שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן נו

תמונה

       הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
       
       כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
       
       אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון

  << יורה דעה סימן נה• שו"ת דברי יואל• יורה דעה סימן נז >>

~ סימן נו ~

ב"ה, יום ועש"ק לס' תצוה תער"ב לפ"ק, ארשיווע יצ"ו

ימי הפורים, לשמחה ולשירים, וברכות הורים ומורים, אל כבוד אהובי תלמידי מחסד עיני ולבי, האברך היקר והגעלה, בתורה וגדולה, וביראה טהורה וכו' כש"ת מו"ה יודא פאשקעס נ"י.

מכתבך הגיעני, והנה נבר כתבתי לך מסיגעט הסיבה שנתאחרתי בתשובתי כ"כ, וכעת פניתי להשיבך בעזהי"ת והנה תוכן שאלתך אם מועיל מפתח לבד בלי חותם להמרתף הפנימי שבו היין יען שהעכו"ם שם במרתף החיצון, וגם הרבית לתמוה על מנהג הסוחרים ששוכרים מרתף מעכו"ם והעכו"ם דר שם והם אינם דרים שם, וסומכין על מפתח בלבד נגד דברי השו"ע סימן ק"ל סעיף ט' י' דמבואר שם דצריך מפתח וגם חותם

א

והנה בהפ"מ פשיטא דמותר במפתח בלבד, דהמחבר לשיטתו דאזיל בשיטת הרשב"א ז"ל (ת"ה בית חמישי שער ד') דצריך במפקיד ביד עכו"ם שני חותמות וא"ל אסור בשתיה, לכן הזכיר גם בדין הנ"ל מפתח וחותם, משא"כ לדידן דסמכינן בדיעבד אשיטת ר"ת (ע"ז דף ל"א ע"א) דסגי בחותם א', ובהפ"מ סמכינן עליו גם במפתח, פשיטא דגם זה מותר במפתח בלבד דלא גרע ממפקיד ממש וכן כתב שם הש"ך ס"ק דיא דלדידן שרי בחותם לבד בדיעבד כדלעיל סעיף ב' בהג"ה עכ"ל, ולא הזכיר הש"ך גם מפתח בלבד, דגם הוא לשיטתי' אזיל דלא סמך על דברי ר"ת אלא בחותם א' ולא במפתח והב"ח שהוא מההולכין בשיטה זו לסמוך עליו גם במפתח לכן גם בדין הנ"ל הזכיר בהדיא דלדברי ר"ת מותר במפתח. וא"כ כיון שכן מסקנת כל האחרונים לסמוך בהפ"מ על שיטת ר"ת להתיר במפתח, א"כ פשוט דבדיעבד מותרים החביות של יין העומדים במרתף חצירו של עכו"ם אף שדר שם העכו"ם והוא אינו דר שם אם נעול על כל פנים במפתח, דחבית הוי הפ"מ, ועיין עוד בש"ך סימן קכ"ח ס"ק ו' אמנם לכתחילה לא ידעתי לכאורה על מה סמכו לעשות כן, ובעבר במזיד לעשות לכתחילה מה שאסור לעשותו יש לעיין גם לענין דיעבד, עיין פמ"ג סימן צ"ט שפ"ד סוף ס"ק ז', ועיין באו"ח סימן רנ"ז סוף סעיף א' לענין הטמנה שסיים ובדיעבד יש לסמוך ע"ז ובלבד שלא יהיה רגיל לעשות כן יע"ש ובדגול לעשות חמור אף בדיעבד

ובלא"ה בנידון שאלתך אין אנו צריכין לכ"ז, דאין לי שייכות כלל להך דינא דסימן ק"ל שהבאת, דשם מיירי בשוכר בית בחצירו של עכו"ם, ובעובדא דידך שכתבת שהוא בבתיכם לא שייך זה כלל, כמבואר בהדיא סעיף י' דבחצירו של ישראל אפילו העכו"ם דר באותו חצר ואין הישראל דר בו מותר.

