על הגאולה ועל התמורה/צח

  << סימן צז• על הגאולה ועל התמורה• סימן צט >>

~ צח ~

עוד יש לפרש במה שהקפידה הנביאה להגיד על מצוה דאורייתא מי בקש זאת מידכם, על פי המבואר בפסוקי ירמיה ז' ד', אל תבטחו לכם אל דבר השקר לאמור היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה, ופירש"י ז"ל, תלת זמנין בשתא אתון מתחזין קדמוהו. וכן הוא בתרגום יונתן. והרד"ק והמצודות פירשו, שלכן אמר שלש פעמים היכל, על האולם וההיכל והדביר, שכולם נקראים היכל ה'. וכתב שם הרד"ק, הרי ההיכלות שאתם אומרים לפני, חשובים כמו הארץ, כיון שאתם חוטאים לפני ומבזים ההיכלות. ואמר הכתוב אחר כך (שם ח'-י"א) הנה אתם בוטחים [לכם] על דברי השקר לבלתי הועיל, הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר וגו', ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו, למען עשות את כל התועבות האלה, המערת פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם, גם אנכי הנה ראיתי נאם ה'. ופירש"י ז"ל (שם ט') על כל הכתובים האלה, שהוא בלשון התמיה, וכי אלה תעשו ויועיל ההיכל לכם. ותמצית דברי הרד"ק והמצודות (שם, י"א), שלכן מדמה הכתוב בית המקדש וההיכל למערת פריצים, שכיון שחושבים בעשותם את כל התועבות, שבבואם אחר כך לההיכל ינצלו מהעונש, אם כן בית ה' הוא סיבה ועזר לעשות התועבות, בבוטחתם בו, ולכן דומה למערת פריצים, שכאשר יעשו התועבות ילכו להחבא במערה, יעיי"ש באורך דבריהם.

ולפי זה גם ההולכים לבית המקדש באימה ויראה לקיים מצות עליית הרגל ולעשות שם תשובה שלימה, ונתחזק על ידם כח בית המקדש שמכפרת על עוונות ישראל, גם מזה היה סיוע לרשעים האלה שעשאוהו כמערת פריצים לעשות את כל התועבות, בבטחונם על זה, אלא שקשה לבטל פרשה שלימה שבתורה הקדושה שיש במצות עליית הרגל, אבל כיון שגם בכל המצות עיקר הציווי הוא על עשייתה לשמה בלתי לה' לבדו, כמו שאמרו ז"ל (עבודה זרה יט.) במצוותיו חפץ (תהלים קי"ב, א'), ולא בשכר מצוותיו, אלא שהתירו (פסחים נ.) גם שלא לשמה, ואין הטעם אלא שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ואף יראת העונש ואהבת השכר הוא בכלל שלא לשמה, כמו שכתבו התוספות ז"ל בכמה מקומות (סוטה כב: ד"ה לעולם. ועי' ברכות יז. ד"ה העושה), ואין ההיתר אלא בשביל שמביא אחר כך לידי לשמה, אבל כיון שיש במצוה זו סיבה גדולה לסייע ידי עוברי עבירה כל כך לעשותה כמערת פריצים, אין חפץ לה' במצוות כאלה, וזה לפענ"ד טעם מספיק מה שאמר הכתוב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, אף במצוה דאורייתא של עליית הרגל.

ומעתה, הנה נחזי אנן, שהכתוב מדמה את בית המקדש למערת פריצים, אז בעת שהיו כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם, יען שהיו באותה שעה רשעים שעשו תועבות מרובות והתכסו בביאתם למקדש באמרם היכל ה', והיה סיבה לתועבות. וכתב על זה הרד"ק, שבשביל זה ההיכלות חשובים כמו הארץ, כיון שאתם חוטאים ומבזים ההיכלות. והנה, אותן התועבות לא נעשו במקום המקדש, אלא במקומות אחרים, אלא יען שכיסו תועבותיהם בביאתם למקדש נקרא ככה. וקל וחומר בן בנו של של קל וחומר עכשיו, שעושין תועבות נמרצות ונוראות שם במקום הקודש, ומכסים תועבותיהם באמרם היכל ה' וגו', ר"ל, הנה הבאנו לכם מקום המקדש, וכמעט נשתכח על ידי זה כל התועבות והנאצות הנוראות שניאצו את השי"ת ותורתו הקדושה מעת התחלת הרעיון של הקמת המדינה, ועכשיו ביותר מנאצים את ה' באופנים נוראים, והכל ששים ושמחים לאמר ערכו לנו מקומות הקדושים.

והכשרים המעטים שבישראל ההולכים להכותל לפי תומם, המה הגורמים לכל זה יותר ויותר, כי רובא דרובא בעוה"ר המה ציונים נלהבים מאז ומקדם, אלא שהיו בושים להגיד במו פיהם את אשר בלבבם, ועכשיו יוכלו להתפאר היטב באמרם היכל ה' וגו'. אלא אף המועטים שבישראל שאינם הולכים במחשבות כאלה, אף כי מועטים הם בתכלית, אבל מהם ההתפארות להציונים הכופרים עוד הרבה יותר במדה גדושה מאוד, כי מתפארים הרבה בגובה וגאון עד אין חקר בשוקים וברחובות לאמר, הדור אתם ראו כי הבאנו קדושה לישראל מה שהכל מודים ומקבלים בששון ובשמחה, אף הכשרים הקיצונים. ואם כן אותן המועטים מהכשרים שהולכים להכותל לפי תומם, הן המה עיקר הסיבה שיקרא מקום המקדש מערת פריצים ח"ו, כמבואר בקרא, במה שנעשה כסות עינים לתועבות נמרצות רח"ל. ואין ספק שהקב"ה מתאונן עליהם לאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, ואם בעת שהיה מצוה דאורייתא אמר הכתוב כזאת, אין ספק שהוא עכשיו כן, והירא לנפשו יחדל מדרך זה, לא מיניה ולא מקצתו. מכתי"ק: