם עליהם לציית למשה רבינו ע"ה אפילו נגד הבנתם ושכלם.
ונבוא ליישב מה שפירש''י ז''ל שלח לך, לדעתך, אני איני מצוה לך, והרי כתיב להלן וישלח אותם משה וגו' על פי ה', דהנה מבואר בגמרא דתורה שבעל פה קרויה על פי ה' דהכי איתא בגמרא (גיטין ס' ע"ב) לא כרת הקב''ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת כל ישראל. ולכאורה אם כפשטות הכתוב שהיה משה רבינו ע"ה מצווה על שילוחם מאת הקב"ה, א"כ מדוע כתיב וישלח אותם משה וגו' "על פי ה'" שזה רומז על תושבע"פ, והלא מכיון שהיה שילוחן בציווי הקב"ה הוה תושב''כ, לזאת בא רש''י לבאר שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך, כלומר דמכיון שלא ציוהו הקב"ה להדיא על שילוחם, אלא משרע"ה חידש זאת הוה ליה כתושבע"פ ושפיר כתיב על פי ה'.
ועוד אפ''ל בדרך פשוט עפי"מ דאיתא בגמרא (שבת דף כ"ג ע"א) בנר חנוכה מאי מברך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו והיכן ציוונו מלא תסור. הרי דאף בדבר שגזרו חכמים יכולים לומר וציוונו אף שלא נכתב בתוה"ק וה"נ מכיון שנשלחו בציווי משרע''ה הם מצווים על כך מלאו דלא תסור ושפיר אמר קרא על פי ה' והיכן ציוה מלא תסור.
ולפי"ד האמרי נועם הנ"ל דע"כ הוצרכו דור המדבר להשאר בחו"ל כדי שיקומו כל מתי חו"ל לתחיה בזכותם, אפ''ל מש"כ רש"י ז''ל חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה כלומר בשביל "חייהם" הנצחיים של מתי חו''ל שיזכו לקום בתחה"מ על כן אני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, ובזכותם יקומו כל מתי חוץ לארץ לתחיה כנ"ל.
עכ"פ עיקר הטעות היה שנכשלו לטעות משום שראו בעין חכמתם כי אותו הדור צריך להשאר במדבר, לפיכך לא שמעו אל משה ששלחם לספר טוב הארץ, אלא הוציאו דבת הארץ רעה. וזה יהיה ביאור המדרש קהלת (קושיא ו') ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה וכו' כמד"א שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, כלומר אותם אנשים אשר שלח משרע"ה היה עליהם לדרוש ולתור בחכמה, וטעו בזה להטות מן הדרך האמיתי לדרכים עקלקלות, מחמת שלא זכו לכוון אל האמת ולהתבונן כי אף שדעתם לא היתה משגת כן היו צריכים לקיים רצון הבוית''ש ולא לזוז כמלוא נימא מדברי משרע"ה. וזש"ה ויהס כלב את העם "אל משה", שהשתיקם בכך שאין להם להתחכם נגד משרע"ה, דאף שאי אפשר להוכיח שהאמת כדבריו, מ"מ אין לנו אלא דברי בן עמרם, עלה נעלה וירשנו אותה, וכפירש''י אפילו אומר לנו עשו סולמות ונעלה לרקיע אנו עושים, וכנ''ל דאף בדבר שהוא מנוגד לגמרי אל השכל צריך לקיים דברי משרע"ה, וזהו דרך האמת למבקשי האמת.
ולהבין מה שהתפלל משרע"ה על יהושע בלבד י-ה יושיעך מעצת מרגלים ולא התפלל אף על כלב, נראה דהנה החיד''א ז"ל הביא מה שתמהו המפרשים על ששלח יהושע מרגלים בכניסתן לארץ, איך הרהיב בנפשו עוז לשלוח מרגלים אחרי שכבר ראה מה עלתה במרגלים ששלח משה, שחשב להם הקב"ה לעוון מה שאמרו נשלחה אנשים לפנינו, וכפירש"י ז"ל אני אמרתי שהיא טובה וכו', וא"כ מה לו ולצרה הזאת לשלוח שנית מרגלים שהוא ענין חמור כל כך שגרם עונש חמור מאד לעשרה נשיאי ישראל, ובעבור חטא זה נתעכב כל אותו הדור במדבר ולא זכו לעלות לארץ, ומדוע תקע יהושע עצמו בענין זה שהוא חמור כ"כ. והוא ז"ל כתב שם לפי דרכו, שהיה צורך בשליחותם להעלות את רחב שהיתה נשמת תמר, יעיי"ש, אמנם ג"ז צ"ב, דהרבה דרכים למקום, ומדוע הוצרך להיות באופן זה דוקא שהוא סכנה גדולה.
ויתכן דשאני הני מרגלים ששלח יהושע לתור את הארץ, שהיה נכון לבו ובטוח שלא ימעלו בשליחות ח"ו, דהנה איתא במד"ר ר"פ זו דאותם מרגלים ששלח יהושע היו פנחס וכלב, וכאשר נכנסו לארץ כנען ושלח מלך יריחו שלוחים לחפשם רצתה רחב להטמינם וא''ל פנחס אני כהן והכהנים נמשלו למלאכים והמלאך הוא רואה ואינו נראה ואיני צריך להטמן, הטמיני לכלב חבירי ואני עומד לפניהן ואין רואין אותי. וכן לפי מה שאמרו ז"ל פנחס זה אליהו א"כ היה מלאך ממש, ולפיכך לא היה יהושע מתיירא שמא יכשל כי מלאך ה' צבאות הוא ולא יאונה לו כל און.
וכמו כן אפ"ל שהיה יהושע בטוח בכלב שלא יארע דבר מכשול על ידו, מאחר שכבר נתנסה בשליחותו הקודמת ונבחן בנסיון ונמצא שלם, וכבר הבטיחו הקב"ה בשכר זאת (דברים פ"א) זולתי כלב בן יפונה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו וגו', ומאחר שכבר היתה לכלב הבטחה ברורה ומפורשת מאת הקב"ה שיזכה להכנס לארץ ולרשת אותה, לא היה מקום להתיירא שמא יקלקל בשליחות, כי דבר ה' לא ישוב ריקם ומצורף לזה זכות המצוה שעשה למסור נפשו נגד המרגלים ולהשתיקם, וקיי"ל מצוה מגינא ומצלא, בוודאי מובטח הוא שתצילהו המצוה הגדולה אשר עשה שלא יכשל בשליחותו, והשתא ניחא מה שלא נתיירא יהושע לשלוח מרגלים, כי היה בטוח באלו שלא יקרם עוון בדבר הזה.
ועד"ז נבוא לבאר מה שהתפלל משרע"ה על יהושע בלבד י- יושיעך "מעצת" מרגלים, דלכאורה יל''ד מה שאמר "מעצת" מרגלים, דהוול"ל "מחטא'' מרגלים. אכן אפ''ל דעיקר תפלתו של משרע''ה על יהושע היה לפי שצפה שיהושע עתיד להיות מנהיג ישראל אחריו והוא יכניס את ישראל לארץ, ולפיכך היה מתיירא פן ילמוד יהושע ממה ששלח משרע''ה מרגלים לתור את הארץ, ויעשה גם הוא כן כשיכנסו לארץ לשלוח י"ב מרגלים, ואף אם יראה מה עלתה בהם יתכן שיתאמץ הוא לשלוח צדיקים גדולים יותר, ובאמת יש בכך סכנה גדולה, לפיכך התפלל משרע"ה עליו י-ה יושיעך "מעצת" מרגלים, כלומר שלא תהיה נכשל בעצה זו כשתהיה מנהיג ישראל לשלוח מרגלים, דאף ששלח משרע"ה מרגלים על פי ה', היתה זו הוראת שעה בלבד, כי היה הכרח לסבב כן בבחי' נורא עלילה כדי שישארו בני ישראל במדבר ולא יכנסו לארץ, ואין למדין מזה למקום אחר.
וא"ש שלא התפלל משרע"ה כי אם על יהושע ולא על כלב, דלא היתה תפלתו מכוונת על שליחות המרגלים באותו זמן, כי ידע בהם שהם צדיקים ולא יכשלו בחטא זה, אלא שהוצרך להתפלל על העתיד, כשיהי' יהושע מנהיג ישראל בכניסתן לארץ שינצל מעצה זו של שילוח מרגלים, והועילה תפלתו של משה שלא שלח יהושע מרגלים מכל שבט ושבט כאשר שלח משה, אלא שלח את פנחס וכלב בלבד שהיה מובטח בהם שלא יצא מכשול מתחת ידיהם, כנ''ל דפנחס היה בבחינת מלאך, וכלב היה מובטח מאת הקב"ה, ודבר אחד מדבריו לא ישוב ריקם.
ובבחינה זו יתבאר התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע, עפ''י מה שביארנו דתפלתו של משה י-ה יושיעך וכו' היתה על העתיד כשיהיה יהושע מנהיג את ישראל, והנה היה מקום לחוש שלצד מידת ענוותנותו הגדולה של יהושע שהיה שפל מאד בעיני עצמו יהיה עלול יותר להכשל בעצת מרגלים, דהיינו שיתבונן בדעתו דטוב והגון הוא לשלוח מרגלים לתור את הארץ כשם ששלח משה, ואין לו לחשוש פן יכשלו, שהרי יהושע עצמו הלך בשליחות עם המרגלים ועמד בנסיון ולא נכשל, ולצד שהוא שפל כ''כ בעיניו יחשוב בדעתו אם הוא ניצול מחטא המרגלים עאכו''כ שיהיו אחרים ניצולים מכך, שהרי קען הוא מהם לפי רוח ענוה יתירא דאית ביה. ובאמת לעת כזאת לא טוב הדבר לנהוג בענוה ובשפלות כי סכנה גדולה יש בדבר, ועלול לצמוח מכך מכשול עצום אם היה שולח מרגלים כשם ששלח משה, ובמצב כזה צריך לקיים ויגבה לבו בדרכי ה', ולא לאחוז בענוה ובשפלות, לפיכך כדי חמי משה ענוותנותיה היה מתיירא פן מחמת גודל הענווה יכשל ח"ו לשלוח מרגלים באמרו אם אני ניצלתי אחרים לא כ''ש, כי שפל הוא בעיניו מכל האדם, לפיכך התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, שלא תעלה על לבך עצה זו כנ"ל. ורק את כלב ופנחס שלח יהושע לרגל את הארץ לפי שהיו מובטחים שלא יפסלו בשליחותם. ועוד יתכן שהיה שליחות זו מעין בחינה דלעתיד, וכדאיתא במד''ר פ' זו (פט''ז י"א) אמר הקב"ה לישראל בעוה"ז ע''י שהיו שלוחי בשר ודם נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, אבל לעוה"ב אני משלח לכם מלאכי פתאום ויפנה את הדרך שנאמר (מלאכי ג') הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבא אל היכלו וגו'. והנה המלאך העתיד להשתלח הוא אליהו זל"ט כדכתיב בקרא להדיא הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו', ולזאת בטרם כניסתן לארץ שלח יהושע את פנחס הוא אליהו מעין בחינה דלעתיד, ולכן לא היה מקום לחוש למכשול משליחותם זו.
וממאה"כ הנ''ל במלאכי למדנו שכל ההכנות שעושין בני אדם בפעולות ובמעשים לדחוק את הקץ אינם אלא מקלקלין, שכבר העיד בנו הכתוב ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, מבלי שום הכנה וידיעה מוקדמת. ודבר פלא איתא בזוה''ק בהשמטות לפ' בראשית (רס''ה ע''א) עה''פ אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו (תהלים קכ''ז) מאי שוא עמלו בוניו בו אינון סמאל ונחש, ע"כ. ואפ"ל הכוונה דהנה ק"ז זלה''ה בישמח משה פ' תצוה (עה"פ כתית למאור) כתב לדקדק על הך קרא אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו דיש לדקדק בשנותו את טעמו מעתיד לעבר דיבנה מורה על עתיד, עמלו על עבר, והול"ל או הכל בלשון עבר אם ה' לא בנה וגו' או הכל בלשון עתיד יעמלו וגו', יע"ש מ"ש בזה. ולפי"ד הזה"ק הנ"ל יתיישב דקדוק זה והכי פירושו דקרא אם ה' לא יבנה בית דלכאורה יש לתמוה תמיהה רבתי קושיא לאלקינו מדוע ה' לא יבנה בית המקדש השלישי, הלא כבר כלו כל הקיצים ועדיין בן דוד לא בא, וכבר סבלנו צרות מרורות כלענה מחבלי משיח המתגברים ועודנה תכלינה עינינו בצפייתנו ואנחנו לא נושענו, ועל זה בא כמשיב כי סיבת העכבה היא "שוא" עמלו בוניו בו, לפי שהסט"א וכת דיליה הקרויים שוא עמלו בבנין הארץ, דין גרמא דעציראה שנתעכבה הגאולה בעוונות, ואלמלא עמלו הם בבנינו כבר היה ה' בונה ביתו.
ואפ"ל עוד בטעם שאמה''כ שוא עמלו בוניו בו שכינה את הסט''א "שוא", עפ"י מה דאיתא בגמרא (שבועות דף כ"א ע''א) איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע על עמוד שהוא אבן שהוא של זהב, הרי דשוא מורה על שקר גלוי ומפורסם שאין צורך להכחישו, וזש"ה שוא עמלו בוניו בו, כלומר דהסט"א שבנו בו ידוע לכל שהוא שוא, דלא יתכן לשנות את הידוע ולאמר על מעשיהם שהם טובים, ואין כאן מקום להסתפק בזה כלל שהיא הצרה הגדולה ביותר שקמה על ישראל, ובגללם כל כח הקדושה הוא בסכנה, ולז"א שוא עמלו בוניו בו דכח זה לשנות את הידוע נצמח מן הסט"א נחש וס"מ הקרויים שוא, ודא גרמא שעדיין ה' לא יבנה בית, משום שהם עמלו בבנינו. אמנם כבר קרב הזמן האחרון אשר קבע הבורא כל העולמים לקץ הגאולה, ובהכרח צריכה לבא הישועה, פתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, וכל מה שהס"מ ונחש מעכבים את הקץ בבניינם אינו אלא לזמן מסויים בלבד, וכמ"ש המהרש''א ז"ל במה שאמרו (ברכות דף ז' ע"ב) אם ראית רשע "שהשעה'' משחקת לו וכו', שעה משחקת דייקא, שאין משחקת לו אלא לפי שעה בלבד, והשעה עוברת, ואין בכח אותם רשעים לעכב את הגאולה אלא לפי שעה, וכשיגיע הזמן יושיע הקב''ה את ישראל, ופתאום יתגלו לנו אליהו הנביא ומלך המשיח, והבוכה''ע יעזור שנזכה לקבל פני משיח צדקנו בקדושה ובטהרה בשמחה ובחדוה, ונזכה לראות ישועת ישראל בהתרוממות קרן התורה וישראל ובהתגלות כבוד שמים עלינו בב"א.
מאמר א
באופן אחר יתבארו דברי רש"י ז"ל חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא ירשוה, ולכאורה דברים אלו קשים להולמן היאך אפשר שהקב"ה האב הרחמן נתן ח''ו מקום לתקלת כל ישראל כדי שלא ירשו את הארץ. גם ראוי להתבונן בלשון רש''י ז''ל חייהם שהוא מורה על שבועה בחייהם של ישראל וכדוגמת שאמר יוסף חי פרעה, ואין רגילות במקראות שתהיה שבועת הקב''ה בלשון הזה, ומצינו שדרשו חז''ל ממה שכפל הקב"ה דבריו לא אוסיף ולא אוסיף שהוא לשון שבועה שנשבע הקב''ה שלא יוסיף עוד להביא מבול, ומדוע נקט כאן השבועה בלשון "חייהם" שלא כדרך הרגיל בשאר מקומות.
ב) וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', פירש''י ז''ל על פי ה' ברשותו שלא עיכב על ידו. ומה שדחקו לרש''י ז''ל לפרש כן, היינו משום שפירש לעיל מיניה שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך, וכו', אך זה דוחק גדול לפרש על פי ה' ברשותו, ואין דרך הכתוב לדבר כן.
ג) כמד"ד ר''פ זו הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים שנו רבותינו אין מפליגין בספינה בים הגדול ג' ימים קודם לשבת בשליח הרשות ואם היה שליח מצוה מותר לו לפרוש בכל יום שירצה וכו', וראוי להבין שייכות הלכה זו לעניינא דשילוח מרגלים.
ויתבאר עפ''י מה שפירשנו הא דאיתא במכילתא פ' בשלח עה''פ ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, וז''ל, לא הביאן הקב"ה דרך פשוטה לא"י אלא דרך המדבר אמר הקב"ה אם אני מביא עכשיו ישראל לארץ מיד מחזיקין איש בשדהו ואיש בכרמו והן בעלין מן התורה אלא אקיפם במדבר מ' שנה שיהיו אוכלין מן ושותין מי באר והתורה נבללת בגופן, ע"כ. ולכאורה קשה שהרי בקרא מבואר הטעם שלא הוליכן הקב"ה בדרך פשוטה פן ינחם העם בראותה מלחמה ושבו מצרימה, ומדוע תפס המכילתא טעם אחר וכי סני ליה בטעם המבואר בפסוק. ותו קשה דלפי"ד המכילתא כבר חישב הקב"ה מתחלת יציאתם ממצרים לעכבם מ' שנה במדבר, ולכאורה במקראות מבואר שלא נגזר עליהם כן אלא בשנה השנית לצאת ממצרים אחרי שילוח המרגלים. וביארנו דטעם המכילתא אחד הוא עם טעמא דקרא ואינו אלא כמפרש לטעם המבואר בפסוק. דהנה איתא בגמרא (ברכות דף ל"ה ע"ב) רשב"י אומר בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים. נמצא דאילו היו ישראל עושין רצונו של מקום בכניסתן לארץ אין מקום לחשוש דזה פונה לכרמו וזה פונה לזיתו והן בטלין מן התורה, שהרי הן מובטחים ועמדו זרים ורעו צאנכם והם בעצמם יהיו פנויים לעסוק בתורה, אכן מבואר בתוספות שם דהיינו דוקא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום בשלימות הגמור אז מלאכתם נעשית ע"י אחרים. והנה מיד כשנכשלו ישראל במחשבת פיגול ונתנו לב לשוב מצרימה תו לא מיקרו עושי רצש"מ בשלימות הגמור ואזדא מינייהו הבטחת ועמדו זרים ורעו צאנכם, שלא נאמרה הבטחה זו אלא כשיהיו עושים רצונו של מקום בשלימות, וא"כ נמצא דלפי שנתנו לב לשוב למצרים זה גרם לחששא זו של המכילתא, דאילו יהיו נכנסין לארץ מיד זה פונה לכרמו וזה פונה לזיתו והן בטלין מן התורה, דמכיון שאינם בבחי' עושי רצש"מ בשלימות א"כ לא תהיה מלאכתך נעשית ע"י אחרים, ויהי' זקוקים להתעסק במלאכת שדה וכרם ותורה מה תהא עליה.
וא"ש דדברי המכילתא משלימין ומבארים לדברי הכתוב והא בהא תליין, דחשש פן ינחם העם בראותם מלחמה מורה על כך שאין ישראל בגדר השלימות, דמאחר שיש לחוש עליהם פן יחשבו מחשבה זו הרי זה מוכיח על חלישות בטחונם באלקים, וא"כ אילו יהיו נכנסין לארץ מיד בבחי' כזו יהיו צריכים לעסוק במלאכתן ולא יהי' להם פנאי לעסוק בתורה, על כן הקיפן הקב"ה מ' שנה במדבר כדי שתבלל התורה בגופן. (ועי' בדברינו לעיל פ' יתרו ע' צ' מה שפירשנו בזה).
היוצא לנו מזה כי לצד שלא היו ישראל במדריגה הראויה שיהיו בבחי' עושי רצונו של מקום בשלימות מחמת שלא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו שינצחו אויביהם על כן חשב הקב''ה לעכבם במדבר כדי שתבלל התורה בגופן, אכן כדי שתתקיים מחשבתו יתברך הוצרך הקב"ה לסבב עליהם עילה שבגללה יוצרכו להתעכב במדבר, בבחי' נורא עלילה על בני אדם, על כן נסתכב עליהם ענין המרגלים לטובת בני ישראל ולזכותם, כי ה' חפץ למען צדקו שתהיה התורה נכללת בגופם ולא תסור מלבבם לעולם.
וזה יהיה ביאור דברי רש''י ז''ל אמר הקב''ה וכו' "חייהם'' שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא ירשוה, פירוש בעבור התורה שהיא בחייהם'' של ישראל כי הם חיינו ואורך ימינו אני נותן להם מיקום לטעות, וכנ''ל שסיבב הקב"ה טעות המרגלים למען לא יירשוה אלא ישארו במדבר מ' שנה ותהיה התורה נכללת בגופם, דאילו יכנסו לארץ מיד לא יהי' להם פנאי לפסוק כתורה אלא זה פונה לכרמו וזה פונה לזיתו, וכדי שיהיה לתורה הק' קיום נצחי בקרב ישראל נתן הקב''ה מקום לטעות בדברי המרגלים. ובזה מיושב מה דנקט כאן השבועה בלשון זה, דכוונתו לרמוז על הטעם שנתן להם הקב"ה לטעות בדברי המרגלים שהיא לטוב לנו לחיותינו כיום הזה, כי אין לנו שיור רק התורה הזאת ובכח התורה אנו חיים ומתקיימים.
ואפ"ל עוד דהנה אמרו ז"ל (כתובות קי"א ע"כ) עמי הארצות אינן חיים לעת''ל וכו' כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאינו משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו, וכו' א"ל מצאתי להם תקנה מן התורה ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום וכו' והמהנה ת''ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה, יע"ש, מבואר מזה כי מה שיזכו ישראל להחיותם בתחיית המתים בזמן הגאולה הוא בזכות לימוד התורה, או בזכות החזקת ידי לומדי תורה, שבזה מדבקים עצמם בהקב"ה. וז"ש רש"י ז''ל "חייהם'' שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים וכו', וכדאמרן דטעם שעיכבן הקב''ה במדבר היה כדי שתבלל התורה בגופן, שבזה תלוי חייהם של ישראל להחיותם בתחה''מ לעת"ל, דעמי הארצות אינן חיים לעת''ל.
המורם מזה דעיקר הטעם שלא נכנסו לארץ מיד הוא כדי שיהיה להם פנאי לעסוק בתורה, דבבואם לארץ יהיו טרודים במלאכתן ולא יהי' להם פנאי לעסוק בתורה. והנה אילו לא היה בידם אלא תורה שבכתב לא היה צורך לעכבם במדבר, דתורה שבכתב היו יכולים ללמוד גם בהיותם עסוקים בעבודת שדה וכרם, אלא דעיקר העכבה היתה מחמת תורה שבעל פה, אשר היא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ולא יתכן לעסוק בה כראוי וללמוד הכל בזמן שעסוקין במלאכת שדה וכרם, דצריך לכך יגיעה רבה ולהמית עצמו עליה כדי לקנותה ולדעת אותה על בוריה, ובעבור שנתנה לישראל גם תורה שבע"פ הוצרכו להתעכב במדבר כל אותם השנים כדי שתבלל בגופן.
וזה אפ"ל במאה''כ וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', דהנה אמרו ז"ל במסכת גיטין (דף ס' ע"ב) דא"ר יוחנן לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה, שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת כל ישראל. מבואר מזה דתורה שבע"פ כינה אותה הכתוב "על פי" וזש"ה וישלח אותם משה ממדבר פארן, ובא הכתוב כמבאר סיבת שילוחן באמרו "על פי ה' '' כלומר שכך נסתבב הדבר בגזירת נורא עלילה על בני אדם, לצד שחפץ הקב"ה שיעסקו בתורה ארבעים שנה במדבר, והיינו תושבע"פ הקרויה "על פי" שצריך יגיעה רבה ועמל עצום לקנותה, והבן (ומיושבת קושיא ב').
ובדרך זה נלך לבאר שייכות הלכה אם מותר להפליג בספינה תוך ג' ימים לשבת לפרשת שילוח המרגלים, דהנה איתא בטוא"ח (סימן רמ"ח) פלוגתא דקמאי בהפלגה לדבר מצוה דמותר להפליג סמוך לשבת, אי ההולך לסחורה מקרי דבר מצוה, ודעת ר"ת דהולך לסחורה נמי עקרי דבר מצוה ויש פוסקים החולקים על ר"ת בזה (יע"ש בבית יוסף) והנה במסכת ברכות (שס) איפליגו תנאי דר"י ס"ל ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ ור"ע פליג עליה אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע''י אחרים. והנה ממה שציוה הקב"ה על שילוח המרגלים כדי לסבב שישארו ישראל במדבר ותבלל התורה בגופן מוכח דבזמן שאין עושק רצונו של מקום ראוי לאדם לערות אחרי פרנסתו, שהרי מחמת שהיו עתידין ישראל לעסוק בעבודת שדה וכרם בבואם לא"י סיבב הקב''ה בעצה עמוקה לשלוח המרגלים. והיינו כדברי רשב"י דבזמן שאין עושק רצש"מ מיירי קרא ואספת דגנך, דאילו בעושין רצש"מ אין צורך לעסוק בפרנסה בעצמן דמלאכתן נעשית על ידי אחרים. ומסתברא דבאין עושין רצש''מ מצוה נמי איכא שיעסוק האדם בסחורה, וכאמרם ז''ל (כתובות דף נ' ע"א) איזהו עושה צדקה בכל עת זה הזן אשתו ובניו, וכיון דאינו בגדר עושה רצש''מ בשלימות הגמור א''כ זקוק הוא לעסוק בעצמו בפרנסת ביתו.
ולפי"ז היוצא לסחורה מקרי דבר מצוה, וא"ש שאלת המדרש הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים, דהוה מספקא ליה במפליג לסחורה מה דינו, אי נידון כיוצא לדבר מצוה או לא, ופשיט ליה משילוח מרגלים שסיבב הקב''ה שילוחם כדי להקיפן במדבר מ' שנה ותבלל התורה בגופן, ומזה מוכח דבכניסתן לארץ יהיו צריכים לעסוק בפרנסת ביתם, הרי דהולך לסחורה נמי מקרי דבר מצוה, והבן.
באופן אחר יתבאר המד''ר ריש פרשתן הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים, וכו', ולכאורה מאי שייכא שאלה זו לעניינא דשליחות מרגלים, גם יתבאר מה שתמהו המפרשים כיצד שלח משרע''ה את המרגלים מאחר שלא היה זה רצון השי"ת, כמה שא''ל אני איני מצוה לך אם תרצה שלח.
ב) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, בתרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא להושע בר נון יהושע והוא פלא, מדוע נתיירא משה עליו כשראה ענוותנותו, וכי מה תזיק לו מדת הענוה להכשל בעצת מרגלים.
ג) ורש"י ז"ל כתב שהתפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. וקשה כיון שהיה מקום שתועיל בזה התפילה להצילו ממכשול מדוע לא התפלל משה על כולם להצילם מעצה רעה, והרי באותה שעה היו כשרים וצדיקים.
ונראה בהקדם דברי ק''ז זלה"ה בייטב לב פ' זו לבאר ענין שליחת המרגלים שמצינו כי משה רבינו ע"ה הוכיח את ישראל בפ' דברים על חטא זה, והקשה רש"י ז"ל אם הוא עצמו נלכד בכך מדוע הוכוחן, וכן הקשה הרמב"ן ז"ל דא"כ משה בעצמו חטא בזה שנאמר וייטב בעיני הדבר. וכתב הוא ז''ל דמשה אמר ויוטב בעיני על גוף השליחות, אמנם לא בכוונה לחפור את הארץ כי לא מחשבותם מחשבותיו אלא לשמים נתכוון.
וביאר ק"ז זלה"ה בהקדם לבאר מאה''כ בפ' ויגש וירא את העגלות אשר שלח יוסף עפ"י מה דפליגי אביי ורבא בסנהדרין פ' נגמר הדין (דף מ''ז ע"ב) אביו ס"ל הזמנה מילתא דילפינן מעגלה ערופה דירידתה לנחל איתן אוסרתה, ורבא סבר הזמנה לאו מילתא, דלא גמרינן משמשין מעגלה, דהיא גופה קדושה, והלכה כרבא. וכתב הנמוקי יוסף והביאו ק"ז הרמ"א באו"ח (סימן מ"ב) בקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול דהזמנה כהאי גוונא לגוף הקדושה מילתא, יע"ש. וזה ביאור הכתוב וירא את העגלות ופירש רש"י סימן מסר להם יוסף כשפירש ממנו עסק בפ' עגלה ערופה, הכוונה בזה דמהתם ילפינן דהזמנה לגוף הדבר מילתא, ובזה הודיע כי תכלית ירידתו של יוסף למצרים היתה להזמין הקדושה שיקנה המקום ההוא בחינת קדושה למען יוכלו יעקב ובניו להיות שמה.
וזה היה כוונת משה שהוטב בעיניו לשלוח מרגלים, למען בלכתם שם יזמינו את הארץ ההיא לקדושה בטרם יבואו ישראל. וז"ש שלח לך אנשים לדעתך להזמנה לקדושה ויתורו את ארץ כנען וכו' דצריך להזמינו והזמנה מועלת כדבעינן עיבוד לשמה. ולדעתי ענין טבילת כלים הנקחים מעכו"ם דהוא מדאורייתא לדעת כמה פוסקים כדי שיצאו מטומאת עכו"ם לקדושת ישראל הוא מה''ט להזמינם לקדושה ע"י טהרתן, ואם בכלים כך כ''ש באדם שצריך שיקדש וימהר עצמו בטבילה מטומאתו להזמין עצמו לקדושתו יתברך, וראיה לכך ממה שנאמר (בס''פ הקודמת) ויאמר ה' פתאום פירש''י נגלה עליהם פתאום וכו' והיו צועקים מים מים וכו', לא כן משה שהזמין עצמו אל הקדושה בכל עת וזו היתה דעתו בשילוח מרגלים להזמין הארץ לקדושה. וזה שפירש''י שלח לך לדעתך לשם הזמנה, אמנם המרגלים לא הלכו כפי דעתו של משה, על זה אמר ה' אני אמרתי שהיא טובה, ולכך נסמכה פ' מרגלים למעשה מרים שמשם נלמד דבעי הכנה לקדושה, ומשם הוטב בעיני משה לשלוח מרגלים, עכתדה"ק.
ועפי"ד הקדושים ביארנו כמה מקראי קדש בפ' מקץ במה שאמר יוסף לאחיו מרגלים אתם, דלכאורה לאיזה צורך האריך הכתוב בדבר שאינו אמת, דכל ענין המרגלים לא היה אלא עלילה בעלמא וגם יוסף ידע באמת שאינם מרגלים ומדוע האריך בזה הכתוב כ"כ. אמנם יוסף הצדיק רמז להם בדבריו הקדושים כי תכלית ירידתם למצרים הוא לעשות הכנה והזמנה לקדושה כדי שיוכלו ישראל להתקיים שם עד זמן גאולתם, ולכוונה זו רמז באמרו מרגלים אתם, כלומר כשם שתכלית פעולת המרגלים היתה לעשות הכנה להשראת הקדושה בארץ, כן תהיה תכלית פעולתכם לכוונה זו להכין את ארץ מצרים לקדושה.
ובזה פירשנו מאה''כ ואת יהודה שלח לפניו וגו' להורות לפניו גשנה וגו', ופירש"י ז"ל, לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה. דלכאורה ראוי להבין האם כדי לתקן לו בית תלמוד היה צורך בשליחת יהודה שהוא מלך באחיו, ולמה לא הוה סגי ליה בשליחת אחד מעבדיהם לתקן לו בית תלמוד. ולפי מה שקדם לנו ניחא דשליחות יהודה היתה להכין ולהזמין מקום להשראת הקדושה, ולפיכך היה צורך בשליחת יהודה שהיה מלך וכח קדושתו תקיף מאד, וכאשר נתחבר עם יוסף הצדיק אזי הנה אלה המלכים נועדו והדיו בכח קדושתם הנשגבה עשו הכנה רבה אל הקדושה ביתר שאת וביתר עז, ונעשה המקום מוכן לבית תלמוד שמשם תצא הוראה לעולם.
ועד"ז נבא אל הביאור בדברי המדרש הנ"ל הלכה מהו להפליג בספינה קודם לשבת ג' ימים, דהנה בדברי הפוסקים מבואר טעם שאסרו להפליג ג' ימים קודם לשבת משום דיתכן שיבא לידי סכנה ויצטרך לחלל את השבת וכל ג' ימים קודם לשבת קמי שבתא מיקרי, ונראה כמתנה לדחות את השבת, משא"כ קודם ג' ימים לשבת הם מתיחסים לשבת שעברה ונקראים בתר שבתא ואין לו להמנע מחמת שבת הבאה, כ"כ בב"י מתשובת הריב"ש שלמד דבר זה מתורתו של הרז"ה ז"ל, יעיי"ש.
ודבר זה למדנו מענין שליחות המרגלים שצריך הכנה והזמנה אל הקדושה, וכנ"ל שהראה הקב"ה לאהרן ומרים שא"א להכנס אל הקדושה בפתע פתאום, אלא צריך להיות מוכן ומזומן שתשרה עליו הקדושה, ומשם למד משה לשלוח מרגלים להכין את הארץ אל הקדושה. ולזאת כשנסתפק להם בהלכה זו אם מותר להפליג בספינה בתוך ג' ימים לשבת נפשטה שאלתו מפרשת המרגלים, דמשם נילף דא"א להכנס פתאום לקדושת שבת מבלי הכנה והזמנה מראש אלא צריך להכין עצמו לקדושת השבת מבעוד מועד, ולכן אף בערה חלה אזהרת שמירת שבת צריך להתכונן לקבל את השבת בג' ימים דקמי שבתא השייכות לשבת שלפניהם, כדאיתא בגיטין, ובאותם שלשת ימים שקודם לשבת צריך לעשות כל טצדקי ולחשוב בכל עשיותיו שלא יבוא לידי חילול קדושת השבת אף שלא בא זמנו עדיין. ומפרשת שילוח מרגלים משם תצא הוראה זו להזהר בקדושת השבת ג' ימים קודם, וממילא שמעינן דאסור להפליג בספינה תוך שלשה ימים לשבת כיון שהוא עלול לבא לידי חילול שבת.
וזהו שסיים המדרש בסוף הפיסקא, אבל מרגלים ששלח משה רשעים היו מנין ממה שקרינו בענין שלח לך פירוש כלפי שפתח המד"ר בהאי הלכתא דמפליגין ג"י קודם לשבת, וכדאמרן דיליף המדרש מענינא דמרגלים שצריך לעשות הכנה והזמנה לכל דבר מצוה, לזאת גמר אומר בטעם שנכשלו בשליחותם משום דמרגלים ששלח משה רשעים היו, פי' ולא הלכו על כוונה זו ששלחם משה להכין את הארץ אל הקדושה, דאילו הלכו על דעתו היו מצליחין בשליחותם, אלא שהלכו בכוונה רעה כאמרם ויחפרו לנו את הארץ בדרך הטבע, והיא הנותנת שטעו והטעו את ישראל, ומביא המדרש ראיה מנין ממה שקרינן בענין שלח לך, לדעתך, וכמו שנתבאר שציווהו הקב"ה לשלחם על דעתו וכוונתו לעשות הכנה והזמנה להשראת השכינה בקרב הארץ, והם לא כן עשו, והבן.
ועתה נבוא לביאור התרגום יונתן (קושיא ב') דהנה לפי דעתו וכוונתו של משרע"ה בשליחות זו להכין את הארץ אל הקדושה בוודאי שמן הראוי לשלוח אנשים צדיקים הראויים לאותה איצטלא לעשות הכנה זו, ולא סגי בשילוח הדיוטות הרחוקים מן הקדושה כי לא יועילו בשליחותם לכוונה זו כמובן, ובאמת באותה שעה כששלח אותם משה היו צדיקים וכשרים כפירש''י ז"ל, ובעבור מעלתם בחר בהם הקב''ה להיות נשיאי ישראל, והסכים לשלחם וכדאיתא במד"ר שנמלך משה בהקב''ה על כל אחד מהם וא''ל הקב''ה ראויים הם לשלוח, אלא שאח''כ נתקלקלו וחטאו וגרמו כל אותה הצרה, משום שלא הלכו על כוונת משרע''ה אלא על דעת ישראל לחפור את הארץ בדרך הטבע. ולפי דעתם של מרגלים וכוונת הליכתם לא היה צורך בשילוח צדיקים, אלא היה סגי אף בהדיוטות פחותי ערך, שהרי ענינים טבעיים יוכלו לחפור ולרגל אף על ידם.
והנה כשראה משרע"ה גודל ענוותנותו ושפלות רוחו של יהושע, וכך היא דרכם של ענוי ארץ המופלגים במדה טובה זו להחזיק עצמם שפלים ונבזים מכל אדם ורחוקים מן הקדושה יותר מכל ישראל, על כן פחד מליו ביותר שמא מחמת ענוה יתירה דאית ביה עלול הוא להכשל בעצת מרגלים, ללכת על דעתם וכוונה לחפור את הארץ בדרך הטבע, שהרי לפי דעתו והשגתו שהוא שפל ופחות מרך לא יתכן שיהיה נבחר ללכת בשליחות קדושה ונשגבה להכין ולהזמין את הארץ אל הקדושה, ופן יחשוב עם נפשו כי במה נחשב הוא ללכת בשליחות כזו, שמן הצורך לשלוח צדיקים גדולי ישראל, ואיהו ידע בנפשיה כי לא בא לידי מדה זו ורחוק הוא ממנה, אלא וודאי שאין תכלית השליחות כי אם לחפור את הארץ בדרך הטבע. וזהו ביאור התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה התגבר בו החשש פן ילכד בעצתם מגודל ענוותנותו, לפיכך התפלל מליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים.
ובזה מיושב מה שלא התפלל כי אם על יהושע ולא על כולם, כי מלבד שיהושע היה נצרך לרחמי שמים מרובים מחמת גודל ענוותנותו, עוד זאת אחרת דלפי שבמרגלים היה הדבר תלוי בבחירתם אם ללכת להזמין את הארץ אל הקדושה או לבחור להם דרך אחרת כדעת ישראל, לפיכך לא היה יכול להתפלל עליהם, דאין הקב"ה נוטל את הבחירה, וביד כל אדם הדברים מסורים ללכת בדרך יבחר, אמנם יהושע שהיה ענוותן ביותר היה משרע"ה חושש עליו פן תזיקנו מדת הענוה המשובחת להכריע בחירתו לרע, ולהכי בוודאי מהניא צלותא ובעותא אשר ה' רגלי חסידיו ישמור, לבל ישתמשו במדותיהם הטובות והמשובחות מאד לרעה ח"ו כי אם לטובה, והבן.
מאמר ב
וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל. פירש''י ז"ל שלח לך, לדעתך אני איני מצוה לך וכו'. והכי איתא בגמרא סוטה (דף ל"ד ע"ב) אר"ל שלח לך לדעתך וכי אדם בורר מקח רע לעצמו היינו דכתיב וייטב בעיני הדבר אר"ל בעיני ולא בעיני המקום. ופירש"י ז"ל שם כלום יש אדם בורר מקח רע וכו', כלומר אם הקב''ה ציוה כלום הי' אומר לו לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה, ע''כ. והמהרש''א ז"ל בחא"ג שם כ' על פירש"י ז"ל שהוא דחוק, וביאר הוא ז"ל באופן אחר, דר"ל שלא הי' בזה דעת הקב"ה לשלחם, שהרי העיד כבר עליה שהיא טובה, והי' להם להאמינו בכך, בדרך משל וכי אדם בורר מקח רע לעצמו, וכ"ש הבורא שבירר לו א"י, כמאה''כ ארץ אשר ה''א דורש אותה וגו', ע"כ.
עוד הביא שם המהרש'א ז"ל תוכן ביאורו של הרמב"ן בנימוקי החומש ז"ל בענין המרגלים, דלכאורה יש לתמוה מכיון שהסכים משה לשלוח מרגלים א"כ מה חטאו הם יותר ממנו. וביאר בארוכה כי גם במלחמות אלו שהי' להם תשועת ה' אעפ"כ הלכו לפי הטבע קצת כמ"ש (משלי כ"א) סוס מוכן ליום קרב ולה' התשועה, ולזה הסכים הקב"ה כששלח יהושע ב' אנשים מרגלים כלב ופנחס שהוחזקו כבר לצדיקים, ולא יוציאו דבה על הארץ, ולא שלחו אותם אלא כדי שידעו מהיכן היא נוחה להכבש. וגם כאן הסכים הקב"ה עם משה לשלוח ב' אנשים כאלו, כאומרו יתברך שלח לך "אנשים'', ומיעוט רבים שנים. אבל ישראל לא התכוונו לכך, אלא רצו לשלוח מרגלים לדעת מה הארץ הטובה היא אם רעה, ומשה לא ידע כוונתם זו הרעה, ולפיכך וייטב בעיני משה. ואמר לו הקב''ה שלח לך לדעתך שלא ידעת כוונתם הרעה ולא לדעתי, כי ה' יראה ללבב שכל כוונתם לבושתה של א''י. ועפ''י כוונתם הרעה שלא האמינו להקב''ה שהיא ארץ טובה לא רצו כל שבט ושבט מהם לשלוח לו מרגל שאינו משבטו, כי לא האמין לו, לזה אמר לו איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא וגו', היינו לפי דעת כל נשיא ושבט בהם, ולא כן דעתי רק בשני אנשים כשרים כמו בשליחות יהושע, וק''ל, עכ"ד ז"ל.
וכל הענין קשה להלמו כי לכל הפירושים שנאמרו בטעם שהסכים משרע"ה לשליחות המרגלים הקושיא עדיין במקומה עומדת, וכי אדם בורר חלק רע לעצמו, כיצד נהי' הדבר הזה שיתרצה משה לדבר שאינו טוב בעיני ה', ומדוע הוטבה בעיניו השליחות אם ה' לא צוה, הלא היה לו להתבונן בכך שאין אדם בורר מקח רע לעצמו, ובוודאי כיון שלא רצה הקב"ה לצוותו על שליחות זו לא תצמח משליחותם טובה. וגדולה מזו יש לתמוה מדוע הסכים הקב''ה על ידו לשלחם, כמאה"כ וישלח אותם משה עפ"י ה', ופירש"י ברשותו. הלא ה' יראה ללבב, וכלפי שמיא גליא מצפוני לבות בני אדם, ולפניו הי' גלוי וידוע שתצא מכך תקלה גדולה, ותהפך להם השליחות לרועץ, ומדוע איפוא הסכים הקב"ה לשליחות זו.
וכבר ישב על מדוכה זו הרי"ף ז"ל בעין יעקב וכתב וז''ל, וקשה כיון שהכריח שלא היתה השליחות מדעתו של הקב"ה משום שאין אדם בורר מקח רע לעצמו א"כ משה שידע שלא הי' טוב בעיני ה' לשלחם דכתיב וייטב בעיני ולא בעיני המקום איך הי' שולחם ולא חשב שאין שליחות זו עולה כהוגן. וכתב לתרץ דיתכן שכאשר קרבו ישראל ואמרו למשה נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ ולא הי' טוב בעיני ה', חשב משרע"ה שלא הי' רע אלא במה שאמרו ויחפרו לשון חרפה, כדכתיב וחפרה הלבנה (יעיי''ש בגמרא סוטה ל"ד) וע"כ לא הי' טוב בעיני ה' משום שאמרוהו בלשון חרפה, אבל אם לא היו אומרים בפיהם כן אלא ויתורו בלבד הי' עצם השליחות טוב בעיני ה', ועל כן אמר וייטב בעיני הדבר של השליחות, וחשבתי שגם בעיני ה' טוב דבר השליחות, רק מאמר ויחפרו, ולפיכך א"ל שלח לך אנשים ויתורו, ואנכי לא ידעתי כי עיקר השליחות לא הי' טוב בעיני המקום, עכת"ד הרי"ף ז"ל. אך קשה לומר כן שלא הבין משה דברי הקב"ה הנאמרים אליו על אמיתותם, אלא טעה וסבר שאין הקב"ה מקפיד על עצם שילוחם כי אם על מאמר ויחפרו, הלא משה נמלך בהקב"ה, ובוודאי שלא הי' הוא יתברך נותן לו מקום לטעות ח''ו בדבריו שיהי' מבין מהם כוונה אחרת. ואף אי נימא הכי וודאי הך מילתא טעמא בעי, מדוע עשה ה' ככה לומר הדברים למשה בלשון שאפשר לו לטעות ולחשוב אחרת בדעתו של המקום ב"ה.
ותו דע"כ ליכא למימר הכי שלא הבין משה את אשר דבר פי ה' אליו על אמיתות כוונתם, שהרי להלן כתיב ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ודרשו ז''ל שהתפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, הרי שידע משרע"ה שתצמח מכך תקלה, ולפכך התפלל על יהושע שלא יפול במצודתם הרעה, וכיון שהי' ידוע לו שהליכתן בעצה רעה מדוע הוטבה בעיניו השליחות. והוא מילתא דתמיהא טובא שראה משרע"ה שעתידה לצאת תקלה מתחת ידם, ואעפ"כ לא נמנע לשלחם, ולא עוד אלא שנמלך בהקב"ה, ואף הוא ית' לא מנעו מכך, אדרבה הסכים על ידו כמאה"כ וישלח אותם משה עפ"י ה'.
עוד יל"ד בלשון רש"י ז"ל "חייהם" שאני נותן להם מקום וכו' מדוע נקט לשון חייהם, ואם רצה לומר לשון שבועה הו"ל למימר לישנא דשבועה כסדר הרגיל בכל התורה, כגון חי אני וכר, אבל לא מצינו כהאי לישנא "חייהם", ומדוע בחר בלשון זה שהוא שבועה בחייהם של ישראל. ותו מדוע הוצרך הקב"ה להשבע לו על הדבר, וכי בזולת שבועה הי' משרע''ה ח"ו מסתפק בדברי ה', עד שהוצרך להשבע לו על כך.
ונראה לבאר קצת בענין המרגלים, להבין דעתו של משרע''ה ששלח אותם אעפ''י שידע כי מהליכתה תצמח תקלה. ואף שכתבו בזה הרמב''ן ז''ל ובעל העקידה והשלה''ק ושאר מפרשים דכוונת משרע''ה היתה לטובה כי לא מחשבותה מחשבותיו, אכתי קשה איך יתכן שהטעו את משה. וביותר תמוה שהרי משה רבע''ה ידע בדבר שמחשבותם לרע, כאשר הוכחנו לעיל, ומה גם שהקב''ה הסכים על ידו.
ויתבאר דהנה האה''ח הקדוש הקשה וז''ל, וקשה למה יסכים ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו ויופיע מאמרו על עצת רשעים, יעו''ש שכתב לבאר הענין באורך שהמרגלים דברו במרמה ולכדוהו בערמה להסתיר כוונתם הרעה. ובסיום דבריו כתב וז"ל, וא''ת קושיא לאלקינו למה לא מנע הדבר מהיות כן, לצד שראה שזולת זה היו פוקרים יותר ועושים בהלה יותר ממה שעשו בהליכת המרגלים, עכ''ל האה''ח הקדוש. ודבריו צריכים טעם מדוע היו פוקרים יותר אילו הי' הקב''ה מונע בידם מהלוך, הלא הדעת נותנת איפכא, דכללא אית לן עבירה גוררת עבירה, א''כ אדרבה ע''י הליכתם בעצה רעה יתגבר יצרם עליהם להוסיף על חטאתם פשע, כי כך דרכו של יצה''ר היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך עבוד ע''ז. וה"נ כן הי' במרגלים ע''י שהלכו בעצה רעה ולא האמינו באלקים אשר הבטיחם לתת להם ארץ טובה באו מן הקל אל החמור, עד שפקרו לומר כי חזק הוא ממנו כביכול כלפי מעלה. וא"כ תמוה מאד מה הצלה הי' בשליחותם שנמנעו ע"י כן מלהיות פוקרים יותר.
ובפשטות הי' מקום לבאר כוונתו עפ''י מ''ש הספורנו ז"ל במאמרו ית' שלח לך אנשים, פירוש אל תניח שישלחו הם, כמו שאמרו לעשות נשלחה אנשים לפנינו, שמא ישלחו הדיוטות בלתי מכירים שבח הארץ ויספרו בגנותה, באופן שיחשבו ישראל על ה' תועה ולא ישובו בתשובה, כמו ששבו אחר כך באמרם חטאנו לה' וכו'. כי המרגלים ששלח משה אעפ''י שהרשיעו להניא לב העם וכו', מ''מ הכירו וסיפרו טובת הארץ וכו', אלא שאמרו שיהיה נמנע לכבשה, וכאשר הכירו ישראל חטאתם שלא בטחו בישועת האל יתעלה שבו בתשובה וכו', עכ''ד ז"ל.
ואפ"ל קצת יותר בכוונתו, שע''כ הסכים הקב''ה ע"י משה שישלח מרגלים, כדי שיהיה בהם עכ''פ קצת ניצוץ קדושה, לצד שהם שלוחיו של משרע"ה, וזה יעכב בידם מלהזיד להרשיע בתכלית הרשע, ובסופו של דבר תהי' להם תרופה למכתם וישובו בתשובה. משא"כ אם היו ישראל עצמם שולחים אותם לא הי' בהם ניצוץ קדושה, כי כל מחשבותם היו לרע, ואז לא הוה מסתייעא מילתא שישובו.
אכן אכתי לא הונח לן בזה, דעדיין יש לתמוה תמיהה קיימת בענין שליחות המרגלים, דאף אי נימא שלא רצה ה' לעכב את משה מלשלחן כדי למנוע את ישראל שלא יהיו הם עצמם שולחים אותם, מ"מ הא קא חזינן שנעשו להם נסים, כדאיתא בגמרא סוטה (שם) הביאו רש''י ז"ל בפרשתן עה"פ ארץ אוכלת יושביה, שמצאו אותם קוברי מתים, והקב''ה עשה לטובה כדי לטורדם באבלם ולא יתנו לב לאלו, ע"כ. הרי שניצולו המרגלים מידי הכנענים תושבי הארץ בדרך נס נגלה, ואי לאו אותו הנס היו נהרגים. ודא וודאי טעמא בעי, על מה ולמה עשה ה' להם נס לשום נפשם בחיים להצילם מחרב הכנענים, אחרי שהזידו ללכת בעצה רעה, להניא את לב העם מלעלות לארץ, וע"י נס זה שניצולו באה תקלה לכלל ישראל, מועב אילו מתו בבואם לארץ, ואז לא הי' סיפק בידם להמריד את כלל ישראל במשרע"ה, ולהסיר את לבבם מאחרי ה'. והלא גם בלא"ה הי' סופם שמתו במגיפה על שהוציאו דבת הארץ רעה, וא"כ טוב להם שימותו בטרם החטיאו את כלל ישראל, ולמה הניח ה' אותם לבצע זממם הרע, להטיל אימה יתירה על ישראל, באמרם אפס כי עז העם הזה, עד שבאו להטיח דברים כלפי מעלה באמרם כי עצום הוא ממנו.
ואף כי אמת נכון הדבר שאין הקב''ה נוטל את הבחירה מיד האדם, אלא מניחו ללכת בדרך שהוא רוצה, אבל לאיזה צורך יעשה להם נסים כדי שיוכלו להרשיע, מוטב יניחם על טבע העולם, ואין ראוי לשנות הטבע בעבורם. והוא כעין הא דאיתא בגמרא (ע"ז נ"ד ע"ב) מי שבא על אשת חבירו דין הוא שלא תתעבר אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין. וה"נ הי' ראוי לכאורה שיהי' העולם נוהג כמנהגו, ולא שישתנו סדרי בראשית להפיל מן הכנענים חללים חללים, שיהיו טרודים באבלם. ואילו היו המרגלים נהרגים באותה שעה הי' דבר זה טובה גם להם עצמם, שלא היו מגיעים לכלל מעשה להוציא מחשבתן הרעה מכח אל הפועל להמריד את ישראל בהשי"ת, והיתה מיתתן כפרתן, ואילו את יהושע וכלב הי' בידו יתברך להציל באופן אחר, דהרבה דרכים למקום.
והנראה בביאור הדברים על פי מה שהאריכו הקדמונים ז"ל למעניתם מה הי' חטא המרגלים, וכבר הבאנו מדברי הרמב"ן ז"ל בפרשתן שהאריך בענין, וכתב. דמה שאמרו המרגלים מחוזק העם ותוקף הערים דבר אמת הי' בפיהם ואף משרע''ה בעצמו הפליג להם בחוזק העם ואמר להם שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גויה גדולים ועצומים ממך וגו', עם גדול ורם בני ענקים וגו' מי יתיצב לפני בני ענק. אבל רשעם על דבר אפס, שהוא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם שא''א בשום ענין, וכיו''ב כתב בעל העקידה ז"ל.
והשלה"ק הוסיף לבאר דחטאם הי' מה שלא בטחו בישועת השי"ת, דכוונתו ית"ש היתה להראותם כי עז העם היושב עליה ולא יתכן לכובשם בדרך הטבע, אם לא יד ה' תעשה זאת, והם באמרם אפס הראו חסרון אמונה ושאין יכולים לזכות בארץ, ולא סמכו על מעשה נסים, ולא שמעו אל משה וימרו את פי ה'. ומ"מ מה שאמרו המרגלים אמת בפיהם, אלא שלא הי' להם להתיירא ולפחוד מכל זאת אחרי שכבר היו מובטחים מאת הקב''ה כי יעלו ויירשו את הארץ, וזה הי' חטאם כי לא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו, שהי' להם לעלות ולרשת הארץ. המורם מזה כי זה הי' פרי חטאתם של המרגלים שהיו מפקפקים בדברי משרע"ה נביא ה' שציוה לבני ישראל בדבר מלך שלטון לעלות ולכבוש את הארץ מיד, והכי איתא במדרש ילקוט פ' דברים (רמז תת"ג) ראה נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ איני אומר לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם, עלה רש, מיד עלה רש. ועוד שם בילקוט, אמר להם משה לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב''ה אני אומר לכם. ולצד שהי' הציווי ברור מאת הקב''ה לעלות לרשת את הארץ, התגבר מאד הס"מ הוא שען הוא יצה"ר להניא את לבב בני ישראל באמצעות המרגלים מלעלות לארץ.
ונקדים עוד כי הנה ידוע שכך הוא דרכו של יצה"ר לצוד בני אדם ברשתו וללכדו בתחבולותיו ובנכליו ולצורך כן הוא משתמש בכל מיני אמצעים, ומתהפך כאופן במליו להראות פנים לכל צד כפי הנאות לו, הכל לפי האדם ולפי הענין, כי אין דרכי הסתתו ותחבולותיו על אופן אחד, אלא פעם הוא מתגבר באופן כזה ופעמים יתגבר בהיפך, כפי אומדן ידיעתו חולשת האדם ורפיונו בענין מן הענינים, שם יתגבר להכשילו ולהפילו לבאר שחת.
ובעי"ז כתב ק"ז זלה"ה בישמח משה פ' לך עה"פ ויאמר אברם אל לוט וגו' הפרד נא מעלי אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה, ע"ד הזה"ק, אברהם דא נשמתא קדישא, לוט דא יצה''ר, ועפ"י הידוע שיש ב' מיני הסתה של יצה"ר א' עפ''י מדה"ד וכו' שמייעץ לאדם למנוע אותו מדרכי התשובה, ואומר לו שהדין נותן שלא יקבלנו בתשובה, וצריך האדם להשיב לו כי חפץ חסד הוא יתברך ולא יחפוץ במות המת כי אם בשוב החוטא מחטאתו. וגם יש הסתה להיפוך עפ"י מדה"ר כמו שדרשו רז"ל (חגיגה ע"ז ע''א) בפסוק אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף (מיכה ז') אם יאמר לך יצה"ר חטא והקב"ה מוחל לך אל תאמין, וצריך להשיב לו כל האומר הקב''ה ותרן וכו'. וידוע דימין הוא חסד ושמאל הוא דין, כמו שדרשו בפסוק וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. ועפי"ז יתבאר הפסוק הנ''ל עכלה"ק. וכוונתו לבאר הכתוב באופן זה דאברהם שהוא הנשמה הקדושה אומר ללוט שהוא יצה''ר הפרד נא מעלי, אם השמאל, כלומר, אם בא היצה"ר לפתות את האדם מצד שמאל שהוא דין "ואימינה" יפנה לצד ימין ואל יאבה לו ואל ישמע אליו, ואם הימין שהוא בא מכח מדת החסד אז ואשמאילה יפנה ממנו לצד אחר ובכל אופן לא ישמע לעצתו.
ובדבר הזה נאמר אף אנו לענינינו, כי גם במצות ביאת הארץ מוצא היצר הרע מקום להתגבר בב' בחינות הפכיות זו מזו, פעם יבחר בדרך זו ופעם תהי, התגברותו בצד שכנגדו. הדרך הא' הוא בזמן שישראל מצווים עפ''י התורה לעלות ולרשת את הארץ הוא מראה פנים כי עז העם והערים בצורות, ולא יתכן לעלות ולהלחם כנגדם כי עצום הוא ממנו, ובתחבולות יעשה לו מלחמה להביא מורך בלבבות בני ישראל, ולהכניס בהם הרהורים וספיקות הלצאת למלחמה או לחדול. וכאשר כן הי' באותו הדור, שהיו ישראל מיועדים לעלות ולרשת את הארץ מיד, והתגבר עליהם השטן והסיתם לשלוח מרגלים, לראות אם יש יכולת בידם לכבוש את הארץ בדרך הטבע. וגם אף ה' עלה בהם וישבע לאמר אם יראו האנשים וגו, וכל מנאצי לא יראוה כי חטא העם חטאה גדולה במה שלא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו אשר ימסור בידם את הכנענים בדרך נסי שחוץ לטבע העולם.