ב

והנה מה שדחה דברי הטו"ז (סימן ק"ל ס"ק י') שהתיר בפתוח מכח קושית הבית מאיר דלשיטת הרא"ה (ב"ה בית חמישי שער ד') לא שייך זה אלא היכא דקם בטרדא. אנכי בעניי גברא קא חזינא תיובתא לא חזינא, דהנה הרשב"א ז"ל הקשה שם בהאי דינא דישראל ועכו"ם הוו יתבי בארבא דכיון שהלך לשבות ולצלויי דצריך לזה שהיית זמן מה למה לא הוי כהודיעו שהוא מפליג ומאי שנא מהולך לבית המרחץ דכיון שצריך שהיי' הוי כהודיעו שהוא מפליג. ובזה מחולקין הרשב"א והרא"ה ז"ל, דהרא"ה תי' דלא שייך הודיעו שהוא מפליג אלא היכא דהלך מדעתו, משא"כ כשאזיל בבהלה משמיעת קול שופרא והרשב"א ז'ל לא ניחא ליה בחילוק זה, אלא מחלק בין דברים שאפשר לעשותן כאן ובי( דברים שא"א לעשותן כאן כמבואר שם. אבל הנה בהך דינא דמניח יין בחצירו של עכו"ם שדר שם דמיירי בהדיא בלא ה ידיען שהוא מפליג, דבהודיעו שהוא מפליג אסור אף במניח העכו"ם בביתו ובחנותו של הישראל, וכל השקלא וטריא שם הוא רק דכיון שהעכו"ם דר שם ויש לו שייכות בבית היין ואין הישראל דר שם ע"כ הוי לעולם כדין הודיעו שהוא מפליג אף בלא הודיעו, ומה"ט כתב הרשב"א ז"ל, הונא בש"ך שם ס"ק י', דאם הישראל דר שם היין בחזקת משתמר הוא וצריך שיאמר לו בפירוש שהוא מפליג יעיי"ש, ובזה שפיר הוכיח הרשב"א ז"ל דאם אין דלתות נעולות מבפנים אף בלילה לעולם אין לאסור היכא דלא הודיעו שהוא מפליג, מההוא עובדא דישראל ועכו"ם בארבא דמשמע שם שהוא חון לתחום וכבר חשכה ליל ש"ק ואעפי"כ שרי רבא לחמרי', ולא אמרינן דבלילה לא מירתת ויאסר אף בלא הודיעו שהוא מפליג, אלא אף בכל הלילה חושש העכו"ם ומימר אמר שמא השתא אתי דלא שכב לבו של הישראל על היין ובא לשמרו ומעתה מאי נ"מ אף אם נימא כתי' הרא"ה ז"ל דמשו"ה לא הוי שם כהודיעו שהוא מפליג במה דאזיל לשבות ולצלויי כיון דקם בטירדא, סוף סוף זה מוכח עכ"פ דבלא הודיעו שהוא מפליג מותר אף בלילה כשאין דלתות נעולות מבפנים, ומאי נ"מ מאיזה טעם דלא הוי שם כהודיעו שהוא מפליג, והוא ברור להמעיין, ודברי ז' הטו"ז ז"ל נכונים מאד לסמוך בזה על הרשב"א ז"ל שאין חולק עליו בדבר זה