אמנם גם לאידך גיסא מוצא היצה''ר מקום להתגבר, והוא בזמן שאין זה רצון הבורא יתברך שיעלו ישראל לכבוש את הארץ, והיינו כשאין הם ראויים לשבת בה, מפני שאין הם נוהגים כשורה, שאין הארץ סובלת עוברי עבירה, וכמ"ש המהר''ם מרוטנבורג הובא בכל בו סי' קכ''ז שהחוטא בא"י נענש יותר מאם חטא בחו''ל, דאינו דומה מורד במלכות בפלטין של מלך למורד במלכות והוא חוץ לפלטין, והיא ארץ אוכלת יושביה, ע''כ. וכתב עליו בפאת השולחן הל' א' סי' א' בית ישראל ס"ק ט"ו דמ"ש המהר"ם והיא ארץ אוכלת יושביה קשיא טובא דאלו דברי המרגלים, וכתב אח"כ ונ''ל דשיטת המהר"ם ז"ל דודאי המרגלים לא דיברו כזב, וכמ"ש בסוטה ל''ה וכו', וה''נ בגוף יסוד הנהגתו בא"י דודאי בפלטין של מלך השוכן שם וממרה עיני המלך במעשיו מסוכן בענשו וכו', רק דהמרגלים חשבו זה לרעה וגינוהו, וכשהשיב המהר''ם ז''ל תשובתו להזהיר הנוסעים לא''י הודיעם אמיתות הנהגתה, יעיי''ש שהאריך.
ובדברים האלה שכתב הפאת השולחן בכוונת המהר''ם מר''ב ז''ל מבואר להדיא בשלה"ק פ' לך לך, שהאריך להזהיר טובא את הדרים בא"י להיות שם תמיד בדרך הכנעה וגירות יותר מבשאר ארצות, ולא להיות שם בדרך התיישבות באיתן מושבו. וסיים וז"ל, וסימנך ארץ אוכלת יושביה היא מכלה הרוצים לישב בה בשלוה ובתוקף לאכול פירותיה ולהנות בה בלבד, ואף שהמרגלים דברו זה הפסוק הם דיברו לרעה והוציאו דברי קדושה לחולין חולין הם להם, עכ"ל יעיי''ש. וכ"כ הרשב"ם ז"ל בס"פ עקב כי הארץ טובה מכל הארצות לשומרי מצוותיו ורעה מכל הארצות ללא שומרם, ע''כ. וכתב גם הספורנו בפרשתן עה"פ טובה הארץ מאד מאד אם חפץ ה' בנו בתנאי שיחפוץ ה' בנו וכו' אך בה' אל תמרודו, אם תרצו שתהי' הארץ לכם בזאת המדריגה מהטוב אל תמרדו בה'.
מבואר מכל הלין חומר העוון של הבאים לשבת בארץ ואין הם ראויים אליה מצד מעשיהם שאינם מתוקנים שגדול עוונם מנשוא (ועי' בזה בארוכה בספרי ויואל משה מאמר ישוב א''י מסי' קכ"א ואילך). וביותר גרע ענין חיבוב הארץ והעליה אליה ביד חזקה בזמן שאסור לכבוש את הארץ מחמת השבועה שהשביע הקב"ה את כנסת ישראל שלא יעלו בחומה. וענין עליה בחומה הוא עון חמור ונורא כמ"ש המהר''ל מפראג זי"ע (נצח ישראל פכ"ד) שהוא ביהרג ואל יעבור, וכתב דאף אם יהיו רוצים ח"י להמית אותם בעינויים קשים לא יהיו יוצאים מן הגלות. ואף יחיד הבא לעלות לארץ ואינו ראוי אליה מצד מעשיו עוונו גדול מאד, שבא להמרות עיני כבודו יתברך בביתו ובהיכלו כמבואר. וכך הוא דרכו של יצה"ר שעבודתו בכך להסית את הבריות לבוא אל האדם בערמומיות לנטוע בלבו חבת הארץ אשר בשקר יסודה.
ולפיכך צריך לעמוד על המשמר שלא ללכת חשכים אחרי עצת היצה"ר אשר בא להכשיל את האדם באחד מב' הדברים הנ''ל, בזמן שרצון השי''ת שיעלו ישראל לארץ וישבו בה ויירשוה הריהו בא להטעות הבריות למרוד בה' ולהתרשל במצות זו בתואנה כי לא יעלה בידם לכבשה. ויש אשר יבחר היצה"ר בדרך השני לנטוע בלבות בני ישראל חבה יתירה לארץ בזמן שאסרה תורה לעלות ולכבוש את הארץ, ומכניס בלבם תשוקה עזה למרוד במצותו ית', ולחטוא בעון נורא של עליה בחומה.
והחילוק שבין ב' הדרכים הללו שבהם הוצה"ר מתגבר בענין עליה לארץ הוא, דבזמן שהיצה''ר מונע את ישראל מלעלות לארץ כשהחובה עליהם לעלות, אולי יש תקוה לשוב בתשובה ולהסתר מאף ה', כאשר כן הי' באנשי דור המדבר שנשמעו בתחלה להסתת המרגלים וימאסו בארץ חמדה ולא שמעו לקול ה', ואעפ"כ כאשר בקש משה עליהם רחמים והם התחרטו על עוונם וחזרו בתשובה, כמאה"כ (דברים א') ותשובו ותבכו וגו' כי הכירו בטעותם ורצו לתקן עוונם, וחפצו לעלות במסירות נפש ולכבוש את הארץ, כאמרם הננו ועלינו וגו' כי חטאנו וגו', קיבל הקב"ה תשובתם ואמר למשה סלחתי כדברך. אמנם לא כן הוא בזמן שחוטאין בדרך השני והוא כאשר היצה''ר מתגבר להסית ולהדיח את ישראל לכבוש את הארץ בזרוע בשר, בטרם הגיע העת והעונה אשר יעלה רצון לפניו ית', שזה גרוע הרבה יותר שהוא עון פלילי ר"ל, שכל באיה לא ישובון, כי ענין ההעברה על השבועות שהשבוע הקב"ה את ישראל יש בה עון כפירה כמ"ש המהר"ל זלה"ה (כאשר נתבאר בארוכה בספרי ויואל משה מאמר שלש שבועות סי' ע"ו) והעונש המר והחמור הקצוב לעוברים על השבועה לא מצינו כיו''ב בכל התורה, וכמו שדרשו ז''ל (כתובות קי"א ע"א) אני מתיר את בשרכם כצבאות או כאילות השדה ר"ל. וזאת בישראל שאף על המחשבה בלבד לעלות ולרשת את הארץ שלא כתורה, דהיינו אם לא יעלו על מנת לבער כל הע"ז הנמצאות בארץ מגיע עונש חמור ונורא וכדאיתא בסוטה (דף ל"ד ע"א הובא ברש"י פ' מסעי) עה"פ כי אתם עוברים את הירדן וכו' כך אמר להם משה כשאתם עוברים את הירדן ביבשה על מנת כן תעברו ואם לאו המים באים ושוטפים אתכם. אבל בעוה"ר בדורותינו אלה שההסתר פנים גדול לא נעשה דין ברשעים, ונתקיים בעוה"ר הכתוב בפרוח רשעים כמו עשב, ולכן נתלבש היצה"ר בלבוש חבת הארץ ועלתה בידו להכשיל את בני ישראל בעון הנורא הזה.
ובזה יתבאר לנו מה שרמז האה"ח הקדוש בדבריו שעל כן לא מנע הקב"ה שילוח המרגלים, לפי שראה שאם הי' מונע אותם מללכת היו פוקרים יותר, ועושים בהלה יותר ממה שעשו בהליכת מרגלים. ולדרכנו כוונתו דהנה מבואר במדרש דמיד כשאמרו ישראל נשלחה אנשים לפנינו נשבע הקב"ה שלא יכניסם לארץ, ומעתה גם לולא הליכת המרגלים בהכרח היו נשארים במדבר מחמת שבועת הקב"ה שקדמה להלוכתן, אמנם אז הוה החשש גדול שיפקרו ישראל ויפרצו לעלות לארץ נגד רצונו ותברך מגודל השתוקקותם לעלות לארץ, ואז הוה השטן מתגבר עליהם מאד לפרוץ ולעלות לא"י מיד, ואילו חטאו בכך ח"ו לא הי' משתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט ח"ו, שע''ז רובץ העונש הנורא מתיר את בשרכם ח"ו. לפיכך בחר ה' את הרע במעוטו, והסכים לשלוח המרגלים כדי להצילם ולמנוע מהם הסתת היצה"ר בדרך הב', והוא חיבוב הארץ שלא במקום מצוה שהוא גרוע מיניה פי אלף.
ואולי אפ"ל עוד שעשה ה' ככה להסכים על שילוח המרגלים, כדי להודיע לישראל ולהשריש בלבותם חומר האיסור של עליה בחומה ודחיקת הקץ, עד כי התיר להם שליחת המרגלים, ובלבד שלא יבואו לרע החמור יותר, כמבואר לעיל מ"ש המהר"ל ז"ל והשלה"ק. ודבר זה יהי' לזכרון לדורות עולם לבני ישראל לבלתי יכשלו בעון החמור של עליה בחומה ולא יזידו לעלות נגד רצון ה'.
ועפ"י מה דאמרן כי שילוח המרגלים הי' להצילם מעון חמור יותר של חבת הארץ, אשר סכנה גדולה טמונה בחובה, ועונש העוברים עליה חמור עד מאד, ניחא שפיר לשון רש"י ז"ל "חייהם" אני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה. כלומר שטעות זה שנתן להם הקב"ה מקום להלכד בעצת מרגלים הוא להם הצלה גדולה ממות לחיים, דאי לאו זה היו ח"ו נכשלים ונופלים בעון עליה בחומה ואין מידו מציל. וכדחזינן דאף שחטא המרגלים הי' גדול עכ"ז התפלל משה על ישראל וביקש רחמים מלפני הקב"ה, אבל על המעפילים לא התפלל ונענשו מרה, וצ"ל דמסתמא ראה ברוח קדשו שלא יועיל בתפלתו עליהם, משום שנכשלו בעון המר של עליה לארץ נגד רצון ה'. וז"ש "חייהם" שאני נותן להם מקום לטעות, כי חיים נתתי להם ע''י שילוח המרגלים, להצילם בזה מבהלה גדולה יותר שהיו עושים עפ''י עצת יצה"ר, שהי' מפתה אותם בארסו ארס נחש של חבת הארץ לעלות בחומה בזמן שה' ציוה שלא לעלות.
ובדרך זו נבא לבאר כל הדקדוקים והמדרשים בענין בהקדם מה שכתב הזוה''ק פרשת לך (דף פ"ב) בענין ירידת אאע''ה למצרים שכל זה הי' רמז על העתיד, וכל דעבד קב''ה לאאע"ה בירידתו למצרים עשה כן לבניו אחריו, ואלמלא דנסיבת שרי לגבי פרעה לא היה לוקה, ואלקאותא דא שלקה פרעה ע"ד שרי אשת אברת גרם לבתר כן דילקון מצרים בנגעים גדולים. ותימה שזה סותר לדברי הזה"ק בהאי פרשה גופה שכתב שחטא אאע''ה במה שירד למצרים וז"ל, אר''י ת''ח כיון דנחת אברהם למצרים בלא רשות אשתעבידו בניו במצרים ד' מאה שנין וכו'. וגם להלן בזה"ק דף פ''ב מבואר דלא ציוה לו הקב"ה לאאע''ה לרדת למצרים, אלא איהו מגרמים נחית וכו', ולכאורה מאמרים אלו סותרים להדדי. וכבר תירצתי סתירה זו בספרי ויואל משה (מאמר ישוב א"י סי' י''ח) כי באמת הי' הכרח גדול שירד אברם למצרים, כדברי הזה''ק שכבש בזה את הדרך לבני ישראל העתידין לרדת מצרימה, כדאיתא במדרש צא וכבוש את הדרך לבניך, אך מכיון שידע הקב''ה שיצא מכך מכשול לאאע''ה שנלקחה שרה לבית פרעה, לא רצה הקב"ה לצוותו להדיא על ההליכה, ולומר לו במפורש לירד למצרים משום שאין הקב''ה מייחד שמו על הרעה. וכידוע מה שפי' מרן האריז''ל מאה"כ לכה ואשלחך אל פרעה, דבשליחות משרע''ה אל פרעה היו ב' חלקים הא' להוציא את ישראל ממצרים, והב' להכות את מצרים במכות גדולות ונאמנות. ולזאת כלפי חלק הרע שבשליחות להכות את מצרים א''ל הקב"ה לכה, כלומר מעצמך, דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה, וכלפי ההטבה לישראל א''ל ואשלחך. ואף כי אמת נכון הוא שלא יתכן מציאות שום דבר ושום פעולה כי אם ברצונו יתברך, מ''מ כאשר הפעולה היא לרעה אין הקב''ה מצוה במפורש על הדבר, כדי שלא יהא עליו תורת שליחות, וכבר האריך בענין הקדושת לוי בס''פ בא וכן ביש"מ שם.
וכמו כן היה גם בענין המרגלים דאף שהיה הכרח בשליחותם כדי להציל את ישראל מרעה גדולה יותר, שהיתה עלולה לבוא עליהם אילו לא היו שולחים אותם, כאשר הארכנו, מ"מ כיון שצפה הקב"ה שתצא תקלה לשראל משליחותם לא רצה לייחד שמו על שליחות זו, ולצוות את משה להדיא שישלח אותם, לכך א"ל שלח לך לדעתך, אני איני מצוה אותך, כי באמת הי' הכרח בדבר שיהיו נשלחים כדאמרן, אך לא יהי' שמו ית' נקרא על שליחות זו כי לא תצמח משליחותם כבוד שמים.
וזהו שאמה"כ וייטב בעיני הדבר ולא בעיני המקום, דאף שידע משרע"ה מה שעלול לצמוח משליחות המרגלים, ולכן התפלל וביקש רחמים על יהושע שינצל מעצתם, מ"מ הוטב הדבר בעיניו, כי ידע והבין שיש צורך גדול בשליחותם, אך לא בעיני המקום, שאין הקב"ה מייחד שמו על שליחות כזו שיש בה פורעניות לשונאי ישראל. וא"ש מה שאמה"כ להלן וישלח אותם משה על פי ה', פי' שכך הי' רצון השי"ת שמשה ישלח אותם ולא שילכו בשליחותו של מקום.
ואפ"ל עוד במאה"כ וישלח אותם משה על פי ה' וגו', דע"כ הי' צורך שתהי' שליחות זו עפ"י ה', כלומר שיאמר להם משה בנבואה, דהנה לכאורה הי' ענין שליחות המרגלים העברה על פי ה', שהרי כבר היו מובטחים ועומדים לתת להם ארץ טובה ורחבה, והיה להם לדעת דכיון שהקב"ה בחר לו את ארץ ישראל וודאי היא טובה, דכלום אדם בורר מקח רע לעצמו כדאיתא בסוטה, אך ע"כ הותר לו למשה לשלוח את המרגלים, מכיון שהי' ידוע לו בנבואה דמשליחותם תצמח הצלה לכלל ישראל, דמחמת כן ינצלו מן העון החמור יותר, דלולא שליחות המרגלים היו עושים בהלה יותר, והי' גרוע מאד ועוונם גדול מנשוא. וזהו שאמר הכתוב על פי ה', כלומר שהי' הדבר ידוע למשרע"ה בנבואה מאת ה' דשליחות המרגלים אף שיש בה תקלה מ"מ תמנע מהם תקלה גדולה יותר מעוות אשר לא יוכל לתקון. ולפי שהי' בשליחות זו דבר איסור, הוצרך להיות השליחות בנבואה דייקא כדאיתא בגמרא (יבמות דף צ' ע"ב) דנביא שאומר לעבור על ד"ת לפי שעה למיגדר מילתא שומעין לו חוץ מע"ז. וביארו התוספות (שם ד''ה למיגדר מילתא) טעם שיש צורך בזה לדברי נביא, ולא סגי בהוראת בית דין אחרי שיש בזה מיגדר מילתא, היינו לפי דנביא שהוחזק בנביאות סומכין במה שהוא מבטיח שיתקדש שמו של הקב''ה ברבים, וע''י כן יחזרו ישראל למוטב. ולפיכך אמה''כ וישלח אותם משה עפ''י ה' דייקא, שהי' הדבר נודע אליו בנבואה ששליחות זו יש בה הצלה לכלל ישראל להצילם מעון חמור ונורא הגרוע יותר משילוח המרגלים, דאי לאו שהיו הדברים ידועים לו בנבואה לא הי' רשאי לשלוח אותם. ובזה מצאנו ביאור נכון למה ששלח משה את המרגלים אף שהי' ידוע לו כי לא ציוה הקב''ה לשולחם, וכי הם עתידים להיות אבן נגף לבית ישראל, מ''מ שלח אותם מחמת שידע בנבואה כי רצון ה' הוא שישלח אותם משה, אלא שאין הקב"ה מייחד שמו על שליחותם.
ובזה יתבאר גם המדרש פליאה (הביאו ק''ז זלה"ה בישמח משה) עה''פ ויקרא משה להושע בן נון יהושע זשה''כ מי יתן טהור מטמא לא אחד, דהנה ממה שמצינו שהתפלל משה על יהושע שינצל מעצת מרגלים חזינן שראה משרע''ה ברוח קדשו כי שלוחים הם לתקלה, ויצא מכך מכשול, וא"כ יפלא מדוע הסכים לשלוח אותם, ועל כך בא כמשיב הה"ד מי יתן טהור מטמא לא אחד, הוא יחידו של עולם הקב''ה. פי' שהי' מעשהו של משה בשליחות המרגלים עפ"י ה', שנודע לו בנבואה דבמעשה זה יהי' הצלה לכלל ישראל, למלט נפשם מעון חמור וגרוע יותר של חבוב הארץ במקום האסור כנ''ל.
וזהו שאמר מי יתן טהור מטמא, כלומר מי הוא זה שהתיר שליחות המרגלים שבעצם הוא בחי' "טמא'', שהרי יש בדבר איסור שלא האמינו בה', דכלום אדם בורר מקח רע לעצמו לתכלית "טהור'' שינצלו בכך כלל ישראל מעבירה חמורה שבעתיים, "לא אחד" רק יחידו של עולם יכול לעשות כן, וכנ"ל דדוקא כשהנביא בא ואומר בנבואה לעבור על ד''ת משום מיגדר מילתא אליו תשמעון, לא זולת.
ולדרכנו יבואר התרגום יונתן כד חמא משה ענותנותיה דיהושע וכו'. דהנה כבר נתבאר בארוכה בדברינו שהם"מ יש לו ב' דרכים לפתות בהם בני אדם בענין העליה לארץ, ובשליחות המרגלים השתמש היצה"ר בתחבולותיו להניא לבב בני ישראל שלא לעלות, משום שאז הי' הציווי עליהם לעלות ולכבוש את הארץ. והנה בדרך הסתה זו עלול יותר להתפתות מי שהוא עניו ושפל רוח, כי יסיתהו יצרו לתפוס מידת הענוה באמרו מי אנכי לעלות בגדולות ובנפלאות ממני, לדרוך על אדמת הקדש, מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו. כי באמת צריך להתקדש ולהטהר מאד כדי להיות ראויים לבא לא"י כהא דמצינו בגמרא (ברכות נ"ז ע"א) דאמר ר' זירא אנא לא סלקי מבבל לא"י עד דחזאי שערי בחלמא (דהרואה שעורים בחלום הוא סימן שנמחלו עוונותיו) ולפיכך מי שהוא עניו ושפל בעיניו בקל יפתהו יצרו ויסיתהו שלא לעלות לא"י, אף בעת אשר בא הציווי לכך מאת השי"ת, כי אמר יאמר שאין הציווי אליו ואין הוא ראוי לכך. ולכן כשראה משה ענותנותיה דיהושע חשש עליו ביותר שהוא עלול לנפול ברשת יצרו שאין הוא ראוי לעלות, משו"ה ויקרא משה להושע בן נון יהושע שהתפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, שלא תלכד בעצתם הרעה מחמת ענוה יתירה דאית בך.
מאמר ג
שלח לך אנשים ויתורו אח ארץ כנען וגו'. פירש"י ז"ל (בפ' דברים) לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כמה שנאמר ותקרבון אלי כולכם וגו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, ע"כ. הדקדוקים בדברי רש''י ז''ל הללו רבו, חדא דממשמעות לשונו שכתב אני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים וכו' נראה שהמרגלים הלכו בשליחות זו בכוונה להטעות את ישראל ולהניא את לבבם שלא לעלות לארץ, והיתה זאת להם מיד ה' עונש על אשר לא טוב עשו לומר נשלחה אנשים לפנינו, ע"כ הזמין להם הקב"ה את המרגלים שיהיו להם לפוקה ולמכשול. וקשה על דברי המפרשים ז''ל שכתבו להיפוך, שישראל הם הם שהיו סבה למרגלים להפוך את לבם לרע, וכמו שכתב האוה"ח הקדוש להעיר בדבר מבען מי יצא הקרח הרעה הגדולה הנסבבת מהמרגלים, אם מצד המעשה אין בי רע, כי הלא מצינו שכמו''כ שלח יהושע ב' מרגלים, א"כ אין הדבר מכוער מצד עצמו. ואם מצד האנשים המרגלים שהיו רשעים הלא מצינו שנבחרו עפ''י ה' הבוחן לבות וכליות, והעיד הכתוב עליהם כולם אנשים צדיקים. וביאר האה''ח הק' כי לצד שכוונת המשלחים היתה רעה תפעיל פועל הרע בשליח ויחזור להיות שלוחו של אדם כמותו ויוליד בו תכונה רעה מה שלא היתה בו קודם וכו' ולזה הגם שהיו צדיקים בהתחלתם עשות ההליכה לרגל נולדה בהם תכונה רעה מכח המשלחים ויעצו להדיח, עכ"ד הק'. מבואר מדברים אלו כי ישראל הם שהולידו תכונה רעה בלבות המרגלים, ומחמת רוע מחשבותם של ישראל שהפעילה בהם רע נהפכו לרשעים.
ב) גם יל''ד במ''ש רש"י ז''ל חייהם שאני נותן להם וכו', דבפשטות מוכח שהוא ענין שבועה שנשבע הקב''ה בחווהם של ישראל, ובאמת לא מצינו כיוצא בזה בשאר מקומות דלא מצינו כ"א שאמר הקב''ה חי אני נאום ה', אבל לא שיהי' נשבע בחיי ישראל.
ג) צריך להבין אומרו למען לא יירשוה, שהרי באמת הי' לכל אחד מיוצאי מצרים חלקו בירושת הארץ, אלא שלא זכו להכנס אליה, ועברה ירושתם לבניהם, וכמ"ש רש''י ז''ל בפ' פנחס עה"פ לשמות מטות אבותם ינחלו, אלו יוצאי מצרים, שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה שכל הנחלות החיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשים את החיים וכו'. הרי שירשו יוצאי מצרים נחלתם בחלוקת הארץ, וא''כ לא הי' ראוי לו לכתוב למען "לא יירשוה'', שהרי באמת ירשו אותה אלא הי' לו לומר למען לא יכנסו לארץ.
ד) במד"ר (פט''ז ה') איתא שלח לך אנשים וגו' זש"ה (ישעיה מ"ד) לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אנשים אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שיאמרו לה''ר על הארץ אמר הקב''ה שלא יהיו אומרים לא ידענו עונש לשון הרע לפיכך סמך הקב''ה הענין זה לזה, לפי שדברה מרים באחיה ולקתה בצרעת כדי שידעו הכל ענשו של לה''ר שאם בקשו לומר לה"ר יהיו מסתכלין מה נעשה למרים ואעפ''כ לא רצו ללמד, לכך נאמר לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם. הקשה ק"ז זלה''ה בישמח משה דאין להביא ראיה ממה שנענשה מרים שאסור להם לדבר לה"ר על הארץ, דאיכא למימר שאני מרים שדברה לה"ר בנעלב שהוא אחיה משרע"ה, משא"כ הם לא דברו על נעלב רק על הארץ. והוא ז"ל כ' לתרץ דכיון שמשרע"ה הי' עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה א"כ לא הי' נעלב ואעפ"כ נענשה מרים, א"כ שפיר איכא לאתויי ראי' שלא לדבר על הארץ אעפ"י שאינה נעלבת. ובדברנו להלן תתיישב קושיא זו באופן אחר בס"ד.
ה) והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו, פירש''י כביכול כלפי מעלה אמרו. ודבר זה תמוה מאד, שיהיו המרגלים אומרים דברי נרגן כאלו שאפילו עובדי ע"ז שבאותם הימים לא אמרו כמותם, שהרי בעובדי ע"ז כולם הודו ביכולת הקב"ה, אלא שטעו לומר שאין כבודו של הקב''ה שהוא מרומם ונישא להשגיח בתחתונים השפלים ומסר הנהגתם לידי שרי מעלה, כמבואר באורך ברמב''ם ז"ל (פ"א מהלכות ע"ז, ועי' בסוף מס' מנחות דף ק"י) ואיך יתכן שהמרגלים ידברו דברים זרים ומוזרים כאלו שנראים בפשטות ככפירה גמורה ח"ו ביכולת של הקב"ה, האם בב"א ירדו עד לדיוטא התחתונה, להיותם גרועים משפלים שבאומות עוע''ז.
והנראה לומר בביאור הדברים, דהנה בני ישראל היו מזומנים ללכת לארץ מיד ולכבוש אותה מאת שבעה עממין תושבי הארץ, אמנם בדרך הטבע לא הי' דבר זה אפשרי לכבוש את הארץ מידם, כי הכנעניים היו גבורים מאד, וכאשר הפליג הכתוב לספר תוקף גבורתם, אשר מי יוכל להתייצב בפניהם. והיו ישראל זקוקים להשפעת כח אלקי עליון שמחוץ לדרך הטבע כדי להתגבר עליהם ולקחת את כל ארצם מידם, וכדי להשיג השפעת כח עליון מאת השי"ת צריך להרבות בתורה ומצוות ומע"ט, שבזה מוסיפין כח וגבורה בפמליא של מעלה, וח"ו בהיפוך אם ח"ו מכעיסין לפניו ית' כביכול גורמים בזה להחליש כח של מעלה, וכדאיתא בילקוט פ' האזינו בשעה שישראל עושים רצונו של מקום הן מוסיפין כח וגבורה (בפמליא של מעלה) שנאמר ועתה יגדל נא כח ה' בשעה שהן מכעיסין אותו כביכול צור ילדך תשי.
ובכך היתה נעוצה טעותם של המרגלים, שכאשר ראו גבורת הכנענים ועזוז נוראותם ונוכחו לדעת שצריך כוחות עליונים בהשפעה גדולה כדי לנצחם, היו סבורים שעדיין לא סיגלו ישראל תורה ומצוות ומע"ט כל הצורך להמשיך השפעה אלקית כדי להכניע כחם של האומות יושבי הארץ, וכיון שכן עדיין הם זקוקים לשהות במדבר עוד זמנים טובא כדי להרבות בתורה ומצוות ולקבוץ על יד מעשים טובים כדי מדתם, שיהי' בכחם להמשיך הכח הא לקי הנשפע מלמעלה די הצורך להכניע את הכנענים ולרשת ארצם.
ולכוונה.זו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, ולא על עצם מציאות הבוית''ש יצאו לכפור ולומר שכביכול הם חזקים ממנו (עי' קושיא ה,) אלא שאמרו כי אותו כח ההשפעה העליון שהם זקוקים. לו כדי לנצח אויביהם עדיין אינו בידם די הצורך, שהרי השפעה עליונה זו המלבשתם רוח גבורה חוץ לדרך הטבע תלוי במה שירבו ישראל מצוות ומעשים טובים, שבאמצעות כן הם מוסיפין כח בפמליא של מעלה, ובזה הם זוכים להמשכת אותו כח עליון במדה גדושה, ועל השפעה זו נתכוונו באמרם כי חזק הוא ממנו, כלומר שעדיין לא זכו ישראל לבא לידי מדה זו להרבות תורה ולסגל מצוות ומע"ט שימשיכו על ידיהם כח אלקי במדה מרובה כ"כ, ולעת עתה אותו כח עליון הנשפע על ישראל מעט וחלש, ולעומתו תקיף יותר כח גבורתה של ז' האומות. וז''ש כי חזק הוא "ממנו", כלומר כחם וגבורתם של האומות חזק מאותו כח ההשפעה שיש בישראל, ולא נוכל עדיין לעלות, אלא עלינו להרבות עוד במצוות ובמע"ט שבזה מוסיפין כח בפמליא של מעלה, עדי נזכה להמשיך אותו כח עליון במדה הראויה לנו, שיהא בכוחנו להדביר עמים תחתנו ולאומים תחת רגלינו, להוריש מפנינו גוים גדולים ועצומים יושבי הארץ.
והשתא מיושב מה שהקשה היש''מ זלה"ה (קושיא ד'), דבאמת היו המרגלים יכולים ללמוד ממה שדברה מריה במשה שלא להוציא דבה רעה על הארץ, שהרי לא על הארץ עצמה דברו רעה אלא על משה ואהרן וכל ישראל היו מדברים סרה, באמרה כי עדיין לא סיגלו מצוות ומע"ט כל הצורך, ולפיכך לא נוכל לעלות כי חזק הוא וגו' כנ"ל, ודבר זה כמה חמור עונשו של לה''ר בשעה שמדברים על נעלב היה להם ללמוד ממרים שדברה באחיה, ואעפ"כ לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם.
ובזה מצאנו הסבר המניח את הדעת במה שנתקשו בו המפרשים מה היתה כוונת המרגלים בהוציאם דבה על הארץ, וכי היו חפצים שיחזרו ישראל למצרים או רצו שישארו לעולם במדבר בארץ לא זרועה. וכיוצא בזה תמה הרמב"ן ז"ל על משרע"ה, דמה טעם לו בשליחות הזאת אם הארץ טובה והעם רפה הרי טוב, ואם רעה או שהעם חזק סבור הוא שיחזירם למצרים, בתמיה, עיין שם מה שכתב בזה. אכן לפי''מ שביארנו טעם דברי המרגלים שהיו כסבורים שיש עוד צורך שיהיו ישראל מרבים מצוות ומע"ט כדי שיזכו לנצח שונאיהם, ולפיכך היו רוצים שישארו ישראל עוד פרק זמן במדבר וירבו שם תורה ומצוות ומע"ט עד שיקבצו על יד די סיפוקם להמשיך עליהם השפעה אלקית מלמעלה, שיוכלו להתגבר על יושבי הארץ מחוץ לדרך הטבע. אמנם טעו בכך, דמאחר שמשרע"ה ציווה לישראל לעלות ולרשת את הארץ מיד וודאי היה עולה בידם לכבוש הארץ ולהכניע יושביה, כי כן הו' רצון השי"ת.
ועתה נבא לבאר כוונת רש"י ז"ל חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים וכר, והקשינו דמזה משמע שהמרגלים היו סיבה להרשיע את ישראל, ואילו מדבריהם ז"ל מוכח שהמרגלים היו צדיקים בשעת הליכתם אלא שכוונתם הרעה של המשלחים היא שגרמה שנהפך לבם ונעשו רשעים (עי' קושיא א'), ונראה לפרש עפ"י מה שאמרנו ליישב הא דאיתא במד"ר פ' שמות עה"פ ויקם מלך חדש רבנן אמרי למה קראו מלך חדש והלא פרעה עצמו היה אלא שאמרו המצריים לפרעה בא ונזדווג לאומה זו א''ל שוטים אתם עד עכשיו משלהם אנו אוכלים והיאך נזדווג להם וכו' כיוון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו ג' חדשים עד שאמר להם כל מה שאתם רוצים הריני עמכם והשיבו אותו לפיכך כתיב ויקם מלך חדש, עכ"ד המדרש. ולכאורה זה סותר להא דאיתא בגמרא (סוטה דף י"א ע"א) עה"פ ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך וגו, ובבית עבדיך וגו, הוא התחיל בעצה תחלה ויאמר אל עמו וממנו התחילה הפורעניות וזה היפוך לכאורה מדברי המד"ר הנ"ל שלא רצה פרעה לשמוע להם לגזור גזירות רעות על ישראל.
וביארנו דתרוייהו אמת דמתחלה לא רצה פרעה לשמוע להם, אמנם אחרי שהמצריים אילצוהו לשמוע להם נתעלה ברשעו עליהם, והוא יעץ להם עצות כאלו שלא עלו על דעתם מתחלה, והכל כדי למצוא חן בעיניהם. והשתא לאו סתראי נינהו, דבאמת אחרי שובו למלכותו היה הוא המתחיל בעצה תחלה.
וכענין הזה אף אנו נאמר גבי המרגלים, שהיו צדיקים בתחלת הליכתם, וכאשר העיד עליהם הכתוב כולם אנשים, אלא שע''י כוונתם הרעה של המשלחים נכנסה במרגלים תכונה רעה ונהפכו להיות רשעים, ואחרי שנתהפכו ונשתנו לרע גדלה רעתם עד כדי כך שדברו דברי בלע כאלו שגם ישראל המשלחים לא התכוונו לכך מתחלה, ולא עלתה על לבם מעולם.
ובאמת שאף המרגלים לא היתה כוונתם לרעה כ''כ כפי שהבינו ישראל מדבריהם, ולא נתכוונו אלא להשהותן זמן נוסף במדבר עד שישלימו עצמן בתורה ובמצוות, אלא שישראל טעו בהבנת דברי המרגלים, עד שבאו לדבר כל אותן הדבורים לו מתנו בארץ מצרים וגו' הלא טוב לנו שוב מצרימה, וגו'. וכל זה הי' מחמת מה שנתן להם הקב''ה מקום לטעות בדברי המרגלים. והשתא תרוייהו איתנייהו בהו, דבתחלת השליחות גרמו ישראל להכניס תכונה רעה בלב המרגלים שהיו צדיקים מתחלה וכמו שביאר האוה"ח הקדוש הנ''ל, אמנם כששבו המרגלים היו הם סיבה להטעות את ישראל יותר ויותר ממה שהיו מתכוונים לרעה מתחלה, והי' זאת לישראל לעונש בעבור שאמרו נשלחה אנשים, וכפירש"י ז"ל חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים וכו'.
ונבא ליישב מה שדקדקנו בלשון רש''י ז"ל חייהם שאני נותן להם מקום לטעות וכו' (קושיא ב') דהנה מצינו בדברי חז"ל ב' טעמים על מה שמת משרע"ה במדבר ולא זכה להכנס לארץ, הטעם הא' הוא דאיתא במד"ר ס''פ עקב א"ל הקב"ה למשה אם אתה נקבר כאן אצלן בזכותך הן באין עמך א''ר לוי למה"ד לא' שנתפזרו מעותיו במקום אפילה אמר אם אומר אני האירו לי שאקבץ מעותי אין בריה משגחת עלי מה עשה נטל זהוב אחד והשליך בתוכם והתחיל צווח ואומר האירו לי זהוב א' היה לי ונפל ממני כאן והאירו לו מה עשה משנטל את הזהוב אמר להם בחייכם המתינו לי שאלקט את המעות וליקטן בזכות הזהוב נתלקטו המעות, כך א"ל הקב"ה למשה אם נקבר את אצלן במדבר הן באין בזכותך ואתה בא בראשם שנאמר וירא ראשית לו וגו' ויתא ראשי עם, עכ"ד המדרש. מבואר מזה כי ע''כ הוצרך משרע"ה להשאר במדבר כדי להביא דור המדבר עמו לא"י לעתיד בעת התחי'.
ועוד מצינו בדבריהם ז"ל טעם שהוצרך משה להשאר במדבר דאילו הי' נכנס לא"י ובונה את ביהמ"ק לא הי' בהמ"ק חרב לעולם, דלא שלטו האויבים במעשה ידיו של משה (כדאיתא סוטה דף י"א) והיתה ח"ו החימה נתכת על ישראל, משא"כ עכשיו שלא נבנה בהמ"ק ע"י משה שפך הקב''ה חמתו על עצים ואבנים והותיר שארית ישראל לפליטה (כמבואר כל זה באורך בילקוט תהלים מזמור ע"ט).
ונראה שהוצרכו חז"ל לב' הטעמים דבטעם הראשון בלבד לא סגי, דאף שבאמת לאותו הדור שנשארו במדבר היתה טובה גדולה מה שנשאר משרע"ה אצלם שיקומו בזכותו לתחי' לעת"ל, מ"מ לעומת זאת אילו הי' משרע"ה נכנס לארץ הי' בכך טובה גדולה לדור באי הארץ, ומאן מפיס אולי הי' הטובה והתועלת שיש לבאי הארץ אם הי' משרע"ה נכנס עמהם מכרעת את הטובה של דור המדבר מהיותו נקבר אתם, והי' משרע"ה נכנס לארץ עם ישראל. לכך הוצרכו חז"ל לתת טעם שאף לבאי הארץ הי' טובה מה שנשאר משרע"ה במדבר, כדי שתהי' שפיכת החימה על עצים ואבנים ולא תהי' כליה ח"ו לשארית ישראל.
היוצא לנו מזה כי מה שהי' הבית עתיד להחרב, זה הי' סיבה לכך שיקבר משרע"ה במדבר, כדי שלא יהי' בהמ"ק נבנה על ידו, ויוכל הקב"ה לשפוך חמתו על עצים ואבנים, דלולא טעם זה אפשר הי' נכנם לארץ, וא"כ נמצא כי מחורבן הבית נצמחה טובה גדולה לדור המדבר, שלסיבת כן נקבר משרע"ה עמהם והם עתידים לבא בזכותו.
והנה איתא במד"ר (פ' זו) עה"פ ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא, אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם לפני אני אקבע לכם בכיה לדורות ומן אותה שעה נגזר על בהמ''ק שתתחרב כדי שיגלו ישראל לבין האומות וכו'. וכן איתא בתרגום יונתן על הפסוק בכו תבכה בלילה, דאותה שעה שבכו ישראל בכיה של חנם נגזר על ביהמ''ק להיות נחרב ושיגלו ישראל לבין האומות. וזה יהיה הביאור בלשון רש"י ז''ל "חייהם'' שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, כלומר מה שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים זהו למען "חייהם'' הנצחיים, שיוכלו לקום בתחיית המתים ולבוא לא''י עם משרע''ה ובזכותו, שהרי מכח טעות זו שלהם בדברי המרגלים בכו בכיה של חנם ונגזר על ביהמ''ק שיחרב, וחורבן ביהמ"ק היא הסיבה שלא יכול משה לבוא לא''י, כדי שיוכלו האויבים לשלוט בעצים ואבנים, והוכרח להשאר במדבר, ובכוחו ובזכותו יביא עמו ראשי עם והוא בא בראשם.
ובזה אפ"ל גם מה שמסיים רש"י ז"ל למען לא יירשוה, דאין המובן בזה כפשוטו דקאי על דור המדבר שלא יזכו לרשת את הארץ, אלא דקאי על אותם שנכנסו לארץ וקבלו נחלתם בה, ואפ''ה אין האח בידם בתורת ירושה, דהנה ירושה קרויה דבר נצחי שאין לו הפסק עולמית, ולכן אין ירושת הארץ שבאותו זמן קרויה ירושה, כי הי' לה הפסק ע"י חורבן הבית וגלות ישראל בין האומות. וזהו שכתב רש"י ז"ל למען לא יירשוה, פירוש באי הארץ לא יהי' להם דין ירושה בארץ, כי לא תהי' נחלה זו בידם לעולם בלי הפסק. וזה נגרם ע"י שטעו בדברי המרגלים ובכו באותה שעה בכיה של חנם, על כן נגזר על הבית שיחרב ויגלו ישראל לבין האומות, וכל זה הוא למען חייהם של דור המדבר שיוכלו לקום לתחי' יחד עם משרע''ה. השי"ת יעזור שנזכה במהרה לביאת המשיח ולתחה"מ, ולראות בישועת כל ישראל ושמחתן בהתרוממות קרן התורה וישראל, בהתגלות כבוד שמים עלינו בב''א.
מאמר ד
דברות קדש מלהבות אש אשר השפיע אדונינו מורינו ורבינו עטרת ראשינו נזר תפארתינו, כ״ק, מרן הגה״ק (שליט׳׳א) זיע׳׳א, במעמד הנשגב של קידוש שם שמים בקרב רבבות בני ישראל אשר תאו והתכנשו בעיר ווילאמסבורג המעטירה, לקול קריאתו הקדושה לייסד את ״קרן ההצלה״ למוסדות התורה והחינוך הטהור בארץ תקדש, בהשתתפות הביד׳׳צ דקרתא קדישא תובב׳׳א, ביום כ׳ לחודש סיון התשל״ח לפ״ג
וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל וגו' וישלח אותם עשה ממדבר פארן על פי ה' כולם אנשים ראשי בני ישראל המה. לכאורה קמה וגם נצבה כאן תמיהה קיימת אשר כבר נתחבטו בה גדולים חקרי לב, הלא בני ישראל בחרו לשליחות זו אנשים צדיקים בני עליה שבאותו הדור, והכתוב מעיד עליהם כולם "אנשים", ומי לנו גדול מאלו שהקב''ה העיד עליהם שצדיקים גמורים הם (כדאיתא במד"ר ששאל משה רע"ה על כל אחד ואחד אם ראויים הם לאותה שליחות וא"ל הקב"ה ראויים הם) ואיך יתכן הדבר שיהיו אנשים גדולים אלו נהפכים ברגע אחד לרשעים גמורים, זולתי כלב בן יפונה שהלך והשתטח על קברי אבות, ויהושע בן נון אשר העתיר עליו משרע"ה בתפלתו והוצרך להויסף לו אות יו"ד על שמו לאמר י-ה יושיעך מעצת מרגלים, והיא שעמדה לו שניצל מעצתם הרעה. ובאמת הדבר פלאי מאד כיצד נהיה כדבר הזה שיתהפכו בבת אחד מצדיקים גמורים לרשעים גמורים.
אכן הנה בדברי הכתוב יש לדקדק שהאריך בלשונו לומר ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, דלכאורה אומרו אשר אני נותן יתירא הוא, שהרי ממה שהקדים ואמר ויתורו את ארץ כנען כבר נודע המקום בגבוליו ובמיצריו, ולמה הוצרך להודיע כי ה' הוא הנותנה לבני ישראל, אחר שכבר בא הדבר מפורש בכמה מקראות כי זאת הארץ הנחיל ה' את בני ישראל.
ויתבאר בהקדם הידוע מדברי הקדמונים והובא בספה"ק צמח ה' לצבי פ' ראה, ע''ד שכ' בס' ש"ך עה''ת בשם רבינו בחיי, וז''ל, ובזה תבין איך מקום השכינה וכו' שהיה כהן גדול נכנס פעם אחת בשנה אחר כמה טבילות וקידושין ואחר כמה תפילות שהיו ישראל מתפללין עליו איך עתה הוא בית תורפה של ישמעאלים בית ע''ז שלהם, אלא שנתקפלה ירושלים וגברה עליה קליפה של שאר ארצות, ואפשר שבקיפול ארצות באה שם רצועה מארם עד שבנו שם בית הע''ז, והם.חושבים שבנו בירושלים והם מכזבים וכו', והנה "ארץ" נקרא ארץ ישראל ו"חוצות'' נקרא חוץ לארץ, וז''פ הפסוק שכבו לארץ חוצות, ר"ל שהחוצות שוכבים על ארץ ישראל. וזהו בוודאי אחר שיתרחב ירושלים וכו' בודאי הרצועה מארם והחוצות השוכבים על ארץ ישראל יאבדו ממקום זה, כי אין זה מקומם רק שהגוים העובדים שם ע''ז המשיכו לשם רצועה מארץ העמים הטמא וארץ ישראל מתקפלת תחתיו וכו', עכדה"ק. (ועי' בספרי ויואל משה מאמר ישוב א"י סי' קכ''ט הארכנו בענין זה). תמצית הדברים כי בזמן שמטמאין את הארץ בתועבות ועושים בה כל אשר שנא ה' אזי נעתקת קדושת הארץ ממקומה, ונמשכת עליה רצועה בישא מאדמת ארץ העמים, ואין זו ארץ ישראל כי אם ארץ חוצות היא אדמת חו"ל נמשכה ובאה והיא שוכבת עליה.
והנה נודע מ''ש הרמ''ע מפאנו זלה''ה בעש''מ (מאמר חיקור דין ח''ב פ''ז) עה''פ ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלים, דאומרו הבוחר בירושלים קאי אדלעיל כאילו אמר ויגער ה' בך השטן הבוחר בירושלים, כי השטן בוחר להתגבר בירושלים עיר הצדק קריה נאמנה, לפי ששם הקדושה גדולה יותר הוא מתגבר שם ביותר להכשיל, עכת"ד. ולצד שהשטן מתגבר מאד בארץ ישראל לפי ששם הקדושה גדולה על כן אף שהיו המרגלים קודם לכן צדיקים בני עליה, אך מיד שנכנסו לארץ ישראל התגבר עליהם השען מאד להכשילם, והכניס בהה מחשבות זרות ודיעות נפסדות, ולגודל התגרות היצה"ר בא"י לא יכלו לעמוד בנסיון ונפלו ברשתו להוציא דבת הארץ רעה.
ואפשר לומר ביתר ביאור איך נהיה כדבר הזה שנהפכו המרגלים בפעם אחת לרשעים גמורים, עפ"י מה דאיתא בספרי פ' דברים בתחלה נתקבצו אצל משה לשלוח המרגלים ולא רצה ואמר כבר הבטיחנו ה' ואמרו לו כי העמים יודעים בנו שאנו באים לירש אותם והם מטמינים ממונם וכשיגיעו ישראל לא ימצאו כלום ונמצא דבר ה' בטל ח"ו וכו', וזהו שאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ פי' לגלות החפירות שמטמינים בהם ממונם, עכ"ד הספרי. ומדברי הספרי למדנו שהמרגלים עיניהם נתנו בממונם של הכנעניים ממה שאמרו ויחפרו וגו' שהלכו במחשבה תחלה לגלות החפירות ששם ספונים טמונים אוצרות הממון של הכנעניים, ומכיון שנטה לבם לכוונה רעה זו להנות מנכסי הכנעניים הרשעים, נכנס בקרבם הארס המזיק שבאותו ממון, והיה מפעפע בהם כארסו של עכנאי, ומשנכנסו לארץ ישראל מקום תגבורת היצה"ר במחשבות כאלו, נתחזקה עליהם הסתת היצה"ר ביתר שאת, עד שנפשם לשאול הגיעה לפקפק באמיתות נבואתו של משרע"ה. ומהכא חזינן עד היכן הדברים מגיעים, ומה חמור הוא פגם הנהנים מן הרשעים איזו הנאה כל דהיא, שאף מחשבתם הרעה של המרגלים לזכות בממונם של הרשעים כך השפיעה עליהם לרעה ונתקלקלו ונהפכו לרשעים. (עי' בדברינו לעיל פ' בשלח, ע' שנ"ח, דאף מי שעיניו נשואות והוא מצפה לקבל שוחד אותה מחשבה מזקת מאד ומעוורת עיניו מלראות האמת).
והשתא מובן היטב מה שהוצרך הכתוב לומר ויתורו את ארץ כנען "אשר אני נותן לבני ישראל", דהנה לדברי הספרי הנ"ל נמצא דאומרו "ויתורו'' את ארץ כנען הוא ציווי שתהא תכלית הליכתם לתור את הארץ ולראות מה היא והעם היושב עליה וכיו"ב, אבל לא הותר להם לגלות החפירות שהטמינו הכנענים, ורמז להם הכתוב כי אם יקיימו דברי ה' כמאמרם "ויתורו'' את ארן כנען ולא יתנו עיניהם בממון הכנענים אז יזכו להיות בארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, כי רק כשמתנהגים בא''י בקדושה ובטהרה הלב והמחשבה אז נמצאים בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך, משא"כ אם פוגעים ומקלקלים ח"ו בא"י אין זו הארץ אשר נתן ה' לבני ישראל, כי קדושת הארץ פורחת ונעלמת ותחתיה באה רצועה בישא מאדמת ארץ העמים.
ומכל זה חזינן כמה גדולים הנסיונות בארץ ישראל, שמתגבר הס"מ וכת דיליה שלא ישאר ח"ו שם ושארית מדרך ישראל סבא, וביותר בוחר הס"מ להתגבר על אנשים גדולים, כאשר העיד עליהם הכתוב כולם אנשים ראשי בני ישראל המה, ובסופו של דבר נתקלקלו ונהפכו לרשעים וגרמו כל אותה הצרה. ובספרי ויואל משה מאמר ישוב ארץ ישראל ביררתי בארוכה שיפות הפוסקים במצות ישוב ארץ ישראל, ושם נתבאר דאף לאותם פוסקים דס"ל דמצות ישוב א"י נוהגת אף בזמן הזה, במה דברים אמורים בזמן שהארץ בקדושתה אבל כשמטמאין אותה אין מקיימין בזה מצות ישוב א''י (ועי' שם מאמר ישוב א''י סי' קל"ג עיקר ב').
ולענינינו הנה נתאספנו לכאן לכבוד הרבנים הגאונים הצדיקים בית דין צדק דעה"ק ירושלים תובב"א אשר באו למדינתנו למען הצלת מוסדות התורה בארצינו הקדושה, לחזק את העדה הקדושה אשר נותרה כשירים, שארית הפליטה ההולכים בעקבות רבותינו הקדושים זיע''א, מעמד נשגב הוא לנו הכנוס האדיר הזה, יום בשורה הוא היום הגדול הזה, בו זכינו שנתאספו רבבות אלפי ישראל לקדש שם שמים.
וידוע מה דאיתא בזוה''ק (פ' פנחס דף ר''כ ע"א) שבעידן חדוה מגרש הקב''ה את כל הצדיקים הקדושים והאבות מן העולם העליון ושולחם לעולם הזה להשתתף בשמחת בניהם, ומי לנו גדול כשמחה גדולה זו שמתקדש שמו יתברך במקהלות רבבות בית ישראל, וצריך כל אחד לדעת ולהאמין ששלחו אלינו משמי מרום את האבות הקדושים וכל הצדיקים להשתתף בשמחתנו והם נמצאים פה עמנו היום. והנני להודות לכל גדולי ישראל דעבדו חטיבה דילי ובאו להשתתף בכנסיה לשם שמים הלזו, ולא חטיבה דילי בלבד עבדו אלא חטיבה דכלל ישראל, וכאן היה נאה לברך ברוך המקדש שמו ברבים על מעמד קידוש השם שלו זכינו.
והנה הדרך הזו אשר למען קיומו והחזקתו נתאספנו לכאן לא דרך חדשה היא, אלא זוהי הדרך אשר אבותינו ואבות אבותינו צדיקי אמת בכל הדורות הקריבו עצמם ומסרו נפשם ללחום עבורו. כאשר ירחם ה' וישלח לנו את משיח צדקנו - השי"ת יזכנו לראותו בקרוב במהרה - יורה משיח צדקנו באצבע ויאמר אלו הם היהודים אשר קרבו את קץ הגאולה, ואוי לאלו אשר משיח צדקנו יחווה עליהם ויזעק אלו הם אשר היו מעכבים את הקץ. והנה הגאונים הצדיקים הבית דין צדק התאמצו מאד לבא הנה למען הצלת המוסדות, גם אני באתי בהתאמצות גדולה, כי קשה עלי מאד, אבל מחוייבים אנו לתמוך בבית דין צדק בכל כוחנו, ולעשות כל מה שביכלתנו שיצליחו במשלחת כי עתה היא שעת מלחמה ובשעת מלחמה צריך להתאמץ יותר מכפי היכולת. ובזכות זה תתברכו בכל הברכות, ובקרוב במהרה נזכה לקבל פני משיח צדקנו אמן.
מאמר ה
שלח לך אנשים וגו', פירש"י לך לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח. והקושיא ידועה ממנ''פ אם היה ברצונו יתברך לשלוח אנשים לרגל את הארץ למה לא ציווהו על כך במפורש, ואם היה זה נגד רצונו יתברך מדוע הרשה לו לשלחם ולא עיכב על ידו. ועוד דבוודאי שלא עשה משרע"ה דבר ולא חצי דבר נגד רצון הבורא ואילו היה רואה שהדבר הוא למורת רוח לפני השי"ת בודאי היה נמנע מלשלחם. ותו קשה דלהלן בפ' כתיב וישלח אותם מתה וגו' על פי ה', הרי שנשתלחו ברצונו של הקב"ה. ורש"י ז''ל פירש על פי ה', ברשותו שלא עיכב על ידו, וצ"ב דפשטיה דקרא לאו הכי משמע.
ב) רש"י ז"ל כתב וז''ל לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וצו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה וכו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, ע''כ. ומזה מבואר דמיד כשאמרו נשלחה אנשים וגו' הרע הדבר בעיני הקב''ה, ונגזרה עליהם גזירה שלא יכנסו לארץ. וגדולה מזו איתא במד''ר שמביא משל למלך וכו', כך הקב''ה אמר לישראל טובה הארץ ולא האמינו אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו, אמר הקב''ה בשבועה שאין אחד מהם נכנס לבניהם אני נותנת ע"כ. וא''כ תימה רבתי הוא כיצד הוטב הדבר בעיני משה, כאומרו וייטב בעיני הדבר אחרי שבעיני ה' היה רע, וכי אפשר שטעה משרע''ה בדבר ח''ו, משה אמת ותורתו אמת. גם יל''ד באומרו וייטב בעיני הדבר דלכאורה תי' "הדבר'' נראה כמיותר.
ג) והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, יונתן תרגם ותעבדון חזקתא ותסבון מאיבא דארעא. ובפי' יונתן שם כתב פי' שיעשו חזקה בקרקע שהרי הלכו בגבוליה וכו', עיי''ש. ויש לתמוה על כך שהרי כבר קדם אברהם אבינו עליו השלום לעשות חזקה זו בארץ כנען, כדאיתא בבבא בתרא (דף ק' ע''א) הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי ר"א, דכתיב (בראשית י' י') קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, וא''כ למה הוצרכו עוד לשליחת המרגלים כדי לעשות חזקה בא''י כדברי התרגום יונתן הנ"ל ולא סגי להו במה שהחזיק בה אאע''ה בעבור זרעו אחריו לדורותם.
והנראה בביאור הענין עפי''ד המדרש ילקוט (הביאו האור החיים הקדוש פ' זו) וזה תוארו, בתחלה נתקבצו אצל משה לשלוח המרגלים ולא רצה ואמר להם כבר. הבטיחנו ה', אמרו לו העמים יודעים בנו שאנו באים לירש אותם והם מטמינים את ממונם וכשיגיעו ישראל לא ימצאו כלום, ונמצא דברי ה' בעל ח''ו, ואז וייטב הדבר בעיני משה מה שאמרו ויחפרו לנו את הארץ, פי' החפירות שמטמינים בהם ממונם וכו', כיון ששמע משה כך נלכד בידם, ע"כ. וביאר האוה''ח הקדוש כוונת המדרש דהנה יש ב' מיני ריגול, הא' ריגול לדעת דרך אשר ילכו בה ואם יש צורך להטריח את כל ישראל לעלות או סגי בחלק מהם, הב' הוא ריגול כללי כשרוצים לשער ולראות אם יש בהם כח לכבוש את הארץ, והוא הריגול שעליו הסכימו ישראל. לשלוח לרגל את כללות ארץ כנען, והמה נתחכמו לדבר במרמה להסתיר ממשרע"ה אמיתת כוונתם, ואמרו לו שלצד הטמנת הממון המה שולחים מרגלית ובזה נלכד משרע"ה בידם והסכים לשלוח מרגלים לראות החפירות, כי אין רע בדבר וכו', יעיי"ש בדבריו שהאריך.
אך קשה טובא על פירושו בדברי המדרש ילקוט, דאיך יתכן לומר שלא הסכים משרע"ה אלא שילכו לרגל ולראות החפירות שמטמינים בהם ממונם, והרי משרע"ה ציווה אותם וראיתם את העם היושב עליה וגו' ומה הארץ וגו', הטובה היא אם רעה, ומה הערים וגו', הרי שציוה אותם על כל ענייני ריגול ולא רק למצוא את החפירות שמטמינים בהם ממונם. ותו ראוי להבין כיצד יתכן שיהיה משרע''ה סבור שכל כוונת הליכתן אינה אלא לראות מקומות שמטמינים בהם ממונם, וכי כיצד היו יכולים.למצוא כל אותם החפירות שמטמינים בהם הכנענים ממונם בפרק זמן קצר ששהו המרגלים בא"י, מה שלא יוכלו למצוא אח"כ כשיבואו כל ישראל לארץ ויתיישבו כ''א על מקומו, אתמהה.
גם קשה להבין טעם החילוק שמחלק האוה"ח הק' בין ב' מיני ריגול, דריגול לראות החפירות שפיר דמי, ורק הריגול הכללי לראות אם יש בכוחם לכבוש את הארץ הוא שנאוי בעיני ה', והלא כשם שהריגול הכללי רע בעיני ה' מחמת שהוא בא מחסרון אמונה בדברי הקב''ה שהבטיחן לתת להם את הארץ, כמו כן הריגול לראות מקום המטמוניות שהטמינו בו הכנענים ממונם יהיה אסור מהאי טעמא גופיה, דמכיון שכבר הבטיח להם הקב"ה בתים מלאים כל טוב בוודאי יתקיים דבורו של הקב"ה ויתגלו להם כל אותם המטמוניות, דהרבה דרכים למקום לקיים דבורו, וכגון ע"י נגעי בתים שבשורה טובה היא לישראל, שבאמצעותם נתגלה מקום המטמוניות שהטמינו כנענים בכותלי בתיהם כדאיתא בהוריות, או יתכן שיתגלו ע"י שאר דרכים, כי לא יפלא מה, לקיים דברו הטוב אשר יעד לעמו, וא"כ ריגול זה לגלות מקום המממוניות מורה על קוצר אמונה בהבטחתו יתברך, ומדוע הוטב בעיניו הריגול לצורך גילוי המממוניות יותר מן הריגול לראות את הארץ.
ואפ"ל ליישב כל הענין בשנקדים להניח הנחה סוברת, דהא דאיתא בדבריהם ז"ל שהטמינו הכנעניים ממונם כדי שלא יוכלו ישראל להנות ממנו, בכוונה שעשו הכנענים כל טצדקי שבהגיע הממון ליד ישראל לא יהיה בידם להשתמש בו ולהנות ממנו, והיינו שחשבו הכנענים מחשבות בעצה לטמא את ממונם, בעשותם אותו תקרובת לעבודה זרה, ושוב לא יוכלו ישראל להנות ממנו כשיכול כל אותו הממון לידם, והיה הדבר נודע להם מאז כי ישראל בדילים מלהשתמש בטעון ע"ז, וכדאיתא במד"ר פרשת ויגש דאותם העגלות ששלח פרעה ליעקב אע"ה עמד יהודה ושרפן לפי שהיתה עבודה זרה חקוקה עליהם. והכי מסתברא דאם נאמר שהדברים כפשוטן שהטמינו ממונם בחפירות אכתי לא הועילו בזה מתרי טעמי, חדא שהרי גם הם בעצמם לא יוכלו להנות כלל מממונם אם הם טמונים בחפירות מתחת לקרקע, ועוד שהיה ידוע להם כי כל מעשיהם של ישראל מחוץ לדרך הטבע, ובודאי חששו שתעלה ביד ישראל לחפש ולגלות גנזי מטמוניות שלהם דהרבה שלוחים למקום לגלות מסתוריהם לישראל, אלא וודאי שחשבו מזמה רעה לטמא הכל בתקרובת עבודה זרה, ואז גם אם יגלו ישראל את כל הרכוש לא יוכלו להנות ממנו כלל, כי חרם הוא להם, ולא תתקיים הבטחת השי"ת שהבטיח לישראל בתים מלאים כל טוב.
וזו היתה דעתן של ישראל כשבאו לפני משה ואמרו לו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ, דהיינו שרצו להקדים ולעשות חזקה בארץ ישראל כדי לקנות את הבתים מלאים כל טוב, דאף שכבר קנה אברהם את ארץ ישראל והחזיק בה, מ"מ לא קנה אלא את גוף הקרקע, אבל לא זכה במטלטלין אשר בתוכה שלא היו בעולם באותו זמן, לפיכך הוצרכו המרגלים להחזיק בה כדי שיקנו את הבתים מלאים כל טוב, דהכי קיי"ל חצר קונה כל מה שבתוכה, וכאשר יתבאר להלן. ומכיון שיזכו ישראל בכל הרכוש ההוא שוב לא יוכלו הכנעניים לאסור כל אותם החפצים בתקרובת עכו''ם, דכבר יצאו החפצים מרשותם לרשות ישראל, וקיי"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ובד"ז מבוארים דברי הספרי הנ"ל, שבאו ישראל ואמרו למשה העמים יודעים בנו שאנו באים לירש אותם והם מטמינים את ממונם וכו', ר"ל שיטמינו ממונם באופן כזה שגם כאשר יגיע הממון ליד ישראל לא יוכלו להנות ממנו, וכדאמרן שיטמאו אותו בתקרובת ע"ז. ואין לתמוה על שאומר והם מטמינים ממונם וכו', ולא נקט והם מטמאים ממונם וכדו', דבכלל הטמנה נכלל גם ענין זה שיטמאו אותו הממון ויאסרוהו, דע"י כן יהיה עמון ומובדל מלהנות ממנו, והריהו כאילו אינו. ואילו היה הריגול על כוונה זו בוודאי טוב ונכון הדבר, ולכן כשבאו אל משה בטענה זו נשלחה אנשים וגו' ויחפרו, וכנ''ל שימהרו לזכות ברכוש הכנענים בטרם יעשו הימנו תקרובת ע"ז, הוטב הדבר לפני משה. וזה גם ביאור התרגום יונתן והתחזקתם וגו', ותעבדון חזקתא בארעא, דאף שארץ ישראל מוחזקת בידינו מאבותינו, שכבר קדם אברהם אע"ה לזכות בה, לא זכה אלא בגוף הקרקע ולא בבתים מלאים כל טוב שעדיין לא היו בעולם, ולפיכך ציווה אותם משרע''ה לזכות בארץ כדי שיקנה להם כל אשר בה בתורת חצר. וכדי שיזכו בבתים מלאים כל טוב בתורת חצר קונה כל מה שבתוכה הוצרכו המרגלים להלך בארץ ישראל, כדי שיהיו עומדים בצד החצר, שהרי מכיון דתורת חצר שאינה משתמרת עליה כמובן, בעינן עומד בצד חצירו, דהכין הלכתא דבחצר שאינה משתמרת אין חצירו זוכה לו אא"כ עומד בצדה, כדאיתא בגמרא בבא מציעא (דף י''א) ונפסק להלכה בחו"מ (סימן ר' ובסימן רע"ג) יע''ש.
אמנם הנה מבואר בנמוקי יוסף בשם הר"ן (בב"מ דף י"א) בסוגיא הנ"ל דכללא הוא דכל שליח בעינן מבעל הממון, דכל זמן שאינו שליח מבעל הממון אינו יכול להעשות שליח לאחר לזכות בעבורו (עי' מ''ש בזה בחידושי סוגיות סוגיא דתופס לבעל חוב סי' ג') וכיון שכן אף חצר שקניינה הוא מטעם שליחות אינה יכולה לקנות אלא א''כ נעשית שליח מבעל הממון. ולפי''ז יש להקשות על מה דאמרן דאיך אמרו ישראל נשלחה אנשים ויחפרו, וכנ"ל שנשלחו כדי לזכות בבתים מלאים כל טוב מדין חצר קונה כל מה שבתוכה, כיצד קנתה לישראל חצרם מדין שליחות, והא לא היה כאן שליחות מבעלי הממון, דהכנענים היו בעלי כל אותם הבתים מלאים כל טוב, והם לא רצו להקנותם לישראל, ולא היתה לחצרם תורת שליחות, דאין כאן שליחות מבעל הממון, ומאי קסבר משרע"ה שתהא תועלת בשליחתם.
אך קושיא זו ליתא, דלאמתו של דבר לא הוו עוד הכנעניים בעליו האמיתי של הממון, אלא הקב''ה הוא בעליו של אותו הממון, ויובן עפימ''ש בסה"ק אגרא דכלה פ' שופטים עה''פ כי הגוים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך, ותוכן דבריו עפ''י קבלתינו מרבותינו דכח הפועל בנפעל, ממילא ממונו של אדם שהאדם מסגל ע"י מעשיו יש בממון ההוא כח הפועל, ע''כ נאסר לנו לפרוט מתיבת המוכסין, כיון שכח הפועל יש בממון ההוא והאדם הכשר כשיקחנו לעצמו יגרום בנפשו פעולות זרות וכו'. בעינינו ראינו כמה אנשי שם אשר פיתה היצר לתבוע חלקם והשתדלו בפרנסתם לקבל ממון מכל אדם ונשארו אח''כ כלים ריקים, וכו'. והנה בכאן נתן השי"ת לישראל את כל טוב ארצות הגוים האלה ממונם ורכושם המה יירשום, הנה יש לחוש כי כח הפועל בנפעל, ובכח הרכוש ההוא טמונים המדות הרעות של הגויים, הנה כאשר יהנו ישראל ממנו יש לחוש שיקנו קנין בנפשם לעשות כמעשיהם, אבל באמת לא כן הוא כי ישראל יירשוה ירושה ונתונה מאת השי''ת, והשי"ת הוא הבעלים של הרכוש. וז"ש הכתוב כי אתה בא אל הארץ אשר "ה' אלקיך נותן לך", ואין זה בהשתדלותך ליקח מיד הרשעים האלה רק השי''ת נותן לך, ע"כ אני מבטיחך שעי"ז לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם, עכתדה"ק. ומכלל דבריו שמענו דלא נקרא אותו הרכוש ע"ש הכנענים יושבי הארץ אלא הקב''ה הוא בעליו האמתי והוא הנותנה לישראל. והשתא שפיר יש כאן דעת בעל הממון, שהרי הקב"ה ברצונו ליתנה להם, לפיכך היו צריכים לבא לארץ כדי שתקנה להם החצר בתורת שליחות, דיש כאן דעת בעלים, ומהני עומד בצד חצירו, שתקנה להם החצר מדין שליחות.
ואם היו המרגלים הולכים רק לכוונה זו לזכות בבתים מלאים כל טוב שלא יוכלו הכנענים לאסרם בתקרובת ע"ז, אזי היתה שליחותם לטובה, אמנם לצד שנשתלחו על פי ישראל שהיתה להם כוונה רעה, כמ"ש האוה"ח הקדוש, וזלה"ק, לצד שכוונת המשלחים היתה רעה תפעל פועל הרע בשליח ויחזור להיות שלוחו של אדם כמותו ויוולד בו תכונה רעה מה שלא היתה בו קודם וכו', ולזה הגם שהיו צדיקים בהתחלתם עשות ההליכה לרגל נולד בהם תכונה רעה מכח המשלחים ויעצו להדיח, עכלה"ק. וביאור הדברים דאילו היו המרגלים מהלכים לתומם על הכוונה ששלח אותם משרע"ה להקדים ולזכות בבתים מלאים כל טוב, א"כ בהכרח היו נעשים שלוחי דרחמנא, שהרי הקב"ה הוא בעל הממון, והוא המקנה אותו לישראל באמצעותם, דבלא זה לא יתכן שיהיו זוכים בעבור ישראל, אלא א"כ נעשו שלוחי דרחמנא שהוא בעל הממון, ואילו הוה הכי לא היתה מזקת להם כוונת המשלחים הה ישראל, דאף שהיתה כוונת ישראל המשלחים לרעה, מ''מ לעומתה היה בידם כח השליחות ששלחה משרע"ה על דעת לזכות בממון בעבור ישראל, ומחמת כן נעשו שלוחי דרחמנא שהוא בעל הממון המקנה להה כנ"ל, והיה אותו כח השליחות מאת הקב"ה גובר על כח השליחות הרע של ישראל, ולא היה מקום לחוש שתזיק להם התכונה הרעה של ישראל המשלחים, דבטל הוא לעומת השליחות מאת הקב''ה. וזה שאמר משרע"ה וייטב בעיני "הדבר", רמז להם בזה על ענין השליחות לזכות בממון, כדמצינו בגמרא (סוטה ג' עמוד ב') יליף דבר דבר מממון, הרי דממון נרמז בתי' דבר. והכוונה דהוטבה בעיניו השליחות כדי לזכות בממון הכנעניים, דאילו היו גומרים השליחות ע''ד כן לא היתה נצמחת רעה משליחותם.
אכן המרגלים בהליכתם לא נתכוונו לכך, וא"כ לא נעשו שלוחי דרחמנא אלא שלוחיהם של ישראל בלבד, לכך הזיקה להם תכונתם הרעה של המשלחים, עד שנעשו גרועים יותר ממשלחיהם. ומזה נלמד עד כמה גרוע הוא כשנשפעים מדעת הדור דלבסוף נעשה גרוע יותר ממי שנשפע הימנו, וזה חזינן ממדת העונש שנענשו המרגלים מיד במיתה משונה ר''ל, משא''כ כלל ישראל המשלחים לא נענשו מיד אלא במשך ארבעים שנה. הרי דהזיקה להם תכונתם הרעה של המשלחים עד כדי כך שנהפכו לגרועים ביותר ונעשה בהם מה שנעשה.
ומעתה אין לתמוה ממה שאמה"כ וישלח אותם משה וגו' על פי ה', ואילו בפ' דברים משמע דתיכף ומיד בתחלת שילוחם חרה אף ה' בהם ולא נתרצה בשליחות, דמה שאמר לו הקב"ה שלח לך היינו על דעתך וכוונתך שאתה משלחם כדי לזכות בממון, וזו וודאי שליחות לטובה, שיהיו נעשים שלוחי דרחמנא לזכות באותו הרכוש. וזהו שאמה"כ וישלח אותם משה וגו' על פי ה', פירוש דמכיון ששלח אותם משה כדי לזכות בממונם בהכרח היתה השליחות "על פי ה'" דהיינו ששלחם בכוונה זו שיהיו נעשים שלוחי הקב"ה, דרק באופן זה יתכן להם לזכות בממון כשיהיו שלוחי בעל הממון כדברי הנמוק''י הנ"ל.
והנה משרע''ה לפי דעתו שהיו שלוחי דרחמנא שפיר אמר להם וראיתם את הארץ מה היא, דמכיון שתכלית שליחותם היא לזכות ברכושם של הכנעניים ומחמת כן הם שלוחי הקב"ה שוב לא יוכל להזיק להם אם יהיו גם שלוחי ישראל, ולפיכך רשאים הם לראות את הארץ מה היא כדעת ישראל המשלחים, דאין זה עיקר השליחות אלא הזכיה ברכוש הכנעניים, ואילו באמת היו מהלכים על דעתו וכוונתו של משה רע"ה לא היה מזיק להם שליחות ישראל, אך דא עקא שנעו מן הכוונה הזו ולא הלכו לדעת משרע''ה, ונעשו רק שלוחי ישראל שהיתם תכונתם רעה והיה מה שהיה. אכן הקב"ה ידע מראש שלא תהיה שליחותם לכוונה זו לזכות באותו הממון, אלא תכנס בהם תכונתם הרעה של ישראל המשלחים, על כן אמר אני איני מצוה לך, כי לפניו ית"ש גלוי שתצא תקלה ומכשול משליחות זו, והבן.
מאמר ו
קליוולאנד ה'תשי"ג לפ"ג
שלח לך אנשים וגו', במדרש הביאו ק"ז זלה"ה בישמח משה, זש''ה (איוב פרק י"ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד, וצריך להבין שייכות מקרא זה לכאן.
ב) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, בתרגום יונתן איתא וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא וכו' יהושע. וצ"ב מה ענין העניוות לכאן, שכעבור מדת הענוה שראה בו הוצרך לקרוא לו יהושע ולבקש רחמים עליו.
ג) ומה הארץ וגו' היש בה עץ אם אין וגו', הנה פשוטו של מקרא צריך ביאור, דאין לו מובן לכאורה, דכי האם היה ספק בדבר אם יש בה עץ, הלא אחרי שהקב"ה קדם להבטיחם שהוא מכניסן אל ארץ טובה ורחבה אשר לא תחסר כל בה לא יעלה על הדעת להיות מסתפק בכך אם יש בה אילנות. ורש"י ז"ל פירש (והוא מגמרא ב"ב דף ט''ו ע''א) היש בה עץ וגו', אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו כעץ. והוא דרך דרש אבל פשטות הכתוב משמע דקאי על אילנות ממש, וצריך ליישב גם פשוטו של מקרא. גם ראוי לקשר הדרש עם הפשט יחדיו, ומה שייכי להדדי פשוטו של מקרא דקאי על אילנות עם הדרש דקאי על צדיק.
ד) גם יל"ד במאה"כ היש בה עץ אם אין, דהוה סגי שיאמר היש בה עץ, ומה צורך נמי לומר "אם אין", דהלא מאומרו היש בה עץ כבר מובנת השאלה.
ה) ובתרגום יונתן מפרש הפסוק כפשוטו היש בה עץ האית בה אילנין דמיכל, והוא תמוה כנ"ל. גם ראוי להבין מה שדקדק לתרגם האית בה אילנין דמיכל, דהול"ל האית בה אילנין טעונין פירות דמיכל, שהרי אין העץ עצמו נאכל אלא הפרי.
ו) והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ. צריך להבין מדוע הוצרך לחזקם ולזרזם כ"כ על לקיחת הפירות. ובתרגום יונתן ותעבדון חזקתא בארעא, והוא פלאי מה חזקה היו צריכים, הא קיי"ל ארץ ישראל מוחזקת לנו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב. ואם נאמר דאכתי היו צריכים לחזור ולעשות חזקה דלא הועילה חזקת האבות משום שהכנעני אז יושב בארץ, והוצרכו לחזור ולהחזיק בה כשנכנסו ישראל לארץ, א"כ תקשה מה הועילה חזקתן של המרגלים, הרי גם עתה עוד לא נכנסו ישראל לארץ, ועדיין הכנעני יושב בארץ. (ובדרוש הקודם ביארנו התרגום יונתן בדרך דרוש ועוד לאלוק מילין בס"ד).
ז) ויכרתו משם זמורה וגו' וישאוהו במוט בשנים וגו', פירש"י ז''ל שמנה נטלו אשכול א' נטל תאנה וא' רמון יהושע וכלב לא נעלו כלום משום שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו. יש לתמוה כיצד עברו יהושע וכלב על מצוות משרע"ה אשר פקד עליהם ולקחתם מפרי הארץ, ואם בעבור שראו שהמרגלים נעלו בכוונה רעה להוציא דבה על הארץ, אכתי תמיהא היא שהיה להם ליטול בכוונה טובה היפוך כוונת המרגלים, ולא לבטל לגמרי מצות משרע"ה.
ח) להלן בפרשה בענין המעפילים, ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והוא לא תצלח, פירש"י ז"ל זו שאתם עושים לא תצלח. וכתבו המפרשים דכוונת רש"י ז"ל לפרש הא דכתיב והוא לא תצלח בלשון נקבה (בחיריק תחת הה"א) דקאי על הפעולה, וכאילו אמר זאת הפעולה שאתם עושים לא תצלח. והרב אבן עזרא ז"ל כתב והוא לא תצלח העליה אל ראש ההר לא תצלח, או העברת פי ה' אין בה הצלחה. ומדבריו נראה דבפירושו הב' הוא מוסיף על פירוש רש"י ז"ל, וקמפרש ליה לקרא דלא על הפעולה הזו בלבד הוא אומר שלא תצלח, אלא שבא הכתוב כאן להודיע בכללות דכל העברת פי ה' אין בה הצלחה. וכאשר נבאר להלן בס"ד.
ט) ובתרגום יונתן אי' מה דין אתון עברין על גזירת מימרא דה' ואיהי לא תצלח לכון. לכאורה בקרא כתיב והיא לא תצלח סתמא, והוא מוסיף תיבת "לכון" וכמו שכ' בפי' יונתן שם דכוונתו לדייק כי לכם דוקא לא תצלח, וצ"ב מה רצונו בזה ומדוע להם דוקא לא תצלח אבל לאחרים היא תצלח.
ובטרם נבוא לביאור ענין המרגלים נקדים לפרש מאה"כ בפ' המעפילים (קושיא ח' וט'), דהנה מצינו בהרבה מקומות בדבריהם ז"ל דמעשה שטן הצליח ונעשו להם נסים גדולים בדרכי המינות וע"ז, והבריות נכשלים בהם וטועים אחריהם. וכדאיתא בגמרא ע"ז (דף נ"ד ע"ב) שנראתה להם הע"ז בחלום וציוותה לשחוט להם גברא וירדו גשמים בשעה שהי' עצירת גשמים וכן כמה עובדות שם שנעשו עפ"י ע"ז דברים שנראים כניסים נוראים, יעיי''ש. וכבר הזהיר הרמב"ם ז"ל שלא לסמוך על האומרים דברי נבואה מחמת שהראו אותות ומופתים. וז"ל הרמב"ם בהל' יסודי התורה (פ"י ה"ז) ולא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא, אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה וכו'. עוד כתב הוא ז"ל (שם פ"ח) משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שהמאמין עפ''י האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלאט ובכשוף, אלא כולם צורך שעה היו לא להביא ראי' על הנבואה וכו', ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר וכו', יע"ש. מבואר מזה דממה שרואים שהנביא מראה אותות ומופתים גדולים ונוראים אין לסמוך ולהביא ראי' על אמיתות הנבואה, דיתכן שהוא בכוחו של השטן בלאט ובכשוף. וצא ולמד ממה שמצינו בימי בן כוזיבא שהיתה לישראל הצלחה נפלאה כמבואר בדבריהם ז"ל, ונמשכה הצלחתם ג' דורות, וכמ"ש בסדר הדורות דמ"ש בגמרא דנמשכה ב' שנים ומחצה היינו מלכות בן כוזיבא האחרון, ואחר כל ההצלחה הנפלאה שטעו בה גם גדולי ושראל נמשך מכך אסון נורא והרג רב לא היה כמוהו מימות עולם, ואז נגדעה קרן ישראל ולא תחזור עד שיבוא בן דוד.
ובבראשית רבה עה"פ וימצאו בקעה בארץ שנער רב כהנא אמר וימצאו אם ללצים הוא יליץ, וביאר שם היפ"ת שהיתה מציאה ממש, דמתחלה לא היתה שם בקעה גדולה זו ולשעה עשאה ה' וכו' משום אם ללצים הוא יליץ, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו וכו', באופן שיהיה מקום לרשעתם, עכ''ד. ובסדר הדורות הביא באנשי דור הפלגה שזרקו חצים אל השמים ויפלו כל החצים עליהם מלאים דם, ויהי כראותם ויאמרו איש אל רעהו אך הנה הרגנו את כל אשר בשמים, כי מאת ה' היתה זאת למען התעם, ע"כ. הרי מזה כי מן השמים ניתנה רשות לשטן להראותם אותות ומופתים נוראים כדי להתעותם (ועי' בענין זה באריכות בקר על הגאולה ועל התמורה חבל ראיות מהרבה מקומות בדבריהם ז"ל שהראה השען אותות ומופתים גדולים ונתעו אחריו רבים).
והנה גם בצדיקים יקרה לפעמים שטועין באיזה דבר, ועושין נגד רצון ה', אך החילוק הוא ובצדיקים שם הקב''ה עין השגחתו עליהם, ולא יעזבם להתמיד בטעות ההוא, ולא תהיה להם הצלחה באותה המעשה שעשו נגד רצון ה', אלא מיד בהעברתם פי ה' תשקע שמש ההצלחה מהם, ומיד יתבוננו וירגישו אשר לא טוב עשו, ואין מעשיהם לרצון לפני ה'.
ולזאת מכיון שהיו אנשי דור המדבר קדושים וטהורים, וכאשר הכתוב מעיד (ירמי' ב') כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ודרשו ז"ל בסנהדרין פ' חלק אם אחרים באים בזכותן הם עצמן לא כ"ש, ונודע מדברי הזוה''ק ומפרקי דר"א עד היכן הגיעה הפלגת קדושת וצדקת אותו הדור, אלא שבחטא זה טעו ועברו את פי ה', על כן לא הניחם ה' להתמיד בטעות זה זמן מרובה, כאשר הזהירן משה כי מעשיהם הם נגד רצון הבורא, ולא יצליחו בזת וזהו שאמר להם מדוע אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח, שלא תמשך לכם הצלחה ממעשה זה, שהוא העברת פי ה'.
וזה אפ"ל הכוונה בדברי רש"י ז''ל (קושיא ח') והיא לא תצלח זו שאתם עושים לא תצלח. כלומר דלפי שאתם צדיקים על כן לא תמשך ההצלחה ממעשה זו שאתם עושים נגד רצון ה', ודקדק לומר זו שאתם עושים דייקא, דאילו מה שהרשעים עושים יתכן שתמשך הצלחתם זמן מרובה, אף שיש במעשיהם העברת פי ה', דדוקא בצדיקים הקב"ה משגיח עליהם בעינא פקיחא שלא יצליחו בדבר שהוא נגד רצונו. וזהו גם הביאור בתרגום יונתן והיא לא תצלח "לכון" (קושיא ט') לשון דייקא הוא דלא תצלח, שאתם צדיקים, מה שא''כ לרשעים יתכן שתצלח בכוחו של הס"מ המטעה אותם.
אמנם האבן עזרא ז"ל מוסיף על דברי רש"י ז"ל בפירושו הב', שכ' דכל העברת פי ה' אין בה הצלחה, כוונתו בזה דגם אם למראית עין נדמה דדרך רשעים צלחה, שהם מצליחים ברשעתם ומתמידים בה זמן מרובה אין זה אלא לפי שעה אבל באמת כל דבר שהוא נגד רצון ה' לא יתכן שתהיה הצלחתו מתמדת, ובסופו של דבר יתבטלו לגמרי ויכשלו ויאבדו, וכל מה שהם מצליחים אינו אלא ממפעלות השטן המטעה ואין להתפעל מכך. וכמ"ש המהרש"א ז''ל (ברכות דף ז') א"ר יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, "שעה'' משחקת לו דייקא, דודאי אינו רק לפי שעה, כמפורש בעניינו כי כחציר מהרה ימלו וגו' ועוד מעט ואין רשע וגו' וכו'.
והכי איתא בזוה''ק פ' תשא (דף קפ"ח ע''א) בעובדא דר אלעזר דפגע ביה הגמון אחד ושאל ממנו במאה''כ שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר, אנן מיומין דעלמין קיימין במלכותא ולא אעדי מינן לעלמין דתר בתר דרא, ואתון זעיר הוה לכון מלכותא ומיד אעדי מנכון, וקרא אתקיים בכו דכתיב ועד ארגיעה לשון שקר, א''ל תפח רוחיה דהאי גברא אילו אמר שפת אמת כוננת (הנונין בסגול) לעד הוה כדקאמרת אבל לא כתיב אלא תכון זמינא שפת אמת דתכון וכו' דהשתא שפת שקר קיימא ושפת אמת שכיבא לעפרא, ובההוא זמנא דאמת יקום על קיומיה ומגו ארץ תצמח כדין שפת אמת תכון לעד וכו', עכדה"ק. המורם מזה כי מה שרואין ששפת שקר יש לה קיום זהו לפי שעה, אך לא יהיה לה קיום נצחי, ובבוא הזמן תתבטל ותחלוף כליל מן העולם. וצריך לדעת שכל מה שהרשעים מצליחים לפי שעה הוא להם לרעה, וסופם להיות נפרעין מהם על ההצלחה הזו, וכמ''ש בספר חסידים (סי' תתרנ''ד) שאדם רע מצליח יותר כשעושה רע מבעושה טובה כדי לטורדו מן העוה"ב, עכ"ל.
ונבוא אל הביאור במה שציוה להם משה לראות היש בה עץ אם אין (קושיא ג') בהקדם עוד מה שפירשנו הא דאיתא בגמרא (בבא בתרא דף ע"ז ע"א) עה"פ (איוב פ"ב) ויאמר ה' אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמור. א"ר יצחק גדול צערו של שטן יותר משל איוב משל לעבד שאמר לו רבו שבור חבות ושמור את יינה, ופירש"י גדול צערו של ששן, שהוזקק לשמור את נפש איוב שלא תצא. ומעולם נתקשיתי בזה, דהתינח מה שמסרו את איוב אל השטן שילקהו ביסורין מובן שפיר, דמפי עליון לא תצא הרעות, וא"א שיהיה העונש והצער אלא באמצעות שליח, אבל לאיזה צורך מסר הקב''ה שמירת נפשו של איוב שלא תצא בידו של השטן, הלא בידו יתברך נפש כל חי וחוח כל בשר איש, וכ''ש בצדיקים הקרובים אליו יתברך אשר שמירתם דבקה בו תמיד, הנה עין ה' אל יריאיו, שומר נפשות חסידיו וגו', והרי איוב איש צדיק היה, וצא ולמד מה גדלה מעלתו ממה שאמרו ז"ל בבבא בתרא שם אר"י גדול מה שנאמר באיוב ממה שנאמר באברהם, ומדוע איפוא העול הקב"ה חובת השמירה על נפשו שלא תצא ביד השטן מקור הרע.
ואמרתי בטעם הדבר עפ''י המבואר בגמרא בבא בתרא שם, איוב בימי מרגלים היה כתיב הכא (איוב א') איש היה בארץ עוץ וכתיב התם היש בה עץ וכו', הכי קאמר להו משה לישראל ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על דורו כעץ. מבואר דכל זמן שהיה איוב קיים היה מגן ומחסה על יושבי הארץ הכנעניים, והנה כשהלכו המרגלים לתור את הארץ מת איוב, וכמו שפירש"י ז"ל סר צילם, מגינם וחזקם כשרים שבהם איוב שהיה מגין עליהם. נמצא מזה דכל זמן אשר איוב היה חי היתה צדקתו מגינה על הכנענים, ולא יכלו ישראל לנצחם ולכבוש אותם, ולפיכך מכיון שהיתה חיותו של איוב מעכבת גאולתן של ישראל מסר הקב''ה שמירת נפשו ביד השטן, דלא יתכן שתהיה שמירת נפשו בידי הקב"ה, דמפי עליון לא תצא הרעות, וחיותו של איוב רעה היא לישראל, דאף שהיה צדיק גמור אבל היה מגין ומחפה על תושבי הארץ הכנעניים, שזה עיכוב לגאולתן של ישראל, על כן הופקדה שמירת נפשו בידו של השטן. והנה נודע מה שכתב הב''ח (באו''ח סי' ר''ח) על דברי הטור מספר המצוות די"א בברכת מעין ג' ונאכל מפריה ונשבע מטובה, וחלק הוא ז"ל עליהם דאין לאומרו שאין לחמוד את הארץ בעבור פריה וטובה. וכתב הב"ח ליישב הגירסא הנ''ל, דהלא קדושת הארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ, וכו' ואמר אם תטמאו את הארץ תמשך הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה וכו', וע"כ ניחא שאנו מכניסים בברכה זו ונאכל מפריה כי באכילת פירותיה אנו ניזונין מקדושת השכינה ומעהרתה, עכ"ל. והיוצא מדבריו כי ההשפעה בפירות ארץ ישראל תלויה במעשי יושבי הארץ, אם זכו ומעשיהם מתוקנים אזי השפעתה באה מאת הקב''ה ושכינתו יתברך שורה בקרב הארץ ומשפיעה קדושה בפירותיה, אבל אם מטמאים את הארץ בתועבותיהם מסלקים את השכינה מקרב הארץ, ונעשה הס"מ שליט בארץ, ובאה ההשפעה מכוחו ונמשכת הטומאה בפירות הארץ.
ועפי"ז יובן על נכון מה שאמר להם משרע"ה לראות היש בה עץ אם אין, דהפשט והדרש מקושרים וכהדדי נינהו, דבאמת הא בהא תליא, דאם יש ביניהם אדם כשר הראוי להגין עליהם בצדקתו תמשך ההשפעה בפירות מכח הקדושה, וראויים הם הפירות למאכל. וז"ש היש בה עץ, כלומר אם יש בה אדם כשר שיגין עליהם, וע"י כן יש בה עץ עושת פרי והיה פריו למאכל, שהרי יש בהם השפעת קדושה. וגמר אומר "אם אין" רמז דאם אין ביניהם צדיקים אזי השפעת הפירות באה מאת הס"מ והוא עפ"י מה שדרשו בגמרא קידושין במאה"כ ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, יעיי"ש. וילפי לה דאין כסף יתירא היא, דהוה סגי שיאמר ויצאה חנת אלא וודאי דאתי לדרשת וה"נ אם אין יתירא היא כנ"ל, ואתי לרמוז דאם אין השפעה מצד הקדושה שאין ביניהם אדם כשר שיגין עליהם אז יש כח השפעה מאדון אחר הוא הס"ת ואין הפירות ראויים למאכל. וזהו שתרגם יונתן האית בה אילנין דמיכל, בא לבאר שלא תתמה איך נסתפק משרע"ה אם יש בה אילנות, לז''א שציוה אותם לראות האית בה אילנין דמיכל, כלומר אם יש בה אילנות שיניקתם וכח השפעתם בא מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ, שע"י כן פירותיהם למאכל, ולכך תלה האכילה באילן דלא הוה מספקא ליה אם יש בארץ אילני פירות, אלא שעליהם לראות מהיכן אילן זה יונק חיותו והשפעתו אם ממקור הקדושה או ח"ו מכוחות הסט"א.
אכן אחרי שציוה להם משרע"ה לעמוד על המחקר מה טיבם של האילנות, מהיכן הם יונקים השפעתם, ואם ראויים הם למאכל, הוסיף בגמר דבריו ואמר להם והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, ותרגם יונתן ותעבדון חזקתא בארעא, ולדרכנו אפ''ל שציווה להם דאף אם יראו שאין יניקת הפירות והשפעתן ממקור הקדושה אלא פח הסט"א שולט בארץ, מ"מ עדיין תקנה יש להם להנות מהפירות, שיעשו חזקה בארץ, ומכיון שיעשו בה חזקה יהיו הם הבעלים בארץ לפי שעה, ואז תבוא השפעתן מצד הקדושה, ויוכלו לקחת מן הפירות אף שאין ביניהם צדיק המגין עליהם. וזש"ה היש בה עץ אם אין, וכדפרשינן שציוה אותם לחקור ולדרוש היש בה צדיק שבזכותו ההשפעה באה מן הקדושה, והפירות ראויים לאכילה, "אם אין', כההשפעה יורדת מן הס"מ, ואעפ"כ עדיין תקנה יש להם, "והתחזקתם" שתעשו חזקה בארץ ותבא ההשפעה מצד הקדושה ולקחתם מפרי הארץ שיהיו ראויים לאכילה.
והשתא אין כאן ציווי מאת משרע''ה להביא אליו פירות ארץ ישראל, דהנה איתא בגמרא (גיטין דף מ"ז ע"ב) בצרן (לביכורים) ושיגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא שנאמר ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה באחד. נמצינו למדים דלקיחה והבאה תרי מילי נינהו, וא"כ הכא דכתיב ולקחתם מפרי הארץ ולא כתיב והבאתם, לא נצטוו אלא על הלקיחה כדי לעשות חזקה בארץ. והיינו כדאמרן, דעצה טובה השמיעם, שאף אם יראו שהשפעת הפירות אינה מצד הקדושה יעשו בה חזקה, וע"י כן תעבור לרשות הקדושה ותכנס בפירותיה השפעה ממקורות הקדושה, ושוב תוכלו לקחת מפרי הארץ. וא"ש מה דאיתא בגמרא יהושע וכלב לא נטלו כלום, דלא הפרו בזה את מצות משרע"ה שלא נצטוו על ההבאה אלא על הלקיחה.
אמנם מה שאמר להם משרע"ה שיעשו חזקה בארץ ומחמת כן יכנסו הפירות לרשות הקדושה, דברים אלו נאמרו לפי מצב המרגלים ובחינתם בטרם הליכתם לרגל, שאז עדיין היו צדיקים, והיתה תועלת שיעשו חזקה ויקנו הפירות לרשותם שבזה יעברו לרשות הקדושה ויינקו השפעתם מכחות הקדושה, אך לא כן הוא מעת הלכו לרגל את הארץ, שנהפכו ונעשו לרשעים משנכנסו לארץ ישראל, שהזיקה להם ביאתם לארץ, והוא ע"ד שכ' במלא העומר עה"פ וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו, ופירש''י ז"ל כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו, ונרשם שם במוסגר בדברי רש"י ז"ל, ולעיל שהיה לוט אצלו וכתיב ויאמר ה' אל אברם באותה שעה כשר היה. והקשה דהוא פליאה נשגבה דמכיון שבתחלת הילוכו של לוט עם אברהם היה כשר כיצד נהפך לרשע בזמן שהיה מחובר לטהור הוא אברהם אע"ה, עד שלא חפץ ה' לדבר אתו כל זמן שלוע הרשע שוכן אצלו. וביאר דאם אמנם היה לוט כשר בתחלה אמנם מיד בבואם לארץ ישראל שאווירה מחכים (בבא בתרא דף קנ"ח ע"ב) אז נתהפך לוט לרשע בהשפעת אוירא דארץ ישראל, כי זה כלל גדול שלפי רבות החכמה צריך שירבה האדם במעשים טובים עד שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו, והנה אברהם אע"ה מיד שנתגדל בחכמה בהשפעת אוירא דא''י נתעלה במעשים טובים, והיתה אווירא דא''י מסייעת בידו להשרות חכמת אלקים בקרבו ולהרבות במצוות ובמעשים טובים לפי גודל השגתו, משא"כ לוט שלא היה בעל מעשים הזיקה לו השפעת אוירא דא"י להחכים ברשע, והבן.
ובזה מבואר קצת ענין המרגלים דאף שהיו צדיקים כאשר הכתוב מעיד עליהם, מ"מ לפי שהיתה תחלת הליכתם בעצה רעה ונכנסו לארץ בפגם דק הזיק להם אוירא דארץ ישראל להתחכם ברשע, עד שנהפכו לרשעים, וכמבואר בספה"ק באורך. וע"ד זה כתב החתם סופר זלה"ה לפרש מה שהשיבן כלב טובה הארץ מאד מאד אך בת אל תמרודו, דהנה הרמב"ן ז"ל כתב בספר האמונה והבטחון כי מה שאמר הקב"ה ארץ טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש לא בשבח עצים ואבנים דבר, כי אם ארץ טובה לתורה ורחבה למצוות, עדה"כ רחבה מצוותך מאד מאד, חלב ודבש הם סתרי תורה וכו'. ולפיכך שלח משה לרגל את הארץ ולראות הטובה היא וכו' היינו אם גם בענייני עוה"ז היא טובה. והנה כשהוציאו המרגלים דבה וסיפרו בגנות הארץ אמרו ישראל ממנ''פ אם אמרו המרגלים האמת א''כ לא נעלה פן יהי' טפינו לבז אם היא גרועה כ"כ בענייני עוה''ז, ואם אמרו המרגלים שקר א''כ עכ''פ אינה ארץ מקודשת, וזה לך האות דבהליכתם היו צדיקים וע"י הילוכם לארכה ולרחבה של הארץ נטמאו, והשיבם כלב טובה הארץ מאד מאד בשני מאודים, בין בענייני עוה"ז ובין בקדושתה, אך תנאי הם הדברים שהארץ מקדשת את המקודשים ומקיאה ומוספת טומאה לרשעים. והיינו אם חפץ ה' בנו היא טובה "במאד מאד" בב' מאודים, אך בה' אל תמרודו כמרגלים הללו, שאז יתהפך לכם לרועץ ח"ו.
ובדבריו יונח לנו מקושיית האוה"ח הקדוש, שתמה למה לא השכילו ישראל לדון עפ''י משפע התורה להכחיש דברי העשרה בדברי השנים, כיון שדין העדות הוא תרי כמאה ומאה כתרי, ומדוע איפוא האמינו בדברי המרגלים יותר מבדברי יהושע וכלב, יעיי''ש מה שכתב בזה. אמנם לדברי החת"ס זלה''ה לא קשה מידי, דבאמת לא היו ישראל בטוחים באמיתות דברי עשרת המרגלים יותר מבדברי יהושע וכלב אלא שבאו מכח ממנ''פ, דאף לו יהא כדברי יהושע וכלב שהם מכזבים אין רצונם לעלות לארץ, כי יראים המה לנפשם פן יתקלקלו וכאשר אירע למרגלים. אך טעותם היה מחמת שלא ידעו ולא הבינו שהארץ מקדשת את הבאים להתקדש בה, ולעומת זאת מוסיפה טומאה לבאים בה בכוונה רעה.
וזהו שאמה''כ ויהס כלב את העם "אל משה'', כלומר שאין להם להתיירא פן יתהפכו לרעה ויתקלקלו בבואם לארץ, דמכיון שהם הולכים על פי ה' ביד משה מובטחים הם שלא תאונה להם כל רעה, ועליהם להיות סמוכים ובטוחים בדברי משה רעיא מהימנא, שאפילו יאמר להם עשו סולמות ועלו השמימה יעלו ויצליחו. ומה שנכשלו המרגלים והזידו והרשיעו היינו משום שהמרו את פי ה' ופגמו בהליכתם, וכיון שכן לא יתכן שיצליחו במשלחם, וכמו שנתבאר באורך בתחלת דברינו דכל מעשה שיש בה העברת פי ה' לא יתכן שתצליח, משא"כ ישראל ההולכים על פי דברי משרע"ה בוודאי עלה נעלה וירשנו אותה, ואין לנו לפקפק בהצלחתנו מכיון שהליכתנו על פי ה'.
היוצא מכל זה דפרשה זו מיירי בעניינא דהוצאת ארץ ישראל מרשות הטומאה והסט"א ולהחזירה אל הקדושה, ולצורך זה ציווה אותם משה רע"ה והתחזקתם וגו' שיעשו חזקה בארץ ישראל כדי לקנותה ולהוציאה מיד הכנעניים כוחות הסט"א ולהביאה אל הקדושה, אך לא יכלו המרגלים למלא שליחותם מאחר שחטאו ונהפכו לרשעים. וזה יהיה ביאור המדרש הנ"ל (המובא בישמח משה) שלח לך אנשים וגו' הה"ד מי יתן טהור מטמא לא אחד, דהנה מבואר במד"ר ר"פ חוקת (פי"ט א') דקמפרש הך קרא מי יתן טהור מטמא לא אחד, דאחד היינו יחידו של עולם. ועד"ז אפשר לומר דלפי שציוה להם משה לזכות בארץ ישראל ולהוציאה מרשות הטומאה לרשות הקדושה, לזאת בא המדרש כמזהיר ואומר מי יתן טהור מטמא, כלומר מי יכול להוציא את הארץ מיד טמאים ליד הטהורים לא אחד (בתמיה) דדוקא יחידו של עולם הקב"ה בידו לעשות זאת, ואין הדבר מסור ביד בני אדם לקחת את הארץ מדעת עצמם, מבלי שיצטוו על ידי הקב"ה, ועל אחת כמה וכמה שלא יתכן לעשות כן בדרכי המינות והאפיקורסות ה"י.
ונבוא לביאור התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא וכר יהושע, בהקדם מה שפירשנו מ"ש רש"י ז"ל בפ' נח עה"פ ויבא נח ובניו וגו' אל התיבה מפני מי המבול, אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס אל התיבה עד שדחקוהו המים, ע"כ. ולכאורה יפלא על נח שהיה מסתפק בדבר אם יבא המבול או לאו, והלא התורה העידה עליו איש צדיק תמים, והיאך יהיה מפקפק בדברי הקב''ה שהודיעו הנני מביא את המבול. וביארנו דברי רש"י ז"ל עפ"י הנודע שכך דרכם של צדיקים אמיתיים שהם שפלים ונבזים בעיני עצמם וכל מה שהם מתעלים במדריגתם הם מוסיפים ענוה ושפלות בעיני עצמם, וכנודע מה שאמר הרה"ק מלובלין זי"ע אפילו אם יאמר לי הקב"ה בעצמו כי צדיק אני אאמין באותה הרגע בלבד כי צדיק אני, ומיד ברגע שלאחריו שוב אהיה חושש ומתיירא פן אבדתי מדריגתי ואיני עוד בבחינת צדיק. והנה אילו לא היה נח צדיק לא היה הקב''ה מביא את המבול לשחת כל בשר, שהרי לא יחפוץ ה' בהשחתת עולם, ומכיון שאין בעולם גם אחד הראוי להנצל בהכרח להציל כולם מכליון וחרץ, ורק לפי שהיה בעולם נח הצדיק הראוי להנצל הביא הקב''ה את המבול עליהם, ויהיה העולם נבנה ומתקיים ע"י נח וזרעו.
והנה נח הצדיק בגודל ענוותנותו היה שפל ונדכה בעוני עצמו, אך מכיון שאמר לו הקב"ה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה היה מוכרח להאמין באותו הרגע כי צדיק הוא, אמנם מיד ברגע שלאחריו חזר להוות מסתפק בדבר מגודל ענוותנותו, והיה מתיירא פן פגם ואונו עוד בגדר צדיק. וזהו ביאור דברי רש''י ז''ל אף נח מקטני אמנה היה, כלומר שהיה מקיים בעצמו אל תאמין בעצמך, כדרך הצדיקים האמיתיים מאמין ואינו מאמין שיבא המבול, כלומר ומכיון שהיה חושש כי כבר אבד מעלתו ואינו עוד בגדר צדיק היה מסתפק שמא לא יבא המבול, דאם אינו צדיק לא יתכן שיביא הקב''ה את המבול, דאינו חפץ בכליון גמור, והיה סבור בדעתו דמה שאמר לו הקב"ה לבא אל התיבה ולהנצל היינו לפי מדריגתו באותה שעה, שהיה בבחינת צדיק, ומאז אישתני לגריעותא, ואינו ראוי להנצל, וא"כ א''א שיבוא המבול, "עד שדחקוהו המים" אז הוכרח להאמין שעדיין הוא בבחי' צדיק כאשר מקדמת דנא, וראוי הוא להנצל, והבן.
וכענין הזה היה גם ביהושע שמגודל ענוותנותו היה מסרב להלוך עם המרגלים, דאף שציוה עליו משה ללכת והיה מצווה על כך מפי הגבורה, והקב"ה בעצמו העיד עליו שהוא צדיק וראוי לשלחו, כדאיתא במד"ר פ' זו, מ"מ היה יהושע מתפחד שמא מאז אבד מדריגתו ואינו עוד בבחינת צדיק, ואולי פגם קל שלו יגרום לו להכשל בעצה רעה בבואו לארץ ישראל. ולזאת מכיון שראה משרע"ה גודל ענוותנותו של יהושע התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, ואז חזקה עליו פקודתו של משרע''ה, דמכיון שהוא מצווה ועומד מפי משה אין לו לאחוז במדת הענווה, והוא מוכרח לקיים השליחות. השי"ת יזכנו לאוקמיה שכינתא מעפרא, כי גדול הוא חילול שם שמים, וחילול כבוד ישראל, ועלבון התוה''ק בקרב הגוים. ונזכה במהרה להתרוממות קרן התורה וישראל ולהתגלות כבוד שמים עלינו במהרה בימינו אמן.
מאמר ז
באופן אחר יתבאר התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא להושע בר נון יהושע. דהנה הרחיד"א ז"ל הביא בשם רבינו אפרים דלפיכך הוצרך משרע"ה להתפלל על יהושע שינצל מן המרגלים שהיה ירא עליו שיהרגוהו, ולכאורה מדוע היה מתיירא על יהושע ולא על כלב שאף הוא עמד כנגדם. אכן הנה והושע וכלב לא הוו בשיטה אחת, דיהושע התייצב בגלוי כנגד המרגלים, משא"כ כלב שהוה אחד בפה ואחד בלב, וכמו שדרשו ז"ל במאה"כ ועבדי כלב עקב רוח אחרת היתה אתו, שהיה מתראה לפני המרגלים כאילו הוא עמהם בעצה, ובלבו הוה מתנגד להם.
והנה שיטתו של כלב להראות כאילו הוא בעצה אחת עמהם היא מסוכנת מאד, כי גדול החשש פן ילמדו מדרכיהם, ואפילו אם הכוונה היא לטובה, דמכל מקום עלול לצאת מכך מכשול, ואין הדבר מותר אלא לאיש שהוא בבחינה גדולה מאוד, ויודע בנפשו שיוכל להשמר מהם. וכעין מה דאיתא בגמרא (חגיגה דף ט"ו) אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו, ופריך ורבי מאור היכי גמיר תורה מאחר וכו', ומחלק הא בגדול הא בקטן, דאדם גדול שיודע בעצמו שלא יכשל רשאי ללמוד מרב שאינו הגון. אך הרמב"ם ז''ל (בפ"ד מהל' ת"ת) פסק שאין ללמוד תורה מהרב אלא אם הוא כמלאך ה', ולא חילק בין קטן לגדול. וכתב האוה"ח הקדוש בפ' ראה דס''ל להרמב"ם ז''ל דבזמן הזה אין דעת שלימה שתקרא גדול להתיר לו ללמוד מחכם רשע, דדוקא ר' מאיר שהיה שלם בדעת ובידיעה הוא שהותר לו הדבר, שאין לחוש שילמוד ממנו רשעו וכו', יע''ש.
עכ"פ מבואר מזה כי שיטה זו של לימוד ושייכות עם שאינם מהוגנים אף אם כוונתו לטובה סכנה גדולה יש בדבר, ולא הותרה כי אם לבני אדם גדולים מאד במעלתם, שמובטחים הם שלא ילמדו מרשעם. ולפיכך מכיון שהיה יהושע גבר ענוותן לא היה באפשרי שיעשה אף הוא כמעשהו של כלב, להיות אחד בפה ואחד בלב, כי מגודל ענוותנותו לא החזיק א"ע לאדם גדול שמובטח לו שלא ילמוד מהם.
והשתא מובן היטב טעם שהוצרך משרע"ה להתפלל על יהושע דוקא, והיה מתיירא שמא יהרגוהו, דלפי שידע את ענוותנותו היתירה היה חושש שיאמר שיטתו בגלוי, ולא יחזיק א''ע לאדם גדול שמותר לו להראות עצמו כאילו הוא עם רשעים בדיעה אחת אף אם כוונתו לטובה, דאיהו ידע בנפשיה שלא בא לידי מדה זו, ולפיכך היה מתיירא שיהרגוהו כשיגלה דעתו ויביע שיטתו בגלוי, משא"כ כלב ידע בו דדין גברא רבה יש לו, ויוכל להראות פנים כאילו הוא עמהם, ויעשה כל טצדקי להפר מזמתם, ובזה מבוארים דברי התרגום יונתן, והבן.
מאמר ח
שלח לך אנשים וגו'. במד"ר ר"פ זו, הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים, שנו רבותינו אין מפליגין בספינה בים הגדול ג' ימים קודם לשבת וכו' בשליח הרשות ואם הי' שליח מצוה מותר לו לפרוש בכל יום שירצה למה מפני שהוא שליח מצוה ושליח מצוה דוחה את השבת וכו', ע"כ. וצ''ב להבין שייכות הלכה זו לענין שילוח המרגלים.
ב) יש להתבונן כיצד נהפכו המרגלים כמו רגע ונשתנו בב"א מצדיקים לרשעים, דבתחלת הפרשה העיד עליהם הב כולם אנשים, וכדאיתא במד''ר כ"מ שנאמר אנשים צדיקים, ומיד כאשר הלכו נתהפכו לרשעים גמורים, וכי מה גרם להם להתהפך בזמן מועט מן הקצה אל הקצה.
ג) וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן וגו'. פירש''י (והוא מגמרא סוטה ל"ד) מהו וילכו (שהרי כתיב בפסוק שלפניו וישובו מתור הארץ ולמ"ל להזכיר שוב הליכתן די שיאמר ויבואו אל משה וגו') להקיש הליכתן לביאתם, מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה, ע''כ. וקשה ע"ז ממה שדרשו במד''ר הנ''ל דבשעת הליכתן היו צדיקים, מדקורא אותם הכתוב אנשים. ובכתבי האריז''ל (מובא בילקוט ראובני) ביאר באורך כי הקב"ה רצה לעבר במרגלים את נשמות י''ב השבטים הקדושים בשעה שהלכו לרגל את הארץ כדי למנעם מלחטוא, ובאו ונתעברו בהם בסוד העבור נשמות שבטי י-ה, ועכ"ז לא הועיל להם ושבו מתור הארץ בכוונה רעה, ואז נסתלקו מהם אותם העבורים. וז''ש "וילכו" ויבואו אל משה אחר אומרו וישובו מתור הארץ, דתיבת וילכו חוזר אל הנשמות של השבטים שהלכו להם ונסתלקו בחטאם, ואז ויבואו אל משה וגו' ויאמרו וגו', יעוי"ש.
ונראה בביאור הענין עפ"י מה שהאריך בספה"ק ערבי נחל פ' זו דישנם ב' אופנים של התגברות היצה''ר על האדם, האופן הא' שהוא מתגרה בו ואומר אליו במפורש לעבור על אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשנה, ונגד הסתה כזו נקל הוא לאדם לעמוד ולהתגבר, כי בהתבוננות מועטת ישכיל ויבין כי יצרו הוא אוייב לו ומבקש רעתו, שהוא מסיתו למרוד נגד הבוי"ת, ומי פתי יסור הנה להמרות פני עליון. אכן היצה"ר מתגבר גם באופן אחר, שהוא צובע את העבירות למצוות, ומפתה את האדם לעשותם, באמרו לו כי מצוה הוא עושה, ולפי האמת אינם אלא עבירות, ונגד פיתויים כאלו קשה מאד לעמוד ולהתגבר על היצה''ר, שהרי אין הוא אומר להדיא כי בא לפתותו לעבירה, אדרבה מערים לומר כי לטובה כוונתו, לזכותו במצוה, ולזאת צריך התבוננות גדולה להבחין אם היא באמת מצוה, או עבירה שהלביש היצה"ר במסוה של מצוה כדי להכשילו.
ועפ"י זה ביארנו מאמרם ז''ל (סוכה נ''ב ע''א) לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה וכו'. ולכאורה צ"ב מה היא דמותו של היצה"ר כפי האמת, ומדוע תשתנה צורתו להתראות לאלו כהר ולאלו כחוט השער. ולפי האמור יובן על נכון, דתרווייהו איתנייהו ביה ביצה"ר, דהנה כאשר הוא בא אל הרשעים להסיתם לעבירה אין הוא צריך לטרוח ולצבוע העבירה בצבע של מצוה, כי אין הרשע חפץ במצות ובמע''ט, וגם כאשר יאמר לו היצה"ר בהדיא לעבור עבירה ישמע בקולו, אך לא כן בבוא היצר אל הצדיק לפתותו, כי אין הוא מעיז פנים לומר בגלוי כי בא לפתות לעבירה, שהרי וודאי הוא שהצדיק לא יאבה לו ולא ישמע לקולו, כי אם ידחהו מעל פניו וצא טמא יאמר לעומתו על כן הוא מתחכם להלביש העבירה בלבוש של מצוה, ובזה הוא מנסה להטפות את הצדיק באמרו לו כי לטובה כוונתו להרבות קנינו במצות ובמע"ט. וכנגד פיתויים כאלה צריך הצדיק זהירות יתירה והבחנה גדולה, להשכיל דבר לאשורו, אם אמנם מצוה היא או אינה אלא עבירה בלבוש וכסות של מצום.
והנה לעתיד לבא יעבור השקר מן העולם ויתגלה האמת לעין כל, ואף הרשעים ועוברי עבירה יכירו וידעו כמה מתועב עושה רע בעיני השי"ת, ואז יחנו אל לבם איך שנפלו בפח יצרם ונתפתו לו לעבור עבירה בזמן שהי' בידם, לעמוד כנגדו בנקל. שהרי לא הסתיר מהם היצה''ר כי הוא בא להסיתם לחטא, ואף כי ידעו שעבירה היא בידם חטאו בשאט נפש וביודעין, ועל זאת ישובו ויבכו ויספקו על ירך היאך לא יכולנו לכבוש את היצה''ר שהי' חלש כחוט השערה ובקל יכולנו לעמוד כנגדו, ואעפ''כ הוא נתגבר כנגדנו. ולעומת זאת הצדיקים שאליהם הי' היצה''ר בא בלבוש של מצוה, יראו לעת"ל כי היצה''ר שהיו נלחמים אתו הוא כהר גבוה, ומאד קשה הי' לעמוד כנגדו, מאחר שהי' בא בפיתוי של מצוה, והמה יראו כן יתמהו היאך יכולנו להתגבר על הר קשה כזה.
ובבחינה זו אמרנו לבאר מאמר הכתוב בפרשת יתרו כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, וידוע מה שדרשו ז''ל בית יעקב אלו פשוטי העם להם תאמר אמירה רכה, ולבני עליה המכונים ישראל תגיד דברים קשים כגידין. ולכאורה תמוה הוא דלא מצינו בפרשה ב' סוגי דבורים לאמרם לאלו בפני עצמן ולאלו בפני עצמן, שאין כאן אלא דבור אחד שנאמר לכל ישראל יחדיו. ואין לומר שנצטוה לומר להם עוד דברים מלבד האמור בענין, שהרי בסוף הפרשה כתיב אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל, ודרשו ז"ל במכילתא לא פחות ולא יותר, הרי שעליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע.
אמנם לדברנו יתבאר ע"נ, דהנה הקב"ה הזהיר את ישראל באותה פרשה ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים, וזו אזהרה על השמירה מרשת היצה"ר המפתה את האדם לעבור על המצוות. והנה אזהרה זו היתה חמורה מאד לבני העליה שהיצה"ר מתחכם כנגדם בתחבולות לצבוע עבירה למצוה, וקשה מאד להתייצב כנגדו, אך לפשוטי עם הי' בזה אמירה רכה, כי אותו היצה''ר הבא אליהם לפתותם לעבירה אינו קשה כ"כ להתגבר עליו. וא"ש דבאמת לא נאמרו כאן ב' סוגי דבורים, אלא שהיו הדברים עצמם הנאמרים בפרשה רכים לאלו וקשים לאלו לפי מדריגתם ובחינתם והתגברות היצה"ר כנגדם.
ובדרך זו נבא לבאר ענין המרגלים איך נתהפכו בבת אחת לרשעים, בהקדם עוד דאיתא בגמרא (ברכות דף ה' ע"א) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר שנאמר (תהלים ד') רגזו ואל תחטאו, אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה. וידוע קושית המפרשים דאם הזכרת יום המיתה רפואה בטוחה יותר מכולם מדוע ימתין מלהזכיר לו יום המיתה עד לבסוף, כשלא הועיל לו לימוד התורה וקר''ש, מוטב יזכיר לו יום המיתה מיד בתחלת התגברות היצה"ר, ובזה וודאי יתגבר עליו וינצחו.
ואפ"ל עפ"י מה שהקדמנו שיש ב' אופנים של פיתוי היצה"ר, והנה הזכרת יום המיתה מועלת רק כשהיצה"ר מפתה אותו להדיא לעבירה, אז ניתן לבהלו בהזכרת יום המיתה, כי קרוב יום פקודה, והוא עומד לתת דין וחשבון לממ"ה הקב"ה, משא''כ כשהיצה"ר מתגבר כנגדו בפיתוי של מצוה, שהוא מסיתו שמצוה הוא עושה, אז לא יועיל מאומה בהזכרת יום המיתה, אדרבה אם יזכיר יום המיתה יתבהל יותר לחטוף מצוות ולקבוץ מכל הבא ליד, כדי להרבות זכויותיו ליום הדין, ויותר יש לחוש שלא יתבונן כראוי אם מצוה הוא עושה, או שהיצה"ר מפתהו לכך. ולפיכך צריך האדם בתחלה לעסוק בתורה שהיא מאירת עינים לדעת ולהשכיל דבר לאמיתו מה היא מצוה ומה היא עבירה, ואם לא יועיל בזה יקרא ק''ש לייחד את הבוי''ת בכל נפשו ומאודו, וע"י כן יהי' בידו סייעתא דשמיא להשיג האמת בתה''ק, ואחרי כל זאת אם יזכיר יום המיתה יועיל לו לגרש ממנו היצה''ר לגמרי, משא''כ אם יזכיר לו יום המיתה בתחלה מבלי שיקדים להזכרתה העסק בתורה וקריאת שמע עדיין החששא במקומה עומדת, פן יתגבר היצה"ר בפיתוי של מצוה.