אמנם לענין דינא אין להוציא מזה שום היתר לנידון שאלתינו, דכבר זכרתי דלא מיירי שם רק בלא הודיעו שהוא מפליג דמותר מטעם מירתת דהוי כמו יוצא ונכנס ועיי"ש בש"ך ס"ק י"ד, משא"כ מי שמניח יינו בתמידות במרתף חצירו של עכו"ם, דבוודאי א"א ליזהר שלא יהיה לפעמים כהודיעו שהוא מפליג, כגון בהולך לביהכ"נ או לבית המרחץ וכדומה דבר שצריך שהיי' זמן מה ואין דרך עקלתון שיבא פתאום, כמבואר בסימן קכ"ט, ובפרט כשנוסע מביתו דהעכו"ם יודע בודאי שא"א לו לבוא תיכף, ובפרט הסוחרים שמניחין היין החדש במרתף זמן ארוך שלא באין אצלו מאומה דזה לא הוי כלל כיוצא ונכנס, אין שום מקום היתר זולת בחותם ובהפסד מרובה במפתח כנז"ל תבנא לדינא דלכתחילה לא ידעתי מאין להם ההיתר לסמוך על מפתח בלבד.

ג

והנה בחבית יש לצדד, עפ"י מ"ש בתשו' עבוה"ג סימן צ"ח בעובדא שהניח הישראל היין ביד העכו"ם והודיעו שהוא מפליג, וצידד להתיר מטעם ס"ס שמא לא שתה כלל ואת"ל שתה שמא לא שתה בדרך שנאסר, כי אם שתה ע"י קנה חלול אין חשש משום דהוי מגע עכו"ם ע"י דבר אחר, ואין חשש אלא אם שתה ע"י מינקת יעיי"ש וצ"ל לפי"ז דאין חשש בדיעבד בהניח היין ביד העכו"ם אלא בקנקן וכדומה חלי שיוכל לשתות מן הכלי עצמו בלי שום קנה או מינקת, משא"כ בחבית יש ס"ס כנז"ל. והנה כי כן אם נימא דיש להתיר כיין שבחבית אף אם הניחו בלי שום חותם מטעם ס"ם, לפי"ז אף דבכ"מ אין עושין ס"ס לכתחילה בידים, מ"מ הלא כתב כפר"ת סימן ח' סוף סק"א דכל היכא דבדיעבד שרי בספיקו שרי אף לכתחילה, אף דהדעת תורה בפתיחה להלכות שחיטה ס"ק ל"ו האריך להביא היפך דבריו ויצא לחלק בין היכא דהוא איסור דאורייתא או איסור דרבנן יעיי"ש, מ"מ כאן בסתם יינם הוי רק דרבנן, וא"כ יש לצדד כיון דלדעת ר"ת וסייעתו מותר במפתח אף לכתחילה אפילו ביין המונח בכלי פתוח דמפתח הוי שמירה מעליא לדעתם, וגם אנן סמכינן עליו בהפ"מ, ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא, וכבר כתב הפמ"ג בהקדמה דכל היכא דמותר בהפ"מ בהצטרף עוד איזה סמק מותר אף בלי הפ"מ, דכן התנצל הרמ"א ז"ל (בהקדמה לאו"ח) דכל היכא דהתיר בהפ"מ נראה לו דעת המתיר עיקר, ועדיף משאר ספיקא דעלמא, וא"כ בחבית שהבאתי דבדיעבד אף בלי שום שמירה יש להתיר מטעם ס"ס, שפיר יש לצרף הס"ס לענין שמירת המפתח דבלא"ה מותר בהפ"מ, להתיר בצירוף הס"ס אף לכתחלה

ד

אמנם בעיקר הדבר יש לד ין הרבה, כי הנה מדברי העבוה"ג הנז' משמע דלא התיר אלא בשדה דלא שכיח מינקת משא"כ בבית, וכן כתב בהדיא הטו"ז בסימן קכ"ד ס"ק ל"ב דבמקום ששכיח מינקת כפופה יש לחוש, ונמשך אח"ז הנוב"י מה"ת סימן ט"ג לאסור מחשש מינקת כפופה במקום דשכיח אבל הלבו"ש בחידושי דינים ס"ק ס"ז צידד להתיר במקום הפסד אף במקום שיש לחוש ששתה ע"י מינקת כפופה, וביאר שם טעמו בביאוריו ס"ק קע"ד כיון דכתב הטו"ז בס"ק כ"ו דמה שאסר המחבר ז"ל במינקת כפופה אינו אלא דוקא כשהניח העכו"ם אצבעו עפ"י המינקת ובזה מנע יציאת היין, אבל אם לא נגע שם אלא הגביה קצת המינקת ותפס בה מבחוץ ומחמת זה מנע היין מלצאת, אז לא נאסר היין שבחבית, ולפי"ז הא מבואר בש"ך סימן קכ"ד ס"ק ל"ג דכל היכא שיש ספק אם עשה העכו"ם בדרך שנאסר תלינן לקולא, א"כ למה ניחוש שנגע העכו"ם בפי המינקת, יעיי"ש שסיים בצ"ע