והנה נודע מה שכתבו הספה''ק והאריך בזה השל"ה הקדוש (פ' שלח) בענין חטא המרגלים שרצו לעכב את ישראל במדבר זמן מרובה משום שידעו כי בבואם לארץ ישראל לא יהיו עוד נשיאים, אלא ימנו נשיאים אחרים תחתיהם, על כן רצו להשהות כניסתן של ישראל לארץ, כדי שתמשך נשיאותם זמן מרובה. (ומקור הדברים בזה''ק פ' שלח עיי''ש). ולהלן בדברנו הארכנו בענין זה שודאי היתה כוונת המרגלים לש''ש, מה שרצו להיות נשיאים, שע''י זה יהיו יכולים לשפוט את ישראל ולהדריכם בדרך התורה, והיתה כוונתם לעשות נח''ר לבוי''ת, לקרב לבבות ישראל לעבודתו וליראתו, אלא שטעו בכך דכיון שהי' רצון הבוי"ת שיכנסו מיד לא"י לא הי' להם לעכב אפילו אם היתה כוונתם לשמים.
ובכאן מצא היצה''ר מקום להטעותם, במה שהלביש העבירה בלבוש מצוה, באמרו להם כי במה שיעכבו את ישראל במדבר יתוספו להם מצוות רבות, שיוכלו להדריך את ישראל ולנהלם על מבועי התורה והיראה. ועל דרך הסתה זו של היצה"ר כשבא אל האדם במלבוש של מצוה קשה מאד לעמוד ולהתגבר, כאשר הארכנו לעיל, ורק בכח התורה וקריאת שמע בכוונה לייחד את השי"ת בכל לב ונפש ואח''כ בהזכרת יום המיתה ניתן לעמוד כנגד התגברות היצה''ר ולבטלו כליל.
אד דא עקא שלא יכלו המרגלים להשתמש בכח התה"ק לנצח את יצרם, משום שהיו מהלכים בדרך, ומחמת כן היו מוזהרים שלא לעסוק בתורה, וכמו שהזהיר יוסף הצדיק את אחיו אל תרגזו בדרך, ודרשו ז''ל שאמר להם אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך. נמצא שלא הי' ביד המרגלים כח התורה ללחום באמצעותו נגד יצרם, וגם כח קריאת שמע לא הי' בידם באותה שעה, דמכיון שהיו מהלכין בדרך מצוה שהרי הלכו בשליחות משה רבינו ע"ה היו פטורים מקר''ש, כמו שדרשו ז"ל (ברכות י''א ע"א) ובלכתך בדרך בדרך דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת.
וכיון שנעדר מהם כת התורה וכח קריאת שמע, לא היה באפשרותם לנקוט העצה הג' בידם, והיא הזכרת יום המיתה, כמו שנתבאר דאין תועלת בהזכרת יום המיתה להתגבר באמצעותו על היצה"ר הבא בפיתוי של מצוה אא"כ הקדים לה עסק התורה וקר"ש, דבלא"ה עלול הוא יותר להכשל ולהתפתות ליצרו ע''י זכרון יום המיתה מרוב בהלה וחרדת נפש. ומאחר ששלש אלה לא יעשו לה שנבצר מהם לעסוק בתורה ולקרות את שמע, וגם הזכרת יום המיתה לא תועיל מאומה, נכשלו לשמוע ליצרם ולהניא לבב העם שלא לעלות. ובזה יתבאר לנו מאמה''כ וילכו ויבואו, דלכאורה תי' וילכו מיותר הוא, שהרי כבר קדם לכתוב וישובו מתור הארץ וגו'. ולדברינו יכוון הכתוב בזה להודיע סיבת הדברים כיצד נהייתה כזאת שיהיו צדיקים הללו נשמעים ליצרם ונהפכים בב"א לרשעים, לז"א "וילכו" דהיינו טעמא לפי שהיו מהלכין בדרך, וזה גרם שלא הי' בידם כח המנגד ליצה''ר, הוא כח התורה וקר"ש, שלא יכלו לעסוק בתורה בלכתם בדרך, וגם מק"ש היו פטורים, ואף הזכרת יום המיתה לא היתה מועלת להם ולכן ויבואו אל משה וגו', שנשמעו לעצת יצרם והוציאו דיבת הארץ רעה.
ובזה יבואר שייכות המד''ר הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים. דהנה בטעם שאין מפליגין בספינה ג' ימים קודם לשבת נאמרו כמה טעמים בדברי הראשונים ז''ל (עי' טוא"ח סי' רמ"ח) ודעת הרי"ף ז"ל דהאיסור הוא משום ביטול עונג שבת, שכל ג' ימים הראשונים האדם מצטער מחמת נענוע הספינה והמים המלוחים וגופו משתבר ואון רוחו חוזרת עד ג' ומים, אבל לדבר מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג שבת דהעוסק במצוה פטור מן המצוה, יעיו"ש. והנה כפי מה שנתבאר בדברינו נצמח כל ענין טעותם של המרגלים ממה שלא יכלו לעסוק בתורה ולקרוא את שמע, משום שהוו עוסקים במצוה, ששלחם משרע"ה לרגל את הארץ, והעוסק במצוה פטור מן המצוה, להכי מייתי המדרש הלכה זו לכאן שאם הולך לדבר מצוה מותר לו להפליג תוך ג' ימים, אף שיתבטל בספינה ממצות עונג שבת, משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה, ודבר זה למדנו משילוח מרגלים, והבן.
באופן אחר יתבאר המד"ר ריש פרשה זו הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים, כך שנו רבותינו אין מפליגין בספינה בים הגדול ג' ומום ודם לשבת וכו', בשליח הרשות, ואם הי' שליח מצוה מותר לו לפרוש בכל יום שורצה וכו', וצ''ב שייכות הלכה זו לפרשת מרגלים.
ונראה בהקדם דברי אבא מארי זלה"ה בספרו קדושת יו''ט ליישב ענין שילוח המרגלים ע''י משה רבינו ע"ה, דלכאורה יש כאן תמוהא רבתי הזכירוה המפרשים, דמכיון שהקב"ה לא עיכב על ידו ונתן לו רשות לשלחם א"כ מדוע אמרה משה בתוכחה במשנה תורה, כמ"ש ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו. גם קשה דכיון שהקב"ה לא ציוה למשה לשלוח את המרגלים מדוע שלחם משה היפוך דעת השי''ת. גם צריך להבין דברי רש"י ז"ל להלן וישלח אותם משה עפ"י ה', פירש"י ברשותו שלא עיכב על ידו, ולכאורה בכ"מ שנאמר עפ''י ה' משמע בציווי השי''ת, ואינו במשמע שהוא ברשותו בלבד אלא שבא בפקודתו ובציוויו ממש. ואף שרש"י לשיטתו בראש הפרשה הוכרח לפרש כאן ברשותו, אך באמת על פי ה' משמע שפקודת ה' היה כן.
וליישב כל זה כתב הוא ז"ל להקדים דברי הרמב"ם ז''ל במורה (סוף ח"ג פנ"א) כי השכל הוא הדיבוק בינינו לבין השי"ת, וכשפונה מחשבתו ושכלו של אדם ממנו יתברך לענין זולתו כבר נפסק הדיבוק ואינו עמו יתברך וכו'. עוד ביאר שם כי ההשגחה מהשי"ת הוא כפו השכל הדבוק בו, ומי שלא יסיר שכלו מעם ה' חמוד ההשגחה בו תמיד, והאיש אשר תפנה מחשבתו בקצת עתים מהשי"ת אז תסור ממנו ההשגחה וכו', כי השגחה סיבת הדבקות בו ותברך, ומי שתמיד עמו ולפניו מושגח תמיד לטובה, יעיו''ש באורך. וביאר הדבר עפ"י משל השגחת האב על הבן, כי כל זמן שהבן נסמך אצל אביו ודבוק בו בדביקות גמור השגחת האב עליו גדולה מאד, וכאשר תסתלק הדבקות הזו לעת אשר יגדל הבן ויצא לבקש טרף לנפשו מבלי עזר וסעד אביו, אז תסור ממנו ג"כ השגחת האב הגדולה, מחמת חסרון הדבקות בו.
והנמשל דכל זמן שאיש הישראלי דבוק בהקב"ה בדביקות גמור בקיום מצוותיו אינו צריך להשגיח כלל על ענינים גשמיים, כפרנסה וכדומה, כי הוא מושגח מהשי"ת בהשגחה יתירה. והעיקר הוא הדביקות בבורא ית' והאמונה החזקה שהוא כל יכול להושיע ברב או במעט וכו'. וע"ד זה כתבו תלמידי הבעש''ט הקדוש זי"ע בשמו לבאר הא דאיתא בגמרא (ברכות ל"ה מ"ב) דפליני ר"י ורשב"י דר"י ס"ל ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ, ורשב''י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה זורע בשעת זריעה וכו' תורה מה תהא עליה, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים וכו', אמר אביי הרבה עשו כר''י ועלתה בידם כרשב"י ולא עלתה בידם. וביאר הוא ז"ל דבאמת אם היו כל אלו במדריגה רשב''י שיהיו דבוקים בקב"ה בדביקות גמור אז בוודאי היה עולה בידם, אך עיקר החסרון הוא שעשו כרשב''י בכ''ף הדמיון, שדימו א"ע לרשב"י, ובאמת לא היו במדריגתו כלל, משו"ה לא עלתה בידם, ע"כ. וכ"כ החתם סופר זלה"ה בשם רבו הגה"ק מו"ה נתן אדלער זלה''ה, וכיון בזה לדעה אחת עם הבעש"ט הקדוש.
ועפ"י האמור יתבאר הענין על נכון, דהנה אם היו ישראל באמונה שלימה בדביקות בהשי"ת לא היו צריכין כלל לשליחות המרגלים, לתור את הארץ ולרגל אותה אם חזק הוא העם היושב עליה אם רפה, כי חזק בטחונם בה' שהוא כל יכול להושיעם מכף כל אויביהם ולהנחילם את הארץ אשר הבטיחם. אכן לצד שרצו בשליחות המרגלים, ובזה הוכיחו שלא הי' להם מדת הדביקות באמת בהקב"ת כי לולא זאת לא היו צריכים לבקש שישלחו מרגלים, וכיון שסרו מהדביקות בהשי''ת בהכרח שההשגחה לא תוכל להיות באופן נסי, כיון שהיא לפי סבת הדביקות, וע''י שרפו ידיהם מה' הי' צריך שתהיה ההשגחה ו''כ כפי אמונתה בדרך הטבעי, וא"כ לפי מצבם באותה שעה וודאי היו צריכים לשליחות המרגלים, ונצטוו לזה מפי השי''ת. וזה ירצה בכוונת רש''י ז"ל אני איני מצוה לך, ירצה דמצד עצמותי לא תצטרכו לשליחות המרגלים, כי אני אוכל להושיע אתכם ולהביאכם אל הארץ אם תהיו דבקים בי באמונה השלימה, אכן את תרצה, היינו כשתרצה לשלוח המרגלים, ומוכח מזה שאינכם בדביקות הגמור ובבטחון בה' יתברך ובהשגחתו, אז שלח, מצוה אני אותך לשלוח, כי לא יהי' הכיבוש מעתה בדרך נס אלא על פי חוקי הטבע מאחר שאינכם דבוקים בו יתברך באמונה השלימה וכו', עכת''ד הקדוי"ט זלה''ה.
ובדרך זו נבוא לביאור המדרש שסמך לפ' זו הך הלכתא אם מותר לפרוש לים הגדול בתוך ג' ימים לשבת, דהנה ק''ז זלה''ה בישמח משה כתב לבאר המדרש הנ''ל עפ''י דרכו בקדש, ותלה ליה בפלוגתת הפוסקים (או''ח סימן רמ''ח) בהא דקיי''ל לדבר מצוה מותר להפליג די''א דהכל חשוב דבר מצוה אפילו כשהולך לסחורה רק לטייל לא הוי דבר מצוה וצריך להבין טעם החולקים על זה וס''ל דלצורך מזונות לא מקרי דבר מצוה, הלא אמרינן איזהו עושה צדקה בכל עת זה הזן ומפרנס וכו', ומהיכי תיתי לא להוי דבר מצוה, יעיי''ש מה שפירש בזה דברי המד"ר עפ''י דרכו.
ואמינא בה מילתא בטעמא, דדבר זה את הליכה לסחורה מקרי דבר מצוה או לא תלוי במדריגת האדם ובחינתו, דאם הוא במדריגת רשב''י שהוא עושה רצונו של מקום בשלימות, דאז ראוי הוא שתהא מלאכתו נעשית ע''י אחרים, ואם נזדמן שהוא פורש לסחורה לא הוי דבר מצוה, דאינו זקוק לעסוק במלאכתו, ורק אם אינו במדריגה זו שאין הוא בבחי' עושה רצש"מ ואיננו ראוי שתהיה מלאכתו נעשית ע''י אחרים, אז הוה העסק בצרכי פרנסתו דבר מצוה, ומותר לו לפרוש לים הגדול בתוך ג' ימים לשבת אפילו בהולך לסחורה, דמקרי דבר מצוה.
ועפי"ז יובן הקישור של הלכה זו דמהו להפליג בספינה וכו' לפרשת שלח לך, דממה שציוה לו הקב"ה שלח לך, לדעתך, וכפי מה שביאר בו אאמו''ר זלה''ה כנ''ל, נמצא דבאמת אין הם צריכים לשלוח מרגלים, דאם הם בוטחים בה' בכל לבם תהיה הנהגת המלחמה מחוץ לדרך הטבע, אכן לפי דעתם שהיו אומרים נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו, שבזה גילו דעתם שאין הם בוטחים בהשי''ת בכל לב, א''כ אין הם ראויים להיות נוצחים שלא כטבע העולם, ע"כ מצוה יש בשילוח המרגלים.
וממוצא דבר תשכיל לפשוט הך ספיקא דאיסתפק ביה המדרש מהו לפרוש לים הגדול ג' ימים קודם לשבת, דהלכתא הכי הוא דלדבר מצוה שרי אפילו בע"ש, ולדבר הרשות אסור אא''כ קודם ג''י לשבת, ומכאן נצמחת השאלה בהולך לסחורה מה דינו אי כדבר הרשות דיינינן ליה או כהולך לדבר מצוה יחשב, ומפרשתא דא איכא למיפשע הך ספיקא, דהך מילתא אי הולך לסחורה מקרי דבר מצוה או לא תלוי במדריגת האדם, והיכא שאינו במדריגה זו שיהא ראוי שתהיה מלאכתו נעשית ע"י אחרים הוי דבר מצוה, כדחזינן במרגלית דאע"ג דאילו היה בטחונם חזק בה' לא הוה מצוה בשילוחם כדכתיב שלח לך, לדעתך, אפ''ה מכיון שלא היו ראויים נצטוו לשלחם כדכתיב וישלח אותם משה וגו' עפ''י ה', ומכאן למדנו שאף ההליכה לסחורה הוי דבר מצוה, אע"ג דסיבת ההליכה בא מכח חוסר הבטחון, שאינו ראוי שתהא מלאכתו נעשית ע"י אחרים.
מאמר ט
ויקרא משה להושע בן נון יהושע. פירש''י, התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, ע"כ. והקשו המפרשים דאם תפלה מהניא לכך שלא יתפס אדם בעצת רשעים א"כ למה לא התפלל משרע"ה על כלם שלא יכשלו בעצת היצה"ר להוציא דבה על הארץ.
ב) בתרגום יונתן וכדי חמא משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע. וצ"ב מדוע הוצרך להתפלל עליו י-ה יושיעך בסבת ענוותנותו דוקא, דמשמע מזה כי מדת הענוה שלו היא הנותנת לחוש פן יכשל בעצתם.
ונראה לבאר בהקדם מה שראוי להתבונן איך נעשתה מהפכה גדולה כ''כ בלב המרגלים שהיו כשרים וצדיקים בתחלת הליכתם, ונבחרו עפ"י ה', כדאיתא במדרש שהיו צדיקים בפני ישראל ובפני משה, ואף משה לא רצה לשלחם מדעת עצמו עד שנמלך בהקב"ה על כאו"א פלוני משבט פלוני וא''ל ראויים הם וכו' שנאמר וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', ע"כ. ואיך נהפכו בפתע פתאום ונעשו רשעים להסית את ישראל שלא יעלו לארץ. ובאמת דבר זה מבואר בזהר הקדוש (דף קנ''ח ע''א) וז"ל כולם אנשים כולהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא אמאי נטלו עיטא דא אלא אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימנה משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי וכו', עכלה"ק. מבואר מזה כי המרגלים נטלו עצה רעה משום שידעו כי בכניסת ישראל לארץ תנטל הגדולה מהם ויתמנו אחרים להיות נשיאי ישראל תחתם, על כן בקשו לעכב את ישראל במדבר כדי שתמשך גדולתם.
ועדיין הדבר צריך ביאור, דכיון שהיו צדיקים ונבחרו ע"י משה מפי ה' להיות נשיאי ישראל כיצד נתפתו כ"כ ליצרם בעבור הכבוד המדומה, שמא ירדו מגדולתן כשיכנסו ישראל לארץ. אכן ביאור הדבר הוא על פי מה שכתוב בספר הקדוש זרע קדש פרשת שופטים עה''פ ולא תקח שוחד וזלה"ק, ולא תקח שוחד מהיצה''ר, כי לפעמים הנשמה נוגשת לעשות טוב וא"א לדחותה לגמרי, מה עושה היצה"ר שמתיירא שישב ללמוד וכו', לכן מזמין לו איזה מצוה כדי שעי''ז יקרר עצמו מהתלהבות ולא יבא לעשות דבר גדול יותר טוב, כי יסבור שכבר הוא טוב בהמצוה הזאת וכו', עיי"ש.
ובדרך זו יובן גם ענין טעות המרגלים דוודאי שהם נתכוונו לשמים במה שהשתוקקו להאריך משך זמן נשיאותם, כדי שיהיו יכולים להנהיג את הדור בדרך התורה, ולשפוט את העם משפט צדק, כמאה"כ ושפטו את העם בכל עת וגו' והקל מעליך ונשאו אתך. ולפי שהי' ידוע להם כי אחרי כניסת ישראל לארץ יתמנו אחרים לנשיאים תחתיהם מצא היצה"ר מקום להטעותם בסברא זו שעדיין הדור זקוק להם והם צריכים להיות מנהיגי ישראל, כי אם יתמנו מנהיגים חדשים שאינם רגילים בהנהגת הדור לא יוכלו להדריכם בדרך התורה כמותם, ולכן הכרח הוא שישארו עוד ישראל במדבר שיוכלו עוד להדריך את הדור ולנהלו. ובזה נכשלו ונפלו בעצת יצרם שהזמין להם מצוה זו לפי סברתם שהם צריכים להנהיג את ישראל, ומאחר שלא יוכלו להנהיג שררה בא''י מוטב שישארו ישראל במדבר, ומחמת כן ביטלו מצות השי''ת שציוה לישראל להכנס לארץ מיד.
והנה בהסתה זו שהסית היצה"ר את המרגלים לא הי' יכול להתגרות ביהושע, שהרי יהושע הי' עתיד להיות מנהיג הדור כשיכנסו ישראל לארץ, וכמו שהגידו זאת מראש אלדד ומידד משה מת ויהושע מכניס. ובירושלמי (תענית פ''ד ה"ה) איתא שא"ל משרע"ה ליהושע כשירד מן ההר ושמע קול מלחמה במחנה אדם שעתיד להנהיג ס''ר אינו יודע להבחין בין הקולות. הרי שהי' זה ידוע להם שעתיד יהושע להיות מנהיג ישראל כשיכנסו לארץ, ולפיכך לא הי' היצה''ר יכול לבא אליו בהסתה שהסית את המרגלים, שהרי הם היו עתידים לרדת מגדולתן בא"י ע"כ היו חפיצים לעכב את ישראל במדבר, משא"כ יהושע דאדרבה הוא הי' מוכן להיות מנהיג הדור. על כן התחכם היצה"ר לבא אליו בתחבולה אחרת, ודבר על לבו להחזיק במדת ענוותנותו שאין הוא ראוי והגון להנהיג את ישראל, ובתחבולה זו ביקש היצה"ר להכשילו שיהי' עם המרגלים בעצה אחת, שהרי הוא בורח מן השררה ומן הכבוד, ומועב לו שיתעכבו ישראל עוד במדבר כדי שלא יתמנה הוא למנהיג עליהם.
נמצא כי היצה"ר בא לכל אחד בטענה אחרת, והי' מראה פנים לכל צד כי כוונתו לשמים, ולמצוה הוא דקא מכוין, ולצורך זה פיתה את המרגלים שהם ראויים עוד להשתרר על ישראל והדור זקוק להם, ולפיכך מוטב שיתעכבו ישראל עוד במדבר כדי שתמשך נשיאותם, ואילו את יהושע רצה לפתות בהיפוך כי אינו ראוי להנהיג את ישראל, ועליו לאחוז במדת הענוה והשפלות בכל כוחו, ולכן ראוי שיתעכבו ישראל במדבר שלא יתמנה למנהיג. והחילוק בין ב' דרכים אלו שבהם התגבר היצה''ר להכשילם הוא, דלאותם שבא היצה''ר להתגבר בהסתה שהם צריכים עוד להיות מנהיגי ישראל היה בלבבם התנשאות וגבהות הלב שמיסודה היא מדה מגונה מאד, וכידוע מה שאמרו ז''ל (סוטה דף ה' ע"א) אמר הקב''ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם, משא"כ כאשר התגברות היצה"ר הוא במדת הענווה, אזי אעפ"י שהיא ענוה שלא לשמה מכל מקום בשרשה וביהודה היא מדה טובה ומשובחת, ויתכן היות אצלו השראת השכינה כדכתיב (ישעי' נ"ז) ואת דכא ושפל רוח ודרשו ז"ל (שם) אני את דכא. ובזמן שהשכינה שורה על האדם הריהו ניצול מן החטא כמו שאמרו ז"ל (שבת נ"ו ע"א) א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו' אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו וכו', הרי דבזמן שהשכינה שרויה על האדם אינו בא לידי חטא.
ובזה מבואר התרגום יונתן וכדו חמא משה ענותנותיה וכו', דהנה משרע"ה הי' יודע כי יהושע עתיד להנהיג את ישראל בכניסתם לארץ (וכדאיתא בירושלמי הנ"ל שא"ל משה אדם שעתיד להנהיג ס' רבוא אינו יודע להבחין בין הקולות) ולזאת הי' מתיירא פן מחמת גודל ענותנותו ישיאהו היצר להיות בעצה אחת עם המרגלים, לעכב את ישראל במדבר כדי שלא יוטל עליו עול ההנהגה, שהוא מדמה בלבו שאיננו ראוי אליה מגודל ענותנותו ושפלות רוחו, על כן קרא שמו יהושע וכפירש"י ז"ל שהתפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. ואיתא בספרים הקדושים שבזה שהוסיף משה אות יו"ד על שמו של יהושע השרה את השכינה הק' עליו ע"י שם י-ה שבשמו וזה סייע בידו להצילו מעצת המרגלים, כי במקום שהשכינה שורה אין חטא בא לידו. אך היא הנותנת דכיון שהי' יהושע עניו ושפל ברך הועילה תפלתו של משה וקריאת שמו יהושע להשרות השכינה עליו, דאני את דכא, משא"כ בשאר מרגלים שהטעה אותם היצה"ר לאחוז במדת הגאוה וגובה הלב לא יתכן שתהא השכינה שרויה אצלם, על כן לא התפלל עליהם משרע''ה שינצלו מהסתת היצה"ר, דבמקום שאין השראת השכינה שם עלול היצה"ר להתגבר ולהסית לחטא, והבן.
מאמר י
אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו' ויקרא משה להושע בן נון יהושע, פירש"י ז"ל התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. ובתרגום יונתן איתא וכדי חמא משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע. ולכאורה משמע מזה דבעבור שאחז יהושע במדת הענוה הוצרך לבקש עליו רחמים שיהא ניצל מעצתם, והוא פלא, דכי מה תזיק לו מדה טובה זו להיותו עלול להכשל בעצת המרגלים, עד שהוצרך לקרוא לו שם חדש אשר פיו יקבנו, ולעורר עליו רחמי שמים שלא יהא נתפס אחרי דברי המרגלים.
ב) ויקרא משה להושע בן נון יהושע. במדרש פליאה (הביאו ק"ז זלה''ה בישמח משה) הה"ד (איוב י"ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד. וצריך ביאור.
ג) וישלח אותם משה וגו' לתור את ארץ כנען וגו' וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה וגו' ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים וגו'. פירש''י סימן מסר להם אם בפרזים יושבים חזקים הם שסומכים על גבורתם ואם בערים בצורות הם יושבים חלשים הם, ע"כ. וכתבו המפרשים דלפי זה חוזרת שאלת ומה הערים וגו' הבמחנים אם במבצרים אל הקודם, שפתח לומר מה העם היושב עליה החזק הוא הרפה, ומנין יוודע להם כחם, לזאת אמר הבמחנים אם במבצרים, שתהי' צורת ישיבתן מבחן צודק לדעת כוחם אם הם יושבים בערים פתוחות אות היא על הפלגת גבורתם שאין הם יראים מאיש, ואם הם, יושבים בערים מוקפות חומה גבוהה דלתים ובריח סימן הוא שהם חלשים, על כן נאספו אל ערי המבצר. ובמד''ר מבואר כן להדיא וז''ל, כך פקדן ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב וכו' מנין אתם יודעים כחם אם במחנים הם שרויים הם גבורים בוטחים על כחם, אם במבצרים חלשים הם ולבם רך, ע''כ. והקשה הרא"ם ז''ל דא"כ מדוע נבהלו ישראל כאשר חזרו המרגלים ואמרו אפם כי עז העם הזה והערים בצורות גדולות מאד, אדרבה מה שהערים גדולים הרי זה סימן על חולשתם, ע"כ. אכן יותר יש לתמוה שהרי באמת היו גבורים מאד, וכאשר מצינו שאף משרע"ה הפליג תוקף גבורתם כמאה"כ בפ' עקב שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן וגו' גוים גדולים ועצומים ממך וגו' מי יתייצב לפני בני ענק, וא"כ קשה כיצד מסר להם משרע''ה סימן שאינו אמיתי, כדחזינן שאעפ"י שהיו יושבים בערים בצורות היו גבורים מאד.
ד) ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וגו' פירש"י אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו, ע''כ. וצ''ב להבין מדוע הוצרך לומר להם דברי גוזמא כאלו, דכי מי ציווה אותם לעשות סולמות לעלות השמימה.
ה) ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד יישאוהו במוט בשנים וגו'. פירשתי ז"ל (ומקורו בגמרא סוטה דף ל''ד ע''א) בשנים, בשני מוטות הא כיצד שמונה נטלו אשכול אחד נטל תאנה ואחד רמון יהושע וכלב לא נעלו כלום לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו כשם שפריה משונה כך עמה משונה, וכו'. ובגמרא שם איתא ב' טעמים מדוע לא נטלו יהושע וכלב כלום, איבעית אימא משום דחשיבי, ואב"א משום שלא היו באותה עצה, ופירש"י שלא היו באותה עצה להביא אשכול משונה כזה, שהמרגלים לרעה נתכוונו לומר כשם שפירותיה משונים כך יושביה משונים וכו', ע"כ. עכ"פ מבואר מזה דיהושע וכלב לא נטלו כלום מפירות הארץ, ופלא דבכל המדרשים מבואר להיפוך דהכי איתא במד"ר (פט"ז ס"י) לא רצו ליטול מפירות א''י אילולא כלב ששלף את הזיין וירץ לפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלים או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם לא הוו נוטלים, וכו'. וכ"ה בתנחומא (סי' ח') ובילקוט. וראוי ליישב דברי חז''ל שלא יסתרו להדדי מן הקצה אל הקצה. והיה אפשר לדחוק ולהשוות המאמרים דהא דאיתא במדרש שמסר כלב את נפשו שיעלו המרגלים פירות א''י, היינו שיעלו פירות סתמא שאינם גדולים חוץ לדרך הטבע, ומסר נפשו על הדבר כי חזקה עליו פקודתו של משרע''ה לקחת מפרי הארץ, אכן אחר שראה שם שהמרגלים נוטלים אשכול משונה כדי להוציא דבת הארץ רעה חזר בו כלב ולא רצה עוד להשתתף עמהם כלל בנטילת הפירות. והכי דייק לישנא דרש"י ז''ל בפירושו לגמרא הנ''ל שלא היו באותה עצה, להביא אשכול משונה כזה וכו'. הרו שבאמת היו יכולים ליטול פירות שאינם משונים בגדלם, אלא שבכוונה תחלה בקשו ומצאו אשכול משונה כדי לדבר סרה על הארץ. ומאחר שכבר נטלו המרגלים פירוש משונים כ"כ שוב אין מקום לכלב ליטול פירות שאינם משונים בגדלם, שהרי לא יאמינו לו העם מאחר שיראו את האשכול המשונה שהביאו המרגלים, על כן נמנע ולא נטל כלום. כן היה נראה לדחוק וליישב דבריהם ז"ל שלא יסתרו המדרשים עם דברי הגמרא.
ו) אמנם בזהר הקדוש איתא דיהושע וכלב נטלו אותו אשכול, דזה לשון הזה"ק (דף ק"ס ע"ב) עה''פ ויבואו עד נחל אשכול ר' אבא אמר כרתו ההוא אשכול אתו לסלקא ליה לא יכולו, אתו לנטלא ליה לא יכולו, אתו כלב ויהושע נטלו לים וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו, הה''ד וישאוהו במוט בשנים, בשנים, באינון שנים יחידן וכו', מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא. הרי מבואר מדברי הזוה"ק דיהושע וכלב הם שנשאו אותו אשכול ענבים ודריש לה מדכתיב בשנים, באינון שנים יחידן. אלא דפליגי התם ר' אבא ור' אלעזר, דר' אבא ס''ל דאחר שנמלכו המרגלים להוציא דבה רעה הניחו יהושע וכלב אותו אשכול ונטלוהו המרגלים, ור' אלעזר אמר דלא יהבו האשכול להו אלא הם נטלוהו בכל הדרך. עכ"פ לית מאן דפליג דמתחלה נפלו יהושע וכלב אותו אשכול והשאר לא נטלו כלום, שלא היו יכולים להזיזו ממקומו, ותימה דבגמרא מבואר איפכא יהושע וכלב לא נטלו כלום.
ז) וגדולה מזו יש להפליא דבזה"ק גופיה יש סתירה בענין זה, דבפ' שופטים (דף עד''ר ע"ב) אי, וישאוהו במוט בשנים ס''מ ובת זוגיה. וזה מן ההיפוך אל ההיפוך למה שמבואר בזה"ק פ' שלח הנ''ל. ובספר מקדש מלך שם האריך בסודן של דברים להשוות דברי הזה''ק שלא יסתרו להדדי, ותמצית דבריו דבאמת ס''ל לזה"ק דלא נטלו אלא יהושע וכלב, אלא שבזה הכניעו כח הס''מ ובת זוגו, וזהו שאמר בפ' שופטים וישאוהו במוט בשנים ס"מ ובת זוגיה, שהכניעו כחם. אמנם דבריו דחוקים, כי קשה לפרש כן בלשון הזה''ק, ואף אם נדחוק לומר כן אכתי לא נתיישב לנו בזה הקושיא הנ''ל שדברי הזה"ק סותרים אל המבואר בגמרא סוטה דיהושע וכלב לא נטלו כלום, וראוי לנו ליישב שלא יהיו דברי הזה"ק סותרים עם ש"ס דילן, דהכא א''א לתרץ דאלו ואלו דברי אלוקים חיים, דלא שייך לומר כן אלא במקום שנחלקו בהלכה זה אוסר וזה מתיר זה מטמא וזה מטהר, התם אמרינן אלו ואלו דא''ח וכמו שביאר הריטב"א ז''ל דכ''א מן הדיעות יש לו מקום באחד ממ''ט פנים שבתורה לטהר או לטמא, משא''כ בדבר התלוי במציאות לא יתכן לומר כן, דממנ"פ חד מינייהו אינו אמת ח''ו. ורמיא עלן למשכוני נפשן להשוות דבריהם, שאין כאן פלוגתא בזה ושניהם צדקו יחדיו.
ובטרם נבא אל הביאור נקדים להתבונן במה שחתרו המפרשים לבאר מה היה חטאם של המרגלים, דאם נאמר שחטאם הי' במה שהעידו מחוזק העם ותוקף הערים הבצורות וגודל הפירות המשונים, הלא כך ציוה אותם משה איש האלקים וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה וגו' ומה הערים וגו' והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ. וכיון שהיו מצווים על כך היו מחוייבים להשיבו דבר ולהודיע קושט אמרי אמת, שהרי לא ע"מ שיעידו שקר שלח אותם. וכן הקשה הרמב"ן, ותירץ הוא ז"ל, וזה לשונו, אבל רשעם הי' במלת אפס שהוא מורה על דבר אפם ונמנע מן האדם, שאי אפשר בשום ענין כלשון (תהלים ע"ז) האפס לנצח חסדו וכו', והנה אמרו לו הארץ שמנה וגם זבת חלב ודבש והפרי טוב אבל א"א לבא אליהם כי עז העם והערים בצורות גדולות מאד וכו', יע"ש בדבריו. וכתב עליו בעל העקידה וז"ל, יראה שהוא דקדוק חלוש מאד למצוא למות תוצאות כי וודאי מלת אפס בזה השמוש היא שוה למלת רק או אך וכו', ושניהם כטעם (דברים ט"ו) אפס כי לא יהי' בך אביון עכ''ל.
וביאר הרב בעל העקידה ז"ל דבאמת הי' חטאם במלת אפס אבל בענין אחר, כי הם היו שלוחים ולא הי' ראוי להם לומר אלא שליחותם, ולא להיות יועצים, כי הליועץ נתנו, והיה להם להשיב עז העם ולא לומר אפס שהוא מורה על נתינת עצה, כלומר אך ידוע תדעו זה הדבר כי עז העם הזה, עכת"ד העקידת יצחק.
והשל"ה הקדוש (תושב"כ פ' שלח) כתב עליו וז"ל, אמנם כד מעיינת שפיר אין דבריו מספיקים, דבשלמא אם לא היתה כבר הבטחה לישראל כמה פעמים שהארץ טובה מאד היו דבריו נכונים, אבל מאחר שכבר הובטחו שהארץ טובה והם לא האמינו ועל דעת כן נשלחו לראות מה ענין הארץ ופירותיה וכו' ולראות בכלל אם היא טובה, א"כ השיבו המרגלים כהוגן לפי ענין שליחותם, לומר מצד המעלות אלו זבת חלב ודבש היא טובה, אמנם מצד כי עז העם אינה טובת וא"כ הדרא קושיא לדוכתא.
והאריך השלה"ק בביאור הענין, ותוכן הדברים שבענין שילוח המרגלים היו ג' דיעות, הדיעה הא' היא מה שהרשה ה' למשה עבדו לשלוח מרגלים כדי שיראו ישראל חוזק הכנענים ואז יכירו כי לה' הישועה, ה' איש מלחמה, וע''כ ציוה ב"ה לראות בחזקת העם והערים הגדולות, לדעת שאי אפשר בדרך הפבע לכבוש אותם, וכל הכוונה שישימו אל לבם הבטחון בו יתברך וכי יד ה' עשתה זאת לו זרוע עם גבורה. ועד''ז פירש בספר מעשי ה' הפסוק כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם, שהכוונה היא כשתאמר כך בלבבך שלא תוכל להורישם כי הם גדולים וחזקים, אם לא בעזרת השי''ת, אז לא תירא מהם, כי הוא יתברך יהי' עמך, אבל כשתאמר כחי ועוצם ידי יעשה אז תירא מהם. הכת הב' היו ישראל שלא היתה כוונתם ע''ד שקר, רק כוונתם לרגל לידע האמת אם הוא באפשרי בדרך העבע ולא סמכו על מעשה ניסים, ע"כ ציוו להם לרגל. והג' היא כת המרגלים הם כת רשעים, וכוונתם היתה ברע לעשות עיכוב לישראל במדבר, והתחילו בהמצאות לעשות שיהוי לישראל, וכשלא סיפק ההמצאה הראשונה אז הוציאו דיבה בפרהסיא, וטעמם היה כי הבינו שכאשר יכנסו ישראל לארץ ירדו הם מנשיאותם, דכל גדולתם אינה אלא כל זמן שישראל במדבר, וכדאיתא בזה"ק, ע"כ חשבו לעכב כניסתן של ישראל לארץ כדי שתמשך נשיאותם. יע''ש שהאריך בזה.
וכתב בתוך דבריו שא' מן הדברים שהעלילו כדי להשהות את ישראל במדבר, הוא שאמרו שישראל אינם זוכים עתה להכנס לארץ כי הם ברשעה, ועל הכנעניים אמרו שהם אנשי מדות, ר''ל בעלי מדות טובות. והנה בכיבוש הארץ כתיב לא בצדקתך כי אם ברשעת הגויים האלה, וזה לא נתקיים, כי לא שלם עוון האמורי עד הנה, ועל כך השיבו אותם יהושע וכלב סר צלם ואין להם זכות המגין, כי לא שלם עוון האמורי. וסיים השלה''ק דבזה מתורצת הקו' הגדולה מה הי' חטא המרגלים מתחלה קודם שהוציאו דבת הארץ רעה עד שהוצרך כלב לקפוץ ויהס את העם, כי הנה החטא הי' שאמרו אפם כי עז העם כמ''ש הרמב''ן, אך לא מטעמיה דהרמב"ן ז''ל כי אין חילוק אצלי הן שכתוב אפס או רק או אך, כדברי בעל העקידה, ואיני דורך בדרך בעל העקידה, אבל הענין כי בתיבת אפס הפכו כוונת השי"ת, אפס כי עז העם מורה על חסרון שיניחו מחמת זה, ואדרבה כוונת השי"ת הוא שיראו שהם עזים, ואז יראו כי לה' המלחמה, עכ''ד עיי"ש.
אך גם בדבריו עדיין לא הונח לנו, דלפי ביאורו נמצא דעיקר חטאם של המרגלים היה מה שכפרו ביכולת השי"ת להכניע אויבי ישראל, ואילו יהושע וכלב אמרו כי אם חפץ ה' בנו יעשה עמנו נסים למעלה מדרך הטבע להדביר עמים תחתינו, שזה הי' כל טעמו של משרע''ה במה ששלח אותם להראות לישראל חוזק העמים, כדי שיאמינו ויתברר להם שלא ינצחו אותם בדרך הטבע. ולפי זה לא הי' חטא המרגלים תלוי בשליחות שנשלחו לרגל את הארץ כלל, שהרי לא חידשו דבר במה שסיפרו חוזק העם שהי' הדבר נודע להם מאז, וכמ"ש משרע"ה אשר אתה ידעת ואתה שמעת אשר מי יוכל להתייצב לפני בני ענק, דאין לומר שכל מה שידעו ישראל דברים אלו הי' ממה ששמעו מפי המרגלים, שהרי בסופו של דבר נתברר שהמרגלים שקר ענו בארץ וכל מגמתם להוציא דבה, ונענשו בעונש מר על הוצאת הדבה, וא''כ לא היו ישראל סומכים על דבריהם, ולא הי' משרע''ה אומר בעבור כן אשר אתה ידעת ואתה שמעת, מאחר שכבר הוחזקו שקרנים, אלא וודאי שהיו הדברים גלויים וידועים ומפורסמים לכל כי תושבי ארץ כנען הם גבורים עצומים בני ענק, ובפרט שארץ מצרים קרובה לא"י ודאי שהי' ידוע להם חוזק העמים תושבי הארץ, ולא הי' חידוש במה שאמרו המרגלים מעשה תוקפם וגבורתם, וא"כ מה שדברו המרגלים סרה לא נמשך מחמת שליחותם, דגם בלא שליחות זו היתה יכולה להתהוות פלוגתא זו ביניהם לבין ישראל, אם חוזק העמים יחזק בטחונם בהשי"ת לדעת שלא יתכן כלל לכבוש אותם בדרך העבע ואין להם אלא להיות יושבים ומצפים לישועת ה' אשר יעשה עמהם, או ח''ו להיפוך למנוע מחמת גבורת הכנענים מלעלות לא"י מחמת פחדם וחוסר בטחונם ביכולת השי''ת. ולכאורה לא היה לפלוגתא זו שום קשר ושייכות עם שליחות המרגלים.
וכל זה יבואר בהקדם הא דאיתא בגמרא סוטה הנ''ל (והובא ברש''י ז''ל בקיצור) חשבון המשקל של אשכול זה דאם חפץ אתה לדעת כמה משאוי של אחד מהם צא ולמד מאבנים שהקימו בגלגל וכו' ושקלום רבותינו משקל כל אחת מ' סאה וגמירי טונא דמדלי אינש על כתפיה אינו אלא שליש משאוי ממשאוי שמסייעין אותו להרים, וא''כ נמצא דמשאוי כל אחד מהם הי' ק''כ סאה, וכיון ששמנה נטלו אשכול אחד נמצא שהי' משקלו תשע מאות וששים סאה, ע"כ. והוא פלא גדול שיהיו פירות ארץ ישראל גדולים כל כך, ולא מצאנו במקראות ואף לא בדברי חז''ל באיזהו מקומן שיספרו לנו דבר פלאי כזה, שיהי' משקלו של אשכול אחד קרוב לאלף סאה. והלא מצינו בגמרא סוף מס' כתובות כמה דברים נפלאים מגודל פירות ארץ ישראל ורב טובם, אבל לא נמצא שם בדבריהם שיהיו בגודל עצום כל כך, ואם בזמן שישראל היו שרויים על אדמתן והארץ מלאה ברכת ה' לא גדלו הפירוש כ''כ, עאכו"כ בזמן שהכנעני אז יושב בארץ לא מסתבר שיהיה מציאות נפלא כ''כ שיהי' משקלו של אשכול אחד כבד מאד משאוי ח' בני אדם. ועוד יש לתמוה ממה דאיתא בכתובות (דף קי"א ע"ב) עה"פ ודם ענב תשתה חמר, אמרו לא כעה''ז העה''ב, עוה''ז יש בו צער לבצור ולדרוך עולם הבא מביא ענבה אחת בקרון או בספינה וכו' ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי יין שנאמר ודם ענב תשתה חמר אל תקרי חמר אלא חומר (ופי' רש''י חומר, כור והוא שלשים סאין) וכתב המהרש"א ז''ל בחא"ג וז"ל לפי ענינו לא משמע דהני קראי בלעתיד כתיבי אלא בעוה"ז וכו', ואפשר כיון דלא מצינו שנתקיים בעוה''ז וכו' ע''כ אמרו דקראי כתיבי שהי' ראוי להתקיים אם לא חטאו ויתקיימו לעתיד וכו', עכ''ד המהרש''א. והשתא אם נאמר דמשקל אותו אשכול הי' קרוב לאלף סאה, א"כ הרי מצינו שהיו פירות ארץ ישראל גדולים יותר משלשים סאה לענבה אחת, ונתקיים כבר הפסוק ודם ענב תשתה חמר א"ת חמר אלא חומר בעה"ז, דאם אשכול אחד עולה קרוב לאלף סאה יעלה לענבה א' ל' סאה ואולי יותר מזה, ומדוע הכריחו חז''ל שמקרא זה נדרש על העוה"ב.
ובעצם הדבר שהיו פירות הארץ גדולים כ''כ בשעה שישבו בה הכנענים יש לתמוה מהא דאיתא תו התם (דף קי"ב ע''א) ר' חלבו ור' עוירא איקלעו לההוא אתרא אייתו לקמייהו אפרסקא דהוה כאילפס כפר הינו וכו' כמה הוי ה' סאין אכלו שליש והפקירו שליש ונתנו לפני בהמתן שליש, לשנה איקלע ר' אלעזר להתם ואייתו לקמיה נקטן בידיה (פירש''י מצאן קטנות נאחזות בידו אחת) ואמר (תהלים ק''ז) ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה, ע"כ. הרי מבואר שהשפעת הפירות תלויה במעשי אנשי המקום, ומיד שהרעו מעשיהם נתקענו הפירות מאד מאד. וא"כ תמיהה נשגבה היא כיצד היו הפירות מבורכים כ"כ בא"י בשעה שישבו בה הכנעניים שהיו מעשיהן מקולקלין מכל האומות, הלא אם כפי מעשיהם הי' ראוי שתכנס מארה בפירות ויתקטנו.
וגדולה מזו איתא במדרש דאיכה רבתי (פתיחתא ל"ד) א"ר זירא בא וראה כמה היא חצופה א"י שעדיין עושה פירות (ופי' במת''כ, אעפ''י שאין ישראל עליה) ולמה עושה פירות ר' חנינא וריב"ל ח''א ע''ש שמזבלין אותה וכו'. ופירשו המפרשים דאין הקב"ה משנה טבעיות העולם, דאעפ"י שמצד הדין הי' ראוי שלא תהי' עושה פירות מ"מ עולם כמנהגו נוהג, ע"כ. נמצא שכל מה שהארץ מוציאה פירות בזמן שיושביה אינם ראויים לכך הוא רק מחמת שכך טבע הארץ, ואין הקב"ה חפץ לשנות הטבע, אבל זה וודאי שאין ראוי שתוציא א"י פירות משונים בגדלם מחוץ לדרך הטבע בזמן שהיושבים עליה מכעיסים את הקב"ה, דכיון שזהו חוץ לטבע העולם שיהיו הפירות מתברכים כ"כ, פשיטא שאין הקב''ה חפץ לשנות הטבע בעבור מכעיסיו עוברי רצונו, וא"כ תגדל הפליאה מדוע היו פירות א"י משונים בגדלם באותו זמן, אחרי שהיו יושביה רעים וחטאים מאד.
וקושיא זו הי' אפשר לכאורה לתרץ בפשיטות, דהנה באותה שעה היו ישראל מעותדים להיות נכנסים לארץ כדאיתא בספרי פ' דברים אילו זכו ישראל מיד שעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסין לארץ שנאמר עלה רש מיד, לולא שגרם החטא שהוציאו המרגלים דיבת הארץ רעה ונגזר עליהם לנוע במדבר מ' שנה, וא"כ אפשר שנכנסה השפעת הברכה בפירות הארץ לצורך ישראל שהיו מיועדים לרשת את הארץ מיד. אך אכתי לא סגי בהכי ליישב שאר הקושיות הנ"ל, דאף אם נאמר שגדלו הפירות בעבור ישראל, אכתי תמיהה טובא הלא גם בזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתן לא מצינו שיגדלו פירות משונים כ''כ בגדלן, וכדאי' בגמרא הנ''ל שהנבואה ודם ענב תשתה חמר נאמרה על לעת"ל, ואם כן הדרה קושיא לדוכתא.
והנראה בביאור הענין עפ"י שדרשו מה שאמר להם משרע''ה היש בה עץ אם אין וגו', דלכאורה הוא פלא שהי' מסופק בכך אם יש בא"י עץ אם לאו, ובפרט שא''י קרובה למצרים, ובודאי היו הדברים ידועים אם יש בה עצים. ודרשת חז"ל ידועה שציוה עליהם לראות אם יש בה אדם כשר שיגין עליהם בזכותו, אך זהו דרך דרש, אך לא יתכן לפרש כן פשוטו של מקרא. וכן תרגם גם אונקלוס האית בה אילנין, הרי שהוא מפרשו כפשוטו שציוה אותם לראות אם יש בה אילנות. ויונתן תרגם האית בה אילנין דמיכל, ויש להתבונן מה הכוונה במה שהוסיף תיבת דמיכל, דלכאורה פשיטא היא שהעיקר הם אילני מאכל שבני אדם נהנין מהם, ולא ציוה לבדוק באילני סרק.
וחידשתי עפ"י מ''ש הב''ח בהלכות ברכות הפירות (סי' ר''ח) על מה שהביא הטור מספר המצוות די''א בברכת מעין שלש ונאכל מפריה ונשבע מטובה, וחלק עליהם הטור דאין לאמרו שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצוות התלויות בה, ע''כ. וכתב עליו הב''ח וז''ל, תימה הלא קדושת הארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה, שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ וכו', ואמר אם תטמאו את הארץ נמשכת הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה וכבר נסתלקה השכינה מקרב הארץ וכו', ועתה באכלם פירות היונקים מטומאת הארץ נסתלקה השכינה וכו'. וע"כ ניחא שאנו מכניסים בברכה זו ונאכל מפריה וכו', כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה, וכו', עכ''ל. היוצא מזה כי מקור השפעת גידול הפירות בא''י תלוי במעשי היושבים בארץ, אם זכו ומעשיהם ראויים אזי השכינה שרויה בקרב הארץ והפירות נשפעים מקדושת השכינה, אך אם מטמאים את הארץ, ושפחה כי תירש גבירתה שהס''מ שוכן בארץ, אז גם מקור יניקת הפירות הוא מכוחות הטומאה שבארץ.
ולפי זה נמצא דבזמן שהיו עוד הכנענים בארץ שמעשיהם היו מקולקלים ממעשי כל האומות נמשכה השפעת הפירות ויניקתם מכוחות הסט"א, וכיון שמקור צמיחת הפירות וגדילתן הוא מכוחות הסט''א שוב אין אותם הפירות ראויים לאכילת ישראל, דאף אם נראה לעינים כי הם טובים למאכל לאמתו של דבר אינם ראויים לאכילה מחמת הטומאה שבהם, שהרי יניקתם ומקור צמיחתם היא מכוחות הטומאה. אבל אם יש בא"י אדם כשר שיגין עליהם בזכותו, אזי על ידו נמשכת השפעת הקדושה בפירות הארץ, וממילא הכירות ראויים לאכילה. וזהו שציוה אותם לראות היש בה עץ אם אין, וכמו שתרגם יונתן האית בה אילנין "דמיכל", כלומר אילנות שפירותיהן ראויין לאכול, ומנא ידעו זאת, לז''א אם יש בה אדם כשר וכו', דזה הוא המבחן הצודק לדעת מקור השפעת הכירות שממקור הקדושה הם יונקים, ואם לא נמצא בה אדם כשר אזי הם יונקים מן הטומאה ואינם ראויים לאכילה. והשתא הפשט והדרש מקושרים יחדיו, ובא זה וגילה על זה, דהא בהא תליין אם נמצא בה אדם כשר אז יש בה אילנות הראויים למאכל פירותיהם (ועי' בדברינו לעיל כ' קדושים ע' קס"ג).
היוצא לנו מזה כי בזמן שמעשי אנשי הארץ מקולקלים ח"ו ואין ביניהם אדם כשר שימשיך בזכותו השפעת השכינה הקדושה שתשרה בקרב הארץ, אזי באה השפעת הכירות מכוחות הטומאה הס"מ וכת דיליה, ושוב אין כאן כליאה אם יהיו פירות הארץ משונים מאד בגדלם, דבזמן שההשפעה באה מכח הס"מ אין זו רבותא כלל אם נעשים הנסים המוכלאים ביותר בעולם מכוחות הסטרא אחרא, שהרי בידם להראות אותות ומופתים יותר בקל מאשר כוחות הקדושה, מאחר שעל מעשיהם אין שום קטרוג ומניעה ועיכוב, משא''כ בנסים הנעשים מצד כוחות הקדושה שיש הרבה קטרוגים ועיכובים.
והכי איתא בגמרא (תמיד דף ל"ב ע"א) ששאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב מה דין אתריסתון לקבלי (מדוע אינכם מודים לנו, ולמה לא תלכו אחרינו, והלא תראו שאתם שפלים ואנחנו מלכים ושרים, אמרו ליה שטנא נצח, ופירש רבינו גרשום, כלומר אל תתמה על זה שהשטן הוא נוצח שמתעה אותם ונותן להם גאולה וכו'. הרי מזה שכך גדול כוחו של שטן שהיכולת בידו להראות אותות ומופתים, ואף גאולה בכוחו לתת להם. (ועיין בספרי ויואל משה ח"א סי' מ"ח), וא"כ שוב אין לתמוה כיצד היו פירות ארץ ישראל משונים בגדלן כ"כ בזמן שישבו עליה הכנענים הרשעים, מה שלא מצינו כן שיהיו גדולים כ''כ במשך השנים שישבו עליה ישראל, דכיון שהארץ היתה ביד הכנענים שהם מקולקלין מכל האומות נמשכה ההשפעה בפירוש הארץ מכוחות הטומאה, ובידם להראות מופתים ודברים משונים מאד. משא''כ בזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתן אדמת הקודש, והשכינה הקדושה שוכנת בקרב הארץ, אזי נמשכה השפעת פירות הארץ מן השכינה הקדושה והיתה יניקתן ממקור הקדושה, וכח ההשפעה מצד הקדושה עדיין לא הי' חזק כ''כ להמשיך השפעה גדולה כולי האי שיהיו הפירות משונים בגדלן, ולא תהי' השפעה חזקה כזו אלא לעת"ל, שאז תהי' הקדושה בתכלית תוקפה, וממילא תהי' השפעה גדולה בפירות מצד הקדושה, כמבואר בגמרא כתובות הנ"ל עה"פ ודם ענב תשתה חמר. ולזאת לא מצינו בשום מקום שיהיו פירות ארץ ישראל משונים כ''כ בגדלם בזמן שהיתה הארץ תחת ממשלת הקדושה, משום שעדיין לא הגיעו ישראל לשלימות הראוי שתהי' השראת הקדושה במדה גדושה כ''כ, אבל רשעת וטומאת הכנעניים היתה בתכלית והכניסה השפעה גדולה בפירות הארץ מצד טומאת הסט"א, ולפיכך היו משונים מאד בגדלם מחמת תוקף התגברות כחות הטומאה בארץ, כמו שיהיה לעת"ל מצד הקדושה כשתהי' השפעת הקדושה בשלימות.
ובדרך זו נלך לבאר הענין, דהנה העיון יעקב כתב עפ"י הגמרא כתובות הנ"ל, שקראו על פירות א"י ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה וז"ל, ונראה שזה הי' כוונת המרגלים שאמרו וזה פריה, לפי מה דאיתא בילקוט וכו' ויתורו את ארץ כנען, מה ראו להזכיר כנען אלא אמר לישראל לא בצדקתך וביושר לבבך וגו' כי ברשעת הגוים האלה, והם רצו לומר כי לא נוכל לה לכן אמרו וזה פריה, ואם היו רשעים לא היו הפירות מתברכין כ"כ, אלא וודאי שאין בו רשעת העכו"ם כלל וכו' להכי היו אומרים וזה פריה, עכ"ד העיון יעקב. ודברים אלו מתאימים עם מה שהבאנו לעיל מ"ש השל"ה הקדוש שהרבו המרגלים לדבר בשבח יושבי הארץ, וע"כ אמרו אנשי מדות הם שהם בעלי מדות טובות וישרות, ועדיין לא הגיע הזמן לרשת את הארץ מידם, שהרי כל מה שישראל זוכים לירושת הארץ הוא מחמת רשעת הגוים האלה, ואכתי אין הם רשעים כ"כ ולא יוכלו לנצחם. ולפי דברי העיון יעקב נמצא שמה שהראו את הפירות המשונים בגדלם הי' כדי לאמת דבריהם שתושבי הארץ אנשי מדות טובות הם, ולא יוכלו ישראל לנצחם, וזה לך האות וזה פריה שבעבור מעשיהם הטובים נכנסה השפעה גדולה בפירות, דאילו לא זכו היתה ארץ פרי למלחה מרעת יושביה, אלא ודאי אינם רשעים ולא נתמלאה סאתם עדיין.
אבל לפי האמת אין ראיה ממה שפירות הארץ משונים על צדקת יושביה, דאדרבה כיון שהם מקולקלים בתכלית נכנסה בפירות השפעה גדולה מכוחות הס"מ, ובעבור כן גדלו ונתרבו מאד חוץ לדרך הטבע, משום שינקו ממקור כחות הטומאה שהתגברו בארץ מאד, כאשר ביארנו למעלה באורך. ובזה טעו המרגלים והטעו את ישראל להוכיח מגודל הפירות צדקת הגוים.
והשתא נבא ליישב כל הסתירות בדברי חז"ל מי היה המביא את הפירות, דלאו סתראי נינהו אלא הא והא איתא. בשנאמר דבתחלה באמת לא היו הפירות בארץ ישראל משונים בגדלם, כי אם היו גדולים כדרך פירות כל הארצות, אלא שבשעה שנכנסו המרגלים לארץ ישראל נתקשרו בכוחות הטומאה של הס''מ ובת זוגו כמבואר בזה''ק פ' שופטים הנ"ל, וישאוהו במוט בשנים דא ס''מ ובת זוגיה, ומחמת התקשרות זו נתחזק כח הטומאה והסט"א בא"י מאד, ובפרט ע''י התקשרות בכוחות הטומאה של בת זוגו של הס"מ שהיא חזקה יותר ממנו, וכמ"ש האוה''ח הקדוש פ' ויחי עה"פ אוסרי לגפן עירה וגו', כי בסט"א הנקיבה יותר חזקה מן הזכר וכו', וכדבר הזה וכחזיון הזה הראוני בחלום שהאבקתי במלחמה עם הזכר ויהי נקל בעיני להכריעו והפלתי אותו בכחי, ולנקבה נתאמצתי בכל כוחי כמה פעמים ואחר כמה טרחות יכולתי להשליכה כמה מעלות למטה לארץ, אך לא כבעלה הזכר וכו', עכלה"ק. והתקשרות זו בכוחות הטומאה הביאה להגברת כח ההשפעה של הסט''א בפירות הארץ, היונקים מכוחות הרע השולטים בארץ, ונתגדלו הפירות מיד באופן משונה ומופלא מחוץ לטבע, מחמת ההשפעה המרובה מצד הטומאה.
ואל תתמה כיצד נעשתה בפירות הארץ השתנות מוכלאה כ"כ בבת אחת, שהרי מצינו דוגמתו בגמרא כתובות הנ"ל, שהיו בתחלה האפרסקים גדולים כאלפס לשנה איקלע ר"א להתם ונקטן בידו אחת, ופירש''י לשנה, לסוף אותה שנה. הרי שבאותה שנה עצמה נעשה שינוי גדול כ''כ שנתקטנו הפירות הרבה, דמחמת עוונות אנשי המקום נשתלחה בהם מארה. וה''נ כן הי' להיפוך, בזמן שנכנסו המרגלים לארץ נעשה שינוי עצום בפירות מחמת שהתקשרו עם הס''מ ובת זוגיה, וגדלו באופן משונה מאד.
והנה כל זמן שעדיין היו הפירות בגדלם הטבעי הרגיל כבתחלה נטלו יהושע וכלב אשכול ענבים במצות משרע"ה והתחזקתם ולקחתם מכרי הארץ, והיתה לקיחתם בכוונה טובה לקיים כקודתו של משרע''ה, ולהכניע כוחות הס"מ ובת זוגו שלא יוכלו לשלוט בארץ. אמנם המרגלים התגברו יותר להתקשר בכוחות הטומאה הבאים מכח בת זוגו של הס''מ, שהיא אימא דערב רב כמבואר בזה"ק (נשא קכ"ד ע"ב) והיינו טעמא שהגלות הקשה ביותר הוא גלות הערב רב, לכי שהע"ר מושפעים מכח בת זוגו של הס"מ שהיא חזקה יותר ממנו.
וחידשתי כבר בזה בדרך רמז מה שדרשו חז"ל (יבמות ם"ג ע''ב) בניך ובנותיך נתונות לעם אחר וכו' זו אשת האב ופירשו המפרשים דמפיק לה מדכתיב לעם אחר אל תקרי לעם אלא לאם אחר (דא' וע' מתחלפים). אמנם אפשר עוד שרמזו חז''ל בזה על הגלות האחרון בו נמצאים ישראל תחת שליטת הערב רב. וז"פ בניך ובנותיך נתונות "לאם אחר", דא אימא בישא דע''ר שהיא בת זוגו של הס"מ, והוא הגלות היותר קשה לישראל.
והיו יהושע וכלב רוצים להכניע כח הרע והסט''א מן הארץ, ע"כ נטלו מפירות הארץ להכניע בזה את הס"מ ובת זוגו, שלא יוכלו לשלוע בארץ. וכאשר ראו המרגלים שיהושע וכלב נועלים מכרי הארץ נתגברו בכל כחם, והי' בידם כוחות חזקים מצד הם"א משום שהיו שליחיהם של ישראל וגם שליחיהם של הע"ר מסטרא דאימא בישא, ומכחם הם נכעלים שהם הכניסו תכונה רעה במרגלים, כמ"ש האוה''ח הקדוש. והי' כחם חזק מאוד וע"י התקשרותם בכל כוחם בס''מ ובת זוגו המשיכו השפעה גדולה מאד בפירות עד שנעשו משונים מאד. וכשראו יהושע וכלב שהם נוטלים פירות משונים כדי להוציא דבה על הארץ, אזי הניחו את הפירות שנטלו הם תחלה, דכיון שהמרגלים נוטלים פירות משונים כ''כ אין שום תועלת בכך שגם יהושע וכלב יביאו סתם פירות שאינם משונים, דבין כך ובין כך לא יאמנו דבריהם אם יראו אותם הפירות של המרגלים.
ובזה מיושבים כל הסתירות בענין, דהא דאיתא בגמרא יהושע וכלב לא נטלו כלום, היינו אחר שראו מה שעשו המרגלים להמשיך השפעת הטומאה בפירות הארץ, שע"י כן נתגדלו הפירות באופן משונה מאד, אזי הניחו יהושע וכלב הפירות שנטלו, וכמו שביארנו, והא דאי' במדרשים ובזוה"ק שלא נטלו אלא יהושע וכלב, היינו בתחלה לא לקחו אלא יהושע וכלב, כדי לקיים מצות משרע"ה ולא עוד אלא שאף נלחמו עם המרגלים שיעלו אף הם, אלא שאח"כ נשתנה הדבר לגריעותא, והניחו יהושע וכלב מה שנטלו, ולא נותר אלא מה שהביאו המרגלים בסיוע הס''מ ובת זוגו, כדאיתא בזוה"ק פ' שופטים הנ"ל, ובזה כל דברי חז''ל שרירין וקיימין אין בהם נפתל ועיקש.
ולפי האמור יתבאר ע''נ לשון הכתוב שציוה להם משה והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, דלכאורה היה ראוי שיאמר והבאתם מפרי הארץ, שהוא לשין מבורר יותר, שהרי הבאה אינה בכלל לקיחה, וכאותה שאמרו (גיטין מ"ז ע"א) לענין בכורים בצרם ושגרם ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא שנאמר ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה באחד. הרי שהלקיחה וההבאה הם שני ענינים, ואין ההבאה נשמעת מאומרו ולקחתם. אכן משרע"ה רמז להם ברוה"ק שעליו שלא יעשו כי אם לקיחה ולא הבאה, דביני לביני ישתנה הדבר ע''י התקשרות המרגלים אל הס"מ ובת זוגו, ולא יוכלו עוד להביא, ולפיכך אמר ולקחתם שלא תהא בידם אלא לקיחה בלבד.
המורם מזה כי המרגלים הטעו את העם ע"י הפירות המשונים, שבזה הוכיחו להם כי הכנענים יושבי הארץ אינם רעים וחטאים כ"כ ועדיין לא נתמלאה סאתם ולא הגיע זמנם של ישראל לרשת את הארץ. ובזה יבואר גם אמרם אפס כי עז העם, והוא ע''ד הפסוק בפ' חוקת כי עז גבול בני עמון, ופירש"י ומהו חזקו התראתו של הקב"ה שאמר להם אל תצורם וכו', ע''כ. וה"נ יתפרש אומרם אפס כי עז העם וגו' שרמזו להם בזה שעדיין לא הגיע הזמן לכבוש את הארץ, וזה הוא חזקם וגבורתם, שהרי הקב''ה אמר כי ברשעת הגוים האלה וגו', ומכרן שעדיין הם טובים, וזה לך האות שארצם מבורכת בהשפעה גדולה וזה פריה, א"כ עדיין עז העם הזה, ומה הוא חזקו דבריו של הקב''ה שתלה ביאתם לארץ ברשעת הגוים, ועדיין לא נתמלא סאתם ולא נוכל להורישם.
ואפ"ל עוד שרמזו להם במה שאמרו אפס כי עז העם הזה, להוסיף בסיפור מעלתם של יושבי הארץ, וכאשר אמרו בתוך דבריהם אנשי מדות הם, וכמו שכתב השלה"ק הנ"ל, כמו כן הוסיפו לפרוט ממדותיהם הטובות ואמרו כי עז העם הזה, והוא דהנה כל מדה יש עתים שצריך לאחוז בה כי מדה טובה היא, ויש אשר היא מדה מגונה וצריך להתרחק ממנה בכל כוחו, וכן הוא גם במדת העזות שהיא מדה מגונה, אך פעמים שהיא טובה מאד, וצריך כל איש ישראל לאחוז במדת העזות להשתמש בה במקום הצורך, וכמ"ש הטור ריש חלק אורח חיים דברי יהודה בן תימא (אבות פ"ה מ''כ) הוי עז כנמר וכו', וכתב עליו והתחיל בעז כנמר לפי שהוא כלל גדול בעבודת השי"ת וכר, וע"כ הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגים ואל תמנע מלעשות המצוה וכו', ע"כ. (ועי' בדברינו לעיל פ' ויקהל ע' שנ"ד). ובזה אפשר להמליץ מה שאמרו ז"ל בסוף סוטה בעיקבתא דמשיחא חוצפה יסגי, דהנה ידוע שכל מה שדברו חז"ל בגנות הדור האחרון מרומז בתוך הדברים הקשים גם דבר טוב, דאף שרוב הדור יהיה כמו שציירו שם בפשטות, מ"מ ישארו יחידי סגולה הדבוקים בהשי"ת ובתורתו הקדושה, אך כיצד יהיו יכולים להתקיים ולעמוד נגד כל העולם הלועגים להם וממאסים אותם, בע"כ יצטרכו למדת העזות והחוצפה להיות עזים כנמרים נגד המלעיגים שלא יחושו לזלזוליהם כלל. וזה שרמזו ז"ל בכלל דבריהם חוצפה יסגי, דרק ע"י מדת העזות והחוצפה יוכלו לעמוד נגד זרם הדור.
והשתא מיושב דאין כאן סתירה ממה שסיפרו המרגלים כי עז העם והם יושבים בערי מבצר אל הסימן שנתן להם משרע"ה שאם יושבים בערים בצורות חלשים הם, ומחמת פחדם ויראתם נאספו אל ערי המבצר, דמה שאמרו אפס כי עז העם לא נתכוונו לומר שהם גבורים, אלא ששיבחו מדותיהם הטובות, ומחמת כן עדיין לא הגיע זמנם, ולא יוכלו ישראל לנצחם, או שנתכוונו באמרם עז העם מחמת דבורו של הקב"ה שאמר כי ברשעת הגוים וגו', ועדיין לא מעי זמנא. ולפי"ז אין דבריהם מענין תוקפם וגבורתם של הכנעניים כלל, ואין זה ענין למה שאמר משרע"ה החזק הוא הרפה, שהוא ציוה עליהם לחקור גבורתם וחזקם הטבעי, ולענין זה וודאי סימן מובהק הוא אם הם יושבים בערי הפרזות או נסתגרו בערי מבצר, והם לא השיבו אלא מבחינת עזות של המדות או מצד דברי הקב''ה כנ''ל. אכן באמת היו הכנענים גבורים מאד בטבע, כמבואר בכמה מקראות, ואף משה רבינו עליו השלום הפליג מאד בתוקף גבורתם, אך מ''מ היו יראים מאד מישראל ונמס לבם והיה למים ולא סמכו על גבורתם, וכמו שאמרה רחב לב' המרגלים שלוחי יהושע (יהושע ב') כי שמענו את אשר הוביש ה' וגו' ונשמע וימס לבבנו וגו' ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם. ולפיכך בנו להם ערים בצורות לבא בהם מיראת ישראל, ואף שראו כי נצחונם של ישראל הוא בדרך נס שחוץ למבע, ומה יועילו להם הערים הבצורות, מ''מ ע"י שישבו בערים בצורות יוצרכו ישראל לנסים גדולים יותר לכבוש אותם, וחשבו אולי לא יעשה להם הקב"ה נסים גדולים כולי האי. או יתכן שלא האמינו כי נצחונם של ישראל הוא שלא כדרך הטבע בכוחו של הקב"ה, אלא היא גבורה טבעית, ולכן התיישבו בערי המבצר, אולי לא יוכלו להם ישראל מחמת כן.
היוצא לנו מכל זה כי חטאם של המרגלים היה מה שאמרו שהכנענים יושבי הארץ אינם רעים וחטאים כ''כ, ועדיין לא נתמלאה סאתם, ולא הגיע זמנם של ישראל לרשת את הארץ, והוכיחו צדקת דבריהם מן הפירות המשונים הגדלים בארץ, שמשם ראיה שמעשי יושבי הארץ טובים ומשובחים, ומחמת כן הם מצליחים בכל עניניהם הארץ תתן פריה בשפע מרובה שחוץ לטבע העולם, וכדי לחזק דבריהם ספרו שבח מדותיהם והנהגותיהם הטובים, באמרם כי עז העם הזה כמו שנתבאר. והנה דרך זו להצדיק מעשי הרשעים מחמת שרואים גודל הצלחתם היא מסוכנת עד מאד, וכאשר נראה בעליל בדורות האחרונים, שמספרים שבח מעשה הרשעים, ומביאים ראי' על צדקתם, וכי הקב"ה מסכים עמהם ח"ו, ממה שיש להם השפעות טובות והצלחה גדולת וזו היתה שיטת המרגלים לשבח ולפאר את הרשעים, ולהביא ראיות מגודל הצלחתם והוא חטא גדול מאד.
והשתא תו אין לתמוה מה היה חטאם של המרגלים, שהרי כל דבריהם היו היפוך מן האמת, כדי להצדיק את הרשעים ולהלל דרכם, והביאו לכך ראיות בדויות מן האשכול אשר נשתנה בגדלו בכח הס"מ, ואין לך עוון פלילי גדול מזה, שמצדיקים מעשי הרשעים ומסכימים לתעתועיהם.
ועד"ז יתבאר מה שאמר כלב עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. ופירש''י אפילו בשמים ואומר לנו עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו. והוא ע"ד הכתוב (בפ' ויצא) והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וגו', שדרשו חז"ל ממנו כמה מנינים גבוהים ורמים שהם מוצבים ארצה אבל ראשם ותכליתם מגיע עד לשמים. ולזה נתכוון כלב בדבריו שאף אם מעשיהם של ישראל נראים כדברים ארציים שעושים מלחמה כטבע העולם, מ"מ ראשו מגיע השמימה, שאין הנצחון תלוי בזרוע בשר ולא בכח יגבר איש, כי אם ע''י עלה נטלה, כלומר שנעורר חסדו של הקב"ה, וע"י עזר אלקי ממעל יכול נוכל לה וירשנו אותת אם נעשה כדברי משרע''ה שהוא דרך האמת, ולא נטה ימין ושמאל.
ועפ"י מה שנתבאר כי חטא המרגלים הי' מה שהצדיקו מעשי הרשעים ושבחו אותם על טוב מדותיהם והנהגתם נבא לבאר התרגום יונתן (קושיא א') וכדו חמי משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע, דהנה טעות זו להיות מצדיק מעשי רשעים, ולומר לרשע צדיק אתה, מצוי ביותר באותם אנשים שהם שפלי רוח, כי באנשים אלו מוצא היצה''ר מקום להתגבר ולהטעותם בכך, דכיון שמטבעם הם שפלים בעיני עצמם נקל בעיניהם להצדיק מפעלות הרשעים, שהרי הם מחשיבים עצמם לאין ונדמה בעיניהם שהם גרועים מכל אדם, וממילא עלולים הם לטעות ולהלכד במצודת יצרם להצדיק מעשי הרשעים, משא"כ האיש אשר בטבעו הוא גבה לב מוצא תמיד חסרונות באנשים אחרים, ונדמה לו כי הוא חשוב יותר מהם על כן לא יוכל יצרו לפתותו בניקל להצדיק רשע.
והנה יהושע הי' עניו ושפל רוח מאד, והי' דרכו ללמד זכות על כל אדם. וכיוצא בזה מצינו כשירד משה מן ההר ושני לוחות על שתי ידיו אחרי שעשו את העגל כתיב וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה ויאמר אין קול ענות גבורה וגו' קול ענות אנכי שומע. ואיתא בירושלמי (תענית פ''ד הל' ה') שא''ל משה ליהושע אדם שעתיד להיות מנהיג על ששים רבוא לא יוכל להבחין בין הקולות. ולכאורה הדבר צריך ביאור וכי מה שייכי זל''ז, האם משום שהוא עתיד להיות מנהיג ישראל הוא זקוק לדעת להבחין בין הקולות. ונראה עפ''י מה שפירש הגה''ק חתם סופר ז"ל עה"פ ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה וז"ל, פי' דגם יהושע הבין שהוא קול ענות, רק שהסברא נותנת שא"א שישתקו צדיקי הדור למעשה הזה, ויש מלחמה במחנה בין הצדיקים לבין הרשעים, אבל משה הרגיש שאין כאן מלחמה רק קול ענות וכו', עכ"ד החת"ם. הרי מזה כי יהושע טעה לדון את ישראל לכף זכות, שבוודאי יש צדיקים הלוחמים נגד עושי העגל, והשיב לו משרע"ה כי מנהיג ישראל צריך לדעת להבחין בין הקולות, שעליו הדבר מוטל לדעת מצב הדור בחינתו ומעמדו, דבלא''ה הוא עלול מאד לטעות. וזו צרה גדולה לכל הדור אם אין מנהיגי ישראל מכירין בטיב מעשי בני דורם.
וכהא דאיתא בגמרא (ב''ב פ"ט ע"ב) לענין הרמאות במדות ומשקלות, אריב''ז אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אם אומר שמא ילמדו הרמאין, ואם לא אומר יאמרו אין ת"ח בקיאין במעשה ידינו, ולבסוף הכריע לומר, ומייתי לה מקרא כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלי בם, וכל טעמו שהכריע לאמרו הוא כדי שלא יאמרו אין ת"ח בקיאין במעשה ידינו, הרי דגם דבר זה עצמו שיאמרו הבריות אין ת"ח בקיאין במעשה ידינו אף אם אינו אמת גם זו רעה חולה, ועאכו''כ אם אמת נכון הדבר שאין ת''ח מכירין במעשה הדור וודאי שאין צרה גדולה מזו. ולפיכך היה משרע"ה מתמה עליו אדם שעתיד להנהיג ס''ר לא יוכל להבחין בין הקולות, והבן.
ולזאת כאשר ראה משרע"ה ענותנותו הגדולה של יהושע, וכי הוא דן את כל האדם לכף זכות, הי' מתיירא ביותר פן ילכד ברשת המרגלים שעיקר חטאם הי' בכך להצדיק את הרשעים ולפאר ולרומם מדותיהם הטובות, כדי להפחיד את ישראל שלא יהינו לעלות כי לא יוכלו לנצחם. ומשום כך הוצרך משרע"ה להתפלל עליו ביחוד י-ה יושיעך מעצת מרגלים, שלא תתפתה אחריהם להיות עמהם בעצה אחת ח"ו.
ולדרכנו יבואר גם המדרש הה''ד מי יתן טהור מטמא לא אחד, דהנה המרגלים הסיתו את ישראל במה שהראום את פרי הארץ, ומשם ראי' כי מעשיהם של כנענים טובים, ולפיכך השפעת הברכה מרובה כ"כ בפירות. אכן באמת טעו והטעו בכך את ישראל, כי הכנעניים היו מקולקלים יותר מכל האומות והשחיתו התעיבו עד מאד, וכאשר טענו יהושע וכלב סר צלם מעליהם וגו', ומה שהיו הפירות משונים כ"כ זה היה בהשפעת הס''מ ובת זוגיה. וכדי שלא תתמה שאם כך גדול כחו של הס''מ בארץ ישראל כיצד יתכן שכאשר יבואו ישראל לארץ ויירשו אותה תהי' הארץ בתכלית הטהרה, והשכינה הקדושה תהא שרויה בה, לזאת בא המדרש כמתרץ הה"ד מי יתן טהור מטמא "לא אחד", שרק הקב"ה בכבודו ובעצמו שהוא כל יכול בידו לעשות הדבר הזה לעשות מטומאה גמורה טהרה גמורה, ואין לשום נברא בעולם לעסוק בדברים כאלו, והוא דבר המסור ביד הקב"ה לבדו, לאחוז בכנפי ארץ לנער הימנה כל רשעי ארץ, לטהר את הארץ מטומאתה, ולגרש הימנה כוחות הטומאה ששכנו בה. וכאשר כן יהי' לעתיד לבא כדאיתא בפדר"א (פל"ד) לעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות ארץ ישראל ומנער אותה מכל טומאה ומשליך אותן לחוץ שנאמר (איוב ל"ח) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, עכ"ל. כן יעזור השי''ת להכניע כוחות הטומאה ויתגבר כח הטהרה בכל העולם, ונזכה כולנו לגאולה שלימה ואמיתית במהרה בימינו אמן.
מאמר יא
וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו וגו' במד"ר (פט''ז ג') ר' אחא הגדול פתח (ישעי' מ') יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לפולני למה"ד למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו ואחר לו לך עמי ואני נותן לך מתנה הלך עמו ומת אמר המלך לבנו של אוהבו אעפ"י שמת אביך איני חוזר בי במחנה שאמרתי לו בא וטול אתה. כן הדבר המלך ממ"ה הקב''ה והאוהב זה אברהם שנאמר זרע אברהם אוהבי א''ל הקב''ה בא לך עמי (בראשית פי"ב) לך לך מארצך וגו' התנה עמו שיתן לו מתנה שנאמר (שם פי''ג) קום התהלך בארץ וכה"א כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם אמר לו הקב''ה למשה אעפ''י שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי אלא ודבר אלקינו יקום לעולם, עכ''ד המדרש. וצריך ביאור להבין כוונת המדרש, דלכאורה אין המשל דומה לנמשל, דהמשל הוא שהבטיח המלך לאוהב שיחן לו בעצמו מתנה, ואחר שמת האוהב ועדיין לא ניחנה אליו המתנה מובן היטב מה שמתנצל המלך לפני בנו של אוהבו שאעפ''י שהבטיח לאביו לתת לו מתנה ולא הספיק לתת לו עד שמת אינו חוזר בו מהבטחתו ויבא בנו ויטלנה, משא''כ הנמשל הוא באופן אחר, שהרי מה שהבטיח הקב''ה לאברהם לתת לו את הארץ לא היה הבטחה שיתננה לו בעצמו, אלא שהבטיחו הקב''ה שהוא עתיד להורישה לזרעו אחריו בבוא הזמן, וא''כ מה צורך כאן להתנצלות זו, שאמר הקב"ה אעפ''י שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי וכו', הלא מתחלה היתה ההבטחה על נתינת הארץ לזרעם אחריהם, ואכתי לא מטי זמנא, ומאי ס"ד שהקב"ה יחזור בו מדיבורו שהבטיח לתת את הארץ עד שהוצרך לומר למשה איני חוזר בי.
ב) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, פירש"י ז"ל התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. ובתרגום יונתן אי' וכדי חמא משה ענוותנותה קרא משה להושע בר נון יהושע, ע''כ. והוא פלא מדוע הוצרך לקרוא שמו יהושע מחמת ענוותנותו.
ונדאה לבאר דמיון המשל אל הנמשל בהקדם מה שכתב בספה"ק בני יששכר (ימי הגבלה מאמר ב' או' ב') לפרש הא דאיתא במדרש בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה בקשו מלאכי השרת לפגוע בו במשה מה עשה הקב"ה קלסטורין של פניו של משה דומה לאברהם א"ל הקב"ה לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו א"ל הקב"ה למשה לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם, ע"כ. הנה מהראוי להתבונן האיך ס"ד שיאמר הקב"ה למלאכים שזהו אברהם והוא הי' משה. ועוד הנה התחיל שהי' קלסתר פניו דומה לאברהם ואח''כ אמרו שאמר הקב''ה למשה בזכות אברהם. ונ"ל דחדא מתורצת בירך חברתה, דהנה נעמי כשנתנה עצה לרות וירדת הגרן דרשו חז"ל זכותי תרד עמך, ונראה דדרשו זה מן הקרי והכתיב, דהכתיב הוא וירדתי והקרי וירדת, ותרוייהו קשוט כי זכותה של נעמי הלך עמה והוה כמו שיעור קומה ממש. הנה מבואר לך הזכות של האדם הוא ממש שיעור קומת האדם עצמו, ולפי"ז יונח לך גם בכאן כיון שזכות אברהם עלה עם משה הנה היה שם קומת אברהם ממש, וה' אלקים אמת אמר לא זהו שאכלתם אצלו, ולמשה הודיע אמיתת הענין כי זכות אברהם עלה עמו והוא שיעור קומת אברהם ממש, עכ"ל.
היוצא לנו מזה כי עם משרע"ה הלך זכות אברהם שהוא שיעור קומת אברהם אבינו ע"ה, ונחשב כאברהם ממש, ובזה יובן ע"נ המדרש שבפתח דברנו, דהנה בטרם שנגזרה גזירה על ישראל שישארו במדבר הי' משה רבינו עומד להיות נכנס לארץ ישראל, ואז היתה הארץ ניתנת לאברהם בעצמו, דהיינו למשרע''ה שיש לו זכותא דאברהם כנ"ל בבני יששכר. אכן אחר שנגזרה גזירה ולא זכה משה להכנם לארץ אמר הקב"ה דאעפ"כ איני חוזר בי, כלומר דאף שמתחלה היתה הארץ עומדת להנתן למשה, שהוא כאברהם ממש, ועכשיו שימות משה במדבר לא תנתן הארץ לאברהם, מ"מ ודבר אלקינו יקום לעולם שתנתן לזרע אברהם. והשתא המשל דומה ממש לנמשל, דאינו הי' משרע"ה נכנם לארץ כאשר הי' ראוי להיות בטרם חטאו אזי היתה הארץ ניתנת לאאע"ה בעצמו, שהרי זכותו של אברהם עולה עם משה.
ובאופן אחר יתבאר המד"ר הנ"ל (קושיא א') למה"ד למלך שהי' לו אוהב וכו' אמר הקב"ה למשה אעפ''י שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ איני חוזר בי, ויתבאר גם התרגום יונתן וכדי חמי משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע, בהקדם הא דאיתא בגמרא (סנהדרין צ' ע"ב) מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר (שמות ו') וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחה"מ מן התורה. ופירש"י, דמשמע שהבטיח הקב''ה לאבותינו שיתן להם א''י וכי להם ניתנה והלא לבניהם ניתנה אלא מלמד שעתידין לחיות ועתיד הקב"ה ליתן להם ארץ ישראלי ע''כ. והנה מבואר במד''ר פ' וישב (פפ"ד יו"ד) עה''פ ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת כך הי' יעקב אע"ה סבור שתחיית המתים מגעת בימיו וכו', ע''כ. הרי מזה שהי' באפשר שתהי' תחיית המתים בימי האבות אילו היינו זוכים. והנה אילו היו ישראל זוכים הי' משרע''ה מכניסן לארץ, ואז הי' התיקון השלם בימיו, והיו המתים קמים לתחייה. וידוע מה שהכריע היפה תואר (ב"ר פכ"ו
ג') כדעת הראשונים ז"ל הסוברים שיהיו שתי תחיות, התחיה הא' לצדיקים שיקומו מיד בביאת המשיח ויבואו לא''י עם משיח ואליהו יחדיו, והב' תהי' התחי' הכללית שאז יקומו כל העולם בתחה"מ. והנה כשתהיה התחיה הראשונה לצדיקים יקומו בודאי האבות הקדושים מיד לתחיה ויבואו לא"י ומשה ואהרן עמהם, וא''כ נמצא דאילו היתה תחה"מ בזמן משרע''ה היתה הארץ ניתנת באותה שעה לאבות הקדושים בעצמם, אלא דמאחר שלא זכו אל התיקון השלם בימיו נתנה הארץ לזרע האבות ולא לאבות הקדושים עצמם.
ובזה מבוארים דברי המדרש בטועו"ד, שאמר הקב''ה למשה אעפ"י שהתניתי עם האבות לתת להם את הארץ ואילו היו זוכים אל התיקון השלם באותה שעה היו דברי הקב"ה מתקיימים מיד, שהיי האבות קמים לתחי' ויורשים בעצמם את הארץ, עכשיו שלא זכו ישראל אל התיקון השלם ולא נתקיים אותו התנאי מיד אעפ"כ איני חוזר בי, ודבר אלקינו יקום לעולם, שעתידה א"י להנתן לאבות עצמם לעתיד כשתהי' התחיה.
והשתא מובן היטב דמיון המשל למלך שהבטיח לאוהבו מתנה ומת אוהבו אמר המלך איני חוזר בי וכו' בוא וטול אתה. דגם בנמשל הוא כך, דס"ד אמינא דמכיון שעתיד הקב"ה לתת את הארץ אל האבות עצמן בזמן התחיה כנ"ל, א"כ שוב לא תנתן עתה לזרעם, שהרי מה שהבטיח יתקיים לעת" ל, לז"א אעפ"כ לא אמתין עד לעתיד, ואף שאין הם ראויים שתהיה תחיית המתים בימיהם אתן לזרע אברהם אוהבי את הארץ, ואח"כ לעת התחיה תנתן לאבות עצמן. ובזה דומה המשל אל הנמשל, דלא תימא שהמתנה שהבטיח הקב"ה לאבות בעלה עכשיו מאחר שלא היתה תחה"מ בימיו של משה, ולא תתקיים עד לעת"ל כאשר יקומו לתחיה, קמ"ל ודבר אלקינו יקום לעולם.
ובדדך זה נבא אל הביאור בת"י הנ''ל, בשנקדים מ"ש בספר תפארת יונתן להסביר מה היתה שיטת המרגלים שלא רצו להכנס לארץ, וז"ל, דידוע שהיו בטוחים במשה, דכתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו כדאיתא וכו', ולפנים כסבורים היו דודאי ישתדל משה להכניסם לארץ ובטחו בו, אבל לאחר ששמעו נבואת אלדד ומידד משה מת ויהושע מכניס סרו מדרכיהם ולא האמינו שיבואו בנקל לא"י כמאמר השי"ת, ע"כ. וכעי"ז כתב השלה"ק יעויין בדבריו. אך האמת הוא שלא הי' להם לפחוד מזה שיהושע יהיה מנהיג את ישראל לחשוש בעבור כן שלא יוכלו להכנם לארץ, דכל זמן שיהושע הי' קיים הי' נראה כאילו משרע"ה עודנו חי, וכמו שפירש"י ז''ל עה"פ (דברים פל"א) כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון, והרי כל ימות יהושע לא השחיתו שנאמר (יהושע פכ"ד) ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע מכאן שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו שכל זמן שיהושע חי הי' נראה למשה כאילו הוא חי, ע"כ. וכעי"ז מצינו בברכות (דף מ"ג ע"א) כי נח נפשיה דרב אזלו תלמידיו בתריה כי הדרי אמרי וכו' וקא מיבעיא להו וכר, לא הוה בידייהו, קם רב אדא בר אהבה אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא, אמר נח נפשיה דרב וכו'. ופירש"י להראות אבל עכשיו כיום המיתה על שהיו צריכים להוראה ואין יודעים להורות. הרי דכל זמן שהיו הוראותיו של רבה ידועות להם הי' חשוב כאילו עודו חי, שלא ניכרה עדיין מיתתו כ''כ, ואחרי שנשתכחה הלכה מהם, נדעה להם כאילו עכשיו מת, ועשו אבל מחדש על שלא ידעו כיצד להורות.
אמנם המרגלים היו יראים שלא יהי' ליהושע אותו הכח שהי' בידי משה, ע"כ אחרי שנודע להם שאין משרע''ה נכנס לארץ חששו פן לא יוכל יהושע להביאם לארץ, אבל האמת הוא שהי' ליהושע אותו הכח של משרע''ה, וכל זמן שיהושע קיים הי' נראה למשה כאילו הוא חי. ובזה נראה ליישב לשון הפסוק ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נטלה וגו', ויל''ד אומרו אל משה, גם יש להבין טעם שהשתיקה כלב דוקא ולא יהושע. אכן לפי"ד יובן שפיר דהנה כל מה שהוציאו המרגלים דבה על הארץ כדי לעכב את ישראל מלעלות היינו משוה שהיו יראים שלא יהיה ליהושע אותו הכח שהיה למשרע''ה, ולכן השתיקם כלב באומרו כי גם יהושע יהי' בידו כוחו וזכותו של משה והוא ינחילנה את ישראל. וז''ש ויהס כלב את העם, שהיו מפקפקים אם יהי' בכוחו של יהושע להביאם לארץ, ובמה השתיק אותם "אל משה'', היינו שיהושע הוא עצמו משה, דכיון שיש בידו כוחו וזכותו של משרע"ה הוא נקרא משה וכמ"ש בבני יששכר הנ"ל.
והיינו טעמא שהשתיקם כלב דייקא ולא יהושע, כי יהושע בעצמו מחמת גודל ענותנותו ושפלות רוחו הי' גם הוא חושש שאין בידו הכח שיש למשרע"ה, על כן לא הי' בידו להשתיק תלונות ישראל, אלא כלב בלבד הוא שהשתיקם במה שהבטיחם שיש בידו של יהושע כוחו וזכותו של משה. ואף שאין יהושע דומה אליו לגמרי וכדאיתא בגמרא (ב"ב ע"ה ע''ב) פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, צ"ל שהדמיון הוא דכשם הלבנה מקבלת כל אורה מהחמה, וכמו''כ יהושע קבל כל כוחו וזכותו ממשרע''ה, אבל זה וודאי שהלך עמו כחו וזכותו של משה בכל אשר פנה ונחשב כאילו הוא ממש משרע"ה.
וזה ביאור התרגום יונתן וכדי חמא משה ענותנותיה, כלומר ומחמת כן עלול הוא להלכד בעצת מרגלים, שהרי כל טענתם היתה שאין ליהושע כוחו וזכותו של משה, ואף הוא בגודל שפלות רוחו קסבר הכי, על כן התפלל משה רבינו עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, שלא יתפתה לעצתה הרעה מכח ענותנותו, אלא יתחזק ויתאמץ בזכותו של משרע"ה אשר תלך עמו בכל אשר יפנה.
מאמר יב
וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו פירש''י ז''ל לך לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח, וכו'. ולכאורה כל הענין הפלא ופלא דהרי כלפי שמיא גליא שלא תצמח טובה מהליכתם, וא"כ מדוע הסכים הקב"ה על ידו לשלחם, ואף שלא רצה הקב"ה לעכבם משום שהוא דבר התלוי בבחירה ואין הקב"ה מכריח את הבחירה, מכל מקום צריך להבין מה טעם הסכים על שליחתם.
ב) עוד קשה דהכתובים נראים כסותרים זא"ז, דהכא כתיב שלח לך אנשים דהיינו לדעתך בלי ציווי הקב"ה, ולהלן כתיב וישלח אותם משה על פי ה' משמע שהי' מצווה ועומד מפי הגבורה לשלחם. ורש"י ז"ל נשמר מזה ופירש עפ"י ה' ברשותו שלא עיכב על ידו, אך פשטות הכתוב לא משמע הכי.
ג) עוד צריך להבין דכיון שידע משה רבינו ע"ה מה שיהי' לבסוף דתיפוק מינייהו חורבא, וכמ"ש רש"י ז"ל אני אמרתי לכם שהיא טובה חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה. וכדחזינן שהי' הדבר ידוע למשה שתהי' שליחותם לרעה ממה שקדם לבקש רחמים על יהושע י-ה יושיעך מעצת מרגלים, וכיון שכבר ידע משרע''ה מראש מקדם מה שעתיד להיות מדוע שלח אותם.
ד) עוד יש להתבונן מדוע ביקש משה רחמים על יהושע בלבד שלא ילכד בעצת המרגלים, ולא התפלל גם על כלב שינצל מהם ומעצתם, והוצרך כלב עצמו להשתטח על קברי האבות שבחברון ולבקש רחמים על הדבר, כמאה"כ הארץ אשר דרך בה וגו' וכדרשתם ז"ל.
ה) במדרש פליאה הביאו ק''ז זלה"ה בישמח משה פ' זו זש''ה (איוב פי''ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד, וצ''ב להבין שייכות מקרא זה להכא.
ו) כתדגום יונתן, וכדי חמא משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע. והוא פלא דמאי חסרון יש במדת העניוות, דמחמתה הוצרך לקרוא שמו יהושע ולהתפלל עליו שינצל מעצת מרגלים.
ואפ"ל בביאור הענין דהנה איתא במד"ר (פט"ז ג') כשבאו המרגלים ואמרו לה''ר על הארץ וכו' אף משה ואהרן נתרשלו ידם מיד עמד כלב ושיתק כל אותן אוכלוסין שנאמר ויהס כלב את העם עמד לו על הספסל והיה משתקן ואומר הס והם שותקין לשמוע ממנו א"ל טובה הארץ מאד מאד, א"ל הקב''ה למשה טובה גדולה אני מחזיק לו שנאמר (דברים א') זולתי כלב בן יפונה מהו זולתי לזה אתי יותר מס' רבוא מכם וכו', עכ"ד המד''ר. וצריך להבין מה שהחזיק לו הקב''ה טובה גדולה כ"כ, דלכאורה הרי לא פעל בדבריו מאומה, שהרי המרגלים הוציאו דבת הארץ רעה גם אחרי שאמר כלב דבריו והמשיכו אחריהם את כל עדת בני ישראל כדכתיב ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים, וא"כ למה מגיע לו החזקת טובה כ"כ.
אמנם נראה עפ''י מ''ש בספה''ק זרע קדש פ' זו עה''פ ועתה יגדל נא כח ה' שכתב בתוך דבריו וזלה"ק: והענין שהצדיק כלב ראה איך שנתגבר כח הסט''א מאד ומאד עד שבאמת גם אח"כ גרם מה שגרם בעת הזאת חורבן ירושלים ובהמ''ק וכו', ובפרט כשלא הי' כלב מפסיקם באמצע וגרם קצת בזה ביטול לכח הסט''א במה שעכ''פ הכניס קצת ספק וחשש בלבם מדבריו אולי יהי' האמת אתו, וגם שעכ''פ נפסק הענין באמצע קצת וביטל כח הסט''א בזה קצת, וכשלא היה מפסיקם כלב ח"ו הי' נתגבר כח הסט"א עוד יותר ויותר ח"ו וכו', עכלה''ק. מבואר מדבה"ק דאף שלמראית עין הי' נראה כי לא הועיל כלב בדבריו, אעפ"כ פעל הרבה בדבריו לטובת הקדושה, כי באמצעות דבריו נתרופפה אמונתם של ישראל בדברי המרגלים ונכנס החשש בלבם אולי הצדק אתו ולא עמהם. נמצא שע"י דבורו של כלב החליש במקצת כח הסט"א והגביר כח הקדושה, ולפיכך מגיע לו החזקת טובה גדולה מאת השי"ת, ואף שבוודאי נמצאו והיו עוד אנשים בקרב ישראל שהחזיקו בלבם כשיטת יהושע וכלב, מ"מ היו יראים לחוות דעתם בגלוי מאימת הדור וכדאיתא בסוטה (דף ל''ה ע"א) שיהושע התחיל לדבר תחלה ושתקוהו בנזיפה, אבל את כלב הניחו לדבר לפי שהיו סבורים שהוא בא לדבר סרה על משה, ובאותה מעשה שהשתיק אותם כלב החליש כח הסט"א ששוב לא היו ישראל מאמינים לדברי המרגלים בוודאות גמורה, דמיהא הי' איזה ספק או חשש בלבם שמא אין האמת כדברי המרגלים.
ואפ"ל עוד בדרך זה, עפ''י מ"ש האה''ח הקדוש לחקור מדוע מתחלה כאשר אמר כלב עלה נטלה וגו' לא נרגשו לעשות לו רעה, ואילו אח''כ כשדברו יהושע וכלב יחדיו ואמרו טובה הארץ מאד מאד בקשו לרגום אותם באבנים, ולכאורה למה לא רגשו בדברי כלב הראשונים. וביאר כי לדברי כלב לבדו לא היו חוששין, לפי שאין עדות יחיד עומדת לגבי עדות רבים, דכתיב עפ"י שנים עדים יקום דבר, משא"כ כשבאו יחד דברי יהושע וכלב מעתה הורעה עדות המרגלים כי דין ב' עדים כדין מאה עדים, ועדות שקולה היא זו וכו'. אלא שהוסיף אח"כ להקשות מדוע לא השכילו ישראל לדון עפ"י משפט התורה להכחיש דברי העשרה בדברי הב' כיון שדין העדות הוא תרי כמאה ומאה כתרי, יע"ש מה שכתב בזה. ואפ"ל עוד בזה דאף שהי' כאן תרי לבהדי תרי מ"מ אכתי מידי ספיקא לא נפקא, ומכיון שהיו מסופקים האמת כדברי מי היו יראים ללכת לא"י.
המורם מכל זה כי דבר גדול עד מאד עשו יהושע וכלב בהליכתן עם המרגלים, שבדבריהם פעלו להחליש תוקף כח הסט"א שהתגבר מאד בישראל, וע"י שדברו כנגדם והכחישו דבתם הרעה לא יכול היצה"ר להתגבר בכל תוקפו בקרב ישראל, ומחמת דבריהם הקדושים של יהושע וכלב נתעוררו ישראל לתשובה בסופו של דבר, ויש תקוה לאחריתם, וכדמסיק בגמרא (סנהדרין ק''י ע"ב) שדור המדבר באים הם לעולם הבא שנאמר (ירמיה ב') הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו', ומה אחרים באים בזכותם הם עצמם לא כ''ש, ע''כ. ואילו לא הלכו יהושע וכלב עמהם לא הי' נמצא מי שיפצה פה וירים ראש לדבר כנגדם, והיו כל ישראל מאמינים להם בכל לבם וח''ו לא היתה להם תקומה עוד.
ובטעם שהסכים הקב''ה על שליחותם, נראה, דהנה האוה''ח הקדוש כתב וז"ל, וא"ת קושיא לאלקינו למה לא מנע הדבר מהיות כן לצד שראה שזולת זה היו פוקרים יותר ועושים בהלה יותר ממה שעשו בהליכת המרגלים, עכלה''ק. ועל פי זה יתכן דלפי שלא רצה הקב''ה לעכב הליכתן כדי שלח יפקרו יותר, ומכיון שלא מנע הקב''ה הליכתן ולא עיכב בדבר הי' הכרח לשלח גם את יהושע וכלב עמהם, כדי שימחו כנגדם ויחלישו כח דבריהם, ובזה תהי' תקוה לישראל לעשות תשובה, דאלמלא היו יהושע וכלב הולכים עמהם היתה השפעת הסט"א בקרב ישראל ע''י דבורי המרגלים חזקה מאד. והשתא מה שאמר הכתוב וישלח אותם משה על פי ה' יש בה שני משמעות, דהליכת יהושע וכלב באמת היתה בציווי מפי הגבורה, כדי למחות נגד המרגלים, ואילו שאר עשר המרגלים הלכו ברשותו של הקב"ה, כמו שפירש רש''י עפ''י ה' ברשותו שלא עיכב על ידו. וא"ש מה שהוציא הכתוב דבריו בלשון זה שמורה על ציווי מאת השם לשלחם, דקאי גם על שליחת יהושע וכלב שנצטוו בה מפי הגבורה, כדי למחות נגד המרגלים ולהחליש ולשבור תוקף השפעתם.
ולהבין מה שביקש משה רחמים על יהושע בלבד ולא התפלל אף על כלב, נראה דהנה הרחיד"א ז"ל בספרו חומת אנך כתב דמה שהתפלל עליו משה י-ה יושיעך מעצת מרגלים היינו שלח יהרגוהו מחמת שאינו עמהם בעצה אחת. ולפי''ז א"ש מה שלא הוצרך משה להתפלל כן על כלב, שהרי לא הי' מקום לחוש אף עליו שמח יהרגוהו, דכלב הטעה אותם בכל הדרך ועשה עצמו כאילו הוא עמהם בעצה אחת, כדכתיב ועבדי כלב עקב רוח אחרת היתה עמו, ופירש"י שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב, למרגלים אמר חני עמכם בעצה ובלבו הי' לומר האמת ולפיכך לא חשש שיהרגו אותו כיון שהי' נראה כהולך בעצה אחת עמהם, אבל יהושע לא כן עשה אלא מתחלת ההליכה הראה גלוי לכל שהוא הולך בדרך האמת, והודיע להם במפורש שאינו בעצה אחת עמהם, ומחמת כן הי' בסכנה גדולה שמא יהרגוהו, והוצרך משה להתפלל בעדו שלא יוכלו להרע לו.
אכן הא גופא טעמא בעי מדוע הלך יהושע בדרך זו לגלות להם האמת שאינו מסכים עמהם, הלא בודאי הותר לו לשנות מפני הסכנה שלא יהרגוהו. ויובן עפ"י מה דאיתא בגמרא (גיטין דף נ"ו ע"ב) בעובדא דקמצא ובר קמצא שלא הניח ר' זכריה בן אבקולס להקריב בעל מום על המזבח ומסיים ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה את ביתינו וכו'. והקשו המפרשים מה שייכות יש לזה שלא הניח להקריב בעל מום על המזבח למדת ענווה שלו, ויהי' ראוי לומר חסידותו של ר' זכרי' או זהירותו של ר' זכריה וכו'. ואפ"ל עפ"י מה דאיתא במדרש (ילקוט אסתר פ"ד) כשאמרה אסתר למרדכי לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי וכו' ענה מרדכי איני יכול לבעל מגלת תענית שכתוב בה מר"ח ניסן וכו' דלא למספד בהון ואת אמרת גזור תענית בי"ד ובט"ו ובט"ז בנסין שקרב עומר התנופה, שלחה ואמרה ליה אתה הוא זקנן של ישראל אם אין ישראל בעולם מה המצוות יפים אם ישראל אינם לעם תורה, ויעבור מרדכי אמר ר"א שהעביר יו''ט פסח בתענית וכו', ע"כ. ופי' הבנ"י טעם שאמרה לו אתה זקנן של ישראל, משום שהי' צריך לעשות כאן עבירה לשעה לגזור תענית בפסח, ודבר זה אינו יכול לעשות אלא עי שבטוח בעצמו שיעשה אותה לשמה ממש בלי שום פניות והנאת עצמו, וכמ"ש בספה"ק תולדות יעקב יוסף פ' תצא, ולפיכך אמרה לו "אתה זקנן של ישראל" וכיון שאתה גדול הדור אתה יכול לעשות עבירה לשעה, שבוודאי תעשה אותה בכוונה רצויה בלי פניות.
והנה ר' זכריה בן אבקולס שהי' גדול הדור הותר לו לעשות עבירה לשמה להקריב בעל מום על גבי המזבח בשעה שהי' צורך בכך, אלא דמחמת ענותנותו לא החזיק עצמו לגדול הדור ולא סמך על עצמו לעשות עבירה לשמה, ולפיכך גרמה ענוותנותו שיחרב הבית.
והיינו טעמא דמילתא שלא רצה יהושע לשנות בדבורו ולאמר בפיו שהוא מסכים עמהם, דאף שמצד הדין הי' מותר לו לשנות מפני הסכנה, מ"מ מחמת גודל ענוותנותו לא רצה לסמוך על כך שהוא ראוי לשנות בדבורו שתהי' העבירה לשמה ממש בלי פנייה.
וז"ב התרגום יונתן כד חמי משה ענותנותיה וכו' דמכיון שראה משה גודל ענוותנותו של יהושע, שאינו מחזיק עצמו לכלום, חשש כי לא יתיר לעצמו לומר שקר מפני שהוא סבור מחמת ענוותנותו שאינו ראוי לעשות עבירה לשמה, ולכן יגלה להם האמת כאשר עם לבבו שאינו במחזיק בשיטתם, ויש סכנה שמא יהרגוהו, על כן הוצרך להתפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים שלא יהרגוך, וכפי' החיד"א ז"ל.
ואפ"ל עוד באופן אחר בטעם שלא עשה יהושע בערמה להטעות המרגלים שהוא עמהם בעצה כדי שלא יהרגוהו, וכאשר עשה כלב שהי' אחד בפה וא' בלב, משום שלא הי' יהושע רשאי לעשות כן מעיקר הדין. והוא עפ''י מה דאיתא בגמרא סנהדרין (דף ק''ז ע''א) ביקש דוד לעבוד ע"ז וכו' אמר לו חושי מלך שכמותך יעבוד ע"ז. והוא הפלא ופלא ולא יושג בשכל שיהי' דוד המלך מקור קדושתן של ישראל מבקש לעבוד ע''ז. גם אינו מובן מה שא"ל חושי מלך שכמותך יעבוד ע''ז, שהרי ע"ז איסורה שוה בכל ישראל כמלך כהדיוט ומדוע תלה האיסור במה שהוא מלך דוקא.
ויתבאר דהנה אי' במסכת ד"א זוטא (פרק ט') גדול השלום שאפילו עובדין ע"ז ויש שלום ביניהם כביכול אין שכינה יכולה לנגוע בהם שנאמר, חבור עצבים אפרים הנח לו. וצ"ב האם משום שיש שלום ביניהם כבר הותרה הרצועה ח''ו, אתמהת אך נראה שהוא עפ"י מה שאמרו ז"ל סנהדרין (דף צ"ב ע"ב) כל המחליף בדבורו הר"ז כאילו עובד ע"ז, אבל מפני דרכי שלום מותר לשנות כדאיתא בגמרא ב"מ (דף כ"ג ע"ב). ועפ"י זה יהי' ביאור המאמר באופן זה, גדול השלום שאפילו עובדים ע"ז, כלומר שמשנים בדבורם שהוא נחשב כעוע"ז אך הם עושים כן משום שיש שלום ביניהם כלומר מפני דרכי שלום מותר להם לשנות אף שהוא כעוע"ז.
ועפ"י זה יובן, דהנה דוד המע"ה ניצול מידי אבשלום שרצה להרגו ע"י ששינה חושי הארכי בדבורו לאבשלום, ועשה עצמו כאילו הוא אתו בעצה אחת נגד דוד, ובזה עלתה בידו לסכל עצת אחיתופל אשר הי' עם אבשלום בקושרים, כי אבשלום קבל עצת חושי הארכי להשהות מלרדוף אחר דוד עד שיתקבצו כל ישראל אליו ועי"כ ניצול דוד.
נמצא כי הצלתו של דוד מחרב אבשלום היה ע"י מה שציוה על חושי הארכי לשנות בדבורו ולהעמיד פנים כאילו הוא אוהבו של אבשלום, וא"כ נחשב לו כאילו הוא גרם לחושי הארכי לעבוד ע''ז, כמבואר דהמחליף בדבורו כאילו עוע"ז. וזהו שאמה"כ ויהי דוד בא עד הראש שביקש לעבוד ע''ז רמז בכך על שציווה לחושי לשנות בדבורו שהוא נחשב לו כעון עבודה זרה החמורה. ואף שבוודאי היה לו היתר ברור עפ"י הלכה לעשות כן שהרי פיקוח נפש דוחה הכל, וכאן היו חייו של דהמע"ה בסכנת מ"מ לגבי מעלת דוד המע"ה אף פגם זה של אמירת שקר נחשב כע"ז, וכידוע מדברי האריז"ל במה שאמרו ז"ל בכמה דברים שהם כעוע"ז כגון שאמרו המתגאה כאילו עובד עבודת זרה וכיו"ב, דהכוונה שבעולמות העליונים לגודל קדושתן אף עוון זה חמור כע"ז, כי לגודל קדושת העולמות ההם אף פגם דק חמור מאד כע"ז, וזהו שאמר לו חושי יאמרו "מלך שכמותך'' יעבוד ע"ז, דייק לומר מלך שכמותך, שלצד מעלתו שהי' בבחינה גדולת מאד, ובפרט שהי' מלך ישראל, והמלך הוא בחינת לב כל העם ממילא נכללו בו כל הבחינות הגבוהות שבישראל, ולגודל מדרגתו הגבוה למעלה בעולמות העליונים עד כי גדל מאד נחשב אצלו עון שקר כעבודה זרה בעולמות העליונים, משא''כ להמון העם לא הי' בכך משום בית מיחוש, והשיבו דהמע"ה מלך שכמותי יהרגנו בנו, ופירש''י שיהיו מתרעמין על מדותיו של הקב"ה ויתמהו לאמר מלך חסיד כמותו יהרגנו בנו, על כן מוטב אעבוד ע"ז, כלומר שאגרום לחושי לומר שקר ואל יתחלל שם שמים על ידי.
ומזה הטעם עצמו לא היה יהושע יכול לשנות בדבורו כדי להטעות את המרגלים שהוא עמהם בעצה אחת כשם שעשה כלב, שהרי יהושע הי' בבחינה גדולה מאד שהי' עתיד להנהיג את ישראל, וכלפי בחינתו הגדולה וקדושת מעלתו גם פגם זה של שקר יחשב כעובד ע"ז.
והנה איתא בזה''ק (חיי שרה קכ"ב ע"ב) מאן דאיהו זעיר איהו רב, שמדה זו של עניוות הוא המבחן הצודק למי שראוי להיות מנהיג ישראל, שלא יתכן להיות מנהיג ישראל אם יש לו קצת גבהות הלב, ואפילו אם כבר עלה לגדולה והוא מגביה עצמו הקב''ה משפילו כדאי' בגמרא (עירובין י"ג ע"ב). וזה יהי' ביאור התרגום יונתן וכד חמי משה ענוותנותיה דיהושע, שמחמת זה עתיד הוא להיות מנהיג ישראל, וממילא אסור לו לשנות בדבורו כלל, דלגבי מעלתו יחשב כע''ז, ולכן הוא מוכרח להיות כפיו כן לבו, ולהגיד האמת נוכח המרגלים, והוא עלול להיות בסכנה גדולה שמא יהרגוהו לפיכך התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים.
ובזה נבוא לביאור המדרש פליאה הנ"ל הה"ד מי יתן טהור מטמא לא אחד, בהקדם עוד מה שפירש''י ז"ל עה"פ זאת חוקת התורה וגו' לפי שהשטן ואוה''ע מונין את ישראל לומר מה מצוה זו ומה טעם יש בה לכך נאמר חוקה גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה. ולכאורה הוא פלא שהרי הרבה מצוות יש שאין להם טעם, כגון בב"ח וכן טהרה ע"י טבילה במים, וכמ"ש הרמב"ם ז''ל סוף הלכות מקוואות וז"ל דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הם ואינם מדברים שדעתו של אדם מכרעתו וכו', וכן הטבילה מן הטומאות הללו מכלל החוקים הן שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא, עכ"ל. וא"כ מדוע דוקא במצוה זו של טהרת אפר פרה אדומה בחרו האומות להונות את ישראל בשאלות מה המצוה הזו ומה טעם יש בה. ותו מה תשובה היא זו גזירה היא מלפני, הלא זהו מענה רק לאלו שמאמינים, משא"כ אוה"ע שהם שואלים ומפקפקים בכך עדיין יהיו מונים את ישראל מה טעם יש במצוה זו.
ואפ"ל עפימ"ד במד"ר עה"פ זאת חוקת התורה וגו' זש"ה מי יתן טהור מטמא לא אחד, והביא שם כמה דברים שהם טהורים ובאים ממקור טמא, יעיי"ש. והנה בקל יכולים לטעות בדבר זה שלעולם מותר ללכת בדרך הטומאה, בכוונה תחלה שבסופו של דבר תצמח ממנו טובה בחינת טהור מטמא, כדחזינן בפרה אדומה ובשאר דברים המבוארים במדרש שם, ומשם יקחו להקיש אל הדומה בשאר מקומות, אבל באמת זה טעות גמור ואין להטעות בזה, דכלל גדול הוא שמטמאים יוצא רק טומאת כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע, ואסור לישראל לאחוז בדרך רשע על סמך שיצא ממנו טהרה, ומה שרואים מפרה אדומה שהי' טהור מטמא שם הי' גזה"כ, ואין ללמוד ממנו, דחידוש הוא וכללא אית לן מחידוש לא גמרינן, ואין לך בו אלא חידושו.
ולזאת תפסו עצמם השטן ואוה"ע במצוה זו של פרה אדומה, שמכאן הם רוצים להביא ראי' שמותר ללכת בדרכי רשע, שאח"כ יצא ממנו טהרה, ולפיכך הם שואלים מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, הרי אתם רואים שגם מצוה זו של טהרת אפר פרה היא ממקור טמא וממנה יוצא טהרה, וכמו"כ יש ללמוד מכאן ללכת בדרך הרשעים בכוונה טובה שיצא ממנו טובה, ועל כך משיבין להם דמצוה זו גזירה היא חוק בלי טעם ואין ללמוד הימנה למקום אחר, דמחידוש לא גזרינן, ואין לך אלא מה שאמרה תורה בפרה אדומה, משא''כ במקו''א איסור חמור הוא ללכת בדרכי רשע אף אם הכוונה לתקן.
וזהו ביאור המדרש עה"פ זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר וגו'. הה''ד מי יתן טהור מטמא וגו'. פירוש שמצוה זו היא חוק שציוה השי''ת כן להדיא שיהיו טהור מטמא, אבל בשאר ענינים דלא גלי רחמנא כלך לך מדרך זה, דכלל הוא מרשעים יצא רשע, וז"ש המד"ר הה''ד מי יתן טהור מטמא לא אחד, כלומר שענין זה להוציא טהור מטמא אינו רשאי אלא בזמן שאחד יחידו של עולם מצוה כן, לא זולת.
והנה כמו"כ הוא בענין המרגלים שהראה כלב את עצמו שהוא הולך עמהם בשיטה אחת כדי שיוכל להכחיש דבריהם נגד כל ישראל ולא יפריעו לו, ומאחר שחשבו שהוא מדבר כמותם, הי' בכך ענין של טהור מטמא, והי' עלול מאד לנפול ברשתם מאחר שלא נלחם עמהם, אלא שעמדה לו מה שמשרע"ה עפ"י ה' ציווה לו ללכת, ובלא"ה לא הי' הולך עמהם, שאסור ללכת בדרך כזה אם אין מצווין בפירוש, ע"כ מביא המד''ר הפסוק מי יתן טהור מטמא לא אחד שרק באופן זה שציוה יחידו של עולם מותר, ולכן הותר לכלב לעשות כן מאחר שציוה אותו משה עפ''י ה' ולא זולת, והבן.
באופן אחר יתבאר התרגום יונתן וכדו חמי משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע. דהנה הרחיד"א זלה"ה כתב בשם רבינו אפרים שמה שהתפלל משה רבינו על יהושע י-ה יושיעך מעצת מרגלים היינו שלא יהרגו אותו המרגלים, וכיו''ב איתא בכתבי האריז"ל בשער הפסוקים. ולכאורה דבריהם צריכים ביאור מדוע היה חושש רק על יהושע שיהרגו אותו ולא על כלב, הלא שניהם היו בעצה אחת נגד שיטתם הרעה של המרגלים, ומדוע ירצו להרוג רק את יהושע.
אכן נראה לבאר דבריהם ז"ל בהקדם מה שפירשנו מאה"כ בפ' שמיני ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח וגו', ופירש"י ז''ל שהיה אהרן בוש וירא לגשת א"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת, ע''כ. ולכאורה יפלא דמכיון שהיה אהרן בוש וירא לגשת בוודאי היה סיבה לכך, וכדאיתא בת"כ פ' שמיני הובא ברמב"ן שם שהיה אהרן רואה על המזבח כדמות שור ונזכר בחטא העגל שעשה, וא"כ במה ניחמו משרע"ה והפיג בושתו ויראתו ממנו באמרו לו לכך נבחרת, ומה בכך עדיין הוא בוש מחמת חטאו. וביארנו (עי' לעיל פ' שמיני ע' קע"ג) דהנה תמהו כל חכמי לב איך יצא מכשול כזה מתחת ידי אהרן קדוש ה' לעשות העגל, ולמה לא מסר נפשו כאשר עשה חור בנה של מרים.