והנה נחזי אנן בעיקר הדבר מה דכללא כייל הש"ך ז"ל דכל ספק שנסתפק בענין יי"נ תלינן לקולא משום דהוי גזירה דרבנן ובשל סופרים תלינן להקל, ומשמע מדבריו דכתב כן אף לזמן הש"ס דהיה הדרך לנסך והיה הגזירה במגע עכו"ם מחשש ניסוך דיש לי עיקר בדאורייתא מ"מ תלינן להקל בספיקו, מדכתב להעמיס כן בדברי הרא"ש ז"ל מ"ש על דברי הש"ס פ' ר' ישמעאל דף נ"ט ע"ב בעובדא דחבית דאישתקיל לברזא דכיון דאיכא טעמא למיתלי להתירא דאימר למצוא חן עשה להציל היין אין לאוסרו מספק יעיי"ש א"כ יש להקשות בכל המניח יין ביד העכו"ם בלי שמירה למה נאסר בדיעבד מספק שמא שתה ממנו, ולמה יגרע משאר ספיקות דמתירין אף בוודאי נגע דאיתחזק ריעותא דנגיעה ואך בדאיכא לספוקי שמא היה בלי כונה לא נאסר היין, ומכ"ש בספק מגע דלא נתברר הריעותא כלל, ובפרט לדידן דאין הגזירה אלא משום חתנות והוי אין לו עיקר בדאורייתא כמו בישולי עכו"ם דהגזירה משום חתנות ולמה הוצרך בתשו' עבוה"ג לצדד בהיתר היין מטעם ס"ס הלא אף בספק א' יש להתיר

והנה יש למקשי ת עוד מדברי הש"ס ע"ז פ' השוכר וף ע' ע"א גבי ההוא עובדא דגנבי דפתחו חביתא בנהרדעי דהתיר שמואל היין מטעם ס"ס דכיון דאיכא דפתחי לשום ממונא וטרידי בגניבותייהו ולא מנסכי הוי ס"ס ספק נכרי ספק ישראל ואת"ל נכרי שמא אדעתא דממונא פתחו, ולא ניחא להו לחכז"ל להתיר אפילו בספק ביאה ומכ"ש בספק מגע אלא היכא דאיכא ס"ס וכן בההוא עובדא דפולמסא (שם ע"ב) לדעת רש"י ז"ל שם טעם ההיתר הוא משום דעדיף מספק מגע כיון דמוכחא מילתא לקולא, ולהתוספות ז"ל גם שם הוי רק מטעם ס"ס יעיי'ש. ולפי"ז למה שביאר הש"ך דכל היכא דאיכא לספוקי בכונת העכו"ם אם כיון לאיזה ד"א או לנסך היין תלינן לקולא, א"כ למה הוצרכו חז"ל כאן שיהיה ס"ם בדבר, אפילו בחד ספק הוה להו למשרי, ואף אם אין שום ראיה והוכחה לומר דפתחו אדעתא דממונא כגון דפתחו חביתי טובא המוזכר שם בש"ס, הלא אף בספק השקול כיון דאיכא עכ"פ להסתפק שמא אדעתא דממונא פתחו והוי ספק טירדא למה אסרינן מספק