אמנם הנה מבואר בדבריהם ז"ל (סנהדרין דף ז' ע"א ובמד''ר פ' שמיני פ''י א') וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה ראה חור זבוח לפניו, אמר אי לא שמענא להו עבדין לי כחור ומקיים בי אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ולא הוה להו תקנתא מוטב ליעבדו עגל אפשר הוה להו תקנתא בתשובה, ע''כ. מבואר מזה דאהרן לטב איכוין ועשה מה שעשה לטובת ישראל ולזכותם. אכן עדיין הדברים צריכים יישוב, דסוף כל סוף איך היה כזאת שלא תהיה לאהרן מסנ"פ נגד עבודה זרה דביהרג ואל יעבור קאי. ויובן ביתר ביאור עפ"י הנודע כי כל איש מוכן מצד שורש נשמתו למלאות תפקידו, כפי אשר נקבע לנפשו בתחלת הבריאה, ואותו תפקיד מועל עליו למלאותו ולא יתכן שיתקיים ע"י אחר, כי לכך הוא עומד. וכדאיתא במד"ר פ' בלק במעשה זמרי שנתרשלו ידיו של משה ונתעלמה הימנו הלכה כדי שיבא פנחס ויטיל את הראוי לו. וכן הוא בחלק התורה השייך לאדם בשורש נשמתו שלא יתכן שיתגלה אותו חלק התורה כי אם ע"י אותו אדם המוכן לזה, וכנודע מה שפירשו המקובלים (מובא בשלה''ק) ותן חלקנו בתורתך שיתגלה חלקנו בתורה השייך אלינו בשורש הנשמה.
והנה אהרן היה מתוקן ועומד מתחלת הבריאה להיות כהן גדול ולעבוד עבודה במשכן, והיה שירות זה שייך אליו בשרש נפשו, ולא היה באפשרי שיתמלא תפקיד זה ע"י אחר, וגם הכהנים הבאים אחריו תחתיו מבניו הכל מחמת כחו וזכותו של אהרן, שהיה מתוקן ונבחר לזה. ולכן לא מסר אהרן נפשו במעשה העגל, כי היה הכרח שישאר בחיים שיהיה עומד ומשמש בכהונה גדולה, ותשרה השכינה במשכן על ידו. ולזאת אף אם בשביל עצמו היה שלימות גדול יותר אילו היה מוסר נפשו על קידוש ה', הקב''ה השם נפשו בחיים סיבב כך שלא ימסור נפשו מחמת שהיה בו צורך לדור, ובאמת לא היה חטא בדבר, כמבואר בגמ' סנהדרין הנ"ל שעשה מה שעשה לטובת ישראל, אלא כדי שלא תתמה עם כל זה מדוע לא מסר נפשו על ע"ז, צריך לומר שהיה מוכרח על כך לפי שהיה מתוקן להיות כהן גדול. ובזה מבוארים דברי רש"י ז''ל שהיה אהרן בוש וירא לגשת, כי הן בגשתו אל המזבח לשרת נראה לפניו דמות שור ונזכר במעשה העגל היה בוש על שלא מסר נפשו על קידוש השם, והשיבו משרע"ה למה אתה בוש "לכך נבחרת'', כלומר שהיה הכרח בדבר שלא ימסור נפשו, כי אהרן קדוש ה' נבחר מראש להיות כהן גדול, ולפיכך היתה סיבה מאת ה' לשום נפשו בחיים למלא תפקידו אשר אליו הוא מוכן ועומד בשורש נשמתו מתחלת הבריאה.
ועתה נבא אל הביאות לעניינינו, דהנה כלב ידע בנפשו כי עדיין הוא מוכן ועומד לשליחות אחרת לרגל ולתור את הארץ כשיכנסו ישראל לארץ ככתוב בספר יהושע, ומלבד זאת היה מתוקן לקדש שם שמים כשיחזרו המרגלים משליחותם, כדכתיב ויהס כלב את העם אל משה ואיתא במד"ר זש''ה אשתוללו אבירי לב אלו משה ואהרן ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לה''ר על הארץ ולא היו יודעים מה לעשות, אלא אף משה ואהרן נתרשלו ידם מיד עמד כלב ושיתק כל אותם אוכלסין וכו', א''ל הקב''ה למשה טובה גדולה אני מחזיק לו שנאמר זולתי כלב בן יפונה מהו זולתי לזה אתי יותר מס' רבוא וכו'. והנה לכאורה מה הועיל כלב במה ששיתק אותם, הרי אחרי כן כתיב ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים לולא שנגלה כבוד ה' בעמוד ענן וניצלו בנס, וע''כ לומר דאילו לא היה כלב מוחה נגדם היה חילול שם שמים גדול יותר, ודבר זה בעצמו שהיה כלב עומד וצווח כנגדם בעבור כבוד שמו יתברך הוא קידוש שם שמים, והחזיק לו הקב"ה טובה גדולה בעבור כן.
עכ"פ ידע כלב לאזדהורי בנפשיה שלא ירגישו בו המרגלים שהוא מתנגד לעצתם הרעה, וכמאה''כ ועבדי כלב עקב רוח אחרת היתה עמו, ופירש"י שתי רוחות אחד בפה ואחד בלב למרגלים אמר אני עמכם בעצה ובלבו היה לומר האמת. ועשה כלב כן כדי שלא יהרגוהו ויוכל למלאות תפקידו המוטל עליו, לשתק אותם ולקדש שם שמים ברבים וגם לתור את הארץ בימי יהושע כנ''ל, ולכן הותר לו לשנות בדיבורו ולהראות את עצמו כאילו הוא עמהם בעצה אחת, וקיים בהם מאה"כ (תהלים י"ח) עם עקש תתפתל, ולפי שידע כלב שליחותו ותפקידו המתוקן לו בשורש נשמתו הלך ונשתטח על קברי אבות וביקש רחמים על הדבר שלא ילכדהו בעצתם, אחרי שאינו עומד להלחם כנגדם בגלוי, ולכך לא היה משרע"ה צריך להתפלל על כלב, שידע בו שהוא מוכן לשליחות וידע להזהר בנפשו מפני המרגלים ולא יתנכלו אליו להמיתו.
והנה אף יהושע היה מתוקן להיות מנהיג ישראל ולהכניסן לארץ אחרי מות משה עבד ה', וא"כ באמת היה גם הוא צריך לשמור על נפשו שלא יהרגוהו, כדי שיוכל למלאות שליחותו בבוא העת, אך יהושע מגודל ענוותנותו לא האמין בנפשו ולא שיער בדעתו כי ראוי הוא לאיצטלא זו להיות מנהיג את ישראל ולמלא מקומו של משרע"ה, דלפי גודל ענוותנותו החזיק עצמו לאדם פשוט שאינו מעותד לשליחות גדולה, ולפי דעתו ומחשבתו זו הנמשכת מענוותנותו היתירה ראוי לו למסור נפשו על קידוש השם, ולמחות בגלוי נגד המרגלים ואינו מחוייב לשמור נפשו, ולכן היה משרע''ה מתיירא בראותו גודל ענוותנותו ושפלות רוחו של יהושע פן יהרגוהו המרגלים כשיראו שאינו עמהם בעצה אחת, על כן התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, והבן.
באופן אחר יתבאר התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע, עפ"י מה דאיתא במד"ר פ' לך (פמ"ז א', וכ''ה בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו) אמר ר' שמעון בן יוחאי יו''ד שנטל הקב''ה משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקב''ה אמר לפניו רבון העולמים בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדיקת אמר הקב"ה לשעבר היית בשמה של נקבה ובסופן של אותיות עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשן של אותיות, שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע.
ואפ"ל דהנה הרמ"ע ז"ל כתב בעשרה מאמרות (הובא בילקוע ראובני) דמשרע"ה שיתף את השכינה הקדושה עם יהושע דבכל בי עשרה שכינתא קדמא ואתיא וכו', יע''ש. והכי איתא להדיא בזוה"ק (דף קנ"ח ע"ב) וזלה"ק ר' אבא אמר כיון דשדריה למיעל לתמן איצטריך למהוי שלים ובמה בשכינתא וכו' ובההיא שעתא קשיר ליה משה בהדה אמר משה וודאי לא איצטריך דא למיעל תמן אלא בשכינתא והכי אתחזי, עכלה"ק.
ודאתאן להכי נימא בה מילתא במה שכתב בסה"ק בני יששכר מאמרי חדש סיון, וזה לשונו, דידוע מכתבי מרן האריז"ל אשר בכל ראש חודש צריכין לכוון במוסף בסיום הברכה האמצעית צירוף שם הוי"ה השולטת באותו החדש, ובזה פירשנו מפני מה ישראל מתפללים ואינם נענים מפני שאינם יודעים להתפלל בשם היינו שאינם יודעים לכוון צירוף השם השולט באותו החדש, עכלה''ק. ולכאורה צ"ע על פירוש זה דלשון המדרש אינו מוכח כן, דהכי איתא במדרש שוחר טוב (תהלים מזמור צ''א) עה''פ כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי ר' יהושע בן לוי בשם ר' פנחס בן יאיר אמר מפני מה מתפללין ישראל בעולם הזה ואינם נענים על ידי שאינן יודעים בשם המפורש אבל לעת''ל הקב"ה מודיע להם שמו וכו', באותה שעה הן מתפללין ונענים, שנאמר יקראני ואענהו, עכ"ד המדרש שוח"ט (הובא בילקוט תהלים רמז תתמ"ג). וכיו''ב איתא בפסיקתא רבתי סוף פרשה כ''ב, יעיי''ש. מכל זה מוכח דקאי על ידיעת סוד שם המפורש, וצ''ע על פירושו של הבנ"י דקאי על צירוף הוי"ה השולט בכל חודש, ואולי היה לו זה בקבלה.
ועפי"ד הזה"ק הנ"ל שהוסיף משרע"ה אות יו"ד משם הקדוש לשמו של יהושע כדי לקשרו בזה אל השכינה הקדושה אולי אפ"ל הכוונה בדברי המדרש מפני ישראל מתפללין ואינם נענים מפני שאינם יודעים להתפלל בשם (כפי גירסתו וקבלתו של הבני יששכר) דהיינו שאינם יודעים איך לשתף שמו יתברך ולקשר עצמם אל השכינה הקדושה בתפלתם.
ובזה יתבאר התרגום יונתן, דהנה לפימ"ש הזה"ק ומבואר בדברי הרמ''ע ז"ל היה צורך שיוסיף לו משרע"ה אות יו"ד משם הקדוש כדי שיהיה שלם וראוי להכנס לארץ, דאף שמקודם לכן היה צדיק גמור אבל כשנשתתף ונתחבר לבהדה שכינתא נתעלה והשיג יותר. והנה אמרו ז''ל (נדרים ל"ח ע''א) אר"י אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו וכו', הרי דמן התנאים המוכרחים להיות ראוי להשראת השכינה היא מידת הענוה, ולפיכך מכיון שהוצרך משרע''ה לשתף אות יו''ד משמו של הקב"ה בשמו של יהושע שיתקשר וישתתף לבהדה דשכינתא הוצרך להביט אם ראוי והגון הוא שתשרה עליו שכינה. וז"ש הת"י וכדו חמי ענוותנותיה א''כ ראוי הוא שתשרה עליו שכינה אז קרא לו יהושע ששיתף בשמו אות יוד משמו של הקב"ה כדי שיתקשר בשכינה הקדושה, והבן.
מאמר יג
אלה שמות האנשים וגו', ויקרא משה להושע בן נון יהושע. פירש"י ז"ל התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. ידועה קושיית המפרשים מדוע לא ביקש משה רחמים על כללות המרגלים שיושיעם ה' מעצה רעה, וכי משוא פנים יש בדבר (עי' באלשיך הקדוש). גם ראוי להבין לשון רש"י ז"ל (שהוא לשון הגמרא בסוטה דף ל''ד ע"א) י-ה יושיעך מעצת מרגלים, דהול"ל מחטא המרגלים. ובתרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע. וצ"ב.
ב) ויבואו עד נחל אשכול וגו' וישאוהו במוט בשנים ומן הרמונים ומן התאנים. פירש"י הא כיצד שמנה נטלו אשכול א' נטל תאנה וא' רמון יהושע וכלב לא נטלו כלום לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו וכו', עכ''ד רש''י ז''ל. והוא שיטת הגמרא בסוטה שם דלא נטלו והושע וכלב כלום, יעיי"ש. אכן במדרש רבה (פט"ז יו''ד) איתא איפכא דלא רצו המרגלים ליטול מפירותיה של א''י אילולא ששלף כלב את הזיין וינק לפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלים וכו'. מבואר מזה דאדרבה הם לא רצו ליטול כלום מן הפירות, אלא שכלב איים עליהם בחרבו עד שהוכרחו ליטול, וכיו"ב איתא בתנחומא ובילקוט. והוא פלא שיסתרו דברי הגמרא והמדרש מן הקצה אל הקצה, וראוי להשוות דבריהם ז"ל וליישבם על מכונם שלא יסתרו להדדי. גם בזוה"ק יש סתירה בענין זה, דבזוה''ק פ' זו מבואר להדיא כדברי המד"ר וז''ל הזוה''ק (דף ק"ס ע''ב) ר' אבא אמר כרתו ההוא אשכול אתו לסלקא ליה לא יכילו אתו לנטלא ליה לא יכילו אתו כלב ויהושע נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו, הה"ד וישאוהו במוט בשנים באינון שנים יחידן וכו', מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא, ע''כ הרי מבואר בזוה"ק דרק יהושע וכלב נטלו והשאר לא נטלו כלום, וכדברי המדרשים הנ"ל. אמנם בזוה"ק כ' שופטים איתא להיכוך ממש דדריש (דף עד"ר ע"ב) וישאוהו במוט בשנים ס"מ ובת זוגיה. והוא פלא שיסתרו דברי הזוה"ק זא"ז מהיפוך להיפוך דבכ' זו מבואר דיהושע וכלב נטלוהו, ואילו בכ' שופטים דריש תיבת בשנים דקאי על ס''מ ובת זוגו, וראוי לערוח ליישב דברי חז"ל שלא יסתרו זה את זה.
והנראה בהקדם מה שחתרו כל הקדמונים ז''ל לבאר מה היה חטאם של המרגלים, והרי עשו מה שנצטוו להשיב לשולחיהם דבר, ומה פשעם ומה חטאתה אה סיפרו הדברים לאמיתם, ולא הוסיפו ולא גרעו דבר, הלא כך היו מצווים מפי משרע"ה לבא ולהגיד את אשר יראו בעיניהם. והרמב''ן ז"ל האריך בזה ואח"כ כתב ואל תחשוב כי היה פשעם באמרם ארץ אוכלת יושביה בלבד, כי טרם שיאמרו להם כן היה מריבת כלב עמהם, וכו', והנה משה רבינו אמר לבניהם כדברים האלה והפליג להם בחוזק העם ובמבצר עריהם וכח הענקים יותר מאד ממה שאמרו המרגלים לאבותם כדכתיב שמע ישראל אתה עובר את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך וגו' אשר אתה ידעת ואתה שמעת אשר מי יתייצב לפני בני ענק, וכו' יעיי"ש בדבריו. והר''א מזרחי ז"ל כתב לדחות דברי הרמב''ן, וז"ל, ומה ששאל עוד מה עשו המרגלים כי משה אמר להם וראיתם את הארץ מה היא וכו', ועכ"פ היו צריכים להשיב לו מה שציוה אותם, ומה פשעם וכו', אם היא שאלה אינה על דברי רש"י ז"ל, רק על דברי התורה עצמה, כ''ש שאינה שאלה, כי אחרי שהגידו המרגלים מה שראו שם ואמרו אפס כי עז העם היושב בארץ וגו' למה חזרו ואמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, ואלה הדברים אינם סיפור מה שראו שם עד שהוכרחו לאמרם אבל הם דברים ששפטו הם מסברתם, והיו סבה בזה לגזירת במדבר יתמו ושם ימותו וגו', וחלקו עם כלב שאמר אעפ"י שעז העם והערים בצורות גדולות מאד עם כל זה עלה נעלה וגו', והם אמרו לא נוכל לעלות אל העם עם דברי סברא בלבד, היש חטא גדול נחה וכו" עכ"ד הרא"ם ז"ל יעיי''ש.
אכן הנה הרמב"ן ז"ל בתוך דבריו נשמר מקושיית המזרחי הנ"ל, שהרי הוא כתב להדיא דלא קשיא ליה ממה שאמרו המרגלים אחרי שעשה כלב מריבה עמהם, דבוודאי אמרו דברי בלע לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו, וכפירש"י דכלפי מעלה נתכוונו, אמנם תמיהת הרמב"ן ז"ל קביעא וקיימא על הדברים שאמרו בטרם שהשתיקם כלב, מה חטא היה בדבריהם שהוצרך לריב עמהם ולהסותם, הרי לא אמרו כי אם האמת, ועל כך לא השיב הר"א מזרחי ז''ל כלום.
ואפ"ל דהנה הרמב"ן ז"ל כתב לבאר ענין חטאם של המרגלים כי גם תחלת דבריהם היו במחשבה תחלה להניא את לבב העם מלהכנס לארץ, אלא שלא ההינו לדבר בגלוי מפני אימת משה ואהרן, אמנם בתחלת דבריהם נתכוונו לרמוז כי לא יתכן לנצחם, וזה היה דעתם בסיפור חוזק העם ותוקפם וערי המבצר הגדולות וכו', והעם הבינו כוונת דבריהם והתחילו להתאונן, ומיד ויהס כלב את העם באמרו עלה נטלה וגו', ואז ענו המרגלים ופירשו דבריהם הקודמים לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו וכו', יע"ש בדבריו.
ויתכן להרחיב את הביאור בדבריו הקדושים בטעם שהשתיקם כלב בתחלת דבריהם אף שעדיין לא גילו מחשבתם הרעה ולא אמרו אלא דברי אמת כאשר נצטוו מפי משה, דהנה אף כשאומרים דיבורים אמיתיים חייבים לדעת ולהבחין מה טיבם של אלו דברים הנאמרים, לאיזה תכלית נאמרו אותם הדבורים, מה כוונת אומרם, ומה ברצונו לסיים, וזה היה ההפרש בין דברי המרגלים שהפליגו בחוזק העם ובתוקף הערים, לבין דברי משרע"ה שאף הוא הפליג מאד בגבורת הכנעניים ובחוזק הערים עוד יותר ממה שהפליגו המרגלים, אמנם משרע''ה כאשר פתח דבריו לספר לישראל תוקפם וגבורתם של הכנענים שלא יתכן לנצחם בדרך הטבע, היתה תכלית כוונתו וראשית מחשבתו לחזק האמונה בקרב בני ישראל, ולהוכיח להם כי לא יתכן לסמוך על חרבם יזרועם כי תושיע למו, ואין להם אלא להיות בטוחים בהשי''ת אשר הוא ישפילם והוא יכניעם, משא"כ המרגלים אף שאמרו בתחלת דבריהם אותם הדיבורים עצמם, לא הוסיפו ולא גרעו דבר, מ''מ גם באותה שעה שסיפרו דברים אמיתיים אלו היתה תכלית כוונתם כדי לסיים מה שנדברו בסוף לא נוכל לעלות וגו' כי חזק הוא ממנו, ומכיון שהיתה תחלת מחשבתם לסיים בדברי כפירה, א''כ גם תחלת דבריהם אף שהם אמתיים הם גרועים יותר מסוף דבריהם אחרי שכבר גילו את הארס שהיה עמון בחדרי לבבם, שהרי כל מה שהאמינום במה שסיימו לבסוף אין זה אלא מחמת שהקדימו לאמר דברים אמיתיים, דאילו פתחו מיד במאמר כי חזק הוא ממנו לא היו דבריהם נשמעים כלל, דכל שקר שאין בו קצת אמת בתחלתו אינו מתקיים בסופו כמו שפירש''י ז"ל, וא''כ הדברים האמיתיים שבהם פתחו הם עיקר התקלה והמכשול.
וע"ד שפירש הכלי יקר בפ' תצא מאמר החכם מכל אדם (משלי פ''כ) אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם, דאילו מיירי ששני המדות הם שקריים מהו גם שניהם, מהיכא תיתי לחלק ביניהם שהוצרך לאשמעינן דשניהם תועבה, גם מהו לשון גם, אלא וודאי שמדבר באחד שקרי ואחד אמיתי, והורה שגם הישר נקרא תועבה, לפי שהאבן הישרה גורמת לו לשקול בשקרית, כי אם לא היה לו האבן הישרה היה ומתיירא לשקול לכל העולם בקטנה השקרית, כי כל הקונים בבואם לביתם ימצאו משקלם חסר וכו', מה הוא עושה הולך ושוקל לקצתם בקטנה החסרה ולקצתם בגדולה הישרה וכו', וכשישלח הבית דין אחר משקלו ישלח הישרה, ונמצא שאילולא הישרה לא היה יכול למכור לכולם בקטנה, והרי לכך הוא מחזיק הישרה כדי שיוכל לאמת שקר שלו, לכך גם הישרה תועבה וכו', עכת"ד הכל"י ז"ל, יעיי"ש באורך בנועם דבריו. וכדבר הזה היה גם בדברי המרגלים, שהם הוצרכו לפתוח בדיבורים אמיתיים כדי לחזק ולאמת השקר שרצו לאמר בסוף, וכפירש"י ז"ל דכל שקר שאין קצת אמת בתחלתו אינו מתקיים, ולכן לא הניחו אותה יהושע וכלב לסיים דבריהם, אף שעדיין אמרו אמת ולא הגיעו לדבר דברי ניאוץ וכפירה להדיא, דמכיון שידעו והכירו בהם שהם בעצה רעה, וגם דבריהם האמיתים אינה אלא לחזק ולאמת דברי הכפירה שיאמרו אחרי כן, על כן שיתקום בתחלת דבריהם, ולא הניחום לאמר גם את הדברים האמיתיים ממה שראו עיניהם, דאילו מניחים אותם לדבר דבריהם אלו שנאמרו בכוונה רעה כדי לחזק את דברי הכפירה והמינות שרצו לסיים בהם, אזי קשה מאד לבטלם ולהכחישם, דדברים אלו שנאמרו במחשבה רעה להפיץ מינות וכפירה בלבות ישראל מזיקים מאד לשומעיהם, וקשה מאד לעקרם ולבטלם מלבות ישראל, דזה כלל גדול שההתחלה היא עיקר הכל, ואם און משגיחים על תחלת הדבר ויסודו קשה מאד לתקן לאחר מכן.
והוא כדוגמת הא דאיתא בסנהדרין (ק''ב ע''ב) קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם, ומפני מה תלה הכתוב בירבעם מפני שהוא היה תחלה לקלקלה. וכנודע מדברי הרד"ק שם בענין עגלי ירבעם שלא נעשו לשם ע"ז ממש אלא שעיקר החטא היה המכשול הגדול שנצמח מזה.
ובזה מבוארים היטב דברי הרמב"ן ז"ל בטעם שהשתיק אותם כלב במחלת דבריהם בטרם אמרו דברי כפירה בגלוי, דלפי שהיתה כוונתם גלויה לו, וידע מה הם מתכוונים לאמר בסופן של דברים, הוצרך למחות בהם ולבטל דבריהם מיד בתחלתם, דדבריהם האמיתיים הם המה עיקר התקלה ומכשול.
וע"ד זה כתבנו ליישב מה שהקשו המפרשים (עי' ברא"ם ר"פ זו) סתירת דברי רש"י ז''ל בענין מעשה מרגלים ומחלוקת קורח הי מינייהו קדם בזמן, דבפ' קרח עה"פ וישמע משה ויפול על פניו, פירש"י שכבר זה בידם סרחון רביעי חטאו בעגל ויחל משה במתאוננים ויתפלל משה במרגלים ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו, הרי דמעשה מרגלים קדם למחלוקתו של קרח, ואילו בפ' דברים פירש''י ז"ל פארן, הוכיחם על מה שעשו בפארן ע"י המרגלים, וחצרות, במחלוקתו של קרח. ולפי סדר המסעות נמצא דחצרות שהוא מחלוקתו של קרח קדמה בזמן למעשה מרגלים, שהרי כתיב בקרא ואחר נסעו העם מחצירות ויחנו במדבר פארן, וממדבר פארן נשלחו המרגלים כנ"ל. וזו סתירה גדולה בדברי רש"י ז''ל. וביארנו עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל בפ' קרח על מה שפירש"י ז"ל שנתקנא קרח על נשיאותו של אלצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת, וקשה הלא כבר נתמנה לנשיאות מיד בהקמת המשכן, ומדוע המתין קרח לחלוק על משה זמן רב לאחר מכן, וביאר דהנה בהיות ישראל במדבר לא אירע להם שום רעה, והנה היו אוהבים את משה כנפשם ושומעים אליו, ואילו היה מורד במשה בזמן ההוא היו סוקלין אותו, ולכן סבל קרח גדולת אהרן וכל מעשי משה ושתק, אבל בבואם אל מדבר פארן ונשרפו באש תבערה ומתו בקברות התאוה רבים וכו', אז היתה נפש העם מרה, והיו אומרים בלבם כי יבואו להם בדברי משה תקלות, אז מצא קרח לחלוק על מעשיו וחשב כי ישמעו אליו העם, עכ"ד הרמב''ן ז"ל מבואר מדבריו כי במסתרים כבר חשב קרח מחשבות בעצה לחלוק על משה מיד כשנתמנה אליצפן לנשיאות, אמנם היה ירא להביע דעתו בגלוי, והיה כמחריש לעיני העם, אך בלאט המתיק סוד עם מתי סודו ומקורביו, והיה מתמרמר על משרע"ה, והמתין לשעת הכושר לצאת בגלוי נגדו.
והשתא און כאן סתורה כלל בדברי רש"י ז"ל, דבאמת קדם שילוח המרגלים למחלוקת קרח, שהרי כלל ישראל לא נמשכו עדיין אחרי קרח, ולא נודעה להם מזימתו אלא לאחר מעשה מרגלים, ולפיכך כתב רש"י ז"ל בפ' קרח שזה היה בידם סרחון רביעי דמעשה מרגלים קדם בזמן, אמנם בפ' דברים שם פירש"י ז"ל וחצרות זו מחלוקתו של קרח דמשמע שזה קדם דהתם מכיון שהוכיחן משה על עוונותיהם, ובא להוכיחן על מחלקת קרח הוצרך להוכיחם על עיקר החטא שהוא ההתחלה, דהיינו על אותו זמן שהתחיל קרח להשריש דיעותיו הפסולות בין אנשי סודו, שזה הוה עיקר החטא, ומשם נתפשטה אח''כ דעתו בקרב כלל ישראל.
ולפיכך רמז על מחלוקת קרח שקדמה למעשה מרגלים, דתחלת המחלוקת ועיקרה קדמה בזמן, וזה יסוד ועיקר הכל התחלת החטא ומקורו. וכאשר נראה בעליל בימינו אלה בעוה"ר בעבודה זרה זו של ציונות, שהתחילה לפני קרוב למאה שנה, ולא הבינו בתחלה מה טיבה ולאן פניהם מועדות, והיו שסברו שהוא דרך התורה, ובעוה"ר כבש את כל העולם כולו, ואי אפשר להפטר ממנה, ואילו היו מתבוננים מיד בתחלת התייסדות הציונות מה שעלול לצאת ממנה היו יכולים להחניקה ולעקור אותה מן העולם לגמרי בעודה באיבה, ואז לא היו הדברים מגיעים למה שהגיעו, אלא שזה היה כוחו של הס"מ שסימא את העינים ולא ראו את האמת בעוה"ר והיה מה שהיה. וגם היום עדיין נמצאים יהודים שעדיין אינם עומדים בקצה האחרון של דרך הכפירה והירוס הדת, אלא שהם בהתחלת הדרך שמתחילים להטעות עצמם ומאשרים את דרך המינים, ועי"ז הם מחזקים אותם, וזו ההתחלה והשורש, ועלולים הם להמשך לבסוף אחריהם לגמרי ולהיות כמותם. ולפי שעיקר החטא הוא התחלתו ע''כ הוכיחם משרע"ה על התחלת המחלוקת, בזמן שנועצו יחדיו קרח ועדתו בסחר לחשוב מחשבות בטרם בא הדבר לכלל מעשה בפועל.
ולהבין איך טעו המרגלים טעות מרה כ"כ ונתהפכו בבת אחת לרשעים, אפ"ל בהקדם הא דאיתא בגמרא סנהדרין (דף כ"ו ע"א) מאי קשר רשעים שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא חזקי' הוה דריש בחד סרי רבוותא כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא פתקא שדא בגירא שבנא וסייעתו השלימו חזקיה וסייעתו לא השלימו וכו' הוה קא מסתפי חזקיה אמר דלמא חס ושלום נטייה דעתיה דהקב"ה בתר רובא כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי בא נביא ואמר לו לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, כלומר קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין. ופירש''י שבנא, ממונה על ביתו של חזקיהו מלך יהודה, לא תאמרון קשר, אל תחשוב בדעתך חזקיהו שיהא מניינו של שבנא מנין ליחשב רוב.
והנה לכאורה יפלא מאד מה שהיה חזקיהו מתיירא דלמא נטייה דעתיה דקוב"ה בתר רובא, איך שייך לומר כזאת על הקב''ה שינטה אחר הרוב נגד האמת, הלא אחד היה אברהם שנלחם נגד כל העולם שכל העולם מעבר מזה ואברהם העברי מעבר מזה ואעפ"כ לא התחשב אברהם בדעת כל העולם ועמד יחידי כנגדם, ולא נתבטל ברובא, ועאכו"כ שלא יתכן נאמר כזאת על הקב"ה שתנטה דעתו העליונה אחר רוב, בזמן שהם נגד התורה, ומכיון שידע חזקיה שהאמת אתו מה היה לו להתיירא שינטה הקב"ה אחר סייעתו של שבנא. וממנ"פ אם תהיה דעתו של הקב''ה כשבנא וסייעתו בוודאי האמת אתם, ומה זה שאמר חס ושלום דלמא נטייה דעתיה וכו'.
ונראה בשים לב דהלא שבנא היה גדול מאד בתורה דהוה דריש בתליסר רבוותא, ואיך נהפך לרשע עד שאמרו עליו ועל סייעתו קשר רשעים הם. אכן בדברי המהרש''א ז''ל שם מבואר הענין היטב, וז"ל המהרש''א שם, ביאור המאמר כי סנחריב חרף מערכות אלקים חיים כמ''ש ביד מלאכיך חרפת, וע"כ שבנא וסייעתו שבאו להשלים עמו היו מחשבותם לרע על ה', וכאילו חשב לעבוד ע''ז וכו', וע"כ אף שהוא וסייעתו היו רובן של ישראל אין הולכין לרעה אחרי הרוב, אבל שבנא טעה בכל זה וכו', בא הנביא ואמר לו לא תאמרון קשר וגו', כי הקשר הזה שהיה לו עם סנחריב אין הקב''ה מן המנין הרוב שלהם, וכינוי דאינו מן המנין קאי על הקב"ה שהוא אינו מן המנין שלהם, כי ביד מלאכיו חרף אלקים וכו', ואין לך לחוש על קשר מניינם שהוא הרוב כיון שאין הקב"ה בקשר מניינם, עכ''ד המהרש''א ז''ל. ומכלל דבריו נמצינו למדים דמה שאמרו קשר רשעים אינו מן המנין לא קאי כלל על סייעתו של שבנא, אלא קאי על הקב"ה שאינו מן המנין שלהם, והכי יתפרש "קשר רשעים" כלומר בעבור שרצה שבנא לעשות שלום ולהתקשר עם הרשעים המחרפים מערכות אלקים חיים אין הקב"ה מצטרף למנין שלהם, משום שחשבו מחשבת ע"ז ובע"ז קיי"ל מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה. ולפי"ד המהרש"א ז"ל נמצא דלא אמרו על שבנא וסייעתו שהיו רשעים ויתכן היות שהיו צדיקים באמת אלא שמחשבה רעה זו לעשות שלום עם מחרפי ה' הויא מחשבת ע"ז, וז"ש קשר רשעים כלומר הקשר עם מחרפי ה' אינו מן המנין, אין הקב"ה באותו מנין.
והשתא מובן מאי הויא ס"ד דחזקיה שהיה מתיירא דלמא נטייא דעתיה דקב''ה בתר רובא, דמאחר שאף סייעתו של שבנא היו צדיקים היה חושש דלמא ינטה הקב"ה אחרי הרוב, וכהא דמצינו בגמרא בבא מציעא (דף נ"ט ע"ב) בפלוגתא דר' אליעזר הגדול וחכמים בתנורו של עכנאי שיצתה בת קול ואמרה הלכה כר"א עמד ר"י על רגליו ואמר אין אנו משגיחין בבת קול שכבר נתנה תורה בהר סיני, וכתיב בה אחרי רבים להטות, אשכחיה ר' נתן לאליהו א"ל מאי קא עביד קב"ה האי שעתא א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני, ע"כ. ומזה היה חזקיה מתיירא דכיון דשבנא גדול בתורה שמא יברר שיטתו עפ''י התורה, ומכיון שהתורה נמסרה ביד בית דין של מטה להכריע כדעת הרוב פן יאמר הקב''ה נצחוני בני ויסכים לדעתם.
ועל כך השיבו הנביא לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, ויתבאר על פי מה שפירשתי אומרם ז"ל (ברכות דף ט' ע"א) יחיד ורבים הלכה כרבים, דלכאורה קשה דכלל זה אינו ביחיד נגד רבים דוקא אלא אפילו יש כאן רבים נגד רבים החולקים בהלכה אזלינן בתר רובא, דהלכה כוותייהו נגד הכת שכנגדם שהם המועטים, והיה ראוי שיאמרו מועטים ורבים הלכה כרבים. עוד יש לדקדק לאיזה צורך אמר "יחיד ורבים" הלכה כרבים, דסגי שיאמר הלכה כרבים, וממילא נדע דאיירי כשיש מועטים החולקים כנגדם. אכן לפי"ד המהרש''א ז"ל אפ"ל דרמזו לנו חז"ל בזה דאין הלכה כרבים אלא בזמן שהקב"ה יחידו של עולם נמנה עמהם, לא זולת, והוא שאמרו "יחיד" הוא הקב"ה יחידו של עולם "ורבים'' כשהוא עם הרבים אז הלכה כרבים. וזהו שאטר לא תאטרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, שאין לו לחזקים להתיירא מחמת דשבנא וסייעתו הם רובא, דכיון דקשר רשעים אין הקב"ה מן המנין א''כ אין הלכה כמותם אף שהם המרובים. (ועי' ענין זה באורך בס' ויואל משה מאמר שלש שבועות סימן קנ"ו).
ומעתה יתבאר ענין המרגלים שהיו גדולי ישראל, ובוודאי ביררו דבריהם עפ''י תורה, והם היו הרבים לעומת יהושע וכלב, והיה חשש גדול שיהיו בטלים כנגדם אחרי שדין התורה הוא אחרי רבים להטות. אך באמת בכגון דא שמרדו במשרע''ה ונתכוונו לבעל דבריו הוי קשר רשעים, ואין הקב"ה במניינם, ולא אמרינן בהא אחרי רבים להטות, אמנם קשה מאד להשיג האמת בענין זה, מאחר שהמרגלים שהיו גדולים וטובים הביאו ראיות מן התורה אשר כדבריהם כן הוא, וחזינן שפיתו את כלל ישראל לדעתם והמשיכו אחריהם רבים ושלמים, וכמו שפירש''י עה"פ ותשא כל העדה וגו' אלו סנהדראות. ובמדרש איתא אף הכשרים שבהם. ולכאורה יפלא כיצד עלתה בידם להטעות הכשרים נגד משרע"ה אדון הנביאים, אלא שטעו בהם כשראו שהם הרוב נגד יהושע וכלב, ולפיכך היה החשש גדול שיכשלו אף יהושע וכלב בעצתם, והיו זקוקים לרחמים גדולים שלא ינטו אחריהם. ובזה יובן טעם שהוצרך משרע''ה להתפלל על יהושע שהיה עלול להכשל בעצתם מאחר שביררו דבריהם על פי התורה, והיתה הדעת נותנת לכאורה שראוי לפסוק כמותם, ולפיכך התפלל עליו י-ה יושיעך "מעצת" מרגלים, כלומר כל זמן שדבריהם הם בגדר עצה שלמראית עין ידמה שהוא דרך התורה, ועדיין לא נראה בעליל שהוא דרך מינות וכפירה, ואינו אלא עצה ומבוא לבוא אל הדרך הזה.
ועתה מבואר התרגום יונתן (קושיא א') דהנה כשראה משרע''ה גודל ענוותנותו ושפלות רוחו של יהושע, היה מתיירא עליו פן יבטל דעתו לדעת מרגלים כשיראה כי ביררו דעתם ושיטתם על פי התורה, שהרי המה הרוב, ואף כי ידע וישיג כי טעות הוא בידם שנפלו בעצת הס''מ, מ"מ מחמת ענוה יתירה דאית ביה לא יאזור חיל לעמוד ולהתייצב נגד הרבים, על כן התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים שלא תלכד בעצתם, כשיוכיחו דעתם ושיטתם על פי התורה, אלא יתייצב כנגדם בתוקף ויחלוק על דעתם. ומה שלא התפלל משרע"ה על כולם היינו משום שהבחירה חפשית ואין הקב"ה נוטל את הבחירה מיד האדם להטותו לכאן או לכאן, ומכיון שנטתה דעתם לרע לא הי' יכול להתפלל עליהם לשנות דעתם, משא"כ יהושע שידע והכיר בו כי אינו הולך בעצה רעה זו ונטייתו לטוב על כן היה מקום להתפלל עליו שלא ילכד בעצתם הרעה מחמת מידת הענוה.
וליישב הסתירות בדבריהם ז''ל בענין לקיחת הפירות נראה דלא כליגי כלל, דהא דאיתא במד"ר פ' זו שלא רצו המרגלים לקחת הפירות עד ששלף כלב את הזיין ורץ לפניהם, היינו בתחלת דרכם כשעדיין לא עלתה במחשבתם להביא עד מסייע לעצתם הרעה מפירותיה של ארץ ישראל המשונים בגדלם, שאז מיאנו המרגלים לקיים מצוותו של משרע"ה לקחת מכרי הארץ, ולדברי הזוה"ק לא היו יכולים להרימם ולשאתם, עד שהגביהו אותם יהושע וכלב. אמנם מיד כשנטלוהו ונכנסה בלבם עצה רעה זו להוציא דבה מחמת הפירות, לא רצו יהושע וכלב להשתתף עוד עמהם, דזה כלל גדול שכל דבר שמקורו מאנשי רשע, אף אם בעצם הוא דבר טוב אסור להשתתף עמהם בדבר ההוא, כמובא בספה''ק. ולהכי אף שחזקה עליהם פקודתו של משה רע"ה והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, מ"מ מכיון שראו שמחשבותם לרע וכל כוונתם להוציא דבה משכו ידיהם ממצוה כזו.
וזה יהיה ביאור הזוה"ק בפ' שופטים וישאוהו במוט בשנים דא ס"מ ובת זוגיה, דבתחלת הילוכם כשעדיין לא היו במחשבה זו ולא נטלוהו אלא מחמת ששלף כלב את הזיין ורץ לפניהם, עדיין לא נטלוהו בכח הס"מ, אמנם כשעלתה בלבם מחשבת זדון זו להוציא דבה ע"י הפירות, נתלבש באותו אשכול הס"מ וכת דיליה ומיד פירשו יהושע וכלב מהם.
וכיוצא בדבר מצינו גבי מעשה העגל, שהתנצל אהרן לפני משה אל יחר בעיני אדוני וגו' ואומר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. דלכאורה תיבת "הזה" יתירא היא דפשיעא שעל העגל הזה הוא מדבר, ומאי למימרא, אמנם איתא בתרגום יונתן שם עה"פ ויהי כאשר קרב אל המחנה וגו' וסטנא הוה בגויה מטפז ומשוור קדם טמא, פירוש שנכנס השטן בתוך העגל והיה מרקד ומפזז לפני העם, ובזה יובן דהנה אהרן לטב איכוון כמבואר בדברי המפרשים והארכנו בזה בדברינו לעיל בפ' תשא, שראה את העם כי ברע הוא, ואם לא יעשה עגל זה לפניהם יכשלו בחטא חמור יותר, שהרי לא נעשה העגל לשם ע''ז אלא להיות להם למנהיג במקומו של משרע"ה, ואילולא עשה אהרן את העגל היו עובדים עבודה זרה ממש. אך דא עקא שנכנס בו השטן, ועל כך לא חשב אהרן ולא עלתה על לבו שיכנס הס''מ בתוך העגל, דאילו לא נכנס השטן בתוכו לא היה המכשול גדול כ"כ שהיה משרע"ה בא ושורפו וטוחנו עד לעפר והיה נעשה בטל ומבוטל כעפרא דארעא, אבל משנכנס בו השטן נשאר רושם החטא לדורות ועברתו שמורה לנצח, דמאחר שבאמצעות העגל נתוסף לסט"א כח וגבורה על כן גם אחרי ששרפו משרע"ה וטחנו לעפר ויזר על פני המים לא נתבטל מכל וכל. וזו היתת התנצלותו ואומר למי זהב וגו' ואשליכהו באש ויצא העגל "הזה", כלומר עם הס"מ שבתוכו, ולא היתה כוונתי ודעתי לכך, ונתכוון בתיבת הזה להורות על דבר מחודש שלא חשב ולא נתכוון ולא עלה על לבו. וממילא מובן מה שהתרחקו יהושע וכלב כל כך ולא נטלו כלום מן הפירות, דמיד שראו שהתלבשו הס''מ ובת זוגו בפירות הללו הבינו כי יפוק מינייהו חורבה לכלל ישראל.
והנה כל זה היה באותו דור דיעה שהיו גדולים מאד במעלתן, והיו עלולים לטעות אחריהם ולחשוב כי דעתם היא האמיתית, ודרכם הוא דרך התורה, אבל מה יענו בדור השפל הזה שהכל רחוקים מדרך התורה וסמיות העינים גדול מאד, עד שטועין בדבר פשוט כזה ולא ידעו ולא יבינו דקשר רשעים הוא ואינו מן המנין, ואסור להתחבר אל הרשעים ולדרוש שלומם וטובתם, ואעפ"כ לגודל שפלות הדור צריכים סייעתא דשמיא גדולת שלא יטעו אחרי הדור אמנם אעפ"כ יש לימוד זכות גדול בדורינו דהנה אחרי שחטאו ישראל במרגלים ונענשו שלא להכנס לארץ ישראל כתיב ואולם חי אני וגו' כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי וגו' אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וגו', ופירש האוה"ח הקדוש דזה מגדיל מידת העונש הראויה להם, כי לצד ששמעו קול אלקים חיים פנים בפנים דבר ה' עמהם וראו כל האותות והמופתים הגדולים והנוראים אשר עשה ה' לעיניהם היה מן הראוי שישמעו בקולו ולא ימרו בו, ולפיכך הקפיד הקב"ה עליהם ביותר על שלא חשו לקול דברו יתברך אשר שמעו. אמנם בדורות האחרונים שכך גדול ההסתר פנים ואין רואים ואין שומעין כלום, דאף שקבלנו מאבותינו וגם עמדו כל נשמות ישראל במעמד הנבחר, אעפ"כ ההסתר גדול מאד, וזה הוא לימוד זכות גדול על ישראל שיצילנו השי"ת מעונשים קשים ומרים, אחרי שבעוה"ר חשכו הרואות בארובות וגדולה מאד ההסתרה, וע"י כן יורדים למצב שפל כ''כ וצריכים כח גדול להתחזק וללכת בדרכי אבותינו הקדושים. והבוכ''ע יעזור שנזכה להיות דבוקים בדרך האמת, ולהתחזק באמונה שלימה, כאמרם ז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. והשי''ת יעזור שנזכה לשמור את התוה''ק באמת ובתמים בשמחה ובנחת, וננצל מכל צרות ויסורים קשים ומרים, והשי''ת יאיר עיניהם ולבם של ישראל, ובמהרה נזכה לראות בישועת כל ישראל ושמחתן בהתרוממות קרן התורה וישראל ובהתגלות כבוד שמים עלינו במהרה בימינו אמן.
ואפ"ל עוד באופן אחר קצת מה שלא רצו יהושע וכלב לקחת כלום מפירות הארץ, וגם יתיישבו סתירת המאמרים בדברי חז"ל מי נטל את הפירות, דבגמרא סוטה (וכן העתיק רש"י ז''ל) מבואר דיהושע וכלב לא נטלו כלום, ואילו במדרשים איתא דהמרגלים לא רצו ליטול הפירות עד ששלף כלב אח הזיין ורץ לפניהם וכפה אותם לקחתם. ויותר מזה מבואר בזוה"ק פ' זו שלא יכלו המרגלים להרים את האשכול והוצרכו יהושע וכלב להרימו ולשאתו ואח"כ נטלוהו המרגלים מידם, וזה סותר לכאורה לדברי הגמרא סוטה הנ''ל דלא נטלו יהושע וכלב כלום. ויותר מזה יפלא דבזוה"ק עצמו יש סתירה בדבר דאיתא בזוה"ק פ' שופטים וישאוהו במוט בשנים דא ס"מ ובת זוגיה. וזה סוחר מן הקצה אל הקצה לדברי הזוה''ק בפרשתן דיהושע וכלב נטלו האשכול.
וכל אלו יתיישבו עכ''י דברי הב''ח (העתקנו דבריו לעיל באריכות) דבזמן שהשכינה הקרושה שוכנה בקרב הארץ פירותיה ניזונים מקדושת השכינה, ובזמן שהשכינה הקדושה מסתלקת אזי הם יונקים השפעתם ממקורות הטומאה. ובזה אמרנו לבאר מאה"כ היש בה עץ אם אין, ודרשו ז''ל אם יש אדם כשר שיגין עליהם בזכותו, ופירשנו דהדרש והפשט כחדא נינהו והא בהא תליין, דכל זמן שיש בהם אדם כשר שיגין עליהם יורדת ההשפעה אל הפירות מקדושת השכינה, והם ראויים למאכל, ואם אין בהם אדם כשר להגין עליהם אזי השפעתם באה מכוחות הטומאה, והם יונקים חיותם מן הסט"א ואין הם ראויים למאכל.
והנה איתא בגמרא (סוטה דף ל"ה) דבאותה שעה שנכנסו מרגלים לארץ מת איוב והיו כולם עסוקים בהספדו, ולפי זה ניחא דכל זמן שהיה איוב קיים היתה השפעת הפירות באה מכוחות הקדושה בזכותו, ולכן נפלו יהושע וכלב את הפירות, שהרגישו בהם שיניקתן מן השכינה הקדושה השורה בארץ בזכות צדקתו של איוב, ואז לא היו המרגלים מרוצים ליטלם מאחר שהיו חכצים להוציא דבה, וכבר נתרחקו מכוח הקדושה, ולדברי הזוה''ק כבר לא היו יכולים המרגלים ליפלם, מאחר שכבר נתקלקלו. אמנם באותה שעה מת איוב, ומיד נ הקדושה מקרב הפירות, ונכנסו לרשות הסט"א שנעשה שליט בארץ, מיד הניחו יהושע וכלב את הפירות, ולא רצו עוד ליטלם שהרגישו בהם כוחות הטומאה השורים עליהם, וכדאיתא בזוה''ק כ' שופטים הנ"ל ששרו עליהם הס''מ ובת זוגו, ונטלוהו המרגלים כדי להוציא דבה על הארץ, והבן.
מאמר יד
וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'. במדרש רבה ריש פרשה זו הלכה מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים, שנו רבותינו אין מפליגין בספינה קודם לשבת ג' ימים, בשליח הרשות ואם היה שליח מצוה מותר וכו'. וצריך להבין שייכות הלכה זו לעניינא דמרגלים.
ב) ראוי להתבונן בענין חטא המרגלים איך נהיה כדבר הזה שנתהפכו לפתע פתאום לרשעים, אחרי שהיו צדיקים בתחלת הליכתן ונבחרו לשליחות זה ע"י כל ישראל ועל פי משה רבינו ששאל עליהם מאת הקב"ה אם ראויים הם, וכיצד נשתנו בתוך כדי הליכתן מן הקצת אל הקצה. וידוע מה דאיתא בזוה"ק (דף קנ"ח ע"א) כולם אנשים כולהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו וכו' אלא אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי וכר, עכלה"ק. וגם הא מילתא דתמיהא טובא, האם בעבור נגיעה עצמית שהיתה להם שיעבירו אותם מנשיאותם כשיכנסו ישראל לארץ הרהיבו עוז בנפשם להרשיע ולגרום כל הצרה הזאת, להמריד את כל עדת ישראל על משרע"ה אתמהה. והאוה"ח הקדוש כתב לבאר מנין חטאם של המרגלים, שהוא לפי שנכנסה בהם תכונה רעה מצד המשלחים הם ישראל, שהיו מתכוונים לשלחם בכוונה רעה. וראה גם זה פלאי מהיכן נצמחו דיעות וכוונות רעות באנשי אותו הדור דיעה, ואיך נתקלקלו כ"כ שמרדו במשרע"ה והתרעמו על הקב"ה עד שהגיעו למצב נורא ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים.
ג) רש"י ז"ל כ' וז"ל לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וכו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה וכו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה. ולכאורה קשה להבין שהרי הבחירה חפשית וביד כל אדם לבחור באחת משני הדרכים, ומדוע נתן הקב"ה כאן מקום לטעות בדברי המרגלים, והלא דרכו יתברך לרחם על בריותיו, ואינו חפץ להרשיעם. ויותר מזה מבואר במד"ר וז"ל, למה היו דומין למלך שזימן לבנו אשם וכו' א"ל הבן אלך ואראה אותה שלא היה מאמין לאביו וכו'. א"ל וכו' ובשביל שלא האמנת בי קונם שאין אתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה. כך הקב''ה אמר לישראל טובה הארץ, ולא האמינו אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו, אמר הקב"ה וכו' בשבועה שאין א' מהם נכנס לתוכה אלא לבניהם אני נותנה, ע"כ. וצ"ב דלפי זה נמצא שכבר נגזר עוד בטרם שליחות המרגלים שלא יכנסו ישראל לארץ, בעבור שלא בטחו באלקים ולא האמינו לדבריו, וא"כ מה צורך היה בכל אותה השליחות, הלא גם בלא דברי המרגלים כבר נשבע הקב''ה שלא יכנסו ישראל שבאותו הדור לארץ ישראל, ומה אילו לא היו המרגלים מוציאים דיבה רעה, אלא היו מספרים שבח הארץ וטובתה בלבד, הלא כבר נגזרה הגזירה משעה שאמרו נשלחה אנשים וגו'. גם ראוי להבין ל' רש"י ז"ל אמר הקב"ה חייהם שאני נותן להם מקום לטעות, דלא מצינו כזאת במקו''א שנשבע הקב"ה בחייהם של ישראל, ומדוע נקט כאן השבועה בלשון זה.
ד) וישלח אותם משה וגו'. בתנא דבי אליהו (פכ"ע) איתא, שיגר משה מהם עשרה נשיאים ויהושע וכלב עמהם אמר משה להם אל תכנסו כמו גנבים, ואם יאמרו לכם למה באתם עלינו תאמרו להם על חמשה תאנים ועל חמשה רמונים ועל אשכול ענבים א' באתם, ואם יאמרו לכם שמא להכרית אילנות של ע"א ולקוץ אשירה באתם עלינו תאמרו להם לא, נכנסו כשלוחים וכו' הגיעו לחברון נטלו משם וכו' תאנים וכו' דמונים וכו' ואשכול ענבים א', שמעו מהן אחימן ששי ותלמי ילידי הענק ויצאו לקראתן צווחו בהם צווחה אחת ונפלו על פניהם ארצה, והתחילו הן מנפחין באפיהם וכו' עד שנתיישבה דעתם עליהם, ואח"כ אמרו להם על מה באתם עלינו שמא להכרית אילנות ואשירה של ע"א וכו' אמרו להם לאו שיגרום בשלום ולא הרגום, עכ''ד התנדב"א. וצריך להבין מדוע הזהירן משרע"ה על כך שלא יאמרו לכרות ע"ז באנו, גם יפלא מדוע לא שאלו אותם ילידי הענק אם באו לרגל את הארץ כדי לכבוש אותה, וכל שאלתם היתה שמא להכרית אשירה וע''ז באו, וכי לא איכפת להו אם יבואו ישראל עליהם למלחמה, וכל דאגתם רק על עבודה זרה שלהם.
ה) ויהם כלב את העם אל משה ויאמר עלה נטלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. ראוי להבין אומרו "אל משה", ודרשת חז"ל ידועה. גם יל"ד בכפל הלשון עלה נטלה כי יכול נוכל.
ו) ויהושע בן נון וכלב וגו' ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר וגו' טובה הארץ מאד מאד. צריך ביאור מה השיבו יהושע וכלב לדחות טענות המרגלים, והרי אף המרגלים העידו ואמרו כי טובה הארץ מאד, שהיא ארץ זבת חלב ודבש ופירותיה משונים בגדלם, אלא שטענו כי היא ארץ אוכלת יושביה, ועל דברים אלו לא השיבו יהושע וכלב מאומה, ובמה איפוא סתרו טענת המרגלים שהוציאו דבת הארץ דעה כי ארץ אוכלת יושביה היא.
ז) ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכבוד ה' נראה באהל מועד וגו'. רש"י ז"ל פי' לרגום אותם יהושע וכלב, דהכי מוכח פשטיה דקרא דקאי על יהושע וכלב האמורים למעלה. אמנם בגמרא סוטה (דף ל"ה) איתא ויאמרו כל העדה לרגום אותה באבנים וכבוד ה' וגו', מלמד שנטלו אבנים וזרקו כלפי מעלה. ובמד"ר (וכ"ה בתנחומא) איתא לרגום אותה באבנים ומי הם משה ואהרן וכבוד ה' נראה בענן מלמד שהיו זורקין אבנים והענן מקבלם וכר. וכיו"ב איתא בתנא דבי אליהו שם וז"ל, מעיד אני עלי שמים וארץ שלא היה בדעתו של הקב"ה להמית עשרה נשיאים הללו מישראל אלא משום שהיו רצים אחרי משה ואהרן לרגום אותם באבנים, עד שנמשכו ונכנסו תחת ענני הכבוד תחת כנפי השכינה, שנא' ויפלו משה ואהרן על פניהם וגו' ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וגו'. ובילקוט איתא א"ר אבא בר כהנא כיון שראו השכינה התחילו מרגמין בהם באבנים, אמר ריש לקיש כיון שנגלה הענן נראו האבנים תלויות בו. וראוי להבין וכי כל כך טפשים היו לזרוק אבנים כלפי מעלה ומה רצו בזה. גם לאיזה צורך נעשה הנס הזה שיהיה הענן מקבל אותם אבנים וישארו תלויים בו, ומה אילו היו האבנים חוזרים ונופלים ארצה.
ח) עוד איתא בילקוט שם באותה שעה (שרצו לרגום אותם באבנים) אמר הקב"ה למשה מי יכול לסבול כך, עד מתי כך, עד אנה ינאצוני, אכנו בדבר. דברים הם מכעיסין אותי, אף אני אכנו בדבר, במדבר הזה יתמו ושם ימותו, מי גרם להם שימותו "במדבר'' שאמרו דברים. וקשה האם דברים בלבד אמרו, והרי אף לכלל מעשה רבה הגיעו, שזרקו אבנים כלפי מעלה, ואמאי קרי ליה "דברים", דמשמע שלא חטאו אלא בדבור בעלמא אבל לא באו לידי מעשה בפועל.
ולבא לביאור הענין הנה התוה''ק היא נצחית וטמונים כה כל המאורעות וגלגולים שיעברו על ישראל עד סוף כל הדורות בענין ירושת הארץ, והנה יש להתבונן בענין המרגלים שהלכו בשליחות מסוכנת כזו, ונכנסו בין הכנענים ילידי הענק ויצאו משם שלימים, ובאמת היה בזה נס עצום כמבואר בדבריהם ז''ל, שבכל מקום שהיו מהלכין מצאום קוברי מתים, והקב"ה עשה כן לטורדן באבלן שלא ירגישו בהם. אך אותו הנס הגדול שנעשה להם הביא את ישראל לטעות המר הזה, דכשראו אותם שהלכו ובאו ולא אירע להם דבר אמרו בוודאי יש ממש בדבריהם, דאל"כ לא עביד קב''ה ניסא למגנא, אלא וודאי מסתמא כדבריהם כן הוא, וזה גרם שטעו אחריהם כל עדת ישראל.
וכאשר כן הוא בעוה''ר גם בזמנינו, שמטעין את העולם בנסים, שאומרים שהקב''ה עושה נסים לרשעים, אלא שהחילוק הוא דבמרגלים באמת נעשו נסים, רק שמחמת הנסים נמשכו לטעות בהם, משא"כ היום שבודים דברים מלבם ומטעים את העולם בנסים מדומים. וכבד הארכנו בכמה מקומות בביאור ענין הנסים הבאים בכח השטן, אשר ניתן לו משמים הכח והיכולת לעשות דברים זרים ומופלאים כדי להטעות את הבריות, ודבר זה הלא נתבאר במקראות ובדברי חז"ל במקומות רבים מאד. ואציע כאן מאמר אחד בגמרא שמשם מפורש את כל ונוכחת, עד כמה גדול כוחו של הס"מ דמשמיא קא יהבו ליה רשות לעשות נסים ונפלאות מחוץ לטבע העולם. דהכי איתא בגמרא ע"ז (דף נ"ה ע"א) א"ל זונין לר''ע לבי ולבך ידעין דע"ז לית בה מששא, והא קא חזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתי כי מצמדי (פירש''י פיסחים ההולכים לע''ז שנתפרקו אבריהם מחמת חוליין וחוזרים מצומדין) אמר ליה אמשול לך משל וכו' כך היסורין בשעה שמשגרין אותם על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית וכו', כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית ע"ז שלו אמרו יסורין דין הוא שלא נצא חוזרין ואומרין וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אט נאבד שבועתינו.
והיינו דאר"י מ''ד וחליים רעים ונאמנים (דברים פכ''ד) רעים בשליחותן ונאמנים בשבועתן. א"ל רבא בר יצחק לרב יהודה האיכא בית ע''ז באתרין דכי מנגיב עלמא ולא אתי מיטרא מתחזי להו בחלמא ואמר להו שחטו לי גברא ואייתי מטרא שחטו ליה גברא ואתי מיטרא וכו', א''ל הכי אמר רב מאי דכתיב אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם, והיינו דארשב''ל מאי דכתיב (משלי פ''ג) אם ללצים הוא יליץ וגו' בא לטמא פותחין לו, עכ"ד הגמרא.
והנה יש להתבונן במה שהשיבו רבי עקיבא לזונין, דזונין שאל אותו על שרואים מעשים בכל יום שהולכים בעלי מומין לע"ז ושם מתרפאין, והוא דחהו דכך אתרמי שבאותה שעה דייקא הגיע זמנן של היסורין להפסק, ולכאורה הך מילתא תמיהה טובא, שהרי זה ברור שהיה בזמניהם מציאות זו שהראה הע''ז אותות ומופתים גדולים ונפלאים שאין לתלותן במקרה גרידא, וכדחזינן משאלתו של רבא מר' יצחק ב''ר יהודה, שהיה הדבר רגיל בזמנם שבכל עת שהיה העולם צמא למים ולא ירדו גשמים היה נעשה הנס הזה ע''י הע''ז, שהיו שוחטין לו אדם ומיד ירדו גשמים, וע''כ שהיה הדבר הזה מפורסם ונודע בזמניהם שביכולת הע''ז להראות מופתית ומדוע איפוא דחהו ר"ע לזונין בתשובה שאינה מספקת, דמה שהחולים מתרפאין בלכתם לבית ע''ז אין זה אלא מקרה בעלמא, שדוקא בשעה זו הגיע זמנן של יסורין לצאת מהם, הלא בלאו הכי לא סגי ליה בתשובה זו, דאכתי יכול להקשות לו ממה שרואים שנעשין לע"ז ניסים גלויים ומפורסמים שאין לתלותן במקרה, כדוגמת הנס דשחטו ליה גברא ואתי מימרא, דזהו נס ופלא שאין לדחותו בתשובה זו, וע"כ צריכים אנו לתירוץ הנ''ל שהחליקן הקב"ה בדברים כדי לטורדן מן העולם, ובעבור כן הניח כח זה לע"ז שתוכל להראות מופתים מחוץ לטבע העולם כדי להטעות אחריה, ומכיון דע"כ אנו צריכים לכך מדוע לא השיבו ר"ע תשובה זו מיד כששאל ממנו והא קא חזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתי כי מצמדי, היה לו להשיבו שהחליקן הקב''ה בדברים כדי לטורדן מן העולם, וזוהי תשובה נצחת על כל שאלותיהם. ועוד דבזה יונח גם דע''כ אין תירוצו של ר''ע די השיב על שאילתו של זונין, שהרי לא פעם אחת אירע דבר זה שהלכו בעלי מומים לבית הע''ז ונתרפאו, דמדברי הגמרא נראה שהיה זה דבר רגיל מאד, ומעשים בכל יום בזמנם, וא''כ לא תספיק תשובה זו דכך אתרמי שהגיע זמנן של היסורין לצאת באותה שעה, דזה שייך לומר בדבר שאירע פעם אחת, אבל לא בדבר ההווה ורגיל תמיד, דזה רחוק מן השכל לומר שכל כך גדולה הצלחת הע''ז דבכל יום יקרה מקרה כזה, שמיד כשבא החולה לבית הע"ז הגיע זמנן של יסורין לצאת, ויותר היה מן הראוי שישיב לו ר''ע על שאלתו הבא ליטמא פותחין לו, ובזה יש די השב על כל שאלותיהם וקושיותיהם, דמן השמים ניתן רשות לע"ז לעשות נסים גלויים.
אכן יתבאר עפ"י מה שאמרנו ליישב קושית הרד"ק בפ' בראשית בענין דבור הנחש אל חות שהקשה איך דבר הנחש אל האשה, וכי היה בו כח הדבור, ואם היה בדרך מופת כענין אמירת האתון לבלעם, למה לא אמר הכתוב ויפתח ה' את פי הנחש כדרך שאמה"כ ויפתח ה' את פי האתון, והאריך הרד''ק ז"ל שם והביא מדברי הראשונים ז"ל דלא דבר הנחש אלא מלאך דבר בעבורו, ובפרקי דר''א איתא שהס''מ רכב על הנחש. אמנם חזר והקשה על זה, ומסיק הרד"ק דבאמת דבר הנחש ע"ד מופת כדי לנסות את האשת ומה שלא יזכיר הכתוב נס זה כדרך שזכר נס פתיחת פי האתון יש בזה נסתר גדול והוא העיקר למביני מדע, עכ''ד הרד"ק. ואכתי לא הונח לנו בדבריו ואנחנו לא נדע מה ענין הנסתר הגדול בזה שלא הזכיר הכתוב נס דבורו של הנחש.
ואמרנו (עי' בדברינו לעיל פ' בראשית ע' צ''ע) ליישב הטעם שלא נזכר בתורה הנס של דיבור הנחש עפימ''ד בגמ' מגילה (דף כ''ה ע"א) מעשה העגל וכר נקרא ולא מתרגם (פירש"י שכתוב בו ויצא העגל הזה ע"כ נקרא ולא מתרגם פן יטעו עמי הארץ ויאמרו ממש היה בו שיצא מאליו, אבל המקרא בלא תרגום אין ע"ה מבינים אותו) עוד איתא שם (ע"ב) תניא ר"ש בן אלעזר אומר לעולם יהא אדם זהיד בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המינים שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, ופירש"י פקרו המינין, העיזו פניהם לומר יש ממש בעבודה זרה, עכ"ד הגמרא. והנה האמת הוא שעשיית העגל היתה בדרך זר ומופלא מחוץ לדרך הטבע, וכדאיתא בתרגום יונתן עה''פ וירא את העגל ומחולות וז''ל, וסטנא הוה בגויה מטפז ומשוור קדם טמא. ודבר זה הוא מחוץ להיקש הטבעי שהשליך זהב באש ויצא עגל חי מפזז ומכרכר לעיני ישראל, אלא שמן השמים ניתן כח זה לשטן כדי לנסות את ישראל, לפי שהתפתו ע"י הע''ר לאמר קום עשה לנו אלהים, והבא ליטמא פותחין לו, אמנם לפי שבסיפור מעשה העגל יש מקום לע"ה לטעות שיש ממש בע"ז, על כן אמרו ז"ל שהוא נקרא ולא מתרגם, ומכאן הוכיח רשב"א דלעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו, דמתוך תשובתו של אהרן ויצא העגל הזה פקרו המינים.
אך לכאורה צריך להבין שאם יש צורך להזהר שלא יהא מקום למינים לרדות, א"כ מדוע נכתב בתורה תשובתו של אהרן ויצא העגל הזה, דאם הוא לא היה זהיר בתשובותיו מדוע צווה הקב"ה למשה לכתוב דבריו אלו, הלא עלול למיפק מיניה חורבא ח"ו, שיפקרו המינים לומר שיש ממש בע"ז. וצריך לומר שהוא ע"ד שאמרו בבבא בתרא (דף פ"ט ע"ב) שמנו חכמים כל אופני הרמאות במדות ומשקלות, ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי, אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אם אומר שמא ילמדו הרמאין (ומתוך כך יבואו לרמות יותר), ואם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין ת"ח בקיאין במעשי ידינו, איבעיא להו אמרה או לא אמרה, אמר רב שמואל בר רב יצחק אמרה ומהאי קרא אמרה כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. מבואר מזה כי אף שאם יאמר עלול לצאת מזה גם מכשול לרשעים, שיוודאו להם אופנים חדשים איך לרמות יותר, אעפ"כ החליפ ריב"ז דאין להמנע מלגלות אופני הרמאות בעבור כך, דמכיון שיש בכך תועלת לכשרים שיזהרו בהם, אין להשגיח על חשש קלקול לרמאים, ועל כן גילה כל אופני הרמאות, כי יש צורך בכך לדעת דיתכן לרמות באופנים אלו, ותלמידי חכמים בקיאין במעשי ידיהם של הרמאין, ונגלו להם כל תחבולותיהם, ויהיה זה תועלת לכשרים שיזהרו מלהכשל במדות ומשקלות, ואם יפוק מיניה חורבא לרמאין, פושעין יכשלו בם, ולא בעבור כך נמנע מלגלות האמת כשיש צורך בדבר.
ובזה מובן מה שנכתבה בתורה תשובתו של אהרן ייצא העגל הזה, כי יש הכרח בכך שיהיו דברים אלו כתובים בתוה"ק, למען ידעו בדורות העתידין כי כבר ראתה חכמתו יתברך שיארעו מעשים זרים ונפלאים כאלה ובא אליך האות והמופת וגו' כי מנסה ה' אלקיכם אתכם, וצריך לדעת זאת כי לפעמים ניתן לשפן כח כזה להראות אותות ומופתים, וכאשר רואים כזאת צריכים לדעת כי כל זה מכוחו של השטן, וכאשר גילתה לנו התוה''ק הנס במעשה העגל שנכנס בו השטן והיה מפזז ומכרכר, ויש בהודעת דבר זה תועלת גדול לכשרים שבישראל, שידעו להזהר מניסי הם"ע וכת דיליה, ויתחזקו בראותם שכבר היה כן לעולמים, ואעפ"י שמאידך גיסא ימצאו המינים מקום,לרדות, אין חשש זה מכריע ודוחה תועלת הכשרים. וזה שאמרו ז"ל לגבולם יהא אדם זהיר בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיב אהרן פקרו המינים, פירוש שצריך זהירות יחירה אימתי לאמר דבורים כאלו ואימתי להמנע מלאמרם, דאף שאמת ויציב הדבר שהיה מעשה העגל בדרך נס, ומחמת כן נכתב בתורה לתועלת הדורות הבאים כשיארע להם ענין כזה, מ''מ בזמן שאין קורין דברים כאלו דהיינו בכל אותם הדורות שלא נראו בעליל נסי השפן מוטב להשמר מלאומרם, כי מה צורך בסיפור הדברים אם יש חשש לקלקול המינין, ומוטב שאין יודעים שנמצא כח כזה בעולם. אך בזמן שנראין בעולם נסים מצד כוחות הסט"א צריך לאומרה, כדי שידעו אמיתות הדברים, ולא יטעו אחרי כוחות הסט"א.
ובזה מיושב מה שהקשה הרד"ק ז"ל שלא נזכר נס פתיחת פי הנחש בתורה, דכיון שדיבורו של הנחש אל האשה היה כדי להסית ולהדיח, כמ"ש הרד"ק שם, ועל כן ניתן לו כח הדיבור כדי לנסות את אדה"ר, וממופת זה שניתן כח הדיבור לנחש יצא המכשול ונקנסה מיתה לעולם, וע"כ היה הנס ההוא מכוחו של הס"מ, דמאתו לא תצא הרעות, וכמ"ש הרד"ק, ומשום הכי העלימו הכתוב, דבמקום שאין הכרח אין לספר בניסים הנעשים ע''י כוחות העומאה, וסכנה עצומה טמונה בסיפור נסים כאלה, ומכש"כ שהמאמין בהם הוי מינות וכפירה.
ובזה יתיישב לנו היטב גמרא דע"ז הנ"ל, במה ששאל ממנו זונין מר"ע דחזינן גברי דאזלי לבית ע"ז כד מתברי ואתי כד מצמדי, ודחהו ר"ע שהגיע זמנן של היסורין לצאת באותה רגע. דמכיון שהיה לו מקום לדחותו שאין בזה אות ופלא, ואין זה אלא הצלחה יתירה לע"ז, שהגיע זמנן של יסורין לצאת באותה רגע, בחר ר''ע להשיבו ולדחותו בכך, דכל זמן שאין הכרח לגלות שיש נסים כאלה ראוי להמנע מזה, משום חשש שיפקרו המינים ויאמרו יש ממש בע"ז, דיש ביניהם כאלו שאינם מעיזין לגלות דיעות מינות שלהם בפרהסיא, ואם ימצאו מקום מן התורה להביא ראיות לדבריהם יעיזו בגלוי לדבר דברי מינות, ויביאו ראיות מן התורה לחזק שקריהם. וכמו שפי' רש"י ז"ל בגמ' מגילה הנ"ל שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המינים, העיזו פניהם לומר יש ממש בע"ז. והיינו כדאמרן דישנם מינים שבסתר לבבם יש בהם דיעות מינות, אמנם הם מתביישין להביע דיעותיהם בגלוי, ואם ימצאו אחיזה בתורה יעיזו פניהם.
אמנם כששאל מיניה רבא מר' יצחק ב"ר יהודה דאתחזי ע"ז בחלמא וא"ל שחטו לי גברא ואייתי מטרא ושחטו ליה גברא ואתי מטרא, ועובדא זו נראה שהיא חוץ לדרך הטבע, וכדי שלא יטעו הבריות לומר כי יש ממש בע"ז הוכרח לגלות להם האמת כי מן השמים ניתן בידם כח והיכולת לעשות מעשים שנראים כניסים גלויים, ע"ד שאמרו הבא לטמא פותחין לו. (ובקו' עה"ג ועה"ת סי' כ"ב ביארנו דאף בהך עובדא דאתחזי הע''ז בחלמא ואמר שחעו לי גברא ואתי מערא לא ירדו הגשמים בכח הע''ז כלל, אלא מן השמים נשלחו הגשמים לפי שהיה העולם צריך להם, ונתוודע הדבר להשמן ואתחזי בחלמא ואמר שחעו לי גברא ואייתי מימרא, וכיון את השעה שנגזר מן השמים להוריד מער על הארץ, כדי להטעות את הבריות שבכוחו ירדו הגשמים).
ומכאן תראה ברור דאין לספר מנסים שנעשו ע"י הסמ"א, וראוי להמנע מכך בכל מה דאפשר, כי הדיבור בזה עלול לגרום למעות ומכשול לקלי הדעת לומר שיש בהם ממש. ואפי' אם באמת עשו נסים צריך להעלימם ולהלביש הדבר בטבע כל מה דאפשר, מחשש המכשול העלול לצמוח מזה. ובעוה''ר בזמנינו עושים ההיפוך מזה, שמספרים ומפרסמים נסי הס"מ דברים שאין בהם ממש, ואינם אלא נסים בדויים שהמציאו כדי להטעות את הבריות ולהמשיכם אחרי הכפירה והמרידה בה' ובתורתו הקדושה. וצריך כל בר ישראל להתרחק מלספר בניסיהם, ולא יהי' לו חלק בכפירה בה' ובתורתו הקדושה.
ובענין נצחון המלחמה מבואר בדברי הקדמונים ז"ל בכ"מ דאין נצחון המלחמה נחשב בגדר נס אפילו אם רבים נופלים ביד מעמים. ואף בנס חנוכה שניצחו החשמונאים במתי מעט את היוונים שהיו מרובים מהם מאד במספרם, ואעפ''כ לא קבעו את הנס על נצחון המלחמה אלא על נס השמן, והטעם כ' הפמ''ג בהלכות חנוכה דכיבוש מלחמה כבר אינו בגדר נס, שהוא מלובש בטבע, דלפעמים יתרמי בדרך הטבע שינצחו המעטים את המרובין מהם אפילו ריבוי עצום ומופלג. ומזה תקיש אל ענין המלחמה הזו של הציונים עם הערביים, שאין בו שום שמץ נס, כי הם מלומדי מלחמה לעומת הערבים שאינם אנשי חיל, ומכתבי העתים של האומות העידו והגידו מראש שהם ינצחו, ואין זה אלא הצלחה מבעית. ובעוה''ר רואים שהכופרים בעצמם מתפארים בגבורתם ובחרבם ואינם מאמינים כלל בניסים, ורק הדתיים הנגררים אחריהם מכריזים בקולי קולות ניסים כדי להטעות את העולם, והחובה מועלת עלינו להכחישם ולדחות דבריהם. (ועיין קו' עהגועה''ת מסי' ו' ואילך יע"ש).
ואחרי הודיע אלקים אותנו כל זאת כמה קשה הסיפור בענין נסי הסט"א, נחזור לענין המרגלים, דהנה לכאורה ראוי לשים לב דמאחר שהמרגלים הלכו בכוונה רעה כדי להוציא דבה על הארץ וגרמו כל אותה הצרה לכלל ישראל, א''כ מדוע עשה ה' ככה להציל נפשם מיד הכנענים, והיתה הצלתם בדרך נס כמבואר בדבריהם ז"ל שמצאו את כולם קוברי מתים, ולא שתו לבם אליהם, וכי לאיזה תועלת נעשה להם הנס הגדול הזה, והא כללא אית לן דלא עביר קודשא בריך הוא ניסא למגנא, ומה גם שלא האריכו ימים אחרי כן, אלא מיד אחרי שהוציאו דיבת הארץ רעה מתו במגיפה לפני ה', וא"כ טוב מזה אילו היו מומתים בא"י ע"י הכנענים, שאז היתה נמנעת כל הצרה הזאת, ומוטב שימותו זכאים וכו'. והך מילתא וודאי טעמא בעי מדוע נעשה הנס בעבור הזמן הקצר הזה שנשארו בחיים, וגרמו להטעות את כל ישראל והיה מה שהיה.
אכן יובן עפ"י מה שכתב האוה''ח הקדוש שהקשה למה יסכים ה' על הרעה ויופיע מאמרו על עצת רשעים להתיר למשרע"ה לשלוח את המרגלים, ולמה לא מנע הדבר מהיות כן, וכתב לתרץ כי ראה הקב"ה שאילו לא התיר לו לשולחם היו פוקרים יותר ועושים בהלה יותר ממה שעשו בהליכת המרגלית עכדה"ק. ואמרנו לבאר כוונתו (עי' בדברינו לעיל) דהנה אי' במד"ר דעוד בערם שילוח המרגלים כבר נשבע הקב"ה שלא יכנסו ישראל לארץ, לפי שחטאו לומר נשלחה אנשים לפנינו, ולא האמינו בישועת הקב"ה אשר יעשה עמהם לנצח אויביהם מחוץ לדרך הטבע. והנה אילו היה משרע"ה מונע בעדם ומעכבם מלשלוח את המרגלים, היתה בוערת בלבבם השתוקקות עזה ועצומה לעלות ולרשת את הארץ, והיה היצה"ר מפתה אותם ומסיתם לעלות ולכבוש את הארץ, ומה גם בשומעם כי עליהם להמתין במדבר עד תום כל הדור ולא יזכו לראות את הארץ, בוודאי שתבער בהם אש זרה לאמור הננו ועלינו. ואילו היו עושים כן לעלות לארץ ישראל בטרם הגיע הזמן שעלה ברצונו יתברך יש בכך עוון חמור מאד של העברה על שלש השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה וכו', שעונשן חמור מאד כמבואר בדבריהם ז"ל סוף מס' כתובות, לפיכך מאחר שכבר נשבע הקב"ה שלא יכנסו ישראל שבאותו הדור לארץ הניח להם לשלוח את המרגלים, שבאו והוציאו דבת הארץ רעה ונצטננו ישראל מהתלהבותם, ושוב לא רצו נטלות לארץ, והיתה בזה הצלה דאף שהיה זה חטא גדול שהוציאו דבת הארץ רעה והלינו את כל ישראל על משרע"ה, מ"מ לא היה העונש אלא לישראל שבאותו הדור בלבד, וגם בלא הליכת המרגלים כבר היתה הגזירה שלא יעלו לארץ כנ"ל, משא"כ אילו לא הלכו המרגלים שאז היו ישראל משתוקקים ומתאוים לעלות לארץ מיד, והיו עושים כל עצדקי לעלות לא"י נגד רצון הקב''ה, שהיתה אש היצה''ר בוערת בהם מהתלהבות חיבת הארץ, אז היתה הסכנה גדולה מאד מחמת העונש החמור של ההעברה על השבועות וח"ו לא היה משתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ולפיכך הסכים הקב"ה לשליחות המרגלים כדי למנוע ע''י כן עונש חמור יותר. והם הם דברי האוה''ח הקדוש שכתב דזולת זה היו פוקרים יותר ועושים בהלה יותר, דלולא שהכניסו המרגלים פחד ומורך בלבם וציננו אותם מן האש הזרה של חיבת הארץ שלא במקום מצוה, אז היו עושים ישראל בהלה לעלות ולכביש את הארץ שעונש דבר זה גדול מנשוא.
והשתא ניחא דבאמת היתה שליחות המרגלים לרעה, ומה שנעשו להם ניסים לשום את נפשם בחיים שלא יהרגום הכנעניים תושבי הארץ זה היה פעולת הסט''א, כדי שישובו אל ישראל ויוציאו דיבת הארץ רעה, אלא דאעפ''כ לא רצה הקב"ה למנוע דבר זה, לפי שנצמחה מזה טובה לישראל, שנמנעו ולא רצו לעלות לא"י, וניצלו ע''י כן מן העוון המר של עליה בחומה.
ובזה יבוארו דברי רש"י ז''ל (קו' ג') לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וכו' אמר הקב"ה אני אמרחי להם שהיא טובה וכו' "חייהם'' שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים וכו'. כלומר לפי שאמרו ישראל נשלחה אנשים לפנינו, ומחמת חלישוח אמונתם ותוסר בטחונם באלקים חרה אף ה' בהם ונשבע שלא יעלו לארץ, ומזה היה עלול לצמוח מכשול עצום שיפקרו ויעשו בהלה לעלות בחומה נגד רצונו יתברך שגזר עליהם למוח במדבר, וכדי למנוע מזה הניח הקב"ה את הס"מ להציל נפשם של המרגלים שלא ימותו בעודם בא"י, ושיגרום הכנענים בשלום, והכניסו פחד בלבות בני ישראל שלא ירצו עוד לעלות לארץ. וזהו שפירש"י ז"ל "חייהם", פירוש מה שהניח הקב"ה את המרגלים בחיים ולא מתו בבואם לארץ ישראל, זהו משום שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים, דאילולא שהפחידו אותם המרגלים והניאו לבבם מלעלות לא היו יכולים להתגבר על השתוקקותם והתלהבותם לעלות לארץ, ומי יודע מה היה עולה בסופם ח"ו.
ולבאר ענין טעות המרגלים שהיו צדיקים ונהפכו, הנה ק"ז זלה"ה בייטב לב כתב עפ''י הכלל המקובל בידינו מאת באי הארץ כי בראשית בואם האדם נופל ממדריגתו, וברבות הימים ישוב למקומו ויעלה למעלה ביתר שאת, ובעיניך תראה העתק מכתב איש צדיק תמים (הוא מכתבו של הקדוש מוהררמ''מ מוויטעפסק זלה"ה) וז"ל מודעה רבה לאורייתא וכו', כמה היפוכים וגלגולים ומאורעות יחלופו על כל אחד מבאי הארץ וכו', מתחלה ממש דעתו מטורפת עליו ואומר הי תורה והי מצום, עד אשר הארץ מראה לו פנים אז ישקוט וינוח לו, ע"כ. ובזה ביאר הוא ז"ל ענין המרגלים שבבואם לא"י ירדו ממעלתן והיתה דעתן מטורפת עליהם עד שאמרו מה שאמרו, מלבד יהושע וכלב אשר מיד עלו ונתעלו, עכתדה"ק. אכן אכתי טעמא בעי במה לתלות טעותם שנתהפכו כ"כ להוציא דבה. ואפ"ל עפ"י מה שחקר היפה תואר בפ' מקץ (פצ"ב ג') דלכאורה מה חפץ לה' בבנין בית שני אחרי שלא חזרו כל ישראל על אדמתם, ומלכות בית דוד וארון הקדש ואש מן השמים ואורים ומומים ושמן המשחה שהם עיקר הקדושה לא חזרו, ותמיד היו משועבדים לפרס ורומי, טוב היה שיהיו בגלות עד בא משיחנו לגאולה נצחית, ולא שיטעמו טעם חורבן בית שני, יעיי"ש מה שכתב בזה. והאמת הוא שאם באנו לחקור בזה יש לשאול כן גם על בית ראשון, דמוטב אילו היינו מחכים אל הגאולה השלימה והאמיתית ולא היינו סובלים צער החורבנות והמסתעף מזה.
וק"ז זלה"ה בישמח משה פ' תצוה (עה"פ כתית למאור) כ' לבאר הענין עפ"י משל לא' שהביא זרע אילן טוב ממרחק ונטעו עד שצץ ופרח ועשה פרי, ואח''כ עקרו והביא זרע אילן אחר דוגמתו ונטעו וכו' ועקרו, וחזר והביא זרע אילן דוגמתו מן המובחר ונטעו להיות דבר המתקיים לעד וכו', כי הכל בחכמה ובדעת, לאשר כי הארץ אינה מסוגלת לגדל אילן כזה בטבעה, לזה הקדים לנטוע וכו' וכן בפעם הב' עד שקבלה הארץ כח שיש בו לקיים האילן קיום נצחי ואז נטע האילן השלישי. והנמשל דכאשר ראתה חכמתו יתברך שאין בכח הארץ הגשומה הזו לסבול קדושת ביהמ''ק השלישי אשר כוננה היוצר בגבהי מרומים, הקדים לנטוע בה ב' המקדשות הראשונות, אשר על ידם ובכח קדושת העבודה וכו' קנתה הארץ איכות קדושה נפלאה, עדי תוכל מעתה לסבול קדושת ביהמ"ק השלישי מעשה ידי יוצר, עכת''ד ז''ל לעניינינו, יע"ש שהאריך. ועפ''י זה אף אנו נאמר דהמרגלים בבואם לארץ, וכשהרגישו שאבדו מעלתם ודעתם מטורפת עליהם, הבינו שעדיין אין ישראל ראויים שתהיה גאולה זו נצחית והבית בהבנותו יהיה לו קיום ועמידה לעד, אלא עתידים ישראל עוד ללכת בגולה אחר גולה, עד שיזכו לגאולה נצחית, וירד אליהם ביהמ"ק שלמעלה בנוי ומשוכלל ויתקיים לעד. והם מיאנו בכך ואמרו מוטב שיסבלו ישראל עוד גלות, עד שיצטרכו ויתלבנו ויהיו ראויים לגאולה נצחית, מאשר יכנסו לארץ ולא תהיה גאולה אלא לשעה, ויחזרו לסבול גלות וחורבן. ולפיכך הוציאו דבת הארץ רעה לאמר אפס כי עז העם הזה, כלומר ואין בכחם של ישראל ללחום עמהם, שעדיין אין כח הקדושה תקיף כ''כ, ואף אם ינצחום מחוץ לדרך הטבע אין רצונם בגאולה לזמן, ומוטב יסבלו עוד גלות עד שיזכו לגאולה הנצחית.
וכדי להוציא מדעתם המוטעית רצה כלב להשתיקם, ויהס כלב את העם אל משה וגו' "עלה נעלה", כלומר שהכרח הוא הדבר שיהיו שתי עליות, בתחלה נטלה לארץ ויבנה ביהמ"ק, וזו תהיה הכנה לעליה בזמן הגאולה הנצחית, שע"י עליה זו תוכל הארץ לסבול קדושת בית המקדש שלמעלה, כי "יכול נוכל" לה, כפל דבריו כלו' ע''י שנוכל לה עכשיו נוכל לה לעתיד בבנק הנצחי המקווה.
וזהו שאמר ויהס כלב את העם "אל משה", פי' דאף שהמרגלים טענתם בפיהם מילתא בטעמא דאין הם חפצים בגאולה לזמן ורצונם לישב ולצפות אל הגאולה הנצחית, מ"מ כיון שמשרע"ה מצוה לנו לעלות אין להרהר ולהסתפק בדבר, ובוודאי שכך צריך להיות שיקדימו ב' המקדשות כדי להיות הכנה לבית העתיד אשר ירד בנוי ומשוכלל מן השמים.
ובדברינו מובן היטב מה שלא ענו יהושע וכלב על טענותיהם (קושיא ו') דמכיון שסיפרו בניסים שנעשו להם באומרם ארץ אוכלת יושביה היא, ומחמת שהיו טרודים במתיהם לא השגיחו בהם והניחום לנפשם, ונס זה הוא שגרם לחזק דבתם, שהאמינו בהם ישראל כי יש ממש בדבריהם, לפיכך לא רצה כלב לטפל בדבריהם ולהאריך בדחייתם, דמאחר שנעשו להם הנסים מצד הסט"א כנ"ל אין ראוי להאריך בזה דמוטב להמנע מסיפור והזכרת ניסיהם כל מה דאפשר, וכמו שהוכחנו מדברי הש"ס, לפיכך לא ענה על טענותיהם דבר אלא ויהס כלב את העם אל משה, שעליהם להתחזק ולהאמין בדברי משה, ואין להם להרהר ולהסתפק בהם כלל.
ובדרך זה מבואר גם המד"ר שסמך לפ' המרגלים השאלה אם מותר להפליג בספינה ג' ימים קודם לשבת, דהנה דבר זה שאסור להפליג ג' ימים קודם לשבת הוא מטעם הכנה לשבת הבאה, דבשלשת ימים שקודם השבת צריך האדם להכין עצמו לקראת שבת הבאה, ולפיכך אין לו להפליג בספינה תוך ג' ימים לשבת מחשש שימנע מעונג שבת, והנה גודל ענין ההכנה למדנו ממה שהקדים הקב"ה לבנות ב' המקדשות שחרבו כדי לעשות הכנה לבית השלישי שיעמוד לעד, ושפיר שייכו להדדי, דזה היה חטא המרגלים שלא השיגו גודל ענין ההכנה לקדושה, שיש צורך בבנין ב' המקדשות שיחרבו לאחר מכן, שהם יכינו את הארץ שתוכל לסבול קדושת בהמ"ק הג', לפיכך סמך המד"ר הך הלכתא לענינא דמרגלים, שמשם נדע כמה גדול ענין ההכנה לקדושה.
ואפ"ל עוד באו"א עפ"י מ''ש ק"ז היש"מ זלה"ה בפלוגתא דקמאי במפליג בספינה לצורך פרנסה אי מקרי דבר מצוה, ולכאורה מדוע יהא מו"מ קרוי דבר מצוה, אכן הנה מבואר בשו"ע סי' רל"ד שיהיו כל עשיותיו של אדם לש"ש וגם כשעוסק בצרכי גופו באכילה ושינה ומו"מ יקיים בכל דרכיך דעהו, שזהו הכנה לעבודת הבורא ובזה מיקרו נמי דבר מצוה, ושפיר שייך המד''ר הזה להכא, דמפ' זו שמענו גודל ענין ההכנה שנבנו ב' המקדשות לצורך הבית השלישי שיבנה במהרה. וא"כ גם כשעוסק במו''מ כדי שיוכל לעבוד את השי''ת ולגדל בניו לת''ת הוי דבר מצוה.
ולבאר התנא דבי אליהו (קושיא ד') בטעם שהזהירן משרע"ה שלא יאמרו לעקור ע"ז באו, וגם להבין מדוע היתה כל שאלתם של הענקים אם באו לעקור ע''ז, ולא שתו לבם לזאת אם באו לרגל את הארץ כדי לכבוש אותה מידם, נקדים עוד דהנה ראוי להתבונן בחילוק והבדל שבין אופן הליכת המרגלים ששלח משה להליכת ב' המרגלים ששלח יהושע, דבמרגלים ששלח משה מבואר בתנדב"א הנ''ל שאמר להם אל תכנסו כגנבים, ואילו במרגלים ששלח יהושע כתיב (יהושע פ"א) וישלח יהושע בן נון וגו' שנים אנשים מרגלים חרש. ואי' במד"ר פ' זו שעשו עצמן כמוכרי קדירות, והיו צווחין הרי קדירות מי שירצה יבא ויקנה, וכל כך למה שלא ירגיש בהן אדם. הרי שעשו כל מה דאפשר כדי להסתיר עצמן שלא יחשוד בהם אדם, ואם במרגלים ששלח יהושע שאז כבר הגיע הזמן לכבוש את הארץ אף על פי כן הוצרכו לזהירות מרובה כ''כ, עאכו"כ דבמרגלים ששלח משה שעדיין לא היה הזמן כנ"ל במדרש, שכבר נשבע הקב''ה שאינו מכניסן לארץ, בוודאי הסברא נותנת שראוי להם להסתיר עצמם בכל מה דאפשר, מאחר שאין שליחותם לרצון לפני ה', ולמה ציוה עליהם משה אל תכנסו כגנבים, והניחם להכנס למקום סכנה ולסמוך על נס.
ונראה לומר בטעם הדברים, דהנה מבואר בגמרא ע''ז (דף מ''ה ע"ב) גידועי עבודה זרה קודמין לכיבוש א''י, ופירש''י בכניסתן נצטוו לגדען מיד ולאחר כיבוש יחפשו אחריהם לשרשם ולבערם וכו'. ובספרי ויואל משה (מאמר ג' שבועות סי' צ') ביארנו באורך ענין מצוה זו, דמיד בכניסתן של ישראל בבואם לכבוש את הארץ הם מחוייבים לגדע ע"ז שבה, ושם הארכנו בביאור דעת הרמב"ם ז"ל בהל' ע''ז ושאר הראשונים בענין. ולדינא כולהו ס"ל דאסור לכבוש בא"י שום מקום בטרם שמבערין הע"ז מתוכו, כי איסור חמור מאד הוא אם המצא תמצא ע''ז ברשות ישראל במקום הקדש.
וכמ"ש האוה"ח הקדוש בפ' משפטים עה"פ לא תשתחווה וגו' ולא תעבדם כי הרוס תהרסם, להיות שרצה לצוותם על הריסותם ושברונם לזה קדם לומר לא תשתחווה, לומר שאם לא הרס ולא שיבר הנה הוא כעובד ע"ז, כי ה' תופס על המחשבה בע"ז, וצריכין היכר לשלילת מחשבת ע"ז מלבם, ואין היכר אלא בשבר מצבותיהם, ואם לא יעשו כן הרי הם כעובדי ע"ז וכו', ולזה הוצרך לומר לא תשתחוה להם ולא תעבדם וגו' כי הרס, לומר שבהעדר ההרס הנה הוא עובר על תעבדם, ותמצא שהקפיד ה' על ישראל שלא עשו כן בכניסתן לארץ, עכ"ל. הרי מזה כמה חמור עוון המקיימים ע"ז בא"י שמעלה עליהם הכתוב כאילו עבדוה בפועל ממש.
ובספרי (שם סי' צ"ה) הבאנו ראיה ברורה דהמקיים ע"ז בא"י דין עוע"ז ממש יש לו, מדברי הגמרא (סוטה דף ל"ד ע"א, העתיקו רש"י ז''ל בפ' מסעי) עה''פ כי אתם עוברים את הירדן וגו' ואבדתם את כל משכיותם ואת כל צלמי מסכותם תאבדון וגו' עודם בירדן אמר להם יהושע דעו על מה אתם עוברים את הירדן שנאמר והורשתם וגו' אם אתם עושין כן מועב ואם לאו מים באים ושוטפים אתכם, ע"כ. והנה בעודם בירדן חכתי לא חל עלייהו מצור גידוע ואיבוד ע"ז, דלא יתכן להם עדיין לקיים מצוה זו עד שיכנסו לארץ, ואין כאן אלא מחשבה בעלמא, ואעפ"כ אילו היו מחשבין בעודם בירדן שלא להוריש ולאבד את הע"ז היו המים שוטפין אותן, וע"כ דמחשבה כזו לקיים ע"ז בא"י דין עובד ע"ז ממש דיינינן לה, ובע"ז ענשינן אף על המחשבה.
והנה דבר זה היה נודע לאומות עד כמה ישראל זהירין בענין ע"ז, שהיה דבר זה מפורסם אצלם עוד מימי האבות הקדושים שכרתו וביערו גילולים מן הארץ, כמבואר בקראי, ולכן היה דבר זה אצלם מבחן צודק, שאם באו המרגלים שלא ע"מ לעקור ע"ז לא יתכן שתכלית ביאתן היא ע"מ לכבוש את הארץ, דאילו כן היה ראשית דרכם לגדע אשירה וע"ז, דגידועי ע''ז קודמין לכיבוש, על כן לא שאלו ילידי הענק מאת המרגלים אלא שאלה זו בלבד אם באו לגדע אשירה ולעקור ע"ז, שבזה יתברר להם תכלית ביאתם. ומכיון שכבר היה נודע למשרע"ה שאין אותו הדור עומד להכנס לארץ, וכמבואר בדברינו לעיל שכבר קדם הקב"ה ונשבע שאין אחד מהם נכנס לתוכה, ומאחר שעדיין לא מטא זימניה דכיבוש א"י לא נתחייבו ישראל בגידוע ע''ז, דכ"ז שאין בדעתם לכבוש את הארץ אינם מוזהרים לעקור ע"ז ממנה, לפיכך כדי שינצלו מיד בני הענק ציוה עליהם משה אל תכנסו כגנבים, כדי שלא יחשבו בהם שבאו על עסקי כיבוש, ואם ישאלו אתכם שמא להכרית ע"ז באתם וכו' תאמרו לא, מזה ישפטו האומות שלא באו ע"מ לכבוש את הארץ ילא יעשו להם דבר.
אך לא כן היה במרגלים ששלח יהושע, דמכיון שהיו ישראל מוכנים ועומדים לכבוש את הארץ מיד, כבר חל עליהם, החיוב לאבד כל ע"ז מתוכה, ושוב לא היו רשאים המרגלים לומר שלא באו ע"מ לאבד ע''ז, דאמירה כזו מיחשב כמודה בע"ז, וכמו שנתבאר מדברי האוה''ח הקדוש הנ"ל שצריך לעשות היכר לשלילת הע"ז, ועאכו"כ שאין לומר בפה שאין רצונם לעקור ע"ז, לפיכך הוצרכו להסתיר עצמן ולהכנס כמוכרי קדירות שלא היו רשאים להשתמש בתחבולה זו.
מכל הלין מבואר עד כמה חמור עוון המקיימים ע"ז בארץ ישראל, ומעתה היעלה על הדעת לומר שנעשה נסים לאותם המינים ושהיה מלחמתם וכיבושם על פי התורה, הלא בעצם הכיבוש עברו על מצות עשה ול"ת של ע''ז, דכל אותם המקומות שכבשו בעוה"ר מלאים גילולים, וכל זמן שהיו ברשות העכו''ם לא היה חיוב לבערם, אמנם כשבאים לכבוש אותם המקומות חייבים לבערם, והמקיימים אותם דינם כעוע''ז. ולא זו בלבד שאין מאבדין את הע"ז אלא אומרים בפה מלא שישמרו עליהם ויקיימו אותם, ובזה הם עובדים ע''ז בגלוי ובפירסום לעין כל. ובעוה"ר גדול מאוד הניאוץ וחילול ה' שמקיימין ע"ז במקום הקדש. ובזוהר חדש פ' ויצא (הביאו ק"ז בייט"פ להושענא רבה על הפיסקא הושענא אבן שתיה) מבואר כמה בכו והתאוננו התנאים הקדושים בדמעות שליש מאין הפוגות על חילול קדש הקדשים, שמטמאין אותו המקום שכהן גדול נכנס אחת בשנה בפגריהם, ומה נעני אנן אבתריה שהגענו לכך, שמקיימים שם ע"ז של ישראל, היעלה על הדעת לומר כזאת שיעשה הקב"ה נסים כדי שיעבדו ע"ז, כיצד יוכל לחשוב כן יהודי המאמין בהשי"ת ובתורתו הקדושה. והאמת הוא שהע"ז הגדולה ביותר של הדור הוא דגל הכפירה והמינות שהניפו במקום הקדש, אותו הדגל שהוא סמל ההעברה על הדת, שהעבירו לשמד רוב רובו של כלל ישראל, והוציאו מן הדת מדינות שלימות של יהודים תמימים, שיצאו לשמד באמצעות מדינתם ורעיונם הטמא, וכל אותם היהודים שהוכרעו לטבח על ידי הצורר הגרמני ימ"ש היה באמצעות פעולותיהם והסתתם, אוי לעינים שכך רואות, שהרימו סמל הקנאה המקנא במקום המקדש והוא צלם בהיכל, ומה נעשה ועוונותינו גרמו, בין תנור לכירים היה ראוי לנו לבכות על חילול הקדש והמקדש, ואיך יעלה על דעת לשמוח בכיבושם ולצפות שישאר אצלם אחרי כל התועבות הנעשים בקרבה.
ולבאר ענין אמרם ז"ל עה"פ ויאמרו כל העדה לרגום אותה באבנים וגו' שנטלו אבנים וזרקו כלפי מעלה וכו' (קושיא ז') גה ליישב סיום דברי הילקוט שם במדבר הזה יתמו וגו' מי גרם להם שימותו "במדבר'' שאמרו דברים, דלכאו' פעולת זריקת האבנים כלפי מעלה יש בה מעשה רבה ולא אמירת דברים בעלמא. ולחומר הנושא נראה לומר ביאור נכון להבין דברי חכמים וחידותם, עפ''י הנודע מפי ספרים וסופרים פעולת בהשמות הקדושים, שבכח צירופי השמות הקדושים ניתן לשנות טבע העולם ולהפך סדרי הבריאה. צא ולמד ממה דאיתא במדרש שוחר טוב (תהלים פ"ג) שעל כן נתעלם סידרה של תורה דאלמלא ניתנה תורה על הסדר היה יודע כל אחד להחיות מתים בכח צירופי השמות הקדושים שבאותיות התוה"ק.
והנה מצינו שכן עשו רשעי ישראל בשעת החורבן שהשתמשו בשם המפורש נתוענתן, כדאיתא במדרש איכה רבתי (פ''ב ה') עה"פ חילל ממלכה ושריה דבשעת החורבן היו בין רשעי ישראל בעלי שם המפורש שהיו בוטחין שישביעו לשרי מענה שיצילו אותם מאש וממים ומחרב והחניף הקב"ה את השרים הממונה על האור מינהו על המים וכו', וכשהיה משביע לשר היה משיבו אין ממשלה זו בידי, ע"כ. ומזה מבואר ענין פעולת השמות הקדושים שהיו רשעי ישראל משתמשין בהן לצורכן. וכעין דוגמתו מצינו לעומת זאת בכוחות הטומאה שניתן לשנות באמצעותן שליטת כוחות העליונים, וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' שופטים שזהו ביאור מאמרם ז"ל בחולין (דף ז' ע"ב) למה נקרא שמן כשפין שמכחישין פמליא של מעלה.
ועפי"ז אף אנו נאמר, דמכיון שהמרגלים היו נשיאי ישראל מובחרים שבעם מיחידי סגולה שבאותו דור דיעה, בוודאי שהיו בקיאין בצירופי השמות הקדושים ובפעולתן לשנות סדרי הנהגת העולם. ומה גם שמצינו בדבריהם ז"ל בכמה דוכתי (עי' ת"כ פ' אמור פכ"ד ובשהש"ר רבה פ''א כ''ד) דבמעמד הר סיני נתגלה לכל ישראל סוד השם המפורש. ובמכילתא פ' בשלח איתא דבשעת קריעת ים סוף נעשו ישראל ארבעה כיתות וכו' והכת הרביעית שבהן אמרו נצווח כנגדן, וביאר במרכבת המשנה שרצו להשתמש בשמות הקדושים כדי להתגבר על המצריים. ובזה נבוא להניח הנחה סוברת, דכשקמו המרגלים לחלוק על משה ורצו למשוך לצידה את כל העדה ולהוכיח אמיתות טענותיהם וצדקת דרכם השתמשו בפעולת השמות הקדושים להראות אותות ומופתים בשינוי הנהגת העולם בכח צירופי השמות הקדושים. דכל אות מאותיות לשון הקודש קרוי אבן, ובהצטרף כמה אותיות יחדיו נבנה תיבה שהוא בית, ודבר זה אינו אלא באותיות לשון הקדש דייקא ולא בלשונות העכו"ם שאין לאותיות מילוי. ועפ"י זה פי' הרה"ק מוהררמ"מ מרימאנוב זלה''ה מאה"כ והסירותי לב האבן מבשרכם, היינו לשונות האומות שהם אבנים ולא נעשה מהם בתים, והאריך בענין זה ק"ז זלה"ה בייטב לב פ' בא עה"פ למען שיתי אותותי אלה בקרבו.
וזהו ביאור מאמרם ז"ל שהיו מזרקין באבנים כלפי מענה פירוש שהשתמשו בצירופי שמות הקדושים שהם מצטרפים מאבנים הם אותיות לשון הקדש הקרויים אבנים, שרצו להראות אותות ומופתים מופנאים בשינוי סדרי הטבע באמצעות פעולת השמות הקדושים שהיו בקיאין בהם, ולהוכיח בזה צדקת דרכם. וזהו גם מה שאמרו בתנדב"א שזרקו אבנים על משה ואהרן כלו' שהתשמשו בפעולת השמות הק' הקרויים אבנים נגד משה ואהרן לחלוק עליהם ולסתור דבריהם. ועד"ז פירשנו הא דאיתא בילקוט ראובני בשם מדרש עה"פ ויקח קרח וגו' אנשי שם שלקח אנשים הבקיאין בשם המפורש. ולכאורה מה היה לו צורך בעבור מחלוקתו באנשים הבקיאין בשם המפורש דוקא, אך לדרכנו יובן שרצה להשתמש בשמות הקדושים. לחלוק על משה ואהרן בהראותם אותות ומופתים לעיני כל ישראל.
ולפי שהשתמשו בשמות הקדושים להמרות כלפי מעלה והיה בזה ניאוץ נגד הקב"ה לא הניחן הקב"ה לבצע זממן, דהיינו שיפעלו השמות הקדושים פעולתן בגבהי מרומים לשנות שליטת השרים, אלא היה הענן מקבלן, ולא הניח שיעלו האבנים למעלה מן הענן, דהיינו שלא עשו צירופי השמות רושם למעלה, אלא נשארו האבנים תלויים בעננים, שרצה הקב"ה להראותן בזה שאין להשגיח על אותות ומופתים גדולים ונוראים בזמן שהם נגד התורה הקדושה ונגד משה ואהרן, ועל כן נראו האבנים לעיני כל ישראל תלויין בעננים, כלו' שנראה להם צירופי השמות אשר רצו המרגלים להטעות בהם את ישראל ולא הניחן הקב"ה לפעול פעולתן, והבן.
וכיוצא בדבר איתא בעובדא דתנורו של עכנאי (בבא מציעא דף נ"ט ע''ב) דאפליגו ביה ר"א הגדול וחכמים, והביא ר"א ראיות לדבריו והוכיח באותות ומופתים נוראים דהלכה כמותו, שנעקר החרוב ד' מאות אמה וחזרה אמת המים ונטו כותלי בית המדרש ליפול, ואעפ"כ לא השגיחו בו חכמים. וכתב רבינו ניסים גאון בפי' למסכת ברכות דלכאורה מדוע נעשו לר"א ניסים גדולים אלה, אחרי שאין ההלכה כמותו, הא קיי"ל לא עביד קב"ה ניסא למגנא, אמנם היה במופתים אלו תועלת גדול, שע"י שנעשו לו כל אלו הניסים ולא נקבעה ההלכה כמותו נתוודע לכל דאין להשגיח באותות ומופתית בזמן שהם נגד ההלכה, וזהו תועלת גדול ללמד הלכה לדורות דתורה לא בשמים היא.
ומעתה מבוארים על נכון דברי הילקוט (קו' ח') אמר הקב''ה בדברים הם מכעיסון לפני וכו' מי גרם שימותו במדבר שאמרו דברים, שהרי כל חטאם היה מה שרצו לשנות טבעי העולם בכח צירופי השמות הקדושים, נמצא דכל חטאם היה בדברים שבאו עליהם בכת השמות הקדושים המצורפים מאותיות לה''ק הקרויים אבנית אבל לא באו לכלל מעשה לזרוק אבנים כלפי מעלה או על משה ואהרן אלא שהכוונה על השמות הקדושים מאותיות לה''ק הקרויים אבנים. תוכן הדברים עלינו לעשות הכנה והזמנה להיות מוכנים לקראת ביאת המשיח, ונזמין עצמינו לכך בקדושה ובטהרה, ונתגבר על כל הנסיונות, שזהו הכנה והזמנה לקראת ביאתו, אז נדברו יראי ה' וגו' ויכתב בספר זכרון לפניו. ונזכה לתקן מעשינו לפני הקב''ה, ולעשות רצונו ית''ש, ולהתבונן ולשום לב כי כלו הימים והשנים בהבל יריק, ועד כמה רחוקים מן הקדושה, כעוורים המגששים באפילה. הבוכה''ע יאיר עינינו וישמח לבבות בני ישראל, ונזכה לעשות נחת רוח לפניו ולקדש שם שמים, והבורא כל העולמים יזכנו לקבל פני משיח צדקנו באנפין נהירין בנחת ובשמחה, ולא נבוש ולא נכלם מהבוכה''ע, ובמהרה נזכה להתרוממות קרן התורה וישראל ובהתגלות כבוד שמים עלינו במהרה בימינו אמו.
מאמר טו
וראיתם אח הארץ וגו' והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ וגו'. צל''ד למה הוצרכו חיזוק וזירוז בלקיחת פרי הארץ יותר מבשאר עניני ריגול שנצטוו בהם לראות טבע הארץ ומהות יושביה.
ב) וישאוהו במוט בשנים וגו', פירש''י ז''ל הא כיצד שמונה נטלו אשכול אחד נטל תאנה ואחד רמון יהושע וכלב לא נטלו כלום לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו כשם שפריה משונה כך עמה משונה, והוא מדברי הגמרא סוטה, והכו איתא התם (דף ל"ד ע"ב) יהושע וכלב לא נטלו כלום אבע"א משום דחשיבי ואבע"א שלא היו באותה עצת והוא פלאי היאך נמנעו יהושע וכלב מליטול מפירות הארץ, אחרי שהיו מצווים ועומדים מפי משרע''ה והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, כיצד הרהיבו עוז בנפשם לעבור על מצות משרע"ה. ואם כדי להנצל מעצתם הרעה של מרגלים היה להם לקחת מפירות הארץ שלא על אותה כוונה שנטלו המרגלים, כשם שהלכו עמהם יחד ובלבם לא נאמנו עמם ולא נשתתפו בעצתם הרעה, כמו כן היו יכולים לעשות בלקיחת הפירות.
ג) ובמד"ר מבואר איפכא דהכי איתא במד''ר (פט"ז י') שהמרגלים לא רצו ליטול מפירות א"י אילולא כלב ששלף את הזיין ורץ נפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלים או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם לא היו נוטלים. מבואר מזה ההיפוך מדברי הגמרא סוטה הנ"ל, דאדרבה המרגלים לא רצו לקחת כלום אילולא כלב שאיים עליהם בהריגה. (ועיין בבנין אריאל מ"ש בזה).
ד) ידוע מה שהקשו מפרשי התורה מה חטאו ומה פשעו המרגלים הרי נצטוו מפי משרע"ה לראות את הארץ ואת העם היושב עליה מה הוא החזק הוא הרפה ולא העידו אלא מה שראו בעיניהם, ומדוע נתכה חמת ה' עליהם ויצא הקצף להענישם בעונש מר כזה.
והנלע"ד לפרש הענין עפ''י מה שאמרנו לבאר מאה"כ בפ' תצא ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה, דלכאורה מכיון שלא אבה ה' לשמוע אל בלעם א''כ קללתו בטילה מאליה וכאילו אינה, ואם אין כאן קללה איך תתהפך הקללה לברכת ויתבאר עפ"י מה שכ' רש"י ז"ל בפ' תולדות (והוא מדברי המד''ר פ' תולדות פס"ו ה') דבברכת יצחק ליעקב כתיב אורריך ארור ומברכיך ברוך, ובבלעם הוא אומר מברכך ברוך ואוררך ארור, הצדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה ואורריהם ומצעריהם קודם למברכיהם לפיכך יצחק הקדים קללת אוררים לברכת מברכים והרשעים תחלתן שלוה וסופן יסורין לפיכך בלעם הקדים ברכה לקללה, ע"כ. וביאור הדבר כתב היפ''ת כי הכל הולך אחר החיתום, וסיום הדברים הוא עיקר הכל, שיורה על שישאר הדבר בכך,ולפיכך יצחק אע''ה האוהב סיים במברכים שתעמוד הברכה לעולם ואילו בלעם השונא סיים במקללים.
ובזה פירשנו מאה''כ (משלי י''ב) הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד, פירוש הרשעים הם היפוך מן הצדיקים, וכנ''ל דרשעים תחלתן ברכה ואינו דבר המתקיים, לכך "ואינם'', שסופם קללה ואחריתם עדי אובד, ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו, ובית צדיקים יעמוד, דמכיון שסופן ברכה ואחרית הדבר הוא העיקר, לכך צדקתם עומדת לעד.
אך הנה הקשה היפה תואר איך הקדים בלעם קללה לברכה הרי הקב"ה קדם להזהירו שוב אל בלק וכה תדבר ופירש''י ז"ל שנתן רסן בפיו, והוא בעצמו הודה בעל כרחו את אשר ישים אלקים בפי אותו אדבר, וכיון שלא דיבר אלא דברים שנצטוה מאת הקב''ה היאך שם ה' בפיו כדברים האלה לברך את ישראל ע"ד שמתברכין הרשעים בקדימת ברכה לקללה. וזה דוחק לומר שהוא מדעתו היפך סדר הדברים להקדים המאוחר ולאחר המוקדם, שהרי מכיון שנגזר עליו כה תדבר עליו לדבר הדברים כנתינתן בלי שינוי, דכשם שלא היה בכוחו לדבר דברים אחרים, כך מסתברא שלא ירשהו המקום להחליף סדרן של דברים באופן שיורו על כוונה אחרת, דהלא דבר גדול הוא ההפרש בין ברכת הצדיקים לברכת הרשעים וכאילו אמר דברים אחרים. (יעי' בנזה"ק שם).
ואולי אפ''ל ע"ד שאמרו ז''ל במד"ר פ' חיי שרה (פ"ס סי' י''ג) עה"פ וישלחו את רבקה ויאמרו אחותינו את היי לאלפי רבבה ר"ב ור''ל בש"ר חמא בר חנינא מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל עליה יצחק כדי שלא יהיו אומות העולם אומרים תפלתנו עשתה פירות. ולפי זה ראוי להבין למה הכריח הקב"ה את בלעם לברך את ישראל, הלא מברכותיו של אותו רשע יש לחוש פן יאמרו אומות העולם שתפלתו עשתה פירות. אכן לפי המבואר במד"ר הנ''ל שבלעם היפך הסדר להקדים ברכה לקללה כדרך שהרשעים מתברכין, א"כ כשרואים מצבם של ישראל ומעמדן שתחלתן יסורין וסופן שלוה אין לך עדות גדולה מזו שלא נתקיימו ברכותיו של אותו רשע, אלא ברכתו של יצחק אע"ה שבירך את יעקב כדרך הצדיקים שהקדים קללה לברכה, וברכות יצחק אבינו גברו על ברכות בלעם הרשע, ונתברר לכל כי לא עשתה ברכתו פירות.
והשתא מיושב על נכון מה שהניחו הקב"ה לברך בהיפוך הסדר כדרך ברכות הרשעים, כי לא חפץ ה' שיהא אותו רשע מברך את ישראל ברכה הראויה להתקיים בהם, כדי שלא יאמרו תפלתו עשתה פירות, לפיכך שם בפיו לברכם כדרך ברכות הרשעים ויתגלה לכל כי לא חלה ברכתו, והבן. עכ"פ מבואר מזה כי אף שלא הניח הקב''ה את בלעם לקלל כאות נפשו, מ"מ הרשות נתנה לו מאת המלך להפוך סדר ברכותיו ולהקדים ברכת מברכים לקללת המקללים.
ובזה מבואר כמין חומר הכתוב ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם, פירוש שלא רצה הקב"ה לשמוע מפיו שום קללה ממה שהיה בלבו לקלל את ישראל, אלא שם רסן וחכה בפיו שלא יוכל לקלל כאשר עם לבבו, ולא זו בלבד אלא שהפליא הקב"ה חסדו עמנו והרבה להטיב ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה, כלומר שהיפך הקב"ה סדר דבריו של בלעם, שהרי הוא שינה הסדר בהקדימו ברכת מברכיהם לקללת מקלליהם, והיפך הקב"ה דבריו לטובת ישראל שתהיה ברכתם בסוף, כברכתו של יצחק אע''ה כדי שיתקיימו הברכות לעד.
וע"ד זה נבוא לביאור חטא המרגלים ומה שעברו על ציווי משרע"ה, כי הנה משרע''ה ציווה להם בראשונה וראיתם את הארץ וגו' ואת העם היושב עליה וגו' ומה הערים וגו', כל אלו הדברים יטילו עליהם פחד ואימה גדולה, כי יחרדו חרדה גדולה מתוקף העם וחוזק הערים, כי עז העם מאד והערים גדולות בצורות בשמים ומי יתייצב לפני בני ענק, אמנם משרע"ה הוסיף לצוותם כי אחרי שיתבוננו בכל אלה ויתגברו בהם הפחדים והבהלות ממראה עיניהם, "והתחזקתם" ולקחתם מפרי הארץ, פירוש שיתחזקו ויתעודדו מפרי הארץ, כי כשיקחו מפירות הארץ ויתוודע להם שפע הברכה המרובה המצוי בארץ הזאת וכי פריה מתוק לחיך והיא ארץ זבת חלב ודבש יתחזק לבם ויתגברו על הפחד אשר קדם להם בראותם את יושבי הארץ.
אך המרגלים לא כן עשו, דאף שבאו ואמרו מה שנצטוו ע"י משרע''ה ולא הוסיפו דבר, אבל רעה גדולה עשו במה שהפכו הסדר, כי בחזירתם כתוב ויראום את פרי הארץ ויספרו לו ויאמרו באנו וגו' וגם זבת חלב ודבש וזה פריה, פתחו תחלה בשבח, ואחרי כן סיפרו על הבהלות והפחדים, באמרם אפס כי עז העם וגו' והערים בצורות גדולות מאד, וגו'. ובמה ששינו והפכו הסדר להתחיל בטוב ולסיים ברע הוציאו את דבת הארץ רעה, דהסיום הוא העיקר, והוא מורה שישאר הדבר כך, דוגמת החילוק שבין ברכתו של יצחק לברכת בלעם. ומכיון שסיימו המרגלים ברע הכניסו פחדים ובהלות בלבות בני ישראל, ושוב לא היה להם במה להתחזק, שכבר הקדימו לספר בשבח פירות הארץ. והשתא חטאם של המרגלים היו מה שלא קיימו מצות משרע"ה כסדרן, שהוא אמר אליהם הדברים בדקדוק גדול, כדי שיסיימו בטוב ויהיה להם בכך חיזוק להתגבר על הפחד, דמכיון שהקב"ה מנחילם ארץ טובה כזו בוודאי ישלח עזרו מקדש להכניע שונאיהם חוץ לדרך הטבע.