והנה בכעין זה תמה ז' החוו"ד ז"ל בדיני ס"ם סימן ק"י (בית הספק) אות י"ז וי"ח על דברי הש"ך, במה שהביא דעת האו"ה (שער מ"ז דין א') דלהכי אסרינן גבינות הנמצאות בבית עכו"ם משום חשש אחלופי, אף דאפילו אם הוחלפו בגבינות עכו"ם ממש הוי רק ספק איסור, מ"מ כיון דחז"ל אסרוהו מחשש ספק איסור תורה עשאוה– בגזירתם כודאי איסור תורה ואסור אף בספיקו, דלא אמרינן ספק דרבנן להקל אלא בדבר שחז"ל גזרו בשביל גדר וסייג של איזה דבר אחר ולא מחשש ספק איסור בעצמו, וע"ז תמה החוו"ד דא"כ פת עכו"ם שאינו אסור אלא בשביל גזירת ד"א וכן חומץ ומורייס שאינו אסור אלא מחשש סתם יינם, למה נאסרין בהונחו בבית עכו"ם בלי חותם וחיישינן לאחלופי אף דאין האיסור מחשש ספק איסור תורה בעצמו יעיי"ש והפמ"ג בשפ"ד סס"ק י"ח הביא דעת הפר"ח (בכללי ס"ס אות י"ד) דפליג על האו"ה וכתב דגבינות עכו"ם לא הוי אלא כוודאי דרבנן, ותמה עליו דא"כ למה לא עירער כלום בסימן קי"ח במה דחיישינן לספק הוחלפו ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא, ומהתימא שלא הרגיש דקושיא זו קשה יותר בפת וחומץ ושאר דברים המוזכרים שם בסימן קי"ח דהם דרבנן שאין להם עיקר בדאורייתא אליבא דכו"ע ואעפי"כ נאסרו בספק הוחלפו, וכן בגזירת סכם יינם בזה"ז דלא מנסכי ואינו אלא בשביל גדר וסייג של חתנות והוי כוודאי דרבנן אפילו לדעת האו"ה, ולמה אסור בספק הוחלפו ובספק שתה העכו"ם ממנו

ה

שוב ראיתי בשער המלך פ"א מהל' יו"ט הל' כ' שהביא דברי הראב"ד ז"ל במשנה דמסכת דמאי (פרק ג' משנה ד') בהמוליך חטים לטוחן עכו"ם דהוי דמאי, ופי' הראב"ד ז"ל משום דהוי ספק שמא החליפן בשלו ומירוח הגוי חייב מדרבנן, והקשה עליו דהלא הוי ספק דרבנן ולהקלנ ותי' דספק שמא החליפן בשלו הוי ספק הרגיל וקרוב לוודאי דמסתמא אם היו טובים יותר ממנו בודאי הוא מחליפן יעיי"ש ור"ל דספק אחלופי כיון והוי להנאתו הוי ספק הרגיל דמסתמא ילך אחר הראתן ואין להקל בו ומעתה מובן שפיר מה דחיישינן בכל איסורי דרבנן כהונתו בלי חותם לחשש אחלופי, דהלא מבואר בסימן קי"ח סעיף י' דלא חיישינן אלא היכא דאיכא למיחש שהחליף להנאתו, וכן בסתם יינם מבואר בסימן קה"ר סעיף ד' בהג"ה דלדידן דליכא למיחש לחיבת ניסוך לא חיישינן למגע עכו"ם אלא היכא דאיכא למיחש שעשה להנאתו, ובזה שפיר דאף בדרבנן צריך למיחש דהוי ספק הרכיל כנז"ל.

ובזה מיישב מה דהוצרכו חז"ל בהאי דפתחו חביתא להתיר היין מטעם ס"ס, דהך ספק שמא אדעתא דממונא פתחו וכשראו היין פרשו ליכא להקל ביה דסתם אום תאב לאכול ולשתות ולא פירש ממה שבידו. ולדעת התוספות צ"ל דאף היכא דאיכא הוכחה ברורה דאדעתא דממונא בא ולא פתח אלא בשביל הממון, מ"מ הוי ספק הרגיל למיחש דאחר שפתח וראה היין לא פירש גם מזה כיון דהוי להנאתו ולא רצו להקל בספק זה. גם בספק הראשון שמא נכרי שמא ישראל, כבר כתב הטור בסימן קכ"ט דהיכא דמתירין בס"ס זו מתירין אפילו ב◗וב גנבי עכו"ם ולא מצריך התם רוב גנבי ישראל אלא לדעת רבא דלא נחית לס"ס ובזה מיושב היטב תמיהת הש"ך בסימן קכ"ט ס"ק כ"ח שתמה על הטור במה שהתיר אף ברוב גנבי עכו"ם דבגמרא משמע שצריך ס"ס וברוב גנבי עכו"ם אין כאן ס"ס דהספק שמא נכרי שמא ישראל אינו ספק השקול יעיי"ש, ובמ"ש מיושב שפיר דאדרבה מדברי הגמרא הוכיח דמיירי אפילו ברוב גנבי עכו"ם היכא דמכירין בס"ס, כיון דבאמת א"צ ס"ס וכל דאיכא למתלי טעמא להתירא אף בספק א' יש להתירו, וע"ג נ"ל דכיון דכל א' מאלו הב' ספיקות שכיח יותר לאוסור על כן צריך להיות ב' ספיקות להתיר, ובב' ספיקות אף שאינם שקולים עכ"פ נוטין להיכר נגד צד אהד לאיסור, ונודע מ"ש הר"ן ז"ל (חולין דף ס"ג ע"ב) דאף ברובא דאזלינן בתריה מה"ת בכל מקום מ"מ תרי מיעוטי מבטלין הרוב, וכן בספק השכיח לאיסור אין החשש אלא בשביל דהרוב נוטה להאיסור, ובשני צדדים להתיר אף דהם המיעוט גם תרי מיעוטי מבטלין רוב א' לאיסור, ודעת הטור נכון.

ומה שקשה עוד למה הוצרך רבא שיהיה רוב גנבי ישראל, אפילו אם לא נחית לס"ס מ"מ יהיה סגי במחצה על מחצה גנבי עכו"ם וישראל רק שלא יהיה רוב גנבי עכו"ם, אבל בספק השקול היה לו להתיר, בפרט לדעת השו'ע והאחרונים דלא חיישו עוד בזה"ז לניסוך והקילו בכל הספיקות, למה הוצרכו לרוב גנבי ישראל ולא התירו בספק השקול כמו בכל הספיקות ואפ"ל שדברו בהוה, דמחצה על מחצה א"א לצמצם בגנבים שהמה במחשך מעשיהם וא"א לידע ברור בכאו"א מי המה הנתשדין בזה שיבואו אל המנין, ואך ברובא דמינכר אפשר לידע באומד הדעת אבל לא לצמצם המנין, וע"כ כל שאין ברור לנו הרוב צריך למיחש שמא רוב הגנבים עכו"ם, וזה א"א לצרף לספק דהוי חסרון ידיעה. ולפעמים אף שאין נודע ערה נתברר אח"כ וא"א לצרף דבר כזה לספק, וע"כ נקטו בזה אך כשידוע שרוב גנבי ישראל, ודברי הש"ך בס"ק ב'ה שכתב או שאין ידוע אי רוב גנבי עכו"ם או ישראל צע"ג לפענ"ד ודו"ק וראיה לדברי מדכתב בסעיף י"א שתי בבות אם רוב גנבי העיר עכו"ם אסור, ואם רוב גנבי ישראל מותר ולמה לא פרט היאך הדין במחצה על מחצה, וממ"ב אף אם כונתו לאסור אף במחצה על מחצה היה לו לפרט ולא להניח סתירת הדיוקים, וע"כ דמשו"ה לא הוזכר מחומה ממחצה על מחצה דזה א"א להיות כנז"ל, ועדיין צ"ע