ובזה נראה ליישב איך עברו יהושע וכלב על מצות משרע''ה והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, והם לא נטלו כלום (קושיא ב'), אמנם לפי שראו יהושע וכלב כי המרגלים נטלו הפירות בעצה רעה במחשבה תחילה להקדים ולהראות הפירות ואח"כ לספר גבורת יושבי הארץ הכנענים וחוזק הערים, ורצו לבטל בכך את הסדר שציווה להם משה בהליכתם, ובזה לא היה עוד לרצון כל הענין מאחר שנעשה מה שנעשה על אוכן שלא ציווה משרע"ה מעולם, דבכגון דא לא ציווה משה רבינו להראות לעם שבח פירות ארץ ישראל, ער אשר יתוקן מה שנתקלקל בסדר דבריהם של המרגלים, לכיכך משכו יהושע וכלב ידיהם ולא נטלו כלום.
וע"ז יש ליישב סתירת מאמרי חז"ל בענין, דבגמרא איתא שלא נטלו יהושע וכלב כלום, ואילו במדרשים מבואר שלא רצו המרגלים לקחת מפירות הארץ עד ששלף כלב את הזיין ורץ לפניהם (קושיא ג') ולדרכנו אפ"ל דאין כאן פלוגתא כלל ואלו ואלו דברי אלקים חיים. דהא דאיתא במדרש שלא רצו המרגלים ליטול כלום עד שחגר כלב כלי מלחמתו כנגדם, היינו דאחרי שתרו את הארץ ונכנסו בלבם הפחדים והבהלות והיה מוטל עליהם לקיים ציווי משרע"ה להתחזק בלקיחת כרי הארץ, והם לא רצו ליטול כלום, כי להוציא דבה רעה נתכוונו, לפיכך שלף כלב את הזיין להכריחם לקיים ציווי משרע"ה, אך כאשר נטלו מפירות הארץ וראה כלב שלא הועיל מאומה במה שהכריחם ליטול מהפירות, כי אחר שנטלו נולדה להם עצה חדשה לבטל מצוותו של משרע"ת ע"י שיהפכו סדר הדברים בעת חזירתה לישראל, וכראות יהושע וכלב כי לרעה הם מתכוונים משכו את ידיהם ולא נפלו כלום, והבן.
עוד יאמר ליישב איך נמנעו יהושע וכלב מליטול מפירות הארץ, הרי חזקה עליהם פקודתו של משרע"ה ולקחתם מפרי הארץ. גם לתרץ סתירת מאמרי חז"ל הנ"ל בענין אם נטלו יהושע וכלב מפירות הארץ. ויתבאר גם התרגום יונתן עה"פ ויקרא משה להושע בן נון יהושע, וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע.
וא"ל דהנה האלשיך כתב לפרש מאה''כ (משלי א') בני אם יפתוך חטאים אל תאבה ואל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם, דבוודאי אין הכוונה שהוצרך הכתוב להזהיר את יראי ה' שלא ללכת בדרך אתם ללסטם את הבריות, אלא דאם כוונתו לדבר מצוה לשמור את הנקי שלא יכול ברשתם הוצרך הכתוב להזהיר שלא ללכת בדרך אתם. והמהר"ם שיק זלה"ה בתשובותיו הביא כמ"פ דברי האלשיך הקדוש הללו, לענין שהזהיר את היראים להפרד מכת הפושעים, שלא טוב הדבר להיות אתם יחד אפילו לדבר מצות שהוא סכנה שלא להמשך אחר עצתם, יעיי''ש בדבריו. וכבר הבאנו כמ''פ מ"ש בגליון מהרש"א על יו''ד סי' רמ"ו מתשובות אוהל יעקב למהר''י ששפורעש סי' ע' דמנהג טוב שנתקן ע''י אדם רשע אין לנהוג בו (עי' בס' ויואל משה מאמר שלש שבועות סי' קי"ב).
ולפי"ז אין מן התימה על יהושע וכלב שמשכו ידיהם מלקיים דברי משרע''ה לקחת מפירות הארץ, דמכיון שראו שהמרגלים עשו מצוה זו בעצה רעה להחטיא את ישראל נתייראו לנפשם להשתתף במצוה זו שהוא מעשה הרשעים, דעלולים הם לאמשוכי אבתרייהו ולהכשל בעצתם הרעה, לפיכך משכו את ידיהם ונמנעו ולא נטלו כלום. ומה שציוה להם משה רע''ה בטרם הליכתם ולקחתם מפרי הארץ אז עדיין היו בגדר צדיקים, וכאשר העיד הכתוב עליהם כולם אנשים, ופורש"י ז"ל באותה שעה כשרים היו, ואז היו ראויים להשתתף עמהם לדבר מצוה, משא"כ אחרי שנשתנו לגריעותא ונתקלקלו. ואם בשאר ענינים כך הזהירו שלא להשתתף עם הרשעים אפילו לדבר מצוה עאכו''כ בענין קדושת הארץ שהוא ענין חמור מאד, וכמאה''כ בפ' לך וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וגו' ופירש''י כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו, וכתב האוה"ח הק' בר''פ לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך דתנאי התנה עמו הקב''ה שלא יראהו את הארץ עד שיפרד לגמרי מבית אביו, ולזה תמצא כי כשמצא סיבה קטנה שרבו הרועים תיכף ומיד אמר לו הפרד נא מעלי וכו', שהיה חושב מחשבות להפרידו בדבר ה', לזה תיכף במוצאו סיבה דחפו בשתי ידים. ומביא ראי' לדבריו ממה שאמר הכתוב להלן בפרשה וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו, זה יוכיח כי יושב ומצפה היה ה' מתי יפרד לוט להראותו את הארץ שאמר לו בתחלת דבריו אשר אראך ולא הראהו עד שנפרד ממנו לוט וכו', עכדה"ק.
וכמו כן י"ל דאף דמשרע"ה ציווה עליהם לקחת מפרי הארץ להראות לישראל שבח הארץ, אבל מאחר שנתקלקלו חשבו יהושע וכלב דאולי אין להראותם עוד כלל שבחה של ארץ ישראל כל זמן שלא ישרדו אלו הרשעים מהם, כי לא טובים המה ישראל שבאותו הדור מאברהם אע"ה שהבעיתו הקב"ה להראותו את הארץ, ואעפ''כ עיכב עליו מלהראותה אליו עד אחרי הפרד לוט מעליו, וה"נ לא נאמר ציווי משרע"ה להראותם מפרי הארץ אלא בזמן שהיו המרגלים צדיקים ולא אחרי שנתקלקלו.
ובזה אפ''ל דאין כאן סתירה בדברי המדרש ששלף כלב את הזיק ורץ לקראתם עם מה דאיתא בש"ס דילן שלא נטלו יהושע וכלב כלום, דהנה כבר נודע מה שכ' הרמב"ם ז"ל בספ"ב מהלכות גירושין (הלכה כ') במי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש בית דין של ישראל מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר. ולכאורה אמאי אמרינן שהגע כשר, הא אנוס הוא לגרש ובכל דוכתא קיי"ל אונסא כמאן דלא עביד, וביאר הרמב"ם ז''ל שם וז"ל: שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב בו מן התורה וכו', אבל מי שתקפו יצרו הרע לבעל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו וכו' אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה, לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל וכו' ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו, עכ"ד ז"ל. ואף אנו נאמר דכיון שראה כלב שאינם רוצים לקיים מצוה שנתחייבו בה חשב לכופם לדבר מצוה, דע''י שיאיים עליהם ויכוף אותם לקחת מפירות הארץ תהיה המצוה נעשית כראוי, דכיון שתשש יצרם מחמת אימת החרב כבר קיימו המצוה בכל לבם. אמנם כשראה דגם אתר שקיימו המצוה היה לבם לעצה רעה ולא הועיל להם עשיית המצוה לקרב לבם אל הקדושה, ולא עוד אלא דבמעשה המצוה עצמו של לקיחת הפירות וסיפור שבתא דא"י התליעו להשתמש להיפוך להוציא באמצעותו דבת הארץ רעה, וכשראו יהושע וכלב שאין בהם תקוה הניחום ומשכו את ידם ממצוה זו שעשו הימנה עצה רעה.
ולבאר התרגום יונתן וכדי חמי משה ענוותנותיה וכו' נקדים עוד דברי הגמרא גיטין (דף נ"ו ע''ב) אר"י ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה את ביתינו ושרפה את היכלינו, וכמבואר בגמ' שם שר' זכריה לא רצה לקבל קרבן בעל מום מיד שלוחו של מלך רומי ולהקריבו, יע''ש. והקשו המפרשים מדוע תלה ר''י זה בענוותנותו, דאין זה שייך לענין ענוה אלא הוא ענין של חסידות וזהירות דהוי זהיר ר' זכריה טפי. אך נודע דפעמים יכולים חכמי הדור להתיר איסור תורה לצורך הדור כהא דאיתא במדרש אסתר רבתי כשאמרה אסתר למרדכי לך כנוס את כל היהודים וגו' וצומו עלי ענה מרדכי ואמר לאסתר איני יכול לבעל מגילת תענית וכו', ואת אמרת גזור תענית בי''ד בט"ו ובט"ז שקרב עומר התנופה, שלחה ואמרה ליה אתה הוא זקנן של ישראל אם אין ישראל וכו' למה תורה מיד ויעבור מרדכי שהעביר יו"ט של פסח בתענית. ופירש בסה"ק בני יששכר הטעם ששלחה לו אתה הוא זקינן של ישראל, משום דלעשות עבירה לשמה אין יכול רק מי שהוא בטוח בעצמו שיעשה אותה בלתי לה' לבדו בלי שום פניה, דבשלמא מצוה אף אם לא יעשנה לשמה נמי טובה היא, משא''כ עבירה אם יתכוון בה בצד מה להנאתו עבירה היא בידו, ואינה מותרת אלא אם עושה אותה לשמה ממש בלי שום הנאת עצמו, וכמ''ש בספה''ק תולדות יעקב יוסף פ' תצא, לפיכך שלחה לו אסתר אתה הוא זקינן של ישראל גדול הדור וראוי אחה לעשות עבירה לשמה. וכמו כן היה בכוחו של ר' זכריה בן אבקולס לעשוח עבירה לשמה לצורך הצלת ישראל, ולהתיר הקרבת בעל מום ע''ג המזבח, שהוא היה גדול הדור, אך מרוב ענוותנותו לא החזיק את עצמו שהוא ראוי להתיר לעשות איסור לצורך שעה, ודין גרמא שחרבה עירנו (ועי' בכתב סופר בחידושיו למס' גיטין שם).
והשתא יובן הת"י שפיר, דהנה גם כאן היו יהושע וכלב נאלצים לעבור על מצות משרע"ה שציוה להם ולקחתם מפרי הארץ, אחרי שהמרגלים עשו ממצוה זו עצה רעה והיו עלולים ח"ו להכשל בעצתם, וכשראה משה גודל ענוותנותו של יהושע נתיירא פן לא יוכל לעמוד על דעתו לעבור על מצות משרע"ה, דמגודל ענוותנותו ישער בדעתו שאין הוא ראוי לעבור על מצות משרע"ה לצורך שעה, ולפיכך וכדי חמי משה רע"ה ענוותנותיה דיהושע התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים שלא תלכד בעצתם מחמת מדת הענוה, ותפלת צדיק כיוצא בו עשתה פירות ולא נטלו יהושע וכלב כלום וניצולו מעצתם.
מאמר טז
ומה הארץ וגו' היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ וגו', פירש"י ז"ל היש בה עץ, אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו. וצריך להבין דלפי דרשתם ז"ל דאומרו היש בה עץ אם אין קאי על אדם כשר מה קישור ושייכות יש לזה עם המשך הכתוב ולקחתם מפרי הארץ.
ב) גם צל"ד מה טעם אמר להם והתחזקתם בלקיחת הפירות יותר מבכל שאר הענינים שציווה אותם בהם.
ואפ"ל דהנה מה שציוה עליהם לראות היש בה עץ, וכפירש"י ז"ל לראות אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם זהו דבר קשה יותר מכל מה שאמר להם עד עתה, ומצינו שאף משרע"ה אמר הבו לכם וגו' וידועים לשבטיכם, ופירש"י שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא וכו' ואם הגון הוא אבל אתם מכירין בו שאתם גדלתם אותו לכך נאמר וידועים לשבטיכם, ע"כ. ואם משרע"ה אדון הנביאים אמר כך מה יאמרו הבאים לארץ נכריה בין הכנענים, איך יוכלו לדעת דבר לאשורו מי הוא אדם כשר באמת אשר יוכל להגין במעשיו עליהם כעץ, ומה מאד צריך לזה התחזקות והתאמצות יתירה להבין מעללי איש ולרדת לעומקן של דברים.
אכן הנה סימן מסור לנו שעפ"י רוב ניכרת מהותו וטיבו של אדם בתהלוכות בניו ובני ביתו ותלמידיו ושאר באי כוחו, שאם לבו לשמים הוא כאילן עושה פירות לגדל בניו ותלמידיו בדרכי ה', ואם אין תוכו כברו אלא מבחוץ הוא מראה סימני טהרה ובקרבו ישים ארבו וטומאתו בשוליו, אזי פירותיו מגלים כל לבו. וע"ד שפירשו הספה''ק מה דתנן באבות (פ"ה מ"כ) מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע וכו', דלא אמרו מה בין אברהם אבינו לבלעם הרשע, ולא מצא ההפרש אלא בין תלמידיו, כי בלעם בעצמו הטמין מעשיו המכוערים ודרכיו הטמאים והתכסה במלבוש הצביעות, והראה א"ע בחוץ כאילו הוא הולך בדרכיו של אאע"ה ולא היה ניכר ההבדל כ"כ, אבל ע"י תלמידיו של בלעם הרשע נתגלה ויצא לחוץ הארס אשר היה טמון בקרבו.
והחת''ס זלה"ה כתב לענין אותם המערבים חכמת התורה עם חכמות חיצוניות שהוא כטבע פירות המורכבים, דאף שהמה בעצם טובי תואר מאד אבל אין בהם כח הזריעה להוציא פירות אחרים, וכמו כן אדם המורכב טוב ורע ע''י שהוא מערב התורה והאמת עם שקר וחכמות חיצוניות אף אם מבחוץ לעיני העם שאינם מבינים בפנימיות יש בזה יופי ותאוה הוא לעינים, אבל הרכבה כזו אינה מעמדת פירות, ובדורות שלאחריו מתגלה קלונו.
ועפי''ז יובן מה שציוה להם משרע"ה לראות היש בה עץ אם אין, וכפירש''י ז''ל אם יש ביניהה אדם כשר שיגין עליהם בזכותו, ולמען לא יתחמץ לבבם איככה יוכלו לדעת הדבר הקשה הזה להכיר אופיו ומהותו של אדם אם כשר הוא וראוי להגין עליהם בזכותו, הלא האדם יראה לעינים, ואיך יתגלו מצפוני לבבו, לפיכך סימן מסר להם משרע"ה באומרו והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, פירוש כי בוודאי נצרך לכם חיזוק רב להבחין הדברים לאמיתו, אך תוכלו לעמוד על בירורן של דברים ע''י שתקחו מפרי הארץ, שתתבוננו ותראו מה הם פירותיו, כלומר בניו ותלמידיו של אותו אדם כשר, ובאמצעות כן תוכלו לדעת מה טיבו של רבם ומולידם, והבן.
מאמר יז
וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה אשר דבר ה' אל משה וגו' והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה וגו'. בספרי (הובא ברש"י) דרשו דהך קרא מיירי בעבודה זרה, מדכתיב את כל המצוות זו ע"ז שהיא מצוה אחת השקולה ככל המצוות וילפו מדכתיב את כל אשר צוה ה' שכל המודה בע"ז ככופר בכל התורה ובכל מה שנתנבאו הנביאים וכו'. והנה פרשה זו כולה מיירי בטעו הקהל ועשו על פי הוראת בית דין, כדיליף בגמרא (הוריות ה' ע"ב) מדכתיב והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה דקאי על סנהדרין שהם עיני העדה. וצריך להבין למה האריך הכתוב כל כך שהתחיל וכי תשגו וגו' דלכאורה משמעותיה דקרא על חטא הציבור, ולא הזכיר כלל שנעשה בהוראת בית דין, ורק אחרי שהאריך וכתב ב' פסוקים בפרשה חזר ופירש והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, לגלות על המקראות הקודמין דמיירי שנעשה על פי הוראת הסנהדרין בטעות, וקשה שהיה ראוי שיתחיל אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, שאז היה מובן דמיירי בעשו ציבור עפ"י הוראת בית דין שוגגין, ותו לא היה צריך להאריך כל כך במאמר וכי תשגו שהוא מקרא סתום, ולא נתפרש עד שאמר והיה אם מעיני העדה.
ב) ועוד יל"ד בלשון הפסוק דבאמצע ענין כתב והיה אם מעיני וגו', ומאומרו והיה משמע כי הפסיק ופתח בענין אחת ולפי מה שדרשו חז''ל דכל הפרשה קאי בעשו צבור בהוראת בית דין הוא ענין אחד עם הקודם, ושוב לא יפול באמצע ענין אחר שאמר וכי תשגו וגו' לכתוב "והיה" שהוא מורה על ענין חדש, ומתר היה ראוי שיאמר והיה בהתחלת הפרשה.
ג) ובר מן דין תיבת והיה הוא כמיותר לגמרי ולא נודע מה משמיענו בזה.
ד) גם לפי מה שדרשו ז"ל בכ"מ (מד"ר שמיני פי''א ז') אין והי' אלא לשון שמחה ראוי להבין וכי לשמחה מה זו עושה, שטעו הסנהדרין והורו לעבוד ע"ז ועשו כל ישראל שוגגין על פיהם.
ה) הרמב"ן ז"ל טרח לבאר טעם סמיכות פרשה זו דמיירי בשגגת עבודת כוכבים לענין המרגלים, וכתב וז"ל ונכנסה כאן בעבור שמרו דבר השם ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה להיות שם במצרים כאשר היו בראשונה בלא תורה ובלא מצוות, והנה באה זאת הפרשה להודיעה כי אפילו בעבודת כוכבים יכפר על השוגגים אבל העושים ביד רמה יכרית אותם, עכ"ל, וצ"ע להבין טעם זה.
והנראה בהקדם להתבונן בדבר, דלכאורה יפלא מאד היאך יתכן שטעו סנהדרין ויתירו לעבוד ע''ז ויעשו כל עדת ישראל על פיהם, הלא מבואר בהוריות (דף ד' ע''ב) דכל פרשה זו מיירי רק בסנהדרין הראויים לדון דיני נפשות, ויהיה גם מופלא שבבית דין עמהם, ויליף לה בגמרא בגז"ש נאמר כאן עדה ונאמר בדונו נפשות עדת והתם מנא לן דבעונן ראויין להוראה מדאמר קרא והתייצבו שם עמך בדומין לך, ופירש"י ז"ל, גמר ממשה דמשה אוקי סנהדרין דהוו כולן ראויין להוראה דכתיב והתייצבו שם עמך בדומין לך. והואיל ומצינו דעדה האמורה כאן כולן ראויין להוראה שמעינן מינה דהיינו סנהדרין גדולה, דתניא בתורת כהנים עדה המיוחדת לכל ישראל ואיזו זו סנהדרי גדולה, עכ''ל רש''י ז"ל. והנה כבר מנו חכמים גודל הפלגת החכמה והקדושה שהיתה בסנהדרין, ושאין מושיבין בסנהדרין מי שאין בו כל המעלות הנפלאות האלו כמבואר במסכת סנהדרין דף י"ז וברמב"ם הלכות סנהדרין. ופוק חזי מה שכתב הרמב''ם ז''ל (בפ"ב מהלכות סנהדרין ה"ז) דאף בבית דין של ג' שאין מדקדקין בהם בכל הדברים המוכרחים בסנהדרי גדולה מ"מ צריך שיהיו בכל אחד מהם שבעה דברים חכמה וענוה ויראה ואהבת אמת וגבורים במצוות ומדקדקין על עצמם וכובשין את יצרם עד שלא יהיה להם שום גנאי וכו', ובית דין הגדול היו שולחין בכל ארץ ישראל ובודקין כל מי שימצאוהו חכם וירא חטא לעשותו דיין בעירו. מכל זה חזינן עד כמה היו סנהדרין גדולה של שבעים ואחד מופלגים מאד בעוצם חכמתם וקדושתם, וא"כ פליאה עצומה היא היאך אפשר שיטעו כולם בדבר חמור כ"כ להתיר עבודה זרה, וכל ישראל יעשו מעשה לעבוד ע"ז על פיהם, והמכשלה הזאת תחת ידם, אתמהה.
ויתבאר הענין דהנה הרמב"ן ז''ל כתב בפרשת שופטים עה"פ ועשיתם לו כאשר זמם וגו' ודרשו ז''ל ולא כאשר עשה מכאן אמרו הרגו אין נהרגוין וזה לכאורה נגד השכל, וביאר שם דאם נעשה מעשה שנהרג נחשוב שהיה אמת וכו', שלא יתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי, כי המשפט לאלקים הוא ובקרב אלקים ישפוט. והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי ישראל וההבטחה שהקב''ה מסכים על ידם ועמהם בדבר המשפט, וזה טעם ועמדו שני האנשים וגו' לפני ה', כי לפני ה' הם עומדים בבואם לפני הכהנים והשופטים והוא ינחם בדרך אמת, עכ''ל. הרי מזה דחזקה גדולה הוא בסנהדרין שופטי ישראל כי ה' עמם ולא יטעו, וא''כ כיצד יתכן שיטעו בדבר חמור כ''כ להכשיל את כל ישראל בע"ז שהיא כפירה בתורה ובדברי הנביאים, וע"כ לומר שהוא כעין מה שכתב האור החיים הקדוש לבאר ענין חטא המרגלים שהיו נשיאי ה' הנבחרים על פי ה' והיו צדיקים גמורים, ועכ"ז טעו ונכשלו כי השפיע עליהם עוון הדור לטעות טעות חמור כ''כ. וכן מוכח מדברי רש''י ז"ל בפרשה (והם דברי המד"ר) לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וכו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, ע"כ. הרי מזה שעוון הדור גרם שהניח הקב"ה את המרגלים לטעות כ''כ. וככה הוא גם בסנהדרין שאם אירע להם כזאת שהורו להתיר ע"ז, בוודאי עוון הדור גרם שכבר חטאו ונכשלו בכאלה, וגלל כן הסיר הקב"ה השגחתו מעל שופטי ישראל ולא שמר אותם מלטעות טעות חמורה כ"כ.
ובזה מיושב היטב מה שנתקשה הרמב"ן ז''ל בסמיכות הפרשיות למה נסמכה פרשה זו לענין המרגלים (עי' קושיא ה'), כי בא הכתוב להורות שלא תתמה כיצד יפול טעות חמור כזה בסנהדרין שהם גדולי ישראל המושגחים מאת הקב''ה, ואיך יתן ה' להטעותם טעות חמורה כ"כ ונכשלו בסיבתן כל שבטי ישראל לעבוד ע"ז, לפיכך הסמיך הכתוב פ' זו לענין המרגלים, שמשם תשכיל מוצא דבר ששורש המכשול נובע מעוון הדור, שחטא הדור גורם לכך שיסיר הקב"ה השגחתו מעל נשיאי ישראל הצדוקים והם עלולים להכשל בחטא, שהרי כן הי' במרגלים שהיו כולם צדיקים ראשי אלפי ישראל ואעפ"י כן נכשלו בהוצאת דבה על הארץ בעבור עוונות ישראל כמו שנתבאר, וה"נ כן הוא בסנהדרין שהם עלולים להכשל ולטעות ולהטעות אחריהם את כל העדה בעוון ע"ז, באשר עוונות הדור גורמים להעלים מהם האמת ולהטעותם טעות חמור כ"כ.
אח"כ ראיתי בספר פנים יפות פ' ויקרא עה"פ אשר נשיא יחטא לאשמת העם, שכתב וז"ל, שסיבת חטא השוגג לכהן המשיח מפני אשמת העם שגורם העלמתו. וכן בפר העלם דבר, אך גבי נשיא יפלא יותר שיחטא בשגגה ולא ישמרהו ה' כיון שנישאו ה, על כל ישראל, עכ''ל. ויתירה מזו כתב הוא ז"ל לעיל מיניה עה''פ אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם,. שכתב בתוך הדברים. כיון דאמרו חז"ל (ב"ק נ"ב ע"א) כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדא סמותא, א''כ צריך להזהיר על העם וכו' כשיחר אפו על העם ממילא יענש הוא בסמיות עיניו ואובד דרך הילוך הישר, כמאה''כ במחשכים הושיבני וגו', וממילא ימצאוהו מכשולים רבים, ע"כ. הרי להדיא בדברי הפנים יפות שסמיות העינים של המנהיגים שלא לראות ולהכיר האמת באה באשמת העם, שהוא עונש לעם על עוונותיהם שיסמאו עיני המנהיגים ולא יוכלו להכיר האמת.
אכן רש''י ז''ל פירש בבבא קמא שם על אומרם עביד לנגדא סמותא, וז''ל, לעז המושכת מנקר עיניה ונכשלת ונופלת בבורות והעדר אחריה, כך כשהמקום נפרע משונאי ישראל "ממנה" להם פרנסים שאינם מהוגנים, ועוד שגם הפרנסים הכשרים איתנייהו, דמחמת עוון הדור מתמנים הרבה פרנסים שאיינם מהוגנים, ועוד שגם הפרנסים הכשרים והמהוגנים באים לידי סמיות עינים. ובאמת לשון הש"ס "עביד'' לנגדא סמותא משמע כדברי הפנים יפות דאף אם בעצם הגון הוא ואינו מתכוון להרע מ''מ הוא נענש בסמיות עינים, וכן מוכח בתחלת דברי רש''י ז''ל שכתב לעז המושכת מנקר עיניה וכו', משמע ג''כ כענין זה דאף אם הפרנס הגון ועיניו לנוכח יביעו מ''מ נענש לנקר עיניו ולא יראה האמת. וצ''ל דמה שמסיים רש"י ז''ל "ממנה" להם פרנסים שאינם הגונים דמשמע שמתחלת התמנותן אינה הגונים היינו דתרוייהו איתנייהו, שמתמנים הרבה שאינן הגונים, ובר מן דין אף אלו שהיו הגונים נסמים עיניהם בסיבת עוון הדור (ועיין מה שכתבנו בזה לעיל פרשת ויקרא עמוד ק"ג בארוכה).
וגדולה מזו כתב בנזר הקדש על המד"ר פ' תולדות (פ' ס' י"א) דמייתי עובדא גבי ר"י ור''ז דאיתאכלו תאניה בטיבלייהו ואמרו על זה אם קדמאי כמלאכין וכו' אנו כחמורין ואף לא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר. והביאו התוספות הך עובדא במסכת חולין דף ה' ע"א (ד"ה צדיקים) בהא דאיתא בגמרא התה שאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים דקאי על מידי דאכילה, יעיי"ש מה שכתבו לחלק בזה. ובנזה''ק כתב ליישב התמיהה כיצד יתכן שנכשלו האמוראים הקדושיה באכילת איסור דזה מיושב במה שאמרו אה הראשונים כמלאכים וכו', דבהכי מתורץ על נכון כי מה שאין הקב"ה מזמין תקלה אפילו לבהמתן של צדיקים זה לא היה אלא בדורות הראשונים, אבל עכשיו כבר נתמטעו הדורות ולית אנן כחמריה דר''פ בן יאיר. ואעפ"י שבוודאי נמצאו גה בדורות האחרונים בני אדם גדולים מאד במעלה מ"מ באשר אין דורם זכאי גם הם יורדין ממדריגתן כהא דאמרינן בפ"ג דתענית מה יעשו גדולי הדור שאין דורן דומה יפה, עכ"ל הנזה"ק, יעיי"ש. והנה אם אמר הוא זאת על דורם של האמוראים חכמי הש"ס מה נעני אנן אבתריה. ואף שבוודאי היו גם בדורות האחרונים צדיקים גדולים שהיה הקב"ה שומרן מכל מכשול אבל פעמים שעוון הדור גורם, וביותר במה שנוגע להנהגת הדור שדרכיהם ומעשיהם של בני הדור משפיע הרבה על המנהיגים, כמו שהבאנו לעיל מדבריהם ז''ל שסימוי עיני המנהיגים הוא עונש לדורם.
אך מ"מ יפלא מאד שגם בדורם של חכמי הש"ס נזדמן מכשול כזה לפני האמוראים הקדושים, ובפרט במידי דאכילה שהוא גנאי גדול להם. כמבואר בתוספות הנ"ל ובכ"מ. (ועי' בישמח משה פ' משפטים שהאריך בזה), ונראה לפענ"ד שענין הטעות והמכשול שאירע לאמוראים הקדושים הוא ע"ד שאמרו במסכת ע"ז (דף ד' ע"ב) דאר"י משום רשב"י לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראויים לאותו מעשה אלא למה עשו לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ואם חטאו צבור אומרים להו לכו אצל ציבור (פירש''י לומר לך, גזירת מלך היא ליתן פתחון פה לשביס). והנה המאורעות שבדורות הקודמים היו להורות דרך לדורות שלאחריהם לדעת מה יעשה ישראל, ולפיכך בימי חכמי הש"ס שהתחילו הדורות להתמעט, על כן היה צורך להראות מן השמים דמחמת התמעטות הדורות פעמים יתרמי גם בגדולים מאד שנכשלים מחמת השפעת הדור, דמי לנו גדול מחכמי הש"ס ואעפ"כ בא מכשול לידם מחמת המצב השפל של דורם כמ''ש בנזה"ק. נמצא כי האלקים אינה לידם מכשול זה לא מחמת שהיו ראויים לכך אלא להורות דרך לדורות הבאים, שידעו ויבינו אשר יתכן מציאות כזו בגדולים וטובים שיהיו נכשלים בסיבת שפלות הדור. ומזה נדע בק"ו ב"ב של ק"ו על הדור האחרון השפל והאפל, שיתכן שישפיעו מעשי הדור גם על גדולי הדור במכשולות גדולות ונוראות ר''ל. ואנו אין לנו אלא מה שאמרו הצדיקים בדורות הראשונים, כשעדיין לא היתה הירידה גדולה ולא היה המצב בדיוטא התחתונה כאשר הוא בימינו.
ואמרתי ע''ד זה במה דאיתא בגמרא יבמות (דף ק"ב ע"א) אפילו אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין בסנדל אין שומעין לו, וכעין זה מצינו כמ"פ בש''ס, ולכאורה אין הלשון מובן שאמרו על אליהו זל"ט שאין שומעין לו ודבר זה לא יתכן במציאות כלל, שהרי מכיון שאין שומעין לו לאליהו בע"כ משום שדבר זה הוא היפוך מן האמת וההלכה, וא''כ פשיטא שאליהו לא יאמר דבר שהוא היפוך האמת וההלכה, ואי אפשר שיבא לידי כך שיוצרך לומר עליו שאין שומעין, שבוודאי לא יאמר אליהו דבר שאסור לשמוע לו, והיה ראוי שיאמר שאף אליהו לא יוכל לומר אין חולצין בסנדל, ומדוע אמר לשון כזה שלכאורה אינו לפי כבודו של אותו צדיק, וגם לא יתכן במציאות שיהיה כן.
אלא נראה דזה וודאי שחז"ל ידעו בבירור שאליהו לא יאמר כן לעולם, אמנם חששו שמא יהיה בזמן מן הזמנים איזה גדול הדור שיטעה בזה, ויטעו כל העולם אחריו מחמת גדלו והפלגת חכמתו לשמוע אליו אף במה שהוא היפוך האמת, על כן הפליגו חז"ל בדבר ואמרו שאף אם יבוא אליהו ויאמר דבר שהוא היפוך האמת אין שומעין לו, ותו ליכא למטעי להמשך אחרי גדול הדור בדבר שהוא היפוך האמת, דמי לנו גדול מאליהו, ואפ''ה הזהירו חז"ל שלא נשמע לו אם יבא ויאמר דבר שהוא היפוך האמת. והשתא אילו היה אומר שאף אליהו לא יאמר שאין חולצין בסנדל לא היה במשמע ענין זה, ועדיין היה מקום לטעות באיזה גדול לשמוע אליו אף אם הוא אומר היפוך האמת, שהרי לא אמרו באליהו אלא שלא יאמר, אבל לא במי שהוא אומר, ולכן אמרו דברים ברורים ומפורשים שאף לאליהו אין שומעין בכה"ג, ולא חשו אפי' לכבודו של אליהו לומר עליו כזאת, כדי להוציא מידי טעות שעלול ליפול בדורות האחרונים העלולים מאד לטעויות גדולות ונוראות בעוון הדור רח"ל.
וכיו"ב אמרתי גם בעובדא דתנורו של עכנאי (ב"מ נ"ט ע"ב) דאיפליגו ביה ר"א הגדול וחכמים והוכיח ר' אליעזר ע"י מופתים נפלאים שהאמת אתו, שנעקר החרוב ד' מאות אמה, וחזרה אמת המים לאחוריה, והטו כותלי בהמ"ד לנפול, וגם יצתה בת קול מן השמים שהלכה כמותו, ואעפ"כ לא השגיחו חכמים בכל זה, דתורה לא בשמים היא, והכריעו הלכה היפוך שיטת ר' אליעזר. ולכאורה תמוה דהלא כללא הוא דלא עבד קב"ה ניסא למגנא, ובוודאי כלפי שמיא הוה גליא שלא ישגיחו חכמי ישראל בכל אלו הנסים ואף לא בבת קול, דכלל זה מסור בידם תורה לא בשמים היא, ועליהם לפסוק ההלכה כהכרעת רוב החכמים, ופשיטא שכל אלו הנסים שעשה ר"א הגדול היו מסטרא דקדושה מדרך האמת הבא מאת הקב"ה, וא"כ תמיהה הך מילתא טובא למה טרחו בשמים להראות אותות ומופתים נוראים כ"כ, גם לשלוח בת קול, מאחר שהיה נודע שם דלא יועילו כל אלה להניא את חכמי ישראל מדעתם, ומה צורך היה בכל זאת הרי לא עביד קוב"ה ניסא למגנא, ואיזה תועלת נצמחה מכל אלו הנסים.
אכן נראה דכיון שמחמת עובדא זו החליטו החכמים כך, ונודע לכל העולם הלכה למעשה שאין להשגיח על אותות ומופתים כשהם נגד ההלכה, א''כ לא היו אלו המופתים בחנם, אלא היה בהם תועלת גדול, דאלולא כל המופתים האלה היה מקום לטעות דאם רואים מופתים כאלה יש לסמוך עליהם עד ההלכה, וח''ו יפוק מיניה חורבא בדורות הבאים, שיהיה מציאות לחשוב כי בעל מופת יוכל ח"ו לפסוק עד ההלכה, כשיוכיח כן במופתים, על כן נעשו כל הנסים האלה, ולא היו הנסים למגנא, אדרבה דבר גדול נתוודע לנו מזה, ממה שראינו שלא השגיחו חכמים. בכל אלה ועשו הלכה למעשה נגד המופתים הראו לנו בזה דרך האמת בתוה"ק להציל כל הדורות מטעות, וזה תועלת גדול עד אין לשער. אח''כ ראיתי מה שכתב בפירוש רב נסים גאון במסכת ברכות (דף י"ט ע''ב) בהא דאי' בגמרא יצאה בת קול ואמרה מה לכה אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום, וז"ל, כו' שלא היתה הכוונה אלא לנסות את החכמים אם יניחו הקבלה והגמרא שבפיהם בשביל בת קול ואם לאו, ודומה לזה שכתב כי מנסה ה' חלקיכם אתכם, "והנה נודע עם כל זאת בירור קבלתם'', וזה שאמר ר' יהושע לא בשמים היא, כלומר כי תורת ה' תמימה וכבר נתנה לנו בסיני והודיענו כי אינו מחליף ממנה דיבור אחד, ואין בתורתנו חסרון ולא ספק כדי שנצטרך אל ראוה מן השמים, עכ"ל.
ועפ"י כל האמור יתיישב לנו מה שפתח הכתוב לומר וכי תשגו וגו' ולא הזכיר בתחלה שבא השגגת מחמת הסנהדרין עיני העדה (קושיא א') מגלה לנו הכתוב בזה שלא היתה התחלת הפירצה בעיני העדה, ולא בסבתם ומחמת מעשיהם בא לידם מכשול נורא זה, אלא שבתחלה נכשלו בני ישראל בחטא, ועוונותיהם הם שגרמו לסמות עיני המנהיגים, עד שהגיע והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, שפטו מנהיגי ישראל להתיר ע"ז ועשו הקהל שוגגין על פי הוראתן. ובזה מיושב מה שאמר "והיה'' אם מעיני העדה וגו', להורות על הויה חדשה שמתחלה לא היו מנהיגי ישראל במצב כזה, אלא ששפלות הדור גרם שנעשה הויה חדשה שנסמו עיני המנהיגים וטעו להתיר ע''ז.
ומה שאמר והיה לשון שמחה (קושיא ד') אפ"ל דהכא מיירי שטעו כל הסנהדרין להתיר ע"ז, ואח"כ נודע להם שמעו, ועכשיו הם מבואים קרבן על שגגתם, וגם הם מתוודין על טעותם ושגגתם דאין קרבן בלא ווידוי (וכמ"ש הרמב"ם בפי"ב מהל' שגגות). והנה דרשו ז''ל בתורת כהנום פ' ויקרא עה"פ אשר נשיא יחטא וז"ל אשר, לשון אשרי, אשרו הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, ק"ו שמתחרט על זדונותיו, ע"כ. וא''כ ק"ו במצב כזה כשהגיע השפלות עד כדי כך שטעו הסנהדרין לעבוד ע"ז אם אעפ"כ נותנים הסנהדרין לב להכיר טעותם ולהודות על האמת, מודים דרבנן היינו שבחייהו, והוא וודאי שמחה גדולה לדור, כדרך שאמרו ז"ל אשרי הדור שככה לו, ולפיכך אמר "והיה'' אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, דבזמן שבאו עונו העדה לידי מדה זו להודות על שגגתן אזי הוא שמחה גדולה.
מאמר יח
ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת וגו' ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש רגום אותו באבנים וגו'. פירש"י ז''ל רגום כו' וכן הלוך וכן זכור ושמור, והכוונה דרגום הוא לשון הוה כדוגמת תיבת הלוך וכן זכור ושמור שהוא לשון הוה. והקשה הר"א מזרחי ז"ל דאינו נופל לשון הוה אלא בדבר שיהיה נוהג תמיד, אבל. בדבר שאינו נוהג אלא באותה העת לא יכול בו לשון הוה, ונדחק לפרש דרגום אותו באבנים לא על אותו מקושש בלבד קאי, אלא על כל מי שיעשה עבירה זו ביום השבת שמוטל עליכם תמיד לרגום אותו. אך אכתי לא הונח לנו בזה, דאם להודיע שמצוה זו תמידית והחובה עלינו להעניש המחלל שבת שפיר הוה מצי למכתב ציווי זה בלשון עתיד ירגמו אותו אבן, והיינו שומעים מזה מצוה לדורות, כמו בשאר מקומות שהכתוב מדבר לשעתו ואין היא כתובה בל' הוה, וממילא שמעיק מיניה מצוה לדורות. ותו דאין מצוה זו תמידית, שהרי אין בידינו לקיימה אלא כשהסנהדרין במקומה בלשכת הגזית ויד ישראל תקיפה, אבל בזמן החורבן אין שייך כלל לרגום מחללי שבתות
ואפ"ל שהתוה''ק רמזה לנו בזה שלא יעלה על דעתינו לומר דבזמן שאין מיתת בית דין נוהגת כשאין ידינו תקיפה לרגום את המחלל שבת שדינו כעכו''ם לכל דבר, שאז מותרת ההתחברות אליו וההשתתפות עמו, והתחברות עמו תגרום שילמדו ממעשיו ויחטיא גם אחרים אתו עמו, לזאת באה האזהרה בתוה"ק רגום בלשון הוה כמו זכור ושמור, כלומר כשם שמצות זכור ושמור חיובה תמידי שהאדם צריך לזכור את יום השבת גם כששת ימי המעשה שלפניהם, כמ''ש הרמב"ן ז"ל בפ' בא, שבכך הוא מוסיף קדושה ונעשה כלי מוכן לקבל השפעת הקדושה ביום השבת, כן הוא גם במצות רגום שחיובה תמידי אפילו בזמן שאין בידינו להעניש מחללי שבת שבעלו ד' מיתות בית דין, מ"מ לא ימוש מזכרוננו בכל עת שכל מחלל שבת דינו בסקילה, וכיון שיהיה זה לנגד עינינו תמיד לא נבוא לידי התחברות עם מי שנידון לסקילה, אדרבה נהיה בורחין ממנו כבורח מן הארי.
מאמר יט
דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם. בתנא דבי אליהו (הובא בילקוט רמז תש"נ) איתא אין לדורותם אלא לדור תם וכו', תם מגזל תם מגילוי עריות תם משפיכות דמים, וצ''ב.
ויתבאר בהקדם מה שאמרנו לפרש הא דאמרו ז''ל (סנהדרין ק''ח ע"א) שלא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל, ותמהו המפרשים דמקרא מלא כתיב כי השחית כל בשר דרכו על הארץ, הרי שבעבור חטאם בעריות נגזרה עליהם כליה ולא בעבור הגזל. ופירשנו עפ''י מה דאיתא בגמרא ברכות (דף ל"ה ע''א) א''ר חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב''ה וכנסת ישראל, ופירש''י כאילו גוזל להקב"ה את ברכתו ולכנסת ישראל שבחטא זה הפירות לוקין. וביאר המהרש''א ז"ל בטעם שבעבור חטא זה הפירות לוקין כי הברכות מורידין שפע ברכה על הפירות, ובאינו מברך על הדבר הנהנה הוא מפריד ומשחית שפע הקדושה והברכה לכנסת ישראל מאביהם שבשמים, עכ"ד המהרש"א ז"ל. מבואר מזה כי האיש הגורם ברוע מעשיו לקלקול והשחתת ההשפעה היורדת משמים ראוי לקרותו גזלן, בעבור שגזל מכנסת ישראל את השפעתה.
והנה נודע שהפוגם בריתו גורם להפיל השפעת הקדושה ליד החיצונים, ומתמעט ומתדלדל שפע הברכה מן העולה (וכאשר האריך בזה ק"ז זלה''ה ביש"מ פ' מקץ עה"פ בי אדוני ירד ירדנו לשבר אוכל). וזה יהיה כוונת אומרם ז"ל שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, פירוש דלפי שחטאו בעריות, כאשר הכתוב מעידן כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, גרמו בכך להשחתת וקלקול השפעת הקדושה, שבזה חטאו גם בגזל כנ"ל. היוצא מזה דהפוגם בריתו ראוי לקרותו גזלן בעבור מיעוע ההשפעה הבאה באמצעותו. והנה נודע מה שדרשו ז"ל במסכת נדה (דף י"ג ע''א) דהפוגם בריתו בהוצאת ז"ל קרוי שופך דמים, וילכו לה מדכתיב (ישעי' נ"ז) סוחטי הילדים אל תקרי סוחטי אלא שוחטי הילדים.
ונודע מספה"ק דמצות ציצית סגולתה להציל מעריות ומפגם הברית, וכדאיתא במנחות (דף מ"ד ע"א) מעשה באדם א' שבא לעבור עבירה ובאו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו ונמנע ולא עבר, יעיי"ש. וזהו ביאור התנדב"א ועשו להם ציצית וגו' לדורותם לדור תם, תם מגזל, תם מג"ע, תם משפ''ד, כי ע"י מצות ציצית ינצל מעריות ומפגם הברית שהוא ענף מעריות, ובזה ינצל משפיכות דמים כנ"ל שוחטי הילדים, ויהיה תם מגזל שלא יהיה גרמא בניזקין להשחית השפעת הקדושה מן העולם.
מאמר כ
דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית וגו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי, וגו'.
במדרש (הובא בילקוט סופר והוא מספר אור זרוע סי' שי"ד) אמרו ישראל למשה מלפנינו מילה מאחרינו מה זכות יש, א"ל משה השליכו ציציותיכם לאחריכם, ע''כ, וצ''ב.
ונראה בהקדם דברי הכלי יקר ז''ל שביאר איך יזכור האדם כל מצוות ה' ע''י שיסתכל בחוט של תכלת, עפ"י מה דאיתא בספרי עה''פ האזינו השמים וגו' א"ל הקב''ה למשה הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו מדתם וכו', ולא עוד אלא ששמח לעשות וכו', וכן הוא אומר לענין הים האותי לא תיראו וגו' אשר שמתי חול גבול לים שמא שינה מדתו ולא עוד אלא שמצטער לעשות ואין יכול וכו'. והיוצא מזה כי השמים עושים מאהבת וכלשון הספרי ששמח לעשות, ומהם ילמד האדם לעשות מאהבת הבורא, ואילו הים עושה מיראה כנ''ל בספרי שמצטער לעשות ואינו יכול, וממנו נקח ליראה את השם הנכבד והנורא, כמאה"כ האותי לא תיראו וגו' אשר שמתי חול גבול לים. והנה אמרו ז''ל תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד, ובזה מובן איך יזכור כל המצוות ע"י ההסתכלות בציצית שיש בהם חוט של תכלת, דע''י שיסתכל בחוט זה יזכור אל הים הדומה לו בצבעו, ויהיה דומה כאילו הים תמיד נגד עיניו שאינו משנה מדתו ואינו יוצא חוץ לגבולו כמלא נימא, כך לא ישנה הוא מדתו. אמנם מן הים אין ללמוד כי אם מדת היראה, ולא סגי בהכי, דאין זה סוף השלימות כי העושה מאהבה גדול מן הירא אלקים כמאמרם ז''ל (ברכות ח' ע"א) גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים, פירוש דהעושה בשמחה ונהנה מעצם היגיעה גדול שכרו מן העושה מיראה שאינו נהנה מעצם המעשה. וע"י שהתכלת דומה לרקיע ידעה בעיניו תמיד כאילו הוא מסתכל ברקיע וממנו יראה וכן יעשה כי הרקיע אינו משנה מדתו, ולא עוד אלא ששמח לעבוד כך יעבוד גם הוא את ה' בשמחה מאהבה.
ועפי"ז מיושב לשון הכתוב דפתח בלשון נסתר ועשו "להם" ציצית, ואח''כ שינה לשונו לדבר בנוכח והיה "לכם" לציצית, ונראה שהוא לפי שיש כאן רמז לשכר נגלה בעוה''ז הבא בזכות היראה ולשכר נסתר לעוה"ב הבא בזכות האהבה, כמו שאמרו ז"ל שם דבנהנה מיגיע כפו שהוא העושה מאהבה כתיב אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב, ע''כ נאמר ועשו להם ציצית בל' נסחר רמז לשכר עוה''ב, ואח''כ והיה לכם לציצית הוא שכר העוה"ז הנגלה, עכת''ד הכלי יקר ז''ל. היוצא לנו מזה כי ממצות ציצית ניתן ללמוד מדת היראה ומדת האהבה שבזכותם נוחל האדם ב' עולמות העוה''ז והעולם הבא.
ואפ"ל עוד בטעם שזוכים ע"י מצות ציצית גם לשכר עוה"ז, מלבד שכר המצוה השמור לו לעולם הבא, דהנה יכול האדם לפטור את עצמו ממצות ציצית אם אין לו בגד של ד' כנפות, דלא רמיא עליה חיובא לקנות בגד של ד' כנפות כדי שיתחייב בציצית, אלא שאם יש לו הוא מחריב להטיל בו ציצית (עי' מנחות דף מ"א ע"א ובתוס' ד"ה ענשיתו אעשה). וא"כ כשהאדם קונה לו טלית בת ד' כנפות כדי לקיים מצות ציצית הריהו מביא עצמו לידי חיוב, וזה מוכיח ועד שהוא מקיים מצוות הבורא מאהבת שהרי אינו חייב לקנות לו בגד זה, ולפיכך מגיע לו גם שכר עוה''ז כנ"ל בכלי יקר אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב. וגדולה מזו ידוע מ"ש המהרש''א ז"ל בחא"ג למסכת סוטה דאע"ג דקיי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, מ"מ במצוות שאינו מחוייב לעשותן והוא משתדל להביא עצמו לידי חיוב בדין הוא שיטול שכרו בעוה"ז, מלבד שכר העוה"ב הצפון ומונח לו, וא''כ במצות ציצית שהוא מביא עצמו לידי חיוב בדין הוא שיטול שכר בעוה"ז.
ובדרך זה נבא לבאר כוונת המדרש הנ"ל, דהנה איתא במדרש רבה פ' תזריע (וכ"ה בב''ר פ''ח א') עה"פ אחור וקדם צרתני וגו' (תהלים קל''ט) א"ר יוחנן אם זכה האדם נוחל ב' עולמות שנאמר אחור וקדם צרתני. וכתב היפה תואר ז"ל לחד פירושא דלפי דרשת המדרש יתפרש אחור היינו העוה"ז שנשאר אחר האדם כלומר שהוא משאירו לאחריו, וקדם הוא העוה"ב שהוא לפני האדם והולך אליו, יעיי"ש. ועפ"י זה יתבאר שטענו ישראל למשה "מלפנינו" מילה, מאחרינו מה זכות יש, פירוש "מלפנינו" היינו לעוה''ב שהוא לפני האדם יש לנו זכות מצוות מילה, שמשכרה אנו אוכלין לעוה"ב, אבל "מאחרינו'' כלומר בעוה''ז הקרוי אחור. וכנ"ל ביפ"ת, מה זכות יש, כלומר באיזה זנוח יהי' לנו טוב העוה"ז, והרי שכר מצוה בהאי עלמא ליכה, וכל שכר המצוות שהאדם מסגל שמור ומונח לו לעוה"ב, והשיבם משה השליכו ציציותיכם "לאחריהם" רמז להם בזה שבזכות מצות ציצית יזכו אף לשכר העוה"ז הקרוי אחור, וכנ"ל דמצות ציצית מורה שעושין ישראל במצוות מאהבה והעושין מאהבה נוטלין שכר עוה"ז ועוה''ב, אשריך בעוה''ז וטוב לך לעוה"ב, וכן לפי"מ דאמרן שבמצות ציצית האדם מביא עצמו לידי חיוב ראוי הוא שיטול שכר העוה"ז בעבורה, והבן.
מאמר כא
למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלקיכם, במדרש תנחומא (סי' ט"ו) איתא והייתם קדושים בזמן שאתם עושים את המצוות אתם מקודשים ואימתכם מועלת על העכו"ם וכו'. וצריך ביאור כוונת התנחומא, גם ראוי נהבין דמאי שייכות ענין זה שתהא אימתן של ישראל מוטלת על העכו''ם למצות ציצית דייקא, הלא מיירי בכל המצוות, ולמה הביא התנחומא דרשה זו לפרשתא דציצית ולא בשאר מקומות שהכתוב מזהיר על קיום המצוות.
ואפ"ל עפ"י מה שאמרו ז"ל (תו"כ פ' קדושים) קדש עצמך במותר לך, וביאור הדבר דלא סגי במה שהאדם מקדש עצמו בשעת עשיית המצוות, אלא גם כשעוסק בענייני גשמיות אכילה ושתיה ושאר עניני הגוף צריך הוא לעשותם בקדושה ובטהרה, ואל יהיה כסוס וכפרד אין הבין, רק כל עשיותיו יהיו לשם שמים (כמבואר בשו"ע או"ח סי' רל"ד) ואם ככה יעשה אזי גם צורכי הגוף למצוה יחשבו לו, כי בכוונתו ובמחשבתו העהורה עשה מדברי הרשות מצוה.
והנה נודע מה שחקרו המפרשים כיצד יכולים ישראל להנות מן העוה''ז, הלא יעקב ועשו חלקו בנחלת שתי עולמות, כדאיתא בילקוט פ' תולדות, העוה"ז נפל בחלקו של עשו, ואילו יעקב בחר לו את העוה"ב לנחלה, וא''כ לכאורה חלק העוה"ז אשר ביד ישראל גזל הוא אצלם מידו של עשו, ואף אם זכו ישראל וסיגלו מצוות ומעשים טובים בעוה"ז ובעבורם מגיע להם שכר הרבה אותו השכר שמור להם לעוה"ב, דקיי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וא"כ תקשה קושיא עצומה היאך ישראל ניזונין בעוה"ז. אמנם הנה כדי שיוכלו ישראל לעסוק בתורה ובמצוות בהכרח זקוקים הם לצורכי העוה"ז, לאכול ולשתות כדי שיהי' להם גוף בריא וחזק לעבודת הבורא, וגם נחוץ להם השפעת הממון כדי לקיים בו מצות צדקה וגמילות חסדים וכדומה, וכן הוא בכל עניני עוה"ז הגשמיים שיתכן להשתמש בהם לקיום התורה והמצוות, וא"כ נמצא דבדין הוא שיטלו ישראל השפעות העוה"ז, כל שיש להם צורך בהם לקיום התורה והמצוות שהם חלקן וגורלן, דבלא"ה לא יתכן שיזכו בנחלת העוה"ב, אם אין להם השפעת העוה"ז ההכרחי לקיום המצוות. והשתא אין צורכי עוה"ז גזל בידם, כי זה היה בהכרח מתנאי החלוקה, דמכיון שקיבל יעקב לחלקו את העוה"ב הדין נותן דשייכים לו כל האמצעים הנצרכים בהכרח לזכות לנחלת העוה"ב, והבן.
אך כל זה ניחא אם כל כוונת האדם ומחשבתו בעולם הזה לעשות נחת רוח לבוראו דגם כשהוא מתעסק בצרכי הגוף הנגוף כוונתו לשמים, אז יוצדק מה שהוא נהנה מן העוה"ז שהוא צורך לו לקיום המצוות ולעבודת הבורא, וגם זה למצוה יחשב, משא"כ בזמן שהוא משתמש בצרכי עוה"ז למלא תאותו, דאז נחשבים צורכי עוה"ז שבידו כאילו גזלם מיד עשו, דאף שהוא מקיים מצוות ומע"ט מ"מ התעסקותו בענייני עוה"ז אינם בכוונה לצורך קיום המצות, אלא שהוא רודף אחרי תאוותו, ובכגון דא לא הותר לו להנות מן העוה"ז, דהוא שייך לחלקו של עשיו.
ויתכן לומר עוד בתוספת ביאור בטעם הדבר שע"י שישראל מקדשין עצמן בדברי הרשות ועושים כל מעשיהם בכוונה לשמים מגיע להם השפעת העוה"ז בדין, עפימ"ש לעיל בדרוש הקודם מ"ש המהרש"א ז"ל בחא"ג למס' סוטה (הובא בדבריו לעיל) דהא דקיי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו דוקא במצוה שהאדם מחוייב לעשותה, אבל מצוה שהאדם פטור הימנה והוא מביא עצמו לכלל חיוב כדי לקיימה על זה יש לו שכר גם בעוה"ז. ולפי זה מובן היטב דכשהאדם מקדש עצמו במותר לו שעושה מדבר הרשות מצוה יש לו שכר גם בעוה"ז, שהרי אין הוא מחוייב בדבר, דרשות הוא, ולפי שעשה הימנה מצוה וכיון בעשייתה לשמים מגיע לו שכר בעוה"ז, ובדין הוא שיטול השפעת עולם הזה, דמשלו הוא אוכל ומשמיא קא זכו ליה.
היוצא לנו מזה דכשהאדם מתכוון בכל עשיותיו לשם שמים והוא עושה מדברי הרשות מצות בדין הוא שיטול השפעות העוה"ז מטעמי דאמרן, חדא דהכרח הוא לו להשתמש בצרכי עוה"ז לצורך קיום המצוות, ועוד דמכיון שהוא הביא עצמו לידי חיוב במה שעשה מרשות מצוה בדין הוא שיטול שכרו, דבכי האי גוווא אמרינן שכר מצוה בהאי עלמא איכא. והנה מצות ציצית הוא בבחינה זו של קדש עצמך במותר לך, שהרי יכול האדם לפטור עצמו ממצוה זו אם לא תהי' טליתו בת ד' כנפות, וא"כ במה שהוא לובש עלית בת ד' כנפות כדי להתחייב במצות ציצית הוא עושה מדבר הרשות מצוה, ומגיע לו מדינא להנות מן העוה"ז מתרי טעמי דאמרן. ולפי זה ממצות ציצית יש להביא ראיה לכל דברי הרשות וצרכי העוה"ז שראוי לו לאדם לעשות מהם מצות שבזה יזכה להנות מן העוה"ז בדין, ואין לאומות העולם טענה עליו, כי גזול הוא אצלו דמשלו הוא אוכל.
וזה יהיה ביאור הכתוב למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי, כלומר דממצות ציצית שבעצם אין הוא מחוייב בה אלא הוא מביא עצמו לידי חיוב תזכרו ותקחו מוסר לכל דברי הרשות וצרכי הגוף לעשותם בכוונה לשם שמים, שבזה תעשו מהם מצוותא וחוזר הכתוב ומפרש היאך יושג דבר זה והייתם קדושים לאלקיכם, כלומר שתקדשו עצמכם במותר, ובזה יהיו כל עשיותיכם לשם שמים ולמצוה יחשבו.
ומעתה מבוארים היטב דברי התנחומא בזמן שאתם עושים את המצוות אתם מקודשים ואימתכם מועלת על העכו"ם, כלומר אם אתם עושים מדברי הרשות מצוות, כמו שרמז הכתוב באמרו ועשיתם את "כל" מצוותי, שבזה אתם מקודשי, כאמרם ז"ל קדש עצמך במותר לך, דאז מגיע לכם שכר עוה''ז מצד הדין, ומחמת כן אימתכם מושלת על העכו"ם, שאין הם יכולים לבא בטענה ששכר העוה''ז גזול הוא בידכם ומשלהם אתם נתונים, שהרי מכיון שאתם מקודשים שעשיתם מדברי הרשות מצוה בדין אתם נוטלין ומשלכם אתם ניזונין, והבן.