ויהיה איך שיהיה יוצא לנו מכל הנז', דמשו"ה חיישינן בסתם יינם היכא דכונתו ביד עכו"ם בלי חותם לשמא הוחלפו ולשמא שתה ממנו, משום דהוי ספק הרגיל שעשה להנאתו, אבל בספק השקול לא חיישינן כדברי הש"ך בסימן קכ"ד ס"ק ל"ב ומעתה קמה וגם נצבה קושית הלבו"ש במה דחייש הטו"ז למינקת כפופה, ולמה לא תלינן דעשה באופן שלא נאסר אבל אפ"ל דגם הטו"ז שחשש בגליל דשכיח מינקת כפופה, אולי זה היה דרכם לעשות כן בהמינקת אך להניח אצבעו ולעשות כדרך שנאסר, כי זה המינקת המוזכר בשו"ע סי"א וי"ג הוא הגישתא ובת גישתא המוזכר בגמרא (ע"ז דף ע"ב ע"ב) כמבואר בטור וב"י שם, וזה אינו שכיח בינינו שנדע דרכו, ובתשו' מהרי"ל סימן ל"ח כתב ע"ז המינקת שלאו כל אדם יודע אותה חכמה, וגם הטו"ז כחב דבריו על עובדא ותשו' מהרי"ל הנזכר שמבואר שם העובדא שהיה היין ביוקר והערלים תאבים מאד לשתות והיתה החבית פתוחה עם היין אצל העכו"ם זמן ארוך שבודאי שתה ממנו, וגם זה המינקת יוכל להיות שהיה רגיל לאיסור, אולי בשביל זה לא רצה הטו"ז להתיר במקום דשכיח כ"כ, ואין מזה סתירה להתיר היכא דרואין שיש ספק השקול

ו

ובלא"ה צ"ל דלדידן כ"ע מודי דחבית מותר בדיעבד אף בהניחו ביד העכו"ם בלי שום חותם, כי חקרתי אחר כל הכלים השואבין כעת יין, והנה בהכלי שקורין הייביר הוא עשוי ממש כעין קנה כלול המוזכר בדברי כולם להתיר, גם בהכלי שקורין צאפין אף שמונעין בו יציאת היין מהחבית, אבל הכלי עשוי כן לפתוח בעת יציאת היין ולסגור בעת המניעה והכל נעשה ע"י הכלי ולא ע"י נגיעתו ביין עצמו בשום פעם, וזה מבוא◗ בדברי הטו"ז דאף במניעת יציאת היין לא נאסר אלא היכא דנגע ביין עצמו, והוא פשוט דלא עדיף מניעכ היציאה ממקום מגעו ממש דלא נאסר לדידן אם הוא ע"י ד"א, ולא נאסר רק היין החוזר מהכלי משום כוחי וזה בטל כמ"ש שם הטו"ז בס"ק כ"ו. ואך בהמינקת שקורין שלויך חששתי לכאורה אולי הוא כעין המינקת המוזכר בשו"ע שמונעין יציאת היין ע"י הנחת האצבע, אמנם שאלתי לסותרו יין דפה ואמרו לי שמעולם אין עושין כן להניח האצבע על המינקת, כי בעת שהמינקת מונח במקום אחד אינו מועיל מאומה הנחת האצבע ני אחר הנחת האצבע היין הולך כמקדם, ואך צריך להגביה המינקת ובזה ממילא נמנע היין מלצאת עוד אף אם אין מניחין האצבע כלל, ואין שכיח לעשות פעולה שאינה מועלת מאומה, והוי ממש כמ"ש הטו"ז שכשכופפין המינקת ואין מניחין האצבע אין שום חשש ומעתה אם החוש יעיד לנו שאין שכיח כלל לעשות בדרך איסור, למה לנו למיחש אפילו אם נימא להחמיר בספק השקול לא מחזקינן ריעותא במידי דלא שכיח, בפרט דבכלים האחרים השכיחים ג"כ אין בהם שום אופן חשש גם י"ל דאם האמת הוא כן כאשר נאמר לי שבמינקת שלנו אינו מועיל כלל הנחת האצבע, א"כ אם הניח העכו"ם אצבעו בזה אין חשש, דלא נקרא בזה מונע יציאת היין כי לא באצבעו עשה הפעולה, ולא מיקרי נגרר היין אחרי נגיעת אצבעו, ואך אין לסמוך ע"ז כ"כ, אבל עכ"פ נראה דזה שכיח יותר לעשות בדרך המותר. וגם זה אין לחוש אם אין בהחבית אלא מעט עד שאין בו כדי לבטל את היין החוזר מהכלי שזה נאסר משום כוחו, דלדידן דכל מגע נקרא שלא בכונה מותר היין היוצא מכוחו אפילו במקום הפסד קלת כמבואר בש"ך סימן קכ"ה ס"ק ב', ובפרט בספק ועתה כיון שביררנו להתיר החבית בדיעבד אף בלי שום חותם, שפיר יש לצדד לסמוך לכתחילה אדעת ר"ת וסייעתו בשמירת המפתח

ז

גם בצלוחית י"ל, דאם מצאה מלאה כנ(קדם הוא סימן ברור שלא שתה ממנו העכו"ם, דניכר שלא חסר ממנו מאומה ולחשש אחלופי שמא החליף ונתן יין אחר במקומו, זה לא שייך בגנב כמ"פ הב"ח סס"י קי"ח דגנבים מישקל שקלי מיהב לא יהבי ולאחלופי לא חיישינן בהו, והביא לזה ראיה מן הש"ס יעיי"ש ומה שהוזכר חשש אחלופי הוא רק כשמסרו לידו וצריך להחזירו לבעליו, אז אם נתנו לידו בלי חותם כראוי יש חשש אחלופי שירצה להחזיר כפי המדה שנתן לו, משא"כ כשמונח במרתף הישראל דהחשש הוא בשביל גניבה שיעשה בהסתר וגם ח'ל דיוכל לטעום היין אם אין בו תערובות יין אחר. ומעתה לא נשאר החשש אלא בקנקן או צלוחית שאינם מלאים שיש לחוש שלא יוכל הבעה"ב להכיר אם אינו חסר מהם קצת, וגם יוכלו לשתות מן הכלי בעצמו שאז בודאי אסור בדיעבד בלי שמירה, אבל בחבית וצלוחית מלאה יש לצדד כמ"ש

והגה חזרתי על כל הצדדים למצוא סמך למנהג שכתבת ואעפ"כ למעשה קשה ע"ז לכתחילה לסמוך. וגם שבוודאי לא יוכלו ליזהר שלא להניח קנקן או צלוחית חסרה בהמרתף שבזה נסתרו כל ההיתרים שכתבתי. ואולי א"א להם לשכור מרתף באופן אחר, וע"כ חושבין הדבר לדיעבד, כי שעת הדחק כדיעבד דמי, ובדיעבד ההיתר הוא מירווח בחבית כמבואר ונזהרים המה בזה שלא יהיה במרתף כזה רק חבית. סוף דבר כי לכתחילה צריך לעשות כסתימת דברי השו"ע בסימן ק"ל, ובדיעבד בחבית אין לחוש כנלע"ד

והשי"ת יעזור לך שתזכה לעלות מעלה מעלה, תשכיל ותצליח בכל דרכיך, ותורה וגדולה במקום אחד אלו ואלו יתקיימו בידך, ואת ימי הפורים, תזכה לקבל בשמחה ובשירים, ואת חג המצות, בהכשר ובדיצות, כחפץ לבבך וכלו"נ אוהבך דו"ש והצלחתו באהבה רבה

הק' יואל טייטלבוים